בית משפט לענייני משפחה בקריות |
|
|
י"ג סיוון תשפ"ב, 12 יוני 2022 |
ש"ש 36998-04-21 לוי ואח' נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח' |
|
בפני |
כבוד השופטת גילה ספרא-ברנע
|
|
התובעים |
1.מר לוי 1.גב' לוי ע"י ב"כ עוה"ד ענבר רון (מינוי הלשכה לסיוע משפטי) |
|
נגד
|
||
הנתבעים |
1.היועץ המשפטי לממשלה-משרד הרווחה והבטחון החברתי 1.מר כהן 2.פרקליטות מחוז חיפה |
|
|
||
בעניין הקטין |
הקטין כהן יליד 2016 |
|
פסק דין |
הערה: השמות לוי וכהן אינם שמות הצדדים, אלא נועדו להבנת פסק הדין המותמם, ג.ס.ב
לפניי תביעת התובעים, אם הקטין ובעלה, לשינוי שמו של הקטין לשמם המשותף.
המשיב 2 הינו אביו של הקטין, גם נשוי לאחרת ואב לבת ממנה, ומסכים לבקשה.
ב"כ היועמ"ש במשרד הרווחה ועו"ס לסדרי הדין מתנגדות להשמטת שמו של האב, וההמלצה הינה שימור שם המשפחה כך ששם משפחת הקטין יהיה לוי כהן. כך לא יהיה שמו שונה משם שאר בני משפחתו עימם הוא חי, אך שם משפחת האב יישאר חלק מחייו.
יצויין כי לפני תביעה זו ניתן ביום 6/12/20 בתיק א"פ 58496-01-20 פסק דין לפיו המבקש מס' 1 יהיה אפוטרופוס נוסף לקטין, גם בהסכמת אביו.
עוד לפני כן ביום 24/7/18 ניתן תוקף של פסק דין להסכם גירושין בין ההורים (י"ס 38505-04-18), ונישואי הורי הקטין הותרו בהסכמה ביום 16/9/18 בתה"ן 33696-06-18. בהסכם הגירושין ניתנו לאם סמכויות בלעדיות בעניין הקטין לרבות הוצאתו מהארץ.
הצדדים הגישו עמדותיהם, הוגש תסקיר מיום 22/11/21, וביום 11/4/22 התקיים לפניי דיון במעמד כל הצדדים. ניסיון להביא את הצדדים להסכמה לא עלה יפה. ב"כ המבקשים הגישה סיכומים, וב"כ היועמ"ש לא עשתה כן למרות ארכות. ב"כ הנתבע מס' 3 גם לא הגישה תגובה בכתב, אך ביקשה לאמץ את המלצות התסקיר.
טענות הצדדים
התובעים חיים יחד בסמוך להתרת נישואי התובעת לנתבע מס' 2, וכיום נשואים, ולהם ילד משותף בן כשנה. הקטין גדל בביתם, רואה בשניהם הוריו, ורק שם משפחתו שונה. שם משפחת התובעים מורכב משילוב שמותיהם השונים מלפני הנישואין. הקטין עתיד לעלות לכתה א'. התובעים טוענים כי היות שמו של הקטין שונה משם שניהם ואפילו משם אימו מערים עליהם קשיים מול הרשויות, ומעמיד אותם ואת הקטין בבלבול ומבוכה.
האם מסרה בתסקיר כי אינה שוללת כי תספר לקטין את נסיבות חייו, קרי שאביו הינו הנתבע מס' 2, וזאת בליווי מקצועי. לשאלתי בדיון סיפרה כי אכן דיברה איתו על אביו, נראה לה כי הוא הבין, אך לא שאל יותר, וכי חשוב לו יותר לשאת את שם התובעים ואחיו הקטן.
הנתבע מס' 2, אביו של הקטין מסכים לשינוי השם, וחזר על הדברים בדיון לפניי.
בתסקיר נמצא כי הקטין רואה בתובע מס' 1 אביו, קורא לו "אבא", והקשר עימו טוב, מיטיב ומכיל; כי אינו בקשר עם הנתבע מס' 2 רוב שנות חייו, וכי התובעים מעורבים בענייני חינוכו ומסורים לטובתו. בתסקיר ממליצה העו"ס לסדרי הדין להוסיף את שם משפחת התובעים לשם הקטין, על מנת להגביר את השייכות להזדהות עם יתר בני המשפחה, בתוכה הוא חי, אך לא להשמיט את שם משפחת הנתבע מס' 2, ולהותירו כחלק מחייו.
הנתבע מס' 3, ב"כ היועמ"ש במשרד הרווחה והבטחון החברתי, מסכימה כאמור להוספת שם משפחת התובעים אף כשם ראשון, אך עומדת על השארת שם הנתבע ממספר טעמים. ראשית, הקטין צעיר, לא ניתן לשמוע דעתו בעניין, והוא אינו מודע להשלכות השינוי; שנית, מדובר בהסתרת חלק מסיפור חייו וניתוק משורשיו שספק אם הינו לטובתו; שלישית סבורה ב"כ היועמ"ש כי התובעים מבקשים לעשות "הליך עוקף אימוץ".
התובעים דוחים את ההמלצה לשמירת שם הנתבע מס' 2. התובעים אינם מכחישים כי משאלתם הינה כי התובע מס' 1 יאמץ את הקטין, והם רואים בשם נדבך נוסף בתהליך.
דיון והכרעה
חוק השמות, תשט"ז-1956 (להלן: 'חוק השמות') קובע בסעיף 13(ד):
"הוריו של קטין רשאים, באישור בית המשפט, לשנות את שם משפחתו, ובלבד שניתנה לו – אם הוא מסוגל לחוות את דעתו – הזדמנות להביע את עמדתו, רצונו ורגשותיו בעניין וניתן להם משקל ראוי בהתחשב בגילו ובמידת בגרותו".
ובסעיף 14 לחוק נקבע:
"אפוטרופוס של קטין ... רשאי, באישור בית המשפט, לשנות את שמו הפרטי ואת שם משפחתו ובלבד שניתנה לו – אם הוא מסוגל לחוות את דעתו – הזדמנות להביע את עמדתו, רצונו ורגשותיו בעניין וניתן להם משקל ראוי בהתחשב בגילו ובמידת בגרותו של הקטין או במידת הבנתו של האדם, לפי העניין".
הקטין בן שש ולא נשמעה דעתו בשל גילו הצעיר, וכן בשל העובדה שלא היה חשוף לעובדה שאביו הינו הנתבע מס' 2 ולא התובע מס' 1 עימו הוא גדל מגיל שנתיים.
כאמור שני הוריו הביולוגיים של הקטין מסכימים לשינוי שמו, וכך מבקש גם מי שהוכר כאביו הפסיכולוגי ואפוטרופוס נוסף, התובע מס' 1.
סמכות ההורים לבקש שינוי שם הקטין כאמור בחוק השמות נובעת מעקרונות חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 (להלן: 'חוק הכשרות'), סעיפים 14-18, לפיהם:
"ההורים הם האפוטרופסים הטבעיים של ילדיהם הקטינים".
"אפוטרופסות ההורים כוללת את החובה והזכות לדאוג לצרכי הקטין, לרבות חינוכו, לימודיו, הכשרתו לעבודה ולמשלח-יד ועבודתו, וכן שמירת נכסיו, ניהולם ופיתוחם; וצמודה לה הרשות להחזיק בקטין ולקבוע את מקום מגוריו, והסמכות לייצגו".
"באפוטרופסותם לקטין חייבים ההורים לנהוג לטובת הקטין כדרך שהורים מסורים היו נוהגים בנסיבות הענין" (ההדגשה לא במקור, ג.ס.ב).
חוק הכשרות מכיר בצורך בהתערבות באוטונומיה ההורית, רק במקרה שאין ההורים ממלאים את חובותיהם כלפי הקטין, וההתערבות הינה החריג לכלל:
"גישת האוטונומיה של המשפחה באה להגדיר את היחסים בין התא המשפחתי, האוטונומי, לבין המדינה, ומטרתה להדגיש כי החברה מכפיפה את כוחותיה וזכויותיה כלפי הילדים לאלה של ההורים ( s. J. Stoljar, international encyclopedia of42- 41, at7 comparative law, vol. Iv., ch). השאיפה לצמצם את התערבותה של המדינה ברורה – התערבות מאסיבית של המדינה בתחום יחסי הורים-ילדים תרוקן מתוכן את רעיון הסמכות ההורית; ההימנעות מהתערבות מדגישה את העובדה שהילד חי בראש ובראשונה בחסות הוריו ובאחריותם, וכי מעמד המדינה או החברה משניים במעמדם, אלא אם כן מתברר שדרושה התערבות המדינה לשם הגנה על הילד. אך חשוב מכך, הסיטואציות שלכאורה דורשות התערבות הן בדרך כלל מורכבות ורגישות, ולעתים קשה להניח שהמדינה (שופט או פקיד סעד) תקבל החלטה טובה יותר מזו של ההורים. במקרה הרגיל ההנחה היא לכן ששיקול-דעת ההורים מסמל ומגבש באופן הטוב והמדויק ביותר את ההחלטות הראויות בגידול הילדים" (ע"א 2266/93 פלוני קטין ואח' נ' פלוני, פ"ד מט(1) 221 (1995)).
טובת הקטין
לימוד התסקיר, כמו גם המידע שנאסף בתיק הקודם, א"פ 58496-01-20, מלמד כי הנתבע מס' 2 אינו מעורב בחיי הקטין, מיום פרידת ההורים, עת היה קטין בן מעט יותר משנה. האב העלה את הסכמתו למתן סמכויות חתימה בלעדיות לאם, כבר בעת הגשת הסכם הגירושין בשנת 2018 (י"ס 38505-04-18), ויתר על החזקת הקטין או אף קשר עימו, אינו נושא במזונותיו, הסכים להוספת התובע מס' 1 כאפוטרופוס, ואף מסכים לביטול רישום שם משפחתו כחלק משם המשפחה של הקטין.
הקטין גדל היטב, התובעים דואגים לכל ענייניו ומהווים עבורו משפחה שלמה. לא נטען על כל עניין המצריך התערבות המדינה. שאיפת התובעים כי התובע מס' 1 יאמץ את הקטין לא הוסתרה.
הטענה היחידה שעלתה מהתסקיר ועמדת ב"כ היועמ"ש, הינה החשש מהשמטת קיומו של הנתבע מס' 2 כאביו הביולוגי של הקטין, וכבניית "סיפור חיים" שאינו משקף את האמת העובדתית במלואה. לעניין זה אשיב כי הנתבע מס' 2 רשום כאביו של הקטין בתעודת הזהות, עניין שלא ניתן יהיה למחיקה, ובהגיעו של הקטין לגיל בו יעמוד על דעתו, יוכל לברר את העובדות, אם יחפוץ.
כעת במציאות חייו ציון שם משפחת האב הביולוגי, בשונה מהוריו ואחיו הצעיר, מהווה מעמסה מיותרת עליו. הורותו הפסיכולוגית של התובע מס' 1 הינה עובדה בחייו, ובעלייתו לכתה א', נמצא מועד מתאים, בו גם פורמלית יישא את השם המשותף לבני המשפחה עימם הוא חי רוב שנות חייו.
משמיעתי את הנתבע מס' 2 בשני הדיונים, בתיק הקודם ובתיק זה, התרשמתי כי הוא שלם עם החלטתו של לקיים קשר עם הקטין, דבר שהוסבר על ידו גם בהסטוריה משפחתית שלו עצמו, וגם בכך יש טעם להתאים את שם המשפחה למציאות החיים בפועל.
דברים יפים לענייננו בנסיבות דומות נכתבו לאחרונה על ידי כב' השופטת ענת אלפסי בש"ש (אשדוד) 24450-01-22 האם גב' א' נ' היועמ"ש והאב, 23.5.2022:
"לגוף העניין, טובתה של הילדה עומדת על הפרק. טובת הילדה דורשת יציבות, דורשת וודאות ודורשת חיי משפחה קוהרנטיים יחד עם אחותה הצעירה ושני הוריה. מקום בו האב הביולוגי מתנער לחלוטין מכל קשר עם הילדה, ספק רב אם יש מקום ליתן ביטוי לשם משפחתו בתוך שם משפחתה של הילדה, וזאת מבלי לגרוע מהיותו רשום כאביה הביולוגי במשרד הפנים ומבלי לשנות רישום זה ...
זאת ועוד, העובדה שהילדה מבקשת לשאת את שם המשפחה של האדם שגידל אותה כאב מתיישבת היטב עם טובתה של הילדה באופן שיאפשר לה לשאת את שם המשפחה של כלל בני משפחתה ולא ליצור אצלה שונות. המלצה על קיום שני שמות משפחה תואמת מצב שבו קיימת זיקה כלשהי לאב הביולוגי, אך מקום בו האב הביולוגי מנער חוצנו מהילדה, נראה כי הוספת שם המשפחה עלולה לגרום יותר נזק מתועלת. הוספת שם משפחה זו מהווה תזכורת חוזרת ומכאיבה לילדה ביחס לאדם שאיננו מעוניין עמה בכל קשר. אין כל סיבה להכאיב לילדה שעה שהאב הביולוגי הוא זה שבחר לנתק את הקשר" (ההדגשה במקור, ג.ס.ב).
סיכום
אני מקבלת את התביעה, וקובעת כי שם משפחת הקטין ישונה, כך שיהיה מעתה "לוי" ולא כהן.
אין באמור בפסק דין זה כדי להקנות זכויות נוספות, כאמור בסעיף 22 לחוק השמות: "קבלת שם, מתן שם, בחירת שם ושינוי שם לפי חוק זה, אין בהם כדי ליצור או לבטל זכויות או חובות של בעל השם או של זולתו, להוסיף על זכויות כאלה או לגרוע מהן". כך גם אין בפסק הדין כדי לחתור תחת חוק אימוץ ילדים, תשמ"א-1981.
התובעים אחראים לרשום את דבר פסק הדין במרשם האוכלוסין.
בנסיבות, מנימוקי פסק הדין ובהיות התובעים מיוצגים מטעם הלשכה לסיוע משפטי, איני מחייבת בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.
פסק הדין יהיה מותר לפרסום, בתוך 7 ימים, לאחר השמטת פרטים מזהים.
המזכירות תדוור את פסק הדין לב"כ הצדדים ותסגור את התיק.
ניתן היום, י"ג סיוון תשפ"ב, 12 יוני 2022, בהעדר הצדדים.
6 מתוך 6