בימ"ש לענייני משפחה בקרית גת, השופט אריאל ממן: פס"ד בעניין דרכי טיפול בקטין נזקק (תנ"ז 35580-06-22)

באמצעות האפוטרופא לדין, עוה"ד רנטה נדבדסקי

על המדוכה שאלת דרכי הטיפול בעניינו של הקטין, כבן 6, לאחר שהוכר בדיון מיום 26.6.2022 כקטין נזקק, על פי סע' 2(2) ו2(6) לחוק הנוער (טיפול והשגחה) התש"ך – 1960 (להלן: "חוק הנוער", או "החוק") למשך 12 חודשים.

על פי תסקיר דרכי טיפול, התבקש בית המשפט לעגן את תכנית הטיפול של הקטין, הכוללת הוצאת הקטין ממשמורת המשיבים ושילובו במסגרת אומנה לפי סע' 3(4) לחוק הנוער (טיפול והשגחה), תש"ך-1960.

הרקע לבקשה בתמצית:

1. המשיבה 1, בת 36, אינה עובדת, מתקיימת מקצבת הבטחת הכנסה, ודמי מזונות ומתגוררת בדיור הציבורי.
2. המשיב 2, בן 50, עובד כעצמאי, מתאר את מצבו כיציב מאוד, מתגורר בבית בבעלותו עם אשתו ושלושת ילדיהם המשותפים הבגירים ובנוסף, שוכר דירה בה הוא מקיים הסדרי שהות עם הקטין.
3. בין המשיבים התנהלו הליכים משפטיים בעניינים שונים, שהאחרון שבהם, תביעת המשיב 2 להעברת "המשמורת הבלעדית" (כהגדרתו) לידיו, שנמחקה מכוח החלטתי מיום 29.6.2022, בשעה שמצאתי כי יש לברר את עניינו של הקטין בפריזמה של חוק הנוער ובמנותק מהסכסוך שבין הוריו (ראו: פסק דינה של כב' הנשיאה ביניש בבג"צ 8906/04 פלונית נ' פלוני ואח' [פורסם בנבו] (20/7/2005)), ובשעה שמצאתי כי בנסיבות הקיימות אין עוד תוחלת בבירור תביעתו.
4. הקטין, כבן 6, אובחן כבעל עיכוב התפתחותי, משולב בגן עיכוב התפתחותי. גם בעת הזאת ועל אף גילו, אינו שולט בסוגריו ואינו גמול ונזקק לשימוש בחיתולי ספיגה.
5. על אף העיכוב השפתי של הקטין ועל אף שכבר בגיל שנתיים ותשעה חודשים הומלץ על טיפול אצל קלינאית תקשורת, הקטין קיבל טיפול חלקי בלבד.
6. בהערכה פסיכולוגית שעבר הקטין בחודש 1.2022, לקראת עלייתו לכיתה א' נמצא כי תפקודו הקוגניטיבי נמצא בטווח הממוצע לגילו; תפקודו הרגשי מעיד על אי שקט, עוררות, מוצפות גבוהה ותחושות קשות; החשיפה לקונפליקט הקשה בין הוריו לאורך זמן ובעוצמות גבוהות מהווה מצב טראומה מתמשך, שכתוצאה ממנו הוא חווה מצוקה נפשית משמעותית, המתבטאת גם בגופו ועל כן מתמודד עם אנקופרזיס, דבר המקשה על התפתחות קוגניטיבית, רגשית וחברתית, כמצופה מגילו; הומלץ על השמת הקטין בכיתת חינוך מיוחד בביה"ס רגיל, מעקב רפואי, טיפול רגשי, הדרכת הורים ופיתוח ותרגול מיומנויות חברתיות במסגרת ביה"ס.
7. ע"פ דו"ח תפקודי מהגן של הקטין מחודש 5.2022, לקטין יכולות הבנה המרשימות כגבוהות מהביצועים בפועל ובשנה האחרונה ניכר קושי הולך וגדל ביכולתו להתמודד עם תסכול; נצפה קושי התנהגותי והתנהגות מתריסה; לעיתים התנהגות אלימה מול חבריו למסגרת; הקטין עלול לסכן את עצמו ואת סביבתו וזקוק להשגחה מתמדת; הקטין מצטט ציטוטים רבים שאינם הולמים ואינם תואמים לגילו וניכר כי אופי הסכסוך ועוצמתו נחשפים בהתנהלותו הרגשית היומיומית והתחושה היא שהוא מוסת ע"י הוריו; הקטין מתנהג בגן בבריונות, הוא מאיים על הצוות ועל הילדים המעירים לו והוא פועל בהתנהגויות קיצון המבטאות את המצוקה והכאוס שהוא חש בחייו.
8. ביום 3.6.2021 התקיימה וועדת מעקב בה עלה כי מאז לידת הקטין התקבלו דיווחים מדאיגים על מצבו, על אף שהוצעו תכניות טיפול, שיתוף הפעולה היה חלקי; הקשר עם המשיבה לא היה רציף והיה קושי לעבוד איתה באופן משמעותי; לאור הדאגה, עלתה האפשרות להוצאת הקטין למרכז חירום, אולם המשיבה התנגדה לכך ובסופו של יום, הומלץ לבצע אבחון מסוגלות הורית ועל המשך טיפול במרכז הורים וילדים.
9. ביום 18.11.2021 התקיימה וועדת מעקב נוספת, בנוכחות האפוטרופא לדין שמונתה ע"י ביהמ"ש והמשיבה נעדרה מהוועדה. המלצות הוועדה מאותו מועד היו דומות להמלצות הקודמות.
10. ביום 4.1.2022 התקבל דיווח מפסיכולוגית הגן, לפיו בפגישה של הקטין והמשיבה עם הפסיכולוגית, הקטין היה נסער, הביע כעס ותסכול כלפי אמו, זרק חפצים, איים שיפגע במשיבה ובמאבחנת וטען שיגיד למשטרה שאמו מרביצה לו עם חגורה, המשיבה טענה שאין חגורה בביתה, כי מעולם לא הרימה יד על הקטין ושאלה את הקטין למה הוא משקר; במפגש עם המשיב והקטין, הקטין שיתף פעולה בצורה טובה, היה רגוע והצליח להתמודד גם עם משימות מאתגרות ולשאלה מדוע אינו רוצה לשוב לאמו, השיב הקטין "אמא מרביצה לי עם כפכף".
11. בעקבות כך, הגיש המשיב תלונה למשטרה והמשיבה הורחקה מילדיה למשך 5 ימים וכל אחד מהקטינים עבר להתגורר עם אביו הביולוגי.
12. בדיווח נוסף של פסיכולוגית הגן מיום 6.2.2022 עלה כי הקטין שיחק עם פקק של טוש ואמר "אני רוצה להיחנק" ואף כרך חבל סביב צווארו וכשזה הוסר ע"י הסייעת אמר הקטין: "אבל בא לי למות. בא לי למות".
13. בבדיקה פסיכיאטרית במיון מיום 7.2.2022 לא נצפו עדויות לאובדנות או מסוכנות מיידית. עלה רושם לקשיים רגשיים והתנהגותיים על רקע הפרעות אורגניות ומרכיבים סביבתיים.
14. ביום 8.5.2022 התקבלו תוצאות האבחון למסוגלות הורית, ממנו עלה כי המסוגלות ההורית של המשיבה 1 מאוד נמוכה והמסוגלות ההורית של המשיב 2 טובה יותר; עוד אובחן כי לולי הקונפליקט המר בין הצדדים יכול היה המשיב 2 לגדל את הקטין ללא קושי. אולם לנוכח המצב המשפחתי, המהווה מכשול, גם לנוכח העובדה כי המשיב 2 מקיים קשר עם הקטין בדירה נפרדת מבית משפחתו, כאילו לא מדובר בילד שווה זכויות וכאשר אשתו לא לקחה מיוזמתה כל חלק באבחון וכאשר המשיבה 1 מטרידה את המשיב 2 ללא הפסקה והמשיב עצמו אינו מצליח להתאפק וגם הוא מדבר על משיבה בנוכחות הקטין, אין מנוס מלהרחיק את הקטין "משדה הקרב" למקום שקט ובריא יותר; הומלץ עוד על שמירת הקשר בין הקטין לבין אחיו נועם, במפגשים מפוקחים ובליווי מקצועי ולדעת עורכת חוות הדעת, המפגשים עם המשיבה צריכים לשלב הדרכה חיה ולהתחיל רק לאחר שהקטין יתחיל להסתגל למשפחה האומנת.
15. ביום 29.5.2022 התקיימה וועדת מעקב נוספת בנוכחות המשיבים, בה הומלץ על השמת הקטין באומנה טיפולית בהתאם להמלצות האבחון למסוגלות הורית, המשך טיפול לשני המשיבים ולקטין במרכז הורים וילדים לחצי שנה נוספת, קשר של המשיבים ואחיו נועם עם הקטין בזמן השהות באומנה- שלושה חודשים ראשונים תחת פיקוח ולאחר מכן ייבחן הנושא בשנית. עוד הומלץ על עיגון התכנית הטיפולית בצו ביהמ"ש במסגרת חוק הנוער. המשיב 2 והאפוטרופא לדין הביעו הסכמתם להמלצות והמשיבה 1 התנגדה להן.
16. לנוכח כל האמור לעיל, בדיון שהתקיים בפני ביום 26.6.2022 ובהסכמת הצדדים, הכרזתי, כאמור, על הקטין כקטין נזקק.
17. בשעה שהמשיב 2 הסכים להמלצות תסקיר דרכי הטיפול שהוגשו בעניינו של הקטין והמשיבה 1 התנגדה להן וטענה כי הבקשה להכרזת הנזקקות הוגשה בעקבות התנהלותו של המשיב 2 ונסמכת על חוות הדעת למסוגלות הורית, שהוגשה לתיק הקשור (תלה"מ46136-12-20) ביום 8.5.2022 ושמסקנותיה שגויות, הוריתי בהחלטה נוספת מאותו יום על קיום דיון לצורך חקירת עורכת חוות הדעת, הפסיכולוגית הקלינית, הגב' ללי גרשנזון.

עדות עורכת חוות הדעת:

1. ביום 10.7.2022 נחקרה עורכת חוות הדעת ע"י ב"כ המשיבה 1 וע"י האפוטרופא לדין של הקטין. ביום 26.7.2022 הוגשו סיכומי ב"כ המשיבה 1 וביום 1.8.2022 הוגשו המשיב.

1. לשאלת בית המשפט מה הביא להמלצה להוציא את הקטין מהבית, השיבה עורכת חוות הדעת את התשובה הבאה (למען הנוחות, אחלק את דבריה לפסקאות. כל ההדגשות דלהלן אינן במקור. א.מ.):

"מדובר במורכבות בכמה צירים מקבילים:

ציר אחד הוא ציר של הקונפליקט בין ההורים, שלמרות שמצבים אובייקטיבים השתנו, הגובה של הלהבות של הקונפליקט לא נרגעים. מדובר בקונפליקט שהולך ומסתבך עם פניות למשטרה, גם עם נסיונות להעמיד גבולות כמו לדוגמא שהאבא פגש את הילד בדירה נפרדת ללא אישתו גם זה לא הגיע לרגיעה. הקטין לא פעם נלקח עם האמא למשטרה או הוקלט כאילו הוא נותן עדות.

הציר הנוסף הוא ההתפתחות של הילד שמגיל מאוד קטן יש עיכוב התפתחותי שבהתחלה ניתן היה להבין אותו, נולד פג עם קשיי אכילה, עם שאלה של הפרעת אכילה בגיל הרך. הפרעת אכילה בגיל הרך היא הפרעה מאוד קיצונית שמופיעה כאשר ציר הקשר אם תינוק לא בריא ולא מתפתח בצורה ברורה. על זה התפתח קושי של דיבור, על זה התפתח עיכוב התפתחותי גם בתנועה... ועל זה התפתח גם קשיי התנהגות מאוד חריפים וקיצוניים, לא שמעתי ואני 38 שנה במקצוע, עבדתי רבות במסגרות כאלה, לא שמעתי מעולם על ילד שנותן לגננת או עוזרת גננת חומר לשתות. התנהגויות של הילד בתקופה האחרונה הלכו והחמירו עד כדי התנהגויות שמסמלות התנהגות ראשונית של סממנים אנטי סוציאליים, אני רוצה להבהיר שהתנהגות אנטי סוציאלית היא התנהגות שעלולה להוביל להתנהגויות עברייניות, כאשר הן מופיעות בגיל צעיר הן מנבאות התנהגות אנטי סוציאלית קשה, כלומר פסיכופטיה בשפת הרחוב. ילד שבגיל כמעט 6 נמצא עדיין עם חיתול בטענה שהוא לא יכול לשלוט על סוגריו למרות שמבחינה מוטורית לא מצאתי שום סיבה לכך... זה מדליק לא נורה אדומה אלא עשר נורות אדומות. בציר ההתנהגותי הופיעו ההתנהגויות המדאיגות אבל גם בעיות בקבלת סמכות בגן, קשיים חברתיים...

... אני רוצה להגיע לציר השלישי של היכולות ההוריות של האם. אני סבורה שבגלל מבנה האישיות שלה, האם לא מצליחה לראות את הילדים, אני מתייחסת כרגע לעידו כי ראיתי אותו, תכננתי בבית להכיר גם את אחיו אבל לא היו בבית ולא פתחו לי את הדלת כשהגעתי לביקור בית כך שאני לא יודעת להגיד. מה שראיתי אצל עידו זה ילד שאין לו מקום להתפתח, אין לו מקום לגדול, אין לו מקום לבטא ולהתבטא. האם חווה אותו כחלק ממנה, כהמשך שלה, זה בין היתר בגלל קשיים שלה. העיסוק שלה בעצמה, בצרכים הלא מסופקים שלה. צרכים נרקיסיסטים ראשוניים שלא סופקו. האם לא מצליחה להפריד בינה לבין הילדים, לכן היא לא מצליחה להפריד בין הקונפליקט בינה לבין הקונפליקט של האבא של הילד, לצורך שיהיה לילד אבא. אני חושבת שזה אחד המקרים המובהקים שראיתי שאין לילד מקום להתפתח, הוא בין כל המלל וכל ההצפה הרגשית של האמא והעיסוק התמידי שלה למשל "תבנה לי, תעשה לי, כשתהיה גדול תבנה לי" כל האמירות הן בשבילה ואין לילד מקום. במרתון האינטרקציה בין הזמן שהיה עם האבא ועם האמא, פתאום מופיע ילד יצירתי שיודע לשחק ולא ראינו שום יכולת, היכולות לא באו לידי ביטוי, האם לא נותנת לו מקום והדאגה שהייתה לנו כשראינו אותו עם אביו שמחנו, כי ראינו שיש פוטנציאל שלא בא לידי ביטוי אבל הוא קיים, פחות פגוע ממה שזה נראה...

הציר הרביעי שזה האב מצאנו שיכולות ההוריות שלו יותר טובות, הוא כן יכול להפריד יותר בין הצרכים של הילד לקשיים של בת זוגתו לשעבר. גם הוא מוצף, גם הוא לא יכול להתאפק וגם הוא לא מצליח לעצור וליד (נכתב בשגגה "וילד" א.מ.) הילד להכיל בשקט את הקונפליקט מול האם.

זאת הסיבה שבשילוב של ארבעת הצירים האלה שפירטתי, ההמלצה שלי הייתה ואני עומדת מאחוריה, הוא לתת לילד הזדמנות של שנה או שנתיים לחוות בית רגוע. הילד משתוקק לבית. כל מה שהוא מצייר זה בתים, הוא רוצה בית רגוע בו הוא יכול לצמצם פערים.".

1. עוד הוסיפה עורכת חוות הדעת בהמשך, בהתייחס לקשר של הקטין עם אמו ולקשר בין חוסר התפתחותו לבין התנהלות האם:

"התרשמתי שמדובר בקשר לא בריא ולא מאפשר לילד להתפתח ולהגדיר את הילד עם צרכים מיוחדים לילד שלא שולט בסוגרים למרות שהוא יכול(?) והיה לי קשה לראות ילד שבגיל 6 נכנס בעגלה לאחת הפגישות הראשונות וה יה לי קשה שהאבא מחליף לו טיטול ומורח לו משחה באשכים וטוסיק כאילו מדובר בילד בן 4 חודשים..."

1. ביחס לעצימות הקונפליקט השיבה עורכת חוות הדעת:

• "אני סבורה שהליכה למשטרה פוגעת בילד... וללא ספק אם הילד מובא למשטרה או נדרש לתת עדות או מצלמה או מקליטים אותו... אני מפנה לעמ' 3 בחוות הדעת, פרק ג', וכתוב שהיא (האם א.מ.) שלחה הקלטות ושלושה סרטונים ואחד הסרטונים מוקלט על ידה, כאשר הוא (הקטין א.מ.) כביכול מוסר שאחיו פגע או היה אלים כלפיו או חלק מהאלימות והילד לא מדבר והאמא מציעה לו מה להגיד והיא אומרת לו ושמה לו בפה נכון ש.. נועם עשה לך ונכון שהוא זה שצרח ונכון ש..."

1. לשאלת האפו' לדין, האם נתונים נוספים או אחרים יכולים לשפר את המצב של הילד? או האם גורמי הטיפול יכולים להציע תכנית טיפול אחרת, השיבה עורכת חוות הדעת:

• "אני סבורה שגב' מ' (המשיבה 1. א.מ.) שיתפה פעולה באופן חלקי בלבד עם כל התוכניות שהוצעו. כך למשל בריפוי בדיבור או בעיסוק, מרכז הורים וילדים גם היא לא הגיעה... אני סבורה שבשלב הנוכחי וכעת לא ניתן להמשיך את המצב הנוכחי של הילד בבית במקביל לעבוד על טיפולים, כי הטיפולים לוקחים הרבה זמן, גברת מ' סובלת מהפרעה אישיות מורכבת ולכן היכולת שלה לקבל עזרה ולהיעזר באמת ולשנות עמדות היא מאוד מינימלית, עם זאת כאשר המלצתי על האומנה המלצתי על תכנית שהילד יוכל להתרחק מהקונפליקט המאוד קשה בין ההורים ומצד שני לצמצם פערים שכל עוד הוא ימשיך בסיטואציה הנוכחית הפערים ילכו ויגדלו ובמקביל ההורים יקבלו טיפול, בתקווה שלאחר מכן יוכלו להחזיר את הילד לבית. אומנה זה לא תהליך לכל החיים ואני מקווה שאולי כאשר האמא תהיה רגועה יותר ופנויה יותר יכול להיות שאולי היא תוכל להיעזר יותר. יש תוכניות של האומנה שבמפגשים של ההורה עם הילד נותנים הדרכה חיה ומלמדים את ההורה איך לנהל את התקשורת עם הילד. אני סבורה שכל עוד המצב הזה ימשיך, לא ייתכן שיהיה שינוי מאוד משמעותי והילד הזה צריך שינוי משמעותי. אני סבורה שהוא צריך תקופה של רגיעה, הוא צריך להתפנות למשימות התפתחויות הוא אמור לעלות לכיתה א."

1. גם כשהאפו' לדין התעקשה ושאלה שוב את השאלה בניסוח שונה וביקשה להבין האם הצעד הקיצוני של הוצאת הקטין מהבית הוא הצעד היחיד האפשרי, השיבה עורכת חוות הדעת:

"המטרה שלי היא לשנות את הסביבה הטבעית של הילד, היא פוגענית, היו תוכניות לסייע למשפחה, הילד נמצא במעון רב תכליתי, מה מנע מהאם עד היום לקבל את עזרה ולנצל אותה? דווקא להשאיר את הילד במצב הטבעי לדעתי זה לפגוע בו...

... גם ליבי כבד על הוצאה של ילד מהבית, יחד עם זאת במקרים מסוימים אני גם מופיעה כמומחית בתיקי אימוץ, אני יכולה לראות שיש מצבים שהוצאה מהבית הצילה ילד מאבדון. להוציא ילד למשפחה רגועה עם הורה קשוב שנותן לו את המקום להתפתח מצילה את המצב. אני עם לב כבד מאוד שלמה עם המלצתי, נעשו ניסינות רבים, הבעיות הראשונות התחילו בשנה הראשונה של הילד, הוא היום בן 6 ועדיין עם טיטול."

1. לשאלת העו"ס, ביחס לאפשרות להעביר את הקטין לבית המשיב 2, השיבה עורכת חוות הדעת:

• "אני סבורה שכשלב ביניים ניתן יהיה לשקול את העברת הילד לאביו במידה ואין אפשרות להעביר לאומנה או שבית המשפט יראה זאת לנכון אך יש מקום לחשוב איך הקשר עם האמא להתקיים, אולי קשר בפיקוח כדי שהמפגשים לא יהפכו להיות שלוחה נוספת של הקונפליקט בעצימות גבוהה... אני סבורה שהאופציה הטובה ביותר היא הוצאה של הילד למקום ניטרלי רחוק מהקונפליקט בין ההורים, אני לא חושבת שאם הילד יעבור לבית אביו הקונפליקט יירגע עד הסוף. בגלל הפער המאוד גדול שנוצר בין עידו לשאר הילדים הוא צריך תקופה של שקט, אני לא סבורה שהשקט יושג אצל אביו. אין מנצחים ומרוויחים צריך לחשוב מה טובת הילד. כשלב ביניים זה יכול לתת פתרון ביניים אבל זה לא הפיתרון האופטימלי. אם הילד יעבור לבית אביו אפילו אם התנאים טובים יותר, המצוקה של האמא תגדל והקונפליקט יישמר. הילד יכול רק להרגיש את קונפליקט הנאמנויות בצורה חריפה יותר."

1. לא מצאתי כי הנטען בסיכומי ב"כ המשיבה 1 משקף את המציאות. לא מדובר בהמלצה שניתנה רק לנוכח התנהלות המשיב 2. אולי, כפי טענתה, במשך שנים מספר ועד להופעת האב בחיי הקטין "חיי האם התנהלו על מי מנוחות", אך לא חייו של הקטין.
2. באופן עובדתי, לא היה בהתנהלות האם לאורך השנים כדי להעניק לקטין את הדרוש לו לצורך התפתחותו התקינה ויעיד על כך מצבו בעת הזאת, מצב שאינו מצוי במחלוקת ובגינו אף הסכימו המשיבים להכריז על נזקקות הקטין.
3. לא מצאתי כי אי הדיוקים המינוריים עליהם הצביעה ב"כ המשיבה 1 בסיכומיה מערערים את אמינות חוות הדעת או מקצועיותה.
4. מצאתי כי דבריה של עורכת חוות הדעת ביחס למבנה האישיות הנרקיסיסטי של המשיבה 1 וחוסר יכולתה לראות את הקטין כישות נפרדת ממנה, הם אלה שהביאו למסקנתה ולא המועד הספציפי שבו נערך האבחון (בסמוך לפטירת אמה המנוחה של המשיבה 1).
5. עוד מצאתי כי לא האיחור וחוסר ההתארגנות של המשיבה 1 בהגעתה לאבחון הם אלה שהכריעו את הכף והביאו להמלצות חוות הדעת. מדובר בחלק מהתרשמות כוללת, אשר אינה עומדת בחלל ריק.
6. חוות הדעת התגבשה בעבודת צוות של מספר אנשי מקצוע (פסיכולוגים קליניים ופסיכולוגים חינוכיים) ולא ניתנה כלאחר יד.
7. משכך, לא מצאתי בטיעוני ב"כ המשיבה 1, שאת חלקם לא מצאתי רלוונטיים, כדי לערער את מסקנות חוות הדעת ואת מהימנותה.

סיכום והכרעה:

1. בפתח הכרעתי אפתח במושכלות יסוד, לפיהן הוצאת קטין מחזקת הוריו ושילובו במסגרת חוץ ביתית, צריכה להיעשות רק במקרים קיצוניים וכמוצא אחרון וכאשר האמצעים האחרים אינם יעילים. "התערבות הרשות הציבורית על דרך הפעלת אמצעי טיפול והשגחה מפרה את האוטונומיה הנתונה לאחראי על הקטין לקבוע את גורלו ואת גורלה המשותף של המשפחה כולה. זוהי התערבות מרחיקת לכת בזכויות הילד כבן אנוש, כאדם לעצמו" ומשכך "יש צורך בברירה קפדנית של אמצעי הטיפול וההשגחה ההכרחיים לצורך מענה על המצוקה שבה הקטין שרוי באופן שיהיה מיתאם ראוי בין אופי האמצעי הננקט לבין הקושי שעמו הוא נועד להתמודד, וכי לא תהיה התערבות חיצונית מוגזמת העלולה לפגוע בקטין ובקרובים לו שלא לצורך... ניתוק ילד מסביבתו הטבעית הוא מהלך שאפשר ומותר לנוקטו רק כאשר כלו כל הקצין, ומקום שאין כל דרך טיפול אחרת העשויה לתת מענה לקושי ולמצוקה שבהם הקטין שרוי." (דנ"א 6041/02 פלונית נ' פלוני, נח(6) 246 (2004).
2. נהיר אם כן, כי ברירת המחדל היא שהקטין, ככל קטין, יגדל בחיק משפחתו והוצאתו מחיק הוריו תיעשה כאשר אין חלופה הולמת אחרת אצל מי מהוריו.
3. לדאבון הלב, דומה כי בענייננו, הדרך היחידה להביא מזור לנפשו ולגופו של הקטין שבפניי היא בדרך של אימוץ חוות הדעת וקבלת המלצות העו"ס בתסקיר דרכי הטיפול שהוגש לתיק ביהמ"ש.
4. גם ליבי שלי כבד על הוצאה של ילד מביתו. אולם אני סבור, כפי עמדת גורמי המקצוע, כי טובתו של הקטין מחייבת הוצאתו למסגרת חוץ ביתית וכי לא ניתן להבטיח את טובתו בביתו שלו.
5. לא כלאחר יד התקבלה חוות הדעת למסוגלות הורית ולא כלאחר יד הוגשה בקשת המבקשת. המסמכים הרבים המעידים על נזקקותו של הקטין, התופעות המדאיגות שנצפו בהתנהגותו, לרבות התנהגות אנטי-סוציאלית, אלימות, איומים באובדנות, עיכוב התפתחותי משמעותי וחוסר יכולת הוריו למלא את צרכיו, הם אלה שהביאו למסקנה כי אין דרך אחרת אלא להוציא הקטין למסגרת חוץ ביתית.
6. בענייננו, מצאתי כי אין מנוס מהוצאת הקטין מחזקת הוריו וכי מדובר במוצא אחרון, בעוד שהותרתו בסביבתו הטבעית תוסיף לפגוע בו, עלולה לגרום לו לעיכוב התפתחותי נוסף ומצטבר ולהגברת הנזק הרגשי והנפשי הנלווה לכל אלו.
7. בשעה שעל אף ההזדמנויות שניתנו למשיבה 2 לא עלה בידיה להעניק לקטין את הדרוש לו ובשעה שגם המשיב 2 אינו יכול להעניק לקטין את הדרוש לו בנסיבות הקיימות, זאת גם לנוכח הקונפליקט הקשה שבין המשיבים, שפוגע בקטין, יש הכרח להרחיק הקטין ממוקד הסכסוך ולהעניק לו טיפול במסגרת רגועה ומיטיבה.
8. בנסיבות אלה ובהתאם להוראות סע' 3(4) לחוק, בשעה שלא מצאתי דרך אחרת להבטיח את הטיפול וההשגחה בקטין ובשעה שמצאתי כי זו הדרך היחידה להעניק לו את הדרוש עבורו לצורך מילוי צרכיו הנפשיים, הרגשיים והתפתחותיים, הנני מאשר את דרכי הטיפול המפורטים להלן:
9. הקטין יושם במשפחת אומנה טיפולית ויקבל מענה לצרכיו ההתפתחותיים השונים, לרבות בירורים רפואיים נדרשים בהתאם להמלצות הרפואיות.
10. עד לשילובו של הקטין במשפחת אומנה, המשיבים והקטין ימשיכו לקבל טיפול במרכז הורים וילדים, לצורך הכנתם לקראת הוצאה מיטבית של הקטין מחזקת הוריו.
11. בכפוף לאמור בסעיף ד' להלן, עד למציאת משפחת אומנה והעברת הקטין לאומנה, ישהה הקטין בבית המשיב 2 ויהיה תחת השגחתו.
12. בזמן שהות הקטין בבית האב וכתנאי לכך, יתקיימו הסדרי ביקורים של האם ואחיו נועם עם הקטין במסגרת "מרכז קשר" ותחת פיקוח.
13. עם שילובו של הקטין באומנה ולמשך שלושת החודשים הראשונים מאותו מועד, יתקיימו מפגשים של האם, האב והקטין נועם במסגרת "מרכז קשר" ותחת פיקוח.
14. בתום שלושת החודשים הראשונים באומנה, תיבחן הוצאת המפגשים ממרכז הקשר ויוגש על כך דיווח לביהמ"ש.
15. ככל שיידרש, יעשה הדבר תוך סיוע של משטרת ישראל.
16. תוקף הצו לשנה מהיום.

המזכירות תשגר העתק החלטה לצדדים ולאפוטרופוס לדין ותסגור את התיק.

ההחלטה מותרת בפרסום בהשמטת פרטים מזהים ושמות הצדדים.

ניתנה היום, ז' אב תשפ"ב, 04 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.