ביהמ"ש המחוזי מרכז, השופט רמי אמיר: פס"ד בעניין זכותה של סיעת אופוזיציה עירונית לייצוג הולם בוועדת המשנה לתכנון ובניה (עת"מ 39279-04-21)

1. זכותה של סיעת אופוזיציה עירונית לייצוג הולם בוועדת המשנה לתכנון ובניה – זהו העניין העקרוני שבלבה של העתירה שבפניי.

הרקע העובדתי

2. סיפור המעשה נושא העתירה נטוע בפוליטיקה המקומית של העיר מודיעין-מכבים-רעות ("העיר" או "מודיעין").

העותרים 2-1 הם חברי הסיעה העירונית העותרת 3 ("העותרים" ו-"הסיעה" או "הסיעה העותרת", לפי העניין), וחברים מטעמה במועצת העיריה במודיעין המשיבה 4 ("המועצה"), ובוועדה המקומית לתכנון ובניה במודיעין המשיבה 1 ("הוועדה המקומית").

המשיב 2 הוא ראש העיריה במודיעין, ומתוקף תפקידו זה הוא יושב בראש המועצה ומכהן כיו"ר הוועדה המקומית ("ראש העיריה").

המשיב 3 היה חבר הסיעה העותרת, וחבר מטעמה במועצה ובוועדה. הסטטוס העדכני שלו כחבר הסיעה שנוי במחלוקת, ואולם הכול מסכימים שהוא עודנו מכהן כדין כחבר המועצה וכחבר הוועדה המקומית ("המשיב 3").

המשיבה 5 היא חברה בסיעה עירונית אחרת, "הבית היהודי", הנמנית על סיעות הקואליציה, והיא חברה מטעמה במועצה ובוועדה המקומית ("המשיבה 5").

3. בראשית הימים שררה הרמוניה בין שלושת חברי הסיעה, הריהם העותרים 2-1 והמשיב 3. כל חברי הסיעה היו חברים בקואליציה העירונית שבראשותו של ראש העיריה. העותר 1, שהיה יו"ר הסיעה, נבחר לכהן כסגן ראש העיריה, כחבר בוועדת ההנהלה של העיריה, וכחבר בוועדת המשנה לתכנון ובניה של הוועדה המקומית ("ועדת המשנה").

בשלב מסוים נפל דבר בין חברי הסיעה, והדברים זלגו מגדרה הפנימי של הסיעה למישור הפוליטי-העירוני של המועצה ושל הוועדה המקומית.

ביום 3.3.21 החליטה המועצה, לפי הצעת ראש העיריה, לסיים את כהונתו של העותר 1 כסגן ראש העיריה, כחבר ועדת הנהלה, וכחבר ועדת המשנה; ובחרה למנות במקומו את המשיב 3 כסגן ראש העיריה וכחבר ועדת המשנה ("החלטת המועצה"). הדברים נעשו בניגוד לעמדת הסיעה והעותרים, שהצביעו נגד; אך מבלי שהמשיב 3 השתתף בישיבה והצביע בה.

4. בעקבות זאת החל העותר 1 לפעול כנגד החלטת המועצה בשני מישורים שונים: כנגד הדחתו של העותר 1 מתפקיד סגן ראש העיריה ומינוי המשיב 3 במקומו; וכנגד הדחתו של העותר 1 מחברותו בוועדת המשנה ומינויו של המשיב 3 תחתיו.

5. במישור הראשון פנה העותר 1 בשם הסיעה לראש העיריה בבקשה להכריז על המשיב 3 כפורש, וכפועל יוצא מכך לקבוע שאין הוא יכול לכהן כסגן ראש העיריה בקדנציה הנוכחית. ראש העיריה דחה את הבקשה.

או אז הגיש העותר 1 עתירה לבית משפט זה בעת"מ 22740-05-21, אשר נשמעה בפני מותב אחר. אותה עתירה נדחתה בהסכמה ביום 10.10.21. הרקע להסכמה לדחיית העתירה היה, כפי שעולה מפרוטוקול הדיון באותה עתירה, שהמשיב 3 לא השתתף בהצבעה על בחירתו כסגן ראש העיריה, ולכן היה קושי מסוים לראותו כמי "שהצביע" בעניין זה נגד עמדת הסיעה, כדרישת סעיף 125א לפקודת העיריות [נוסח חדש] ("פקודת העיריות" או "הפקודה").

6. במישור השני פנה העותר 1 בעתירה שבתיק זה שבפניי.

בעתירה זו טען העותר 1 נגד החלטת המועצה בהתייחס להדחתו מהחברות בוועדת המשנה ולמינויו של המשיב 3 תחתיו.

ביום 14.10.21 צירפתי כעותרים נוספים את העותר 2 ואת הסיעה העותרת 3, כך בהסכמת הכול.

הצדדים פנו בהמלצתי להליך גישור, אך זה לא צלח. כך בדומה לא התקבלו גם הצעות שהצעתי אני לסיום הסכסוך.

ביום 9.5.22 הודיע המשיב 3 כי הוא מתפטר מחברותו בוועדת המשנה.

בהמשך לכך, ביום 1.6.22, החליטה הוועדה המקומית לבחור במשיבה 5 כחברה בוועדת המשנה חלף המשיב 3 ("החלטת הוועדה המקומית"). כפי שצוין לעיל, המשיבה 5 איננה חברה בסיעה העותרת אלא בסיעה אחרת, שכאמור לעיל היא סיעה הנמנית על הקואליציה העירונית.

או אז, בעקבות מינוי המשיבה 5 לוועדת המשנה, נעתרתי לבקשת העותרים לתקן את העתירה, ועתירה מתוקנת הוגשה ביום 6.7.22. העתירה המתוקנת תוקפת כעת את החלטת הוועדה המקומית לבחור במשיבה 5 כחברה בוועדת המשנה, ומבקשת להוסיף ולקבוע כי יש להכריז על העותר 1 כחבר ועדת המשנה.

הוועדה המקומית, ראש העיריה, המועצה, והמשיבה 5 – מתנגדים לעתירה המתוקנת.

המשיב 3 בחר שלא לנקוט עמדה בעניין העתירה המתוקנת.

וזהו העניין העומד כעת להכרעתי.

טענות הצדדים

7. טענות העותרים, בקליפת האגוז, הן כדלקמן:

הסיעה העותרת פרשה מהקואליציה העירונית, והיא בגדר אופוזיציה, כפי שהודיעה לראש העיריה עוד ביום 31.3.21 [נספח ה' לעתירה המתוקנת]; כשלעניין זה החלטת הסיעה לפעול כאמור היא על דעת רוב חבריה דאז, העותרים 2-1.

המשיב 3 אינו עוד חלק מהסיעה העותרת, כאשר בחר בהתנהגותו לפעול בניגוד לעמדת רוב חברי הסיעה, דהיינו בניגוד לעמדת הסיעה.

בהתאם להוראות סעיף 18(ה)(2) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 ("חוק התכנון והבניה" או "החוק"), זכאיות סיעות האופוזיציה לייצוג יחסי בוועדת המשנה.

במועצה קיימות שתי סיעות אופוזיציה, העותרת בת 2 החברים, וסיעה נוספת בת 3 חברים, ובסה"כ 5 חברי אופוזיציה מתוך סה"כ 19 חברי מועצה, כלומר ששיעורן היחסי של כלל סיעות האופוזיציה במועצה הוא 26%.

בוועדת המשנה ישנם 6 חברים נבחרים, לא כולל ראש העיריה המשמש כיו"ר; 26% מהם מהווים 1.56, ובעיגול מדובר ב-2 חברים; ולכן זה צריך להיות מספר חברי האופוזיציה בוועדת המשנה.

לסיעת האופוזיציה בת 3 החברים יש כבר נציג בוועדת המשנה, ולכן הנציג השני של האופוזיציה בוועדת המשנה צריך להיות של הסיעה העותרת, ולא נציג נוסף של הקואליציה.

כיוון שכך, אסור לפי החוק למנות את המשיבה 5, שהיא חברת סיעה קואליציונית, כחברה בוועדת המשנה "על חשבון" המקום השני השמור לאופוזיציה; ויש למנות את העותר 1 כחבר בוועדת המשנה מטעם הסיעה העותרת, בהתאם לבחירתה והודעתה של הסיעה מיום 29.5.22 [נספח ב' לעתירה המתוקנת].

8. טענות המשיבים (למעט המשיב 3) הן בתמצית כדלקמן:

ראשית, אין להתערב בהחלטה מנהלית חוקית, בסמכות ועל פי דין, של הרשות המנהלית הרלבנטית, הלוא היא הוועדה המקומית, כאשר זו החליטה ברוב דעות לבחור במשיבה 5 כחברה בוועדת המשנה חלף המשיב 3 שהתפטר; ואין להמיר את שיקול דעתה של הרשות המנהלית בשיקול דעתו של בית המשפט.

זאת ועוד: אין לתת לעותר 1 סעד כדי לסייע לו במאבק פוליטי ובטענות פוליטיות באצטלה של טענות משפטיות, ואל לו לבית המשפט להתערב בסכסוך פוליטי.

לעצם העניין, המשיב 3 לא פרש מהסיעה העותרת, והסיעה העותרת לא פרשה מהקואליציה.

אשר למשיב 3: יש לראותו עדיין כחבר בסיעה העותרת, משום שלא היה כל מעשה של "התפלגות", והוא לא הוכרז כ"פורש".

אשר למעמדה של הסיעה העותרת: יש לראותה כחברת קואליציה, גם משום שאחד מחבריה (המשיב 3) מכהן כסגן ראש העיריה וכחבר ועדת ההנהלה; וגם ובעיקר משום שיתר חבריה מכהנים כחברי ועדות בעירייה ואף כיו"רים של שתי ועדות. כך, למרות שבהצבעות המועצה מתנהלים אותם חברים (העותרים) כאופוזיציה.

ומכאן לעניין הייצוג. מעבר לכך שלסיעה העותרת אין זכות לייצוג כאופוזיציה, הרי שגם אם נראה בסיעה העותרת כאופוזיציה – אין היא זכאית למנות חבר מטעמה בוועדת המשנה משום שיש מספר שיטות חישוב לעניין היחסיות, אין לפעול בצורה מתמטית גרידא, ואין מקום לעיגול כלפי מעלה של מקום וחצי לשני מקומות בוועדת המשנה.

המשיבים הוסיפו וטענו טענות לא מבוססות לחוסר תום לב, לאי-מיצוי הליכים ולהשתק שיפוטי מצדם של העותרים. המשיבים לא חזרו על טענות אלו בסיכומיהם, וטוב שכך. העותרים לא הסתירו כל מסמך, לא הייתה בידי העותרים כל פעולה מוקדמת שהיה עליהם לבצעה, והעותרים לא סתרו בהליך שלפניי כל עמדה קודמת שלהם בהליך אחר.

דיון והכרעה

9. האמנם, באילו תנאים ועד כמה זכאית סיעת אופוזיציה עירונית לייצוג בוועדת המשנה לתכנון ובניה? והאם מתקיימים תנאים אלו בסיעה העותרת?

10. הוראת החוק הרלבנטית לעניין זה היא הוראת סעיף 18(ה)(2) לחוק התכנון והבניה, וזו לשונה בחלקים הרלבנטיים לענייננו:

"(ה) ועדה מקומית תקים ועדת משנה לתכנון ולבניה (בסעיף זה - ועדת המשנה), וזה הרכבה:

...

(2) במועצת רשות מקומית שמספר חבריה פחות מעשרים ואחד – לא יותר מששה חברי מועצה, ובמועצה שמספר חבריה עשרים ואחד – לא יותר מעשרה חברי מועצה; ואולם אם קיימת במועצה ועדת הנהלה שלא כל הסיעות מיוצגות בה, יהיה ייצוגן הכולל של הסיעות כאמור בוועדת המשנה יחסי לייצוגן במועצה, אך לא פחות מנציג אחד".

(ההדגשות שלי - ר.א.).

11. סעיף זה מבטא את עיקרון הייצוג ההולם או הייצוג היחסי אשר נקבע בפסיקה, ובפרט את האפשרות לסטות מאותו עיקרון, או את אופן היישום של אותו עיקרון בשינויים מחויבים, כדי להבטיח את זכויות המיעוט הפוליטי, הכול כפי שנקבע בפסיקתו של בית המשפט העליון.

12. בבג"צ 1020/99 דואק נ' דני ז'ק ראש עיריית קריית ביאליק (סעיף 6 לפסה"ד) (8.8.2000) ("פרשת דואק הראשונה"), תאר בית המשפט העליון את עיקרון הייצוג היחסי באופן הבא:

"הייצוג בגופים נבחרים, שהבחירה אליהם נעשית על יסוד בחירה פוליטית בין סיעות, מבוסס בשיטת המשטר שלנו – הן בשלטון המרכזי והן בשלטון המקומי – על עקרון של ייצוג יחסי...

עקרון השוויון הדמוקרטי מחייב ייצוג הולם ופרופורציוני גם למיעוט, והייצוג קשור קשר אמיץ לצורך ליתן למיעוט המיוצג הזדמנות נאותה להשמיע את קולו. זכותו של המיעוט אינה מצומצמת לייצוג הולם בגוף הנבחר... אלא היא גם מקימה זכות לייצוג בגופי המשנה הפועלים מטעם הגוף הנבחר ומייצגים אותו...

עקרון הייצוג ההולם, המבוסס על ייצוג יחסי, היה לחלק משיטת המשטר שלנו בכל הנוגע לייצוג בגופים הפועלים מטעם גופים נבחרים...

הנה כי כן, עקרון הייצוג היחסי – הכולל ייצוגן של סיעות המיעוט – היה לחלק משיטת המשטר הדמוקרטי לא רק בשלטון המרכזי אלא גם ברשויות המקומיות, והוא בא לידי ביטוי בהרכבם של גופים מוניציפאליים המייצגים את המועצה הנבחרת של הרשות המקומית".

13. בעע"מ 1562/15 קמיל נ' המועצה המקומית מזכרת בתיה (סעיף 24 לפסה"ד) (7.3.2016) (פס"ד "קמיל"), פיתח זאת בית המשפט העליון וקבע כדלקמן:

"עקרון "הייצוג ההולם", או "הייצוג היחסי", הוא מעקרונות היסוד בשיטתנו, הנותן ביטוי לשני היבטים מרכזיים של המשטר הדמוקרטי. ההיבט האחד נמצא בכלל לפיו הכרעות מתקבלות על יסוד דעת הרוב, וההיבט האחר, המשלים אותו, מתבטא בשמירה על זכותו של המיעוט להביע את דעתו ולהתנגד לרוב... עקרון הייצוג היחסי נועד לתת לפלגים שונים ייצוג הולם בגופי המשנה של הגוף הנבחר, ייצוג העומד ביחס ישיר לכוחם במליאת הגוף הנבחר, על מנת שיוכלו להביע עמדה ולהשפיע גם על הפעילות המתבצעת באמצעות גופי המשנה של הגוף הנבחר... סטייה מעקרון זה עלולה להביא לפגיעה בסיעות המיעוט ובזכותן להשפיע על פעילויות הרשות המקומית הנעשות באמצעות גופי המשנה... מכאן, כי השמירה על ייצוג הולם חשובה במיוחד בתחום השלטון המקומי, שבו מתבצע חלק ניכר מפעילות הרשות המקומית באמצעות ועדות וגופי משנה".

עוד קבע בית המשפט העליון בעניין קמיל (בסעיף 33 לפסה"ד), תוך ציטוט מדבריו של השופט מ' חשין (כתוארו אז) בבג"צ 3250/94 אורן נ' מועצת עיריית פתח תקווה (24.12.95) (פס"ד "אורן"):

"יש להיזהר בכבודה של האופוזיציה. על דרך העיקרון נאמר, כי שלילת מעמדה של אופוזיציה... אינה עולה בקנה אחד עם ההליך הדמוקרטי התקין".

ובהמשך לכך הוסיף שם בית המשפט העליון (בסעיף 33) בהתייחס להוראת סעיף 18(ה)(2) לחוק התכנון והבניה ולהוראות דומות אחרות:

"הוראות אלה ואחרות מאפשרות לסטות מעקרון הייצוג היחסי, לשם מתן ייצוג למיעוט, מקום שקיום עקרון הייצוג היחסי עלול לפגוע במיעוט באופן שיש בו כדי לשלול ממנו כל ייצוג".

14. אינני מתעלם מהאמירות בפסקי הדין בפרשת דואק הראשונה ובעניין קמיל, כי הייצוג ההולם נבחן בבסיסו לפי מפתח סיעתי, ולאו דווקא לפי היחס שבין מספר חברי הקואליציה לבין מספר חברי האופוזיציה. לעניין זה ראו פסה"ד בפרשת דואק הראשונה, בסעיף 8, ופסה"ד בעניין קמיל, בסעיפים 34 ו-41.

אכן, זהו העיקרון הכללי של הייצוג היחסי; ובדרך כלל, הייצוג היחסי של כלל הסיעות ישקף גם את הייצוג שבין סיעות אופוזיציה לבין סיעות קואליציה; וראו לכך סעיף 34 סיפא לפסה"ד בעניין קמיל.

אך בצד זאת, נקפיד תמיד על הבטחת ייצוגו ההולם של המיעוט, ולא נאפשר היעדר ייצוג לסיעה אופוזיציונית אלא על בסיס שוויון והגינות. יפים לכך הדברים שנפסקו בע"א 2663/99 שמגר נ' המועצה המקומית רמת השרון (8.8.00), בסעיף 6 לפסה"ד:

"הכלל האמור לגבי שלילה מוחלטת של ייצוג האופוזיציה מתאים בשינויים המחויבים גם כאשר מדובר בשלילת מעמדה של סיעה אחת בלבד מסיעות האופוזיציה. ליתר דיוק נאמר כי בדרך כלל, כאשר הוועדה או גוף המשנה מורכבים מייצוג סיעתי יחסי, יש לתת ביטוי בהרכבו של אותו גוף למשקל היחסי של סיעות הרוב אל מול סיעות המיעוט. כך כאשר מספר הנציגים בגוף המשני קטן באופן משמעותי ממספר חברי הגוף הבוחר. אך כאשר בגוף המשני נפקד מקומה של סיעה אופוזיציונית אחת בלבד, אף שניתן ייצוג לאופוזיציה בדרך כלל, יש להקפיד שההכרעה ביחס לסיעה שתאלץ לוותר על מקומה בוועדה תיעשה על בסיס של שוויון והגינות ובלי לפגוע באפשרות ליתן ביטוי לכל הדעות והסיעות המיוצגות במועצה המקומית".

15. עוד אזכיר את שנקבע בפסיקת בית המשפט העליון, כי אין לנקוט בגישת חישוב טכנית ואריתמטית. כך נאמר לעניין זה בפרשת דואק הראשונה, בסעיף 8 לפסה"ד:

"כמובן שהתוצאה אינה יכולה להיות חלוקה מדויקת מבחינה מתמטית; חלוקה מדויקת היא בלתי אפשרית בשל האילוצים הנובעים מהפער בין מספר המקומות בוועדה המקומית לבין מספרן של הסיעות במועצה, כשאין זהות ביניהם. חלוקה זו אף אינה אפשרית בשל חוסר היכולת לחלק את הנציגים "בשר ודם" על פי חלוקה מתמטית מדויקת; לפיכך נקבע כי החלוקה על פי העקרון היחסי תעשה "ככל שניתן", בלשון הוראת החוק הנדונה, או כפי שנאמר בחוקים אחרים – "ככל האפשר".".

16. אם אסכם את הדברים, הרי שיש ליתן ייצוג הולם בוועדת המשנה לתכנון ובניה לכלל הסיעות העירוניות באופן יחסי לייצוגן במועצה. היחסיות המתבקשת היא לפי גודלה של כל סיעה. הדבר מסייע לא רק לשמירת הייצוג היחסי באופן כללי, אלא בפרט הוא מגן על ייצוגן של סיעות האופוזיציה. אך במקרים חריגים בהם ייפגע ייצוג זה של האופוזיציה על אף עיקרון הייצוג הסיעתי, יש לסטות מהעיקרון הייצוגי הכללי "לטובת האופוזיציה" כדי להבטיח את חלקה היחסי של האופוזיציה ואת השמעת קולה, הכול בכפוף לעקרונות של שוויון והגינות.

רוצה לומר, מצד אחד נבחן את הגודל היחסי של כל סיעה לעומת יתר הסיעות, ובצד זאת נבחן גם את גודלה היחסי של האופוזיציה לעומת הקואליציה. לא נפנה לחישובים מתמטיים אבסורדיים, אך נקפיד על ייצוגה ההולם של האופוזיציה. כך נשרת את עיקרון העל שהתבטא בלשונו הציורית של השופט חשין "שיש להיזהר בכבודה של האופוזיציה".

17. ואולם מהי "סיעת אופוזיציה" לעניין זה? ומה נדרש ממנה כדי לזכות בייצוג הולם בוועדת המשנה לתכנון ובניה?

המילה "אופוזיציה" עצמה אינה מופיעה בלשון סעיף 18(ה)(2) לחוק, אשר קובע תנאים קונקרטיים לזכאות האמורה ללא הגדרה מפורשת של הסטטוס.

סעיף 18(ה)(2) לחוק נוקט בגישה "מרחיבה" לעניין הזכאות של סיעות האופוזיציה לייצוג יחסי בוועדת המשנה. לכאורה, די בכך שמדובר בסיעות שאינן מיוצגות בוועדת ההנהלה של מועצת העיריה:

"אם קיימת במועצה ועדת הנהלה שלא כל הסיעות מיוצגות בה, יהיה ייצוגן הכולל של הסיעות כאמור בוועדת המשנה יחסי לייצוגן במועצה".

(ההדגשות שלי – ר.א.).

הדברים בולטים לעומת הסדר סטטוטורי שונה בעניין מינוי יו"ר ועדת ביקורת במועצת העיריה ובעניין הייצוג של סיעות האופוזיציה בוועדות החובה במועצת העיריה. בקשר לעניינים אלו קובעים סעיפים 149ג(ג)(1) ו-150א לפקודת העיריות מבחן של ארבעה תנאים מצטברים, ולא של אחד בלבד, לצורך קבלת המעמד של "אופוזיציה": סיעה שונה מסיעת ראש העיריה, היעדר ייצוג בוועדת ההנהלה, אי-מינוי סגן ראש עיריה מהסיעה, והיעדר הסכם המתייחס לכהונת ראש העיריה או ניהול העיריה.

אך הנה, בהקשר למינוי יו"ר ועדת ביקורת (ולא בקשר לייצוג בוועדות החובה) – לא הסתפק בית המשפט העליון באותם ארבעה תנאים סטטוטוריים מצטברים, וקבע כי יש לבחון את הדברים גם לפי מבחן מהותי של התנהלותו ותפקודו של חבר המועצה כמי שמשתייך לאופוזיציה, והכול במטרה להבטיח את הרציונל הרלבנטי של אי-תלות בראש העיריה. לעניין זה ראו: בג"צ 5743/99 דואק נ' ראש עיריית קריית ביאליק (8.8.2000) ("פרשת דואק השנייה").

יתכן שהרציונל שונה במעט בענייננו (ואולי גם בקשר לוועדות החובה), משום שהדגש איננו על אי-התלות אלא על מתן ייצוג הולם לעמדות המיעוט. אך יתכן שגם בענייננו נדרשת בחינה של "מאפיינים אופוזיציוניים" נוספים כדי להצדיק את הבטחת ייצוג המיעוט (לרבות תוך חריגה מהיחסיות לעומת סיעות אחרות).

אינני צריך להכריע בדבר, ואבחן את הדברים לפי הגישה הקפדנית יותר, כיוון שממילא עומדת הסיעה העותרת לא רק בתנאי הסטטוטורי היחיד של היעדר ייצוג בוועדת ההנהלה אלא גם במכלול המאפיינים האופוזיציוניים, כפי שיודגם להלן.

18. אעבור, אם כן, לאפיונה של הסיעה העותרת כסיעת אופוזיציה לצורך סעיף 18(ה)(2) לחוק התכנון והבניה, ולהבטחת הייצוג שלה בוועדת המשנה מכוח אותו סעיף.

19. ראשית, עוד ביום 31.3.21 הודיעה הסיעה העותרת לראש העירייה, במכתב יו"ר הסיעה (העותר 1) [נספח ה' לעתירה המתוקנת], כי "עברה הסיעה לאופוזיציה במועצת העיר", וזאת בעקבות פיטורי העותר 1 מתפקידו כסגן ראש העיריה ומינוי המשיב 3 תחתיו.

ומה לך ברור יותר מאשר דבריה של הסיעה עצמה, כי היא רואה את עצמה כסיעת אופוזיציה?

יפים לכך דברי בית המשפט העליון בפרשת דואק השנייה, בסוף סעיף 6 לפסה"ד:

"חשוב לא פחות מכך לבחון כיצד חבר המועצה עצמו רואה את מקומו במועצת העיריה".

20. שנית, התנהלותה של הסיעה העותרת בהצבעות במועצת העירייה היא כסיעת אופוזיציה לכל דבר. כך אישרו אפילו המשיבים עצמם בהתייחסם לכל חברי הסיעה למעט המשיב 3, שאליו אתייחס להלן בנפרד [סעיף 51 לתגובה לעתירה המתוקנת].

זאת ועוד, אליבא דהמשיבים – העותר 1, שהינו יו"ר הסיעה העותרת, מנהל מסע צלב נגד המשיבים, נוקט בניגוח פוליטי, פרובוקציה פוליטית ועשיית הון פוליטי, ומנסה להשחיר את פני ראש העיריה [סעיפים 8, 9, 14י"ד, 16ג', 20, 40 לתגובה לעתירה המתוקנת].

גם דברים אלו מתיישבים עם המאפיינים המהותיים של חבר אופוזיציה שנקבעו בבית המשפט העליון בפרשת דואק השנייה, בסעיפים 6-5 לפסה"ד:

"חבר מועצה המשתייך לאופוזיציה הוא בדרך-כלל יריבו הפוליטי של ראש העירייה ויריבן של סיעות הקואליציה. פעילותו במועצה מתאפיינת, בין היתר, בביקורת על ראש העירייה, בביקורת על פעולות ההנהלה, בהצעת החלטות במועצה בנפרד מראש העירייה, בהצגת שאילתות המתייחסות לתפקוד הנהלת העירייה ובפעולות נוספות המצביעות כולן על היעדר זיקה או מחוייבות כלפי ראש העירייה והנהלתה.

...

יהיה מקום לבחון את התנהגותו של חבר המועצה הנדון על פי הגילויים החיצוניים של תפקודו. נבחן את מידת תמיכתו בראש העירייה בישיבות מועצת העירייה, את מידת התמיכה כפי שהיא משתקפת מהצבעותיו של החבר בהחלטות המועצה, את מידת הביקורת שהוא מביע על תפקודה של המועצה; נראה אם הוגשו שאילתות והצעות לסדר על ידיו ונסקור את פעילותו הכוללת במועצה... המבחן הוא גילוי עצמאות עניינית במהלך עבודתה של מועצת העירייה.

...

חשוב לא פחות מכך לבחון... כיצד רואים אותו חברי המועצה האחרים, לרבות ראש העירייה."

21. הנה כי כן, גם באופן מוצהר מפי הסיעה העותרת עצמה, וגם מדרך התנהלותה באמצעות חבריה העותרים 2-1 כפי שהמשיבים רואים זאת – מדובר בסיעה אופוזיציונית מובהקת. וכמאמר הפתגם, "כאשר זה מגעגע כברווז, הולך כברווז ונראה כברווז – הרי זה ברווז".

22. המשיבים טוענים, שהסיעה העותרת אינה סיעת אופוזיציה משום שחבריה, העותרים 2-1, נושאים בתפקידים חשובים בוועדות השונות של המועצה.

העותר 1 הוא יו"ר הוועדה למאבק בסמים, וחבר בעוד 6 ועדות; ואילו העותר 2 הוא יו"ר ועדת המכרזים, חבר בעוד 3 ועדות, וחבר בדירקטוריונים של 2 חברות עירוניות.

אך בכל הכבוד, אין בכך כל סתירה להיותה של הסיעה העותרת סיעת אופוזיציה ולהיותם של חבריה העותרים 2-1 אנשי אופוזיציה.

הלוא סעיף 150א לפקודת העיריות מורה ומנחה, כי ההרכב הסיעתי של חברי מועצה בכל אחת מוועדות החובה יהיה תואם ככל שניתן את ההרכב הסיעתי של המועצה, ובכל ועדת חובה יהיה נציג אחד לפחות מהאופוזיציה. רוצה לומר: חברי סיעת אופוזיציה אינם מנודים מהקהל; הם משתתפים מכוח הדין בפעולות המועצה, הן במליאה והן בוועדות השונות שלה; ואין בכך כדי לסתור את היותם חברי אופוזיציה. ההיפך הוא הנכון.

23. מכאן לטיעון החזק ביותר לכאורה של המשיבים – שהמשיב 3 אף הוא חבר בסיעת העותרת, והנה הוא מכהן כסגן ראש העירייה וכחבר בוועדת ההנהלה.

אליבא דהמשיבים, כהונתו זו של המשיב 3 שוללת מסיעתו, היא הסיעה העותרת, את הסטטוס הנטען של סיעת אופוזיציה. כך באופן חד-משמעי, אף לפי הפרשנות הדווקנית ביותר של התנאי הקבוע בסעיף 18(ה)(2) לחוק להבטחת ייצוג יחסי בוועדת המשנה: שהסיעה איננה מיוצגת בוועדת הנהלה.

ולא היא.

24. אקדים ואומר, כי אין חולק שהמשיב 3 הוא סגן ראש העירייה וחבר ועדת ההנהלה בעירייה, והתנהלותו במועצה היא בשיתוף פעולה מלא עם ראש העירייה ועם הקואליציה העירונית. כיוון שכך, וככל שנראה בתפקידיו ובמעשיו של המשיב 3 ככאלו של חבר הסיעה העותרת, ונייחס אותם לסיעה – או אז מסכים אני, שלא ניתן יהיה לראות בה כסיעת אופוזיציה לצורך העניין העומד על הפרק של ייצוג יחסי בוועדת המשנה.

עוד אציין, כי אין חולק שהמשיב 3 היה חבר הסיעה העותרת, ובטרם נפל דבר בינו לבין חבריו לסיעה (העותרים 2-1), ובטרם מונה כסגן ראש העירייה במקום יו"ר הסיעה (העותר 1), פעלו השלושה בצוותא חדא כחברי הסיעה העותרת לכל דבר ועניין.

השאלה העומדת על הפרק היא, אפוא, זו: האם נותר המשיב 3 חבר הסיעה העותרת, והאם יש לראותו ככזה גם לאחר מינויו כחבר ועדת המשנה במקום העותר 1, גם לאחר מינויה של המשיבה 5 כחברה בוועדת המשנה במקומו, וגם היום.

25. עניין הסטטוס של המשיב 3 ביחס לסיעה העותרת נבחן כבר בהקשר של בקשת העותרים להכריז עליו כ"פורש מסיעה" בגדר סעיף 125א לפקודת העיריות. באותו עניין הוגשה העתירה הקודמת, והיא נדחתה בהסכמה כאמור לעיל, כשמשמעות הדבר היא שהמשיב 3 לא הוכרז כ"פורש מהסיעה".

בצד זאת יש לראות, כי "פרישה מסיעה" כקבוע בסעיף 125א לפקודה איננה הדרך היחידה ליציאתו של חבר סיעה מן הסיעה כך שלא נראה אותו עוד כחלק ממנה. הרי סעיף 125א עצמו דן בסיטואציה נוספת של עזיבת סיעה, כאשר הסיעה "מתפלגת". אמנם בענייננו לא נעשתה "התפלגות סיעה" כמשמעותה בסעיף 125א לפקודה, והעותרים אף אינם טוענים לכך. אלא שעצם האמור בסעיף 125א לפקודה מעיד על כך שהדבר אפשרי.

ואולם גם בכך לא מתמצות כל האפשרויות לבחון האם חבר סיעה פלוני נותר כחבר בה, או שמא נפרדו הדרכים ואין לייחס לסיעה את תפקידיו ומעשיו של אותו חבר סיעה לשעבר. שהרי ההגדרות של "פרישה מהסיעה" ו"התפלגות סיעה" בסעיף 125א לפקודה הן הגדרות קונקרטיות אך ורק לצורך הסנקציות והזכויות הקבועות באותו סעיף, בעוד שהמציאות הפוליטית אינה מוגבלת לאותן סיטואציות.

דוגמה לעזיבת סיעה שלא על דרך של "פרישה" או של "התפלגות" מצאנו בפרשת דואק הראשונה. שם עזב אחד מחברי הסיעה את סיעתו והצטרף לסיעת ראש העיריה. הדבר נקבע שם כממצא מבלי לבדוק קיום תנאים פורמליים לפי סעיף 125א לפקודה כנוסחו דאז. יתרה מכך, לו היו הדברים נבחנים, נראה כי לא היו מתקיימים תנאי ה"התפלגות" הקבועים בסעיף, משום שהפרישה הייתה של חבר בודד ולא של שניים לפחות; ואף "פרישה" כמשמעותה שם לא הייתה, משום שלא הייתה החלטה כזו של ראש העיריה.

רוצה לומר, עזיבת סיעה יכולה להיות בדרך של "פרישה", והיא יכולה להיות בדרך של "התפלגות סיעה", אך היא יכולה להיות גם בדרך אחרת של התנהגות שאיננה נכנסת לגדרם של המסלולים האמורים לעיל.

26. ומה בענייננו?

כפי שציינתי בראשית הדברים, לאחר שהתגלעו מחלוקות בין חברי הסיעה העותרת, העותרים 2-1 מזה והמשיב 3 מזה, זלגו הדברים לעולם הפוליטי החיצוני לסיעה.

המשיב 3 חבר לראש העיריה, וזה הציע למועצה לפטר את העותר 1 מתפקידו כסגן ראש העיריה ומחברותו בוועדת ההנהלה; למנות את המשיב 3 כסגן ראש העיריה במקומו; ולפטר את העותר 1 מחברותו בוועדת המשנה לתכנון ובניה, ולמנות את המשיב 3 במקומו; וכך נעשה.

צריך להדגיש כי הדברים נעשו בניגוד לעמדת הסיעה העותרת – כך בניגוד להתרעה מראש שנתנה העותרת [מכתב מיום 3.3.21, נספח ג' לעתירה המקורית], וכך בניגוד להצבעת העותרים 2-1 בישיבת המועצה מיום 3.3.21 [סעיפים 5-3 לפרוטוקול ישיבת המועצה, נספח ד' לעתירה המקורית].

אמת, המשיב 3 נעדר מישיבת המועצה ביום 3.3.21 ולא הצביע בעד המהלכים האמורים. עניין זה שימש יסוד, כאמור, להסכמה לדחות את העתירה הראשונה לעניין הגדרתו כ"פורש".

ואולם עצם ההיעדרות של המשיב 3 מישיבת המועצה היא "הצבעה ברגליים"; ובכל מקרה, היא איננה מאיינת את התנהגותו לאחר מכן. שהרי אין כופים על אדם את השררה ואת המשרה, ואין אדם הופך לסגן ראש עיריה ולחבר בוועדת משנה לתכנון ובניה בעל-כורחו ושלא מרצונו. משקיבל על עצמו המשיב 3 את התפקידים הללו, הרי בחר לעשות מעשה רצוני, בניגוד לעמדת הרוב בסיעה העותרת.

אשר על כן, אין המשיב 3 יכול להשתחרר מהמשמעות של אותה בחירה מודעת ואותה התנהגות רצונית שלו לחבור לראש העיריה, כאשר החל לשמש כסגנו וכאשר החל לכהן כחבר בוועדת המשנה על פי הצעתו.

מאותה עת, עזב המשיב 3 הלכה למעשה את הסיעה העותרת. אין עוד לראות את מעשיו כמעשיה, ואין לראות בתפקידיו כתפקידים מטעם הסיעה העותרת ובשליחותה. אם לא תאמר כך, ותבקש להמשיך לראות במשיב 3 כחבר הסיעה העותרת וכמי שעצם חברותו בה מותירה אותה בקואליציה, יהיה זה בבחינת "לעג לרש" כפי שפסק בית המשפט העליון בסיטואציה דומה בפרשת דואק הראשונה [בסעיף 11 לפסה"ד].

27. עזיבה זו של המשיב 3 את הסיעה העותרת לא "נרפאה" והוא לא "שב אל המחנה" בכך שהודיע ביום 9.5.22, תוך כדי המשפט, כי הוא מתפטר מחברותו בוועדת המשנה. כך במיוחד, כאשר התנגד לאחר מכן, בישיבת הוועדה המקומית מיום 1.6.22, למינוי העותר 1 תחתיו. כך במיוחד, כאשר הוא נותר לכהן כסגן ראש העיריה. וכל זאת בניגוד לעמדת הסיעה העותרת ולעמדת רוב חבריה, העותרים 2-1, חבריו הפוליטיים לשעבר.

המשמעות היא כי המשיב 3 איננו חלק מהסיעה העותרת החל ממינויו כסגן ראש העיריה וכחבר בוועדת המשנה ביום 3.3.21, ומצב דברים זה נמשך ללא הפוגה עד היום, לרבות בעת שהמשיב 3 התפטר מחברותו בוועדת המשנה ביום 9.5.22, ולרבות בעת שהמשיבה 5 מונתה ביום 1.6.22 כחברה בוועדת המשנה במקומו של המשיב 3.

28. לאור כל האמור לעיל, יש לראות בסיעה העותרת כסיעת אופוזיציה לכל דבר ועניין. היא מקיימת את כל המאפיינים המהותיים של סיעת אופוזיציה; ובפרט היא מקיימת את התנאי האמור בסעיף 18(ה)(2) לחוק התכנון והבניה לצורך הזכאות לייצוג הולם של סיעת אופוזיציה בוועדת המשנה.

29. מכאן יש לפנות ולבחון, האם הלכה למעשה נפגעה הזכות של הסיעה העותרת ושל האופוזיציה כולה לייצוג הולם בוועדת המשנה לתכנון ובניה.

במועצת העיר מודיעין ישנם 19 חברי מועצה, כאשר 5 מהם נמנים על האופוזיציה, 3 מסיעת "מודיעין חופשית", ו-2 מהסיעה העותרת (הלוא הם העותרים 2-1). חלקה היחסי של האופוזיציה במועצה הוא, אפוא, 5/19, כלומר מעט יותר מ-26%.

בוועדת המשנה ישנם 6 חברים מכוח הוראת סעיף 18(ה)(2) לחוק התכנון והבניה, וזאת בנוסף לראש העיריה החבר בה מכוח סעיף 18(ה)(1) לחוק. מבין אותם 6 חברים – 5 נמנים על סיעות הקואליציה, ו-1 מסיעת האופוזיציה "מודיעין חופשית". לסיעה העותרת, שהיא סיעת אופוזיציה כאמור לעיל, אין נציג בוועדת המשנה נכון לעת הזו. המשמעות היא, שלסיעות האופוזיציה יש ייצוג בוועדת המשנה כדי 1/6, כלומר מעט יותר מ-16%.

30. טענת העותרים היא, כאמור לעיל, שהוועדה המקומית הייתה חייבת למנות את העותר 1 כנציגה של הסיעה העותרת האופוזיציונית, ולא את המשיבה 5 שהיא נציגת סיעה קואליציונית. כך יהיו לאופוזיציה 2 נציגים בוועדת המשנה, האחד של הסיעה העותרת, והשני של סיעת "מודיעין חופשית". ורק כך יינתן לאופוזיציה ייצוג הולם לחלקה במועצה – משום ש-26% מתוך 6 חברי וועדת משנה הם 1.56 חברים, וראוי לעגל זאת כלפי מעלה ל-2 חברים.

המשיבים מתנגדים לכך כאמור, בין היתר משום שהחישוב אינו צריך להיות אריתמטי, ומשום שישנן שיטות חישוב שונות שניתן להציע, והכול בגדר סמכות הוועדה המקומית להחליט ולבחור לפי שיקול דעתה, ואין להתערב בכך.

31. עמדתי היא עם העותרים, אף שלא לגמרי מטעמיהם.

כפי שהצבעתי לעיל בחלק המשפטי הכללי של פסק דיני זה, אכן אין לעשות חישוב אריתמטי גרידא, ויש להביא בחשבון את העקרונות המנחים לפיהם עלינו לפעול, קרי, ייצוג יחסי ושמירה על מעמדה של האופוזיציה.

הוועדה המקומית היא אכן זו שמוסמכת בחוק לבחור את חברי ועדת המשנה, אך עליה לעשות זאת לפי הקריטריונים הקבועים בחוק, ולפי אותם עקרונות מנחים שציינתי לעיל.

משמעות הדברים היא, שעל הוועדה המקומית לוודא שניתן לאופוזיציה ייצוג הולם, התואם במידת האפשר את חלקה במועצה; וכן יש לשאוף לכך שכל סיעה אופוזיציונית תזכה לביטוי ולייצוג במידת האפשר.

כמובן שאילו היו לנו 5 סיעות אופוזיציוניות, כאשר כל אחת בת חבר אחד בלבד – לא היה מקום למנות את אותם 5 חברי סיעות האופוזיציה כחברים בוועדת המשנה, משום שאז היה לסיעות האופוזיציה רוב בשיעור של 5/6 בוועדת המשנה, בעוד שחלקן היחסי במועצה הוא מיעוט של 5/19 בלבד.

ואולם לא זה המצב בענייננו. לאופוזיציה יש 26% במועצה, והבחירה בין מינוי 2 נציגים או נציג אחד בלבד לכלל סיעות האופוזיציה בוועדת המשנה, מביאה אותנו לבחירה בין ייצוג של 33% לבין ייצוג של 16% בוועדת המשנה.

זוהי בחירה קשה כמובן. אלא שהשיקול המכריע איננו חשבוני גרידא, מה קרוב יותר
ל-26%, שהוא החלק היחסי של כלל סיעות האופוזיציה במועצה. השיקול המכריע הוא השיקול המשולב הבא: מי מבין שתי האפשרויות פוגעת יותר באופוזיציה בכללותה? ומי מבין שתי האפשרויות מביאה למצב של היעדר ייצוג מוחלט לאחת מסיעות האופוזיציה? התשובה לכך ברורה. רק ע"י מינוי 2 נציגים לאופוזיציה, נציג אחד לסיעה העותרת בנוסף לנציג של סיעת "מודיעין חופשית" – רק בדרך זו נימנע ממצב של שלילת ייצוג מוחלטת מסיעת האופוזיציה העותרת, וממילא שדרך זו מיטיבה יותר עם האופוזיציה אך לא באופן מופרז, משום שהיא מעניקה לה ייצוג בוועדת המשנה באופן המקורב ביותר לחלקה היחסי במועצה.

32. אלא שבכך לא מתמצים הדברים. אין לשקול רק את האופוזיציה מול הקואליציה, ורק את היעדר ייצוג או מתן ייצוג לסיעה העותרת לבדה. יש גם לראות על חשבון מי נעשים הדברים, איזו סיעה נפגעת מכך, ואיך נעשה האיזון בשים לב לשלילת ייצוג מגורם אחר.

והנה, הדילמה העומדת על הפרק בענייננו, היא הבחירה בין העותר 1 כנציג הסיעה העותרת מצד אחד, לבין המשיבה 5 כנציגה של סיעת "הבית היהודי" מצד שני. לסיעה העותרת 2 חברים, ולסיעת "הבית היהודי" 2 חברים. יוצא מכך, כי אם נבחר בנציג הסיעה העותרת, תיפגע סיעת "הבית היהודי"; ואם נבחר בנציגה של סיעת "הבית היהודי", תיפגע הסיעה העותרת. כך או כך, סיעה אחת מבין השתיים תישאר ללא ייצוג בוועדת המשנה.

אלא שבדילמה קשה זו, במשפט שלמה זה, צריכה להיות ידה של הסיעה העותרת על העליונה. כך משום שמדובר בסיעת אופוזיציה לעומת סיעת קואליציה. ובמצב דברים כזה של שוויון בגודלן של הסיעות, ומניעת ייצוג מוחלטת מזו או מזו – יש להעדיף את הסיעה האופוזיציונית בשל השיקול המנחה כי "יש להיזהר בכבודה של האופוזיציה", כלשונו של השופט חשין בעניין אורן. וזאת לראות, כי אין מדובר בעניין של כבוד גרידא, אלא כפי שקבע שם השופט חשין: "שלילת מעמדה של אופוזיציה ... אינה עולה בקנה אחד עם ההליך הדמוקרטי התקין".

33. נותר, אפוא, לדון בשתי טענות הגנה נוספות של המשיבים.

הראשונה היא לעניין אי-ההתערבות של בית המשפט בשיקול הדעת של הרשות המבצעת, ואי-המרת שיקול דעתה של הרשות בשיקול דעתו של בית המשפט. השנייה מתמקדת במדיניות השיפוטית הראויה של הימנעות של בית המשפט מכניסה לזירה הפוליטית.

וראשון ראשון.

34. אכן, ככלל יימנע בית המשפט המנהלי מלהתערב בשיקול הדעת של הרשות המבצעת, אך זאת כל עוד היא מקיימת את הוראות החוק ואינה מפעילה את סמכויותיה תוך הפרת עקרונות יסוד של המשפט המנהלי. זאת ועוד, בית המשפט המנהלי ישתדל שלא להפעיל בעצמו את שיקול הדעת, ולהותיר זאת לרשות עצמה ע"י החזרת העניין לפתחה ככל שנפל פגם בהתנהלותה, ובלבד שיש טעם ותוחלת לדבר והפגם בהתנהלותה אינו שולל זאת.

אלא שבענייננו פעלה הרשות המבצעת שלא-כדין באופן מובהק, וכלל לא שקלה את השיקולים שחובה היה עליה לשקלם בהתאם לחוק ולהלכה הפסוקה. זאת ועוד, הרשות אף פעלה באופן שמבהיר מדוע אין טעם להחזיר אליה את העניין.

אקדים ואומר, כי כבר בעת פיטורי העותר 1 מחברותו בוועדת המשנה נפל כשל מסוים בעניין של סמכות, כשהמועצה ולא הוועדה המקומית היא זו שפיטרה אותו ומינתה את המשיב 3 תחתיו. אך עניין זה כבר מאחורינו, ואף לא נטען בעתירה.

ואולם לב העניין הוא בכך, שכאשר החליטה הוועדה המקומית (והפעם היה זה הגוף הנכון) למנות את המשיבה 5 במקום המשיב 3 – לא שקלה הוועדה המקומית כל שיקול של מתן ייצוג הולם לאופוזיציה, ואף לא התאפשר כל דיון ממשי בעניין, כפי שעולה מפרוטוקול הישיבה מיום 1.6.22 [נספח ד' לעתירה המתוקנת].

נקודת המוצא בישיבה הייתה, שמדובר בכלל בפררוגטיבה של הקואליציה להחליף נציג שלה בוועדת המשנה, וכל טענותיהם של העותרים 2-1 שהם סיעת אופוזיציה הזכאית לייצוג לא נשמעו ולא הועילו. חבר המועצה שמענוביץ' מהקואליציה אמר "קואליציה יכולה להחליף נציג", וראש העיריה החרה אחריו "אנחנו יכולים להביא את מי שאנחנו רוצים, מה לעשות..." [שם, עמ' 10]. ואם לא די בכך, אז כאשר מספר חברי מועצה (גם העותר 1, אבל גם חברים שאינם מהסיעה העותרת) ביקשו לקיים דיון בעניין, השיב ראש העירייה "זה לא לדיון... זו הצבעה בלבד ולא דיון" [שם, בעמ' 6, 8].

במצב דברים כזה, לא רק שנפל פגם חמור ביותר בהחלטה עצמה ובשיקולים המוצהרים שלאורם התקבלה, אלא שגם האופן שבו התקבלה ההחלטה מעיד על התנהלות כוחנית, שאינה תומכת בהשבת העניין לוועדה המקומית, כך בלשון המעטה.

35. העניין האחרון אליו יש להידרש, הוא עניין הכניסה של בית המשפט לזירה הפוליטית.

אכן, זהו דבר שבית המשפט משתדל להימנע ממנו ככל האפשר. ואולם אין מנוס מכך כאשר הסכסוך מובא לפתחו של בית המשפט, והעניין העומד על הפרק הוא עניין משפטי שנוגע להפעלת סמכויות הרשות.

כפי שפסק בית המשפט העליון בפרשת דואק השניה (בפסקת הפתיחה של פסק הדין):

"הרוחות במועצת עיריית קרית ביאליק אינן שוקטות; חברי המועצה הנמנים על סיעות האופוזיציה משחרים לפתחו של בית משפט זה לעתים מזומנות כיוון שדרך השיח הפוליטי אינה מביאה לפתרון המחלוקות בין הרוב למיעוט במועצת העירייה. חבל שכך הוא, אולם משבא סכסוך זה בפנינו, עלינו להכריע בו."

36. סופו של דבר, דין העתירה המתוקנת להתקבל, והעותר 1 ממונה בזאת כחבר ועדת המשנה לתכנון ובניה במודיעין במקום המשיבה 5.

37. המשיבות 1 ו-4, שהן הרשויות הרלבנטיות שנתנו את ההחלטות השונות (המשיבה 1 את ההחלטה נושא העתירה המתוקנת, והמשיבה 4 את ההחלטה נושא העתירה המקורית), ישלמו לעותרים, ביחד ולחוד, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 40,000 ₪. כך בהתחשב בתוצאת המשפט ובהיקף ההליכים שנדרשו, לרבות הצורך בתיקון עתירה בעקבות התנהלות המשיבות.

התשלום יבוצע תוך 30 יום מהיום לידי ב"כ העותרים.

ניתן היום, ג' אלול תשפ"ב, 30 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.