ביהמ"ש לענייני משפחה בחיפה, השופטת הילה גורביץ עובדיה: פס"ד בתובענה לפסיקת מזונות לקטינות וטענה לנשיאה בכפל תשלום מזונות (תמ"ש 34699-10-20)

הצדדים והרקע לתביעה מושא פסק הדין:

1. הצדדים בני זוג לשעבר, יהודים, ניהלו מערכת יחסים כ-6 שנים טרם נישאו זל"ז כדמו"י ביום 4.4.13 והם הורים לשתי קטינות: קטינה 1 ילידת xx.xx.2015 וקטינה 2 ילידת xx.xx.2017.
2. יחסי הצדדים עלו על שרטון והם התנהלו תקופה מסוימת ב"חלוקת קִינּוּן"  עד אשר הנתבע עזב הנתבע את דירת הצדדים ביום 15.9.20 (מועד הקרע). הצדדים התגרשו ביום 10.11.21.
3. התובעת הגישה תובענה לי"ס ביום 23.2.2020 וההליך מוצה והסתיים ביום 15.10.2020.

בהמשך, התובעת הגישה תביעה לפסיקת מזונות הקטינות, תביעת בעניין הקטינות ותביעה רכושית הנתבע הגיש תביעה לפירוק השיתוף בדירה שבבעלות הצדדים ותביעה לדמי שימוש (הוגשה ביום 15.6.2022).

1. ביום 6.12.20. נפסק תשלום על חשבון מזונות זמניים, סך 2,200 ₪ שעל הנתבע לשלם לתובעת עבור מזונות הקטינות והוצאות מדורן. עוד נקבע שם כי ממועד מלאת 6 שנים לקטינה 1, יפחת התשלום לסך 1700 ₪ לחודש. נקבע גם כי דמי שכירות אשר הצדדים מקבלים עבור יחידת הדיור שבבעלותם ימשיכו וישמשו לתשלום החודשי של המשכנתא, ויתרת התשלום החודשי של המשכנתא תשולם 2/3 התובעת ו- 1/3 הנתבע.

עוד נקבע שם כי שני הצדדים יישאו בחלקים שווים בהוצאות החינוך החריגות לרבות צהרון וגם יישאו בחלקים שווים, בהוצאות הבריאות החריגות שאינן מכוסות על ידי קופת החולים או הביטוח הרפואי והעולות על 100 ₪ להוצאה.

1. ביום 1.5.22 ניתן פסק דין בתובענה בעניין הקטינות. נפסקו שם זמני השהות שווים כפי שמתקיימים מאז 22.2.21, היינו: בשבוע אחד, שוהות הקטינות אצל האם בימים ראשון – שני, חמישי – שבת ואצל האב בשאר הימים ובשבוע לאחר מכן, שוהות הקטינות אצל האם בימים שלישי – רביעי אצל התובעת ובשאר הימים אצל האב. חלוקה זו יוצרת רצף ימים בסוף השבוע, אחת לשבועיים 4 ימים אצל האם ו-3 ימים אצל האב.

נוסף על כך הפניתי את הצדדים לתיאום הורי בפני גורם שיומלץ על ידי עו"ס לסדרי דין. ציינתי כי יש בתיאום ההורי לשפר את התקשורת בין ההורים, אשר לעיתים זקוקה לשיפור ולהכוונה בנקודות מסוימות או כאשר מתגלה קושי בשיתוף פעולה הורי ביניהם וכדי לאפשר לשני ההורים לתפקד כהורים מעורבים ומיטיבים לבנותיהן.

1. בבעלות הצדדים דירת קוטג בת 5 חדרים עליה רובצת משכנתא שההחזר החודשי בגינה הוא סך 6,200 ₪, והם משכירים יחידת דיור שמצויה בנכס תמורת סך 3,000 ₪ לחודש. נוסף על כך על כל אחד מהצדדים רשום כלי רכב והם צברו זכויות וכספים מעבודתם – התובעת מעבודתה ב... וכרכזת נוער בסיכון במועדון לנוער בסיכון והנתבע כעצמאי.
2. בתביעה לאיזון משאבים הוגשה חוות דעת מומחה בית המשפט מהתחום החשבונאי, רו"ח ואקנין הוגשה ביום 28.11.21, על פי החוות הדעת לאיזון המשאבים 2 חלופות: איזון הזכויות על בסיס ערכן הנוכחי שאז על הנתבע להעביר לידי התובעת סך 52,265 ₪ או איזון הזכויות על בסיס מימושן בפועל, בהתאם לטבלה. ראו עמוד 6 לחוות דעת המומחה.

כיום לתובעת טענות נוספות הנוגעות לתשלום ששילמה על חשבון חובות משותפים לאחר מועד הקרע. טענות אלו ידונו לפי הוראות שיינתנו בהליך שם.

1. בתביעה לפירוק שיתוף, לאחר התמחרות שהתקיימה ביום 1.6.22, הוסכם כי הנתבע ירכוש את זכויות התובעת בקיזוז הסכום שבחלופה הראשונה של חוות הדעת הנ"ל.
2. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית וכל צד נחקר על תצהירו.

טענות הצדדים:

1. התובעת טענה כי לאחר נישואי הצדדים גילה הנתבע כלפיה יחס מכפיר, אדישות לרגשותיה, היה נוהג לבקר אותה ולקנטר אותה. לטענתה עת הייתה זוכה לשבחים במקום עבודתה, (לאחר שהתפטרה מעבודתה ב... לטענתה בשל התעמרות), היה הדבר מעורר בנתבע קינאה. הנתבע התרחק ממנה, נמנע מקיום יחסי אישות והביא אותה לכדי מיאוס בחיי הנישואין. נטען כי הנתבע התנהג ככילאי, התערב אפילו בתכנית הפעלת מזגן, מייבש כסיבה או מדיח הכלים ואת ענייניו ניהל נפרד מבני הבית ולא כחלק מהתא המשפחתי. אשר לעיסוקה, נטען כי התובעת עובדת כרכזת נוער בסיכון ב... מאז 11/18 הכנסתה 9,300 ₪ נטו לחודש. אשר לעיסוקו של הנתבע, נטען כי הנתבע הנדסאי תעשיה וניהול בהכשרתו ומנהל עסק עצמאי בתחום העץ, מייבא פורניר עץ מ... התובעת טענה כי עול מימון המחייה המשותפת על כתפיה ומחשבון הבנק שלה, אליו הצטרף הנתבע, ניטלו הלוואות לשם מימון משק הבית. נטען כי הנתבע מידר אותה מכל ענייני העסק שבבעלותו, מנע ממנה גישה לחשבון הבנק ממנו ניהל עסקו, לטלפון הנייד ולמחשב, הציג בפניה מצגים כלכליים שקריים על מנת לגלגל לפתחה את מימון המחייה. התובעת טענה כי אין בידיעתה מידע אודות הכנסות אך מנתוני הכנסה אקראיים היא אומדת את הכנסות הנתבע סך 30,000 ₪ נטו לחודש. עוד נטען כי על כתפי התובע מוטלת הייתה מלוא האחריות על ניהול משק הבית, גידול וטיפול בקטינות.

התובעת עתרה לתשלום סך 2,600 ₪ לחודש עבור מזונות כל אחת מהקטינות. סכום זה מורכב מהרכיבים: כלכלה סך 1,200 ₪, ביגוד והנעלה סך 600 ₪, משחקים, צעצועים סך 150 ₪, ספרים, העשרה, פנאי, הצגות סך 250 ₪, מתנות ימי הולדת 100 ₪, השתתפות בהוצאות דלק (חלק יחסי) 200 ₪, שונות 100 ₪. סכום המזונות הנתבע גדל בסיכומי התובעת. נטען כי הוצאות הקטינות הן 3,000 ₪ לחודש לכל אחת מהקטינות (ללא פירוט) וכי יש לחייב את הנתבע לשלם עבור מזונות הקטינות סך 4,000 ₪ לחודש בשל פערי הכנסות בין הצדדים ורמת החיים הגבוה אליה הורגלו הקטינות.

עוד עתרה התובעת לחייב הנתבע בתשלום מלוא הוצאות החינוך של הקטינות. נטען כי הנתבע נושא בתשלום צהרון עבור אחת הקטינות בלבד (1,200 ₪) והיא נושאת בעלות עבור הקטינה השניה. נוסף על כך עתרה התובעת לחייב הנתבע בתשלום מלוא הוצאות הרפואיות של הקטינות. בסיכומים הופחתו הסכומים והתובעת עתרה לחייב הנתבע לשאת בשיעור של 2/3 מכל הוצאה כאמור.

התובעת גם עתרה לחייב את הנתבע בתשלום עבור מדור הקטינות, בשיעור 40% מסך הוצאות מדור נטען של 5,700 ₪ (היינו סך 2,280 ₪) לחודש וגם מחצית מתשלום המשכנתא בקיזוז מחצית מדמי השכירות, היינו סך 1,600 ₪ לחודש כל עוד הדירה מושכרת לצד ג'. בסיכומיה הופחתו הסכומים והתובעת עתרה לתשלום מדור סך 1,050 לחודש לאחר פינוי הדירה ומסירת החזקה בה. נוסף על האמור, עתרה התובעת לחיוב הנתבע בגין דמי טיפול, סך 1,000 ₪ - על רכיב זה התובעת ויתרה בסיכומיה.

1. לטענת הנתבע, בניגוד גמור לשש השנים עובר לנישואי הצדדים ובשנים הראשונות לנישואין, התובעת החלה להפגין חוסר חיבה כלפי הנתבע, מיאנה לקיים יחסי אישות עמו והייתה קרה אליו. הנתבע טען כי הצדדים ניהלו את הפירוד ביניהם בדרך הוגנת והכל לטובת הקטינות, בין היתר הסכימו על חלוקת זמני שהות שווים עם הקטינות, כי כל אחד יישא בהוצאות הקטינות כשהן אצלו וכי התובעת תתגורר בדירת הצדדים עד למכירתה. הנתבע טען כי במהלך החיים המשותפים סייע בכל הנדרש.

נטען כי התובעת למדה, צברה תארים אקדמאיים, התקדמה בקריירה, הקדישה עצמה לעבודה ועבדה שעות מרובות, לילות וחגים ואילו הנתבע לקח על עצמו את נטל הגידול והטיפול בקטינות ובענייני הבית, בישל, כיבס, ניקה וערך קניות. הנתבע טען כי לא רק תמך בתובעת בעבודתה וגם כאשר החליטה לעזוב את עבודתה ב... אשר לעיסוקו – הנתבע טען כי הוא עצמאי בתחום העץ, בעסק המצריך עבודת כפיים מאומצת וכי לפני שנה התגלה גידול בברכו ולאחר שהגידול הוסר, הוא מתקשה להמשיך בעבודתו והחל, בהמלצת התובעת, לסגור את עסקו והוא עובד על "אש נמוכה" עד לסגירה. נטען גם כי מגפת הקורונה פגעה בעסקו ועל פי דו"ח רווח והפסד לשנה 2020 היה הרווח סך 12,548 ₪ לחודש לפני מיסים ולאחר ניכוי מיסים, הכנסתו הממוצעת היא סך 9,000-10,000 ₪ ברוטו. עוד נטען כי הנתבע חב לספק בחו"ל וגם חשבון הבנק ביתרת חובה. אשר לעיסוקה של התובעת – נטען כי התובעת רכזת נוער בסיכון משנת 2018 ומשתכרת סך 9,300-10,000 ₪ נטו לחודש. הנתבע טען כי הוצאות המשפחה שולמו מחשבון בנק משותף שהתובעת פעלה בו ללא כל הגבלה כשהנתבע מפקיד אליו כספים וגם שולמו הוצאות מחשבון הבנק שהתנהל על שמו. נטען כי כאשר לא הייתה אפשרות למשוך כספים מהעסק, אביו הלווה לבני הזוג כספים. הנתבע טען כי התובעת הייתה מעורבת בעסקו, הייתה לה גישה למחשב ולחשבון הבנק של עסק בכל עת וכי עת עזב את דירת הצדדים לא נטל כל מיטלטלין, למעט כורסא אחת, משפחתו וחבריו עזרו לו במימון והשגת פריטים הנחוצים לבית והוא הקפיד שלא להחסיר מהקטינות דבר.

אשר לצרכי הקטינות נטען כי המדובר בסכומים מופרזים. הנתבע טען כי יישא במחצית הוצאות החינוך והבריאות, הוא נושא במחצית צהרון הקטינות והוצאות החזקת הבית ששכר למגוריו עם הקטינות שוות להוצאות החזקת הבית של התובעת לפיכך אין לחייבו בתשלום הוצאות מדור, לקטינות חדר משלהן, הנתבע רכש רהיטים וציוד חשמלי עבור הבית.

נטען כי עובר לעזיבת הנתבע את הדירה המשותפת, הסכימו הצדדים כי מאחר והוא נאלץ לשלם שכר דירה, התובעת תשלם את יתרת המשכנתא לאחר קיזוז שכר הדירה מהיחידה המושכרת וכל הוצאות הבית.

הנתבע הכחיש זכאות התובעת לדמי הטיפול וטען כי הקטינות שוהות עימו מחצית מהזמן. כאמור לעיל, טענת התובעת נזנחה בסיכומיה.

התשתית המשפטית והדין החל

1. חיובו של אדם במזונות ילדיו הקטינים נבחן על פי הדין האישי החל עליו. הוראה זו קבועה בסעיף 3 לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) תשי"ט-1959 הקובע:

"(א) אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה.

(ב) אדם שאינו חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, או שלא חל עליו דין אישי, חייב במזונותיהם, והוראות חוק זה יחולו על מזונות אלה".

1. הצדדים יהודים, על כן, המקור לחיוב הנתבע במזונות הקטינים הוא בדין העברי.
2. הדין העברי קובע את מקור חיוב במזונות בחלוקה לשלוש תקופות לפי גילאי הקטינים. בהתאמה, מקור החיוב את גובהו, היקפו ואופן חלוקת הנטל בין האב ובין האֵם : חיוב עבור קטני קטינים עד גיל 6, שהוא עצמאי ומוחלט ואינו תלוי בהכנסות האֵם או במצבו הכלכלי של האב או הקטין. חיוב עבור גילאי 6-15, חיוב שהוא מכוח תקנת חכמים וחיוב עבור גיל 15 שנים ועד 18 שנים, שהוא חיוב מדין צדקה וחל על ההורים באופן שווה. ראו ע"א 166/66 גודלמן נ' גולדמן פד"י כ (2) 533, 536, ע"א 591/81 פורטוגז נ' פורטוגז, פד"י לו (3) 449, 457 וכן בע"מ 919/15 בע"מ 1709/15 פלוני נ' פלונית, [פורסם בנבו] מיום 19.7.2017 הנ"ל.
3. בפסה"ד בע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית מיום 19.07.17 נפסק כי יש לפרש את החיוב מכוח תקנת חכמים כדין שווה של חיוב מלא מדין צדקה. וכך נפסק שם, מפי השופט פוגלמן בפסקה 77 סייפא לפסק הדין:

"...ומכל הנימוקים שיובאו בהרחבה להלן, סבורני כי הפרשנות אשר תטיב להלום את ערכי היסוד של שיטתנו המשפטית היא זו, שלפיה, בגילאי 6-15 החיוב במזונות הוא מדין צדקה, החל במידה שווה על שני ההורים, כתוצאה מכך, הדין לא יחייב עוד את חיובו הבלעדי של האב במזונות הכרחיים, ויחתור לחלוקה נטל הוגנת ושוויונית יותר בין ההורים תוך הבטחת טובת הילד...".

בסעיף 3 לפסק הדין נפסק כי:

"הוחלט פה אחד כאמור בחוות דעתו של השופט ע' פוגלמן.

בגילאי 15-6 חבים שני ההורים באופן שווה במזונות ילדיהם מדין צדקה, תוך שהחלוקה ביניהם תקבע על פי יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכלל המקורות העומדים לרשותם, לרבות שכר עבודה, בנתון לחלוקת המשמורת הפיזית בפועל, ובשים לב למכלול נסיבות המקרה. יישום עקרון זה במקרה הטיפוסי של משמורת פיזית משותפת, ייעשה ברוח העקרונות האמורים בפסקה 61 לחוות דעתה של השופטת ד' ברק-ארז, כברירת מחדל שניתן לסטות ממנה. בצד האמור, על בית המשפט לענייני משפחה להפעיל את שיקול דעתו בנסיבות כל מקרה ומקרה".

1. כאשר קטין מתגורר בשני בתים, לשם קביעת שיעור חיובו של הורה במזונותיו יש לבחון את צרכי הקטין בשני הבתים יחדיו, עוד יש לבחון, את חלקו של כל אחד מההורים בצרכים אלו. בהתאמה, חישוב שיעור חלקו של כל הורה, יעשה ביחס ישיר להכנסתו הפנויה ולזמני שהות הקטין עימו. ראו עמ"ש 45565-07-20 פ. נ' פ., מיום 18.2.2021 סעיף 19 לפסה"ד.

דיון והכרעה:

1. לשם הכרעה בתביעת מזונות יש לדון בצרכי הקטינות, ביכולת ההורים וביחס ההכנסות ביניהם. נוסף על כך, במסגרת ההכרעה יש לשקלל את זמני השהות, את חלוקת האחריות ההורית בין ההורים ואת הנטל שכל אחד נוטל על עצמו ואת שאר נסיבות העניין.
2. יוער כבר כעת, כי לאור יחסי הצדדים בינם לבין עצמם והקשר בין כל הורה לקטינות, לא מצאתי לקבוע הורה מרכז כפי הקבוע בסעיף 61 לפסה"ד בע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית מיום 19.07.17.
3. צרכי הקטינות. בהקשר זה נפסק כי על ההורים לספק לילדיהם את רמת החיים אליה הורגלו. ראו רע"א 324/88 אדר נ' אדר, פד"י מב(3) 347, 351:

"הלכה בידינו כי, מצד הדין, חייב האב לספק לילדיו הקטינים מזונות לפי צרכיהם ההכרחיים, ומדין צדקה חייב האב לספק לילדיו את האמצעים הדרושים לשם קיום רמת החיים אשר הם הורגלו אליה או שהם ראויים לה. החובה מדין צדקה ושיעורה של חובה זו תלויה ביכולתו של האב (שולחן ערוך, אבן העזר, סימן עג. סעיף ו; שו"ע, יורה דעה, סימן רנ"א , סעיף ד; וראה ע"א 591/81 פד"י לו(3) 449; ע"א 469/84 פד"י לט (3) 197; ע"א 210/82 פד"י לח (2) 14".

1. לראשונה בסיכומיה טענה התובעת כי במהלך החיים המשותפים רמת החיים של המשפחה הייתה גבוהה. משעלתה טענה זו לראשונה בסיכומים די בכך כדי לדחותה וכך אני מורה. מה גם שכפי שיפורט להלן, לא הוכחו צרכים חריגים או גבוהים מהמקובל.
2. התובעת הגישה טבלה שערכה, נספח ד לתצהירה ת/1. על פי הטבלה, לכאורה הוצאותיהן החודשיות של הקטינות לחודשים 3/21-6/21 הן בממוצע סך 2,292 ₪ לחודש (לא כולל חינוך ורפואה). הוצאות אלו כוללות גם הוצאות עבור ימי הולדת של הקטינות שנחגגו באותה תקופה. התובעת העידה כי הטבלה שצורפה מרכזת רק את הוצאות הקטינות והפנתה לכך שדפי פירוט האשראי אליהן הופנתה בעדותה, כוללים גם את הוצאותיה. ראו עדותה בעמוד 23 שורה 34 ובעמוד 24 שורות 1-10. איני נותנת משקל לטבלה שצורפה לסיכומי התובעת, הטבלה צורפה ללא היתר בית המשפט ומבלי שהתאפשר לצד שכנגד לחקור את התובעת על הנטען שם.

הנתבע העיד כי הוא מוציא עבור כלכלת שתי הקטינות סך 1,000 ₪ לחודש וכי עתירת התובעת לסך 1,200 ₪ לחודש עבור כל אחת מהקטינות היא על הצד הגבוה גם אם מדובר בכלכלה עבור קטינות המתגוררות בשני בתים. ראו עדותו בעמוד 25 שורות 33-39. הנתבע העיד כי הוצאתו עבור כלכלת הקטינות היא סך 1,000 ₪ לחודש הואיל והקטינות שוהות במסגרות עד שעה 17:00, מגיעות לארוחת ערב הכוללת "טוסט וירקות חתוכים או חביתה" ובימי שישי מתארחים אצל המשפחה המורחבת. ראו עדותו עמוד 26 שורות 1-16.

אשר לביגוד העיד הנתבע כי מאחר ואין פער שנים גדול בין הקטינות הרי שנעשה שימוש חוזר בבגדים מהבת הבכורה לבת קטנה. עמוד 26 שורות 34-38 וגם כי הוא רוכש עבורן ביגוד והנעלה במבצעים. ראו עמוד 27 שורות 1-8.

1. התובעת לא הוכיחה רמת חיים מעבר לצרכים שהוגדרו בפסיקת בתי המשפט כ"צרכים רגילים" מקובלים. הטבלאות שצורפו כוללות רכיבים של אכילה במסעדות, רכיב שוודאי אין להביאו בחשבון ברכיב "כלכלה" עבור הקטינות והטבלאות כוללות רכיבים נוספים שאין להביאם בחשבון לעניין המזונות כגון, "בריכה מתנפחת" ומשאבה לניפוח, מזגן נייד, תנור חימום או קופון נופש. זאת ועוד, הצדדים חולקים את זמני השהות, הוצאות האחד משליכות על הוצאות האחר ולא ניתן להעלות על הדעת פערים כל כך גדולים – ודאי ברכיבים שהם מקובלים וסטנדרטים, כגון, כלכלה, היגיינה, משחקים, צעצועים, ספרים, העשרה, וכד'.
2. משמעות הדבר הוא כי שני הצדדים טענו טענותיהם על דרך ההפרזה; התובעת לצד הגבוה של הסכומים והנתבע לצד הנמוך של הסכומים.
3. תביעת מזונות היא תביעה כספית שיש להוכיח ככל תביעה אחרת. בהעדר הוכחות, הסכום נתון לשיקול דעת שיפוטי. ראו ע"א 687/83 מזור נ' מזור, פ"ד לח (3) 29, 33; ע"א 130/85 ניסים סבן כהן נ' שמעון כהן, פ"ד מ(1) 69, ע"א 93/85 שגב נ' שגב, פ"ד לט(3) 822, 825.
4. צרכי סף מינימליים לקטין הוערכו בפסה"ד בסך 1,300-1,700 ₪ לחודש כולל אחזקת מדור, לא כולל מדור. ראו עמ"ש 46291-01-16 פלונית נ' פלוני מיום 09.10.2017; עמ"ש 44496-10-20 א.נ' ב. מיום 11.8.20. סכומים אלו נקבעו לאחר שנלקחו בחשבון התמורות הרבות במהלך השנים, עליית מחירים בכל תחומי החיים, רמת שכר שעלתה, שכר המינימום שעלה וכיוצ"ב.
5. אשר לקטין המתגורר בשני בתים, נפסק כי צרכיו גבוהים יותר, וזאת בשל הכפילות הנדרשת, מטבע הדברים, של חלק מהוצאותיו וצרכיו , אך יש להביא בחשבון כי חלקם של צרכיו משולמים בעת שהות הקטין אצל מי מהוריו על ידי נשיאה בפועל. ראו עמ"ש (חי') 28488-09-19 ר' ב' נ' ה' ב',מיום 12.3.2020 וגם רמ"ש (מרכז) 59188-10-18 שאוזכר לעיל, בפסק הדין שם הוערכו הוצאות הקטין המתגורר בשני בתים, סך 2,250 ₪ לחודש. עוד ראו עמ"ש (מרכז) 21704-03-18 א.ו. נ' א.ו. סעיף 12 לפסה"ד מיום 11.06.2019 וגם עמ"ש (חיפה) 56000-10-18 פלוני נ' פלונית סעיף 47 לפסה"ד מיום 31.01.2019.
6. לאחר שבחנתי ושקלתי עמדות הצדדים, הראיות שהוגשו והדין החל, לאור כי הקטינות מתגוררות בשני בתים ולאור רמת החיים לה הורגלו הקטינות, אני אומדת את צרכי כל אחת מהקטינות סך 2,000 ₪ לחודש, לא כולל מדור.
7. לאור זמני השהות כאן, צרכים אלו יש לחלק לצרכים שהם תלויי שהות ולצרכים שאינם תלויי שהות. חלוקה זו נדרשת מאחר ורכיבים שהם תלויי שהות של קטין, נושא בהם בעין ההורה אצלו שוהים הקטינים וזאת ביחס ישר לזמן השהות של הקטין בביתו, ולהיפך; זאת להבדיל מצרכים שאינם תלויי שהות שכן אין קשר בין צרכים אלו ובין שהותו של הקטין בביתו של ההורה.
8. נוסף על כך, על פי הדין האישי החל, עד גיל 6 חב האב היהודי באופן בלעדי בכל הצרכים הבסיסיים וההכרחיים של ילדיו, בצרכים הנוספים חבים שני ההורים. על כן מאחר ולקטינה 2 טרם מלאו 6 שנים, יש לחלק את צרכיה, לצרכים הכרחיים ולצרכים שאינם הכרחיים;
9. ומהו סכום הצרכים ההכרחיים? יש לבחון כל מקרה לנסיבותיו. בעמ"ש (ת"א) 1180-05-14 א.א. נ' מ.א., מיום 26.3.2015 עמוד 4 לפסק דינו של השופט שאול שוחט, נאמר כי:

"הסכומים עליהם הועמדו הצרכים ההכרחיים לא נקבעו על בסיס מחקרי או כלכלי כלשהו... ומהווים חזקה שניתנת לסתירה בהתקיים נסיבות מיוחדות/חריגות בהקשר לתא המשפחתי הספציפי והקטינים במסגרתו, שעניינם עומד לדיון. ייתכנו בהחלט מקרים בהם מוכח (והנטל על מי שטוען זאת), כי הצרכים ההכרחיים של משק הבית שעניינו עומד לדיון נמוכים יותר מהסכומים שנקבעו ככאלה, מה שמשפיע על גובה צרכי הקטנים כלפי מטה..."

1. המדיניות המשפטית הרצויה, כפי שגם באה לידי ביטוי בפסה"ד שניתן בעניין בע"מ 919/15 בע"מ 1709/15 פלוני נ' פלונית, מיום 19.07.2017 שאוזכר לעיל, היא ליישם את עקרון השוויון המגדרי כך שימצא ביטוי גם בחיוב מזונות עפ"י הדין האישי, יחד עם ראיית התא המשפחתי בכללותו, הכנסות ההורים, זמני השהות ושמירת רמת חיים אליה הורגלו הקטינים בשני הבתים.
2. על כן, יש לצמצם את סכום המזונות הכרחיים בהם חב האב לבדו עד גיל 6, פרשנות מצמצמת שכזו, של המושג "צרכים הכרחיים" עולה בקנה אחד ערך השוויון. כך גם נגשים את המדיניות של יישום עקרון שוויון מגדרי. שהרי, צרכים שלא יכללו בגדר צרכים הכרחיים, יישאו בהם ההורים לפני הכנסותיהם הורים. ראו עמ"ש (חיפה) 44496-10-20 א נ' ב מיום 11.8.21. פסה"ד של השופט סילמן שם מפנה לסעיף 27 בעמ"ש חיפה 12752-03-19 פלוני נ' אלמונית, מיום 9.7.19. עוד נאמר בעמ"ש (חיפה) 44496-10-20 א נ' ב מיום 11.8.21, בסעיף 19:

"לעתים תחשיב המהווה חיבור של צרכים, גם אם כולם 'הכרחיים', יביא תוצאות בלתי אפשריות ויותיר החייב במזונות ללא אמצעי מחיה סבירים...."

1. אשר לרמת החיים לה הורגלו הקטינים, שני הצדדים העידו כי במהלך החיים המשותפים ניהלו חשבון בנק משותף אליו הופקדה משכורת התובעת ואשר אליו היה הנתבע מפקיד מעת לעת כספים. ראו עמוד 20 שורות 26-29. התובעת העידה כי הנתבע הפקיד כספים לא בקביעות. ראו עמוד 20 שורה 34 עמוד 21 שורה 1 והיה משלם מים וחשמל. ראו עמוד 21 שורות 3-6.
2. במקרה דנן לאחר ששקלתי טענות הצדדים ורמת החיים, אני מעריכה כי מתוך סכום הצרכים שנפסק לעיל, צרכים הכרחיים הם סך 1,400 ₪ כולל הוצאות אחזקת מדור.
3. עם מלאת 6 שנים לכל אחת מהקטינות, חיוב המזונות יעשה בהתחשב בצרכים תלוי שהות ובצרכים שאינם תלויי שהות. נוסף על כך יחס חלוקת נטל צרכי קטינים שמלאו להם 6 שנים, תעשה לאחר שתבחן יכולתם הכלכלית, הכנסותיהם ורכושם של ההורים, וגם זמני השהות ומעורבות כל הורה בחיי הקטינים.
4. בהינתן הנתונים שבפני והעדר נתונים אחרים, אני אומדת את הצרכים שהם תלויי שהות עבור כל אחת מהקטינות סך 1,500 ₪ לחודש וצרכי כל הקטינה שאינם תלויי שהות סך 500 ₪ לחודש.
5. יכולתם הכלכלית של ההורים:

התובעת, התובעת עובדת כרכזת נוער בסיכון, ב... מזה כארבע שנים. קודם לכן עבדה התובעת כ... על פי תלושי שכרה לתקופה 9/19-12/20 שכרה החודשי הממוצע הוא סך 9,993 ₪ נטו לחודש. והשווה סעיף 23 לתצהירה ת/1 שם הצהירה כי שכרה סך 9,300 ₪ נטו לחודש.

בעדותה העידה כי שכרה עלה וכיום הוא סך 10,300-10,400 ₪, התובעת לא ידעה לומר אם המדובר בנטו או ברוטו. ראו עמוד 17 שורות 13-14. טענתה כי מדובר בשכר שכולל העלאת שכר זמנית, בסך 1,000 ₪ לחודש, מאחר תפקיד נוסף, לא הוכחה. ראו עדותה בעמוד 17 שורות 17-22. מה גם שבסעיף 30 לסיכומיה טענה כי שכרה החודשי הממוצע הוא סך 10,000 ₪ נטו. בעדותה אישרה התובעת כי שכרה כולל גם מהחזר הוצאות, ראו עמוד 20 שורות 1-2 ושורות 24-25. דברים דומים נטענו בסעיף 27 לסיכומיה. אשר לפוטנציאל השתכרותה, דווקא מטענות הנתבע כי התובעת עבדה ועובדת שעות רבות ואינה פנויה לקטינות אני למדה כי התובעת ממצה את פוטנציאל השתכרותה. והשווה עם עדות התובעת כי נטלה חופשת לידה של חצי שנה לאחר לידת כל קטינה וכיום היא במשרת אם. עמוד 18 שורות 15-21.

1. נוסף על כך צברה התובעת זכויות סוציאליות וזכויות מעבודתה. לפי חוות דעת המומחה רוה"ח ואקנין מיום 30.11.21 על הנתבע להעביר לידי התובעת כיום סך 52,265 ₪ לאיזון כולל של זכויותיהם הממוניות. זאת ועוד, בבעלות התובעת כלי רכב שהוא אחד משני כלי הרכב שבבעלות הצדדים (אחד מסוג "מיצובישי" ושני מסוג "קאיה"). זאת ועוד, הנתבע רכש מאת התובעת את זכויותיה בדירה המשותפת ובגין כך עתידה התובעת לקבל מהנתבע סך 2,115,000 ₪.
2. אשר להוצאות התובעת, התובעת טענה להוצאות בגין ביטוחים רפואיים לקטינות, הוצאות ביגוד והנעלה עבור הקטינות ולא הוכיחה הוצאות מעבר למחייה רגילה. טענת התובעת כי כל עול רכישת הביגוד וההנעלה עבור הקטינות מוטלת על כתפיה לא הוכחה מה גם שמהעדויות עלה שהתובעת מסרבת להעביר פרטי לבוש של הקטינות שהיא רכשה לשם שימוש בהם בבית הנתבע. ראו עדות הנתבע עמוד 27 שורות 12-23. יוער, כפי שהערתי בזמן אמת במהלך הדיון, כי התנהלות שכזו, מעצימה אצל הקטינות את קונפליקט הנאמנויות, פוגעת בשלמות נפשן ויש לחדול ממנה. הקטינות זכאיות לרווחה בכל אחד מביתם ובגד שנרכש נרכש עבורן ולשימושן לא משנה באיזה בית הן שוהות באותו יום.
3. הוצאה אחרת שנטענה היא החזר חובות משותפים. התובעת טענה כי בחשבון שניהלו הצדדים בבנק --- נוצרה יתרת חובה וכי היא פרעה יתרה זו מכספה; 5,000 ₪ שלוותה מאימה, הלוואה נטלה מהחשבון החדש שפתחה (ביום 24.9.2020) ראו עמוד 25 שורות 12-13 ותשלומי מזונות. עוד טענה כי תיקנה את דוד השמש בדירת הצדדים במהלך התקופה בה החזיקו הצדדים בבית במשותף ושילמה סך 585 ש"ח. ראו עמוד 25 שורות 16-21.

טענה אחרת שעלתה, היא כי התובעת שילמה החזרי משכנתא מלאים עבור התקופה 9/20-10/20 + 1/21 עת היה על הנתבע לשלם 1/3 מההפרש לאחר קבלת תשלום דמי השכירות בגין יחידת הדיור וזאת בד בד עם עדותה כי הצדדים הסכימו כי מי שנותר להתגורר בדירה יישא במלוא הפרש המשכנתא. ראו עמוד 17 שורות 8-9. וגם העידה כי יישא במלוא הוצאות אחזקת הדירה, למעט תיקונים. עמוד 16 שורות 6-9, למרות שבהמשך עדותה, בעמוד 16 שורות 30-31, חזרה וטענה כי היה על הנתבע לשאת בתשלומי אחזקת המדור.

הטענות ביחס לתשלומי חובות מקומן בתביעה הרכושית והן ידונו שם, אשר לתשלומי אחזקת מדור בהם נשאה התובעת, אין להביא בחשבון את הטענות, שכן כאמור אחזקת מדור נלקחה בחשבון על ידי בעת קביעת סכום הצרכים הכולל. אשר למשכנתא, על הצדדים לערוך התחשבנות וגם טענות אלו מקומן בהליך שענינו רכוש.

1. לאור המפורט לעיל, ובהינתן כי לתובעת הוצאת מדור, אני אומדת את הכנסתה החודשית הפנויה הממוצעת של התובעת בסך 7,500 ₪ נטו.
2. הנתבע, הנתבע הנדסאי תעשיה וניהול בהכשרתו ומנהל עסק עצמאי בתחום העץ. הוא מייבא פורניר עץ מ... לשם חיפוי. על פי דו"ח רווח והפסד לשנת 2017 הכנסתו החודשית ממוצעת היא סך 8,752 ₪ ברוטו. על פי דו"ח רווח והפסד לשנת 2018 הכנסתו החודשית הממוצעת היא סך 15,924 ₪ ברוטו. על פי דו"ח רווח והפסד לשנת 2019 הכנסתו החודשית הממוצעת היא סך 12,347 ₪ ברוטו. על פי דו"ח רווח והפסד לתקופה 1.1.20-31.10.20 (צורף כנספח ד' לכתב ההגנה) הכנסתו החודשית הממוצעת היא סך 12,548 ₪ ברוטו לחודש. על פי דו"ח רווח והפסד לתקופה 1.1.21-31.8.21 הכנסתו החודשית הממוצעת היא סך 828.5 ₪ ברוטו לחודש, אך בדו"ח רווח והפסד לתקופה 1.1.21-30.4.21 הכנסתו החודשית הממוצעת היא סך 6,763 ₪ ברוטו לחודש. נספח ד/2 לתצהיר הנתבע נ/1. השינוי נובע ממענקי קורונה. ראו עמוד 19 שורות 33-36. עוד הוגש אישור רו"ח "ויזל את כורש" נושא תאריך 7.2.21 ולפיו לתקופה 1.2.20-31.1.21, הכנסתו החודשית הממוצעת, לאחר ניכוי חובה, היא סך 8,376 ₪.

הנתבע נחקר על הירידה בהכנסות שבשנת 2021. והסביר כי לאחר שנתגלה גידול בברכו והוא נותח הוא אינו מסוגל לשוב לאותה עבודה פיזית כבעבר. עוד טען כי העסק אינו "מתרומם" מזה שנים, ומתנהל על "אש נמוכה, מתוך כוונה לסוגרו, בשל סיבות שאותן פירט, והדבר ידוע לתובעת. ראו עמוד 7 שורה 22 ועד עמוד 10. מקובלת עלי התמיהה שעלתה ב"כ התובעת ביחס לשאלה מדוע הנתבע אינו מקדם סגירת העסק. מה גם שהנתבע לא צירף אישורים רפואיים לתמיכה בטענותיו. על כן בעניין זה אני מבכרת את חוות דעת רו"ח וקנין שבחן את שווי העסק וכתב בעמוד 6 לחוות דעתו:

"על אף הירידה בהיקף הכנסות העסק בשנת 2020, נראה לומר כי שיעורי הרווחיות נשמרים. נראה לומר כי הסיבה העיקרית לירידה בהיקף ההכנסות בשנת 2020 נעוצה בהאטה בפעילות הענף בשל משבר הקורונה, בגינה התקבלו בידי האיש מענקי סיוע מהמדינה . בהקשר הנ"ל אציין, כי לא הנוחו בפני נתוני העסק לשנת 2021 ,אך בהתאם למגמת ההתאוששות והצמיחה במשק בשנה זו, הנחתי כי קיימת חזרה לפעילות מלאה בעסק בדומה לשנים 2018-2019, לרבות היקף ההכנסות ושיעורי הרווחיות".

ראו גם חוות דעת המומחה בעמוד 10 לחוות הדעת, שם כתב כי הנתבע אינו עומד בתנאי הזכאות לקבלת מענקי קורונה.

1. טענת התובעת כי הכנסתו של הנתבע היא 30,000 ₪ נטענה על דרך ההפרזה וללא ביסוס. יש להצטער על כי בעל דין הורה לקטינים, הבוחר לטעון טענות ללא בסיס שבנקל ניתן לסתור אותן בראיות. די אם אפנה לכך שבמהלך החיים המשותפים, הצדדים פנו לעזרה כלכלית מאבי הנתבע. התובעת אישרה זאת בעמוד 21 שורות 10-11 וראו גם נספח ה' לתצהיר הנתבע נ/1. על אחת כמה וכמה, אין לקבל את הדברים, כאשר בעדות בעל הדין, כי אין בסיס לטענתו. ראו עדות התובעת כי אינה יודעת כמה מרוויח הנתבע. עמוד 19 שורות 4-11. וראו גם ניסיון התובעת להציג את הנתבע כמי שהוציא סך 33,000 ₪ בחודש נובמבר 2021 שכן סכום זה כולל תשלום להוצאה לפועל בגין חוב מזונות בסך 22,400 ₪. ראו עמוד 19 שורות 3-8.
2. כך גם לגבי טענת התובעת כי לא הייתה לה גישה לחשבון הבנק – בניגוד למסרון שהציג הנתבע מחודש מרץ 2020 וששלח לתובעת את סיסמת הגישה לחשבון. ראו נספח ט לתצהיר הנתבע נ/1.

אוסיף כי נתתי אמון בעדות הנתבע שאישור הכנסה עבור עוסק מורשה /פטור שהגישה התובעת כנספחים א1-א2 לתצהירה תו/1, לתקופות 1/1/18-31/12/18, 1.1.19-31.5.19, אינם תואמים את המצב בפועל ואינם מייצגים הכנסתו נטו. הסכומים באישורים הם לפני ניכויי חובה, אינם תואמים את הנתונים שבמסמכים ביחס להכנסות מאז 2017 ונספח א2 נוגע ל-5 חודשים בלבד. הסברו של הנתבע כי מדובר במסמכים שאינם מבוקרים ונערכו לשם אישור קבלת משכנתא הגיוני בעיני, מה גם שהדברים נכתבו באישור עצמו:

"...ולצרכי הגשת מכתבנו זה על ידך לסניף___של בנק מזרחי טפחות בע"מ לצורך קבלת משכנתה ולצרכים אלה בלבד, מצ"ב חישוב בלתי מבוקר של רווח משוער לפני מס (ללא תיאומים למס הכנסה ותשלומי ביטוח לאומי) בהתאם לנתוני הנהלת חשבונות הבלתי מבוקרים של העוסק לתקופה ...."

גם טענת התובעת כי הנתבע הבריח כספים נטענה בעלמא. חקירת ב"כ התובעת בעניין זה העלתה חרס. לא הוכח כי הוברחו כספים לאביו של הנתבע. ראו עמוד 11 שורות 20-22.

1. נוסף על כך צבר הנתבע כספים וזכויות נוספות. בהתאם לחוות דעת המומחה רוה"ח ואקנין מיום 30.11.21 על הנתבע להעביר לתובעת סך 52,265 ₪ לאיזון זכויותיהם הממוניות, בבעלות הנתבע כלי רכב שהוא אחד משני כלי הרכב שבבעלות הצדדים (אחד מסוג "מיצובישי" ושני מסוג "קאיה") והוא רכש מאת התובעת את זכויותיה בדירה המשותפת, תמורת סך 2,115,000 ₪.
2. הוצאות הנתבע, הנתבע העריך בעדותו את הוצאותיו סך 10,000 ₪. הנתבע פירט כי הוא נושא בשכר הדירה סך 3,750 ₪ לחודש, סך 350 ₪ חשמל, מים 150 ₪, מזונות 1,700 ₪ משכנתא 1,066 ₪, סופר 1,000 ₪ , ביגוד לקטינות 300-350 ₪ וצהרון 1,350 ₪. עוד הוסיף ופירט כי עבורו הוא מעריך כי הוא מוציא 1,000 ₪ בשנה עבור ביגוד. ראו עדותו בעמוד 14 שורות 8-39. עמוד 14 שורות 28-29. ועבור מסעדות 300-400 ₪ לחודש. ראו עמוד 15 שורה 1. וגם, בגין אחזקת כלי רכבו, סך 4,700 ₪ לחודש מאחר והוא נוסע כ-30,000 ק"מ בשנה בשל עסקו. ראו עמוד 13 שורות 33-39 וגם עמוד 14 שורה 1.
3. הנתבע העיד כי הוא צובר חובות. על פי תצהירו נ/1 בחשבונו יתרת חובה סך 34,739 ₪ ועוד אשראי התחייבויות סך 14,376 ₪. הנתבע צירף נספח ז' לתצהירו נ/1 אישור חוב לספק מיום 4.9.20 והעיד כי מרבית חובותיו הם לבנקים. ראו עמוד 18 שורות 2-5. נתתי אמון בעדות הנתבע כי נטל הלוואות מבני משפחתו, סך 35,000 ₪ מאחיו. ראו עדותו בעמוד 17 שורות 29-34 וגם מאביו. כפי שנהגו הצדדים במהלך החיים המשותפים. ראו עדותו בעמוד 33 שורות 15-23. נוסף על כך, לפי חוות דעת המומחה יהא על הנתבע להשיב את מענק הקורונה סך 37,333 ₪, ועליו גם לשלם לנתבעת את חלקה בדירה.
4. התובעת הוכיחה כי לנתבע פיקדון סך 35,000 ₪ שמופקד בבנק ----. ראו נספח ב' לתצהירה ת/1. אמנם האסמכתא היא ממרץ 2018, אך הנתבע אישר כי המדובר בפיקדון קיים שנפתח לצורך "מתן הלוואה בערבות המדינה" ולא הוכיח כי ההלוואה סולקה והפיקדון אינו קיים.
5. לאור המפורט לעיל, בהינתן כי הנתבע עתיד לשלם משכנתא תחת שכר הדירה בו הוא נושא כיום ומנגד להשכיר את יחידת הדיור, אני אומדת הכנסתו הפנויה של הנתבע סך 8,000 ₪ נטו לחודש.
6. באיזון בין הדברים, וכאשר האב עצמאי וחלק מהוצאותיו משולמות על ידי עסקו כהוצאה מוכרת, אני מעמידה את יחס הכנסות ההורים 45% האם ו-55% האב.
7. זמני השהות שווים, ושני ההורים חולקים באחריות ההורית בין היתר מאחר וזמני השהות לפי שבועות המתחלפים כך שמתאפשרים לכל הורה להשתתף במידה שווה בכל הפעילויות של הקטינות. ראו בהקשר זה עדות האב בעמוד 27 שורות 37-39 ובעמוד 28 שורות 1-6.
8. אשר למדור, נפסק כי חלקם של 2 קטינים בהוצאות המדור הוא שיעור של 40%. ראו: ע"א 52/87 הראל נ' הראל מיום 12.10.1989; ע"מ (תל-אביב) 1162/03 ד.ע. נ' ר.ע. מיום 28.7.2005. עוד נפסק כי חלוקת זמני שהות תפחית את הוצאות המדור, שכן האב נושא בהוצאות הקטינים כשהם בביתו. ראו עמ"ש (מרכז) 50603-01-14 לעיל; עמ"ש 25027-02-14 פלונים נ' פלונית מיום 28.12.2014; עמ"ש (מרכז) 23634-05-15 א.פ. נ' נ.א. מיום 25.2.2016.

בעמ"ש (מרכז) 65692-11-19 ד.ס. נ' ל.צ.ס. בסעיף 29 לפסה"ד מיום 22.9.2020 נאמר:

"...אחת הבעיות העולות בעת חישוב הוצאות שכירת המדור היא, כי אם ניקח את הסכומים בהם נושא בפועל כל אחד מההורים ונגזור מהם את שיעור חיובו של כל אחד מהם, הרי שאנו נותנים פתח למי מההורים לשכור מדור בעלויות גבוהות לצורך שינוי שיעור החיוב כלפי משנהו, כך אם יחסי ההכנסות הוא כדוגמה 40-60 לטובת האב והצדדים חולקים זמני שהות שווים, הרי שאם האב ישכור דירה בעלות של10,000 ₪ והאֵם בעלות של 5,000 ₪ ולא יחוב, לכאורה, האב מאומה לאם. על מנת להתגבר על עניין זה אנו סבורים כי הדרך הראויה לחשב את רכיב המדור לקטין המתגורר בשני בתים היא בדרך של הערכת עלות מדור סבירה בעניינו וחלוקת אותה עלות בין הצדדים ע"פ יחס זמני השהות ושיעור השתכרותם".

1. התשלום החודשי של המשכנתא שנטלו הצדדים, הוא סך 6,200 ₪. מרביתו משולם משכר דירה שמתקבל מהשכרת יחידת הדיור שבנכס. הנתבע משלם דמי שכירות סך 3,750 ₪ לחודש ראו נספח י' לתצהיר נ/1 וגם 1/3 מההפרש בגין תשלום המשכנתא החודשי לאחר הפחתת דמי השכירות. התובעת נושאת ב2/3 הנוספים.

משמעות הדבר הוא כי הוצאת המדור של האב עולה על זו של האם למרות זמני השהות השווים. סוגיה זו תובא בחשבון בפסיקת המזונות והמדור.

1. סוגיה נוספת שעלתה הייתה טענת הנתבע כי נשא בכפל בתשלום מזונות הקטינות.

נטען כי קודם למועד הקרע בין הצדדים הנתבע העביר לתובעת תשלומים עבור מזונות הקטינות וגם ערך קניות, עוד טען כי התובעת הסתירה מפניו את התובענה לישוב סכסוך שהגישה, הצדדים המשיכו לנהל משק בית משותף, הוא נשא בהוצאות אחזקת הבית, ערך קניות וסה"כ העביר 42,000 ₪ לשם הוצאת הבית והקטינות. ועל כן, שילם בכפל סך 12,919 ₪ בשל פסיקת תשלום על חשבון מזונות זמניים לאותה תקופה. ראו עמוד 21 שורות 14-27. אני מקבלת את טענת הנתבע. הנתבע הוכיח כי הפקיד את הסכומים להם טען ולמרות זאת נקטה התובעת כנגדו בהליכים בגין פסיקה על חשבון מזונות זמניים מבלי שפרטה בבקשתה את התשלומים ששילם. על כן יש לקזז סכום זה מחיובי הנתבע לפי פסק דין זה.

1. לאור המפורט לעיל נפסק:

עבור התקופה ממועד הגשת התובענה לי"ס (23.2.20) ועד למועד הקרע (15.9.20) שאז חלקו הצדדים בהסכמה את צרכי הקטינות – התשלומים ששילם האב לחשבון הבנק מהווים תשלומים בגין מזונות הקטינות. נוסף על כך על שני ההורים לשלם בחלקים שווים את הפרש תשלום המשכנתא לאחר הפחת דמי השכירות המתקבלים מיחידת הדיור.

עבור התקופה ממועד הקרע (15.9.20) ועד מלאת 6 שנים לקטינה 1 (xx.xx.2021), על האב לשלם 3,460 ₪ לחודש עבור מזונות שתי הקטינות (1,400 ₪ צרכים הכרחיים + 55% מהצרכים שאינם הכרחיים) וגם 1/3 מהפרש המשכנתא לאחר הפחתת תשלום דמי השכירות.

עבור התקופה מיום 29.5.2021 ועד מלאת 6 שנים לקטינה 2 (xx.xx.2023) על האב לשלם עבור הקטינה 2 סך 1,730 ₪ לחודש (1,400 ₪ צרכים הכרחיים + 55% מהצרכים שאינם הכרחיים) ועבור הקטינה 1 350 ₪ לחודש (55% מהצרכים שאינם תלוי שהות + 55% הצרכים תלויי שהות) וגם 1/3 מהפרש המשכנתא לאחר הפחתת דמי השכירות, עד מסירת חזקה.

מעת שימלאו לקטינה 2 6 שנים (xx.xx.2023), האב ישלם סך 700 ₪ לחודש עבור הקטינות (55% מכל הצרכים של שתי הקטינות). כל הורה יישא במדור הקטינות בעת שהותן אצלו.

1. מהסכומים שפורטו לעיל יש לקזז את הסכום שחויב בו האב ביתר, סך 12,919 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד התשלום המלא בפועל.
2. התשלומים ישולם ב- 10 לכל חודש עד הגעת כל אחד מהקטינות לגיל 18 או סיום לימודי התיכון לפי המאוחר מבין השניים. ממועד זה ובתקופת השירות הצבאי (חובה), שירות הלאומי ושנת שירות, יעמדו דמי המזונות על שליש – כפי גובהם ערב תשלומם.
3. דמי המזונות יהיו צמודים למדד המחירים לצרכן על בסיס המדד הידוע היום ויעודכן פעם בשנה – במזונות חודש ינואר של כל שנה, ללא הפרשים לתקופות הביניים.
4. קִצבת הילדים וכל קצבה המשולמת על-ידי המוסד לביטוח לאומי עבור הקטינות, תשולם לתובעת נוסף למזונות.
5. לאור האחריות ההורית המשותפת ומעורבות שני ההורים, בחיי הקטינות, הצדדים יישאו בחלקים שווים בהוצאות רפואיות חריגות מכל מין וסוג שהוא ובלבד שסכום ההוצאה עולה על 100 ש"ח, לרבות רפואת שיניים כולל אורתודנטיה, משקפיים/עדשות מגע, טיפולים פסיכולוגיים/רגשיים, אִבחונים, אבחוני ליקוי למידה, וכל הוצאה רפואית אחרת חריגה אשר איננה מכוסה (במלואה או בחלקה) על ידי קופת חולים, ובכלל זה הפרשים בגין אותה הוצאה חריגה לאחר קבלת החזר מכל מקור שהוא, אלא א"כ ההחזר מתקבל מביטוח פרטי הממומן על-ידי הורה אחד, בלבד שאז רק ההורה המממן זכאי ליהנות מהחזר זה. כל הוצאה רפואית כנ"ל תעשה על יסוד אסמכתא מגורם רלוונטי המאשר את נחיצותה, אשר תועבר מהורה אחד לשני בתקשורת מתועדת טרם הוצאת ההוצאה / קבלת הטיפול, על-מנת לאפשר להורה השני לבדוק האמור בתוך 10 ימים מיום משלוח האסמכתא. הוצאות שהוצאו קודם לפסק הדין – על הצד המשלם לשלוח לצד שכנגד הודעה בדואר רשום ואת תוך 21 יום שאם לא כן – יוחזק כמי שוויתר על ההוצאה.
6. לאור האחריות ההורית המשותפת ומעורבות שני ההורים, בחיי הקטינות, הצדדים יישאו בחלקים שווים בהוצאות החינוך לרבות: אגרות חינוך, שכר לימוד וכל תשלום אחר הנדרש לתשלום ישירות למערכת החינוכית ו/או למסגרת החינוכית לרבות ועד הורים, וכן מעון, צהרון עד סוף כיתה ג (ציבורי), חוגים, שיעורי עזר (על-פי המלצת הגורם הרלוונטי) ותנועת נוער, בקיזוז ההטבה שתקבל האֵם מהמל"ל ו/או מהצד השלישי. הצדדים יישאו בעלות של מחזור קייטנה אחת בחופשת הקיץ וכן קייטנה אחת בפסח או סוכות. טרם רישום לקייטנה, על הצדדים להסכים לעלות הקייטנה. בהעדר הסכמה, התשלום יהא לפי עלות קייטנה עירונית/מתנ"ס. הוצאת שהוצאו קודם לפסק הדין – על הצד המשלם לשלוח לצד שכנגד הודעה בדואר רשום וזאת בתוך 21 יום שאם לא כן – יוחזק כמי שוויתר על ההוצאה.
7. כל הוצאה חריגה אחרת שלא נכללת לעיל, יישאו בה שני ההורים בחלקים שווים ובלבד ששני ההורים הסכימו להוצאה זו באופן מתועד.
8. הורה אשר יישא בסכום העולה על שיעור חלקו בגין ההוצאות המפורטות לעיל ("ההורה המשלם") יקבל מהורה השני ("ההורה החייב") את חלקו בהתאם לאמור לעיל, וזאת בתוך 10 ימים מיום שההורה המשלם שלח להורה החייב בתקשורת המתועדת דרישה בצירוף האסמכתא הרלוונטית על התשלום הנדרש, ובתנאי שהמשלוח ייעשה לא יאוחר מחצי שנה לאחר ההוצאה. לחילופין רשאי ההורה החייב להודיע לאם בתקשורת המתועדת בתוך עשרת הימים דלעיל, כי הוא ישלם את חלקו ישירות לגורם נותן השירות.
9. כל הודעה או מידע לרבות מסמכים, בכל הקשור לחיובי המזונות, שעל הורה אחד להעביר להורה השני, יועבר ב"תקשורת מתועדת" היינו: דואר רשום או דוא"ל עם אישור מסירה או תקשורת סלולרית עם אישור מסירה, כאשר ההורה השולח איננו מחויב להוכיח כי ההורה השני קיבל לידיו את ההודעה אלא כי שלח לו באחד מאופני התקשורת המפורטים לעיל. כל העברה באופן אחר, תחייב את ההורה השולח להוכיח כי ההורה השני קיבל לידיו את המידע/המסמכים.
10. אין צו להוצאות.

מותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים תיקוני הגהה ועריכה.

המזכירות תמציא לצדדים ותסגור תיק תלה"מ 34699-10-20.

ניתנה היום, ג' אלול תשפ"ב, 30 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.