בימ"ש לענייני משפחה ת"א, השופט שמואל בר-יוסף: פס"ד בתביעת אם למזונות קטין במקרה של חלוקה לא שווה של זמני שהות (תמ"ש 37708-02-22)

עובדות והליכים

1. הצדדים היו בני זוג ונפרדו לפני כשנתיים. לצדדים נולד ביום 22.2.2017 בנם, י' (להלן: הקטין).
2. ביום 21.6.2015 אושר "הסכם לחיים משותפים" שכרתו הצדדים (להלן: הסכם הממון).
3. ביום 5.11.2020 הגישה התובעת בקשה ליישוב סכסוך. בתחילת חודש אוגוסט 2021 הגישו שני הצדדים הליכים בנוגע להסדרי השהות של הקטין. במסגרת דיון שהתקיים ביום 1.9.2021 הגיעו הצדדים להסכם בנוגע להסדרי השהות (להלן: הסכם הסדרי השהות). לפי הסכם הסדרי השהות שוהה הקטין עם הנתבע בכל יום ד' משעה 16:45 ועד השעה 20:15, וכן ביום א' אחת לשבועיים באותן שעות. בנוסף שוהה הקטין עם הנתבע בכל סוף שבוע שני מיום ו' בשעה 12:45 ועד מוצאי שבת בשעה 18:00 (סעיף 9 לסיכומי הנתבע).
4. ביום 16.2.2022 הגישה התובעת את התביעה דנן, לפסיקת מזונות הקטין.
5. ביום 23.2.2022 הגישה התובעת תביעה לביטול הסדרי השהות של הקטין עם הנתבע, והרשאתה לקבל כל החלטה בנוגע לקטין ללא צורך בהסכמת הנתבע (להלן: התביעה בעניין הקטין).
6. בדיון שהתקיים ביום 4.4.2022 הוריתי, בהסכמת הצדדים, על הגשת תסקיר. בנוסף הוסכם, שכתבי הטענות ישמשו תצהירי עדות ראשית, והתיק נקבע לשמיעת עדויות. ביום 18.5.2022 נחקרו הצדדים.
7. ביום 3.7.2022 הוגש תסקיר (להלן: התסקיר), ובו המלצה להרחיב את הסדרי השהות, באופן שהקטין ילון אצל הנתבע מדי שבוע ביום ד'. לפי האמור בתסקיר, המלצה זו איננה מקובלת על הנתבע. התביעה בעניין הקטין קבועה לדיון ביום 20.10.2022.

טענות הצדדים

1. טענות התובעת הן, בתמצית, כדלקמן:
   1. הכנסתה של התובעת היא כ- 24,000 ₪ נטו לחודש, בעוד הכנסתו של הנתבע היא כ- 34,600 ₪ לחודש.
   2. לפי הסכם הסדרי השהות אמור הקטין לשהות אצל הנתבע כ- 10% מהזמן. בפועל שוהה הקטין אצל הנתבע פחות מכך, לאור עמדתו שהאחריות לטפל בקטין היא של התובעת. בכלל זה לא שוהה הקטין אצל הנתבע בחגים ובחופשות.
   3. הוצאות הקטין השוטפות הינן בסך של 3,551 ₪ לחודש. לכך יש להוסיף כ- 1,217 ₪ לחודש הוצאות חינוך, וסך של 4,030 ₪ לחודש בגין הוצאות מדור (שליש סכום המשכנתא שמשלמת התובעת בגין דירת מגוריה, להלן: המשכנתא, ובנוסף חלק יחסי מהוצאות החזקת הדירה). כמו כן, על הנתבע לשלם 85% מההוצאות רפואיות וכן דמי טיפול בסך של 5,000 ₪ לחודש.
   4. יש לפסוק את המזונות ממועד הגשת הבקשה ליישוב סכסוך.
2. טענות הנתבע הן, בתמצית, כדלקמן:
   1. הנתבע משתכר כ- 25,000 ₪ נטו לחודש, והוא נושא במזונות בנו מקשר קודם, בסך של 3,500 ₪ לחודש. לנתבע הוצאה של 11,400 ₪ לחודש בגין שכר דירה.
   2. הכנסת התובעת היא 27,833 ₪ נטו לחודש, ויש ראיות להכנסה נוספת. כמו כן לתובעת אופציות ממקום עבודתה ומניות.
   3. התובעת לא תמכה את טענותיה בנוגע לצרכי הקטין בראיות. כמו כן יש להתחשב בכך שהקטין שוהה בצהרון ומקבל בו את ארוחותיו.
   4. הקטין שוהה עם הנתבע בדיוק כפי שהוסכם בהסכם הסדרי השהות. הנתבע מסכים שישהה אצלו בחופשות ובחגים, כפי המלצות התסקיר.
   5. מאחר שבית התובעת הוא ביתו העיקרי של הקטין, יש לקבוע את צרכיו כפי צרכי ילד השוהה בבית אחד (1,600-1,900 ₪ לחודש).
   6. אין מקום לחייב את הנתבע בחלק יחסי של החזרי המשכנתא, שהינה הוצאה הונית. מכל מקום לא מדובר בצורך תלוי שהות.
   7. דרישתה של התובעת לדמי טיפול בגין העסקת מטפלת לא נתמכה במאומה. מכל מקום, במקרים בהם נפסקו דמי טיפול, הסכום לא עלה על 300 ₪ לחודש.
   8. אין מקום לפסיקת מזונות ממועד הגשת הבקשה ליישוב סכסוך, לאור שיהוי של למעלה משנה בהגשת התביעה.

דיון והכרעה

1. לקטין ימלאו 6 שנים בעוד כחמישה חודשים. החל מגיל זה יש לקבוע את מזונותיו בשים לב לשלוש אמות מידה: צרכי הקטין, יחס הכנסות הצדדים והסדרי השהות/נטל האחריות ההורית (ר', למשל, עמ"ש (מחוזי מרכז) 65692-11-19 ד. ס נ' ל. צ. ס (נבו 22.09.2020) ).
2. התובעת טוענת שצרכיו של הקטין, לא כולל חינוך ומדור, עולים לסך של 3,551 ₪ לחודש. מדובר בסכום לא נמוך, שלא נתמך בראיות של ממש. כך, למשל, נטען שעלות הלבשה והנעלה הינה 600 ₪ לחודש (7,200 ₪ לשנה), עלות צעצועים וחוברות עבודה ויצירה הינה 500 ₪ לחודש (6,000 ₪ לשנה) ועלות תרופת קבועות/ויטמינים היא 200 ₪ לחודש. התקשיתי למצוא אסמכתאות לסכומים הנטענים, והתובעת לא הפנתה בסיכומיה לאסמכתאות כאלה. לפיכך, עליי לאמוד את צרכי הקטין, בשים לב לכלל נסיבות העניין, לרבות רמת החיים של הצדדים והכנסותיהם (לפסיקת צרכים על דרך אומדן, ר' עמ"ש (מחוזי מרכז) 21704-03-18 א. ו נ' א. ו (נבו 11.06.2019) ).
3. הצדדים התגוררו יחדיו בר'. כיום התובעת מתגוררת בשכונת צ' בה', בעוד הנתבע מתגורר בבית פרטי שכור בר', בגינו הוא משלם סך של 11,400 ₪ לחודש. שני הצדדים מרווחים מעל 25,000 ₪. דומה שדי בנתונים אלה על מנת לבסס מסקנה, שיש לקצוב את צרכי הקטין בסכום שהוא מעל הממוצע, בהתאם לרמת החיים לה הורגל (ר' עמ"ש (מחוזי תל אביב-יפו) 14781-09-19 פלוני נ' פלונית (נבו 07.06.2020) ). סכום צרכי המינימום של קטין, החולק את זמנו בין שני בתים, הוערך פסיקתית בטווח של 2,250-2,400 ₪ לחודש (ר', למשל, עמ"ש (מחוזי מרכז) 51056-09-20 מ. א נ' י. מ (נבו 23.03.2021) ). מאחר שמדובר בצרכי מינימום, ובשים לב להכנסות הצדדים ורמת חייהם, הייתי מעמיד את צרכיו של הקטין על סך של 2,750 ₪ לחודש. אני ער לטענת הנתבע, לפיה שהות הקטין בצהרון מפחיתה את ההוצאה ברכיב המזון.
   
   ברם, אינני סבור שמדובר בחיסכון מהותי, והוא נבלע ביתר הנסיבות הרלוונטיות (לרבות הסדרי השהות והכנסת הנתבע, כמבואר להלן). אין בידי לקבל את טענת הנתבע, לפיה יש לאמוד את צרכי הקטין לפי צרכיו של קטין השוהה בבית אחד. ראשית, מדובר בטענה מתחכמת, שהרי אין חולק שהקטין שוהה אצל הנתבע, גם אם עיתים צנומים יחסית למקובל. שנית, סכומי המינימום שנקבעו בפסיקה הינם עזר שיש להתאימו לנסיבותיו של המקרה.
4. אשר למדורו של הקטין, אין חולק, שהקטין מתגורר עם התובעת בדירה בבעלותה, בגינה משולמים החזרי הלוואה מובטחת במשכנתא בסך של 6,400 ₪ לחודש. הלכה ידועה היא, שאין לראות במשכנתא חלק ממזונות ילדים, בהיותה תשלום הוני (ע"א 864/94 יוסף שוקר נ' יעל שוקר (נבו 20.12.1994) ). עם זאת, ניתן להתחשב בסכום ההחזרים כחלק מהשיקולים בפסיקת המזונות (ע"א 803/85 ראמו ברזילאי נ' שושנה ברזילאי (נבו 31.12.1985), להלן: פרשת ברזילאי). לדידי, אין הבדל של ממש בין החזרי משכנתא לבין תשלום שכר דירה, ובלבד שמדובר בסכומים סבירים ודומים. הרי המשך תשלום המשכנתא הוא  האמצעי  הנדרש להבטחת המדור (פרשת ברזילאי). לא מדובר בחיוב של הורה אחד במשכנתא של האחר, אלא באי הפטרתו מתשלום מדור רק משום שהוא מתאפשר באמצעות משכנתא. מסקנה אחרת תאפשר עשיית עושר על גב הילדים. אמנם, סביר שחיוב בתשלום מדור מקל בפירעון חוב המשכנתא, אך הוא הדין במזונות גופם. יתירה מזו, מאחר שחיוב המדור אינו עובר מן העולם בשל נטילת משכנתא, הרי זה נהנה וזה אינו חסר. לפיכך, ראוי עקרונית לפסוק לקטין את מדורו, לפי שכר דירה סביר. האם העידה בחקירתה, שקודם לרכישת הדירה היא שכרה דירה בגינה שילמה סך של 6,200 ₪ לחודש (עמ' 13 שו' 7), אך לא הוגשה אסמכתא בנדון. לפיכך, לא ידוע גודל הדירה שנשכרה, והאם הסכום כלל תשלומים נוספים. אין חולק שהדירה דהיום היא בת 4 חדרים, בה מתגוררים התובעת והקטין בלבד. לפיכך, נחה דעתי לאמוד את מדורו של הקטין (1/3) לפי שכר דירה ראוי של 5,250 ₪, משמע – 1,750 ₪ לחודש. לסכום האמור יש להוסיף את חלקו היחסי של הקטין בהוצאות אחזקת המדור. התובעת טוענת, שמדובר בסכום של 1,892 ₪ לחודש, לנוכח הוצאה כוללת של 5,677 ₪ לחודש. הסכום האמור כולל הוצאה של 1,178 ₪ לחודש בגין אחזקת רכב, שאיננה חלק מהוצאות המדור. לעניין זה אין נפקא מינה אם עיקר השימוש ברכב הוא לצרכי הקטין, כטענת התובעת, אם לאו. יתירה מזו, טענה זו לא הוכחה. בנוסף, ישנה הוצאה גבוהה מאוד ובלתי מוסברת של 1,450 ₪ לחודש בגין תשלום לוועד בית. אמנם הוצאה זו נתמכה באסמכתא אודות הסכום לתשלום, אך לא מה כולל סכום זה. ולבסוף, כאמור, מדובר בדירת 4 חדרים המשמשת למגורי שתי נפשות בלבד. בשים לב להתאמות הנדרשות, נחה דעתי להעמיד את חלקו של הקטין בהוצאות אחזקת הדירה על סך של 1,000 ₪ לחודש.
5. אשר למדורו של הקטין אעיר, שעקרונית ראוי היה לחשבו גם בהתייחס להוצאה בגין מדור (סביר) בבית הנתבע (הפחתת סכום המדור המשולם על ידי הנתבע ממכפלת יחס ההכנסות בהוצאה המצרפית בגין מדור בשני הבתים). ברם, לנוכח הסדרי השהות הצנומים (גם אם יאומצו לבסוף המלצות התסקיר), יש לראות בהוצאה בגין מדור הקטין בבית התובעת, כהוצאה הבלעדית למדור.
6. מן המקובץ עולה, שסכום ההוצאה החודשית בגין הקטין הינו (2,750+1,750+1,000=) 5,500 ₪ לחודש.
7. הכנסתה הממוצעת של התובעת, בהתאם לתלושי השכר שצירפה לכתב התביעה, הינה בסך של 26,162 ₪ נטו לחודש. הנתבע טען שהתובעת שילמה מס יסף, עובדה המעידה על הכנסה נוספת. לא מצאתי לטענה זו תימוכין כלשהם בראיות.
8. הכנסתו הממוצעת של הנתבע, בהתאם לתלושי השכר שצרף לכתב ההגנה, הינה בסך של 33,122 ₪ לחודש. הכנסת הנתבע כוללת בונוסים בסכום משתנה, שאיננו חלק אינטגרלי מהשכר השוטף. כך, בחודש אוגוסט 2021 קיבל הנתבע בונוס בסך של 75,440 ₪ ברוטו, בעוד בחודש מרץ 2021 קיבל בונוס בסך של 172,000 ₪ ברוטו. עם זאת, גם אם אניח שהבונוס הנמוך יותר משקף את סכומי הבונוסים העתידיים (ואין בפניי ראיה בנדון), מדובר בשכר ממוצע של כ- 29,000 ₪ נטו לחודש. לנוכח האמור, דומה שראוי להעמיד את שכרו של הנתבע, לצרכי פסיקת מזונות הקטין, על סך של 31,000 ₪ נטו לחודש. אין בידי לקבל את טענת הנתבע, לפיה יש לקבוע את הכנסתו הפנויה לאחר הפחתת שכר הדירה שהוא משלם. זאת, מאחר שמדובר בבית פרטי בשני מפלסים, ובו חדרים גם לילדיו של הנתבע מקשר קודם (כאמור בסעיף 4 לתסקיר). לכן, ראוי לייחס לשני הצדדים אותה הוצאת מדור. ככל שכך, לא משתנה מהותית יחס ההכנסות.
9. הנתבע טוען שהוא משלם סך של 3,500 ₪ לחודש לבנו הקטין מקשר קודם. הנתבע צרף אסמכתא בדבר העברות כספיות בגין המזונות האמורים, אך זאת בסכומים לא חודשיים וגבוהים יותר. דומה שמדובר במעין ממוצע של התשלומים החודשיים, שהינם, כפי עדות הנתבע, במסגרת הסכם לא פורמלי (עמ' 18 שו' 12-13). מכל מקום, מדובר בקטין כבן 15, שהחבות בגינו תחדל (למצער, תפחת משמעותית) בעוד כשלוש שנים. בשים לב כך, וגם אם אניח שהנתבע אכן משלם מזונות לבנו מקשר קודם, בסכום של כ- 3,000 ₪ לחודש (ונחה דעתי שכך הוא) – אינני סבור שיש בעובדה זו כדי להשפיע השפעה של ממש על יחס הכנסות הצדדים, בראיה רחבה וכוללת. יתירה מזו, בנסיבות המקרה דנן, תשלום המזונות הנטען עשוי להיות נסיבה רלוונטית לקביעת סכום המזונות הקטין. בלשון אחרת, הסכום אותו משלם הנתבע בהסכמה לבנו מקשר קודם, מבסס מסקנה באשר לאומד דעתו בנוגע לצרכיו של אותו קטין (ע"א 177/81 רחל גלעדי נ' ד"ר ישראל גלעדי, לו(3) 179 (1982) ).
   
   ככל שכך, ובהיעדר נסיבות רלוונטיות לאבחנה בין ילדי הנתבע, מדוע יקופח הקטין דנן ביחס לאחיו? אמנם, בהלכת ורד (ע"א 552/87 יהודית ורד נ' מרדכי ורד, מב(3) 599 (1988) ) נקבע, שסכום מזונותיו של קטין, שנולד מקשר נוסף, נמוך מסכום מזונות אחיו. ברם, הלכת ורד נפסקה לפני שינוי הדין שאירע בעקבות בע"מ 919/15. בע"מ 919/15 החליף את חבותו האבסולוטית של אב בצרכיהם ההכרחיים של קטינים מעל גיל 6, בחבות לפי יחס הכנסות והסדרי השהות. לפיכך, עשוי סכום מזונות המשולם כפועל יוצא של הסכמה (כפי הדברים בנדוננו), לשמש נסיבה רלוונטית בפסיקת מזונותיו של קטין שנולד לאותו הורה מקשר אחר. זאת, על דרך העברת הנטל אל כתפי הנתבע להצביע על נסיבות רלוונטיות לאבחנה בין ילדיו (למשל, הצבעה על יחס הכנסות שונה, או צרכים ייחודים וכו'). והנה, הנתבע לא טען מאומה לעניין זה, ולכן הוא מוחזק באומד דעתו, לפיו הסכום שהוא משלם לבנו הגדול יותר, ראוי (לכל פחות), גם לבנו הצעיר. אדגיש, שלא מדובר בהשוואה של ממש בין הסכומים, אלא בהתחשבות בסכום המזונות המוסכם כחלק ממכלול הנסיבות המשמשות בפסיקת מזונות (לפסיקה בראיה רחבה, ר' עמ"ש (מחוזי באר שבע) 30516-10-18 י.ר נ' ש.ר (נבו 02.06.2019), ומראי מקום שם). כמו כן, מדובר בחזקה המבוססת על אומד דעת הנתבע, ולכן אין בה כדי למנוע מהתובעת לנסות ולהוכיח צרכים בסכום גבוה יותר.
10. מן המקובץ עולה, שיחס הכנסות הצדדים (בקיזוז סך של כ- 5,000 ₪ לחודש לכל אחד בגין מדור סביר) הוא: 45%-55%.
11. כאן אנו באים לנושא זמני השהות. בנושא זה הצדק עם התובעת, שהקטין ממעט לשהות אצל הנתבע, אשר מסרב להרחיב את הסדרי השהות. יתירה מזו, בתסקיר נאמר שהנתבע "אינו מוכן להיות חלק מגידולו המשותף של ג' (הקטין – שב"י), אלא בזמנים מצומצמים בלבד" (סעיף 6 לתסקיר). גם בעדותו הבהיר הנתבע היטב, שהוא רואה את התובעת אחראית לענייני הקטין, שאינם נוגעים לעצם שהות הקטין עמו בזמנים שנקבעו (עמ' 18 שו' 29, עמ' 19 שו' 6, שו' 22, שו' 35). בנסיבות אלה, כאשר הקטין שוהה אצל הנתבע כ- 10% מזמנו בלבד, אינני סבור שיש להביא נתון זה במסגרת חישוב המזונות. זאת, הן מצד החיסכון המינורי בהוצאות הקטין כאשר הוא אצל הנתבע, והן מצד הנטל המשמעותי הנוסף, שמוטל מטבע הדברים על האם, כהורה עיקרי, וכמעט בלעדי.
12. התובעת עתרה לפסיקת דמי טיפול, בגין הנטל המשמעותי המוטל עליה. בית המשפט המחוזי הנחה, שראוי להשיב את עטרת דמי הטיפול ליושנה (שני ההורים גם יחד חבים במזונות הקטין מכח דיני הצדקה. ואם כן ומעת שכך, לו יצויר כי הטיפול נופל רובו ועיקרו לשכמו של אחד ההורים, מן הדין ואף מיסודותיו של הצדק, לחייב את ההורה השני באותו רכיב נשכח של "דמי טיפול" - עמ"ש (מחוזי מרכז) 21704-03-18 א. ו נ' א. ו (נבו 11.06.2019) ). אין ספק, שבמקרי קצה ראוי לשפות את ההורה המטפל טיפול בלעדי (אף כמעט בלעדי) בילד/ים. טיפול כזה יש לו משמעויות רבות ונרחבות בהרבה מעצם השהות עם ילד/ים, שאף לה מחירים של ממש.
    
    זמינות הורית מתמדת פוגעת באיכות חיי ההורה בכל המובנים, עוצרת את התקדמותו האישית והמקצועית, וגורמת לו הוצאות ישירות ועקיפות. עם זאת, בכל הצניעות הראויה, אינני משוכנע שראוי לשוב לשיח של 'דמי טיפול'. להבנתי, ההלכה שנפסקה בבע"מ 919/15 צועדת בכיוון של דין טריטוריאלי שוויוני ואחיד. דין זה הינו, אמנם, פיתוח של הדין האישי. ברם, גולת הכותרת היא שוויון מהותי בדיני מזונות. הזכות לדמי טיפול, מקורה בהלכה לפיה אם איננה מחויבת במלאכות מסוימות הכרוכות בגידול ילדים (ר' פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול -1241751 פלונית נ' פלוני (נבו 07.01.2021) ). קשה ליישב עמדה זו עם עיקרון של שוויון הורי. לעניות דעתי מוטב לעגן את השיפוי בגין טיפול עיקרי בילדים בדין הכללי. המדובר בחוזה הזוגי לפיו, הורים נושאים בנטל גידול ילדיהם יחדיו (גם אם לא בחלקים שווים ממש). זאת, הן במהלך החיים המשותפים והן לעת פירוד. התנערות של ממש מצד אחד ההורים מחיובו האמור, מזכה את משנהו בפיצוי ראוי, בין מדין עשיית עושר ולא במשפט, ובין מדין הפרת חוזה. פיצוי כאמור, מתיישב עם עיקרון השוויון מחד גיסא, ועם המגמה לבסס דין טריטוריאלי אחיד, מאידך גיסא. פיצוי כאמור יכול להיעשות הן בפסיקת תשלום חודשי נוסף, והן בדרכים נוספות (לרבות, חישוב מזונות רק לפי יחס הכנסות, התחשבות רק בהוצאת המדור של ההורה העיקרי, הימנעות מקיזוז קצבת הילדים ועוד). כל האמור כפוף לנסיבותיו הייחודיות של כל מקרה, לרבות השאלה אם יש לילד צרכים מיוחדים, בשים לב לגילו, להכנסות הצדדים ויתר נסיבות העניין.
13. במקרה דנן אי התחשבות בשהותו המצומצמת של הקטין עם הנתבע, היא שוות ערך לסכום של כ- (10% X 5,500=) 550 ₪ לחודש. לכך יש להוסיף את העובדה שלא התחשבתי בהוצאות מדורו של הקטין אצל הנתבע, ואת כוונתי לא לקזז את קצבת הילדים. סכומם של אלה אין בו די כדי לשפות את התובעת בגין טיפולה הכמעט בלעדי בקטין, שטרם מלאו לו 6 שנים. לפיכך, ככל שהסדרי השהות יישארו במתכונתם הצנומה דהיום, יתווסף לדמי המזונות סך של 500 ₪ לחודש, וזאת עד מלאת לקטין 10 שנים. ככל שיאומצו המלצות התסקיר בעניין הסדרי שהות (הרחבת השהות בימי ד' לשהות כולל לינה, ושהות בחגים ובחופשות), לא יהיה מקום להוסיף את התשלום החודשי האמור.
14. סיכומם של דברים, על הנתבע לשאת בצרכי הקטין בסכום של [(2,750+1,750+1,000)X 0.55=] 3,000 ₪ לחודש (בעיגול קל כלפי מטה). בנוסף יישאו הצדדים בחלקים שווים בהוצאות חינוך, בריאות והנלווה לכך. הסכום האמור עולה בקנה אחד עם הסכום שמשלם הנתבע, בהסכמה, לבנו הגדול יותר, ולכן הוא ראוי גם מצד אומד דעתו של הנתבע.
15. אשר למועד תחילת החיוב – אינני סבור שיש לזקוף לחובת התובעת את העובדה שחלפה למעלה משנה ממועד הגשת הבקשה ליישוב סכסוך עד למועד הגשת התביעה. אין חולק, שהצדדים ניסו להגיע להסכמות, לרבות באמצעות מגשרים, ולכן מדובר בשיהוי שיש לו הסבר.
    
    
    יתירה מזו, מעת שהוגשה בקשה ליישוב סכסוך מוחזק הנתבע בידיעה שהתובעת איננה מוחלת על תשלום מזונות לקטין, והיה עליו לשלם מזונות, לפחות כפי אומד דעתו. הדברים קל וחומר, לאור העובדה שבכל התקופה הרלוונטית חלה על הנתבע חבות אבסולוטית בצרכיו ההכרחיים של הקטין. לפיכך, ובכפוף לזכות הנתבע לקזז סכומים ששילם לידי התובעת (ככל ששילם), יש לפסוק את המזונות ממועד הגשת הבקשה ליישוב סכסוך.
16. אשר על כן, נפסק כדלקמן:
    1. הנתבע ישלם למזונות ומדור הקטין, לידי התובעת, סך של 3,000 ₪ לחודש.
    2. דמי המזונות ישולמו בכל 5 לחודש עבור אותו חודש, וזאת החל מהחמישה בחודש בו ימלאו לקטין 6 שנים ועד הגיעו לגיל 18 שנים, או עד שיסיים את לימודיו בתיכון ( לפי המאוחר מבין השניים). עד שימלאו לקטין 6 שנים ישולמו מזונות בהתאם להחלטה למזונות זמניים.
    3. ככל שלא יאומצו המלצות התסקיר, יתווסף לסכום האמור, החל ממועד מתן פסק דין זה ואילך, סך של 500 ₪ לחודש, וזאת עד לחודש בו ימלאו לקטין 10 שנים (כולל).
    4. בתקופת השירות הצבאי הסדיר או שירות הלאומי, יעמדו דמי המזונות על 1/3 משיעורם הקודם.
    5. דמי המזונות יהיו צמודים למדד המחירים לצרכן ויעודכנו אחת ל- 3 חודשים, ללא תשלום הפרשים בין עדכון למשנהו. מדד הבסיס לחישוב יהיה המדד שפורסם ביום 15.8.2022.
    6. בנוסף לדמי המזונות וכחלק מהם יישא הנתבע במחצית ההוצאות הבאות (במחצית הנותרת תישא התובעת):
       1. התשלומים לגן ולצהרון (צהרון עד סיום כתה ג', לכל היותר).
       2. הוצאות רפואיות חריגות שאינן מכוסות על ידי קופת החולים או ביטוח הרפואי בו מבוטח הקטין.
       3. עלות שני מחזורים של קייטנה בחופשת הקיץ, לפי עלות קייטנה עירונית/של חברת המתנ"סים.
       4. חוגים (עד שני חוגים בו זמנית לחודש).
       5. צרכי לימוד, בהתאם לחוזרים רשמיים של בית הספר (בקיזוז מחצית מענק החינוך).
       6. שיעורי עזר (לפי המלצת יועץ/יועצת בית הספר).
    7. קצבת הילדים ומענק החינוך ישולמו לידי האם.
17. לאור הפער בין סכום המזונות שנתבע (למעלה מ- 12,500 ₪ לחודש) לבין הסכום שנפסק, ראוי היה לחייב את התובעת בהוצאות לטובת הנתבע. למרות זאת, ולא בלי היסוס, החלטתי שלא לעשות צו להוצאות. זאת, על מנת לא להחריף את היחסים, ולאור תקוותי, שתושג הסכמה גם בנושא הסדרי השהות.

תואיל המזכירות לסגור את התיק.

ניתן לפרסום ללא פרטים מזהים.

ניתן היום, ד' אלול תשפ"ב, 31 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.