בימ"ש לענייני משפחה ב"ש, השופט אלון גביזון: החלטה בבקשה למשפט חוזר וביטול פסק הדין שניתן בהסכמה (תמ"ש 3809-12-14)

1. לפני בקשה מיום 08.08.22 שכותרתה "בקשה לקיום משפט חוזר", ובמסגרתה עתר המבקש (התובע בהליך) לביטול פסק דין אשר ניתן בהסכמה בתיק שבכותרת ביום 25.6.18, זאת "לנוכח מכלול ראיות שלא הוצגו ולא הובאו לידיעת כב' בית המשפט", ומשניתן פסק הדין "על בסיס תרמית והונאה".

ההליכים טרם הגשת הבקשה בקציר האומר:

2. המבקש והמשיבה 1 הם בני זוג לשעבר, המשיבים 2-5 הם אחיה של המשיבה 1. המשיב 6 הוא דודה של המשיבה 1 והמשיבה 7 היא אשתו.

3. במסגרת התביעה שהוגשה ביום 02.12.14 שכותרתה "סעד הצהרתי + כספית" עתר המבקש לפס"ד הצהרתי לפיו הוא זכאי לקבל את מחצית זכויותיו מן הדירה שברח' XXX בXXX הידועה כגוש XXX חלקה XXX תת חלקה XXX (להלן: "הדירה") וכן למחצית מדמי השכירות שהתקבלו מהדירה במרוצת השנים. המבקש טען במהלך ההליך שהתנהל, בין היתר, כי הדירה נרכשה מכספי בני הזוג בשנת 2000, אולם בתמימותו נרשמה הדירה על שם המשיבה 1 בלבד. בשל הליכים משפטיים בין בני הזוג הבריחה האישה באמצעות המשיבים 2-7 את הדירה תוך נישולו מזכויותיו.

המשיבים 1-7 טענו בכתבי הגנתם ובמהלך ההליך שהתנהל , בין היתר, כי הדירה מעולם לא היתה של המשיבה 1, לא נרכשה מכספם של בני הזוג ובוודאי שלא מכספו של המבקש שהיה חסר יכולת כלכלית, וכי אין למבקש כל זכויות בדירה ובפירותיה, חרף רישומה של הדירה ע"ש המשיבה 1, בפועל היא היתה של המשיב 3, מר XXX. כן נטען כי המשיבה 1 או המבקש מעולם לא השתתפו בכל תשלום בקשר עם רכישת הדירה ו/או אחזקתה, לא עשו בה כל שימוש, וכן לא נשאו בהחזר תשלומי המשכנתא (אשר שולמו ע"י המשיב 5). המשיבה 1 לא קיבלה כל תמורה בגין מכירת הדירה שכן לא היתה זכאית לכך. תביעתו של המבקש הנה ניסיון להוצאת כספים שלא מגיעים לו וזאת שלא כדין.

4. בתיק זה התקיימו מספר דיונים ביניהם שני דיוני הוכחות (לאחר הגשת תצהירי עדות) האחד ביום 02.01.18 (אשר השתרע על כ- 40 עמודים) והשני ביום 25.6.18 שבמהלכו הגיעו הצדדים ובאי כוחם להסכמות כדלקמן:

"מודיעים לבית המשפט כי מקבלים המלצתו והגענו להסכמה כדלקמן:

1. התובענה שבתיק זה – תדחה.

2. חוב בתיק ההוצאה לפועל מזונות (שמנהלת הנתבעת 1 נגד התובע) תיק מספר XXXXX יאופס נכון להיום.

3. התובע והנתבעת 1 מסכימים להתגרש זמ"ז והם יפנו בהודעה מוסכמת לבית הדין השרעי ומתחייבים ומסכימים לעשות כל פעולה שיש בה כדי להתגרש ולא לעשות כל פעולה שיש בה כדי לעכב את הגירושין.

4. הנתבע 2, XXX, יישא בשכר טרחתו של ב"כ התובע – עו"ד XXX בסך כולל של 15,000 ₪ אשר ישולם תוך 30 ימים בכפוף להמצאת חשבונית מס.

5. מאחר והצדדים חלוקים בעניין הוצאות התובע כאשר לשיטת התובע - הנתבעים 1-3 צריכים להשיב לו סך נוסף של עוד 35,000 ₪ (בנוסף לאמור בסעיף 4 לעיל) ולשיטת הנתבעים 1-3 אין הם אמורים להוסיף דבר, יכריע בית המשפט בסוגיה זו מכוח סעיף 79א לחוק בתי המשפט על סמך החומר שנמצא בתיק עד כה ללא חובת הנמקה וללא שמיעת יתר העדים.

6. למען הסר ספק ההוצאות אשר בהן חוייב הנתבע 3 – XXX בתיק תמ"ש XXX - מבוטלים.

7. מבקשים מבית המשפט ליתן תוקף של פסק דין להסכמות אלו."

5. לאחר שהסכמת הצדדים ובאי כוחם הוכתבה לפרוטוקול, אישרו הצדדים כי הם מבינים את ההסכמות כאמור בפרוטוקול ומסכימים להן (ראה עמ' 73 שורות 8-23 לפרוטוקול הדיון מיום 25.6.18) וניתן פסק הדין כדלקמן:

"ניתן תוקף של פסק דין להסכמות אליהן הגיעו הצדדים כאמור בפרוטוקול לעיל.

לאור הסכמת הצדדים התובענה שבתיק זה נדחית.

על יסוד הסכמת הצדדים וכמפורט בסעיף 5 לעיל אני מחייב את הנתבעים 1-3 לשלם לתובע, ביחד ולחוד, סך כולל של 30,000 ₪ אשר ישולם תוך 60 ימים מהיום שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

פסק הדין אינו חל על ענייני הגירושין שבין הצדדים שכן הנם בסמכותו של בית הדין השרעי.

פסק דין זה מסיים את הדיון בתיק זה והמזכירות תסגור את התיק."

טענות הצדדים במסגרת בקשת המבקש למשפט חוזר :

6. לטענת המבקש בבקשתו למשפט חוזר ולביטול פסק הדין, בעת מתן פסק הדין לא נפרשה בפני בית המשפט מלוא המסכת העובדתית ולא הוצגו מסמכים קריטיים אשר יש בהם לתמוך בטענתו כי נפל קורבן להונאה ותרמית מצב המשיבים.

לביסוס טענתו צירף המבקש לבקשתו 21 מסמכים.

עוד לטענת המבקש, הגם שהיה מיוצג בהליך העיקרי ע"י ב"כ עו"ד XXX ואמנם נערכו כ-5 דיונים בהליך, לא הוצגה לטעמו בפני בית המשפט כל מסכת ההונאה והתרמית לה נפל קורבן כדבריו. כן נטען, כי אומנם חלפו כ-4 שנים מאז מתן פסק הדין, ואומנם ניתנה הסכמת המבקש, אך לדידו הסכמה זו לא היתה מרצון, אלא מכורח הראיות שהיו נתונות בידיו באותה העת ומחששו לומר את אשר על ליבו, ועשיית משפט צדק גוברת על עיקרון סופיות הדיון. אף צוין, כי המבקש לא קיבל מהמשיבים את הסכומים המגיעים לו בהתאם להחלטת הביניים מיום 2.1.18 ובהתאם לפסה"ד מיום 25.6.18.

7. לטענת המשיבים בקשת המבקש למשפט חוזר חסרת בסיס משפטי ועובדתי ויש לדחותה על הסף, באשר אינה עומדת בתנאים המחמירים אשר נקבעו בהלכה הפסוקה, לא מיניה ולא מקצתיה. לטענתם, המבקש חוזר על אותן טענות ותלונות שנטענו על ידו זה מכבר, ואין בהן שום חדש. כן נטען כי המסמכים היו כולם בידיו של המבקש, והוא הזכיר אותם בתצהיריו ובמסגרת חקירותיו בהליך העיקרי. לדידם, אין המדובר בראיות שהתקבלו רק לאחרונה או שהובאו לידיעתו אך כעת, אלא בראיות שהיה יכול להשיגן עת התנהל ההליך העיקרי ועוד טרם מתן פסק הדין. זאת ועוד, לרשות המבקש עמדה האפשרות לערער על פסק הדין או להגיש בקשה למתן ארכה להארכת מועד להגשת ערעור, אך הוא לא עשה כן אף בחלוף 4 שנים מאז ניתן פסק הדין. לטענת המשיבים, מדובר בפס"ד אשר התקבל במסגרת פשרה בין הצדדים ותחת הסכמתם, כך שהאינטרס הברור של סופיות ההליך והזכות הקיימת להם במניעת פתיחתו מחדש של פס"ד חלוט, יבטיחו כי מסכת ההתדיינויות בין הצדדים הינה נחלת העבר וכי לא יוטרדו בגינה שוב.

המשיבים אף חוזרים על טענתם כפי שטענו במהלך בירור התובענה כי הדירה מעולם לא היתה שייכת למבקש ולמשיבה 1.

דיון והכרעה:

8. בערעור אזרחי 3826/12 דנה שדמי מיידאן נ' אליזבט טורונצ'יק התייחס בית משפט העליון לסוגיה העומדת לפתחי:

"סמכותו של בית המשפט לבטל פסק דין חלוט ולהורות על "משפט חוזר אזרחי" אינה מעוגנת בחוק או בתקנות אך יש לה עיגון בהלכה הפסוקה הקובעת את התנאים להפעלתה (ע"א 4682/92 עיזבון שעיה נ' בית טלטש בע"מ, פ"ד נז(3) 366 (2003) (להלן: עניין עיזבון שעיה); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 434-433 (מהדורה שלישית, 2012)). סמכות זו של בית המשפט לבטל פסק דין חלוט מתנגשת עם אחד מעקרונות היסוד החשובים בשיטתנו המשפטית, הוא עקרון סופיות הדיון (ראו והשוו: בג"ץ 681/12 גרינשפן נ' היועץ המשפטי לממשלה [פורסם בנבו] (19.9.2012)). על כן היא שמורה למקרים חריגים ונדירים כגון מקרים "שבהם לאחר שניתן פסק-דין סופי נתגלו ראיות חדשות שבכוחן לשנות את פני ההכרעה מיסודה, ואשר לא היה ניתן להשיגן בשקידה סבירה קודם למתן פסק-הדין".

בערעור אזרחי 2455/20 מרדכי בן דוד נ' יעל גלסמן הוסיף בית משפט העליון כי:

"... ניתן יהא לבטל פסק דין חלוט שהושג במרמה ולערוך 'משפט חוזר אזרחי'". כן נקבעו מספר תנאים מצדיקים ביטולו של פסק דין חלוט בשל מרמה: אמינות לכאורית ומשקל ממשי של הראיות המבססות את טענת המרמה; חיוניות הראיה, קרי האם עשויה טענת המרמה להביא לתוצאה שונה מזו שנקבעה בהתדיינות הראשונה במסגרת המשפט החוזר שייערך; הוכחת הצד הטוען למרמה כי הראיות המוכיחות את טענתו מתבססות על אירוע שהתרחש לאחר פסק הדין, או על ראיות חדשות שהתגלו לאחר מתן פסק הדין שלא ניתן היה להשיגן במהלך ההתדיינות הראשונה אך בשקידה סבירה".

9. לאחר שעיינתי באשר הונח לפני, מצאתי לדחות הבקשה למשפט חוזר ולהלן נימוקיי.

ראשית ייאמר, כי הבקשה הוגשה באופן שגוי בתיק סגור בחלוף למעלה מ-4 שנים ממועד פסק הדין וזאת חלף הגשתה בהליך חדש ובמסגרת תובענה עצמאית, ודי היה בכך כדי לדחותה.

אציין כי בהחלטתי מיום 22.9.22 אפשרתי למבקש ליתן תשובתו העניינית לטענת המשיבים (הנתבעים בהליך) כמפורט בסעיף 9 לתגובתם מיום 15.09.22 באשר לאופן הגשת הבקשה שלא בדרך תביעה עצמאית וחדשה, אולם, מלבד חזרה על טענות הבקשה לקיום משפט חוזר לא מצאתי בתשובת המבקש כל מענה המניח את הדעת.

שנית, דין הבקשה להידחות אף לגופו של עניין, שכן לא מצאתי כי יש בנימוקיה, לרבות בראיות שצורפו לבקשה, טעם המצדיק קיום משפט חוזר וביטולו של פסק דין חלוט מיום 25.6.18.

10. יודגש כי טענותיו של המבקש בדבר תרמית מצד המשיבים וגזילת זכויותיו בדירה, הועלו כולן, אחת לאחת, במסגרת ההליך שהתנהל בטרם הגיעו הצדדים להסכמות אשר קיבלו תוקף של פסק דין. ראה לדוגמא סעיפים 1-13 ו- 23 לכתב התביעה וכן סעיפים 12, 14 ו- 25 לתצהיר עדותו של המבקש.

אין מדובר, איפוא, בטענה חדשה שנולדה לאחר מתן פסק הדין אלא בטענה שהשמיע המבקש במסגרת ההליך כבר עם הגשת כתב תביעתו ובמסגרת תצהיר עדותו והיתה ליבת גרסתו של המבקש.

11. אף חלק מהמסמכים שצירף המבקש לבקשתו למשפט חוזר צורפו על ידו זה מכבר במסגרת כתב הגנתו או בתצהיר עדותו וברי כי אין מדובר במסמכים אשר השיג המבקש רק לאחר מתן פסק הדין.

ראה לעניין זה:

נספח 4 לבקשה - צורף כנספח ה' לתצהיר עדותו של המבקש.

נספח 10 לבקשה - צורף כנספח ג' לתצהיר עדותו של המבקש.

נספח 14 לבקשה - צורף כנספח ד' לתצהיר עדותו של המבקש.

נספח 18 לבקשה - צורף כנספח א' לתצהיר עדותו של המבקש.

12. מסמכים אחרים שצירף המבקש לבקשתו למשפט חוזר הנם מסמכים שעל פי

המצויין בהם נושאיי תאריכים שנים קודם לפסק הדין ואין כל הסבר בתצהירו של המבקש מתי הגיע לידיו כל מסמך ומדוע השתהה בהגשת בקשתו והגישה שנים לאחר מתן פסק הדין.

ברי כי על המבקש העותר למשפט חוזר בחלוף שנים כה רבות מאז פסק הדין שניתן בהסכמתו, היה לפרט בתצהירו מתי הגיע לידו כל מסמך ומסמך ומדוע השתהה בהגשת בקשתו.

ראה לעניין זה:

נספח 1 לבקשה - נושא תאריך 12.06.11.

נספח 2 לבקשה - נושא תאריך 29.08.10.

נספח 3 לבקשה - נושא תאריך 19.06.11.

נספח 5 לבקשה - נושא תאריך 01.10.10.

נספח 6 לבקשה - נושא תאריך 17.07.13, 23.07.13 ו- 01.09.13.

נספח 7 לבקשה - נושא תאריך 20.04.02.

נספח 8 לבקשה - נושא תאריך 21.12.17.

נספח 9 לבקשה - נושא תאריך 14.10.95 (לפי המצויין בסעיף 18 לבקשת המבקש).

נספח 11 לבקשה - נושא תאריך 03.12.13.

נספח 15 לבקשה - נושא תאריך 18.03.12.

נספח 16 לבקשה - נושא תאריך 16.12.99.

נספח 17 לבקשה - נושא תאריך 20.01.00.

נספח 19 לבקשה - נושא חודשים דצמבר 2007 וינואר 2010.

נספח 20 לבקשה - נושא תאריך 25.01.17 ו- 02.01.18.

13. אף ביחס לאותם מסמכים שצירף המבקש לבקשתו למשפט חוזר ואשר לא צורפו על ידו להליך טרם מתן פסק הדין, לא ניתן כל הסבר בבקשתו מדוע לא פעל לאתרם ולצרפם להליך. מסמכים אלו יכול היה המבקש לאתרם ככל שהיה פועל בשקידה סבירה (ובכלל זה הגשת בקשות מתאימות לבית המשפט) וזאת טרם מתן פסק הדין. בקשה למשפט חוזר לא יכולה להיות בקשה למקצה שיפורים עת עסקינן בפסק דין חלוט.

מצופה היה מהמבקש, העותר למשפט חוזר ולביטול פסק דין שניתן בהסכמה לפני מספר שנים, כי יפרט בתצהירו ביחס לכל מסמך ומסמך כיצד הגיע לידיו ומה הפעולות שעשה כדי להשיגו ואשר נמנע ממנו לעשות קודם למתן פסק הדין.

14. כאמור, בקשה למשפט חוזר הנה בקשה חריגה, קל וחומר עת עסקינן בפסק דין שניתן בהסכמה.

יודגש כי המבקש היה מיוצג בהליך העיקרי ופסק הדין ניתן בהסכמתו ובהסכמת בא כוחו דאז.

15. במסגרת בקשתו מעלה המבקש גם טענות כלפי בא כוחו בהליך קודם (בתמ"ש XXX אשר קדם להליך שבתיק זה) ובכלל זה כי העביר לו סך של 5,000 ₪ לצורך הפקדתו בתיק התמ"ש ואשר לא טופל על ידו בהמשך להחלטת בית המשפט בדבר איסור דיספוזיציה.

משום מה בחר המבקש שלא לצרף לבקשתו את כלל החלטותיו של בית המשפט בהליך הקודם. יתרה מזו, וככל שלמבקש טענות כלפי בא כוחו הקודם כי התרשל במלאכתו, הרי שהסעד אינו משפט חוזר בתיק זה.

16. במסגרת בקשתו למשפט חוזר טען המבקש טענה כללית ולא מפורטת כי נתן הסכמתו כי יינתן תוקף של פסק דין להסכמות הצדדים וזאת מאחר ופחד וללא רצון אמיתי.

אינני מקבל טענה זו כלל וכלל. הטענה אינה עולה בקנה אחד עם דבריו של המבקש לפרוטוקול מיום 25.06.18 בעמוד 73 עת המבקש הצהיר לאחר שבאי כוח הצדדים הכתיבו את ההסכמות כי: "אני מאשר כי אני מבין את ההסכמות אליהן הגענו כאמור בפרוטוקול לעיל ואני מסכים להן".

יתרה מכך, המבקש נמנע מלפרט בבקשתו ממה וממי בדיוק פחד, מדוע השתהה במשך מספר שנים להגיש את בקשתו, וכיצד הוא הגיש את בקשתו למשפט חוזר מבלי שאותו פחד יקונן בו כעת.

לא נעלמה מעיניי העובדה כי הסכמות הצדדים אשר קיבלו תוקף של פסק דין כוללת בסעיף 2 הסכמה שהיה בה כדי להטיב את מצבו של המבקש בדמות מחילה של המשיבה 1 על חוב המזונות. כמו כן, לא נעלמה מעיניי העובדה כי סעיף 5 להסכמה אפשר פסיקת הוצאות לטובת המבקש. הנה, איפוא, המבקש ידע לעמוד על זכויותיו במסגרת הסכמות הצדדים וללא מורא.

17. כאמור בבקשתו של המבקש למשפט חוזר ולביטול פסק הדין יש משום מחזור טענותיו אשר נטענו על ידו, אחת לאחת, במסגרת ההליך טרם מתן פסק הדין.

לאחר שעיינתי באשר הוגש ביחס לבקשה וכן בכתבי הטענות, תצהירי העדות והפרוטוקולים, מצאתי כי אף לגופו של עניין אין במסמכים שצירף המבקש לתצהירו כדי להורות על משפט חוזר. עוד אין במסמכים שצירף המבקש לבקשתו כדי להתמודד עם הטענה העיקרית של המשיבים והראיות אשר צורפו על ידם בהליך, כי הדירה לא נרכשה מכספם של המבקש והמשיבה 1, מעולם לא שימשה אותם וכי שימשה כמשרד עריכת דין עבור המשיבים 2 ו-3. אינני מקבל את טענתו של המבקש כי פסק הדין שכאמור ניתן בהסכמה, עת המבקש מיוצג ולאחר הליך ארוך, גרם לו לעיוות דין וכי משפט חוזר נדרש כדי לעשות משפט צדק.

אשר על כן, מצאתי לדחות את הבקשה.

המבקש יישא בהוצאות המשיבים בסך כולל של 5,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 ימים מהיום

שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

ניתנה היום, י"ב חשוון תשפ"ג, 06 נובמבר 2022, בהעדר הצדדים.