בימ"ש לענייני משפחה באילת, השופט מרדכי לוי: פס"ד בתביעות רכוש, דמי שימוש ראויים בדירה וברכב, מזונות ומודר, ועוד בין בני זוג שחיו חיים של ידועים בציבור ודרכיהם נפרדו (תלה"מ 37317-02-18)

לפני איש ואישה שחיו חיים של ידועים בציבור ודרכיהם נפרדו.

בני הזוג יכונו כאן מטעמי נוחות וריבוי התביעות באופן שבן הזוג יכונה האיש, בת הזוג תכונה האישה ושניהם יחדיו יכונו הצדדים.

1. בין הצדדים מתנהלות 5 תביעות:

א. תלה"מ 37317-02-18 - "תביעה רכושית – כל ענייני הרכוש, לרבות פירוק שיתוף בנכסים שונים, קביעה בדבר חלוקת רכוש, איזון משאבים ושמירת זכויות, סעדים הצהרתיים והשבה כספית". התביעה הוגשה על ידי האיש.

ב. תלה"מ 37264-02-18 - תביעה ל- "דמי שימוש ראויים בדירה וברכב". התביעה הוגשה על ידי האיש.

ג. תלה"מ 14742-04-18 - תביעה ל- "מזונות ומדור (דמי הסתגלות)". התביעה הוגשה על ידי האישה.

ד. תלה"מ 15009-04-18 - "כתב תביעה תביעה רכושית". התביעה הוגשה על ידי האישה.

ה. תלה"מ 15024-04-18 - "תביעה לדמי שימוש ראויים לדירות האישה". התביעה הוגשה על ידי האישה.

תלה"מ 37317-02-18: - תביעה רכושית של האיש.

עיקר טענות האיש:

2. א. הוא שמאי רכב במקצועו, מגשר ובורר מוסמך, שותף בחברה משפחתית "ד.א. ובניו בע"מ XXX" (להלן-החברה, מ.ל) והאישה מתווכת נדל"ן.

ב. ההיכרות הראשונית בינו לבין האישה הולכת שנים אחורה, אולם הקשר הזוגי בין הצדדים הוא משנת 2009 ונמשך כ-8 שנים. בעת פגישתם המחודשת הוא היה בהליכי גירושין וכעבור זמן יצרה עמו האישה קשר וסיפרה לו על קשיים בחיי הנישואין שלה. הוא ליווה אותה במהלך שנתיים של הליכי הגירושין מבעלה, על מנת להקל על בתה בת ה-7 החווה את הליך הגירושין, רכש לה כלב מסוג יורקשייר טרייר בעלות של 4,500 ₪ ועם גירושי האישה מבעלה התחיל הקשר הרומנטי ביניהם. זמן קצר לאחר מכן החלו הצדדים להתגורר יחדיו "ומיני אז ניהלו הצדדים קשר זוגי לכל דבר ועניין, כאשר האיש מתייחס לבנותיה של הנתבעת כבנותיו, מטפל בהן (במיוחד בקטנה מ. ...), נושא בהוצאותיהן ומבלה איתן."

ג. עם המעבר למגורים משותפים הודיע לאישה על אחזקותיו בחברה המשפחתית, שזכויותיו אלו הן שלו באופן בלעדי ושאין לו כל כוונה לשתפה בהן.

ד. בין הצדדים נקבע שכל רכוש שייצבר מהלך החיים המשותפים יהיה משותף בחלקים שווים וללא קשר לרישום בפועל. ביטוי להסכמה זו מתקבלת מההלוואות שנטלו יחדיו לצורך רכישת דירה ורכב.

ה. מדי חודש העביר מחשבונו לחשבונה של האישה סך של 10,000 ₪ ואף יותר לטובת התא המשפחתי. לעת ההיא הרוויחה האישה שכר עבודה וקיבלה דמי מזונות עבור הבנות בסך 4,500 ₪ שתשלומם הופסק משנודע לבעל לשעבר שהאיש התגורר עם האישה בבית שהיה שייך לאישה ולבעלה לשעבר.

ו. את ההוצאות המשפחתיות ניהלה האישה והוא סמך עליה בעיניים עצומות.

ז. חרף התנכלויות הבעל לשעבר התגוררו הצדדים מספר שנים בבית שהיה שייך לאישה ולבעלה לשעבר ולאחר שבית זה נמכר על ידי הבעל לשעבר האישה קיבלה סך של מיליון ₪ חלקה מתמורת מכר הבית. הוא והאישה עברו להתגורר בשכירות ובהמשך "רכשה הנתבעת דירה במתחם דירות "XXX" בעלות של 620,000 ₪. באותה עת עבדה הנתבעת במתחם באופן לא מדווח ומשכה לעצמה סך של 5,000 ₪."

הואיל והבעל לשעבר רכש אף הוא דירה באותו מתחם חיפשו הצדדים נכס חדש ועשו כן בשכונת נווה צדק בתל אביב שכן האישה ביקשה לעזוב את אילת ולעבור להתגורר במרכז. העסקה בשכונת נווה צדק בתל אביב לא יצאה אל הפועל והצדדים חיפשו נכס חדש, שוב בעיר אילת.

ח. הצדדים רכשו דירה ברחוב XXX באילת בפרויקט "XXX" במימון כמפורט: הוא העביר סך של 66,146 ₪ ישירות לקבלן, נלקחה משכנתא ע"י הצדדים בגובה 350,000 ₪ והיתרה בסך 900,000 ₪ הועברו מכספה של האישה. האיש היה מעורב בכל שלבי הרכישה, העיצוב והרכישות לדירה ובכללן הוספת שיפורים ותוספות מהקבלן. (להלן-הדירה, מ.ל)

ט. הצדדים רכשו רכב מסוג ניסאן ג'וק באמצעות הלוואה שנלקחה מחשבונו של האיש והוא זה אשר נשא בהחזרי ההלוואה מחשבונו. (להלן- רכב הג'וק, מ.ל) כך, נשא האיש בעלויות הביטוח וחידוש רישיון הרכב. לצדדים רכב נוסף מסוג מרצדס 240C המצוי בידי האיש, אך הוא ללא שימוש (להלן-רכב המרצדס, מ.ל).

י. בחודש 08/2016 התעורר בו חשד שהאישה עושה שימוש בסכומים אותם העביר לחשבונה באופן שהיא "...אינה עושה שימוש בכסף להוצאות ושומרת אותו בצד...הבנה זו הביאה את התובע לחשד שבמשך כל השנים נהגה הנתבעת לבצע הברחת/חיסכון כספים מאותם הכספים הרבים (כמיליון ₪) שהעביר התובע לחשבונה מידי חודש בחודשו כאשר הוא סומך עליה, אינו מבקר ובודק אותה, זאת בשעה שהנתבעת קיבלה מבעלה לשעבר סך 4,500 ₪ דמי מזונות חודשיים." (הדגש בקו תחתי במקור-מ.ל).

י"א. האיש עתר לקבוע ולהצהיר שהדירה (בפרויקט "XXX") היא נכס משותף לצדדים, להורות על פירוק שיתוף בדירה וחלוקת התמורה בין הצדדים תוך הפחתה של יתרת המשכנתא ותשלומי משכנתא שבוצעו ויבוצעו לאחר מועד הקרע בין הצדדים. כן עתר להורות על מכירת הרכבים וחלוקת התמורה בין הצדדים בחלקים שווים.

עיקר טענות האישה:

3. א. האישה הכחישה את דרך תחילת החיים המשותפים ואת טענת האיש שנשא בהוצאות הבנות שכן לעת ההיא היא קיבלה מזונות גבוהים ובעלה לשעבר נשא בכל הוצאות אחזקת הבית. בפועל האיש הוא זה שחי על חשבונה.

ב. ביחס לחברה שבה מניות לאיש גרסתה הפוכה. האחרון רשם אותה כמוטבת בכל הביטוחים שלו והודיע לה שתאם עם אחיו, שותפו, שככל ויקרה לו משהו היא תקבל מהחברה "...את כל מה שמגיע לתובע".

ג. בין הצדדים לא הוסכם שרכוש שייצבר במהלך הקשר, החיים המשותפים, יהיה משותף במיוחד לאור הפער ברכוש של כל אחד מהצדדים לאיש "...חצי דירה באילת משותפת לו ולאחיו ואילו לנתבעת הייתה חצי וילה מפוארת וג'יפ חדש מסוג קיה סורנטו".

ד. לטענת האישה החתימה על המשכנתא היא תולדה של דרישת הבנק בשל חייה המשותפים עם ידוע בציבור ועל מנת שזה לא יוכל בעתיד לדרוש דיירות מוגנת, רכב הג'וק נקנה לה בהפתעה וכמתנה. כך, אכן חלק ממשכורתו של האיש הועבר לחשבונה, אך סכום זה שימש גם למחייתו שלו, נסיעות לחו"ל מסעדות ששולמו בכרטיס האשראי שלה.

ה. תיאורה של האישה לאופן רכישת הדירה במתחם XXX שונה מזה של האיש. בקציר האומר יאמר שהיא אישרה שחלקה ממכר הבית המשותף שהיה לה ולבעלה לשעבר עמד על סך של מיליון ₪. היא הוסיפה שלבד מהתשלום עבור הדירה ב XXX בסך 615,000 ₪ שילמה סך של 235,000 ₪ על שיפוץ הדירה וסך של 150,000 ₪ הוצאו על שכירות (במתחם הקרוי מתחם XXX בו התגורר עמה האיש והיא נשאה בהוצאות השכירות), רכישת מיטלטלין ומחייה שוטפת.

ו. ביחס לניסיון רכישת הדירה באזור המרכז, בשכונת נווה צדק בתל אביב, טענה האישה שהיא והאיש התגוררו כשנה בדירה בהרצליה ששכרה עבורם החברה שבבעלותו המשותפת של האיש. לאחר כשנה מכרה את דירתה במתחם ה-XXX באילת בסך של 980,000 ₪. לעיניה נקרתה הזדמנות לרכישת נכס נדל"ן בשכונת נווה צדק בתל אביב ועל כן הציעה לאיש לרכוש עמה נכס זה בחלקים שווים ובהשקעה זהה. האיש ניסה להשיג סך זהה של 980,000 ₪ ממקורותיו אך כשל. כשהודיע לה האיש שלא הצליח להשיג את הסכום האמור החליטה לרכוש דירה למגוריה ולמגורי הבנות וחיפשה דירה באילת. אכן האיש ואחיו סייעו לה למצוא דירה במתחמים שונים, אך בהקשרה של הדירה מושא התביעה היא זו שניהלה את המו"מ. הדירה נרכשה על פי האישה באופן הבא:

940,000 ₪ שהתקבלו ממכירת דירתה במתחם ה-XXX, והיתרה במשכנתא בגובה 410,000 ₪. אלא שלדבריה האיש שהרגיש מושפל שלא הצליח להשיג את הסכום האמור ביקש ממנה להיות חתום על המשכנתא (לאחר שהיא פנתה לאחיה שיחתום כערב לתשלומי המשכנתא) כדי לא להצטייר בעיני משפחתה כמי שאינו יכול לעזור לה בתור "הגבר שלה". על כן "...אחרי תחנונים של התובע ומסע שכנועים התרצתה הנתבעת והודיעה לתובע שתבדוק בבנק מה צריך לעשות". כמו כן הודיע לה האיש שהוא מקבל סך של 60,000 ₪ כדיבידנד מהחברה והוא יעבירם במזומן. על כן ירד סכום המשכנתא ועמד על סך של 350,000 ₪.

היא שאלה את האיש מה יהיה אם ייפרדו והאיש השיב שיהא עליה להשיב את הסך של 60,000 ₪ שכן לא יעלה על הדעת שייקח ממנה כסף שלא שלו.

ביום 29/2/2016 חתמה לבדה על חוזה רכישת הדירה (בפרויקט "XXX" מושא התביעה – מ.ל). האישה הדגישה שעצם חתימתו של האיש כ"ערב סולידרי" לא הופכת אותו למי שהעביר סך של 350,000 ₪ לצורך רכישת הדירה. חתימתו על המשכנתא נעשתה כאמור לעיל בשל היותו ידועה בציבור של האישה ועל פי דרישת הבנק.

בניגוד לטענת האיש המשכנתא לא שולמה על ידו, אלא מחשבונם המשותף של הצדדים בבנק דיסקונט בנתניה, ולאחר הפרידה היא העבירה את הוראת הקבע לחשבון הבנק שלה בבנק דיסקונט לאילת.

ז. לעניין הרכבים טענה האישה שרכב המרצדס אינו "רכוש שנצבר במהלך הזוגיות" כטענת האיש, אלא זה רכב חלופי לזה שקיבלה כחלק מהסדרי הרכוש בגירושיה. האישה גוללה את כל חילופי המכוניות עד לרכישת מכונית ה-מרצדס אך לא מצאתי להרחיב בסוגיה זו. לעניין רכב הג'וק טענה שזה נקנה לה במתנה על ידי האיש בסיועה של אמו "...שאהבה את הנתבעת אהבת נפש..." והעבירה לאיש סך של 40,000 ₪ "...כמתנה ממנה למתנת הרכב של התובע וציינה בפניה כמה התובע אוהב אותה וכמה מגיעה לנתבעת המתנה הזו על כל הטיפול המסור בתובע לאורך השנים". גם אחיו של האיש בירך אותה על המתנה ואיחל לה מזל טוב ובהצלחה.

ח. משעה שמערכת היחסים בין הצדדים עלתה על שרטון והיא הבינה שאין להם תקומה ביקשה לעזוב את הדירה בה התגוררו. הדירה (שרכשה ברחוב XXX בפרויקט "XXX") לא הייתה מוכנה למגורים והיא נאלצה לשכור דירה והאיש הבטיח לה לסייע לה ב"תקופת ההסתגלות", כלשונו, בתשלום חודשי של 5,000 ₪ לחודש למשך 6 חודשים וכן התחייב לשלם את תשלומי המשכנתא למשך 18 חודשים מיום הקניה על מנת שתוכל למכור את דירתה. האישה הפנתה למסרון מיום 4/1/17 אותו שלח לה האיש ובו כתב "הי מ. כפי שסיכמנו ינואר...מתחילה תקופת ההסתגלות שלך". עד שתהא הדירה מוכנה למגוריה היא שכרה דירה ברחוב XXX באילת, אך האיש לא עמד בהתחייבותו ואף לא התקשר כדי לברר כיצד היא והבנות מסתדרות.

ט. האישה דחתה את הטענות על הברחת/ חסכון כספים ועל פי חישובה הביאה לחיי הזוגיות באתה תקופה סכום דומה.

י. האישה ביקשה לקבוע שהקשר הזוגי ביניהם נמשך לתקופה מחודש 6/2009 ועד ליום הפרדה ביום 31/12/2016.

יא. האישה ביקשה לדחות את התביעה ביחס לדירה וביחס לרכב ה-מרצדס שכן אינם ברי איזון ואילו רכב הג'וק ניתן לה במתנה.

תלה"מ 37264-02-18: - תביעתו של האיש לדמי שימוש ראוי

עיקר טענות האיש:

4. א. בתביעה זו, בהתבסס על התיאור העובדתי כפי שהובא בתביעתו הרכושית עתר האיש לקבוע ש"...הנתבעת חבה לתובע עד למועד הגשת תביעה זו סך 37,500 ₪ בגין החודשים שהיא עושה שימוש בלעדי בדירה" וכן, "...לפסוק כי מיום הגשת תביעה זו ועד למועד פירוק השיתוף בין הצדדים, חלוקת התמורה ביניהם ועזיבת הנתבעת את הדירה תמשיך הנתבעת/תחויב לשלם לתובע סך 2,500 ₪ לחודש כאשר הסכום שייפסק הינו צמוד למדד ובהיעדר תשלום יוכל האיש לגבות סכום זה עם הפרשי ריבית והצמדה כחוק".

עוד עתר לחייב האישה בשל השימוש הבלעדי שהיא עושה ברכב הג'וק ממועד הפרידה ועד למועד הגשת התביעה סך של 33,750 ₪ וכן "...לפסוק כי מיום הגשת תביעה זו ועד למועד פירוק השיתוף בין הצדדים, חלוקת התמורה ביניהם ומכירת הרכב תמשיך הנתבעת/תחויב לשלם לתובע סך 2,250 ₪ לחודש כאשר הסכום שייפסק הינו צמוד למדד ובהיעדר תשלום יוכל התובע לגבות סכום זה עם הפרשי ריבית והצמדה כחוק".

ב. הסכומים שנתבעו בתביעה הם פרי הערכתו של האיש ש"מעריך את דמי השימוש בדירה זו בסך: 2,500 ₪ לפי שווי מדמי שכירות ראויים לדירה מעין זו אשר אמורים להיות בשווי 5,000 ₪ לחודש". ביחס לרכב הג'וק נכתב בתביעה ש"התובע מעריך את דמי השימוש הראויים ברכב בסך 2,250 ₪ לחודש (לפי חישוב של סך של 150 ש"ח ליום במכפלת 30=4,500 ₪ /2)".

ג. תקופת החיוב לעבר על פי האיש היא ממועד הפירוד בחודש 12/2016 ועד למועד הגשת התביעה בחודש 02/2018.

עיקר טענות האישה:

5. א. בהתבסס על הגנתה בתביעה הרכושית של האיש הכחישה האישה חבות כלשהי שלה ושבה והפנתה לכתב הגנתה.

האישה ביקשה להדגיש שקיבלה את החזקה בדירה רק בחודש 08/17 ועברה להתגורר בה בחודש 09/17 והפנתה את "... תשומת ליבו של התובע "שהוא בעלים של מחצית הדירה" ואינו יודע אפילו מתי נמסרה החזקה בדירה ...".

ביחס לרכב הג'וק שבה והפנתה לכך שרכב זה נקנה לה במתנה כשמתוך סכום הרכישה שולם במתנה לאיש סכום של 40,000 ₪ על ידי אמו.

ב. האישה טענה עוד בכתב הגנתה שתביעה זו הקדימה את זמנה ואין לדון בה עד להכרעה בתביעה הרכושית והזכירה לתובע "שבמשך כל השנים של הזוגיות התובע הוא זה שגר בדירות של הנתבעת כשהוא משכיר את דירתו באילת וגורף את כל ההכנסות לכיסו ולא משלם שכירות ראויה לנתבעת".

תלה"מ 14742-04-18: תביעתה של האישה למזונות ומדור

עיקר טענות האישה:

6. א. היא זכאית לדמי מזונות ומדור לתקופה שלאחר הפרידה "...כמו שכינה זאת הנתבע "דמי הסתגלות".

ב. הבסיס לקרע בינה לבין האיש נעוצה בהצעתו של אחיו של האיש בקשר עם נכס משותף להם, עסקה שלא נראתה לה והיא כינתה את הסכמתו העקרונית של האיש לקבלה כ"...מהלך טיפשי של התובע". האישה הפצירה באיש שידאג לעצמו במערכת היחסים בין האחים והציעה "...בנסיבות שנוצרו הציעה הנתבעת לתובע שילך לאחיו ויציע לו בדיוק הצעה הפוכה...".

ג. האיש נעלב מדברי האישה וכאן החלה "...סאגה של "פרצופים" ושל כעס על הנתבעת..." וחרף ניסיונותיה הוא התרחק ממנה. לאחר מספר חודשים והתמשכות האווירה העכורה היא הרגישה "שזו דרכו של התובע לומר לה לעזוב את דירתו" או אז החליטה שהגיעה העת להיפרד על אף שהייתה מודעת לקושי הכלכלי שתחווה שכן לעת ההיא הדירה אותה רכשה לא הייתה מוכנה, היא לא עבדה והבינה שתאלץ לגור בשכירות.

בשיחות בין הצדדים התחייב האיש לסייע לה שכן "הוא מעדיף לפגוע בעצמו ולא בנתבעת ובילדות שלה" (הדגש בקו תחתי במקור – מ.ל). האישה הודיעה לו בשיחות ביניהם שבדעתה למכור הדירה על מנת לסלק את המשכנתא "...ולשחרר התובע מערבותו שחתם אך הואיל והדירה טרם נמסרה וטרם חלפו 18 חודשים מיום שהנתבעת רכשה את הדירה הרי שהיא תצטרך לשלם מס גבוה בגין מס שבח".

ד. האיש קרא לתקופה שלאחר הפירוד "תקופת הסתגלות" והתחייב לשלם לה סך של 5,000 ₪ לחודש למשך 6 חודשים וכן התחייב לשלם את המשכנתא עד שיחלפו 18 חודשים מיום הקניה כדי שהיא תוכל למכור את דירתה. בהודעת ווטסאפ מיום 4/1/2017 כתב לה האיש: "היי מ. כמו שסיכמנו ינואר.. מתחילה תקופת ההסתגלות שלך... אין ספק שבהודעה זו מאשר התובע את ההסכמות לגבי תקופת ההסתגלות" (הדגש בקו תחתי במקור - מ.ל).

ה. היא הסתמכה על התחייבות האיש, שכרה דירה ברחוב XXX, אך הוא לא עמד בהתחייבויותיו. אם בכך לא די במקום לעמוד לצידה "...התחיל להיפגש עם בני משפחתה של הנתבעת ו"ללכלך" עליה כי הנתבעת גנבה ממנו כספים ורימתה אותו ועוד כל מיני שקרים, כמו כן סיפר לכל מיני אנשים במוסכים באילת שהוא איתם בקשרי עבודה כי הנתבעת גנבה ממנו כספים והיא לא אמינה וישרה וכו'" .

היא פנתה במכתב לאיש על מנת שיעמוד בהתחייבויותיו. משעה שהאיש המשיך להתעלם ממנה נאלצה לשלוח לו מכתב באמצעות בא כוחה.

ז. התביעה הועמדה על סך של 54,960 ₪ : 30,000 ₪ בעבור דמי הסתגלות וסך של 24,960 תשלום דמי משכנתא. (הסכום מבטא דמי משכנתא חודשיים בסך 2,080 ₪ לחודש X 12 חודשים הואיל ו- 6 חודשים שולמו בפועל).

עיקר טענות האיש:

7. האישה אינה זכאית כלל למזונות משום שאינה נזקקת: התביעה הוגשה כשנה וחצי לאחר פרידת הצדדים.

כך, היא בעלת נכסים ורכבים "(לפחות מחצית דירת גן, צוותא חדא עם הנתבע ורכבים עם התובע)". טרם כניסתה לדירת הצדדים החדשה רכשה ריהוט יקר ערך ומוצרי חשמל יקרים, "כך לא מתנהגת אישה נזקקת".

יתרה מכך, היא סיימה את הקשר בין הצדדים, היא אגרה כספים מאחורי גבו ותכננה היטב את הפרידה, "...יתכן עם גורמים נוספים ובכל מקרה התובעת משתכרת שכר גבוה שאפשר ומאפשר לה רמת חיים גבוהה..."

לכתב התביעה לא צורפה כל אסמכתא להוכחת טענותיה ו"צרכיה".

בין הצדדים לא הוסדר כל הסכם לגבי תמיכה כספית.

תלה"מ 15009-04-18 - תביעה הרכושית של האישה.

עיקר טענות האישה:

8. בכל חייה המשותפים כל שעניין אותה היו הזוגיות והמשפחה (טענה ששמענו גם מפי האיש) והיא תרמה ממכלול מקורותיה לתא המשפחתי.

האישה שהאיש "...הבריח כספים , השקיע כספים במניות בבורסה ביחד עם אחיו והרוויח סכומים גדולים מאוד, העביר כספים לגרושתו גם שלא היה חייב לעשות כן וחסך כסף רב תוך הסתרתו מהתובעת שכנגד, כאשר היא כל אגורה שחוקה שקיבלה הכניסה לחשבון הבנק אשר שימש לחיי הצדדים".

בשים לב לאמור תבעה האישה ממחצית כל הזכויות שצבר האיש בתקופת הזוגיות מכל מקור לרבות השבחת נכסיו, הפסד פיצויים כמפורט בסעיף 21 לכתב התביעה שלה.

עיקר טענות האיש:

9. בין הצדדים הייתה הפרדה רכושית מוחלטת בכל הקשור לכלל זכויות הצדדים למעט שיתוף ספציפי "(הלוואות משותפות וכספים שהוכנסו לטובת רכישה של נכסים מסוימים בלבד)". לגרסתו נהגה בין הצדדים הסכמה שיתופית רק ביחס לדירה והרכבים: "שיתוף מצומצם בלבד" דירה שנרכשה על ידי הצדדים במטרה לגור ולהזדקן בה... ורכבים. כל שאר זכויות הצדדים לא נצברו צוותא חדא והתקיימה לגביהם הפרדה רכושית מוחלטת ".

עוד טען שהיות "התובעת מרצונה הטמיעה את כספיה בעוגת הנכסים המשותפת" אין היא זכאית לכל החזר.

תלה"מ 15024-04-18 - תביעה של האישה לדמי שימוש ראויים בדירותיה

עיקר טענות האישה:

10. הבסיס לתביעה זו מצא ביטוי בסעיף 5 לכתב התביעה לפיו כפי שהאיש הגיש כנגדה תביעה לדמי שימוש ראויים מאחר והוא "..."בעלים של מחצית דירה ברחוב XXX באילת" הרי היא זכאית לקבל מהנתבע דמי שימוש ראויים בגין המגורים בדירות שלה ובמיוחד על התקופה שהנתבע גר בוילה שמחציתה הייתה של התובעת ומחציתה של הגרוש..." . האיש חי רוב השנים ו"...אינו משלם דמי שימוש ראויים ... כאשר גרושה של התובעת שכנגד משלם את כל הוצאות האחזקה הגבוהות מאוד הואיל ומדובר בוילה מפוארת, כאשר בכל התקופות האלה הנתבע שכנגד משכיר את דירתו ומשלשל כל הכסף לכיסו מבלי לשתף התובעת שכנגד".

האישה העריכה את דמי השימוש הראוי על פי סכומים בעיקרם מוערכים על ידה שלא מצאתי מקום לפרטם כאן. אך אעיר כבר ומבלי להקדים המאוחר שהתובעת נפלה לכלל שגגה באופן החישוב. כך למשל ביקשה לחייב האיש בסך 5,000 ₪ לחודש על מגוריו עמה בוילה שהייתה שייכת לה ולגרושה לפי דברה היא העמידה את דמי השכירות החודשיים על סך 10,000 ₪ לחודש ועל כן חלקה הוא 5,000 ₪. משכך ביקשה לחייב האיש בסך 120,000 ₪ דמי שימוש בדירות (24 חודשים X 5,000 ₪ לחודש). ומה על חלקה וחלקן של בנותיה בהשתתפות בשכר הדירה? והדברים נכונים גם ביחס להוצאות האחרות הנתבעות על ידה.

עיקר טענות האיש:

11. זכות התביעה של האישה התיישנה בחלוף תקופת ההתיישנות.

אין אח ורע לתביעה לדמי שימוש ראוי בזמן חיים משותפים תקינים וראויים "...ובמיוחד כאשר מדובר בדירות שנרכשו והתמזגו בעוגת הנכסים המשותפת". היעתרות לתביעה שכזו עשויה לייצר תביעות "הזויות" כגון: "תביעה בגין "הכנת ארוחות", תביעה בגין "קיום יחסי אישות" ותביעה בגין הזכות ל"קיום קשר זוגי"... לקרוא ולא להאמין שתביעה שכזו עברה את מפתן דלתו של ביהמ"ש הנכבד".

"לא הוסכם בין הצדדים בכל דרך וצורה שהיא שהנתבע ישלם תשלום כלשהו בגין המגורים המשותפים שהיו קשורים בקשר רומנטי ולא "כשותפים לדירה"" (הדגש בקו תחתי במקור-מ.ל).

דיון והכרעה:

האמנם הצדדים ידועים בציבור:

12. שניים הם המבחנים שעל מערכת יחסים בין צדדים להצביע על מנת שתוכר כמערכת יחסים של ידועים בציבור: קיום חיי משפחה וניהול משק בית משותף [(ע"א 621/69 נסים נ' יוסטר פ"ד כד(1) 617 (25/05/1970); ע"א 79/83 היועץ המשפטי לממשלה נ' סוזן שוקרון פ"ד לט (2) 690 (11/07/1985)].

היסוד הראשון הוא ביטוי להתנהגותם של שני אנשים אשר גמרו אומר לקשור גורלם האחד עם השני ומימשו החלטתם על יחסי אהבה, מסירות ונאמנות האחד לשני. היסוד השני, מתבסס על היסוד הראשון והוא פועל יוצא של הגורל המשותף אשר מעיד לא על נוחות וכדאיות כלכלית, אלא על תולדה טבעית של החיים המשותפים כמקובל בין בעל ואשה (שם).

הקביעה ביחס למבחנים אלו היא עניין שבעובדה [ע"א 1966/07 עמליה אריאל נ' קרן הגמלאות של חברי אגד בע"מ (09/08/2010) ס' 25 לפסק הדין].

לצורך ההכרעה בשאלה זו על כן יש לבחון את אומד דעת הצדדים: כיצד ראו הם את מערכת היחסים ביניהם [תמ"ש (ת"א) 13409-12-12 פלונית נ' אלמוני (09/06/2014) והפסיקה המובאת שם; תמ"ש (ים) 13393-09-14 ע.פ.ק נ' א.ל (06/06/2016) ס' 34 לפסק הדין)].

ההכרה בצדדים כידועים בציבור היא בעלת השלכות הן כלפי עצמם והן כלפי כולי עלמא ועל כן יש לנהוג בזהירות בטרם יוכרו צדדים כידועים בציבור [תמ"ש (ת"א) 13409-12-12 הנ"ל והפסיקה המובאת שם בסעיף 8); תמ"ש (ים) 13393-09-14 הנ"ל ס' 34-35 לפסק הדין והפסיקה המובאת שם]. קל וחומר יש לנקוט משנה זהירות על מנת שלא לקבוע קביעות המגדירות את מערכת היחסים בין הצדדים בניגוד לתפיסתם שלהם את מערכת היחסים ביניהם.

אחד המבחנים לקביעה האם יש בזוגיות הצדדים מֵעֶבֶר לחברות הוא תקופת חיים משמעותית אשר מהווה ביטוי לאומד דעת הצדדים: "תקופת חיים משמעותית מהווה אינדיקציה לאומד דעתם של הצדדים לקיים קשר קבוע ארוך טווח נושא חובות וזכויות הדדיות, ולפיכך הינה מרכיב בעל משקל רב בבחינת קיומם של "חיי משפחה" [ע"א (חי) 264/05 פלונית נ' אלמוני (04/05/2006), ס' 18 לפסק הדין].

כעולה מכתבי הטענות והראיות בתיק שני מבחנים אלו מתקיימים בעניינם של הצדדים שלפני: הם קיימו חיי משפחה וניהלו משק בית משותף. לא נעלם מעיני שבא כוחה של האישה בסיכומיו העלה תהייה באשר לתפיסתו של האיש את מערכת היחסים עם האישה "גם לאחר הגשת סיכומי התובע עדיין לא ברורה עמדת התובע וב"כ, האם הצדדים היו ידועים בציבור כן או לא...". בכותרת כתב התביעה הרכושית של האיש הוגדרה זו כ-"תביעה רכושית בין ידועים בציבור". בהמשך בפתח כתב התביעה הרכושית שלו כתב האיש "הורתה של תובענה זו בקשר שקיימו הצדדים כ"ידועים בציבור" במשך כשמונה שנים וזאת מאז שנת 2009." הדברים מקבלים גם ביטוי בדברי ההקדמה לסיכומיו. כל מהות תביעתו של האיש היא שמדובר בחיי משפחה ובניהול משק בית משותף שהם המסד לתביעתו.

כך, גם האישה ראתה במערכת היחסים של הצדדים מערכת יחסים של ידועים בציבור (פרוטוקול מיום 8/9/22 ש' 51 ש' 10-9 "ש. תאשרי לי שראית בד. ידוע בציבור שלך? ת. נכון").

הצדדים קיימו חיי משפחה וניהלו משק בית משותף (למשל עדות האישה בפרוטוקול עמ' 54 ש' 8-7; עמ' 56 ש' 31-30 "שהכל נכנס לחשבון אחד שממנו חיינו"; וכן "...גרנו ביחד בתא משפחתי" עמ' 56 ש' 17; עוד ראו סעיפים 2 ו-16 למכתב התראה מיום 20/6/17 ששלח בא כוחה של האישה לאיש, נספח ט"ו לכתב התביעה הרכושית של האיש].

הנה כי כן הצדדים שלפני ניהלו מערכת זוגית של ידועים בציבור.

חיים ללא נישואין:

13. הצדדים לא נישאו הגם שלא הייתה להם מניעה להינשא: "לא ראינו צורך למסד את הקשר בנישואין...אנחנו אנשים חילוניים ללא זיקה לדת ובגילנו כבר לא ראינו בכך כל צורך" (ס' 15 לתצהיר עדות ראשית של האיש; כן ראו עדות האישה פרוטוקול עמ' 51 ש' 10-9). בחירתם של הצדדים שלא להינשא אף שלא הייתה מגבלת כורח חיצונית להחלטתם משפיעה בהכרח על תפיסתם את חיי המשפחה שלהם: כיצד ראו הצדדים את מערכת היחסים ביניהם כמחייבת אם לאו ובהכרח יש בהחלטה זו השפעה על תפיסתם את מערכת היחסים הכלכלית ביניהם. בשאלה זו חלוקים הצדדים. האיש טען ל'הסכמה' שהוחלפה ל'הבנה' בדבר שיתוף בנכסים שייצברו במהלך החיים המשותפים ומנגד שללה האישה כל הסכמה או הבנה שכזו וטענה שלמעשה כל שמבקש האיש הוא לחלוק איתה ברכושה ולא לחלוק איתה את רכושו (ראו ס' 39 ו- 55 לתצהיר עדות ראשית של האישה וס' 4 לסיכומיה).

הסכמות בין מכללא ובין במפורש של בני זוג אשר לא נישאו מעידות על היקף הזכויות של צד ברכושו של משנהו. התשובה לשאלה אם בחרו הצדדים לחיות בשיתוף כלכלי היא סובייקטיבית ומתייחסת לצדדים שעניינם נבחן. בית המשפט אמור לבחון כיצד ראו הצדדים עצמם את הקשר ביניהם [תמ"ש (ת"א) 9731-08-13 פלונית נ' אלמוני (13/04/16), ס' 25 וההפניות שם וכן ס' 30 לפסק הדין בו רוכזו עיקרי הדין בשאלה זו; ניסים שלם יחסי ממון ורכוש הדין והפסיקה (2019) (להלן- שלם) עמ' 31].

משעה שעל בני זוג ידועים בציבור אין "תחולה גורפת" (שלם, שם) של הלכת השיתוף "הנטל הרובץ על הידוע בציבור, הטוען לשיתוף בנכסי בן הזוג, הוא כבד יותר מזה הרובץ בנסיבות דומות על בני זוג נשואים. יתר על כן, דין שיתוף בנכסים בין בני זוג ידועים בציבור יחול על נכסים המשמשים את בני הזוג בחייהם היומיומיים או נרכשו על ידם במשותף" (שלם, שם, וה"ש 21 המפנה לע"א 4385/91 סלם נ' כרמי).

אמור מעתה לבחירת הצדדים לחיות ללא נישואין משמעות. משעה שבחרו אלו שלא להינשא ועשו כן מבחירה ולא ממניעות חיצונית לרצונם להימנע מאקט הנישואין המסקנה המתבקשת היא שאפשרי שהם לא רצו להחיל עליהם משטר של שיתוף רכושי. שתי נקודות חשובות אלו מצאו ביטוין בבג"צ 4178/04 מפי כבוד השופטת בייניש ובזו הלשון:

"7.        כבר נקבע בפסיקתו של בית-משפט זה כי "...מהעובדה בלבד, שגבר ואישה חיים ביחד בנסיבות בהן ידועים הם בציבור כבני-זוג נשואים, אין עדיין להסיק שרכוש שנרכש על-ידי כל אחד מהם בנפרד, רכוש משותף הוא"

... עוד נפסק כי הנטל הרובץ על ידוע בציבור הטוען לשיתוף בנכסי בן-זוגו, הוא כבד יותר מן הנטל הרובץ בנסיבות דומות על בן-זוג נשוי, במיוחד כאשר אין מדובר בנכס משפחתי מובהק...

הכבדת הנטל על הטוען לשיתוף נכסים בין בני-זוג ידועים-בציבור, נובעת מהמשמעות שעשויה להיות להעדר הנישואין ביניהם. לעיתים, בני-זוג מקיימים חיי זוגיות משותפים ללא אקט פורמאלי של נישואין מתוך בחירה שלא למסד את הקשר הזוגי ביניהם, להבדיל ממקרים בהם העדר הנישואין נובע ממניעות להינשא זה לזו. במקרים אחרים, עשוי הדבר להעיד על ארעיות הקשר או על היותו בלתי מחייב, באופן השולל קיומה של כוונה לשיתוף רכושי. יש, אפוא, להתחשב בכל מקרה ומקרה בטיב הקשר הזוגי, בנסיבותיו ובכוונות המונחות בבסיסו, תוך בחינת האפשרויות שעמדו בפני בני-הזוג למיסוד הקשר הזוגי מחד-גיסא ומידת האפשרות של כל אחד מבני-הזוג לניתוק הקשר מאידך-גיסא. יש ליתן משקל נכבד לאוטונומית-הרצון של בני-הזוג בעיצוב הקשר הזוגי ביניהם ובקביעת ההסדר הרכושי החל על נכסיהם. זאת, בכפוף לעקרון תום-הלב המחיל על המערכת ההסכמית-המפורשת או המשתמעת-בין בני-הזוג ערכים של צדק, יושר, הגינות ושוויון (ראו: ש' ליפשיץ הידועים בציבור בראי התיאוריה האזרחית של דיני המשפחה (תשס"ה) 159-157) ...  

הנה כי כן, ההלכה לפיה לשם הוכחת כוונה לשיתוף נכסים בין בני-זוג ידועים-בציבור נדרשות ראיות נוספות מעבר לעצם החיים המשותפים יחדיו, נובעת מהזהירות שלא לכפות על הצדדים הסדר של שיתוף רכושי מקום בו בני-הזוג בחרו שלא להחיל על עצמם הסדר כאמור. בהתחשב בכך, נראה כי אין מקום לחשש שהביע הרב דיכובסקי בפסק-דינו, שמא נכפה על בני-זוג שאינם נשואים התחייבויות רכושיות בניגוד לרצונם, רק בשל מגוריהם המשותפים יחד." [בג"צ 4178/04 פלוני נ' בית הדין הרבני לערעורים פ"ד ס"ב (1) 235 (13/12/2006), פסקה 7; ע"א 9755/04 ביטון נ' קצין התגמולים –משרד הביטחון (31/08/2008)].

ער אני לקבוע ב-בע"מ 2478/14. הגם שנקבע שם שאין "...מקום לקבוע כי רמת ההוכחה הנדרשת לכוונת שיתוף בן הזוג אמורה להיות שונה בכלל המקרים שבהם קיימת מניעות "חיצונית" לנשואיהם", עולה שבחירת הצדדים שלא להינשא במכוון, הגם שאין בה די כדי לשלול כוונת שיתוף, מצטרפת היא ל"...הצהרות, מכל סוג, על אופיו של הקשר הזוגי, יכולות להצטרף לנסיבות המעידות על אותה כוונת לשיתוף, גם בנכסים הספציפיים, ולו באופן נסיבתי" [בע"מ 2478/14 פלונית נ' פלונית (20/08/2015) פסקה 41 ופסקה 42 לפסק הדין].

הסכם ממון:

14. בין הצדדים לא נחתם הסכם ממון (ראו ס' 15 לתצהיר עדות ראשית של האיש, פרק המבוא לסיכומיו וכן וס' 11 לסיכומי תשובה שלו). אי החתימה על הסכם ממון הן להיבט חיובי והן להיבט שלילי מעיד על תפיסתם של הצדדים.

אקדים ואומר שחזרתו של האיש שלא דובר על פרידה ועל כן לא דובר על חלוקת רכוש, טענה השזורה בעדותו, אינה יכולה להוות בסיס לרכישת זכויות. במענה לשאלה "לא דיברתם מעולם על מהות היחסים ביניכם, על הדירה?" השיב "לא. לא דיברנו. אני חוזר ואומר שוב, מעולם לא דובר על פרידה ולכן לא דובר על חלוקה. הקשר בינינו היה כל כך טוב שאלה דברים שבכלל לא עלו ולו פעם אחת." (פרוטוקול עמ' 21 ש' 18-16). קשה לקבל את התיאור המייפה והאידילי אותו העלה שוב בהמשך "מעולם לא דובר על פרידה ולכן לא דובר על חלוקה. מ. אף פעם לא אמרה מיליון שלי ומיליון שלך" (שם, עמ' 22 ש' 7-6), מקל וחומר לאור אופי התביעות שלפני.

האיש טען בתצהיר עדות ראשית שהאישה "...מעולם לא העלתה צורך כלשהו לערוך בינינו הסכם ממון. מעולם היא לא דרשה זאת, באותה מידה גם אני לא העליתי את הנושא והדבר נבע כמובן מאמון מוחלט האחד בשניה" ס' 15 לתצהיר עדות ראשית) בחקירתה הנגדית נשאלה האישה לעניין עריכת הסכם ממון. בעדותה העידה שלא דובר בינה לבין האיש על עריכת הסכם ממון (פרוטוקול עמ' 57 ש' 19-11). האיש עצמו לא טען שהציע לחתום על הסכם ממון והאישה סירבה וביסס את אי עריכת ההסכם על אמון שהיה בינו לבין האישה.

האיש סבר וכך טען בסיכומיו שאי החתימה על הסכם ממון פועל כנגד האישה "באשר להיעדרו של הסכם ממון האישה מתעלמת האישה בסיכומיה ולא נותנת לכך כל הסבר מניח את הדעת..." (האיש הפנה לסתירה שבין עדותה לבין עדותו של בא כוחה שהעיד שהמליץ לה על עריכת הסכם) "...בכל מקרה, אין עוררין, כי לא נערך כל הסכם ממון בין הצדדים ובפרט הסכם שהחריג את הדירה" (ס' 11 לסיכומי תשובה של האיש). בשולי הדברים יוער שבחקירתה הנגדית אישרה האישה שגם במערכת היחסים שלה היום עם בן זוגה לא חתמו על הסכם ממון (פרוטוקול עמ' 73). אין פשר למהות העלאת השאלה בסיכומי האיש, מה טעם בחר להעלותה אך העולה משאלת ההמשך "יש לך ולש. היום רכוש משותף? ת. לא" (שם, ש' 30-29) מעיד שביקש לעשות השוואה בין מערכת היחסים שלה נכון להיום המאפשר קיום רכוש משותף ללא עריכת הסכם ממון עם מערכת היחסים עם האיש בשאלת השיתוף בנכסים. משעה שתשובתה לא הוזמה דומה שיצא האיש וידיו על ראשו.

גישה זו של האיש תמוהה בשני מישורים. האחד, בכתב תביעתו כתב האיש ש"הבהיר" לאישה שזכויותיו בחברה "...הינן שלו באופן בלעדי ושאין לו כל כוונה לשתף אותה בהן כפי שאף בנישואיו הראשונים לא היה כל איזון בעניין החברה, כך גם באשר לכל זכות שיש לו ושנצברת לזכותו ממקום עבודתו". האם די בהבהרה זו כדי לאיין זכויות של האישה?

השני, מקל וחומר. האיש טען בעדותו "היה שיתוף לגבי דברים שאנו רכושית (כך במקור-מ.ל) במהלך הנישואים שלנו...אמרתי שכל מה שקורה בזוגיות שלנו יש שיתוף" (פרוטוקול בהתאמה עמ' 40 ש' 33 ו-עמ' 41 ש' 33) כן ראו ס' 14 לכתב התביעה הרכושית שלו).

לא ברור הכיצד שתי טענות אלו שזכויותיו הנצברות מהחברה בבעלותו מוחרגות באמירתו שלו והדירה אף היא מכוח אמרתו הופכת למשותפת בהסכמה יכולות לדור בכפיפה אחת.

עוד יש ללמוד מדבריו שייחס את ההסכמה, לכאורה, לשיתוף בחיי הצדדים לתקופה של "הנישואין" של הצדדים. למילים משמעות וייתכן שהדברים שהעלה האיש מכוונים אכן לתקופת "נישואין" ככל שיינשאו הצדדים. לעניין זה ראוי להפנות לעדותו של אחיו של האיש. בחקירתו נשאל :"אתה יודע כשהם התחתנו (צ"ל יתחתנו-מ.ל) הייתה להם כוונה לקנות דירה ולגור יחד. ת. כן" (פרוטוקול עמ' 10 ש' 29-28).

מבלי לגרוע באמור אין באמירה זו כשלעצמה להוות ראיה כבדת משקל לקבוע את חזקת השיתוף.

יודגש שהאישה שללה לחלוטין את טענת האיש להסכמה שיתופית וטענה שמעולם לא הוסכמה ביניהם הסכמה שכזו. כך כתבה בכתב הגנתה " ...מעולם לא דובר על כך הואיל והתובע נכנס לזוגיות ללא כל רכוש למעט חצי דירה באילת משותפת לו ולאחיו ואילו לנתבעת הייתה חצי וילה מפוארת וג'יפ חדש מסוג קיה סורנטו".

חסרונו של הסכם הממון, כפי שהיה אמור להיחתם על ידי הצדדים ביוזמתו של האיש מתעצם שבעתיים לאור גישתו של האיש לקיומו של "שיתוף מצומצם בלבד" דירה שנרכשה על ידי הצדדים במטרה לגור ולהזדקן בה... ורכבים. כל שאר זכויות הצדדים לא נצברו צוותא חדא והתקיימה לגביהם הפרדה רכושית מוחלטת" (ס' 6-5 לכתב הגנתו בתביעתה הרכושית של האישה).

שיתוף- האמנם?

15. כאמור, הטיעון של האיש בכתב התביעה ביחס לזכויותיו בדירה וברכב הג'וק נובעות מחזקת השיתוף וזאת שכן "בין הצדדים נקבע". דיבור זה על הסכמה הוחלף בתצהיר עדות ראשית "היה ברור לשנינו" (ס' 14 לתצהירו) ומסתבר לפחות לעת הזו שלא היה ברור לשניהם. יתרה מכך, מעמדותיהם הקוטביות של הצדדים, אין לפני כל ראיה לאותה הסכמה. נהפוך הוא: התמונה העולה, דווקא מטיעונו של האיש שהובא לעיל, לעניין הודעתו לאישה שהחברה וכל הזכויות הנצברות ממנה הן שלו בלבד, שהוא מהותי בעיני, שומט את הקרקע מתחת לקונסטרוקציה של האיש בדבר הסכמה בעל פה לשיתוף בכל הנכסים הנצברים במסגרת החיים המשותפים.

תפיסתו של האיש שזכותו לשיתוף בדירה וברכב הג'וק מעוררת קושי אינהרנטי בשים לב לבסיס הלוגי של הטענה שזכותו נצמחת מתוך הסכומים החודשיים שהפקיד בחשבונה של האישה כשסכום זה לגישתו שימש את החיים המשותפים (פרוטוקול עמ' 20 ש' 9-6).

עוד יש לזכור שהצדדים בחרו שלא לפתוח חשבון משותף ונחרצות הצדדים לשמור איש איש את חשבונו לעצמו אך בעיקר האיש כפי שהעד כשנשאל האם בחשבונו היא שותפה "בהחלט לא. גם אני לא שותף בחשבון שלה, אני רק מעביר לשם כספים" (פרוטוקול עמ' 17 ש' 22).

כך, דווקא אופן הרישום של הדירות במסלולן עד לרכישת הדירה ואי רישומו כבעלים משותף מעידה על תמונה הפוכה. אין בפי האיש הסבר משכנע בכתב התביעה (שהוא המסד של הבאת דבריו לבית המשפט) מדוע, לאור ההסכמה, לא נרשם כבעלים בזמן אמת (כזכור דיבר על הסכמה בין הצדדים שכל מה שייצבר יהיה משותף ולגישתו ריהוט סלוני ופינת אוכל כמו גם דירה ומכונית נופלים לאותה קטגוריה שיתופית לאור ההסכמה לכאורה). האיש ניסה לבסס את ההסבר לכך על דרך חקירתה של האישה באשר לתשלום מס רכישה כאשר קיימת דירה שנייה והשיבה "על דירה שניה? מס גבוה" (שם, עמ' 72 ש' 9-7). תשובתה נשארה ללא שאלת המשך. מה תרמה להבנה על ההסכמה בין הצדדים? מאום. אין במענה לשאלה זו שלא קיבלה ביטוי בכתב התביעה והניסיון לטעון שזו לא נרכשה על שמו משיקולי מס: "אין עוררין כי לאיש היה נכס נוסף על שמו, חיזוק לכך שהנכס נשוא התובענה לא נרשם על שמו משיקולי מס" (עמ' 7 לסיכומי האיש) - נדחית על ידי.

כתב התביעה הוא המסד לזכויות להן טוען האיש. כתב התביעה אמור לשקף את העובדות המקימות לו את עילת התביעה. הטענה שהועלתה לראשונה בסיכומים שאי רישום הדירה על שמו של האיש נעוצה בשיקולי מס עולה כדי שינוי חזית והרחבתה. יודגש, לא מדובר בטענה אזוטרית שנועדה לאמת את העילה שנטענה במפורש - ההסכמה לשיתוף - אלא בטענה מהותית העומדת בפני עצמה.

באשר להסכמה הנטענת וטרם התייחסות פרטנית ביחס לתביעות השונות ראוי להביא מחקירתו הנגדית של האיש שיש בה כדי להעיד על אותה הסכמה נטענת:

"ש. אחרי שנפרדתם דיברתם, נכון?

ת. לא דיברנו, התכתבנו בווצאפ.

ש. למה בשום מקום, כל ההתכתבויות שלך עד הגשת התביעה, לא אמרת מגיע לי חצי דירה?

ת. אני חוזר ואומר, לא חיפשתי לעשות כסף מהזוגיות הזו, אמרתי בהגינותך וקיוויתי שאקבל סכום סביר, מכובד, ותחת זאת קיבלתי ממך את התביעה.

ש. אני אומר לך שעד שפנית לעו"ד לא חשבת בכלל על חצי דירה.

ת. אתה קורא מחשבות שלי מלפני ארבע שנים? אני אומר לך שלא, כשכתבתי "בהגינותך" חשבתי בהחלט, כאב לי שלא הגענו לקו הסיום, יש לי שתי בנות שלהן אני צריך לדאוג, חשבתי עד יום מותי אדאג לארבע, וקיוויתי לקבל ממנה. לגיטימי שאחשוב כך.

ש. אני אומר לך שאתה לאורך כל הדרך ידעת שהדירה הזו לא שלך, כי עובדה שבמכתב שכתבת בתגובה אתה כותב "רק לאחר שקיבלתי ..." מצטט.

ת. אני חוזר ואומר, אם לא הייתי מקבל דרישה שאני חייב לה 650,000 ₪ ומקבל סכום סביר לא הייתי הולך להתייעץ אפילו. אני לא חיפשתי לעשות בעיות.

ש. למה רק אחרי 9 חודשים מהפרידה הבנת את הזוכיות שלך?

ת. אחרי שקיבלתי את המכתב אמרתי אני אלך להיוועץ בעו"ד. אני חיכיתי שהדירה תימכר, היא אמרה שהיא לא רוצה לגור שם, הבית הביא לה נאחס, אמרתי אני אחכה לראות מה אני אקבל מהגינותה. אם הייתי מקבל מהגינותה שקל הייתי הולך להיוועץ, ואם הייתי מקבל חצי מיליון הייתי אומר תודה וזה הכל. זו באמת הגינות אחרי מה שנתתי. כשאני אומר נתתי אני לגמרי לא מדבר על חומר. ...

ש. אתה אומר שרק אחרי שפנית להתייעץ הוסבר לה שמגיעה לך חצי דירה?

ת. שוב, לא התכוונתי להיוועץ עם עו"ד, חיכיתי לכסף שלה, תחת זאת קיבלתי תביעה של 650,000 ₪ ואז הלכתי להתייעץ. לא תביעה, קיבלתי מכתב. זה טבעי מאוד שאלך להתייעץ, אני מבין ברכב ולא במשפטים.

ש. כלומר רק אז הבנת שמגיעה לך חצי דירה?

ת. נכון. ...

ש. למה היית צריך רק אז להבין? הרי היה לך ברור לאורך כל הדרך שחצי דירה שלך.

ת. אני חוזר ואומר, לא הייתה לי שום כוונה להיוועץ בעו"ד, חיכיתי לקבל פיצוי הגון ממנה, משזה לא הגיע אליי והגיע מכתב ממנה באמצעותך פניתי להיוועץ בעו"ד.

ש. אתה אומר הובן לי שמגיעה לי חצי דירה, כלומר לפני כן לא ידעת.

ת. כשהייתי אצל עו"ד הוא הסביר לי את המשמעות של ידועים בציבור כמו שקבעת שהיינו, וכל מה שנרכש במהלך הזוגיות יהיה חצי חצי אלא אם כן נחתם אחרת מראש. " (פרוטוקול עמ' 48 ש' 2 עד עמ' 49 ש' 9 כן ראו עדותו שם בעמ' 47).

עדותו זו של האיש הגם שהובאה בהרחבה מסוימת עומדת בסתירה לטענתו בדבר ההסכמה על שיתוף ברכוש שייצבר מהלך החיים בצוותא. ממה נפשך? האיש ידע על רכישת הדירה שכן, לטענתו היה מעורב בהליכי הרכישה, שילם סכום מסוים לרכישה וחתם על המשכנתא. זו נרכשה במהלך החיים בצוותא, לגישתו המובאת בכתב התביעה, מכוח ההסכמה לכאורה. הדירה על כן במחציתה צריכה להיות שלו ועדותו שהובאה לעיל שומטת את הקרקע מתחת לטענה זו. כך לסתירה מהותית זו אין מענה גם בדברי בא כוחו תוך כדי החקירה הנגדית בנסותו להסבירה. (שם, עמ' 49 ש' 4-2).

מדובר באיש שזו לו מערכת שנייה של חיי שיתוף, הוא עצמו הביע את ידיעותיו הנצברות מההליך הקודם הן מתקופת נישואיו "...כפי שאף בנישואיו הראשונים לא היה כל איזון בעניין החברה..." (ס' 13 לכתב התביעה) והן בסיומם "...כפי שאף בנישואיי ובגירושיי הראשונים היה" (ס' 10 לתצהיר עדות ראשית). כך, האיש הוא מי שהוסמך לשמש כמגשר.

מצאתי להעיר שבין כתב התביעה לתצהיר עדות ראשית הבדלים גם לעניין העובדות. כתב תביעה בבית משפט למשפחה מגובה בתצהיר ולמעט החרגה של טיעון משפטי (שממילא מקומו לא אמור להיות בכתב תביעה) מדובר בתצהיר לכל דבר ועניין.

עדות נוספת שיש בה להעיד על גרסת האיש עולה מעדות אחיו של האיש שבהגינותו לא ניסה לייפות הדברים. משנשאל אם אחיו אמר לו שיש לו מחצית הזכויות בדירה במתחם ה'XXX' (הדירה שמכירתה שימשה לרכישת הדירה מושא התביעה) השיב "הוא לא דיבר על חלקים, הוא אמר שהם עברו יחד לXXX. ש. עברו לגור. ת. כן" (פרוטוקול עמ' 10 ש' 25-22). יתרה מכך האח נשאל "הוא גם גר איתה בוילה, הוא לא טען שיש לו חלק בוילה, נכון?" ועל כך השיב "הוא לא טען, הוא לא דיבר על חלקים לא בוילה ולא ב XXX" (שם ש' 27-26). כזכור הדירה במתחם ה'XXX' היא דירה שנרכשה במהלך הזוגיות של הצדדים ותמורת מכירתה שימשה לרכישת הדירה מושא תביעתו של האיש. לצד האמור האח לא היה מודע לאופן רכישת הדירה, אך אישר שבאותה עת שקלו הוא ואחיו, האיש, לרכוש דירה שם (עבור החברה?) ואופציה זו נפסלה משום שחשב "...שהקרבה לא מתאימה". (שם, עמ' 13 ש' 15).

עולה אם כן שקונסטרוקציית השיתוף המוסכם היא תולדה בדיעבד ולאחר פרידת הצדדים.

17. בשים לב לאמור לעיל ולמעלה מן הצורך בחלקן של התביעות תבחנה כאן התביעות השונות.

37317-02-18 - תביעה רכושית של האיש.

18. בתביעתו עתר התובע להצהיר שמחצית הזכויות בדירה שייכות לו, להורות על פירוק השיתוף בה ולהורות על חלוקת תמורת המכר בחלקים שווים בינו לבין האישה. בשים לב לאמור לעיל והקביעה כי בין הצדדים לא הוסכם על שיתוף בזמן אמיתי כנטען על ידי האיש, בשים לב לפרק הזמן של החיים המשותפים הקצר יחסית של כ- 8 שנים (ראו למשל תמ"ש (קריות) 27693-08-14 פלונית נ' פלוני (1/8/15) ס' 52 לפסק הדין], בשים לב למועד רכישת הדירה בחודש 03/16 ופרידת הצדדים כחצי שנה מאוחר יותר, בשים לב להפרש שבהשקעה בשלהי החיים המשותפים אין מקום להצהיר על בעלות משותפת בדירה בחלקים שווים.

עיון ב- בע"מ 10734/06 מלמד שאותה התלבטות של בית המשפט באשר לשיתוף הנלמד כטענת האיש מהתנהלות הצדדים לכאורה לא חל על עצם ההסכמה לשיתוף אלא גם למהותו והיקפו: "אודה, כי "גבולות הגזרה" אינם חדים, אך כך מטבע הדברים: אי אפשר לקבוע מראש כללים ברורים באשר לכל האפשרויות שמזמנת המציאות האנושית. לכן גם מתלבטים בתי המשפט ממקרה למקרה, באשר לנכס הספציפי בו מדובר וכוונת הצדדים לגביו. ...מובן כי הדברים אינם נטולים בעייתיות, כיוון שלעתים קשה לכמת את ההשקעות ואת "ההתנהגות ההשקעתית", אך לכן יש לנהוג זהירות ביישום, ואולם כאמור קשה לקבוע מראש את גבולותיו המדויקים לכל מקרה" (בע"מ 10734/06 פלוני נ' פלונית (14/3/2007).

בעמוד 3 לסיכומיו טען האיש "...נקבע, כי לשם הקמתה של חזקת השיתוף, על התובע להראות כי מנסיבות החיים המשותפים של בני הזוג ניתן לבסס ההנחה, שבכוונתם המשותפת הייתה לשיתוף בנכסים". לשון אחר האיש ביקש ללמד על הסכם שנכרת בהתנהגות המעניקה את חיותו של ההסכם [ע"א 5630/90 תדמור נ' ישפר חברה אלקטרונית למסחר בע"מ פ"ד מז (2), 517,523].

בהתייחסו להסכם כתב חברי השופט בר יוסף "ודו"ק, השיתוף הספציפי מכוח התנהגות הצדדים איננו מסקנה בדיעבד, בבחינת חכמה לאחר מעשה. ככל חוזה, גם להסכם לשיתוף ספציפי יש רגע של הולדת בו התגבש אומד דעת הצדדים לשיתוף. ברם, תוכנו של ההסכם, לרבות היקף השיתוף המוסכם, עשוי להשתנות במהלך חיי הנישואין. השיתוף הפוטנציאלי כמוהו כזרע: עיתים היחסים הזוגיים יישאו אופי "סטנדרטי" ולא תשתמע מהם הסכמה שבהתנהגות לשיתוף והוא יישאר חבוי ובלתי ממומש. עיתים, יחסי בני הזוג והתנהלותם ישמיעו כוונת שיתוף, קליפתו של זרע השיתוף תתרכך ועץ השיתוף יכה שורש. ככל שהתנהלות בני הזוג תשמיע בקול רם וצלול הסכמה לשיתוף ספציפי כך יושקה הנבט מים חיים, יעלה ויפרח עד כדי שיתוף מלא. ככל שהתנהלות בני הזוג תשמיע כוונת שיתוף צנועה בממדיה, צמח השיתוף יישאר אף הוא צנוע בממדיו ולא יגיע לשיא תפארתו. שמע מניה, הפוטנציאל החוזי לשיתוף מלא קיים כבר בעת כריתת ההסכם לשיתוף, אך היקפו של זה האחרון תקבע בהתאם להתנהגות הצדדים והתפתחות המערכת הזוגית." (תמ"ש (ת"א) 53315-03-14 ר.כ. נ' א.כ. (11/05/2015).

בשולי הדברים אעיר שבאותה מחשבה רומנטית של הזדקנות ביחד, ככל שהייתה "...ידענו כל הזמן שאנו מחפשים דירה שעם הזמן תשמש אותנו לזקנה ביחד" (פרוטוקול עמ' 35 ש' 17) אינה מסייעת לאיש בתביעה שלפני.

משקבעתי לעיל על פי דברי האיש עצמו שהשיתוף המוסכם נולד בדיעבד אני סבור שזרע השיתוף ככינויו על ידי השופט בר יוסף נבל עם נביטתו. אם כן, אותה התנהגות נטענת אליה הפנה האיש היא חסרת בסיס במערכת היחסים של הצדדים במובן הכלכלי. משכך, ברי שאם לא הייתה כוונת שיתוף, גם כטענת האישה, היא אינה זכאית לשמור אצלה את הסכומים ששילם האיש לטובת רכישת הדירה והתוספות עליהן שילם.

על האישה להשיב למבקש את הסכומים ששילם האיש הן לקבלן בסך 66,416 ₪ כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית ממועד התשלום (כמפורט על פני הקבלות שצורפו בנספח ג לכתב התביעה) ועד לתשלום בפועל.

עוד תשיב האישה לאיש את התשלומים ששולמו יחדיו בתשלומים חודשיים ממועד נטילת המשכנתא 1/8/2016 עד לפרידה ו -6 תשלומים ששולמו על ידי האיש לאחר הפרידה (ס' 64.2 לתצהיר האישה). כל תשלום ותשלום על פי מועדו יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאותו מועד ועד לתשלום בפועל.

עוד תשיב האישה לאיש את הסכום ששילם לטובת שדרוג המטבח בסך 16,000 ₪ ביום 25/10/2016 (ראו עדות האישה פרוטוקול עמ' 71 ש' 2-1) כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

רכב הג'וק:

לצדדים רכב ג'וק שנרכש על ידי האיש. על כך אין מחלוקת בין הצדדים. אין מחלוקת שרכב זה נרשם על שם האישה לבדה. מהות הרכישה היא זו השנויה במחלוקת. יוקדם ויאמר שהאיש, נאמן לתפיסתו המוצגת בכתב התביעה, בתצהירו ובעדותו ביחס לשיתוף מוסכם סבור שעל אף שרכב הג'וק נרשם על שם האישה לבדה. מנגד טענה האישה שרכב הג'וק נרכש לה על ידי האיש כמתנה שבחלקה ניתן לו על ידי אמו. הסך שהועבר על ידי האם כטענת האישה בסך 40,000 ₪ לא שנוי במחלוקת אך, מטרת ההענקה שנויה במחלוקת. (פרוטוקול עמ' 45). הצדדים חלוקים על מטרת המתת כאשר האיש טען שמדובר בכסף שניתן לו לטובת ההתנהלות השוטפת שלו ואשר יופחת מחלקו בעיזבונה של אמו (פרוטוקול עמ' 45). מנגד טענה האישה שמתנה זו ניתנה לאיש כמתנה מאמו לצורך חלקה במתנתו שלו אליה -רכישת רכב הג'וק.

לא מצאתי בדברי התובע הסבר מהותי לרישום רכב הג'וק על שם האישה לבדה. ביחס לדירה העלה האיש טענה לרישום על שם האישה מטעמים של תשלומי מס. הגם שדחיתי טענה זו שעלתה בסיכומים ביחס לרכב הג'וק אין בפיו כל הסבר. גם בדברים שעלו בעדותו לפיהם הסכים לרישום הרכב על שם האישה לאור בקשתה "...מאחר ויש הרבה רכבים שרשומים עליי אמרתי שאין שום בעיה" (פרוטוקול עמ' 46 ש' 25-24) אין הסבר של ממש. גם אם אלך לטענתו הבסיסית על אמון מלא ושיתוף מוסכם ומטעם זה לא לבחון את פעולות האישה, לגרסתו, כפי שהובאה בהרחבה לעיל ברי שניתן להעלות טיעון זה ביחס לפעולות של האישה, אף שמדובר בפעולתו שלו?

משעה שאין לפני כל הסבר מהותי לרישום רכב הג'וק על שם האישה לבדה מתיישב הדבר עם עמדתה של האישה שהרכב נרכש לה במתנה. בעדותו העיד האיש "ש. וכשהיא שאלה אותך אם רשמת הרכב על שמה כמתנה מה ענית? ת. לא זוכר. היא אמרה לי אולי נרשום את הרכב עלי ואמרתי לה אין שום בעיה נוסיף גם אותך" ובהמשך " לא דובר על מתנה, מ. אמרה למה שהאוטו לא יהיה רשום עלי, אמרתי אין שום בעיה, זוג לא נשוי, לא ראיתי שום בעיה עם זה (האיש לא הבהיר איזו בעיה יש עם רישום כזה כשזוג נשוי) לא ראיתי שום בעיה עם זה." בהמשך העיד "האהבה שלי למ. הייתה אהבה גדולה מאוד".

בחקירתה הנגדית הציג לה בא כוחו של האיש מדבריו ושאל "ד. אמר לפני זה שיש לו, קוראים לזה גוזמאי יכול להיות, שיש לו נטייה להתרברב, לספר סיפורים. אז יכול להיות שלפי הטענה שלך הוא סיפר לאחים קניתי לה מתנה, יכול להיות שזה גם נכנס למשבצת הזו של רברבנות?" על כך השיבה האישה "במה שנוח לך זו כן התרברבות? אני יודעת להבדיל בין קטע...ניסן ג'וק שד. קנה לי היה מתנה, הוא ידע שזו מתנה ואני עומדת מאחורי כל מילה שלי, ועובדה שהוא רשם את זה על שמי, אמא שלו נתנה שליש מהסכום והוא התרברב ונכון שהוא התרברב" (פרוטוקול עמ' 67 ש' 22-17 ; כן ראו ס' 44.10 לתצהיר עדות ראשית של האישה וההפניה להודעת טקסט של האיש שנשלחה אליה ביום 20/7/16 בה הודיע לה " XXX נא לזכור ממוש ... זה מס' הרכב שלך", נספח 21 לכתב ההגנה של האישה בתביעה הרכושית של האיש).

יוער שרברבנות והשימוש בה בהקשר להתנהלות בין הצדדים מאירה את דברי האיש גם באספקלריה של דבריו האחרים.

כך, בשים לב לאמור גרסתה של האישה מתיישבת יותר עם ההיגיון שרכב הג'וק נרכש לה כמתנה אולי לגשר על פני משבר בזוגיות ביניהם לאותה עת (פרוטוקול עמ' 46 ש' 33)

מיטלטלין:

בעדותו (פרוטוקול עמ' 49 ש' 21-20) טען האיש לרכישות של ריהוט בשווי של 19,000 ₪ כשחלקו מתוך הסכום 10,000 ₪ וחלקה של האישה 9,000 ₪. גרסתו זו נתמכה בעדותה של האישה (פרוטוקול עמ' 71 ש' 25-3). על פי העולה מעדויות הצדדים נרכשו עוד פריטים ובהם נברשת עתיקה, מראה עתיקה, ושטיח עור. בעדותו טען האיש בהקשר זה "...מ. לקחה את הנברשות העתיקות שקנינו באבו גוש, את המראה העתיקה שקנינו באבו גוש, את השטיח עור שקנינו שעלה לבד איזה 9,000 ₪, וכשמ. לקחה את זה וזה שולם ממני הרשתי לעצמי לקחת את הריהוט שכאמור אני שילמתי 10,000 ₪ והיא 9,000 ₪ ויחד עם זאת, הנה אני אומר, נחבר את שני הסכומים ונחלק חצי חצי כמו שמגיע" (שם עמ' 49 ש' 25-21). ברם, אין בכתב התביעה, בתצהיר האיש ואף לא בסיכומים את פירוט הסכומים לאותם חפצים: מראה, מנורה ושטיח, על כן ומטבע הדברים משחולקו הרהיטים שרכישתם אומתה בקבלות בא הקץ לדיון בנושא המיטלטלין.

תלה"מ 37264-02-18 - תביעה של האיש ל-דמי שימוש ראויים בדירה וברכב הג'וק.

הדירה:

19. משקבעתי את אשר קבעתי ביחס לאי השיתוף המוסכם בדירה ממילא דין רכיב זה של התביעה להידחות והיא נדחית.

רכב הג'וק:

20. המחלוקת בין הצדדים לעניין רכב הג'וק היא, כזכור, מהות הרכישה. רכישה של רכב זה תחת רכב אחר של האישה שהיו בו תקלות רבות ועלויות אחזקה מרובות (ס' 50-49 לתצהיר עדות ראשית של האיש) וכמתנה שנרכשה לה על ידי האיש כטענת האישה. לאור המסקנה אליה הגעתי לעיל דין רכיב זה של התביעה להידחות.

תלה"מ 14742-04-18 - תביעה של האישה ל-מזונות ומדור (דמי הסתגלות).

21. האישה ביססה את תביעתה על התחייבות לכאורה, של האיש לשלם לה משך 6 חודשים סך של 5,000 ₪ לחודש וכן 18 תשלומים חודשיים של משכנתא, אך לא עמד בכך. (פרוטוקול עמ' 65 ש' 14-11). האיש הכחיש את ההסכמה הנטענת. אין לפני כל ראיה שאכן זו הייתה ההסכמה בין הצדדים. גם אותו מסרון עליו מתבססת האישה, מסרון שנשלח על ידי האיש ובו כתב "כמו שסיכמנו ינואר. מתחילה תקופת ההסתגלות שלך" (מסרון מיום 4/1/17 נספח 22 לכתב ההגנה של האישה בתביעה הרכושית של האיש). אינה מניחה את הראיה למה סוכם? באיזה הקשר. כזכור בכתב הגנתו טען האיש שמעולם לא היה כל הסדר של תמיכה כספית באישה. אלא שבעדותו בבית המשפט אישר האיש שאכן התחייב תחת תנאי "...והתנאי היה שמ. תשב איתי על ההתנהלות הכספית שלה, בכלל זה כרטיסי אשראי שלה ומעולם לא זכיתי לזה. ...אז חצי שנה לא קיבלתי הסברים ולא הוצגו בפניי המסמכים, רציתי להיות סמוך ובטוח שלא אני נותן למ. מזונות משקמים כאשר מאחורי גבי עשו תקופת הסתגלות בדרך של העלמת כספים" (פרוטוקול עמ' 23 ש' 10-17). אין זו פעם יחידה שבכתב תביעה או הגנה המגובה בתצהיר נטענת טענה מסוימת שמשתנה בעדותו. כך, בתצהיר עדות ראשית מטעמו שהוגש חודשים לאחר הגשת תביעת האישה האיש אינו מעלה את גרסתו המושמעת בעדותו בבית המשפט. [(יוער שביחס לתביעה זו כתב האיש בכותרת תצהירו (הפרק הדן בתביעת המזונות משתרע על ס' 84-81) "אני שומר על זכותי לצרף תצהיר משלים לאחר קבלת תצהירי התובעת" מבלי להיכנס לשאלה בדבר הזכות הנטענת לא הוגש תצהיר משלים חרף חזרתה של האישה בתצהירה על התחייבותו (ס' 62 לתצהירה על סעיפי המשנה שלו)]. בנסיבות אלו משעה שהאיש לא שלל את ההסכמה והתנאי האמור הועלה בדיעבד

הסכמים יש לכבד. האיש ישלם לאישה סך של 30,000 ₪ שיישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום פסק דין זה ועד למועד התשלום בפועל.

תלה"מ 15009-04-18 - תביעה רכושית של האישה.

22. תביעת האישה הוגשה כחודשיים לאחר הגשת תביעת האיש ואין מחלוקת שמטרתה 'הקטנת נזק' ככל שייקבע שהאיש אכן זכאי למחצית מהזכויות בדירה. אלא שתביעה זו אין לה כל בסיס של ממש. לא ניתן לטעון בנשימה אחת לא הסכמנו על שיתוף ובאותה נשימה ממש, כמעין תעודת ביטוח להגיש תביעה רכושית המתבססת על טענת האיש לשיתוף מוסכם/ברור שנדחה על ידה ממש.

התביעה נדחית.

תלה"מ 15024-04-18 - תביעת האישה לדמי שימוש ראויים בדירותיה.

23. דין התביעה להידחות משני טעמים. האחד, מעצם דחיית תביעתה הרכושית כאמור לעיל. השני, האישה טענה כל ניהול ההליך, בניגוד לדברי האיש, שהסכומים החודשיים אשר שילם מהלך הזוגיות היו לצורך התא המשפחתי ובכלל זה הוצאות הכרוכות בשהייתו של האיש כחלק מאותה זוגיות. הדברים מפורטים בסעיפים 16, 22-20 לכתב הגנתה בתביעה הרכושית של האיש. גישה זו אומתה גם בעדותה בבית המשפט (פרוטוקול עמ' 74 ו- 75. לדוגמא בהתייחסה לשאלה "לאן הלך הכסף" (אמנם השאלה התייחסה לתקופת מגורי הצדדים בהרצליה אך, כאמור, משקפת את גרסת האישה לאורך כל ההליך) השיבה "למחיה אכלנו שתינו, אירחנו, נסענו, חזרנו, יש בית ספר, יש ילדים יש טיולים, יש רופא " (פרוטוקול עמ' 75 ש' 6-5).

משכך הייתה האישה מנועה מלכתחילה להגיש תביעה זו בבחינת השתק שיפוטי.

התביעה נדחית.

אחרית דבר:

24. שקלתי את שאלת ההוצאות לאור התנהלות שני הצדדים בניהול ההליך ואופי התביעות. לא מצאתי לחייב מי מהם בהוצאות לטובת האחר. ביני לביני שקלתי הטלת הוצאות לשני הצדדים לטובת אוצר המדינה ולו היו מוגשות התביעות לעת הזו הייתי עושה כן לאורן של תקנות סדר הדין החדשות. ער אני לכך שניתן לעשות שימוש בתקנות אלו גם במקרה שלפני, מקל וחמר שבכל שלב ושלב יכלו הצדדים לעצור את השימוש לרעה במשאבי הציבור אך לפנים משורת הדין נטתה הכף שלא לעשות כן.

25. בזאת תם הדיון בכל התביעות שבין הצדדים.

26. מתיר פרסום פסק הדין בהסתרת פרטים מזהים.

27. תואיל המזכירות לשלוח פסק הדין לצדדים ולסגור את התיק שבכותרת, תלה"מ 37317-02-18; תלה"מ 37264-02-18; תלה"מ 15009-04-18; תלה"מ 14742-04-18; תלה"מ 15024-04-18 ולסרוק פסק הדין בכל התיקים האמורים.

ניתן היום, א' אלול תשפ"ב, 28 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.