ביהמ"ש המחוזי נצרת, שופטת עינב גולומב: החלטה בבקשה לביטול מינויה של המבקשת כמנהלת עזבון המנוח (רמ"ש 38460-07-22)

בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
רמ"ש 38460-07-22 שם תיק ללא שמות חסויים תיק חיצוני: 20617-09-21

בפני	כבוד השופטת עינב גולומב
מבקשים		פלונים
נגד
משיבים		פלונים

החלטה

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש לענייני משפחה בטבריה (כב' השופט ארנון קימלמן) מיום 16.6.22, לביטול מינויה של המבקשת 1 כמנהלת עזבון המנוח _______ ז"ל.

אציין כי הבקשה הוגשה ע"י שני המבקשים, על-אף שההליך בבימ"ש קמא התנהל בהתייחס למבקשת 1 בלבד וטענות שני הצדדים מתמקדות בעניינה, אולם משהמבקשים התייחסו לעניין כמקשה אחת, ונוכח מסקנתי שלהלן, אינני רואה צורך להידרש לכך.

הרקע הרלוונטי הוא, בתמצית, כדלקמן:

המנוח נפטר ביום 25.1.21, והותיר אחריו צוואה בעדים מיום 19.1.17 וכן תוספת לצוואה מיום 2.5.19. את כל רכושו, כולל דירה בטבריה, ציווה המנוח לנכדיו, הם המשיבים 5-10 (שהם קטינים, למעט משיב 5). המשיבים 1-4 הם בניו ובתו של המנוח, מהם המשיבים 1-3 הם הורי הנכדים היורשים (והם יכונו להלן – המשיבים). בצוואתו ציווה המנוח כי המבקשים ימונו כמנהלי עזבונו.

המשיבים הגישו התנגדות לתוספת לצוואה וכן התנגדו למינוי המבקשת 1 כמנהלת עזבון. טעמי ההתנגדות התבססו בעיקרם על טענה בדבר אי-כשירות המנוח בעת חתימת התוספת ולהשפעה בלתי הוגנת מצד המבקשת 1 באמצעותה נערכו הצוואה והתוספת. לעניין מינויה של מבקשת 1 כמנהלת עזבון, טענו המשיבים, בנוסף לאמור לעיל, כי היא ייצגה את אביהם המנוח בהליכי גירושין עם אמם, באופן שהרבה מדון ושנאה בין השניים ולטענתם אף תוך ניסיון לפגום בקשר בינם לבין המנוח.

בימ"ש קמא קיים דיון ארוך ביום 26.1.22, בו שמע את טענות הצדדים. בהחלטה מיום 22.2.22 הורה בהמ"ש לצדדים להביע עמדתם באשר למינוי מומחה לעניין מצבו של המנוח לעת חתימת התוספת לצוואה. מההחלטה עולה כי בימ"ש קמא כרך באותו שלב בין בירור שאלת כשירות המצווה לבין מינוי המבקשת למנהלת עזבון, תוך שציין כי לצורך בירור אומד דעתו של המנוח יש לברר את מערכת היחסים שהתנהלה בינו לבין ילדיו ובינו לבין המבקשת 1.

שני הצדדים הביעו עמדתם כי אין מקום למינוי מומחה. בנסיבות אלה, ולאחר שהמשיבים הגישו בקשה נוספת "לביטול מינויה" של המבקשת כמנהלת עזבון, ניתנה ביום 16.6.22 החלטת בימ"ש קמא, בה הורה על "ביטול" מינויה של המבקשת כאמור. זאת, על בסיס הכלל המשפטי לפיו בהתקיים יחסים משובשים בין מי שהמצווה קבע בצוואתו כי יתמנה למנהל העיזבון, לבין הנהנים או הנוגעים בדבר לפי הצוואה, ניתן למנות אדם אחר כמנהל עזבון. עוד קבע בימ"ש קמא, כי החלטה בעניין מנהל עזבון קבוע ככל שתידרש תינתן עם התקדמות ההליכים בתיק.

המבקשים לא השלימו עם החלטה זו, והגישו עליה בקשה למתן רשות ערעור, היא הבקשה המונחת לפני.

לטענת המבקשים, החלטת בימ"ש קמא מתעלמת מרצונו המפורש של המנוח באשר לזהות מנהלי עזבונו, וזאת מבלי להעמיד כל טעמים מיוחדים שיכולים להצדיק את הדבר. בהקשר זה נטען כי אין מערכת יחסים משובשת בין הצדדים, וכי למבקשת אין ולא היתה היכרות או קשר מכל סוג עם הזוכים לפי הצוואה או המשיבים. עוד טוענים הם כי החלטת בימ"ש קמא איננה מגינה על זכויות הקטנים, כי רצון שהביעו המשיבים שלא למכור בשלב זה את דירת המנוח איננו עולה בקנה אחד עם טובת הקטינים, וכי בהיעדר מנהל עזבון לא ניתן יהיה לממש את רצון המנוח ולהבטיח את טובת הקטינים. עוד טוענים המבקשים כי ההחלטה מושא הבקשה סותרת את החלטתו הקודמת של בימ"ש קמא מיום 22.2.22.

המשיבים טוענים כי דין הבקשה להידחות. לטענתם, היחסים בין הצדדים הם משובשים ומתאפיינים בחוסר אמון, ובהקשר זה הם מפנים לדברים כפי שנכתבו ונאמרו במסגרת ההליך בבימ"ש קמא, לרבות הצגתם ע"י המבקשת 1 כמי שנטשו את אביהם המנוח בעת סכסוך הגירושין בינו לבין אמם, וכמי שהמנוח לא סמך עליהם שידאגו לילדיהם בנכסי העיזבון. עוד טוענים הם כי אין כל צורך במינוי מנהל עזבון במקרה דנן, שכן מדובר בעיזבון פשוט לניהול וחלוקה, אין כל מחלוקת בדבר כיבוד רצונו של המנוח להוריש את כל רכושו לנכדיו וקיימת לגביו הסכמה מלאה.

לאחר עיון בטענות הצדדים, אני רואה לדחות את הבקשה למתן רשות ערעור.

תחילה אציין כי על-אף שהחלטת בימ"ש קמא נוקטת במינוח "ביטול מינוי" המבקשת 1 כמנהלת עזבון (וכך אף נסחו המשיבים את בקשתם בבימ"ש קמא), אין חולק כי מינוי כאמור לא היה. ציון שמו של אדם בצוואה לצורך מינויו כמנהל עזבון, איננו מקים מעצמו את המינוי, אלא המינוי נעשה על-ידי בימ"ש. מכאן שענייננו בהחלטה שלא למנות את המבקשת 1 למנהלת עזבון, להבדיל מביטול מינויה.

לגופו של עניין, סעיף 81 לחוק הירושה, תשכ"ה – 1965, קובע לאמור:

"קבע המוריש בצוואתו אדם שיבצע צוואתו או שינהל עזבונו, ימנה בית המשפט או הרשם לענייני ירושה, לפי הענין, אותו אדם כמנהל עזבון, זולת אם אינו יכול או אינו מסכים לקבל את המינוי או שבית המשפט או הרשם לענייני משפחה משוכנע, מטעמים מיוחדים שירשמו, שיש סיבות מיוחדות שלא למנותו"

כעולה מהוראת החוק, נקודת המוצא וברירת המחדל היא מינוי כמנהל עזבון את האדם שהמצווה קבע בצוואתו, ככל שקבע. זאת, מתוך נקודת המוצא הרגילה בדיני ירושה, בדבר כיבוד רצונו של המת. לצד האמור, בימ"ש איננו מחויב למנות כמנהל עזבון מי ששמו ננקב כאמור; בהתקיים הנסיבות המצוינות בסעיף לרבות קיומם של טעמים מיוחדים המצדיקים את הדבר, רשאי בהמ"ש שלא לעשות כן. מבין הטעמים העשויים לבוא בגדר טעמים מיוחדים כאמור, הוכר בספרות ובפסיקה אף מצב דברים בו מתקיימים יחסים עכורים ונעדרי אמון בין הנוגעים בדבר באופן המעמיד חשש לחוסר שיתוף-פעולה בקיום הצוואה, ריבוי חיכוכים וסכסוכים וצורך עקב כך במעורבות מוגברת של בהמ"ש. ראו לעניין זה דבר כב' השופט רובינשטיין בבע"מ 7081/14 עזבון המנוחה פלונית נ' פלוניות (30.10.14)), כדלקמן:

"כפי שעולה מקריאת הבקשה וכתבי הטענות בערכאות הקודמות, היחסים בין הצדדים להתדיינות זו הם ממילא קשים, באופן שמטיל ספק ביכולתם לפעול במשותף לקיום הצוואה. אוסיף, מבלי לטעת מסמרות לגבי הערעור כמובן, כי נקודת המוצא בדיני הירושה היא אכן כיבוד רצון המת (ע"א 724/87 גולד נ' גולד, פ"ד מח(1), 28,22 (1993), השופט מלץ), ודברים אלה בחינת פשיטא ("מצוה לקיים דברי המת" בבלי גיטין י"ד ע"ב ועוד, ראו גם בן ציון גרינברגר "מצוה לקיים דברי המת – הכלל והשלכותיו", פרשת השבוע (א' הכהן ומ' ויגודה – עורכים), בראשית 368); אך עיקרון זה אינו מוחלט ולעתים הדבר איננו אפשרי (ראו, לאחרונה, בע"מ 3872/14 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו] (8.9.14)). יתכן, והדברים נאמרים על דרך הכלל, כי בכגון דא יש להבחין בין ליבת הצוואה, קרי, מי יזכה ברכוש, לבין שוליה, כגון מינוי מנהל עיזבון, מבלי להקל ראש בנושא אחרון זה; וכשהדבר נתון לכאורה בקשיים של יחסים לא טובים, עשויה הכף לנטות לעבר הפתרון הפרגמטי, שלעתים יהא אף חסכוני. "

וכן ראו בע"מ 4884/15 פלוני נ' פלוני ואח' (11.10.15); ש' שילה פירוש לחוק הירושה, תשכ"ה – 1965, כרך ג', עמ' 139-140 (2002)).

בענייננו הגיע בימ"ש קמא לכלל מסקנה כי יחסי הצדדים משובשים כאמור, באופן המצדיק שלא להורות על מינוי של המבקשת 1 כמנהלת עזבון. במסקנה זו לא ראיתי בסיס להתערב. בימ"ש קמא נחשף "לנפשות הפועלות" במסגרת דיון שקיים, ולא בנקל תתערב ערכאת הערעור מהתרשמות ישירה כאמור. זאת ועוד, עיון בכתבי בי דין מטעם הצדדים בהליך מלמד על הטחת האשמות בוטות זה בזה. כך, המבקשת 1 טוענת כי המשיבים פועלים לנשל את ילדיהם-שלהם מהירושה, ולשלוח יד בעיזבון אביהם המנוח. המשיבים, מצדם, טוענים כי המבקשת 1 גורמת נזק לעיזבון בהתנהלותה, ובהתנגדותם טענו לתרומתה לריבוי ריב ומדון בסכסוך הגירושין שהתנהל בין הוריהם בו ייצגה את האב המנוח. הרושם המתקבל הוא כי מדובר ביחסים טעונים מאוד ומחוסרי אמון בסיסי. אין צורך לענייננו להידרש למידת המוצקות והבסיס לטענות המועלות על-ידי כל אחד מהצדדים, שכן בשורה התחתונה, זהו מצב הדברים בהווה מבחינת היחסים וחוסר האמון הקיים, ואלה מעמידים בספק רב את אפשרות לממש את הצוואה בצורה יעילה. העובדה כי המבקשים עצמם אינם יורשים עפ"י הצוואה, אלא הם הוריהם של היורשים (שלמעט אחד – כולם קטינים), והאפוטרופסים הטבעיים של הקטינים, איננה משנה בהקשר האמור. ראו לעניין זה פסק-דינו של ביהמ"ש העליון בע"א 181/89 עו"ד שלום לבבי ואח' נ' בנימין רונן (לא פורסם) (18.12.90), בו נדונה התנגדות מטעם אביהם של קטינים זוכים לפי צוואה, למנות כמנהל העיזבון את מי שהמוריש נקב בצוואתו, אשר התקבלה ע"י בהמ"ש. וכך נקבע:

"בין אביהם של הקטינים, המשיב לבין עו"ד לבבי קיימים יחסים מתוחים, ולמשיב אין אמון בעו"ד לבבי. מתוך מה שהתגלה בפני בית המשפט, ברי שיחסים משובשים אלה עלולים להפריע לניהול השוטף של הנכסים, ויביא לחיכוכים ומצבים שיצריכו את מעורבותו המוגברת של בית המשפט, בכל הנוגע לניהול הנכסים, עד הגיע הקטינים לגיל בגרות.

המשיב (האב – ע.ג) לא מונה כמנהל העזבון, ולא עליו מוטל לטפל בשמירת נכסי העזבון כעושה דברו של בית המשפט. אך המשיב ממשיך להיות אפוטרופסם הטבעי של ילדיו הקטינים, ואין תימה, ששמירת זכויותיהם קרובה ללבו וברצונו לשקול על כך שלא יגרע מזכויותיהם וכי אלה לא תפגענה."

אשר לטענת המבקשים כי החלטת בימ"ש קמא סותרת את החלטתו הקודמת מיום 22.2.22, אינני רואה לקבלה. בהחלטה מיום 22.2.22 לא הכריע בימ"ש קמא סופית בבקשות התלויות ועומדות בפניו, תוך שכרך לאותו שלב את סוגיית כושרו של המנוח לצוות עם שאלת מינוי מנהל עזבון. בסופו של דבר לא ראה בימ"ש קמא לעשות כן, וביטל מינוי המומחה עליו הורה מששני הצדדים התנגדו לכך. בנסיבות אלה, נדרש להכריע במחלוקת לעניין מנהל העזבון, כפי שנעשה.

אוסיף באשר לטענות הנגדיות של הצדדים לעניין עצם הצורך במינוי מנהל עזבון במקרה דנן (להבדיל מזהותו), כי אינני רואה להידרש לכך, וזאת משבימ"ש קמא בהחלטתו לא הכריע סופית בעניין זה, אלא קבע כי יישוב ויידרש לעניין בהמשך במידת הצורך. אציין עם זאת, כי בהינתן שענייננו ביורשים שהם ברובם קטינים, על בימ"ש קמא לקחת נתון זה בחשבון, מבחינת החובה לפקח ולהבטיח את זכויות הקטינים, בין אם באמצעות מינוי מנהל עיזבון ובין אם באופן אחר.

בטרם סיום, לא למותר לציין ולהדגיש, כי אין בכל המקובץ לעיל כדי לקבוע דבר לגנות המבקשים והתאמתם המקצועית לשמש כמנהלי עזבון, אלא הדברים מתייחסים ספציפית לנסיבות המקרה הקונקרטי בראי האמור לעיל.

אני מורה לפיכך על דחיית הבקשה.

המבקשים יישאו בהוצאות המשיבים בסך 5,000 ₪, שישולמו מתוך הערבון שהופקד. היתרה תושב למבקשים.

המזכירות תמציא

ניתנה היום, י"ד חשוון תשפ"ג, 08 נובמבר 2022, בהעדר הצדדים.

7 מתוך 7