בפני | כב' השופטת ציפי כהן אביטן | |
תובעת | פלונית באמצעות הלשכה לסיוע משפטי | |
נגד | ||
נתבע | פלוני ע"י ב"כ ויקטוריה רויטמן | |
בענין הקטינה: א' (ילידת 15.5.2016)
פסק דין |
לפניי תובענה לפי חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), תשנ"א-1991 (להלן - "האמנה") אותה הגישה התובעת כנגד הנתבע, במטרה להורות על השבת בתם הקטינה של הצדדים לרוסיה, שם לטענת התובעת, היה מקום מגוריה הקבוע של הקטינה.
"המאבק" בין ההורים הינו על רקע המלחמה המתרחשת בין רוסיה ובין אוקראינה, כאשר, לטענת התובעת, שהינה אזרחית רוסיה, ביום 13.6.2021 נטל הנתבע, שהינו אזרח אוקראיני, את הקטינה מבית הצדדים ברוסיה, בהחלטה משותפת, לביקור אצל הוריו בעיר חארקוב שבאוקראינה, ולצורך הסדרת מסמכי אזרחות ועבודה ברוסיה ועל מנת לחדש הדרכון של הקטינה, אך סירב להחזיר את הקטינה לרוסיה, עד אשר פרצה המלחמה באוקראינה ואז העביר הנתבע את הקטינה לישראל, ביום 6.3.2022, דרך פולין.
במסגרת פסק דין זה נדרש בית המשפט להכריע בשאלות: באם הקטינה נחטפה ממקום מגוריה הרגיל ברוסיה והועברה לאוקראינה, ומשם, עם פרוץ המלחמה בין רוסיה לאוקראינה, הועברה לישראל. ובאם יש מקום להורות על השבתה לרוסיה.
רקע עובדתי ודיוני
מאשר הובא לפני עולות העובדות שלהלן:
אוקראינה.
בנוסף, לצדדים אזרחות ישראלית.
במהלך שהייתו של הנתבע שם לצורך לימודים.
3. בשנת 2015 עברו הצדדים לאוקראינה . שם נישאו ביום 20.10.2015.
ביום 15.5.2016 נולדה הקטינה א' ת.ז. _________(להלן "הקטינה").
4. הצדדים עלו לישראל בשנת 2017, אך, בחודש אוקטובר 2020, סמוך לאחר התפרצות מגיפת הקורונה, החליטו לעזוב לעיר מוסקבה שברוסיה.
5. ביום 13.6.2021 נסע הנתבע, יחד עם הקטינה, ממוסקבה להוריו, המתגוררים בעיר חרקוב שבאוקראינה, לביקור למשך מספר שבועות. הנסיעה נעשתה בעקבות החלטה משותפת של הצדדים ולצורך הסדרת מסמכי אזרחות וויזת עבודה ברוסיה עבור הנתבע. וכן לצורך הסדרת דרכון אוקראיני עבור הקטינה, ותוך הסכמה כי הנתבע יוכל לבקר, יחד עם הקטינה, אצל הוריו, אשר לא פגשו את הקטינה זמן רב.
6. חרף הסכמת הצדדים כי המדובר בביקור למשך מספר שבועות בלבד, הנתבע לא שב עם הקטינה לרוסיה ואף הודיע לתובעת כי החל לחפש עבודה באוקראינה וכי בכוונתו להישאר אצל הוריו יחד עם הקטינה.
7. הקטינה אף עברה ניתוח באזניים במהלך שהותה באוקראינה.
8. כבר ביום 9.8.2021 פנתה התובעת בענין זה לנציב לזכויות הילד מטעם הנשיא של הפדרציה הרוסית ואף קבעה פגישה ברשות המקומית של אפוטרופסות ופטרונות (נספח 2 להודעת התובעת מיום 2.8.2022).
9. התובעת הגיעה לאוקראינה בחודש נובמבר 2021. אך הנתבע סירב כי תחזיר את הקטינה למוסקבה.
10. בחודש ינואר 2022 נסעה התובעת שוב לאוקראינה. אך שוב הנתבע התנגד כי תיקח עמה את הקטינה חזרה לרוסיה.
התובעת נקטה באוקראינה בהליכי גירושין מהנתבע, אך הנתבע לא התייצב לדיון. על כן, ניתן ביום 18.1.2022, פסק דין לגירושין בהעדר הנתבע, בו צוין כי יכנס לתוקפו 30 ימים לאחר מכן.
11. ביום 24.2.2022 פרצה המלחמה באוקראינה.ועל אף בקשתה של התובעת אל הנתבע להשיב את הקטינה חזרה למוסקבה, נטל הנתבע את הקטינה והגיע עמה לישראל, דרך פולין, ביום 6.3.2022.
יוער, כי התובעת חתמה בחודש פברואר 2022 על המסמכים הנדרשים לצורך מעבר הגבול של הנתבע עם הקטינה.
12. התובעת הגיעה לישראל בחודש מאי 2022 ואף קנתה כרטיסי טיסה למוסקבה עבורה ועבור הקטינה. אך, כאשר נודע הדבר לנתבע, הלה הגיע לשדה התעופה ומנע השבת הקטינה לרוסיה ואף פנה לביהמ"ש, ביום 23.6.2022, בבקשה למתן צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד הקטינה במסגרת תיק תלה"מ 50121-06-22.
13. הנתבע הגיש, ביום 15.6.2022, תובענה ליישוב סכסוך במסגרת תיק י"ס 31923-06-22, ולאחר קיצור תקופת עיכוב ההליכים הוגשו על ידו, ביום 23.6.2022, תביעה למשמורת הקטינה (תלה"מ 50121-06-22), תביעה למזונות קטינה (תלה"מ 50220-06-22) ותביעה להתרת נישואין (תה"ן50271-06-22).
14. התובעת פנתה ביום 29.6.2022 לגוף האחראי על ביצוע אמנת האג והחזרת ילדים חטופים במחלקה לעניינים בינלאומיים בפרקליטות המדינה ברוסיה וכן למשרד החינוך בפדרציה הרוסית.
15. התובעת הגיעה.לישראל פעם נוספת בחודש יוני 2022 והסדירה ייצוג משפטי בארץ באמצעות הלשכה לסיוע משפטי.
16. לאחר מכן, התובעת הגיעה שוב לישראל, לצורך הגשת התביעה דנן, אשר הוגשה ביום 17.7.2022.
17. ביום 1.8.2022 התקיים דיון ראשון בתובענה דנן. במהלך הדיון האמור מסרה ב"כ התובעת כי הגיע לידיה, מספר דקות טרם הדיון, מסמך משמעותי מהפדרציה הרוסית, אשר טרם תורגם.
בתום הדיון הוריתי על הגשת תרגום מאומת ביחס למסמך זה, תוך שנקבע דיון נוסף בתיק ליום 7.8.2022. המסמך, בצירוף תרגום מאומת, הוגש ביום 2.8.2022.
18. הנתבע הגיש חוות דעת הדין הזר מטעמו, ביום 4.8.2022, אשר נערכה ע"י עו"ד גריגורי קורזינר, ואשר עסקה במשמעות המסמכים שהוגשו ע"י התובעת ממשרד החינוך בפדרציה הרוסית. בחוות הדעת צוין כי למסמכים אלו אין כל תוקף משפטי מחייב והרשויות ברוסיה אף קובעות כי הסמכות לדון בסוגיית החטיפה נתונה לבתי המשפט בישראל בלבד. עפ"י האמור בחוות הדעת, במסמכים אלו אין כל קביעה כי על מדינת ישראל להשיב את הקטינה לרוסיה אלא משרד החינוך ברוסיה מפנה את התובעת לפתוח הליך בישראל, שהינו הגורם המוסמך לדון בשאלת החזרת הקטינה לרוסיה.
עפ"י חוות הדעת, אשר הוגשה מטעם הנתבע, ישנה התאמה בין חוקי הפדרציה הרוסית ובין חוקי מדינת ישראל, והכל בהתאם להוראות אמנת האג.
19. הנתבע הגיש ביום 4.8.2022 מסמכים נוספים, אשר נדרשים, לטענתו, לצורך בירור התביעה.
20. התובעת הגישה חוות דעת הדין הזר מטעמה, ביום 5.8.2022, אשר נערכה על ידי עוה"ד יקטרינה (קטי) דוניאביץ'. המומחית חיוותה דעתה כי לאור נסיבות המקרה, עפ"י הוראות האמנה, הקודקס לענייני נישואין ומשפחה וחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, העברת הקטינה לישראל ושינוי מקום מגוריה ללא הסכמה מפורשת של האם או החלטת בית המשפט הינה הרחקת הקטינה או אי החזרתה שלא כדין עפ"י הוראות האמנה. ולכן, לדעת המומחית, יש להורות על השבתה של הקטינה לפדרציה הרוסית ללא דיחוי.
21. ביום 5.8.2022 נתקבל מסמך (בשפה הרוסית) מהרשות המרכזית המוסמכת של הפדרציה הרוסית עפ"י האמנה, אשר לפיו הופנתה בקשתה של התובעת לרשות המוסמכת בישראל להחזרת הקטינה לרוסיה, לאחר שהועברה לשטח ישראל ללא הסכמת האם. המסמך המתורגם לעברית צורף לסיכומי התובעת (נספח 29).
22. ביום 7.8.2022 וביום 8.8.2022 נשמעו דיוני הוכחות ממושכים, אשר במהלכם נשמעו העדים הבאים (חלקם באמצעות היוועדות חזותית): הצדדים עצמם, מומחית מטעם התובעת לחוות דעת הדין- עו"ד קטי דוניאביץ', הגננת בגן בו שהה הקטינה בישראל- גב' ...., מר ....- בן דודתו של הנתבע, גב' ....- בת דודתו של הנתבע, גב' ..... (דודתו של הנתבע), הוריו של הנתבע- מר .... וגב' ......, אמה של התובעת- גב' ......, גב' ....-חברתה של התובעת, מר .....- מעסיקו לשעבר של הנתבע ברוסיה, גב' ......- בת משפחתה של התובעת.
23. סיכומי הצדדים הוגשו, בצוותא חדא, ביום 11.8.2022.
טענות הצדדים
טענות התובעת
24. לטענת התובעת, מקום מגוריה הרגיל של הקטינה הינו ברוסיה. שכן, הקטינה נולדה וגדלה מתוך קשר הדוק עם ההוויה הרוסית, אורח החיים הערכי והחינוכי של רוסיה, למדה את השפה הרוסית, גדלה והתחנכה על התרבות הרוסית. ואף בשנה האחרונה טרם חטיפתה, התגוררה הקטינה ברוסיה והשתלבה במסגרת חברתית וחינוכית הטבעית לה במהירות רבה.
25. עוד טוענת התובעת כי לשני ההורים, בעת ההרחקה, זכויות וחובות שווים כלפי הקטינה. כאשר אין מחלוקת כי בעת הרחקת הקטינה לא הייתה כל הגבלה על אפוטרופסותה של התובעת ולא הוגשה כל תביעה מצד הנתבע למשמורת או כל הליך משפטי אחר. כאשר מטרת הוצאת הקטינה והסכמתה של התובעת להוצאתה לגבולות אוקראינה הייתה לצורך ביקור בלבד.
26. התובעת טוענת כי לא הסכימה בשום שלב למגוריה של הקטינה מחוץ לרוסיה. ולכן, העברת הקטינה לישראל על ידי הנתבע, מבלי ליידע מראש ומבלי לקבל הסכמת התובעת, עולה כדי הפרת זכויות המשמרת של התובעת, וההוצאה הינה בגדר הרחקה שלא כדין.
27. מוסיפה וטוענת התובעת כי לא היתה כל השלמה, כנדרש בחריג להוראות האמנה.שכן, התובעת ביקשה להחזיר את הקטינה מיד כשנתאפשר לה בשני ביקורים באוקראינה ובשלושה ביקורים בישראל. ואף פעלה בהליכים משפטיים. אולם התפרצות מגיפת הקורונה עיכבה את הגעתה לאוקראינה ולאחר מכן, החלה המלחמה והנתבע חטף את הקטינה לישראל, תוך שמסתיר מהתובעת מידע אודות הקטינה. אף כשהגיעה הקטינה לארץ, התובעת הגיעה לישראל שלוש פעמים במטרה להשיב את הקטינה לרוסיה.
28. אף החריג בדבר השתלבות אינו חל במקרה דנן, לטענת התובעת, שכן הקטינה לא השתלבה בסביבה החדשה בישראל במהלך שהייתה כאן במשך ארבעה חודשים בלבד. הקטינה מתגוררת עם הנתבע במקום לא ידוע ברמת גן, אינה דוברת את השפה העברית, מצויה בגן הדובר רק את השפה העברית ולקטינה חברים בודדים בלבד הדוברים את השפה הרוסית.
29. לטענת התובעת, המשך הישארותה של הקטינה בישראל ללא נוכחות אמה, תגרום לקטינה נזק פסיכולוגי בלתי הפיך, מעבר לנזק שכבר נגרם לה עד כה כתוצאה מפעולות הנתבע, אשר חטף את הקטינה בצורה בוטה וכוחנית, תוך שמסכן את חייה ומבצע החלטות רפואיות, הכוללות ניתוח בהרדמה והחלטות בענייני חינוך ללא שיתוף האם. ואף גודע את הקשר עם אמה ומונע כל קשר ביניהן.
טענות הנתבע
30. הנתבע טוען, מנגד, כי רוסיה לא שימשה מקום מגוריה הרגיל של הקטינה. וכי ניתן לקבוע כי לקטינה כלל אין מקום מגורים רגיל, הן מבחינת עובדתית והן מבחינת הכוונות של הוריה. ולכן, לטענתו, ניתן לקבוע כי במקרה זה אמנת האג אינה חלה.
לטענתו, הילדה נולדה גדלה והתחנכה בשלוש מדינות: רוסיה, אוקראינה וישראל וקראה לכל אחת מהן בית. ואף הוכח כי רוסיה לא שימשה כמקום מגוריה הרגיל של הקטינה.
31. לטענתו, במבחן האובייקטיבי ובמבחן הזמן הילדה, שהינה כיום בת 6. כאשר: נולדה באוקראינה בשנת 2017, ההורים עלו ארצה וחיו בישראל עד שנת 2020, באוקטובר 2020 עברו ההורים עם הקטינה לרוסיה וכבר בחודש יוני 2021 הילדה עברה לאוקראינה ומשם לישראל.כך שרוב חייה ילדה התגוררה דווקא בישראל.
32. לצדדים, לטענת הנתבע, לא היתה כוונה להשתקע ברוסיה, אלא מעברם לרוסיה נעשה באופן זמני בלבד לאחר שנקלעו לחובות בישראל בעקבות פיטוריו של הנתבע ממקום עבודתו. לקטינה אין אזרחות רוסית ואף לא היה לה ביטוח בריאות ברוסיה. אשרות השהייה של הנתבע והקטינה ברוסיה היו זמניות. ואף לא הייתה כוונה לצדדים להשתקע ברוסיה. לטענת הנתבע, אף לתובעת, על פי עדותה, לא הייתה כל כוונה לקבוע את רוסיה כמקום מגורי הקבע של הקטינה.
33. מנגד, אף שחיו הצדדים ברוסיה, הם החזיקו חשבון בנק פעיל בישראל וביצעו פעולות לצורך תשלום החובות שנצברו בישראל, ואף לא הודיעו למוסד לביטוח לאומי על יציאתם מישראל, קיבלו דמי אבטלה עד לחודש יולי 2021 והשאירו קו טלפון נייד פעיל בישראל. לשיטת הנתבע, הדבר מלמד כי כוונתם של הצדדים היתה לחזור ארצה.
34. עוד טוען הנתבע, כי מתקיים יסוד ההשלמה, וכי התובעת לא פעלה למימוש זכויות המשמורת באוקראינה במשך למעלה מעשרה חודשים בהם שהתה שם מקטינה. בחירתה של התובעת להפעיל הליכים משפטיים, לרבות הליכי גירושין, דווקא באוקראינה מאששת את הטענה כי מבחינתה של התובעת רוסיה לא שימשה לקטינה כמקום המגורים הרגיל.
35. הנתבע אף טוען לקיומו של חריג ההשתלבות. לטענתו, הקטינה השתלבה, הן באוקראינה והן בישראל. כאשר באוקראינה ביקרה הקטינה בגן, עברה ניתוח דחוף והשתתפה בחוג ריקוד.
ואילו בישראל, הקטינה מבקרת בגן ובהכנה לכיתה א', לקטינה קרובי משפחה בישראל.ואף החלה להכיר חברים בארץ, איתם יוצאת לגנים ציבוריים ציבוריים ומוזמנת לימי הולדת.
36. טוען הנתבע כי אין לקבל את טענת התובעת כי לא הסכימה ולא ידעה על כניסתה של הקטינה לישראל.שכן התובעת בעצמה הכינה מסמכים לצורך טיסת הקטינה, הנתבע ואמו של הנתבע לישראל מיד עם פרוץ המלחמה באוקראינה. והמעבר לישראל נעשה בהסכמתה המלאה של התובעת.
37. הנתבע טוען כי המעבר לישראל נעשה ללא בחירה אלא בשל תוקפנות רוסיה, אשר פתחה במלחמה תחת הפצצות כבדות של רוסיה באוקראינה. ולכן הדרך היחידה שעמדה לפני הנתבע והקטינה היתה להימלט למערב. ובשים לב כי שניהם, הנתבע והקטינה, אזרחי ישראל, זאת הייתה התוכנית היחידה ברת הביצוע והבטוחה בשביל הקטינה.
מנגד, לטענתו, הצעתה של התובעת להביא את הקטינה לרוסיה לא הייתה ברת ביצוע מבחינה טכנית. ואף לא היתה כל אופציה מצד הנתבע להכניס את הקטינה למדינה, אשר לא מכבדת את החוקים הבינלאומיים ומפציצה אזרחים תמימים בערים שונות בשטחה של אוקראינה, מולדתו.
38. עוד טוען הנתבע לחריג בדבר קיומו של חשש לסיכון הילדה עם החזרתה לרוסיה.
ראשית, החשש לנזק פיזי ממשי שעלול להיגרם לה ילדה בשל הבעיות באוזניים מהן סובלת ועת אינה מבוטחת בביטוח בריאות ברוסיה.
שנית, התובעת, לטענתו, לא צרפה כל אסמכתא בדבר השתכרותה. ואין לביהמ"ש כל אינדיקציה באם היא מסוגלת לדאוג לצרכיה של הקטינה ברוסיה.
ובמקביל, מערכת היחסים של התובעת עם אמה מוזרה ואף אם התובעת סבלה בעבר מבעיות אלכוהול ולתובעת אין כל קשר עם אביה.
התובעת בעבר אף "נתפסה" בארץ כשהיא נוהגת תחת השפעת אלכוהול. לכן עולה החשש כי התובעת תזניח את הקטינה ואף תעדיף את עבודתה.
מנגד, הנתבע חי סמוך למשפחתו המורחבת ואף פועל להבאת אמו לישראל. והוא עובד ומתפרנס היטב.
ואף לא ברור, לטענתו, מה יעלה בגורלה של הקטינה. ככל שתשוב לרוסיה, בשים לב לכך שרוסיה אינה מקיימת חוקים בינלאומיים, ואף מתעורר חשש לאסון כלכלי ברוסיה. כאשר מנגד, טוען הנתבע, המדינה היחידה, אשר יכולה להוות מקום בטוח ביותר לקטינה, היא ישראל.
בנוסף, טוען הנתבע, כי החזרתה של הקטינה לרוסיה תגרום לקטינה נזק פסיכולוגי בשל ההרחקה מאביה, בשים לב כי המדובר במדינה שאינה מקיימת חוקים בינלאומיים ולכן, מתעורר החשש כי זכויות הביקור של הנתבע ייפגעו.
דיון והכרעה
39. לאמנת האג ניתן תוקף של חקיקה בישראל בשנת 1991. כאשר לאמנה שני יעדים: הבטחת החזרתם המיידית של ילדים אשר הורחקו שלא כדין אל מדינה מתקשרת ולהבטיח כי זכויות משמורת וביקור על פי הדין של מדינה מתקשרת יכובדו ביעילות בשאר המדינות המתקשרות. (ר': בש"א 1648/92 טורנה נ' משולם, פ"ד מו(3), 38, בעמ' 42).
40. בבוא בית המשפט ליישם את הוראות האמנה, הוא אינו דן בשאלת משמורתו של הקטין או"בטובת הילד במובן המלא" אלא תפקידו ליתן "עזרה ראשונה" לשם החזרת המצב לקדמותו באמצעות השבת הקטין שנלקח שלא כדין.
שאלת המשמורת, כמו גם טובת הקטין, תתברר בבית המשפט המוסמך באותה מדינה. כאשר, עפ"י האמנה, רק "חשש חמור שהחזרתו של הילד תחשוף אותו לנזק פיזי או פסיכולוגי " (סעיף 13(ב) לחוק) , או בהתקיים החריגים המפורטים בסעיף 13 לחוק, יצדיק דחיית התביעה (ר': בש"א 1648/92 טורנה נ' משולם, פ"ד מו(3), 38 , בע"מ 2270/13 פלונית נ' פלוני (30.5.2013); בע"מ 6390/13 פלוני נ' פלונית (10.10.2013), ע"מ 548/04 (מיום 6.6.2004 ) ופסקי הדין אשר אוזכרו שם).
41. סעיף 3 לאמנה מגדיר המצבים בהם הרחקה או אי החזרה של קטין תיחשב שלא כדין:
"הרחקתו או אי החזרתו של ילד תיחשב לא כדין כאשר -
(א) יש בהן הפרת זכויות המשמורת המוענקות לאדם, למוסד או לכל גוף אחר, בין במאוחד ובין בנפרד, על פי דין המדינה שבה היה מקום מגוריו הרגיל של הקטין סמוך לפני הרחקתו או אי החזרתו, וכן
(ב) בעת ההרחקה או אי ההחזרה הופעלו אותן זכויות בפועל, בין במאוחד ובין בנפרד, או שהיו מופעלות כך אלמלא ההרחקה או אי ההחזרה.
זכויות המשמורת הנזכרות בסעיף קטן (א) יכול שינבעו במיוחד מכוח דין, החלטה שיפוטית או מנהלית או הסכם בעל תוקף משפטי על פי דין אותה מדינה".
42. זכויות משמורת וביקור הוגדרו במסגרת סעיף 5 (א) לאמנה:
(א)"זכויות משמורת" - "לרבות זכויות המתייחסות לגוף הילד ובפרט הזכות לקבוע את מקום מגוריו של הילד".
(ב)"זכויות ביקור" - "לרבות הזכות לקחת ילד לתקופה מוגבלת למקום שונה ממקום מגוריו הרגיל".
43. עפ"י האמנה, הוצאת ילד ממקום מגוריו הרגיל מהווה "הרחקה שלא כדין", אם היה בה משום הפרה של הזכות לקבוע את מקום מגורי הקטין. כאשר, עפ"י הפסיקה, פורש המונח "זכויות משמורת" בהרחבה, " כך שיחול על כל מקרה שבו יש צורך בהסכמת אחד ההורים להוצאת ילדים מארץ אחת לארץ אחרת, וכחטיפה ייחשב כל מקרה של העברת ילדים ממדינה למדינה בניגוד להסכמתו של ההורה שלו הזכות להסכים או שלא להסכים לכך והסכמתו לא ניתנה (ראה סעיף 5 לאמנה)" (השופט ש' לוין בע"א 5271/92 פוקסמן נ' פוקסמן מיום 19.11.1992).
44. על כן, במקרה דנן, יש לבחון באם הנתבע ביצע הרחקה או אי החזרה של הקטינה שלא כדין ממקום מגוריה הרגיל של הקטינה, תוך בחינת זהות המקום המהווה מקום המגורים הרגיל, ובאם הופרו זכויות המשמורת של התובעת.
45. ככל שיתברר כי אכן בוצעה הרחקה שלא כדין, יש לבחון באם מתקיימים החריגים הקבועים באמנה.
בחינת מקום מגוריה "הרגיל" של הקטינה
46. סעיף 4 לאמנה קובע ביחס למקום המגורים הרגיל כדלקמן:
"האמנה תחול על כל ילד אשר מקום מגוריו הרגיל היה במדינה מתקשרת סמוך לפני כל הפרה של זכויות משמורת או ביקור; האמנה תחדל לחול בהגיע הילד לגיל 16".
47. בבע"מ 7784/12 פלונית נ' פלוני (28.7.2013) נקבע ע"י כב' השופט הנדל "המבחן העובדתי הטהור" או "הבירור העובדתי הטהור" לצורך קביעת מקום מגוריו הרגיל של הקטין:
"העמדה לפיה Habitual Residence ("מקום המגורים הרגיל") הינה סוגיה של "Pure Fact", עובדה טהורה, משמעה שעל הבדיקה להיות מקיפה ומעמיקה. התוצאה של הבירור העובדתי הטהור היא שלעיתים עובדה מסוימת תזכה למשקל רב בשקלול הסופי של כלל הנתונים ולעיתים עובדה אחרת תזכה בבכורה. בדיקה עובדתית טהורה חייבת להיות רחבה וכוללנית. מארג העובדות בהחלט יכלול את כוונות ההורים ואת ההחלטות שקיבלו, אך אין ליתן לכוונותיהם משקל עצמאי וחיצוני לבחינה העובדתית. הכוונה אף היא חלק מהתמונה העובדתית. מטבע הדברים, נתון הכוונה מפנה את הבדיקה להורים. אף כאן יש לתת את המשקל הממשי למונח המדויק Habitual Residence of the Child - "מקום מגוריו הרגיל של הילד" השם את הזרקור על הילד. במובן זה יש לשמוע את קולו של הילד. זאת לא במובן בו בית המשפט ישאל אותו למקום מגוריו הרגיל שהרי אין אנו עוסקים בסוגיה סובייקטיבית, אלא במובן האובייקטיבי המופשט במידת מה. על פי ראייה זו חשוב לבחון את חיי הילד כפי שהם, אך המסקנה עשויה לכלול את כוונת ההורים שאף היא רלוונטית בתור עובדה. כמובן, יש חשיבות לשיקולים אחרים כגון מטרת הנסיעה למדינה אחרת, תחימת הנסיעה בזמן ואף גילו של הילד. ודוק, יש לבחון לא את מקום מגוריו של הילד כי אם את מקום מגוריו הרגיל על המשתמע מכך.
התמקדות בעובדות, להבדיל משילוב בין מבחן עובדתי למבחן כוונתי, תביא לתוצאות שונות שלא על בסיס קיומן של אסכולות משפטיות מתחרות, כי אם על בסיס המארג העובדתי הייחודי לכל מקרה ומקרה. יודגש אף כי גם בחינת העובדות לא נעשית מנקודת המבט של ההורים אלא מנקודת מבטו של הילד, בבחינה אובייקטיבית של נקודת מבט זו. רוצה לומר, בבוא בית המשפט להניח את אצבעו על מפת העולם, להצביע על אחת המדינות ולקבוע "כאן מקום מגוריו הרגיל של הקטין", עליו לשוות לנגד עיניו את מפת עולמו של הקטין, על פסיפס העובדות המרכיבות אותה".
48. לאחר החלת המבחן העובדתי האמור בנסיבות המקרה דנן, מצאתי כי מקום מגוריה "הרגיל" של הקטינה הוא ברוסיה, ואנמק.
49. כאמור, הצדדים עזבו את ישראל בשנת 2020 ועברו יחד להתגורר ברוסיה. הצדדים שכרו דירה במוסקבה (עדות התובעת בעמ' 45 לפרו' שורות 13-17) ועבדו ברוסיה ואף הנתבע יצא לאוקראינה במטרה להסדיר המסמכים הנדרשים לחידוש ויזת העבודה ברוסיה.
הקטינה השתלבה בגן ברוסיה (נספח 9 לסיכומי התובעת) והשתתפה בחוג, כאשר המטרה היתה להתגורר ברוסיה תקופה ממושכת (ר': עדותה של התובעת בעמ' 10,12, 53 לפרו', עדות חברתה של התובעת- גב' א.א. בעמ' 105-107 לפרו' )
התובעת העידה כי, על אף שלא התגוררו במוסקבה 5-6 שנים, בשבילה המדובר במקום קבוע וכי "הגענו והסכמנו שאנחנו לא מחליפים מקום מגוריה של א' עד שהיא תתחיל ללכת לבית ספר. הסכמנו שאנחנו נבחר בית ספר יכול להיות במדינה אחרת כלשהי, אבל נעשה את זה ביחד..."(עמ' 42 לפרו' שורות 26-29).
בהמשך חקירתה הנגדית הבהירה התובעת מדוע מקום מגוריה הקבוע של הקטינה הינו ברוסיה: "מכיוון שהיא הייתה הולכת שם לגן, היו לה חברים, יש שם קרובי משפחה שלה, כל המשפחה, וגם דובר עם YYY על כך שאנחנו נשארים כאן, בסופו של דבר הוא רימה אותי וסרב להחזיר את הילדה למקום" (עמ' 53 לפרו' שורות 30-32).
על כן, עפ"י עדותה של התובעת, באותו מועד רלוונטי להוראות האמנה הוסכם בין הצדדים כי מקום המגורים הינו ברוסיה.
הנתבע העיד על המעבר לרוסיה: "....זו הייתה תקופה שאני חיפשתי מקום עבודה כחודשיים וחצי, והיא הציעה דבר חכם שכל אותן הפעולות ניתן לעשות לא בישראל גם יהיה זול יותר, גם א' תוכל להתחבר עם ילדים אחרים בצורה יותר משמעותית, למרות שהיא ידעה על היחס שלי לרוסיה היא בכוח הכניסה לי, כן אבל בכוח רק הכניסה לי כל הזמן את האופציה הזאת, פעם אחת זה קרה כשהיא נשארו כשתיים עשרה שעות עד שהיא תחזור לישראל, היא התחילה איכשהו לומר שהיא לא תחזור, הייתה בינינו שיחה קשה ביותר לשני הצדדים אבל בסופו של דבר שש שעות לפני הטיסה היא התחילה לאסוף חפצים על פי הכרטיס שכבר נרכש ואני נסעתי להביא פרחים היא הציעה לי מספר פעמים מקומות עבודה במשרד במוסקבה, אני בטוח שעניתי על ההצעות האלו בצורה לא נאותה, בסופו של דבר אני קיבלתי את זה, נכנעתי..." (עמ' 62 לפרו' שורות 11-23).
עולה, אם כן, כי הנתבע מאשר כי הביע הסכמה להעביר את מקום מגורי הצדדים, יחד עם הקטינה, לרוסיה.
עד אשר יצא הנתבע, יחד הקטינה, ביום 13.6.2021, לביקור באוקראינה.
אין חולק כי היתה הסכמה בין הצדדים כי היציאה לאוקראינה תהא לתקופה קצובה, לצורך ביקור בלבד, אשר לאחריה אמורים היו הנתבע והקטינה לשוב לרוסיה. (ר': עדותה של התובעת בעמ' 11-12 לפרו' ועדות הנתבע בעמ' 65 לפרו')
50. הנתבע אף הודה בעדותו כי היציאה לאוקראינה היתה על מנת "לחכות למסמכים ולעשות ניתוח" , אך בחר שלא לחזור לרוסיה "כי לא היה לי מקום לחזור בו" (עמ' 65 לפרו' שורות 15-19) . עוד אישר הנתבע כי בעת שהוציא את הקטינה לאוקראינה, הסיכום עם התובעת היה כי המדובר לתקופה זמנית לצורך ביקור בלבד ואף לא היתה הסכמה כי יעבור לגור עם הקטינה באוקראינה או בישראל (עמ' 65-66 לפרו').
אף מהעדויות שנשמעו לפני עולה כי הנתבע הוציא את הקטינה לאוקראינה לתקופה קצובה בלבד.
מעסיקו לשעבר של הנתבע, מר .... העיד (באמצעות היוועדות חזותית) כי הנתבע מסר לו שעליו ליסוע לאוקראינה למשך שבועיים- שלושה תוך שהמשיך לעבוד "מרחוק", אך בתום התקופה האמורה, הודיע הנתבע כי נאלץ להשאר באוקראינה ומסר לו "שהתנאים עבור א' בחרקוב עיר עם מוצאו יותר טובים מאשר טובים במוסקבה ולכן הוא מחליט להשאיר אותה שם ולא להחזיר לאימה." (עמ' 99-100 לפרו' ).
אמה של התובעת, גברת ......, העידה (באמצעות היוועדות חזותית) כי לצדדים "הייתה כוונה להישאר, א' הייתה בגן ילדים מצוין, הייתה להם דירה נפלאה מסודרת, עבור א' היו כל התנאים גם חדר נפרד שלה מצויד בכל טוב, היא גם המשיכה הייתה בחוג בלט או משהו כזה ריקו, YYY עבד וקיבל כסף טוב, גם ZZZZ, אבל היא לא יכלה לעבוד בגדול כי היא צריכה להקדיש זמן לילדה, הם הרבה פעמים הם ביקרו אותנו בבית שלי, אני הייתי אוספת את א' מגן הילדים, אנחנו עזרנו אחד לשנייה ולעתים קרובות ביקרנו אחד את השנייה." (עמ' 123 לפרו' שורות 22-28).
גברת ......, אשר מתגוררת סמוך לגבול רוסיה- אוקראינה, העידה (באמצעות היוועדות חזותית) כי הנתבע והקטינה שהו אצלה טרם נסיעתם לאוקראינה והנתבע מסר לה כי הם נוסעים לחופשה ומתעתדים לחזור לרוסיה (עמ' 112 לפרו' שורה 34, עמ' 113 שורות 3-18)
51. הצדדים אף לא נקטו בכל פעולה לניתוק חייהם ברוסיה או לביסוס מגורים באוקראינה או בישראל .
בענין זה יוער כי העובדה שהתובעת נקטה בהליכי גירושין באוקראינה אינה מלמדת דבר לעניין מקום המגורים הרגיל של הצדדים.
ראשית, שוכנעתי מעדותה של התובעת כי הדבר נעשה בעקבות יעוץ משפטי שקיבלה.
שנית, בשים לב כי הצדדים נישאו באוקראינה, ועת שהנתבע שוהה באוקראינה בעת פתיחת ההליכים, המדובר בהתנהלות סבירה והגיונית בנסיבות העניין.
52. עוד עולה מהעדויות, אשר הובאו לפני, כי לא היתה כוונה למי מהצדדים לחזור ולהתגורר בישראל וכי המעבר של הנתבע, יחד עם הקטינה, לישראל נעשה בלית ברירה, בעקבות פרוץ המלחמה באוקראינה.
התובעת השיבה, לשאלת בית המשפט, כי חזרה להתגורר בישראל כלל לא היתה אופציה (עמ' 43 לפרו' שורות 18-19, ר' גם עדותו של מר ....- בן דודתו של הנתבע בעמ' 88 לפרו' שורות 18-22).
כאשר הצדדים עזבו את ישראל בשנת 2020 לקחו עימם מכולות עם הציוד שלהם (נספח 5 לסיכומי התובעת ועדות התובעת בעמ' 10 לפרוטוקול).
הצדדים אף עזבו את ישראל בעקבות קשיי קליטה, אשר החריפו בעקבות מגיפת הקורונה, עת הנתבע פוטר מעבודתו והצדדים נקלעו לחובות (עדות התובעת בעמ' 8-9 לפרו' , עדות חברתה של התובעת, גב' ..... בעמ' 105-107 לפרו' ועדות הנתבע עצמו בעמ' 62 לפרו' ).
53. לא מצאתי כי יש בעצם קיום חוב למוסד לביטוח לאומי בגין תשלום דמי אבטלה שלא כדין או בקיומו של חשבון בנק פעיל בישראל כדי להוות אינדיקציה לכך כי היה בכוונתם של הצדדים לשוב לארץ. כאשר התובעת הסבירה בעדותה כי המטרה היתה לכסות את החוב שנוצר (ר': בעמ' 43 לפרו' שורה 25).
54. העובדה כי לקטינה היו שלושה מקומות מגורים במהלך חייה, אין בה כדי לשנות את התוצאה לפיה מקום מגוריה הרגיל של הקטינה היה ברוסיה, שכן שם התגוררה הקטינה עם הוריה במהלך החודשים אשר קדמו להרחקתה ע"י הנתבע ואף שם, כאמור, החלו הצדדים לבסס את חייהם.
55. אמנם מחומר הראיות שהובא לפני עולה כי הנתבע מביע שנאה כלפי רוסיה (ר': התכתבויות בין הצדדים בחודש ספטמבר 2020, אשר צורפו ע"י הנתבע ביום 4.8.2022 (נספח א'), אך בפועל הצדדים, מסיבות שונות, בחרו לעזוב את הארץ ולעבור להתגורר ברוסיה.
וכפי שהעידה התובעת: "הוא הסכים להגיע ואנחנו שלושתינו הגענו....מעבר לרוסיה היה אופציה יחידה שאנחנו הסכמנו שבמוסקבה יש עבודה, שאין שם בידודים, ששם פחות יקר, לא דובר על הילדה בכלל, הייתה שיחה או היה דיבור על חיי משפחה" (עמ' 41 לפרו' שורות 24-26).
56. יוער, כי אף לפי הדין החל בישראל על פי כללי האמנה, יש מקום לקבוע כי מקום המגורים הרגיל" של הקטינה הוא ברוסיה, שם התגוררו הצדדים יחדיו בהסכמה. כאשר, עפ"י חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות תשכ"ב-1962, החלטות בענין מקום מגורי קטין ייעשו בהסכמת ההורים או עפ"י החלטת בית המשפט.
57. בשולי הדברים יצוין, כי נוכח הקביעה בדבר מקום מגוריה הרגיל של הקטינה ברוסיה, אין מקום להדרש לדין האוקראיני.
58. לאור האמור, השתכנעתי כי מקום מגוריה הרגיל של הקטינה, טרם הגיעה של הקטינה לישראל, היה ברוסיה.
האם הופרו זכויות המשמורת של התובעת?
59. כאמור, על פי סעיף 3 לאמנה, הפרת זכויות המשמורת המוענקות עפ"י דין המדינה שבה היה מקום המגורים הרגיל של הקטין מהווה הרחקה או אי החזרה של קטין שלא כדין, כאשר הנטל בענין זה מוטל על התובעת.
מהעדויות שהובאו לפני עולה כי הנתבע הפר את זכויות המשמורת המוענקות לתובעת עפ"י הדין ברוסיה (בהתאם לחוות דעת הדין הזר שהגישה התובעת כמפורט להלן), עת רמס "ברגל גסה" את זכויותיה ההוריות והאפוטרופסיות של התובעת כלפי הקטינה, לרבות באשר לסוגיית קביעת מקום מגוריה של הקטינה, תוך התנהלות כוחנית ונטילת שליטה בלעדית על חיי הקטינה.
60. כאמור, הנתבע אמור היה להשיב את הקטינה למוסקבה לאחר מספר שבועות. התובעת העידה כי :" ב- 9/7 קיבלתי בבוקר אס אם אס בוקר טוב יקירתי, בערב באותו היום הוא הפסיק לענות על השיחות ממני, ב- 10/7 כתבתי התקשרתי לא הצלחתי להשיג אותו, לא הבנתי מה קורה, באותו שבוע א' הייתה אמורה לעבור ניתוח באוזניים ואני נחרדתי מה קרה לילדה שהוא לא עונה לי, אבל מהר הבנתי שהוא בסך הכל החליט לא לדבר עימי, זה היה קשה מאד להיזכר בדברים האלו." (עמ' 13 לפרו' שורות 3-8).
61. לא זו בלבד שהנתבע סירב להשיב את הקטינה למקום מגוריה, אף נקט בפעולות שונות ללא שיתוף התובעת ו/או קבלת הסכמתה, לרבות עריכת ניתוח באזניים לקטינה באוקראינה או רישום הקטינה לגן באוקראינה ובישראל (ר': התכתבויות בין הצדדים אשר הוגשו ע"י התובעת ביום 5.8.2022, עדות התובעת בעמ' 13 לפרו', עדות הנתבע בעמ' 83 לפרו').
התובעת מסרה בעדותה כי מעולם לא הסכימה כי משמורת הקטינה תהא בידי הנתבע ואף לא חשבה על אפשרות כזו, ובוודאי לא על מצב בו הקטינה תגיע לישראל (ר': בעמ' 24 לפרו' שורות 9-21).
הנתבע בעדותו התחמק מליתן תשובות ברורות בענין זה, על אף שאישר כי מטרת הנסיעה לאוקראינה היתה "לחכות למסמכים ולעשות ניתוח" (עמ' 65 לפרו' שורה 17), כשנשאל מספר פעמים ע"י בית המשפט מדוע לא חזר לרוסיה השיב תחילה כי "כי רוסיה אף פעם לא דנו עליה כמקום שהות" (עמ' 65 לפרו' שורה 9), לאחר מכן ענה כי "כי לא היה לי מקום לחזור בו" (עמ' 65 לפרו' שורה 19 ) ובהמשך מסר כי "אני חושב שארץ הולדתי שלי ושל א' וקודם כל המקום שנולדנו בו אוקראינה שני זה ישראל" (עמ' 66 לפרו' שורות 8-9), אך הנתבע הודה כי לא היתה הסכמה של התובעת כי הקטינה תעבור להתגורר באוקראינה או בישראל. לדבריו, "התכוונו לשוחח על כך נראה לי ב19". (עמ' 66 לפרו' שורות 17-19).
עוד הודה הנתבע כי התובעת הציעה לו להגיע לגבול רוסיה יחד עם הקטינה, אך, לדבריו "אני לא התאפקתי עניתי בצורה גסה וסגרתי את הטלפון" (עמ' 67 לפרו' שורות 16-18)
62. אמו של הנתבע, גב' ....., אישרה בחקירתה הנגדית כי לא אפשרה לתובעת לשוחח עם הקטינה בעת שזו שהתה בביתה באוקראינה, שכן, לדבריה " כי YYY ביקש שהכל יהיה תחת קונטרול שלו כל מה שקשור לא'" (עמ' 137 לפרו' שורות 5-8).
63. התובעת אישרה בעדותה כי חתמה על המסמכים הנדרשים על מנת לסייע בידי הנתבע להוציא את הקטינה מאוקראינה. התובעת הסבירה כי פעלה כך על מנת "להציל את הילדה". לדבריה, "חשבתי על הביטחון של הילדה בראש ובראשונה"... וכי "זאת היתה האופציה היחידה על מנת להשאיר את הילדה בין החיים שאני אדע איפה היא נמצאת" (עמ' 18 לפרו' שורות 8-18). עוד הסבירה התובעת כי "אני הבנתי שהילדה לא תגיע למוסקבה חזרה, הייתי חייבת להציל אותה והבנתי שהוא לא ייתן לי שום מידע על מצבה ועל הילדה לפחות הייתה לי האפשרות מה הייתה (צ"ל: "איתה" צ.כ.א.) ואיך היא" (עמ' 20 לפרו' שורות 24-26).
אך, לדברי התובעת, אף לאחר שהתובעת חתמה על המסמכים הנדרשים לצורך מעבר הגבול עם הקטינה לאחר פרוץ המלחמה, לא נמסר לה מידע מדויק בדבר המקום אליו נלקחת הקטינה (ר' : ההתכתבויות בין הצדדים, אשר צורפו ע"י הנתבע ביום 4.8.2022- נספח 9, עדות התובעת בעמ' 18 לפרו' שורות 21-27, עמ' 19 לפרו' שורות 19-20).
התובעת העידה כי, בסופו של יום, נודע לה כי הקטינה הגיעה לישראל לאחר שפנתה לבן דודתו של הנתבע "ולהתחנן שלפחות דרכו אקבל מידע כלשהו" (עמ' 20 לפרו' שורות 26-27).
לשאלת בית המשפט באם התובעת הסכימה למגוריה של הקטינה בישראל השיב הנתבע תחילה "לא ישירות", אך לאחר מכן, התחמק מתשובות ברורות, אך הודה כי התובעת האשימה אותו בחטיפת הקטינה. ( עמ' 85-86 לפרו')
64. התובעת הגישה, כאמור, חוות דעת, אשר נערכה ע"י עוה"ד דונטיביץ' (קטי) יקטרינה לעניין הדין הזר החל ברוסיה (להלן: "חוות הדעת"), תוך התייחסות לנסיבות המקרה דנן.
בחוות דעתה סקרה עוה"ד דונטיביץ' את הדין הרוסי יחד עם הדין החל עפ"י האמנה, תוך החלת דינים אלו על המקרה דנן.
עפ"י האמור בחוות הדעת, בהתאם לסעיף 65 (3) לקודקס לענייני משפחה של הפדרציה הרוסית, בדומה להוראות חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, במקרה בו הורי הקטין גרים בנפרד, מקום מגורי הקטין נקבע בהסכמת הוריו. וככל שאין הסכמה, הדבר מוכרע ע"י בית המשפט.
בשים לב כי מקום מגורי הקטינה, סמוך להרחקתה, היה בתחום הפדרציה הרוסית, הנתבע לא היה רשאי לשנות את מקום מגורי הקטינה ללא הסכמתה המפורשת של התובעת.
על כן, הגיעה עוה"ד דונטיביץ' למסקנה כי עפ"י הוראות האמנה, הקודקס לענייני נישואין ומשפחה והוראות חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות התשכ"ב-1962, העברת הקטינה לישראל ללא הסכמתה המפורשת של התובעת וללא החלטת בית המשפט, מהווה הרחקה שלא כדין או אי החזרה שלא כדין כמשמעותה באמנה. ולכן, יש להורות על החזרת הקטינה לתחום הפדרציה הרוסית.
עוה"ד דונטיביץ' נחקרה על חוות דעתה וזו לא נסתרה ואף לא הוצגה חוות דעת נגדית על
עניינים אלו.
עוה"ד דונטיביץ' מסרה בעדותה כי בשים לב שהצדדים שבו יחדיו לרוסיה בהסכמה, ולא
לאוקראינה או לישראל, יש לקבוע כי רוסיה הינה מקום המגורים הרגיל של הקטינה (עמ' 26 לפרו') ולדבריה, אין כל משמעות, עפ"י האמנה, לעובדה כי הקטינה הינה אזרחית אוקראינה או אזרחית ישראל, אלא יש לבחון את מקום המגורים, דהיינו, "מקום המגורים של החיים הרגילים והתקינים של הילדה בסמוך...." (עמ' 30 לפרו' שורות 18-20).
לדבריה, "ברגע שאחד מההורים לקח על עצמו להחליט באופן בלעדי מה הוא מקום מגורי הקטינה הוא פעם הן (צ"ל- "פעל "- צ.כ.א.) הן בניגוד לחוק שחל בפדרציה הרוסית וגם בניגוד לאמנת האג..." (עמ' 26 לפרו' שורות 7-9).
65. במהלך עדותו חזר הנתבע וקשר את אי החזרת הקטינה למלחמה בין רוסיה לאוקראינה.
לדבריו: "רוסיה שמפציצה את הבית שלי ואת הבית של ילדתי את רצינית?... , אני וא'
אנחנו אוקראינים ואנחנו חלק מהפוליטיקה הרוסית את רצינית עכשיו?... בישראל כעת
אנחנו אחרי תחילת המלחמה בין רוסיה לאוקראינה אני לא מבין איך בכלל לשאול את
השאלה שילדה עם דם אוקראיני לא צריכה לגעת בכלל ברוסיה אני לא מבין." (עמ' 80
לפרו').
יחד עם זאת, אין במצב המלחמה בין המדינות כדי לשנות את דרישות האמנה, כאשר עולה כי הקטינה הוצאה ממקום מגוריה הרגיל שלא כדין, ביחוד, עת, כפי שיפורט להלן, לא עלה בידי הנתבע להציג ראיות בדבר סיכון ממשי אשר עשוי להגרם לקטינה באם תוחזר לרוסיה.
לאור האמור, מצאתי כי התובעת עמדה בנטל הנדרש לצורך הוכחת הפרת זכויות המשמורת, אשר הוענקו לה עפ"י דין הפדרציה הרוסית.
האם מתקיימים החריגים הקבועים באמנה?
66. סעיף 13 לתוספת לאמנה קובע את החריגים להחזרת הילד:
"על אף האמור בסעיף הקודם, אין הרשות השיפוטית או המנהלית של המדינה המתבקשת חייבת להורות על החזרת הילד, אם הוכיחו האדם, המוסד או גוף אחר המתנגדים להחזרתו כי -
(א) האדם, המוסד או הגוף האחר שבידיו מופקדת ההשגחה על גוף הילד לא הפעיל בפועל את זכויות המשמורת בעת ההרחקה או אי ההחזרה, או הסכים עמן או השלים עמן לאחר מעשה, או
(ב) קיים חשש חמור שהחזרתו של הילד תחשוף אותו לנזק פיזי או פסיכולוגי או תעמיד את הילד בדרך אחרת במצב בלתי נסבל.
הרשות השיפוטית או המנהלית רשאית כמו כן לסרב לצוות על החזרת הילד אם התברר לה כי הילד מתנגד להחזרתו וכי הוא הגיע לגיל ולרמת בגרות שבהם מן הראוי להביא בחשבון את השקפותיו.
בבואן לשקול את הנסיבות הנזכרות בסעיף זה, יביאו הרשויות השיפוטיות והמנהליות בחשבון את המידע בדבר רקעו החברתי של הילד, כפי שהומצא על ידי הרשות המרכזית או רשות מוסמכת אחרת שבמקום מגוריו הרגיל של הילד".
67. משקבעתי כי מקום המגורים הרגיל של הקטינה הוא ברוסיה, וכי המדובר בהרחקה שלא כדין, אשר יש בה כדי להפר את זכויות המשמורת של התובעת על פי האמנה – יש לבחון התקיימותם של מי מהחריגים הקבועים בסעיף 13 לאמנה.
68. בפסיקה נקבע כי יש לפרש החריגים הנ"ל בצמצום, תוך החלתם במקרים נדירים וקיצוניים בלבד (בע"מ 672/06 אבו עראר נ' רגוזו (15.10.2006). כאשר הנטל להוכחת התקיימותם של החריגים, רובץ על ההורה "החוטף", קרי, על הנתבע. המדובר בנטל כבד מאד ובכל מקרה של ספק יוחזר הקטין למדינת המוצא (ע"א 7206/93 גבאי נ' גבאי , פ"ד נא(2), 241, ע"א 1372/95 סטגמן נ' בורק, פ"ד מט (2) 431; רע"א 7994/98 דגן נ' דגן, פ"ד נג (3) 254).
סעיף 13(א) לאמנה-
69. סעיף 13(א) לתוספת לאמנה קובע כי אין חובה להורות על החזרת הילד באם המתנגד להחזרה הוכיח כי : "האדם, המוסד או הגוף האחר שבידיו מופקדת ההשגחה על גוף הילד לא הפעיל בפועל את זכויות המשמורת בעת ההרחקה או ההחזרה, או הסכים עמן או השלים עמן לאחר מעשה".
70. במקרה דנן, שוכנעתי כי התובעת הפעילה את זכויות המשמורת על הקטינה בפועל גם לאחר מעשה ההרחקה, כאשר פעולתו החד צדדית של הנתבע להרחקת הקטינה מרוסיה, בניגוד להסכמת התובעת - מהווה הפרת זכויות המשמורת של התובעת כמשמעותה באמנה.
מההתכתבויות בין הצדדים, אשר צורפו ע"י התובעת ביום 5.8.2022, עולה כי התובעת מביעה תרעומת על רישום הקטינה לגן באוקראינה ללא ידיעתה ו/או הסכמתה ואף מציינת לפני הנתבע כי (בתרגום לעברית) ביום 6.8.2022 "אתה ההורה היחיד שלה?", "ולדעתך אחד ההורים יכול לקבל החלטות כאלה ללא ההורה השני?".
בהמשך ההתכתבויות, ביום 9.8.2022, לגבי מקום מגורי הקטינה, כותבת התובעת לנתבע: "לא זכור לי שהסכמנו לגבי זה. לא זוכרת אפילו שדיסקסנו זאת"..."לעומת זאת אני זוכרת שדיברנו שעד שתלך לבית ספר לא נעתיק מגורים כדי שא' לא תקפוץ ממקום למקום".
ביום 30.8.2021 פונה התובעת אל הנתבע ומבקשת כי יעביר את הקטינה את הגבול לרוסיה, אך הנתבע כלל לא משיב להודעות. לאחר שהתובעת מפצירה בנתבע שיענה, הוא משיב, ביום 31.8.2021, כי "א' בינתיים לא רוצה. משחקת עושה בית. אני לא מרגיש טוב מאתמול". מנגד, משיבה לו התובעת "אני מה-10 ביולי מרגישה כאילו עקרו לי את הלב".
לאחר מכן, שוב הנתבע נמנע מלהשיב להודעות התובעת.
ביום 30.11.2022 שוב פונה התובעת לנתבע ומבקשת, בין היתר, את הדרכון של הקטינה ולשוחח עם הקטינה, אך הנתבע משיב כי "א' אומרת שלא רוצה-עסוקה בלגו".
71. לא עלה בידי הנתבע אף להוכיח קיומו של חריג "ההסכמה" (טרם מועד החטיפה) ו/או "ההשלמה" (לאחר מקרה החטיפה).
72. בפסיקה נקבע כי ניתן ללמוד אודות הסכמה ו/או השלמה ממחדל או מהתנהגות משתמעת. יש לבחון באם ניתן להסיק ממכלול הנסיבות כי ההורה ויתר על זכויות המשמורת או הביקור, המוענקות לו עפ"י דין מקום המגורים הרגיל קודם להרחקת הקטין או לאי החזרתו. (ר': רע"א 7994/98 דגן נ' דגן, פ"ד נג (3) 254, בע"מ 741/11 פלונית נ' פלוני (מיום 17.5.2022)
73. אין חולק כי לא היתה הסכמה בין הצדדים לחזור ולהתגורר בישראל.
הצדדים עזבו את הארץ למוסקבה ולא הוצגה כל ראיה התומכת בהסכמתם לחזור לארץ.
הנתבע העיד, כאמור, כי כוונתו היתה להשאר באוקראינה, עד אשר פרצה המלחמה "וטרפה את הקלפים".
74. התובעת העידה על הפעולות שביצעה מיד לאחר שנתברר לה כי אין בכוונת הנתבע להשיב את
הקטינה:
" ראשית כל רצתי לרכוש כרטיס לחרקוב על מנת לנסוע אליהם להבין מה בכלל קורה, אני הבנתי שמכיוון שלקחתי את שם משפחתו החלפתי את כל המסמכים שלי, חוץ מדרכון כי אנחנו לא התכוונו לנסוע לשום מקום, הבנתי שאני לא מסוגלת לצאת לחרקוב כי אין לי דרכון, אני לא יכולה לצאת על פי הדרכון ישראלי ממוסקבה כי לא נכנסתי עימו, בהתאם אני הלכתי על מנת לעשות דרכון בשבילי עם שם משפחה חדש, ניסיתי למצוא קשרם על מנת לקדם את העניין אך לצערי עשו את זה רק לקראת סוף אוגוסט, אני גם ניסיתי לתקשר עם הוריו והם שלחו אותי אליו ואמרו כי הם לא רוצים להסתבך, אני התקשרתי גם לאימא שלו, גם לאבא שלו, גם כתבתי, שום תוצאה מכל זה.
עו"ד א. בן דוד : הצלחת להשיג אותו מתישהו, ניסית לכתוב לו.
מתורגמנית, גב' ג. זבילנסקי : דבר יחידי שיכולתי לעשות זה לכתוב לו דוא"ל ולא לקבל תשובות, ב- 16/7 זה היה היום של הניתוח, כפי שנאמר לי א' ביקשה אפשרות להתקשר לאימה אחרי הניתוח, ואז הוא אמר שהם נשארים בחרקוב, אני מנסה להבין מדוע הוא החליט שהילדה תגדל בלי אימא, מדוע הוא החליט את זה בכוחות עצמו, אני בחיים לא הסכמתי.
כב' הש' צ. כהן אביטן : אז מה עשית מחודש יולי?
עו"ד א. בן דוד : תפרטי מחודש יולי מה עשית כדי לנסות להחזיר את א' אלייך?
מתורגמנית, גב' ג. זבילנסקי : חיפשתי אנשי משפט ברוסיה, הלכתי לאפוטרופוס, וגם הגשתי לאיש שמנהל את העניינים בשם של נשיא רוסיה אני מדברת על ענייני ילדים זכויות ילדים, קיבלתי תשובה, שמכיוון שהילדה לא נמצאת ברוסיה הם לא יכולים לעשות עם זה שום דבר, לכן מצאתי עורך דין באוקראינה, באוקראינה לא היו לי זכויות בכלל, הדבר היחידי שאכן יכולתי כך הסביר לי עורך דין אני יכולה מהר לסדר גירושין, ורק אחרי זה במידי להגיש בקשה על קביעת מקום מגורים קבוע עבור הילדה, קורונה, סגרים, אני לא יכולה לצאת, זאת אומרת שלצאת כן יכולתי אבל לחזור הייתי מאבדת את העבודה עבודה שנייה שמצאתי אותה בנוסף לעבודה בפיתוח קול, כשהבנתי שזו כבר לא משפחה ושאני אאלץ לעשות הכל לבדי הכל בעצמי, הוא השאיר אותי בלי כלום, נאלצתי לבנות את הכל מחדש גם מבחינה כספית, גם מבחינה מורלית, הכל, אני ניסיתי כל התקופה הזאת לדבר אתו ולהגיע אתו למסקנות, אבל מהצד השני הייתי מקבלת רק אפס התייחסות וגם קללות.
עו"ד א. בן דוד : אחרי שהצלחת להסדיר את המסמכים ולשנות את שם המשפחה מה את עושה?
מתורגמנית, גב' ג. זבילנסקי : אני מנסה כל הזמן לצאת ואני רואה שמ-5/8 אוקראינה כבר מאפשרת כניסה לשטחה רק במידה ומי שנכנס עושה את הבידוד במהלך שבועיים, וזה אומר שאני הייתי מאבדת את העבודה.
עו"ד א. בן דוד : מתי התגרשת?
מתורגמנית, גב' ג. זבילנסקי : בגלל קורונה ובגלל שהשופטים חולים או עוד משהו קרה להם – 22/12 נקבע מועד הראשון למשפט, YYY לא הופיע למרות שהוא ידע היטב על קיום המשפט, העבירו את הדיון ל- 18/1 על פי החוקים שלהם ההחלטה נכנסת לתוקפה בדיוק אחרי חודש ימים, זאת אומרת מדובר על 18/2, עורך דין שלי התכוונה ללכת ב- 22/2 עם התביעה אבל קרה מה שקרה, קודם כל הגעתי, היה מאד קשה את מצאתי אפשרות.
עו"ד א. בן דוד : באיזה תאריך הגעת? כמה פעמים הגעת ובאיזה תאריכים?
מתורגמנית, גב' ג. זבילנסקי : פעם ראשונה ב- 18/11 אבל רק לשלושה ימים, זאת הייתה אפשרות מינימלית שהייתה 72 שעות להימצא לפני הבידוד של שבועיים במפגש הזה א' בכתה הרבה מאד ורצתה לבוא אתי, אנחנו אכלנו פיצה בבית קפה, אנחנו שנינו הבטחנו לה שנוביגוד היא תחגוג במוסקבה, בדצמבר YYY שוב פעם התחיל לא לראות אותי ממטר ובסופו של דבר הוא לא עמד על הדבר, שוב פעם שינה את דעתו.
עו"ד א. בן דוד : באותה הזדמנות שהלכת בפעם הראשונה למה לא החזרת את א' למה לא לקחת אותה?
מתורגמנית, גב' ג. זבילנסקי : כי הוא לא הביא את הדרכון שהוא כביכול עשה, והם לא נתנו לי אפשרות להתגורר עימם בדירה ואני נאלצתי לשכור דירה וא' ביקשה להיות אתי בכל הזמן הזה והיא אכן הייתה צמודה אלי."
(עמ' 13-15 לפרו')
עו"ד א. בן דוד : ואז בעצם ב- 24/2 מתחילה מלחמה בין רוסיה לאוקראינה, מה את עושה בחלק הזה איך את מנסה להחזיר את הילדה תספרי לנו בבקשה.
מתורגמנית, גב' ג. זבילנסקי : כשאני הבנתי איזה זוועות קורות שם זה קרה בלילה וזה נודע לי ק כשהתעוררתי בבוקר, מיד התקשרתי ואמרתי תבואו למוסקבה, יש לה פה אימא, יש לה פה בית, הוא שלח אותי במילים גסות רחוק רחוק ושוב פעם שם פס עלי, אני הבנתי שאין שום טעם להגיע למסקנות, לא התקופה לעשות את זה, צריך להוציא במיידי את הילדה במקום בטוח כשראיתי לנכון לעשות ולו הוא לא היה מביא אותה לשם היא לא הייתה הוא פשוט שם אותה מול העובדות שהמלחמה ילדה לא צריכה לחיות.
(עמ' 16 לפרו' שורות 29-35).
בהמשך, כאמור, פנתה התובעת ביום 29.6.2022 לגוף האחראי על ביצוע אמנת האג והחזרת ילדים חטופים במחלקה לעניינים בינלאומיים בפרקליטות המדינה ברוסיה וכן למשרד החינוך בפדרציה הרוסית. כאשר במהלך התקופה בה שוהה הקטינה בארץ, הגיעה התובעת לישראל 3 פעמים (בנוסף לפעמיים שהגיעה לאוקראינה) בניסיון להשיב את הקטינה לרוסיה, ואף ביום 18.7.2022, הוגשה התביעה דנן.
75. התנהלותה של התובעת לאחר מעשה החטיפה לא העידה על כל השלמה מצידה עם מעשה
זה. כאשר הנתבע עצמו העיד כי התובעת לא חדלה לטעון כי חטף את הקטינה:
"אני שומע את זה במהלך שנה, יתרה מכך היא מגיעה לגן, היא הגיעה לב'__ והדבר הראשון שהיא אמרה לב'__ אני אימא של ילדה של א' שאבא שלה חטף אותה.
עו"ד א. בן דוד : אתה כבר שנה שומע את זה?
מתורגמנית, גב' ג. זבילנסקי : מספטמבר יכול להיות היא אומרת את זה....".
(עמ' 75 לפרו' שורות 1-5)
ובהמשך עדותו : "בכל זאת מדי פעם היא אמרה שחטפתי" (עמ' 78 לפרו' שורו 4-5), "היא אמרה שאני חטפתי אותה בערך מהסתיו" (עמ' 86 שורה 16).
76. זאת ועוד, כאמור, לצד הגשת התובענה לבית המשפט בישראל, פנתה התובעת תחילה בהליכים באוקראינה לשם הגשת תביעת גירושין לצורך נקיטה בהליכי משמורת ולאחר מכן בהליכים בפדרציה הרוסית לצורך החזרת הקטינה ארצה.
77. אם התובעת העידה על הפעולות שביצעה התובעת בניסיון להשיב את הקטינה: "היא פנתה למשטרה, היא פנתה לשגרירות, גם לאפוטרופ המקומי הכללי, היא עשתה כל מה שאפשר וכל מה שאי אפשר היא עשתה על מנת להחזיר אותה, פנינו גם לעורכי דין." (עמ' 125 לפרו' שורות 33-35).
78. אמנם התובעת אישרה עצם מעבר הגבול עם הקטינה לאחר פרוץ המלחמה, אך לא מצאתי כי הדבר הינו בגדר "השלמה" או "הסכמה", אלא, כפי שהעידה התובעת, כאמור לעיל, עשתה כן מתוך דאגה לשלום הקטינה, אשר היתה מצויה בשטח מלחמה ועל מנת שיתאפשר לה מידע בדבר מקום המצאה של הקטינה.
על כן, לא ניתן לראות בעצם אישור המעבר משום "הסכמה" או "השלמה", בהתאם לחריגים לאמנה.
שוכנעתי כי התובעת פעלה, משך למעלה משנה, בכל הדרכים האפשריות לצורך השבת הקטינה לרוסיה, כאשר ניצבו בדרכה מכשולים אובייקטיביים, לרבות בידודים וסגרים בעקבות מגיפת הקורונה ופרוץ המלחמה בין רוסיה לאוקראינה.
סעיף 13(ב) לתוספת לאמנה - חריג "החשש החמור"
79. סעיף 13 (ב) לאמנה קובע החריג המתיר אי השבת הקטין לארץ המוצא כאשר "קיים חשש חמור שהחזרתו של הילד תחשוף אותו לנזק פיזי או פסיכולוגי או תעמיד את הילד בדרך אחרת במצב בלתי נסבל".
הנטל להוכחת החריג האמור מוטל על הנתבע, כאשר נקבע בפסיקה כי המדובר בנטל הוכחה כבד מאוד.
80. בהתאם לפסיקה, החריג בדברה"החשש החמור" מתייחס לחשש העשוי להגרם בשל החזרת הקטין למדינה ממנה נחטף, ולא לחשש הנובע מהחזרתו להורה ממנו נחטף או מניתוקו מההורה החוטף (ר' : בש"א 1648/92 טורנה נ' משולם פ"ד מו(3) 38, בע"מ 741/11 פלונית נ' פלוני (מיום 17.5.2011), ע"א 4391-96 אדם פול רו נ' דפנה רו (יעקובוביץ), פ"ד נ (5) 338)
81. לא מצאתי שהנתבע עמד בנטל הנדרש לצורך הוכחתו של חריג זה, כמו גם ביחס לחריג הקבוע בסעיף 20 לאמנה, כאשר עפ"י הוראות תקנה 108(ב) לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין) תשפ"א-2020 היה על הנתבע להציג ראיות ברורות ומשכנעות לכך.
הנתבע לא הוכיח כי נשקפת סכנה לקטינה בהשבתה לרוסיה. לא הוצגו כל ראיות המאששות טענות אלו של הנתבע.
מנגד, ...., חברתה של התובעת, אישרה בחקירתה הנגדית כי הסנקציות שהטילו מדינות המערב על רוסיה השפיעו על תחום התרופות, אך "בגדול רוב התרופות ממשיכות להגיע" (עמ' 111לפרו' שורות 3-6).
באשר למצב כיום ברוסיה, העידה החברה כי : "אני מתגוררת כמעט במוסקבה, יום יום אני במוסקבה, אצלנו הכל בסדר, אין שום בעיה ביטחונית, במקומות שיש שם הרבה אנשים תמיד יש שמירה על ידי המשטרה המקומית, למרות הסנקציות יש עבודה, אני קיבלתי תוספת למשכורת לצורך הדוגמה, בגדול יש מים, תרופות, אוכל, גם עזרה רפואית, בעלי לשעבר הוא רופא ואם יש צורך אנחנו תמיד יכולים להירתם ולעזור." (עמ' 111 לפרו' שורות 16-21)
אמה של התובעת אף היא העידה על החיים כיום ברוסיה : "אנחנו חיים נהדר, יש לנו את הכל, המחירים שלנו מאפשרים לנו ליהנות, פירות, ירקות, דברי חלב, יש לנו עבודה, חנויות שעובדות 24/7, כל מה שקשור לעבודה שלנו אנחנו עובדים כרגיל, כל התרופות הנדרשות, אנחנו יכולים להשיג הכל כרגיל אצלנו" (עמ' 127 לפרו' שורות 22-25).
82. באשר לטענות הנתבע בדבר טיפולה של הקטינה ע"י התובעת או כשירותה ההורית של התובעת או בדבר מערכת היחסים של התובעת עם אמה וכיוצב', אלו אינן טענות הנוגעות למדינת המוצא ולכן אינן נכללות בגדר החריג.
מקומן של טענות אלו בהליכי משמורת, אשר יש לנקוט בהם במדינת המוצא.
מעבר לצריך, יוער כי אף לא שוכנעתי כי יש בטענות אלו ממש. שכן, כל שעולה מהעדויות שהובאו לפני הוא שהתובעת "נתפסה" פעם אחת, בעת שהתגוררו הצדדים בישראל, כשהיא נוהגת עם רמת אלכוהול העולה על המותר וכי אמה של התובעת אושפזה בעבר במכון לגמילה מאלכוהול.
עוד יוער כי הנתבע הודה שנהגו להשאיר את הקטינה בהשגחת אם התובעת ואף זו לקחה את הקטינה לסופ"ש (עדות הנתבע בעמ' 82 לפרו'). סביר להניח שלא היה פועלים כך, ככל שאכן סברו כי הסבתא מסכנת את נכדתה.
83. לא מצאתי גם לקבל את טענת הנתבע בדבר הסיכון הכרוך בהחזרתה של הקטינה לרוסיה בהעדר ביטוח רפואי, שכן הצדדים עברו לרוסיה יחדיו בידיעה כי כך הדבר, היות ולקטינה אין אזרחות רוסית.
יוער כי מאשר הובא לפני, לרבות עדות הנתבע עצמו, עולה כי אזרחותה הרוסית של הקטינה לא הוסדרה בשל התנגדות הנתבע.
84. לנוכח כל האמור, לא שוכנעתי כי מתקיים חשש כבד בדבר נזקים העשויים להגרם לקטינה בהשבתה לרוסיה.
85. בחינת משמורת הקטינה, תוך שקילת טובתה וקביעת מקום מגוריה דרך קבע, צריכה להיעשות על ידי בית המשפט במקום מגוריה הקבוע של הקטינה, אשר ממנו הורחקה.
תחולת סעיף 12 לאמנה
86. סעיף 12 לאמנה קובע כי :
"ילד, אשר לא כדין, הורחק או לא הוחזר כאמור בסעיף 3, וביום פתיחת ההליכים בפני הרשות השיפוטית או המינהלית של המדינה המתקשרת שבה נמצא הילד חלפה תקופה של פחות משנה מתאריך ההרחקה או אי ההחזרה, שלא כדין, תצווה הרשות הנוגעת בדבר להחזיר את הילד לאלתר.
הרשות השיפוטית או המינהלית תצווה להחזיר את הילד, אף אם החלו ההליכים לאחר תום התקופה של שנה אחת האמורה בפסקה הקודמת, זולת אם הוכח כי הילד השתלב כבר בסביבתו החדשה. "
87. במקרה דנן, הוצאה הקטינה מרוסיה ביום 13.6.2021 ואילו הליך זה נפתח ביום 18.7.2022.
88. לטענת ב"כ התובעת בסיכומיה, יש למנות את המועד הקבוע בסעיף 12 לאמנה מהיום בו סירב הנתבע להשיב את הקטינה לרוסיה (בחודש יולי 2021) או מהיום בו הגיעה הקטינה לישראל (בחודש מרץ 2022). לכן, לשיטתה טרם חלפה שנה במועד פתיחת ההליך דנן. (סעיף 12 לסיכומי התובעת).
89. יחד עם זאת, לא מצאתי כי יש להכריע בסוגיית מנין התקופה, בשים לב כי לא מצאתי שהקטינה השתלבה בסביבה החדשה בארץ.
הקטינה שוהה בארץ מזה כארבעה חודשים. מהעדויות שהובאו לפני ע"י הנתבע עצמו עולה כי הנתבע והקטינה עברו להתגורר בדירה חדשה רק לאחרונה, כאשר עד כה התגוררו אצל בני משפחה (ר': עדותו של בן דודו של הנתבע- מר .....בעמ' 89-90 לפרו' ,עדותה של בת הדודה- גב' .... בעמ' 90 לפרו' שורות 34-35 ובעמ' 93 שורות 12-13) .
הגננת של הקטינה- גב' .....העידה כי הקטינה דוברת את השפה הרוסית בלבד, למעט מילים בודדות בעברית, וכי הנתבע ביקש כי תישאר שנה נוספת בגן, על אף שאמורה להתחיל ללמוד בכיתה א' בשנת הלימודים הקרובה, וזאת על מנת שתהא "יותר בטוחה מבחינת שפה לבטא את עצמה" (עמ' 37 לפרו').
בחקירתה הנגדית, כאשר נשאלה הגננת באם שוחחה עם הקטינה על הקשר עם אמה, השיבה כי "אין לי איך לדבר אתה, אני דוברת עברית היא רוסית" (עמ' 38 לפרו' שורה 32).
לכשנשאלה על הסתגלותה של הקטינה, השיבה הגננת כי "לא אמרתי הילדה הסתגלה, אמרתי בסך הכל שלושה חודשים אין הסתגלות של שלושה חודשים. אמרתי שהיא מתחילה להבין עברית" (עמ' 40 לפרו' שורות 4-6).
מהאמור עולה כי הנתבע לא הוכיח קיומו של יסוד ההסתגלות.
תחולת סעיף 20 לאמנה:
90. סעיף 20 לאמנה קובע כי :
"ניתן לסרב להחזיר את הילד על פי הוראות סעיף 12 אם ההחזרה אינה מותרת על פי עקרונות היסוד של המדינה המתבקשת באשר להגנה על זכויות האדם וחירויות יסוד"
91. אמנם, לעת הזו, מתנהלת מלחמה בין רוסיה ובין אוקראינה, אך, לא מצאתי כי יש בהשבת הקטינה לרוסיה פגיעה בזכויות אדם או בעקרונות היסוד של מדינת ישראל ואף לא הובאו ראיות ע"י הנתבע בעניין זה, באופן המונע השבת הקטינה למקום מגוריה הרגיל ברוסיה, משם נלקחה שלא כדין ע"י אביה.
חלוקת זמני השהות עם הנתבע:
92. הנתבע, אשר הינו, כאמור, אזרח אוקראיני, מביע חשש כי, בשל יחסה העוין של רוסיה והפרת חוקים בינלאומיים על ידה, לטענתו, יגרם נתק בינו ובין הקטינה.
93. ראשית, לנתבע אזרחות ישראלית, לכן, נראה כי לא יעלה קושי בהגעתו לרוסיה לצורך מפגשים על הקטינה. ואף פתוחה הדרך לפניו לנקוט בהליכים מתאימים בעניין זה ברוסיה.
94. זאת ועוד, בסעיף 21 לאמנה מוסדרת סוגיית זכויות הביקור:
"בקשה לעשיית סידורים כדי לארגן או כדי להבטיח את הפעלתן היעילה של זכויות ביקור, יכול שתוגש לרשויות המרכזיות של המדינות המתקשרות כדרך שמגישים בקשה להחזרת ילד.
על הרשויות המרכזיות מוטלים החיובים בדבר שיתוף פעולה המפורטים בסעיף 7, על מנת לקדם ניצול, בדרכי שלום, של זכויות ביקור ולקיים כל תנאי שהפעלת זכויות אלה כפופות לו. הרשויות המרכזיות ינקטו צעדים, ככל שניתן, להסרת כל מכשול להפעלת זכויות אלה.
הרשויות המרכזיות רשאיות, במישרין או באמצעות גורמי ביניים, ליזום או לסייע בנקיטת הליכים, במטרה לארגן זכויות אלה או להגן עליהן, ולהבטיח כי התנאים שאותן זכויות כפופות להם – יכובדו."
לכן, הנתבע רשאי לנקוט, ככל שיהא צורך בכך, בהליכים הנדרשים עפ"י סעיף 21 לאמנה.
95. כבר עתה, נוכח נסיבות המקרה דנן, אני מורה על העברת פסק דין זה לרשות המרכזית לעניין אמנת האג בדבר החזרת ילדים חטופים בפרקליטות המדינה, אשר תבחן סוגית הסדרת המפגשים בין הנתבע ובין הקטינה.
סוף דבר
לנוכח האמור, והתקיימות תנאי אמנת האג, אני מורה על קבלת התובענה ועל השבתה של הקטינה לביתה שברוסיה.
בכך למעשה מגיעים לסיומם המסע הארוך, חוצה יבשות ואומות, אשר עברה האם, והמלחמה הממושכת שניהלה, במקביל למלחמת רוסיה-אוקראינה, במטרה להשיב את הקטינה לחיקה.
וכפי שהאם ביטאה זאת בפנייתה הנרגשת לבית המשפט בתום הדיון:
"אני פשוט עייפה. זה שנה וחודשיים כמעט ואני באמת אין לי כח"!
על כן, אני מורה כפי שיפורט להלן:
המורות על השבתה של הקטינה לרוסיה, יש מקום להורות על מספר תנאים לשם כך. כפי שנקבע בעמ"ש (מחוזי ת"א) 2070-07-19 א' נ' ג' (מיום 17.7.2019 ):
"מעת שמורֶה בית המשפט על החזרת קטינים למקום מגוריהם הרגיל ראוי שיוסיף ויקבע אף את התנאים לחזרה וזאת על מנת להבטיח את ביטחונם ושלומם הפיזי והנפשי של הקטינים בתקופה הראשונה שלאחר החזרה ועד אשר יפנה הצד המעוניין לערכאות המקומיות לצורך הסדרת פרטי המשמורת ומהלכיה וינָתֵן מענה לפנייתו (לעניין הצורך בקביעת תנאי החזרה להבטחת שלום הקטינים והסדרה ראויה של החזרה ראו, כדוגמה - ע"א 4391/96 רו נ' רו (1997); תמש 38430/00 (תל אביב) פ. נ. פ. (2000); תמ"ש 103880/99 (תל אביב) פלוני נ' פלוני (2001) ורבים אחרים)עמ"ש 2070-07-19 א. נ' ג. (17.7.2019) פיסקה 34 לפסק הדין; בע"מ 5041/19 פלונית נ' פלונית (8.8.2019)".
ב. לנוכח התקיימותם של תנאי האמנה, אני מורה בזאת על החזרתה של הקטינה לרוסיה, בתוך 10 ימים מהיום.
ג. ב"כ הצדדים תתאמנה, בתוך 5 ימים, מהיום את מועד הטיסה. מועד הטיסה ומספרה יומצאו לבית המשפט בתוך 7 ימים.
ד. צו עיכוב היציאה מן הארץ, אשר הוצא כנגד הקטינה במסגרת תיק תלה"מ 50121-06-22, מבוטל.
ה. התביעות שבתלה"מ 50121-06-22 ובתלה"מ 50220-06-22 נמחקות.
ו. ככל שהנתבע לא יפעל על פי הוראות פסק הדין - תסייע משטרת ישראל בידי התובעת להשיב את הקטינה בחזרה לרוסיה, תוך שיתוף גורמי הרווחה והסעד המוסמכים לצורך העניין.
ז. אני מורה על העברת פסק דין זה לרשות המרכזית לעניין אמנת האג בדבר החזרת ילדים חטופים בפרקליטות המדינה, אשר תבחן סוגית הסדרת המפגשים בין הנתבע ובין הקטינה ותגיש עמדה מתאימה לתיק בתוך 7 ימים.
ח. באשר לסוגיית החיוב בהוצאות, לנוכח תוצאות ההליך ובשים לב להוראות סעיף 26 לאמנה ולתקנה 155 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, יש לפסוק הוצאות לטובת התובעת.
בנסיבות דנן, אני פוסקת הוצאות משפט לטובת ייצוג התובעת באמצעות הלשכה לסיוע משפטי בסך של 15,000 ₪ וכן הוצאות התובעת, אשר הגיעה לאוקראינה פעמיים והגיע לארץ 3 פעמים לצורך השבת הקטינה (הוצאות טיסות, מלונות, אבדן הכנסה וכיוצב'), בסך של 50,000 ₪.
ההוצאות ישולמו על ידי הנתבע בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין אצל הנתבע, וככל שלא ישולמו עד למועד שנקבע, יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהמועד שנועד לתשלום ועד לתשלום בפועל.
ט. פסק הדין ניתן לפרסום ללא פרטים מזהים של הצדדים, העדים וכל פרט אחר העשוי להביא לזיהוי מי מהצדדים או העדים.
י. תואיל המזכירות להמציא את פסק הדין לצדדים וכן תודיעם טלפונית על תוצאותיו.
המזכירות תסגור את התיק.
ניתן היום, י"ט אב תשפ"ב, 16 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.
