ביהמ"ש המחוזי חיפה, שופט אמיר טובי: גז"ד לנאשם שהורשע בשתי עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, איומים ועוד כנגד אשתו לשעבר (ת"פ 35871-07-20)

בית המשפט המחוזי בחיפה
ת"פ 35871-07-20 מדינת ישראל נ' אבו רומי (עציר)	19 יולי 2022

לפני כבוד השופט אמיר טובי, שופט בכיר
המאשימה		מדינת ישראל
נגד
הנאשם		עאטף אבו רומי, ת"ז 026172577 (עציר)

<#2#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה: עו"ד ראיד רחאל

ב"כ הנאשם: עו"ד ליאור בר-זהר (מטעם הסנגוריה הציבורית)

הנאשם באמצעות הליווי

בניו של הנאשם

<#5#>

גזר דין

ההליך כתב האישום

1. ביום 9.3.2022 הורשע הנאשם, לאחר ניהול הוכחות, בעבירות שלהלן - חבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"); חבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין; תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיפים 382+380(ג) לחוק העונשין; החזקת סכין שלא כדין, עבירה לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין; איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין; וגניבה, עבירה לפי סעיפים 383(א)(1)+384 לחוק העונשין.

2. עובדות כתב האישום נסקרו במסגרת הכרעת הדין, אך מפאת חשיבותן אפרט אותן להלן בשנית.

3. הנאשם והמתלוננת, ילידת 1976, היו נשואים זה לזו משנת 1995 ועד לשנת 2011 ולהם שלושה ילדים משותפים. לאחר גירושיהם ועד ליום 17.1.2020 המשיכו השניים לנהל קשר זוגי והמתלוננת התגוררה לסירוגין בביתו של הנאשם שבטמרה. במקביל, לאחר גירושיו מהמתלוננת, נישא הנאשם בשנית לאריג' אבו רומי (להלן: "אריג'"), שהתגוררה אף היא בביתו, ולהם ילד משותף שחי יחד עמם.

4. ביום 17.1.2020 התקשר הנאשם למתלוננת, בעודה במקום עבודתה, ודרש לקבל את משכורתה. משסירבה, שלח הנאשם לטלפון הנייד של המתלוננת הודעות קוליות רבות בהן איים לפגוע בה בכוונה להפחידה. בין היתר, שלח הנאשם למתלוננת את ההודעות הבאות: "הפיצוץ הגדול יגיע"; "נשבע לך, הלילה תראי... מה שבחיים לא ראית, נשבע באלוהים"; "יא בת של כלב, יא בת של חזיר, אני אראה לך... תעופי"; "אלוהים, אל תחזרי לבית, בשבילך אל תחזרי, הכבוד שלך בזין שלי"; "אני אראה לך מה זה, תחזרי הביתה ואראה לך מה זה, תבואי"; "נשבע באלוהים, אני אחנך אותך, אני אוציא לך את העדשה מהעין שלך, אני אראה לך".

5. בהמשך למתואר לעיל חזרה המתלוננת ממקום עבודתה לביתו של הנאשם ונרדמה בחדרה. בשעות אחר הצהריים דפק הנאשם על דלת החדר והעיר אותה, ומשפתחה לו את הדלת נכנס הנאשם לחדרה של המתלוננת ונעל אחריו את הדלת. בעודו נועל נעלי עבודה גבוהות, בעט הנאשם בפניה של המתלוננת, הכה אותה בפניה באגרופים והפיל אותה לרצפה. בהמשך, ניגש הנאשם למתלוננת בעודה שכובה על הרצפה, דרך על בטנה ובעט בה. המתלוננת הצליחה להתרומם, אך אז הטיח הנאשם את ראשה בקיר והיא שוב נפלה לרצפה, שאז תפס הנאשם בשיערה, הרים אותה וירק בפניה. במהלך האירועים המתוארים פתח הנאשם מספר פעמים את דלת החדר, יצא החוצה למספר דקות וחזר חזרה. כשחזר לחדר בפעם האחרונה, תפס הנאשם בחולצתה של המתלוננת וסובב אותה סביב צווארה, באופן שחנק אותה באמצעות החולצה. בשלב זה נכנסה אריג' לחדר וניסתה להרחיק אותו מעל המתלוננת. בתגובה שחרר הנאשם את אחיזת החנק בחולצת המתלוננת והכה הן את אריג' והן את המתלוננת. הנאשם הוסיף וירק על המתלוננת, פתח את פיה וירק לתוך פיה, וחדל ממעשיו רק משום שאריג' סייעה למתלוננת לברוח מהבית דרך החלון.

כתוצאה ממעשי הנאשם שפורטו לעיל, נגרמו למתלוננת נפיחות בעין שמאל עם סימנים שחורים, דימום בפניה ובפיה, אדמומיות בצווארה וכן דימום וגינלי.

לאחר אותם מעשים, עזבה המתלוננת את הנאשם ואת ביתו והתגוררה במקומות אקראיים עד שעברה להתגורר בדירה שכורה בטמרה.

6. בימים שקדמו ליום 24.6.2020, ובמיוחד ביום 23.6.2020, שלח הנאשם לטלפון הנייד של המתלוננת הודעות ס.מ.ס רבות בהן דרש ממנה לחזור להתגורר בביתו, בציינו כי הוא מתבייש בה. בנוסף, איים הנאשם על המתלוננת בכוונה להפחידה בכך שכתב לה בהודעות "הגבר צריכים להיכנע לו, את תחזרי לבית ותחיי את הימים שנשארו לך"; "וואלק חזירה... באלוהים את תתחרטי... אם לא תחזרי כמו עז". במענה כתבה המתלוננת לנאשם ביום 23.6.2020 "תשמע, חזרה אני לא חוזרת. תחיה לבד. גם אם תשלח כל המכובדים"; "לא חוזרת, תבין"; "מספיק".

7. ביום 24.6.2020, בסמוך לפני השעה 07:50, יצאה המתלוננת מהדירה אותה שכרה וצעדה לבדה לכיוון רכבה שחנה בסמוך, כדי לנסוע למקום עבודתה. בעודה מתקרבת לרכבה, הגיע למקום הנאשם כשהוא נוהג במהירות ברכב מסוג יונדאי המצוי בחזקתו. הנאשם התנגש עם הרכב במכוון במתלוננת וכתוצאה מכך היא הוטחה לקרקע. זאת, בכוונה להטיל בה נכות או מום או לגרום לה חבלה חמורה. המתלוננת לא הצליחה לקום, חשה בכאבים עזים וצעקה לעזרה. אזי יצא הנאשם מהרכב כשבידיו סכין וניגש למתלוננת השכובה על הקרקע על צדה ללא יכולת להימלט. הנאשם אחז בסכין בשתי ידיו ודקר את המתלוננת באמצעותה בחלקי גופה השונים, בעודה צורחת מכאבים. הנאשם דקר את המתלוננת פעמיים בחזה משמאל, פעמיים בזרוע שמאל, בעכוז שמאל, בירך שמאל, מספר פעמים בבטן, בעכוז ימין, בירך ימין, כשבכוונתו להטיל בה נכות או מום או לגרום לה חבלה חמורה.

רק לאחר שהגיעה למקום שכנתה של המתלוננת למשמע צעקותיה, חדל הנאשם ממעשיו, ובעודו מותיר את המתלוננת מתבוססת בדמה על הקרקע, נטל ונשא ללא הסכמתה את מכשיר הטלפון הנייד שלה מתוך תיקה ונמלט מהמקום ברכב. שכנים נוספים שהגיעו למקום הזעיקו אמבולנס שפינה את המתלוננת לבית החולים.

כתוצאה ממעשי הנאשם, נותחה המתלוננת ואושפזה בבית החולים משך שישה ימים.

8. לאחר שהנאשם כפר בעובדות כתב האישום, התקיימו בתיק מספר ישיבות הוכחות, במהלכן נשמעו עדי התביעה ואף מספר עדי הגנה, לרבות הנאשם עצמו, ובסופו של דבר הורשע הנאשם ביום 9.3.2022 בכלל העבירות שיוחסו לו.

9. לאחר הכרעת הדין, נעתרתי לבקשת המאשימה והוריתי לשירות המבחן לערוך תסקיר לנפגעת העבירה לפי סעיף 187(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982. אלא שביום 2.5.2022 הודיע שירות המבחן כי לאחר שיצר קשר טלפוני עם המתלוננת לצורך תיאום מפגש עמה, היא מסרה כי אינה מעוניינת שיוגש אודותיה תסקיר נפגע עבירה.

ראיות לעונש

10. במסגרת הראיות לעונש הגישה המאשימה את תדפיס רישומו הפלילי של הנאשם (מע/1), ממנו עולה כי לחובתו חמש הרשעות קודמות, ובכללן מספר הרשעות בעבירות אלימות וכן ניסיון לתקיפת בת זוג ואיומים. כן הוגשו כתב אישום בתיק 32607-03-18 שהתנהל כנגד הנאשם בבית משפט השלום בעכו וגזר הדין שניתן באותו תיק (סומנו במקובץ מע/2). אותו כתב אישום ייחס לנאשם הפרת צו בית משפט שנועד להגן על המתלוננת. בגזר הדין שניתן בגדר התיק הנ"ל ביום 27.5.2019 הוטלו על הנאשם, בין היתר, 4 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור משך 3 שנים העבירה בה הורשע או עבירת איומים ויורשע בגין אחת מהן. בנוסף, הוגשו כתב אישום מתיק 24540-10-13 שהתנהל אף הוא בבית משפט השלום בעכו וגזר הדין שניתן בו (סומנו במקובץ מע/3). באותו כתב אישום יוחסו לנאשם עבירת איומים וכן תקיפה סתם כלפי המתלוננת.

בנוסף, הוגשו מטעם המאשימה חמש החלטות שניתנו במועדים שונים על ידי בית המשפט לענייני משפחה בקריות, במסגרת בקשות אותן הגישה המתלוננת להוצאת צווי הגנה כנגד הנאשם (הוגשו וסומנו במקובץ מע/4). למותר לציין כי בית המשפט נעתר לכל הבקשות והוציא צווי הגנה כנגד הנאשם, כאשר האחרון שבהם, מיום 12.2.2020, ניתן בין האירוע הראשון לאירוע השני המפורטים בכתב האישום בתיק דנא.

11. מטעם ההגנה לא הוגשו כל ראיות לעונש.

טיעוני הצדדים לעונש

12. במסגרת טיעוניה לעונש, טענה המאשימה כי הנאשם נהג במתלוננת באורח שיטתי באלימות, אכזריות והשפלה, הן פיזית, הן כלכלית והן רגשית. שיא התנהגותו כאמור היה במעשיו ביום 24.6.2020, שאז פעל כלפיה בקור רוח, ללא כל חמלה אנושית, תוך התעלמות מזעקותיה. נאמר כי מעשיו של הנאשם היו כפסע מניסיון רצח של המתלוננת ומצדיקים השתת ענישה מחמירה בצורה יוצאת דופן, שיהא בה ביטוי לשאט הנפש המתעוררת למול מעשיו.

13. המאשימה ביקשה לקבוע שני מתחמי ענישה נפרדים לאירועים, זה מחודש ינואר 2020 וזה מחודש יוני 2020, בהיותם אירועים נפרדים. בגין האירוע הראשון מחודש ינואר 2020 ביקשה המאשימה לקבוע מתחם ענישה הנע בין 18 ל-36 חודשי מאסר בפועל, ואילו בגין האירוע שהתרחש בחודש יוני 2020 ביקשה לקבוע מתחם ענישה שבין 15 ל-20 שנות מאסר בפועל.

14. במסגרת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירות ביקשה המאשימה להביא בחשבון את התכנון שקדם לשני האירועים ואשר התבטא באיומיו המפורשים של הנאשם כלפי המתלוננת. לא זו בלבד, אלא שהנאשם הביע את כוונותיו לפגוע במתלוננת ואכן מימש את איומיו בכך שפגע בה בשני המקרים. בנוסף, באירוע מחודש יוני הגיע הנאשם כשהוא מצויד בסכין, כשהוא נוהג במהירות ברכב, כך שהן הדריסה והן הדקירות שבוצעו כלפי המתלוננת נעשו באופן מתוכנן מראש.

עוד ביקשה המאשימה להביא בחשבון את הנזק הפיזי והנפשי שנגרם למתלוננת כתוצאה ממעשיו של הנאשם, תוך שצוין כי אין בעובדה שבסופו של דבר לא נערך תסקיר קורבן כדי להקהות במאומה מחומרת הפגיעה במתלוננת. בהקשר זה ציינה המאשימה כי תחילה הביעה המתלוננת הסכמה לעריכת תסקיר קורבן, אך בהמשך חזרה בה מהסכמתה ואף העדיפה שלא לשתף פעולה עם הליך הטיעון לעונש ולא להגיע למסירת עדות בבית המשפט במסגרת הטיעונים לעונש או הגשת תצהיר נפגע. נאמר כי בהתנהלות זו של המתלוננת יש לראות משום תוצאה של הנזקים שגרם הנאשם למתלוננת ולמרקם המשפחתי שלה ולנטלים והלחצים שהופעלו עליה. בנוסף הפנתה המאשימה, לעניין הנזקים, לתיעוד הרפואי שהוגש ביחס לפגיעות שנגרמו למתלוננת.

15. באשר לקביעת העונש בתוך המתחם, ביקשה המאשימה לגזור את עונשו של הנאשם קרוב לרף העליון של כל אחד מהמתחמים המבוקשים. זאת, נוכח עברו הפלילי המכביד, הכולל הרשעות בעבירות אלימות ואיומים, וכן בשים לב לכך שהנאשם לא נטל כל אחריות על מעשיו, אלא נהפוך הוא, ניצל את ההליך המשפטי ככל יכולתו כדי להוסיף ולהכפיש את שמה של המתלוננת ולפגוע בה. בנוסף, התבקש בית המשפט להפעיל את המאסר המותנה בן 4 חודשים, התלוי ועומד כנגד הנאשם, באופן מצטבר לעונש שיוטל עליו בתיק דנא וכן להשית עליו מאסר מותנה מרתיע, פיצוי כספי גבוה והולם למתלוננת ופסילת רישיון הנהיגה שברשותו לתקופה ממושכת.

16. ב"כ הנאשם ציין בפתח טיעוניו לעונש כי מדבר במי שטוען לחפותו ולכן אינו משמיע דברי חרטה והבעת צער במסגרת הטיעונים לעונש.

17. בהתייחס לאירוע הראשון, טען ב"כ הנאשם כי מתחם הענישה צריך לנוע בין עונש צופה פני עתיד למספר חודשי מאסר בפועל. אשר לאירוע השני, נטען כי מתחם הענישה לו עתרה המאשימה, הנע בין 15 ל-20 שנות מאסר, הינו מופרך ולא בכדי לא גובה בפסיקה. נטען כי מופרכות עמדתה של המאשימה מתבטאת בכך שלדידה עדיף היה להיות מורשע בעבירת הריגה, שאז הייתה טוענת למתחם דומה. הסנגור טען כי אכן התמזל מזלה של המתלוננת והאירוע לא הסתיים בקיפוח חיים, אך זה היה גם מזלו הטוב של הנאשם ויש ליתן לכך ביטוי בגזירת העונש.

18. לטענת ההגנה, לא הוכח בענייננו כי למתלוננת נגרם נזק כלשהו, לא פיזי ולא נפשי כתוצאה מהאירוע הראשון. צוין כי הטענות לנזק מסתמכות אך ורק על אמרותיה של המתלוננת ולא ניתן לייחס להן משקל של ממש. לו רצתה המאשימה לבסס טענה לנזק משמעותי, הייתה מתכבדת וממציאה תיעוד רפואי המצביע על נזק פיזי או נפשי.

19. בהתייחס לנסיבות האירוע השני, טען הסנגור כי מדובר באירוע שנמשך זמן קצר בלבד, כאשר הדקירות ברובן לא היו בפלג הגוף העליון, ולכן לא בכדי לא יוחס לנאשם ניסיון רצח, שכן גם המאשימה הבינה כי לא מדובר בניסיון לשלול חיים. כמו כן, טען הסנגור כי האירוע לא היה כרוך בתכנון מוקדם נוכח הסמיכות בין מקום מגוריו של הנאשם לדירה אותה שכרה המתלוננת. לשיטת ההגנה, מתחם הענישה ההולם בגין אירוע זה נע בין 3 ל-6 שנות מאסר.

20. אשר לגזירת עונשו של הנאשם בתוך המתחם, טען בא כוחו כי אמנם לשולחו עבר פלילי, אך זה אינו מכביד שכן הוא מעולם לא ריצה מאסר ממושך. לעניין צווי ההגנה, נטען כי מדובר בצווים שניתנו כולם במעמד צד אחד, מבלי שנשמעה גרסתו של הנאשם. בנסיבות, סבור הסנגור כי יש לגזור את העונש ברף התחתון של המתחמים להם עתר.

דברו האחרון של הנאשם

21. בדברו האחרון התייחס הנאשם לסתירות שהתגלו לדבריו בעדותה השקרית של המתלוננת. לשיטתו, הוא חף מפשע ולכן אין להטיל עליו כל עונש. כאשר התבקש הנאשם להתמקד בעניין העונש, טען כי צווי ההגנה שהוצאו נגדו הוצאו באמתלות שווא ונועדו להזיק לו ולפגוע בו.

דיון והכרעה

מספר האירועים בהם מדובר

22. בקביעת מתחם העונש ההולם, על בית המשפט להתחשב בערכים החברתיים שנפגעו מביצוע העבירות, במידת הפגיעה בערכים אלו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירות. קביעתו של מתחם העונש ההולם, המגלם הכרעה ערכית, מתבצעת בהתאם לעיקרון ההלימה, קרי קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה ומידת אשמו של הנאשם לבין העונש המוטל עליו.

23. השלב הראשון בגזירת הדין, כאשר עסקינן במספר עבירות, הינו בחינת השאלה באם מדובר בעבירות המהוות אירוע עברייני אחד או שמא מספר אירועים. בהתאם לסעיף 40יג(ב) לחוק העונשין, מקום בו הרשיע בית המשפט נאשם בכמה עבירות המהוות כמה אירועים, ייקבע מתחם עונש הולם לכל אירוע בנפרד ולאחר מכן רשאי בית המשפט לגזור עונש כולל לכל האירועים או עונש נפרד לכל אירוע, כפי שימצא לנכון.

בבואו לקבוע באם מדובר באירוע עברייני אחד או במספר אירועים, על בית המשפט לבחון אם העבירות הנידונות מקיימות ביניהן קשר ענייני הדוק עד כדי שיש לראות בהן אירוע אחד (ראו בנדון: ע"פ 2240/21 מדינת ישראל נ' שמואל חיים שחר (8.1.2021)).

24. בענייננו, כתב האישום כולל שני אירועים נפרדים ונבדלים זה מזה. האירוע האחד, שהתרחש בחודש ינואר 2020, החל במשלח הודעות מאיימות מאת הנאשם למתלוננת והסתיים בתקיפתה בפרץ אלימות אכזרי בביתו של הנאשם. בגין אירוע זה הורשע הנאשם בעבירת איומים ותקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות.

האירוע האחר, החמור מבין השניים, התרחש ביום 24.6.2020 וגם לו קדמו הודעות מאיימות שנשלחו במסרונים מאת הנאשם למתלוננת. שיאו של האירוע היה בפגיעה מכוונת של הנאשם באמצעות רכבו במתלוננת, ולאחר שנפלה על הקרקע, דקירתה מספר דקירות באיברים שונים בגופה, תוך גרימת חבלות חמורות לגופה שהצריכו אשפוזה משך ששה ימים. האירוע הסתיים בגניבת הטלפון הנייד השייך למתלוננת. בגין אירוע זה הורשע הנאשם בעבירת איומים, חבלה בכוונה מחמירה (שתי עבירות), החזקת סכין שלא כדין וגניבה.

על אף שמדובר בעבירות שנעשו כלפי אותה מתלוננת, אני סבור כי מדובר באירועים שונים ונבדלים זה מזה כפי שצוין לעיל. העבירות בשני האירועים בוצעו בזירות שונות, במועדים שונים ובדרכים שונות, כך שאין לקבוע כי בין האירועים מתקיים קשר ענייני הדוק המצדיק להתייחס אליהם כאל אירוע עברייני אחד.

לפיכך, יש בכוונתי לקבוע מתחמי ענישה נפרדים לכל אירוע, ולאחר מכן לגזור על הנאשם עונש כולל בגין שניהם.

קביעת מתחמי הענישה - כללי

25. בטרם אדרש לבחון את הנסיבות הקשורות בביצוע העבירות מושא שני האירועים, אני רואה לציין כי מדובר בעבירות חמורות ביותר, שיש להטיל בגינן עונש מחמיר ומרתיע. בית המשפט עמד במספר רב של הזדמנויות על מדיניות הענישה המחמירה שיש לנקוט בעבירות אלימות הנעשות בידי גברים כלפי נשותיהם, תוך שצוין כי היקפה המצער של תופעה זו מחייב הטלת עונשים מרתיעים שיבטאו את סלידתו של בית המשפט הימנה ואת חוסר נכונותו להשלים עמה (ראו לדוגמה: ע"פ 5307/17 פלוני נ' מדינת ישראל (12.7.2018); ע"פ 7701/14 אלטייב נ' מדינת ישראל (16.5.2016); ע"פ 1474/14 פלוני נ' מדינת ישראל (15.12.2015)).

בע"פ 375/22 מדינת ישראל נ' באסל (10.2.2022) הפנה בית המשפט העליון להחלטה שניתנה ברע"פ 340/21 מסרי נ' מדינת ישראל (28.1.2021), שם נאמר כי:

"כפי שהודגש לא אחת, יש לנקוט במדיניות ענישה מחמירה ומרתיעה כלפי עבירות אלימות במשפחה ואלימות בין בני זוג בפרט - על מנת למגר תופעה נפסדת זו. זאת, בין היתר לנוכח הקושי הקיים לעתים בחשיפת עבירות אלו; המבוצעות בהסתר מאחורי מפתן הדלת; הפגיעה הקשה שהן מסבות לתחושת הביטחון של בני המשפחה - וקורבנות המעשים בפרט; והחשש מהסלמת המעשים באופן העלול אף לסכן את חיי בני המשפחה, ובהם בת זוגו של התוקף".

עוד הוסיף בית המשפט באותו פסק דין את הדברים הבאים:

"על בית המשפט להוסיף ולפעול כמיטב יכולתו במאמציו למיגור תופעה קשה זו - כך במישור הרתעת העבריין עצמו, וכן במישור הרתעת הרבים. בגדר זאת, אל לקביעות הנוקבות הנכללות בפסיקת בית משפט זה, שחלקן הוזכרו לעיל, להיוותר בגדר רטוריקה בלבד".

בע"פ 3011/17 פרץ נ' מדינת ישראל (31.1.2019) נאמר כי:

"בית משפט זה עמד, וחזר ועמד, על החשיבות העליונה של מיגור תופעת האלימות נגד נשים על ידי בני זוגן, בין השאר באמצעות ענישה מחמירה ובלתי מתפשרת. לפני למעלה מעשור ציין השופט אדמונד לוי ז"ל את הדברים הבאים:

'חדשות לבקרים אנו מתבשרים על גבר נוסף שחבל בבת זוגו, ולא מעטים הם המקרים שהתקיפות הסתיימו במותה של הקורבן. את הרוח הרעה הזו יש לעקור מן השורש, ומקום שהסברה וחינוך לא עושים את שלהם, מצווה בית המשפט לתרום את תרומתו בדרך הענישה שינהיג (ע"פ 618/06 מדינת ישראל נ' פלוני [פורסם בנבו] (19.3.2007)'.

חברתי, השופטת ענת ברון, ביטאה רעיון דומה בדברים נכוחים שנכתבו זה לא מכבר:

'ההיקף הוא עצום, ועם זאת - את סימני האלימות נושאת כל אחת מקורבנות האלימות על גופה, בבשרה ובנפשה כשהיא לגמרי לבדה. ולא פעם כאשר היא כבר מוצאת בתוכה את תעצומות הנפש הדרוכים שלה על מנת למלט נפשה מהמתעלל, היא מוצאת שחצי ביקורתה של המשפחה והסביבה הקרובה מופנים דווקא כלפיה. במצב דברים זה, נשים רבות נתקלות בקושי ממשי לגדוע את מעגל האלימות נגדן ואף להתלונן לא יעזו. ענישה הולמת ומרתיעה בעבירות מסוג זה כבמקרה דנן, יש בה משום הכרה בהשפלה ובמצוקה הנוראה שחווה אישה הנתונה לדיכוי ואלימות מצד בן זוגה; כמו גם העלאת המודעות לתופעה של אלימות נגד נשים, שהיקפה כאמור ניכר ומדאיג (ע"פ 1474/14 פלוני נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (15.12.2015))'.

ואכן, השנים חולפות, נדמה לנו שאנו צועדים קדימה לעבר עולם מתקדם ושוויוני יותר, ואולם לדאבון הלב, בתחום האלימות נגד נשים מצד בני זוגן וקרוביהן עולם כעוולתו נוהג. במצב דברים זה, ענישה מחמירה נגד בני זוג אלימים הייתה ועודנה צורך השעה ועובדה מצערת זו מפחיתה את המשקל שניתן לייחס לשיקולי ענישה אחרים, כדוגמת נסיבותיו האישיות של המערער".

26. הדברים שנאמרו בפסק הדין הנ"ל מלפני מספר שנים עומדים במלוא עוזם גם כיום. למגינת הלב, על אף הענישה המחמירה בה נקט בית המשפט, היקף אירועי האלימות נגד נשים לא פחת ואף דומה כי הוא הולך וגדל עם חלוף השנים. מתחילת השנה ועד לראשית חודש יולי נרצחו בחברה הערבית לבדה שבע נשים. בממוצע אשה מדי חודש. כולן צעירות, בתחילת חייהן, חלקן נרצחו בביתן, מקום שאמור להיות מקום מבטחים בעבורן, לכולן היו חלומות, מאוויים ותכניות לעתיד שנגדעו באכזריות. זהו נתון קשה שצריך לשמש תמרור אזהרה מהדהד הן לרשויות האכיפה, הן לרשויות הרווחה, הן לעוסקים במלאכת ההסברה והחינוך, והן לראשי הציבור על מנת שיעשו כל שניתן כדי למגר תופעה זו. תפקידו של בית המשפט במלחמת חורמה זו מתבטא בהחמרת הענישה באופן משמעותי. בענייננו, המתלוננת אמנם לא קיפחה חייה בעקבות מעשיו הנתעבים של הנאשם, אך רק כפסע היה בינה לבין המוות. הנאשם כיוון את הסכין לאיברים חיוניים בגופה של המתלוננת שהפגיעה בהם מסכנת חיים ברמת הסתברות גבוהה. כך הדקירה בחזה משמאל (שתי דקירות) ומספר דקירות בבטן. רק יד המזל היא זו שהובילה לכך שהמתלוננת לא התווספה לאותה רשימה אומללה של נשים שנרצחו, כאמור. בנסיבות, יש להתייחס במלוא החומרה למעשיו הבזויים והמקוממים של הנאשם.

קביעת מתחם העונש ההולם ביחס לאירוע הראשון

27. הערכים המוגנים שנפגעו מביצוע עבירות האלימות מושא האירוע הראשון, בהן הורשע הנאשם, הם שלמות גופה וביטחונה של המתלוננת, תחושת הביטחון האישי שלה וכבודה כאדם. בעבירות האיומים פגע הנאשם בערך המוגן של שלוות נפשה של המתלוננת, שכן במעשיו הוא התכוון להפחידה ולהטיל עליה מורא.

28. בנסיבות הקשורות בביצוע עבירות האלימות המתוארות באירוע הראשון, אני רואה לציין את הנזק שנגרם למתלוננת וזה שצפוי היה להיגרם לה מביצוע אותן עבירות. כן הבאתי בחשבון את האכזריות, האלימות וההתעללות של הנאשם במתלוננת, כפי שבאו לידי ביטוי במעשיו המתוארים בכתב האישום. הנאשם חזר לביתו, נכנס לחדר בו ישנה המתלוננת והפליא בה את מכותיו באכזריות וללא רחם. הלה בעט במתלוננת בפניה כשהוא נועל נעלי עבודה גבוהות, הכה אותה בפניה באגרופים, הפיל אותה לרצפה, דרך על בטנה ובעט בה. לאחר שהצליחה להתרומם, הטיח הנאשם את ראשה של המתלוננת בקיר ושוב הפילה לרצפה. בשלב כלשהו תפס הנאשם בחולצתה של המתלוננת, סובב אותה סביב צווארה וחנק אותה באמצעות החולצה. רק בעקבות התערבותה של אשתו השנייה אריג' חדל הנאשם ממעשיו. בהמשך סייעה אריג' למתלוננת להימלט מביתו של הנאשם דרך החלון ובכך לחלץ את נפשה.

29. מעשי האלימות של הנאשם כלפי המתלוננת לא פסקו משום שחס עליה או הבין לפתע את הפסול שבמעשיו, אלא משום שהמתלוננת הצליחה למלט עצמה מביתו ולמצוא מחסה בבית השכנים. אילולא תושייתה, אין לדעת כיצד היה מסתיים אותו אירוע.

30. מעבר לנזק הפיזי שנגרם למתלוננת בעקבות האירוע הראשון, יש להניח כי נותרו גם צלקות בנפשה שאין להקל בהן ראש. מדובר במי שהייתה קורבן לאלימות משתלחת וחסרת מעצורים מצד הנאשם בעודה מצויה בביתה ובחדרה, שאמור היה להיות גם מבצרה.

31. העובדה שלמעשי התוקפנות של הנאשם קדמו איומים מילוליים שנשלחו במסרונים לטלפון של המתלוננת, מלמדת על כך שלא מדובר בהתפרצות כעס רגעית, אלא במעשה מכוון ומתוכנן, כשהנאשם נחוש לפגוע במתלוננת, לחבול בה ולהשפילה.

32. בחינת מדיניות הענישה הנוהגת מלמדת כאמור על מגמת החמרה בעבירות אלימות הנעשות על ידי גברים כנגד בנות זוגם. בפסק דין מהעת האחרונה שניתן בע"פ 375/22 שצוין לעיל, מדובר היה במערער אשר תקף את אשתו במכות אגרוף בפניה, בראשה ובידה ואף ניסה לדקור בן משפחה אחר באזור בטנו. המערער הורשע, בין היתר, בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות וניסיון פציעה בנסיבות מחמירות. בית המשפט המחוזי קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 13 ל-40 חודשי מאסר בפועל וגזר על הנאשם 18 חודשי מאסר בפועל לצד עונשים נלווים. בית המשפט העליון, בערעור שהונח בפניו, החמיר את עונש המאסר בפועל והעמידו על 30 חודשי מאסר. לא נעלמה מעיניי העובדה כי באותו מקרה מדובר היה בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לצד עבירות חמורות נוספות, שלא כפי ענייננו.

בע"פ 8337/20 פלוני נ' מדינת ישראל (3.5.2021) נדחה ערעורו של מי שהורשע בניסיון להצתה, תקיפה הגורמת לחבלה ממשית בנסיבות מחמירות ואיומים. באותו מקרה מדובר במי שתקף את פרודתו ופצע אותה בראשה ובצווארה, ובשלב מסוים שפך מכלים של שמן בסלון בו שהו השניים וניסה להציתו, אך ללא הצלחה. בית המשפט המחוזי גזר על הנאשם 18 חודשי מאסר בפועל לצד עונשים נלווים. ערעורו של הנאשם על חומרת העונש נדחה כאמור.

עוד לעניין מדיניות הענישה הנוהגת ניתן ללמוד מפסקי הדין שניתנו ברע"פ 7887/20 עאבדין נ' מדינת ישראל (10.1.2021); רע"פ 1536/20 פלוני נ' מדינת ישראל (1.3.2020) ורע"פ 3463/15 פלוני נ' מדינת ישראל (21.5.2015).

33. לצד עבירות האלימות בהן הורשע הנאשם באירוע הראשון יש להביא בחשבון גם את עבירות האיומים, שאין להקל בהן ראש.

34. על יסוד מקבץ האמור, אני קובע כי מתחם הענישה ביחס לאירוע הראשון נע בין 18 ל-36 חודשי מאסר.

קביעת מתחם העונש ההולם ביחס לאירוע השני

35. האירוע השני הוא החמור מבין שני האירועים מושא כתב האישום. עבירות האלימות שנעשו בגדרו על ידי הנאשם פגעו בערכים המוגנים של שלמות גופה וביטחונה של המתלוננת, תחושת הביטחון האישי שלה וכבודה כאדם. עבירות האיומים פגעו בערך המוגן של שלוות נפשה של המתלוננת, עבירת הגניבה פגעה ברכושה, ואילו העבירה של נשיאת סכין פגעה בערך המוגן של שלום המתלוננת וביטחונה, כמו גם שלום הציבור וביטחונו.

36. התנהלותו האלימה ושלוחת הרסן של הנאשם באירוע השני הינה קיצונית בחומרתה. כפי שצוין בכתב האישום, בשעות הבוקר, כאשר יצאה המתלוננת מהדירה אותה שכרה לכיוון רכבה כדי לנסוע למקום עבודתה, הגיח הנאשם כשהוא נוהג ברכב המצוי בחזקתו והתנגש במכוון במתלוננת. כתוצאה מכך הוטחה המתלוננת על הקרקע, שאז יצא הנאשם מהרכב כשבידיו סכין, ניגש למתלוננת בעודה שכובה על הקרקע ודקר אותה בחלקי גופה השונים בעודה זועקת מכאבים. הנאשם דקר את המתלוננת באיברים חיוניים ומסכני חיים. בין היתר, פעמיים בחזה משמאל ומספר פעמים בבטן. זאת, לצד דקירות בזרוע, בעכוז ובירך. רק לאחר שהגיעה שכנתה של המתלוננת למשמע זעקותיה, חדל הנאשם ממעשיו ועזב את המקום בעודו מותיר את המתלוננת מתבוססת בדמה. מדובר במעשה אכזרי ומקומם מאין כמוהו, שנעשה כלפי מי שהייתה אשתו של הנאשם, אם ילדיו ומי שחלקה עמו את חייה משך שנים רבות.

37. לבד מחומרת המעשים שתוארו לעיל, בבואי לבחון את הנסיבות הקשורות בביצוע עבירות האלימות הנ"ל, הבאתי בחשבון את התכנון שקדם להן. הנאשם הגיע עם רכב ששימש אותו עד סמוך לביתה של המתלוננת, ארב לה, ומשיצאה בדרכה לעבודתה התנגש בה במכוון, הטיח אותה לקרקע ודקר אותה. לא מדובר במעשה רגעי או ספונטני אלא כזה שתוכנן ונעשה במחשבה תחילה. הצטיידותו של הנאשם מבעוד מועד בסכין מחזקת את הרושם כי מדובר במעשה שחושב ותוכנן מראש בקפידה ומתוך נחישות לפגוע במתלוננת.

38. אין צורך להכביר במילים לגבי הנזקים הפיזיים שנגרמו למתלוננת בעקבות מעשיו של הנאשם, שכן אלה עולים מהתיעוד הרפואי שהוצג בפניי (ת/25-ת/32) וכן מהתמונות המתעדות את החבלות על גופה (ת/24). המתלוננת הובהלה לבית החולים רמב"ם בחיפה, שם נותחה ולאחר מכן אושפזה למשך שישה ימים. אף הנזקים במישור הנפשי עולים מתוך התיעוד שהוצג בפניי ולעניין זה אפנה ל-ת/31, ת/33 ו-ת/34, מהם עולה כי המתלוננת הייתה נתונה במצוקה ובחרדה קיצונית בעקבות האירוע השני מושא כתב האישום.

לצד הנזקים שנגרמו למתלוננת בפועל, יש להביא בחשבון גם את הנזק שצפוי היה להיגרם כתוצאה ממעשיו של הנאשם. כפי שציינתי, רק בנס ניצלו חייה של המתלוננת לאחר שנדרסה ונדקרה באכזריות בידי הנאשם בחלקי גופה השונים, לרבות באיברים חיוניים.

39. בבואי לבחון את מדיניות הענישה הנוהגת אני רואה להפנות לע"פ 2506/20 פלוני נ' מדינת ישראל (22.12.2021), שם נדון ערעורו של מי שהורשע בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, איומים והפקרה אחרי פגיעה כלפי המתלוננת - אשתו לשעבר. הערעור הופנה כלפי העונש שנגזר על המערער בדמות 8 שנות מאסר, כמו גם הפעלת שלושה מאסרים מותנים באופן שבסך הכל נגזרו על המערער שם 9 שנות מאסר. על פי עובדות אותו מקרה, מדובר במערער שנסע ברכבו, הבחין במתלוננת ההולכת ברחוב, ואז סטה עם רכבו, עלה על המדרכה בה הלכה המתלוננת ופגע באמצעות הרכב בגבה. כתוצאה מכך הוטחה המתלוננת בחוזקה בחומה שליד המדרכה, תוך שראשה נחבט בחומה והיא נפלה על המדרכה. המערער המשיך בנסיעתו ועזב את המקום מבלי להזעיק או להושיט למתלוננת עזרה. כתוצאה ממעשיו נגרמו למתלוננת פצעי שפשוף במצחה, בידה וברגליה. בנוסף, הורשע הנאשם בגדר אותו תיק במספר עבירות איומים. בית המשפט העליון דחה את הערעור על חומרת העונש, בציינו כי העבירות בהן הורשע המערער חמורות ביותר וחומרתן מתעצמת בשים לב לנסיבות ביצוען. יוער כי לחובתו של המערער במקרה הנ"ל עבר פלילי הכולל שימוש ברכב באופן אלים וככלי לפגיעה במתכוון בקורבנותיו. המערער הורשע בעבר על פי הודאתו בעבירות של חבלה במזיד ברכב, תקיפה סתם של בת זוג ואיומים.

המקרה בענייננו חמור בהרבה מהנסיבות שנדונו בע"פ 2506/20 הנ"ל, שכן אם באותו מקרה "הסתפק" המערער בפגיעה במתלוננת באמצעות רכבו, הרי שבענייננו הגדיל הנאשם לעשות ולאחר שפגע במתלוננת ברכב, הוא ירד מרכבו ודקר אותה מספר רב של דקירות שעלולות היו להוביל למותה, כאמור.

בע"פ 4185/19 בשתאוי נ' מדינת ישראל (17.3.2020) אישר בית המשפט העליון עונש של 10 שנות מאסר שנגזר על נאשם שהורשע בחבלה בכוונה מחמירה. מדובר במי שדקר את המתלוננת שלוש פעמים במרכז הבטן, בחלקה השמאלי-עליון של הבטן ובחזה שמאלי-אחורי. לאחר מכן, נמלט מזירת האירוע והותיר את המתלוננת פצועה ומדממת. כל זאת, ביודעו כי המתלוננת מצויה בשלבי הריון מתקדמים. בית המשפט העליון אישר כאמור עונש של 10 שנות מאסר בפועל, תוך שציין כי לא זו בלבד שהעונש אינו חמור כלל ועיקר, אלא יתכן שהוא אף מקל עם הנאשם.

40. לאחר שבחנתי את הערכים המוגנים שנפגעו כתוצאה מביצוע העבירות בהן הורשע הנאשם באירוע השני, את מידת הפגיעה בהם, את הנסיבות הקשורות בביצוען ואת מדיניות הענישה הנוהגת, אני קובע כי מתחם העונש ההולם בגין האירוע השני נע בין 8 ל-13 שנות מאסר בפועל.

41. כפי שציינתי בפתח הדברים, לאחר שקבעתי את מתחמי הענישה לגבי כל אחד משני האירועים מושא כתב האישום, יש בדעתי לגזור על הנאשם עונש אחד בגין שני האירועים, וזאת בהתאם לסעיף 40יג(ב) לחוק העונשין.

גזירת העונש בתוך המתחם

42. בבואי לגזור את עונשו של הנאשם בתוך המתחם שנקבע לגביו, נתתי דעתי לדרך הקלוקלת בה בחר לנהל את הגנתו. לא זו בלבד שהנאשם לא הודה ולא נטל אחריות על מעשיו ובכך סיכל את האפשרות להתחשב בו לקולא וליתן לו את אותה הנחה השמורה למי שמודה ומביע צער וחרטה על מעשיו, אלא שהוא בחר בקו הגנה מופרך וחסר כל בסיס שהיה בו כדי להכפיש את המתלוננת ולגרום לה צער ומפח נפש. במה דברים אמורים?

כפי שציינתי בהכרעת הדין, הנאשם טען בגדר הגנתו כי המתלוננת ניהלה קשר רומנטי עם גבר נשוי בשם רמזי, וכי הוא זה שדרס ודקר אותה בעקבות סכסוך שהתגלע בין השניים. טענה מופרכת זו לא זו בלבד שלא הוכחה לא מיניה ולא מקצתיה, אלא שהראיות שהוצגו בפניי הצביעו באופן חד משמעי כי הנאשם הוא שדרס ודקר את המתלוננת. הנאשם לא הסתפק בהפרחת התיאוריה המופרכת שהמציא אל חלל האוויר, אלא חקר באמצעות סנגורו את המתלוננת חקירה צולבת על אודות יחסיה אם רמזי, חקירה שהיה בה כדי לבזותה, להכפיש את שמה ולהסב לה צער רב, כאילו לא די במעשיו הנתעבים ובפגיעה שגרם לה זה מכבר.

בהקשר זה אוסיף שתי הערות. לצורך הוכחת טענתו זו דאג הנאשם לזמן גם את רמזי שנחקר חקירת שתי וערב על אודות יחסיו עם המתלוננת והכחיש כל קשר רומנטי עמה. כפי שציינתי בהכרעת הדין עדותו עשתה עליי רושם מהימן וחידדה את מופרכות קו ההגנה בו נקט הנאשם.

ההערה השניה מתייחסת לבנם המשותף של הנאשם והמתלוננת אחמד אבו רומי שבחר להתייצב לצד אביו ולהעיד כנגד אמו – קרבן מעשי האלימות וההתעללות של אביו, אותה הציג כאמא מפקירה ונטולת רגש אמהי שלא דאגה לבניה. קשה היה לשמוע את הדברים נוכח המגמתיות שניכרה בהם. כפי שציינתי בהכרעת הדין, מחומר הראיות עולה כי אחמד אבו רומי התגורר רוב הזמן בביתה של המתלוננת, וכפי שאמר הוא עצמו בהודעתו במשטרה (ת/42) הוא היה אצלה כל יום. אחמד גם ישן בליל אירוע הדריסה בביתה של המתלוננת. בשים לב לכך שמדובר בגבר צעיר כבן 24 ולא בקטין שענייני מדורו נקבעים בידי אחרים, הרי שבחירתו להתגורר עם אמו, בדירה ששכרה במרחק לא רב מביתו של אביו הנאשם, הנה בחירה חופשית. בחירה זו מלמדת כי בזמן אמת לא חווה אחמד את אמו כדמות מזניחה או מפקירה כפי שטען בפניי. הרושם שהתקבל אצלי הוא שהדברים הושמו בפיו וכי לנאשם יד בכך.

גם בטענה המופרכת לגבי יחסיה של המתלוננת עם רמזי, ניכר היה כי העד אחמד אבו רומי מהדהד את הדברים שהושמו בפיו על ידי אביו הנאשם (ראו התייחסות לכך בסעיף 31 להכרעת הדין).

43. זאת ועוד, התנהלותו הכוחנית והאלימה של הנאשם באה לידי ביטוי גם במהלך ניהול משפטו, משאיים על מי מהעדים שהתייצבו בבית המשפט. כך למשל רמזי העיד כי הנאשם איים לרצוח אותו, ואיים אף על אביו ועל אחיו. בעקבות כך הוגשה תלונה במשטרה שהוצגה בפניי. גם העדה נאילה העידה בפניי כי הנאשם יצר עמה קשר טלפוני ואיים עליה וכי הוגשה על כך תלונה במשטרה.

לא זו אף זו, לקראת סיום ישיבת ההוכחות שהתקיימה בפניי ביום 4.1.2022, במהלכה העידו מספר עדים שהוזמנו על ידי ההגנה, ובכללם נאילה, רמזי ונידאל, התפרץ הנאשם בצעקות באומרו "כשאני אצא מפה אני ארצח אותו, אני אהרוג אותו רק בגלל ההתנהגות שלו בבית המשפט. אני אהרוג אותו בשעה 12:00 מתחת לאור השמש שכל האנשים יראו" (עמ' 278 ש' 23 לפרוטוקול). לא ברור למי התכוון הנאשם בדבריו, אך יהא מושא האיום אשר יהא, יש בדבריו אלה כדי להצביע על הכוחניות, הבריונות והאלימות המאפיינים את התנהלותו.

44. במסגרת הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות ראיתי להביא בחשבון גם את הרשעותיו הקודמות של הנאשם. כפי שעולה מתדפיס רישומו הפלילי (מע/1) לנאשם חמש הרשעות קודמות, בכללן בעבירות אלימות. בין הרשעותיו ראוי לציין הרשעה בעבירה של ניסיון לתקיפה סתם של בת זוג, איומים והפרת צו שיפוטי שנועד להגן על המתלוננת. יתר על כן לחובתו של הנאשם שתי הרשעות בעבירה של חבלה במזיד ברכב, אם כי מדובר בהרשעות מלפני שנים רבות.

יוער כי בגין הרשעתו האחרונה משנת 2019 בעבירה של הפרת צו של בית משפט שנועד להגן על המתלוננת, נגזרו על הנאשם, בין היתר, ארבעה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים לבל יעבור העבירה בה הורשע או עבירת איומים. עונש מותנה זה הנו בר הפעלה נוכח הרשעתו של הנאשם בעבירת איומים.

45. לצד הרשעותיו הקודמות, ניתנו כנגד הנאשם חמשה צווי הגנה ביחס למתלוננת בין השנים 2017 - 2020. נכון שאותם צווים ניתנו במעמד צד אחד, מבלי שנשמעה עמדתו של הנאשם, אך יש בהם כדי ללמד על החשש והעדר הביטחון אותם חשה המתלוננת מפני הנאשם ועל התרשמותו של בית המשפט בקיומו של יסוד, גם אם לכאורי, למתן הצווים.

46. על יסוד מקבץ השיקולים שמניתי לעיל, אני סבור כי יש לגזור את עונשו של הנאשם סמוך לרף העליון של המתחמים שנקבעו לגביו לעיל.

47. אשר על כן, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

א. 12 שנות מאסר לריצוי בפועל.

בנוסף, אני מורה על הפעלת המאסר המותנה בן ארבעה חודשים, שהוטל על הנאשם בת"פ 32607-03-18 בבית משפט השלום בעכו, באופן מצטבר לעונש שנגזר עליו בגין תיק זה. בסה"כ ירצה הנאשם מאסר בפועל למשך 12 שנים ו-4 חודשים בניכוי ימי מעצרו מיום 24.6.2020 ועד היום.

ב. 10 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור משך שלוש שנים עבירת אלימות מסוג פשע ויורשע בגינה.

ג. 6 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור משך שלוש שנים עבירה של גניבה או איומים ויורשע בגין אחת מהן.

ד. פיצוי למתלוננת בסך 50,000 ₪ שישולם עד ליום 1.9.2022.

ה. אני פוסל את הנאשם מלהחזיק ו/או להוציא רישיון נהיגה למשך 5 שנים ממועד שחרורו.

זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 ימים.

<#6#>

ניתן והודע היום כ' תמוז תשפ"ב, 19/07/2022 במעמד הנוכחים.

אמיר טובי, שופט בכיר

ב"כ הנאשם:

אבקש לאפשר לי למסור לנאשם מסמכים הקשורים לתיק אחר שמתנהל נגדו. בנוסף אני מבקש שיתאפשר לי לתעד אותו בצילום עוד היום, על מנת לתעד את הנזק שנגרם לו לדבריו לאחר שעבר טיפול שיניים בשבוע שעבר. לעניין הצילום, אני מעדיף ששב"ס יתעדו את הנאשם. פניתי לשב"ס לפני מספר ימים בעניין ולא נעניתי.

ב"כ המאשימה:

לעניין בקשת חברי, אני משאיר אותה לשיקול דעת בית המשפט.

<#7#>

החלטה

לא ברור על אילו מסמכים מדובר ומדוע צריך בית המשפט לאשר העברת מסמכים עלומים לידי הנאשם. יואיל נא הסנגור לפנות באמצעות שב"ס ולהעביר את החומר המתבקש.

אשר לתיעוד הנאשם, איני רואה מקום לאפשר לסנגור לתעד אותו. רשויות שב"ס ישקלו את בקשת ההגנה לעניין תיעוד הנאשם.

<#8#>

ניתנה והודעה היום כ' תמוז תשפ"ב, 19/07/2022 במעמד הנוכחים.

אמיר טובי, שופט בכיר

384