טוען...

בפני

כב' השופטת עפרה גיא

תובעת/ נתבעת

פלונית

נגד

נתבע/תובע

פלוני
באמצעות בא כוחו- עו"ד שמעון אלון ואח'

פסק דין

בפניי שתי תביעות שהוגשו על ידי הצדדים, בני זוג לשעבר. האחת, תביעת האישה (להלן: "תובעת" ו/או "נתבעת" ו/או "האישה ו/או "האם") למדור הקטינים שעה שהסכם הגירושין שאושר על ידי ביום 06/09/2017 "שותק" לעניין המדור. תביעה שנייה, הוגשה על ידי האיש (להלן: "הנתבע" ו/או "התובע" ו/או "האיש" ו/או "האב") כתביעה כספית להשבת דמי מזונות בסך של 40,800 ₪ שלטענתו שולמו כדמי מזונות ביתר.

רקע ועובדות שאינן במחלוקת

  1. הצדדים נשאו כדת משה וישראל בשנת 1996 וכתוצאה מנישואיהם אלו נולדו להם ארבעה ילדים, תאומות בגירות, ילידות 1998 ותאומים קטינים, ילידי 2007.
  2. הצדדים התגוררו בעיר ....
  3. לאחר שיחסי הצדדים עלו על שרטון, נפרדו הצדדים וביום 06/09/2017 אושר על ידי הסכם הגירושין בין הצדדים.
  4. במסגרת הסכם הגירושין , הסכימו הצדדים בין היתר כדלקמן:
  5. דמי המזונות יחושבו כדלקמן:

מזונות הקטינים: סך של 3,400 ₪ לחודש (להלן: "דמי המזונות") עד הגיעם לגיל 18 ושליש הסכום עד הגיעם לגיל 21 ובעבור הבנות הבוגרות סך של 1,000 ₪ עד הגיען לגיל 21.

ב. דמי המזונות יהוונו ויועמדו על סך של 350,000 ₪.

  1. הצדדים יישאו בהוצאות רפואיות חריגות והאב מתחייב לשלם תשלומים נוספים במהלך השנה בסך של 2,000 ש"ח. האב מתחייב לשאת בסך של מחצית מעלות הכניסה ללימודים, לרבות ציוד, השאלת ספרים, תלבושת, רישום לבי"ס וכיו"ב.
  2. האב יאסוף הקטינים מבית האם בימים שני וחמישי בין השעות 16:00-21:00, סופי שבוע וחגים לסירוגין.
  3. דירת המגורים ברחוב ... בעיר... (להלן: "הדירה") תיוותר בידי האישה, כאשר האישה תרכוש את חלקו של האיש אגב גירושין.
  4. לצורך ביצוע המכר, הועמד שווי הדירה על סך של 1,550,000 ₪, כאשר האישה מתחייבת להעביר לאיש סך של 200,000 ₪, לאחר קיזוז סך של 350,000 ₪ בעבור היוון מזונות עתידיים ושוטפים של הילדים וקיזוז חלקו היחסי של האיש בחובות שנצברו עד תאריך אישור ההסכם בסך של 210,000 ₪ (מתוך סך של 420,000 ₪).
  5. האישה התחייבה בהסכם כי לא יהיו לה טענות לעניין תשלום מזונות הילדים וכי בכפוף למילוי הוראות ההסכם, אין לצדדים כל תביעה ו/או דרישה מטעמם ובמסגרת ההסכם גבשו כלל טענותיהם האחד כלפי השני ומוותרים על כל תביעה ו/או טענה ו/או דרישה זה כלפי זה.
  6. בשנת 2019 עזבה האישה את העיר עם הקטינים ועברה להתגורר בעיר ....
  7. על אף האמור בהסכם, הגישה האישה תביעה לאכיפת סנקציות נוכח טענתה לפיה האיש אינו

עומד בזמני השהות שנקבעו בין הצדדים על פי הסכם.

  1. בפסק הדין שניתן בתובענה דנן במסגרת תיק 38368-04-20 מיום 22/07/2020 נקבע שכל עוד האב אינו עובד, הוא יאסוף הקטינים בימי חמישי בין השעות 14:00-18:00 ובלבד שהקטינים יסיימו את לימודיהם במסגרת החינוכית, שאם לא כן, יאספם בתום המסגרת. כן נקבע שהאב לא יאסוף הקטינים בסופי שבוע כל עוד אינו עובד. בנוסף, נקבעה סנקציה כספית בגין כל הפרה של זמני השהות.
  2. בין לבין הגישו הצדדים תביעותיהם לעיל.

תביעת המזונות, תלה"מ 38403-04-20

  1. טענות התובעת
  2. הצדדים נשאו בשנת 1996 אולם במהלך חיי הנישואין ספגה עלבונות רבים ועל אף שהבליגה לרוב, הבעל נהג בה בהתעללות נפשית, כלכלית, מילולית ולבסוף גם פיזית.
  3. מסכת היסורים הסתיימה באירוע אלים שהתרחש בשנת 2017 לעיני הילדים שלאחריו החליטה לשים קץ לחיי הנישואין.
  4. ביום 06/09/2017 אושר נסכם הגירושין שנחתם בין הצדדים.
  5. בשנת 2019 עברה להתגורר בעיר ... ובבחינת "בריחה מהעבר" הלא נעים שחוותה בעיר מגוריה.
  6. בהסכם הגירושין דמי המזונות הוונו במצב דברים בו האישה נאלצה לשלם לאיש תמורת "שחרורה מהשבי", אולם רכיב דמי המדור לא אוזכר כלל.
  7. בעבר חיו הצדדים בדירת 5 חדרים סבירה ב..., כאשר האישה רכשה דירה אחרת במקומה.
  8. חובת האב לשלם על פי ההלכה והחוק ולנתבע כושר השתכרות המאפשר לו לעשות כן.
  9. הוצאות המדור ואחזקתו הוערכו בסך של כ- 4,305 ₪ ועל האיש לשאת בסך של 40% מהן ובסך כולל של 1,722 ₪.
  10. בתצהירה מיום 17/02/2022 הוסיפה האישה כי על אף שהצדדים אשרו את הסכם הגירושין בשנת 2017, בפועל לא התגרשו הצדדים ורק לאחר שעברה אירוע אלים נוסף בשנת 2019, עליו הוגשה תלונה במשטרת ישראל והנתבע הורחק, הסכים לבסוף ליתן לה גט.
  11. לטענתה, הנתבע סרב תחילה להתגרש ממנה בתואנה שמבקש שלום בית, שב ב- 2018 להתגורר עמה, אך פניו לא היו לשלום לאחר ששתל לה מכשיר האזנה בסלון הבית והמשיך לנהוג באלימות פיזית ומילולית.
  12. ממועד החתימה על הסכם הגירושין ממשיך הנתבע להתעמר בה ולפגוע בשמה הטוב לרבות בדרך של הגשת תלונות שקריות בעניינה לשכת עורכי הדין והפצת שקרים בין מכריה וחבריה.
  13. בסיכומיה הוסיפה וטענה כי שעה שהסכם הגירושין אינו נותן ביטוי לרכיב המדור, יש לתקן זאת ולהוסיפו, שכן לא היתה גמירות דעת בנוגע לרכיב זה.
  14. עוד הוסיפה בסיכומיה כי היתה אנוסה לפעול כפי שפעלה ולא התעקשה להוסיף את רכיב המדור החסר, אולם אין זה אומר שכעת אינה זכאית לדרוש את שמגיע לה ולילדיה.
  15. בנסיבות אלו, טענה כי יש להוסיף רכיב המדור ולקבל תביעתה.
  16. טענות הנתבע
  17. המדובר בתביעה שהוגשה בחוסר תום לב תוך ניצול הליכי משפט ולאחר שהנתבע הגיש תלונה על התובעת לוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין.
  18. התובעת, עורכת דין במקצועה, היא שניסחה הוראות ההסכם ובעת עריכתו לא היו לו הכוחות הנפשיים לשכור שירותים משפטיים. על אף האמור, נרשם בהסכם כי הוא כולל ונערך בו איזון כולל של כלל רכוש הצדדים והוא ממצה את כלל טענותיהם האחד כנגד השני.
  19. אף לשיטת התובעת, ההסכם הסדיר את כל המחלוקות בין הצדדים, לרבות המדור, שכן הדרישה למדור באה לעולם רק כשלוש שנים לאחר חתימה על ההסכם.
  20. לצערו של התובע, הוא פוטר מעבודתו ולאחר שנטל ייצוג משפטי על מנת למצות זכויותיו הסוציאליות, יצא הגורל והתובעת שעבדה כעו"ד במשרד בא כח מעסיקתו לשעבר פעלה כנגדו בצורה אישית ובניגוד לכללי האתיקה של לשכת עורכי הדין ולכן הגיש כנגדה תלונה שלאחריה, הגישה תובענה זו.
  21. התובעת הגישה תביעה עצמאית בשם הקטינים מבלי שהוכיחה ולו התנאים המינימאליים שנקבעו לכך בפסיקה.
  22. כך גם רכישת הדירה החדשה על ידי התובעת אינה מהווה שינוי נסיבות, שכן רכישתה והצורך בה היו ידועים לתובעת בעת חתימתה על ההסכם. התובעת ידעה מה הסכומים שברשותה ועל אף האמור, בחרה לרכוש דירת חמישה חדרים במקום הכי יוקרתי בעיר אשקלון.
  23. בתצהירו הוסיף וטען כי שהסכם הגירושין נכנס לתוקפו בחודש פברואר 2019 ולאחר ששלום הבית נכנס לתוקף בחודש פברואר 2019. הצדדים התגרשו ביום 04/02/2019.
  24. בהתאם להוראות ההסכם, סוכם כי יישא במזונות הקטינים בסך של 3,400 ₪ עד להגיעם לגיל 18 בצירוף שליש עד הגיעם לגיל 21, עוד הוסכם שישלם עד הגיע הבנות הבוגרות לגיל 21 ישלם 1,000 ₪.
  25. סך הכל עומד חובו עבור כלל מזונות ילדיו על סך של 309,200 ₪ כאשר בפועל, קבלה התובעת סך של 350,000 ₪. משכך ושעה ששילם ביתר, על התובעת להשיב לו סך של 40,800 ₪.
  26. התובעת שלחה לו מכתב דרישה ביום 05/08/20220 על סך של 10,094 ₪ עבור מחציות להוצאות הקטינים, דרישה שנדחתה על ידו, שכן שילם המזונות ביתר. במצב דברים זה, פתחה כנגדו הליכי הוצאה לפועל.
  27. בסיכומיו ביחס לתביעת המדור הוסיף וטען כי דין התביעה להידחות. התובעת היא שקבלה מלוא שווי הדירה, ריהוט והרכב המשפחתי וזאת כאשר טענה שההסכם נכפה עליה.
  28. בעת עריכת ההסכם בחן בית משפט צרכי הקטינים. המזונות שנפסקו עומדים על סך של 1,700 ₪ לכל אחד מן הקטינים ודי באמור בכדי לקבוע שלא קופחו צרכיהם בהסכם. בנוסף, התובעת מקבלת מלוא קצבאות הילדים והנתבע אף נושא בתשלום מחציות הילדים בנוסף לדמי חגים בסך של 2,000 ₪ לשנה.
  29. התובעת בחרה לגור במדור מפואר. לפני הגירושין התגוררו הצדדים עם ארבעת ילדיהם הדירה בת 4.5 חדרים וכיום היא מתגוררת עם שני ילדים בדירת חמישה חדרים.

התביעה הכספית להשבת סך של 40,800 ש"ח

טענות התובע

  1. התובע הגיש כאמור לעיל, תביעה להשבת סך של 40,800 ₪.
  2. בהסכם הגירושין נקבע כי יישא במזונות הקטינים בסך של 3,400 ₪ כאשר עד להגיעם לגיל 18 עומד הסכום על סך של 258,400 ₪. בצירוף שליש עד הגיעם לגיל 21, עומד יתרת הסכום על סך של 40,800 ₪. עוד הוסכם שישלם עד הגיע הבנות הבוגרות לגיל 21 ישלם 1,000 ₪ והואיל והבנות הגיעו לגיל 21 בדצמבר 2019, הרי שנדרש לשלם סך של 10,000 ₪ בלבד.
  3. הסכם הגירושין נכנס לתוקפו רק בחודש פברואר 2019 לאחר ששלום הבית לא צלח, כאשר ביום 04/02/2019 ניתן גט על ידי בית הדין וכך גם עולה מחקירת הנתבעת.
  4. סך הכל עומד חובו עבור כלל מזונות ילדיו על סך של 309,200 ₪ כאשר בפועל, קבלה התובעת סך של 350,000 ₪. משכך ושעה ששילם ביתר, על התובעת להשיב לו סך של 40,800 ₪ ששולמו על ידו ביתר.
  5. הוא סבר כי שילם מלוא חיוביו לנתבעת, שכן דרישתה נולדה לראשונה כשלוש שנים לאחר אישור ההסכם על ידי בית משפט וכ- 18 חודשים לאחר הגירושין.
  6. הנתבעת אף פתחה כנגדו תיק הוצאה לפועל בגין מחציות ותשלומי חגים משנת 2019 בסך של 6,631 ₪.

טענות הנתבעת

  1. המדובר בתביעת השתקה שנולדה רק לאחר שהתובע התבקש למלא חובותיו לילדיו על פי פסק הדין.
  2. התביעה נגועה בחוסר תום לב שכן התובע לא טען דבר במסגרת התביעה שהגישה כנגדו ומדובר בתביעה שנולדה רק לאחר שפנתה להליכי הוצאה לפועל. עוד הוסיפה שנקטה בהליכים אלו רק לאחר שכלו הקיצין לאחר שנסתה להסדיר חובו בכל דרך אחרת.
  3. נסיון שלום הבית היה חד צדדי ומצידה בלבד. התובע עזב הבית ביום 21/12/2018 עד ליום 01/08/2018. בדיון שנערך ביום 29/05/2018 סרב ליתן לה גט וביום 14/01/2019 קיבל צו הרחקה ממנה בגין אלימות.
  4. אין להשיב מזונות שנאכלו על ידי הקטינים.
  5. לסיכומיה צרפה הנתבעת טבלה ממנה עולה כי במועד אישור ההסכם סך המזונות במלואם עמד על סך של 387,000 ₪ ממנו קוזז בפועל סך של 350,000 ₪ ואף ממועד הגט המקורי ביום 29/05/2018, חובו של התובע עומד על סך של 347,800 ₪. התובע לא חלק על טבלה זו ואף לא הגיש כל בקשה לעשות כן.
  6. השבת מזונות תהא בלתי צודקת נוכח עיכוב הגט מצידו של התובע.

דיון והכרעה= תשלום מדור הקטינים

  1. אדרש תחילה לתביעת התובעת לתשלום מדור הקטינים. אין מחלוקת כי בין הצדדים נחתם הסכם גירושין אשר כלל בין היתר את מזונות הילדים הגם שלא כלל את מדורם. עוד נקבע בסעיף 33 להסכם כי מוסכם ביניהם שבכפוף למילוי הוראות ההסכם, גיבשו ביניהם סופית את כלל זכויותיהם וחובותיהם אחד כלפי השני והם מוותרים על כל תביעה ו/או טענה, האחד כלפי השני.
  2. אומנם בעדותה טענה האישה כי האיש לא מילא התחייבויותיו לפי ההסכם, עם זאת אין מחלוקת שחלקו הארי של הנתבע על פי ההסכם בוצע, שעה שמזונות הקטינים הוונו, הדירה נותרה לאישה לאחר קיזוז חלקו של האיש, המיטלטלין נותרו בדירה וכך גם הרכב המשותף.
  3. לא זו אף זו, בסעיף 25 להסכם נקבע כי האישה מתחייבת כי בהתקיים סעיפים 22-24 להסכם, דהיינו, הסעיפים המעבירים הדירה המשותפת לרשותה, לאחר היוון מזונות הילדים וקיזוז חלקו של הנתבע מהדירה ובקיזוז החובות המשותפים, אין לה עוד טענה בעניין תשלום מזונות הילדים.
  4. בנסיבות אלו, התרשמתי שהנתבע קיים חלקו שכן אין מחלוקת שהדירה הועברה לאישה אף על פי שהוערכה בשווי של כ- 1,500,000 ₪ על פי ההסכם, בסופו של יום לאחר תשלום של 200,000 ₪ בלבד לבעל. משכך, די בכך בכדי לדחות תביעתה של התובעת לפסיקת מדור, שעה שקיימת הסתמכות מצד הנתבע לכך שלא ייתבע עוד בנוגע למזונות הילדים, לרבות מדורם.
  5. כידוע, הסכם גירושין כולל הסכמות רחבות שאינן רק הסכמות לגבי מזונות ומדור. בהסכם דנן, אשר נערך על ידי הצדדים, בין היתר, רכשה התובעת את זכויותיו של הנתבע בדירה המשותפת ואוזן יתר רכושם של הצדדים.
  6. בנסיבות אלו, לא במהרה יתערב בית משפט בהסכם גירושין שאושר על ידו ולא ניתן לנתק את רכיב המדור שלא נקבע בהסכם, מכלל ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים.
  7. הסכם הגירושין נערך על ידי הצדדים בעצמם ובנסיבות הענין אף אם לא נכתב באופן מפורש, השתכנעתי כי כוונת הצדדים היתה לכלול גם את סוגיית המדור, שכן בסופו של יום, התובעת היא שנשארה להתגורר בדירה, לאחר שרכשה את חלקו של הנתבע בקיזוז מזונות הקטינים כפי שהוסכם בין הצדדים.
  8. התובעת טענה כי לא ערכה את ההסכם, אלא הסכומים בו הוכתבו לה על ידי הנתבע (ראו עמוד 7, שורות 28-29). עם זאת, הוכח די הצורך כי התובעת היא שרשמה את ההסכם על אף שהצהירה כי כל חלקה בהסכם היה בהקלדת הסכומים בלבד. ויודגש, התובעת, עורכת דין במקצועה, היא שהגישה את ההסכם לאישורו של בית המשפט. בנסיבות אלו ושעה שהתובעת עצמה הודתה כי הקלידה ההסכם, אף אם הסכומים בו הוכתבו לה לטענתה ואף אם טענה שנטלה את ההסכם מרשת האינטרנט, די בכך לקבוע כי מתקיים "הכלל כנגד המנסח". לפיכך, די בכך בכדי לקבוע שאף אם לא נרשם מפורשות, הרי שכוונת הצדדים במסגרת ההסכם היתה להסדיר את כלל צרכי הקטינים בהתאם לדין וברי כי דמי המזונות שנפסקו כוללים גם את סוגיית המדור. ניתן להניח כי זו היתה כוונת הצדדים, גם שעה שהאישה המשיכה להתגורר בבית עם הילדים לאחר רכישת חלקו של הנתבע בבית.
  9. התובעת הוסיפה וציינה כי חתמה על ההסכם לאחר שהופעלו עליה לחצים קשים מצד הנתבע ולאחר שעברה מסכת התעללות קשה מצד הנתבע אשר הובילה אותה להסכים לכל סכום שהוכתב לה על ידי הנתבע. אכן, התרשמתי שמערכת היחסים בין הצדדים לא היתה פשוטה או קלה וסמוך למועד עריכת הסכם הגירושין פנתה התובעת ל"טרם" לקבלת טיפול רפואי ראשוני לאחר שלטענתה בעט בה הנתבע. כך גם אין מחלוקת שכנגד הנתבע היו מספר תלונות מצד גורמי ג' במהלך החיים המשותפים.
  10. ברם, שעה שפרוטוקולי ההליכים או החלטות שניתנו בהם לא צורפו לתיק, לא ניתן לסתור את טענת הנתבע, לפיה מדובר בתלונות שווא שנסגרו ומדובר בגרסה מול גרסה ביחס לאלימות הצדדים, נוכח טענותיו בדבר אלימות האישה.
  11. עוד אוסיף כי הטענה בדבר איומים מצד הנתבע אינה מפורטת כלל בכתב התביעה. בעניין זה אציין כי מדובר בטענה שאינה מופיעה בכתב התביעה ואין די בטענה סתמית שאינה מפורטת, לפיה "נאלצה לשלם לאיש תמורת שחרורה מהשבי" (סעיף 15 לכתב התביעה). כמו כן, התובעת לא הגישה כל תביעה לביטולו של ההסכם ואין זו התביעה המונחת בפניי ולפיכך, לא מצאתי כל מקום להידרש לטענותיה בדבר פגמים בכריתת ההסכם.
  12. כך גם לא מצאתי כל הסבר מניח הדעת לכך שהתביעה הוגשה ביום 28/04/2020 כשלוש שנים לאחר עריכת ההסכם ויש בכך בכדי להצדיק את הסתמכותו של הנתבע על הסכם הגירושין ובמיוחד כאשר האישה רכשה את חלקו בדירת המגורים, נטלה את כל המיטלטלין בדירה וקבלה אף את הרכב המשותף.
  13. לתובעת לא היה כל הסבר מניח הדעת, מדוע התביעה הוגשה רק לאחר כשלוש שנים ולא מן הנמנע, שאכן כטענת האיש, מדובר בתביעה שהוגשה על רקע תלונתו כנגדה בלשכת עורכי הדין.
  14. אם כן, ברי כי אין כל הצדקה לקבוע מדור עבור הקטינים מהטעם שרכיב זה אינו מוצא ביטויו בהסכם הגירושין שנערך בין הצדדים, שעה שעסקינן בהסכם גירושין שנערך על ידי האישה וכולל רכישת הדירה על ידה לאחר קיזוז מלוא מזונות הילדים, קבלת כלל מטלטלי הצדדים, הרכב המשפחתי המשותף ועוד.
  15. בנסיבות אלו ובשים לב להוראות סעיף 25 (א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג- 1973, מצאתי מקום לקבוע כי אומד דעת הצדדים היה כי המונח "מזונות" בהסכם הגירושין שנערך על ידי התובעת יכלול גם את מדורם של הקטינים ואין לקבל טענת התובעת בסיכומיה כי לא היתה כל גמירות דעת בנוגע למדור וזו הפרשנות ההגיונית של ההסכם בנסיבות הקיימות. לתובעת לא היה כל הסבר מדוע נרשם בהסכם כי בחתימת הצדדים על ההסכם ממצים הם את כלל תביעותיהם ו/או דרישותיהם ו/או טענותיהם מכל סוג שהוא. ההסכם נועד להסדיר את כלל המחלוקת ובנסיבות אלו, אין כל הצדקה לקבוע מדור עבור הקטינים בטענה כי ההסכם "שותק" בנוגע למדור.
  16. בנסיבות אלו, די היה בכך בכדי לדחות תביעתה של התובעת. למעלה מן הצורך, אדרש לעמדת הפסיקה בגינה קיימת הצדקה לשינוי גובה המזונות.
  17. כידוע, פסק דין למזונות אינו אינו יוצר מחסום סופי מפני חידוש ההתדיינות וניתן לחזור לבית המשפט בכפוף להוכחת שינוי נסיבות מהותי, כאשר את המונח "שינוי נסיבות משמעותי", נהוג לפרש באופן דווקני (ראו לעניין זה למשל, בע"מ 3148/07 פלוני נ' פלוני).
  18. בהתייחס לשינוי הנסיבות נקבע בפסיקה כי שינוי נסיבות אינו עניין של מה בכך, אלא הכוונה לשינוי נסיבות מהותי היורד לשורשו של פסק דין קודם (ראו ע"א 363/81 פייגה נ' פייגה ואח', פ"ד לו (3) 187, 188).
  19. עוד נקבע בפסיקה כי ההשוואה ביחס לשינוי נסיבות הצדדים צריכה להיבחן ביחס לנסיבות שהיו קיימות בעת מתן פסק הדין הקודם (ראו ע"א 315/78 לוי נ' לוי, פ"ד לג (1), 22).
  20. בעניין הנדון התובעת כלל לא טענה לקיומה של עילה זו וכל תביעתה כאמור לעיל, התבססה על טענה אחת ולפיה, הסכם הגירושין אינו כולל את רכיב המדור ודי בכך בכדי לקבוע כי לא התרחש כל שינוי נסיבות. מעבר לאמור, התובעת לא פרטה כלל את בתביעתה את המצב העובדתי ששרר בעת עריכת פסק הדין הקודם ואף לא פרטה כלל את מצבם הכלכלי של הצדדים אז וכיום.
  21. זאת ועוד, אף אם אקבל עמדתה של התובעת לפיה בעבר התגוררו הצדדים בדירה סבירה באשדוד בת חמישה חדרים, הדירה אותה בחרה לרכוש מהנתבע, הרי שאין ברכישת דירה חדשה בת חמישה חדרים בכדי להוות שינוי נסיבות כלשהו המצדיק שינוי גובה המזונות וזאת אף מבלי להידרש לטענת הנתבע לפיה התובעת שדרגה דירתה לדירה גדולה יותר מזו שהיתה לצדדים.
  22. במצב דברים זה, ובהיעדר כל טענה או ראייה, לא מצאתי כי קיים שינוי נסיבות כלשהו, המצדיק שינוי גובה פני המזונות בדמות הוספת רכיב המדור.
  23. לא זו אף זו, אף אם אדרש לעילת התביעה העצמאית של הקטינים ועל אף שלא נטען דבר בעניין על ידי התובעת, הרי שגם דינה של טענה זו דחייה. בהתאם לפסיקה רשאי בית משפט לשנות את גובה המזונות מקום בו עסקינן בתביעה עצמאית של הקטינים. עם זאת, לא במהרה יעשה כן בית משפט ובעניין זה נקבע זה מכבר כי:

"כאשר מדובר על סכום מזונות שנקבע בהסכם בין ההורים, אין לשנות את המזונות כפי שנקבעו על נקלה אלא אך ורק במקרים בולטים. הסכם גירושין הוא בדרך כלל הסדר כולל של נקודות רבות שבמחלוקת ויש לבחון אותו כשלמות אחת; יש לנסות ולהקנות לו יציבות ואמינות כדי לטפח הסדרים מוסכמים בין בני זוג שנפלה ביניהן מחלוקת שאינה ניתנת ליישוב, אחרת לא יהיה ערך להסכם גירושין וכל הסכם יהיה רק בגדר שלב ביניים עד לפנייה חוזרת לבית משפט"

ראו ע"א 4515/92 שטיין נ' שטיין, פורסם ביום 13/06/1994 במאגרים המשפטיים.

נראה כי דברים אלו יפים אף בעניין הנדון ואין כל הצדקה לסטות מההסכם הכולל אליו הגיעו הצדדים

  1. בבג"ץ 4407/12 פלוני נ' ביה"ד הרבני הגדול, פורסם ביום 7.2.2013 נדונה סוגיית התביעה העצמאית של קטינים, על רקע הסכם גירושין כולל שערכו הצדדים. שם דובר בהסכם שנערך על ידי הצדדים ואושר על ידי בית הדין הרבני והשופט עמית נדרש לשינויים שחלו בעילת התביעה העצמאית במהלך השנים, תוך מעבר מ"המבחן הפרוצדורלי ל"מבחן המהותי", המקובל כיום.
  2. בהתאם למבחן המהותי נבחנת השאלה האם בית המשפט או בית הדין שאישר את ההסכם בחן את צרכי הקטין. עוד קבע השופט כי הבדיקה המהותית צריכה להתבצע בשני שלבים, כאשר בשלב הראשון יש לבחון האם התקיים דיון ענייני במזונות הקטינים. כאמור, בהיעדר אינדיקציה לסתור, נקודת המוצא היא שבית המשפט בחן גם את עניינם של הקטינים כאשר אישר את הסכם הגירושין. ... אם התמלאה דרישה זו, בכך מסתיים מסענו והתביעה תיבחן במסלול של תביעה לשינוי מזונות עקב שינוי נסיבות מהותי ובשלב השני, על בית משפט לבחון באם קופחו צרכי הקטין.
  3. בעניין הנדון, לא נטען דבר בנוגע לבחינת בית המשפט את צרכי הקטינים ובהיעדר כל ראיה או טענה בנדון, די בכך בכדי לדחות הטענה.
  4. אף אם אדרש לשלב השני ואקבע כי התובעת צלחה את המשוכה הראשונה, הרי שבמסגרת שלב זה, יש לבחון האם בפועל הקטינים אכן קופחו בסכום המזונות שנפסקו לזכותם בעת אישור הסכם הגירושין. במסגרת זו, על בית המשפט לבחון את גילו של הקטין, צרכי הקטין הבסיסיים, צרכיו המיוחדים והכנסות כל אחד מההורים. ככל שנמצא כי הקטין לא קופח במזונותיו, הרי שאין טעם "לפתוח" את ההסכם, אף אם לא נתמלאה הדרישה הראשונה של דיון ענייני במזונות הקטינים.
  5. בעניין הנדון על אף שטענת התובעת נסמכה בעיקרה על הטענה כי לא נפסק המדור והתובעת לא נדרשה כלל לעילת התביעה העצמאית, לא התרשמתי שצרכי הקטינים קופחו במידה כלשהי. צרכי הקטינים לא פורטו כלל וכלל בעת עריכת ההסכם בכתב התביעה שהוגש ואף לא צרכיהם נכון להיום ודי בכך בכדי למנוע כל הידרשות לסוגייה.
  6. מעבר לאמור, מזונות הקטינים על פי הסכם הגירושין הועמדו על סך כולל של 1,700 ₪ לכל אחד מהקטינים לחודש וזאת בצירוף תשלום מחציות בגין הוצאות רפואיות חריגות. עוד הוסכם כאמור כי האב ישלם לאם עבור הקטינים מענק חגים בסך כולל של 2,000 ₪ לשנה.
  7. אומנם, האישה טענה כי חלקם של הקטינים במדור עומד על סך של 1,722 ₪ נוכח תשלומי משכנתא על ידה בסך של 2,650 ₪ ולכן דמי המזונות עומדים על סך של 850 ₪ לכל קטין. עם זאת, האישה לא פרטה מה היה גובה המשכנתא בעת עריכת ההסכם. בנוסף ובשים לב לדמי החגים העומדים על כ- 83 ₪ לכל ילד ולקצבת הילדים אותה מקבלת האם, הרי שאף אם אקבל את מלוא גרסתה של האם, חלקו של האב במדור כל קטין עומד על כ- 530 ₪ ולא כטענת האם, שכן הוצאות אחזקת המדור הינן חלק מכלל מזונות הקטינים ולא כפי הנטען. סכום זה בצירוף קצבת הילדים ומענק החגים מהאב מעמיד על חלקו של האב במזונות שהוסכמו בין הצדדים , ללא המדור וככולל אחזקת מדור, על סך של כ- 1,400 ₪ וזאת אף מבלי להידרש לחלקה של האם במזונותיהם.
  8. המדובר בסכומים ברף המינימלי שנקבע בפסיקה עבור מזונות קטינים ואף מטעם זה מצאתי מקום לדחות הטענות.
  9. אם כן ובהתאם לחישוב כאמור בסעיף 52 לעיל, נראה כי אף אם לא נרשם במפורש, הרי שהצדדים לקחו בחשבון את מדורם של הקטינים בעת פסיקת המזונות נוכח סכומי המזונות עליהם הסכימו במסגרת ההסכם ביניהם.
  10. אשר על כן ומשלא קופחו צרכי הקטינים, איני מוצאת מקום להידרש למדורם ואין לי אלא להניח וכפי שציינתי לעיל כי בתחשיב המזונות במסגרת הסכם הגירושין לקחו הצדדים בחשבון אף את עניין המדור אף אם לא נרשם כאמור במפורש ואיני מוצאת כל נפקות לכך שלא נרשמה המילה "מדור" באופן מפורש בהסכם.
  11. סוף דבר

מכל המקובץ עולה כי דין תביעת התובעת למדור הקטינים להידחות וכך הינני מורה.

דיון והכרעה- התביעה הכספית

  1. האיש עתר כי אקבע זכאי להשבת סך של 40,800 ₪ בגין תשלומי מזונות ששילם ביתר עבור הקטינים. לטענתו חישוב מדויק של מזונות הקטינים מעמיד את מזונות הבנים הקטינים על סך כולל של 258,000 ₪ ובצירוף שליש לתקופת הצבא בסך של 40,800 ₪, יעמוד חלקם במזונות על סך כולל של 299,200 ₪ ואילו את מזונות הבנות העמיד על פי ההסכם על סך כולל של 10,000 ₪.

משכך, טען כי היה עליו לשלם בגין מזונות ילדיו על פי הסכם הגירושין, סך כולל של 309,200 ₪ כאשר בפועל נקבע בהסכם סך של 350,000 ₪ ולמעשה, שילם ביתר סך של 40,800 ₪ אותם עתר להשיב.

  1. מנגד, טענה האישה כי מדובר בתביעת השתקה שנולדה אך בעקבות תביעתה. עוד הוסיפה כי התובע הצהיר בעת אישור ההסכם בבית המשפט כי אישר את תוכן ההסכם וידע על מה חתם ומדובר בתביעה שהוגשה בשיהוי רב ללא כל הסבר סביר.
  2. אומר כבר עתה כי לא מצאתי כל הסבר מניח הדעת לשיהוי בו הוגשה התובענה. הסכם הגירושין אושר על ידי ביום 06/09/2017. אף אם אקבל את טענת האיש לפיה הגם שהסכם הגירושין אושר 06/09/2017, בפועל ההסכם נכנס לתוקפו ביום 04/02/2019, יום מתן הגט, לא מצאתי כל הסבר מניח הדעת לכך שתביעתו בנוגע לסכום שהוסכם בהסכם הוגשה למעלה משנה מאוחר יותר ודי בכך בכדי לדחות טענותיו.
  3. בנוסף, הצדדים חלוקים על מועד עזיבת האיש את הבית ומועד כניסת הסכם הגירושין לתוקפו. בעניין זה טענה האישה כי האיש עזב את הבית בפברואר 2018 למשך חצי שנה, כאשר לאחר מכן שב לבית ועיגן אותה. מנגד, התחמק האיש מלהשיב מתי עזב בפועל את הבית, אולם הודה כי אכן סרב ליתן לה גט כטענתה (ראו עמוד 19 לפרוטוקול, שורה 1) ואף הודה שלאחר חתימת הסכם הגירושין שכר דירה נפרדת, הגם שלא פרט המועדים בהם התגורר בשכירות טרם ששב לבית המגורים.
  4. בנסיבות אלו ונוכח התחמקותו של האיש ושעה שאין מחלוקת שלאחר חתימת הסכם הגירושין התגורר האיש בחלק מהתקופה מחוץ לבית, מצאתי מקום להעדיף את גרסת האישה לפיה מועד עריכת הסכם הגירושין הוא המועד הקובע לפרידת הצדדים, אף אם התגוררו תקופה קצרה לאחר מכן יחד. בכל מקרה, לא התרשמתי שלאחר עריכת ההסכם היה שיתוף כלכלי או כל שיתוף אחר בין הצדדים.

  1. מקובל עליי התחשיב אותו ערכה האישה בסיכומיה ולפיו, נכון ליום עריכת ההסכם סכום המזונות עמד על כ- 387,400 ₪ ובמועד עזיבתו של האיש את הבית, סכום המזונות עמד על כ- 362,000 ש"ח ואיני מוצאת כל רלוונטיות לעובדה ששב מאוחר יותר להתגורר בדירת הצדדים, שעה שהצדדים נפרדו ולא הוכח כל שיתוף ביניהם.
  2. משכך, לא מצאתי כל עילה להורות על השבת המזונות שעה שלא התרשמתי כי עסקינן במזונות ששולמו ביתר ומדובר על מזונות שהוסכמו בין הצדדים על פי הוראות ההסכם אותו הבינו שני הצדדים ואשר עולה על הסך ששולם בפועל בסך של 350,000 ₪.
  3. לא זו אף זו, אף אם היה מקום לקבל טענות האיש, לפיהן שולמו מזונות ביתר, הרי שבהתאם לפסיקה, מזונות שנאכלו, אין להשיבם. ראו לעניין זה ע"א 125/86 סימונוב נ' סימונוב (פורסם במאגרים משפטיים ביום 31/12/1986; בע"מ 8168/20 פלוני נ' פלונית, פורסם ביום 27/01/2021).
  4. לא מצאתי מקום לסטות מהלכה זו ואני סבורה כי טובת הקטינים אינה מצדיקה השבת המזונות במקרה דנן.
  5. אשר על כן, דין תביעת האיש להידחות וכך הינני מורה.
  6. סוף דבר

אני קובעת כי דין שתי התביעות להידחות מהטעמים המפורטים לעיל.

נוכח התוצאה אליה הגעתי ושעה שתביעותיהן ההדדיות של הצדדים נדחו, אין מקום לפסוק הוצאות לטובת מי מהצדדים.

אשר על כן, הינני מורה על סגירת התיקים שבכותרת. המזכירות תמציא העתק פסק הדין לבאי כח הצדדים ותסרוק העתקו לשני התיקים שבכותרת.

פסק הדין מותר לפרסום בשינויי הגהה ונוסח בלבד.

ניתן היום, כ"ט תשרי תשפ"ג, 24 אוקטובר 2022, בהעדר הצדדים.