בימ"ש לענייני משפחה קריית גת, השופט אריאל ממן: פסק דין למזונות קטינים (תלה"מ 34825-04-21)

בפני תובענת התובע לפסיקת מזונות שני ילדי הצדדים, א', כבת 5 וב', כבן שנתיים וחצי (להלן: "הקטינים").

רקע

1. הצדדים נישאו זל"ז כדמו"י ביום *** ומנישואין אלה נולדו הקטינים.
2. בדיון שהתקיים ביום 22.7.2020 בבית הדין הרבני האזורי באשקלון, במסגרת בקשה לסעד דחוף ועל סמך הסכמת הצדדים, נפסקו לנתבעת דמי מזונות זמניים בסך 1,300 ₪ לכל קטין, בתוספת מחצית הוצאות חינוך ורפואיות וכן מחצית משכנתא (להלן: "דמי מזונות זמניים").
3. במקביל להליך שבכותרת מתנהל בין הצדדים הליך נוסף, שעניינו תביעה רכושית, שהגישה הנתבעת במסגרת תלה"מ 49191-09-20 למתן פסק דין הצהרתי, לפירוק שיתוף ולאיזון משאבים, הגם שלטענת התובע, הדירה נרכשה על ידו בלבד ובטרם נישואי הצדדים.

יצוין, כי במסגרת ההליך הקשור הוריתי על מינוי שמאית לצורך הערכת שווי הדירה.

שווי הנכס הוערך בגובה 1,300,000 – 1,350,000 ₪ (ראו חוות דעת השמאית אביגיל ביטון, מומחית מטעם בית המשפט, שנסרקה בתלה"מ 49191-09-20 ביום 2.12.2021).

עוד יצוין, כי בדיון שהתקיים בהליך הקשור ביום 22.5.2022 בתלה"מ 49191-09-20 החל שלב שמיעת ההוכחות ונקבע מועד לשמיעת המשך ההוכחות ליום 29.5.2022.

טענות הצדדים

לדאבון הלב, הצדדים האריכו מעבר לנדרש לצורך בירור התובענה שבפני ומשכך, להלן יובאו עיקרי טענותיהם הרלוונטיות לצורך בירור סוגיית המזונות בלבד;

1. עיקרי טענות התובע:

1. בטרם נישואי הצדדים, התובע חתם על הסכם לרכישת דירה "על הנייר" מחברה קבלנית- "כ. כוכב הנגב – חברה לבניין ופיתוח" ביחס לדירה המצויה ב *** (להלן: "דירת הצדדים").
2. החל מחודש אוגוסט 2017 התגוררו הצדדים יחדיו בדירת הצדדים, אשר בגינה משולמת משכנתא בסך 2,800 ₪ לחודש.
3. חיי הנישואין נקלעו למשבר, אשר בעקבותיו הנתבעת נשארה בדירת הצדדים יחד עם הקטינים ואילו התובע עבר להתגורר בבית אימו.
4. בשנים הראשונות לנישואי הצדדים, האישה למדה לימודים אקדמאיים, לתואר ראשון בכלכלה ואילו האב עבד ודאג לפרנסת המשפחה.
5. החל ממועד לידת הקטינים, נטל האב חלק משמעותי בטיפול בקטינים והיה שותף מלא בגידולם ומעורב בכל הנעשה בחייהם.
6. לאחר לידת הקטינים החלה התדרדרות הדרגתית ביחסי הצדדים.
7. ביום 27.5.2020 הגיש התובע בקשה ליישוב סכסוך בבית הדין הרבני האזורי באשקלון והצדדים נכחו בפגישת מהו"ת, במסגרתה הבהירה הנתבעת כי פניה לגירושין וכי בכוונתה להעתיק את מקום מגורי הקטינים לראשון לציון, בסמוך לבית הוריה.
8. התובע התנגד למעבר הקטינים ובתגובה לכך הנתבעת הגישה כנגדו תלונה במשטרה וביום 20.6.2020 הגישה תלונה נוספת ומיד לאחר מכן הגישה בקשה לצו הגנה בבית הדין הרבני ובמסגרתו ניתן כנגד התובע צו הגנה למשך שלושה חודשים והחל ממועד זה מתגוררים הצדדים בנפרד, כאשר הנתבעת והקטינים מתגוררים בדירה בה התגוררו הצדדים ואילו האב מתגורר בבית אימו.
9. במסגרת ההליך לסעד דחוף בבית הדין הרבני, נקבעו ביום 25.6.2020 זמני שהות עם הקטינים, אשר מתקיימים באופן מיטבי, כאשר התובע מרעיף על הקטינים חום ואהבה ודואג לכל צרכיהם.
10. במסגרת ההליך בבית הדין הרבני התקיים דיון ביום 21.7.2020 וניתנה החלטה לפיה, בהסכמת הצדדים, התובע יחויב בסך של 1,300 ₪ בחודש עבור כל קטין ובנוסף במחצית הוצאות חינוך, מחצית הוצאות רפואיות חריגות ומחצית משכנתא. קרי: התובע משלם מזונות בסך 2,600 ₪ וכן מחצית החזר המשכנתא בסך 1,400 ₪, ובסך הכל תשלום בסך 4,000 ₪.

בנוסף, התובע נושא בתשלום הוצאות נוספות עבור הקטינים, ביטוח בריאות משלים בסך 90 ₪, מחצית התשלום לפעוטון בו שוהה הקטין ב' בסך 1,250 ₪ וכן תשלום שנתי בסך 900 ₪ עבור הצהרון העירוני בו שוהה הקטינה א'. כמו כן, התובע רוכש עבור הקטינים מזון, ביגוד, הנעלה, הוצאות בילוי ופנאי וכיוצ"ב.

1. התובע הדגיש, כי נאלץ להסכים להסדר הזמני שהוצע ע"י בית הדין הרבני, משום שחשב שתוקפה של ההחלטה יחול במשך תקופת עיכוב ההליכים, או עד שיוגש הליך עיקרי בעניין מזונות הקטינים ע"י מי מהצדדים.

אולם, הנתבעת נמנעה מנקיטת כל הליך נוסף בעניין מזונות הקטינים והתובע ממשיך ונושא במזונות הקטינים בהתאם להחלטת בית הדין הרבני וזאת על אף שדמי המזונות אינם משקפים לדבריו חלוקה הוגנת וראויה של צרכי הקטינים בין ההורים ומתעלמת ממצבם הכלכלי של הצדדים, מהכנסותיהם הפנויות ומחלוקת זמני השהות של הקטינים עם כל אחד מההורים.

1. החל מחודש אוגוסט 2020 מועסק התובע במשרה מלאה בחברת *** – חברה המספקת שירותים לחברת *** במחלקת בקרת איכות ומשתכר מעבודתו סך של 6,400 ₪ בממוצע ובכך ממצה את כושר השתכרותו.
2. בימים בהם מתקיימים זמני השהות, התובע מסיים את עבודתו בשעה מוקדמת יותר, על מנת לאסוף את הקטינים ממסגרות החינוך ובימים בהם הקטינים נעדרים ממסגרות החינוך, הקטינים שוהים עם האב משעות הבוקר.
3. מתוך שכרו נושא האב בהוצאה קבועה בסך 1,000 ₪ בחודש בגין הלוואה למימון רכישת רכב וכן בכל הוצאות אחזקת הרכב (ביטוחים, אגרת רישוי שנתית, דלק וכיוצ"ב).
4. התובע ציין, כי לנוכח הוצאותיו הרבות, הוא נקלע למצוקה כלכלית של ממש, שכן משכורתו הדלה אינה מספקת לכיסוי הוצאותיו הקבועות ותשלום דמי המזונות עבור הקטינים.
5. בנוגע למצבה הכלכלי של הנתבעת, נטען, כי היא מועסקת ב *** כמוקדנית טלפונית החל משנת 2019 ברציפות ובהתאם לתלושי השכר שצירפה לכתב ההגנה שהגישה, שכרה הממוצע עומד ע"ס 10,400 ₪ בחודש.
6. הנתבעת הינה בעלת השכלה אקדמאית בתחום הכלכלה ופוטנציאל השתכרותה אינו נופל מ – 10,000 ₪ בחודש, לכל הפחות.
7. הנתבעת מתגוררת בדירת הצדדים ומשתתפת בהחזר המשכנתא החודשי בסך 1,400 ₪ בחודש, כך שהיא נהנית מעלות מדור מופחתת וזאת ללא תשלום שכר ראוי.
8. בנוגע לצרכי הקטינים, נטען, כי בהינתן כי צרכיהם ההכרחיים של כל אחד מהקטינים מסתכמים בסך של 1,300 ₪ בחודש, ללא הוצאות מדור, הרי שעד הגיע הקטינים או מי מהם לגיל שש שנים, יש להפחית מחצית מסכום זה ולקבוע כי התובע יישא בהוצאות כל אחד מהקטינים בסך של 650 ₪ בחודש, הואיל והקטינים שוהים עמו מחצית מימות השבוע, סופי השבוע, החגים והחופשות ובמהלך זמנים אלו הוא נושא בצרכי הקטינים באופן ישיר.
9. התובע עתר גם כן כי ביהמ"ש יפסוק שהחל ממועד הגיע כל אחד מהקטינים לגיל שש, תיושם ההלכה שנקבעה בבית המשפט העליון בבע"מ 919/15 וחלוקת הוצאות הקטינים בין ההורים בהתאם ליחס ההכנסות של כל אחד מההורים ובשים לב לחלוקת זמני השהות בפועל.
10. באשר להוצאות המדור, נטען, כי ההסדר בעניין חלוקת תשלום החזר המשכנתא הרובצת על דירת הצדדים הינו הסדר זמני, אשר תקף אך ורק כל עוד הצדדים נשואים זל"ז והנתבעת מתגוררת בדירת הצדדים וכי החל מהמועד בו הצדדים יתגרשו זמ"ז ו/או כאשר תעזוב הנתבעת את דירת הצדדים, הרי שבשים לב לחלוקת זמני השהות, אין לחייבו בעלות המדור עבור הקטינים.
11. בתצהיר עדותו הראשית ציין התובע, כי דמי המזונות בהם הוא מחויב בהתאם להחלטת בית הדין הרבני בעניין הסעד הדחוף אינם משקפים חלוקה הוגנת וראויה של צרכי ילדיהם בינו לבין הנתבעת וזאת בשים לב למצבם הכלכלי של כל אחד מהצדדים, להכנסותיהם הפנויות ולחלוקת זמני השהות של ילדיהם עם כל אחד מהצדדים.
12. התובע הוסיף וטען בתצהיר עדותו הראשית, כי בראשית נישואיו לנתבעת ובמהלך תקופת חייהם המשותפים, הועסק בחברת *** כמנהל עבודה ושכרו הממוצע בתקופה זו הסתכם בסך של כ – 10,000 ₪ בחודש, אולם עקב צמצומים במקום העבודה, פוטר מעבודתו זו זמן קצר לאחר לידת בתם הקטינה א'.

לאחר מכן, הועסק משך מספר חודשים כמפעיל מכונה, בעסק לביצוע עבודות עפר – ***, בבעלות אחיו *** ובמהלך תקופה זו השתכר סך של כ – 8,500 ₪ בממוצע. אולם, לטענתו, נאלץ לעזוב עבודתו זו, נוכח העובדה שמדובר בעבודה תובענית, אשר דרשה ממנו להיעדר מהבית שעות רבות ואילו הנתבעת דרשה ממנו שיהיה יותר נוכח בבית ויסייע לה בטיפול בבתם התינוקת.

בהמשך, בין השנים 2018 ועד סוף 2019, הועסק בחברת *** – כמנהל עבודה והשתכר סך של כ – 7,500 ₪ - 8,000 ₪ בממוצע.

ביום 1.7.2019 פתח התובע עסק עצמאי לפיקוח בניה ובתחילת דרכו בעסק ניהל מספר פרוייקטים בתחום הבניה וביום 21.12.2019 הסתיימו לדבריו הפרויקטים בניהולו והוא נותר כמעט ללא הכנסות מהעסק.

בחודש מרץ 2020 החל משבר הקורונה ובתקופה זו נקלע התובע למשבר כלכלי, אשר פגע באורח קשה אף במערכת היחסים הזוגית והוביל לפתיחת ההליכים בין הצדדים.

החל מחודש אוגוסט 2020 עובד התובע בחברת ***, כאמור לעיל, במשרה מלאה, תוך שלדבריו הוא ממצה את מלוא כושר השתכרותו ולנוכח זמני השהות עם הקטינים, אין באפשרותו להגדיל את היקף שעות עבודתו.

התובע צירף לכתב תביעתו בנספח 2 שבעה תלושי שכר, לחודשים 8/2020 עד 2/2021, מהם עולה כי שכרו בחברת *** עמד בממוצע נטו (בניכוי ביטוח לאומי ומס בריאות) ע"ס 6,452 ₪.

בדיון שהתקיים ביום 6.10.2021 נחקרו התובע, אחיו של התובע – מר *** והנתבעת ובתום הדיון הודיעו הצדדים בהסכמה, כי במסגרת הסיכומים יגיש התובע תלושי שכר לשנת 2019, מסמכי ביטוח לאומי ורשימת מעסיקים.

במסגרת המסמכים שהוגשו ביום 22.11.2021, בסמוך להגשת סיכומי התובע, צורפו שמונה תלושי שכר לחודשים 10/2018 עד 5/2019, מהם עולה, כי שכרו של התובע בחברת *** עמד בממוצע נטו (בניכוי מס הכנסה, ביטוח לאומי ומס בריאות) ע"ס 8,175 ₪ לחודש.

1. לאור כל האמור ולנוכח המצב המשפטי וההלכה שנקבעה בבע"מ 919/15, עתר התובע לקצוב את צרכי הקטינים ולהורות על חלוקת כלל צרכי הקטינים, מכל מין וסוג, בין הצדדים בהתאם להכנסותיהם הפנויות, למצבם הכלכלי ולחלוקת זמני השהות של הקטינים עם כל אחד מהצדדים.
2. עיקרי טענות הנתבעת:
3. הצדדים החלו לנהל מערכת יחסים זוגית בשנת 2014 ובאותה העת התובע חתם על הסכם לרכישת דירה "על הנייר" מחברת "כ.כוכב הנגב – חברה לבניין ופיתוח" ביחס לדירה המצויה ב- *** וזאת בתמורה לסך כולל של 870,000 ₪.
4. לאחר כשנה של זוגיות ורצון משותף להינשא, סיכמו הצדדים כי הדירה שנרכשה ע"ש התובע "על הנייר" תהיה דירתם המשותפת ולאור הסכמה זאת, הורי הנתבעת שילמו סך 220,000 ₪ עבור רכישת הדירה, כאשר 100,000 ₪ שולמו ישירות לקבלן באמצעות שובר תשלום מיום 23.12.2016; 100,000 ₪ נוספים הועברו באמצעות הוראת קבע ישירות לחשבון המשכנתא ו – 20,000 ₪ נוספים הועברו כמתנת חתונה, שאף היא נותבה לצורך תשלום יתרת רכישת הדירה.

לטענת הנתבעת, אימו של התובע שילמה את השוברים הראשונים שנמסרו לצדדים מטעם הקבלן, בסך כולל של 217,500 ₪.

יתרת התשלום עבור רכישת דירת המגורים, שולמה ועודנה משולמת באמצעות משכנתא משותפת אותה נטלו הצדדים ביום 23.1.2017 ובסך 522,000 ₪ והחזריה החודשיים מסתכמים בסך של 2,800 ₪ לחודש, אשר משולמים באופן שווה ע"י הצדדים.

1. לטענת הנתבעת, החל ממועד לידת הקטינה, חלה התדרדרות בחיי בני הזוג, בעיקר לאור העובדה שהתובע הגדיל עד מאוד את השימוש שלו בסמים, החל לגדל עציצי מריחואנה בדירת הצדדים ואף לסחור בסמים, דבר שפגע קשות במערכת היחסים של הצדדים וזאת לאור התנגדותה הנחרצת של הנתבעת.
2. עוד נטען, כי במהלך חודש מאי 2020 חלה התדרדרות נוספת ביחסי הצדדים והתובע ציין בפניה, כי בכוונתו לפנות לבית הדין הרבני וכי בכוונתו לא לעבוד, על מנת שהנתבעת תממן את הוצאות הקטינים (את דבריה סמכה התובעת על תמלול שיחה שהתנהלה בינה לבין התובע מיום 22.5.2020).

בהמשך, לאחר אירוע אלים נוסף שאירע ביום 20.6.2020, פנתה הנתבעת לבית הדין הרבני, בבקשה למתן צו הגנה.

1. בדיון שהתקיים ביום 24.6.2020 בבית הדין הרבני, התובע הכחיש את האלימות הנטענת והצדדים הופנו לבדיקת פוליגרף. התובע התחמק מביצוע הבדיקה ולבסוף, לאחר ביצוע הבדיקה נמצא התובע כדובר שקר בכלל השאלות הרלוונטיות שנשאל בבדיקה.

במסגרת אותו דיון בבית הדין הרבני, נקבעו זמני שהות זמניים נרחבים ובדיון מיום 21.7.2020 בבקשה לסעד דחוף הסכימו הצדדים על דמי מזונות בסך 1,300 ₪ לכל קטין, בצירוף מחציות הוצאות חינוך ובריאות וזאת על בסיס זמני השהות הנרחבים, כך שאין בסיס לטענות התובע שיש להקטין את המזונות נוכח הרחבת זמני השהות, שכן זמני השהות לא הורחבו, אלא נקבעו עוד קודם לקביעת דמי המזונות.

1. בנוגע להשתכרות התובע, טענה הנתבעת, כי התובע בהכשרתו המקצועית מפקח בנייה ובעל תעודת הסמכה לניהול פרוייקטים ועד לחודש 8/2020 עבד כעצמאי והכנסתו הסתכמה בסך של 15,000 ₪ נטו.

בנוסף לכך, לתובע עיסוק נוסף בתחום המכירות האינטרנטיות וסך הכנסתו המוערכת הינה כ – 1,500 ₪ לחודש.

יתרה מזאת, התובע מגדל עציצי מריחואנה ומוכר את גידוליו וכתוצאה מכך נוספה לו הכנסה של 1,000 ₪ במזומן לחודש לכל הפחות, כתוצאה ממכירת הסמים.

בסיכומו של דבר, התובעת טוענת, כי הכנסתו של התובע בטרם מועד הקרע הסתכמה בסך 17,500 ₪, אך ברובה הינה הכנסה שאינה מדווחת לרשויות המס.

עוד נטען, כי החל מחודש 8/2020 התובע החל לעבוד כשכיר בחברת *** בעבור סך של 6,400 ₪, שהוא שכר נמוך באופן דרסטי מפוטנציאל הכנסתו וזאת לאור ההליכים בהם מצויים הצדדים וככל הנראה, עם סיום ההליכים בין הצדדים, התובע ישוב לעבודתו כעצמאי ושכרו יסתכם בסך של כ – 15,000 ₪ לכל הפחות (התובעת הציגה אסמכתאות לעניין פרסומי התובע בתחום הבניה והפיקוח – נספח 9 לכתב ההגנה).

הנתבעת ציינה, כי מלבד הכנסותיו המדווחות, התובע נהג לעבוד במקומות נוספים ולקבל את משכורתו ב'שחור' ולא מן הנמנע כי הוא עושה זאת גם כעת.

1. במסגרת בירור התביעה דנא, טענה הנתבעת כי התובע הכמין מבית המשפט את רמת הכנסתו האמיתית וכן הוכח, כי החל ממועד פתיחת ההליכים המשפטיים חדל התובע (במכוון) לעבוד כעצמאי ברמת הכנסה גבוהה מאוד, לטובת עבודתו כשכיר תמורת הכנסה חודשית של כ – 6,400 ₪ נטו, אשר שווה לכשליש מהכנסתו הקודמת כעצמאי.

בסיכומיה טענה הנתבעת כי במסגרת דיון ההוכחות, הוכח שגרסת התובע שקרית וכי בטרם מועד פרוץ הסכסוך נהג התובע לקבל חלק משמעותי מהכנסתו ב"שחור" כהכנסה בלתי מדווחת לרשויות המס, ואין כל ספק שלאחר סיום ניהול ההליכים המשפטיים ישוב התובע לעסוק בתחום הבנייה כמפקח בנייה, מנהל פרויקטים וכן בתחום הקידוחים שבו עסק כעצמאי בטרם פרוץ הסכסוך.

לאור כל האמור, עתרה הנתבעת לקבוע את פוטנציאל השתכרותו של התובע על בסיס פוטנציאל הכנסתו המוכחת ולא על בסיס הכנסתו המדווחת על ידו, אשר הופחתה במכוון לצורך ניהול ההליכים בין הצדדים.

1. בנוגע לרמת השתכרותה, טענה הנתבעת, כי היא עובדת כמוקדנית טלפונית במוקד הטלפוני ב *** וכי שכרה החודשי הזמני מסתכם בסך כ – 9,000 ₪, שכן לטענתה משולמת לה תוספת בסך 1,200 ₪ בגין כל ילד מתחת לגיל 5 ועל כן, בחודש יולי 2022, בעת הגיע הקטינה א' לגיל 5, שכרה יופחת בסך של 1,200 ₪ ובחודש ינואר 2024, שכרה יופחת בסך של 1,200 ₪ נוספים, בעת הגיע הקטין ב' לגיל 5 ואז שכרה יועמד ע"ס 6,600 ₪ באופן קבוע.

הנתבעת צירפה בנספח 10 לכתב ההגנה מטעמה תלושי שכר לחודשים 6/2020 עד 5/2021, מהם עולה, כי שכרה הממוצע נטו עמד ע"ס 10,376 ₪.

1. בהתייחס להוצאותיה, טענה הנתבעת, כי מלבד תשלום מחצית המשכנתא בסך 1,400 ₪, היא משלמת סך 1,000 ₪ בחודש בעבור הלוואה שנטלו הצדדים לרכישת הרכב שבבעלותה. כמו כן, הנתבעת משלמת החזר הלוואה בסך 820 ₪ לחודש, בגין הלוואה שנטלה לצורך נשיאה בהוצאות הקטינים. וכן מחציות הוצאות חינוך הקטינים בסך 1,730 ₪ (1,250 ₪ עבור גן לקטין ב', 400 ₪ עבור צהרון לקטינה א' וחוג עבור הקטינה א', בעלות חודשית של 80 ₪).

בנוסף להוצאות אלה, טענה הנתבעת, כי הוצאות אחזקת רכבה מסתכמות בסך של 1,500 ₪, בשל נסיעותיה מ *** למקום העבודה ב ***. כמו כן, טענה הנתבעת, כי פנתה לבנק הבינלאומי בבקשה לקבלת הלוואה נוספת, אך בשל העובדה כי הבנק לא אישר לה מתן הלוואה נוספת, היא נאלצת לקחת כספים מהוריה ועד כה נטלה מהוריה סך 27,000 ₪.

הנתבעת הבהירה, כי היא נושאת לבדה בהוצאות אחזקת המדור ולא נותרת לה כל הכנסה פנויה, עד כדי כך שהוריה נאלצים לרכוש מזון וביגוד עבור הקטינים.

1. לטענת הנתבעת, היא מחפשת דירת מגורים חלופית במושבים הסמוכים ל *** ודמי השכירות הצפויים יעמדו ע"ס 4,000 ₪.

עוד הוסיפה, כי היא והקטינים צפויים לעבור להתגורר בעיר *** בחודש 8/2023 (בטרם עלייתה של הקטינה א' לכיתה א') וזאת בהתאם לפסק הדין שניתן ביום 27.4.2021 בתלה"מ 18027-09-20.

1. הנתבעת הדגישה, כי התובע מתגורר בבית קרקע בבעלות אימו ואינו נושא בהוצאות בגין מדור ואחזקתו.
2. בנוגע לצרכי הקטינים, טענה הנתבעת, כי הוצאות הקטינים עומדות ע"ס 4,351 ₪ - 1,916 ₪ עבור הקטינה א' ו – 2,435 ₪ עבור הקטין ב' (ראו טבלה מפורטת בסעיף 64 לכתב ההגנה).

כמו כן, הנתבעת פירטה את הוצאות המדור ואחזקתו בסך כולל של 6,527 ₪ (כולל דמי שכירות מוערכים בסך 4,000 ₪), כאשר לטענתה, על התובע לשאת בתשלום חלקי בשיעור 40% מתוך סך ההוצאות ובסך כולל של 2,410 ₪ - כולל דמי שכירות (ראו טבלה מפורטת בסעיף 66 לכתב ההגנה).

בהתחשב בכך שהנתבעת טרם שכרה דירה, עתרה היא להורות על חיובו של האב בתשלום הוצאות אחזקת המדור בשיעור 40% ובסך 810 ₪, בעבור שני הקטינים.

1. יכולתם הכלכלית של הצדדים

יכולתו הכלכלית של התובע

1. כאמור לעיל, התובע צירף תלושי שכר לחודשים 10/2018 עד 5/2019 בגין עבודה קודמת בחברת *** והשתכר סך 8,175 ₪ בממוצע נטו וכן תלושי שכר לחודשים 8/2020 עד 2/2021, בגין עבודתו הנוכחית ומשתכר סך 6,452 ₪ בממוצע נטו.

אמנם, תלושי השכר מעבודתו הנוכחית מעידים על הכנסה קבועה, אך הראיות שהונחו בפני לרבות עדויות הצדדים מלמדות כי הנתבע משתכר בפועל סכומים גבוהים הרבה יותר מכפי שמשתקף בתלושי השכר.

יתרה מזאת, שכרו בעבודתו הקודמת – בחברת *** מעיד על כך שיש באפשרות התובע להשתכר יותר מהשכר המשולם לו כעת בעבודתו הנוכחית.

אמנם, התובע ציין כי בין השנים 2018 ועד סוף 2019, הועסק בחברת *** – כמנהל עבודה והשתכר סך של כ – 7,500 ₪ - 8,000 ₪ בממוצע. אולם, בעניין זה יובהר, כי מעיון במסמך נ'/1 – טופס 106 של התובע מחברת *** למחצית הראשונה של שנת 2019, שהוגש במסגרת דיון ההוכחות, עולה כי שכרו הממוצע עמד ע"ס 13,433 ₪.

התובע הצהיר במסגרת תצהיר עדותו הראשית, כי בעבר השתכר סכומים גבוהים יותר, למשל:

בראשית נישואיו לתובעת ובמהלך חייהם המשותפים הועסק בחברת *** כמנהל עבודה והשתכר סך של 10,000 ₪ לחודש בממוצע (ראו סעיף 7 לתצהיר עדותו הראשית).

בהמשך תצהירו טען, כי הועסק בעסק לביצוע עבודות עפר ***, בבעלות אחיו ***, בתפקיד מפעיל מכונה והשתכר סך 8,500 ₪ בממוצע (ראו סעיף 9 לתצהיר).

בהמשך הוסיף התובע, כי הועסק בחברת *** והצהיר כי השתכר סך 7,500 – 8,000 ₪ בממוצע, כאשר, כאמור לעיל, עפ"י טופס 106 לשנת 2019 השתכר סך 13,433 ₪ בממוצע.

בהמשך טען התובע, כי ביום 1.7.2019 פתח עסק עצמאי לפיקוח בנייה (ראו סעיף 12 לתצהיר). בתחילה טען, כי העסק נסגר באוגוסט 2020 ובהמשך טען, כי הפסיק להפעיל את העסק באוגוסט 2020, אך בחקירתו בדיון מיום 6.10.2021 טען, כי מיום 1.1.2021 לא היו לו פרויקטים ואז ניסה "לתקן" את תשובתו ואמר שסגר את העסק ב – 1.1.2020 וכשנשאל מדוע אמר אוגוסט 2020, השיב כי ההתקשרות שלו עם השותפה נסגרה ביום 1.1.2020, אך העסק נסגר בסוף 2021.

• אני רוצה להציג בפנייך פוסטים שאתה מעלה מהפרויקט באשדוד, ובשדרות, האם עבדת שם ללא תשלום, או שכן קיבלת על זה.
• זה פרויקטים שהתחילו בשותפות והשותפות נגמרה. הפרויקטים האלה מי שלקח זה השותפה שלי כי היא הביאה את כל הפרויקטים. מיום 1.1.21 לא היו לי פרויקטים.
• זה 1.1.21?
• זה כמו 31.12.2020.
• אמרת שסגרת באוגוסט 2020.
• אני מתקן 1.1.2020.
• אבל אמרת שסגרת באוגוסט?
• ההתקשרות לי עם השותפה נסגרה ביום 1.1.20.
• מתי סגרת את העסק?
• בסוף 21, כי זה פרוצדורה.

(ראו עמ' 8 לפרוטוקול ש' 19-28).

בעניין עסקו של התובע, התובע התעקש כי סגר את עסקו. אולם, במסגרת הראיות שהובאו בפניי שוכנעתי, כי התובע ממשיך ופועל לפרסום העסק שלו וגם אם העסק נסגר באופן פורמלי, אין זה מן הנמנע כי הוא מקבל הכנסות שאינן מדווחות או למצער, שהוא עשוי להפעילו מחדש עם סיום ההליכים.

בנוגע להכנסות התובע ממכירות אינטרנטיות, התובע הסביר כי הוא עדיין מנסה למכור אך אינו מצליח. לדברי התובע: "היום יוצא לי פעם בחצי שנה להעלות פוסט" (ראו עמ' 12 לפרוטוקול ש' 24).

ש. היו לך עוד הכנסות ממקום אחר?

ת. היו לי נסיונות למכור באינטרנט וזה לא צלח.

ש. אתה עדיין מנסה?

ת. כן ואני לא מצליח. מדובר ברשת שיווק שותפים שאני מפרסם לינק ואם אתה מצליח למכור דרכו אתה מקבל כסף. כרגע יש שם 3 דולר ואני יכול לתת לך אותם, אם את רוצה.

ש. מציגה בפניך ס' 7 לתצהיר הנתבעת ויש שם עשרות פרסומים שאתה מעלה בפייס. האם אתה מעלה את כל המוצרים האלה?

ת. כן.

ש. האם אתה עדיין עומד על תשובתך שלא קבלת הכנסה מהעסק הזה?

ת. אין הכנסה מזה. זה נקרא רשת שיווק משווקים ואלי אקספרס שומר לך את האפשרות שברגע שאתה מרוויח כסף. היום יוצא לי פעם בחצי שנה להעלות פוסט.

ש. ב 26/9/21 העלית משחק נוסף – מוגש ומסומן נ/2. האם אתה עדיין עובד במכירות אינטרנטיות?

ת. כן. אני מנסה.

מעיון במסמך נ/2 (שהוגש במסגרת דיון ההוכחות) עולה, כי התובע ממשיך לפרסם באינטרנט ולעסוק במכירות האינטרנטיות. לפיכך, מצאתי, כי אין לקבל את טענתו כי אין לו הכנסות ממכירות אינטרנטיות.

הדבר מקבל משנה תוקף עת כתבי טענותיו של התובע שתקו בעניין זה והדבר התברר רק במסגרת חקירתו הנגדית.

בהמשך חקירתו של התובע נמצאו סתירות רבות והתובע שינה גרסאותיו, תוך שהתברר כי התובע אכן קיבל הכנסתו במזומן באופן בלתי מדווח. לעניין זה יצוין כי כאשר הוצגו בפני התובע אסמכתאות למספר ימי עבודה שונים בהם עבד יחד עם אחיו ***, אשר מנהל אף הוא עסק בתחום הבנייה והקידוחים, השיב התובע תשובות סותרות ואף שינה את גרסתו מספר פעמים.

ראו למשל בעמ' 9 לפרוטוקול, ש' 33 ועמ' 10 ש' 1-2:

• מתי הפסקת לעבוד אצלו?
• כאשר הפכתי להיות עצמאי... לא. עבדתי בחברת בנייה, בשנת 2018 משהו כזה הפסקתי לעבוד אצל **. לא זוכר. יש לי תלושים.

1. התובע ניסה להציג עצמו כמי שנקלע למשבר כלכלי וכמי שנאלץ לעבוד בשעות עבודה מסוימות כדי לקיים את זמני השהות שנקבעו, אך כפי העולה מעדותו של התובע, הוא בעצמו לא אמר אמת ביחס לשעות העבודה ושכנשאל בעניין זה השיב: "טעות בהקלדה" (עמ' 5 לפרוטוקול ש' 23-32).

כשנשאל בנוגע לשכרו השיב: "לא זוכר, שש ומשהו".

כשנשאל ביחס למקומות העבודה שלו ובפרט בנוגע לעבודה בעסק של אחיו, השיב כי אינו זוכר, מסר תשובות מעורפלות, טען כי עבד כשכיר והפסיק וכי עבד אצלו גם כעצמאי במשך יומיים וקיבל שכר בסך 350 ₪ ליום וכל זאת חרף הודעות ברורות והתכתבויות שהוגשו במסגרת נספח 10 לתצהיר הנתבעת והוצגו בפניו ובהן מבקש התובע מהנתבעת להביא לו אוכל לעבודה עם אחיו (ראו בעניין זה עמ' 9 לפרוטוקול ש' 29-33; עמ' 10 ש' 1-28 ועמ' 11 ש' 12-13).

• אני רוצה להציג בפנייך התכתבויות, אני מפנה לנספח 10 תצהיר הנתבעת, התכתבות מיום 4.2.2020 (מקריאה), מציגה בפנייך הודעה נוספת ואתה 29.4.20, שאתה עובד עם ***, גם ביום 13.2.20 הודעה נוספת שאתה מבקש שיעל תביא לך אוכל ושתיה כאשר אתה עובד עם ***.
• נכון, עבדתי איתו יומיים ויש לי חשבונית והייתי עצמאי.

בהמשך חקירתו התובע נמנע התובע מלומר אמת בנוגע לגובה הכנסותיו וכשנשאל בעניין זה השיב: "אני לא מבין מה כתוב פה, אני לא רו"ח ולא יודע לקרוא דברים כאלה. אני יכול להוציא תלושים מדויקים..." (ראו עמ' 12 לפרוטוקול ש' 1-2).

לפיכך, לאחר עיון בראיות שהוצגו ובעדויות שהובאו בפניי עולה, כי גרסת התובע, לפיה לא עבד ללא דיווח ולא עבד עם אחיו *** בין השנים 2019-2020 הינה גרסה תמוהה, זאת גם לנוכח בקשות התובע עצמו מהנתבעת להביא לו אוכל אל מקומות העבודה הללו.

1. מהראיות שהונחו בפני בית המשפט עולה כי יש ממש בטענות הנתבעת לפיהן הנתבע מתנהל בשיתוף פעולה מלא עם אחיו ומעדותו של האח עולה, כי גם גרסתו אינה יכולה לעמוד בנוגע לאופן או להיקף העסקת התובע אצלו (ראו בעניין זה עמ' 16 ש' 6-34; עמ' 17 ש' 1-17).

ש. לאחר מכן עבדתם ביחד?

ת. כן, הוא עבד אצלי כשכיר ב 2018 והיה פעם אחת שהביא לי חשבונית כעצמאי לפני שנכנס לעסק. הוא עבד אצלי יומיים + נסיעות. 700 ₪ + נסיעות עם חשבונית.

ש. מעבר לכך הוא לא עבד אצלך מ- 2018?

ת. לא, הוא לא עבד אצלי.

.....

ש. היומיים האלה בשנת 2020 היו?

ת. אין לי מושג.

ש. אני מפנה להתכתבות מיום 29.4.20 שם תומר מציין שהוא חוזר בערב לפני שהוא עובד אלך וגם ביום 13.2.20 הוא שולח מיקום שהוא עובד איתך ויש עוד הרבה. איך זה מסתדר עם רק יומיים עבודה שאחיך עובד אצלך בין כל הימים שתומר אומר שהוא עובד אצלך?

ת. זה יומיים של חשבונית. יש גם ימים שהוא עבד אצלי כשכיר.

ש. האם בשנת 2020 הוצאת לו תלוש כשכיר?

ת. אמרתי שלפי דעתי הוא עבד ב 2018.

ש. איך פתאום הוא כן היה שכיר אצלך?

ת. אני לא טוב בתאריכים והכל רשום ומסודר ביומן ויש לי תלושים, אני יכול להוציא לך לפי היומן.

ש. יש סיכוי שבשנת 2020 הוא גם עבד אצלך כשכיר?

ת. יכול להיות, אני לא זוכר.

ש. כאשר אנו בודקים את טפסי הבנק של תומר, אין הפקדות עבור תומר בעבודה אצלך, האם ייתכן ששילמת לו בשחור?

ת. אין דבר כזה.

ש. האם ייתכן שהוצאת לו תלוש ולא שילמת לו?

ת. אין דבר כזה.

1. מהראיות שהובאו בפני ביהמ"ש עולה כי התובע השיב לשאלות בתיאום מוחלט עם אחיו, לא אמר אמת בנוגע לגובה הכנסותיו והדבר מחזק את גרסת הנתבעת ביחס להכנסותיו האמתיות של התובע ולשיתוף הפעולה בין התובע לאחיו. יצוין, כי אחיו של התובע ציין כי שכרו של התובע עמד ע"ס 700 ₪ עבור 2 ימי עבודה, באופן התואם את טענות התובע, אך לא הצליח להסביר בתשובותיו את הודעות התובע לנתבעת, מחודש פברואר 2020, במסגרתן הוא מספר כי הוא עובד עמו ומבקש ממנה להביא לו אוכל למקום עבודתו.

יובהר, כי מעיון ברשימת המעסיקים שהוגשה לתיק עולה, כי התובע לא הועסק אצל אחיו *** בשנים 2019-2020 ויש בכך כדי ללמד, שכאשר התובע עבד אצל אחיו (בהתאם להתכתבויות בינו לבין הנתבעת), קיבל את שכרו ללא דיווח לרשויות המס, באופן שמלמד על כי לא ניתן להסתמך על הכנסותיו המדווחות של התובע בעת בחינת השתכרותו ו/או כושר השתכרותו.

1. מתדפיסי עו"ש בחשבונות הבנק של התובע, שצורפו בנספח 3 לכתב התביעה, עולה כי לתובע הכנסות שונות, באמצעות הפקדות מזומן וכן באמצעות הפקדות שבוצעו בחודש ינואר 2021 בגין "סיוע לעצמאים" וזאת למרות שהתובע טען שעסקו נסגר בחודש אוגוסט 2020.

לאחר בחינת כל האמור ובהתחשב בנתוני השכר שצורפו ע"י התובע, הן בנוגע למקומות עבודתו בעבר והן בהתייחס למקום עבודתו הנוכחי, מצאתי לקבוע כי פוטנציאל השתכרותו של התובע עומד ע"ס של 15,000 ₪ לחודש בממוצע וזאת לכל הפחות.

יכולתה הכלכלית של הנתבעת

1. כאמור לעיל, הנתבעת עובדת ב *** כמוקדנית טלפונית במוקד הטלפוני של ***. הנתבעת צירפה בנספח 10 לכתב ההגנה מטעמה תלושי שכר לחודשים 6/2020 עד 5/2021, מהם עולה, כי שכרה הממוצע נטו עמד ע"ס 10,376 ₪, כאשר הכנסה זו כוללת תוספת בסך 1,200 ₪ בגין כל ילד מתחת לגיל 5 ועל כן, בחודש יולי 2022, בעת הגיע הקטינה א' לגיל 5, שכרה יופחת בסך של 1,200 ₪ ובחודש ינואר 2024, בעת הגיע הקטין ב' לגיל 5, שכרה יופחת בסך של 1,200 ₪ נוספים, ואז שכרה יועמד ע"ס 6,600 ₪ באופן קבוע.
2. הנתבעת הדגישה, כי כיום אינה מצליחה לעמוד בנטל הוצאות הקטינים ובסופו של דבר הוצאותיה החודשיות עולות על הכנסותיה ועל כן היא נדרשת להיעזר בהוריה לצורך מימון הקטינים וזאת לאחר שהוריה כבר הלוו לה סך של 30,000 ₪.
3. מחומר הראיות שהונח בפניי ומעדותה של הנתבעת התרשמתי, כי הנתבעת השיבה באופן קוהרנטי, גרסתה הייתה עקבית וברורה, תשובותיה מדויקות ונסמכו על נתונים שהוצגו בפניי, לא התרשמתי כי יש בתשובותיה התחמקות ו/או ניסיון להפריז בעובדות ואף מצאתי, כי במקרים בהם לא ידעה להשיב, בדקה את הנתונים העובדתיים בטרם מענה ועל כן, מצאתי לקבוע כי עדותה מהימנה בעיניי.

לפיכך, לאחר בחינת כל האמור ובהתחשב בנתוני השכר שהוצגו בפניי וכן בהתחשב בקיזוזים הצפויים בשכרה, מצאתי להעריך את פוטנציאל השתכרותה של הנתבעת מעבודתה, בשלב זה, כפי שכרה הממוצע בסך 10,376 ₪ נטו לחודש.

על אף האמור ומשניתן להעריך כי ההפחתה הנטענת עם הגיע כל אחד מהקטינים לגיל 5 תתקזז, ולו במעט, עם הגדילה הצפויה בשכרה, לנוכח ותק צפוי או שינוי עתידי במקום עבודתה, ומשבית המשפט יושב בתוך עמו, מצאתי להעמיד את גובה שכרה העתידי, לאחר הגעת הקטינה א' לגיל 5, על סך של 9,150 ₪ נטו וזאת כשכר קבוע (שלא יפחת עם הגיע הקטין ב' לגיל 5).

1. אחריות הורית וחלוקת זמני שהות

האחריות ההורית של שני ההורים כלפי ילדיהם שוויונית וזמני השהות של הקטינים נקבעו בהסכמת הצדדים במסגרת ההליך שהתנהל בבית הדין הרבני באשקלון והינם כדלקמן:

הקטינים שוהים עם התובע פעמיים בשבוע, כאשר התובע אוסף אותם ישירות מהמסגרת החינוכית. הקטינה א' נשארת ללון בבית התובע ואילו הקטין ב' חוזר ללון בבית הנתבעת.

בשבוע שלאחר מכן, זמני השהות מתקיימים בימים ראשון, שלישי וחמישי, עפ"י ההסדר כנ"ל וכן בכל סופ"ש שני.

בנסיבות אלה מצאתי לקבוע כי מתקיימת חלוקת זמני שהות כמעט שוויונית ולא מצאתי כי חוסר הלינה בשלב זה של הקטין ב' בבית האב משנה באופן משמעותי הנחת מוצא זו.

1. צרכי הקטינים
2. צרכי בסיס-

בכתב הגנתה של הנתבעת פורטו צרכים בגין מזון וכלכלה, הגיינה וטיפול, תרופות, ביגוד, הנעלה, משחקים, תרבות פנאי ונסיעות והועמדו על סך 1,916 ₪ לחודש עבור הקטינה א' וכן סך 2,435 ₪ עבור הקטין ב'.

התובעת נחקרה על צרכי הבסיס וחזרה על האמור בכתב הגנתה (בעמ' 22 שורות 24-33 ובעמ' 23 ש' 1-8).

הצדדים כולם הינם יהודים וחבות המשיב במזונות הקטינים הינה עפ"י דינו האישי ועל פי תקנות הרבנות הראשית תש"ד ועל פי ההלכה שנקבעה ע"י בית המשפט העליון בבע"ם 919/15, פלונית נ' פלוני [19.7.2017 (פורסם בנבו)] כאשר עד גיל 6 חב האב באופן אבסולוטי בהוצאות הקטינים ועם הגיע כל קטין לגיל 6 חבים ששני ההורים במזונות ילדיהם מדין צדקה, על פי הכנסותיהם היחסיות ובהתאם לחלוקת זמני השהות בביתם.

מזונות עד גיל 6:

צרכיו הבסיסיים של קטין אחד הוערכו בפסיקה בסך של 1,150 ₪ ללא הוצאות מדור ושכר לימוד. בר"ע (ת"א) 1895/02 ב.י. נ' ב.נ.  (פסק דינה מיום 20.1.2003 של כב' השופטת י' שטופמן פורסם במאגרים האלקטרוניים.

בעמ"ש (ת"א) 1057/09 ש.א. נ' ד.ג., (ניתן ביום 17.10.2010, פורסם במאגרי הפסיקה) נקבע ע"י הרכב בראשות השופט שנלר כי בחלוף הזמנים ובשל השינויים סכום הצרכים ההכרחיים הוא בסך 1,250 ₪.

כיום יש האומדים צרכים אלו בסך 1,300-1,700 ₪ לחודש [ראו עמ"ש 1180-05-14 א.א נ' מ.א (פסק דין מיום 26.3.2015, פורסם במאגרי הפסיקה) וגם בע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית מיום 19.07.2017].

"מזונות סף" הם סף מינימום ואמת מידה אך אינם כובלים את שיקול דעתו של  ביהמ"ש לפסוק כל מקרה לנסיבותיו (ר' בע"מ 8542/10 פלוני נ' פלונית, פסק דין מיום 29.12.2010 ועמ"ש (ת"א) 1180-05-14 א.א. נ' מ.א פסק דין מיום 26.3.2015, פורסמו במאגרי הפסיקה).

בנסיבות אלה, אני מעמיד את דמי המזונות של כל קטין על סך של 1,500 ₪ וזאת עד הגיעו לגיל 6.

לנוכח כך כי לעת עתה נושאים הצדדים בחלקים שווים בדמי המשכנתא, יוצא בכך כל אחד מהם ידי חובת תשלום דמי מדור.

גם לאחר עזיבת הנתבעת את דירת המגורים, או ככל שזו תימכר, בנסיבות בהן מתקיימים זמני השהות שוויוניים, לא מצאתי לפסוק לקטינים דמי מדור, גם בטרם יגיעו הקטינים לגיל 6 וכל אחד מההורים יישא באופן ישיר בחלק היחסי של דמי מדורם בזמן שהותם במחיצתו.

מזונות לאחר גיל 6:

בענייננו, הקטינים שוהים למעשה בשני בתים, כך שיש לבחון את הוצאותיהם לאחר גיל 6 בראי נתון זה, כאשר על פי הפסיקה, יש להניח כי בנסיבות אלה, גדלה עלות הצרכים של כל קטין, מהסך המקובל ושאינו דורש ראיה, בעת שלקטינים בית מגורים עיקרי אחד. כך נפסק בעמ"ש 5121-05-20 ג. נ' ג. [פורסם בנבו (26.10.2020)]:

"כאשר הקטין נדרש לחלוק את זמני השהות בשני בתים עולים צרכיו (או, אם נדייק, עולה עלות צרכיו) אף מעבר לשיעור הנזכר, שהרי ההורים נזקקים להוצאות כפולות, שכן גם האם וגם האב נדרשים לקניית כיכר לחם וקרטון חלב (למרות שהקטין עמו רק בחלק מהזמן), וכל אחד מההורים אף נדרש לרכישת ביגוד מתאים וצרכים אחרים שיישארו בביתו עבור הקטין. כך, כדוגמה, אין זה מצופה כי בכל פעם שיעבור קטין מבית הורה אחד לאחר הוא ייטול עמו את נעלי הבית שלו, את הפיג'מה, או את המחשב בו הוא משתמש, כשם שברי שכל אחד מההורים יידרש, כדוגמה, לתשלום עבור רשת האינטרנט בביתו וכיוצ"ב. מתוך שכך, הוערכו צרכיו של קטין המתגורר בשני בתים בסך מינימלי של 2,250 ₪ (ראו רמ"ש (מחוזי מרכז לוד) 59188-10-18 נ. נ' נ. (2018)), הערכה זו מצאה שביתה והתקבלה אצל כלל הערכאות מאז שניתנה (וראו, כדוגמה, עמ"ש (מרכז) 4202-02-20 - ש. מ. נ' ח. י. מ.,(2020); עמ"ש (חיפה) 56000-10-18 פלוני נ' פלונית (2019); עמ"ש (חיפה) 20634-04-18 פלוני נ' פלונית (2019); תלהמ (ירושלים) 31347-05-19 - נ.ב.א. נ' י.ב.א., (2020) והסימוכין הנזכרים הובאו כדוגמה בלבד, בגדר גרגיר מן ההר וכפית מן החבית)".

עוד נקבע (שם) כי סכומי המזונות האמורים מתייחסים לכלל מזונות הקטין לרבות חלקו באחזקת המדור וזאת להבדיל מחלקו בעלות דמי המדור או שכירת המדור עצמם.

כאמור, בנסיבות בהן יש להעמיד את צרכיהם של הקטינים כפי ההערכה המקובלת דלעיל, לפיה צרכיו של קטין הנדרש לשני בתים עומדת על סך של כ – 2,250 ₪, קרי על סך של 4,500 ₪ עבור שני הקטינים יחד.

אשר על כן ולאחר עיון בצרכי הקטינים המפורטים לעיל ובאסמכתאות שצורפו לכתבי הטענות, עם הגיעו של כל קטין לגיל 6, מצאתי להעמיד את צרכיו של כל קטין (כולל הוצאות מדור ואחזקת מדור) על סכום כולל של 3,000 ₪ לכל קטין.

בהתאם לאמור לעיל, כאשר הכנסות הצדדים כפי שהוכחו לעיל, הינן ביחס של כ- 60% לתובע (כ- 15,000 ₪) ו 40% לנתבעת (כ- 9,100 ₪), בשעה שלאחר גיל 6 יחובו הצדדים במזונות ילדיהם מדין צדקה, הרי שבחישוב שכרם היחסי של הצדדים, חלקו של התובע במזונות כל קטין לאחר הגיעו לגיל 6 יעמדו על סך של כ- 1,800 ₪ (3,000*60%), ומכיוון שהללו שוהים עמו במחצית מהזמן, הרי שהוא צריך לשאת במחצית מצרכיהם, היינו 900 ₪ (1800/2) לכל קטין.

1. החיוב

לאור כל האמור ובשים לב לחלוקת זמני השהות נפסק כדלקמן:

1. הנתבע ישלם סך של 1,500 ₪ לכל קטין וזאת עד הגיע כל קטין לגיל 6 שנים (להלן: "דמי המזונות") וזאת החל ממזונות חודש 6/2022 (שכן עד למועד זה משולמים דמי מזונות כפי הסכמות הצדדים בבית הדין הרבני).
2. עם הגיע כל אחד מהקטינים לגיל 6, יעמדו דמי המזונות על סך של 900 ₪ לכל קטין וזאת עד הגיע כל אחד מהקטינים לגיל 18 ו/או סיום ביה"ס התיכון עפ"י המאוחר.
3. התשלום יבוצע עד לכל 10 בכל חודש קלנדרי.
4. ממועד הגיע כל קטין לגיל 18 ו/או סיום בי"ס תיכון, על פי המאוחר, ישלם האב 1/3 מסכום המזונות ששולם בגינו עד לאותו מועד וזאת עד לסיום שירות חובה בצה"ל או שירות לאומי, לפי העניין.

ב. בנוסף יישאו הצדדים בחלקים שווים בתשלום הוצאות החינוך של הקטינים זאת בכפוף להצגת קבלות התשלום בפועל.

בגדר הוצאות חינוך, יבואו כל הוצאות החינוך, לרבות הוצאות בגין צהרון, חוג אחד ומחזור אחד של קייטנה בכל חופשת קיץ, בעלות ציבורית ובכפוף להצגת קבלות על תשלום בפועל שישולמו לאחר קיזוז מענק הלימודים המתקבל מהמוסד לביטוח לאומי, ככל שיתקבל.

בנוסף יישאו הצדדים בחלקים שווים בתשלום ההוצאות הרפואיות של הקטינים, בכפוף להצגת קבלות התשלום בפועל.

בהעדר הסכמה בין ההורים בענין ההוצאה הרפואית או החינוכית, יכריע הגורם הרפואי/החינוכי הרלוונטי.

ג. דמי המזונות יהיו צמודים למדד המחירים לצרכן ויעודכנו כל שלושה חודשים ללא תשלום הפרשים בין תקופת עדכון אחת לרעותה.

ד. המדד לחישוב ההצמדה כאמור יהא המדד שפורסם ביום 15.5.2022.

ה. כל תשלום שלא ישולם במועד ישא הפרשי הצמדה וריבית מהמועד שנקבע לתשלומו ועד התשלום בפועל.

ז. קצבת הילדים של המל"ל עבור הקטינים תחולק בין הצדדים בחלקים שווים.

בכך מסתיים ברור התובענה.

התובע יישא בהוצאות ההליך לטובת הנתבעת בסך 7,500 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 ימים כשהסכום נושא הפרשי ריבית והצמדה עד התשלום המלא בפועל מהיום.

המזכירות תשלח העתק מפסה"ד לבאי כוח הצדדים ותסגור התיק.

פסק הדין מותר בפרסום בהשמטת פרטים מזהים ושמות הצדדים ובכפוף לתיקוני עריכה.

ניתן היום, כ"ה אייר תשפ"ב, 26 מאי 2022, בהעדר הצדדים.