ביהמ"ש לענייני משפחה פתח תקווה, שופטת אפרת ונקרט: פס"ד בשאלה כיצד יש לנהוג ביחס לנושאים שלא הובהרו דיים בהסכם גירושין והצדדים חלוקים באשר לביצועם והחלטה בנוגע לחיסיון בגישור (תה"ס 40184-02-17)

בית משפט לענייני משפחה בפתח תקווה
תה"ס 40184-02-17 אלמונית נ' אלמוני תיק חיצוני:

בפני	כבוד השופטת אפרת ונקרט
תובעת		אלמונית עו"ד אורלי מנע - שני
נגד
נתבע		אלמוני עו"ד סיגל בלינסון

פסק דין

בפני תביעת התובעת לביצוע הסכם בהתאם לסעיף 7 לחוק בית משפט לענייני משפחה שכן, לטענתה ההסכם שנחתם בין הצדדים לאחר הליך גישור ארוך ומייגע ואושר וקיבל תוקף של פסק דין ביום 31.5.15, לא קוים על ידי הנתבע. אי קיום ההסכם גרם (וגורם) לתובעת לנזקים ולפיכך היא עותרת כי בית המשפט יורה לנתבע לקיים את ההסכם.

הנתבע מצדו טוען כי התובעת קוראת אל תוך ההסכם חיובים ותניות שלא בא זכרם בהסכם ויש לדחות את התביעה ללא כל התלבטות. לטענתו כל תוצאה אחרת לא תתאם את ההלכות הרלבנטיות בעניין פרשנות הסכמים ואומד דעת צדדים.

הרקע לתביעה

1. הצדדים, בני זוג לשעבר, נישאו זל"ז ביום 23.3.2000. מנישואים אלו נולדו לצדדים 3 ילדים.

בשנת 2004 רכשו הצדדים בית בישוב XXX שם התגוררו עם שלושת ילדיהם ושני ילדיה של התובעת מנישואיה הראשונים (להלן "הבית" או "בית המגורים"). אין מחלוקת בין הצדדים כי הבית נרכש הן ממקורותיה של התובעת (דירה שהייתה בבעלותה ונמכרה) והן ממקורותיו הכספיים של הנתבע.

בשנת 2005 נטלו הצדדים משכנתא בסך של כ- 1,200,000 ₪ לצורך שיפוץ הבית.

2. נישואי הצדדים עלו על שרטון ובמהלך שנת 2014 פנו הצדדים למגשרת, עוה"ד ע. (להלן - "המגשרת").

ביום 10.5.2015 , לאחר קיומו של הליך הגישור ארוך, חתמו הצדדים על הסכם ממון וגירושין (להלן - "ההסכם"). ההסכם נערך ונוסח על ידי המגשרת והסדיר את כל ענייני הצדדים לרבות זמני שהות הקטינים, מזונות קטינים וחלוקת רכוש. ההסכם קיבל תוקף של פסק דין ביום 31.5.15

הסעיפים הרלוונטיים בהסכם לענייננו הינם:

"דירת המגורים

52. לבעל ולאישה בחלקים שווים זכויות (זכויות שכירות/חכירה) בבית מגורים בXXX.... (להלן "בית המגורים").

...

54. מוסכם כי הדירה תימכר בשווי השוק החופשי לכל המרבה במחיר כפנויה מאדם ומחפץ עד ליום 1.11.2016 וזאת בהתאם להוראות שלהלן:

54.1 החל מיום חתימת הסכם זה דירת המגורים תוצע למכירה במחיר התחלתי של 3,300,000 ₪ ...

54.2 היה והדירה לא תימכר בחלוף חודשיים ממועד החתימה על הסכם זה, יורידו הצדדים (בהעדר הסכמה למחיר) 1% מהשווי האחרון בתום כל חודשיים...

...

54.22 רכישת דירה חלופית

54.24 מוסכם בין הצדדים כי תירכש דירה ממוצעת יד שניה ע"ש האישה באזור YYY, לפי בחירתה של האישה, שכוללת 5 חדרים (סלון ו-4 חדרי מגורים). ובסכום של כ – 1,800,000 ₪ (מיליון שמונה מאות) שישקף מחיר לדירה כאמור. היה והאישה תחפוץ לרכוש דירה גדולה יותר או יקרה יותר תוסיף את הסכום ממקורות כספיים עצמאיים וחיצוניים ללא כל מחויבות של הבעל לשאת בהן.

הצדדים מסכימים כי הדירה תירכש לאחר שהאישה תגור לפחות שנה בשכירות בלתי מוגנת עם הילדים באזור בו בכוונתה לרכוש דירה.

במהלך תקופת השכירות ישלם האב 50% עבור 3 הקטינים (כחלק מעלויות המדור) כאשר מוסכם כי עלויות המדור באזור זה הינן 5,500 ₪ לחודש כנגד הצגת חוזה שכירות.

...

59. היוון מדור

מוסכם כי האב ישלם לאם סכום חד פעמי לסיוע ברכישת הדירה בסך של 300,000 ₪ (שלוש מאות אלף) סכום זה ישולם על ידי האב בתוך 30 יום ממועד חתימת הסכם רכישת הדירה על ידי האם.

מוסכם בין הצדדים כי סכום זה יהווה חוב של האם כלפי הילדים אשר ישולם ויוחזר לילדים בכל מועד שיוחלט על ידה באופן בלעדי.

60. סכום זה כדין מזונות לכל דבר ועניין. סכום חד פעמי שהוסכם שהאב ישלם לאם ויסייע ברכישת הדירה מכילים היוון מלא של המדור בלבד.

איזון משאבים והיעדר תביעות

65. ... לסילוק סופי ומוחלט של האישה כלפי הבעל, מתחייב הבעל לתת לאישה סך של 600,000 ₪ בשיק בנקאי במועד סידור הגט בקיזוז הסכום ששולם לפי סעיף 43 לעיל. אם מועד סידור הגט יהיה לפני מכירת הדירה ישלם הבעל במועד סידור הגט סך של 170,000 ₪ ואת היתרה בסך 400,000 ₪ ישלם ממכירת תמורת כספי הדירה (לאחר הסרת המשכנתא ממכירת הדירה)..."

בחודש אוקטובר 2015 פינו הצדדים את הבית והתובעת עברה להתגורר בדירה שכורה (כמוסכם בין הצדדים).

3. ביום 22.2.2017 הגישה התובעת כנגד הנתבע תביעה נשוא פסק דין זה לביצוע ההסכם בהתאם לסעיף 7 לחוק בית המשפט לענייני משפחה. בתביעתה עתרה התובעת לחיובו של הנתבע לביצוע ההסכם ובמסגרת זו ביקשה למכור (במשותף) את בית הצדדים, לסלק את המשכנתא שלוו הצדדים ולהורות לנתבע להעביר לידי התובעת כספים אשר לטענתה היה על הנתבע להעביר לה בהתאם להתחייבויותיו על פי ההסכם ובסה"כ 2,500,000 ש"ח. לחילופין, בקשה להורות על העברת מלוא זכויותיו של הנתבע בבית הצדדים, על שם התובעת.

ביום 21.6.17 ניתנה על ידי המותב הקודם, החלטה על מינוי כונס נכסים למכירת הבית.

ביום 1.4.18 אושר הסכם המכר למכירת הבית והוא נמכר בסך של 1,800,000 ₪ (מתוכו נפרעה המשכנתא במלואה לבנק). מלוא הסכום שנותר לצדדים לאחר סילוק המשכנתא סך של 542,431 ₪ הועבר לידי התובעת ביום 22.8.18.

המחלוקת העיקרית בין הצדדים בתובענה זו נעוצה בפרשנות סעיף 54.22 להסכם –

האם כטענת התובעת, לאחר שתעמיד לצורך רכישת הדירה החלופית את הסכום שקיבלה לאחר מכירת בית הצדדים בXXX על הנתבע להשלים את מימון את רכישת הדירה החלופית עבור התובעת כאשר הדירה החלופית תירכש עבור התובעת ועל שמה עד לסך של 1,800,000 ₪ או שמא, כטענת הנתבע, על התובעת לרכוש את הדירה ממקורותיה שלה (לרבות חלקה בדירת המגורים המשותפת) ואין כל התחייבות של הנתבע לשאת בעלות רכישת הדירה.

4. לאחר שהליך גישור אליו פנו הצדדים לאחר הגשת התובענה לא צלח, הגישו הצדדים תצהירי עדות ראשית ובהליך התקיימו שלושה דיוני הוכחות במסגרתם העידו הצדדים בעצמם, וכן העידו מטעם הנתבע עו"ד א.' ומר ט', חברו של הנתבע. עוד יש לציין כי הנתבע ביקש להזמין למתן עדות את המגשרת אולם בקשה זו נדחתה על ידי בהחלטה מנומקת מיום 18.10.20.

הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב.

טענות הצדדים בתמצית

5. לטענת התובעת בכתב התביעה, בהתאם להסכם שבין הצדדים, על הנתבע לשלם לה סך של כ 2,500,000 ₪ לפי הפירוט:

• סך של 1,800,000 ₪ לרכישת דירה חליפית בהתאם לסעיף 54.22 להסכם;

• סך של 300,000 ₪ בהתאם לסעיף 59 להסכם שעניינו היוון דמי המדור;

• סך של 600,000 ₪ לפי סעיף 65 להסכם שעניינו איזון המשאבים בין הצדדים (כאשר מתוך זה כבר שילם הנתבע סך של 200,000 ₪).

לטענתה, לשונו של ההסכם ברורה ואינה משתמעת לשתי פנים. בהתאם לו, תחת בית הצדדים בXXX שנמכר, תירכש דירה חלופית בת 5 חדרים על שם התובעת עד לסך של 1,800,000 ₪. מכאן שאת הדירה יש לרכוש מכספי מכר בית המגורים וכי על הנתבע לשלם את ההפרש שבין חלקה של התובעת בתמורת מכר הבית לבין עלות רכישת דירה ועד לסך של 1,800,000 ₪.

1. התובעת טוענת כי אין כל פרשנות אחרת להסכם בין הצדדים באשר לרכישת הדירה החלופית ובאשר לסכומים שעל הנתבע לשלם לה בהתאם להסכם וכי הנתבע מתעלם מכל התחייבויותיו לתובעת על פי ההסכם. לא סתם נכתב בהסכם כי תירכש דירה חלופית על שם התובעת. נוסח זה מלמד על הסכמת הצדדים לפיה מכספי מכר הבית בXXX תירכש עבור התובעת דירה חלופית ועד לסך של 1,800,000 ₪.

כך, גם נוסח ההסכם "תירכש דירה על שם התובעת" ומגבלת המחיר מלמד על כך שבהתאם להסכמות בין הצדדים מכספי המכר תירכש דירה על שם התובעת עד לסך של 1,800,000 ₪ שאחרת אין טעם בסעיף זה בהסכם המגביל את התובעת ברכישת דירה על ידה ככל שהדירה נרכשת מכספיה שלה (לרבות חלקה בבית הצדדים) בלבד.

2. בנוסף על כך התחייב האיש לשלם לאישה סך של 300,000 ₪ על חשבון דמי המדור של הקטינים ובמקומם.

לא זו אף זו, במסגרת איזון המשאבים בין הצדדים על הנתבע לשלם לתובעת סך של 400,000 ₪ (נוסף על סך של 200,000 ₪ שכבר שולם לתובעת) וזאת בהתאם לסעיף 65 להסכם.

3. לטענת התובעת, מדובר בהסכם גירושין כולל אשר איזן בתוכו את כלל נכסי הצדדים וזכויותיה של התובעת בהתאם לחוק יחסי ממון והתובעת עשתה ויתורים מפליגים שכן הנתבע נשאר עם נכסים משמעותיים בשווי של מיליוני שקלים. משכך אך ראוי והגיוני שהוא יהיה זה שמממן את רכישת הדירה עבור התובעת (עד לסך של 1.8 מיליון) אשר תירכש מהתמורה שתתקבל ממכירת בית הצדדים בXXX.

לטענתה, התובעת השקיעה בבית הצדדים את מלוא הכספים שהיו ברשותה ערב הנישואים לנתבע (מכר דירה קודמת שהייתה בבעלות התובעת); כך גם במהלך חיי הנישואים השקיעה התובעת את כלל משאביה מרצה וכישוריה לטובת הבית, הקטינים וחייהם המשותפים בעוד הנתבע השקיע את כל מרצו בצבירת נכסים.

התובעת ויתרה על חלקה בנכסי הנתבע (שכוללים נכסי מקרקעין, מניות במספר חברות וכן זכויות סוציאליות לא מבוטלות) וכל זאת בתמורה לרכישת דירה עבורה ובתמורה לסכומים אותם התחייב הנתבע לשלם לה, כמפורט בהסכם.

לאור האמור, אין כל הגיון כלכלי בפרשנות הנתבע את ההסכם. נכסיו של הנתבע במועד הפרידה הוערכו בסך של כ- 8,000,000 – 9,000,000 ₪ ואיזון המשאבים לפיו התובעת מקבלת דירה חלופית ובנוסף סך של 600,000 ₪ מלמד על איזון המשאבים בין הצדדים. כל פרשנות אחרת להסכם זה, לפיה התובעת מוותרת על חלקה בנכסי הנתבע אינה הגיונית ובלתי מתקבלת על הדעת.

4. הנתבע בוחר להתעלם מההסכמות אליהן הגיעו הצדדים לאחר תקופה ארוכה מאוד, וכל זאת בחוסר תום לב מובהק.

5. לטענת התובעת, הנתבע נקט בסחבת מכוונת מרגע חתימת ההסכם וסירב לשתף פעולה עם מכירת הבית והתנהל בחוסר תום לב מול התובעת וכיום, לאחר שכספים רבים ירדו לטמיון עומדת התובעת בפני שוקת שבורה, ללא הכספים שחייב לה הנתבע וללא דירה, כאשר מחירי הדירות האמירו בשנים האחרונות ביחס לתקופת החתימה על ההסכם.

טענות הנתבע

6. הנתבע מכחיש את כלל טענות התובעת וטוען כי ההסכם אינו מחייב אותו לרכוש לתובעת דירה או לשלם לתובעת סך של 1,800,000 ₪ וכי כל חיובו בהתאם להסכם בכל הנוגע לרכישת דירה עבור התובעת מסתכם בתשלום חד פעמי לתובעת בסך של 300,000 ₪ סיוע לרכישת הדירה.

7. לטענת הנתבע אין מדובר בתביעה לאכיפת הסכם אלא בתביעה חדשה לאיזון משאבים בניסיון נואל להתעלם מפסק דין חלוט בעניינם של הצדדים ולבצע מקצה שיפורים בהסכם.

8. מטרת הסכם הגירושין שנחתם בין הצדדים הייתה להסדיר את כלל המחלוקות בין הצדדים והוראותיו בכל הנושאים שלובות זו בזו.

כך, את סעיף 54 שעניינו מכירת דירת המגורים יש לקרוא בשלמותו ובהתייחס ליתר סעיפי ההסכם השלובים זה בזה.

סעיפים 59-60 קובעים מפורשות כי על הנתבע לשלם לתובעת סכום חד פעמי לטובת רכישת הדירה ובסעיף 65 לו מתחייב הנתבע לתת לאישה סך של 600,000 ₪ דמי איזון משאבים הא ותו לא.

9. אין לקבל פרשנותה הסובייקטיבית של התובעת להסכם שבין הצדדים. על מנת לעמוד על כוונותיהם של הצדדים להסכם, יש לקרוא את ההסכם כולו כמקשה אחת. ההסכם הכולל מהווה איזון נכון וצודק של נכסי הצדדים במועד הקרע. את תכליתו הסובייקטיבית של ההסכם ועל כוונת הצדדים ואומד דעתם ניתן ללמוד מסעיפים 59-60 וכן סעיף 65 להסכם, מעדויות הצדדים והעדים מטעמם.

10. זאת ועוד. מסעיף 54.22 להסכם עולה בבירור כי היה והאישה תחפוץ לרכוש דירה גדולה יותר או יקרה יותר הרי עליה יהא לשאת בעלות הרכישה. מלשון הסעיף עולה בבירור כי על התובעת לרכוש את הדירה מכספיה שלה.

11. התובעת לא הוכיחה את טענתה ותביעתה נשענת על גרסתה ועדותה בלבד. גרסה חמקמקה ומלאת סתירות. התובעת אף היא מודה בעדותה כי ההסכם אינו מכיל כל הוראה לפיה על הנתבע לרכוש עבורה דירה.

דיון והכרעה

12. סעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים") קובע כדלקמן:

"חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו."

13. נקודת המוצא בפרשנות חוזה היא לעולם לשון החוזה, אך לא רק. על היושב בדין להתחקות אחר אומד דעתם של הצדדים, לבחון את טיבו של החוזה, תכליתו וכלל הנסיבות הקשורות לחוזה כאשר המטרה הסופית היא קביעת אומד דעת הצדדים על פי ההסכם, לשונו ועל פי נסיבות העניין החיצוניות לו:

"הלכה פסוקה היא כי עיקר העיקרים בפרשנות חוזה הוא הניסיון לברר את כוונתם האמיתית של הצדדים. מילות ההסכם הן כלי עזר ראשון במעלה כדי לקבוע את אומד דעת הצדדים אך לעתים אין בהם די.

ההתחקות אחר כוונת הצדדים לחוזה נעשית לפי הגילוי החיצוני של דעתם, כלומר על פי מבחן אובייקטיבי הוא מבחנו של האדם הסביר. כללי הפרשנות של חוזים יחולו על הסכם ממון. ומהם עיקרי כללי הפרשנות של חוזה? ניתן לרכזם בתמצית שלוש אלה:

              

א.           ראשית, נקודת המוצא בפרשנות חוזה היא לשון החוזה –לה יש משקל כבד ומשמעותי בגיבוש אומד דעת הצדדים.

ב.            שנית, לשון החוזה היא כלי הקיבול של אומד דעת הצדדים, התוחם את גבול הפרשנות ואינו מאפשר לייחס לחוזה פרשנות שאינה עולה בקנה אחד עם לשונו.

ג.            שלישית, קיימת חזקה הניתנת לסתירה לפיה פרשנות החוזה היא זו התואמת את המשמעות הפשוטה, הרגילה והטבעית של הכתוב על רקע הקשרו הכללי. עם זאת במקרים שבהם לשון החוזה אינה חד משמעית יש להתחקות אחר אומד דעתם של הצדדים על רקע הוראות החוזה ובאמצעות בחינת הנסיבות החיצוניות לו. כך יש ליתן את הדעת להתנהגות הצדדים בשלב המו"מ, להתנהגותם לאחר כריתת החוזה, לחוזים נוספים בין הצדדים, לנוהג המסחרי שביניהם וכד' .

(תלה"מ (נצ') 42377-03-18‏  פלונית נ' פלוני, ניתן ביום 9.5.2021 כב' הש' זגורי והאסמכתאות שם. הדגש במקור)

14. בנוגע לפרשנות הסכם גירושין נקבע כי יש לפרש את תכליתו, בהתאם ללשונו (בע"מ 5141/09 מיום 27.01.10 פורסם בנבו) ואין זה תפקידו של בית המשפט ליצור עבור הצדדים חוזה סביר יותר מזה שהם יצרו (ע"א 8239/06 אברון נ' פלדה מיום 21.12.08 )

מן הכלל אל הפרט

15. מכל החומר שהונח בפני ומעדויות הצדדים והעדים שהעידו בפני מצטיירת התמונה הבאה:

לצדדים שניהם הייתה זו מערכת נישואין שניה כאשר לתובעת שני ילדים מנישואיה הראשונים. לצדדים כאמור שלושה ילדים משותפים. עובר לרכישת הבית מכרה התובעת את דירתה שלה מלפני הנישואין לנתבע (עדות התובעת עמ' 15 ש' 10-12; עדות הנתבע עמ' 31 ש' 29-30).

עת עלו יחסי הצדדים על שרטון פנו הם להליך גישור על מנת להגיע להסכמות בדבר אופן פירוק החבילה. התובעת ביקשה בראש ובראשונה להבטיח לה ולילדיה מדור יציב:

"הדבר היחיד שעמדתי עליו במעמד תהליך של 4 שנות גישור, הוא שתהיה לי דירה חלופית לגור בה עם ילדיי" עמ' 15 ש' 12).

כך גם עולה מעדות הנתבע:

"ת. סעף 54.22 כפי שהוא מנוסח וכפי שאני הבנתי אותו הוא בא להגן על הילדים. לתובעת היה רצון לקנות דירה, לי היה רצון לשמור על הרכוש שלי, והתובעת העלתה רעיונות של לקנות דירה 7 חדרים ב2.5 מיליון ₪ וכל הסעיף הזה בא להגן על רמת החיים של הילדים בשוטף".

16. הצדדים העריכו בזמנו כי התובעת תזדקק לסך של כ- 1,800,000 ₪ לרכישת דירה ממוצעת יד שניה בת 5 חדרים. וכך הצהיר הנתבע בתצהיר עדותו הראשית:

"26. במהלך הגישור התובעת ואני החלטנו שנציע למכירה את הבית המשותף בXXX בסכום התחלתי של 3,300,000 ₪ וכן גם כתבנו בהסכם. התובעת ואני קיווינו במסגרת החישובים שעשינו שלאחר החזר המשכנתא (1,200,000 ₪) והוצאות מכירה (כ – 50,000 ₪) נישאר עם סכום של 1,450,000 ₪ כך שכ"א מאתנו יקבל סך של 725,000 ₪.

27. לקחנו בחשבון שיכול ונמכור את הבית במחיר נמוך יותר והדבר מוצא לו ביטוי גם בהסכם.

28. החישוב היה שעם תמורת מכר הבית ובצירוף הסכום שאני אשלם במסגרת איזון המשאבים לאמור סך של 600,000 ₪ ועוד אוסיף את הסיוע הכספי החד פעמי לרכישת דירה בסך 300,000 ₪ (סה"כ 900,000 ₪) כך שתוכל התובעת ליטול משכנתא והדירה שתרכוש תהיה בסך של 1,800,000 ₪)."

17. בעדותו בפני העיד הנתבע:

"כשהתובעת המגשרת ואני עשינו חשבון שהתבסס על הערכות של בין 2.5 ל-2.7 מכירת הבית ראינו ש-1.8 מיליון יכול לכסות רכישת דירה כפי שמוגדרת פה יד שניה בגודל שמוזכר בסעיף."

(עדות הנתבע עמ' 32 ש' 18-19)

18. כאמור, סעיף 54.22 להסכם קובע כאמור כדלקמן:

54.22 רכישת דירה חלופית

מוסכם בין הצדדים כי תירכש דירה ממוצעת יד שניה ע"ש האישה באזור YYY, לפי בחירתה של האישה, שכוללת 5 חדרים (סלון ו-4 חדרי מגורים). ובסכום של כ – 1,800,000 ₪ (מיליון שמונה מאות) שישקף מחיר לדירה כאמור. היה והאישה תחפוץ לרכוש דירה גדולה יותר או יקרה יותר תוסיף את הסכום ממקורות כספיים עצמאיים וחיצוניים ללא כל מחויבות של הבעל לשאת בהן.

הצדדים מסכימים כי הדירה תירכש לאחר שהאישה תגור לפחות שנה בשכירות בלתי מוגנת עם הילדים באזור בו בכוונתה לרכוש דירה."

(דגש שלי א.ו).

19. לטעמי, לשון הסעיף ברורה ומשקפת את אומד דעתם של הצדדים כאמור בעדויותיהם ולפיהן תירכש דירה עבור התובעת על ידי הצדדים שניהם. ראשית, אתייחס לכותרת הסעיף. כותרת הסעיף הינה "רכישת דירה חלופית". פרשנות המילה חלופי הינה דבר המוצע במקום דבר אחר (מילון אבן שושן). במקרה דנן, סעיף 54.22 הנמצא בפרק ז' להסכם שכותרתו "דירת המגורים" והמפרט כאמור את הסכמות הצדדים לגבי מכירת הבית, לפיכך כותרת הסעיף מלמדת כי מדובר ברכישת דירה חלופית במקום הבית. שנית, מלשון הסעיף עולה "תירכש דירה על שם האישה" לא נרשם כי תירכש דירה על ידי האישה (התובעת) אלא על שם התובעת, בסכום של עד 1,800,000 ₪. היינו, תירכש דירה חלופית על שם האישה במקום הבית.

20. לשון הסעיף גופו מדבר בלשון עתיד "תירכש" ואינה מציינת על ידי מי תירכש ומכאן שמדובר בהתחייבות של שני הצדדים החתומים על ההסכם (התובעת והנתבע גם יחד) לרכישת הדירה החלופית על שם התובעת. משקיימת התחייבות בהסכם עליו חתומים שני צדדים ולא מצוין על מי מוטלת ההתחייבות, הדעת נותנת כי התחייבות זו חלה על הצדדים להסכם במשותף. כך עולה אף מעדותו של הנתבע:

ת. מכיוון שלדירה הזאת אני הייתי צריך להיות שותף אחרי המו"מ ואחרי איזון המשאבים ב-300,000 ₪, אז הגיוני שייכתב פה "תירכש דירה" כי גם אני שותף ברכישת הדירה כפי שכתוב. כל הסעיף הזה הוא בא לשמור עלי שלא יצא מצב שהכסף של המזונות הולך למשכנתא.

(עמ' 32 ש' 31-35, דגש שלי א.ו)

21. התובעת הסבירה בעדותה את משמעות הסעיף בהתייחס למילה "תירכש" ואת המנגנון שהוסכם בין הצדדים למימון הרכישה:

"ש. כשרשום בהסכם תירכש דירה, מי אמור לרכוש דירה?

ת. לי לא היו נכסים בעת החתימה על ההסכם פרט לאותו נכס משותף. ... שאני שילמתי ממכירת דירה קודמת שהיתה ברשותי. הדבר היחיד שעמדתי עליו בתהליך של 4 שנות גישור הוא שתהיה לי דירה חלופית לגור בה עם ילדיי.

ש. אני מבקשת שתעני על שאלתי, השאלה היא כזאת, מי אמור לרכוש דירה למי?

ת. ביחד.

ש. תסבירי לי הכוונה למילה "ביחד"?

ת. שאני אמורה להביא את חלקי ביחס לתמורה של הבית שאנחנו מוכרים, וכל השאר הנתבע מוסיף.

...

ש. כשאת אומרת שהדירה תירכש ביחד, האם את מתכוונת שהנתבע צריך לשלם סכומים כלשהם לצורך רכישת הדירה?

ת. בוודאי

ש. מה הסכומים שהנתבע אמור לשלם?

ת. להשלים את הסכומים שאני הייתי מקבלת תמורת הבית שיימכר."

וכן:

בתשובה לשאלת בית המשפט, אני משיבה שכשאני אומרת שהנתבע היה צריך להשלים מהמכירה של הבית, כוונתי היא את סך התמורה ממכירת הבית המשותף. לשאלת בית המשפט, אני מפרטת עם דוגמא את כוונתי, בהסכם כמו שאמרתי מפורט נושא הליך מכירת הבית, ערך נקוב בו, שהנתבע אגב קבע, 3.3 מיליון, שזה מה שהנתבע חשב שנקבל עבור הבית, מתוך זה 1,200,000 ₪ היו החזר הלוואת בלון שנלקחה עשר שנים לפני כן, זה משאיר אותנו עם 2.2 מיליון, ואז אני נשארת עם מיליון וקצת, תמורת חלקי בבית. ועל זה אני יכולה באמת להסתמך שיש לי מזומן לרכוש דירה יותר גדולה.

אני מתכוונת להשלים ל1,800,000 ₪ מכספים שהנתבע צריך להעביר לי על פי ההסכם, ואני מפרטת:

300,000 ₪ זה ההיוון, אותו סכום שרשום בהסכם כסכום חד פעמי שאני לכאורה נשארת חייבת לילדים, ועוד סכום של 400,000 ₪ שהייתי אמורה לקבל בהתאם לאיזון משאבים.

22. בהמשך חזרה והבהירה התובעת:

ש. אני מבקשת שתסבירי שוב את המקורות הכספיים שהיו עומדים לרשותך לרכישת דירה ב1.8 מיליון ₪, בהנחה שהבית המשותף היה נמכר ב3.3 מיליון ₪.

ת. נניח שאם הבית המשותף היה נמכר ב3.3 מיליון, אז לי היה נשאר מיליון.

1.2 מיליון ₪ היה חוזר לבנק בגלל ההלוואה, זה משאיר 2.1 מיליון ₪, מתוכם אני הייתי מקבלת כמיליון, ואז בנוסף לזה השלמה של 800,000 ₪ שהנתבע היה צריך להעביר לי, ואז המקורות לדירה היו מיליון שהייתי מביאה משלי ועוד 800,000 ₪ שהנתבע היה מעביר לי."

23. עדותה זו מתיישבת עם עדותו של הנתבע:

ש. תסביר לי את המילים "תירכש דירה", לא "התובעת תרכוש דירה" אלא "תירכש דירה". תסביר לי את המילים האלה?

ת. מכיוון שלדירה הזאת אני הייתי צריך להיות שותף אחרי המו"מ ואחרי איזון המשאבים ב-300,000 ₪, אז הגיוני שייכתב פה "תירכש דירה" כי גם אני שותף ברכישת הדירה כפי שכתוב. כל הסעיף הזה הוא בא לשמור עלי שלא יצא מצב שהכסף של המזונות הולך למשכנתא.

(עמ' 32 ש' 31-35, דגש שלי א.ו)

24. הנה כי כן מעדויות הצדדים עולה כי לצדדים שניהם הייתה ציפייה (או אולי נכון יותר, תקווה) כי חלקה של התובעת בבית המגורים בתוספת הסכומים שתקבל התובעת מהנתבע על פי ההסכם, יספיקו לה לרכישת דירה בסך של כ – 1,800,000 ₪.

25. כך אף עולה מעדותה של עו"ד א':

"ש. אז אני מבינה שזה נראה לך בסדר שסעיף 1 מבוצע וסעיף 2 לא מבוצע, כאשר כתוב "תרכש דירה ב1.8 מיליון ₪" לא כתוב התובעת תרכוש אלא "תירכש דירה"..

ת. אני חושבת שיש לקרוא את זה "התובעת תרכוש דירה", הניסוח כאן לא מוצלח. כשהתובעת תרכוש דירה עם הגבלות מסוימות וההגבלות האלה תמורת העזרה של הבעל."

(עמ' 37 ש' 33-36, דגש שלי א.ו)

26. אשר למקורות התשלום לרכישת הדירה העיד הנתבע:

"ת. של התובעת וגם אני הייתי אמור לקבל 700,000 ₪. היו עוד איזון משאבים של 600 ₪ שבגישור חילקנו אותם ל-2 חלקים מסיבות של התזרים, היו 200,000 ₪ בסמוך לחתימה ועוד 400,000 ₪ שהיו אמורים להיות כחלק של לאחר מכירת הבית נוספים אחרי שחילקנו את הבית אני הייתי אמור להוסיף לאחר מכירת הבית, עוד 400,000 ₪. והיה עוד סכום חד פעמי, שהוגדר "היוון מדור" שאותו הייתי צריך לתת לתובעת 30 יום אחרי שהיא רוכשת דירה כסיוע חד פעמי לרכישת הדירה.

ש. בסה"כ כמה כסף הייתה צריכה התובעת לקבל בסופו של יום, לאחר 17 שנים יחד?

ת. 600,000 ועוד 300,000 ₪ ועוד חצי מתמורת הבית.

ש. שזה להערכתך היה אמור להיות כפי שאמרת קודם כ-700,000 ₪.

ת. בתחשיבים שעשינו אצל המגשרת זו הייתה ההערכה.."

27. מעדותה של עו"ד א' עולה כי סכומים אלו שעל הנתבע לשלם לתובעת על פי ההסכם, הותאמו למחיר הדירה:

כל הטיוטות היו באמת כדי לעזור לתובעת להגיע ל-1.8 מיליון ₪ שזה מתאים לדירה בYYY בעלת 5 חדרים.

(דגש שלי א.ו)

ובהמשך פירטה:

"ז"א הנתבע רצה להבטיח שיהיה להם מצד אחד מדור ודירה נעימה ושלא ירדו ברמת חיים קרוב לאיפה שהוא גר, מצד שני הוא לא רצה שהתובעת תקנה דירה יותר גדולה. מכל הכספים המצורפים יצא ש1,650,000 ₪ היא הייתה אמורה לקנות דירה, אני לא זוכרת את הסכום המדויק, מכל הכספים שהוא נתן באיזון משאבים. זו הייתה המטרה, מצד אחד רצה להגן על המזונות ומצד שני לשלם על ההבטחה שהילדים לא יפגעו ושתהיה להם דירה מסודרת."

28. עוד קובע סעיף 54.22:

"היה והאישה תחפוץ לרכוש דירה גדולה יותר או יקרה יותר תוסיף את הסכום ממקורות כספיים עצמאיים וחיצוניים ללא כל מחויבות של הבעל לשאת בהן." היינו מכלל הלאו שומעים הן. לנתבע אין מחויבות לסייע לתובעת לרכוש דירה העולה על סך של 1,800,000 ₪ אולם מכך ניתן ללמוד כי יש לו מחויבות לסייע לתובעת לרכוש דירה בסכום של עד 1,800,000 ₪ והסכומים אותם היה על הנתבע לשלם לתובעת לפי ההסכם (הן בגין איזון משאבים והן בגין היוון מדור) הותאמו למחיר דירה של 5 חדרים.

משפט זה אף מתיישב כאמור עם עדותה של עו"ד א' לפיה הסכומים שקיבלה התובעת מהנתבע בהתאם להסכם הגירושין נועדו ליתן בידי התובעת את הסכום הנדרש לרכישת דירה בסכום של 1,800,000 ₪.

29. הנה כי כן, הן מלשון ההסכם והן מעדויות הצדדים שניהם ועו"ד א', עולה כי אומד דעת הצדדים בעת חתימת ההסכם היה שהצדדים יחד ירכשו דירה חלופית בסכום של עד של 1,800,000 ₪ אשר תירשם על שם התובעת במקום חלקה בבית הצדדים. מימון הדירה החלופית יהיה, בין היתר, באמצעות חלקה (מחצית) של התובעת בבית (לאחר החזר הלוואת המשכנתא) והיתרה באמצעות כספים שתקבל מהנתבע בהתאם להסכם זה ובהתאם למחיר הדירה שנקבע על ידי הצדדים: סך של 300,000 ₪ סיוע חד פעמי מהנתבע וכן סך נוסף של 600,000 ₪ אשר ישולם לתובעת על ידי הנתבע כאיזון המשאבים. במקורות אלו במצטבר היה אמור להיות די כדי לרכוש על שם התובעת דירה בשווי של 1.8 מיליון ₪ כאשר ככל שתבקש התובעת לרכוש דירה יקרה יותר (מעבר ל- 1.8 מיליון ₪) יהיה עליה להשלים את הסכומים ממקורותיה העצמאיים ללא שלנתבע יש מחויבות נוספת (מעבר למחויבות הקיימת בהסכם) לסייע לה.

30. כפי שפורט לעיל, בסופו של יום נמכר בית הצדדים בXXX בסך של 1,800,000 ₪ בלבד (ולא 3,300,000 ₪ כפי שנכתב בהסכם) ולאחר סילוק המשכנתא בגובה כ- 1.2 מיליון ₪ נותר כל אחד מהצדדים עם סך של כ- 270,000 ₪ בלבד. חרף האמור בסעיף 27 לתצהירו של הנתבע, הצדדים לא הסדירו בהסכם מנגנון אשר יש בו ליתן מענה למצב בו הבית יימכר בסכום הנמוך מ 3.3 או אפילו 2.5 כך שלמעשה לא יהיה בידי התובעת מלוא הסכום (של 1,800,000 ₪ ) או קרוב לכך ומי יישא בתשלום ההפרש הדרוש לרכישת הדירה.

31. עם זאת, העובדה שהצדדים לא השכילו להסדיר בהסכם מצב עניינים בו לא יהיה די בסכומים שיתקבלו אצל התובעת מחלקה בבית הצדדים (מחצית) והכספים שתקבל מהנתבע בהתאם להסכם הגירושין בכדי לרכוש דירה בגובה של 1.8 מיליון ₪, אין בה כדי לאיין את התחייבותם של הצדדים שניהם לרכוש דירה כזו על שם התובעת.

32. במקרה כגון זה, בו ההסכם שותק "... לשון החוזה אין בה די במקרה זה. היא מהווה נקודת המוצא לפרשנות, אך לא נקודת הסיום. ההסכם שבין הצדדים אינו הסכם עסקי בין צדדים מסחריים...אני קובע כי לא ניתן לקבוע את אומד דעת הצדדים רק על פי לשון ההסכם. עלינו להתחקות לפיכך אחר אומד דעת הצדדים ולפרש אותו כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ונסיבות העניין ולא ניתן להסתפק בלשון החוזה וככל שנדרשת השלמת פרטים במצוות סעיף 26 לחוק החוזים, ופרטים אלה לא נקבעו בחוזה או על פיו, אלה יהיו לפי הנוהג הקיים בין הצדדים ובאין נוהג כזה או הוראות חוק דיספוזיטיביות שישלימו את הפרטים, השלמתן תהא על פי עיקרון תום הלב...".

(כב' השופט זגורי, תה"ס (נצרת) א.ס נ' א.ס ניתן ביום 20.10.2020)

33. דברים אלו יפים אף לענייננו. התחקות אחר אומד דעת הצדדים מתוך החוזה ונסיבות העניין אף היא מובילה למסקנה כי מטרת הצדדים בהסכם בכל הנוגע לאופן איזון המשאבים בין הצדדים היתה כי התובעת תוכל לרכוש דירה לכל הפחות בסכום של 1,800,000 ₪. הסכומים שנקבעו בסעיפים 59 ו – 65 להסכם לעיל נקבעו בהתאם להערכות הצדדים למחיר מכירת הבית ומחיר רכישת דירה בת 5 חדרים (עדות עו"ד א' לעיל).

34. כך למשל התובעת העידה כי בהתאם להסכמות הצדדים על הנתבע להשלים לה את החסר לרכישת דירה : "שאני אמורה להביא את חלקי ביחס לתמורה של הבית שאנחנו מוכרים, וכל השאר הנתבע מוסיף." (עמ' 15 ש' 15) וכי על הנתבע "להשלים את הסכומים שאני הייתי מקבלת תמורת הבית שיימכר" (עמ' 15 ש' 29). התובעת חזרה על גרסתה זו גם בהמשך (עמ' 17 ש' 16-23).

והסבירה:

"ש. ולא כתוב בשום מקום שהנתבע צריך להשלים לך עוד 900,000 ₪, נכון?

ת. מאחר והבית עוד לא נמכר אז לא היו סכומים ולכן אי אפשר היה לפרט וזו בדיוק הייתה הטענה שלי. אני שאלתי אז את המגשרת "מה יקרה אם הבית יימכר בפחות מ3.2 מיליון כפי שהנתבע טען, אני הבאתי מסמך ממס שבח המחירים בו היו גבוהים, המחיר הכי גבוה היה אז 2.2 מיליון, ולכן דרשתי ממנה את ההסבר איך בדיוק המספר הזה מסתדר, היא ענתה לי שאני מכוסה ב1.8 מיליון ₪ לכל הפחות יש לי דירה."

(עמ' 18 ש' 5-10, דגש שלי א.ו).

35. התובעת העידה עוד כי ויתרה על איזון משאבים וכן על חלקה בזכויותיו הסוציאליות של הנתבע ובנכסים אחרים של הנתבע והכל תמורת דירה בשווי של כ 1,800,000 ₪.

36. אף הנתבע העיד כי להבנתו מחויבותו לסייע לתובעת ברכישת הדירה היא עד לסך של 1,800,000 ₪:

"סעיף 54.22 כפי שהוא מנוסח וכפי שאני הבנתי אותו הוא בא להגן על הילדים. לתובעת היה רצון לקנות דירה, לי היה רצון לשמור על הרכוש שלי, והתובעת העלתה רעיונות של לקנות דירה 7 חדרים ב2.5 מיליון ₪ וכל הסעיף הזה בא להגן על רמת החיים של הילדים בשוטף, לכן היה חשוב להזכיר במיוחד שאם היא תחרוג, זה יהיה סכומים ממקורות כספיים עצמאיים וחיצוניים ללא כל מחויבות של הבעל לשאת בהם. בדיון בגישור כשהתובעת רצתה לקנות דירה גדולה היה חשוב לי לוודא כי הכספים השוטפים שאני משלם מזונות, הוצאות בהיוון ומדור כפול, לא ילכו לתשלומי משכנתא. כשהתובעת המגשרת ואני עשינו חשבון שהתבסס על הערכות של בין 2.5 ל-2.7 מכירת הבית ראינו ש-1.8 מיליון יכול לכסות רכישת דירה כפי שמוגדרת פה יד שניה בגודל שמוזכר בסעיף".

כלומר, אף לגרסתו, מחויבותו של הנתבע היא לסייע לתובעת לרכוש דירה שעלותה עד לסך של 1,800,000 ₪ אך לא מעבר לכך וכך עולה אף מלשון סעיף 54.22.

37. יובהר כי מצאתי את עדותה של התובעת עקבית, אמינה ומהימנה ואף מתיישבת עם נסיבות המקרה והיא מקובלת עלי. גרסת הנתבע מנגד הייתה מגמתית, ולעתים אף לא מכבדת (את הצד השני) ולא עוררה בי אמון רב. כך למשל העיד הנתבע מחד כי היה אמור להיות שותף בדירה ומנגד כי אין לו כל קשר לדירה ואין לו כל מחויבות לתובעת:

"בשום שלב לא הוזכר מעבר ל 300,000 ₪ שום אזכור בשום מקום כי אני חייב או שותף פעיל לרכישת דירה (עמ' 32 ש' 20-24) ובהמשך באותה נשימה מעיד "מכיוון שלדירה הזו אני הייתי צריך להיות שותף אחרי המו"מ ואחרי איזון המשאבים (ש' 33 באותו עמוד).

38. בנוסף, הנתבע הצהיר בתצהיר עדותו הראשית כי הצדדים התייחסו בהסכם למצב בו תימכר הדירה בסכום נמוך מהמוערך על ידם אך לא הבהיר איזה סעיף בהסכם מתייחס למצב זה.

39. כמו כן, בתצהירה של עו"ד א' נאמר כי היו לה ההתכתבויות בין הנתבע לתובעת ובינה עם זאת, תכתובות אלו לא צורפו לתצהירה ולא הוצגו על ידה.

כך מצהירה עו"ד א' בסעיף 7 לתצהיר שלה – "במסגרת המו"מ הוחלפו גם מיילים רבים אשר כל כולם יעידו ויצביעו כי לא קיימת כל התחייבות (גם לא ברמה הרעיונית) למימון מלא של רכישת דירה לתובעת". מיילים אלו כאמור, לא הוצגו.

40. כאמור לעיל מעדותה של עו"ד א' עולה כי הסכומים שנקבעו בסעיפים 59 ו- 65 הותאמו מבחינת הסכומים לרצון ולהסכמת הצדדים כי בידי התובעת יהיה סך של 1,800,000 ₪ לרכישת הדירה החלופית אך כאמור, בסופו של יום הבית בXXX נמכר בסכום אשר הותיר בידי הנתבעת את חלקה בסך של כ- 270,000 ₪ בלבד (במקום סך של כ - 900,000 ₪).

41. ברי הן מלשון ההסכם והן מנסיבות העניין כפי שעולות מעדויותיהם של הצדדים, כי אומד דעת הצדדים שניהם היה כי התובעת תצא מנישואים אלו כאשר בידה סך של כ- 1,800,000 ₪ לרכישת דירה על שמה. סכום שיהיה מורכב הן מחלקה בבית הצדדים בXXX והן מהסכומים שיתן בידה הנתבע ואשר משיקולים שונים של הצדדים הוגדרו כסיוע וכאיזון משאבים.

42. עם זאת, מעדויות הצדדים שניהם עולה כי לשניהם היה ברור שהבית בXXX לא יימכר ככל הנראה בסך של 3,300,000 ₪. התובעת העידה כי מבדיקה שערכה המחיר הכי גבוה באותה התקופה עמד על 2,200,000 ₪, מה שהיה מותיר את התובעת עם סך של 1,400,000 ₪ לרכישת דירה כדלקמן: 500,000 ₪ חלקה בבית הצדדים (לאחר ניכוי המשכנתא) + 600,000 ₪ חלקה באיזון המשאבים + 300,000 ₪ היוון מדור/הלוואה.

הנתבע מנגד העריך כי הבית יימכר בסך של 2,500,000 ₪ לפחות דבר שהיה מותיר את התובעת עם סך של 650,000 ₪ (חלקה ממכירת הבית בניכוי משכנתא) + 900,000 ₪ כמפורט לעיל ובסך הכל – 1,550,000 ₪.

43. הצדדים שניהם מטילים את האשמה בעיכוב במכירת הבית, אשר אולי גם הביא למכירתו בערך נמוך מהמצופה, כל אחד על הצד האחר. לא מצאתי כי ניתן או רצוי לקבוע מסמרות במסגרת הליך זה אשר למחיר בו נמכר הבית בסופו של יום ואשר לאחריות כל אחד מהצדדים לעובדה זו ונראה כי לצדדים שניהם תרומה לכך אם במעשה אקטיבי (עיכוב המכירה) ואם בכך שבחרו לעצום עיניהם לערך השוק של הבית ולרשום בהסכם סכום גבוה בהרבה מערכו בריאלי של הבית, ולפיכך כאמור על הצדדים שניהם לשאת בתוצאות בחלקים שווים.

44. בידי התובעת נותר בסופו של דבר סך של כ- 270,000 ₪ ממכירת הבית וסך של 600,000 ₪ מאיזון משאבים. כך גם בהתאם להסכם על הנתבע לסייע לתובעת בסך נוסף של 300,000 ₪ עם חתימת חוזה הרכישה של הדירה החלופית. סך הכל ממקורות אלו בידי התובעת 1,170,000 ₪. הפער הנותר עד לסך של 1,800,000 ₪ הוא 630,000 ₪.

45. משמצאתי כי ההתחייבות לרכוש את הדירה החלופית היא של הצדדים שניהם, ומשמעדות התובעת עצמה עולה כי בעת חתימת ההסכם ייעדה לצורך רכישת הדירה החלופית את חלקה ממכירת הבית בXXX ואת הכספים שתקבל מאיזון המשאבים בתוספת 300,000 של הסיוע שייתן לה הנתבע, הרי שסבורה אני כי בהתאם לכך שקבעתי לעיל כי התחייבות הצדדים שניהם היא לרכוש את הדירה החלופית (על שם התובעת) אזי את הפער במימוש ההתחייבות יש לחלק בין שני הצדדים בחלקים שווים כך שעל הנתבע לשלם לתובעת סך של 315,000 ₪ (מחצית הפער).

46. אשר לראיה המאוחרת שהגיש הנתבע – הודעת טקסט מהתובעת אליו בזו הלשון "... הסכום הזה יחזור מדי חודש עד לרכישת דירה אחרת על ידי" אין בה לשנות מהכרעתי. ברי כי על התובעת לחפש דירה ולחתום על חוזה ואין מחלוקת כי הדירה נשוא סעיף 54.22 להסכם תירשם על שם התובעת. מכאן שהנוסח בו השתמשה התובעת בהודעת טקסט זו אין בו כדי להוכיח כי האחריות לשאת במימון הדירה כולה על התובעת, בניגוד להסכם בין הצדדים ולאומד דעתם כפי שנקבע על ידי.

47. אכן, למרבה הצער הצדדים חתמו על הסכם שהכולל הוראות מהוראות שונות שחלקן עומדות בסתירה להוראות אחרות ולכאורה אינן יכולות לדור בכפיפה אחת. אולם כפי שמציתי לעיל, כוונת הצדדים ברורה ואינה משתמעת לשתי פנים ולפיה תירכש דירה חלופית על שם התובעת באמצעות כספי מכירת הבית, כספי האיזון וסיועו של הנתבע.

48. אשר לטענות התובעת כי הנתבע חייב לה סך של 300,000 וסך של 600,000 נוסף על הפער בין חלקה בבית לדירה בשווי של 1,800,000 ₪, טענות אלו לא מצאתי לקבל. מעדותה של התובעת ומנסיבות החתימה על ההסכם עולה בבירור כי סכומים אלו ישולמו לתובעת על מנת להשלים את הסכום הדרוש לה לרכישת דירה ואינם תשלום נוסף על הסך של 1,800,000 ₪.

49. כך גם לא ברור כלל, והתובעת לא הוכיחה מדוע זה על הנתבע לשלם לה את הסך של 2,500,000 ₪ כפי שנטען על ידה בכתב התביעה ובסיכומיה.

סוף דבר

50. התביעה מתקבלת בחלקה כדלקמן:

1. הנתבע ישלם לתובעת סך של 315,000 ₪ בתוך 60 ימים מהיום.

2. סך של 300,000 ₪ - סכום זה ישולם לתובעת בהתאם לסעיף 59 להסכם, כ 30 ימים לאחר חתימת התובעת על חוזה לרכישת דירה ובכפוף להצגת החוזה.

3. משמדובר בסכומים שנועדו לרכישת דירה, יהיו שני הסכומים צמודים למדד מחירי הדירות המפורסם על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה זאת החל ממועד הגשת התביעה.

6. הוצאות משפט – משהתקבלה התביעה בחלקה הנתבע יישא בהוצאות התובעת בסך של 40,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 ימים מהיום.

פסק הדין מותר לפרסום בהיעדר פרטים מזהים ותיקוני הגהה.

ניתן היום, י"א ניסן תשפ"ב, 12 אפריל 2022, בהעדר הצדדים.

21 מתוך 21