בפני | כבוד השופט, סגן הנשיאה אורן שוורץ | |
מערער | מיקי זוהר | |
נגד | ||
משיבה | חוזה חדש (ע"ר) | |
פסק דין |
1. לפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בפתח תקוה, כב' השופטת ניצה מימון שעשוע, מיום 23.03.2022 בת"א 24312-01-21 זוהר נ' עמותת חוזה חדש (להלן – פסק הדין). במסגרת פסק הדין נדחתה תביעה כספית בסך 140,000 ₪ שהגיש מר זוהר נגד המשיבה בעילת לשון הרע.
2. הפרסום שעמד במוקד התביעה אשר התבררה לפני בית משפט קמא הוא תגובה של המשיבה בהקשר לפרסום של מר זוהר ברשת החברתית "טוויטר". במסגרת אותה תגובה נרשם בזו הלשון:
"מיקי זוהר הוא חייל בכיר בארגון הפשע של נתניהו שלא מפסיק להסית ולשקר. ההשוואה בין הימין האמריקאי האלים למפגינים שומרי חוק מופרעת אפילו בסטנדרטים המעוותים של טופז לוק. המפגינים מעולם לא ניסו לפרוץ למעון, אך נראה שהעיסוק האובססיבי של מכונת התעמולה של בלפור בהפגנות הולידו שיא חדש של הזיה ופייק ניוז. ביבי, לא יעזרו ההסתה והשקרים. אנחנו נחושים ולא נעצור עד שתלך".
לנוכח הפרסום נקט מר זוהר בהליך משפטי של תביעה כספית במסגרתו טען כי הדברים הם בגדר "לשון הרע". לטענתו הפרסום נעשה מתוך מטרה לפגוע בשמו הטוב ובכדי להציגו כגורם עברייני ומושחת - חבר בכיר בארגון פשיעה. לפיכך עתר מר זוהר לכפל פיצוי סטטוטורי בסך 140,000 ₪.
3. במסגרת כתב הגנתה טענה המשיבה כי הפרסום אינו מהווה לשון הרע מאחר שאינו משפיל או מבזה את מר זוהר בעיני האדם הסביר. מעבר לכך, הפרסום נערך בהמשך להתבטאות של מר זוהר ברשת טוויטר שם כתב את הדברים הבאים:
"שאלה שמטרידה אותי: מה יותר חמור ופוגע בדמוקרטיה? הסתערות אלימה של אזרחים אמריקאים על בניין הקפיטול בוושינגטון או הסתערות אלימה של אזרחים ישראלים על בית רה"מ בירושלים? אובייקטיביות היא תכונה חשובה, אני מציע לתקשורת וליריבים הפוליטיים שלנו לנסות ולאמץ אותה מדי פעם".
לטענת המשיבה, מר זוהר ביקש להשוות בין הפגנות המחאה נגד ראש הממשלה מר נתניהו לבין המון המתפרעים שפרץ אל בניין הקפיטול בארצות הברית. השוואה זו הייתה חוליה בשרשרת של התבטאויות מסיתות וכוזבות נגד המשיבה ונגד המפגינים אשר מחו מול בית ראש הממשלה. לפיכך היה בפרסום כדי הבעת דעה לגיטימית על התנהגות נבחר ציבור במהלך תקופת בחירות. לצד זאת נטען כי הפרסום אינו חורג ממתחם הסבירות – גורמים נוספים התייחסו אל מר זוהר בהקשר של "ארגון פשע", "כנופיית פשע" או "מאפיה". אף אין הצדקה לפסוק למר זוהר פיצוי כלשהו מאחר שמדובר בזוטי דברים, בהתחשב בהתנהלותו ולנוכח מדיניות שיפוטית שנועדה למנוע אפקט מצנן בשיח הציבורי.
4. בישיבת קדם משפט שנערכה לפני בית משפט קמא הסכימו הצדדים כי מאחר שהפרסומים עצמם אינם שנויים במחלוקת לא ישמעו עדים. כך, הוסכם שהצדדים יסכמו את טענותיהם במישור המשפטי ויוכלו לצרף לסיכומים פרסומים שונים מכלי התקשורת. לאחר שהצדדים מיצו את שלב הסיכומים בכתב, ניתן פסק דינו של בית משפט קמא.
5. בית משפט קמא דן בראש ובראשונה בשאלה מהי משמעות הביטוי "חייל בכיר בארגון הפשע של נתניהו".
בית משפט קמא הגיע לידי מסקנה כי ביטוי שכזה עשוי להוות לשון הרע, ככל שעולה מהקשר הדברים כי מדובר בטענה עובדתית ובארגון פשיעה כמשמעותו בדין הפלילי. ועוד נקבע במסגרת פסק הדין כי סיווג פרסום בעניין ציבורי כהבעת דעה או כציון דעה הוא בעל השלכה מהותית הן על הקביעה אם מדובר בלשון הרע והן על היקף ההגנה שמוענקת לו.
לאורה של הבחנה זו, מצא בית משפט קמא לנכון לקבוע כי הפרסום אינו בגדר אמירה עובדתית שמייחסת לתובע מעשים פליליים או מעורבות פלילית. הקורא הסביר "יפרש את הפרסום ואת האמירות הבוטות בו לפי ההקשר המלא בו נאמרו, קרי על רקע פולמוס פוליטי בין מחנה "תומכי נתניהו" למחנה "מתנגדי נתניהו" בתקופת בחירות, וכן יראה בביטוי משום מטאפורה שנועדה להמחיש באופן מוקצן את דעתה של הנתבעת על נתניהו ונאמניו במפלגה, בדומה לאנלוגיה המקצינה שהתובע בחר להשתמש בה בהתבטאותו בטוויטר כלפי הנתבעת ושאר המפגינים" [עמ' 16 לפסק הדין]. בנסיבות אלה, קבע בית משפט קמא כי "אין בפרסום טענה עובדתית המייחסת לתובע מעורבות בפשיעה במישור החוק הפלילי, אלא ביטוי מטאפורי, השייך למרחב ביטויי הבעת הדעה בפולמוס הפוליטי" [עמ' 17 לפסק הדין].
בשולי פסק הדין הוסיף בית משפט קמא וקבע כי גם אם היה נמצא שהביטוי מהווה לשון הרע, עדיין חלקו הראשון של הביטוי שבמחלוקת היה חוסה בצילה של הגנת הבעת דעה בתום לב הקבועה בסעיף 15(4) ואילו חלקו השני היה חוסה תחת הגנת סעיף 15(10) לחוק, קרי: שהפרסום לא נעשה אלא כדי לגנות או להכחיש לשון הרע שפורסמה קודם לכן.
לנוכח מסקנות משפטיות אלה, דחה בית משפט קמא את התביעה והשית על מר זוהר הוצאות משפט בסך 15,000 ₪.
6. במסגרת הערעור שנשמע לפניי מיצו הצדדים את זכות הטיעון בכתב ואף השלימו את טיעוניהם בעל פה במעמד הדיון. ניסיון לקרב בין הצדדים בכדי ליישב את המחלוקת לא צלח. לפיכך אין מנוס מהכרעה בערעור.
דיון והכרעה
7. במוקד המחלוקת מצוי פרסום שנערך על ידי המשיבה ובעיקר בביטוי חריף שמצוי בפתח הפרסום, וזו לשונו: "מיקי זוהר הוא חייל בכיר בארגון הפשע של נתניהו שלא מפסיק להסית ולשקר". כאמור, בית משפט קמא קבע כי ביטוי זה אינו בגדר לשון הרע מאחר שאין בו עובדות, אלא הבעת דעה גרידא, מטאפורה על התנהלותו של מר זוהר.
דעתי שונה.
8. לשון הרע מוגדרת בסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה – 1965 (להלן – חוק איסור לשון הרע) כדבר שפרסומו עלול להשפיל אדם בעיני הבריות, לבוז או ללעג מצידם:
"לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –
(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;
(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;
(3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;
(4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו;
9. סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע מציג ארבע חלופות שמהוות לשון הרע. הראשונה שבהן היא החלופה הכללית, שעיקרה – תוכן פוגעני שגורם לפיחות בכבודו של האדם בעיני החברה. יתר החלופות הן מקרים קונקרטיים של תוכן שנחשב "לשון הרע". מאחר שהגדרת התוכן הפוגעני נעשית על פי אמת מידה אובייקטיבית (האדם הסביר) הופקד בית המשפט על בחינת השאלה כיצד אדם רגיל היה מבין את הפרסום – מה המסר שמותיר הפרסום על הצופה או על הקורא [ע"א 6903/12 Canwest Global Communications Corp נ' עזור, פסקאות 20-19 (נבו 22.07.2015) והאסמכתאות הרבות שמובאות שם].
10. בחינת הביטוי "חייל בארגון הפשע של נתניהו שלא מפסיק להסית ולשקר" כוללת בתוכה שני רכיבים: רכיב ההשתייכות ורכיב ההתנהלות. באשר לרכיב ההשתייכות – מיוחסת למר זוהר חברות בארגון פשע. ארגון פשע בראשו עומד, כך על פי הפרסום, מר נתניהו. אלו הם נתונים עובדתיים שהוצגו בפרסום. השאלה שצריכה להישאל האם יש בנתונים אלה כדי לבזות את מר זוהר, כדי להשפיל אותו או כדי לפגוע במשרתו. דומני כי המענה לכך הוא חיובי. חברות בארגון פשיעה אינה יכולה להיחשב אלא כדבר שלילי. הצמדת התווית של "חבר בארגון פשיעה" נועדה אפוא להשפיל את מר זוהר ולמקם אותו בצד העברייני של הקשת האזרחית.
11. אני דוחה את הנופך התיאטרלי והסאטירי שניסתה המשיבה להקנות לדברים, תוך הפניה למערכונים או לטורי עיתונות אשר הציגו את מר זוהר בדמות של "דון" (בכיר ב"מאפיה"). הפרסום נשוא ההליך המשפטי אינו חלק מתכנית סאטירה. הפרסום נערך כתגובה סדורה לעיתון "מעריב". הפרסום עשה שימוש מושאל בדמותו של מר זוהר ונייד אותה מעולם הסאטירה אל עולם המציאות. זהו ניסיון פסול לקחת את מי שלא הוכתם בפלילים, ולשתול אותו בתודעת הציבור כדמות שנטועה בעולם העברייני. תיוגו של מר זוהר כחייל בכיר בארגון הפשע של נתניהו, בנסיבות שבהן מתנהל הליך פלילי כנגד מר נתניהו, אינה יכולה להיחשב אלא כדבר שפרסומו נועד להשפיל, לבזות ולפגוע במשרתו של מר זוהר. ככזה יש בביטוי כדי להוות לשון הרע. גם רכיב ההתנהלות בביטוי – בו מוצג מר זוהר כמי שלא מפסיק להסית ולשקר – מקיים אחר רכיב הביזוי וההשפלה שמטרתו פגיעה בתדמיתו של מר זוהר.
12. בהינתן שהצדדים אינם חלוקים באשר ליסוד הפרסום, ולנוכח קביעתי דלעיל כי יש בתוכן הפרסום כדי להוות לשון הרע, נפנה לשלב השלישי בניתוח העוולה - האם עומדת למשיבה אחת ההגנות שנקבעו בחוק איסור לשון הרע [ע"א 89/04 נודלמן נ' שרנסקי, פסקה 17 (נבו 04.08.2008) (להלן – עניין נודלמן].
המשיבה העלתה בכתב הגנתה טענת "אמת בפרסום" כקבוע בסעיף 14 לחוק איסור לשון הרע. ברם, רכיב "האמת העובדתית" שבפרסום לא הוכח ודומני כי גם המשיבה לא ראתה בחלקו הראשון של הפרסום דבר אמת. בנסיבות אלה נידרש להגנות האחרות שהעלתה המשיבה בכתב הגנתה, ובעיקר הגנת תום הלב – הבעת דעה על אופיו, עברו, מעשיו או דעותיו של הנפגע. על פי הוראת סעיף 15(4) לחוק איסור לשון הרע הפרסום יחסה תחת הגנה זו אם נעשה בתום לב והיה בגדר "הבעת דעה על התנהגות הנפגע בתפקיד שיפוטי, רשמי או ציבורי, בשירות ציבורי או בקשר לענין ציבורי או על אופיו, עברו, מעשיו או דעותיו של הנפגע, במידה שהם נתגלו באותה התנהגות". אם כן, נדרש קיומם של שני תנאים מצטברים:
הראשון - פרסום בתום לב;
השני - תוכן הפרסום צריך להיחשב הבעת דעה להבדיל מהצגת עובדות. תוכן הפרסום אמור להתמקד בהתנהגות הנפגע בתפקיד הציבורי או בהקשר לעניין ציבורי, או על אופיו, עברו, מעשיו או דעותיו, כפי שנתגלו באותה התנהגות.
13. נבחן את קיומו של היסוד הראשון, הוא תום הלב בפרסום.
סעיף 16 לחוק איסור לשון הרע עוסק בנטל ההוכחה באשר ליסוד תום הלב וקובע בזו הלשון:
"נטל ההוכחה
(א) הוכיח הנאשם או הנתבע שעשה את הפרסום באחת הנסיבות האמורות בסעיף 15 ושהפרסום לא חרג מתחום הסביר באותן נסיבות, חזקה עליו שעשה את הפרסום בתום-לב.
(ב) חזקה על הנאשם או הנתבע שעשה את הפרסום שלא בתום-לב אם נתקיים בפרסום אחת מאלה:
1) הדבר שפורסם לא היה אמת, והוא לא האמין באמיתותו;
(2) הדבר שפורסם לא היה אמת והוא לא נקט לפני הפרסום אמצעים סבירים להיווכח אם אמת הוא, אם לא;
(3) הוא נתכוון על ידי הפרסום לפגוע במידה גדולה משהיתה סבירה להגנת הערכים המוגנים על-ידי סעיף 15".
14. בית המשפט העליון התייחס ליסוד תום הלב וקבע את הדברים הבאים: "הפן החיובי של החזקה בוחן האם הפרסום לא חרג מתחום הסביר בנסיבות הרלבנטיות לענין, שאז חזקה כי נתקיים במפרסם תום לב, אלא אם הוכח אחרת; הפן השלילי של החזקה בוחן האם הדבר שפורסם לא היה אמת, והמפרסם לא האמין באמיתותו או לא נקט אמצעים סבירים לברר את אמיתותו, שאז חזקה כי לא מתקיים תום לב לגביו. חלופה נוספת לשלילה, לכאורה, של תום לב היא מקום שהמפרסם התכוון לפגוע בנפגע במידה גדולה משהיתה סבירה להגנת הערכים המוגנים על ידי הגנת תום הלב. הפן החיובי של חזקת תום הלב, עניינו יסוד אובייקטיבי של סבירות הפרסום, בהינתן נסיבותיו של הענין. הפן השלילי של החזקה עניינו יסודות אובייקטיביים וסובייקטיביים משולבים אלה באלה, הבנויים מנתון אובייקטיבי שעניינו בכך שדברי הפרסום אינם אמת, וקיום אמונה סובייקטיבית של המפרסם שהם אינם אמת, או אי נקיטת אמצעים סבירים על ידיו לברר את אמיתותם; לחלופין, בין אם הדברים הם אמת, ובין אם לאו, קיומה של כוונה סובייקטיבית במפרסם לפגוע בנפגע בדרך החורגת מהמידה הסבירה האובייקטיבית, הנדרשת להגנת הערכים המוגנים מכוח הגנת תום הלב" [עניין נודלמן, פסקה 27].
15. בכדי לבסס את טענתה לסבירות הפרסום הטילה המשיבה את יהבה על היותו של מר זוהר איש ציבור וביקשה להעניק לשיח הדמוקרטי החופשי את הבכורה.
אכן, היקף ההגנה שניתנת לאמירה פוגענית בשיח הציבורי הוא רחב יותר מזו שניתן לשיח הפרטי. ההגנה מוענקת לביקורת או להבעת דיעה להבדיל מפרסום עובדה. בכל פרסום המבקש לחסות תחת ההגנה צריכה להיות הפרדה ברורה בין העובדות לבין הדיעה [חאלד גנאים, מרדכי קרמניצר, בועז שנור דיני לשון הרע הדין המצוי והדין הרצוי 386-385 (מהדורה שנייה מורחבת, 2019) (להלן – דיני לשון הרע)]. עניין זה הוא תולדה של איזון בין ערכים של חופש הביטוי לבין זכותו של איש הציבור לשם טוב. כך "אמירה פוגענית, המנותקת מההקשר הציבורי, עשויה להיחשב לשון הרע בעוד היא עשויה להוות ביטוי מוגן, בגדר מתחם הסבירות, כאשר היא נאמרת אגב ויכוח ציבורי, ומופנית כלפי אדם המעורב בענייני ציבור" [רע"א 10520/03 בן גביר נ' דנקנר, פסקה 25 בפסק דינה של השופטת א' פרוקצ'יה (נבו 12.11.2006)(להלן – עניין בן גביר)].
16. בענייננו המשפט שפותח את הפרסום כולל קביעת עובדה לפיה מר זוהר הוא "חייל בכיר בארגון הפשע של נתניהו". מיקומו של משפט זה בראשית הפרסום נועדה להקנות לו משקל מיוחד ולתפוס את עיניו של הקורא. משפט זה מאפיל על המשך הפרסום, שם נרשמה ביקורת חריפה על תוכן דבריו והתנהלותו של מר זוהר. בעוד שהחלקים האחרים שבפרסום יכולים להיחשב כפרסום ביקורתי אך סביר, הרי שהחלק הראשון, משפט הפתיחה, אינו בגדר הבעת דעה אלא הצגת עובדה – מר זוהר (הוא) חבר בכיר בארגון הפשיעה של נתניהו. ביטוי זה אינו עומד בהלימה לדברי הביקורת הכלליים שפרסם מר זוהר על המפגינים מול מעון ראש הממשלה בבלפור. הוא חורג מגדר הבעת הדעה הסבירה והמידתית כלפי איש ציבור בהקשר של שיח ציבורי – הוא מייחס לו חברות בארגון פשיעה ומטיל בו דופי. לפיכך הוא אינו יכול לחסות תחת החזקה החיובית שביסוד תום הלב והוא ממילא חורג מגדר הבעת דעה כפי שנקבע בסעיף 15(4) לחוק איסור לשון הרע. תוצאה זו, שמפרידה בין הרכיב העובדתי לבין רכיב הבעת הדעה (שעליו חלה ההגנה), הולמת את מבחן ההפרדה שמציעים המלומדים גנאים, קרמניצר ושנור בספרם דני לשון הרע.
17. לצד זאת אני סבור כי אופי הביטוי הפותח בפרסום ותוכנו מקיימים את החזקה השלילית של הגנת תום הלב כקבוע בסעיף 16(ב) לחוק איסור לשון הרע – לא הוכח כי יש בפרסום אמת. המשיבה אף לא הרימה את נטל ההוכחה כי הייתה לה אמונה שהדברים שבביטוי הפותח אמת הם או כי נקטה אמצעים סבירים לבדיקת תוכן הפרסום. בהתחשב בכל אלה אני סבור כי הרישא לפרסום, שעוסקת בחברותו הבכירה של מר זוהר בארגון הפשיעה של נתניהו אינה נהנית מהגנת תום הלב וממילא אינה חוסה תחת הגנת הבעת הדעה.
בהינתן שהפרסום אינו מקיים את תנאי תום הלב הרי שנשללת גם הגנת סעיף 15(3) לחוק איסור לשון הרע: "הגנה על עניין כשר". יתר על כן, המשפט שפותח את תגובת המשיבה לפרסום של מר זוהר מנותק מהקשרו של "הציוץ" שפרסם מר זוהר ברשת ה"טוויטר". הוא מהווה תיוג פרסונלי שלילי של עורך הפרסום לגביו נערכה התגובה. לפיכך לא ניתן לראות בו תגובה עניינית ומידתית לביקורת של מר זוהר כלפי המשיבה והציבור אותו היא מבקשת לייצג, אלא ניסיון להזיק למר זוהר ברובד האישי [בע"ם 1620/17 פלוני נ' פלונית (נבו 21.03.2017; דיני לשון הרע בעמ' 385]. גם מטעם זה אין הפרסום נשוא ההליך דנן חוסה תחת הגנת סעיף 15(3) לחוק איסור לשון הרע.
בית משפט קמא התייחס בשולי פסק דינו להגנת סעיף 15(10) לחוק איסור לשון הרע. טענת הגנה זו לא נזכרה בכתב ההגנה של המשיבה וממילא אינה יכולה להתקבל לנוכח אי קיום תנאי תום הלב, לגביו נדרשנו לעיל.
18. הואיל ונמצא שהפרסום אינו חוסה תחת הגנת סעיפים 15(3) ו – 15(4) לחוק איסור לשון הרע, יש לקבוע את היקף הפיצוי בגינו.
הפרסום נשוא ההליך דנן לא נעשה באופן ספונטני. אין הוא דומה לדברי חימה שמוחלפים בין אנשים אגב אירוע מסעיר או במסגרת תכנית טלוויזיה פולמוסית (כדוגמת עניין בן גביר). עסקינן בתגובה שנוסחה היטב בעט מושחזת ונועדה להלום בבטן הרכה של מר זוהר.
מאידך, כפי שעלה מהפרסומים הרבים שהוגשו לבית משפט קמא (בהתאם להסדר הדיוני שגיבשו הצדדים), מר זוהר הוא פוליטיקאי בכיר שנטל חלק משמעותי בשיח הציבורי החריף והעוקצני שהתפתח בקשר עם ההפגנות מול מעון ראש הממשלה בתקופת הקורונה. נסיבות אלה הן שחשפו אותו לשיח ריאקציוני וחריף לא פחות של המחנה הנגדי. על כך יש להוסיף את החשש מפני יצירת אפקט מצנן בשיח הציבורי אם יקבע פיצוי בסכום גבוה. פסיקת פיצוי גבוה עלולה להרתיע את הציבור מלקחת חלק בוויכוחים במחלוקות ציבוריות שמא הם ימצאו מפרסמים תוכן פוגע שיתאפיין כלשון הרע וידרשו בשל כך לשלם סכומים משמעותיים.
בשקלול מכלול השיקולים דלעיל אני רואה לנכון לקבוע כי הפיצוי שתשלם המשיבה למר זוהר בגין הפרסום המשמיץ יעמוד על סך 10,000 ₪.
19. סוף דבר: הערעור מתקבל. פסק דינו של בית משפט קמא מבוטל.
המשיבה תפצה את מר זוהר בגין הפרסום בסך 10,000 ₪ ליום מתן פסק דין זה. ההוצאות ששילם מר זוהר למשיבה מכוח פסק דינו של בית משפט קמא יוחזרו לו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק. בהליך שלפניי תישא המשיבה בשכר טרחת בא כוחו של מר זוהר בסך 7,500 ₪. כל הסכומים ישולמו בתוך 45 ימים מהיום.
ניתן היום, ה' כסלו תשפ"ג, 29 נובמבר 2022, בהעדר הצדדים.
