ביהמ"ש המחוזי בחיפה, אב"ד השופט סארי ג'יוסי, השופטת עפרה אטיאס והשופט ניצן סילמן: פס"ד בערעור בעניין תביעות מזונות ורכוש שהגישה המשיבה (עמ"ש 33932-06-22)

לפני הרכב כבוד השופטים:

סארי ג'יוסי [אב"ד]

עפרה אטיאס

ניצן סילמן

המערער:

א.

ע"י ב"כ עוה"ד י. פייסל - חיאדרה

נגד

המשיבה:

ב.

ע"י ב"כ עוה"ד ה. דאוד

פסק-דין

השופט נ. סילמן

ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש לענייני משפחה בקריות (כב' ס. הנשיאה השופטת היימן) מיום 9.5.22 בעניין תביעות מזונות ורכוש שהגישה המשיבה.

רקע עובדתי –

1. הצדדים מוסלמים שנישאו זל"ז בשנת 2001, מנישואיהם נולדו 5 ילדים. הצדדים התגוררו יחדיו ב-ג' עד לחודש 4/17, אז עזבה האישה את הבית ועברה להתגורר בבית הוריה בכפר ד'. כיום המשיבה נשואה בשנית ומתגוררת בדירה שכורה עם בעלה. הצדדים התגרשו ביום 24.12.17 בבית הדין השרעי.

2. המשיבה הגישה תביעת מזונות ותביעה רכושית לפירוק שיתוף ואיזון משאבים.

3. חלק מהמחלוקות הרכושיות הוסדרו בין הצדדים, והם נותרו חלוקים בסוגיית בית המגורים והקרקע עליה הוא בנוי, הרכבים וקרקעות נוספות שנרכשו.

4. ביום 15.1.18 ניתנה החלטה בבקשה למזונות זמניים. ההחלטה ניתנה עת 4 מהקטינים התגוררו עם האם והקטין יונס, התגורר עם אביו. המערער חויב במזונות זמניים בסך של 6,800 ₪ החל מחודש אוקטובר 2017 ומחצית הוצאות חריגות. ביום 7.2.18 ניתנה החלטה בבקשת המשיבה לפסיקת מזונות עבור הקטין הבכור שעבר להתגורר עמה. המערער חויב בסך של 1,200 ₪ החל מחודש אוקטובר 2017 ומחציות הוצאות חריגות.

5. ביום 26.3.18 הוסכם על מינוי מינוי אקטואר ושמאי, ונקבע כי תקופת האיזון הינה מיום 12.07.01 עד ליום 12.04.17.

6. ביום 15.9.19 התקיים דיון במהלכו ניתן פסק דין בסוגיית המשמורת ובסוגיית איזון המשאבים בהתאם לחוות דעת האקטואר.

7. ביום 18.6.20 ניתנה החלטה בעניין זמני השהות ומזונות הקטינים, לפיה 3 ילדים עברו להתגורר עם האב ואינם בקשר עם האם, ושניים המתגוררים עם האם נמצאים בקשר עם האב. על כן, הופחת מחוב המזונות של ה אב סך של 6800 ₪ בגין התקופות בהם הילדים היו בחזקתו, ונקבע כי החל מ- 1.7.20 ישלם האב סך של 1,700 ₪ עבור הבת ...., 1,700 ₪ עבור הבן ...., 850 ₪ עבור הבת .....

8. המשיבה טענה כי מהלך החיים המשותפים התגוררו הצדדים בבית המגורים, כאשר כיום 948 מ"ר מהזכויות בחלקה רשומים ע"ש המערער; הצדדים רכשו את הנכסים ושיפצו את הבית מכספי העסק המשותף; הקרקע עליה בנוי הבית הינה בשטח של 1,916 מ"ר, היתה רשומה על שם אביו של המערער שהעביר בשנת 2006 ללא תמורה 948 מ"ר לטובת המערער ואת היתרה העביר לבנו השני; עת התחתנו הצדדים, הבית היה בן שתי קומות; בית המגורים שינה את פניו ואין להבחין בין הבית במצבו עת נבנה לבין מצבו כיום לאור התוספות וההשבחות שבוצעו.

9. המשיבה טענה לכוונת שיתוף ספציפי בבית; הצדדים ניהלו חשבון משותף וניהלו עסק משותף שהניב רווחים ששימשו לשיפוץ והרחבת הבית.

10. לטענת המשיבה חלקות .... ו- .... גוש ..... נרכשו בתקופת האיזון והתמורה שולמה מכספים משותפים; חלקה .... גוש ....- העסקה בוצעה במהלך החיים המשותפים והתמורה שולמה מכספי העסק המשפחתי; חלקה .... גוש ....- רשומות שתי הערות אזהרה על שם המערער, הרישום נעשה לצורך הבטחת החזר הלוואה, והסכום שהוחזר 120,000 ₪ לא מופיע בדו"חות ההכנסות של העסק בשנת 2018, על כן עתרה להשבת מחצית מהסכום.

11. אשר לרכבים, טענה המשיבה כי רכב .... נקנה ביום 27.5.16 ויש להורות למערער לשלם לה מחצית משווי הרכב בקיזוז יתרת ההלוואה בסך של 135,000 ₪ ; רכב ....- המערער הציג הסכם ממנו עלה כי מכר את הרכב תמורת 35,000 ₪, שזה מחצית מהערך של הרכב, ועל כן עתרה לחיובו במחצית מהשווי האמיתי של הרכב; רכב - שווי הרכב במועד הקרע עמד על 63,000 ₪ והיא זכאית למחצית מהסכום; טרקטורון- שווי הטרקטורון לא מופיע במחירון לוי יצחק ובהתאם לדברי המערער בדיון, רכש אותו תמורת 74,000 ₪ ולאחר הפחתת 15% משוויו, יוצא ששוויו עומד על 63,000 ₪ והיא זכאית למחצית מהסכום.

12. ביחס לתביעת המזונות, טענה המשיבה כי שניים מהילדים במשמורתה, וילדה נוספת מתארחת אצלה; המערער אמיד ובעל פוטנציאל השתכרות גבוה; משלמת דמי שכירות על סך 2,500 ₪; עובדת במשק בית ומשתכרת סך של 4,000 ₪.

13. המערער טען כי שלושה מהילדים במשמורתו ועם השניים האחרים מתקיימים זמני שהות נרחבים; עובד כשכיר, הוצאותיו עולות על הכנסותיו ונושא באופן ישיר בהוצאות שלושת הקטינים שבמשמורתו; למשיבה מקורות הכנסה כדלקמן: 3,000 ₪ מהכנסתה, 4,250 ₪ ממזונות זמניים, 560 ₪ קצבת ילדים ו- 3,900 ₪ שמקבלת מהרווחים של העסק, קרי מדי חודש מקבלת סך של 11,710 ₪ נטו; המשיבה מתגוררת עם בעלה בדירה שכורה ולכן אינו אמור לשאת בדמי מדור. על כן, עתר להפחתת המזונות הזמניים שנפסקו.

14. המערער טען כי העסק נרשם על שם המשיבה, אולם הוא זה שהקים וניהל אותו; לא היו נכסים משותפים לצדדים ולא התכוון לשתף את המשיבה בנכסים שנרשמו אך ורק על שמו; בית המגורים- כפי שנהוג בחברה הערבית, האב בונה את הבית לבנו אף טרם הנישואין. בענייננו, הבית כלל שתי קומות שנבנו על ידי אביו ואחיו; הקרקע ניתנה לו במתנה והבית שהיה אז בן שתי הקומות נרשמו על שמו בלבד; הקומה השלישית שנבנתה הייתה בשלבי גמר, לא מאוכלסת ולא זמינה לשימוש. לדבריו, נכסים שקיבל במתנה לא נכללים בנכסים לאיזון. הרישום במרשם המקרקעין הינו חזקה שלא ניתנת לסתירה, הצדדים לא היו שותפים בדירה ועל כן אין מקום לקבוע כי יש לפרק את השיתוף בדירה.

15. לטענת המערער בבית בוצעו תוספות בניה בשטח של 253 מ"ר בחריגה מהיתר הבניה לגבי הקומה השלישית; ההיתר הוצא על שמו בלבד מאחר ולא הייתה כוונת שיתוף. ככל וטענותיו לא יתקבלו, יש להתייחס לתביעה כאל תביעה כספית להשבת כספים והשקעות בחלק יחסי מינימלי .

16. אשר לרכבים, נטען כי רכב .... רשום על שמו ובשימושו הבלעדי. תמורת הרכב שולמה מהלוואה שקיבל מחברת מימון, לפי לוח הסילוקין עד ליום 10.4.17 שילם סך של 50,359 ₪ מתוך 331,126 ₪; רכב ....- נמכר בשנת 2013 לפני שהמשיבה עזבה את הבית ובוצעה העברת בעלות; רכב ....- נמכר ביום 14.8.17 בסך של 35,000 ₪ ובוצעה העברת בעלות. הרכב נמכר בהתאם לשוויו; טרקטורון- נרכש בסך של 74,000 ₪ ששולמו חלקם בשיקים. במועד האיזון היו המחאות שלא נפרעו בסך של 22,500 ₪.

לטענת המערער הרכבים נרכשו ללא התערבות מצד המשיבה, נרשמו על שמו בלבד ויש לקבוע שהם בבעלותו הבלעדית.

17. ביחס לקרקעות הנוספות – המערער טען כי הקרקעות נרשמו על שמו מאחר ולא הייתה כוונת שיתוף; הוא איתר את הנכסים, ניהל את המו"מ, סיכם את תמורת המכר ואת תנאי התשלום; חלקה .... - מדובר בקרקע שהתקבלה במתנה מאביו בשנת 2012 ואין לאזן אותה; חלקה .... - נרכשה בחודש 3/2016, לא הייתה לו כוונת שיתוף ודווחה למיסוי מקרקעין; חלקות .... ו- .... גוש .... - נרכשו ביום 10.4.16 בסך של 60,000 ₪ ונרשמו אך ורק על שמו; חלקה .... - אינו הבעלים של החלקה, נרשמה לטובתו הערת אזהרה לצורך הבטחת החזר הלוואה, צירף הסכמי הלוואות.

הכרעת ביהמ"ש קמא –

התביעה הרכושית –

18. חייהם המשותפים של הצדדים החלו בשנת 2011 נמשכו 16 שנה, במהלכן נולדו 5 ילדים. המשיבה עזבה את הבית במהלך חודש 4/2017, הצדדים התגרשו ביום 24.12.17 בבית הדין השרעי. המועד הקובע לצורך איזון המשאבים נקבע ליום 12.4.17.

19. מאחר והצדדים נישאו לאחר שנת 1973, חל עליהם המשטר הרכושי המעוגן בחוק יחסי ממון בין בני זוג.

האם הבית הוא נכס משותף?

20. הבית הוא אכן נכס חיצוני שהיה בבעלותו של האיש עוד טרם נישואי הצדדים. מעדויות הצדדים עולה שאין מחלוקת שעת נישאו, היה קיים בניין בן שתי קומות והקרקע הייתה רשומה על שם אביו של המערער. בשנת 2012 (1.2.12) העביר האב 948 מ"ר מהזכויות למערער, ומאז שנישאו בוצעו השבחות מסיביות בבית, בוצעו תוספות בניה לקומות הקיימות ונבנו קומות נוספות.

21. העלויות שולמו מהעסק של הצדדים, שהיה רשום על שם המשיבה ונוהל על ידי המערער. אין מחלוקת שהעסק היה משותף וכך גם הכנסות העסק. מאחר וההשבחות בבית מומנו מכספים שנצברו במהלך החיים המשותפים, הרי שההשבחות והשיפוצים בבית מומנו על ידי שני הצדדים והם חלק מהרכוש המשותף. עצם העובדה שההיתר רשום על שם המערער, לא מעלה ולא מורידה.

22. הצדדים התגוררו יחדיו משך 16 שנה, ביצעו השבחות בנכס ונהגו בו מנהג בעלים; ניהלו משק בית משותף והיה להם עסק משותף ואין נפקא מינה אם המשיבה לא עבדה במהלך החיים המשותפים או עבדה לסירוגין.

23. שמאי העריך את שווי הנכס כפנוי בסך של 3,977,380 ₪ (3,046,120 ₪ שווי הבניה + 881,26 ₪ שווי הקרקע + 50,000 ₪ פיתוח חצרות). את שווי ההשבחות העריך השמאי בגובה של 1,745,120 ₪.

24. לסיכום, אמנם הנכס והקרקע עליה הוא בנוי ניתנו למערער במתנה מאביו וערב הנישואין היו בנויות שתי קומות בהן התגוררו הצדדים. אולם בנסיבות המפורטות ובהתאם לכללים שנקבעו בפסיקה המסקנה היא כי האישה עמדה בנטל והוכיחה כוונת שיתוף ספציפי בנכס.

25. אין מקום להפריד בין הקרקע לדירה. המדובר בבניין בן 5 קומות הבנוי על מגרש בשטח של 634 מ"ר. בהתאם לחוק המקרקעין הבעלות במקרקעין כוללת את הקרקע וכל הבנוי והנטוע עליה.

26. אשר על כן, נקבע כי המשיבה זכאית למחצית מהזכויות בבית ובמגרש עליו הוא בנוי.

27. שני הצדדים טענו לפירוק שיתוף בדרך של תשלום כספי. לפיכך, נקבע כי המשיבה זכאית למחצית שווי הנכס בהתאם לחוות דעת השמאי בסך של 1,989,000 ₪ ועל המערער לשלם לה סכום זה בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית מיום פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

קרקעות נוספות

28. חלקה .... – המערער צירף שובר הלוואה/הוצאה ע"ס 50,000 ₪ מיום 16.4.16 , שובר על הוצאה/הלוואה בסך של 60,000 ₪ מיום 20.10.17, מסמך המעיד על פירעון הלוואה וקבלה ע"ס 120,000 ₪ שהתקבל בעסק ביום 20.06.18. מעיון במסמכים שצורפו עולה שהחלק הרלוונטי של ההלוואה הינה ההלוואה הראשונה בסך של 50,000 ₪ שניטלה בשנת 2016. ההלוואה השנייה אינה רלוונטית שכן ניטלה לאחר המועד הקובע. על כן, על המערער להשיב למשיבה סך של 25,000 ₪ שהוחזרו ביום 20.6.18 כשהם נושאים הפרשי הצמדה וריבית מיום החזר ההלוואה ועד למועד התשלום בפועל.

29. חלקה .... – מעיון באסמכתא ממיסוי מקרקעין עולה כי תאריך העסקה הוא יום 12.03.16. מאחר והחלקה נרכשה במהלך תקופת האיזון והמערער עצמו העיד שהעסק המשפחתי גלגל מיליונים מהם, בין היתר, נקנו אדמות, המשיבה זכאית להירשם כבעלת מחצית מזכויות המערער בחלקה.

30. חלקות .... ו- .... – המשיבה צירפה הסכם מכר שנערך ביום 10.04.16 . נוכח הסכם המכר שהוצג, מאחר והעסקה בוצעה במהלך תקופת האיזון, וכבר נקבע שרווחי העסק המשותף הם אלו ששימשו לרכישת הקרקעות, הרי שהמשיבה זכאית להירשם כבעלת מחצית מזכויות המערער בחלקות.

רכבים –

31. אמנם המשיבה העידה שלא הייתה מעורבת בעסקאות הרכישה של הרכבים, אולם מאחר ומדובר ברכבים שנרכשו במהלך החיים המשותפים הרי שהרכבים הם ברי איזון.

32. ....- הרכב נרכש במהלך החיים המשותפים. במועד הקובע יתרת הלוואת המימון עמדה על 258,324.9 ₪ , אשר על כן, המערער ישלם למשיבה מחצית משווי הרכב במועד הקובע בהתאם למחירון לוי יצחק בקיזוז מחצית מיתרת ההלוואה במועד הקובע. הרכב יישאר בבעלות ובחזקת המערער.

33. ....- המערער מכר את הרכב ביום 14.8.2017 תמורת סך של 35,000 ₪. על כן, המשיבה זכאית למחצית מסכום זה.

34. ....- מעדות המשיבה עולה שהרכב נמכר במהלך החיים המשותפים. אשר על כן אין מקום לאזן שווי רכב זה.

35. טרקטורון- תאריך הבעלות 14.12.15, נרכש תמורת 74,000 ₪. מאחר ואין מחירון, אני קובעת על דרך האומדנא שהמערער ישלם למשיבה סך של 20,000 ₪ כשהם נושאים הפרשי הצמדה וריבית ממועד הקרע ועד ליום התשלום בפועל.

תביעת המזונות –

36. לצדדים 5 ילדים כיום, שניים בגירים ושלושה קטינים. כיום מתגוררים עם האב הילדים הגדולים יונס, ואחת הקטינות. עם האם מתגוררים שני הקטינים הנוספים.

37. המחוקק הישראלי מפנה להוראות הדין האישי הרלוונטי החל על הצדדים, הוא הדין המוסלמי במקרה דנן. עפ"י הדין השרעי אדם מחויב במזונות עקב נישואין וקשרי דם. המבחן במזונות קטין הוא מבחן הנזקקות בלבד . בדין המוסלמי החיוב הוא ייחודי לאב ואין כל חובה על האם להשתתף עם האב במזונות הילדים.

38. על פי הדין המוסלמי, יכולתו של אב לשאת במזונות ילדיו, אינה נמדדת רק על פי הכנסתו בפועל, אלא גם על פי פוטנציאל השתכרותו. כאשר האב הוא אמיד ובעל יכולת כספית מוכחת, הרי הוא מחויב במזונות "יסאר" (שפע) ואם האב הוא עני וחסר יכולת, במקרה זה הוא מחויב במזונות "אעסאר" (דוחק), שהם בהשוואה למשפט העברי הצרכים ההכרחיים.

39. מיום 18.6.20 נושא האב בסך של 1,700 ₪ עבור מזונות כל אחד מהקטינים המתגוררים עם האם, וסך של 850 ₪ עבור מזונות הקטינה המתגוררת עמו.

40. המשיבה נישאה בשנית ומתגוררת עם בעלה בדירה שכורה; דמי השכירות החודשיים עומדים על 2,500 ₪; חלקה בהוצאות המדור עומד על סך של 1,250 ₪ וחלקם של שני הקטינים שבמשמורתה על סך של 500 ₪.

41. המשיבה העידה שעובדת במשק בית והכנסתה החודשית עומדת על 3,000 ₪ נטו בחודש; בהתאם לחוות דעת האקטואר שקיבלה תוקף של פסק דין, מדי חודש מקבלת סך של 3,904 ₪ למשך 15 שנה. הכנסתה הכוללת של המשיבה עומדת על סך של כ – 6,900 ₪ ובקיזוז חלקה בדמי המדור הכנסתה הפנויה היא בסך של כ – 6,100 ₪.

42. המערער - החל מיום 11.7.19 עובד כשכיר והכנסתו החודשית הממוצעת עומדת על כ- 6,000 ₪; מתגורר בבית הצדדים ובמשמורתו שלושה מהקטינים.

43. צרכי הקטינים - מאחר ובמשמורת האב קטינה שפרנסתה עליו, נקבעו צרכי שני הקטינים שבמשמורת האם בסכום מינימלי של 1,450 ₪ עבור כל אחד מהם. על סכום זה יתווסף חלקם של הקטינים בהוצאות המדור בסך של 250 ₪ לכל קטין.

44. בסה"כ יעמוד גובה המזונות עבור כל אחד מהקטינים על סך של 1,700 ₪.

45. אשר לקטינה במשמורת האב - נטל פרנסתה עליו, זמני שהות עם האם מעטים, ועל כן אין מקום לחיוב האב בגין מזונותיה.

46. נוכח ההלכה בעניין מזונות שנאכלו, פסק הדין בעניינם של הקטינים יחול החל מיום מתן פסה"ד.

טענות המערער –

47. לא ניתן כל משקל כי המקרקעין עליו בנוי בית המגורים ניתן למערער במתנה ע"י אביו וכי מועד הנישואין היו בנויות כבר 2 קומות.

48. ביהמ"ש קמא לא התייחס לעמדת המערער בדיונים לאפשרות חלוקה בעין בגין הקומות שנבנו מהלך הנישואין ו/או תשלום כספים המגיעים למשיבה בגין השבחות שבוצעו. המערער לא הביע הסכמה לתשלום מחצית משווי הקרקע ובית המגורים.

49. ביהמ"ש קמא חסם בפני המערער את האפשרות לפירוק השיתוף בעין או במכירה בשוק החופשי, זאת ביחוד לאחר שהוכח כי למערער את היכולת לשלם את הסכום שנקבע וקבע לוח זמנים לא סביר.

50. המערער הוא שרכש את קרקעות ...., .... ו- ..... ושילם את התמורה, ללא כל מעורבות של המשיבה. לא הוכחה כוונת שיתוף בקרקעות שנרשמו ע"ש המערער בלבד.

51. המשיבה לא השקיעה כל סכום ברכישת הרכבים ולא הייתה מעורבת בעסקאות. לא ניתנה חלופה של קבלת המשיבה חזקה על הרכבים או מכירתם. רכישות ומכירת רכבים כיום היא לפי מחיר השוק ולא לפי מחירון לוי יצחק.

52. ביטול מזונות הקטינה במשמורת האב מיום מתן פסה"ד אינו צודק. המערער פטור מתשלום דמי מדור, לאחר נישואי המשיבה ומגוריה עם בעלה. אין התייחסות לזמני שהות האב עם הקטינים שנמצאים במשמורת האם ומצבו הכלכלי של האב.

טענות המשיבה –

53. המשיבה סומכת ידהּ על פסק-דינו של בית משפט קמא, וסבורה, כי יש לדחות את הערעור.

הכרעה –

כידוע, הליך הערעור לא נועד לשמש במה לדיון מבראשית בכל הטענות העובדתיות שנדונו והוכרעו על-ידי הערכאה הדיונית. התערבות בקביעות עובדתיות ובממצאי מהימנות תיעשה בהתקיים נסיבות מיוחדות וחריגות בלבד, בהן מתגלה שגיאה בולטת על פני החלטתו של בית משפט קמא. כך למשל, כאשר ממצאי העובדה אינם מעוגנים כלל בחומר הראיות, או מקום שבו הגרסה העובדתית שאותה אימץ בית משפט קמא, אינה מתקבלת על הדעת ואינה מתיישבת עם מבחנים של היגיון ושכל ישר (ראה - ע"א 10225/02 פרץ נ' פרץ בוני הנגב [פורסם בנבו] (15.1.2004)).

פסק דינו של ביהמ"ש קמא מפורט ומנומק היטב, ולמעשה, ניתן לסכם הדברים כדלקמן:

א. אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין;

ב. הממצאים שנקבעו בפסק הדין תומכים במסקנה המשפטית שנקבעה בו;

ג. אין לגלות בפסק הדין טעות שבחוק.

המקרה דנן אינו נמנה על המקרים החריגים המצדיקים התערבות, מלבד בכל הנוגע לקביעתו של בית משפט קמא בפסקה 97 לפסק דינו.

אשר על כן, מכח סעיף 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי תשע"ט - 2018, דין הערעור להידחות, מלבד קביעתו של בית משפט קמא, בפסקה 97 לפסק-דינו.

משמע, תחת קביעת בית משפט קמא, לפיה המשיבה זכאית למחצית שווי הנכס בהתאם לחוות דעת השמאי בסך של 1,989,000 ₪ ועל המערער לשלם לה סכום זה בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית מיום פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל, יש לקבוע כי המשיבה היא בעלים של מחצית מן הנכס האמור, אשר יימכר בשוק החופשי, למרבה במחיר, ובשים לב להערכת השמאי.

השופט ס. ג'יוסי [אב"ד]

אני מסכים.

השופטת ע. אטיאס

אני מסכימה.

על יסוד האמור לעיל, נדחה הערעור, למעט בכל הנוגע לקביעת בית משפט קמא, בפסקה 97 לפסק-דינו.

משמע, תחת קביעת בית משפט קמא, לפיה המשיבה זכאית למחצית שווי הנכס בהתאם לחוות דעת השמאי בסך של 1,989,000 ₪ ועל המערער לשלם לה סכום זה בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית מיום פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל, יש לקבוע כי המשיבה היא בעלים של מחצית מן הנכס האמור, אשר יימכר בשוק החופשי, למרבה במחיר, ובשים לב להערכת השמאי.

בשלב זה, ניתנת לצדדים הזדמנות למכור את הנכס בעצמם. ככל שלא יגיעו הצדדים להסכמה בעניין זה, ימנה בית משפט קמא באופן דחוף כונס נכסים, לשם ביצוע המכירה וחלוקת כספי התמורה בין הצדדים.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

עירבון שהופקד, יוחזר לידי בא-כוח המערער, עבור המערער.

פסק-הדין מותר לפרסום בהשמטת שמות ופרטים מזהים נוספים.

ס. ג'יוסי, שופט
[אב"ד]

ע. אטיאס, שופטת

נ. סילמן, שופט