טוען...

בית משפט לענייני משפחה בטבריה

תלה"מ 31648-09-18

בפני כב' השופט ארנון קימלמן

התובע

פלוני

ע"י ב"כ מאירה אזרד

נגד

הנתבעים

אלמונים

ע"י ב"כ עו"ד רחל ממאן

פסק דין

ההליך

לפניי תובענה לפירוק שיתוף ומתן סעד הצהרתי שהוגשה ע"י התובע מר xxx (להלן: "התובע"), כנגד הורי אשתו לשעבר, הנתבעים מר xxx והגב' xxx (להלן: "הנתבעים") ביום xxx.

רקע עובדתי וטענות הצדדים

  1. התובע והגב' xxx נישאו זל"ז ביום xxx (להלן: "הגב' xxx").

  1. מנישואים אלו נולדו להם שני ילדים.

  1. התובע והגב' xxx התגוררו במשך מספר שנים, יחד עם ילדיהם המשותפים בבית שהיה בבעלות הוריה של הגב' xxx מבלי שנשאו בתשלום דמי שכירות.

  1. בחודש xxx מכרו הנתבעים את שני הבתים שהיו בבעלותם ורכשו דירה ברחוב xxx ,הידועה כגוש xxx חלקה xxx (להלן: "הדירה"). הדירה חולקה לשתי דירות.

  1. התובע והגב' xxx, עברו להתגורר בדירה בקומה העליונה. ואילו בדירה התחתונה התגוררו הנתבעים יחד עם ביתם.

  1. הזכויות בדירה נרשמו על שם הנתבעים בלבד.

  1. אגב פרידתם בחודש xxx, עבר התובע להתגורר בדירה אחרת בשכירות, ואילו הנתבעת המשיכה להתגורר בדירה וממועד זה ואילך חל למעשה קרע עמוק ביחסיהם, אשר לימים הוביל לגירושיהם זה מזו.

  1. ביום 17.9.18 הגיש התובע תביעה למתן פסק דין הצהרתי, רכושית ואיזון משאבים כנגד הגב' xxx והוריה. ברם, בהחלטת בית המשפט מיום 18.10.18 ונוכח העדר סמכות בית המשפט לענייני משפחה לדון בעניינם הרכושי של הצדדים (שכן הסמכות נתונה לבית הדין הרבני), הורה בית המשפט לתובע להגיש כתב תביעה מתוקן כנגד הנתבעים הורי הנתבעת בלבד.

  1. כאמור לעיל, ביום 11.11.18 הגיש התובע כתב תביעה מתוקן כנגד הורי אשתו לשעבר.

טענות התובע

  1. התובע רואה בדירה נכס משותף של הצדדים, שלטענתו הוא הודר ממנו, שלא כדין, בחודש xxx. התובע מציין בכתב התביעה כי בני הזוג נשאו ועדיין נושאים בתשלומי המשכנתא בסך של 2,500 ₪ לחודש מזה כשלוש שנים.

  1. לטענת התובע חלק מכספי המשכנתא שימשו לשיפוץ הדירה ולחלוקתה לשתי יחידות דיור נפרדות, האחת עבור בני הזוג והשנייה עבור הנתבעים.

  1. התובע מציין ומדגיש כי עובר לרכישה סוכם בין הצדדים בעל-פה כי הנתבעים יטלו משכנתא ואילו בני הזוג יהיו ערבים משלמים ובתמורה לכך יירשמו מחצית מהזכויות בדירה על שמם.

  1. לגרסת התובע, הנתבעים ניגשו לבנק על מנת לקבל משכנתא. ברם, לאחר בדיקה נאמר להם כי הם אינם זכאים לקבל משכנתא ולכן עליהם להחתים ערבים בעלי כוח החזר. כלומר, ערבים משלמים שיטלו על עצמם התחייבות לשלם מאות אלפי שקלים. לגרסת התובע ההורים הציעו לבני הזוג לשלם מחצית מהמשכנתא בתמורה לדירה בקומה העליונה אשר תישאר בחזקתם לתמיד.

  1. התובע גרס כי אלמלא מצג השווא שהוצג לו על ידי הגב' xxx והוריה לפיו רבע מהזכויות בדירה יירשמו על שמו, הוא לעולם לא היה מסכים להיות ערב משלם. לדבריו מצבם הכלכלי של בני הזוג שהיו רק בתחילת החיים המשותפים לא היה טוב והם נאלצו ליטול הלוואות למעלה 240,000 ש"ח.

  1. עוד טען התובע כי מאחר ונתן אמון רב באשתו ובהוריה הוא לא טרח להסדיר את ההסכם בכתב והסתפק בלחיצת יד בלבד עם הנתבעים.

  1. לשיטת התובע, הזכויות נרשמו ע"ש הנתבעים באופן פורמלי בלבד, כאשר בפועל הזכויות התחלקו בינו לבין הגב' xxx והנתבעים באופן שווה, כך שכל אחד זכאי לרבע מהזכויות בדירה.

  1. לחילופין טוען התובע כי יש לראות בהסכם שנכרת בין הצדדים, כהסכם נאמנות בעל פה, על פיו מלוא הזכויות בדירה נרשמו זמנית ע"ש הנתבעים, כאשר מחצית מהזכויות היו צריכים להירשם ע"ש הנתבעים.

  1. לצורך תמיכה בטענותיו מציין התובע כי בני הזוג נהגו בדירה כמנהג בעלים, ריהטו, עיצבו ואף שיפצו את הדירה וכל זאת מבלי שקיבלו את הסכמת הנתבעים.

  1. לאור האמור לעיל עותר התובע להורות על פירוק שיתוף בדירה. בנוסף עותר התובע לקבלת פסק דין הצהרתי לפיו הוא זכאי להירשם כבעלים של רבע מהזכויות בדירה.

  1. בסיכומיו טען התובע, כי היות שהודר מן הדירה, על הנתבעים לשלם לו פיצוי בגין הפסקת רישיון המגורים וכן פיצוי עבור השקעותיו והשבחת הנכס.

טענות הנתבעים

  1. מנגד טוענים הנתבעים כי יש לדחות את התביעה. לגרסתם מדובר בתביעה קנטרנית וטורדנית ומשוללת כל יסוד ובסיס משפטי.

  1. הנתבעים מבהירים כי הדירה נקנתה מכספם בלבד וזאת לאחר שמכרו שתי דירות קודמות שהיו בבעלותן במשך שנים רבות. לשיטתם, התובע מעולם לא ביקש להירשם כבעל זכויות בדירה, ועובדת היותו לווה נוסף בהלוואת המשכנתא אך נועדה כדי להבטיח את השתתפותו בתשלום המשכנתא כנגד מגוריו בדירה.

  1. לטענת הנתבעים הם מעולם לא הבטיחו לתובע זכויות בדירה שבבעלותם. זאת ועוד, הנתבעים מציינים כי אין להם כל סיבה לתת לתובע, שאינו בנם, זכויות בדירה שבבעלותם.

  1. בנוסף טוענים הנתבעים כי התובע וביתם התגוררו בדירה קודמת שהיתה בבעלותם ברחוב xxx במשך ארבע שנים, וזאת מבלי לשלם להם תשלום עבור דמי שכירות ועבור הוצאות הדירה השוטפות.

  1. לגרסת הנתבעים הם אפשרו לתובע ולביתם להתגורר בדירה ללא תשלום דמי שכירות מתוך כוונה לעזור להם בעתיד לרכוש בית. ברם, לדבריהם, במקום לחסוך את הכסף, התובע בזבז כספים לכל עבר וצבר חובות רבים.

  1. בחודש xxx מכרו הנתבעים את הדירה שבבעלותם, בה התגוררו התובע וביתם. בנוסף מכרו דירה נוספת שהיתה בבעלותם ברחוב xxx. באמצעות כספי התמורה, הלוואות וחסכונות רכשו הנתבעים את הדירה ברחוב xxx.

  1. לגרסת הנתבעים, התובע לא השקיע ולו שקל אחד בדירה אותה רכשו. אדרבא, כאמור לעיל, במשך ארבע שנים הוא חי על חשבונם בדירה שבבעלותם. לכן, עם המעבר לבית החדש, דרשו הנתבעים מהתובע ומביתם לשלם להם דמי שכירות חודשיים בסך של 2,500 ₪ שהועברו ישירות לחשבונם. התובע והגב' xxx נרשמו כערבים מטעמם להלוואת המשכנתא וזאת בהתאם לעצתה של נציגת הבנק.

  1. עוד טוענים הנתבעים כי טענות התובע לפיהן הנתבעים לא מסוגלים היו לרכוש את הדירה בלעדיו ובכורח הנסיבות התבקש הוא לשמש כלווה משלם נוסף הן חסרות בסיס, היות שמאז ומתמיד הנתבעים עבדו והשתכרו שכר נאה ולא נזקקו לערבים.

  1. לראיה, עם פרוץ הסכסוך מייד לאחר שהתובע עזב את הדירה וחדל לשלם את תשלומי דמי השכירות, נשאו הנתבעים בתשלום המשכנתא במלואו.

  1. עוד טוענים הנתבעים כי תרומת התובע לפירעון הלוואת המשכנתא הייתה זניחה והסתכמה בהשתתפותו בתשלום סך של 2,400 ₪ מתוך סך של 6,280 ₪ משך 36 חודשים בלבד - החל מחודש 7/15 ועד חודש 7/18 (מועד פירוד הצדדים). מכאן שאין בעובדת מגוריהם של הצדדים בדירה משך שלוש שנים בלבד כדי להקנות לתובע זכויות קנייניות בה.

  1. עוד ובנוסף טוענים הנתבעים כי יש לדחות טענות התובע בעניין היקף ההשקעות שבוצעו בדירה ע"י הצדדים ממשאביהם המשותפים שכן לא עלה בידי התובע להוכיח כל השקעה בדירה.

דיון והכרעה

  1. בנסיבות המקרה שלפניי שוכנעתי, שהראיות כפי שהוכחו מתיישבות דווקא עם עמדת הנתבעים, לפיה אין להכיר בטענת התובע לזכויות בדירה וכי התובע הסתפק במעמד של ערב בלבד, תוך שאיננו מנסה לעגן כל דרישה אשר יכול שהיתה לו לזכויות קניין בדירה זו, ולו בהסכם בין הצדדים, והכל כפי שיפורט להלן.

  1. ואולם, בטרם אבחן את טענות התובע לגופן יש להידרש, בקצירת האומר, לטיבה של הנאמנות בדין הישראלי.

נאמנות לא רשומה

  1. סעיף 1 לחוק הנאמנות, התשל"ט-1979 (להלן: "חוק הנאמנות") מגדיר נאמנות כדלקמן:

"זיקה לנכס שעל פיה חייב נאמן להחזיק או לפעול בו לטובת נהנה או למטרה אחרת".

  1. נאמנות מקנה, לנאמן שליטה בנכס של אדם אחר, על מנת שיפעל בנכס לטובת מי שזכאי ליהנות ממנו (ראו לעניין זה ע"א 9225/01 זיימן נ' קומרן, [פורסם במאגרים] ניתן ביום 13.12.06).

  1. סעיף 2 לחוק הנאמנות מבהיר כי נאמנות יכולה להיווצר על פי חוק, על פי חוזה או על פי כתב הקדש.

  1. עם זאת, הובהר בפסיקה כי אין המדובר ברשימה סגורה וכל תבנית משפטית העומדת בתנאי סעיף 1 לחוק, שקיימת בה זיקה לנכס וחובה של נאמן להחזיק או לפעול בנכס לטובת הנהנה, תחשב לעסקת נאמנות וחוק הנאמנות יחול עליה (ראו לעניין זה ע"א 5717/95 ויינשטיין נ' פוקס, פד"י נד (5) 792 (2000)).

  1. מתוך כך, אין הכרח כי חוזה הנאמנות יעשה בכתב ואפשר שיעשה בעל פה ואף בדרך של התנהגות, כמו כל חוזה אחר.

  1. בפסיקה הוכרה האפשרות, להיווצרותה של "נאמנות משתמעת", הנוצרת מכוח כוונת הצדדים ונלמדת מהתנהגותם ומפעולותיהם (ראו לעניין זה ע"א 3829/91 וואלס נ' גת, פ"ד מח(1) ע' 801 (1994); ע"א 4351/01 איתן ארז נ' מדינת ישראל, [פורסם במאגרים] ניתן ביום 20.06.2005).

  1. בפרשת וואלס נ' גת נאמר לענייננו:

" Implied trust נוצר במשפט האנגלי כדי לענות על מקרים שבהם עולה מהתנהגות הצדדים ומפעולותיהם כי הייתה כוונה ליצור נאמנות, אך מסיבה זו או אחרת כוונה זו לא הובעה במפורש...כך, למשל, כאשר נכס מועבר לגורם כלשהו לצורך מטרה שלא יצאה אל הפועל, או כאשר הנכס מועבר לנאמן ללא ציון מטרת ההעברה, או כאשר א' רוכש נכס בעבור ב' אך רושם אותו, כפתרון זמני או קבוע, על שמו. בכל המקרים האלה, אף שכוונת הצדדים לא הובעה במפורש, משתמע ממערכת היחסים שביניהם ומהתנהגותם, כי למרות זאת שהנכס רשום על שם אדם אחד, "הזכויות שביושר" בו שייכות לאדם אחר" (בע' 810).

  1. עוד הובהר בפסיקה כי העדר רישומה של הנאמנות אינו שולל את דבר קיומה. כך גם הובהר בפסיקה כי אף על הסכם נאמנות הנוגע לזכות במקרקעין לא חלה דרישת הכתב (ראו לעניין זה ע"א 3829/91 הנ"ל).

  1. עם זאת, על אף שאין בהעדרו של הסכם נאמנות בכתב בכדי להוות מחסום כנגד הוכחת הנאמנות הרי כאשר עסקינן בנכסי מקרקעין לגביהם מתקיים רישום בפנקסים, נטל הראיה להוכיח כי הרישום אינו משקף זכות בעלות אלא הוראתו בהסכם נאמנות שנערך בעל פה – הינו כבד ביותר.

ראו לעניין זה: ע"א 2576/03 אהובה וינברג נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים, [פורסם במאגרים] ניתן ביום 21.2.07 ועמ"ש (יר') 24628-11-11 ד.ה נ. ס.ה ואח' [פורסם במאגרים] ניתן ביום 20.2.12)).

  1. בנידון דידן סבורני כי התובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי הדירה נמסרה לו בנאמנות וזאת מהסיבות שיפורטן להלן.

רכישת הבית ונטילת הלוואת המשכנתא

  1. אין חולק כי עסקינן בדירה שהזכויות בה רשומות על שם הנתבעים בלבד, באשר החלק הארי של התמורה בגינה מומן היה באמצעות מכירת הדירות הקודמות שהיו בבעלות הנתבעים ואילו היתר באמצעות תשלום משכנתא.

  1. החזרי המשכנתא שולמו ע"י הצדדים במשותף למשך תקופה בת 36 חודשים בלבד, שמניינה מתחיל ביום 1.7.15 ומסתיים עם פרידת הצדדים בחודש יולי 2018. מאז ואילך – החזרי המשכנתא משולמים ע"י הנתבעים בלבד.

  1. עיון במסמכים ובראיות שהוצגו בפניי מעלה כי ביום 1.5.15 שילמו הנתבעים תשלום ראשון עבור המשכנתא בסך של 6,281 ₪. ביום 1.6.15 שילמו הנתבעים תשלום שני ע"ס 6,286 ₪.

  1. התובע והגב' xxx שילמו סך של 2,400 ₪ מסך תשלום המשכנתא, החל מיום 1.7.15 וזאת עד לחודש יולי 2018 (ראו נספח 4 לת.ע.ר מטעם התובע, סעיף 29 לת.ע.ר מטעם הנתבעים ונספח י' לת.ע.ר מטעם הנתבעים).

  1. יוער כי על הסכם המכר לרכישת הדירה חתומים הנתבעים לבדם (ראו לעניין זה נספח ג'1 לתצהירי הנתבעים, הסכם מיום 24.12.14). כמו כן, בהתאם לאישור הזכויות הנתבעים נרשמו כבעלי הזכויות בדירה (ראו לעניין זה נספח ג'2 לת.ע.ר מטעם הנתבעים).

  1. זאת ועוד, ביטוח החיים וביטוח המבנה נרשם על שם הנתבעים בלבד (ראו לעניין זה נספח ז' לת.ע.ר מטעם הנתבעים).

  1. מן התשתית הראייתית המונחת בפניי הגעתי למסקנה כי אין כל בסיס לטענה שהתובע הסתמך על מצג כלשהו של הנתבעים כלפיו לפיו יש לו זכויות בדירה. בוודאי לא באופן המצדיק הגנה על אותה הסתמכות המגיעה כדי הקניית זכויות קנייניות בדירה, שכן התובע לא הוכיח כי הנתבעים יצרו כלפיו או כלפי כולי עלמא מצג לפיו מדובר בדירה משותפת של הצדדים וכי בעתיד יקבל את הדירה העליונה לבעלותו.

  1. בכדי להוכיח את טענותיו הגיש התובע תצהיר עדות ראשית מטעם אביו מר xxx (להלן:"מר xxx"). מר xxx העיד בחקירה הנגדית לפרוטוקול כי הנתבעת אמרה לו בזמן ארוחה משפחתית כי "הם ילכו לעורך דין ויסדרו את הכל" (ראו עדותו בעמ' 18 ש' 1-4 לפרוט' מיום 28.4.21).

  1. ידוע הכלל, כי עדות שמיעה אסורה ואיננה קבילה. כלל זה אינו מעוגן בהוראה חקוקה בפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א – 1971, והוא נקלט במשפט שלנו מכוחה של הפסיקה. עדות שמיעה הינה עדות של מידע שקלט העד מפיו של אחר ועל כן הוא אינו יכול להעיד על אמיתות תוכן הדברים, אלא רק על כך שהמידע הגיע לידיעתו.

  1. סימן ההיכר של עדות שמיעה נעוץ באי יכולתו של העד להעיד על אמיתות תוכנה של אותה עדות אלא רק על עובדת קיומה של העדות. ראו הרחבה לעניין זה בספרו י' קדמי, על הראיות, הוצאת דיונון, תש"ע – 2009, עמ' 567.

  1. בנוסף, ישנם חריגים לכלל האוסר עדות שמיעה, כגון אמרת אדם שנפטר; רס גסטה (res gestae) – אמרות מילוליות המשולבות בהתרחשות פיזית עד כדי היותן חלק ממנה, התנהגות מילולית; אמרת עד בעד ביצוע עבירה; אמרת קורבן על אלימות וכדומה (ראו ספרו של י' קדמי, על הראיות, הוצאת דיונון, תש"ע – 2009, עמ' 587-617). ברור מאליו כי יש צורך להוכיח את התנאים לקיומם של חריגים אלו.

  1. בענייננו, החלק הארי של תצהירו של מר xxx הינו עדות שמיעה: "xxx אמרה באוזניי כי ביתה xxx ובני יתגוררו בנכס והוא יהיה שייך להם עד תם חייהם וכי אין לי מה לדאוג וכי הם יירשמו אצל עו"ד כבעלים ובלבד שיתחייבו לדאוג לבת הנכה שתגור בקומה התחתונה (ראו לענין זה סעיף 4 לתצהיר).

  1. וכך גם העיד מר xxx עצמו. עיננו הרואות כי העד לא העיד על דבר שקלט בחושיו שלו אלא העיד על דבר ששמע מאדם אחר - על כך שהנתבעת אמרה כי הנכס יהיה שייך בעתיד לבנו ולביתה.

  1. בהיות עדותו של מר xxx רובה ככולה, עדות מפי השמועה, העדות אינה קבילה ולא מצאתי שיש להסתמך על עדות זו לתמיכה בטענות התובע.

  1. זאת ועוד עדותו של מר xxx גם לא היתה אמינה בעיני ונמצאו בה סתירות מרובות, להלן אפרט לקמן.

  1. ראשית, מר xxx טען בתחילה כי בנו הביא את המסמכים עליהם הסתמך בסעיף 3 לתצהירו (ראו עדותו בעמ' 16 ש' 15-18 לפרוט'):

"ש. מפנה לסעיף 3 לתצהיר (מקריאה). על איזה מסמכים אתה מסתמך בתצהירך?

ת. אני הסתמכתי בתצהיר על מסמכים שהוא הביא מהבנק וראינו את הכול וראינו שהוא משלם כערב. אם אני בא אלייך לחתום על הלוואה אני לא חותם לך שאני ערב לשלם לך על ההלוואה, יש הבדל. אם אני ערב ואת לא תשלמי הבנק יכול לפנות אליי ולתבוע אותי."

  1. ברם בהמשך עדותו טען כי הוא ובנו הלכו יחד להביא את המסמכים מהבנק (ראו עדותו בעמ' 16 ש' 19-20 לפרוט'):

"ש. מתי ראית את המסמכים האלה? מתי הבן שלך הביא לך אותם?

ת. אני הלכתי ביחד איתו להביא אותם. עם הבן שלי."

  1. בהמשך החקירה הנגדית לפרוטוקול שינה מר xxx את גרסתו, כאשר נשאל מתי הוא ראה את המסמכים לראשונה השיב כי הוא ראה אותם "אחרי כל הסקנדל הזה". מנגד, כאשר נשאל האם לאחר שהתובע הורחק מהבית, הוא השיב כי הוא ראה אותם עוד לפני שהוא הורחק מהבית (ראו עדותו בעמ' 16 ש' 19-24 לפרוט').

  1. יושם אל לב, כי כאשר עומת מר xxx עם גרסתו לעניין המועד בו הלך עם בנו לצלם את המסמכים השיב כי הוא אינו זוכר במדוייק (ראו עדותו בעמ' 17 ש' 3-6 לפרוט').

  1. זאת ועוד בהמשך החקירה הנגדית טען מר xxx כי בתחילה בנו לא עירב אותו בנעשה (ראו עדותו בעמ' 17 ש' 24-26 לפרוט' מיום 28.4.21):

"ש. למה אתה כאבא לא ביקשת שיהיה הסכם?

ת. הם לא עירבו אותנו ולא הסכימו שנהיה מעורבים בכלל. לא היינו מעורבים בשום דבר, מההתחלה ועד הסוף כלום."

  1. בהמשך עדותו כאשר ב"כ הנתבעים התעמתה עם גרסתו, השיב מר xxx כי נודע לו לראשונה על הרכישה רק לאחר שבני הזוג נכנסו לבית (ראו עדותו בעמ' 19 ש' 14-15 לפרוט' מיום 24.4.21):

"ש. מפנה לסעיף 22 בתצהיר בנך(מקריאה). אז אני שואלת אותך- הבן שללך אומר שהוא לא שיתף פעולה איתך ולא סיפר לאף אחד מבני המשפחה בעניין הרכישה. אז מתי נודע לך?

ת. כשהם עברו לגור בבית. אז ידעתי שהם רכשו את הבית."

  1. אפס, בהמשך עדותו ולאחר שעומת שוב עם גרסתו העיד מר xxx כי נודע לו לראשונה על הרכישה עוד בטרם נכנסו הצדדים לבית (ראו עדותו בעמ' 20 ש' 1-3 לפרוט'):

"ת. כן היא אמרה לי בפירוש ופעם שלישית אני אומר- היא אמרה שהם ייגשו לעורך דין והם יסדרו והזוג יגורו בבית והם חלק מהבית. לא סתם היא אמרה לי, היא אישה חכמה ונבונה ואני מכיר אותה לא מהיום."

  1. הנה כי כן, נמצאו סתירות בעדותו של מר xxx, כאשר מצד אחד העיד, כי לא ידע אודות הרכישה עד אשר בני הזוג עברו להתגורר בבית, אך מצד שני העיד, כי ידע על כך עוד לפני שבני הזוג והנתבעים עברו להתגורר בבית.

  1. יתרה מזאת, בסעיף 5 הצהיר מר xxx כי בנו אמר לו "כי הוא חתם על הההלוואה כערב לווה". ברם, בעדותו בחקירה הנגדית לפרוטוקול שינה העד את גרסתו וטען כי בנו חתם על ההלוואה כ- ערב משלם. יש לציין כי במהלך החקירה הנגדית פנה התובע לאביו ואמר לו "תגיד היינו ערבים משלמים" (ראו ש' 17 בעמוד 18 לפרוט').

  1. לאור האמור לעיל עדותו של מר xxx אינה מהימנה בעיני וכאמור לעיל נמצאו סתירות רבות בעדותו. זאת ועוד, עדותו גם מתבססת רובה ככולה בעדות שמועה, ולא מצאתי, כי המדובר בראיה אמינה ומכאן שאין בה כל משקל ממשי כדי לבסס את טענות התובע.

  1. כמו כן מעיון במסמכים ובראיות שהוצגו בפניי עולה כי התובע לא היה בקיא בפרטים אלמנטריים הקשורים בעסקה שביצעו הנתבעים לרכישת הדירה, ונהיר מן התשתית הראייתית שהונחה לפניי, כי הוא לא היה מעורב בה ואף לא ראה עצמו כשותף לעסקת המכר.

  2. בחקירתו הנגדית העיד כך התובע (ראו עדותו בעמ' 9 ש' 24-35 לפרוט' מיום 28.4.21):

"ש. מפנה לסעיף 12 בתצהיר, שם אתה אומר שבתקופת הנישואים הנתבעים הציעו לך ולאשתך לקנות נכס.

ת. נכון.

ש. קנית אותו?

ת. קנינו במשותף.

ש. יש לך הסכם שאני יכולה לראות שקנית?

ת. זה לא בהסכם הם הבטיחו בהבטחה מלאה שאנחנו נהיה הראשונים בבית ושהבית יהיה רשום על השם שלי ושל הבת שלהם.

ש. יש לך מסמך כתוב עבור הבטחה?

ת. אין מסמך. הם אמרו שאחרי שהכול יסתדר נעשה את הכול.

ש. אתה יודע מי העורך דין שערך את ההסכם?

ת. לא. אין לי מושג."

  1. בהמשך כאשר נשאל התובע האם הוא מכיר את עו"ד xxx (עורך הדין שערך את ההסכם) הוא השיב בשלילה (ראו עדותו בעמ' 15 ש' 9-12 לפרוט' מיום 28.4.21).

  1. מכאן שמעדותו של התובע עולה ברורות כי הוא לא זו בלבד שהוא לא היה בקיא בפרטים אלא שהוא גם לא היה מעורב בעסקת המכר. זאת ועוד, מעדותו של העד עו"ד xxx עולה כי עסקת המכר בוצעה למול הנתבעים בלבד וכי התובע עצמו לא נטל כלל חלק בהליך.

  1. כאמור לעיל לטענת התובע, בטרם רכישת הבית הנתבעים ניגשו לבנק על מנת לקבל משכנתא, ברם לאחר בדיקה נאמר להם כי הם אינם זכאים לקבל משכנתא ולכן עליהם להחתים ערבים בעלי כוח החזר, ערבים משלמים שיטלו על עצמם התחייבות לשלם מאות אלפי שקלים.

  1. מנגד העידה הנתבעת בחקירה הנגדית לפרוטוקול כי החלק הארי של התמורה בגינה מומנה הדירה שולם באמצעות כספי התמורה של הדירות הקודמות שהיו בבעלותם, והיתר באמצעות משכנתא וכי לא היתה להם כל בעיה בנטילת המשכנתא.

  1. ראו עדותה של הנתבעת בעמ' 11 ש' 20-21 לפרוט':

"ש. בכמה נמכרו הדירות?

ת. דירה אחת נמכרה בסביבות 380,000 ₪ עד כמה שזכור לי, והדירה השנייה אם אני לא טועה, אני כבר לא כ"כ זוכרת, עברו 6 שנים, בערך 750,000 ₪. משהו כזה.

ש. 1,130,000 ₪ בערך?

ת. בערך, אם זה פלוס פלוס אז כן.

ש. בכמה נרכשה הדירה החליפית?

ת. 1,720,000 ₪.

ש. על כמה עמדה המשכנתה?

ת. 1,100,000 ₪.

ש. כמה ההחזר?

ת. נכון להיום, זה 5,760 פלוס מינוס ₪. לא הסתכלתי כ"כ. 5,760, אולי 5,770 זה עולה כל פעם בצמוד למדד."

  1. בנוסף, כאשר נשאלה הנתבעת מדוע הייתה זקוקה להחתים את התובע וביתה כערבים היא השיבה כדלקמן (ראו עדותה בעמ' 12 ש' 9-13 לפרוט' מיום 7.10.21):

"ש. אם ההחזר שלך הוא 5,760 למה היית צריכה להחתים ערב את xxx?

ת. אני לא החתמתי אותם ערבים, לא הייתי צריכה אותם בתור ערבים. אני החתמתי על כך שרציתי לקבל כל חודש החזר על השכירות שישלמו לי. זה מה שרציתי, לא ביקשתי ערבים ולא הייתי זקוקה לערבות. אם הייתי זקוקה הייתי יכולה לקחת כל אחד אחר. לא יודעת למה אתם קוראים לזה ערבות כי זה לא."

  1. במסגרת חקירתה הנגדית חזרה הנתבעת על גרסתה לפיה הצדדים אך חתמו על הערבות כדי להבטיח קבלת דמי שכירות ותו לא, וגרסתה נמצאה מהימנה עליי לחלוטין.

  1. זאת ועוד עדותה של הגב' xxx תמכה בגרסת הנתבעת כי הבקשה להחתים את התובע והגב' xxx על ערבות באה מצד הנתבעים ולא בשל דרישת הבנק (ראו עדותה בעמ' 24 ש' 1-31 לפרוט' מיום 28.4.21):

"ש. הנכס עלה 1.720 מיליון. האם היה לך מסמכים על יתרת ההון מהיכן שילמה.

ת. לא.

ש. גם לא ביררת.

ת. לא.

ש. מפנה לעמ' הראשון לבקשה להלוואה מפנה לסעיף 2 הכנסות מעבודה 14,900 . תאשרי לי.

ת. כן.

ש. כמה החזר משכנתא היה.

ת. אין בידיי נתונים, אני צריכה לוח סילוקים.

ש. מראה לך סך ההלוואות המבוקשות 5,622 ₪. מאשרת.

ת. זה טופס הבקשה, אני צריכה לראות את מסמכי ההלוואה. מה שבוצע בפועל.

ש. נניח לצורך אקדמי אם זה המספר, מדוע היה צריך ערבים לתשלום כזה אם את טוענת שיש להם הכנסה של 14,900 שח והם גם משעבדים את הנכס.

ת. לא זוכרת בדיוק, יכול להיות שזה או הבקשה שלהם או שזה התקופה ובגלל הגיל שלהם. תקופת ההלוואה היא ל-25 שנה. עברו כמה שנים, לא זוכרת אם זו הסיבה שצירפנו ערבים או לפי הסיטואציה שהלקוחות הראו בפניי וכדי שישלמו חלק מהלוואה, צירפנו אותם.

ש. איך נדע מה הסיבה אם את לא זוכרת איפה זה אמור להיות כתוב.

ת. אנו לא מציינים בבקשת ההלוואה מאיזה סיבה דרשנו את הלווים, זה יכול להיות מהסיבה שהבנתי בסיטואציה ושאלתי את הלווים אם רוצים שנוסיף את בני הזוג והם היו מעוניינים לצרפם כערבים או בגלל התקופה, לא זוכרת, אני רואה שזה לתקופה של 25 שנה, ובגלל הגיל צריך ערבים. לא בטוחה.

ש. אני אומרת לך שזה לא מדויק, לגבי הגיל יש ביטוח חיים לכאורה, וזה מופיע במסמכים. לכן למה צריך ערבים אם לכאורה הכנסה מספקת, הבניין משועבד ויש ביטוח חיים.

ת. יכול להיות זו הייתה דרישה מצדם, לא זוכרת".

  1. ובהמשך עדותה בעמ' 26 ש' 10-12 לפרוט' העידה כדלקמן:

"ש. xxx טוען שבא לחתום בבנק כערב בגלל שלא אישרתם לxxx משכנתא.

ת. אני לא זוכרת דבר כזה".

  1. יתרה מכך עצם העובדה שלאחר שעזב התובע את דירת המגורים וחדל לשלם את חלקו בהלוואה, העבירו הנתבעים את התשלום במלואו לחשבונם מבלי שנדרשו להמציא ערבים תחתם, מצביעה על יכולתם הכלכלית של הנתבעים.

  1. בחקירתה הנגדית לפרוטוקול העידה הנתבעת באשר להעברת התשלום על שמה לאחר שהתובע עזב את דירת המגורים (ראו עדותה בעמ' 15 ש' 9-19):

"ש.אני מפנה אותך הפעם להודעה שהגישה באת כוחה מטעם הנתבעים על הגשת תדפיסי חשבון בנק מתאריך 15.11.20. אני מפנה לעמוד 1 מתוך 2 דף חשבון 6/19 בפירוט התנועות הוא מ-3.12.19 את או באת כוחך, תגידי לי מי, סימנתם בעיגול 1,500 ₪ שכירות מxxx. אם אכן הרגע טענת שהסכום הוא 2,500 השאלה שלי היא 1, למה סימנת 1,500 ו-2, איפה רואים את החזר שכר הדירה?

ת. 2,500 ₪ היה הסכום שאני ביקשתי מהזוג, כל זמן שהם היו נשואים החזר למשכנתה. לאחר שהם נפרדו לא רציתי בעיות עם המשכנתה, רצתי מיד לבנק הבינלאומי והעברתי את כל הסכומים שאני אשלם, גם את החלק שהם היו מעבירים אוטומטית, העברתי את הכול עליי. אני משלמת כרגע 5,700 ₪ פלוס מינוס לבנק הבינלאומי. מאחר ואני, קשה לי לשלם, xxx משלמת לי כל חודש 1,500 ₪. את ה-1,500 ₪ שהיא מדברת עליהם, זה 1,500 ₪ שמשולמים לי לאחר הגירושין. זה בכלל לא ההחזר החודשי למשכנתה. ממש לא."

  1. מהצד האחר של המתרס, עדותו של התובע כאמור אינה מהימנה בעיני ונמצאו בה סתירות רבות כמפורט להלן:

  1. לטענת התובע, הוא ואשתו לשעבר חתמו על הלוואת משכנתא כערבים משלמים ולא כערבים נוספים להלוואה כאשר הגרסה שסיפק התובע לשאלה מדוע לא ידע כי הוא חותם על ההלוואה כערב נוסף ולא כערב משלם, בעיקרה, כי אשתו לשעבר הגב' xxx ניהלה את חשבון הבנק (ראו עדותו בעמ' 10 ש' 3-12 לפרוט' מיום 28.4.21):

"ש. הלכת להגיש בקשה לבנק לקבל תעודת זכאות ולראות מה הזכויות שלך?

ת. הכול התנהל עם האישה, היא ניהלה את הכול.

ש. מפנה לנספח ה' לתצהיר של xxx, היית בבנק נכון?

ת. קראו לי לבנק.

ש. אצל איזו פקידה?

ת. אין לי מושג מי זאת. האישה אמרה לי לבוא לחתום וזהו, לא הסבירו לי ולא אמרו לי במה מתנהל הדבר.

ש. אתה הולך לבנק ולא יודע שאתה חותם כערב?

ת. לא. היא ניהלה את כל חשבון הבנק וגם הלוואות או דברים כאלה היא הייתה מחתימה אותי בבית הייתה מביאה לי את הטופס ואז הייתי חותם."

  1. בהמשך עדותו טען התובע כי רק לאחר זמן מה ממועד חתימתו על גבי מסמכי הערבות, התחוור לו כי הוא ערב למשכנתא אותה נטלו הנתבעים (ראו עדותו בעמ' 10 ש' 25 ש'-34 לפרוט' מיום 28.4.21):

"ש. כשחתמת על שטר המשכנתא בדרגה ראשונה ואתה חתום כערב, אתה לא ידעת שאתה ערב?

ת. לא. אחר כך התברר לי שאני ערב משלם. אחרי כמה ימים.

ש. מתי התברר לך?

ת. אני לא זוכר, עבר המון זמן מאז.

ש. תתאר לנו את הסיטואציה איך נודע לך שאתה ערב.

ת. גרושתי אמרה לי שאנחנו ערבים משלמים למשכנתא.

ש. שאתה ערב?

ת. כן.

ש. אז אחרי כמה ימים נודע לך זאת, שאלת אותה מה המשמעות לדבר?

ת. שאלתי אותה והיא אמרה לי אל תדאג הכול בסדר."

  1. ובהמשך בעמ' 14 ש' 2-7 לפרוט' מיום 28.4.21:

ש. אני אומרת לך xxx טוענים שהם פנו לבנק והפקידה xxx הציעה להם שאתם תקימו הוראת קבע ותשלמו סכום מסוים על חשבון המגורים אצלם בבית.

ת. אז אני אומר לך עוד פעם, אני לא הייתי מנוהל בבנק, הכול היה מנוהל איתם ועם הבת שלהם ולא ידעתי מה הולך פה.

ש. אבל ידעת שעשיתם הוראת קבע לחשבון שלהם להעביר להם 2,400 ₪ כל חודש?

ת. לא ידעתי. רק אחר כך ידעתי שאנחנו ערבים משלמים למשכנתא וזאת לא הייתה הוראת קבע.

  1. טענת התובע כי אשתו לשעבר הגב' xxx היא זו שהיתה אחראית על ניהול החשבון, נסתרה בחקירתו הנגדית לפרוטוקול (ראו עדותו בעמ' 8 ש' 7-12 לפרוט' מיום 28.4.21):

"ש. היה לך בנקט בחשבון?

ת. כן.

ש. היית מושך כספים בחשבון?

ת. היא הייתה מושכת לא אני.

ש. היית עושה שימוש בבנקט?

ת. הייתי משתמש בו אבל לא בצורה כמו שהיא הייתה משתמשת בו. לה היו חמישה כרטיסי אשראי".

  1. ובהמשך, ראו עדותו בעמ' 10 ש' 13-24 לפרוט:

"ש. אגיד לך שאתה לא דובר אמת כי ניהלת יחד איתה במשותף את כל חשבון הבנק וכשרצית לקנות את האוטו מxxx הלכת לבנק וביקשת הלוואה כדי לקנות את האוטו.

ת. היא מדברת על לקנות את הרכב שהיה ברשותו של xxx היא אמרה שהיא תבדוק מה קורה בחשבון בנק ואז באתי וחתמתי.

ש. אז איך זה שאם הכול היא עושה אז הבעלות באוטו נרשמה על שמך?

ת. נכון זה אחר כך. אני ואלי הלכנו לבנק הדואר עשינו העברת בעלות עם ת"ז שלי וזהו.

ש. ולפני זה היה לך רכב נכון? שמכרת כדי לקנות את האוטו מאלי.

ת. נכון.

ש. כשאתה רוצה אתה יודע לנהל את העניינים שלך.

ת. ממש לא, לא הייתה לי שום נגיעה בחשבון הבנק ולא ידעתי לנהל אותו.

ש. למכור אוטו לבד אתה יודע?

ת. זה היה יחד איתה."

  1. כאמור, עדותו של התובע אינה מהימנה בעיני הואיל ונמצאו סתירות ופרכות רבות בעדותו.

  1. מנגד, הנתבעת בעדותה הציגה גרסה בעניין המטרה שעמדה לנגד עיניה בצירוף התובע כלווה נוסף בהלוואת המשכנתא (ראו עדותה בעמ' 12 ש'9-17 לפרוט' מיום 7.10.21):

"ש. אם ההחזר שלך הוא 5,760 למה היית צריכה להחתים ערב את xxx?

ת. אני לא החתמתי אותם ערבים, לא הייתי צריכה אותם בתור ערבים. אני החתמתי על כך שרציתי לקבל כל חודש החזר על השכירות שישלמו לי. זה מה שרציתי, לא ביקשתי ערבים ולא הייתי זקוקה לערבות. אם הייתי זקוקה הייתי יכולה לקחת כל אחד אחר. לא יודעת למה אתם קוראים לזה ערבות כי זה לא.

ש. אם את לא קוראת לזה ערבות למה השם שלהם מופיע בכלל בתיק המשכנתה?

ת. כי לפני 4-5 שנים הם גרו בבית שהיה בבעלותי, הם גרו בחינם, זה בית שהיה ממושכן ואני שילמתי עליו משכנתה מבלי לקבל שקל. לא התכוונתי להגיע למצב הזה שוב. רציתי שהם ישלמו שכירות עבור החזר. זהו זה."

  1. עדותה של הגב' xxx נציגת הבנק הבינלאומי תמכה בעדות הנתבעת לעניין צירוף התובע והגב' xxx כלווים נוספים לצורך הבטחת תשלום דמי השכירות.

  1. ראו עדותה בעמ' 22 ש' 2-14 לפרוט':

"ש. כשקראת ללווים לבוא ולחתום על מסמכי ההלוואה וכל לערבים. תספרי לנו מה הסברת להם על כל מסמך.

ת. כמו שאמרתי וכמו שהלקוחות ביקשו ממני הנכס נרכש ע"י xxx, הם ביקשו מכיוון שהילדים מתגוררים ביחידת דיור במבנה שהם רוכשים, כדי להקל עליהם בתשלומים שהם ישלמו חלק מהלוואה ואמרתי להם שלשם כך הם יצטרכו להיכנס כערבים להלוואה ואז xxx הגיעו לחתום הובהר לבני הזוג......

ב"כ התובע: העדה אומרת שהיא לא זוכרת את השם של הזוג.

העדה: מדובר בעסקה מלפני חמש שנים.

ת. שהם ערבים להלוואה, על כל מסמך שהם חתמו אני הסברתי להם על מה הם חותמים. יש נספח להסכם ההלוואה וזה כתוב במפורש מי הלווים ומי הערבים".

  1. בהמשך חזרה העדה הגב' xxx על גרסתה (ראו עדותה בעמ' 23 ש' 1-5 לפרוט' מיום 28.4.21):

"ש. את מאשרת שxxx אמרו לך מפורשות שהם רוצים שהזוג יסייע להם לשלם את המשכנתא?

ת. אני לא זוכרת במדויק את המילים, אבל זוכרת שהם הסבירו לי את הסיטואציה אמרו שהם קונים בית ובבית יחידת דיור שיגורו בני הזוג, הם רוצים שיגורו בבית ובמקום שישלמו שכירות יגורו וישלמו לנו בינינו שאנו נחליט כמה. אני לא זוכרת את המילים המדויקות אלא סיטואציה."

  1. כאשר עומת התובע עם טענותיו באשר לסירוב הבנק לבקשת הנתבעים לקבלת משכנתא הוא השיב כדלקמן (ראו עדותו בעמ' 11 ש' 25-36 ובהמשך בעמ' 12 ש' 1-9 לפרוט'):

"ש. מפנה לסעיף 15, אתה טוען שהם נענו בשלילה לבקשתם לקבל משכנתא. יש לך מסמך לגבי זה?

ת. אם הם קיבלו שלילה אז הם לא היו צריכים אותי כערב לשלם. בגלל זה הם נענו לשלילי.

ש. אני אומרת לך שאתה לא דובר אמת והבנק לא דחה אותם.

ת. דחה אותם.

ש. בסעיף 15 אתה מדבר על ההכנסות החודשיות שלהם. אתה יודע מה המשכורת של xxx?

ת. לא יודע.

ש. xxx עובד בצבא נכון?

ת. נו אז מה אם הוא עובד בצבא.

ש. xxx צירף תדפיס של המשכורת שלו, ראית את זה?

ת. לא. מה אני צריך להיכנס לחיים הפרטיים שלו?

ש. אתה יודע כמה xxx מרוויחה?

ת. לא.

ש. אתה יודע איפה היא עובדת?

ת. xxx.

ש. ונכון שהם גם עובדים ביחד בחברת xxx ומרווחים 4,900 ₪.

ת. הם לא עובדים יחד, הוא עובד.

ש. למה התכוונת בסעיף 15 שבהתאם להכנסות החודשיות שלהם אם כרגע הראיתי לך שהם מרוויחים למעלה מ- 25 אלף ₪ בחודש. למה התכוונת כשאמרת שבהתאם להכנסות החודשיות שלהם הם לא יכולים לעמוד בתשלומים החודשיים?

ת. אם הם לא יוכלו לעמוד בדבר הזה אז למה הם צריכים אותי כערב משלם? הם עובדים בשלוש עבודות."

  1. מעיון במסמכים ובראיות שהוצגו בפניי עולה כי הנתבעים משתכרים מעבודתם כשכירים מידי חודש סך של 22,000 ₪ לערך (ראו נספח א'1-א'3 לת.ע.ר מטעם הנתבעים) כך שגרסת התובע לאי קבלת המשכנתא אינה סבירה ואינה מתיישבת עם העובדות.

  1. על רקע עובדות המקרה שלפנינו גרסת הנתבעים נמצאה מהימנה ומשכנעת. שוכנעתי, אפוא, כי הנתבעים באופן מחושב, בין אם נצדיק הלך מחשבה זה ובין אם לאו, צירפו את התובע ואשתו לשעבר כלווים נוספים עת נטלו הלוואת המשכנתא, כשם שעם הפרידה בין הצדדים גרעו אותו מהתשלום. כל זאת, על מנת לגרום לתובע ולביתם הגב' xxx להשתתף בהוצאות המדור כל עוד הם חיו בביתם.

  1. לסיכום נקודה זו נביא עדות התובע עת נחקר אודות הנשיאה בהחזרי המשכנתא לאחר פרידת הצדדים (ראו עדותו בעמ' 9 ש' 12-23 לפרוט'):

"ש. עזבת את הבית ביום xxx נכון?

ת. כן.

ש. האם המשכת לשלם אחרי שעזבת את אותם 2,400 ₪?

ת. אחרי זה כבר התבטל אני לא יודע מה הם עשו שם. אין לי מושג.

ש. הבנק פנה אלייך וביקש ממך להמשיך לשלם?

ת. לא. עד שהפרדנו את החשבון שהיה שם חוב כמעט של 300,000 ₪ עדיין ירדה המשכנתא, זה עניין של חודש בערך והפרדנו אותו.

ש. כבר בחודש 7 הפסקתם להעביר את הסכום הזה. יש לך הוכחה שהמשכת להעביר אחרי חודש יולי?

ת. יש לנו את הכול מוגש במסמכים.

ש. יש לך להראות לי עבור חודש 8/18?

ת. יש לך את כל מה שביקש בית המשפט."

  1. התובע עצמו העיד, כי מעת שהופרדו חשבונות הבנק של הצדדים, הוא חדל מנשיאה בהחזרי המשכנתא החודשיים, שעה שלדבריו לא היה מחויב בהם כל עוד לא התגורר בדירה.

  1. נראה אפוא לענייננו, כי התובע ראה בהשתתפותו בהחזר המשכנתא דמי שכירות רעיוניים או חלף דמי שכירות, שהיה עליו לשאת בו כל עוד התגורר בדירה וכשעזב את הדירה חדל מלשלמו.

  1. צא ולמד, כי התובע לא ראה עצמו כבעל זכויות קנייניות בדירה, ואין תימוכין של ממש לטענתו שראה בנשיאה בחלק מהחזרי המשכנתא השקעה הונית שלו בנכס שבבעלותו.

  1. לפיכך ומתוך דברי התובע, יש לקבל גרסת הנתבעים לפיה התשלומים בהם נשא התובע (יחד עם הנתבעים) כהחזר חלקי של הלוואת המשכנתא אינם מקנים לו זכויות בדירה, ולכל היותר שולמו כחלף דמי שימוש.

  1. בהתייחס לעדות זו יש להבהיר מספר עניינים:

ראשית, באשר לטענת התובע לפיה החזר המשכנתא החודשי עמד ע"ס של 6,285 ₪ וכי הוא והגב' xxx נשאו במרבית מתשלום זה (ראו לעניין זה סעיף 31 לת.ע.ר מטעם התובע) באמצעות העברת כספים לחשבונם של הנתבעים, הרי שטענה זו נסתרה בהחלטת בית הדין הרבני מיום 31.3.19 שבמסגרתה נקבע כי מדובר בכספים השייכים לנתבעים בגין עבודתם בניקיון (ראו לעניין זה הודעת הנתבעים מיום 26.5.19).

  1. ראו עדותה של הנתבעת לעניין זה בעמ' 19 ש' 15-30 לפרוט':

"יש פסק דין של בית הדין הרבני לעניין הזה. הכסף הזה היה כסף שלי, שלי ושל בעלי, שאנחנו עובדים אחה"צ. זה כסף שהועבר לחשבון הבנק שלהם, שניהם הודו בעצמם שזה כסף שלנו והוא הועבר מחשבון הבנק שלהם לחשבון הבנק שלי. זה כסף שלי. זה כסף שאני עובדת בשבילו, אני ובעלי כל ערב.

להערת בית המשפט: נותרו עוד 5 דקות לתום החקירה.

ש. יש לך הסבר מדוע, אם זה כסף שלך ואת עובדת עליו, רימית את רשויות המס והעברת כספים לחשבון הבת שלך כדי שתעביר אלייך?

ת. מאיפה המצאת את זה שרימיתי את רשויות המס?

ש.אז למה היה צריך להעביר את הכסף הזה לחשבון שלהם אם זה כסף ששולם עבור שכרך, להצהרתך.

ת.הנושא הזה נדון בהרחבה בבית הדין לענייני משפחה הרבני ויצא פס"ד לעניין כך. אני סך הכול עשיתי להם טובה, העברתי את הכסף הזה לחשבונם משום שהיא רצתה השתתפות במעון, תמ"ת, או משהו כזה. אני עשיתי להם טובה, ניסיתי להיות טובה איתם. לא רימיתי אף אחד".

  1. הנה כי כן, לא זו בלבד שהתובע לא הרים את הנטל להוכיח, כי הסתמך על מצג כלשהו של הנתבעים בדבר כוונתם לשתפו בזכויות בדירה, ככל שהיה כזה, אלא הוכיח בדיוק ההיפך.

היעדרו של כל הסכם בין הצדדים ביחס לדירה

  1. בנוסף וכפי שכבר צויין לעיל, אין מחלוקת שהצדדים לא חתמו על הסכם בכתב שיסדיר את ההסכמות הנטענות ע"י התובע לעניין זכויותיו בדירה.

  1. לטענת התובע לאור מרקם היחסים והאמון ששרר בין הצדדים שהינם בני משפחה, לא נערך הסכם בכתב אלא בעל פה.

  1. לעניין זה אציין ואדגיש כי התרשמתי ששני הצדדים הם אנשים אינטליגנטים. שני הצדדים ידעו היטב כיצד לעגן משפטית את האינטרסים שלהם. הצדדים גם ידעו להסתייע בשירותיהם של עורכי דין לשם כך. ברם, לא הונח לפני כל הסבר סביר מדוע התובע בחר שלא לעגן את זכויותיו הנטענות בדירה באמצעות הסכם.

  1. בחקירה הנגדית לפרוטוקול נשאל על כך התובע והוא השיב כדלקמן (ראו עדותו של התובע בעמ' 14 ש' 29-34 ובהמשך בעמ' 15 ש' 1-5 לפרוט' מיום 28.4.21):

"ש. בעצם אתה אומר שהם אמרו לך שהם ירשמו.

ת. נכון.

ש. מתי?

ת. מתי שדיברו הם אמרו בפירוש, זה כתוב לך בסעיף 43 שהם הבטיחו והיא דיברה גם והבטיחה שנעשה הסכם שהדירה העליונה תהיה שלי ושל הבת שלהם והדירה התחתונה תהיה שלהם ושל הבת שלהם הקטנה ואנחנו נירשם גם בבית ונהיה חלק מהנכס.

ש. מתי? לפני או אחרי שקנו את הבית?

ת. גם לפני הם אמרו שיתנו הכול. כל מה שרשום בסעיף 43 זה מה שקרה. גם בארוחה המשפחתית שאבא שלי שאל אותם הם אמרו את זה גם.

ש. תאשר לי שעד היום לא עשו או לא ערכו שום מסמך בכתב בנודע לזכויות על הבית.

ת. כי האמנתי בהם והכול פה שקר. הם הוליכו אותי שולל במשך שנים."

  1. טענות התובע כי סמך על הבטחת הנתבעים כי הדירה העליונה תהיה שלו ושל הגב' xxx מבלי להבטיח את זכויותיו אינן סבירות, בפרט כאשר התובע עצמו מציין בסעיף 12 לכתב התביעה המתוקן מטעמו כי "בני הזוג היו בתחילת דרכם ובקושי מצליחים להרים את ראשם מעל האדמה, חנוקים תחת הלוואות של למעלה מ-240,000 ₪".

  1. בנסיבות אלה, קשה להלום הכיצד לא בחר התובע לעגן את זכותו הקניינית הנטענות בהסכם. והדברים אומרים דרשני.

  1. זאת ועוד, אין חולק כי הנתבעים לא החתימו את בני זוג על הסכם שכירות בכתב המבסס את טענותיהם בעניין רצונם להבטיח את תשלום דמי השכירות מטעם התובע וביתם. ואולם, עדות הנתבעת אשר מצאתי ליתן בה אמון, תומכת בגרסת הנתבעים כי הם לא החתימו את בני הזוג על הסכם שכירות מאחר והגב' xxx הציעה להם להבטיח את כספם באמצעות הלוואת המשכנתא (ראו עדותה של הגב' xxx בעמ' 23 ש'1-17 לפרוט'):

"ש. את מאשרת שxxx אמרו לך מפורשות שהם רוצים שהזוג ייסע להם לשלם את המשכנתא?

ת. אני לא זוכרת במדויק את המילים, אבל זוכרת שהם הסבירו לי את הסיטואציה אמרו שהם קונים בית ובבית יחידת דיור שיגורו בני הזוג, הם רוצים שיגורו בבית ובמקום שישלמו שכירות יגורו וישלמו לנו בינינו שאנו נחליט כמה. אני לא זוכרת את המילים המדויקות אלא סיטואציה.

ש. אני אומרת לך שאת לא אומרת אמת או לפחות לא מדייקת, האם את מה שאת טוענת שנאמר לך היה בנוכחות xxx או רק בנוכחות xxx.

ת. זה בשלב הראשון קרה בנוכחות xxx, כשזה הבשיל לחתימות נאמר בפני כל מי שחתם בפניי זה אומר גם xxx.

ש. ז"א שאמרו להם שזה עבור שכירות.

ת. לא זוכרת את המינוח המדויק.

ש. אני אומרת לך שxxx בתצהירה אומרת שלא תכננה שהם יתגוררו, הם רצו לרכוש את הדירה החליפית ...

שאלה מקדימה, אם לכאורה זה מה שנאמר לך שהם משלמים חלף דמי שכירות, למה לא הצעת להם שיחתמו על הסכם שכירות.

ת. אני לא יועצת משפטית, אני בנק, באו לבקש ממני הלוואה ולא נדרשתי לייעץ בעניין זה."

  1. זאת ועוד יש להידרש בקצרה לטענת התובע כפי שהובאו למעשה בסיכומיו לפיה ניתנה לו רשות בלתי הדירה להחזיק במקרקעין.

אפס, עיון במכלול הראיות המצויות בתיק איננו מלמד על רשות בלתי הדירה שניתנה לתובע להתגורר בנכס.

  1. טענותיהם של הנתבעים אינן עוסקות ברישיון בלתי הדיר להחזיק בנכס, כי אם בהתחייבות נטענת ליתן לתובע ולאשתו מחצית מהזכויות בנכס. מדובר בשני משטרי רכוש שונים לחלוטין. האחד עניינו זכות החזקה (משטר הרשות) והשני עניינו זכות קניינית הקשורה עם המקרקעין (ההתחייבות הנטענת).

  1. אלא שכאמור לעיל לא הובאה כל ראייה חפצית, לבטח לא מסמך כתוב, המלמד על התחייבות נטענת זו. כאשר עסקינן בזכויות הקשורות עם מקרקעין, הדין מקנה כאמור עדיפות מפורשת לרישום בכתב על פני טענות בעל פה.

  1. באשר לרישיון בלתי הדיר, הדין קובע כי רשות בלתי הדירה בקשר עם החזקה עם מקרקעין תוכר במקרים נדירים בלבד [ראו לעניין זה רע"א 977/06 בן חמו נ' מדינת ישראל (מצוי במאגרים המשפטיים [פורסם במאגרים]; 17.5.06); תמ"ש (ב"ש) 64715-10-13 ס.א. נ' נ.א (מצוי במאגרים המשפטיים [פורסם במאגרים]; 1.6.16)] .

  1. המקרה שבפני איננו מגלה כל נסיבות נדירות וחריגות לפיהן ניתנה רשות בלתי הדירה להחזיק במקרקעין. לא ניתן ללמוד רשות בלתי הדירה כפועל יוצא בלבד של התחייבות נטענת בעל פה ליתן זכויות בבית – כאמור כאמור עסקינן בהתחייבות שלא הוכחה ולו במאומה. יתרה מזאת, גם לא ניתן ללמוד דבר קיומו של רשיון בלתי הדיר מהחזקה בפועל גרידא, שכן התובע לא הציג כל מסגרת קונקרטית – עובדתית או משפטית – שתבסס תמיכה בטענותיו לפיו ניתן לו רישיון בלתי הדיר להחזיק בנכס ו/או בבית.

האם השיפוצים שבוצעו בדירה מהווים השבחתה באופן המקנה לתובע זכויות בה?

  1. בתצהירו ובמסגרת חקירתו הנגדית טען התובע, כי במהלך נישואיהם של הצדדים בוצעו שיפוצים בדירה, אשר שולמו מתוך חשבון הבנק המשותף של הצדדים ו/או ממשאביהם המשותפים.

  1. התובע העיד בחקירה הנגדית לפרוטוקול כך בעניין זה (ראו עדותו בעמ' 15 ש' 28-35 לפרוט'):

"ש. היום אתה תובע כדי להירשם כבעלים על רבע מהזכויות בדירה. מפנה לסעיף 58.

ת. כן.

ש. בסעיף 44 (מקריאה). האם הבאת מכספך הפרטי לצורך שיפוץ הבית.

ת. עשינו הלוואה לא? זה כולל.

ש. מכספך הפרטי.

ת. כסף שחתמתי עליו זה כולל קנייה של הבית ושיפוץ והכול.

ש. האם היה לך הון עצמי שבאמצעותו שילמת עבור רכישת הבית או השיפוץ?

ת. לא היה לי."

  1. ראשית יצוין כי התובע לא הציג קבלות או אסמכתאות אחרות המעידות על תשלום חלקי ו/או מלא מצדו לטובת שיפוץ הדירה והשבחתה.

  1. הנתבעת מצידה העידה כי נערכו בדירה שיפוצים בעלות של 600,000-700,000 ₪ לערך (ראו עדותה בעמ' 12 ש' 1 לפרוט' מיום 7.10.21).

  1. בהמשך העידה הנתבעת בחקירתה הנגדית לפרוטוקול כך (ראו עדותה בעמ' 18 ש' 17-31 לפרוט' מיום 7.10.21):

"ש. מפנה לס' 20 לתצהירך, את מי הבאת להעיד מאנשי המקצוע? הייתה לך מניעה להביא אותם להעיד?

ת. לא חשבתי שיש מקום לאנשי מקצוע לעדות הזאת. מה עניין שמיטה להר סיני?

ש. יש לך הסבר מדוע התצהיר שלך נעדר תשלומים, קבלות, מסמכים על שיפוץ בהיקף 700,000 ₪ לטענתך?

ת. לא יודעת את השאלה הזאת כ"כ טוב, זה לא רלוונטי. לו זה היה מתבקש ממני הייתי מביאה.

ש. את אומרת בס' 20 שחשבון הבנק שלו היה ביתרת חוב גדול, במילים שלך. ברור שהיה ביתרת חוב אני אומרת לך, מכספים ששולמו לשיפוצים.

ת. מאיפה את יודעת? יש לך הוכחה לכך? את מכניסה מילים לפה וממציאה המצאות שלא היו ולא נבראו. יש לך הוכחות בחשבון הבנק שיצאו כספים עבור שיפוצים לחשבון הבנק שלהם? על מה את מדברת בכלל? עובדה שxxx הגישה לכם טפסי בנק ולא מופיע באף טופס של הבנק שיצאו כספים למטרת שיפוצים. איפה את רואה את זה? תראי לי את זה שאראה את זה.

ש. אני אשמח שאת תראי לי מכל הסיפורים והתצהירים שאת טוענת, מה שאת רוצה לראות, איפה יש 700,000 ₪ לשיפוצים?

ת. חמודה שלי, אם היה מתבקש ממני הייתי נותנת. לא התבקש ממני אז לא נתתי.

הימנעות מהבאת ראיות

  1. הלכה פסוקה היא כי הימנעות מהבאת ראיה אשר עשויה לתרום לגילוי האמת או להוות תימוכין לטענות צד להליך, יש בה כדי ליצור חזקה לרעת הצד הנמנע מהבאת הראיה ואף להוות חיזוק למשקל ראיות הצד שכנגד, כך נפסק כי:

"מעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו כל הסבר סביר, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש בן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים וככל שהראיה יותר משמעותית כן רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות יותר מכריעות ויותר קיצוניות כנגד מי שנמנע מהצגתה".

ראו לעניין זה: ע"א 548/78 שרון נ' לוי, פ"ד לה(1) 736 בעמ' 760, וראה גם: ע"א 465/88 הבנק למימון בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מה(4) 651, בעמ' 658-659, ע"א 3199/93 קראוס נ' ידיעות אחרונות, פ"ד מט(2).

  1. ודוקו: במקרה דנן התובע לא צירף לתצהירו אסמכתאות כלשהן המאמתות את טענותיו לעניין השיפוצים שבוצעו בדירה והוא אף לא טרח לזמן לעדות את האנשים שביצעו את השיפוץ. יתרה מזאת אדגיש כי לאחר ששמעתי את עדותו, לא מצאתי בהם משום הוכחה של ממש לאמיתות גרסתו כי החובות אותן צברו הצדדים נוצרו בשל השיפוץ. מכאן שאין בידי לקבל גרסתו לעניין זה.

  1. זאת ועוד, בנידון דידן התרשמתי מעדותה של הנתבעת כי אכן נערך שיפוץ עובר לקבלת החזקה בדירה, אך הוא שולם באמצעות כספי המשכנתא.

מה דינה של הנשיאה המשותפת בהחזרי המשכנתא?

  1. כאמור, מימון רכישת הדירה נעשה ברובו ממשאביהם הפרטיים של הנתבעים, באמצעות כספי תמורת המכר של הדירות שהיו בבעלותם ובאמצעות הלוואה מובטחת משכנתא.

  1. השתתפות התובע בתשלום החזרי המשכנתא החודשיים (בסך של 2,400 ₪) החלה, בחודש יולי 2015, ועד לחודש אוגוסט 2018 (מועד הפירוד בין הצדדים), דהיינו משך 36 חודשים בלבד.

  1. כפי שהובהר לעיל, בשים לב לכלל הנסיבות, בעיקר משך התקופה בה נשאו התובע והגב' xxx יחדיו בהחזרי המשכנתא החודשיים וגובה הסכום בו נשאו, המגיע כדי 86,400 ₪ ומחציתו 43,200 ש"ח (המהווה כ- 2.5% משווי הדירה (1,700,000 ₪) בנטרול הריבית). בוודאי שאין בתשלום זה כדי ללמד על כוונת שיתוף בדירה, אלא תשלום חלף דמי שכירות כפי שצוין והובהר לעיל.

נאמנות במקרקעין בראי המשפט העברי

  1. בעת נעילת שער, מן הראוי לסיים ולציין את עמדת המשפט העברי בסוגיית הנאמנות במקרקעין.

  1. כפי שמציין הרמ"א, רבי משה איסרליש בהגהותיו לשלחן ערוך, אדם המסייע לזולת מצפה בדרך כלל לקבל שכר עבור העזרה אותה הוא מעניק שהרי: "...כל אדם שעושה עם חבירו פעולה או טובה, לא יוכל לומר: בחינם עשית עמדי, הואיל ולא צויתיך, אלא צריך ליתן לו שכרו" (הגהת הרמ"א, שולחן ערוך, חושן משפט, סימן רסד, סעיף ד.)

  1. הדברים נכונים המה כאשר עסקינן בנאמנות פרטית. את ההלכה הזו לומדים מהמקרה לעניין אדם שנשבה והניח נכסי מקרקעין, כאשר לעניין זה היה צורך דחוף לברר מי יטפל בנכסיו? פשיטא שאפשר היה להשכיר את אותם הנכסים. ברם, עדיין היה קיים חשש שידאג שבעל התפקיד אך ידאג לרווחים באופן זמני אך ככל שיקוף הזמן הוא בפועל יזניח את המקרקעין.

  1. אמת, האחריות לדאוג לאפוטרופוס רבצה לפתחו של בית הדין. ברם, ההנחה המובלעת הינה כי לא ניתן למצוא בעל תפקיד ברמה רוממה שיאות לעשות את המלאכה בחינם שהרי: "אפוטרופא לדיקנני לא מוקמינן [כלומר אין ממנים אפוטרופוסים לבגירים]". (בבא מציעא לט ע"א). זו הסיבה שבגללה מצאו לנכון חכמים להעדיף מינוי של אחד מקרוביו של אותו שבוי, וכפי שמציין רבי יעקב בן אשר בעל הטורים בפירושו לחושן משפט (סימן רפה):

"שבוי שנשבה והניח כאן נכסים, מוטל על בית דין לשקוד בתקנתן שלא יפסידו נכסיו, ואין להם רשות ליתנם לאריס, שכיון שאין מי שיעיין עליו, לא יכוין אלא להרבות בפירות, ולא יחוש אם מפסיד הקרקע. לפיכך, אם יש מי שרוצה להיות אפוטרופא על הנכסים, להשתדל בהן להעמיד עליהם אריס, והוא יעיין עליהם תמיד, שיעבדם כראוי - אין תקנה גדולה מזו, וימנו אותו אפוטרופוס. אבל דבר זה אינו מצוי, שלא ימצאו מי שיעשה זה, שאדם מתרצה להיות אפוטרופוס בשביל היתומים משום מצוה, אבל לגדולים לא יעשה. לפיכך, אין בית דין מצווין לבקש על זה, כי לא ימצאו. "

  1. מן הראוי לציין כי מרבית הפוסקים אוחזים בדעה כי ככל שיש מי שמוכן להיות אפוטרופוס בחינם, הרי זה רצוי. מנגד, יש גם מי שסבור כי אין להתיר כלל אפוטרופוס שכזה מפאת החשש כי יש לו כוונות זדוניות לקבל בעקיפין שכר גדול עוד יותר. (ראו לעניין זה בפירושו של רבי יוסף חביבא מחכמי ספרד בתחילת המאה ה- 15 בפירושו למסכת בבא מציעא לט ע"א, ד"ה לא מוקמינן.)

  1. מנגד, בהתייחס לשכר לנאמן צדקה, קיימת הסכמה מקיר לקיר בקרב כל הפוסקים כי ככל שבית הדין סבור כי הדבר נועד לטובת העניין, אזי בוודאי שרצוי ואף צריך לתת לו שכר הן כאחוזים והן כשכר קבוע, ו כדברי הרב עוזיאל בספרו שערי עוזיאל (הלכות אפוטרופסות, חלק א' עמ' קכט:

"רשאים בית דין להקציב פרס [=שכר] בצורת אחוזים למאה מהרכוש או פרס חדשי קבוע לאפוטרופוס... אם יראו שיש בזה תועלת ליתומים".

  1. סיכם את ההלכה בקצרה בעל "ערוך השולחן" רבי י"מ אפשטיין, בפירושו לחושן משפט, סימן רצ, סעיף ח':

"יש רשות לבית דין לשלם לאפוטרופוס מנכסי היתומים בעד טרחתו, כשרואין שזה ראוי למנותו לאפוטרופוס, ורק לפי מצבו אין ביכולתו לעזוב עסקיו ולעסוק בנכסי היתומים, ולהשיג איש כזה בחנם אין להשיג, או שרואים שאם יטילו על אחד לעשות בחנם, ייפסדו נכסי היתומים - יש רשות בידם לשלם לאפוטרופוס בעד טרחתו כפי ראות עיניהם... ורשאי האפוטרופוס ללבוש בגדים נאים מנכסי היתומים, אם רואים בית דין שזהו לתועלתם, כדי שיהיו דבריו נשמעים."

  1. אומנם, ברור שעדיף נאמן בצדקה ישר והגון שאינו מקבל שכר. אפס, רוב בני אדם אינם יכולים לפנות מזמנם ולהשקיע מאמץ לטובת היתומים, משום שהם צריכים לדאוג לפרנסתם שלהם. מכאן שלא נותר אלא לקצוב לנאמן צדקה שכר הולם ובלבד שיעשה מלאכתו נאמנה.

  1. לסיכום, ככל שמדובר בשכר בנאמנות פרטית, לא זו בלבד שקיימת ההנחה שעל הנאמן לקבל שכר, אלא שיש שסברו שצריך להיזהר דווקא מנאמן שאינו מקבל שכר. ברם, מרבית הפוסקים בדעה כי ככל שניתן למצוא נאמן כשר חינם, הרי שהוא עדיף לנאמנות משיקולי חיסכון. אלא שבפועל, קשה למצוא נאמן כשר חינם.

  1. מנגד, ככל שמדובר בעניין נאמן צדקה, ההלכה היא שאינו מקבל שכר שכן שכרו הוא הכבוד שקיבל בעת שבחרו בו כאפוטרופוס והמצווה שהוא נהנה מעשייתה. אומנם, במקרה שכזה בית הדין רשאי לתת לו שכר, ככל שהשקיע הרבה מזמנו לצורך מטרה שכזו, ופשיטא שלא יימצא אפוטרופוס כשר חינם. מכאן שלדעת כול הפוסקים, לא זו בלבד שבית דין אינו מוגבל בעניין זה אלא שהוא רשאי לקצוב לנאמן שכר לפי שיקול דעתו המלא, ולעתים הדבר נעשה אפילו בניגוד גמור לתנאי הנאמנות.

ראו לעניין זה את מאמרו של חברי ד"ר אברהם טננבאום שפורסמו בעלון "פרשת השבוע" של המחלקה למשפט עברי במשרד המשפטים בהתייחס ממש לפרשת השבוע האחרונה (פרשת בהעלותך, תשט"ז, גיליון מס' 286).

סוף דבר

  1. מכל המקובץ עולה, כי התובע לא הוכיח זכויות קנייניות בדירה. לפיכך העתירה לסעד הצהרתי ביחס לזכויות בדירת המגורים נדחית.

  1. לפיכך ובהעדר זכויות קנייניות בדירה, נדחית גם עתירתו לפירוק השיתוף בדירה.

  1. התובע ישא בהוצאות המשפט ושכ"ט עורך דין של הנתבעים 2 ו – 3 מר xxx בסכום כולל בסך 40,000 ₪, כאשר סכום זה ישולם תוך 30 יום, שאם לא כן ישא ריבית והצמדה כדין.

המזכירות תשלח עותק פסק הדין לבאי הצדדים ותסגור את התיק.

ניתן לפרסם ללא פרטים מזהים.