ביהמ"ש המחוזי חיפה, ש' אספרנצה אלון: החלטה בעניין פרסום תמונה וגיל (ע"ח 4054-12-22)

בית המשפט המחוזי בחיפה

ע"ח 4054-12-22 ש' נ' איתיאל ואח'

בפני	כבוד השופטת אספרנצה אלון
העורר		ש' ע"י ב"כ עוה"ד רונן חליוה ואח'
נגד
המשיבים		1. יואב איתיאל ע"י ב"כ עוה"ד שלומי שרון 2. תחנת משטרה- מעלות תרשיחא

החלטה

1. לפניי הודעת ערר על החלטת בית משפט השלום בעכו מיום 01.12.2022 (כב' השופטת בדריה חסן-חסנין, פ"ר 20942-11-22) (להלן: "בית משפט קמא"), בגדרה נעתר לבקשת משיב מס' 1 (כתב באתר חדשות) לפרסם את תמונתו וגילו של העורר (להלן: "ההחלטה קמא"), וכך קבע:

"לאחר שעיינתי בנימוקי הבקשה ובתיק החקירה, ובהחלטות הקודמות שניתנו בעניין איסור הפרסום, ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ושקלתי את השיקולים הרלוונטיים ועל רקע החוק והפסיקה ובאיזון הראוי ובשים לב לזמן שחלף למן מועד צו איסור הפרסום, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להתקבל בחלקה, באופן שיוסר האיסור על פרסום תמונתו וגילו של החשוד וכי הצו יישאר על כנו באשר למקום מגוריו. יובהר, כי איסור הפרסום על זהותו של המשיב כבר הוסר בהחלטת כב' בית המשפט המחוזי מיום 24/10/22 עת הורה "להתיר את פרסום שמו של החשוד וכן את העובדה שהוא חשוד בביצוע עבירות מין, גם בקטינות וכן שהוא מצוי במעצר לצרכי חקירה. הא ותו לא. בנוסף, יש להוציא צו איסור פרסום על פרטי החקירה". מכאן, שהלכה למעשה, זהותו של החשוד כבר הותרה לפרסום בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי וכי עתה השאלה הינה בהרחבת הפרטים המזהים שניתן לפרסם. בחלוף הזמן מאז, המשיב עדיין בחזקת "חשוד", החקירה לעת עתה הסתיימה וקיים סיכוי בלתי מבוטל להעמדתו לדין; יתירה מזאת, לא שוכנעתי, כי יש בפרסום תמונתו של המשיב בשלב זה כדי להסב נזק נוסף מעבר לנזקים שכבר נגרמו למשיב ולבני משפחתו, מבלי להמעיט מכך, לא כל שכן, שעה שאין חולק כי פרטים מזהים הודלפו זה מכבר לכלי התקשורת והיו הפרות של צו איסור הפרסום. מכאן שבאיזון בין זכות הציבור לדעת ובין האינטרס האישי של החשוד, גובר האינטרס הציבורי והסיכוי שפרסום תמונתו של החשוד יגרום לכך שמתלוננות שנפגעו וטרם זיהו אותו עפ"י השם יוכלו עתה לזהותו ולהתלונן. על כן, הנני מקבלת את הבקשה בחלקה באופן שניתן יהיה לפרסם בנוסף לשמו של המשיב גם את תמונתו ואת גילו. איסור פרסום ימשיך ויחול על מקום מגוריו."

(ראו עמ' 4 ו-5 להחלטה קמא)

תמצית העובדות וההליכים הרלוונטיים לענייננו:

2. העורר נעצר בחודש ספטמבר 2022 בחשד לביצוע עבירות מין חמורות כלפי קטינה ועוד חמש מתלוננות בגירות נוספות אשר התלוננו על תקיפה מינית מצד העורר בהיותן קטינות. ביום 26.10.2022 שוחרר העורר בתנאים מגבילים לרבות מעצר בית למשך 60 ימים ובהמשך הוארכה הרחקתו מהיישוב, אי יצירת קשר והרחקה הדדית בין המתלוננות לחשוד וזאת עד ליום 31.12.2022. תיק החקירה הועבר לפרקליטות מחוז חיפה ב- 06.11.2022.

3. ראשיתו של ההליך בבקשה להתיר את פרסום זהותו של החשוד שהוגשה על ידי משטרת ישראל בבית המשפט השלום בעכו (מ"י 36538-10-22 כב' השופט העמית זיאד סאלח) ובהמשך ערר על החלטה זו שהתקיים בבית המשפט המחוזי (כב' השופטת תמר שרון נתנאל, עמ"י 38585-10-22), שקבע כי יש להתיר את פרסום שמו של העורר, את העובדה שהוא חשוד בעבירות מין, גם בקטינות, ושהוא נמצא במעצר לצרכי חקירה, כדלקמן:

"[...] מנגד, יש להתיר את פרסום שמו של העורר וכן את העובדה שהוא חשוד בביצוע עבירות מין, גם בקטינות וכן שהוא מצוי במעצר לצרכי חקירה. הא ותו לא. בנוסף, יש להוציא צו איסור פרסום על פרטי החקירה. [...]"

4. על אף ההחלטה האמורה לעיל, מסתבר שצו איסור הפרסום הופר על ידי גורמי תקשורת שונים, שאינם המשיב 1. העורר הגיש לבית המשפט המחוזי בקשה לפי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט, שם הבהיר בית המשפט המחוזי (כב' השופטת תמר שרון נתנאל) לגבי מתן החלטתו מיום 24.10.2022, כדלקמן:

"בהחלטה שניתנה על ידי בסיום הדיון הנ"ל, ציינתי, כי חשיפת פרטים הנוגעים לחקירה - למתלוננים, לתקשורת, או לאנשים אחרים, עלולה להביא לשיבוש החקירה וכי מדובר בחקירה רגישה הנוגעת למספר תלונות ולמספר מתלוננות (חלקן קטינות) ויש לאפשר למשטרה לקיים את החקירה באופן חופשי, ללא התערבות חיצונית.

בנוגע לפרסום שמו של החשוד ציינתי כי קיים עניין ציבורי בפרסום, בין היתר, מאחר שפרסום שמו של חשוד בעבירות מסוג זה יכול לעודד מתלוננות שנפגעו ושעד כה לא התלוננו, להגיש תלונה. עם זאת, נוכח כך שהתברר שצו איסור פרסום שניתן בחקירה זו הופר בעבר ונוכח צרכי החקירה, הבהרתי כי מעבר לשמו של החשוד, העובדה שהוא חשוד בעבירות מין, גם בקטינות, ושהוא נמצא במעצר לצרכי חקירה, אין לפרסם כל דבר שהוא.

קבעתי, כי בשל חשש לשיבוש החקירה, יתקיימו הדיונים בהארכות המעצר בדלתיים סגורות וכי, פרט לחשוד, לעורכי דינו ולנציגי המשטרה, לא תותר כניסת אנשים לאולם. עוד קבעתי, כי "יש להתיר את פרסום שמו של העורר וכן את העובדה שהוא חשוד בביצוע עבירות מין, גם בקטינות וכן שהוא מצוי במעצר לצרכי חקירה. הא ותו לא. בנוסף, יש להוציא צו איסור פרסום על פרטי החקירה" (להלן: "הצו")."

[ההדגשות אינן במקור – א.א.]

5. המשיב 1, שלא היה צד להליכים הקודמים בבית המשפט השלום ובבית המשפט המחוזי, ביקש מבית המשפט המחוזי להסיר מגבלות פרסום ולהתיר את פרסום זהותו המלאה של העורר, לרבות תמונתו, גילו ומקום מגוריו. בקשתו נדחתה.

6. על החלטה זו הגיש המשיב 1 בקשה לבית המשפט העליון. נקבע כי דרך המלך לבירור טענות העורר (המשיב 1 בענייננו- א.א)היא בפנייה לבית משפט השלום, אשר לפניו מצויות כלל הראיות הנדרשות על יסודן בוצעה מלאכת האיזון ונשקלו מלוא השיקולים הדרושים טרם מתן הצו, וכן פרושה לפניו בעת זו החלטת בית המשפט המחוזי מיום 24.10.2022, על מלוא נימוקיה (ראו החלטת כב' השופט חאלד כבוב בבש"פ 7548/22 מיום 10.11.2022).

7. המשיב 1 הגיש בקשה לבית משפט קמא לביטול צו איסור פרסום ולהתיר את פרסום זהותו המלאה של העורר לרבות תמונתו, גילו ומקום מגוריו. בית משפט קמא בחן את טענות הצדדים, את החלטות בית המשפט המחוזי (כב' השופטת תמר שרון נתנאל), החלטת בית המשפט העליון (כב' השופט ח. כבוב), הוראות החוק הרלוונטיות ונעתר לבקשה בחלקה וקבע שניתן יהא לפרסם בנוסף לשמו של העורר גם את תמונתו ואת גילו. בית משפט קמא הותיר את איסור הפרסום על מקום מגורי העורר.

8. על החלטה זו ניתן עיכוב ביצוע תחילה על ידי בית משפט קמא ובהמשך על ידי.

תמצית טענות הצדדים:

טענות העורר

9. שגה בית משפט קמא עת הורה על צמצום צו איסור הפרסום, שכן הנסיבות טרם השתנו. עצם העובדה שטרם הוגש כנגדו כתב אישום ואף לא נערך שימוע, מדגישה כי לא אירע כל שינוי נסיבות המצדיק את צמצום הצו, מלבד רצון לרדיפה אישית ופגיעה בעורר ובמשפחתו באופן לא מידתי ובלתי מאוזן. העורר מסכים כי במידה ויוגש כנגדו כתב אישום, הרי שאז ישתנו הנסיבות ויביאו לנקודת איזון חדשה ואחרת, אשר יהיה בה כדי להצדיק את צמצום צו הפרסום. כל עוד אין הדבר נעשה, ונוכח כללי הסוביודיצה וחזקת החפות, אין להתיר את צמצום הצו. על מנת למנוע עיוות דין ונזק אשר לא ניתן יהא לתקנו, יש לקבוע כי המועד בו ניתן לדון שוב בנקודת האיזון באשר לפרסום תמונתו של המבקש, יהא מועד ההחלטה על הגשת כתב אישום, ככל שזה כאמור יוגש, אם בכלל.

10. העורר ובני משפחתו חווים מסכת הטרדות, פגיעה בגוף ואף איומים ברצח. לאחר המועד בו נתן בית משפט קמא את החלטתו, הגישו העורר ואביו שתי תלונות במשטרה בגין איומים, הטרדות ושיבושי חקירה, תליית "פשקווילים" שנתלו על מכוניתו באזור החדש אליו עבר, הטרדות באמצעות הטלפון, איומים ואלימות ששיאם היה ירי אל עבר בית הורי העורר. יש בהטרדה ובאיומים שהוא ומשפחתו מביאים לנסיגת האינטרס הציבורי, שכן הזכות לביטחונו האישי שלו ושל משפחתו גוברים. לעמדת העורר, די באפשרות סבירה לפגיעה בחיים כדי לאסור את הפרסום ולא נדרשת הוכחה ברמה של "וודאות קרובה" (פס"ד טננבוים). לטענת העורר, די בתלונות האמורות כדי להוות הסבר מצדיק את הותרת החלטת בית המשפט המחוזי מיום 24.10.2022 על כנה ודחיית צמצום צו איסור הפרסום מושא ההחלטה בערר.

טענות המשיב 1

11. לפי ההלכה הפסוקה ככלל יש לפרסם את שמם של חשודים טרם הגשת כתב אישום כנגדם, ובית המשפט רשאי לאסור את הפרסום בהתקיים שני תנאים מצטברים והם - כאשר הפרסום עלול גרום לחשוד נזק חמור וכאשר בית המשפט סבור שיש להעדיף את מניעת הזנק החמור על פני העניין הציבורי שבפרסום. ב"כ המשיב 1 הפנה לבש"פ 1770/10.

12. העורר לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו. העורר לא הוכיח שייגרם לו נזק חמור, כאשר שמו כבר פורסם, ואין כל עילה משפטית שתצדיק להעדיף את מניעת הנזק החמור (שלא הוכח) על פני העניין הציבורי שבפרסום התמונה. עוד ציין כי לאחר שפורסמה תמונת העורר פנו והתלוננו כנגדו שתי נשים נוספות והוא נעצר מחדש.

13. בנוסף, נטען כי "קו פרשת המים" עובר במועד בו נקבע קיומו של חשד סביר. במקרה דנן, לא פחות מ-6 שופטים שונים קבעו כולם כי לאחר עיון בחומר הראיות קיים חשד סביר לביצוע המעשים המיוחסים לעורר. העורר מנסה למעשה לקבוע הלכה חדשה הסותרת את ההלכה של בית המשפט העליון לפיה יוטל צו איסור פרסום על זהות חשוד עד אשר תתקבל החלטה האם להגיש נגדו כתב אישום. העורר לא הצביע על כל טעות שנפלה בהחלטת בית משפט קמא המצדיקה התערבות בה.

עמדת המשטרה והפרקליטות

14. המשטרה ציינה כי אביו של העורר הגיש תלונה ביום 30.11.2022 והעורר עצמו הגיש תלונה ביום 01.12.2022. שתי התלונות הן על אירועים שאירעו בהליך המעצר הראשון והן מוכרות להם (תליית הפשקווילים וההטרדה הטלפונית). המשטרה והפרקליטות לא התנגדו להיעתר לבקשה, ולא מצאו מניעה לפרסום תמונת העורר וגילו.

דיון והכרעה:

15. לאחר שבחנתי בקפידה את טענות הצדדים, את החלטות בית המשפט השלום מושא הערעור והחלטות בית המשפט המחוזי (כב' השופטת תמר שרון נתנאל), מצאתי כי לא נפלה שגגה בהחלטת בית המשפט קמא המחייבת את התערבותי.

16. כידוע, פרסום שמותיהם של בעלי דין, ובכלל זה נאשמים, הוכר בפסיקתו של בית משפט זה כנגזרת של עקרון פומביות הדיון. עקרון זה מעוגן כנורמה חוקתית בסעיף 3 לחוק יסוד: השפיטה, ובסעיף 68(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: "החוק"), המהווה עקרון חוקתי מרכזי ביסוד שיטת משפטנו. ביסודו עומדים עקרון חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת, ובשמירתו טמונה אחת הערובות העיקריות לתקינותו של ההליך. לפיכך, על דרך הכלל, נחשפים פרטיו של ההליך השיפוטי, ובכלל זה זהותם של בעלי הדין (עיינו ע"פ 5832/20 פלוני נ' מדינת ישראל (נבו 27.12.2021)‏ והאסמכתאות המצוינות שם).

17. כאשר מתבקש בית המשפט לפגוע בעיקרון פומביות הדיון, לרבות בדרך של איסור פרסום, עליו לבחון שתי שאלות: האחת הינה האם מתקיימת עילה העשויה לכאורה להוות בסיס לבקשה, והשנייה האם השיקולים השונים, הן של הצדדים, הן של הציבור והן שיקולים אחרים התומכים בעיקרון פומביות הדיון, מצדיקים את הפגיעה בעיקרון פומביות הדיון. יש לזכור כי בבואו לעשות שימוש בשיקול הדעת, על בית המשפט לפרש את היוצאים מן הכלל לעיקרון פומביות הדיון בדרך של צמצום, ולעולם תיטה הכף אל עבר התרת הפרסום (עיינו ע"פ 11793/05 חברת החדשות הישראלית בע"מ נ' מדינת ישראל (נבו 05.04.2006)‏‏ והאסמכתאות המצוינות שם).

18. סעיף 70(ה1)(1) לחוק מקנה לבית המשפט שיקול דעת באם לאסור את פרסום שמו של חשוד שטרם הוגש כנגדו כתב אישום, כדלקמן:

 "בית משפט רשאי לאסור פרסום שמו של חשוד שטרם הוגש נגדו כתב אישום או פרט אחר מפרטי החקירה, אם ראה כי הדבר עלול לגרום לחשוד נזק חמור ובית המשפט סבר כי יש להעדיף את מניעת הנזק על פני העניין הציבורי שבפרסום; הורה בית המשפט על איסור פרסום שמו של חשוד שטרם הוגש נגדו כתב אישום, יפקע האיסור עם הגשת כתב האישום נגד החשוד, אלא אם כן קבע בית המשפט אחרת."

19. האינטרסים הנוגדים אותם יש לאזן במקרה שבפניי הינם העניין הציבורי שבפרסום שמו של החשוד העורר, ומנגד הנזק החמור העלול להיגרם לחשוד העורר אם יפורסם שמו.

20. בנושא "העניין הציבורי שבפרסום", הרי שעניין זה כולל רובד כללי ורובד פרטיקולרי. הרובד הכללי תמציתו בחופש הביטוי וזכות הציבור לדעת. רובד זה אינו נדרש להוכחה והוא מדבר בעד עצמו. אקסיומה היא שלציבור יש ענין בפרסום הליכי בית המשפט. הליכי בית המשפט עצמם הם "ענין ציבורי" וענין זה מתקיים ופעיל בכל הליך. הרובד השני הוא הרובד הפרטיקולרי, והוא ענין ציבורי מיוחד שבפרסום. יש בעניין מיוחד זה כדי להוסיף משקל בנסיבותיו של ענין פלוני לרובד הכללי של העניין הציבורי שבפרסום. עניין ציבורי מיוחד יכול שיתעורר, למשל, בשל מהות המעשים שהחשוד נחשד בעשייתם או בשל זהותו של החשוד, ולעניין זה יש להבחין היטב בין פרסום שנועד להשביע רעב רכילותי לבין פרסום שנועד להעמיד את הציבור על המשמר. כך למשל, פרסום שמו של חשוד בביצוע עבירות מין עשוי להזהיר את הציבור להישמר לנפשו, לחלופין אם יהא בפרסום כדי להביא לקידום החקירה ולגילוי האמת. כך למשל פרסום פרטים של חשוד בעבירות מין עשוי להביא לגילוי תקיפות מיניות נוספות של מתלוננות ולחיזוק הראיות בעבירות שנחשד בהן (עיינו בש"פ 5759/04 גבריאל תורג'מן נ' מדינת ישראל (נבו 01.08.2004)‏, להלן: "עניין תורג'מן").

21. באשר לשאלת הנזק, אין אנו עוסקים בנזק כללי שיארע לעורר (הדימוי השלילי שעלול להידבק בו וללוות אותו כל ימי חייו וכן "שפיטה מוקדמת" בידי הציבור ועל דרך זו לגרוע מחזקת החפות החברתית), אלא שעל פי הפסיקה, הרף הוא גבוה יותר. נדרש נזק חמור החורג מן הנזק הרגיל שיגרם עקב הפרסומים, שהם מנת חלקם של כל מי שנחשד בפלילים, ולבטח בעבירות חמורות בעלות אופי מיני. אך ברור כי פרסום שמו של העורר במסגרת ההליכים המתנהלים נגדו יוביל לפגיעה לא פשוטה בפרטיותו ואף לפגיעה בפרטיותם של הקרובים לו. אלא שפגיעה זו הינה פועל יוצא של ההליך הפלילי, הכרוך מעצם טיבו גם בפגיעה בשמו הטוב של הנאשם ובפרטיותו. בכך בלבד אין כדי להצדיק סטייה מהעיקרון בדבר פומביות. המבקש לסטות מעיקרון פומביות הדיון נדרש להראות שהפגיעה בפרטיותו הינה חמורה, כי היא איננה אך בגדר הפגיעה "הרגילה" הנגרמת כתוצאה מההליך, וכי היא עולה בעוצמתה על הפגיעה באינטרס הציבורי בשל אי הפרסום. הנטל כאמור הוא אפוא כבד במיוחד.

"שיקול ראש וראשון לקיומו של נזק חמור ייסוב את נסיבותיו האישיות והמשפחתיות המיוחדות של החשוד. מסגרת זו מסגרת רחבה היא, ויבואו בה אישיותו של החשוד, מצבו המשפחתי, מקום עבודתו ועוד. בהתפרסם שמו של חשוד ייגרם לו על הרוב נזק אישי, משפחתי ומקצועי, ואולם נאמנים לדבר החוק לא נביא במניין שיקולינו אלא נזק שניתן להגדירו נזק "חמור". כך למשל אפשר שהכף תיטה אל עבר אי פרסום מקום שהחשוד סובל מבעיות נפשיות קשות ביותר. שיקול שלעניין הוא אם עבודתו של החשוד כרוכה במגע עם אנשים, שאם כן, עלול הפרסום לגרום לו נזק חמור. שיקול נוסף ייסוב את משפחתו של החשוד, למשל אם יש לו ילדים קטנים שהפרסום עלול לגרום להם נזק חמור בנסיבות העניין [...]." (עיינו עניין תורג'מן).

וכן עיינו בש"פ 2211/15 פלוני נ' מדינת ישראל (נבו 14.04.2015)‏, בש"פ 6806/14 עמית חכים נ' מדינת ישראל (נבו 15.10.2014)‏‏ והאסמכתאות המצוינות שם.

22. לא מצאתי כי העורר הצליח להוכיח נזק חמור שיארע באם תמונתו תתפרסם, וזאת לאחר ששמו כבר הותר לפרסום. בכל הנוגע להטרדות ולאיומים שתיאר העורר כי הוא ובני משפחתו חווים, הרי שאלה אינן ממין העניין לשאלת הפרסום ופומביות הדיון ואין הם בגדר נזק חמור החורג מן הנזק הרגיל, כזה המצדיק סטייה מעיקרון הפומביות.

23. באשר לטענת שינוי הנסיבות, מבחינה מהותית, החלטת בית המשפט המחוזי (כב' השופטת תמר שרון-נתנאל) שהורתה על צמצום צו איסור הפרסום התבססה בעיקרה על החשש מפני שיבוש חקירה. בית משפט קמא, אשר בפניו מצויות כלל הראיות הנדרשות ועל יסודן יש לבצע את מלאכת האיזון ושקילת השיקולים, ביסס החלטתו בין היתר בשל העובדה שהחשש מפני שיבוש חקירה התאיין ואינו קיים עוד, שכן החקירה הסתיימה לעת עתה.

24. עוד בנוסף לטענת שינוי הנסיבות, נוכח לשון סעיף 70ג לחוק, כלל אינני משוכנעת כי במקרה דנן נדרש משיב 1 להראות על שינוי נסיבות כאמור, הואיל וכלל לא היה צד להליך בו התקבלה ההחלטה על צו איסור הפרסום. להלן לשון החוק כדלקמן:

70ג. (א) ציווה בית המשפט על איסור פרסום לפי סעיף 70(ד), (ה) או (ה1), רשאי מי שמעוניין בביטול האיסור, לרבות כלי תקשורת, להגיש לבית המשפט שנתן את הצו בקשה לביטולו; בקשת הביטול תידון לפני דן יחיד.

(ב) היה מבקש הביטול כאמור בסעיף קטן (א) צד לבקשה לאיסור הפרסום, עליו להראות נסיבות חדשות המצדיקות את בקשת הביטול; לעניין זה, "נסיבות חדשות" - לרבות הזמן שחלף ממועד מתן צו איסור הפרסום.

[ההדגשות אינן במקור – א.א.]

25. מעבר לנימוקי בית משפט קמא, לרבות האמור לעיל ולרבות העובדה כי המשיב נותר עדיין בחזקת חשוד על אף חלוף הזמן וכי עצם פרסום התמונה לא יהיה בה כדי להסב נזק נוסף מעבר לנזקים שכבר נגרמו לעורר ומשפחתו, סבורני כי המשקולת העיקרית המטה את הכף לדחיית הערר הינה העובדה כי התיק הפלילי כנגד העורר טרם נסגר, וכי עסקינן בנושא בעל רגישות מרבית הכולל חשדות בביצוע עבירות מין גם כנגד קטינות. חשדות אלה הינן חשדות כבדות וחמורות המשפיעות על עוצמת האינטרס הציבורי לדעת, וכן האינטרס למיצוי דין.

26. עוצמת האינטרס שבפרסום שמו של העורר היא רבה. מלבד הטעמים העקרוניים העומדים בבסיס עקרון פומביות הדיון, הרלוונטיים לכל המקרים ואשר מהווים כידוע הבסיס לברירת המחדל בתיקים מן הסוג דנן, המטה לרוב לכיוון התרת הפרסום, יש ליתן משקל מיוחד לפרסום שמם של נאשמים בעבירות מין שכן הניסיון מלמד שפרסום כזה דרוש הן כדי להגן על הציבור והן משום שהוא עשוי לחשוף פרשות נוספות הקשורות בו ולהניע מתלוננות אחרות, ככל שאלה קיימות, להגיש גם הן תלונותיהן. הסיכוי שפרסום תמונתו של החשוד יגרום לכך שמתלוננות קטינות שנפגעו וטרם זיהו אותו על פי שמו בלבד יוכלו עתה לזהותו ולהתלונן, גוברת על זכותו של העורר לשם טוב וזכות בני משפחתו בצורה עקיפה. משנה תוקף לדעתי זו מבוססת על דברי המשטרה שנשמעו בבית משפט קמא בדיון שהתנהל ביום 31.11.2022, שהם כדלקמן: "[...] אני יכול להגיד שלאחר שתמונתו פורסמה בערוץ 2 הגיעו מתלוננות נוספות והגישו תלונה. לא יודע להגיד תאריך מדויק, לדעתי במהלך חודש אוקטובר. [...] אני כן יכול להגיד שאני לא בטוח שאם השם שלו ותמונתו יפורסמו שוב לא יהיו תלונות נוספות." (עמ' 4 לפרוט' הדיון, שורות 8-11).

27. באשר לטענת העורר כי במידה ויוגש כנגדו כתב אישום אז ישתנו הנסיבות ויביאו לנקודת איזון חדשה ואחרת, הרי שטענה זו הינה ממילא ברירת המחדל מכוח סעיף החוק, המורה כי "אם הורה בית המשפט על איסור פרסום שמו של חשוד שטרם הוגש נגדו כתב אישום, יפקע האיסור עם הגשת כתב האישום נגד החשוד, אלא אם כן קבע בית המשפט אחרת".

28. לאור כל האמור לעיל שוכנעתי כי דין הערר להידחות וכך אני עושה. לבקשת ב"כ העורר, ניתן עיכוב ביצוע עד ליום 20.12.2022 שעה 12:00.

ההחלטה מותרת לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.

המזכירות תמציא החלטתי לצדדים ותסגור התיק.

ניתנה היום, כ"א כסלו תשפ"ג, 15 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.

9 מתוך 9