המבקש: | ע. ש. |
נגד |
המשיבה: | ר. מ. |
<#1#>
נוכחים:
המבקש ובא כוחו – עורך דין רועי ברומר
המשיבה ובאת כוחה – עורכת דין אביבית מוסקוביץ
החלטה
(בבקשה 90)
- תיק זה הונח לפניי אגב תורנות והוא מתברר בפני חברי, כבוד השופט יחזקאל אליהו כמותב עיקרי.
- למען אבין, התיק נפתח בחודש יולי 2020 וטרם תם בירורו ולא בעטיו של בית המשפט; בין הצדדים רשומים עוד 5 תיקים קשורים; בתיק הנייר הנוכחי 490 מסמכים – לאמור למעלה מ- 1,000 עמודים; בתיק ניתנו 166 החלטות; 13 מסמכים שונים רשומים בחוצץ "חוות דעת"; 77 בקשות נרשמו ובפרק מועדי דיון נרשמו 8 דיונים.
- מספר אני זאת כי עקרונות היסוד שבתקנות הן ברורים לחלוטין ומחייבים בעלי דין לנהוג תום לב והגינות דיונית, לא לסרבל את ההליך המשפטי, לא לשבשו ושלא לצרוך לשווא את אותו משאב ציבורי המצוי בצמצום, הקרוי "זמן שיפוטי". -
- בצדק אמרה באת כוח האם כי לשון התקנות מחייבת, בהעדר טעם מיוחד, פסיקת הוצאות ואולם, אינני סבור שהמקרה בכאן מחייב את מה שאנו קוראים "פסיקת הוצאות לדוגמא" או "הוצאות אישיות".
- הפרוצדורה המשפטית מחייבת צד שלא להגיש בקשות להכרעה בפגרה, זולת במקרים שהם דחופים.
- אלה המצויים בדרכי בתי המשפט וחזקה גם על בא כוח המבקש שהוא כזה, יודעים שכאשר יכתירו את בקשתם במילה "דחוף" או "בהול" ויעסקו ברישום או בגישה לגן, ששנת הלימודים בו אמורה להתחיל תוך ימים, או אז יונח התיק בפני השופט התורן.
- שואל אותי בא כוח האב מדוע זומן דיון – אומר ואסביר, כי כאשר מדובר במחלוקת על מקום חינוך, כאשר קיימת שאלה מדוע בכלל הוגשה הבקשה ובעיתוי שהוגשה וכאשר המותב אינו המותר העיקרי, בעניין רב דיונים ומסמכים – מגיעה למבקש הזכות להסביר את עמדתו ושלא תידחה בקשתו בלא דין, ומגיעה לאם ההזדמנות להביע עמדתה שלה.
- יכול אני להבין התרעמותו של בעל דין שעניינו מוכרע בכתב בלבד ולמעשה אין לו את ה"חוויה" של יומו הניתן לו בבית המשפט. אולם טענה הפוכה "מדוע זימנו אותי" היא נדירה יותר.
- כך או אחרת, האב מבקש כי האם תרשום את בנם של הצדדים שהוא בבחינת קטין מוחלש, לגן עירייה. האם, לאור קשיי הקטין, חפצה כי הקטין ילמד שנה נוספת בגן בו למד קודם לכן.
- בעבר וגם אתמול הזדמן לי להסביר, כי הסמכות והחובה שיש לבית המשפט להכריע במצבים של העדר הסכמה בין אפוטרופוסים אינה "כתב הפטר" להורה שלא להפעיל תום לב, שיקול דעת גם חובה לנהוג כהורה מסור.
- להתרשמותי לא היה המבקש נפגע במאומה בעניין הספציפי שלפניי לו היה מוותר על הבקשה, או בכלל על המחלוקת. אלא שבין הצדדים יחסים קשים, רעים אשר לפי הנשמע ולהתרשמותי כבר מזמן חצו את גבול ההגינות, הטעם הטוב ודרך הארץ והדבר אינו פועל לטובת הקטין.
- כך או אחרת, הדין הישראלי מדבר במונחים של השתק. במילים אחרות: במצבים מסוימים אין בעל דין יכול להעלות טענה באופן הנפוץ ביותר מכיוון שזו האחרונה כבר הוכרעה.
- ביום 16.08.2022 נתן המותב העיקרי החלטה בבקשתה של האם לעניין הרישום לגן.
אם טובה ההחלטה בעיני המבקש אם רעה היא – הדרך לשנותה עוברת ב"נתיבו" של בית המשפט של ערעור. אני בוודאי אינני ערכאת הערעור על החלטותיו של חברי הנכבד.
- מסביר לי האב כי את החלטתו של כבוד השופט אליהו יש לפרש ולקרוא כמי שדוחה את בקשת האם ומאמצת מתווה של גן עירייה.
- הבה נדבר בעוד שני כללים משפטיים:
- הכלל הראשון הוא, ובשעתו הסביר זאת היטב הנשיא (כתוארו דאז) כבוד השופט ברק שהוא גדול המומחים בישראל לעניין פרשנות. לפי כלל זה אין צורך בפרשנות כאשר הדברים ברורים לחלוטין ואינם נזקקים לפרשנות.
- הכלל השני הוא שפסק דין או החלטה לעולם יכללו, בין בקצרה ובין בארוכות, לפחות שני אלמנטים: האחד הוא הנמקה והאחר הוא ההכרעה האופרטיבית.
- כאשר נדרש בית המשפט להביט במעשה בית דין, אין הוא מחויב על-ידי ההנמקות, אלא הוא מחויב בהחלט להתבונן בחלק האופרטיבי.
- מאליו ברור שחלק אופרטיבי יכול להיכלל בליבת פסק הדין ולאו דווקא בסופו. אולם כאמור, החלק המחייב הוא החלק האופרטיבי.
- כבר בסעיף 14 להחלטת כבוד השופט אליהו אמר בית המשפט "לאחר עיון בהמלצות העו"ס מצאתי כי דין הבקשה להידחות (בקשתה של האם) וככל שהאם חפצה ברישום הקטין לגן פרטי, עליה לשאת בעלות הגן בעצמה, בקיזוז מחצית עלות גן עירייה".
- מסכים אני עם האב, המבקש, כי כבוד השופט אליהו ראה בגן העירייה בבחינת "ברירת מחדל" ראויה במקרה של מחלוקת בין ההורים ואולם, ראייתו זו אינה משנה כלל ועיקר את קביעתו האופרטיבית בפסקה השניה לסעיף 18 להחלטה, שם הורה הוא על רישום הקטין לגן עירייה "לחלופין ככל שהאם חפצה (והיא חפצה) ברישום הקטין לגן...., היא תישא לבדה בעלות הגן והאב ישלם מחצית מעלות גן ציבורי ...".
- כאמור, לא לי לפרש את החלטתו של חברי, כך פסק הוא בסופו של יום ואת החלטתו יש לכבד.
מכאן שעצם הגשת הבקשה בפניי היתה בלתי ראויה.
- יכול היה כמובן האב לפנות בהליך ערעור, לבקש עיכוב ביצוע. אלא שמבחינת זכותה של האם לרשום את הקטין לגן .... בתנאי התשלום שקבע המותב העיקרי הדברים ברורים, בדיוק כפי שברור מן ההחלטה שבשנה הבאה ילמד הקטין במסגרת ציבורית.
- לשיטתי כאמור, הגשת הבקשה בכאן לא היתה על-פי דין.
- בקשתו של האב למעשה כבר הוכרעה בהחלטתו של כבוד השופט אליהו אשר ניתנה אך לפני ימים ספורים.
- הבקשה נדחית.
- לאור האמור בהחלטה, משעה שתקוותו היחידה של הקטין היא שהוריו יתעשתו ויחלו לשתף פעולה ביניהם אגב דיבור מכבד, ויתורים הדדיים וסובלנות – אני פוסק הוצאות מופחתות ומחייב את האב בתשלום הוצאות האם בסך 3,500 ₪.
- אני מתיר פרסום החלטתי זו, ללא פרט מזהה כלשהו אודות הצדדים.
<#3#>
ניתנה והודעה היום ד' אלול תשפ"ב, 31/08/2022 במעמד הנוכחים.
|
ארז שני, שופט |
