ביהמ"ש לענייני משפחה בחיפה, השופטת שושנה ברגר: פס"ד בתביעת האם למזונות קטינים והחזר הוצאות כנגד בעלה לשעבר (תלה"מ 37402-08-20)

מבוא:

בפניי תביעה שכותרתה: "מזונות קטינים, מדור, והחזר הוצאות" אשר הוגשה על ידי הגב' XXX (להלן: "התובעת" או "האם") כנגד בעלה לשעבר, מר XXX (להלן: "הנתבע" או "האב").

רקע בקצרה וסקירה דיונית:

1. הצדדים נישאו ביום 22.5.01, ובמסגרת הנישואין נולדו להם הילדים: XXX יליד XX/03, כיום בגיר כבן 19, XXX יליד XX/06 כבן 16, וXXX ילידת XX/07 כבת 15 (להלן כל ילד ייקרא בשמו הפרטי או ביחד: "הילדים").
2. ביום 27.4.17 חתמו הצדדים על הסכם גירושין (להלן: "ההסכם") אשר אושר וקיבל תוקף של פסק דין על ידי בית משפט זה ביום 11.5.17. אתייחס לתוכנו של ההסכם להלן.
3. יצוין כי ביום 19.12.18 הגישו הצדדים בקשה בהסכמה לתיקון הסכם גירושין (להלן: "התיקון להסכם"). ביום 10.1.19 התיקון להסכם אושר וניתן לו תוקף של פסק דין על ידי בית משפט זה (במסגרת תה"ס 43876-12-18). אתייחס לתוכנו של התיקון להסכם להלן.
4. ביום 12.2.20 הגישה התובעת בקשה ליישוב סכסוך (י"ס 30233-02-20). בהיעדר הסכמות, ההליך נסגר בפסק דין מיום 23.6.20.
5. ביום 18.8.20 הגישה התובעת את התביעה שבפניי. ביום 1.11.20 הוגש כתב הגנה.
6. ביום 22.1.21 הגישו הצדדים הודעה על הסכמות זמניות (להלן: "ההסכמות הזמניות") כדלקמן: "הצדדים מתכבדים להודיע לכב' בית המשפט, כי בשלב זה הגיעו להסכמה זמנית, וזאת מבלי לפגוע באיזו מטענותיהם, כפי שהועלו בכתבי הטענות, וכשכל צד שומר על זכותו להעלות את טענותיו בפני ביהמ"ש הנכבד, בדבר תשלום דמי מזונות זמניים לקטינים XXX וXXX שאינם שוהים כעת עם אביהם, והסכימו כי באופן זמני עד החלטה אחרת ו/או הסכמה אחרת יתווסף לדמי המזונות שנקבעו בהסכם הגירושין, סכום חודשי בסך 1,200 ₪ לחודש (600 ₪ לכל קטין). הצדדים חלוקים בשאלת מועד תחילת התוספת הנ"ל ובשלב זה הסכימו כי הסכום האמור ישולם החל מחודש ינואר 2021 תוך ששני הצדדים שומרים על זכותם להעלות טענותיהם באשר לתשלומי המזונות בכלל וכן תשלומי מזונות בגין התקופה שלפני ינואר 2021, והם יעלו את טענותיהם בדיון שנקבע בבית המשפט לצורך הכרעת כב' בית המשפט בסוגיה זו כמו גם במחלוקות האחרות ביניהם הנוגעות לדמי המזונות כאשר כל צד שומר כאמור על כל טענותיו. בנסיבות, מתבקש ביהמ"ש הנכבד לאשר את ההסכמות הזמניות וליתן להן תוקף של החלטה".

בהחלטתי מיום 24.1.21 ניתן תוקף של החלטה להסכמות הזמניות.

1. דיונים בתיק התקיימו במועדים כדלקמן: 10.12.20, 10.2.21, וביום 24.5.21.
2. בסיום הדיון האחרון (24.5.21) בית המשפט הציע לצדדים להגיש סיכומים בתביעת המזונות, והצדדים ביקשו שהות בת 7 ימים על מנת לשקול את ההצעה. לאחר שהוגשו תגובות הצדדים, בהחלטתי מיום 2.8.21 קבעתי לעניין התביעה למזונות כי בהסכמת הצדדים, יוגשו סיכומים בכתב על ידי הצדדים שעל סמכם יינתן פסק הדין. כן נקצבו המועדים להגשת הסיכומים. משהוגשו סיכומי הצדדים, ניתן כעת פסק הדין.
3. להשלמת התמונה יצוין כי תלויה ועומדת בפניי תביעת האב לחידוש הקשר בינו לבין הקטינים (תלה"מ 30031-11-20) אשר הוגשה ביום 11.11.20.

דיון והכרעה:

1. בטרם אפנה לבחינה מהותית של ענייננו, עלי להידרש למספר סוגיות מקדמיות:
2. האם זכות התביעה בשם הבן XXX אינה נתונה לאם, כנטען על ידי האב?
3. האם יש להיעתר לעתירת האם להחזר הוצאות?
4. האם התביעה שבפניי הינה תביעה עצמאית אם לאו?

להלן אדרש לסוגיות אלו אחת לאחת.

האם זכות התביעה בשם הבן XXX אינה נתונה לאם?

1. לטענת האב, זכות התביעה בשם הבן XXX אינה נתונה לאם, שכן הבן XXX בגיר, והתביעה כנגדו דינה להימחק. אין בידי לקבל טענה זו. כאמור, הבן XXX יליד 6/03, והתביעה הוגשה ביום 18.8.20, דהיינו, התביעה הוגשה בהיותו קטין כבן 17.
2. כידוע, במסגרת פסק דין סוניס (בע"מ 5267/04 ז.ס נ' ע.ס [פורסם בנבו] (5.5.05)) דחה בית המשפט העליון טענת אב לפיה תביעת מזונות הבן מותנית בכך שיגיש תביעה עצמאית, או למצער, ייפה את כוחה של אמו לייצגו בתביעה כזו. בית המשפט העליון קבע כי: "לתביעת המזונות במקרה זה שתי פנים: הפן האחד, הוא תביעת האם כאפוטרופא טבעית לבנה בעת קטינותו, ועד הגיעו לגיל 18. הפן השני הוא תביעתה העצמאית של האם לחלקו של האב במזונות הבן לאחר בגרותו ולמשך תקופת שירותו הצבאי (ובכלל זה תקופת התנדבות הטרום הצבאי) או עד הגיעו לגיל 21, לפי המאוחר. פן זה של התביעה נשען על ההנחה כי הבן מתגורר אצל אמו ונטל כלכלתו עליה".
3. בעניינו חלה הלכת סוניס, ומשכך טענת האב לפיה זכות התביעה בשם הבן XXX אינה נתונה לאם- נדחית.

האם יש להיעתר לעתירת האם להחזר הוצאות?

1. במקרה דנן, לא ניתן להיעתר לעתירת התובעת לפסוק לה מזונות בגין החזר הוצאות/מזונות עבר במסגרת התביעה שלפניי, ואפרט טעמיי.
2. כידוע, באשר לאפשרות האם לתבוע "למפרע" – עבור התקופה הקודמת להגשת התביעה נקבע כי למי מההורים אשר נשא בפועל בהוצאות הקטינים נתונה הזכות לפנות לבית המשפט בתביעה להחזר ההוצאות למפרע: "...כמו בכל חוב כספי רגיל, לא יום הגשת התביעה קובע, אלא יום היווצר העילה ומעשים בכל יום שאדם תובע היום, וזוכה למפרע למיום היווצר העילה (כל עוד לא התיישנה). נכון, שכאשר ילדים תובעים מזונותיהם, המזונות נפסקים בדרך כלל רק מיום הגשת התביעה. הסיבה לכך היא שעד אותו יום, עמד אדם אחר, לרוב בן הזוג האחר, ופירנס אותם ומכיוון שקיבלו את סיפוקם, אין הם יכולים לתבוע על העבר..." (ראו: ע"א 1375/93 אביטבול נ' אביטבול פ"ד נ' (1) 215. ראו גם: תמ"ש (חד') 3710/06 ש.ח. ת.ז נ' ר. נ. ת.ז [פורסם בנבו] (10.4.07)).
3. במקרה דנן, לא הוגשה תביעה נפרדת להחזר הוצאות/מזונות עבר, כי אם הסעד התבקש במסגרת התביעה למזונות.
4. זאת ועוד, התובעת לא הציגה ראיות לעניין הסעד של החזר הוצאות/מזונות עבר ולא הוכיחה סכומים ששילמה בתקופה בגינה עתרה: מחודש 11/19 לבן XXX ומחודש 4/20 לבן XXX. מכאן כי התובעת לא הוכיחה בפניי את ההוצאות שהוציאה בתקופה זו.
5. לפיכך, לא ניתן להיעתר לעתירה לפסיקת דמי מזונות עבר/החזר הוצאות.

האם התביעה שבפניי הינה תביעה עצמאית אם לאו?

1. ייאמר כי במקרה דנן, לגישתי כי יש לראות בתובענה שבפניי תביעה לשינוי גובה מזונות, ואין מדובר בתביעה עצמאית. ואלו טעמיי.
2. כידוע, הלכת התביעה העצמאית נדונה באופן נרחב בעניין פלוני (בג"ץ 4407/12 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים [פורסם בנבו] (7.2.13)) שם נקבע מבחן דו-שלבי בקביעה האם עומדת לקטין זכות לתביעה עצמאית למזונות נוסף על הסכם קודם אליו הגיעו ההורים ואושר על ידי בית המשפט:
3. השלב הראשון- יש לבדוק, האם התנהל דיון בעניינו של הקטין – כאשר באין ראיה לסתור, נקודת המוצא היא שעניינם של הקטינים נבחן כאשר אושר ההסכם – ואם התנהל דיון כזה, אין לקטין זכות תביעה עצמאית.
4. השלב השני- ככל שהוכח שדיון כאמור לא התנהל, יש לעבור לשלב השני ולבחון האם קופח הקטין במזונותיו, ואם אלה לא קופחו אין להכיר בתביעה כתביעה עצמאית, אלא לכל היותר ובמקרים המתאימים כתביעה להגדלת מזונות. תביעה עצמאית תוכר, לגישה זו, רק במקרה בו לא התנהל דיון בעניין הקטין ובנוסף נמצא כי קופח במזונותיו. עם זאת נקבע, כי במקרה של קיפוח מהותי הזועק על פניו לגבי מזונות הקטין, גם כאשר התנהל דיון במזונותיו, יש להכיר בתביעה כתביעה עצמאית ולבחון את מזונות הקטין מחדש.

ראו: בע"מ 3984-15 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו] (13/09/16).

1. בענייננו, בית משפט זה אישר את ההסכם ונתן לו תוקף של פסק דין, כנסקר לעיל. ראו לעניין זה פיסקה ב' לפסק הדין מיום 11.5.17:

"ב. נחה דעתי שהסדרי המשמורת, הראיה והמזונות נאותים בנסיבות העניין".

בנסיבות אלו, חל הכלל לפיו עניינם של הקטינים נבחן כאשר אושר ההסכם.

אי לכך, יש לראות את התביעה בה עסקינן כתביעה לשינוי גובה המזונות.

להלן אסקור את ההלכה לעניין זה.

שינוי נסיבות מהותי- הדין:

1. כידוע, הלכה היא כי שינוי בפסיקת מזונות מצריך שינוי נסיבות מהותי, ולא באופן הפותח פתח רחב להתדיינות חוזרת בשאלת המזונות (ראו: עמ"ש (ת"א) 20337-04-13 פלוני נ' פלונית (13.11.13), ע"א 177/81 גלעדי נ' גלעדי, פ"ד לו(3) 179 (1982); ע"א 363/81 פייגה נ' פייגה, פ"ד לו(3) 187 (1982); ע"א 442/83 קם נ' קם, פ"ד ל"ח(1) 767 (1984); ע"א 749/83 ליפינסקי נ' ליף (ליפינסקי), פ"ד לח(3) 126 (1984).
2. רק נסיבות היורדות לשורשו של פסק הדין הקודם, דהיינו היכולות להשפיע ממש על עצם החבות של החייב במזונות או כאלו הפוגעות או עלולות לפגוע בגובה החיוב או היורדות לשורשו של סכום החיוב, כאשר פגיעה זו היא אכן שורשית ועניינית שאין להתעלם ממנה – יהוו את השינוי המהותי הדרוש כדי שלבית המשפט תהיה האפשרות שבדין, לבחון ולשקול מחדש את עניין שיעור המזונות (ראו: תמ"ש (נצ') 8879-12-15 י.ר.ר. נ' ד.ר. [פורסם בנבו] (14.2.16)).
3. יתרה מכך, על השינוי הנטען להיווצר מאז מתן פסק הדין ועד לזמן הנוכחי (דהיינו מועד הגשת התביעה), כלומר השינוי חייב להיות כזה שאינו ולא היה ידוע לתובע בזמן שניתן פסק הדין (ראו: ע"א 315/78 לוי נ/ לוי, פ"ד לג (1) 22), ושלא נצפה ולא ניתן היה לצפות מראש בעת מתן פסק הדין הקודם (ראו: תמ"ש (נצרת) 52645-02-15 ר.ק נ' י.ק (פורסם בנבו, מיום 11.1.2016); ע"א 511/78 דלהרוזה נ' דלהרוזה, פ"ד לג(1) 449 (1979); ע"א 1880/94 קטן נ' קטן, פ"ד מט(1) 215 (1995)).
4. נפסק כי אין זה מספיק להוכיח שינוי לכשעצמו, אלא ישנו צורך להוכיח שינוי נסיבות מהותי כזה שיצדיק התערבות במזונות שנפסקו. שינוי מסוג ייעשה רק במקרים נדירים וגם זאת בהתקיים שלושה תנאים מצטברים (ראו: ע"א 442/83 קם נ' קם פ"ד לח (1) 761):

א. לא יהיה צודק להשאיר פסק הדין על כנו בעקבות שינוי הנסיבות המהותי.

ב. מראש, הותירו הצדדים, במפורש או מכללא, פתח לשינוי נסיבות.

ג. מבקש השינוי פעל בתום לב.

ומן הדין אל הנדון:

1. בענייננו, מצב הדברים שונה בין הבנים XXX וXXX לבין הבת XXX, כפי שיבואר להלן, ועל כן אדרש לבנים בנפרד ולאחר מכן לבת.

לעניין הבנים XXX וXXX:

1. אין חולק כי במקרה דנן חל שינוי מהותי ומשמעותי בנסיבות למן מועד החתימה על ההסכם. אין מחלוקת בין הצדדים כי למרבה הצער, זמני השהות בין האב לבניו אינם מתקיימים. שני הצדדים מסכימים כי זמני השהות בין האב לבן XXX אינם מתקיימים מאז חודש 11/19 (ראו: סעיף 10 לכתב ההגנה וסעיף 11 לכתב התביעה). לעניין הבן XXX- לטענת האם, זמני השהות אינם מתקיימים החל מחודש 4/20 (סעיף 12 לכתב התביעה), ולטענת האב זמני השהות אינם מתקיימים מחודש 5/20 (ראו: סעיף 10 לכתב ההגנה).
2. בהקשר זה יצוין כי עד היום נעשו ניסיונות רבים לחדש את הקשר בין האב לבנים. התקיים הליך טיפולי אצל מר XXX (הוגשו שני דיווחים לבית המשפט על ידו- מיום 27.12.20 ומיום 8.2.21 (צורף להודעה שהוגשה ביום 9.2.21)). כן הופנו הצדדים ליח"ס על מנת לנסות ולסייע להם (ראו החלטתי מיום 10.2.21). הבת נשמעה במחלקה לשיתוף ילדים ביח"ס ביום 20.1.21. הבנים נשמעו ביום 31.1.21 בלשכתי, בנוכחות עו"ס יח"ס. כידוע, על פי תקנה 55 לתקנות בית משפט לענייני משפחה (סדרי דין), תשפ"א-2020, תרשומת השיחות נשמרו בכספת בית המשפט, והן חסויות בפני כל אדם (למעט בית המשפט שלערעור).
3. יתרה מכך, ביום 2.8.21 הופנו הצדדים והקטינים לטיפול אצל ד"ר XXX. ביום 3.10.22 הגישה ד"ר XXX עדכון לפיו:

כמו כן, בעדכון ציינה ד"ר XXX כי:

1. בהחלטתי מיום 8.11.22 מיניתי אפוט' לדין לקטין XXX. כמו כן, הפניתי את הצדדים לתיאום הורי במטרה להביא לעיבוד הקונפליקט בין ההורים, שימת טובת הילדים בראש סדר העדיפויות ובסופו של יום חידוש הקשר בין האב לבנים. כמו כן, מיניתי את ד"ר XXX כמתאם הורי וחייבתי את ההורים לעבור כל טיפול נחוץ ודרוש לשם חידוש הקשר ככל שיידרשו על ידי המתאם ההורי.
2. בית המשפט מביע תקוותו כי ההליך יצלח והקשר בין האב לבניו יחודש.
3. בכל הנוגע למזונות הבנים, אני סבורה כי המצב שתואר לעיל מהווה שינוי נסיבות מהותי המצדיק התערבות של בית המשפט על דרך של הגדלת דמי המזונות (ראו והשוו: תמ"ש (חי') 29910-10-13 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו] (09.08.18), תמ"ש (ב"ש) 5160-01-16 פלונית נ' אלמוני [פורסם בנבו] (02.07.17), תה"ס (ת"א) 64275-09-17 האיש נ' האישה [פורסם בנבו] (16.9.19), תלה"מ (י-ם) 2025-11-16 ב.ש נ' ש.ש [פורסם בנבו] (2.10.18), תמ"ש (ת"א) 13231-05-15 א.ה נ' א.ש [פורסם בנבו] 10.9.17)). ויובהר כי להשקפתי, ראוי ליתן ביטוי לעובדה כי הבנים שוהים אצל האם כל הזמן, כאשר יש לכך השלכה כלכלית אשר מטבע הדברים אין להתעלם ממנה.
4. תוצאת שינוי הנסיבות המהותי- משקבעתי כי אכן שינוי נסיבות אירע, אמשיך לשלב הבא ואבחן האם יש מקום להתחשב בשינוי ובאיזה היקף.
5. כידוע, בית המשפט העליון, בהרכב מורחב של 7 שופטים, מפי כב' השופט עוזי פוגלמן קבע בבע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו] (19.7.17) (להלן: "בע"מ 919/15") כי בשלה העת לסטות מן ההלכה הנוהגת ולאמץ פרשנות חלופית לתקנת תש"ד המשיתה את חיוב המזונות בגילאי 15-6 מדין צדקה על שני ההורים תוך חלוקת החיוב ביניהם על פי יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכלל המקורות העומדים לרשותם, לרבות הכנסה משכר עבודה, בנתון לחלוקת המשמורת הפיזית בפועל, ובשים לב למכלול נסיבות המקרה. בית המשפט העליון הבהיר כי ככלל, הנשיאה בתשלומי המזונות והמדור צריכה להיעשות באופן יחסי לשיעור ההכנסה של ההורים ותוך התחשבות בפוטנציאל ההשתכרות שלהם. בית המשפט העליון הדגיש כי על בית המשפט להפעיל את שיקול דעתו בנסיבות כל מקרה ומקרה.
6. כב' השופט שוחט בבית המשפט המחוזי בת"א (עמ"ש 14612-10-16 פ.ב. נ' א.ב. [פורסם בנבו] (20.12.17)) קבע כי על הערכאה הדיונית לקבוע ממצאים עובדתיים ביחס לפרמטרים הבאים (בפסקה 8 לפסק דינו):

"א. צרכי הקטינים- יש לקבוע את גובה הצרכים תלויי השהות ובכללם מדור והוצאות מדור. הצרכים שאינם תלויי שהות, צרכים חריגים/הוצאות חריגות- והכל "עד כדי רמת החיים לה הורגל(ו) ערב הפירוד או שלה היה (ו) ראוי (ים) ללא הבחנה בין הכרחי ללא הכרחי".

ב. היכולות הכלכליות של ההורים- בית המשפט העליון אינו נוקט בהיגד הכנסות ההורים אלא בהיגד רחב יותר. יש לקבוע את היכולות הכלכליות של כל אחד מההורים מכל המקורות העומדים לרשותם "לרבות" שכר עבודה.

ג. קביעת היחסיות של היכולת הכלכלית של ההורים, האחד מול רעהו- נתון זה, כשלעצמו, ולעצמו, רלבנטי ביחס לצרכים שאינם תלויי שהות ולצרכים החריגים.

ד. חלוקת משמורת בפועל- נתון זה, המכוון לחלוקת זמני השהות, יילקח בחשבון לעת קביעת חלוקת הנטל בין שני ההורים ביחס לצרכים תלויי השהות, יחד עם הנתון של היכולות הכלכליות של ההורים".

ובענייננו אנו:

היכולות הכלכליות של ההורים:

1. האם: עבדה כמנהלת לוגיסטיקה בחברת "XXX" מיום 1.6.12 ועד 12/20. ביום 1.1.21 החלה לעבוד בחברת XXX. התובעת הגישה תלושי שכרה לפי הפירוט כדלקמן:
2. לכתב התביעה צירפה התובעת תלושי שכר בגין החודשים 7/19-6/20.
3. לסיכומיה צירפה התובעת תלושי שכרה בגין החודשים 9/20-7/21 (נספח "5").

מתלושי השכר שצורפו עלו הנתונים כדלקמן:

1. בשנת 2020- השתכרה האם סך חודשי של כ- 10,511 ₪ נטו בממוצע. הערה: התחשיב בוצע על בסיס תלושי שכר של החודשים 1-6/20 ו-9-12/20 שהוצגו בפני בלבד.
2. בשנת 2021- השתכרה האם סך חודשי של כ- 11,430 ₪ נטו בממוצע. הערה: התחשיב בוצע על בסיס תלושי שכר של החודשים 1-7/21 שהוצגו בפני בלבד.
3. האם רכשה את חלקו של האב בדירת המגורים המשותפת ברחוב XXX בXXX תמורת סך של 705,000 ₪ (ראו: תיקון להסכם והסכם המכר מיום 18.12.17 (נספח "6" לסיכומי הנתבע)). האם נושאת במשכנתא שהחזרה החודשי עומד ע"ס כ- 3,600 ₪ ויתרתה נכון ליום 2.9.21 עמדה ע"ס 614,451 ₪ (ראו: דפי חשבון בנק שצורפו לכתב התביעה (נספח "ד") ונספח "6" לסיכומי התובעת).
4. בנוסף, בבעלות האם רכב מסוג סוזוקי שנת ייצור 2014 (ראו נספח "7" לסיכומי התובעת). כמו כן, לאם זכויות פנסיוניות בהיקף נרחב (נספח "8" לסיכומי התובעת).
5. לא נעלמה מעיני העובדה כי האם נטלה הלוואה מבנק XXX ע"ס 20,000 ₪ כאשר ההחזר החודשי עומד ע"ס 740 ₪, וביום 1.9.21 היתרה לתשלום עמדה ע"ס 17,946 ₪ (נספח "6" לסיכומי התובעת) וכי האם קיבלה מכתב מהבנק לעניין חריגה ממסגרת האשראי המאושרת והחזרי הלוואה שלא שולמו במועדם (נספח "2 " לסיכומי התשובה).
6. האב: מתכנת במקצועו. עובד בחברת "XXX" מיום 14.1.19. הנתבע צירף את תלושי שכרו לפי הפירוט כדלקמן:
7. לכתב ההגנה צירף הנתבע תלושי שכרו בגין החודשים 10/19-9/20.
8. לסיכומיו מיום 9.1.22 צירף האב, שוב, את תלושי שכרו בגין החודשים 10/19-9/20 (נספח "3").
9. להודעתו מיום 30.1.22 צירף הנתבע תלושי שכרו בגין החודשים 1-12/21.

מתלושי השכר שצורפו עלו הנתונים כדלקמן:

1. בשנת 2020- השתכר האב סך חודשי של כ-19,844 ₪ נטו בממוצע. הערה: התחשיב בוצע על בסיס תלושי שכר של החודשים 1-9/20 שהוצגו בפניי בלבד.
2. בשנת 2021- השתכר האב סך חודשי של כ-22,953 ₪ נטו בממוצע.
3. בבעלות האב דירת מגורים ברחוב XXX, בXXX, בגינה הוא משלם משכנתא חודשית ע"ס כ- 4,544 ₪ (ראו אסמכתא מבנק XXX מיום 28.10.20 צורפה לכתב הגנה (לא סומנה)- הוגש גם כנספח "7" לסיכומי הנתבע). כמו כן, ראו טופס ריכוז יתרות מבנק XXX שצורף להודעת האב מיום 8.5.22 ממנו עולה כי המשכנתא הרובצת על הדירה עמדה ע"ס 602,407 ₪ נכון ליום 29.4.22.
4. בנוסף, בבעלות האב קטנוע (ראו: סעיף 1 להודעת האב מיום 8.5.22). כמו כן, בהודעתו מיום 8.5.22 האב הצהיר כי הוא נמצא בתהליך רכישת רכב (סעיף 2). כמו כן, להודעתו האמורה צירף האב ריכוז תכניות פנסיוניות ביטוחיות ממנו עלה כי לאב תכניות כאמור בהיקף נרחב. כן צירף האב להודעתו האמורה טופס ריכוז יתרות מחשבונו בבנק XXX ממנו עלה כי חשבונו מצוי ביתרת זכות ע"ס 119,030.74 ₪ נכון ליום 29.4.22.
5. צרכי הבנים: התובעת פירטה את צרכי הבנים בסעיפים 30-31 לכתב התביעה, וצירפה אסמכתאות (נספחים "ד1-3"). גם אם לא הוכחו צרכי הבנים כדבעי, הרי שכידוע, עת עסקינן בתביעת מזונות קטינים, יכול השופט היושב בדין לעשות שימוש במכשיר ה"אומדנא" המצוי בארגז הכלים שלו (ראו: תלה"מ (ת"א) 22846-04-17 ה.א נ' ח.ט [פורסם בנבו] (25.1.18)).

שיעור המזונות:

1. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, צרכי הבנים, היכולות הכלכליות של ההורים, לאור הפער המשמעותי בהשתכרות הצדדים, ולאור גילאי הבנים, ובהביאי בחשבון את העובדה כי בהיעדר קיומם של זמני שהות בינם לבין האב מלוא נטל גידולם נופל על כתפי האם, אני מוצאת כי יש לחייב את האב במזונות כל אחד מהבנים בסך של 1,650 ₪ לחודש (הסכום כולל מדור והחזקתו).
2. לעניין הוצאות החינוך והבריאות, נחה דעתי כי אין מקום לסטות מהסכמות הצדדים בהסכם, ועל כן אני מורה כי האב ימשיך לשאת בהוצאות אלו כפי שהוסכמו בהסכם.
3. דמי המזונות ישולמו עד לעשירי בכל חודש בגין אותו חודש, ויהיו צמודים למדד המחירים לצרכן על בסיס המדד שפורסם ביום 15.11.22. עדכון יבוצע אחת לשלושה חודשים. התאמה ראשונה תבוצע ביום 1.3.23.
4. חיוב האב בדמי המזונות הינו עד הגיע הבנים לגיל 18 שנים או עד לסיום תיכון, לפי המאוחר מבין שני מועדים אלה. בתקופת השירות הצבאי הסדיר יעמדו דמי המזונות על 1/3 משיעורם הקודם בערכם הצמוד, כמפורט להלן.
5. דמי המזונות ישולמו החל ממועד הגשת התביעה. דמי מזונות העבר ישולמו ב-6 תשלומים שווים ורציפים, ואשר יתווספו לחיוב המזונות השוטף החל מחודש 1/23.

טענת האב לביטול/הפחתת מזונות בגין סרבנות קשר:

הלכת "בן מרדן"- הדין:

1. הפסיקה הכירה באפשרות לבטל מזונות ילד במקרה של סרבנות קשר, זאת במקרים חריגים ביותר, מתוך הבנה כי מדובר בצעד קיצוני אשר ככלל יש להימנע ממנו, שכן נפסק זה מכבר כי: "שלילת מזונות היא צעד קיצוני וחריף אשר יש להימנע ממנו אלא אם כן קיימות נסיבות יוצאות דופן" (ראו: ע"א 1741/93 אזולאי נ' אזולאי [פורסם בנבו] (13.7.94)), כאשר ההכרעה תיעשה בזהירות, ובשים לב לעקרון טובת הילד (ראו: רע"א 3761/10 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו] (15.7.2010).
2. כב' השופט נפתלי שילה פירט בהרחבה את השיקולים שעל בית המשפט לבחון, בדונו בשאלה האם יש מקום להפחית או לשלול מזונות לבן מרדן:
   1. ביטול המזונות ייעשה במקרים קיצונים ונדירים ויש לשקול תמיד חלופה מתונה יותר כגון הקטנת מזונות.
   2. האם סרבנות הקשר נובעת אך ורק מרצונו האמיתי והעצמאי של הילד או שקיימת אשמה מצד האב או האם למצב שנוצר.
   3. האם האב נקט בכל הפעולות והמאמצים הנדרשים לצורך חידוש הקשר.
   4. האם ביטול המזונות עלול לגרום לסיכול הסיכוי לחידוש הקשר.
   5. מה תהיה השפעת ביטול המזונות על אפשרות קיומם הסביר של הקטינים.
3. ראו גם: עמ"ש (חי') 41465-10-17 ש' נ' ש' [פורסם בנבו] (25.10.18), תמ"ש (ת"א) 29511-09-13 פלוני נ' אלמונים [פורסם בנבו] (27/5/15), תמ"ש 50547-05-10 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו] (11.1.12), תמ"ש 59890/08 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו] (4.9.11), ע"א 1880/94 קטן נ' קטן , פ"ד מט(1) 215; ע"א 4322/90 אדלשטיין נ' אדלשטיין, פ"ד מו(1) 289; עמ"ש (י-ם) 513/09 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו] (14.04.10).
4. להלן אבחן כל אחד מהשיקולים המפורטים לעיל בהתייחס למקרה שלפניי.

מן הדין אל הנדון:

1. ייאמר כבר עתה כי במקרה דנן, נחה דעתי כי התנאים אשר נקבעו בפסיקה, כנסקר לעיל, אינם מתקיימים וכי אין המדובר במקרה קיצוני ונדיר אליו מכוונת הפסיקה והמצדיק ביטול מזונות הבנים. ובמה דברים אמורים?

האם סרבנות הקשר נובעת אך ורק מרצונם האמיתי והעצמאי של הבנים או שקיימת אשמה מצד האב או האם למצב שנוצר?

1. סבורני כי בענייננו סרבנות הקשר במקרה דנא אינה נובעת אך ורק מרצונם האמיתי והעצמאי של הבנים, וקיימת אשמה מצד האב והאם למצב שנוצר. ואבאר דבריי.
2. מהחומר הראייתי שהוצג בפניי עלתה התמונה כי בשל התנהלות האב, והחוויות שהבנים חוו עם האב לאורך השנים, ותחושת הפגיעה המתמשכת, המפגשים הופסקו.
3. ראו לעניין זה: דיווח המטפל שצורף להודעה מיום 27.12.20, ממנו עלה כדלקמן: "בפגישה שקיימתי עם XXX הוא הביע אי רצון לתהליך משפחתי. XXX סיפר כי המשפחה החלה בטיפול משפחתי מס' חודשים לפני במקום אחר ולטענתו הטיפול הופסק ע"י אביו באופן חד צדדי וללא התחשבות בו. XXX סיפר כי עבורו היה בטיפול שהופסק מקום לתהליך משמעותי. עקב כך ביקש XXX שנוסיף לחוזה הטיפולי סעיף שמבטיח שאי אפשר יהיה להפסיק את הפגישות באופן חד צדדי".

ובהמשך דבריו: "קיימתי פגישה עם XXX שהיה מוכן להיפגש רק לבד ללא בני המשפחה. בפגישה תיאר XXX מצוקה רגשית חריפה. הוא תיאר חוויות קשות מאוד שעבר בתקופה שקדמה לפרידה של הוריו וגם לאחריה. XXX תיאר תחושה של פחד ובדידות קשים מאוד. הוא מביע כעס גדול מאוד על הוריו ולמעשה "פיטר" אותם מהתפקיד ההורי והוא לא מאפשר להם למלא את התפקיד ההורי אלא נסמך בכך רק על עצמו. לתחושתו מוטב לו כך. לדבריו זו הדרך היחידה לשמור על עצמו ועל שפיותו. בפגישות עם הבנים לבד תיארו הבנים חוויות ותחושות דומות והבהירו את חומרת המצב ותחושת הפגיעה המתמשכת וחוסר בנוכחות הורית מגינה ומיטיבה".

וגם:

1. ראו גם: דברי המטפל מר XXX בדיווח שהוגש במסגרת הודעה מיום 9.2.21, ממנה עולה כי למרבה הצער לא התקיימה תקשורת בין בני המשפחה:

1. למרבה הצער, אותה התמונה עלתה גם מעדכונה של ד"ר XXX מיום 3.10.22:

1. אין חולק כי בנסיבות אלו, ברי כי לאב אשם תורם למצב שנוצר, ואין בידי לקבל את עמדת האב לפיה הוא מטיל את מלוא ה"אשמה" במצב שנוצר על האם והבנים, מבלי לראות את חלקו בהיווצרות המצב כלל, כפי שתואר לעיל.
2. אין גם חולק כי בנסיבות אלו לא ניתן לקבוע כי סרבנות הקשר נובעת אך ורק מרצונם האמיתי והעצמאי של הבנים.
3. כידוע, "עמדת הפסיקה לפיה האחריות לחידוש הקשר עומדת לפתחו של האב, ובאין ראיות מוצקות כי האשם באי קיום הקשר נובע באופן בלעדי מסירוב הקטינים, אין מקום לשלול את המזונות. וכך כותבת כב' השופטת שטופמן: "סבורה אני, כי משמערכת היחסים בין אב לבנו מתדרדרת ועולה על שרטון מוטלת על שכמו של האב חובה רבה יותר לנסות ולאחות את קרעי היחסים מאשר על שכמם של ילדיו. האחריות לקשר עם הילדים מוטלת על ההורים ואינני סבורה כי ראוי להטיל, באין ראיות מוצקות, את האשם לאי קיומו של קשר על הילדים" (ע"מ (ת"א) 1243/03 ד' ע' נ' א' ע', עמ' 7 [פורסם בנבו] (28.7.2005))" (ראו: עמ"ש (חי') 41465-10-17 ש' נ' ש' [פורסם בנבו] (25.10.18) בפיסקה 47).
4. בענייננו לא הוכח כי ראוי להטיל את האשם על הבנים.

האם האב נקט בכל הפעולות והמאמצים הנדרשים לצורך חידוש הקשר?

1. אמנם, אין לכחד כי האב נקט בפעולות לצורך חידוש הקשר. הוא שיתף פעולה עם הגורמים הטיפוליים. עם זאת, למרבה הצער, הפעולות ננקטו מאוחר מידי. ראו לעניין זה: דברי המטפל XXX לעניין הפגיעה המתמשכת שהבנים חוו (בדיווח שצורף להודעה מיום 27.12.20, כמצוטט לעיל) וגם: תכתובת מסרונים בין הצדדים משנת 2018 שהאם צירפה לתגובתה מיום 6.12.20.
2. זאת ועוד, ייאמר כי האב פנה לבית המשפט בתביעה לחידוש הקשר רק לאחר שהאם הגישה את תביעת המזונות כנגדו.

האם ביטול המזונות עלול לגרום לסיכול הסיכוי לחידוש הקשר?

1. להשקפתי, במקרה דנא, ביטול המזונות עלול להגביר את רגשי העוינות אצל הבנים ולסכל כל ניסיון עתידי לאיחוי הקרע.
2. כידוע, נפסק כי השיקול אם ביטול דמי המזונות יביא להגברת העויינות והסרבנות אצל הקטין, הוא שיקול בר משקל במסגרת השיקול של טובת הילד, כמו גם של האב, שכן אם המצב ישתנה יהא זה לטובת שניהם (ראו: רע"א 3761/10 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו] (15/7/10).

מה תהיה השפעת ביטול המזונות על אפשרות קיומם הסביר של הבנים?

1. לטעמי, בנסיבות דנן, אין מקום להורות על ביטול דמי המזונות נוכח ההשפעה שתהא על אפשרות קיומם הסביר של הבנים.
2. מצבה הכלכלי של האם, כפי שפורט לעיל, לא יאפשר לה לקיים את הבנים באופן סביר, שאליו הורגלו הבנים, ללא תשלום דמי המזונות, וביטול דמי המזונות במקרה דנא עלול להביא לפגיעה ברווחת הבנים.

סיכומה של נקודה:

1. בענייננו, לא הוכח כי האחריות על המצב שנוצר נופלת על כתפיהם הצרות של הבנים, ובכל מקרה לא יהא זה צודק לשלול את מזונותיהם בשל כך.
2. לפיכך, אני דוחה את טענת האב לעניין ביטול המזונות או הפחתתם ביחס לבנים בשל סירובם לכל קשר עם אביהם ומרידתם בו.

לעניין הבת XXX:

1. בעניינה של הבת, מצב הדברים שונה. ייאמר כבר עתה כי לא מצאתי כי חל שינוי מהותי. ואבאר דבריי.
2. בחינת החומר הראייתי שבתיק מלמד כי לא חל שינוי מהותי ביכולות הצדדים בעת החתימה על ההסכם אל מול יכולתם בעת הגשת התביעה, ו/או שינוי מהותי אחר.
3. כך גם לעניין זמני השהות בין האב לבת, אין מחלוקת בין הצדדים כי הללו מתקיימים באופן שוויוני, באותה המתכונת שנקבעה בהסכם. ראו סעיף 9 להסכם:

ראו גם: סעיף 23 לסיכומי האם במסגרתם טענה האם כי הבת שוהה אצל אביה כמחצית מזמנה. וגם: סעיף 42 לסיכומי האב.

1. לאור מכלול הטעמים אשר פורטו לעיל, אני קובעת כי לא הוכח שינוי מהותי בנסיבות.
2. אי לכך, על פי הפסיקה, כנסקר לעיל, בכך מסתיים דיוננו, ואין מקום להורות על שינוי שיעור דמי המזונות שנקבעו בהסכם.
3. לפיכך, דמי מזונותיה של הבת XXX ימשיכו להשתלם כפי הוראות ההסכם.

סוף דבר:

1. לנוכח כל האמור והמפורט לעיל, הנני קובעת כדלקמן:
2. לעניין הבנים- הנני מחייבת את האב במזונות כל אחד מהבנים בסך של 1,650 ₪ לחודש.
3. לעניין הוצאות החינוך והבריאות, האב ימשיך לשאת בהוצאות אלו כפי שהוסכמו בהסכם.
4. דמי המזונות ישולמו עד לעשירי בכל חודש בגין אותו חודש, ויהיו צמודים למדד המחירים לצרכן על בסיס המדד שפורסם ביום 15.11.22. עדכון יבוצע אחת לשלושה חודשים. התאמה ראשונה תבוצע ביום 1.3.23.
5. חיוב האב בדמי המזונות הינו עד הגיע הבנים לגיל 18 שנים או עד לסיום תיכון, לפי המאוחר מבין שני מועדים אלה. בתקופת השירות הצבאי הסדיר יעמדו דמי המזונות על 1/3 משיעורם הקודם בערכם הצמוד, כמפורט להלן.
6. דמי המזונות ישולמו החל ממועד הגשת התביעה. דמי מזונות העבר ישולמו ב-6 תשלומים שווים ורציפים אשר יתווספו לחיוב השוטף החל מחודש 1/23.
7. לעניין הבת XXX- דמי מזונותיה של הבת ימשיכו להשתלם כפי הוראות ההסכם.
8. נוכח ההסדר הדיוני אליו הגיעו הצדדים (בדיון מיום 24.5.21, כנסקר לעיל)- אין צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים ותסגור התיק שבכותרת.

ניתן היום, ה' כסלו תשפ"ג, 29 נובמבר 2022, בהעדר הצדדים.