ביהמ"ש המחוזי ת"א, סגן הנשיא שאול שוחט: החלטה בבר"ע בעניין פסילת מומחה ומינוי מומחה אחר לביצוע הערכת שווי לזכויות המשיב בפירמה בה הוא עובד (רמ"ש 35818-09-22)

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל-אביב (כב' השופט ליאור ברינגר, בתלה"מ 32578-04-19) אשר דחתה את בקשת המבקשת לפסילת מומחה שמונה מטעם בית המשפט, כמו גם את עתירותיה החלופיות להגשת חוו"ד מומחה מטעמה או להורות על מינוי מומחה אחר לביצוע הערכת שווי לזכויות המשיב בפירמה בה הוא עובד.

העובדות הצריכות לעניין

הצדדים הם בני זוג לשעבר המנהלים הליכים משפטיים. בין יתר ההליכים, הגישה המבקשת תביעה רכושית לאיזון משאבים נגד המשיב. המשיב הוא רואה חשבון ושותף מנהל בשותפות רואי חשבון גדולה.

במסגרת ההליך, מינה ביהמ"ש קמא ביום 29.1.20 את רו"ח יניב בוכניק כרו"ח חוקר וכמומחה מטעמו לבדיקת היקף נכסי הצדדים ושווים (להלן: "המומחה").

ביום 1.6.20221 הוגשה לביהמ"ש קמא חוו"ד המומחה.

ביום 15.5.2022 הגישה המבקשת בקשתה לפסילת המומחה. לחילופין עתרה המבקשת כי ביהמ"ש קמא יאפשר לה להגיש חוו"ד מומחה מטעמה ולחילופי חילופין יורה על מינוי מומחה אחר לביצוע הערכת שווי לזכויות המשיב בפירמה "בהינתן שהמומחה על דעת עצמו ועל פי תכתיבי המשיב החליט בהיעדר כל סמכות לכך, שלא לכלול זכויות אלה במסת הרכוש המשותף (הגם שהצהיר בכתב שיעריך זכויות אלה".

ביום 6.6.2022 הוגשה תגובת המשיב לבקשה.

ביום 9.6.2022 החליט ביהמ"ש קמא, על גבי בקשת המבקשת לפסילת המומחה, כי במסגרת חקירת המומחה המבקשת תהא רשאית לחקור גם בנוגע לבקשתה לפסילתו.

ביום 4.7.2022 התקיימה חקירת המומחה. פרוטוקול הדיון , שנערך בהקלטה, מונה 90 עמודים.

ביום 5.7.2022 ניתנה החלטת ביהמ"ש קמא הדוחה את בקשת המבקשת לפסילת המומחה. ביהמ"ש קמא, בהחלטתו, התייחס לטענות שהעלתה המבקשת בבקשתה וקבע על בסיס התרשמות מעדות המומחה ומחוות דעתו כי לא מצא בהן ממש והן משוללות כל יסוד.

על החלטת ביהמ"ש קמא מיום 5.7.2022 מלינה המבקשת בבקשת רשות הערעור שלפניי. המבקשת עותרת בבקשת רשות הערעור לאותם הסעדים להם עתרה בבקשה לפסילת המומחה, וטוענת כי היא עותרת לפסילת המומחה מהטעמים שפורטו בבקשתה לפסילה, עליהן היא חוזרת בבקשת רשות הערעור, וזאת לאחר שביהמ"ש קמא בהחלטתו מיום 5.7.2022 דחה את בקשתה "מבלי שהתייחס ומבלי שניתח כמעט אף טענה של המבקשת בבקשתה ומבלי לדון כלל בעתירות החלופיות".

דיון והכרעה

לאחר עיון בבקשה ובנימוקיה ולא לפני שבחנתי ועיינתי בתגובת המשיב לבקשה לפסילת המומחה שהייתה לפני ביהמ"ש קמא ( שלא צורפה כנספח לבר"ע והרלוונטיות שלה לעניינו נובעת מהעובדה שבבקשה שלפניי מתיימרת המבקשת לחזור על טענותיה שנטענו לפני ביהמ"ש קמא בבקשה לפסילה) אני מחליט לדחות אותה אף מבלי לבקש לה תשובה.

ההלכה היא שמומחה שמונה מטעם בית המשפט משמש, לצורך בירור התובענה במסגרתה נתמנה, מעין זרוע ארוכה של בית המשפט בתחום מומחיותו. לא בנקל יורה בית המשפט על פסילת חוות דעת מומחה אשר מינה "הכלל הוא כי חוות דעתו של המומחה לא תיפסל אם אין מדובר בפגם היורד לשורשו של עניין, שיש בו כדי לגרום לעיוות דין" (רע"א 7714/05, אלגרה כהן נ' רשות הנמלים והרכבות נמל חיפה (פורסם בנבו)). פסילת חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט אינה עניין שבשגרה. נקודת המוצא היא, שהמומחה פעל בהגינות ובתום לב, ולא כל שגגה או תקלה יביאו לפסילתו (ראו רע"א 6116/97 שוחט נ' ציון חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו), 28.11.97). גם אם מוכח פגם בחוות הדעת על המבקש לפסול אותה להוכיח כי כתוצאה ממנו נגרם לו עיוות-דין ( (רע"א 3358/91 סהר חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' יוסף ציון, פורסם בנבו 6.11.91). עוד נקבע, כי מאחר ופסילת חוות דעתו של מומחה אינה עניין שבשגרה, הרי שלפני מימוש צעד כה קיצוני, יש למצות אפשרויות אחרות (רע"א 6116/97 שם).

בענייננו לא מצאתי כי עלה בידי המבקשת לסתור לפני ביהמ"ש קמא את החזקה לפיה המומחה ביצע את עבודתו ללא משוא פנים וכי חוות דעתו מעידה על חוסר אובייקטיביות מצדו וכי היא נוטה לטובת המשיב באופן המצדיק את פסילתה. להלן אנמק מסקנתי זו.

1. טענה מרכזית של המבקשת היא כי למרות שעבודת המומחה הייתה בין השאר לבצע הערכת שווי של חלקו של המשיב בפירמת רואי החשבון בה הוא שותף ועובד, המומחה בחר שלא להעריך את זכויות המשיב בפירמה "ופשוט גרע נכס זה בחוות הדעת". לטענת המבקשת, המומחה אף הודה בחקירתו כי לא ביצע הערכת שווי לחלקו של המשיב בשותפות. המבקשת טוענת כי "תחשיב מקובלת ומתחייב של שווי זכויות המשיב בפירמת רוה"ח (לפי שיטת ה-DCF למשל, המקובלת להערכת עסקים פעילים, לא בוצעה) וכי תחשיב של פערי השתכרות ותחשיב זכויות פרישה שביצע המומחה "על מנת "לתרץ" מחיקת הנכס המשמעותי ביותר של הצדדים מחווה"ד מעידה באופן מובהק על הטייה ברורה כלפי המשיב וקיפוח זכויות המבקשת" (ס' 16 לבר"ע). לטענת המבקשת, "משהמומחה הסיר מחווה"ד הערכה של הזכויות המשמעותיות ביותר של הצדדים, ללא בקשת הוראות מביהמ"ש, כמו גם לא ביצע הערכת שווי ולו כאפשרות להכרעת כב' ביהמ"ש, בניגוד להצהרתו בכתב, מלמדת על משוא פנים" (ס' 18 לבר"ע). המבקשת טוענת כי התנהלות המומחה חמורה שבעתיים בהינתן שהוצג בפניו תחשיב שעשה המשיב עצמו בעת הנישואין בו העריך שווי זכויותיו בפירמה, תוך שהוא משתמש במרכיבים הקשורים לשיטת ה-DCF, וגוזר את שווי חלקו נכון לשנת 2016 בסך של 7 מיליון ₪ (ס' 17 לבר"ע).

ביהמ"ש קמא, בהחלטתו מושא הבר"ע, דחה מכל וכל את טענות המבקשת, תוך שהוא קובע כי בחווה"ד שהוגשה המומחה התייחס לכל נכסי הצדדים (ס' 9 להחלטה).

עיון בחוות דעת המומחה מגלה כי המומחה כלל בה פרק שלם הנוגע להערכת שווי זכויותיו של המשיב בפירמת רואי החשבון בה הוא שותף (מעמ' 45 לחווה"ד), במסגרתו התייחס באריכות לטענות המבקשת בעניין ונימק מדוע אינו מקבל את המתודולוגיה שהציגה להערכת השווי של נכס זה (ראו למשל בעמ' 48 לחווה"ד). טענת המבקשת לפיה המומחה הודה בחקירתו כי לא ביצע הערכת שווי לחלקו של המשיב בשותפות, אינה נכונה. עיון בחקירת המומחה לה מפנה המבקשת מגלה כי המומחה לא העיד כי נמנע מלבחון את חלקו של המשיב בפירמה אלא העיד שלא העריך את הזכויות על דרך של "להעריך את שווי הפירמה ומשם לגזור את שווי הזכויות שלו" ( כדרישת המבקשת) אלא ביצע את הערכת השווי לפי המוניטין האישי של המשיב וכושר ההשתכרות (ר' בעמ' 185 לפרוט'). במסגרת חוות הדעת התייחס המומחה אף לטענת המבקשת בקשר לאותה הערכת שווי שעשה המשיב עצמו בעת הנישואין ובה גזר את שוויו חלקו לשנת 2016 בסך של 7 מיליון ₪. כעולה מהמסמך המדובר (שצורף כמוצג י' לבר"ע) וכפי שציין המומחה בחוות-דעתו, מדובר במסמך פנימי שערך המשיב לצורך הערכת שוויו לאחר מותו . המומחה הסביר בחוות-דעתו מדוע הוא אינו סבור שהסכום הנקוב במסמך מצביע בהכרח על שוויו של המשיב בחייו ( עמ' 46 לחווה"ד). המבקשת רשאית לנסות ולשכנע את ביהמ"ש קמא במסגרת סיכומיה כי לאור חקירת המומחה בעניין זה, עליו לקבוע את שוויו של המשיב בפירמה באופן אחר ולא כקביעת המומחה.

1. לטענת המבקשת, המומחה שיתף פעולה עם המשיב בהסתרת מסמכים מפניה. לטענתה, גם בשלב הגשת חווה"ד, המומחה המשיך להסתיר חלק מן המסמכים שהובאו בפניו על-ידי המשיב ושימשו להכנת חוות הדעת, מבלי שציין כי הוא מחזיק בידיו מסמכים רלוונטיים נוספים ולא מצרפם. לטענת המבקשת, המומחה בחקירתו נתן גרסאות שונות להתנהלות זו ואף ניסה להטעות את ביהמ"ש קמא ואלו מעידים על משוא פנים מצדו.

ביהמ"ש קמא בהחלטתו דחה מכל וכל את טענות המבקשת בהקשר זה תוך שקבע כי "המומחה לא הסתיר מאומה. הוא קיבל לידיו מסמכים המתייחסים לענייניהם העסקיים של צדדי ג', פעל בשקיפות מלאה והניח את הבקשה לחשוף מסמכים אלו, להכרעת בית המשפט, כפי שאכן הוכרע לבסוף, בהחלטה שיפוטית ולא ע"י המומחה" (ס' 10 להחלטה מושא הבר"ע).

בעבר, ביום 14.9.2020, נדרשתי לבקשת רשות ערעור קודמת אותה הגישה המבקשת בקשר לחשיפת מסמכים שהועברו למומחה (רמ"ש 34366-08-20). ביום 10.5.20 פנה המומחה לצדדים בדרישה להמצאת שורה ארוכה של מסמכים (חלקם התבקשו משני הצדדים וחלקם מהמשיב בלבד). הצדדים העבירו למומחה את המסמכים שהתבקשו על ידו. דא עקא, בעוד שהמבקשת העבירה למשיב העתקי המסמכים שנמסרו על-ידה למומחה, המשיב נמנע מהעברת חלק מהמסמכים אותם העביר למומחה לידי המבקשת, בנימוק כי אותם מסמכים קשורים בשותפות בה הוא שותף עם צדדי ג', שאינם צד להליך המתנהל בין הצדדים, ולאור רגישות המידע שלטענתו כלול באותם מסמכים. בקשת המבקשת לפני ביהמ"ש קמא להורות כי היא רשאית לקבל לידיה את כל החומרים הללו נדחתה על-ידי ביהמ"ש קמא באותה העת, ועל כך הגישה המבקשת את בקשת רשות הערעור הקודמת. בהחלטתי שניתנה אז מצאתי לנכון לדחות את בקשת רשות הערעור, תוך שאני מציין כי בהחלטת ביהמ"ש קמא בעניין זה אין משום הפרה של הוראת המחוקק או מחוקק המשנה ולאחר שלא שוכנעתי כי ההחלטה מעוררת חשש לעיוות דין או במבחן התוצאה יש בהחלטה כדי לפגוע בזכויותיה של המבקשת בהליך המתנהל בביהמ"ש קמא. ציינתי כי אין בהחלטה כדי לקבוע כי עם הגשת חוות דעת המומחה לא תיחשף המבקשת למלוא המסמכים שהוגשו למומחה ושעליהם נסמך הוא לצורך עריכת חוות דעתו.

בסופו של דבר הוציא המומחה תחת ידו חוות דעת המונה כ-100 עמודים ולה צורפו כ-400 עמודי נספחים. במסגרת חוות דעתו פירט המומחה את המסמכים שהועברו לידיו על-ידי הצדדים (בעמ' 16-25) ועליהם הסתמך לצורך עריכת חוות דעתו.

מבקשת רשות הערעור, כמו גם מחקירת המומחה, עולה כי היו מסמכים שלא צורפו ע"י המומחה לחוות דעתו, אך לא נסתרה גרסת המשיב בתגובתו לפיה גם אלו צוינו במסגרת חוות הדעת (ס' 62 לתגובת המשיב לפני ביהמ"ש קמא) וכי המסמכים שלא צורפו לחוות הדעת היו אלו שנוגעים לצדדי ג' והם לא צורפו לאור המחלוקת שהייתה קיימת בין הצדדים ( כאמור, מחלוקת שלה היה ער המומחה והתעוררה עם המצאת המסמכים אליו ובשעה שטרם ניתנה חוות הדעת). ביום 22.7.21 ביקש ביהמ"ש קמא מהמומחה להבהיר אם בידיו מסמכים שנמסרו לו על-ידי מי מהצדדים שלא צורפו לחוות דעתו, אם נסמך עליהם ואם למיטב הבנתו מסמכים כאמור נוגעים לצדדי ג' וחשיפתם לצד שכנגד עלולה לפגוע בפרטיות צד ג' או לגרום לו נזק. בתשובתו לביהמ"ש קמא מיום 22.8.21 אישר המומחה הימצאותם של מסמכים, שחלקם שימשו לצורך גיבוש חוות הדעת ונימק את אי צירופם בגלל היותם נוגעים לצדדי ג' ושחשיפתם עלולה לפגוע בפרטיותם. בסופו של דבר, הכריע ביהמ"ש קמא במחלוקות בין הצדדים (המבקשת והמשיב) ונתן הוראות לגבי חשיפת המסמכים אותם ביקשה המבקשת (ראו החלטה מיום 21.2.2022). בנסיבות שתוארו, סבורני כי משנה הזהירות בו נקט המומחה שלא צירף את אותם מסמכים לחוות דעתו, לאור המחלוקת שהייתה קיימת בין הצדדים באותה העת לגביהם, והמתין להכרעת ביהמ"ש קמא בעניין , אינו מעיד על "משוא פנים" מצד המומחה, גם אם כל המסמכים הם כאלו שסופקו ע"י המשיב. המבקשת ממילא גם לא הצביעה על עיוות דין שנגרם לה מחשיפתם המאוחרת של המסמכים, וטרם חקירת המומחה על חוות דעתו.

1. המבקשת טענה כי המומחה נהג במשוא פנים עת דאג רק לזכות המשיב לשקיפות. בעניין זה טוענת המבקשת כי בעקבות פגישה שקיימה ביום 12.10.20 במסגרתה העלתה טענותיה והציגה מסמכים פנה אליה המומחה במכתב מיום 4.11.20 בו ביקש ממנה להעלות על הכתב את טענותיה בצירוף אסמכתאות על מנת שהמשיב יוכל להתייחס לטענות הללו. בכך שמר המומחה על האינטרסים של המשיב ולא נהג גזירה שווה ביחס לפגישותיו עם המשיב, כשלא ביקש ממנה התייחסות לטענות שהמשיב העלה בהן.

ביהמ"ש קמא בהחלטתו קבע כי טוב עשה המומחה שביקש ממנה להעלות את טענותיה על הכתב וכי "כאשר הדברים מתועדים מתקיימת שקיפות מלאה וכך ראוי שיהיה" (ס' 11 להחלטה מושא הבר"ע). קביעה זו של ביהמ"ש קמא לא הניחה את דעת המבקשת שטוענת במסגרת הבר"ע כי שגה ביהמ"ש קמא משלא לקח בחשבון את היעדר ההדדיות בעניין.

סבורני שתשובה לעניין זה נמצאת בחקירת המומחה בביהמ"ש קמא. המומחה העיד שביקש מהמבקשת להביא על הכתב את טענותיה באותה פגישה משום שאלו היו "שורה ארוכה של טענות, אינפורמציה, מידע, סיפורים, חשדות, דברים מאוד כבדים הטחתם עליו, מאוד" וכי במסגרת מינויו כחוקר היה צריך לבדוק אותן טענות. לעומת זאת, לגרסת המומחה, המשיב לא העלה טענות דומות כלפי המבקשת ו"הוא לא העלה טענות הוא נתן תשובות. יש הבדל בין טענה שהוא נתן במסגרת תשובה לשאלה שלי, לבין טענה שהוא העלה מיוזמתו" ולכן לא נדרש באותה העת להתייחסות מצד המבקשת לתשובות שניתנו ע"י המשיב (עמ' 160 לפרוט'). תשובה זו של המומחה מניחה את דעתי כי אף בעניין זה לא עלה בידי המבקשת להוכיח משוא פנים מצד המומחה.

1. המבקשת טענה כי ביהמ"ש קמא שגה כשביטל את המשמעות של התקשורת החד צדדית שניהל המומחה עם המשיב. לטענת המבקשת, לו היה המומחה נוהג באופן אובייקטיבי היה עליו לכתב את שני הצדדים לפניותיו ולקיים ערוץ תקשורת אחד, שקוף בפני שניהם.

ביהמ"ש קמא קבע בהחלטתו מושא הבר"ע כי המומחה אישר שהתכתב עם כל אחד מהצדדים בנפרד אבל "מאומה לא נעשה בהסתרה, כל ההתכתבויות הוגשו לביהמ"ש כך שהכל גלוי לצדדים וב"כ" (ס' 12 להחלטה).

המבקשת מאשרת את טענת המשיב וקביעת ביהמ"ש קמא לפיה ההתכתבות המומחה עמה, כמו עם המבקש, נעשתה בערוץ נפרד. די לי בכך כדי לקבוע כי לאור ההדדיות גם נוהל עבודה זה של המומחה אינו עולה כדי משוא פנים לטובת המשיב.

1. המבקשת טוענת כי המומחה פעל במשוא פנים חמור עת קיים התייעצות ותיאם עמדות עם המשיב מאחורי גבה. לתמיכה בטענה זו מציגה המבקשת התכתבות שערך המומחה עם המשיב , במסגרתה פנה המשיב למומחה ולעובדת משרדו, צירף טיוטה ראשונית של הערותיו לחוו"ד המומחה וציין כי כפי שסוכם עם עובדת המשרד "נתאם ישיבה לשם מעבר על טיוטת הערותיי. מאחר ומדובר בטיוטה ראשונה לפני ישיבה עמכם, אבקש שלא להעביר טיוטה זו לתובעת. לאחר מכן נשלח את מסמך ההערות הסופי". על סמך התכתבות זו טוענת המבקשת כי ניתן ללמוד על "שיטתיות של הסתרה מהמבקשת, ועל נוהל עבודה של סיכום דברים בחדר חדרים בין המשיב למומחה, כאשר רק לאחר תיאום העמדות מתפרסמים הדברים באופן רשמי ע"י המומחה" (ס' 34 לבר"ע).

גם בעניין זה לא מצאתי אינדיקציה למשוא פנים מצד המומחה. לאחר שהוגשה לצדדים טיוטת חוות דעת המומחה אפשר המומחה לשני הצדדים להגיש את הערותיהם לטיוטה. כעולה מתגובת המשיב לפני ביהמ"ש קמא, המבקשת, למרות אורכות שביקשה, החליטה בסופו של דבר לא להגיש את הערותיה לטיוטה. לפיכך, קיום פגישה בין המומחה לבין המשיב לשם מעבר על הערותיו אינה מעידה על משוא פנים, משום שהמבקשת לא הגישה הערות שלצורך בחינתן היה מקום שהמומחה יערוך עמה פגישה דומה. בקשת המשיב מהמומחה כי לא יחשוף בפני המשיבה נייר עבודה – טיוטה ראשונה של ההערות שערך ובטרם יערוך מסמך הערות סופי היא פנייה מהמשיב למומחה ובוודאי לא יוזמה של המומחה. ניתן להניח שבמסמך זה נכללו חלק מהערות המשיב כלפי חוות הדעת, אך לא כולן. בסופו של דבר מסמך הערות שגיבש את מלוא הערותיו של המשיב כלפי חוות הדעת גובש, נערך ונחשף ושני הצדדים נחשפו לטיוטת חווה"ד, שנשלחה לשניהם על-ידי המומחה, באותו המועד ( רוצה לומר – המומחה לא ביקש ולא קיבל הערות של המשיב לטיוטת חווה"ד טרם זו נשלחה גם למבקשת. הערות התבקשו, משני הצדדים, רק לאחר שליחת הטיוטה אליהם).

1. לטענת המבקשת המומחה העביר את שאלות ההבהרה שלה לחווה"ד להתייחסות המשיב על מנת לאפשר למשיב להשפיע על התשובות. ביהמ"ש קמא בהחלטתו מושא הבר"ע קבע כי אין בהתנהלות זו כדי להעיד על משוא פנים, שכן המומחה העביר לעיון שני הצדדים את שאלות ההבהרה שכל אחד מהצדדים שלח אליו ואת תשובותיו לשאלות. משהמבקשת מאשרת כי המומחה פנה לצדדים שניהם וביקש כי יגיבו כל אחד לשאלות ההבהרה של משנהו הרי שהמבקשת יכולה לטעון לכל היותר לנוהל עבודה חריג על פיו פועל המומחה, אבל לא למשוא פנים מצדו.
2. המבקשת טוענת כי ביהמ"ש קמא התעלם מכך שהמומחה הסתיר התכתבויות שנערכו בינו לבין המשיב למרות החלטת ביהמ"ש קמא מיום 9.1.22 המורה למומחה לצרף לתיק את מלוא ההתכתבויות שקיים עם המשיב. המומחה בחקירתו בביהמ"ש קמא העיד שלהבנתו קיים את ההחלטה וצירף את כל ההתכתבויות הקיימות ו"אם חסר משהו זה בשוגג" (עמ' 168 ש' 8 לפרוט'). אמירה זו של המומחה אינה עומדת בסתירה לגרסתו בהמשך לפיה לצורך מילוי אחר החלטת ביהמ"ש קמא בעניין זה של הגשת ההתכתבויות ביצע "הבחנה בין התכתבויות אימיילים לגבי עניינים שהם לא במהות חוות הדעת, לבין מסמכים שממילא כבר עברו ביניכם" (עמ' 170 ש' 25-27 לפרוט'). המבקשת מפנה בבקשת רשות הערעור למספר התכתבויות שלא צורפו במסגרת אותו אוגדן (ס' 40 לבר"ע). משמדובר בהתכתבויות שהיו אצל המבקשת עוד קודם לכן ומהמבקשת לא הצביעה על שום דבר שהובא במסגרת אותן התכתבויות שהיה למשיב אינטרס להסתירו – הרי שבאי צירופן של אותן התכתבויות באוגדן האחרון שהוגש ע"י המומחה ניתן לראות לכל היותר כשגגה מצדו אך לא מעשה מכוון שנועד להסתיר מעיניה דבר במטרה להיטיב עם המשיב, שממנו ניתן להסיק קיומו של משוא פנים מצדו.
3. המבקשת טוענת כי שגה ביהמ"ש קמא משהתעלם מכך שהמומחה קיבל מידע לצורך עריכת חווה"ד משותפתו לפירמה של המשיב (ולא מהמשיב עצמו) – מחקירת המומחה בביהמ"ש קמא עולה כי המומחה פעל כאמור לאור בקשת המשיב עצמו וכי לא ראה בכך כל בעיה. המבקשת לא טוענת כי היא פנתה למומחה בבקשה שקבלת מידע מסוים הנוגע אליה יתקבל ממי מטעמה וכי המומחה סירב לכך. המבקשת אינה טוענת כי אותו מידע שנמסר למומחה מטעם השותפה של המשיב לפירמה (להבדיל מהמשיב עצמו) לא היה נכון או מדויק. בנוסף, טענת המבקשת בעניין זה כלל לא הובאה במסגרת בקשתה לפסילת המומחה שהייתה לפני ביהמ"ש קמא. די לי בכך לשם דחייתה.
4. המבקשת טוענת כי שגה ביהמ"ש קמא משהתעלם מהעובדה כי תוכן חווה"ד מצביע על הטייה חמורה שקיפחה את זכויותיה באופן משמעותי: בכך שהנכס היקר ביותר של הצדדים – זכויות המשיב בפירמת רואי החשבון, לא נכלל בחווה"ד; המומחה שינה באופן דרמטי את היקף הסכום לו היא זכאית בגין פערי ההשתכרות בהשוואה בין טיוטת חווה"ד לבין חווה"ד שהוגשה; המומחה התעלם בחוו"ד מבונוס בסך של 1.2 מיליון ₪ שקיבל המשיב מהפירמה שלו עבור שנת 2018 ועוד.

התייחסתי כבר בפרק א' לעיל לכך שלא מצאתי ממש בטענת המבקשת לפיה "לא נכללה בחווה"ד" קביעת שווי זכויות המשיב בפירמת רואי החשבון. כאמור, המומחה קבע כפי הבנתו המקצועית את השווי של הזכויות הללו, לפי מתודולוגיה מסוימת שאינה מקובלת על המבקשת ובשיעור שאינו מניח את דעתה. לא מדובר בטעם לפסילת המומחה. גם באשר ליתר טענות המבקשת כאן המכוונות לתוכן חווה"ד – אין בכוונתי לעבור על 100 העמודים אותם מונה חוות הדעת, 90 עמודי חקירתו ועוד עשרות העמודים של התשובות שסיפק לשאלות ההבהרה שנשלחו אליו בשביל לבחון אם מסקנת המומחה בעניין זה מסתברת אם לאו. מדובר בתפקידה של הערכאה הדיונית. על פי הפסיקה, טענות המבקשת בהקשר זה הנוגעות לנכונותה ומשקלה של חוות הדעת אינן מהוות נימוק לפסילת מומחה או פסילת חוות הדעת (ראו לדוגמא ת"א (ירושלים) 1577/97 - אחמד חזין נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ. תק-מח 2001(1), 11509 ,עמ' 11511 וכן ראו ת"א (ירושלים) 1425/98 - איברהים ג'בר נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, תק-מח 2000(2), 29140 ,עמ' 29141). ההכרעה נתונה, בסופו של יום, לבית המשפט עפ"י מכלול הראיות שבפניו, כאשר בית המשפט רשאי לדחות מסקנתו של המומחה או לאמץ חלקים מחוות דעתו.

סוף דבר

לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

משלא התבקשה תשובה – אין צו להוצאות.

העירבון, על פירותיו, יוחזר למבקשת באמצעות באת כוחה.

מתיר פרסום ההחלטה במתכונת בה נחתמה (בהיעדר שמות הצדדים ופרטים מזהים אחרים).

ניתנה היום, ו' חשוון תשפ"ג, 31 אוקטובר 2022, בהעדר הצדדים.