בפני | כבוד השופטת יפעת שקדי שץ | |
תובעת | ש' ת"ז +++++++++ | |
ע"י ב"כ עו"ד אודליה חן ועו"ד קרין לוי נגד | ||
נתבע | ק' ת"ז +++++++++ | |
פסק דין |
בין הצדדים מתנהלים מספר הליכים:
תלה"מ 38066-01-20 - תביעה למזונות קטינים שהגישה האישה;
תלה"מ 38145-01-20 - תביעה למתן פסק דין הצהרתי בעסק ולאיזון משאבים, למעט זכויות סוציאליות, שהגישה האישה;
תלה"מ 20344-02-20 - תביעה למשמורת וזמני שהות שהגיש האיש;
תלה"מ 62602-05-20 - תביעה למתן פסק דין הצהרתי בהתייחס לבית המגורים שהגישה האישה;
תלה"מ 67194-06-20 - תביעה רכושית ואיזון משאבים שהגיש האיש;
תלה"מ 41618-09-20 - תביעה לפיצוי בגין עגמת נפש שהגיש האיש.
מאחר שמדובר בתביעות הדדיות ולמען הסדר הטוב התובעת בתלה"מ 38066-01-20 תקרא להלן "האשה" או "האֵם" והנתבע יקרא "האיש" או "האב". אדון תחילה בתביעות הרכושיות ובתביעה לפיצוי בגין עוגמת נפש, לאחריהן בתביעות למשמורת ולמזונות.
רקע עובדתי
כמומחה מטעם בית המשפט מונה אקטואר, רו"ח ירון ואקנין, ביום 16.11.2020 במסגרת תלה"מ 67194-06-20, על מנת שיישום ויעריך את כלל הזכויות והחובות שצברו הצדדים מיום 1.1.2009 ועד למועד האיזון ביום 10.10.2019. חוות דעת המומחה נושאת תאריך 11.4.2021.
מטעם האישה העידו: מר כ' (עמ' 15 לפרוטוקול), מר א' (עמ' 16 לפרוטוקול), עו"ד י' (עמ' 17 לפרוטוקול) האישה בעצמה (עמ' 19 לפרוטוקול), ומר ע' (עמ' 49 לפרוטוקול).
מטעם האיש העידו: האיש בעצמו (עמ' 25 לפרוטוקול) ומר מ' (עמ' 53 לפרוטוקול).
הצדדים הגישו סיכומים וסיכומי תשובה.
המועד הקובע לצורך איזון המשאבים
הצדדים לא ערכו הסכם ממון, ולכן חל עליהם הסדר איזון המשאבים לפי סעיף 3(א) לחוק.
סעיף 5(א) לחוק קובע את הזכות לאיזון בפקיעת הנישואין וסעיף 5א לחוק קובע את התנאים להקדמת המועד לאיזון משאבים, טרם פקיעת הנישואין.
ביום 1.6.2020 הורה בית המשפט על מתן צו הדדי להסרת חיסיון וגילוי מסמכים לתקופה החלה מיום 1.1.2009 ועד ליום 10.10.2019 (עמ' 4, ש' 12). ביום 16.11.2020 הורה בית המשפט על מינוי אקטואר שיערוך את חוות דעתו לעניין צבירת הזכויות והחובות של הצדדים, לאותה התקופה. ביום 19.6.2020 שב בית המשפט על החלטתו וציין כי "...תקופת החיים המשותפים לעניין איזון המשאבים הנה מיום 1/1/09 ועד ליום 10/10/19".
ביום 28.10.2020 קבע בית המשפט בתיק תלה"מ 67194-06-20 (בקשה מס' 4) כי "כפי שנקבע בהחלטה מיום 1/6/20, מועד הקרע חל ביום 10/10/19. עם זאת, ככל ויתברר כי מי מהצדדים ביצע פעולות כספיות חריגות בסמוך לאותו מועד, רשאי הצד שכנגד לטעון להחרגת או הכללת סכומים נוספים כאמור...".
לאחר ששקלתי את הדברים אני סבורה, כי דין טענתו להידחות. המועד הקובע נקבע בהסכמה במועד הדיון (1.6.2020) המאוחר להחלטה אליה הוא מפנה מיום 16.3.2020. האיש לא ערער על ההחלטה מיום 1.6.2020, הפער בין המועד הנטען על ידי האיש לבין המועד שנקבע בהחלטה הוא של כשבועיים, והוא לא הוכיח כי בוצעו פעולות כספיות חריגות בסמוך למועד הקובע. לאור האמור, אינני סבורה כי יש לשנות את המועד הקובע, כפי שנקבע בהחלטה האמורה, ואני קובעת כי הוא חל ביום 10.10.2019.
בהקשר זה יש להכריע בדבר טיב יחסיהם קודם לנישואין והמשמעות המשפטית הנגזרת מיחסים אלה.
האם הצדדים היו ידועים בציבור קודם לנישואיהם?
הכלל המשפטי - ידועים בציבור
המחוקק לא קבע תקופת זמן מינימלית לקיום חיי המשפחה המשותפים, והעיקר הוא בקשר הקיים בין בני הזוג בזמן זה; דהיינו, קשר עמוק של שיתוף גורל והקרבה הדדית (שם, עמ' 623).
שני היסודות משתלבים ושזורים זה בזה. מדובר בניהול חיי משפחה בעלי אופי מוגדר שבאים לידי ביטוי בקיום משק בית משותף. מדובר בתנאים מהותיים ולא מדובר בדרישה ראייתית גרידא (ע"א 6434/00 דנינו נ' מנע פ"ד נו(3), 683), והנטל להוכחת המעמד של "ידוע בציבור" רובץ על הטוען טענה זו (ע"א 714/88 שנצר נ' ריבלין, פ"ד מה(2), 89).
המטרה של החלת המבחן הכפול והמשולב של שני היסודות האמורים, היא איתור אורח חיים שדומה מהותו לאורח חיים של זוג נשוי (ע"מ (חיפה) 264/05 פלונית נ' אלמוני (4.5.2006)).
על בית המשפט להתחקות אחר אומד דעתם של בני הזוג לעניין קביעות הקשר ומיסודו (בע"מ 3497/09 פלוני נ' פלונית (04.05.2010)) ולבחון את ההקשר החברתי ואת הסביבה בה חיים בני הזוג (בע"מ 7252/14 עזבון המנוח פלוני נ' פלונית (15.12.2014)).
נפסק, כי אין לגבש קריטריונים אובייקטיביים נוקשים למונחים 'החיים חיי משפחה' ו 'משק בית משותף' (מונחים בהם עשה המחוקק שימוש בסעיף 55 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965), וכי כל מקרה ייבחן על-פי נסיבותיו, מתוך ראייה כוללת של העובדות ומתוך סקירות היחסים על-פי מרכיבים שונים ומאפיינים המתקיימים בהם (ע"א 79-83 היועץ המשפטי לממשלה נ' סוזן שוקרן, לט(2) 690).
בעמ"ש 4294-03-20 א.ב נ' עו"ד מנהל עיזבון המנוח ג.ד. ז"ל (29.11.2020), נאמרו הדברים הבאים:
"בנוסף, סבורני, כי על מנת להגיע לתוצאה הנכונה והראויה, יש לערוך מבחן דו-שלבי: השלב הראשון יהא בדיקת מעמדם המשפטי של הצדדים, והשלב השני, בשים לב לתוצאת השלב הראשון, תהא בדיקת כוונת שיתוף הצדדים בנכסיהם. ודוק, אין דין זוג נשוי, כדין ידועים-בציבור, ואין דין ידועים-בציבור, כדין בני-זוג ללא כוונה ליצור מחויבות משפטית הדומה לקשר הנישואין".
במקרה של ידועים בציבור, עליהם לעבור "מבחן סף", טרם יוחלט שהם ידועים בציבור, לפיו עליהם להראות שהם עברו את שלב ה"ניסיון", והם מבקשים למסד את הקשר ביניהם (רע"א 8256/99 פלונית נ' פלוני, פ"ד נח(2) 213, 238 (2003), רע"א 9755/04 סיגל ביטון נ' קצין תגמולים - משרד הביטחון (31.8.2008), תמ"ש (י-ם) 22987-01-14 האיש נ' האישה (16.1.2020)).
על בית המשפט לבחון את מערכת היחסים שבין אותם בני זוג לא נשואים, על-פי קריטריונים סובייקטיביים, קרי, כיצד ראו בני הזוג את מערכת היחסים שביניהם (ע"א 79/83 היועץ המשפטי לממשלה נ' שוקרן, פ"ד לט(2) 690, 694 (1985)).
מן הכלל אל הפרט
האישה צרפה ראיות לכך שהחיים המשותפים החלו משנת 2007, ולטענתה, הצדדים עברו להתגורר יחד בשנת 2009 בדירה ב-------ב-------("הדירה ב--------") (נספחים 1-3 לתצהיר עדות ראשית מטעם האישה). לדבריה, אין חשיבות לתצהירו של מר מ' אשר בעדותו לא זכר את הזמנים הרלוונטיים למחלוקת.
האישה צרפה מספר אסמכתאות לכך שהצדדים בני זוג משנת 2007 ועברו להתגורר יחד בדירה ב------בשנת 2009, ולדבריה: מכתב אהבה מהאיש לאישה משנת 2008 ותרגום למכתב (נספח א' לתצהיר עדות המשלים מטעם האישה); וידאו מ-07/2009 כאשר עברו להתגורר ב-------ומ-07/2011 כאשר עברו להתגורר ב-------, בצירוף תמלול ותרגום (נספח ב' לתצהיר המשלים); צילום ביקור אצל הורי האיש משנת 2008 ו-2009 והחלפת טבעות בשנת 2010 (נספח ג' לתצהיר המשלים).
בדיון מיום 13.4.2021 צרפה האישה תמונה של בני הזוג מתנשקים, בצירוף מידע על הקובץ לפיו התמונה מיום 10.3.2009 (ת/4). ביום 21.4.2021 הגישה האישה דיסק מספר 2 הכולל 3 סרטוני וידאו: 1. הצדדים במסעדה, 2. הצדדים בדירה ב-------, צילום של הצדדים בדירה ב------ מיום 15.7.2009, ותמונות של הצדדים בין השנים 2007-2009 (51+ 894+ 838 תמונות) וכן דיסק 3 הכולל תמונות של הצדדים משנת 2009 (2,599 תמונות).
לטענתו, אף צד לא הגיש בקשה לקביעת מועד חדש לחיים המשותפים. עוד טען האיש, כי יחסי הצדדים בין השנים 2007-2012 היו בעלי אופי מסחרי בלבד.
במהלך ההליך, טען האיש כי מועד תחילת החיים המשותפים חל ביום 1.2.2012 (תגובתו מיום 28.4.2020 לבקשה למתן צו גילוי ועיון במסמכים; ביום 22.9.2020 הגיש האיש בקשה כי תקופת החיים המשותפים לצורך איזון משאבים תקבע החל מיום 1.2.2012 ועד ליום 28.10.2019; בקשה מיום 18.10.2020; בקשה מיום 3.11.2020 בתלה"מ 67194-06-20).
בתצהירו ציין האיש את תחילת החיים המשותפים כידועים בציבור בשנת 2012, שאז עברו להתגורר יחד במטרה להקים משפחה.
האיש צרף תגובתו מיום 14.4.2021 וטען כי התמונות שצורפו כנספח ג לתצהיר האישה המשלים נושאות תאריך מזויף. כך, לטענתו, התמונה של בני הזוג בבית הוריו היא מיום 6.4.2012 ותמונת החלפת הטבעות היא מיום 28.10.2013. האיש העיד כי התאריך בתמונה נושא ת/4 בה נראים בני הזוג מתנשקים, מזויף (עמ' 27, ש' 23) וכי תאריך התמונה הנכון הוא מיום 10.3.2013. האיש צרף לתמונות את המידע של הקובץ, כפי שהגישה האישה, אך בכל אחד מן הקבצים שהוצגו על ידי הצדדים, נתונים שונים לגבי מועד התמונה.
אבחן את היסודות להכרה במערכת יחסים כידועים בציבור, בהתאם למפורט ובהסתמך על הראיות שהוצגו, כאמור.
כאמור, יסוד זה משמעו קיום חיים אינטימיים כמו בין בעל ואשתו המושתתים על אותו יחס של חיבה ואהבה, מסירות ונאמנות, המראה שהם קשרו את גורלם זה בזה.
האישה צרפה תרגום ותמלול למכתב שלטענתה נתן לה האיש מיום 6.9.2008 (נספח א לתצהיר המשלים).
מדובר במכתב אהבה ובו ברכה:
"אני כל כך מתגעגע אלייך יקירתי,
לא קל לי למרות שאני יקירך,
למרות שיש הרבה תנועה,
לא קל לי בלעדייך,
לא נעים וחם ככה,
כמו שהיה לנו בחורף הקר,
מתחת לשמיכה מחובקים עם הגוף,
אני אחכה לך תמיד
ולא תבוא עלינו הצרה,
בהצלחות, במגע ובאביב.
יקרה שלי, ליום הולדת שלך,
המתנה הצנועה היא שלי, היא כזאת,
רוצה לאחל לאהובה שלי,
שצרות אף פעם, לא נראה,
ושאהבה שלנו תמיד תפרח,
שתהיה לך הצלחה בדברים, בלימודים ובכל דבר!
המון בריאות, צרות רחוק,
הרי מחכה לי ולך,
אושר גלובלי!
מנשק בעדינות ומחבק עם תשוקה.
שלך פרוותי ----..."
לטענת האיש, האישה זייפה את חתימתו על גבי המכתב (עמ' 26, ש' 21). עם זאת, האיש לא הוכיח את טענתו כי מדובר בזיוף, ויתר הנתונים, כפי שיפורט בהמשך, מחזקים את הטענה כי הצדדים היו בזוגיות בשנת 2008.
אם כן, מעדותו של האיש עולה, כי לשיטתו החל לצאת עם האישה בתחילת שנת 2009.
עדותו בנקודה זו סותרת את טענתו בכתב הטענות (ס' 2 לכתב ההגנה המתוקן בתלה"מ 38145-01-20), כאשר טען שבשנת 2007 הוא פגש לראשונה את האישה ושבפגישות היא הבהירה מיד "כי לא יכול להיות שום קשר רומנטי...". דהיינו, מטענת האיש עולה לכאורה כי בשנת 2007 הוא היה מעוניין בקשר עם האישה אך היא לא הייתה מעוניינת.
האישה צרפה שני צילומים של הצדדים מביקור אצל הורי האיש, לטענתה, ב------- בשנים 2008 ו- 2009 (נספח ג' לתצהיר המשלים מטעמה). תמונה אחת בה נראים הצדדים בחוץ מחובקים עם הורי האיש (עמ' 27, ש' 18), הנושאת על גביה תאריך: "14:12 02/08/2008" ואף פרטי המידע על הקובץ תואמים נתונים אלו. האיש העיד כי התמונה משנת 2008 (עמ' 27 ש' 20). האיש נשאל האם הם טסו להוריו בשנת 2009, והשיב: "או 2010. פעם אחת היה בטוח" (עמ' 27, ש' 31). לדבריו, הצדדים טסו להוריו פעמיים (עמ' 28, ש' 1). כשנשאל שוב לגבי שנת 2009, השיב: "אם זה רשום בדרכון אז כן. שנה אחרי שנה" (עמ' 28, ש' 3). דהיינו, האיש מאשר כי הצדדים טסו להוריו יחד פעמיים, ככל הנראה, בין השנים 2008-2010.
לטענת האישה, ביולי 2009 הצדדים עברו לגור יחד בדירה ב-----. לטענת האיש, הדירה ב-------- שימשה באופן ייצוגי כמשרד לעסק. לאחר עיון בטענות הצדדים ולאחר שבחנתי את הראיות שהציגו הצדדים, אני סבורה, שהראיות שהוצגו תומכות בגרסת האישה בענין זה.
אסביר:
הסכם השכירות של הדירה ב------נערך ונחתם ביום 10.7.2009.
האישה צרפה תרגום ותמלול של הקלטת אודיו מיום 15.7.2009 (נספח ב לתצהיר המשלים) ובה האיש אומר "...הגיע הערב 15 ליולי 2009, אנחנו בדירתנו החדשה ביחד - אפשר להגיד כבר יום שני, אנחנו מעבירים יום שני בקן (קטוע) החדש שלנו" (ש' 20).
במהלך חקירתו, ב"כ האישה הראתה לאיש את הסרטון והקריאה לו את התמלול המתורגם לשיחה, אך האיש עמד על גרסתו לפיה באותו הזמן הצדדים לא היו בני זוג (עמ' 29, ש' 28).
עדותו של האיש איננה מתיישבת עם כלל החומר שהוצג לפיו הצדדים היו בני זוג קודם למועד הסכם השכירות. נוסף על כך, העסק נרשם כעוסק מורשה ביום 1.8.2009. האיש נרשם במשרד הפנים במען הדירה ב--------ביום 13.9.2009 (נספח 7 לתצהירו). נראה כי מכתבים הממוענים לאיש עצמו , ולא לעסק, הופנו למען הדירה ב------(נספח 2 לתצהיר האישה - מכתב מבנק ------- מיום 15.9.2009, ספח להזמנת שיקים הרשומים ע"ש האיש).
נוסף על כך, האישה צרפה תרגום ותמלול של הקלטת אודיו (נספח ב לתצהיר משלים), שלטענתה הוקלטה בשנת 2011, ובה מציין האיש כי הם גרו יחד 3 שנים והאישה מתקנת אותו כי התגוררו יחד שנתיים. האיש ציין כי "...הגיע הזמן שאנחנו צריכים לעבור לבית שלנו, הבית שלנו הרבה יותר טוב...". אף אסמכתא זו מחזקת את הטענה כי הצדדים התגוררו יחד קודם למגוריהם בבית המגורים, לכל הפחות, תקופה בת שנתיים, כלומר - בדירה ב--------.
לדברי האיש, הוא ערך הסכם עם בעלת הבית מאחר שהאישה לא הייתה יכולה להשכיר לו את הדירה ללא הסכמת בעלת הבית (עמ' 28, ש' 31). לדבריו, מטרת הסכם השכירות לצורך רישום העסק (עמ' 29, ש' 16), והוא לא התגורר בדירה ב-------(עמ' 29, ש' 17).
עוד טען האיש, כי לאחר שהסכים על תנאי הרישום עם בעלי הדירה, הוא נרשם במשרד הפנים. האיש הצהיר כי האישה הציעה לו להשתמש לצרכי העסק בחדר השני בדירה ששכרה ב-------, זאת על מנת לחסוך כסף (ס' 10 לתצהירו). על פניו ולאור טענת האיש, לא ברור מהו האינטרס הכלכלי של האישה לאפשר לאיש להשתמש בדירה אותה היא שוכרת על מנת לחסוך כסף.
האיש צרף לתגובתו מיום 26.5.2020 (נספח ג' לתגובה לבקשה מס' 4 בתלה"מ 38066-01-20) חוזה שכירות מיום 10.7.2009 בינו לבין הגב' ב', עליו הוא חתום, וממנו עולה כי הדירה הושכרה לתקופה שבין 10.7.2009-9.7.2010, לצורך מגורים של השוכר בלבד ולא לשום מטרה אחרת כלשהי וכי דמי השכירות המוסכמים הם סך של 2,600 ש"ח לחודש.
מהסכם השכירות שצרף האיש נלמד כי לכאורה נחתמו שני הסכמים פעם אחת מול האישה ופעם אחת מול האיש, המציינים את אותם פרטים, כולל מועד החתימה ושווי דמי השכירות.
השוני בין שני ההסכמים הוא שההסכם שצרפה האישה נחתם לכאורה בינה לבין ה"ה ב' (נספח 1 לתצהירה, נספח ב' לכתב התביעה בתיק תלה"מ 67194-06-20), והמשכירה והאישה חתומות על כל עמוד של ההסכם ואביה של האישה מצוין כערב, ללא חתימתו. האישה צרפה התכתבות בווטסאפ מול הגב' ב' ובה ציינה המשכירה, כי החוזה רשום על שם האישה (ת/5).
מעיון בהסכמים עולה, כי טענת האיש כי הסכם השכירות נועד לצורך רישום העסק לא באה לידי ביטוי בהסכם השכירות עמו, ואף נקבע בהסכם כי הוא לצרכי מגורים בלבד. כך, יש קושי לקבל את הטענה בדבר עריכת ההסכם בכדי להסדיר את רישום העסק. על כן, נוכח האמור ובהתחשב בהתכתבות בין האישה לבין בעלת הדירה לפיה החוזה רשום על שם האישה, סבורני כי הראיות מבססות מסקנה, כי יש להעדיף את גרסתה של האישה בענין זה.
כתמיכה בטענותיו בענין המגורים בתקופה זו האיש צרף תצהיר של מר מ' (נ/2) ובו הוא מעיד, כי האיש היה שותף שלו בדירה שכורה שנמצאת בכתובת רחוב ------- ב------, בתקופה שבין שנת 2004 ועד לקיץ 2011.
מר מ' נחקר על תצהירו והעיד כי בתקופה שהוא והאיש היו שותפים, לאיש היה עסק (עמ' 55, ש' 3). לטענתו, הוא זוכר שהאיש שכר משרד (עמ' 54, ש' 23). לדבריו, הוא מסתמך על הזיכרון שלו (עמ' 56, ש' 14). לדבריו, הוא מכיר את האיש לפני העלייה לישראל, 21 שנים לפחות (עמ' 55, ש' 24). מר מ' העיד כי האישה הופיעה בחיי האיש בשנת 2008 או 2009 (עמ' 55, ש' 26).
יובהר, כי מדובר בעדותו של עד אשר מכיר את האיש למעלה מ-20 שנים; בעדות המבוססת על זיכרון, וללא אסמכתאות שיש בהן להצביע על מגורים עם שותפים עד לשנת 2011.
לעניין זה, העיד העד כי החוזה היה על שמו (עמ' 55, ש' 3), כי כל שותף שילם בשיקים לבעל הבית (עמ' 55, ש' 11) ובשלב מסוים הוא שילם על הדירה בעצמו והאיש החזיר לו במזומן (עמ' 55, ש' 11).
האיש מצדו לא הראה כי באותה התקופה שילם בכל חודש סכום התואם לדמי השכירות שהיה עליו להשיב, לכאורה, לשותף.
משכך, איני סבורה שיש בעדותו של מר מ' כדי לכרסם באיתנות המסקנה בדבר העדפת גרסת האישה בכל הנוגע למגורים המשותפים בדירה ב-------.
לא ניתן ללמוד מסרט הווידאו ותרגומו על מועד עריכתו. עם זאת, כאמור, נלמד ממנו, כי הצדדים התגוררו יחד משך שנתיים קודם המעבר לבית המגורים ב-------.
עם זאת, על אף העדר האסמכתאות בענין הוצאות אלה, ממכלול הנתונים נראה, כי הצדדים ניהלו קשר זוגי הכולל יסודות כלכליים, וכפי שיפורט בהמשך, הוכח כי ניהלו עסק משותף: האישה הציגה מסמך של בנק -------- לפיו היא חתמה על כתב התחייבות וערבות למסגרת אשראי שנערך ביום 6.12.2010 על סך של 5,000 ש"ח בגין מסגרת אשראי שהאיש התחייב אליה עבור העסק (ת'6); והאיש אישר (עמ' 34, ש' 3) שהאישה חתמה כערבה יחידה על הלוואה שנטל בסך של 150,000 ש"ח בחודש ינואר 2012.
לאור האמור, בשקילת משך תקופת המגורים המשותפים (כ-4 שנים) והמסקנה כי כל אותה תקופה ניהלו הצדדים קשר זוגי, הכולל יסודות כלכליים, אני סבורה, כי הוכח שהצדדים ניהלו משק בית משותף ובכך מתקיים היסוד השני הנדרש לשם הכרה בבני זוג כ"ידועים בציבור".
אציין, כי לקחתי בחשבון את העובדה שהצדדים נישאו ביום 19.3.2013 כך שלכאורה יש בכך כדי ללמד, כי ההחלטה לקשור גורלם כבני זוג, גמלה בליבם במועד זה ולא קודם לכן. עם זאת, נוכח משך הזוגיות, המגורים יחד קודם למועד הנישואין, אופן ניהול ענייניהם במשותף והתנהגות הצדדים, אינני סבורה כי ההחלטה להינשא בשנת 2013, שלאחריה נולדו אף ילדיהם, יש בה כדי לגרוע מהמסקנה שקודם למועד זה הצדדים היו ידועים בציבור (רע"א 9755/04 סיגל ביטון נ' קצין תגמולים - משרד הבטחון (31.8.2008), בג"ץ 4178/04 פלוני נ' בית הדין הרבני לערעורים (13.12.2006), ע"א (ב"ש) 6901-10-20 ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ נ' עיזבון המנוחה מ.ש. ז"ל (21.6.2021)) ואין, במקרה שלפניי, בהחלטת הצדדים להינשא כדי להוביל למסקנה שבתקופה שקדמה לנישואין לא התקיימה מערכת יחסים זוגית של ידועים בציבור, על כל המשמעויות הנובעות מכך.
האם מתקיימת בין הצדדים כוונת שיתוף וחל משטר שיתופי בתקופה שקדמה לנישואיהם?
הסוגיה של החלת משטר רכושי מכח חזקת השיתוף בתקופה בה היו בני זוג ידועים בציבור והחלת הסדר איזון משאבים בתקופת הנישואין נבחנה במסגרת תמ"ש (חדרה) 5241/05 מ.ל. ש.ל (21.8.2021). בית המשפט סקר באותו ענין את הפסיקה עד לאותו המועד (בסעיפים 14-9 לפסק הדין) וקבע, כי יתכן שניתן להכיר באפשרות להחיל משטר שיתופי מכח מקור שונה בתקופות שונות בחיי בני זוג בהסתמך על ההוראות הקובעות, כי עצם הנישואין לא פוגע בזכויות קנייניות של מי מהצדדים (סעיף 4 לחוק).
כאשר נדרש בית המשפט לענייני משפחה בחיפה לסוגיית החלת משטר שיתופי בין בני זוג שהיו ידועים בציבור ולאחר מכן נישאו קבע, כי נדרש "דבר מה נוסף" וכוונת שיתוף בכל הנכסים בתקופה שקדמה לנישואין. בית המשפט לקח בחשבון את אופן ניהול חיי הצדדים, את הרקע למעבר המגורים המשותף, התלות שהיתה של צד אחד בצד השני ועל המשמעות של שיקולים אלה כמעידים על כוונת שיתוף בכל הנכסים (תלה"מ (חי') 7113-11-19 י.מ נ' א.ש. (29.8.2021).
בבע"מ (ת"א) 1229/03 עזבון המנוח ב' ר' ז"ל נ' ב' ת' (10.10.2005) נדרשה כבוד השופטת י. שטופמן להכרעה בשאלה ביחס להרחבת תחולת חזקת השיתוף בין בני זוג גם מקום שחל חוק יחסי ממון בין בני זוג ביחס לתקופת היותם ידועים בציבור שקדמה ליום הנישואין. בית המשפט קבע, כי בנסיבות בהן הצדדים חוסים תחת משטר איזון המשאבים מכח חוק יחסי ממון בני זוג, יש חובת ראיה מגוברת ביחס ליצירת חזקת שיתוף בנכסים שכן בעוד חזקת השיתוף היא יציר כפיה של הפסיקה, אשר החילה את תחולתו על ידועים בציבור, איזון המשאבים הוגבל למועדים מוגדרים של נישואין ופקיעתם ומשכך, הרחבת התקופה "מן הראוי שתעשה במשורה" (פסקה י' לפסק הדין). עוד נקבע, כך:
"...בית משפט יטה "למתוח אחורה" את תקופת השיתוף, רק במקרים מיוחדים, בהם הוכיח צד כי מן הראוי שבית המשפט יורה על חריגה מן הכלל, והחלת חזקת השיתוף בין בני זוג, על נכסים שרכשו הצדדים בהיותם "ידועים בציבור", טרם נישואיהם - חרף העובדה שחלים עליהם כללי איזון המשאבים מכח חוק יחסי ממון בין בני זוג...."
כך, כדי להסיק כוונת שיתוף, ניתן להסתמך על השקעה כספית בנכס (בע"מ 10734/06 פלוני נ' פלונית (14.3.2007)); לעניין דירת מגורים יש לשקול, בין היתר, האם לאחד הצדדים דירה נוספת, את משך הזמן בו התגוררו הצדדים בדירה לגביה קיימת המחלוקת, השתתפות במימון והשקעה משותפת (בע"מ 1398/11 אלמונית נ' אלמוני (26.12.2012); לעניין נכסים עסקיים, יש לבחון את טיב הנכס ואת אופן ההסדרה שלו בהשוואה לגמישות הנוהגת בנכסים "משפחתיים" (דנג"ץ 8537/18 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים (סעיף 41) (24.6.2021); ע"א 4385/91 סלם נ' כרמי וערעור שכנגד (6.5.1997), עמ' 349, ע"א 630-79 ציליה ביאטריס ליברמן נ' עמנואל (מנדל דוד) ליברמן, פ"ד לה(4) 359, 372)).
עם זאת, לאור טיבם של הנכסים שבמחלוקת, אקדיש לכל נכס ונכס דיון נפרד בכדי לבחון את כוונת הצדדים לגביו. הדיון בזכויות הצדדים ביחס לכל אחד מהנכסים יעשה תחת הכותרת המתאימה ביחס לתביעה בה התבררו הטענות כאשר תיוחס לכל נכס דיון בהיבט של משטר הזכויות החל (האם חל שיתוף ואם כן, מהו העיגון המשפטי לכך).
תלה"מ 38145-01-20 - תביעה רכושית
הטענות בעניין חלוקת תכולת בית המגורים ידונו במסגרת הדיון בתלה"מ 62602-05-20.
האם העסק ל---------מהווה "עסק משותף"?
תמצית טענות האישה
ביום 5.8.2009 נרשם העסק בכתובת הדירה ששכרו הצדדים ברחוב ------- ב-------. ב-10/2009 האישה התפטרה מעבודתה והשקיעה בעסק, לרבות בתשלום דמי השכירות, רכישת סחורה ופיתוח. האישה מימנה את לימודיו של האיש בתחום עבודתו של העסק. האישה חתמה ערבות על ההלוואות שנטל האיש מהחשבון העסקי. האישה חתומה על כלל החוזים מול הלקוחות והספקים.
תמצית טענות האיש
בשנת 2007 סיים האיש קורסי מחשבים. האיש היה מודע להחלטה שקיבלה הממשלה ב-06/2008 בנוגע ל---------, לכן ביום 24.6.2009 התפטר מעבודתו וביום 1.8.2009 פתח את העסק. לפני פתיחת העסק, האיש עבד על אספקת --------, למד את הלוגיסטיקה של --------- שמייצרים מ----. ביום 16.1.2009 האיש שלח דוא"ל לאישה שלמדה באותה העת באוניברסיטת --------, ובו רשימה של יצרני -------- ב-----. האיש ביקש מהאישה לברר על מהימנות היצרנים ואת תנאי המסירה והתשלום עבור הציוד. האיש שילם לאישה עבור כל עבודה שביצעה ב---------.
הצדדים החתומים על החוזים הם העסק והלקוח, ללא מעורבות של צדדים נוספים. לא ניתן ייפוי כוח לאישה לחתום על חוזים מטעם העסק. פיתוח העסק נעשה מחסכונות של האיש. אין לאיש רווח עסקי בשנים 2018-2019.
דיון
בסיכומי האישה (סעיף 87 בתלה"מ 62602-05-20) נטען, כי לאיש שני חשבונות עסקיים בבנק ----- סניף ------: חשבון מספר ---402 - הרשום על שם האיש, נפתח כחשבון עסקי ראשון והלקוח הרשום הוא "-----------", אליו מופקדים דמי השכירות מהשכרת יחידת הדיור; חשבון מספר ----727 - חשבון שנפתח כייעודי להכנסות מ------------לפי דרישת הבנק.
מעיון במסמכים עולה, על פניו, כי ישנם שלושה חשבונות עסקיים:
חשבון מספר --718/89 בבנק ------ ("החשבון בנק------") - רשום על שם "---------" (בשנת 2009 מופיע החשבון על שם האיש כחשבון שיקים מסוג: "---- סטודנט" (עמ' 1-2 לנספח 79) וביום 1.6.2010 מופיע החשבון כמפורט לעיל כחשבון שיקים מסוג: "חש"ק עסקי" (עמ' 4 לנספח 79));
חשבון מספר ---402 בסניף 567 בבנק ----- - רשום על שם "---------" והאישה הוסרה כמיופה כוח בחשבון ביום 25.11.2019 (נספח 49 לתצהיר האיש);
חשבון מספר ---727 בבנק -------- לא הוכח כי העסק התנהל באמצעות חשבון מספר ------727 בבנק -----בלבד, ולא נשללת האפשרות כי ענייני העסק התנהלו באמצעות חשבונות נוספים, שכן כאשר נשאל האיש האם האישה הייתה מיופה כוח בחשבון בנק של העסק, התייחס לייפוי כוח שניתן לה, ככל הנראה, בחשבון מספר ---402 בבנק ------- (נספח 49 לתצהיר האיש).
מעיון בטענות הצדדים ובאסמכתאות שצורפו עולים הנתונים כדלקמן:
חשבונות הבנק של האיש:
חשבונות הבנק של האישה:
האיש טוען כי לאישה שני חשבונות בנק נוספים (סעיף 142 לתצהיר האיש): חשבון מספר ---471 בבנק ------- וחשבון מספר --670 בבנק ------.
האיש צרף תדפיס חשבון בבנק ----- ח-ן מספר --718/89 לפיו ביום 10.5.2009 נפרע בחשבונו פיקדון על סך של 2,000 ש"ח וביום 15.11.2009 נפרע בחשבונו פיקדון על סך של 7,307.20 ש"ח (נספח 79 לתצהיר האיש), ולטענתו, אלו שימשו לצורך פיתוח העסק (עמ' 33, ש' 9). האיש טוען כי כספים אלו נמשכו מהחשבון, אולם לא הוכח לאיזה צורך ניטלו הכספים והאם שימשו להקמת העסק.
האיש צרף אסמכתאות למספר הלוואות שנטל לכאורה לצורך הקמה ופיתוח של העסק (נספח 79 לתצהיר; עמ' 33, ש' 11):
הלוואה על סך של 6,000 ש"ח שניטלה ביום 28.12.2009; הלוואה על סך של 10,000 ש"ח שניטלה ביום 22.4.2010 - ההלוואות הועמדו בחשבון בנק ------ ואף נטילתן הייתה בסמוך לפתיחת העסק. לפיכך, סביר להניח כי אלו שימשו לצרכי פיתוח העסק;
הלוואה על סך של 70,000 ש"ח שניטלה ביום 30.7.2010 - הוצג שיק על הסכום האמור לטובת האיש, ולא לטובת העסק, ולא ניתן ללמוד לאן הופקד הסכום ולאיזה צורך;
הלוואה על סך של 40,000 ש"ח שניטלה ביום 23.10.2011 - ההלוואה הועמדה בחשבון מספר ---402 הרשום על שם האיש - לא צורפו דפי ההלוואה ולא הוכח לאיזה צורך ניטלה;
הלוואה על סך של 150,000 ש"ח שניטלה ביום 20.3.2012 - הלוואה ניטלה כשלוש שנים לאחר פתיחת העסק, וייעודה - רכישת -------- ללקוח, סבורני כי ניתן ללמוד מהלוואה זו על תפעול ופיתוח שוטף של העסק, ואין בה כדי ללמד על מימון הקמתו.
האיש צרף דף חשבון חלקי (עמ' 6, נספח 79) לא צוין באיזה חשבון הועמדה ההלוואה ומאיזה חשבון שולם ההחזר החודשי.
בתצהירו ציין כי ההלוואה ניטלה לצורך ------------ שהתקין על ------ בית המגורים (סעיף 118 לסיכומי האיש). מלוח הסילוקין שהאישה צרפה לתצהירה עולה כי ההלוואה ניטלה בחשבון מספר ----727 בבנק ------- (נספח 32 לתצהיר האישה) והחזר ההלוואה בוצע מהחשבון ששימש את העסק ורשום על שם האיש.
עם זאת, לא ניתן להתעלם מהעובדה שהאישה חתמה כערבה יחידה על מלוא סכום ההלוואה.
לקחתי בחשבון, כי בשנת 2012, לאחר נטילת ההלוואה או בסמוך, חיו הצדדים כידועים בציבור (סעיף 125 לתצהירו, נספח 9 לתצהיר האיש). לעניין זה, יצוין כי האיש טוען שהצדדים נטלו הלוואה מובטחת במשכנתא בחודש אפריל 2012 "על בסיס משפחתי", ולכן, על סמך טענותיו, לכאורה, אין שוני בין הלוואה כזו לאחרת שניטלה במועדים סמוכים (סעיף 17 לתצהירו).
נוכח מסקנתי בעניין מעורבות האישה בעסק, כפי שיפורט בהמשך, ומאחר שסביר להניח כי חלק ניכר מההלוואה שולם בתקופת החיים המשותפים (ביום 31.12.2019 עמדה יתרתה על סך של 41,254.03 ש"ח), אינני סבורה כי ניתן לייחס סכום ההלוואה להשקעתו של האיש בלבד לפיתוח העסק.
לאור האמור, לא מצאתי כי האיש לבדו השקיע סכומים משמעותיים להקמת העסק ולפיתוחו.
מנגד, האישה טוענת כי במועד הקמת העסק האיש היה מובטל, ולכן נטל הקמת העסק ומימון לימודיו של האיש נפלו על כתפיה. האישה צרפה אסמכתאות לפיהן בחודשים 07/2009-02/2010 דמי השכירות על סך 2,600 ש"ח לחודש עבור הדירה ב------ששימשה ככתובת העסק שולמו מח-ן מספר ---302 הרשום על שמה (סעיפים 78-86 לתצהיר האישה). האישה צרפה תדפיס עו"ש מאותו החשבון לפיו ביצעה העברות בנקאיות לטובת "---------" עבור --------: ביום 5.1.2010 על סך של 2,491 ש"ח וביום 20.1.2010 על סך של 4,980.77 ש"ח. האישה התייחסה גם להעברה מיום 5.1.2010 על סך של 900 ש"ח לטובת האיש, אך לא הוכח לאיזה צורך בוצעה.
האישה הצהירה כי ביום 24.6.2009 זוכה חשבונה מספר ---302 בסך של 15,064 ש"ח שהתקבלו ממס הכנסה, וסכום זה הושקע בהקמת העסק, עם זאת לא הוכח האם וכיצד הושקעו הכספים בעסק. יתר טענות האישה בדבר העברות שביצעה לאיש אף כי הן מצוינות בדפי החשבון - לא הוכח לאיזה צורך הועברו לאיש ולא ניתן לקשור בהכרח בין ביצוע ההעברות למימון העסק.
לאור האמור, מניתוח הראיות כמפורט לעיל, אני סבורה כי שני הצדדים הוכיחו טענותיהם בדבר מקורות המימון של העסק באופן חלקי וניתן ללמוד על השקעה כספית ומעורבות כלכלית מצד כל אחד מהם בעסק.
האישה הצהירה כי הגתה את הרעיון להקמת העסק ופעלה להקמתו, לרבות פגישה עם לקוחות, סגירת עסקאות, משא ומתן עם לקוחות, טיפול בהוצאות היתרי בנייה וכד'. עוד הצהירה האישה, כי שימשה בעסק כסמנכ"ל שיווק ומכירות, יועצת -------- (כרטיסי ביקור הוצגו כנספח י"ג לתצהירה המשלים), פיתחה גרפיקה ולוגו, התנהלה מול ספקים וכו'.
האישה צרפה חוזים, התכתבויות והיתרי בנייה עליהם לכאורה היא חתומה (נספחים 22-28 לתצהירה).
לדבריה, היא יצרה קשרים עם ספקים כגון: חברת ---- ו ------ ולקוחות פוטנציאליים והיא התפטרה מעבודתה בחודש אוקטובר 2009 לצורך פיתוח העסק, ובמשך שנתיים פעלה אך להקמת העסק (נספח 29 לתצהירה).
לדבריה, לא קיבלה שכר עבודה בגין עבודתה בעסק, והצדדים נהנו מהרווחים המשותפים למחייתם; והעברות כספיות שביצע האיש לחשבונה בסך של 97,700 ש"ח היו בגין הוצאות שכר הדירה וכלכלת הבית.
עוד טענה האישה, כי במהלך חופשת הלידה בסוף שנת 2013 היא סייעה לעסק במיזמים ב----- (------- ו --------) והחשבוניות מס נכללו בדוחות הכספיים של העסק (נספח ט"ו לתצהירה המשלים).
האיש טען בסיכומיו כי היה אחראי על פעילות העסק, באופן הבא: פיתוח אתר אינטרנט ופרסומו לצורך איתור לקוחות (נספח 75 לתצהיר האיש), חתימה באופן בלעדי על הסכמי התקשרות (נספח 77-78 לתצהיר האיש), תכנון התקנה, תיאום הפרויקט עם מהנדס ----- ומהנדס -----, אישור הפרויקט ב-----, רכישה ואספקה של הציוד והחומרה, התקנת ------- על -----, התקנת ------, מסירת ההתקנה המותקנת והחיבור לרשת של ------, חתימה על אישור ההשלמה ומתן אחריות למשך 25 שנים (נספח 74 לתצהיר האיש).
לדבריו, האישה הייתה אחראית אך על קבלת היתר בניה מהרשויות המקומיות לצורך ---------, באמצעות ייפוי כוח (נספח 76 לתצהיר האיש).
האיש עמד על כך, שבגין עבודתה של האישה לקבלת היתרי בנייה בשנים 2010-2011 הוא שילם שכר עבודתה בסך של למעלה מ-97,700 ש"ח (נספח 68 לתצהיר האיש).
מעיון באסמכתאות שצרפו הצדדים ניכר כי הם פעלו בשיתוף פעולה לקידום העסק, וכי האישה הייתה מעורבת בפעילות העסק.
סבורני כי בין הצדדים הייתה חלוקת עבודה לפיה, בין היתר, האישה הייתה אמונה על הפן ה------, לרבות עריכת הסכמים וקבלת היתר בניה, וכן הייתה שותפה להתנהלות מול הלקוחות ולשיווק העסק; והאיש היה אחראי על פיתוח אתר האינטרנט, ביצוע הפן המקצועי בהתקנה והכרוך בו, לרבות התנהלות מול גורמי המקצוע הרלוונטיים, חתימה על הסכמים וכיו"ב.
מכלול הראיות מלמד על השקעת משאבים אישיים של שני הצדדים בהקמה ותפעול שוטף ומעורבות של שניהם באופן משמעותי בעסק.
האישה כמיופה כוח בחשבון הבנק מספר ----402 בסניף ----- ב-------וכערבה על הלוואות:
האיש נשאל האם לאישה היה ייפוי כוח לחשבון בנק של העסק (עמ' 33, ש' 26), והשיב כי האישה הייתה מיופה כוח החל משנת 2014-2015, לאחר שנישאו בשנת 2013, מאחר שטענה כי היא לא ראתה מה האיש עושה בחשבון (עמ' 33, ש' 26). האיש אישר כי ביטל את ייפוי הכוח ביום 25.11.2019, חודש לאחר הפרידה (עמ' 37,ש' 10).
ביום 6.12.2010 האישה חתמה על כתב התחייבות וערבות למסגרת אשראי עד לסך של 5,000 ש"ח כערבה יחידה להלוואה שנטל האיש (ת/6). ביום 16.2.2012 חתמה האישה על "גילוי מידע לערב יחיד או מוגן" לפיו היא ערבה יחידה להלוואה שנטל האיש על סך של 150,000 ש"ח על מלוא הסכום (נספח 32 לתצהיר האישה). האיש אישר כי האישה הייתה ערבה להלוואה שנטל על סך של 150,000 ש"ח בחודש ינואר 2012 ( עמ'34, ש'2). לדבריו, האישה חתמה על ערבויות וערכה הסכמים מאחר שהיא הייתה "ידידה עסקית" והייתה ביניהם עזרה הדדית והוא שילם לה (עמ' 34 ש' 5). כשנשאל בחקירתו האם שילם לאישה עבור חתימתה על ערבות, השיב: "יכול להיות, אני שילמתי לה כל השנים האלה, יכול להיות שתשלום מסוים היה גם על זה" (עמ' 34, ש' 7).
נוכח הסכומים עליהם חתומה האישה כערבה יחידה (סך הכל 155,000 ש"ח); משלא הוצג טיעון ענייני וסדור ביחס לאינטרס של האישה לפעול במסגרת העסק ולערוב לו, משלא הוצגה תמורה כספית ששולמה לה כשכר קבוע ובהעדר טיעון מתקבל על הדעת המצדיק חשיפה שכזו שלא מתוך כוונת שיתוף איני מקבלת את גרסתו של האיש כי הסיוע של האישה היה כ"ידידה עסקית" ומתבקשת המסקנה, כי היה לה אינטרס כלכלי בקידום העסק בהיותה בעלת זכויות.
מעורבות האישה בעריכת ההסכמים וחתימתם -
האישה טוענת כי כלל החוזים חתומים על ידה (נספחים 22-28 לתצהיר האישה).
האיש טוען כי כלל ההסכמים נחתמו על ידי שני צדדים: הלקוח והעסק, וללא חתימות של צדדים נוספים (סעיף 113 לסיכומיו) (נספחים 77-78 לתצהיר האיש).
האיש העיד כי הוא הכין את ההסכמים (עמ' 32, ש' 16) ולאחר מכן טען כי האישה סייעה לו בתשלום (עמ' 32, ש' 17) מאחר שהצדדים היו "חברים מסחריים" (עמ' 32, ש' 30).
אבחן את ההסכמים שהוצגו במסגרת ההליך ואת הנלמד מהם לגבי מעורבותם של הצדדים:
הסכם בין העסק לבין ה"ה מר ------- מיום 25.5.2010 - האישה הגישה את העמוד הראשון של ההסכם, לכאורה, על גביו חתום הלקוח בראשי תיבות של שמו באופן ידני וחותמת של העסק בצירוף ראשי התיבות של שם האישה בכתב יד.
מעל כותרת ההסכם הוספו שתי שורות בכתב יד לעניין האחריות (נספח 22 לתצהיר האישה).
האיש צרף התכתבות ב"ווטסאפ" עם הלקוח שבה הלקוח צרף צילום של ההסכם (נספח 77 לתצהיר האיש). מצילום ההסכם המוצג בהודעה לא ניתן ללמוד על ההסכם, וכן צרף האיש העתק ההסכם, לכאורה, שעל גבי כל אחד מדפיו חתום הלקוח בראשי תיבות של שמו וחותמת החברה בצירוף חתימה ידנית של האיש. בעמוד האחרון הוספה בכתב יד הערה לעניין התשלום.
הסכם בין העסק לבין ה"ה גב' -------- מיום 18.11.2010 (ת/6) - האישה צרפה הסכם שבעמוד האחרון שלו חתומים, ככל הנראה, היא בחותמת ובחתימה ידנית, האיש בחתימה ידנית, לצד חתימת הלקוחה.
בכל אחד מהעמודים חתומים שלושת הגורמים בכתב יד: הלקוחה בשמה, האיש בחתימה והאישה בראשי תיבות של שמה באנגלית. האישה צרפה פקס מיום 7.11.2010 בו פונה הלקוחה אליה בשמה, וללא ציון תוארה -------, ובו היא מציינת "...ואז אוכל לחתום אתכם הסכם..." (נספח 24 לתצהיר האישה).
האיש העיד כי הוא סגר את העסקה עם הלקוחה, וכי האישה לא נטלה חלק (עמ' 34, ש' 15).
לדבריו האישה זייפה את ההסכם והוסיפה את חתימתה על גבי ההסכם (עמ' 34, ש' 26).
האיש העיד שהאישה אולי ערכה את ההסכם (עמ' 35, ש' 1) וכי ייתכן כי התכתבה עם הלקוחה בשל תפקידה ------- שטיפלה בהיתרים ללקוחות תמורת תשלום (עמ' 35, ש' 9).
הסכם בין העסק לבין ה"ה מר ------- מיום 18.11.2010 (ת/7) - האישה צרפה הסכם שעל גביו חתומים הלקוח מצד אחד, והצדדים יחד מצד שני מטעם העסק. על גבי כל דף חתום האיש בחתימה ידנית והאישה בראשי תיבות של שמה באנגלית.
האישה צרפה מכתב מיום 17.5.2011 החתום על ידה כ------- וממוען ללקוח ובו היא מודיעה לו על "שינוי גודל ------ ועדכון מחירה" (ת/8).
האיש צרף התכתבות ב"ווטסאפ" עם הלקוח לפיה הלקוח שלח לו העתק של ההסכם המקורי, וכן את ההסכם, לכאורה, על גביו חתומים האיש והלקוח בלבד (נספח לתצהיר האיש 78).
לא ניתן ללמוד מצילום ההודעה כי המסמך שהציג האיש הוא מסמך המקור שצרף כנספח.
אם כן, מהמסמכים שצורפו עולה כי האישה הייתה חתומה על גבי ההסכמים כנציגה מטעם העסק. האיש העלה טענות בדבר זיוף הסכמים, אך לא הביא כל ראיה כדי לתמוך בטענתו, וסבורני כי הדבר משמש לחובתו.
פעולות ותפקידים נוספים של האישה בעסק -
האישה צרפה מסמכים נוספים לפיהם שימשה בעסק שלא בתפקיד ------: כרטיס ביקור בו היא מוגדרת "---------" (נספח י"ג לתצהירה המשלים), הצעת מחיר של "------" מיום 25.11.2010 לעבודת ------- במשק -------- הממוענת אל "----------", הצעת מחיר של ------------ מיום 5.12.2010 לפירוק -------- הממוענת ל"----------".
האישה צרפה תצהיר של מר ----------מיום 4.1.2021 שבו הוא מצהיר כי עבד בחברת --------שעסקה בייבוא ושיווק -------- וכי בשנת 2009 נפגש עם האישה שהציגה עצמה כשותפה בעסק עם בן זוגה, מנהל מכירות ו---------(נספח י"ד לתצהיר המשלים). המצהיר לא זומן לעדות ולכן המשקל שינתן לראיה זו הוא בהתאם.
מכלל המסמכים שצורפו עולה כי האישה הייתה מעורבת בפעילות החברה באופן משמעותי, מעבר לתפקידה כ---------.
לעניין שכר עבודתה של האישה -
לטענת האיש, האישה נטלה את כל המסמכים מבית המגורים, לרבות הסכם בינו לבין האישה (עמ' 36, ש' 3). האיש צרף העתק חלקי של תדפיסי חשבון מחשבון מספר ---402 ובהם העברות בנקאיות שביצע לכאורה לחשבון האישה בחודשים 07/2010- 04/2011 ובחודש 07/2011 בסכומים שונים, ושתי העברות נוספות מחשבון מספר ---718/89 בבנק ----- מיום 27.2.2010 ומיום 31.5.2010. האיש העיד כי החשבון שלו (עמ' 37, ש' 1) וטען כי לאישה לא הייתה זכות להעביר כספים על אף ייפוי הכוח שלה בחשבון (עמ' 37, ש' 5).
לא צוין לאיזה צורך הועברו הכספים, ובחלק מן ההעברות צוין "העב' לעצמי-נט לטובת: --------". האיש לא הציג תלוש שכר בגין עבודתה, לכאורה, של האישה בעסק, ועל פניו, לא נשללת האפשרות שהכספים שהועברו הם עבור הוצאות מגוריו עם האישה. לאור האמור, לא הוכח כי האישה קיבלה שכר בעד עבודתה.
לעניין ייפוי הכוח של האישה והטענה לגבי עבודתה כ-------
האיש לא הציג ייפוי כוח שהעסק ממנה את האישה כבאת כוחו. האיש צרף ייפוי כוח של הלקוחות אשר ממנים את "נציגי --------------------------(כולם יחד וכל אחד מהם לחוד)..." להיות באי כוחם בעניין טיפול בהיתר בניה להתקנת ---------- (נספח 76 לתצהיר האיש). ניתן ללמוד מייפוי הכוח שצורפו כי האישה שימשה כנציגה של העסק.
האישה הצהירה כי במועד הקמת העסק, עבדה כשכירה במשרד -------, ולכן העדיפה כי העסק יירשם על שם האיש במע"מ וברשויות הנוספות, וכך הייתה לצדדים הכנסה משני מקורות (ס' 75 לתצהירה).
האיש הצהיר כי עזב את העבודה מתוך רצון לפתוח עסק עצמאי (סעיף 8 לתצהיר האיש).
האיש צרף הודעה נושאת תאריך 24.6.2009 על סיום העסקתו מיום 24.8.2009 (נספח ה לכתב ההגנה). בהודעה צוין כי האיש אינו נדרש להגיע לעבודה במהלך 60 הימים של תקופת ההודעה המוקדמת. בעדותו טען האיש כי פוטר בתקופת משבר כלכלי (עמ' 30, ש' 1). יצוין כי האישה צרפה מסמך זהה להודעת סיום העסקתו של האיש ועל גביו תוספת בכתב יד "בשכר 06/09 יקוזזו השיחות שביצעת לחו"ל בקו טלפון החברה" (נספח 19 לתצהיר האישה). לדבריו התוספת בכתב יד על גבי מכתב סיום העסקתו שהציגה האישה היא זיוף (עמ' 30, ש' 12).
כך, אין עקביות בגרסאות שהציג האיש בענין נסיבות עזיבתו של האיש את העבודה טרם הקמת העסק וגרסתה של האישה לגבי הרישום על שם האיש בהיותה שכירה מתקבלת על הדעת.
האישה הצהירה כי עבדה כ------שכירה במשרד שייצג את ---------, ושם נחשפה לסוגיית --------- ולתקנות בתחום -------- בישראל בשנת 2008. לטענתה, מאחר שהתעניינה בתחום -------, הגתה את רעיון הקמת העסק. לטענתה, האיש לא היה בעל ידע ב---------.
האיש הצהיר כך: "בידיעה על ההחלטה שקיבלה הממשלה ביוני 2008, שבה חייבת ------- לקנות ------המיוצר על ידי ------- קטנים ובינוניים בתעריפים קבועים גבוהים, החלטתי לפתוח עסק בתחום --------" (סעיף 9 לתצהיר האיש). בעדותו ציין כי קיבל את החלטת הממשלה כשעבד בחברת היי טק (עמ' 30 ש' 27).
הרקע המקצועי של האיש הוא כאיש מחשבים המתמחה בניהול רשתות מחשוב (נספח 4 לתצהיר האיש). בסיכומיו ציין האיש כי היה מודע להחלטת הממשלה וכי הוא בעל ידע נרחב ובעל כישורים עסקיים: בתחילת 2009 למד את הלוגיסטיקה של אספקת מוצרים מ---- וביום 16.1.2009 שלח דואר אלקטרוני לאישה, שלמדה אותה העת באוניברסיטת ------, בצירוף קובץ עם רשימת יצרני ------- ב---- (עמ' 7, נספח 73 לתצהיר האיש), וכן בשנת 2009 סיים קורס של חברת "------", היבואן הרשמי של מותג ------, כדי ללמוד את ההיבטים הטכניים של ציוד ומערכות ------ המיוצרים על ידי יצרן זה (נספח 69 לתצהיר האיש).
מעיון בנספח אליו מפנה האיש עולה כי ביום 1.1.2010 וביום 3.1.2010 שולם בהעברה בנקאית מחשבון בנק מספר ---718/09 בבנק -----בסניף ------ סך כולל של כ-7,000 ש"ח לחברת "--------". האיש העיד כי השתתף בקורס ל--------בתאריכים 22.11.2009- 26.11.2009 (עמ' 32, ש' 6).
האיש לא פרט כיצד נודע לו על התקנות ומה הסיבה בגינה ביקש להרחיב את ידיעותיו בתחום, ומהאסמכתאות שצרף עולה כי בפועל הרחיב את ידיעותיו בתחום לאחר הקמת העסק. לאור האמור, סביר להניח כי תחום עיסוקה של האישה וניסיונה היה בהם כדי לתרום תרומה משמעותית להקמת העסק.
לאור האמור, האישה עמדה בנטל הנדרש לשם הוכחת כוונת הצדדים לצורך הכרה בעסק כמשותף לפיכך אני קובעת את זכותה של האישה האישה זכאית למחצית העסק והכנסותיו.
לאור האמור, מאחר ונדמה כי ניתן לערוך חישוב של תקבולי העסק מתוך דפי החשבון והמסמכים הקשורים להתקשרות עם הלקוח המרכזי - ככל שלא יעלה בידי הצדדים לגבש הסכמות בענין זה תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, יפנו הצדדים למומחה לא יאוחר מ-14 יום לאחר מכן ויעבירו לידיו את כל המסמכים שבידיהם בכל הנוגע לשווי העסק והכנסותיו בכדי שיערוך השלמה לחוות הדעת. במידת הצורך, ככל שתהיינה מחלוקות לענין קביעות המומחה, רשאים הצדדים לנקוט בהליכים המתאימים (על פי הצורך ובהתאם למחלוקות) ותינתנה החלטות מתאימות, לרבות מכח סעיף 7 לחוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה-1995.
תלה"מ 62602-05-20 - תביעה הצהרתית בהתייחס לבית המגורים
ביום 1.6.2020 הבהיר בית המשפט כי במסגרת תביעה זו תידון אך ורק עתירה למתן פסק דין הצהרתי ולטענות ביחס לזכויות הנטענות שיש לאישה בבית המגורים (עמ' 7, ש' 14).
תמצית טענות האישה
בשני החשבונות העסקיים חתומה האישה כערבה. ההכנסות מ--------של העסק המשותף ודמי השכירות גבוהים מסכום החזר ההלוואה המובטחת במשכנתא.
תמצית טענות האיש
עבור השירותים שילם האיש לאישה סך של 5,050 ש"ח אשר הועברו לחשבונה שמספרו ----302 בבנק ------- ביום 3.7.2011. האישה ----- ומודעת לתוצאות החתימה על הסכם המכר בין האיש לבין המוכר.
העלויות הכרוכות ברכישת בית המגורים שולמו על ידי האיש בהתאם לחשבוניות שסיפקה האישה. האיש סמך על האישה והעריך אותה כמומחית בתחום הנדל"ן. עת יצא האיש מבית המגורים, האישה הוציאה שלא כדין את כל המסמכים הקשורים לבית ולעסק, לרבות הסכם הייצוג המתייחס למתן שירותים על ידה לתמיכה בעסקה לרכישת בית המגורים.
הבנק דחה את הסכם המכר הראשון מיום 31.5.2011 ונחתם הסכם מכר נוסף ביום 3.7.2011 במסגרתו בוטל סעיף 11 הקשור להסכם שיתוף אך התמורה לא השתנתה. האישה מסרה גרסאות שונות לסכום התמורה.
דיון
בפתח הדיון אבחן את הראיות המלמדות על כוונת שיתוף בנכס (כדי לקבוע האם יש לסווגו כנכס משותף מתקופת היותם ידועים בציבור). לאור טיבו של הנכס, המאפיינים של דירת המגורים והסמיכות למועד הנישואין, הדברים יבחנו גם לאור הוראות סעיף 5(א) לחוק יחסי ממון, לשם הכרה, מכוח דין כללי, בשיתוף בדירת מגורים שהובאה לנישואין על ידי אחד מבני הזוג כ"נכס חיצוני".
האיש העיד כי הוא עבר להתגורר בבית המגורים מיד לאחר הרכישה וכי הוא עבר להתגורר בו לבדו (עמ' 37, ש' 16). לדבריו, הזמין את האישה להתגורר בביתו בשנת 2012. האיש צרף תמצית רישום במשרד הפנים לפיה האישה נכנסה להתגורר במען בית המגורים ביום 20.8.2012 (נספח 9 לתצהיר האיש).
האישה טענה, כי הזכויות בבית המגורים נרשמו על שם האיש משיקולי מס.
הצדדים התגוררו בבית המגורים טרם הנישואין (לטענת האיש משנת 2012 ולטענת האישה לאחר הרכישה בשנת 2011) ועד לפרידה (הצדדים נפרדו ביום 10.10.2019 ונישואיהם הותרו ביום 4.6.2020).
המוכר של בית המגורים, מר ע', העיד כי הצדדים נכנסו לגור יחד בבית המגורים (עמ' 50, ש' 29) והתגוררו אצלו במרתף (עמ' 50, ש' 26).
האישה טענה, כי במסגרת הליך משפטי שהתנהל בבית המשפט השלום ב-------בין הצדדים לשכניהם ה"ה א' (ת.א. 12755-11-17) הצהיר האיש כי בית המגורים הוא נכס משותף. האישה צרפה, בין היתר, את כתב התביעה בת.א. 12755-11-17 (נספח 14 לתצהיר האישה) ותצהירו של האיש (נספח 15 לתצהיר האישה).
במסגרת התביעה, אשר הוגשה על ידי הצדדים במשותף, תבעו הצדדים את סילוק ידם של הצד שכנגד מהמעבר המצוי במקרקעין עליו בנוי בית המגורים.
במסגרת כתב התביעה נטען כך: "בשנת 2011 רכשו התובעים את מחצית זכויות המקרקעין, הידועים כגוש: ----, חלקה -----...".
במסגרת ההליך האמור הצהיר האיש כי "7. בחודש מאי ויוני, 2011, לפני רכישת המקרקעין נשוא הדיון, פנו התובעים אל הנתבעים מספר פעמים להסדרת יחסי שיתוף...".
האיש העיד כך: "תמנו הסכם ביום 3/7/11 ואז היה שם אישה שהוא פרק שאנחנו נכנסים בינתיים לגור...העסקה נמשכה במשך חצי שנה בערך. לכן נכנסנו לגור..." (כך במקור, יש"ש) (נספח 17 לתצהיר האישה). מעדותו משתמע כי הוא והאישה נכנסו לגור יחד בבית המגורים לאחר הרכישה.
בעדותו בהליך לפניי נשאל האיש בהקשר זה "מי זה גרתם?" והשיב "התכוונתי שב-2017 היינו כזוג" (עמ' 37, ש' 29). תשובה זו אינה תואמת את התאריכים הנטענים בכתב התביעה שהגישו הצדדים, כאמור.
לדברי האיש בעדותו, האישה ניהלה את התביעה (עמ' 38, ש' 10) וכי הוא לא נכנס לפרטים (עמ' 38, ש' 8).
הצדדים חתמו על הסכם שימוש במעבר המצוי במקרקעין עליו בנוי בית המגורים שקיבל תוקף של פסק דין ביום 19.12.2018 (נספח 17 לתצהיר האישה).
כשנשאל האיש כיצד איפשר לאישה חתום על הסכמות הקשורות לבית המגורים, שלטענתו, אין לה זכויות בו, השיב: "יכול להיות זה היה מהלך מלוכלך, והיא ניהלה את התביעה. היא ------, לא אני". (עמ' 39, ש' 17).
לדבריו, הוא מכר את בית המגורים לשני הצדדים (עמ' 49, ש' 11). העד נשאל כיצד הצדדים הציגו את עצמם בפניו והשיב: "------הציגה את עצמה כבת זוג שלו, לפני חתונה. השפה לא היתה שגורה בפיו" (עמ' 50, ש' 12).
מר ע' העיד, כי שני הצדדים קנו ממנו את בית המגורים ולכל דיון הופיעו שניהם (עמ' 50, ש' 14), וכי הוא התנהל יותר מול האישה (עמ' 50, ש' 8).
העד הוסיף והעיד כי במועד חתימת הסכם המכר אצל עו"ד י' נכחו: הצדדים, אמה של האישה או אביה והוא ורעייתו (עמ' 50, ש' 24). האיש שאל את העד בחקירתו למי הוא מכר את בית המגורים לפי ההסכם, והעד השיב: "לשניכם. למה היא היתה בכל הדיונים?" (עמ' 51, ש' 30). לדבריו, האיש ביקש כי ההסכם ייחתם מולו, ללא רישומה של האישה, על מנת שיקבל את מלוא המענק הכספי וסל ההטבות כעולה חדש (עמ' 51, ש' 26). העד העיד: "מכרתי לשניכם, היה צריך להיות רשום גם עליהם. תפסיק עם השקרים ------" (עמ' 51, ש' 32).
מטעם האישה העיד גם עו"ד י' שייצג בהסכם המכר של בית המגורים. עו"ד י' העיד כי ייפוי הכוח על שם האיש, הקונה (עמ' 17, ש' 25) וכנשאל האם הוא מזהה את האישה, השיב: "כן. בני הזוג זה הקונה" (עמ' 17, ש' 28). לדבריו, שני הצדדים היו מעורבים בעסקה והאישה הייתה מאוד מעורבת (עמ' 19, ש' 4). עו"ד י' לא זכר את הסיבה בשלה לא נרשם שמה של האישה (עמ' 17, ש' 29).
אני סבורה, כי יש בעדויות מטעם האישה, של צדדים שלישיים אשר לכאורה אינם בעלי עניין, כדי לחזק את טענתה בדבר השיתוף בבית המגורים.
האיש הצהיר, כי שילם תמורה בסך של 2,400,000 ש"ח עבור רכישת בית המגורים, וכי שולמה מקדמה בסך של 720,000 ש"ח במזומן.
לעניין זה יצוין, כי האיש הצהיר שבתחילה שולם הסכום באמצעות שני שיקים מיום 30.5.2011 שהועברו למוכרים: האחד בסך של 295,000 ש"ח והשני בסך של 425,000 ש"ח (נספח 62 לתצהיר האיש), אך מאחר שלא היה כיסוי לשיקים, השתמש בכספי הלוואה שנטל מחברה בבעלות של אביו ביום 30.9.2010 (נספח 63 לתצהיר האיש) ושהועברו אליו ביום 15.6.2011. סכום נוסף בסך של 1,680,000 ש"ח שולם באמצעות הלוואה מובטחת במשכנתא שנטל האיש בלבד מבנק ------- (נספח 60 לתצהיר האיש).
לטענת האיש, הוא שילם סך של 48,000 ש"ח עבור מס רכישה (נספח 65 לתצהירו).
האישה הצהירה כי מלוא סכום התמורה בסך של 1,600,000 ש"ח עבור רכישת בית המגורים שולם באמצעות הלוואה מובטחת במשכנתא שניטלה מבנק -------. לטענתה, ההלוואה המובטחת במשכנתא ניטלה על סך של 1,680,000 ש"ח כאשר 80,000 ש"ח הועברו לטובת תשלום מיסים. האישה צרפה נסח טאבו לפיו ביום 19.7.2021 נרשמה הערת אזהרה על שם הבנק בסך 1,680,000 ש"ח (נספח 10 לתצהיר האישה). האישה הצהירה כי ההחזר החודשי בגין ההלוואה משולם משני חשבונות הבנק של העסק בסניף ------ בבנק -------הרשומים על שם האיש, מתוך התקבולים מ-------וההכנסות מדמי השכירות עבור יחידת הדיור בבית המגורים.
האישה הוסיפה וטענה, כי נתנה את ערבותה לבנק לצורך פתיחת שני החשבונות (נספח 12 לתצהירה). לעניין זה יצוין כי הנספח המצורף אינו תומך בטענה זו.
כאמור, לא ברור האם לעסק היו מספר חשבונות בנק, והאם חשבון מספר ----402 הוא חשבון פרטי על שם האיש או חשבון שמשמש את העסק.
מעיון בתדפיס החשבון שצרף האיש בין התאריכים 3.4.2020 -21.3.2021 נראה כי הכנסתו העיקרית בחשבון זה היא מתשלום שכר העבודה עבור עבודתו בעיריית --------. לא צוין על שם מי רשום החשבון אך לא מן הנמנע כי מדובר בחשבון הפרטי של האיש, אולם הצדדים לא טענו בענין זה, הראיות שבפניי אינן מאפשרות הכרעה לגבי טיבו של החשבון (פרטי או עסקי) וממילא אין בסיווג כדי להשפיע על ההכרעה בענין מקורות המימון.
המחלוקת היא בשאלה האם מלוא התמורה שולמה באמצעות ההלוואה המובטחת במשכנתא (אם כן, הרי שחלק מצומצם משווי התמורה שולם על ידי מי מהצדדים, במהלך החיים המשותפים, וסביר להניח כי חלק זה שולם בתקופה שהתא המשפחתי תפקד כיחידה כלכלית אחת אף שלצדדים חשבונות נפרדים); והאם, כטענת האיש, הוא שילם סך של 720,000 ש"ח מהתמורה באמצעות הלוואה מחברה בבעלות אביו?
בהסכם המכר (3.7.2011) צוין כי התמורה היא בסך של 2,400,000 ש"ח (סעיף 15 להסכם) (נספח 7 לתצהיר האישה). עו"ד י' ציין בעדותו כי התמורה עבור בית המגורים בזיכרון הדברים הייתה 2.4 מיליון ש"ח. האיש צרף תרגום מסמך מאוקראינית לפיו הועבר לחשבון שלו בכרטיס מספר --------ביום 15.6.2011 סך של 200,000 דולר ארה"ב מחברת -------- (נספח 64 לתצהיר האיש). לדבריו, הוא העביר למוכר במזומן סך של 720,000 ש"ח (עמ' 40, ש' 18). לדבריו, לא היה חשבון בנק לכרטיס בארץ והסכום הוצא במזומן מכספומט (עמ' 40, ש' 22). לדבריו, המוכר חתם לו שהוא קיבל תשלום ראשון על רכישת הבית (עמ' 41, ש' 26). האיש נשאל מדוע נושא ההלוואה עלה רק בתצהיר עדות ראשית ולא בכתב ההגנה, והשיב "לחצתם יותר, אני הרחבתי את מה שהיה לי" (עמ' 42, ש' 20).
מעיון באסמכתאות שצרף האיש עולה כי המוכר אישר, כי קיבל שני שיקים כתשלום ראשון לפי חוזה המכר (נספח 62 לתצהיר האיש), ואולם האיש טען כי בשל אי כיסוי החזיר את השיקים ובמקומם, העביר לכאורה למוכר את הסכום הכולל במזומן.
לא מצאתי כי האיש הציג אישור על תשלום הסכום הנ"ל למוכר, חרף העובדה שמדובר בסכום גדול. כך גם לא הוצגה אסמכתא למשיכת מזומן בסכום זה או תיעוד אחר לאירוע כמתואר.
מוכר הדירה, מר ע', העיד כי כזכור לו, התמורה הייתה בסך של 1,100,000 ש"ח אך החוזה היה על סכום גבוה יותר (עמ' 49, ש' 26), על מנת שהאיש ייטול משכנתא גדולה יותר ויוותר עם כסף (עמ' 50, ש' 3). בעדותו ציין כי מלוא התמורה שולמה בשיקים (עמ' 50, ש' 6).
לדבריו, האיש העביר שיק לעו"ד י' שהעביר אליו את הכסף (עמ' 49, ש' 29). מר ע' העיד כי הסכום שהאיש הפקיד אצל עו"ד י' ולא שולם בפועל היה מעט מעל 400,000 ש"ח (עמ' 49, ש' 32).
לטענתו, האיש היה אמור לקבל כסף וסל הטבות בגלל שהוא עולה חדש (עמ' 49, ש' 26) ולכן האישה לא נרשמה כצד להסכם (עמ' 51, ש' 27). לפיכך, עדותו של המוכר מחזקת את טענת האישה וסותרת את גרסת האיש.
לקחתי בחשבון בהקשר זה גם את העובדה, כי האיש העלה את נושא ההלוואה מהחברה בבעלות אביו אך בתצהיר עדות ראשית ואילו בכתב ההגנה טען כי 720,000 ש"ח שולמו על ידיו ביום חתימת הסכם המכר (סעיף 15 לכתב ההגנה).
האישה צרפה בהתאם להחלטה מיום 14.6.2021 (בקשה מס' 29) חשבונית מס וצילום שיק על סך של 36,656 ש"ח, כולל מע"מ, ששולמו למתווך עבור עסקת הרכישה. לדבריה, ניתן ללמוד מסכום דמי התיווך שהם 2% משווי העסקה, על תמורת המכר. לפיכך, לטענתה, תמורת המכר הייתה 1,580,000 ש"ח ו-100,000 ש"ח שולמו ביתר למוכר. (נספח ט - שיחה עם המתווך, וכן עמ' 42, ש' 26).
אף הסכומים ששולמו למתווך יש בהם כדי ללמד על שווי העסקה, וכדי לתמוך בגרסת האישה בכל הנוגע לסכום התמורה ושיעור ההלוואה.
מכאן נלמד, כי רכישת בית המגורים בוצעה באמצעות ההלוואה המובטחת במשכנתא, שניטלה לצורך תשלום תמורת המכר והחזרה החודשי שולם בתקופת החיים המשותפת.
על כן, על אף שההחזר שולם מתוך חשבון על שם האיש בלבד, לאור המעורבות הכלכלית, הערבוב בין החשבונות האישיים וכספי העסק והשותפות הכלכלית הנלמדת מתוך ההתנהלות של הצדדים גם בתקופה שקדמה לנישואין אני קובעת, כי יש לסווג את תשלום התמורה כמשותף.
במקרה שלפניי האישה בעלת זכויות בדירה ב------- אשר נרכשה ביום 30.4.2012, במהלך החיים המשותפים וקודם לנישואי הצדדים. נושא הדירה ב--------נידון במסגרת תלה"מ 67194-06-20 ואיני סבורה שיש בעצם קיומה ורישום הזכויות לגביה כדי להשפיע על הסיווג של בית המגורים (הדברים יוצגו בהרחבה בדיון בענין זה בהמשך).
השקעה משמעותית משותפת בנכס מקרקעין יכולה להעיד על כוונת שיתוף.
האיש מכחיש את טענת האישה להשקעות כספיות שבוצעו על ידה בבית המגורים. לטענתו, בתקופת הנישואין הכספים הושקעו במיטלטלין.
האישה טענה, כי השקיעה מכספה ופדתה קרנות פנסיה והשתלמות בכדי לשפץ את בית המגורים. לטענתה, שילמה מאות אלפי שקלים בשיקים ובמזומן, והאיש ביקש מהקבלנים לרשום את חשבוניות המס על שם העסק המשותף כדי לקזז הוצאות מהעסק. לטענתה, מיום 31.12018 ועד ליום 1.7.2019 השקיעה בשיפוץ בית המגורים סך של 131,610 ש"ח (סעיף 47 לתצהיר האישה).
להלן האסמכתאות שצרפה האישה: הצעת מחיר ליציקת בטון למדרכות מספר 0157 על סך 17,000 ש"ח; המשך הצעת המחיר מיום 9.4.2018 על סך של 2,800 ש"ח; קבלה של רהיטי ---- על סך של 2,250 ש"ח; קבלה מספר 27196 של רהיטי --- מיום 9.2.2018 על סך של 17,250 ש"ח; הלוואה מספר ------ מיום 6.9.2017 על סך של 40,000 ש"ח בחשבון מספר ---471 בבנק ------ על שם האישה; העברות שבוצעו מחשבון האישה לחשבון האיש עבור עבודות בניה, אלומיניום ורהיטי ---(נספח 13 לתצהיר האישה); טבלה המבוססת, לטענת האישה, על תדפיסי חשבון בנק על שמה מספר ---471 בבנק ------- הכוללת: העברות לאיש ולספקים, שיקים לספקי בנייה, מזומן שהועבר לספקים ושיקים לגני ילדים בסך כולל של 123,275.30 ש"ח.
מעיון באסמכתאות עולה כי חלקן הן הצעות מחיר ולא קבלות, חלקן מתייחסות למיטלטלין, בחלקן מדובר על העברות או משיכת כספי מזומן כשלא ברור למי הועברו ולאיזה צורך. עם זאת, ניתן לראות כי חלק מהכספים הועברו מחשבון הבנק של האישה לחשבון הבנק של האיש ועל פניו מדובר בהעברות לצורך שיפוץ מאחר שצוין לצד ההעברה "אלומיניום" "בניה" וכן מהצעות המחיר שנערכו לאחר הנישואין ניתן ללמוד על כוונה לערוך שיפוץ בבית המגורים.
לעניין ההלוואה - לא ברור לאיזה צורך ניטלה אך היא ניטלה בתקופת החיים המשותפת.
לאור האמור, סבורני כי ניתן לקבוע, כי האישה נשאה בנטל שיפוץ בית המגורים (הן בהיבט של ניהולו והן בהיבט של התשלום בפועל) אולם הראיות שהוצגו אינן מאפשרות קביעה מבוססת לגבי היקף השתתפות זו והסכום שהושקע.
בהסתמך על ניתוח הדברים כאמור, מאחר והוצגו ראיות לכך שמימון הרכישה בוצע באמצעות הלוואה מובטחת במשכנתא (ולא מתוך כספי אביו של האיש); לאור המסקנה הנלמדת מהצגת זכויותיה של האישה בבית המגורים בהליך משפטי קודם (לרבות במסגרת עדות האיש עצמו); לאור עדויות צדדים שלישיים אשר היו מעורבים בזמן אמת ואין להם, על פניו, זיקה למי מהצדדים (המוכר ועורך הדין אשר ערך את העסקה); משך המגורים בבית המגורים ותקופת המחיה המשותפת עם ילדי הצדדים; הראיות להשקעה משותפת בבית - אני קובעת, כי מכלול הראיות מלמד על כוונתם של הצדדים לשיתוף בבית המגורים.
גם בהקשר זה אני קובעת, כי גם אלמלא הייתי קובעת שמתקיימת כוונת שיתוף; הראיות שהוצגו מהוות "דבר מה נוסף" מעבר לחיי הנישואין ותקופת החיים המשותפת, המבסס הצדקה להחלת המשטר השיתופי על פי הוראות החוק באופן שמצדיק הכללת שוויו של בית המגורים במסגרת עריכת איזון המשאבים בתקופת הנישואין.
חלוקת המיטלטלין - תכולת בית המגורים
לדבריה, האיש סיכל את מימוש ההחלטה מיום 9.12.2019, בכך שהזמין משטרה ופתח תלונת סרק כנגד האישה ואמה באמצעות גב' ש' דיירת שהתגוררה ביחידת הדיור בבית המגורים. אף כי ניתן צו מניעה לעניין תכולת הדירה, לטענתה, האיש מכר חלק מהרכוש המשותף באמצעות פרסום התכולה למכירה באתרי אינטרנט. כך נטען, כי האיש הציע למכירה באתרי אינטרנט, חפצים משותפים ובכלל כך - עגלה, פרופיל אלומיניום, צנרת וסלקל (נספח 33 לתצהיר האישה). לא מצאתי כי הפריטים הנטענים שהוצעו למכירה מופיעים ברשימה מספר 1 המצורפת להחלטה מיום 9.12.2019. האישה טענה את טענתה בכלליות, מבלי לציין אלו פריטים לא היה באפשרותה לכאורה ליטול במועד, ואלו לא חולקו בפועל בהתאם להחלטה. לאור האמור, אינני סבורה כי יש ליתן הוראות נוספות בהתייחס לחלוקת תכולת בית המגורים. טענותיה הכלליות של האישה בהקשר זה אינן מאפשרות לקבוע איזה מהרכוש לא נמסר לה בפועל ולא הוצגו ראיות לדרישה או פעולות שבוצעו בכדי לאכוף את החלוקה. משכך, הטענות בענין זה נדחות.
השכרת בית המגורים
עוד נטען, כי האיש מסרב לקחת את הילדים לבית המגורים בשל חלוקתו ליחידות דיור והשכרתו. האישה עותרת לקבלת מחצית מדמי השכירות החל מחודש 01/2020. לטענתה, קודם הפירוד הושכרה יחידת דיור אחת בדמי שכירות של 2,400 ש"ח וכיום הכנסת האיש מדמי השכירות משלוש יחידות הדיור על סך של 9,000 ש"ח.
האישה צרפה דו"ח חקירה והקלטות לעניין השכרת בית המגורים.
לטענת האיש, פעולות המעקב בוצעו בניגוד לחוק ואין לקבל את דו"ח החוקר כראיה, לא הוגש תצהיר של אחד הדיירים, לא הוצג תשלום דמי שכירות והמחסן לא הושכר.
ראשית, מטעם האישה העיד מר כ', הבעלים של חברת החקירות (עמ' 15, ש' 8). מר כ' העיד כי הוא לא נכנס לבית המגורים (עמ' 16, ש' 1).
מעדותו של מר כ' וכן מתוכן הדו"ח עולה, כי נציגה ממשרדו של מר כ' שוחחה עם האנשים שנטען שהם דיירים וכי מר כ' לא פגש אותם. על כן, עדותו בהקשר זה היא עדות מפי השמועה והעדה ששמעה את הדברים בעצמה לא הובאה לעדות. על כן, לא ניתן להסתמך על עדותו של מר כ' (בהיותה עדות מפי השמועה) ולא ניתן לבסס את הטענות על הדו"ח אשר מי שיכולה היתה להעיד על תוכנו ואופן ביצוע החקירה לא זומנה ולא נשמעה עדותה.
שנית, האישה לא הביאה אף אחד מהשוכרים, לכאורה, להעיד. נעשה ניסיון להעיד את מר ת' (אשר נטען ששוכר את בית המגורים ומשכיר בשכירות משנה) אולם בסמוך לחקירה, טענה האישה, כי לא ניתן היה לאתרו (עמ' 47, ש' 18-10).
האישה לא העידה שוכרים נוספים על אף שהיה בידיה לעשות כן (עמ' 57, ש' 10-8).
מעבר לכך לא תועדו העברות כספים שניתן לשייך אותם במובהק כתקבול שהתקבל בגין השכרת בית המגורים, לא הוצגו ראיות המבססות את הטענה לגבי חלוקת בית המגורים ליחידות דיור ולא הובאה ראיה שניתן להסתמך עליה (במובחן מעדויות מפי השמועה) כדי לקבוע, כי אכן הנכס מושכר.
אבהיר, כי מעבר לתיעוד השיחה עם מר ת' (תיעוד שיחה שלא ניתן להסתמך עליו, כאמור, בהעדר עדות של צד לשיחה), לא הוצג תיעוד שמלמד על המגורים למטרת שכירות.
התמונות שצורפו מעידות על שהות של אנשים בבית המגורים אולם לא ניתן לקבוע, על יסוד הראיות, כי מדובר בשכירות.
מעבר לכך, לא הוצגה שום ראיה לסכומים הנתבעים בהקשר זה (מעבר לטענה כי מר ת' נקב בסכום של 1,100 ש"ח, אשר מעבר להיותה עדות מפי השמועה, כאמור, אין בה כדי ללמד מהם הסכומים שגבה האיש, ככל שגבה וסכום התמורה הכולל).
האיש, אשר נחקר ארוכות ביחס לטענות בדבר הזכויות בבית המגורים (עמ' 37, ש' 11 - עמ' עמ' 43, ש' 19) לא נחקר במישרין אודות השכרת בית המגורים ולא עומת עם טענות האישה בענין זה.
על כן, לא מצאתי, כי טענות האישה בכל הנוגע להשכרת בית המגורים הוכחו באופן שניתן לבסס על הראיות החלטה שיפוטית.
תלה"מ 67194-06-20
הזכויות בדירה ברחוב ------- דירה -----ב------
בסיכומיה שבה האישה על טענותיה כי אין לדון בטענות האיש. האישה הזמינה לעדות את אביה על מנת להוכיח כי הדירה שייכת להוריה אך משיקולי מס נרשמה באופן רשמי על שמה.
אמנם בכותרת התביעה עותר האיש לפירוק שיתוף, ואולם בגוף התביעה מתייחס האיש לתביעה כהצהרתית. לקחתי בחשבון כי האיש איננו מיוצג, ומאחר שהאישה זימנה לעדות את אביה ובכך טענה לגופו של עניין, וכן לאחר ששקלתי את הותרת הנושא פתוח והשפעתו על יתר ההליכים המתנהלים בין הצדדים, ובדגש על טובת הילדים, סבורני כי יש לדון בכל המחלוקות הרכושיות, לרבות נושא זה, ולכן אדון בתביעה כתביעה הצהרתית.
האישה לא טענה לגופו של עניין בכתבי הטענות וכתב ההגנה שהוגש בתביעה זו חוזר על טענות שנטענו בהליכים אחרים ואינו מתייחס במישרין לטענות התביעה.
גם בתצהיר עדות ראשית מטעמה של האישה לא נטען לגופם של דברי ולא הוצגה גרסה סדורה בענין במענה לטענות האיש.
אולם, האישה צרפה תצהיר עדות של אביה, מר -------, אשר נחקר על תצהירו (עמ' 16 לפרוטוקול).
אביה של האישה העיד כי הוא ורעייתו, גב' ------, רכשו את הדירה ב------. לדבריו, במועד הרכישה היה על שמם דירה נוספת בה התגוררו, ולכן, משיקולי מס, ביקשו מבתם לרשום את הזכויות בדירה על שמה. עוד טען, כי התשלום הראשון היה על סך של 95,000 ש"ח. לטענתו, בתו ליוותה אותם לפגישות עם מתווכים ועורכי דין מאחר שהם אינם דוברים את השפה העברית בצורה טובה. לדבריו, הדירה נרכשה על מנת שרעייתו והוא יוכלו להתגורר בה בעת פינוי הדירה שלהם ברחוב ------- ב-------, הקרובה לדירה שנרכשה.
בסוף חודש פברואר 2012 התקיים מפגש עם התושבים לעניין פינוי בינוי, והחוזה לרכישת הדירה ברחוב ------- ב------ נחתם בחודש אפריל 2012. מסירת החזקה בדירה ב-----היתה ביום 10.6.2012 והדירה הושכרה מיום 10.7.2012, ולא הושקעו בה כספים, למעט תחזוקה סבירה וצביעת הדירה.
אשר לדמי השכירות העיד האב, כי דמי השכירות בסך של 3,500 ש"ח מופקדים לחשבון על שם האישה מאחר שתשלומי החזר ההלוואה המובטחת במשכנתא בסך של 3,700 ש"ח משולמים מחשבונה.
כאמור, בית המגורים המשותף נרשם על שם האיש בלבד והדירה ב------ נרשמה על שם האישה בלבד. ואולם, בבית המגורים המשותף הצדדים התגוררו כבני זוג, ובהמשך יחד עם ילדיהם כמשפחה, עד למועד הפירוד. בבית המגורים המשותף הוכח כי האישה נטלה חלק פעיל ברכישה, בשיפוץ וכו'. לעומת זאת, מעיון באסמכתאות שצרף האיש לעניין הדירה ב------, סבורני כי האיש לא הוכיח שיתוף ספציפי.
אסביר ואפרט:
מימון רכישת הדירה - מעיון בהסכם המכר עולה כי התמורה בגין רכישת הדירה ב------- הייתה בסך של 840,000 ש"ח (סעיף 5 להסכם הרכישה), מתוכם ניטלה הלוואה מובטחת במשכנתא על סך של 743,274 ש"ח (נספח 39 לתצהיר האיש).
לעניין התשלום הראשון - במעמד חתימת החוזה הוסכם על תשלום סך של 95,000 ש"ח בהמחאה פרטית לפקודת המוכרים שתוחזק בנאמנות על ידי באת כוחם עד מילוי התנאי המתלה, לפיו עד ליום 7.5.2012 על הקונה להציג הערכת שמאי בסך 840,000 ש"ח (סעיף 5 להסכם).
כאמור, האיש טוען כי התשלום הראשון שולם "מכספי המשפחה" ואולם לא הוכח באיזה אופן שולם, מאלו כספים ולא הוצגה ראיה לביצוע התשלום ומקורו.
מנגד, האישה צרפה שיק על שם "-------" לטובת ה"ה -------- על סך של 95,000 ש"ח (נספח ל"ב לתצהיר האישה). אביה של האישה נחקר לגבי השיק שצורף והשיב כי רעייתו והוא שילמו את התשלום הראשון (עמ' 16, ש' 21), לדבריו, השיק היה שיק ביטחון לטובת מוכר הדירה (עמ' 16, ש' 27). האב נשאל על ידי בית המשפט האם ישנה אסמכתא לתשלום בפועל של הסכום 95,000 ש"ח והשיב: "זה היה צ'ק ביטחון למי שמוכר את הדירה, הוא היה מעדיף לקבל מזומן, אני לקחתי הלוואה, 25,000 ש"ח מזומן, ו-20,000 דולר. זה בדיוק היה סגור הסכום הזה" (עמ' 16, ש' 29).
לא ניתן ללמוד מהאסמכתא שצורפה כי הוריה של האישה שילמו בפועל את הסכום הראשוני; לא צורפה אסמכתא לעדות האב לעניין ההלוואה ואופן התשלום; יצוין כי האישה צרפה הסכם מכר החלקי שלא מפרט את החלק של תשלום התמורה (ההסכם המלא צורף כנספח 38 לתצהיר האיש); ולא צורף הסכם בין האישה לבין הוריה המעיד לכאורה כי רישום הזכויות אינו משקף את המצב הנטען לפיו הדירה נרכשה על ידי ההורים. אולם, אין באמור בהתייחס למישור היחסים בין האישה לבין הוריה כדי להשפיע על התביעה שלפניי.
בתביעה זו, נטל ההוכחה מוטל על האיש, בהיותו התובע. איני סבורה, כי האיש עמד בנטל המוטל עליו בכדי להוכיח את ביצוע התשלום הראשון על ידיו; וגם אם היה מוכח כי סכום זה שולם על ידי האיש, דומני כי מדובר בסכום קטן ביחס לשווי מלוא התמורה ולכן, על פניו, במקרה כזה היה זכאי האיש לשווי הכספי של השקעתו ואין בעצם ביצוע התשלום (שכאמור, לא הוכח שבוצע) כדי להקנות זכויות בנכס, אלא לכל היותר, זכות להשבת הכספים.
לעניין ההלוואה המובטחת במשכנתא בסך של 743,274 ש"ח - ההלוואה המובטחת במשכנתא משמשת כחלק העיקרי מתשלום התמורה עבור רכישת הדירה ב------.
האיש צרף תדפיס ח-ן מספר ----372 בבנק -------- על שם האישה שלטענתו ממנו שולם ההחזר החודשי בגין ההלוואה המובטחת במשכנתא, בסך של כ-3,060 ש"ח (נספח 40 לתצהיר האיש), ואליו, לטענתו, הופקדו דמי השכירות בגין הדירה ב------ על סך של 3,800 ש"ח בין החודשים 09/2020-12/2020 (נספח 42 לתצהיר האיש). האיש לא הוכיח כי כספים שניטלו מחשבון הבנק של האישה היו משותפים וכן לא הוכיח את מעורבותו ברכישת הדירה ב----- או במימונה או בהשכרתה.
האישה צרפה הסכם שכירות מיום 10.7.2012 בינה לבין השוכרת, לפיו דמי השכירות בין התאריכים 18.7.2012- 18.7.2013 היו בסך 3,500 ש"ח. אביה של האישה הצהיר כי דמי השכירות בסך של 3,500 ש"ח מופקדים לחשבון על שם האישה מאחר שתשלומי החזר ההלוואה המובטחת במשכנתא בסך של 3,700 ש"ח, לטענתו, משולמים מחשבונה. האישה לבדה חתומה על הסכם השכירות, ומקבלת לידיה את ההכנסות מדמי השכירות. על פניו נראה כי דמי השכירות משמשים לכיסוי תשלום החזר ההלוואה. לא הוכח, כי דמי השכירות, אשר הופקדו לחשבון האישה שימשו את התא המשפחתי בכללותו, ולא הוכח כי ההלוואה המובטחת במשכנתא שולמה על ידי הצדדים במשותף.
בכדי להוכיח שיתוף, היה על האיש (אשר עליו הנטל בהקשר זה) להציג ראיות או התנהלות המצביעה על כך שהצדדים נהגו בכספים ששולמו או התקבלו במשותף.
שיפוץ הדירה ב------ - האיש טוען כי שיפץ את הדירה ב-------. האיש צרף תמונות בהן נראה לכאורה משפץ את הדירה בתאריכים 9.6.2012, 13.6.2012, 15.6.2012 ו-16.6.2012 (נספח 41 לתצהיר האיש). לא ניתן ללמוד מהתמונות כי בוצע שיפוץ מסיבי בדירה ולא ניתן להסתמך על תמונות אלה כראיות המבססות את הטענה לכוונת שיתוף. נוסף על כך, האיש לא צרף אסמכתאות להוצאות הנטענות בסך 65,410 ש"ח עבור הדירה, ולא הוכיח טענתו כי השיפוץ מומן על ידי הצדדים.
אווירה כללית של שיתוף ושל מאמץ משותף - לקחתי בחשבון כי במהלך התקופה בה נרכשה הדירה ב------- (30.4.2012) חיו הצדדים כידועים בציבור, כ-11 חודשים לפני נישואיהם (19.3.2013), בבית מגורים שהוכח כי נרכש במשותף (30.7.2011) מספר חודשים קודם לרכישת הדירה ב-------, וניהלו עסק שהוכח כמשותף. בד בבד, ניהלו חשבונות בנק נפרדים. למרות האווירה הכללית של שיתוף ומאמץ משותף בהקשרים אחרים (בית המגורים, העסק והתנהלות כללית) - לעניין הדירה ב-------, לא הוכח כי האיש השתתף במימון הרכישה, כי היה שותף לתהליך הרכישה, האיש לא נרשם כבעל זכויות, ואין מדובר בנכס ששימש כבית מגורים של הצדדים. בניגוד לבית המגורים ב------ (לגביו הציגו הצדדים עצמם במשותף כבעלי הזכויות, הושקעו כספים על ידי שני הצדדים, הרכישה התנהלה במאוחד וכו'), אין מדובר בנכס שבו הצדדים הקימו את משפחתם וגידלו את ילדיהם. על כן דינה של הדירה ב------- שונה, לענין הוכחת כוונת שיתוף, מבית המגורים.
איזון משאבים - חוות דעת האקטואר
חלופה א' - איזון הזכויות על בסיס ערכן הנוכחי - האישה תעביר לאיש כיום סך של 75,497 ש"ח, לאיזון כולל של עודף זכויותיה;
חלופה ב' - זכויות בני הזוג תאוזנה בעת מימושן בפועל, על ידי מי מהצדדים, בהתאם למועדי האיזון המפורטים בסעיף 3.2 לחוות הדעת.
נוכח הסכמת הצדדים, זכויות הצדדים יאוזנו בהתאם לחלופה ב' לחוות דעת האקטואר.
אשר לטענת האישה בדבר חלוקה לא שוויונית - הטענה לא הוצגה באופן מבוסס, לא פורט באופן סדור ומפורט הטעם המצדיק זאת ולא הוצגו ראיות כנדרש ביחס לשיעור חלוקה שונה.
משכך, הטענה - נדחית.
רכבים
לטענת האיש, על שמו רשומה בעלות על מכונית מסוג טויוטה -----מספר רכב -------, ועל שם האישה רשומה בעלות על רכב מסוג מיצובישי -----מספר רכב ------ (נספח 43 לתצהיר האיש). לטענת האישה, הצדדים חתמו ביום 29.3.2020 על הסכם העברת רכבים, כך שיש לדחות הטענה על הסף.
בחוות דעת המומחה צוין כי "לא ברור באם נערכה התחשבנות בגין כלי הרכב, שמידה ולא בוצע איזון, כמובן, על הצדדים להגיע להסכמות ביניהם לגבי איזון כלי הרכב" (ביאור 11 לחוות הדעת), וכן ניתנה התייחסות לחלוקת החובות בין הצדדים.
הצדדים הגיעו להסכמות בנוגע להחלפת הרכבים, ואולם, על פניו, לא ניתנה התייחסות לאיזון עלות כלי הרכב בין הצדדים. בהסכמותיהם לא צוין כי מי מהצדדים מוותר על טענתו בהתייחס לעלות הרכב או כי כל צד יישאר עם הרכב שבבעלותו, ללא ביצוע איזון לעלות הרכבים. נוכח המועד בו נרכשו הרכבים ומשלא נערכה התחשבנות, סבורני כי יש להורות על איזון שווי הרכבים במועד הפירוד.
ככל שלא יגיעו הצדדים להסכמות בענין זה תוך 30 יום, יפנו במשותף לאקטואר, בכדי להשלים את חוות הדעת לעניין עלות הרכבים במועד הפירוד.
חובות בגין בית המגורים
לאור האמור, החל מיום 31.10.2019 ועד ליום 10.12.2019 האיש לא התגורר בבית המגורים.
לפיכך, יש לערוך את ההתחשבנות לתקופה האמורה ויש להשלים את חוות הדעת כך שהאקטואר יערוך חישוב יחסי לתקופה בה שהתה האישה בלבד בבית המגורים, וככל שלא שולמו על ידה הסכומים המפורטים או חלקם, יקוזז מחלקה החלק היחסי בגין שהותה בבית המגורים באותה תקופה.
השבת מסמכים
תלה"מ 41618-09-20- תביעה כספית על סך של 47,700 ש"ח
לטענתו, עדותה של האישה מבוססת על הטעיה וזיוף. לדבריו, האישה הגישה תלונות שווא (נספח 53 לתצהיר עדות האיש) שנסגרו בעילת "אין אשמה פלילית" (נספח 54 לתצהיר האיש), בגינן נחקר במשטרה והורחק מביתו 45 ימים. לטענתו, בשל חקירתו במשטרה הפסיד שעות עבודה וכן חווה סבל נפשי ופיזי מאחר שנותר ללא אמצעי קיום ובית. לטענתו, בוצע אחריו מעקב לא חוקי על ידי חברת חקירות מטעם האישה. האיש טוען כי האישה הוציאה דיבה עליו אשר גרמה לו לסבל נפשי, רגשי ופיזי.
מן המקובץ לעיל עולה כי סמוך לניהול ההליך המשפטי בצו ההגנה הוגשו התלונות במשטרה.
משעה שניתן צו הגנה, אינני סבורה כי יש מקום להורות על פיצוי אובדן שעות עבודה בשל חקירתו של האיש במשטרה.
תלה"מ 20344-02-20 - תביעה למשמורת וזמני שהות
תמצית טענות האיש
בתביעה פרט האיש, כי האישה השאירה את הילדים ללא אב על ידי הפחדה ואיומים ומנעה מהילדים לתקשר באופן מלא עם אביהם. האישה עושה שימוש בילדים בסכסוכים משפחתיים, חשפה אותם לחזית העימות והעניקה השראה לילדים מפחד ושנאה. כל בעיותיה מועברות לנפש הילדים אשר מוצבים נגד האיש, הוריו ואנשים נוספים בסביבתו.
לטענתו, מפגשים קצרים אינם מספיקים לצורך תקשורת עם הקטינים ולצורך חינוכם.
עוד טען האיש, כי האישה הציבה תנאים כלכליים (העברת בית ועסק) לקיום קשר של האיש עם הקטינים.
כן עמד האיש על הנזק שיכול להיגרם לקטינים ובייחוד לבן בהעדר דמות גברית בסביבתם.
תמצית טענות האישה
האישה הוסיפה וטענה, כי לא ניתנה המלצה של עו"ס לסדרי דין למשמורת משותפת. בסיכומי התשובה טענה האישה, כי האיש אינו מקיים את זמני השהות המוסכמים שקיבלו תוקף של החלטה מיום 23.6.2021, ופירטה את התנהלותו של האיש, במפגשים שהתקיימו החל מיום 27.6.2021 ועד ליום 9.9.2021, לרבות היעדרויותיו, לטענתה.
בהקשר זה טענה האישה, כי האיש לא נפגש עם הקטינים מאז יום 22.9.2021 ואינו עונה ב'ווטסאפ'.
דיון
תחילה הוגשו התסקירים על ידי עו"ס לסדרי דין מאגף הרווחה ב---- ולאחר מעבר הקטינים ל-----הוגשו שלושת העדכונים האחרונים על ידי עו"ס לסדרי דין באגף הרווחה ב------.
במסגרת העדכון האחרון מיום 6.6.2021 צוין כי להתרשמות הרווחה, שני ההורים עושים שימוש לרעה בהגעה או באי ההגעה למרכז הקשר, והומלץ כדלקמן:
"...לאור ההסכמה בין הורים, אנו ממליצים שהמפגשים בין האב לילדים יתקיימו פעמיים בשבוע, כאשר האב יקח את הילדים מהלובי של בניין המגורים של האם וישיב אותם כעבור שעתיים לבניין המגורים...".
לטענתו, מרכז הקשר הוא הכלי היחיד המאפשר את שמירת הקשר בינו לבין הילדים. על כן עותר האיש לקיום מעבר דרך מרכז הקשר וחלוקת זמנים שווה.
לשאלת בית המשפט בענין הרחבת זמני השהות השיב האב: "...אני רוצה להשתתף חצי חצי, היא עברה לא חוקית ב-----. עשתה את זה בלתי אפשרי. כרגע, נתחיל לראות איך זה עובד. אני רוצה ילדים כמה שיותר. אם אני רוצה שבוע שיהיו אצלי, אני צריך להעביר אותם ל-----. אני חושב שהעובדות הסוציאליות צריכות להחליט על זה. אני רוצה כמה שיותר ילדים" (עמ' 58, ש' 28).
כשנשאל האיש מדוע הילדים לא ילונו בביתו בסוף השבוע, השיב: "אני חושב שבינתיים שיש להם מחלוקת, אני אהיה עם הילדים יומיים ב------. לשאלת בית המשפט, אני כרגע מעוניין להיפגש איתם ב-----ביום ראשון וחמישי. סוף שבוע רציתי איתם בימים רגילים. לשאלת בית המשפט, לגבי חמישי בערב, אני משיב: כרגע לא. רוצה לראות איך זה יתבצע בקיץ" (עמ' 60, ש' 1).
כלומר, כאשר נעשה ניסיון להרחיב את זמני השהות המצומצמים באמצעות לינה בסוף שבוע או בימי חמישי סרב האיש וביקש להמשיך ולהחיל את ההסדר הנוכחי אשר כולל מסגרת מפגשים מצומצמת של פעמיים בשבוע למשך שעתיים כל פעם.
לטענת האישה, האב אינו מקיים את חלוקת זמני השהות שנקבעה בהסכמה, ואינו משיב להודעות.
כאמור, שני הצדדים צרפו טבלאות מעקב לפגישות שהתקיימו מאז ההסכמות בדיון ועד להגשת הסיכומים, מהן עולה פער בין טענות הצדדים לגבי התנהלות המפגשים.
כן יש לבחון את ההליך שעברו ההורים בעיבוד הפירוק של התא המשפחתי והפנמת התובנה בדבר החשיבות של שני ההורים בחיי הקטינים.
התרשמתי, כפי שניתן ללמוד מעדותו של האיש, כי על אף הצהרותיו בענין רצונו בחלוקה שווה של זמני השהות בפועל, לא נעשה די מצדו של האב על מנת להרחיב את זמני השהות המצומצמים והטענה בדבר החשיבות של זמני שהות שווים והרצון שהוצג בהקשר זה לא תורגמו למעשים המאפשרים ייצוב שגרה שכזו עבור הקטינים.
כך, על אף משך הזמן הממושך בו מתגוררים הקטינים עם האישה לא בוצעו פעולות מצדו של האיש להרחיב את השהות והוא סרב להלין את הקטינים בביתו.
אציין, כי לאחר שכונסה ועדת תסקירים ביחס למשפחה בכדי לבחון דרכי הרחבת הקשר בין האיש והקטינים ציינה העו"ס, כי ההורים מתקשים לאפשר לילדים מרחב ותנאים לקיום קשר עם שני ההורים וכי האיש מסתייג מטיפול משפחתי ואינו מוכן לשלם עבור טיפול.
ההתרשמות של הגורמים המקצועיים היתה שעמדתו נחרצת ולא ניתן לגייסו לשינוי העמדה.
עוד נאמר, כי לאיש קשר מוקדם עם הילדים (קודם למשבר הפרידה) ונראה כי יש במפגשים ביטוי לכך, אך לאור הקונפליקט והנוקשות במפגשים בין ההורים, נכון לשמר פיקוח חלקי.
עוד צוין, כי חסרה מוטיבציה של שני ההורים לטיפול וכי נדמה שעם סיום ההליכים הרכושיים בין הצדדים, יתכן שההורים יהיו פנויים להמלצות הטיפוליות (תסקיר מיום 24.11.2020).
בעקבות תסקיר זה הוארכו סמכויותיה של העו"ס, בין היתר, בכדי להרחיב את זמני השהות (החלטה מיום 21.12.2020) אולם מהפעילות במסגרת ההליכים לא עולה חתירה סדורה להרחבתם.
אציין, כי בעדכון האחרון שהוגש מטעם האגף לשירותים חברתיים - המחלקה לטיפולים יחודיים במשפחה בעירית ------ (עדכון מיום 6.6.2021) המליצה עו"ס לסדרי דין על מפגשים של שעתיים פעמיים בשבוע מחוץ לבית האישה.
אני סבורה, כי על הצדדים להתמיד בחלוקת הזמנים הזמנית המוסכמת ולאחר שיעשו כן משך תקופה באופן עקבי וסדיר, ניתן יהיה לבחון את אפשרות הרחבת המפגשים בסיוע עו"ס לסדרי דין, ובכפוף להיערכות בית האיש לכך.
ענין המעבר לאיזור המרכז עלה לא אחת בשיח בין הצדדים בטרם נפרדו וגם לאחר מכן. ביום 29.12.2020 פנתה האישה לאיש בענין זה, עדכנתה אותו בדבר עבודתה החדשה ושאלה על המעבר לאיזור המרכז. האיש השיב, כי עדיף ב------ולא הביע התנגדות, ועל כן אינו יכול לטעון שלא ידע על המעבר המתוכנן.
בהסתמך על ההסכמה ולאחר התייעצות עם העו"ס, בוצע מעבר המגורים.
האישה טענה, כי מקום המגורים ב----- קרוב יותר לעבודתו של האיש ב------ וכן מרכז קשר באזור המרכז, וכי אין במעבר כדי לפגוע בזמני השהות. כן נטען, כי הורי האישה מתגוררים ב------ כך שיוכלו לסייע לה עת החלה בעבודה חדשה.
לבסוף טענה האישה, כי עברה לעבוד בפתח תקווה, כי האיש לא שוהה עם הילדים שהות משמעותית והוריו חיים בחו"ל והיא צריכה סיוע מהוריה שמתגוררים ב-------.
לתגובתה צרפה האישה התכתבות ממנה נלמד, כי האיש ציין, כי המעבר עדיף ל-------ולא ל-------- והשיב כי דיאלוג תמיד טוב ממלחמה (נספח ב' לתגובה מיום 24.2.2021).
האישה צרפה תרגום התכתבות מיום 29.12.2020, כדלקמן (נספח ב' לתגובה):
"ש: דרך אגב, לגבי העניין שהילדים יחיו בדירה ב------ במקום ק: זה רעיון טוב.
ק: עדיף אפילו ב-------.
ש: נכון.
ש: תודה שמצאת בעצמך כוחות לנהל דיאלוג, אני מקווה שזה יצור פרספקטיבה ויעזור לפתור שאלות.
ק: דיאלוג תמיד יותר טוב ממלחמה, שלום רע יותר טוב ממלחמה טובה.
ש: נכון..."
נתתי דעתי לכך שמדובר בחלק מסוים מהשיחה ולא ניתן ללמוד על הקשר הדברים ועל האופן בו נאמרו שכן אין לפניי את השיחה המלאה.
על פניו, האישה עשתה "דין עצמי" במעבר מקום המגורים ל------. עם זאת, על אף הקושי עם מעבר מקום מגורים שלא בהסכמת שני ההורים, ללא ידיעתו הברורה של האיש ומבלי שטובת הקטינים נבחנה על ידי שני ההורים משיקולים של טובת הקטינים והמשמעות של מתן החלטה בדבר חזרה ל----, אני סבורה כי בנסיבות שנוצרו ובמצבה הנוכחי של המשפחה, אין להורות על מעבר מקום המגורים חזרה ל-----.
החלטה זו מבוססת על חלוקת זמני השהות בפועל (זמני השהות עם האיש מצומצמים), על המעורבות של האיש בחיי הילדים והפאסיביות שלו ביחס להרחבת זמני השהות, לכך שהאיש יכול לשהות עם הילדים משך זמן ממושך יותר מהקבוע כעת, מאחר שמקום עבודתו סמוך למקום מגורי הקטינים (כך שהוא שוהה מידי יום באיזור וממילא נוסע הלוך-חזור).
לא שוכנעתי, כי הונחה תשתית המאפשרת השבת הקטינים ל------ ואיני סבורה שהדבר יהיה לטובתם לאור מקום עבודתה של האישה, העובדה שהשהות המשמעותית היא בבית האישה והמרחק של מקום עבודתה מ------.
לאור האמור, ונוכח הסעדים המבוקשים בבקשה לפקודת בזיון בית המשפט, על אף אי הנוחות הנובעת מהמעשה החד צדדי ומאופן התנהלותה של האישה - משיקולים של טובת הקטינים, הבקשה נדחית.
עם זאת, למשמעות של מעבר המגורים ללא הסכמה ינתן ביטוי בעת פסיקת המדור, כפי שיפורט להלן במסגרת הדיון בתביעת המזונות.
הסמכתה של עו"ס לסדרי דין למשך 24 חודשים החל מהיום. עו"ס לסדרי דין תבחן את האפשרות להשתלבות ההורים בהדרכת הורים בתחנה לטיפול משפחתי.
תלה"מ 38066-01-20- תביעה למזונות
ביום 22.9.2020 הורה בית המשפט על הגדלת סכום המזונות הזמניים עבור הבת א' לסך של 1600 ש"ח לחודש. בקשת רשות ערעור שהוגשה בתיק רמ"ש 33515-10-20 על ההחלטה להגדלת מזונות הבת, נדחתה ביום 20.10.2020.
תמצית טענות האישה
תמצית טענות האב
הכנסות מהעסק "----------" בסך של כ- 9,000 ש"ח לחודש. דמי המזונות על סך של 3,200 ש"ח ו-850 ש"ח עבור מחציות וגנים משמשים לבידור והנאה.
עוד נטען, כי האישה לא צרפה אסמכתאות להוצאות הילדים.
הכלל המשפטי - מזונות לפי חוק
כאשר עובדות אלה אינן שלמות, וקשה להגיע על-פי חומר הראיות לממצא ברור על-פיהן, יכול השופט לאמוד את צורכיהם של הילדים גם על-פי ניסיון שלו כשופט, היושב בקרב עמו (ע"א 93-85 אורית שגב נ' שלמה שגב, לט(3) 822, 828). נפסק כי מזונות מספר ילדים נמוכים ממכפלה של מזונות ילד אחד במספר הילדים (ע"א 552/87 ורד נ' ורד, פ"ד מב(3) 599 (1988)).
בענין זה נפסק כי בבואנו לפסוק בשאלת נטל הנשיאה בין ההורים, יחול האמור בסעיף 3א' לחוק, בכפוף לכך שמדובר בהכנסות הפנויות.
שאלת החזקת הקטין תובא בחשבון, לא במסגרת שאלת נטל הנשיאה, אלא בשאלת קביעת צרכי הקטין.
העיקרון במודל הוא יצירת קופה משותפת לנשיאה בצרכי הקטין כאשר הנשיאה בקופה זאת, יכול ותעשה בתשלום ויכול ותעשה כשווה ערך לתשלום, באופן שישמר האיזון והשוויון בין ההורים, ומבלי לקפח את המשמורן שהקטין שוהה עמו, זמן ניכר מעבר לשהותו אצל ההורה האחר.
A = צרכי הקטין
B1 = הכנסתו של הורה א
B2 = הכנסתו של הורה ב
C1 = משך השהייה אצל הורה א
B1
[
-
]
A
סכום המזונות של הורה א
חלקו היחסי של הורה א' מסך ההכנסה של ההורים
צורכי הקטין
X
B1 + B2
C1
100
=
שיעור משך השהייה אצל הורה א'
שלב א
שלב ב
שלב ג
תוצאה חיובית- על הורה א לשלם מזונות להורה ב עבור הקטין; תוצאה שלילית - על הורה א לקבל מזונות מאת הורה ב.
ברמ"ש 18027-01-22 פלונית נ' אלמוני (30.1.2022) ציין בית המשפט כי יש להחיל עקרונות שהותוו בבע"מ 919/15 חרף שמדובר בצדדים שאינם יהודים, תוך התייחסות להכנסות הצדדים וזמני השהות של הקטינים עמם.
בהתאם, על אף שבענייננו לא חל הדין האישי, יש להחיל את העקרונות שהותוו בבע"מ 919/15 תוך התאמה לנתונים של המקרה כאן.
"וגם זאת יש לומר. אין מדובר בקביעת נוסחאות אריתמטיות נוקשות הקושרות בין הכנסות ההורים והיקף המשמורת הפיזית המסורה לכל אחד מהם לבין שיעור המזונות. פסיקת המזונות לעולם לא תסמוך אך על "המספרים היבשים" – אם לעניין נתוני ההשתכרות של ההורים, אם לעניין יחס השהייה אצל כל אחד מהם. בטרם יפסוק באופן סופי את סכום המזונות על בית המשפט להוסיף ולהתבונן היטב על התא המשפחתי שלפניו ועל נסיבותיו הפרטניות, ולהבטיח את חלוקת הנטל ההולמת ביותר תנאים אלה. הקביעה תהיה נטועה תמיד במכלול נסיבות העניין, כששיקול העל המנחה אותה הוא טובת הילד ורווחתו בבתי שני ההורים" (שם פסקה 126, עמ' 74 - 75).
מן הכלל אל הפרט
לאחר בע"מ 919/15 הוערכו מלוא צרכי הקטינים בסך מינימאלי של 1,600-1,900 ש"ח לחודש כסכום שאינו נדרש לראיה, ולא כולל רכיב המדור והוצאות חינוך ורפואה (עמ"ש (מחוזי מרכז) 65692-11-19 ס. נ' ס. (22.09.2020)).
יצוין, על אף שאין זה המקרה כאן, כי במקרה שבו קטין מתגורר בשני בתים הוערכו צרכיו בסך של 2,250 ש"ח לחודש, לכל הפחות (רמ"ש 59188-10-18 י.נ. נ' א.נ. (25.10.2018)) (ראו: תלה"מ (ת"א) 34496-10-18 ר' ח' נ' ר' ח' (16.01.2022), תלה"מ (נצ') 52191-08-21 ל.ד נ' א.ד (08.12.2021), ראו פסק דינו של בית הדין הרבני בנתניה תיק פד''ר- 1128743-7 https://www.dintora.org/article/1630) ), שהוזכר בעמ"ש 65692-11-19 ד. ס נ' ל. צ. ס (22.9.2020)).
לאחר ששקלתי את הטענות בהקשר זה, עיינתי במסמכים ובחנתי את הראיות שהוצגו ביחס להיקף הצרכים הנטענים, אני מעריכה את צרכיו של כל אחד מהקטינים בסך של 1,600 ש"ח לחודש, לא כולל מדור, הוצאות חינוך והוצאות רפואיות חריגות.
בהסתמך על המסקנה בענין מעבר המגורים ללא הסכמת האיש, ושעה ששכר הדירה גבוה ב-2,400 ש"ח מדמי השכירות בעיר --------(נספח 43 לתצהיר האישה), סבורני כי יש להתייחס לחלקם של הקטינים בדמי מדור על סך של 4,100 ש"ח, ובסה"כ 1,640 ש"ח (40%).
קביעה אחרת, המסתמכת על דמי השכירות הגבוהים יותר מעלות המגורים במקום המגורים המשותף האחרון, בנסיבות בהן לא היתה הסכמה למעבר תוביל לתוצאה שאינה סבירה, מידתית והוגנת כלפי האיש.
האישה לא צרפה אסמכתאות לעניין הוצאות אחזקת המדור, לכן אני מעריכה הוצאות אלו בסך של 2,000 ש"ח לחודש, מתוכם חלקם של הקטינים בסך של 800 ש"ח (40%).
לאור האמור, סך צרכי הקטינים, לרבות מדור ואחזקתו, ולמעט הוצאות חינוך והוצאות רפואיות חריגות, הוא סך כולל של 5,640 ש"ח.
האישה צרפה תלושי שכר (נספח 34 לתצהירה) לחודשים 08/2019-10/2019 מהם נלמד כי הכנסתה הממוצעת עמדה על סך של 16,500 ש"ח נטו לחודש (לאחר ניכויי חובה ופנסיה).
ביום 13.4.2021 האישה העידה כי התקבלה לעבודה חדשה (עמ' 21, ש' 1). האישה נשאלה מדוע לא צרפה תלושי שכר מעבודתה החדשה והשיבה "לא התבקשתי" (עמ' 21, ש' 4) וכשנשאלה האם היא יכולה לצרף תלושים עדכניים, השיבה: "אם בית המשפט יורה לי" (עמ' 21, ש' 6). ביום 23.6.2020 נחתם צו המורה לחברת ----------- להמציא לאיש העתק מהסכם העבודה עם האישה או הסכם העסקה, לרבות תלושי שכר החל מיום 1.1.2099 ועד 06/2020 כולל. ביום 22.9.2020 הורה בית המשפט על הגשת תצהירים, וכן הרצאת פרטים מעודכנת, דו"חות הכנסה ותלושי שכר, תדפיסי חשבון בנק ותדפיסי כרטיס אשראי מעודכנים עבור תקופה של 12 חודשים הקודמים לשמיעת הראיות. ראיות נשמעו ביום 13.4.2021.
האישה לא צרפה תלושי שכר מעודכנים ואלו שצורפו חלקיים (תקופה בת 3 חודשים בשנת 2019). לאור האמור, אני סבורה כי הכנסתה של האישה גבוהה מהנטען על ידה, ואני מעריכה את הכנסתה מעיסוקה כ-----שכירה בסך של כ- 19,500 ש"ח נטו לחודש.
על שם האישה רשומות הזכויות בדירה ב--------. הדירה מושכרת (סעיף 154 לתצהיר האישה).
לדברי האישה, דמי השכירות מכסים את הוצאות ההלוואה המובטחת במשכנתא. לדברי האיש, דמי השכירות המופקדים לחשבון ----372 בבנק ---------- על שם האישה הם בסך של 3,800 ש"ח לחודש (נספח 42 לתצהיר האיש).
האישה לא פרטה את גובה דמי השכירות. האיש צרף העתק דפי חשבון על שם האישה מהם נלמד לכאורה כי החזר ההלוואה המובטחת במשכנתא הוא בסך של כ-3,060 ש"ח בחודש במעוגל (נספח 40 לתצהיר האיש). לאור האמור, אני מעריכה את דמי השכירות עבור הדירה ב------כהכנסה נוספת של האישה על סך של 3,800 ש"ח (החזר ההלוואה המובטחת במשכנתא ילקח בחשבון במסגרת הוצאותיה של האישה).
לאור מסקנתי אשר לתקבולים מ----------- יש להוסיף להכנסתה של האישה מחצית הסכום המוערך לחודש בהתבסס על הנתונים שלפניי (נספח 41 לתצהיר האישה) בסך של 2,645 ש"ח לחודש.
לטענת האיש, האישה מסתירה הכנסה נוספת בסך של 9,000 ש"ח לחודש מעסק שבבעלותה בשם "----------" (סעיף 245 לסיכומי האיש, נספח 3 לתצהיר האיש). האיש לא הוכיח כי לאישה הכנסה נוספת מעסק שלכאורה בבעלותה. המסמכים שצורפו בהתייחס לעסק לכאורה, לרבות אתר אינטרנט, כרטיסי ביקור, הצעות מחיר ללקוח, פתיחת חשבון, פרוטוקול אסיפת דירקטוריון, הסכם ייעוץ ושיווק וייפוי כוח, מתייחסים לתקופה שבין השנים 2009-2017, ולא הוכח כי העסק קיים כיום. לאור האמור, טענת האיש בענין הכנסה נוספת של האישה - נדחית.
לאור האמור, אני מעריכה את הכנסותיה של האישה בסך של 25,900 ש"ח נטו לחודש במעוגל.
הוצאות האישה - לטענת האישה היא נטלה שתי הלוואות: האחת, בסך של 40,000 ש"ח עבור שיפוץ בית המגורים ב-------, שהחזרה החודשי עומד על סך של 550 ש"ח לחודש ויתרתה 14,500 ש"ח ( סעיף 155 לתצהיר האישה); השניה, בסך של 80,000 ש"ח לטובת רכישת רכב --------, שהחזרה החודשי עומד על סך של 1,500 ש"ח ויתרתה 32,000 ש"ח. כאמור, האישה נטלה הלוואה מובטחת במשכנתא עבור הדירה ב------שהחזרה החודשי, ככל הנראה, עומד על סך של כ-3,060 ש"ח לחודש. לאור האמור, לאישה הוצאות בגין החזר הלוואות בסך של 5,110 ש"ח לחודש. האישה שוכרת דירה ב--------בדמי שכירות בסך של 6,500 ש"ח לחודש (נספח 39ב' לתצהיר האישה) וכן היא נושאת בהוצאות אחזקת מדור.
לטענת האישה, לאיש הכנסות נוספות מהעסק ומהשכרת יחידות דיור בבית המגורים. לטענת האיש, אין לו הכנסה מהעסק (נספח 22 לתצהיר האיש) והוא לא מקבל דמי שכירות.
לעניין הכנסות העסק - האישה צרפה "הסכם הצטרפות להסדר ----------" בין ------- לבין האיש כצרכן מיום 8.5.2012 (נספח 30 לתצהיר האישה). תקופת ההסכם ל-20 שנים. בהסכם נקבע כי "התמורה בגין ההסדר ומילוי התחייבויות הצרכן לפי הסכם זה תחושב על פי אמות המידה, לרבות, אמת מידה 173 ולוחות התעריפים שיצורפו לה, ועל בסיס קריאה בפועל של מונה הייצור" (סעיף 6 להסכם).
האישה צרפה תדפיס תנועות ח-ן מספר ---727 על שם האיש ליום 30.8.2019, 31.10.2019, 31.12.2019, 31.3.2020, 31.5.2020 (נספח 41 לתצהיר האישה) בו ניתן ללמוד על הכנסות מ----------: 18,132.30 ש"ח, 8,874.17 ש"ח, 7,224.29 ש"ח, 5,491.43 ש"ח, 7,893.67 ש"ח. האיש צרף דו"חות מס לשנים 2018-2019 (נספח 22 לתצהיר האיש), שאינם חתומים, מהם ניתן ללמוד כי אין הכנסות מהעסק. לדברי האיש, מדובר בכספים שמועברים לחשבון העסק שהם תקבולים ולא הכנסות, מאחר שמהם מקוזזים הוצאות של העסק.
לא הוצגו ראיות לכך שקיימות הוצאות לעסק וכי הוצאותיו הוכרו וקוזזו. בנוסף, ההתקשרות היא במישרין עם האיש ועל כן יש קושי לקבל את הטענה בדבר הקיזוז הנטען.
אוסיף, כי על מנת לקבל את הטענה בדבר קיזוז התקבולים כנגד הוצאות מצופה היה שיפורטו ויתועדו ההוצאות הנטענות ותוצג הלימה בין הסכומים.
בתקופה של תשעה חודשים (08/2019-05/2020), התקבולים מ------------היו בממוצע בסך של 5,290 ש"ח לחודש. לאור האמור, לאיש הכנסה נוספת בסך של 2,645 ש"ח בגין התקבולים מ---------. לא הוכח כי לאיש הכנסות נוספות, מלבד תקבולי ----------, בגין העסק.
לעניין הטענה על הכנסות דמי השכירות מבית המגורים - לטענת האישה, לאיש הכנסות נוספות מהשכרת יחידת הדיור בבית המגורים בסך של 9,000 ש"ח לחודש. לטענתה, האיש חילק את בית המגורים ל-3 יחידות דיור המושכרות בסך של 3,000 ש"ח לחודש. האישה צרפה דוח חקירה מיום 21.9.2020 (נספח 4 לתצהיר האישה). האיש מכחיש הטענה. לטענתו, הדייר ת' מסר מידע כוזב וחזר בו, ולא ניתנה לו זכות להשכיר חלק מבית המגורים.
לדבריו, חוזה השכירות עם הדיירת גב' ש' הסתיים ב- 11/2019. לטענתו, האישה מבססת את הנחותיה לגבי הכנסתו משכירות על עדויות כוזבות. לטענת האיש, החוקרים פעלו באופן לא חוקי.
כאמור, טענות האישה בענין הכנסות האיש מדמי שכירות שנגבים בגין השכרת יחידות דיור בבית המגורים לא הוכחו. לא עלה בידיה להציג ראיה שניתן להסתמך עליה בדבר השכרת דירת המגורים ושיעור הסכומים הנטענים (ראו הדיון בסעיף "השכרת בית המגורים" בתלה"מ 62602-05-20).
הוצאות האיש - לטענתו, הוצאותיו בסך של כ- 15,250 ש"ח: החזר הלוואה מובטחת במשכנתא על סך של 6,200 ש"ח; ארנונה בסך 900 ש"ח לחודש; מזונות בסך 3,200 ש"ח; מחציות עבור גני ילדים ומחנות קיץ בסך 850 ש"ח לחודש; הוצאות מחייה בסך 4000 ש"ח.
לטענת האיש, הוא משך את החיסכון הפנסיוני בסך של 46,196 ש"ח וקרן ההשתלמות בסך של 64,839 ש"ח לכיסוי החובות החודשיים (נספח 36 לתצהיר האיש).
האיש צרף פירוט לגבי שלוש הלוואות בחשבון מספר ----402 שלפי יתרתן והחזרן החודשי ניתן ללמוד שפירעונן הסתיים (נספח 83 לתצהיר האיש).
האיש צרף אסמכתאות לאחזקת מדור מהן ניתן ללמוד על הוצאות חשמל בסך של כ- 400 ש"ח בממוצע לחודש במעוגל; הוצאות מים וביוב בסך של כ-200 ש"ח בממוצע לחודש במעוגל; הוצאות ארנונה בסך של כ-900 ש"ח לחודש (נספח 85 לתצהיר האיש). לאור האמור, לאיש הוצאות בגין החזר ההלוואה המובטחת במשכנתא בסך של כ-6,200 ש"ח לחודש והוצאות אחזקת מדור בסך של 1,500 ש"ח בממוצע לחודש. לטענת האישה, האיש מתגורר בקומה העליונה בבית המגורים ובכך חוסך הוצאות מדור.
סיכום
תלה"מ 38145-01-20 - התביעה הרכושית בעניין העסק שהגישה האישה - מתקבלת;
תלה"מ 62602-05-20 - התביעה הרכושית בעניין בית המגורים ב----- שהגישה האישה - מתקבלת;
תלה"מ 67194-06-20 - התביעה הרכושית בעניין הדירה ב------שהגיש האיש - נדחית; התביעה לאיזון משאבים- מתקבלת;
תלה"מ 41618-09 - התביעה לפיצוי בגין עגמת נפש שהגיש האיש - נדחית;
תלה"מ 20344-02-20 - התביעה למשמורת ולזמני שהות שהגיש האיש - מתקבלת באופן חלקי;
תלה"מ 38066-01-20 - תביעת המזונות שהגישה האישה – מתקבלת באופן חלקי;
נוכח תוצאת פסק הדין, לאחר שבחנתי את ההצדקה לניהול ההליכים, את הקביעות ביחס למחלוקות והגורם שדרש בירורן, ולאחר שנתתי דעתי להתנהלות הצדדים לאורך ההליך, אני מורה כי האיש ישלם לאישה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 55,000 ש"ח , שישולמו תוך 30 ימים מהיום.
זכות ערעור כחוק.
המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ותסגור התיק. המזכירות תמציא את פסק הדין בתובענה בעניין קטין בלבד לעו"ס לסדרי דין. במידת הצורך, ככל ונדרשות הוראות למומחה בהתאם לפסק הדין בתלה"מ 38145-01-20 ובתלה"מ 67194-06-20 הן יינתנו בהחלטה נפרדת, בהתאם לנדרש.
אני מתירה את פרסום פסק הדין בהשמטת פרטים מזהים.
ניתן היום, ב' אייר תשפ"ב, 03 מאי 2022, בהעדר הצדדים.