טוען...

בית משפט לענייני משפחה בפתח תקווה

תמ"ש 31424-11-21

תיק חיצוני:

בפני

כבוד השופטת מורן ואלך-ניסן

תובעים:

1. א' 2. מ'

נגד

נתבעים:

1. מ'

2. ש'

החלטה

  1. בדיון מיום 04/04/22, הגיעו הצדדים להסכמות לפיהן מלוא הכספים שעוקלו בהחלטת כב' הרשמת מיום 12.1.22 בסך 536,423 ₪ יועברו מהמחזיקים, כונסי הנכסים, ישירות לבנק לאומי למשכנתאות, לכיסוי המשכנתא שנרשמה על דירת התובעים. עוד נקבע כי החלטה בעניין הוצאות משפט תינתן בנפרד, ומכאן החלטתי זו.

  2. כתב התביעה הוגש בתאריך 14.11.21, ועניינו השבת יתרת הלוואות משכון, שניתנה לנתבעים ובגינה הוטל משכון על דירת התובעים.

  3. יצוין, כי בין הנתבעים עצמם נחתם הסכם שלום בית ולחילופין גירושין, שאושר וקיבל תוקף של פסק דין בתאריך 17.8.15, במסגרתו נקבע מפורשות, כי עם מכירת דירת הנתבעים, תוחזרנה שתי המשכנתאות של הצדדים – הן המשכנתא הרשומה על דירת מגורי הנתבעים והן המשכנתא הרובצת על דירת התובעים. לטענת התובעים, התביעה הוגשה לאחר שהתברר להם, במסגרת דיון שהתנהל בין הנתבעים עצמם, כי לנתבע מס' 2 אין כוונה לעמוד בהתחייבותו להשבת כספי ההלוואה הנ"ל.

  4. התובעים מפנים לפרוטוקול הדיון מיום 25.10.21, במסגרתו טען ב"כ הנתבע מס' 2 כדלקמן:

" לגבי הטענה של חברי שאני שומע בפעם הראשונה, אני מתפלא איך בימ"ש יכול להכריע בנושא כזה על הלוואות נטענות וקיימות של ההורים, שזה לא הלוואות שרובצות על הנכס, הנכס צריך להימכר. מה שרובץ עליו יסולק. גם ההורים שלו נתנו כספים אבל ההחזרים להורים לא יגיעו ממכירת הנכס. ההורים שלו נתנו 600,000 ₪. אין טענות כאלה וזה לא הזמן לדון בזה עכשיו".

  1. יצוין, כי התובעים הגישו גם בקשה לצו מניעה זמני ו/או צו עיקול זמני להקפאת כספי תמורת מכירת דירת הנתבעים, עד להכרעה בתביעה הכספית של התובעים. בתאריך 04.01.22, הודיע הנתבע מס' 2, כי אין לו התנגדות לעיקול זמני על חלקו בסכום ההלוואה, ובתאריך 12.01.22 ניתן צו עיקול זמני, כמוסכם.

  2. בתאריך 20.01.22, הגיש הנתבע מס' 2 בקשה למתן ארכה להגשת כתב הגנה, וכתב ההגנה מטעמו הוגש בתאריך 06.03.22. בכתב ההגנה נטען, כי לא היה כל צורך בהגשת התביעה, שכן הנתבע מס' 2 לא התנגד לכיסוי המשכנתא של התובעים, כי לא פנו אליו טרם הגשת התביעה וכי הוא אף הסכים לעיקול זמני.

  3. יצוין, כי בתאריך 21.02.22 הוגש כתב הגנה מטעם הנתבעת מס' 1 במסגרתו נטען, כי הנתבע מס' 2 פועל בחוסר תום לב קיצוני, נוקט בגישה מסורבלת באשר להחזר ההלוואות וגורר להליכים משפטיים, כשאין מחלוקת בנוגע לצורך להחזר את ההלוואה לידי הוריה. עוד נטען, כי הנתבעת מס' 1 אינה יכולה להחזיר את מלוא ההלוואה בעצמה.

  4. בתאריך 04/04/22 התקיים דיון בתביעה דנן, במסגרתו הסכים כאמור הנתבע מס' 2 להעברת הכספים המעוקלים לחשבון המשכנתא של התובעים. יחד עם זאת, ב"כ התובעים עמדה על פסיקת הוצאות משפט ריאליות, שכן לטענתה, התובעים, שהינם פנסיונרים, נאלצו לשלם ממיטב כספם על התביעה, לרבות על בקשה לסעד זמני וייצוג בדיון. הנתבע מס' 2 טען, כי הוא אינו מיוצג בהליך זה, וכי הוא אזרח פשוט, ומבחינתו אם מוגש כתב תביעה, יש להגיש כתב הגנה. עוד טען הנתבע, כי אם היו פונים אליו מראש, היה נעתר לסעד המבוקש.

  5. מעיון בתיק עולה, כי לאור הצהרת ב"כ הנתבע בדיון מיום 25.10.21, ניתן להבין את החשש של התובעים כי הנתבע מס' 2 לא יפעל לכיסוי המשכנתא הרשומה ע"ש התובעים מתוך מכירת דירת הנתבעים, מה שגרם להגשת התביעה. בנוסף, הנתבע יכול היה להגיש לתיק בית המשפט הודעה בדבר הסכמתו להחזר ההלוואה, מיד עם הגשת התביעה, קרי בחודש נובמבר 2022, וכך לחסוך את הצורך בהגשת בקשה לסעד זמני, הגשת כתבי הגנה וקיום דיון.

  6. יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך, שהנתבע מס' 2 הודיע כי הוא מסכים להטלת עיקול על חלקו בהלוואה, כי בכתב ההגנה טען הנתבע מס' 2, כי הוא מסכים לכיסוי המשכנתא וכי גם בפתח הדיון, הוא הסכים להעברת הכספים המעוקלים לחשבון המשכנתא של התובעים, ללא צורך בהמשך ניהול ההליך. עוד יצוין, כי עסקת המכר של דירת הנתבעים הושלמה רק בתאריך 08.02.22.

  7. בנסיבות אלו, מצאתי לנכון לחייב את הנתבע מס' 2 בהוצאות משפט בסך 6,000 ₪ לטובת התובעים, אשר ישולמו בתוך 30 יום ממועד החלטתי זו.

ניתנה היום, ה' ניסן תשפ"ב, 06 אפריל 2022, בהעדר הצדדים.

3 מתוך 3