בימ"ש מחוזי ת"א, השופטת יעל בלכר: החלטה שעניינה הרחבת תניית הבוררות כך שתחול על השולח, אף שאינו חתום על ההסכם שכולל תניית הבוררות (ת"א 38686-05-21)

לפניי בקשת הנתבעים לסילוק התובענה על הסף בשל מעשה בית דין ולחילופין, להורות על עיכוב ההליכים בתובענה והעברתה לבוררות (הבקשה).

לנוחות הדיון יכונו הצדדים כמעמדם בתיק העיקרי.

רקע כללי

1. ענייננו בזכויות בדירת פנטהאוז ברחוב רבינוביץ 3 בבני ברק הידועה כגוש 6187, חלקה 171, תת חלקה 14 (המקרקעין והדירה, בהתאמה). הבניין, לרבות הדירה, נבנו במסגרת עסקת 0קומבינציה וקבוצת רכישה (הפרויקט).
2. הנתבעים 2 ו-3 הם הבעלים הרשומים של הדירה (הרוכשים). הערת אזהרה לזכותם נרשמה ביום 23/5/17 והבעלות נרשמה ביום 17/7/18 (ראו נסח הרישום, נספח 4 ל"תגובת התובעים מיום 19/10/21").
3. הרוכשים רכשו את הזכויות בדירה בתמורה לסך של 625,000 ₪, מכוח הסכם מכר מיום 12/4/15 שבו התקשרו עם הנתבע 1 ועוד אחרים, כמפורט בכותרת ההסכם (להלן: הסכם המכר או ההסכם, נספח 5 לבקשה או נספח 6 לכתב ההגנה). לעת עריכת ההסכם היו הנתבע 1 ויתר המוכרים, בעלי הערות אזהרה על זכויות בעל המקרקעין הרשום (ה"ה טהרני), כל אחד לפי חלקו במקרקעין. לטובת הנתבע 1 נרשמה הערה בגין 3.33% מהמקרקעין וביחד עם האחרים עמד סך כל זכויות המוכרים במושע על 10.41%. בהמשך ולאחר שהושלם הפרויקט "תורגמו" הזכויות לדירה שבנדון. יוער כי לטענת הנתבעים הם שילמו 625,000 ₪ בעד הקרקע ובהמשך הוסיפו ושילמו לצורך הבניה עוד 2,285,000 ₪ (ראו גם דברי ב"כ הנתבעים לפרוטוקול הדיון בעמ' 1 ש' 22-24 וכן, המסמכים שהמציאו בעניין התשלום במסגרת גילוי מסמכים שהגישו גם לתיק בית המשפט).
4. התובעים, המשיבים לבקשה, הם יורשי עזבון המנוח יוסף שאר ז"ל שנפטר ביום 1/4/20 (המנוח) (העתק צו הירושה צורף). על פי הנטען בכתב התביעה, המנוח הוא בעל הזכויות במקרקעין שאותן מכר הנתבע 1 לרוכשים בהסכם המכר. המנוח רכש את הזכויות במסגרת השקעה בפרויקט כשהוסכם בין המנוח ובין הנתבע 1 כי האחרון "ייכנס בנעלי המנוח וינהל את רישום הזכויות בדירות להם זכאי המנוח, כך שאלו ירשמו על שמו, ובהוראת המנוח אף ימכור אותם" (סעיף 7 לכתב התביעה).

כעולה מכתבי הטענות על נספחיהם ומדברי ב"כ הצדדים בדיון, תורגמו הזכויות במקרקעין ל- 4 יחידות, מתוכן 3 דירות (תתי חלקות 7, 10 ו- 14) שאחת מהן היא הדירה בענייננו (תת חלקה 14) ועוד קומת מרתף (תת חלקה 1).

1. לטענת התובעים בכתב התביעה, הדירות הידועות כתתי חלקות 7 ו-10 נמכרו לצדדים שלישיים. הדירה הידועה כחלקה 14 נמכרה לרוכשים, הנתבעים בתיק זה. לעת הזו, קומת המרתף נותרה על שם הנתבע 1. לטענת התובעים, הנתבע 1 שהיה שלוחו של המנוח בקשר לזכויות המנוח במקרקעין על הדירה שבמחלוקת, התקשר עם הנתבעים 2-3 בהסכם המכר, ללא ידיעתו או הסכמתו של המנוח; ואלה לא שילמו כל תמורה "למנוח ו/או לתובעים ו/או למי מטעמו של המנוח ו/או לנתבע 1 בעד רכישת זכויות המנוח בדירה" (סעיף 2.1 לתביעה. הטענה לשליחות נזכרת שם בסעיפים 1.2 ו- 3.5).
   הסעד שהתבקש הוא סעד הצהרתי לפיו הרוכשים "לא שילמו כל תמורה למנוח ו/או לתובעים ו/או למי מטעמו של המנוח ו/או לנתבע 1, בעד רכישת זכויות המנוח בדירה, לפיכך, זכאים התובעים כי יבוטל הסכם המכר ביחס למכירת זכויות המנוח (32%). בתוך כך ולאור האמור, יתבקש בית המשפט הנכבד להצהיר כי התובעים זכאים להירשם במרשם המקרקעין כבעלים של הדירה בהיקף זכויות של 32%, הם הזכויות שהיו למנוח בדירה" (ס' 2.1 לתביעה). [יצוין כי לפי בקשתם לתיקון כתב התביעה, התביעה חלופית להצהיר כי הם זכאים לתמורת שווי הזכויות המנוח, נמחקה].
   במסגרת פרק "טענות התובעים" נטען לעילת תביעה בעשיית עושר ולא במשפט שכן הרוכשים מחזיקים בזכויות המנוח מבלי ששילמו את תמורת הזכויות בהתאם להסכם המכר. כמו כן, מבלי לגרוע מכך, יש להורות על ביטול והשבת זכויות המנוח בדירה לתובעים (כפי חלקו) בשל הפרה יסודית של הסכם המכר באי העברת התמורה למנוח לנתבע 1 או למי מטעמו של המנוח.
2. הנתבעים 1-3 (הנתבעים) הגישו כתב הגנה יחדיו. הנתבעים מכחישים את טענות התובעים בכתב התביעה, לרבות הטענה כי הרוכשים לא שילמו את התמורה כמו גם את זכאות התובעים לסעדים המבוקשים. הועלו גם טענות מקדמיות בדבר מעשה בית דין ותניית בוררות, אשר מצאו ביטוי בבקשה נפרדת, העומדת להכרעה בהחלטה זו. הנתבעים מכחישים קיומה של שליחות כלפי המנוח וטוענים כי הנתבע 1 לא היה שלוח של המנוח; וכי המנוח לא מימן את רכישת הנכס, וממילא לא נדרשה הסכמתו. לטענתם, הנתבע 1 פעל בשמו של התובע 5, אבשלום שאר (אבשלום), שהוא הבעלים האמיתי של הזכויות במקרקעין. אבשלום אף איתר את רוכשי הדירות והפנה אותם לנתבע 1 על מנת שייחתמו עמו הסכמי המכר (יוער כי כך גם צוין בסעיף 9 לכתב התביעה והנתבעים מאשרים זאת בכתב ההגנה). לטענת הנתבעים הסכם המכר שבנדון, לרבות תניית הבוררות, נעשה בהסכמתו ובאישורו של אבשלום. עוד הם מוסיפים, כי אין חולק שלא דווחה נאמנות לרשויות מיסוי מקרקעין בקשר לעסקה; וכי הסכם שליחות עם המנוח לא צורף ואף לא אסמכתאות למימון רכישת הנכס על ידו. אף אין הסבר מדוע שקטו המנוח או אבשלום על השמרים במשך כ- 6 שנים מעם מכירת הנכס, אף שהיו מודעים למכר.
3. לטענת הנתבעים, אבשלום, שהוא כאמור, אחד היורשים והתובעים בתובענה, הוא הרוח החיה שמאחורי התובענה, יזם אותה ומממן אותה [יוער כי אבשלום המציא לתיק ייפוי כוח כללי מיוחד ובלתי חוזר שנתנו בידו אחיו, התובעים האחרים, לפעול בשמם ובמקומם בקשר עם העניין והיה נוכח בקדם המשפט. עוד יצוין, כי אבשלום נקרא גם אבישלום או אברהם]. לטענת הנתבעים, אבשלום הוא היזם של הפרויקט ובעל הזכויות האמתי במקרקעין, לרבות בדירה שבנדון. הנתבע 1 שימש כ"איש קש" של אבשלום הן ברכישת המקרקעין והן במכירת הדירות, במבנה שמטרתו להימנע מתשלום מס אמת. אלא שכתוצאה מרישום הזכויות ע"ש הנתבע 1 חויב האחרון כלפי רשויות המס ומתמודד עם עיקולים כו'. לטענתו, באופן זה אבשלום קיבל את הכספים שהתקבלו עבור הדירות, אך המיסים "נפלו" עליו. ב"כ הנתבע 1 אף ציין בדיון כי הוא פועל מול רשויות המס ומעוניין להביא למכירה של הנכסים שנותרו על שמו של הנתבע 1 (קומת הקרקע) לצורך תשלום החובות.
4. עוד נטען בכתב ההגנה, כי גם אם תאומץ גרסתם המוכחשת של התובעים, שלפיה היה הנתבע 1 שלוח של המנוח (ולא של אבשלום) והמנוח לא היה מודע לעסקה וזו לא אושרה על ידו מראש או בדיעבד - עדיין אין התובעים זכאים לסעד המבוקש. התובעים אינם טוענים כי הרוכשים היו מודעים לקיומה של שליחות לטובת המנוח. על כן, לפי סעיף 7 לחוק השליחות, התשכ"ה-1965 (חוק השליחות), אין התובעים זכאים לביטול ההסכם. לא נרשמה הערת אזהרה בגין שליחות. הנתבעים ציינו עוד, בכפוף להתנגדות להרחבת חזית, כי גם לא נטען בתביעה לקיומה של נאמנות; והוסיפו כי ממילא לא דווחה לרשויות מסמ"ק, אין בנמצא הסכם נאמנות כנדרש לפי החוק לצורך קימומה, גם לא התקיימה דרישת הידיעה לפי סעיף 5 לחוק הנאמנות התשל"ט-1979 או הידיעה על הפרת הנאמנות לפי סעיף 14 לחוק זה.
5. לעניין התמורה אציין, כי במסגרת גילוי מסמכים העבירו הרוכשים אסמכתאות שונות לתשלומים שבוצעו על ידם בתמורה לדירה. לפי הנטען, מדובר בתשלומים שונים שחלקם בוצעו בשקים לפקודת עיריית בני ברק, לפקודת הקבלן המבצע וקבלנים אחרים, ל"ציינג", לפקודת הרב מאיר הייזלר (מארגן קבוצת הרכישה) ועוד. במענה לשאלון השיבו הרוכשים כי בכל הקשור לתשלומים היו בקשר עם הרב מאיר הייזלר. בדיון נטען כי כספי הרוכשים נדרשו לצורך מימון הבניה של היחידות שנרשמו ע"ש הנתבע 1 עבור אבשלום. ב"כ התובעים טען בדיון, כי תשלום זה אינו מהווה תשלום התמורה כנדרש לפי ההסכם, שכן ההוראות לתשלום לא ניתנו ע"י המנוח או מי מטעמו (ראו הפרוטוקול בעמ' 3). זהו לדעתו, עיקר ויסוד התביעה לביטול הסכם המכר.
6. כאמור, הנתבע 1 הוא צד להסכם המכר וחתם על הסכם המכר עם הרוכשים אולם אין מחלוקת כי אין הוא הבעלים האמתי של הזכויות. הנתבעים טוענים, כי הנתבע 1 פעל בשמו של אבשלום. התובעים, באמצעות אבשלום, טוענים מנגד, כי בעל הזכויות האמתי הוא המנוח (ולא אבשלום). זו המחלוקת הבסיסית שעומדת ביסוד התובענה דנן. על רקע האמור, התנהלו ומתנהלים הליכים שונים בין התובעים או אבשלום לבין הנתבע 1.

להלן אציין שני הליכי בוררות שנדרשים לצורך הדיון בבקשה.

פסק בוררות הרב סילמן מיום 2/12/19 (פסק הבוררות הראשון)
הפ"ב (שלום ת"א) 38387-03-20 יהודה נ' שאר והפ"ב 35921-06-20 (שלום ת"א) שאר נ' יהודה

1. המחלוקת שהתגלעה בין אבשלום לבין הנתבע 1 התבררה לפחות בחלקה, בבוררות שבה ניתן פסק הבוררות הראשון, פסק הבוררות חלקי מיום 1/12/19 שאושר על ידי בית המשפט בפסק דין חלוט בהליכים הנ"ל. אבשלום והנתבע 1 חתמו על שטר בוררות בעניין "כל הסכסוכים שבינינו והתביעות שיש לכל אחד מאיתנו הח"מ על חברו בענין דין ודברים בעניין מיסוי בנכסים ברח' רבינוביץ 3 - בני ברק ומסתעף ממנו, וכן תביעות נגדיות ובכל הסכסוכים הנובעים ו/או הקשורים לעניין הנ"ל וממנו לרבות נושאים חדשים ככל שיעלו במהלך הבוררות מהנושאים שבבוררות" (נספח 3 לתגובת הנתבעים לתשובת התובעים בבקשה).
2. בפסק הבוררות הראשון נקבע בין היתר, כי אבשלום אחראי לתשלום המיסים בנכסים ברח' רבינוביץ 3 בבני ברק, מתוקף היותו "הבעלים האמיתי" של הנכסים (פסק הבוררות הראשון נספח 3 לכתב התביעה). פסק הבוררות אושר על ידי בית המשפט בפסק דין מנומק בהליכים שמספרם לעיל, תוך שנדחתה התנגדות אבשלום לאישורו (כב' השופט נבון מיום 21/2/21, נספח 2 לכתב ההגנה). במסגרת הבוררות הוצג מסמך עליו חתם אבשלום, המכונה בכתב התביעה "פתק ההתחייבות" (נספח 2), לפיו: "אני אברהם שער מס זהות .... מתחייב לכל נזק שייגרם כתוצאה מרכישת הזכויות של דוד יהודה ברחוב רבינוביץ 3 וכן לנזקים או לקנסות שיהיו כתוצאה ממכירת הדירות....".

"

פסק בוררות הרב קרליץ מיום 2/2/20 (פסק הבוררות השני)
הפ"ב (מחוזי ת"א) 37687-03-20 יהודה נ' שאר ות"א (מחוזי ת"א) 50961-03-21 נתנאל נ' יהודה

1. הליך בוררות נוסף התנהל סביב הסכם שכותרתו "הסכם מכר" מיום 17/12/18 שנחתם בין הנתבע 1 לבין המנוח ולפיו הנתבע 1 מוכר למנוח את המרתף "יחד עם כל ההצמדות השייכות למרתף כולל החלק ברכוש המשותף" בבניין נושא המחלוקת ברח' רבינוביץ' 3. ההסכם כלל תניית בוררות ביחס ל"כל מחלוקת שתתגלע חלילה ביניהם בכל הכרוך בהסכם זה, פרשנותו, ביצועו, ביטולו וכו' ...". הנתבע 1 טען כי הסכם המכירה לא היה אלא הסכם למראית עין שנעשה לבקשת אבשלום, בנו של הנתבע (המנוח) ולחלופין, החוזה לא קוים על ידו ודינו להתבטל. בפסק בוררות מיום 2/2/20 שניתן במעמד צד אחד נפסק, כי "הסכם זה, אם אכן הוא הסכם אמיתי ומחייב, הוא מותנה בתשלום באופן מסוים, וכעולה מהדו"ד, התשלום לא בוצע, לפיכך, אין ספק שדינו להתבטל... אין ספק שהעדרו של הנתבע מהדיון מנעה את בירור הטענות והעובדות עד תומן. בכלל זה את בירור הטענה כי החוזה לא נעשה אלא למראית עין..." (פסק הבוררות השני).
2. הנתבע 1 הגיש בקשה לאישור פסק הבורר. המנוח נפטר ביום 1/4/20, לאחר שניתן פסק הבוררות השני מיום 2/2/20. יורשיו, התובעים בהליך זה, הגישו התנגדות לאישור פסק הבורר. טענתם העיקרית של התובעים שם הייתה, כי עולה מגרסתו של הנתבע 1, שטען כי מדובר בחוזה למראית עין, כי אין תוקף לתניית הבוררות ולכן, קמה עילה לביטול פסק הבורר לפי סעיף 24(1) לחוק הבוררות התשכ"ח-1968 (חוק הבוררות) מחמת שאין הסכם בוררות בר תוקף. בפסק הדין שניתן ע"י כב' סגנית הנשיא הש' שבח בהליך הנזכר לעיל, נדחתה התנגדות התובעים לאישור הפסק. בית המשפט ציין כי לא נקבע שמדובר בחוזה למראית עין. בנוסף, בהינתן הנוסח הרחב של תניית הבוררות החלה "בכל הכרוך בהסכם זה" ועל פי הפסיקה, שלפיה ניתן ליתן תוקף לתניית בוררות גם כשמדובר בחוזה בטל ובאין טענה כי מראית העין הגלומה במסמך מתייחסת לתניית הבוררות דווקא - אין כל מניעה ליתן לה תוקף.

הבקשה לסילוק על הסף בשל מעשה בית דין ולעיכוב הליכים

1. כאמור, הנתבעים הגישו בקשה לסילוק התובענה על הסף בשל מעשה בית דין ולחילופין, בקשה להורות על עיכוב ההליכים בתובענה והעברתה לבוררות.
2. לטענת הנתבעים, התביעה עומדת בניגוד לפסקי הבוררות החלוטים הנזכרים. עוד הם טוענים כי "תובענה זו שבה נטען לראשונה כי המנוח הוא השולח או הנהנה בנכס ולא מר אבשלום שאר, נועדה אך ורק בכדי 'להתגבר' על פסק הבוררות [הראשון] שמהווה מעשה בית דין ... ולנסות להתגבר על כך שמשך למעלה מ-6 שנים מר אבשלום שאר לא טען דבר בקשר למכירה לנתבעים 2-3 למרות שהיה מודע לכך בזמן אמת ושהעסקה נעשתה לבקשתו באישורו המלא ובידיעתו". הנתבעים טוענים כי לאור פסק הבוררות השני, שבו נקבע כי עסקת מכר שבין הנתבע 1 לבין המנוח לגבי תת חלקה 1 במקרקעין בטלה, התובעים, יורשי המנוח, שהיו צד להליך אישור פסק הבוררות ועתרו לביטולו "מושתקים מכל טענה בדבר היותו של המנוח בעל זכויות בנכס אם כשולח ואם כנהנה". זאת, מכיוון שלא טענו במסגרת הבקשה לביטול פסק הבורר כי הנתבע 1 היה שלוח או נאמן של המנוח (כפי שהם טוענים בהליך זה). קיומו של הסכם המכר למנוח בקשר למרתף מעיד גם שהנתבע 1 לא היה שלוח של המנוח; שכן אם היה המנוח הבעלים האמיתי של הזכויות, מדוע נדרש הסכם מכר בין הנתבע 1 לבין המנוח? ואף מכאן קמה מניעות לתובעים.
3. לחילופין, טוענים הנתבעים כי יש להורות על עיכוב ההליכים בתובענה בהתאם לסעיף 5 לחוק הבוררות בשל הסכמי בוררות החלים על הסכסוך. הנתבעים טוענים כי קיימת תניית בוררות בין המנוח לבין הנתבע 1 בהתבסס על תניית בוררות בהסכם המכר שבוטל בעניין קומת המרתף אשר נדון בבוררות השניה; וכן, בין אבשלום לבין הנתבע 1 שמכוחו נדונה הבוררות הראשונה. כן טוענים התובעים, כי קיימת תניית בוררות תקפה לפי הסכם המכר בין הרוכשים (הנתבעים 2-3) לבין הנתבע 1 ובינם לבין השולח/הנהנה בנכס, תהיה זהותו אשר תהיה, המנוח (יורשיו) או בנו (אבשלום). הנתבעים הדגישו בהקשר זה, כי הסכם המכר עם הרוכשים מחייב את אבשלום אשר ביקש את הסכם המכר ואישר אותו, לרבות תניית הבוררות,. עוד הם טוענים, כי אף לגרסת התובעים, המנוח היה השולח/הנהנה בנכס ולכן, בהתאם לסעיף 7 לחוק השליחות ומשעה שלא נטען כי הרוכשים היו מודעים לקיומה של שליחות לטובת המנוח - תניית הבוררות מחייבת גם את המנוח וממילא את התובעים כיורשיו. הנתבעים מציינים כי הם מוכנים גם היום לעשות כל הדרוש לצורך קיום הבוררות ומן הדין להורות על עיכוב ההליכים בתיק וליתן תוקף לתניית הבוררות.
4. מנגד טוענים התובעים, כי לא קם מעשה בית דין. בפסק הבוררות הראשון נדונה אך ורק שאלת המיסים שהוטלו על הנתבע 1 במסגרת כלל העסקאות בזכויות הרשומות ע"ש הנתבע 1 במקרקעין ומכאן שאין הבוררות קשורה לתובענה זו, שעניינה זכות התובעים בדירה. פסק הבוררות השני עסק בהסכם מכר ביחס ליחידת המרתף ואין קשר בין עניין זה לדירה.
5. אשר לבוררות טוענים התובעים, כי אין בנמצא תניית בוררות רלבנטית. הסכם המכר בקשר לדירה נחתם בין הרוכשים לבין הנתבע 1 ללא יידוע המנוח וללא אישורו ומשכך, ההסכם אינו יכול לחייב את המנוח (או יורשיו) להתדיין עם הנתבעים בבוררות. עוד נטען, כי גם הנתבעים מודים שהנתבע 1 לא היה שלוח או נאמן של המנוח ו/או יורשיו (אלא לטענתם, של אבשלום) ולכן, הסכמתו של הנתבע 1 אינה יכולה לחייב את המנוח או יורשיו להתדיין בבוררות. אף אם התקיימה מערכת יחסי שליחות או נאמנות של המנוח או מי יורשיו לבין הנתבע 1, עסקת המכר נעשתה ללא הרשאה ולפי סעיף 5(א) לחוק השליחות, אין בכוחו של הסכם כזה לחייב את המנוח להתדיין בבוררות בהעדר הרשאה מפורשת לכך מצד המנוח.
6. אציין כי בדיון שהתקיים בתיק זה טען אבשלום כי פעל במסגרת הבוררות הראשונה בשם אביו (בעמ' 4 ש' 33-34). גם בכתב התביעה נטען כי אבשלום טיפל בענייני אביו לאור זקנתו מצבו הרפואי ובכובעו זה פעל מול הנתבע 1; וכי אבשלום אף הפנה אליו את הרוכשים של דירות אביו לנתבע 1 צורך התקשרות עמם בהסכם המכר (ס' 8-9 לכתב התביעה בפרט).
7. בתגובה לתשובה טענו הנתבעים כי פסק הבוררות הראשון בין אבשלום למבקש 1, מהווה מעשה בית דין כלפי התובעים, שכן אף שעסק בחבות המס בעניין ארבע עסקאות במקרקעין, הרי שאחת מהן היא העסקה עם הנתבעים 2-3 ביחס לדירה מס' 14. לכן פסק הבורר אשר קובע כי אבשלום הוא הבעלים האמיתי של הנכס, מהווה מעשה בית דין ולמצער, השתק כנגד תובענה זו שבה אבשלום טוען לראשונה בכובעו כיורש, כי אביו המנוח הוא הבעלים של הנכס. גם במסגרת הבקשה לביטול פסק הבוררות לא נטען כי המנוח הוא בעל הזכויות (ולא אבשלום כפי שנקבע בפסק הבוררות). הנתבעים סבורים, כי גם פסק הבוררות השני מקים מעשה בית דין כלפי התובעים, שכן גם במסגרת הבקשה לביטולו (כשהתובעים במעמדם כיורשי המנוח צד להליך), לא נטען כי הזכויות הן של המנוח. מכל מקום, התנהלותם עולה כדי שימוש לרעה בהליכי משפט בניסיון להתחמק מהכרעת הבורר שאושרה. לעניין עיכוב ההליכים בשל תניית בוררות חזרו על טענתם לתניית בוררת תקפה בהסכם המכר, באשר הרוכשים לא ידעו שהשולח הוא (לפי הטענה המוכחשת), המנוח, והסתמכו על תניית הבוררות ללא שידעו על זהותו.
8. יצויין כי בקשת הנתבעים נתמכה בתצהיר וגם התגובה לתשובה. התובעים לא תמכו תשובתם בתצהיר. לא התבקש לחקור את המצהירים ובדיון, חזרו הצדדים על טענותיהם בכתב.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בטענות ושמעתי את הצדדים, אני מוצאת להורות על עיכוב ההליכים בשל תניית בוררות בהסכם המכר.
2. הסכם המכר כולל תניית בוררות לפיה "בכל מקרה של חילוקי דעות בין הצדדים בנוגע להסכם זה, מקבלים הצדדים על עצמם את הרב מרדכי שטרן שליט"א משיכון ויזנ'יץ בני ברק כבורר מוסכם ביניהם, ופסיקתו תחייב את הצדדים באופן סופי. חתימת הצדדים על הסכם זה כחתימת הצדדים על שטר בוררות" (הדגשה שלי - י'ב').
3. הנתבע 1 חתם על ההסכם בהיותו בעל הזכויות במקרקעין, כשלזכותו רשומה הערת אזהרה. עם זאת, אין מחלוקת כי הנתבע 1 לא היה הבעלים האמיתי של הזכויות במקרקעין. המחלוקת בין התובעים לבין הנתבעים היא בשאלה מיהו הבעלים האמיתי של הנכס והאם נעשה המכר בהסכמת הבעלים. התובעים טוענים כי הבעלים היה המנוח ובלשון התביעה הוסכם בין המנוח לנתבע 1 כי הנתבע 1 "ייכנס בנעלי המנוח וינהל את רישום הזכויות בדירות להם זכאי המנוח, כך שאלו ירשמו על שמו, ובהוראת המנוח אף ימכור אותם" (פסקה 7). הנתבעים טוענים כי הבעלים האמיתי הוא אבשלום, שלגביו נקבע בפסק בוררות הראשון שאושר, כי הוא הבעלים האמיתי של הזכויות הרשומות במקרקעין ע"ש הנתבע 1 ובהן הדירה; וכי אבשלום היה מודע להסכם המכר שנעשה באישורו, לרבות תניית הבוררות. עוד הם טוענים כי קביעה זו בפסק הבוררות מחייבת את התובעים ובבחינת מעשה בית דין.
4. תחילה אציין כי בכתב התביעה אמנם טענו התובעים כי המכר נעשה ללא ידיעת המנוח, אך לא כפרו בתוקף ההסכם בשל כך. הם טענו שקמה זכות לביטולו של הסכם המכר בשל הפרה יסודית בגין אי תשלום התמורה למנוח או למי מטעמו או לעילה בעשיית עושר (ראו הפירוט בסעיף 5 לעיל). בכתב התשובה בלבד, כמענה לטענה המקדמית שהעלו הנתבעים בכתב ההגנה בדבר תניית בוררות בת תוקף נטען כי "התובעים כופרים בהסכם זה, שכן הנתבע 1 כרת הסכם ללא הרשאת המנוח ושלא בידיעת המנוח"; כי אין לכפות על הצדדים בוררות מכוח הסכם שאין לו תוקף כלפי התובעים ואין לכפות על יורשי המנוח להתדיין בפני בורר מכוח הסכם שהמנוח לא היה צד לו (ס' 7.3). סבורני כי הכפירה בתוקף ההסכם אינה מתיישבת עם כתב התביעה והסעד שמבוקש בו לביטול הסכם המכר בשל הפרה יסודית בגין אי תשלום התמורה (או בעילה של עשיית עושר, שיש לומר כי אינה ברורה).

יתר על כן, בדיון שהתקיים ביום 30/6/22 חזר ב"כ התובעים על טיעוניו ושם את יהבו על הטענה שלא שולמה התמורה לפי ההסכם למנוח או לנתבע 1 או למי מטעמו (שכן הנתבעים טענו שהכספים שולמו לפי ההוראות של הרב הייזלר, מארגן קבוצת הרכישה) כעילה לביטולו; ללא קשר לזהות השולח וגם אם השולח הוא אבשלום, כטענת הנתבעים. כך טען ב"כ התובעים: "אנחנו עוסקים פה בשאלה שהיא בכלל לא קשורה לבעלות. אומר הנתבע שהוא לא הבעלים הוא קוף, הבעלים זה מישהו אחר, אם זה [אבשלום] שאר, העיזבון או המנוח. זאת לא השאלה. השאלה אם קיבלת כסף או שולם או שולם לבעלים. ... לגבי המנוח אם הוא בעלים או לא בעלים של הנכס, הרי שזו לא קביעה שצריכה להיות פה. זה כבר נקבע בדיון קודם בבוררות. בגלל פתק שנתן שאר הוא יהיה חייב בתשלום חובות המס?! נקבע שהבעלים הוא אבשלום ולא הנתבע 1 ולכן צריך לשלם את המס. אם הוא צריך לשלם את המס הרי לא הגיוני שהוא רק ישלם אבל תקבול לא יקבל" (פרוטוקול הדיון בעמ' 4, ש' 25-32).
לשלמות התמונה אציין, כי הנתבעים טוענים כי אבשלום קיבל את התמורה, שכן כספי המכר שימשו לבניית הדירות האחרות שנמכרו לצדדים שלישיים ותמורת הדירות שנמכרו, התקבלה בידו.

1. עוד אזכיר כי לפי כתב התביעה אבשלום פעל בשם אביו לאור מצבו הרפואי וזקנתו מול הנתבע 1 בכל הקשור לדירות; ואבשלום מצא קונים לדירות בפרוייקט והפנה אותם לנתבע 1 להתקשרות בהסכם המכר (ס' 9 לכתב התביעה). על כן הטענה שהמכר נעשה ללא ידיעתו (ס' 10 לכתב התביעה) מעוררת לכאורה לכל הפחות, קושי.
2. נדמה, אפוא, לאור כל האמור, כי אין מקום לטענת הכפירה בהסכם. מכל מקום, גם אם נניח כי התובעים כפרו בתוקף ההסכם (ואיני קובעת שכך) - במכלול הנסיבות, בשים לב לנוסח תניית הבוררות הרחבה בהסכם המכר ועל פי הדין החל סבורני, כי יש לפעול בהתאם לתניית הבוררות ולעכב הליך זה.

אבאר הדברים.

1. ראשית, תניית הבוררות מתייחסת ל"כל מקרה של חילוקי דעות בנוגע להסכם זה" ונוסח גורף זה, מאפשר לדון במסגרת הבוררות בכל חילוקי הדעות בקשר עם ההסכם, לרבות בעניין תוקפו או תוקפו כלפי התובעים (ראו למשל רע"א 7030/08 אחיסמך מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ נ' עטורה השקעות בע"מ; אוטולנגי בוררות דין ונוהל חלק א' מהדורה רביעת תשס"ה-2005 בעמ' 44).
2. אשר לטענה כי התובעים כופרים בתוקף ההסכם, שכן נכרת ללא הסכמת המנוח ומטעם זה לא ניתן להפנות את התובענה לבוררות - כבר נפסק, כי גם כאשר נטען כי החוזה בטל מעיקרא כגון חוזה למראית עין, או אם לא נכנס לתוקפו בשל אי קיום תנאי מתלה, או שפקע עם קיום תנאי מפסיק, אין הדבר מפקיע בהכרח את תניית הבוררות ואינו משמיט את רגליה. בוודאי שכך כאשר ההסכם ניתן לביטול בלבד (להבדיל מהסכם בטל). כך גם בענייננו כשנטען כי ההסכם אינו מחייב מחמת העדר הסכמה של המנוח (שעל פניו דומה במהותו לאי קיום תנאי מתלה, ככל שאכן נדרשה הסכמתו) או שיש להורות על ביטולו, מחמת הפרתו בשל אי תשלום התמורה בהתאם להסכם. ברע"א 7242/10 י.ד. מילניום נ' 'חוסן' כפר שיתופי תנועת חירות ביתר (12/12/10) נאמר כי "...נקבע בפסיקה כי גם אם בטל הסכם מחמת אי חוקיותו, תניית הבוררות הקבועה בו אינה בהכרח פוקעת מאליה, שכן מעצם טבעה היא נועדה לחול ולחייב את הצדדים גם בעת ביטול החוזה..." והאסמכתאות הנזכרות שם). וברע"א 4986/08 TYCO Buildings Services נ' אלבקס וידאו בע"מ (12/4/10) נפסק, כי "יש תניות בחוזה שנועדו להסדיר את היחסים המשפטיים בין הצדדים במקרה בו הסתיים החוזה, כמו תניית פיצוי מוסכם או תניית בוררות. תניות חוזיות אלה ממשיכות, מעצם טיבן, לחול אף לאחר ביטול החוזה ובמנותק משאלת תוקפו של החוזה... חופש החוזים מאפשר אפוא לצדדים ליצור מנגנון שייכנס לפעולה כאשר השתבשה התכלית הראשונית של החוזה. כאשר בתניית בוררות עסקינן, איני רואה נפקה מינה אם החוזה הסתיים עקב ביטולו בעקבות הפרה או בשל אי התקיימות תנאי מתלה או בשל התקיימות תנאי מפסיק. תניית הבוררות שואבת את חיותה מרצונם המוקדם של הצדדים להסדיר סכסוך שעלול להיווצר בשל אי התקיימות התנאי המתלה, כמו טענה של אחד הצדדים כלפי משנהו כי סיכל את התנאי המתלה... או כדי להסדיר את חיובי המשנה הנובעים מאי התקיימות התנאי, כמו חובת ההשבה" (כב' הש' עמית; וראו גם פסק הדין של כב' הש' דנציגר שם, פסקאות 32-40).
3. לטענה שאין בידי הנתבע 1 שחתם על ההסכם (לטענת התובעים, כשלוח המנוח), סמכות להסכים בשם התובעים לתניית בוררות לאור סעיף 5(א) לחוק השליחות שלפיו השליחות אינה חלה "באין הרשאה מפורשת לכך - על הליכים לפני בית משפט, בית דין או בורר ולא על פשרה או ויתור או פעולה בלי תמורה" - אף טענה זו אינה מונעת העברת ההליך לבוררות; ובירור העובדות הצריכות לעניין מצוי בסמכותו של הבורר. בחינת הטענה כרוכה בהכרעה בשאלות עובדתיות שתתבררנה במסגרת הבוררות. כאמור, לטענת הנתבעים, השולח היה אבשלום, שידע על הסכם המכר ורצה בו, על תניית הבוררות שבו. התובעים, יורשי המנוח, טוענים כי השולח הוא המנוח. כפי שנקבע רע"א 3925/12 חן רונן נ' עו"ד יובל כהן מיום 17/6/13 "... בית משפט זה הכיר בחיוב של אדם לקחת חלק בהליכי בוררות כשאינו חתום על הסכם הבוררות אך שלוחו חתום עליו, ולכן ייתכן שגם לפי דיני השליחות ניתן יהיה לחייב אדם שאינו חתום על הסכם הבוררות לקחת חלק בבוררות" ודומה כי נסיבות ענייננו בהחלט מצדיקות חיוב התובעים לרבות אבשלום, לקחת חלק בבוררות. ככל שתתקבל גרסת התובעים כי הנתבע 1 היה שלוח של המנוח, יש לברר, בין היתר, גם את טענת הנתבעים שמדובר בשליחות נסתרת ומשכך, ההסכם תקף גם כלפי התובעים לפי סעיף 7 לחוק השליחות; שכן כאמור, הנתבע 1 היה בעל הזכויות מבלי שנרשמה כל הערה בדבר זכויות המנוח ולפי הטענה הרוכשים לא ידעו שהמנוח הוא הבעלים ואף לא נטען ע"י התובעים שידעו זאת. יוער עוד כי הרוכשים הצהירו על כך בתצהירם שצורף לבקשה שלא נסתר.
   
   ראו הדיון במעגלי ההרחבה ברע"א 3925/12 חן רונן הנ"ל וכן, ע"א 65/85 עיריית נתניה נ' נצ"ב בע"מ פ"ד מ(3) 29, 48 הנזכר שם. דוגמאות נוספת להרחבת התחולה של תניית הבוררות ראו ע"א 10010/08 הרב כהנמן נ' הרב מרקוביץ (2/12/09) שם נדון סכסוך בין הצדדים בקשר עם פועלם במשיבה 4 ונקבע כי לאור מעמדם במשיבה 4 והתייחסות ההסכם גם לענייניה ולנכסיה, ניתן לומר שהמשיבה 4 כפופה להסכם הבוררות אף שאינה צד לו. כך גם ברע"א 4767/07 גינזבורסקי נ' חב' גבעת המוזיאון (רחובות) בע"מ מיום 5/5/09, שם קבע הבורר כי בעל הדין ממש בהתדיינות עם המשיבה בבוררות הוא המבקש ולא אמו כיורשת אביו המנוח, ששימש ככיסוי למבקש וכי מדובר בחוזה בטל למראית עין. נקבע כי פסק הבורר מחייב גם את המבקש אף שאינו חתום על הסכם הבוררות, משעה שלא העלה את טענותיו לפני הבורר ובהמשך, בהליכים לאישור/ביטול פסק הבורר. ראו גם רע"א 2639/14 עו"ד ברימר נ' עטר לפיו ניתן במקרה המתאים לצרף במסגרת מעגלי ההרחבה גם נאמן (כאמור, בענייננו מעיון בכתב התביעה אין התובעים טוענים לנאמנות, כי אם לשליחות. הנתבעים התייחסו גם לכך בכתב ההגנה למעלה מן הצורך, ותוך התנגדות להרחבת חזית).
4. נכון יהיה, אפוא, לאור תניית הבוררות הרחבה והנסיבות כמתואר ולאור הפסיקה, ליתן בידי הבורר להכריע במסגרת הבוררות, בשאלה מיהו השולח (המנוח או אבשלום) ושאלות אחרות שייתכן שנדרשות לפי העניין להכרעה, כגון: האם ניתנה הסכמתו של אבשלום להסכם המכר; האם הסכמתו של אבשלום מחייבת את המנוח, ככל שהשולח הוא המנוח; האם התובעים, יורשי המנוח, מנועים מלטעון שהשולח הוא המנוח; האם קיים מעשה בית דין בשאלה מיהו הבעלים האמתי ואם כן, האם קם כלפי אבשלום בלבד או גם כלפי יתר יורשי המנוח (ראו למשל רע"א 4767/07 גינזבורסקי הנזכר לעיל) וכיוצ"ב שאלות שתתעוררנה לפי העניין. בהתאם לפסיקה, בהינתן תניית הבוררות הרחבה, כל הטענות, לרבות בדבר תוקפו של ההסכם ולאור סעיף 5(א) לחוק השליחות, תתבררנה לפי הצורך במסגרת הבוררות ואין לקיים הליך משפטי שלם לצורך הכרעה בהם כ"פתיח" או כשלב מקדים להליך הבוררות. יפים בשינויים המחויבים דברי בית משפט זה מפי סגנית הנשיא כב' הש' שבח בהפ"ב (מחוזי ת"א) 59687-06-19 המרכז ללימודים אקדמיים באור יהודה בע"מ - חל"צ נ' הר זהב מיום 12/7/19 לפיהם "הלכה זו נעוצה בצורך למנוע שגרה של התדיינות רחבת היקף בבית המשפט כשלב מקדים או כקרב מאסף של התדיינות בבוררות, כמו גם למנוע מבעלי דין לחמוק מהתדיינות בבוררות לה הסכימו על דרך העלאת טענת אי חוקיות" (פסקה 4. ראו גם הפ"ב (ת"א) 56019-01-19‏ ‏אזורים נכסים בע"מ נ' גהה מבנים והשקעות בע"מ, פס' 14, מיום 5/4/19). עוד נקבע מטעמים דומים, כי הבורר מוסמך לקבוע בהתאם לראיות שיובאו לפניו את העובדות שמהן נובעת סמכותו, הגם שקביעתו בעניין זה אינה סופית (רע"א 8523/05 החברה המרכזית לפיתוח השומרון בע"מ נ' מזי את יחזקאל בע"מ מיום 14/2/10).
5. לאור הכרעתי לעיל לא מצאתי לדון בטענות למעשה בית דין או השתק וטענות אחרות שהועלו. כאמור אלה תוכרענה לפי הצורך ע"י הבורר. אציין, מבלי לקבוע מסמרות, כי נראה לכאורה שגם אם קיים מעשה בית דין, אין הדבר מוביל בהכרח לדחיית התביעה, שכן קיימות לכאורה מחלוקות נוספות שיש לברר מעבר לזהות השולח, לצורך הכרעה בתביעה, כמפורט לעיל; וממילא תתבררנה לפי הצורך במסגרת הבוררות. כלל טענותיהם של הצדדים, לרבות זכות התובעים או מי מהם לביטולו וסעדים אפשריים, אם בכלל, בהינתן הנסיבות - דינן להתברר בבוררות.
6. סוף דבר, הבקשה לעיכוב הליכים בשל תניית בוררות, מתקבלת ואני מורה על עיכוב ההליכים כמבוקש. במכלול נסיבות העניין כמתואר לעיל, אני מחייבת את התובעים לשלם לנתבעים את הוצאות הבקשה בסך של 30,000 ₪.

המזכירות תדוור לצדדים

ניתנה היום, ח' תמוז תשפ"ב, 07 יולי 2022, בהעדר הצדדים.