בימ"ש לענייני משפחה בקריית גת, השופט בן שלו: פס"ד בעניין ארבע תובענות שבמוקדן שאלת תוקפה של צוואה בעדים (ת"ע 39587-04-20)

בעניין: עזבון המנוחה ס.א. ז"ל

המבקשת : מבקשת את צו קיום הצוואה ומתנגדת למתן צו הירושה

באמצעות ב"כ עו"ד צבי טהורי

משיב 18 : מבקש את צו קיום הצוואה

משיבים 14, 15,17, 18:מתנגדים לבקשה לקיום צוואה

כולם באמצעות ב"כ עו"ד חיים ויקי שמעוני

משיבה 16: מתנגדת לבקשה לקיום צוואה

באמצעות ב"כ עו"ד רחלי שמעון

ארבע תובענות בעניין עזבונה של המנוחה הגב' ס.א. ז"ל (להלן: "המנוחה").

האחת – בקשה לצו ירושה אחר המנוחה, שהגיש אחד מילדיה של המנוחה, מר פ.י. (ת"ע 43409-02-20).

השניה – התנגדות הגב' ע.י. (אלמנת אחד מילדיה של המנוחה ; להלן גם: "המבקשת"), למתן צו ירושה, לאור צוואה שמבוקש לקיימה (ת"ע 44957-02-20).

השלישית – בקשת הגב' ע.י. לקיום צוואת המנוחה (ת"ע 39587-04-20).

הרביעית – התנגדות לבקשה לקיום צוואה שהוגשה על ידי חמישה מילדי המנוחה (ת"ע 39791-04-20).

במוקד הדיון שאלת תוקפה של צוואה בעדים שערכה המנוחה ביום 28.8.07.

לשם נוחות הקריאה יכונו בעלי הדין בשמותיהם הפרטיים.

הפניות, ככל שתהיינה לפרוטוקול, תפנינה למספור העמודים שבתיק ת"ע 39587-04-20.

רקע כללי ודיוני

1. המנוחה נולדה בשנת 1941 ונפטרה ביום 20.12.12, כשהיא כבת 72 שנים.

למנוחה ולבן זוגה המנוח נולדו תשעה ילדים.

בנה של המנוחה, ש' ז"ל, נפטר לפני המנוחה ביום 3.2.90.

בנה של המנוחה, ז' ז"ל, נפטר אחרי המנוחה ביום 21.2.18. יורשיו של ז' המנוח,

על פי צו ירושה מיום 7.10.18 הם אלמנתו, ע' (המבקשת), וחמשת ילדיו.

1. ביום 25.7.19 הגיש בנה של המנוחה, פ' , בקשה למתן צו ירושה אחר עזבונה.

ע' הגישה התנגדות לבקשה לאור קיומה של צוואה בעדים מיום 28.8.07 (להלן: "הצוואה"). עדי הצוואה היו עורכתה, עו"ד ל.ה. (להלן גם:" עורכת הצוואה"), ומר א. ה., בן זוגה במסגרת הצוואה, הורישה המנוחה את כל עזבונה בחלקים שווים לשניים מילדיה בלבד, ז' ז"ל וי'. לילדיה האחרים הורישה המנוחה שקל אחד.

אין כפי הנראה מחלוקת כי אותה עת המנוחה הייתה ישובה בכיסא גלגלים, זקוקה לסיוע צמוד, הייתה לה מטפלת ובעברה אירוע מוחי.

במקביל, ולאור הנחיות כב' הרשם לענייני ירושה, הגישה ע' בקשה לקיום הצוואה.

בתגובה, הגישו חמישה מילדי המנוחה, פ', ב', א', ד' וא', התנגדות
לבקשתה של ע' לקיום הצוואה.

כלל ההליכים הועברו לבית המשפט.

1. בדיון מיום 1.6.20 הוסכם שיינתנו צווי מידע על אודות מצבה הרפואי והסוציאלי של המנוחה, וכן כי עורכת הצוואה תוזמן למתן עדות וכי המתנגדים יגישו תצהירים התנגדות מפורטים.
2. לאחר מחלוקות (מיותרות ברובן) בדבר נוסח צווי המידע, ניתנו ביום 4.1.21 צווים לגילוי מידע על אודות המנוחה.
3. בין היתר, ביום 24.2.21 התקבל לתיק בית המשפט תיעוד רפואי מקופת החולים כללית בעניינה של המנוחה.
4. בימים 15.6.21 ו -6.7.21 הוגשו לתיק תצהירי המתנגדים, למעט תצהירה של הגב' א'. התברר, כי בעניינה של א' מונה אפוטרופוס.

ביום 17.10.21 דחיתי את בקשתם של ע' ושניים מילדיה, א' וד', לדחיית ההתנגדות על הסף.

ביום 10.11.21 לאור המידע על אודות מצבה של א', שחררתי את בא כוחה מייצוג ומיניתי לה עורך דין מייצג.

בקדם המשפט המסכם, משהצדדים לא הגיעו לכלל הבנות, נקבעה התובענה לשמיעת הראיות.

1. ביום 20.11.22 נשמעו הראיות. במסגרת זאת העידה עורכת הצוואה, עו"ד ה', וכן העידו הזוכה הנוסף על פי הצוואה, י', וכן המתנגדות – ב', ד' וא'.

מבקשת קיום הצוואה, ע', כלל לא התייצבה לדיון וכך גם פ' וא', שניים מהמתנגדים.

1. הסיכומים נשמעו בעל פה ביום 6.12.22.

תמצית טענות הצדדים

1. המתנגדים עותרים לבטל את הצוואה. במוקד טענותיהם טענה למעורבותו הפסולה של ז' בעריכת הצוואה כמו גם השפעה בלתי הוגנת.

הראיה המרכזית לכך לשיטתם נעוצה בעדותה של עורכת הדין. זו העידה, כי מי שיזם והזמין את הצוואה היה ז', הוא הכתיב לה את תוכן הצוואה, התלווה למנוחה לתחנת דלק על אם הדרך לאחר שסירב להזמין את עורכת הצוואה לבית המנוחה, עמד מאחורי עורכת הצוואה בזמן הפגישה עם המנוחה שבה על אם הדרך החתימה את המנוחה על הצוואה תוך שהיה מצוי בקשר עין עם המנוחה. עורכת הצוואה מעולם לא פגשה במנוחה קודם לכן.

לטענתם במצב דברים שכזה עורכת הצוואה לא יכולה הייתה באמת לעמוד על רצונה המלא של המנוחה מקום בו הגיע לפגישה עם צוואה מודפסת מוכנה מראש לאור הנחיותיו של ז' ולא הייתה יכולה בפועל שנות את תוכן הצוואה.

המתנגדים מדגישים שהנהנה הנוסף על פי הצוואה, י', אף הוא סבור שיש לבטל את הצוואה שכן לטענתו איננה משקפת את רצון המנוחה.

המתנגדים גם טוענים לשיהוי ניכר בעצם הגשת הבקשה לקיום הצוואה. שכן זו הוגשה רק בשלהי שנת 2019 כאשר המנוחה נפטרה בשנת 2012. לשיהוי זה משמעות לשיטתם גם בעקבות נזק ראייתי שנגרם להם, היות והמעורב העיקרי בעשיית הצוואה לטענתם, ז', נפטר ולא ניתן היה להעידו. כך גם המטפלת של המנוחה בעת עריכת הצוואה, עובדת זרה מסרי לנקה, לא ניתן היה לאתרה. הוא הדבר גם ביחס לעד הנוסף לצוואה, בן זוגה של עורכת הצוואה שלאור מצבו הרפואי לא ניתן היה לדבריהם להעידו.

המתנגדים גם מדגישים שהמנוחה הייתה מבוגרת, חולה, לא דיברה עברית רהוטה ולא ידעה קרוא וכתוב, תוך שמי שניהל את עניינה הכספיים במלואם, היו ז' וי', הנהנים על פי הצוואה. המתנגדים מדגישים שעל פי העדויות נשמע שהמנוחה הייתה נתונה למרותם של ז' וי', לדבריהם הואיל וסמכה עליהם.

1. ע', המבקשת, שגם למעמד השמעת הסיכומים לא טרחה להגיע, טוענת דווקא שמהעדות המרכזית של עורכת הצוואה ניתן ללמוד כי הצוואה משקפת את רצונה של המנוחה בעת עריכתה. המבקשת מכירה בכך שעדותה של עורכת הצוואה היא למעשה העדות המרכזית בהליך. מחד, המבקשת עותרת להיבנות בין היתר מהעובדות שנלמדו ממעמד עשיית הצוואה כפי שהעידה עורכת הצוואה, אולם מאידך עותרת להיזהר מקביעת ממצאים על יסוד עדותה הואיל ועורכת הצוואה מייצגת עתה הן את י', הנהנה הנוסף לפי הצוואה, והן את אחת המתנגדות, ב'.

המבקשת אף טוענת כנגד תצהיריהם הכלליים של המתנגדים.

לשאלת בית המשפט הבהיר בא כח המבקשת, כי לדידו לא היה כל צורך להעיד את המבקשת עצמה, וזאת במיוחד מקום בו אין לה כל ידיעה אישית על נסיבות הצוואה.

המבקשת טוענת כי לא הוצגה כל ראיה בדבר השפעה בלתי הוגנת של ז' ולפיכך יש לדחות טענה זו.

המבקשת טוענת כי הנסיבות שלפנינו אינן נסיבות בהן הוכרה מעורבות פסולה בעשיית צוואה על פי הפסיקה.

המבקשת מבהירה שהמנוחה הייתה צלולה ובמעמד עשיית הצוואה כפי שהבהירה עורכת הצוואה ציינה במפורש מה היה רצונה.

לבסוף מלינה המבקשת על כך שבמעמד עדות עורכת הצוואה התברר שתרשומת שערכה בזמן עשיית הצוואה נעלמה מתיקה, כפי שציינה בעצמה עורכת הצוואה.

1. י', כזכור הנהנה הנוסף על פי הצוואה, חזר על דבריו במעמד עדותו ולמעשה אף הוא תומך בעמדת המתנגדים, חרף העובדה שהוא עצמו אחד משני הנהנים הבלעדיים על פי הצוואה.
2. עורכת הדין המייצגת של מתנגדת 5, גב' א.א., טענה כי קיום הצוואה יפגע בה והיא תיוותר ללא כל זכויות וכספים ואף תפונה מהבית בו היא מתגוררת, וייתכן שבכך גם ייגרם לה נזק נוסף לנזק הכלכלי, זאת לנוכח מצבה הקוגניטיבי.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בכל המצוי בתיק ושמעתי את הצדדים שהעידו לפניי, הגעתי לכלל מסקנה שדין ההתנגדות לבקשה לקיום צוואה להתקבל ובהתאם דין הבקשה למתן צו ירושה להתקבל אף היא.

אכן דומה, כי ברי הפלוגתא היו מודעים היטב לאחר שמיעת הראיות, כי עדותה של עורכת הצוואה היא העדות המרכזית בהליך ובעיקר על פיה (גם אם לא באופן מלא) תקום או תיפול ההכרעה בהליך.

עדותה של עורכת הצוואה, שדבריה מהימנים בעיני, משכנעת בראש ובראשונה על אודות הפגמים הלא פשוטים שנפלו בכל הליך עשיית הצוואה, שכפי הנראה הרוח החיה בה היה ז'.

את נסיבותיו העובדתיות של הליך עשיית הצוואה אנתח עוד להלן, אולם בתמצית אציין כי נסיבות אלה אכן מקימות בעיני מסקנה בדבר מעורבות פסולה בעשיית הצוואה. כמו גם וכשלעצמו, חשש שמא הליך עשיית הצוואה היה נגוע בהשפעה בלתי הוגנת.

בטרם אדרש לשתי העילות דלעיל, ולאור חשיבות הדברים, אני מוצא לפרט בתמצית מה העידה עורכת הצוואה.

נסיבות עריכת הצוואה על פי עדות עורכתה

1. עורכת הצוואה ואחת מעדיה, עורכת הדין ה', העידה בבית המשפט על אודות נסיבות עריכת הצוואה ומעמד החתימה עליה. אין מחלוקת שכפי הנראה לעורכת הדין היכרות קודמת עם חלק ניכר מבני המשפחה, בכלל זה גם המנוחה, ז', וב', וכפי הנראה אף סיפקה שירותים משפטיים לבני משפחה שונים, בכללם גם מצדדים שונים של המתרס לפני.

אף אין כפי הנראה מחלוקת כי עורכת הצוואה לכל הפחות מייצגת עתה את י' בהליך אחר לפני (ראו גם בעמוד 20 לפרוטוקול).

1. ניכר היה שעדותה של עורכת הדין לא הייתה קלה עבורה, ולמשמע נסיבות מעמד עריכת הצוואה, ברורה גם הסיבה לכך.

על פי עדותה של עורכת הצוואה, ז' הוא שביקש לערוך את הצוואה ואף הבהיר לה מה יהא תוכנה ומי יהיו היורשים (ראו למשל עמ' 27 שורות 20 – 21 לפרוטוקול). עורכת הדין סיפרה כי ז' מסר לה שלמנוחה היה אירוע מוחי אולם היא "בסדר" וכי יש לה בעיה פיזיולוגית: ".... בסמוך לעריכת הצוואה, התקשר אלי ז. א. וביקש שאני אעשה, שאני אערוך צוואה בשביל אמא שלו. הוא נתן לי את הפרטים, תעודות הזהות של האמא ואמר שהיורשים הם ז' וי', נתן לי תעודות הזהות שלהם. הוא אמר לי שלאמא היה אירוע מוחי, אבל שהיא בסדר ויש לה בעיה פיזיולוגית ושבגלל זה היא לא יכולה להגיע למשרדי בתל אביב וביקש שהחתימה תהיה במתחם של תחנת דלק בדרך בין תל אביב לבאר שבע, שזה צומת, רגע, צומת סילבר. אני אמרתי שאם האמא לא יכולה להגיע לתל אביב, אני מוכנה להגיע אליה הביתה ושהיא תכין, ושיכין אישור רפואי, כי אם אני מגיעה אליה הביתה שיהיה לי אישור רפואי. הוא אמר שאי אפשר להגיע אליה הביתה, כי יש אנשים וזה מפריע. בהתחלה לא רציתי להגיע לעשות צוואה בנסיבות כאלה, בלהגיע מתל אביב לצומת, לתחנת דלק, אבל אחר כך, אחרי זמן מה בעלי ואני נסענו לאילת ואז הסכמתי לפגוש אותם בדרך לאילת. הגענו למקום שהוא תחנת דלק מאוד גדולה, עם איזה שהוא מרכז מסחרי עד כמה שאני זוכרת, ז' היה שם עם אמא שלו, עם מטפלת, היא היתה עם כיסא גלגלים..." (עמ' 15 – 16 לפרוטוקול).

1. כאמור, עורכת הצוואה הבהירה כי ביקשה מז' אישור רפואי לפיו המנוחה כשירה אולם לאחר מכן לשאלת בית המשפט ציינה כי האישור לא הונח לפניה ולא עמדה על כך, הואיל ומעמד עשיית הצוואה היה בתחנת דלק ולא בבית המנוחה (ראו עמ' 19 לפרוטוקול).
2. עורכת הצוואה שאלה את המנוחה מדוע היא מקנה את עיזבונה רק לז' ולי' כאשר למיטב ידיעתה הייתה גם בת נצרכת למנוחה וזו הייתה תשובתה של המנוחה: "... היא אמרה לי שהאבא היה חולה הרבה שנים, שי' וז' פרנסו אותם כל השנים, ושהיא בטוחה והבטיחו לה שהם ימשיכו לפרנס אותם ואת כל המשפחה גם בעתיד, ולכן זה מה שהיא רוצה וזהו..." (שורות 14-17 עמוד 16 לפרוטוקול).
3. הפגישה עצמה התקיימה לדברי עורכת הצוואה בחצר תחנת הדלק, תוך שהיא ישובה על כיסא שהביאו לה, המנוחה ישובה מולה ולדבריה ז' התבקש על ידה לא לשבת ליד המנוחה ולפיכך ישב כדבריה מאחורי עורכת הצוואה (ראו בעמ' 17 לפרוטוקול). מדברי עורכת הדין מתברר שהלכה למעשה מעמד עשיית הצוואה היה בנוכחות ז', גם אם הוא לא ישב לצדה של המנוחה ממש. עורכת הדין הבהירה, גם אם בחוסר רצון, כי המנוחה וז' היו ישובים במנח שיכול היה לאפשר להם קשר עין ולשאלת בית המשפט הבהירה שהמרחק ביניהם לא היה רב, מקום ויכולה הייתה למקם את מנח ישיבת המנוחה וז' בתוך תחומי אולם בית המשפט (לעניין זה יובהר כי אולם בית המשפט שבו נשמעה העדות איננו אולם גדול כל עיקר והמרחקים להם כיוונה עורכת הדין הם בני מטרים ספורים בלבד).
4. לאור חשיבות הדברים מצאתי להביא במלואם את דבריה של עורכת הצוואה, בכל הנוגע למעמד בתחנת הדלק שבו הקריאה למנוחה את הצוואה והמנוחה חתמה עליה:

"...ש. אין בעיה, את יכולה לספר מי היה בסביבת עריכת הצוואה, חוץ מעוברים ושבים? ת. אני ביקשתי מז' שיזוז בעת עריכת הצוואה, ביקשתי מז' שיזוז, ז' הלך אחורה ואני ישבתי מול האמא. ש. מה זה הלך אחורה? תתארי לי את הסיטואציה, אני רוצה להבין אותה. ת. אני יושבת מול. ש. ישבתם בתחנת דלק. ת. כן. ש. על שולחן? ת. לא, בחוץ. ש. עמדתם? לא הבנתי. ת. לא. בחצר של תחנת הדלק הכינו לי ולבעלי כיסא והאמא והמטפלת ישבו מולי, כפי שאני מול כבוד בית המשפט, עד כמה שאני, האמא הייתה בכיסא גלגלים, אמרתי לז' שיזוז, שלא יהיה על ידינו והוא הלך אחורה, מאחוריי. ש. מה זה מאחוריך? ת. מאחוריי, פשוטו כמשמעו. ש. כמו נניח המרחק של ספסל אחורה? ת. אני לא יודעת ספסלים. ש. בערך. ת. יכול להיות, אולי יותר. כמה שאפשר היה להתרחק, אני לא יודעת כמה הוא התרחק. ש. זה אומר שבסביבת, לא אני אשאל הפוך. זה אומר, כבודו אני לא בדיוק בנגדית כי אין לי תצהיר שלה, בחקירה ראשית אין לי תצהיר שלה. זה אומר שבעצם המנוחה, בזמן שהיא חותמת, ז' נמצא מולה, בקשר עין איתה. ת. זאת יכולה להיות מסקנה, אני לא יודעת. ש. אבל מבחינה פיזית, המקום, איך שאת רואה את המקום, זה לא שהוא הלך לחדר אחר, הוא נשאר בסביבה. ת. מה שאמרתי זה מה שאמרתי, אני לא רוצה לתת מסקנות. ש. עכשיו. כ.ה. בן שלו: זו שאלה פשוטה גבירתי, אפשר, ז' המנוח יכול היה לראות את המנוחה והיא הייתה יכולה לראות אותו באותו מעמד? ת. לדעתי כן. כ.ה. בן שלו: אוקיי. ש. עכשיו, תגידי בבקשה, את הצוואה אחרי שהחתמת נתת לה, או שז' לקחה אותה? ת. אני לא זוכרת, לדעתי נתתי צוואה, או שתי צוואות למנוחה ולז', אבל אני לא זוכרת בדיוק למי מהם נתתי. ש. לפני שהיא חתמה על הצוואה היא קראה, נתת לה, אפשרת לה לקרוא? ת. היא לא קראה, אני הקראתי לה, היא לא יכולה ולפי מיטב ידיעתי, לפי מיטב זכורני היא לא ידעה לקרוא, אני הקראתי לה את הצוואה..." (עמודים 17-18 לפרוטוקול).

1. עורכת הצוואה אף אישרה כי המנוחה כלל לא ידעה קרוא וכתוב והיא הקריאה לה את הצוואה (ראו עמ' 18 שורות 23 – 24 לפרוטוקול). למעשה דומה שהמנוחה אף לא סיפרה מיוזמתה לעורכת הצוואה מהו רצונה המלא ותשובותיה היו במענה לשאלותיה של עורכת הצוואה עצמה.
2. עורכת הצוואה אף הבהירה כי ז' עצמו הוא שהיה אמור לשלם עבור עריכת הצוואה, אלא שתשלום זה נשתכח ממנה (ראו עמ' 26 – 27 לפרוטוקול).
3. עורכת הצוואה הבהירה כי אמנם שאלה את המנוחה מדוע היא מבקשת להוריש רק לז' ולי' ולדבריה השיבה לה המנוחה בין היתר, כי השניים הבטיחו לה שהם ידאגו לאחרים (ראו עמ' 16 לפרוטוקול).
4. למקרא כלל האמור לעיל, אין תמה, אפוא, שגם עורכת הצוואה כינתה את הסיטואציה "מוזרה" (ראו עמ' 22 לפרוטוקול). בהינתן הנסיבות העובדתיות שפירטה עורכת הצוואה דומה שנכון יותר לכנות את הסיטואציה, כחשודה.
5. דומה שבסיכומיה ביקשה ע' להלך בין הטיפות בכל הנוגע לעדותה של עורכת הצוואה, ולערוך מעין "פלגינן דיבורא" בניתוח עדותה. מחד, ביקשה להסתמך על תיאורה העובדתי של עורכת הצוואה אשר משקף לשיטתה את כנות רצונה המופגן של המנוחה. אולם מאידך יכול ובמשתמע ביקשה שלא להתחשב בנסיבות הרקע שפירטה עורכת הצוואה וזאת לאור מעורבותה הנוכחית כמייצגת של י' (הנהנה השני על פי הצוואה) ולטענתה גם של ב' בהליכים אחרים הקשורים עם סכסוך משפחתי רחב יותר.
6. חרף תחושת אי הנוחות שניכר שהייתה מצויה בה עורכת הצוואה, לא מצאתי כל סיבה לפקפק בדבריה לפני. עורכת הצוואה שיתפה בסוגיות שהיא עצמה בדיעבד זכרה לציין בדבר החששות והחשדות שעלו אצלה; ערכה תרשומת להקפאת זכירתה את האירוע; דיווחה על נסיבות עריכת צוואה שברור היה לה כי כדבריה היא היו לכל הפחות "מוזרות" ואשר בדיעבד אינן בהכרח עולות בקנה אחד עם האינטרס של עורכת הצוואה עצמה (ראו עמ' 22 שורות 19 – 23 לפרוטוקול). על פני הדברים לא זו בלבד שלא הוצג לפני כל מניע ישיר שלה לעשות קנוניה אחת עם בני משפחה הרי שכאמור לעיל היא עצמה סיפקה שירותים משפטיים כאלה ואחרים לבני צדדים שונים (ולו פוטנציאלית) של המתרס. די בכל אלה, גם אם ניכר היה כאמור שאין העדה ששה לספר את סיפור עשיית הצוואה, כדי להבהיר מדוע אני רוחש לדבריה אמון. זאת, גם אם בראיה לאחור מאוד ייתכן שהעדה הייתה פועלת אחרת.
7. בראש ובראשונה כאמור, התיאור העובדתי המפורט לעיל איננו עושה חסד, כך נראה, גם עם דרך הילוכה של עורכת הצוואה עצמה, לאור תמרורי אזהרה בולטים שהיא עצמה תיארה. למרות תמרורי אזהרה אלה בחרה עורכת הצוואה לערוך את הצוואה בכל זאת, ובעדותה לפניי לא חסכה פרטים אשר בראיה לאחור אכן מעוררים תמיהה לא מבוטלת.

כך למשל, אישרה עורכת הצוואה שכלל לא ביקשה אסמכתא רפואית על אודות מצבה הרפואי של המנוחה, ולו בבחינת נקיטת זהירות יתר, שעה שז' עצמו לדבריה הסביר לה כי המנוחה לאחר אירוע מוחי, שיש לה בעיה פיזיולוגית ואף בחר למנוע ממנה להגיע ולהיפגש עם המנוחה בביתה. תחת זאת נפגשו כאמור על אם הדרך.

הגם שיכולה הייתה עורכת הצוואה להצניע את העובדה שתחילה ביקשה אישור רפואי ולאחר מכן חזרה בה גילתה עורכת הצוואה את האמור ואף הבהירה את השיקולים שלה במענה לשאלות בית המשפט בנושא (עמוד 19 לפרוטוקול).

כך למשל גם אישרה עורכת הצוואה מיוזמתה שערכה תרשומת אולם זו אבדה, תוך שפירטה את הנסיבות לכך (נסיבות שכשלעצמן יכול ותמוהות הן ולא בהכרח בשל הנמקות המבקשת; לעניין זה ראו עמודים 20, 25-26 לפרוטוקול).

1. אנו רואים, אפוא, שחרף העובדה שמדובר בנסיבות מתמיהות למדי עורכת הצוואה מצאה לנכון לפרטן, לספר, לעיתים גם אם בחוסר רצון, על אודות הנסיבות התמוהות והאירועים שלא בהכרח יכולים לעמוד בקנה אחד עם האינטרס האישי שלה כעורכת דין ומייצגת. יש בכך כדי להקנות נדבך של ממש למהימנות שאני מייחס לדבריה.
2. גם עצם הטענה שלפיה עורכת הצוואה מייצגת את י', הנהנה השני, אין בה כדי לשנות ממסקנתי זו. אכן נתתי דעתי לכך שעסקינן בעורכת דין אשר מכירה מזה שנים בני משפחה שונים. אכן, מדובר בעורכת דין המייצגת עתה גם לפניי את הנהנה השני בסכסוך אל מול יורשיו של ז'. אלא שראשית, דומני שאין מחלוקת כי מקורו של אותו סכסוך שונה ואיננו קשור כל עיקר בעזבונה של המנוחה. שנית, הטענות המשתמעות והכלליות שייחסה ע' לעורכת הצוואה היו מרומזות גרידא תוך שלעיתים ייחסה לה בסיכומיה הגינות דווקא ולעיתים ניסתה לטעון שמדובר בעדה שאיננה נטולת פניות. אולם למעשה הדברים שהשתמעו מבין השורות היו ניסיון לייחס לעורכת הצוואה, לאחר מעשה ורק לאור מלאכתה עתה כעורכת דין, קנוניה של ממש. קנוניה, שתוצאתה היא עדות מגמתית נטענת מצד עורכת הצוואה. בוודאי שהנטלים הדרושים להוכחת טענות שכאלה הם כבדים עד מאוד, במיוחד מקום בו עסקינן בעורכת דין פעילה אשר המשמעות ההרסנית למתן עדות שאיננה משקפת את מצב הדברים העובדתי בבית המשפט חזקה שברורה לה.

ניכר, כי לא קל היה לעורכת הצוואה מעמד עדותה (ולא בלי מידה של צדק) ודווקא משום כך ולאור האמור לעיל אינני מוצא כל יסוד וסיבה לפקפק בדבריה לפניי.

1. אל מול עדותה של עורכת הצוואה לא הונחה לפניי כל עדות אחרת.
2. ע', שלא טרחה כאמור להתייצב ולו לשמיעת הראיות, לא מצאה להביא כל עדות אחרת שיכול ויהיה בה להבהיר את נסיבות עריכת הצוואה. היא בחרה שלא להתייצב ולמנוע אפשרות חקירתה הנגדית בבית המשפט ואינני מקבל את הטיעון שלא היה לה כל מידע לתרום על אודות נסיבות עשיית הצוואה. מדובר במי שהייתה רעייתו של ז' אותה העת וטענה זו היא טענה בעלמא. אין זה חזון נפרץ שבני זוג משתפים האחד את השניה בענייניהם, בוודאי בסוגיות בעלות נפקות רכושית משמעותית. את החירות להחליט האם להעמיד עצמה לחקירה נגדית אם לאו, לא ע' הייתה צריכה ליטול, לבטח ללא אישור שיפוטי.

ההנחה אפוא, הנתמכת בחזקות שבדין, היא שדווקא עדותה של ע' יכול והייתה תומכת בגרסה ששמענו מפי עורכת הצוואה.

1. אינני מקבל גם את הטיעון לפיו יש לפקפק בדבריה של עורכת הצוואה הואיל ושני הנוכחים הנוספים באותו מעמד לא הובאו על ידי המתנגדים למתן עדות.

ראשית, ההסבר שניתן באשר לאי העדתם של המטפלת ושל העד הנוסף (אי יכולת לאתר עובדת זרה שעבדה אצל המנוחה לפני כ- 15 שנה, כמו גם מצבו הרפואי של בן זוגה של עורכת הצוואה, טענה שחזקה שלא נטענה בעלמא) הוא הסבר סביר.

שנית, דומה שהצדדים פעלו בדיוק כפי ההסכמות הדיוניות מיום 1.6.20, אשר בעיקר הדגישו את החשיבות בזימונה של עורכת הצוואה על מנת שתבהיר את נסיבות עריכתה (עמוד 5 לפרוטוקול).

שלישית, אין ניתן לבטל במסגרת זו את נפקות הטיעון של המתנגדים עצמם בדבר עיתוי הגשת הבקשה לקיום צוואה. זאת, למעלה משש שנים לאחר פטירת המנוחה, ושעה שז' עצמו כבר לא היה בין החיים. כאשר בית המשפט מנהל הליך לבחינת תוקף צוואה ובוחן אירוע עובדתי שהתרחש כ- 15 שנה קודם לכן, אין מקום להתעלם מפוטנציאל הנזק הראייתי למי שעליו להוכיח טענות שבעובדה.

לבסוף, ואולי חשוב מכל, דומה שתוכן עדותה של עורכת הצוואה למעשה מטיל דווקא על המבקשת, ע', את הנטל המשני לסתור דברים אלה. דבר לא מנע מע' עצמה לנסות ולאתר את המטפלת או לז' את העד הנוסף חרף מצבו הרפואי הנטען ולהגיש בין היתר לצורך כך כל בקשה כהבנתה.

1. גם מטעמים אלה, אני מקבל את עדותה של עורכת הצוואה, קובע שהדברים שמסרה מהימנים בעיניי וקובע כממצאי עובדה, בין היתר, את הפרטים הבאים:

א. ז' הוא שיצר קשר טלפוני עם עורכת הצוואה והזמין אצלה את עשיית הצוואה.

ב. ז' הוא שפירט באוזני עורכת הצוואה את תוכן הצוואה ובהתאם זו נכתבה והודפסה על ידי עורכת הצוואה.

ג. ז' סיפר לעורכת הצוואה כי המנוחה חוותה בעבר אירוע מוחי, יש לה מגבלות פיזיות ועמד על כך שאיננה יכולה להיפגש בביתה, שבו אנשים נוספים, כי אם בתחנת דלק, על אם הדרך.

ד. במועד עריכת הצוואה נפגשו עורכת הצוואה ובן זוגה העד הנוסף, עם המנוחה, שהובאה על ידי ז' ולוותה במטפלת זרה, עת הייתה ישובה על כסא גלגלים.

ה. מעמד חתימת הצוואה התרחש בחצר תחנת הדלק תוך שהמנוחה ישובה ממול לעורכת הצוואה (אשר התיישבה על כסא שהביא ז') ועת ז' עצמו ישוב מאחוריי עורכת הצוואה במרחק לא רב מן המנוחה. זאת באופן שגם אפשר לו קשר עין עם המנוחה.

ו. מועד חתימת הצוואה היה המועד הראשון שבו נפגשה עורכת הצוואה עם המנוחה ובמסגרתו הקריאה למנוחה את תוכן הצוואה והמנוחה חתמה על הצוואה.

ז. המנוחה לא ידעה קרוא וכתוב.

ח. ז' הוא שסיכם עם עורכת הצוואה את שכר טרחתה והיה אמור לשלם לה אותו אולם דבר התשלום השתכח מעורכת הצוואה ולא יצא לפועל.

ט. במעמד עשיית הצוואה המנוחה סיפרה לעורכת הצוואה כי היא רוצה לצוות את רכושה לי' וז'. הטעם לכך היה, שי' וז' פרנסו את בני המשפחה והבטיחו לפרנסם גם בעתיד.

לאחר שקבעתי ממצאים אלה אדרש לשאלה האם אמנם הוכחה מעורבות פסולה בעריכת הצוואה כמו גם השאלה האם התקיימה בנסיבות אלה השפעה בלתי הוגנת.

מעורבות פסולה של הצוואה

1. סעיף 35 לחוק הירושה, התשכ"ה- 1965 (להלן: "חוק הירושה") קובע בין היתר כי:"...הוראת צוואה, פרט לצוואה בעל פה, המזכה את מי שערך אותה או היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה... – בטלה...".

הפרשות המקובלת, במיוחד לשתי החלופות הראשונות בסעיף זה, היא פרשנות דווקנית ומצמצמת. זאת לאור משמעותה של החזקה החלוטה שקובע סעיף זה (השוו למשל ש. שוחט פגמים בצוואות מהדורה שלישית 2016, 297-299).

1. הגם שהדברים לא נטענו מפורשות דומני שאין חולק על כך שז' לא היה מי שערך את הצוואה בפועל ולא היה עד לצוואה במובן המצמצם שלאורו בוחנים קיומה של מעורבות פסולה (קרי עדות במובנו של סעיף 20 לחוק הירושה).

השאלה שלפניי היא האם הנסיבות מובילות למסקנה שז' "לקח באופן אחר חלק בעריכתה" של הצוואה. זוהי שאלה שנבחנת על פי הנסיבות העובדתיות של כל מקרה ומקרה. יש ופעולה אחת של נהנה, למשל היותו נוכח במעמד עשיית הצוואה, לא תוביל למסקנה שאותו הנהנה לקח חלק בעריכתה ולפיכך לא תוביל לפסילת הצוואה.

אולם יש וצבר של עובדות יוביל ל"מסה קריטית" אשר תשכנע את בית המשפט כי אמנם דין הצוואה להיפסל לאור מעורבות הנהנה בעריכתה.

לעניין זה, דברים שציין בית המשפט העליון בעבר דומה שיפים גם בענייננו: "...השאלה היא האם נטל חלק בעריכתה. יש שהנהנה פעיל במעשה מסוים אחד אשר כשלעצמו אינו הופך אותו למי שנטל חלק בעריכת הצוואה ויש שהצטברות של כמה פעילויות שונות תוביל למסקנה כי יש בה משום נטילת חלק בעריכת הצוואה. המשיב במקרה דנן היה פעיל בכמה פעילויות אשר הפכו אותו לקשור בטבורה של עריכת הצוואה. הרושם המצטבר מכל אותן פעולות גם יחד, הוא רושם של מעורבות-יתר, שיש בה כדי להכתימו בנטילת חלק בעריכת הצוואה..." (ע"א 6496/98 בוטו נ' בוטו פ"ד נד(1) 19, 37).

1. כך, כאמור במקרה שלפניי.

ז' הזמין את הצוואה; סיכם עם עורכת הדין על התשלום והתחייב לשלם את שכר הטרחה; סיפר לעורכת הדין מה יהא תוכן הצוואה; הביא את המנוחה למקום מפגש ארעי על אם הדרך שבו חתמה על הצוואה; נכח במעמד עשיית הצוואה כמפורט לעיל; ולמעשה אף מנע מעורכת הדין אפשרות להיפגש עם המנוחה פגישה מקדימה בביתה של המנוחה עצמה.

1. בפרשת בוטו שנזכרה לעיל נטל הנהנה חלק בעשיית מפת חלוקה שהייתה בסיס לצוואה ושתוכנה למעשה היה חלק ממהות הציווי; הביא את הצוואה לבית החולים שבו שהה המצווה; הביא עמו עד אחד ונכח בחדר בעת החתימה. באותו המקרה, ובניגוד למקרה שלפניי, דווקא נפגש המצווה ביחידות עם עורך הצוואה (ראו שם עמודים 37 -38). הגם שבאותו המקרה כאמור התאפשר למצווה להיפגש עם עורך הצוואה ביחידות ראה בית המשפט העליון לקבוע כי הצוואה אמנם נערכה תוך מעורבות פסולה של הנהנה.

אם אלה פני הדברים באותו המקרה קל וחומר במקרה שלפניי בו הלכה למעשה הפעם הראשונה שבו נפגשה עורכת הצוואה עם המצווה הייתה במעמד החתימה עליה, על אם הדרך תחת כיפת השמים. במצב דברים שכזה, משמעות השיחה הטלפונית שבה הורה למעשה ז' לעורכת הצוואה מה יהא תוכן הצוואה, מקבלת משנה תוקף.

1. גם לו אניח שאכן בתגובה לשאלת עורכת הצוואה סיפרה המנוחה את הטעם הנטען להדרת יתר ילדיה מעזבונה, מכלול הממצאים שקבעתי לעיל איננו מאפשר להשתחרר מן הרושם המצטבר לפיו ז' נקט מעורבות-יתר, למצער, בכל מהלך עריכתה של הצוואה. מעורבות, שחרגה בצורה בולטת משליחות גרידא.
2. בהביאי בחשבון כי שלמעשה גם י', הנהנה השני, מתנער מצוואה זו, הרי שהמשמעות המעשית של קביעתי לפיה נטל ז' חלק בעריכת הצוואה שלו וזאת בניגוד להוראות סעיף 35 לחוק הירושה, היא שדין הבקשה לקיום צוואה להידחות.
3. אולם גם לו הייתה מסקנתי שונה, עדיין ישנו בסיס איתן לקביעה לפיה דין הבקשה לקיום צוואה להידחות לאור קיומה של השפעה בלתי הוגנת.

השפעה בלתי הוגנת

1. סעיף 30 (א) לחוק הירושה קובע כי "הוראת צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית – בטלה".

ההלכה הפסוקה קבעה, בין היתר, ארבעה מבחני עזר להכרעה בשאלה האם דינה של צוואה בטלות עקב השפעה בלתי הוגנת. האחד, עצמאותו הגופנית והשכלית של המצווה ; השני, מבחן התלות והסיוע שבין הזוכה על פי הצוואה ובין המצווה ; השלישי – קשרי המצווה עם אחרים זולת הזוכה על פי הצוואה ; הרביעי – נסיבות עריכת הצוואה ומידת מעורבותו של הזוכה על פי הצוואה בעריכתה (דנ"א 1516/95 מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה פ"ד נב 2, 813). השאלה, אפוא, היא שאלה עובדתית ונלמדת מן הנסיבות הספציפיות במועד עריכת הצוואה.

אדרש לבחינת השאלה בהתאם למבחני העזר דלעיל.

עצמאותה הגופנית והשכלית של המנוחה

1. הגם שכפי הנראה אין מחלוקת שהמנוחה סבלה בעבר מאירוע מוחי (לדברי ב' בשנת 1990; עמ' 34 לפרוטוקול), לא עלתה טענה, לבטח לא מפורשת, כי עסקינן במי שלא הייתה כשירה לערוך צוואה.

אולם דומה שיש להביא בחשבון לא את מצבה הקוגניטיבי של המנוחה בעת עשיית הצוואה כי אם את מצבה הגופני.

1. אין למעשה מחלוקת של ממש כי מצבה הגופני של המנוחה למעשה לא אפשר לה להתנייד באופן עצמאי. עסקינן במי שהייתה מרותקת לכסא גלגלים וזכתה גם לסיוע של מטפלת זרה.

ד', אחת מבנותיה של המנוחה ואחת המתנגדות, אישרה כי המנוחה הייתה זקוקה לסיוע, שהייתה לה מטפלת וכי המנוחה הייתה ישובה בכיסא גלגלים (ראו עמ' 40 שורות 21 – 25).

א.ח., בת נוספת של המנוחה ואחת המתנגדות, אישרה שהמנוחה נעזרה בכסא גלגלים (עמ' 44 לפרוטוקול שורות 3-4).

גם עורכת הצוואה, כאמור לעיל, אישרה שהמנוחה הייתה ישובה בכסא גלגלים ונעזרה במטפלת בעת שנערכה הצוואה.

המשמעות של הגבלות גופניות אלה היא, שבפועל כפי הנראה הייתה המנוחה תלויה באחרים ולו לשם התניידות. הדבר מעצים את התמיהה שעלתה כתוצאה מכך שהמנוחה הובאה על ידי ז' למקום מפגש אקראי, במקום להיפגש בביתה- מבצרה.

מבחן התלות והסיוע שבין המנוחה ובין ז' וי', הנהנים

1. לעניין זה דומה שהראיות שהונחו לפניי משכנעות כי ז' וי' אכן היוו משענת של ממש- ואולי אף יותר – ביחס למנוחה, ואולי אותה העת גם ליתר בני המשפחה.

ב', אחת המתנגדות, אישרה, כי ז' וי' הם שמימנו את הוצאות כלל בני המשפחה (עמ' 35 לפרוטוקול שורות 18 – 22 ; ראו גם בעמ' 37 לפרוטוקול).

ד', אחת המתנגדות, אישרה שב' היא שהייתה אמונה על טיפול בענייני הרפואה של המנוחה ואילו י' וז' טיפלו בענייניה הכספיים (ראו עמ' 40 לפרוטוקול שורות 11 – 20).

י', הנהנה הנוסף, אישר בעדותו את המעמד המרכזי שהיה לז' בניהול ענייני המשפחה, כינה אותו "אבא מספר שתיים" לאחר פטירת אביהם המנוח (עמ' 48 לפרוטוקול) והלכה למעשה מאשר בעדותו כי לז' הייתה שליטה גם על אופן התנהלותה של האם: " ...ש. אם היה צריך לקבל החלטות, או צריך להחתים את האמא על איזה שהוא מסמך, הייתה לו יכולת להגיד אמא תחתמי פה, היא חותמת? ת. כן, יכול להיות, כן. ש. הוא אומר לה תחתמי, היא חותמת? ת. כן. ש. זה. ת. ההורים שלנו היו מאמינים והם היו סומכים עלינו ומהבחינה הזאת לא הייתה בעיה, אם אתה תגיד לו לחתום הוא יחתום, גם אמא שלי גם אבא שלי כי הם היו מאמינים בנו..." (עמ' 48 שורה 7 – 15).

לעניין עדותו של י' אבהיר פעם נוספת לא מצאתי טעם אמיתי לפקפק בדבריו גם בראי הסכסוך בינו ובין יורשיו של ז', מקום בו מקור אותו סכסוך כפי הנראה איננו נעוץ בעזבונה של המנוחה ושעה שממילא י' בחר מרצונו הוא לוותר על חלקו המשמעותי על פי צוואה זו, שלטענתו כלל לא היה מודע לה עד לפטירתו של ז' (בשנת 2018). אולם דברים אלה גם מתיישבים עם עדותה של עורכת הצוואה שבפניה ציינה המנוחה כי י' וז' סייעו לה והבטיחו כאמור לסייע לכלל בני המשפחה. אלא שלאחר פטירתו של ז', דומה שאותו סיוע שהובטח הפך לסכסוך ירושה.

1. כך או אחרת כפי הנראה הסיוע שהעניקו י' וז' למנוחה, גם אם נבע מיחסי אם בנים, היה בעל מאפיינים של דומיננטיות מצד י' וז' גם כלפי ענייניה של המנוחה, לבטח הרכושיים.
2. הדברים מתחזקים כאשר הלכה למעשה לא ידעה המנוחה קרוא וכתוב וחזקה שהיה בכך כדי להוות אבן נגף של ממש על התנהלותה השוטפת של המנוחה ולו בהקשרי רכוש (לעניין זה ראו הן בדבריה של עורכת הצוואה והן בעדותו של י', עמוד 54 לפרוטוקול).

קשרי המנוחה עם אחרים

1. לעניין זה לא נטען כל עיקר כי המנוחה הודרה באופן כללי מקשר עם אחרים ודווקא עולה כי גם המתנגדים וגם הנהנים על פי הצוואה – שהיו אותה עת כפי הנראה בבחינת חזית אחת – קיימו עם המנוחה קשרים, תוך שחלק הופקדו על הטיפול בענייניה הרפואיים (דוגמת ב') וחלק טיפול בענייני רכושה.

דווקא לאור האמור בולטת התמיהה העולה מכך שמעמד עריכת הצוואה היה במקום מרוחק, אקראי למדי, ולא בביתה של המנוחה. מדוע היה צריך ז' להניא את עורכת הצוואה מקיום פגישה עם המנוחה בביתה, דווקא בטענה כי ישנם בבית "אנשים נוספים", אלמלא היה בבסיס כוונתו גם רצון (אולי משתמע) לבודד באופן ספציפי את המנוחה בעת שנפגשת היא עם עורכת דין, שערכה את צוואתה? לכך לא מצאתי כל תשובה מבוררת מפי ע' או מי מטעמה.

נסיבות עריכת הצוואה

1. על אודות נסיבות עריכת הצוואה הרחבתי לעיל. נסיבות אלה לכל הפחות מתמיהות הן, מלמדות על חלקו הפעיל מאוד של ז' בעריכתה של הצוואה ובוודאי שיש להן כדי להוסיף נדבך משמעותי למסקנה שגם ללא קשר לקיומה של מעורבות פסולה, הצוואה נערכה תוך השפעה בלתי הוגנת.

לעניין זה אף אין ניתן להתעלם מכך שלכאורה, לשון הצוואה איננו מסביר מדוע בפועל הודרו יתר הילדים מעזבון המנוחה.

1. אף אין ניתן להתעלם מכך שאחת מבנות המנוחה היא בעלת צרכים מיוחדים וחזקה שהמנוחה אף לא ביקשה להזניח אותה ולהדיר את חלקה בעזבון. השערות ותמיהות כגון דא העלו גם חלק מילדי המנוחה, בהם גם הנהנה הנוסף י' (ראו דברי ב' בעמ' 35 לפרוטוקול ודברי י' בעמ' 52-53 לפרוטוקול).
2. גם בראי "החוטים השזורים" כפי שאושרו בבע"מ 4459/14 פלונית נ' פלוני (מצוי במאגרים המשפטיים) דומני שהונחה לפני מסה עובדתית קריטית שיש בה כדי ללמד שרצונה של המנוחה לא היה להדיר את כלל ילדיה מעזבונה ולהקנותו אך ורק לשניים – גם אם היו אלה עמודי התווך הכלכליים של המשפחה (ואולי דווקא לאור כך).
3. יש לזכור שבניגוד ל"חוטים שזורים" גרידא, אשר משקפים בעיקרן תמונת מצב נסיבתית, במקרה שלפניי דווקא עדותה של עורכת הצוואה מספקת התרשמות ישירה ומשמעותית באשר ליסודות ההשפעה הבלתי הוגנת שבבסיס עשיית הצואה שלפניי.

כפועל יוצא סבורני שלאור כל המכלול שפורט אף אין מנוס מן המסקנה שהוכחה השפעה בלתי הוגנת בכל הקשור עם עשיית הצוואה. זאת אף ללא תלות בשאלת המעורבות הפסולה וגם לו הייתי דוחה את הטענה שהצוואה נערכה במעורבותו הפסולה של ז'.

סיכום אופרטיבי

1. מכלול המפורט לעיל מוביל למסקנה שדין הבקשה לקיום הצוואה להידחות, וכך אני מורה.

כפועל יוצא אני מקבל את הבקשה למתן צו ירושה.

צו פורמלי – מתואם עם בא כח האפוטרופוס הכללי – יוגש לתיק הבקשה למתן צו ירושה (ת"ע 43409-02-20) תוך 10 ימים.

בשים לב למשך ניהול ההליך ולמספר הדיונים שהתקיימו, תישא ע' בהוצאותיהם של כלל המתנגדים, ביחד ולחוד, בסך כולל של 30,000 ₪.

פסק הדין מותר בפרסום בהשמטת מלוא פרטיהם המזהים של בני המשפחה והצדדים.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים ותסגור את כלל התיקים שבכותרת.

ניתן היום, י"ד כסלו תשפ"ג, 08 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.