ביהמ"ש לענייני משפחה בקריות, שופטת גילה ספרא ברנע: החלטה בעניין סמכות עניינית ש בבקשת יורש לכאורה להורות למועצת הלול להעניק לו סובסידיה (ת"ע 38150-02-21)

בית משפט לענייני משפחה בקריות
		ח' אדר א' תשפ"ב, 09 פברואר 2022
ת"ע 38150-02-21 פ' נ' האפוטרופוס הכללי מחוז חיפה והצפון ואח'

בקשה מס' 13

בפני	כבוד השופטת גילה ספרא-ברנע
מבקש		י.פ. ע"י ב"כ עוה"ד אלי א. עבוד
נגד
משיבים		נ.פ. ע"י ב"כ עוה"ד 1. מאיר אלוני ע.פ. ח.פ. מ.פ. המועצה לענף הלול ע"י ב"כ עוה"ד 5. יהודה רווה מדינת ישראל משרד החקלאות ופיתוח הכפר ע"י ב"כ עוה"ד מפרקליטות מחוז חיפה (אזרחי) האפוטרופוס הכללי מחוז חיפה והצפון
בעניין עזבון המנוחה			ש.פ. ז"ל

החלטה

1. בתיק זה, כידוע, הוסכם ביום 7/7/21 כי המבקש יגדל באופן זמני עופות ויפעיל את הלול למשך שנתיים, בתנאי הפקדה בקופת בית המשפט של חלקם של הנתבעים, נ. וח. בסך 1,700 ₪ לכל אחד עד להכרעה בבקשה לביטול צו ירושה וקיום צוואה. כן נקבעו מועדים, פיצויים על אי עמידה בהסכם וערבויות הנתבעים ע. ומ. להתחייבות המבקש. כניסת ההסכם לתוקף התעכבה, אך לבסוף ביום 4/10/21 הודיע המבקש כי הוא החל בגידול, וביום 27/12/21 הופקד בבית המשפט סכום אחד של 3,400 ₪, והמבקש קיבל שוברים נוספים.

2. הבקשה שלפניי הינה בקשתו של המבקש למתן הוראות למשרד החקלאות באמצעות מועצת הלול לשלם לו סובסידיה לפי חוק הגליל, תשמ"ח-1988 ('חוק הגליל').

3. ניתנה זכות תגובה לכל הנוגעים בדבר, ותשובת המבקש לתגובה האחרונה נמצאה רק כעת, מאחר והוגשה כ"אחר". המסמך נוייד על ידי לבקשה שבכותרת.

4. התביעה מושא התיק שבכותרת הינה תביעה לביטול צו ירושה, שניתן ביום 12/9/18. לפי צו הירושה היורשים של עזבון המנוחה הינם ילדיה, הנתבעים מס' 1 עד 4, ---.

5. זכויותיו הנטענות של המבקש הינן מכח צוואה מיום 27/10/08, לפיה הינו יורש יחיד, אולם עד היום לא הגיש בקשה למתן צו קיום צוואה. ניתנו מספר החלטות בעניין, ותלויה ועומדת בקשה למחיקת התביעה מחוסר מעש.

6. עם הגשת הבקשה העליתי ביוזמתי את שאלת הסמכות העניינית של בית המשפט לענייני משפחה לחייב את המשיבים מס' 5 ו-6 לשלם למבקש סובסידיה, ולאחר מיצוי זכות התגובה אני מוצאת לנכון לדחות את הבקשה מחוסר סמכות עניינית של בית משפט זה.

7. בהחלטתי לא אדון בהרחבה בשיקולים לדחות לגופה את בקשת המבקש למתן סובסידיה לפי חוק הגליל, אך ככל שהטעמים תלויים בתיק זה, הרי שבקשת המבקש נדחתה בהינתן כי חלפה יותר משנה מפטירת המנוחה, בעלת המיכסה לגידול עופות, וכי המבקש לא הוכרז כיורש. כאמור לעיל צו הירושה מיום 12/9/18 הינו מושא הבקשה, אך זו טרם הוכרעה. היורשים לפי צו הירושה הינם המשיבים מס' 1 עד 4. המבקש הציג צוואה לפיה הוא היורש היחיד, אולם בקשה לקיום צוואה זו אינה מונחת בפני בית המשפט (נראה כי נמחקה ברשם הירושה עוד בחודש נובמבר 2021), וממילא המשיבים העלו את טענותיהם כנגד צוואה זו בתגובתם לבקשה לביטול צו הירושה.

8. בקשת המבקש לפיה המשיבים 5 ו-6 יחרגו מהוראות החוק והנוהל חסרת בסיס, והתיק שבנדון אינו מקים למבקש עילה לקבלת ההטבה ולו לכאורה.

9. ההערות בסעיפים דלעיל הינן לכאורה ומעבר לצורך, שכן אני דוחה את הבקשה לקבוע כי הסמכות לדון בבקשה נתונה לבית משפט זה מכח סמכותו הנגררת של בית המשפט לפי סעיף 76 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984:

"הובא ענין כדין לפני בית משפט והתעוררה בו דרך אגב שאלה שהכרעתה דרושה לבירור הענין, רשאי בית המשפט להכריע בה לצורך אותו ענין אף אם הענין שבשאלה הוא בסמכותו הייחודית של בית משפט אחר או של בית דין אחר".

10. ההכרעה הנדרשת בשאלת זכאות התובע לסובסידיה לפי חוק הגליל אינה נגררת לכל הכרעה, הנדרשת בתיק זה, שאלת הכרזת יורשי המנוחה, לפי דין או לפי הצוואה. ההיפך הוא הנכון. להכרעת בית המשפט בפסק הדין כאן תהיה השפעה על זכאות התובע להטבה לפי חוק הגליל, אך המבוקש בעתירה שבבקשה זו הינה תקיפה ישירה של מעשה מנהלי, הפעלת שיקול דעת הרשות במסגרת החקיקה הרלוונטית, במסווה של תקיפה עקיפה.

11. דרך המלך לתקיפת החלטת מועצת הלול ומשרד החקלאות נקבע בחוק הגליל עצמו, סעיף 2ב(ב):

"על החלטת המנהל לפי סעיף זה ניתן לערער לפני בית המשפט המחוזי בתוך 45 ימים מיום שנמסרה החלטת המנהל לבעל מכסה או לבעל משק לול לייצור פטימים; אין בהגשת הערעור לפי סעיף קטן זה כדי לעכב את ביצוע החלטת המנהל".

12. גם סעיף 40(1א) לחוק בתי המשפט וחוק בתי משפט לענינים מינהליים, תש"ס-2000 מפנה את הטוען נגד "החלטה של רשות" אל בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים:

""ענינים מינהליים" - ענינים הנוגעים לסכסוכים שבין אדם לרשות;

"רשות" - רשות מרשויות המדינה, רשות מקומית, וכן גופים ואנשים אחרים הממלאים תפקידים ציבוריים על פי דין;

"החלטה של רשות" - החלטה של רשות במילוי תפקיד ציבורי על פי דין, לרבות העדר החלטה וכן מעשה או מחדל"

13. אמת המידה לאבחנה בין סמכות בית המשפט לענייני משפחה לבתי המשפט הרגילים, תוארה כמבחן הדומיננטיות. בע"א 1662/99 חיים נ' חיים, פ"ד נו(6) 295, 308 (2002) נכתב:

"סיווגו של עניין כמצוי בסמכות בית משפט רגיל או בית משפט לענייני משפחה לעיתים אינו קל. עניינים שאינם נוגעים למעמד אישי במובהק, משלבים בתוכם, על פי רוב, יסודות של מחלוקת אזרחית ושל סכסוך משפחתי אלה באלה. נדרש, אפוא, להכריע מה מביניהם הוא היסוד הדומיננטי, ובהתאם לקביעה זו ישוייך ענין לערכאה זו או האחרת... מלאכת הסיווג האמורה מצריכה, על פי טיבה, בירור נתונים עובדתיים בעלי אופי אובייקטיבי וסובייקטיבי..." [ההדגשה במקור, ג.ס.ב].

14. הכלל הינו ריכוז שיקול הדעת המנהלי אצל הרשויות המנהליות המקצועיות, ועל כן נדרשת הבחנה ברורה בשאלה האמיתית שמובאת להכרעה, אף בהתעלם ממבחן הסעד, שמקנה לכאורה סמכות לערכאה האזרחית:

"נסתפק בכך שהמחוקק בחר ערכאות מיוחדות, בעלות מומחיות מיוחדת וסדרי דין מיוחדים, לדון בעניינים מעין אלה. הכרעה זו, שהגיונה בצידה, תרוּקן מתוכן אם תתקבל עמדת המבקשות. אם ייצמד בית המשפט למבחן הסעד כנתון הקובע את הסמכות העניינית באופן מוחלט, התוצאה תהיה כי בכל סוגיה וסוגיה ניתן יהיה לעקוף את הסמכות העניינית של בית המשפט המינהלי או של בית המשפט הגבוה לצדק, בכך שיוצמד "תג מחיר" ל"עתירה" שתוגש. העלאת הטענה שנגרם נזק כספי כתוצאה מהפרה הנטענת, ותביעת סעד כספי, יגרמו לכך ששאלות מובהקות של מדיניות הממשלה, למשל, יידונו בפני בתי המשפט האזרחיים. לא לכך התכוון המחוקק" (רע"א 88/17 רימונה בדרה גולן נ' ראש עיריית תל אביב רון חולדאי, 9.5.2018).

15. כך הדבר גם בחלוקה בין תקיפה עקיפה של המעשה המנהלי, כנגררת לסכסוך המשפחה לבין תקיפה ישירה במסווה של ניסוח כתבי טענות (ראו אימרת אגב ברע"א 7987/10 מדינת ישראל-משרד החינוך נ' עמותת מוסדות "חזון ישעיה", 28.4.2011).

16. עניין דומה נדון לפני כב' השופטת פנינה לוקיץ' בבית משפט השלום כאן, וכך נקבע בת"א (קריות) 62319-03-19 ליאון מישל זרקא נ' מדינת ישראל, 25.8.2019:

"אני מוצא[ת] כי בענייננו מהות הסכסוך בין הצדדים ומרכז הכובד של ההליך הינן טענות התובע הנוגעות להפעלת סמכותה של הנתבעת בעניין הפסקת הסובסידיה. התובע בתביעה מנסה להסוות ב"הסוואה כפולה" את עילתו שהינה תקיפת החלטת המנהל בעניינו. כאמור, אין מדובר בתביעה להשבה של כספים שנגבו שלא כדין, אלא תביעה הדורשת כי תוכר זכותו לקבלת הטבה מכוח חוק הגליל, ולצורך זה מבקש התובע כי בית המשפט יקבע כי החלטת המנהל בעניינו ניתנה שלא כדין.

העילה לתקיפה החלטת המנהל הינה עילה המצויה כל כולה בתחום המינהלי, דהיינו התובע מבקש לתקוף את שיקול דעת המנהל בהחלטה, ובעיקר את שלילת זכותו הקבועה בחוק הגליל (כך לטענתו) לטעון כנגד מתן ההחלטה, לפני שזו ניתנה.

אני סבורה כי לצורך בירור טענות אלו, בדיוק, קבע החוק מנגנון ערעור על החלטת המנהל, ובכל מקרה, גם באם התובע טוען לאי התקיימות תנאי מוקדם למתן החלטת המנהל (אי מתן זכות טיעון) מדובר בהליך מינהלי מובהק התוקף, תקיפה ישירה, את ההליך המנהלי, ולפיכך אין סמכות עניינית לבית משפט זה לדון בו".

17. הדברים סוכמו בהרחבה בע"א 4291/17 עו"ד מוטי אלפריח נ' עיריית חיפה, אשר להלן יצוטטו רק חלקים ממנו:

"נוכח ייחודו וחריגותו של הליך התקיפה העקיפה, המאפשר כאמור לבית המשפט לדון בענין שברגיל אינו בגדר סמכותו העניינית, המחוקק סייג את הסמכות הנגררת בשני סייגים עיקריים: ראשית, כי תנאי לקיום ביקורת עקיפה שההכרעה בשאלה מושא הביקורת העקיפה "דרושה לבירור הענין" שבגדר סמכותו של בית המשפט, היינו שמדובר בשאלה אינצידנטלית לשאלה העיקרית מושא ההליך; ושנית, שההכרעה במסגרת ביקורת עקיפה כוחה יפה רק "לצורך אותו ענין", והיא אינה בגדר הכרעה כללית באשר לתוקפו של מעשה המינהל שנבחן, ואינה מהווה מעשה בית דין אף בין אותם צדדים בהליך אחר. מצב אופייני עיקרי של תנאי האינצידנטליות הוא כאשר שאלת חוקיות המעשה המינהלי מתעוררת כטענת הגנה במסגרת הליך ששאלת חוקיות המעשה המינהלי אינה תכליתו ועיקרו" (סעיף 11 לפסק הדין, ההדגשה שלי, ג.ס.ב).

"בהכללה ניתן אפוא לומר, כי מקום בו מרכז הכובד של ההליך הוא ענין שבסמכות בית המשפט האזרחי או הפלילי, והתקיפה העקיפה מתייחסת לשאלה משנית העולה באופן אינצידנטלי לסוגיה העיקרית, ושההכרעה בה דרושה לצורך ההכרעה בענין הנדון בפני בית המשפט, הנטייה היא לאפשר תקיפה עקיפה, בהעדר סיבה מיוחדת לשלול. יצוין כי המצב האופייני לתקיפה עקיפה הוא העלאת הטענה נגד האקט המינהלי כטענת הגנה. לעומת זאת, מקום שמהותו האמיתית של ההליך או מרכז הכובד שלו הוא בהכרעה בשאלת תוקפו וחוקיותו של אקט שלטוני, ובמיוחד כאשר מושא התקיפה הוא שיקול הדעת השלטוני לגופו, או כאשר מדובר בסוגיה שלטונית מורכבת או רגישה או בעלת השלכה רחבה, יש להימנע בדרך כלל מבירור הענין במסגרת תקיפה עקיפה (סעיף 15 לפסק הדין, ההדגשה שלי, ג.ס.ב).

18. כאמור בסעיפי המבוא, עניינה של התביעה שלפניי הכרזה על היורשים בעזבון המנוחה. החלטת המשיבות 5 ו-6 בעניין מתן סובסידיה למבקש, אינה משנית לסוגיה העיקרית, אף ההכרעה בה אינה דרושה לצורך ההכרעה בעניינים שלפניי.

19. אני דוחה את הבקשה לתת למשיבות 5 ו-6 הוראות לתת למבקש סובסידיה לגידול עופות, ומחייבת את המבקש לשלם למשיבות אלה, שנדרשו לתגובה, הוצאות משפט בסך 1,500 ₪ לכל אחת מהמשיבות 5 ו-6. בנסיבות בהן לא נדרשה תגובת המשיב מס' 1 וזה השאיר את ההחלטה לשיקול דעת בית המשפט, איני עושה צו להוצאותיו בבקשה.

20. ההחלטה תהיה ניתנת לפרסום לאחר השמטת פרטים מזהים.

המזכירות תדוור את ההחלטה לב"כ כל הצדדים, ותסגור את הבקשה שבכותרת.

ניתנה היום, ח' אדר א' תשפ"ב, 09 פברואר 2022, בהעדר הצדדים.

6 מתוך 6