בימה"ש המחוזי בבאר שבע, אב"ד השופט אריאל ואגו, השופט אלון אינפלד, השופט אריאל חזק: הכ"ד לנאשם בביצוע עבירות מין במשפחה, הדחת עדות ושיבוש מהלכי משפט (תפ"ח 40550-06-18)

בעניין:

המאשימה:

מדינת ישראל

באמצעות פמ"ד - עו"ד אלכס דרנבוים

נגד

הנאשם:

פלוני

ע"י ב"כ עו"ד אפרים דמרי

הכרעת דין

השופט א' חזק:

נגד הנאשם הוגש כתב אישום מתוקן בשלישית המייחס לו ביצוע העבירות הבאות:

באישום הראשון: עבירות מין במשפחה (אינוס ומעשי סדום) - ריבוי עבירות לפי סעיף 351(א) בנסיבות סעיף 345(א)(1)+(3) ובנסיבות סעיף 347(ב) לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"). עבירות מין במשפחה (מעשים מגונים) - ריבוי עבירות לפי סעיף 351(ג) בנסיבות סעיף 348(ב) לחוק.

באישום השני: הדחה בעדות - עבירה לפי סעיף 246(א) לחוק; שיבוש מהלכי משפט - עבירה לפי סעיף 244 לחוק.

באישום השלישי: הדחה בעדות - עבירה לפי סעיף 246(א) לחוק; שיבוש מהלכי משפט - עבירה לפי סעיף 244 לחוק.

עובדות כתב האישום המתוקן בשלישית הן כדלקמן:

אישום ראשון:

העובדות:

1. הנאשם הינו אביה של קטינה ילידת שנת 2001 (להלן: "המתלוננת"), השנייה מבין מספר ילדים.
2. במועדים הרלוונטיים לכתב האישום התגוררו הנאשם, המתלוננת ובני המשפחה, בבית בעיר דרומית (להלן: "הבית"). האירועים המתוארים בכתב האישום התרחשו בבית.
3. הנאשם, בתקופה ממושכת, החל משנת 2005 ועד לשנת 2011, בשעות שונות של היום, בתדירות יומיומית, בבית, קרא למתלוננת לחדר השינה, הוריד את מכנסיו ותחתוניו והורה למתלוננת לגעת באיבר מינו והיא עשתה כן, עד שהנאשם הגיע על סיפוקו המיני.
4. הנאשם, בתקופה ממושכת, החל משנת 2005 עד לשנת 2011, בשעות שונות של היום, בתדירות יומיומית, בבית, קרא למתלוננת לחדר השינה, הוריד את מכנסיו ותחתוניו החדיר את איבר מינו לפיה של המתלוננת, עד שהגיע על סיפוקו המיני. בחלק מהמקרים, הנאשם החדיר את איבר מינו לפיה של המתלוננת עד שהקיאה. בחלק מהמקרים, המתלוננת חשה תחושת חנק.
5. פעמים רבות קרו אירועים אלו בבוקר, כאשר אמה של המתלוננת יצאה מוקדם לעבודה, אז לאחר ביצוע העבירות במתלוננת, לקח הנאשם את המתלוננת לגן הילדים.
6. הנאשם, בתקופה ממושכת, החל משנת 2011 ועד ליום 4.6.18, בתדירות יומיומית, בבית, קרא למתלוננת לחדר השינה, השכיב את המתלוננת על המיטה, פשט את בגדיו, הורה למתלוננת לפשוט את בגדיה, וביצע בה עבירות מין, בין היתר, כפי שיפורט להלן.
7. הנאשם נישק את המתלוננת על פיה, על צווארה ועל חזה והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה, עד שהגיע לסיפוקו המיני על גופה של המתלוננת וגרם לה כאבים. בחלק מהמקרים, המתלוננת אמרה לנאשם כי הוא מכאיב לה, אך הוא התעלם ממנה והמשיך במעשיו. במהלך המעשים שתוארו לעיל, נהג הנאשם לשאול את המתלוננת אם כיף לה, והמתלוננת לא השיבה.
8. הנאשם החדיר את איבר מינו לפי הטבעת של המתלוננת וגרם למתלוננת כאב עז. באחת הפעמים צעקה המתלוננת מרוב כאב. בחלק מהפעמים, חדל הנאשם להחדיר את איבר מינו לפי הטבעת של המתלוננת לאחר שאמרה לו כי הוא מכאיב לה.
9. בתחילת התקופה המתוארת כאמור לעיל בסעיף 6 לעובדות, ביקשה המתלוננת מהנאשם שיחדל ממעשיו אך הנאשם התעלם מבקשותיה. כאשר קיבלה המתלוננת את המחזור החודשי סירבה למעשיו של הנאשם, אך הנאשם התעלם מבקשותיה.
10. בנוסף לאמור, פעמים רבות, במהלך התקופה שתוארה בסעיף 6 לעובדות, נכנס הנאשם למקלחת בעת שהמתלוננת התקלחה, והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה.
11. בנוסף לאמור, מספר פעמים במהלך התקופה שתוארה בעובדות כתב האישום, נכנס הנאשם לחדרה של המתלוננת בעת שישנה, נעמד ליד מיטתה, העיר אותה והורה לה לגעת באיבר מינו. לעיתים ביקשה המתלוננת מהנאשם שילך כי חששה שמישהו מבני הבית יתעורר, אך הנאשם התעקש שתמשיך לגעת באיבר מינו עד שהגיע אל סיפוקו בתוך ידו.
12. בתאריך 3.6.18, בסביבות השעה 23:00, קמה המתלוננת ממיטתה והלכה למטבח כדי לשתות. הנאשם משך את המתלוננת לסלון, השכיב אותה על הספה בסלון, פשט את מכנסיו והפשיט את מכנסיה של המתלוננת, והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה.
13. בתאריך 4.6.18, בשעה 06:00 בבוקר, בשעה שיתר בני הבית ישנו, ואמה של המתלוננת כבר יצאה לעבודה, קרא הנאשם למתלוננת לחדר השינה שלו והורה לה לפשוט בגדיה. המתלוננת סירבה ואמרה שאין לה זמן ואין לה כוח. לבסוף הנאשם שכנע את המתלוננת לפשוט בגדיה.
14. בהמשך לאמור, החדיר הנאשם את איבר מינו לאיבר מינה של המתלוננת עד שהגיע לסיפוקו על בטנה של המתלוננת.
15. הנאשם במעשיו הנ"ל, אנס, ביצע מעשי סדום וביצע מעשים מגונים במתלוננת שהיא בתו, שלא בהסכמתה החופשית ובעת שהיתה קטינה מתחת לגיל 16.

אישום שני:

1. החל מיום 4.6.18 עצור הנאשם במסגרת תיק זה. במסגרת מעצרו שהה הנאשם בכלא אוהלי קידר באגף 9 (להלן: "הכלא").
2. פ.ר הינו אסיר בכלא אוהלי קידר באגף 9 יחד עם הנאשם וקיימת ביניהם היכרות במסגרת זו (להלן: "האסיר").
3. המתלוננת הוזמנה לעדות במסגרת האישום הראשון ליום 31.1.19 בבית משפט מחוזי בב"ש.
4. בתאריך 29.1.19 בשעה 17:23 או בסמוך למועד זה, בעת ששהה הנאשם בכלא, התקשר הנאשם למתלוננת כשהאסיר לצדו, מן הטלפון הציבורי בכלא לטלפון הסלולרי של המתלוננת וזו ענתה לשיחה.
5. בשלב זה, פנה האסיר למתלוננת, לבקשת הנאשם, באומרו כי הינו חברו של הנאשם וכי האב מבקש כי המתלוננת תגיד עליו דברים טובים במשפט, או בדומה לכך.
6. בשלב מסוים במהלך השיחה, נטל הנאשם את האפרכסת מהאסיר ושוחח בעצמו עם המתלוננת, ביודעו שהיא עדה במשפטו, תוך שהוא עושה דבר בכוונה להכשיל הליך שיפוטי וניסה להניעה שבהליך שיפוטי לא תעיד, או תעיד עדות שקר, או שתחזור בה מהודעה שמסרה, באומרו שהוא אוהב את המתלוננת, שתגיד עליו דברים טובים במשפט שיצא זכאי בבית המשפט, שישקמו את המשפחה ביחד, שלא תגיד את הדברים שאמרה במשטרה בבית המשפט כי זה יכניס אותו להרבה שנים בכלא. כמו כן ביקש מן המתלוננת שלא תספר על השיחה הזו לאף אחד ושאוהב אותה, או בדומה לדברים האמורים.
7. במעשיו אלו, עשה הנאשם דבר בכוונה למנוע או להכשיל הליך שיפוטי או להביא לידי עיוות דין, וניסה להדיח עד שבהליך השיפוטי לא יעיד, או יעיד עדות שקר, או יחזור בו מהודעה שמסר.

אישום שלישי:

1. החל מיום 4.6.18 עצור הנאשם במסגרת תיק זה. במסגרת מעצרו שהה הנאשם בכלא אוהלי קידר באגף 9 (להלן: "הכלא").
2. ש' ו-ר' הינם הוריו של הנאשם והסבים של המתלוננת (להלן: "הסבא והסבתא בהתאמה").
3. בתאריך 13.9.18 בשעה 13:30 או בסמוך למועד זה, הגיעו הסבא והסבתא ברכבם לאסוף את המתלוננת מבית ספרה במושב בדרום לפנימיה בה מתגוררת בעיר דרומית.
4. במהלך הנסיעה לעיר, בעודם ברכב, אמרו הסבא והסבתא למתלוננת כי ביקרו את הנאשם בכלא, כי קשה לו ורע לו ודרשו מן המתלוננת שתגיד ששיקרה, שתבטל את התלונה כדי שהנאשם ישוחרר והם ידאגו לה.
5. בשלב מסוים בנסיעה, התקשר הנאשם מן הכלא לנייד של הסבתא, דיבר עימה וזו העבירה את הטלפון הנייד למתלוננת.
6. אז פנה הנאשם למתלוננת, ביודעו שהיא עדה במשפטו, תוך שהוא עושה דבר בכוונה להכשיל הליך שיפוטי ומנסה להניעה שבהליך השיפוטי לא תעיד, או תעיד עדות שקר, או שתחזור בה מהודעה שמסרה, באומרו שתעזור לו, שתוציא אותו משם, שקשה לו בכלא והוא ריצה את המאסר שלו ואת העונש, שהם יכולים לפתוח דף חדש ושאין למתלוננת מה לפחד, או בדומה לכך.
7. במעשיו אלו, עשה הנאשם דבר בכוונה למנוע או להכשיל הליך שיפוטי או להביא לידי עיוות דין וניסה להדיח עד שבהליך שיפוטי לא יעיד, או יעיד עדות שקר, או יחזור בו מהודעה שמסר.

מענה לכתב האישום - הנאשם כפר במיוחס לו בכתב האישום.

במענה בכתב, שהוגש על ידי ההגנה ביום 7.10.19, נטען כי למעט שני האירועים שהתרחשו בתאריכים 3.6.18 ו- 4.6.18, כתב האישום נוסח באופן כללי באופן שבו המדינה ייחסה לנאשם ביצוע של מעשים מינים כאלה ואחרים במתלוננת בתדירות יומיומית בין השנים 2005 עד 06/2018. ניסוח כללי זה של הטענות מונע מהנאשם לתת מענה מפורט ומותיר בידו אך את האפשרות ליתן הכחשה גורפת וטוטאלית למיוחס לו כאמור לעיל.

באשר לשני האירועים במועדים 3.6.18 ו- 4.6.18, הודה הנאשם כי הוא שהה באותה עת באותו בית ביחד עם המתלוננת אך הכחיש כל מעשה מיני שביצע בה.

בהמשך, ולאחר שתוקן כתב האישום והוספו אישומים 2-3, בנוגע לעבירות שביצע הנאשם מתוך בית הכלא (שיחות טלפון למתלוננת) כפר הנאשם באותן עבירות.

ראיות מטעם הצדדים - הראיה המרכזית מטעם התביעה היא עדות המתלוננת, אשר לטענת הנאשם היא עדות שקר. כן העידו מטעם התביעה יועצת ומנהלת בית הספר על תהליך החשיפה. ראית סיוע מרכזית מטעם התביעה באה בדמות העובדה כי ביום התלונה נמצאו על גופה של המתלוננת, בקרבת הערווה (במקום עליו הצביעה המתלוננת כמקום עליו שפך אביה את זרעו באותו בוקר), תאי זרע וכן DNA של האב/הנאשם, ולעניין זה העיד מומחה DNA וכן העידה רופאה משפטית, אשר גם העידה כי למרות שקרום הבתולים שלם, אין בכך כדי לשלול את גרסתה. ראיית סיוע נוספת המצויה בחומר הראיות, היא עדות אחיה של המתלוננת אשר במשטרה מסר כי ראה את אחד מאירועי הפגיעה המינית באחותו, אם כי חזר בו בעדות בבית המשפט, כאשר המדינה מבקשת להאמין דווקא להודעתו במשטרה.

כן הובאו כראיות חיזוק עדויות של עדים משלימים, במרכזם עדות חוקרת המשטרה - לעניין תהליך החקירה; עדות האם - בין היתר, לעניין התנהגות המתלוננת ופרטי ההתנהלות בבית. בנוסף, הובאה עדות מדעית כללית מטעם המכון לרפואה משפטית - להזים עדות מומחה הגנה. כמו כן הובאו עדים ישירים ועקיפים ביחס לעבירות ההדחה הטלפוניות.

מטעם ההגנה העיד הנאשם, אשר טען במפגיע כי לא היו דברים מעולם. כן העיד מטעמו מומחה, רופא נשים, אשר ביקש להפריך את הראיות המדעיות מטעם המדינה. לשיטתו, אין זה סביר כי קרום בתולין נותר שלם נוכח המעשים שיוחסו לנאשם. המומחה מטעם ההגנה גם הציע הסברים אפשריים לממצא בדבר תאי הזרע של הנאשם על גופה, כגון באמצעות שימוש במגבת משומשת או כביסה אחרת.

עדות המתלוננת

המתלוננת העידה במשך מספר ישיבות (ראו פרוטוקולים מיום 31.1.2019, 5.3.2019, 11.3.2019).

על פי דברי המתלוננת, היא התגוררה עם הוריה ואחיה בדירה בעיר דרומית טרם הגשת התלונה, וילדי המשפחה התחנכו במסגרות חרדיות. המתלוננת תיארה ואישרה את מבנה הדירה כפי שצולם בת/1. כפי דברי המתלוננת בדירה שלושה חדרי שינה, בחדר אחד ישנים שלושת אחיה הבנים, ובחדר השני היא ישנה עם שתי אחיותיה וחדר שלישי היה של הוריה. בנוסף תיארה כי בדירה סלון, שירותים, ומקלחת שבתוכה מחסן.

בחקירתה הראשית מיום 31.1.2019, העידה המתלוננת בין היתר, על המעשים שביצע בה אביה -הנאשם, על יחסיה עם אביה לאורך השנים, וציינה, בין השאר, כי בינה לבין הנאשם היו יחסים טובים. (עמ' 23 ש' 16-19, עמ' 24 ש' 14-18).

המתלוננת נשאלה בחקירתה הראשית אודות הפגיעות המיניות שפגע בה הנאשם, והיא השיבה שמגיל צעיר ביותר, מעת שהיתה כבת 3, ועד שהיתה בכיתה ד', אביה היה מבקש ממנה לעיתים קרובות לגעת באיבר מינו וכן להחדיר את איבר מינו לפיה. בהמשך, תיארה המתלוננת כי מאז שהיתה בכיתה ד' ואילך אביה היה מקיים עמה יחסי מין, מבקש ממנה לגעת באיבר מינו, ובמילותיה תיארה זאת המתלוננת כדלקמן: "אבא שלי, מאז שהייתה קטנה אני זוכרת שמגיל 3, בערך, ככה, אני זוכרת שזה היה בגן, הוא היה תמיד קורא לי לחדר שלו ומבקש ממני לגעת לו באיבר המין, רק לגעת, הוא לא שכב עליי בגילאים האלה וגם לפעמים היה מבקש ממני להחדיר את איבר המין שלו לפה שלי, ככה זה, בערך, היה קורה. אימא שלי הייתה יוצאת לעבודה בשעות מוקדמות, היא הייתה עובדת בסורוקה, היא הייתה יוצאת ממש מוקדם מהבית ואח שלי היה ישן ואז הוא היה קורא לי לחדר שלו, היה מוריד את המכנסיים, מבקש ממני לגעת לו באיבר המין, אני הרבה פעמים הייתי בוכה כשהייתי קטנה ומתנגדת לזה וגם זה שהוא היה מכניס לי את איבר המין לפה זה היה ממש חונק אותי, אפילו היה גורם לי להקיא והיה נותן לי הרגשה של בחילה. בגילאים האלה זו הייתה תקופה ממש לא פשוטה וככה זה היה ממשיך עד כיתה, בערך, ד', אבא שלי בתקופה, חצי שנה לפני כן הוא נסע לירושלים, הוא עבד שם וכשהוא חזר אז הוא התחיל מכיתה ד' ממש לקיים איתי יחסי מין מלאים, כלומר, לשכב איתי, אני בלי בגדים, הוא בלי בגדים, להחדיר את איבר המין שלו לאיבר המין שלי עד שהחומר הלבן שלו היה יוצא ושם הוא היה גומר. זהו, זה היה קורה, בערך, כל יום, לפעמים בבוקר, בצהריים, בערב גם, בערב זה היה לעיתים, ככה, לפעמים אימא שלי הייתה ישנה אז הוא היה קורא לי רק לגעת בו, לגעת באיבר המין שלו והוא לפעמים היה בא אליי לחדר גם, הרבה פעמים הייתי מבקשת ממנו שיפסיק, שילך, שיעזוב אותי, אבל אבא שלי לא היה מתייחס אליי. כשהוא היה שוכב איתי בהתחלה זה היה ממש, ממש כואב לי כשהוא היה מחדיר את איבר המין שלו לאיבר המין שלי, הרבה פעמים ביקשתי ממנו שיעזוב אותי, שילך, אבל הוא לא היה מתייחס, לפעמים הוא כן היה מתייחס ומשחרר אותי קצת, אבל הרבה פעמים לא היה מתייחס אליי." (עמ' 27 ש' 6-23, עמ' 28 ש' 5-7, עמ' 30 ש' 25-29).

תיאורה של המתלוננת את מעשי הנאשם מגיל 3 ועד כיתה ד' - המתלוננת תיארה כי בגיל הצעיר יותר, מאז שהיתה בת 3, אביה היה מוריד את מכנסיו ותחתוניו והיא היתה נשארת בבגדיה (עמ' 28 ש' 17-18). עוד תיארה המתלוננת בעדותה כי הנאשם היה מבקש ממנה פעמים רבות לגעת לו באיבר המין ולהכניס אותו לפיה, וכדבריה "הוא היה מכניס לי אותו ממש עמוק עד שהייתי פשוט נחנקת או מקיאה, היו לי הרבה הרגשות של בחילות כאלה..." (עמ' 28 ש' 20-22). בנוסף, תיארה המתלוננת כי לאחר שהיתה נחנקת היא היתה נוגעת באיבר מינו של הנאשם עד שהוא היה מגיע לסיפוקו "והיה יוצא החומר הלבן... מאיבר המין שלו" (עמ' 28 ש' 22-23, עמ' 29 ש' 8-10).

המתלוננת המשיכה בתיאוריה ביחס למעשי הנאשם ותיארה כי: "החומר הלבן, הוא היה הרבה מוציא את זה עם היד, אם הוא היה שוכב עליי בזמן שהיינו שוכבים או שאם הייתי על הגב אז הוא היה מוציא לי את זה על הבטן ואם הייתי על הבטן אז הוא היה מוציא לי את זה על הגב או לפעמים ביד שלו." (עמ' 29 ש' 1-3, עמ' 30 ש' 18-21). על פי תיאור המתלוננת לאחר שהנאשם היה מגיע לפורקן היא היתה מיד מתקלחת. (עמ' 29 ש' 17).

עוד סיפרה המתלוננת בעדותה כי אמה היתה עובדת במשמרות בסופר-מרקט, לרוב במשמרות בוקר, והיתה יוצאת מהבית בשעה מוקדמת לעבודה, 05:30 בבוקר, וחוזרת בשבע בערב. לדבריה אם היתה האם עובדת במשמרת ערב היא היתה יוצאת מהבית בשעה 15:00 בצהריים וחוזרת בשעה אחת עשרה בלילה. (עמ' 21 ש' 17-18). עוד תיארה המתלוננת כי רוב הזמן אמה היתה בעבודה, וגם כשהיתה מגיעה בצהריים היא היתה יוצאת לעיסוקים שלה. בדבריה סיפרה כי "תמיד רציתי לבוא איתה, אני זוכרת שתמיד בכיתי שהייתי רוצה לצאת איתה, אבל לא תמיד היא יכלה לקחת אותי אז..." (עמ' 29 ש' 14-15).

לדברי המתלוננת הנאשם היה מארגן אותה בבוקר לגן ומוציא אותה להסעה, כאשר בפעמים רבות היא "פספסה" את ההסעה בשל מעשיו ונשארה בבית. (עמ' 29 ש' 21-23).

תיאורה של המתלוננת את מעשי הנאשם מכיתה ד' ואילך - בעדותה של המתלוננת, סיפרה כי מהגיעה לכיתה ד' החל הנאשם לבצע בה מעשי אונס בכך שהיה מחדיר את איבר מינו לאיבר מינה. (עמ' 27 ש' 15-17, עמ' 86 ש' 8) המתלוננת תיארה בעדותה כי כבר מכיתה ד' היא היתה קמה ראשונה בבית, בין השעות שעה 05:30 – 6:00 בבוקר, כאשר הנאשם היה מתעורר מוקדם, יחד עימה, אך עד 07:30 היה נשאר במיטה. לדברי המתלוננת היא היתה מעירה את אחיה ומארגנת אותם למסגרות הלימודיות ומכינה להם ארוחת בוקר, לרבות לקיחת האחות הקטנה לגן בטרם היתה יוצאת לבית הספר. על פי דברי המתלוננת בשובה לבית, היא היתה מכינה לאחיה ארוחת צהריים, אלא אם אימה עבדה במשמרת ערב, מארגנת את הבית, מסייעת לאחיה הקטנים עם שיעורי הבית, ובערב דואגת למקלחות ולארוחת ערב ומשכיבה את אחיה לישון, עד סביבות השעה 22:00, אז היתה עולה לישון (עמ' 22 ש' 9-21, עמ' 74 ש' 25-27).

על פי תיאורה של המתלוננת הנאשם היה מעיר אותה מוקדם בבוקר וקורא לה להגיע לחדרו ומבקש ממנה להוריד את הבגדים ושוכב עליה. המתלוננת תיארה כי הנאשם היה מחדיר את איבר מינו לאיבר מינה, ולפי הטבעת שלה, ובדבריה סיפרה: "אבא שלי היה, בדרך כלל, מעיר אותי מוקדם, קורא לי לחדר שלו, מבקש ממני להוריד את הבגדים, הוא היה מוריד את הבגדים והיה מתחיל לשכב עליי, הוא היה מחדיר את איבר המין שלו לאיבר המין שלי, מבקש ממני לפסק רגליים כדי שזה ייכנס וככה זה, בערך, היה ממשיך רבע שעה עד שהוא היה גומר ולפעמים הוא גם היה מכניס את איבר המין שלו לפי הטבעת שלי, בהתחלה זה ממש היה כואב לי, אני הרבה פעמים, כאילו, בכיתי וביקשתי ממנו שיפסיק, הוא לא הקשיב לי כל כך, לפעמים היה מקשיב, הרבה פעמים לא היה מקשיב לי, אני גם זוכרת פעם אחת שהוא הכניס לי את איבר המין שלו לפי הטבעת שלי וממש צעקתי ובכיתי והוא התחשב קצת. זהו, תמיד הייתי מחכה שכבר החומר הלבן הזה... שאני ארגיש את הרטיבות הזאת בגב או בבטן כדי שזה יגמר." (עמ' 30 ש' 4-12, עמ' 74 ש' 16, 22-23, עמ' 76 ש' 10).

בנוסף, תיארה המתלוננת בעדותה כי בזמן שבגרה היה מחדיר הנאשם את איבר מינו לפיה והיא היתה מנסה להתנגד בתוקף, אולם הנאשם לא התייחס להתנגדותה. כך גם תיארה כי הנאשם היה מבקש ממנה לגעת באיבר מינו, בדרך כלל כשאמה היתה בבית, והוא לא יכול היה לשכב עליה. (עמ' 30 ש' 25-29).

המתלוננת העידה כי בזמן שקיים עמה הנאשם יחסי מין, נהג הנאשם לשאול אותה אם כיף לה ואם היא נהנית. (עמ' 35 ש' 18-19). המתלוננת תיארה כי בזמן שהיא היתה במחזור היא לא היתה אוהבת כלל שהנאשם נוגע בה, ולדבריה היא היתה מבקשת מהנאשם שיעזוב אותה ושלא נוח לה. ברוב הפעמים הנאשם לא היה נענה לה ומקיים עמה יחסי מין גם בעת שהיתה במחזור. (עמ' 32 ש' 14-16).

המתלוננת בעדותה ידעה לומר כי היא זוכרת שהנאשם היה מגיע לפורקן ושופך זרעו על בטנה או על גבה, והדבר היה תלוי באיזו תנוחה היה מבצע בה מעשיו. (עמ' 30 ש' 11,19,21, עמ' 80 ש' 26). המתלוננת לא זכרה בחקירתה הראשית האם היו פעמים בהן הנאשם הגיע לפורקן בתוך גופה, יחד עם זאת כשנחקרה בחקירה נגדית, נזכרה המתלוננת במקרה אחד בו הנאשם הגיע לפורקן בתוך גופה. "אני זוכרת פעם אחת שנראה לי שהוא גמר בפנים ואז הוא אמר לי "רוצי מהר תשטפי את זה". אבל יותר מזה אני לא זוכרת שהוא אמר לי." (עמ' 142 ש' 15-16).

המתלוננת תיארה בחקירתה הנגדית כי בלילות בהם הנאשם היה מעיר אותה, הוא היה מביא שמן בישול מהמטבח, שופך על איבר מינו, והיא היתה נוגעת לו באיבר המין, "משפשפת את איבר מינו". לדבריה הנאשם היה מגיע לפורקן, לעתים גם לבדו "היו פעמים שהוא היה גומר על היד שלי, או על שלו" (עמ' 145 ש' 18-29, עמ' 146 ש' 1-2).

המתלוננת תיארה כי במספר מקרים, היה הנאשם נכנס אחריה למקלחת ומבצע בה מעשים מיניים בכך שהיה מחדיר את איבר מינו לאיבר מינה. (עמ' 31 ש' 8-9).

האירועים האחרונים - ערב הגשת התלונה ובבוקר יום 4.6.2018 - המתלוננת תיארה כי גם בערב שלפני יום הגשת התלונה, ביצע בה הנאשם מעשים מיניים כדלקמן: "גם ערב לפני שהגשתי את התלונה אבא שלי... זה היה בערב, אני קמתי לשתות כוס מים, הוא היה עדיין במטבח, הוא פשוט משך אותי לספה ושכב עליי, הוא רק הוריד את המכנסיים, נראה לי שהוא פשוט גמר בתחתון או לא יודעת איפה וזהו, אני... זה היה, ככה, חמש דקות או עשר דקות וזהו, אני חזרתי לישון." (עמ' 31 ש' 11-14).

בנוסף, תיארה המתלוננת כי גם בבוקר של יום הגשת התלונה, ביצע בה הנאשם מעשים מיניים. לדבריה, באותו הבוקר היא קמה מוקדם, והנאשם קרא לה להגיע לחדרו וביקש ממנה להוריד את בגדיה. המתלוננת תיארה כי הנאשם פשט בגדיו, שכב עליה והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה והדבר נמשך כרבע שעה. לאחר מכן היא לבשה את הפיג'מה שלה, התקלחה, יצאה והמשיכה הכל כרגיל, ארגנה את אחיה לבית הספר ולגנים הכינה להם אוכל, והלכה לבית הספר. (עמ' 30 ש' 28-29, עמ' 31 ש' 1-3, עמ' 38 ש' 1-7), עמ' 175 ש' 27-29, עמ' 176 ש' 1-14, עמ' 178 ש' 18-19).

מנהגי המקלחת והמגבות - המתלוננת העידה כי מיד לאחר שהנאשם היה מקיים עימה יחסי מין היא היתה מתלבשת בבגדים בהם היתה לבושה קודם לאירוע או מתעטפת במגבת ונכנסת להתקלח. "לפעמים הייתי לובשת את החולצה, חצאית, בלי חזייה ותחתון, ישר הולכת למקלחת, מתקלחת, מתלבשת שם יוצאת, ממשיכה את השגרה." (עמ' 34 ש' 16-17, עמ' 77 ש' 8-9, עמ' 79 ש' 21, עמ' 80 ש' 14-16).

המתלוננת שללה כי היה שימוש בבית במגבת משומשת, למעט מקרה בו מישהו התנגב ותלה המגבת לייבוש על מנת להשתמש בה שוב (עמ' 106 ש' 1-6).

המתלוננת נשאלה כיצד ייתכן שאמה לא שמה לב לכתם או הידבקות של הבגד או המגבת שאיתם ניגב הנאשם את זרעו והיא השיבה כדלקמן:

"אף פעם לא שמתי לב. בדרך כלל הבגדים שלנו הם בתוך סלסלה, אתה לוקח את הבגדים, מכניס למכונה, לא בודק אחד אחד.

עו"ד דמרי: אתם לא ממיינים כביסה לבנה, כביסה צבעונית?

המתלוננת: יש שלוש סלסלאות. אתה פשוט שם פה כביסה לבנה, פה כביסה צבעונית, פה כביסה שאפשר הכל ביחד.

עו"ד דמרי: אבל כשאתם מכניסים למכונת הכביסה אתם לא מכניסים אחד אחד?

המתלוננת: לא.

עו"ד דמרי: אתם מכניסים את הכל?

המתלוננת: בדרך כלל הייתי לוקחת כמות ודוחפת לתוך המכונה.

עו"ד דמרי: אז אימא שלך במשך 13 שנה אף פעם לא שמה לב? תמיד הכניסה בצורה עיוורת את הכביסה?

המתלוננת: כן.

עו"ד דמרי: 13 שנה לא הייתה שמה לב?

המתלוננת: לא. אם היא הייתה שמה לב, מן הסתם שהיא הייתה עוצרת את זה. או עושה עם זה משהו." (עמ' 128 ש' 9-22).

יחסי המתלוננת עם הנאשם - כאמור, המתלוננת תיארה את היחסים עם הנאשם כיחסים טובים מאוד. לדברי המתלוננת הנאשם היה מפנק אותה, מחבק ומנשק אותה, נותן לה יחס מועדף על פני אחרים ודואג לה לכל (עמ' 23 ש' 16-19, עמ' 24 ש' 14-16, עמ' 25 ש' 3, עמ' 38 ש' 25-29, עמ' 87 ש' 10-11). המתלוננת סיפרה בעדותה כי נדיר היה שאביה היה כועס עליה, ואף אם כעס מיד היה מתפייס עמה. המתלוננת סיפרה כי הנאשם לא הסכים שהיא תצא עם חברות, ורצה שתהיה לידו ובסביבתו, בניגוד לאחיה. (עמ' 23 ש' 13-14 , עמ' 24 ש' 14-16). בנוסף, תיארה המתלוננת מקרה מסוים בו אביה נתן לה טבעת במחאה על כך שקיבלה טבעת מאחיה, וכדבריה: "אפילו פעם אחת כשאח שלי הביא לי טבעת אז אבא שלי אמר, אני לא מסכים ורק אני נותן לה טבעות." המתלוננת בעת עדותה הציגה את הטבעת האמורה, אשר ענדה על ידה. (עמ' 24 ש' 15-16, עמ' 25 ש' 6).

המתלוננת תיארה כי כשהיא ואחיה היו קטנים יותר אביה היה נוהג כלפיהם באלימות והיה עצבני רוב הזמן, שובר דברים ומאיים עליהם, ועל פי תיאורה כל דבר קטן היה מעצבן אותו. לדבריה אביה נרגע נרגע "מאז שהוא התחיל לשכב איתי..." (עמ' 85 ש' 16-27).

המתלוננת נשאלה בחקירתה הנגדית כיצד ייתכן שאביה ביצע בה המעשים כשיש עוד בני משפחה ובפרט כיצד ביצע בה מעשים בסלון הבית והיא השיבה כדלקמן:

"עו"ד דמרי: אז זה נראה לך הגיוני שאבא שלך ישכב איתך בסלון כאשר מי שמתעטש שומעים אותו מהחדר.

המתלוננת: נכון.

עו"ד דמרי: אין לכם מפלסים.

המתלוננת: נכון.

עו"ד דמרי: אני אומר לך שזה לא הגיוני.

המתלוננת: אולי לך זה יישמע לא הגיוני. כי זה באמת, אם אני הייתי שומעת את זה מבן אדם אחר, הייתי אומרת גם שזה לא הגיוני, אבל אני אומרת לך שזה כן היה. זה כן קרה." (עמ' 121 ש' 10-17; ראה גם דברי המתלוננת בעמ' 141 ש' 9-16).

המתלוננת תיארה כי היו פעמים שאחותה הקטנה שהיתה ישנה איתה במיטה, היתה רואה אותה יוצאת מהחדר של הנאשם ולדבריה היא היתה מסתכלת עליה ומיד מורידה את המבט "בקטע של בושה". לדברי המתלוננת היא הרגישה שאחותה הבינה שמשהו קורה. (עמ' 33 ש' 27, עמ' 34 ש' 9). כמו כן, ביחס לאחות הקטנה יותר, סיפרה המתלוננת כי היא היתה שואלת אותה מה היא עושה בחדרו של הנאשם והיא לא היתה עונה לה. (עמ' 34 ש' 19-21).

בהמשך, הסבירה המתלוננת כי היא פחדה שבני הבית ישמעו מה קורה, והסבירה כי היא לא היתה מתנגדת למעשי הנאשם אלא רק מחכה שהוא יסיים כדי שהיא תוכל ללכת: "כב' השופט אינפלד: השאלה היא, זה לכאורה לא הגיוני, כי אפשר לשמוע אותו, אפשר לשמוע אותך, אז קשה לתפוס איך קרה דבר כזה. בואי תסבירי.

המתלוננת: בדרך כלל היינו עושים את זה מאוד בשקט. הייתי אומרת לו כזה "תעזוב אותי" (לוחשת) כאילו, הייתי לוחשת לו מאוד. אני גם אישית הייתי מפחדת לדבר, הייתי מאוד בלחץ אם מישהו יקום, ישמע, ידע משהו, אז גם אני הייתי מרבה לא מדבר והייתי נותנת לו פשוט לגמור וללכת, שהכל ייעשה הכי בשקט. למרות שכן היו רעשים, נגיד מהספה, או נגיד מהמיטה, אבל זה כן... לא יודעת, הייתי מאוד משתדלת שיהיו פחות רעשים." (עמ' 122 ש' 2-8).

לאמור לעיל יש להוסיף גם את עדות המתלוננת ביחס למעשים שהנאשם היה מבצע בה במיטתה עת אחותה הקטנה ישנה לידה באותה המיטה. "כשהוא היה מגיע אליי בלילה ומבקש ממני לגעת בו אחותי הייתה ישנה לידי, זה ממש גרם לי לפחד, פחדתי מאוד שהיא תראה או שהיא תרגיש." (עמ' 33 ש' 12-13).

יחסי המתלוננת עם אמה והיחסים בין אמה ואביה - המתלוננת תיארה בעדותה כי יחסיה עם אמה לא היו טובים. "בגדול אימא שלי היא לא הייתה ממש אימא שלי, כאילו לא היינו מדברות ולא היינו משוחחות ביחד, לא היה בינינו קשר ממש ואני יותר זאת שניהלתי את הבית והיא זאת שהייתה עובדת ומביאה את הכסף." (עמ' 22 ש' 1-3)

בקשר למעשי הנאשם, העידה המתלוננת כי היא התביישה ופחדה מאוד לספר לאימה על המעשים (עמ' 35 ש' 10).

עוד תיארה המתלוננת כי לאחר הגשת התלונה יחסיה עם אמה השתפרו במעט, ואמה מנסה לתמוך בה, (עמ' 43 ש' 11-12). המתלוננת תיארה כי כשאמה גילתה על מעשי הנאשם "היא הייתה מאוד בשוק, הייתה מבולבלת, היא לא ידעה ממש מה לעשות, בהתחלה היה לה ממש קשה לקבל את זה, אבל עכשיו היא יותר מכילה אותי וגם בתהליך גירושים מאבא שלי." (עמ' 43 ש' 14-16).

לדברי המתלוננת, לבקשתה, אמה לא הגיעה ללוות אותה לדיונים.

המתלוננת עומתה בחקירתה הנגדית עם אמירתו של הנאשם כי היחסים בינה לבין אמה טובים, והיא השיבה כי מדובר בשקר. (עמ' 86 ש' 25-27, עמ' 87 ש' 2-4). לדבריה: "אני ואימא שלי לא היינו בכלל בקשר טוב". (עמ' 86 ש' 29, עמ' 87 ש' 2, 10). עוד הוסיפה המתלוננת כי: "אני רוכשת כבוד לאימא שלי, אבל זה לא היה מתבטא. אני לא הייתי מקשיבה לה, לא הייתי שואלת אותה. הקשר שלי ושל אימא שלי היה קשר ממש קשה. לא היה קשר בכלל" (עמ' 87 ש' 21-22).

בכל הנוגע ליחסים בין הוריה של המתלוננת לבין עצמם, תיארה המתלוננת כי כלפי חוץ נראה כי הוריה מסתדרים וחיים טוב ביחד אולם לדברי המתלוננת, הוריה היו בקשר מסובך במובן זה שהם לא היו פונים אחד לשנייה ולא היו מדברים, ואם היו צריכים להגיד משהו אחד לשנייה הם היו מעבירים דבריהם באמצעותה (עמ' 84 ש' 23-28).

סימנים מקדימים לפני החשיפה והגשת התלונה

המתלוננת סיפרה בעדותה כי כשהיתה בכיתה ט' הבנות בכיתה דיברו על כך שאמן מנשקת אותן והיא בתגובה אמרה למורה שאמה לא מנשקת אותה אלא שאביה הוא זה שמנשק אותה. בעקבות כך פנתה אותה מורה לאימה של המתלוננת ושאלה מדוע האב מנשק את המתלוננת. לדברי המתלוננת אין הדבר נהוג במגזר החרדי שאב ינשק ויחבק. בעקבות זאת, הנאשם אמר למתלוננת לא לדבר על הנושא הזה עם אף אחד, ולא לספר על מעשיו (עמ' 24 ש' 14-22, עמ' 35 ש' 12-14).

בנוסף, המתלוננת בעדותה, שיתפה כי סבלה מבעיות אכילה שהחלו כשהיתה בסביבות כיתה ז-ח, כאשר לדבריה כשהיתה בכיתה ט' החלה להרעיב את עצמה ולא היתה אוכלת כלום, עד שלבסוף אושפזה בבית החולים לקבלת טיפול בעניין, אז אובחנה רשמית, בקיץ שבין יא' ליב' לאחר הגשת התלונה, כחולת אנורקסיה. המתלוננת אישרה בדבריה כי יועצת בית הספר, הגב' אלונה ידעה על הפרעות האכילה וכשפנתה לאביה הוא התנגד בתוקף שהיא תקבל טיפול (עמ' 25 ש' 10-15, 29, 22-23).

האירועים ערב הגשת התלונה - המתלוננת תיארה אירוע שקרה ביום הגשת התלונה. בעדותה סיפרה המתלוננת כך: "אני זוכרת שגם בבוקר שבאתי להגיש את התלונה זה קרה, אבא שלי... אני קמתי מוקדם, אבא שלי קרא לי לחדר שלו וביקש ממני להוריד את הבגדים, הוא הוריד את הבגדים והוא שכב עליי, החדיר את איבר המין שלו לאיבר המין שלי, ככה, בערך, רבע שעה ואז אני התלבשתי, לבשתי את הפיג'מה והלכתי להתקלח, יצאתי והמשכתי את הכל כרגיל והלכתי לבית הספר." (עמ' 30 ש' 28-29, עמ' 31 ש' 1-3).

השיחות עם היועצת ביום לפני הגשת התלונה וביום התלונה - על פי דברי המתלוננת בעדותה, יועצת בית הספר פנתה אליה יום לפני הגשת התלונה ושוחחה עימה. לדבריה, פניית היועצת נעשתה על רקע חשדה של ש' חברתה של המתלוננת, שקורים לה דברים לא טובים, והיא זו אשר פנתה אל היועצת על מנת שזו תשוחח עם המתלוננת. "ש'. למה כל הבעיות של הבית עליי, והיא חשדה בזה וגם היא הייתה, וגם ראו שאבא שלי היה מחבק אותי ומנשק אותי. היא פנתה ליועצת של בית הספר והיועצת תמיד חשדה כי היה לי גם את הבעיות של בעיות האכילה, אז היועצת תמיד חשדה, ולפעמים כשהיא הייתה אומרת לאבא שלי לקחת אותי לטיפול? אבא שלי היה מתנגד בכל תוקף שאני לא אלך לשום טיפול בנושא הזה. זהו, ובאותה התקופה שהם ניסו לדבר אתי ולהוציא ממני, שאני אספר משהו שקורה לי או משהו כזה? אז זו הייתה גם תקופה מאוד לחוצה של בגרויות, מאוד לחוצה.

כב' השופט אינפלד: תקופה של...?

המתלוננת: בגרויות, שהייתה מאוד קשה. וגם היה לי את הבית, גם היה לי את אבא שלי וגם את הבגרויות אז כבר לא יכולתי, ואז כשהיועצת פנתה אליי בהתחלה אמרתי לה, היא התחילה לספר לי כל מיני דברים, שבאמת בנות חוו את זה, בין הקשר הלא טוב כל כך בין אב לבת, אמרתי לה שאני אחשוב על זה. בפעם הראשונה כשהיא פנתה אליי לא כבר יכולתי וישר התפרקתי וסיפרתי לה הכל, ואז היא באה אתי למשטרה והגשנו תלונה, זהו." (עמ' 23 ש' 28 עמ' 24 ש' 10).

המתלוננת אישרה כי בשיחתה עם יועצת בית הספר, היועצת סיפרה לה על אירועים מסוימים שקרו בין בת לאב והסבירה לה על הנושא של פגיעה מינית, המתלוננת מצידה אמרה ליועצת כי היא תחשוב על הדברים ותחזיר לה תשובה אולם כבר ביום המחרת פנתה אליה שוב היועצת, אז המתלוננת "התפרקה" וסיפרה לה על כל מה שקרה עם הנאשם. (עמ' 26 ש' 10-13). המתלוננת אישרה כי גם חשפה את מעשיו של הנאשם בפני אותה יועצת: "אני סיפרתי לה שאבא שלי פוגע בי ממש, כאילו, פגיעה מינית וזהו, היא כאילו, ישר כשאמרתי לה את זה היא הבינה ופשוט לקחה אותי למשטרה". (עמ' 26 ש' 28-29).

לאחר חשיפת האירועים על ידי המתלוננת, התקשרה המתלוננת לנאשם והודיעה לו שהיא אצל חברה, שלא ידאג. המתלוננת סיפרה באופן חלקי בלבד על האירוע האחרון עם הנאשם לפקידת הסעד, הגב' נטלי זוהר, ולאחר מכן נסעה בליווי המנהלת ד.ט לבית לין, להגיש את התלונה (עמ' 200 ש' 7-9, 18-29, עמ' 205 ש'28-29, עמ' 206 ש' 1).

חקירת המתלוננת במשטרה והעימות עם הנאשם - בעדותה בבית המשפט סיפרה המתלוננת כי בחקירתה הראשונה במשטרה, עלה קושי גדול מצדה לספר על שאירע לאור הזמן הרב ששמרה את הכל בסוד. (עמ' 37 ש' 11-12). לדברי המתלוננת, בשלב מסוים היא ביקשה לעצור את החקירה כי היא לא יכלה להמשיך עוד, ולבסוף המשיכה בחקירה נוספת. (עמ' 37 ש' 12-13).

המתלוננת תיארה כי עלה קושי גדול מצידה גם בעת העימות עם הנאשם במשטרה. מפני שהיה לה קשה מאוד לראות את פני אביה, כי היא אוהבת אותו, והיא התביישה ממנו.

"עו"ד אחרק: איך הרגשת במהלך העימות?

המתלוננת: היה לי מאוד, מאוד קשה, היה לי קשה לראות את הפנים של אבא שלי כי אני כן אהבתי את אבא שלי, הוא היה נותן לי הרבה, אבל היה לי ממש קשה לראות אותו וגם התביישתי ממנו, עכשיו אני צריכה לדבר על דברים כאלה לידו, אף פעם לא דיברנו על הנושא הזה, הוא היה נשאר בתוך החדר וכשהיינו יוצאים זה לא היה נושא אז ממש היה לי קשה באותו יום." (עמ' 37 ש' 24-27).

מדוע המתלוננת לא סיפרה על מעשי הנאשם קודם ומדוע החליטה להתלונן - המתלוננת בעדותה מסרה כי כשהיא היתה בכיתה ז'-ח', היא החלה להבין כי היחסים בינה ובין אביה לא נכונים. "בכיתה, ככה, ז'-ח' התחלתי להבין שהיחסים האלה לא נכונים, בכיתה ט' ממש כבר הבנתי, זה היה לקראת התיכון, כבר גדלתי, שם התחלתי להבין, בערך, שזה יחס לא ממש לגיטימי שקורה בין בת לאבא." (עמ' 37 ש' 16-18).

עוד מסרה המתלוננת כי היא פחדה מהנאשם. לדבריה כשעלה הנושא שאביה מנשק אותה אל מול מורתה בכיתה והמורה פנתה בעקבות כך אל אמה, אביה אמר לה לא לדבר על הנושא ולא לספר לאף אחד. בהקשר זה תיארה המתלוננת את הנאשם כאדם חזק ממנו היתה מפחדת. לדברי המתלוננת אמנם הנאשם לא השתמש בכוח כלפיה, אך היא לא התנגדה למעשיו כי פחדה ממנו. (עמ' 35 ש' 12-16).

תיאור איבר המין של הנאשם ע"י המתלוננת - בחקירתה הראשית תיארה המתלוננת כי כשהיתה משפשפת את איבר מינו של הנאשם "זה היה קשה וכשהוא היה גומר זה היה רך" (עמ' 36 ש' 12-13, 15, 18-19). בחקירתה הנגדית התבקשה המתלוננת לתאר את איבר המין של הנאשם על מנת לבדוק האם היא מודעת לפרט ייחודי אשר קיים על איבר מינו של הנאשם. המתלוננת ציינה כי היא ראתה את איבר מינו של הנאשם "עשרות פעמים, אם לא אלפי פעמים". (עמ' 153 ש' 25).

המתלוננת השיבה שלא ידוע לה על פרט מיוחד באיבר המין, וענתה שייתכן שמדובר בפצע או נקודת חן (עמ' 156 ש' 4-10). לזכרונה של המתלוננת דובר בנקודת חן המצויה בצידו הימני של איבר מינו של הנאשם. (עמ' 157 ש' 16,23).

אישום שני - בעדותה העידה המתלוננת כי יומיים עובר לעדותה בבית המשפט (בתאריך 29.1.19), התקשר הנאשם אל המתלוננת ממספר שהיא לא הכירה. (עמ' 44 ש' 1-2). בהמשך פירטה המתלוננת כי בערב, יומיים עובר לעדותה הנאשם חייג אליה מהכלא באמצעות אדם שלא הכירה. לדבריה אותו אדם אמר לה שהוא חבר של אביה ושהוא מבקש לדבר איתה, על פי תיאורה אותו אדם ביקש שהיא תגיד על הנאשם דברים טובים ושאל אותה אם היא רוצה לדבר עם אביה. לאחר מכן, הנאשם דיבר איתה ואמר לה שהוא אוהב אותה ושהוא רוצה שהיא "תוציא אותו מהכלא", היא השיבה "מה אתה רוצה שאני אגיד?" והנאשם השיב: "תגידי דברים טובים עליי" (עמ' 59 ש' 50-24, עמ' 60 ש' 1). המתלוננת הוסיפה, לאחר שב"כ המאשימה ביקשה לרענן זיכרונה, כי באותה השיחה, הנאשם גם אמר לה שהיא לא תספר על השיחה הזו. (עמ' 60 ש' 17). עוד סיפרה המתלוננת כי המדריכה אפרת היתה לידה בזמן השיחה האמורה והשיחה הסתיימה בכך שהיא אמרה לנאשם "בסדר". (עמ' 62 ש' 12-15).

המתלוננת סיפרה כי המדריכה אפרת שאלה אותה במי מדובר ובתחילה היא לא רצתה לומר לה, אך המדריכה נטלה את מכשיר הטלפון ממנה, אז היא סיפרה לה שאביה התקשר ולדבריה, המדריכה לקחה אותה לתחנת המשטרה. (עמ' 62 ש' 19-21).

המתלוננת הקריאה מתוך הטלפון הנייד שלה את מספר הטלפון ממנו התקבלה אותה השיחה, וצילום מתוך הטלפון של המתלוננת הוגש לבית המשפט (ת/2). (עמ' 63 ש' 7-13).

אישום שלישי - המתלוננת אישרה בחקירתה הראשית כי היא הגישה תלונה במשטרה ביום 17.9.18 (עמ' 63 ש' 20-22). המתלוננת תיארה כי סבה וסבתה התקשרו אליה ואמרו לה כי הם יאספו אותה מבית הספר וייקחו אותה לפנימייה בה שהתה. לדברי המתלוננת לאחר שסבה וסבתה אספו אותה הם ביקשו ממנה במהלך הדרך כי תגיד דברים טובים על הנאשם "הם מדברים איתי והם מבקשים ממני שאני אגיד דברים טובים על אבא. ושהם כבר לא יכולים, ממש קשה להם עם כל זה. כאילו ממש, דיי הפחידו אותי. ואז באמצע אבא שלי התקשר אליהם. הם הביאו לי לדבר אתו. אבל (כך במקור - א.ח) שלי ביקש, הוא אמר לי בהתחלה "אני אוהב אותך, בואי נקים משפחה חדשה ביחד, הכל יהיה בסדר, אל תפחדי ממני, אני אוהב אותך" ואני לא ידעתי מה להגיד. אמרתי לו "בסדר, נראה, אני אשתדל" לא יודעת. וזהו, ככה נגמרה השיחה. ואז הוא עבר לדבר עם סבתא שלי וסבתא שלי אמרה לו "אל תדאג, הילדה שלך תשחרר אותך, הכל יהיה בסדר" וזהו. והם אמרו לי שקשה להם, שהם לא יודעים מה לעשות עם עצמם ושאני חייבת לעזור להם." (עמ' 63 ש' 27-29, עמ' 64 ש' 1-6, עמ' 231-233, עמ' 234 ש' 9-12).

המתלוננת העידה כי אין זו היתה הפעם הראשונה שסבה וסבתה שוחחו איתה בעניין ולדבריה "הם דיברו איתי הרבה פעמים". (עמ' 64 ש' 28). בהמשך סיפרה כי סבה וסבתה דיברו איתה: "בערך עשר פעמים ככה. הם תמיד היו מתקשרים אלי. שואלים אותי מה, איך מתקדם, מבקשים ממני שאני אספר ששיקרתי" (עמ' 65 ש' 3-11).

בחקירתה הנגדית אישרה המתלוננת הדברים האמורים כפי שהעידה בחקירתה הראשית, ולשאלת הסנגור מדוע דווקא בגין שיחה זו הגישה תלונה במשטרה, השיבה כי: "נכון, כי הם דיברו איתי פעם אחת, שתקתי, ואז עוד פעם ושתקתי, ואז כמה פעמים שתקתי. עד שזה כבר הגיע לאבא שלי. לדברים של... לסחוט ממני רגש. לגרום לי על ידי סחיטה רגשית לעשות דברים אחרים. דיי, מספיק קשה לי, למה שאני אוסיף עלי עוד קושי?" (עמ' 235 ש' 8-10).

סיכום - עדות המתלוננת

תיאוריה של המתלוננת אודות המעשים המיניים של הנאשם, לרבות אירועי האונס, לאורך השנים, נשמעו כתיאורים כנים ואותנטיים. המתלוננת תיארה את המעשים בצורה הגיונית וברורה וללא הגזמה.

תיאוריה של המתלוננת לווו במסירת פרטים פריפריאליים, אשר יעידו על אמינותה ועל אמיתות הדברים.

לאורך כל עדותה קוראת המתלוננת לנאשם "אבא", תיאור יחסיהם לאורך השנים, חרף מעשיו של הנאשם, הוא תיאור של "יחסים טובים" (עמ' 23 ש' 16-19, עמ' 24 ש' 14-18, עמ' 25 ש' 3).

המתלוננת ציינה מספר רב של פעמים במהלך עדותה כי היא אוהבת את אביה חרף מעשיו, אך סבורה כיום, כשהיא מבינה את משמעות המעשים, ויודעת שעל הנאשם לשאת באחריות על מעשיו. (עמ' 36 ש' 27-28, עמ' 37 ש' 24, עמ' 38 ש' 11, 22, עמ' 84 ש' 9-10, עמ' 91 ש' 25).

המתלוננת תיארה כי המעשים בוצעו לא רק בזמן שהיא והנאשם היו לבד בבית אלא גם כאשר נכחו בני משפחה נוספים. מתוך עדותה של המתלוננת עלה כי המעשים בוצעו בחדרו של הנאשם כאשר דלת החדר היתה סגורה ולא נעולה. (עמ' 34 ש' 26-27).

דוגמא נוספת העולה מתוך העדות, היא שהמתלוננת מסרה שחלק מהמעשים המיניים שביצע בה הנאשם, בוצעו בין היתר, כשאחותה היתה לידה ישנה במיטה הזוגית המשותפת להן (עמ' 33 ש' 12-14, עמ' 144 ש' 18-19), כשבני משפחה נוספים שהו בבית. תוארו גם מעשים שביצע בה הנאשם בסלון הבית, בעוד שיתר בני המשפחה היו בחדריהם, לרבות אימה. (עמ' 121 ש' 16-17). המתלוננת תיארה כי אמה היתה ישנה בזמן שהנאשם ביצע בה המעשים (עמ' 14 ש' 7-11).

מתוך תיאוריה אלו של המתלוננת, ניכר כי לו היה מדובר בעלילת שווא, ספק אם היתה המתלוננת זוכרת את נוכחות בני המשפחה וספק אם היתה בוחרת לתאר את הפעמים בהם נכחו בני משפחה נוספים בעת ביצוע המעשים.

זאת ועוד, עיון בעדותה של המתלוננת מעלה כי בשלב הראשון של העדות ה"אפקט" היה מאוד שטוח והתיאור נשמע טכני ולקוני כאשר המתלוננת חזרה על מטבעות לשון פשוטות ועל תיאורים מצומצמים. כבר המשך החקירה הראשית השתנה אופי העדות וכאשר היא נשאלה על אירועים והקשרים מסוימים התרככה והתיאור נעשה יותר סובייקטיבי כאשר הרגש המורכב יותר בא לידי ביטוי. תיאורים אלה התחזקו מאוד בחקירה הנגדית.

במהלך עדות המתלוננת נתגלו פערים מצומצמים בין גרסתה לבין גרסת העדים האחרים. התיאורים הפיזיים שמסרה נשמעו מאוד משכנעים (קימור יד, גועל מכך שהגיע לסיפוקו בפיה, תיאור ניגוב, רחצה אחרי האירוע.

המתלוננת הסבירה את הכחשתו של אביה תוך כך שלא הכפיש אותה באמרה: "כי אהב אותי לפי דעתי הייתי בשבילו הכל".

מדובר במתלוננת כבת 18 , שאמורה היתה לדעת שהתיאורים אותם היא מתארת עלולים להראות כתיאורים בלתי סבירים, אך על אף זאת בחרה לספר הארועים כפי שקרו. דווקא עובדה זו תחזק ממשית התחושה שבדבריה תיארה המתלוננת ארועים שארעו במציאות.

בע.פ 6501/05, פלוני נ' מדינת ישראל, (5.3.2007), נקבע בין היתר, כי: " המציאות, כמו גם הנסיון השיפוטי המצטבר מצביעים על כך שמעשים מיניים מבוצעים לעתים רבות במקומות בהן הסכנה כי אי מי יתפוס את מבצע בשעת מעשה – היא מוחשית ואפילו מובהקת.

לרוע המזל – עובדה זו אינה מרתיעה את העבריינים, ולעתים נדמה כי היא אף משמשת מעין אתגר עבורם. לכן – גם יציאה מנקודת הנחה כי אכן מדובר באזור שבו חולפים אנשים רבים אינה מכרסמת במשקל דבריה של המתלוננת".

בפסק הדין ע.פ 10432/05, פלוני נ' מדינת ישראל (18.6.2007), ציין בית המשפט העליון בין היתר כדלקמן: "וכבר היו דברים מעולם שגם במקומות הומים בני אדם הצליחו עברייני מין לבצע זממם בגופו של אחר, ונקל לשער כי כאשר מדובר במעשים שמתבצעים בגופו של ילד רך בשנים על ידי אדם קרוב ובסביבה מוכרת – יחוש הקורבן כי עליו להיכנע בשקט לתאוותו של התוקף ולא לזעוק לעזרה".

המתלוננת מסרה גרסתה בצורה אותנטית ולא מופרזת, לא נשמעה כמנסה להשחיר את פני הנאשם ולהגזים בתיאוריה. כך למשל אישרה המתלוננת כי הנאשם לא ביצע בה המעשים בעת שהיו ישנים אצל סבה וסבתה בחלק מהשבתות והחגים. (עמ' 174 ש' 3-5).

מהדברים האמורים נראה כי תלונתה של המתלוננת לא נבעה ממניע וכוונה להעליל על הנאשם לשווא. תיאוריה של המתלוננת לגביי היחס שקיבלה מהנאשם ואמירותיה בדבר אהבתה אליו ואהבתו כלפיה, יחזקו מסקנה זו. המתלוננת מסרה בעדותה כי הנאשם היה נותן לה יחס מועדף, דאג לכל צרכיה והיה מפנק אותה יותר מכל אח אחר. לכך יש להוסיף את העובדה שהמתלוננת ענדה את הטבעת שהנאשם נתן לה, ולא הסירה אותה ואף הציגה אותה בבית המשפט בעת מתן עדותה. (עמ' 25 ש'6).

אינדיקציה נוספת לכך שהמתלוננת מסרה דברי אמת, היא בכך שהמתלוננת במהלך עדותה חזרה וציינה כי הנאשם לא הפעיל כוח, בין היתר, משום שהיא עצמה לא התנגדה למעשיו (ככל הנראה בשל שפחדה ממנו) והיא השתמשה במונח "שכב איתי" ולא "אנס אותי", לאורך כל מתן העדות. (עמ' 35 ש' 12, 15).

בנוסף, כשנשאלה המתלוננת אודות העימות שנערך בתחנת המשטרה עם הנאשם, השיבה שהיה לה קשה לראות את אביה כך והיא התביישה. בעניין זה יש לראות באמירת המתלוננת כאמרה המעידה על אמיתות ואותנטיות גרסתה.

בעימות מול בן משפחה קרוב, אשר מואשם בעבירות מין חמורות, הקושי שיעלה בדרך כלל הוא במתן הפרטים אודות מעשי האונס, וקושי אישי אל מול הפוגע בשל מעשיו, אולם במקרה זה תיארה המתלוננת כאמור, שהקושי שלה נבע בשל כך שלא יכלה לראות את אביה במעמד זה.

זאת ועוד, גם תיאורה של המתלוננת את חשיפת המעשים נשמע כתיאור אמין והגיוני. המתלוננת אישרה כי חשיפת המעשים בפני יועצת בית הספר, היתה לאחר שזו פנתה אליה בפעם השנייה בעניין, והיא כבר לא יכלה לשמור יותר על הסוד וסיפרה לה על פגיעות הנאשם בה. המתלוננת שיתפה כי עברה בראשה המחשבה להתאבד וכשהיועצת קראה לה לשיחה היא הצילה אותה. (עמ' 37 ש' 7-8). הדברים האמורים יחזקו המסקנה כי מדובר בגרסת אמת. לו רצתה המתלוננת להעליל על הנאשם, ייתכן והיתה פונה מיוזמתה אל יועצת בית הספר, או לכל גורם אחר, אולם לא כך קרה ורק בפעם הנוספת שפנתה אליה היועצת היא גילתה לה את "הסוד" וסיפרה לה אודות מעשי הנאשם.

פירוט המעשים - מעדותה של המתלוננת עלתה תמונה קשה, על פיה מעשי הנאשם בוצעו בה באופן תדיר ויומיומי עד שהדבר הפך "שגרה".

המתלוננת ניסתה לפרט ולדייק בפרטים בעדותה, אולם בשל אופי המעשים וה"גנריות" שלהם אין לצפות לפרטים מדוייקים אודות כל אירוע ואירוע, בפרט כשמדובר במקרים רבים על פני שנים רבות.

לענין זה יפים הדברים שהובאו בפס"ד ע"פ 1442/06 מדינת ישראל נ' פלוני (1.9.2008):

"לעיתים, דווקא בתיקים הקשים ביותר של עבירות מין המתבצעות בקטין, ובפרט כאשר המעשים מבוצעים על ידי בן משפחה או גורם בעל סמכות כלפי הקטין, עשויים לחבור גורמים שונים המקשים במידה ניכרת על יכולתו של קרבן העבירה לספר סיפור מפורט ומדויק שיש לו תימוכין בראיות חיצוניות. כידוע, פעמים רבות תיקים אלה עניינם במעשים שהחלו עת היה קרבן העבירה ילד או ילדה רכים בשנים, בוצעו לאורך שנים רבות בהיחבא, במספר רב של הזדמנויות, תוך ניצול קרבתו של הפוגע לקטין הנפגע וניצול פער הגילאים, שמסייעים גם להבטיח את שתיקתו של הקטין.

במצב דברים זה, לא רק שיקשה פעמים רבות למצוא תימוכין לגרסת קרבן העבירה בעדויות נוספות, אלא שגרסתו מוטבעת בפגעי הזמן, בצלקות שיצרו המעשים, בטשטוש הזיכרון שהוא פרי הדחקה, פחד, מיאוס ותחושות אחרות הקושי במתן עדות העוסקת בעניינים אינטימיים וטראומטיים, נגד אדם קרוב, גם הוא מקשה על מסירת גרסה רהוטה וסדורה. פרטים אלה כולם ראוי שיילקחו בחשבון לעת בחינת העדות ובעטיים גם ההכרה בכך שדווקא בתיקים אלה יש חשיבות יתרה להתרשמות ממתן העדות (ע"פ 10432/05 פלוני נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 18.6.07); ע"פ 2977/06 פלוני נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 17.3.08) וההפניות שם)."

גילה הצעיר של המתלוננת (בעת מתן עדותה היתה כבת 17.5), והאופן בו תיארה את המעשים, חרף העדר פירוט לפרטי פרטים, יעידו על חוסר התחכום והתמימות שליוו את דבריה בעת מתן עדותה, ויעידו על כך שגרסתה אמת וניתנה בתום לב.

בכל הנוגע למועד הגשת התלונה, וכבישת התלונה עד למועד שנחשפו המעשים, קבעה הפסיקה כי מדובר בתופעה נפוצה ומוכרת, בפרט כאשר קורבנות העבירה קטינים והעבירות בוצעו על ידי קרוב בן משפחה ואין בכך כדי לפגוע במשקל הראייתי של העדות. (ראה ע"פ 2485/00 פלוני נ' מדינת ישראל (11.2.2001).

לעניין זה יפים הדברים כפי שהובאו בפס"ד ע"פ 8886/14 פלוני נ' מדינת ישראל (15.3.2016):

"כפי שנפסק, לא אחת, משקלה הראייתי של עדות לא ייפגע, אך ורק בשל כבישת העדות, ככל שיש בידי העד לספק הסבר סביר ומניח את הדעת לכבישת עדותו (ע"פ 4178/10 פרג' נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (19.9.2013); ע"פ 3834/10 והבה נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (6.3.2013)). ועוד נקבע, כי כאשר בעבירות מין עסקינן, כבישת העדות הינה תופעה שכיחה, שכן לעיתים קרובות מתקשים קורבנות העבירה לחשוף את המעשים הקשים שהיו מנת חלקם, בשל הקשיים הנפשיים והרגשיים הכרוכים בחשיפה זו, ולנוכח ההשלכות האישיות והמשפחתיות שיש, לעיתים, לעצם הגשת התלונה (ע"פ 9478/11) פלוני נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (4.9.2014); ע"פ 5949/13 שרחה נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (17.3.2014); ע"פ 9399/09 ארלקי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (10.8.2010))."

טיעוני ההגנה לעניין עדות המתלוננת

היומן - לדברי הסנגור, במהלך חקירתה הראשית, התבקשה המתלוננת להתייחס ליומן שהיא כתבה בתקופת ביצוע המעשים המיניים, ולדבריו באותו יומן אין כל זכר לאירוע מיני כלשהו, וכל שכתבה המתלוננת הוא שקשה לה. אכן, ביומנה לא פירטה המתלוננת כל פרט ממשי אודות המעשים שביצע בה הנאשם – אביה, וכל שציינה ביומן הוא: "די קשה לי אני כבר לא יכולה, מה אני אעשה עכשיו? אני מתה". "...אדוניי רק אתה יכול לעזור לי הכל נמצא בידיים שלך".

זאת ועוד, אכן כדברי הסנגור, המתלוננת לא נשאלה בחקירתה הראשית ולא השיבה מדוע לא ציינה ולו ברמז ביומנה את המעשים הקשים שבוצעו בה, אך לא נראה שיש לעובדה זו כל משמעות, ולהפך, העובדה שהמתלוננת כתבה יומן בו תעדה קורותיה ולא פירטה את המעשים המיניים שביצע בה לטענתה אביה, תוכל לחזק במידת מה את מהימנותה של המתלוננת, שכן המתלוננת כבר ניהלה יומן, ולו רצתה להטעות חוקריה, עמדה בפניה האפשרות לשרבט מן הסתם מספר מילים ביומן שיפנו ישירות למעשים המגונים, אך היא לא עשתה כן. העובדה שהסנגור לא חקר בחקירתו הנגדית את המתלוננת בעניין לעומק, לא תעלה ולא תוריד.

פירוט המעשים היום יומיים - טענה נוספת שטען הסנגור נוגעת לכך שבחקירתה הראשית המתלוננת כמעט ולא פירטה כל פירוט אודות אירועי המין שבוצעו על בסיס יום יומי במשך שנים והיא גם לא תיארה תיאור מפורט של שני האירועים האחרונים.

לטענת הסנגור, חקירתה הראשית של המתלוננת לא הוסיפה על העדר הפירוט שאפיין את כתב האישום ולא ניתן לבסס על סמך עדותה כל ממצא עובדתי בעל משקל.

על פי דברי הסנגור, על המאשימה מוטלת החובה לבסס הרשעה מעל לכל ספק סביר לכל אחד ואחד מהאירועים המיוחסים לנאשם, כאשר הציפייה היא שהנפגעת תפרט את אותם המעשים בפירוט הנדרש, על פי זיכרונה. לטענת הסנגור, בלתי מתקבל על הדעת להסתתר מאחורי הטענה שלפיה לא ניתן לצפות מהמתלוננת לזכור כל אירוע ואירוע. לשיטתו נכון הוא שבמקרה כזה, לא מחייבים פירוט רב, אך לא ניתן להרשיע על סמך עדות כללית וסתומה הנעדרת כל פירוט מינימלי, שכן בית המשפט יידרש לקבוע אשמת הנאשם בכך שביצע מעשי אונס יום יומיים במתלוננת.

ראשית יצוין, כי כפי שהובא לעיל, במהלך תיאוריה תיארה המתלוננת בפירוט מסוים המעשים המיניים שבוצעו בה.

זאת ועוד, על פי תיאורי המתלוננת, מדובר במעשים רבים ובהתנהלות שגרתית ויום יומית של הנאשם, כך שקיימת אפשרות שמדובר בהתנהגות "גנרית" שחזרה על עצמה באופן דומה מדי יום, ולא ניתן היה לתאר מקרים ספציפיים בעלי ייחוד ויוצאי דופן, בין משום שלא ארעו מקרים יוצאי דופן, ובין משום שלא ניתן היה לזכרם. בנוסף, מדובר בבית קטן שהאפשרויות בו מוגבלות עד מאוד.

יוער שהמתלוננת ציינה בעדותה מספר רב של ארועים ספציפיים כגון ארועים בהם החדיר הנאשם איבר מינו לפי הטבעת שלה והדבר כאב והיא צעקה, וארועים שבהם ההכנסה לפי הטבעת לא הביאו אותה לצעקה, ארועים בהם החדיר איבר מינו לפיה, ארועים שבוצעו עם בגדים או בלי בגדים, ארועים מועטים בהם הגיע אל פורקנו באיבר מינה, ארועים שבהם ביקשה שיעזוב אותה, ארועים שהיתה על הבטן וארועים שהיתה על הגב, ארועים שארעו בבוקר ושארעו בערב, אירועים בהם הביא שמן בישול ומרח על איבר מינו, אירועים בהם בא על פורקנו על ידה, אירועים שבוצעו כאשר אחותה ישנה לידה ועוד ועוד.

המתלוננת דייקה, ככל הניתן, בתיאוריה, בכמות המעשים, במועד השתנות אופי המעשים ולעניין זה יובאו דברי בית המשפט העליון מע"פ 1442/06 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקה 26 (פורסם ביום 01.09.2008):

"לעיתים, דווקא בתיקים הקשים ביותר של עבירות מין המתבצעות בקטין, ובפרט כאשר המעשים מבוצעים על ידי בן משפחה או גורם בעל סמכות כלפי הקטין, עשויים לחבור גורמים שונים המקשים במידה ניכרת על יכולתו של קרבן העבירה לספר סיפור מפורט ומדויק שיש לו תימוכין בראיות חיצוניות. כידוע, פעמים רבות תיקים אלה עניינם במעשים שהחלו עת היה קרבן העבירה ילד או ילדה רכים בשנים, בוצעו לאורך שנים רבות בהיחבא, במספר רב של הזדמנויות, תוך ניצול קרבתו של הפוגע לקטין הנפגע וניצול פער הגילאים, שמסייעים גם להבטיח את שתיקתו של הקטין."

המעשים שלפני יום 03.06.2018 - בסיכומיו טען הסנגור כי בתיאוריה מתארת המתלוננת שמעשי האונס התרחשו גם מספר ימים, ובתדירות יום יומית, בטרם יום 03.06.2018. לדבריו, המתלוננת ידעה לתאר אירועים שאירעו ביום 03.06.2018 וביום 04.06.2018, אך משום מה, היא לא ידעה לספר קונקרטית על האירועים שהתרחשו סמוך לפני התאריך 03.06.2018 על אף לוחות הזמנים.

מדובר באירועים שבוצעו בבית קטן בו התגוררו בני משפחה נוספים. בנסיבות אלה יתכן שהנאשם סיגל לעצמו התנהגות קבועה, שנועדה להגן עליו מפני חשיפה. יתכן והנאשם סיגל מספר דפוסי פעולה קבועים שעליהם חזר, ושני האירועים האחרונים עליהם סיפרה המתלוננת תיארו באופן מייצג את דפוס התנהגותו הכללית של הנאשם

מעשים בתוך בית קטן - בסיכומיו טען ב"כ הנאשם כי בעמ' 41 לפרוטוקול, מאשרת המתלוננת שבחדרה אין דלת וזאת להבדיל משאר החדרים בבית, שבכולם יש דלת, ובעמ' 42 היא מספרת שיש לבנים חדר וגם להורים יש חדר, ושחדר הבנים נמצא בסוף המסדרון.

עוד מפרטת ההגנה, כי בחקירתה הנגדית מספרת המתלוננת על התנהלות המשפחה שהיא משפחה מרובת ילדים הגרים בבית קטן ואין מחלוקת שכל הבתים שבהם גרה המשפחה היו בתים קטנים.

התנהלות בני המשפחה בבתים הייתה רגילה ושגרתית, כאשר כל בני המשפחה נמצאו בתוך הבית. האמא הלכה לעבודה בשעות שתיארה המתלוננת, הילדים קמו ביחד והלכו לבית הספר והאב לא עבד באופן סדיר.

לטענת הסנגור, אכן יש פסיקה הקובעת כי אין לחפש היגיון בהתנהגות עברייני מין, אך לדבריו קביעה זו נכונה לאחר שהונחה תשתית ראייתית מספקת לביסוס ההרשעה.

לשיטת הסנגור, כאשר בית המשפט נדרש במהלך הערכת מהימנות המתלוננת לשקול על-פי כללי ההיגיון את העדות, לא ניתן שלא להתייחס להיגיון הבריא בעת קביעת הממצאים.

כפי שהובא לעיל, עבירות מיניות מבוצעות לעתים דווקא במצבים שנראים כבלתי סבירים. המעשים אינם מבוצעים ע"י אנשים נורמטיביים אלא בידי אנשים שמציגים קושי להתגבר על יצרם, והם מבצעים את המעשים במקומות שנראים לכאורה כמקומות חשופים, כנראה ובין היתר מתוך מחשבה שבשל מיקום העבירה, תיראה תלונת הקרבן כתלונה בלתי סבירה. זאת ועוד, בעניננו הובאו לאורך כל הכרעת הדין ממצאים שהוכיחו דווקא שחלק ניכר מהמעשים בוצעו עת ילדי הבית ישנו ואם המשפחה יצאה לעבודתה. כן הוכח שכאשר האם נכחה בבית ושהתה במיטתה היא לא יכלה לראות את מיטתה של המתלוננת שבה בוצעו המעשים המיניים.

היחסים עם האבא - טענה נוספת שנטענה על-ידי הסנגור התייחסה לדברי המתלוננת בחקירתה שלפיהם אביה אהב אותה ונתן לה כל דבר שרצתה והיא אמרה עליו גם שהוא האבא הכי מושלם בעולם, והעובדה שהוא טעה קצת לא מפריעה לאהבתה אליו. לטענת הסנגור, אין זה הגיוני שהמתלוננת שאביה פגע בה אלפי פעמים תטען כי הוא טעה קצת וכי היא עדיין אוהבת אותו.

אכן במהלך חקירתה ציינה המתלוננת כדלקמן: "גם אני אומרת שאבא שלי הוא האבא הכי מושלם בעולם זה שהוא טעה קצת, זה לא אומר. אני עדיין אוהבת אותו" (עמ' 91 ש' 24).

התייחסותה זו של המתלוננת עשויה להישמע כאמירה מוזרה, של צעירה שעל פי דבריה נאנסה בידי אביה במשך שנים, מאז היותה כבת 3 שנים, אך על אף זאת מצהירה שהיא עדיין אוהבת אותו. דא עקא, שמדברים אנו באירוע של אדם שבמשך שנים אנס את בתו, תוך הרעפת יחס מועדף על הקטינה, ובפועל אין זה מופרך כלל שבתוך כל המערכת המעוותת שיצר הנאשם, ממשיכה המתלוננת כיום לחוש כלפיו תחושות שאותן היא מתארת כתחושות אהבה.

יודגש כי בהמשך דבריה הסבירה המתלוננת וציינה "הוא עדיין אוהב אותי, כמו שאני עדיין אוהבת אותו. הוא פגע בי, מגיע לו את העונש שמגיע לו,........ אני מתגעגעת אליו. הכל. אבל הרבה פעמים אני פשוט מזיזה רגע את הרגש ומכניסה את השכל, ומבינה שאם אבא שלי פגע בי אז מגיע לו את העונש שמגיע לו" (עמ' 92 לפרוט' ש' 18-25).

בדבריה אלה המתלוננת יודעת לעשות הבחנה חדה וברורה בין תחושתה הבלתי מוסברת לאביה, לבין העובדה שנפגעה קשות ממנו ובגין כך עליו להיענש. העובדה שהמתלוננת ידעה להסביר מיידית את העובדה שאביה פגע בה ועל כן עליו להיענש, תכהה כל חשש שמא אמירתה שהיא עדיין אוהבת את אביה, משמעה כי לא נפגעה מן האב.

היחסים עם האם - לטענת הסנגור קיימת אי התאמה בין גרסת המתלוננת לכך שמערכת היחסים בינה לבין אמה לא הייתה טובה, לבין דבריה של האם כי מערכת היחסים בינה לבין המתלוננת הייתה מערכת יחסים טובה של אמא דואגת ובת. לשיטתו, במהלך חקירתה מציינת המתלוננת כי הקשר שלה ושל אמה לא היה טוב והיא לא משתפת את אמה וכדבריה " הקשר שלי עם אימא שלי מאוד מורכב. אנחנו לא בקשר טוב" (עמ' 101 ש' 16) ודבריה אלה אינם עולים בקנה אחד עם דברי האם שתיארה את היחסים כטובים. ראשית יצוין כי גם כאשר הציגו למתלוננת את דברי האם בחקירה שאמרה באשר ליחסים כי : "הם טובים מאוד. אמא דואגת וכועסת. לפעמים יש חיכוכים, אבל לא נשארים כעסים" (עמ' 102 ש' 21-22), עמדה המתלוננת על עמדתה כי היחסים עם האם לא היו טובים וכדבריה: "אולי היא מהצד שלה רואה את זה כקשר טוב אולי היא לא יודעת מה זה קשר אחר של אמא ובת אבל אני יכולה להגיד לך שהוא לא טוב. אני לא משתפת אותה בחיי היום יום שלי" (עמ' 102 ש' 24-26).

זאת ועוד, דבריה של המתלוננת אמנם מציגים חוסר התאמה עם דברי האם, ואין זה חדש ומפתיע שאם ובת בגיל העשרה אינן רואות עין בעין את היחסים ביניהן. יחד עם זאת, ניתן יהיה לראות בדבריה של הקטינה מידה של מהימנות שכן, גם לאחר שהוצגה בפניה חוסר התאמה עם דברי האם, היא בחרה שלא לחזור בה ולהציג קוהרנטיות בינה לבין אמה, אלא בחרה לעמוד על עמדתה שיחסיה עם האם לא היו טובים. שלב עדותה של הקטינה הוא שלב בו היא היתה זקוקה לתמיכת האם (הן כאם והן כעדה בתיק) ודבריה אלה, שעלולים היו לפגוע באם, יהיה בהם כדי להעיד על בחירתה למסור אמת ולא לכחד דבר.

תיאור איבר מינו של הנאשם - בסיכומיו טען הסנגור כי מאחר ודובר באלפי אירועים בהם הנאשם פגע על-פי הנטען במתלוננת, היה מקום לצפות שהמתלוננת תדע לתאר את איבר מינו של הנאשם על מאפייניו המיוחדים, אך המתלוננת כשלה בכך. עיון בחקירת המתלוננת מעלה כי בשלב מסוים המתלוננת נתבקשה לתאר "משהו באיבר המין שאי אפשר לפספס" ואמרה תחילה כי לא ידוע לה על משהו מיוחד באיבר המין (עמ' 154 ש' 12). יחד עם זאת, כאשר מיד לאחר מכן כשאמר לה הסנגור: "אני בא ואומר לך שיש סימן, משהו מסוים", השיבה המתלוננת מיידית: "מה, נקודת חן?" (עמ' 154 ש' 20). הסנגור לא השיב לשאלת המתלוננת ועל כן המתלוננת אמרה שאינה זוכרת משהו מסוים שיש לאבא שלה באיבר המין, אך בהמשך כאשר נשאלה המתלוננת האם הייתה לנאשם נקודת חן, השיבה: "לי היה משהו בראש כמו נקודת חן, לכן ישר שאלתי אם נקודת חן" (עמ' 155 ש' 21-26).

דבריה אלה של המתלוננת ידגישו כי כבר בשלב ראשוני של השאלות כאשר עוד בטרם ידע במה מדובר, שאלה האם הכוונה היא לנקודת חן, ובהמשך כאשר נשאלה ישירות האם ישנה נקודת חן על איבר מינו של האב, השיבה כי חשבה על נקודת חן ועל כן שאלה כבר בשלב ראשון האם הכוונה היא לנקודת חן. דבריה אליה של המתלוננת יהוו במידה רבה ראיה לכך שידעה על קיום נקודת החן על איבר מינו של אביה.

טענה נוספת שטען הסנגור נוגעת לגודלו של איבר מינו של האב כאשר לדבריו מדובר באיבר מין שאינו "סטנדרטי". מדובר בקטינה מן המגזר החרדי שככל הנראה לא ראתה בחייה איברי מין של גברים רבים, ועל כן העובדה שלא יכלה לומר כי מדובר באיבר מין בגודל שאינו סטנדרטי, לא תוכל להעיד כי לא ראתה את איבר מינו של הנאשם.

טענות נוספות של הסנגור - בטיעוניו הפנה הסנגור לדברי הקטינה שציינה שמגיל 3 עד הגיעה לכיתה ד' אביה היה שוכב עליה ומחדיר איבר מינו לפיה (עמ' 133 ש' 22) ולדבריו, אין זה סביר שקטינה בת 17 תזכור דברים שאירעו בגיל 3, קל וחומר כאשר אותה קטינה לא ידעה לפרט מתי אירע אירוע נוסף בטרם יום 03.06.2018. אכן, יתכן כי דבריה של המתלוננת באשר לגיל תחילת האירועים היו מוטעים והמעשים התחילו בגיל מאוחר מעט מגיל 3. יחד עם זאת, העובדה שהמתלוננת זוכרת כי אלה התחילו בגיל 3, אין בה כדי להעיד כי היא משקרת, ואין זה נדיר שאדם יטען כי הוא זוכר אירועים שאירעו בגיל 3.

מובן שהעובדה המתלוננת לא ידעה לציין בדיוק מתי אירע אירוע נוסף בטרם יום 03.06.2018 בשל מצבה הנפשי ובשל הפגיעות שנפגעה, לא תוכיח כי טענתה כי היא זוכרת שהמעשים החלו בגיל 3 היא טענה מופרכת.

טענה נוספת שטען הסנגור היתה שתשובתה של המתלוננת כי בהיותה בגיל 17 היא לא הביעה התנגדות לאביה בשל כך שפחדה ממנו, אינה עולה בקנה אחד עם טענתה כי מערכת היחסים בינה לבין אביה הייתה טובה. במהלך חקירתה הסבירה המתלוננת ותיארה כי: "הרבה פעמים הייתי מפחדת להתנגד ממש... מאוד פחדתי מאבא שלי הייתי נותנת לו את מה שהוא רוצה אבל הייתי אומרת לו תמיד שאין לו כוח עכשיו... אבא שלי הוא מפחיד... אבא שלי היה צועק שובר דברים" (עמ' 146 ש' 12-23). דבריה אלה של המתלוננת מסבירים היטב את טענתה מדוע לא התנגדה לאביה כאשר ביקש לשכב איתה.

יודגש, כי בד בבד עם הדברים האמורים, נשאלה המתלוננת האם הנאשם הכה אותה פיזית ובדבריה השיבה בלשון נחרצת: "לא" (עמ' 146 ש' 21). דבריה אלה של המתלוננת מעידים היטב כי המתלוננת ניסתה לדייק בדבריה והשתדלה ככל יכולתה שלא להשחיר את אביה. העובדה שהמתלוננת ידעה לומר במקביל כי יחסיה עם אביה היו טובים, לא תעלה ולא תוריד, שכן קיימת אפשרות שמצד אחד הנאשם הילך אימים בביתו, וילדיו כולל המתלוננת, חששו מתגובותיו, ובד בבד הוא ידע ליצור קשר "מיטיב" עם המתלוננת כדי לספק את יצריו.

טענה נוספת שטען הסנגור נוגעת לדבריה של המתלוננת באשר לאחיה י'. לדברי הסנגור, המתלוננת העידה שאחיה י' חשד שאביה מבצע בה מעשים מיניים. לטענת הסנגור, כאשר נחקר אחיה של המתלוננת ועומת עם דבריה של המתלוננת, התעקש האח שלא חשד בדבר וכאשר הוצגה עמדת האח למתלוננת בחקירתה, היא המשיכה בגרסתה ולא ידעה לתת כל הסבר מדוע אחיה ימסור גרסה הסותרת את גרסתה.

במהלך חקירתה הוצגו למתלוננת גרסאותיו של האח י' שטען שלא הרגיש כל בעיה בבית ובדבריה עמדה המתלוננת על גרסתה כי אחיה י' היה בא אליה ואומר: "א' הכל בסדר? אני מרגיש כאילו... מה את ואבא עושים בחדר?" (עמ' 160 ש' 23) והיא הייתה מנסה להסיט אותו מהדבר. המתלוננת ציינה כי היא בטוחה שאחיה מכחיש הדברים מתוך פחד ומתוך אהבתו לאביו. המתלוננת גם ידעה לפרט ולנמק מדוע אחיה אינו אומר אמת ופירטה כי: "י' גם אהב את אבא שלי וגם היה קשור אליו... שום ילד לא ירצה שאבא שלו ישב בכלא" (עמ' 161 ש' 7-8). המתלוננת המשיכה והסבירה כי: "גם י' מאוד פחד הוא חרדי. אצל חרדים, אם ההורים גרושים אם אבא לא בסדר אם אמא לא בסדר אין לך חתונה. אין מה לעשות. ככה זה בראש של חרדים בדרך כלל" (עמ' 161 ש' 8-9). הסברה זה של המתלוננת היה ברור. על פי הסברה, בחר אחיה י' שלא לומר אמת במשטרה מאחר וידע שחיזוק גרסת המתלוננת עלול להביא לכליאת אביו בבית הכלא, ומאחר וידע שכליאת האב תפגע בו בסופו של דבר כי לא יוכל למצוא לעצמו שידוך. הסבר זה של המתלוננת נשמע הגיוני, והוא יוכל בהחלט להסביר את התהייה שעולה מן השאלה כיצד זה לא ראו אנשים נוספים מדיירי הבית את מעשי האב. המתלוננת גם ידעה להסביר ולהבחין בהתייחסותה בין אמה לאחיה כאשר אמרה: "כשאתה בא ואומר לי על אמא שלי, ברור כי היא לא יודעת, היא לא ידעה כלום אז ברור שהיא תגיד לך שהכל בסדר אבל י' הוא כן הרגיש" (עמ' 160 ש' 24-26). יכולתה של המתלוננת להבחין בין אמה שעל-פי הבנתה באמת לא ידעה דבר על המתרחש בבית, לבין אחיה שראה והרגיש דברים שמתרחשים בבית, יחזקו באופן ממשי את התחושה שבדבריה מתארת המתלוננת תיאור אמיתי של ההתרחשות בבית.

לסיכום דבריה של המתלוננת יאמר כי טיעוני הסנגור לא פגמו בתחושה שמדובר בעדה כנה, עד כאב, שסיפרה סיפור אמיתי לחלוטין על מעשיו של אביה בה.

עדות הגב' א.ד - היועצת:

א.ד היתה היועצת החינוכית בבית הספר בו למדה המתלוננת. א.ד העידה בפני בית המשפט בשני דיונים, 6.5.19 ו-4.6.19.

בעדותה העידה א.ד תחילה שהיא עוסקת כ-30 שנה בתחום החינוך, והכשרתה בתחום היעוץ היא בת למעלה מ-10 שנים.

א.ד תיארה כי כשנתיים לפני חקירתה, בחודשים ספטמבר-אוקטובר 2016, החל הקשר עם המתלוננת, לאחר שהמחנכת בכיתת המתלוננת דיווחה לה על מערכת יחסים בעייתית בין המתלוננת לבין אמה. א.ד נפגשה, על פי תיאורה, עם המתלוננת, ושמעה ממנה על מערכת היחסים בבית, ולאחר שיחות עם המתלוננת ואמה התברר שקיימת בעיה רצינית, שאמה של הקטינה מקנאה בה, וטוענת שאביה נותן לה כסף והיא עצמה אינה מקבלת מהאב כסף. בנוסף לכך רצתה האם שהמתלוננת תתלבש בצורה יותר צנועה.

א.ד תיארה כי המתלוננת היא בעלת אינטיליגנציה רגשית גבוהה, היא חברותית מאוד והיא הבינה את קשיי האם ורצתה לבוא לקראתה. (עמ' 270 ש' 22-23).

א.ד התרשמה כי מדובר במערכת יחסים מעורערת, מעבר למערכת רגילה שבין אם ובת בגיל ההתבגרות. במקביל כאשר החלו לדברי א.ד להגיע תלונות מצד בנות הכיתה, שהמתלוננת אינה אוכלת, ושנצפו אצלה תגובות של חיוורון וחולשה, החל הדבר להדאיג אותה ואת המחנכת. א.ד ציינה כי באותה תקופה היא פגשה במתלוננת פעמיים בשבוע. א.ד תיארה כי נעשו מספר נסיונות להזמין האב אך הוא לא הסכים להגיע, ועלה חשד להזנחת הקטינה כאשר אמה של הקטינה מסרה דברים סותרים. א.ד תיארה כי בסביבות ינואר 2017 היא פנתה, בעקבות שיחה עם המדריכה של הקטינה, לעו"ס לחוק נוער בחשד להזנחה על רקע אנורקסיה (עמ' 271 ש' 23).

א.ד תיארה כי כשפנתה לנאשם טלפונית בחודש ינואר 2017, צעק עליה הנאשם ודיבר בחוסר כבוד, וכשהסבירה לו שבתו נראית חיוורת ויש ירידה בלימודיה, הוא כעס על רצונה לתת לקטינה טיפול פסיכולוגי, ואסר על הקטינה לדבר איתה, דבר שעורר את חשדה. (עמ' 272 ש' 18).

בהמשך ציינה א.ד כי שוב נעשו פניות לאם ולאב, אך הם התחמקו, ולאחר שהגיעו בדיקות תקינות של הקטינה היא לא יכלה עוד להמשיך ב"ערוץ" הרווחה אך מצבה של הקטינה המשיך להידרדר. על פי תיאורה בעקבות שיעור "כישורי חיים" שנערך בשכבתה של המתלוננת, פנתה אליה הקטינה ש.ט, שהיא חברתה של המתלוננת , וציינה בפניה כי מערכת היחסים בין הקטינה לבין אביה לא תקינה, וכן שמערכת היחסים בין המתלוננת ואביה היא מערכת יחסים של "כמו בעל ואישה".

יודגש שהדברים הנאמרים כאן מפיה של הקטינה ש.ט , ובהמשך גם מפיה של הקטינה מ.ה.ע (שלא העידו) הם בגדר עדות שמועה, והם מובאים אך ורק כדי לתת רקע לעדותה של הגב' א.ד. ולהלך חשיבתה, ולא כראיה לאמיתות טענה כלשהי.

לדברי א.ד דברים אלה עוררו אצלה לראשונה חשדות לארוע המציג התנהגות מינית בלתי מותאמת.

הקטינה ש.ט ציינה כי המתלוננת קיבלה 1000 ₪ לקניית שמלה ואמרה לה שזה קשור לכך שהיא נותנת חיבוק ונישוק לאביה. בעקבות כך פנתה א.ד למתלוננת ושאלה אותה "מה זה? .... את יודעת מה זה לתת שירותים מיניים?" על מנת לזעזע את הקטינה, לדבריה "אם זה לא היה נכון אז א. (המתלוננת – א.ח) היתה עונה לי "מה פתאום? איזה שטויות" אבל היא לא התנגדה, היא לא אמרה כן ולא לא." (עמ' 274 ש' 6-8).

בהמשך תיארה א.ד כי מדובר בבית ספר חרדי ואם לא היו דברים בגו היתה צריכה להיות תגובה מתנגדת מצד הקטינה, אך לא היתה כזו (עמ' 282 ש' 20-22).

א.ד תיארה כי בעקבות הדברים היא הרגישה שמשהו "לא בסדר", וניסתה לשוחח עם הקטינה מספר פעמים אך הקטינה שתקה, אך לדבריה "הגוף שלה הראה, היא לא הכחישה, ממש לא הכחישה, אבל היא גם לא דיברה" (עמ' 274 ש' 14). על פי תיאורה של א.ד הקטינה אמרה לה במספר הזדמנויות כי היא אוהבת את אביה ואינה רוצה לפגוע בו. לדברי א.ד בתחילת חודש יוני הגיעה אליה שוב ש.ט (בתה של המנהלת) כשהיא נסערת ושאלה אותה למה לא עושים שום דבר בענין הקטינה שאינה אוכלת, וציינה בפניה את כל החשדות ואמרה "שיש שם משהו". א.ד ציינה כי גם קטינה אחרת, מ.ה.ע שנחשבת מאוד איכותית אמרה לה שמדובר במערכת יחסים לא מותאמת, ולא בדאגה של אב לבתו. א.ד ציינה כי בעקבות הדברים היא פנתה למתלוננת, וסיפרה לה את כל מה ששמעה משתי חברותיה, א.ד תיארה את ההתרחשות בדברים הבאים, "ואני מסתכלת על העיניים שלה ואני רואה שיש פה בעיה, ויש פה פגיעה. והיא לא מדברת" (עמ' 275 ש' 6). בהמשך ציינה א.ד כי הקטינה אמרה "שהיא תנסה לדבר עם האבא, כי היא לא רוצה ללכת למשטרה". (עמ' 276 ש' 15-16) . א.ד העירה כי בשלב זה היא הבינה שיש דברים בגו. א.ד ציינה כי הקטינה אמרה לה "אני אנסה לדבר עם אבא, אני אנסה לדבר איתו ולדאוג שהוא לא יפגע בי יותר" (עמ' 276 ש' 17-18).

לדברי א.ד ביום 4.6.18, יום או יומיים לאחר השיחה האמורה, היא ראתה את המתלוננת כשהגיעה לבית הספר עם מבט כבוי, הליכה איטית "מפושקת" וכשביקשה לדבר הנהנה הקטינה בראש לחיוב, ובהמשך היום, לאחר שהמתלוננת שמעה הרצאה שהיתה בה התיחסות לפגיעות מיניות באמצעות האינטרנט היא פגשה בה ובפגישה שאלה את המתלוננת "קרה משהו עם אבא?" והקטינה השיבה "כן" ואישרה שמדובר ביותר מחיבוק ונישוק, ומעבר לתחום האפור (עמ' 277 ש' 10-14). על פי תיאורי א.ד באותה שיחה הקטינה רעדה, בכתה והיתה מאוד נסערת (עמ' 284 ש' 5). לדברי א.ד משלב זה החל הליך הדיווח.

כשנתבקשה א.ד לתאר את המתלוננת ציינה שמדובר בילדה עם אינטיליגנציה רגשית גבוהה, עם הרבה חברות ואהובה ע"י הצוות החינוכי. לדבריה, מדובר בקטינה מאוד אחראית , שאכפת לה מהמשפחה שלה ושלקחה הרבה אחריות על אחיה.

לדברי העדה, בכל הנוגע להפרעות האכילה, בתחילה הכחישה המתלוננת את הדברים, ואחר כך הפסיקה להכחיש וכשהחלה להיות חלשה הבינה שהיא צריכה טיפול פסיכולוגי.

העדה הדגישה שלא דיברה עם המתלוננת על מה שהיא עברה, ויותר דיברה על התוצאות. (עמ' 291 ש' 19). העדה הדגישה שמדובר בקטינה שמאוד אוהבת את אבא שלה, וכדבריה "זה מדהים כמה שהיא אוהבת אותו" (עמ' 292 ש' 19). לדבריה, לאורך כל הטיפול בקטינה ובמשך שנתיים ימים היתה תחושה שמשהו לא בסדר, אך היא לא ידעה במה מדובר. בדבריה הדגישה שהיא ראתה אצל הילדה חיוורון, חולשה והתנהגות לא מותאמת. העדה נשאלה אם מדובר בילדה מורדת והשיבה שמדובר בילדה נורמטיבית.

במהלך עדותה של א.ד הוגשו בהסכמה מסמכים שערכה א.ד בסמוך לזמן השיחות עם המתלוננת, תרשומת משנת 2016 על ההתנהלות מול שני ההורים (ת/5) וכן סיכומי שיחות עם המתלוננת כולל השיחות ביום חשיפת התלונה (ת/6).

טיעוני ההגנה - בסיכומיו, טען ב"כ המאשימה כי אין מדובר בעדה מומחית ועל כן עדה זו תוכל להעיד על אירועים ועל דברים ששמעה אך ורק באשר לעצם השמעת הדברים ולא באשר לאמיתות תוכנם ובהתאמה, אין לייחס למסקנותיה ותחושותיה כל משקל ראייתי. אין לקבל טענה זו של הסנגור. מדובר ביועצת חינוכית ואמנם אין להתייחס לדבריה כאל עדות מומחה. יחד עם זאת, מדובר בעדה שהיתה הראשונה שנחשפה ולו באופן ראשוני, לטענותיה של המתלוננת ובמובן זה, ניתן גם ניתן להתייחס ולתת משקל להתרשמותה מהאופן שבו מסרה בפניה המתלוננת כי נפגעה בידי הנאשם.

ניתן להסכים עם טענות הסנגור כי ככלל, אין לתת משקל של ממש ל"תחושות הבטן" של העדה לכשעצמן, ואולם כאשר העדה הסבירה מדוע חשה תחושה מסוימת יש ליתן משקל לתיאורה את אופן הצגת הדברים בידי המתלוננת שהביא אותה בסופו של דבר לתחושת הבטן המסוימת. יודגש, כי על פי ההתרשמות, מדובר בעדה מקצועית כנה ורצינית שביצעה תפקידה.

על פי דברי הסנגור, אין לתת משקל למסקנותיה של העדה שהסיקה שגם אמה של המתלוננת חשדה אך לא גילתה דבר, וזאת מאחר והאם עצמה העידה כי לא חשדה בדבר. אכן דבריה של העדה שלפיהם תיאורה של אמה של המתלוננת שסיפרה שבדקה אם המתלוננת מקיאה, יעידו כי גם אמה של המתלוננת חשדה בדבר כלשהו (עמ' 271 שורות 18 עד 22), היו דברים שנאמרו ללא ביסוס ומדובר במסקנה פרטית של העדה שלא ניתן לתת לה משקל ממשי.

יחד עם זאת, אין לקבל את טענתו של הסנגור, שלפיה יש להתעלם מעדותה של העדה בכל הקשור לשיחות עם ש.ט, חברתה של המתלוננת. ש.ט האמורה אמנם לא העידה בבית המשפט ומובן שלתיאוריה של אותה ש.ט בפני העדה על חיבוקים שמקבלת המתלוננת מהנאשם, לא ניתן ליתן משקל כלשהו ככל שהדברים מתייחסים לאמיתות הדברים. יחד עם זאת, לתיאורים האמורים שתיארה העדה אודות דברים ששמעה מש.ט, יש ליתן משקל, ככל שהדברים נוגעים להשפעה שהשפיעו דברי ש.ט על הלך חשיבתה של העדה ועל התנהלותה מול המתלוננת.

טענה נוספת שטען הסנגור היא כי אין להבין את התעקשות העדה על טענתה כי לא ידעה על מתח שקיים בין המתלוננת לבין אביה. לדברי הסנגור, בסופו של יום נטען ע"י המתלוננת כי היה מתח בינה לבין אביה ועל כן יש לומר כי מדובר ביועצת שהעידה עדות אינטרסנטית שתכליתה ליצור רושם מוטעה כאילו אין כל בסיס לטענה שמתח בין המתלוננת לנאשם הוא שגרם למתלוננת להגיש תלונתה. איני מקבל טענה זו של הסנגור. על פי טענת העדה, היא התרשמה כי מדובר במתלוננת שאוהבת את אביה ומרגישה כי היא בוגדת בו וכדברי העדה, "הרגישה שהיא בוגדת באבא שלה. היא מאוד אוהבת את אבא שלה זה מדהים, אבל היא אוהבת את אבא שלה" (עמ' 284, שורות 16-18). דברים אלה של העדה עולים בקנה אחד עם הדברים שמסרה המתלוננת בבית המשפט שלפיהם על אף כל מעשיו של אביה, היא עדיין אוהבת אותו (עמ' 91 שורה 24). בנסיבות האמורות ולאחר שגם המתלוננת טענה כי היא אוהבת את אביה, אין לומר כי דבריה של העדה אודות תחושתה כי מדובר במתלוננת שאהבה את אביה ולא היה מתח בינה לבין האב, היו טענת שווא שנועדה להטעות את בית המשפט. יודגש כי בפועל לא הוצגה בפנינו כל ראיה בעלת משקל לכך שבין המתלוננת לנאשם שרר מתח.

לסיכום הדברים ניתן לומר, כי עדותה של הגב' ד' נשמעה כעדות מהימנה של עדה מקצועית ששמעה לראשונה מן המתלוננת, כי נפגעה בידי אביה והפנתה אותה מיידית אל המשטרה. כלל הצגת הדברים בידי העדה הביאה לידי מסקנה כי מדובר בעדה שניסתה למסור לבית המשפט דברים כפי שהובאו במציאות, לא ניסתה להעצים הדברים ולא ניסתה למעט בדברים.

דבריה של א.ד באשר להתנהלות המתלוננת מולה בשנים שלפני התלונה, ובעיקר באשר לדרך שבה סיפרה לה המתלוננת בסופו של דבר על מעשי הנאשם יתמכו באופן ממשי בגרסת המתלוננת.

עדותה של הגב' נ.ט

הגב' נ.ט היא עו"ס לילדים בסיכון, שהגיעה לבית הספר לאחר פניית היועצת, שדיווחה לה שהמתלוננת סיפרה על מגע עם הנאשם, שהוא מעבר לחיבוק ונשיקה ולתחום האפור. העדה נחקרה ביום 4.6.19, וסיפרה שהיא עובדת בשירותי רווחה בעיר הדרומית.

לדבריה, ביום 4.6.18 היא פגשה במתלוננת, שאמרה לה שהיא יודעת שהיא הגיעה לשוחח עמה בגלל מה שאמרה ליועצת על אבא שלה, וכשנתבקשה להרחיב אמרה "שיש ביניהם איזה שהוא מגע".

כשנתבקשה המתלוננת להרחיב יותר, סיפרה שבאותו בוקר "שכבנו ערומים זה לצד זה" (עמ' 33 ש' 20), בהמשך אמרה לה המתלוננת כי "זה קורה מגיל 3 עד היום" וכן אמרה "זה אבא שלי, אני אוהבת אותו, אני יודעת שהוא אוהב אותי, לא יכולתי להתנגד". העדה ציינה שהיא לא ביקשה שהמתלוננת תפרט מעבר לכך, והיא הסבירה לה כי הן נאלצות לפנות למרכז הגנה, ולפרט לעו"ס נוער מה שהיא סיפרה בהרחבה.

בחקירתה הנגדית נתבקשה העדה להקריא בקול את שורות 14-15 בחקירתה במשטרה, ובדבריה הקריאה "היא אמרה לי הוא שכב לידי ערום, שאלתי מה קרה, היא אמרה שכבתי איתו או לידו" (עמ' 326 ש' 8), העדה ציינה בעדותה כי מדובר במילים המדויקות שאמרה הקטינה, וכשנשאלה על ידי בית המשפט האם הקטינה אמרה את המילה "או" השיבה כי אינה זוכרת. העדה ציינה גם כי אינה זוכרת אם המושג "שכבתי" כוונתו קיום יחסי מין או כוונתו שהשניים היו אחד ליד השני ערומים. העדה אישרה שהקטינה אמרה "שכבנו ערומים" והיא אינה יודעת אם זה לידו או איתו, (עמ' 326 ש' 14-25).

מתוך דבריה אלה של העדה עולה כי כאשר שוחחה עם הקטינה היא הבינה מדבריה שבאותו בוקר שכבו היא ואביה במיטה ערומים, והיא לא ידעה לומר אם הקטינה תיארה כי שכבה עם אביה או רק שכבה לידו בערום.

העדה ציינה כי כשהסתיימה החקירה שוחחה עם הקטינה שסיפרה לה על אימון ספורט, וכששאלה אותה מי מממן את אימוני הספורט אמרה לה הקטינה "זה אבא שלי מממן לי".

העדה ציינה כי המתלוננת לא בכתה, וכן סיפרה שהיה אצל המתלוננת "איזה שהוא ניתוק" תוך שהיא מעבירה את ידה מול פניה, ומציינת שמדובר בחוסר התאמה בין המלל לבין הרגש (עמ' 324 ש' 10).

עדות הגב' ד.ט - מנהלת בית הספר

ד.ט היא מנהלת בית הספר התיכון בו למדה המתלוננת, והיא העידה ביום 10.9.19.

העדה ציינה כי היא ידעה שיש לקטינה בעיה קשה של הפרעות אכילה והקאות, אך היא לא ידעה מה הסיבה (עמ' 400 ש' 3).

העדה ציינה כי מדובר בתלמידה מצטיינת שלא נעדרה, השתתפה בכל פעילויות בית הספר, והיתה ראשונה לכל דבר שצריך להתנדב בו בבית הספר.

העדה ציינה כי המתלוננת היא חברתה מילדות של בתה, ש.ט, שהוזכרה לעיל.

העדה העידה כי לאחר התלונה גרה אצלה המתלוננת במשך חודש, מאחר והעדיפה להתגורר במקום מנותק ממשפחתה. העדה סיפרה שבאותה תקופה ישנה המתלוננת בחדר אחד עם בתה, והיו לה הזיות והיא היתה מאוד מבוהלת. העדה ציינה כי המתלוננת היא שכנה של מ.ה.ע שצוינה לעיל.

בחקירתה הנגדית חזרה ד.ט על טענתה שהקטינה היתה צעירה מדהימה, מצטיינת ומתורבתת והיתה "משכמה ומעלה". העדה ציינה גם כי אינה יודעת אם הקטינה סבלה מאנורקסיה אך היא יודעת שהיה קשה לה לאכול.

הסנגור הציג בפני הגב' ד.ט את הטענה שעל פי חומר החקירה כל הפרשיה התפוצצה בעקבות שיחה בין המתלוננת לבין ש.ט, בתה של ד.ט, וש.ט היא דמות חשובה בסיפור, ושאל אותה מה עומד מאחורי סירובה לאשר לש.ט להעיד בבית המשפט. בתשובתה השיבה ד.ט כי ש.ט היא עדיין קטינה, ובדבריה הסבירה שחקירה בבית המשפט היא לא מעמד נעים.

לדברי ד.ט הנאשם לא אישר למתלוננת לצאת מהבית, ועל כן בטרם חשיפת הארוע המתלוננת לא הגיעה אליה כלל. לדבריה, כששמעה על הטענה שהנאשם פגע במתלוננת "פתאום נפתרו כל מיני שאלות, כל מיני תהיות שלא הבנו אותם קודם" (עמ' 414 ש' 28-29).

עדות מ' - בנו של הנאשם

החקירה - מ' הוא בנו של הנאשם, ובעת חקירתו בבית המשפט היה מ' כבן 16. בחקירתו במשטרה של מ' מיום 11/6/18 (ת/8), מ' סיפר כי בחופש הגדול טרם החקירה, ראה את אביו הנאשם ביחד עם המתלוננת בחדר של המתלוננת כאשר הנאשם מעל המתלוננת, בלא בגדים והמתלוננת מתחתיו. בדבריו בחקירה במשטרה פירט מ', בין היתר, כדלקמן: "זה היה בחופש הגדול של השנה. אני ישנתי בסלון כי נרדמתי שם. ואז קמתי לחדר שלי עברתי בחדר של א' (המתלוננת – א.ח) ראיתי את אבא וא' ביחד. אני ראיתי שאבא מעל א' בלי בגדים ואת א' מתחת לאבא בלי בגדים. ראיתי את זה ממש לשנייה והמשכתי לחדר שלי ונכנסתי לישון. אני לא יודע להגיד אם א' היתה בלי בגדים בכלל אך חלק תחתון לא היה לה. אני שמעתי את א' אומרת לאבא לעזוב אותי אם אני זוכר נכון". העד נשאל האם אמר למישהו משהו על כך? והשיב "לא. רמזתי לאמא באותה תקופה אך לא זכור לי איך עשיתי זאת". העד הוסיף וציין כי "אציין שבזמן שלמדתי בנ"א, היה שישי אחד שחזרתי מתפילה של הבוקר וכאשר נכנסתי ראיתי את א' עם פנים נפולות. לא שאלתי אותה מה קרה אבל חשדתי שקרה לה אותו דבר".

העד נשאל מה ראה בדיוק בחדר והשיב "הוא עליה הבנתי מה עושים שם... אנסת אותה לא יודע... אם הוא היה מעליה מה הוא יכול כבר לעשות?". העד נשאל האם הוא אוהב את אביו והשיב "כמו כולם". העד המשיך וציין באומרו "אני לא רוצה שהוא יהיה עצור אלא שיטפלו בו". מ' לא היה מוכן לבצע עימות מול אביו וציין "אני לא רוצה שזה יפגע בי ולא יהיה לי קשר עם הסבא והסבתא".

העימות - לאחר חקירתו הוכנס מ' לחדר חקירות בו נחקר אביו ונערך עימות קצר בין מ' לבין אביו (ת/9). מתוך תמליל החקירה עולה, כי בחקירה זו נשאל מ' ע"י החוקר מס' 1 "מה עשית בסלון?" והשיב "ישנתי". העד נשאל "מה ראית בדרך?" והשיב "את שניהם בחדר". בהמשך סיפר העד שוב "אתה ראית את אבא בחדר?" והשיב "כן" וכשנשאל "ביחד עם א'?" השיב שוב "כן". העד נשאל בהמשך "האם מה שראה הקשה עליו?" ובדבריו השיב "כן" (עמ' 6 שורות 11-12). העד נשאל בהמשך "האם הוא מאמין לאחותו א'?" ובדבריו השיב "מאמין לגמרי...".

עדות מ' בבית המשפט

בתחילת עדותו אישר מ' שהוא בן 16 וכי הוא עובד ומשחק כדורגל ומזה כ- 4 חודשים שהוא אינו לומד, ואם היה לומד הוא היה בכיתה י' (עמ' 335 לפרוטוקול, שורות 4-29). מ' ציין כי בשנה האחרונה היה בארבע ישיבות שבכל ישיבה שהה כשבועיים (עמ' 337 לפרוטוקול, שורה 17). מ' אישר שיחסיו עם אביו ועם המתלוננת טובים. יוטעם כי בחקירתו הנגדית של מ', הוא אישר כמעט באופן גורף את כל השאלות המנחות שנשאל בידי הסנגור וסגנון זה עשה לכשעצמו רושם בלתי משכנע.

התייחסות מ' לחקירה במשטרה ותיאור מניעיו - כאשר נשאל מ' אם מה שמסר במשטרה היה אמת הוא השיב בשלילה, וכשנתבקש לומר מה לא אמת בדברים שמסר במשטרה, השיב כי אינו יודע ומה שמסר במשטרה "זה רק בגלל אינטרסים אישיים" (עמ' 338 לפרוטוקול, שורה 20). מ' ציין כי "זרמתי כאילו עם המשפחה שאמרו שמה שקרה וכזה אז אמרתי ניקח על זה טרמפ... כי רציתי כל מיני דברים" (עמ' 339 לפרוטוקול, שורות 1-2). צוין בפני מ' כי בשום שלב הוא לא הלך למשטרה ובתשובתו ציין, בין היתר, "לא נתנו לי, עצרו אותי המשפחה שלי, אמרו לי שיהיה מסוכן...אמא שלי, סבא שלי, סבתא שלי" (עמ' 344 לפרוטוקול שורות 1-8), ובהמשך הוסיף "אני שכחתי מזה איך שאומרים". כאשר הוצג בפני מ' כי בעת הריאיון בפרקליטות אמר כי אינו זוכר מה אמר במשטרה אך הכל שקר, לא השיב. בהמשך כאשר נשאל ע"י בית המשפט האם אינו זוכר מה אמר במשטרה? השיב "אני לא זוכר אבל זה היה שקר, פחות או יותר כאילו" (עמ' 345 לפרוטוקול שורות 19-26). מ' חזר מספר פעמים על כך שאינו זוכר מה אמר במשטרה אך מדובר בשקר וכדבריו "וואלה אני לא זוכר... לא זוכר, יודע שזה שקר" (עמ' 346 לפרוטוקול שורות 3-7, ראה גם עמ' 355 שורה 22). בהמשך נשאל מ' שוב ע"י בית המשפט האם אינו זוכר מה אמר, חזר והדגיש "לא זוכר כי לא ראיתי את זה ולא שמעתי את זה, לא נתפס לי בראש כאילו". כשהחלה התובעת להקריא לו את עדותו במשטרה, ביקש מ' שלא לשמוע הדברים ואמר, בין היתר, "אני לא רוצה שתגיד את זה" (עמ' 357 לפרוטוקול שורה 22 עד עמ' 358 שורה 27).

עיון בכלל הדברים שצוינו לעיל מעלה, כי כבר בשלב הראשון של העדות עלתה בעיית חוסר מהימנות בולטת מתוך דבריו של מ'. כשנה לפני כן התייצב מ' במשטרה ומסר עדות אודות דברים שראה, אך במהלך עדותו בבית המשפט התעקש מ' שלא לזכור מה אמר שנה לפני כן על אף שאין ספק כי הוא יכל לזכור לפחות חלק מן הדברים. מדובר במצב של התרגשות קיצונית או של אי אמירת אמת.

זאת ועוד. כאשר נתבקש מ' לפרט מה לא היה אמת בדבריו במשטרה ציין, בין היתר, "מה שמסרתי זה רק בגלל אינטרסים אישיים" (עמ' 338 לפרוטוקול שורה 20). בהמשך הוסיף מ' וציין: "האינטרס האישי שרציתי גם כדורגל, רציתי להיות יותר פתוח" (עמ' 357 לפרוטוקול שורות 5-8) ובדבריו הסביר כי אביו לא הסכים לכך שישחק כדורגל ולכן "כשקרה המקרה, אמרתי אני אלך על זה".

מדובר בצעיר שהיה בגיל 15 בעת מסירת ההודעה במשטרה, וגם על פי הדברים שאמר לחוקרת בן שאנן, לא יכולה להיות מחלוקת על כך שהבין היטב שגרסתו במשטרה תחזק הראיות שיביאו לכליאתו של אביו בבית הכלא לתקופה ארוכה. האמירה שלפיה שיקר במשטרה מאחר ורצה להסיר את אביו מדרכו על מנת שיכול לשחק כדורגל, (או כדברי הסנגור בסיכומיו בעל-פה מיום 6.12.21, עמ' 1071 ש' 32, שלפיהם, הנער רצה לפרוק מעליו כל עול) הינה אמירה שלא ניתן יהיה לקבלה. מ' גם אישר שאמר שהוא אוהב את אביו, ועובדה זו רק תחזק חוסר הסבירות בטענה שהעליל על אביו עלילות שווא כדי להמשיך לשחק כדורגל. יודגש, כי כאשר הוצגה למ' העובדה שאמר לרפ"ק בן שאנן כי בגללו אביו ילך לכלא, השיב "זה אני לא אמרתי" (עמ' 376 לפרוטוקול שורה 10), עובדה שתחזק היסוד השקרי שבטענותיו. מ' גם שלל הטענה שאמר שלאחר המקרה אינו רוצה עוד להישאר דתי (עמ' 376 לפרוטוקול שורות 25-26), וגם עובדה זו שנסתרת בראיות מהימנות אחרות, תדגיש חוסר האמת בדבריו.

זאת ועוד, הסיפור שסיפר העד במשטרה היה סיפור מקוטע שנראה כסיפור אותנטי שמסופר מתוך הלב ולא מתוך מח קודח שבודה בדיות.

בנוסף, כאשר הוצגה למ' בבית המשפט העובדה שבמהלך חקירתו במשטרה אמר מפורשות "אני לא רוצה שהוא יהיה עצור אלא שיטפלו בו", הסביר הדברים בהסבר דחוק לפיו, אם הוא היה אומר שהוא רוצה שאביו יהיה עצור, לא היו מקשיבים לו.

כאשר הוצגו למ' דבריו לרפ"ק בן שאנן (ת/15) שלפיהם בעקבות המקרה שראה עם אביו ואחותו, היה לו קושי משמעותי בשנה האחרונה, ובפועל הוא לא הצליח להשתלב בשום ישיבה והחליף ארבע ישיבות, השיב כי אינו זוכר כי אמר הדברים והוסיף "זה לא קשור לזה, גם היה לי קשה בלימודים גם כיתה א', ב', ג', ד', ה'" (עמ' 377 לפרוטוקול שורה 21).

כפי שיצוין בהמשך, דבריה של רפ"ק בן שאנן באשר לאמירותיו של מ', נשמעו מהימנים. בנסיבות האמורות, הכחשתו של מ' בטענתו כי אינו זוכר שאמר שבעקבות היחשפותו למעשיו של אביו התקשה בלימודיו, יחזקו התחושה כי אינו אומר אמת. הסברו שלפיו גם בכיתות קודמות התקשה בלימודיו, אינו מספק וזאת מאחר ובשנים קודמות הצליח להישאר במסגרת ישיבתית, אך לעומת זאת, זמן קצר לאחר שנחשף על פי טענתו במשטרה למעשיו של אביו ואחותו, החלה התדרדרות קשה בלימודיו שהביאה לכך שלא הצליח להשתלב באף מסגרת לימודית בה הושם.

גם הסברו של מ' שלפיו החוקרת בן שאנן שאלה אותו שאלות והוא רק הנהן נשמע כהסבר לא מדויק, וזאת לאור טענתו כי כלל לא אמר לגב' בן שאנן שהוא דואג למתלוננת, ולא שיתף איש בענין כי רצה לשכוח מכך (עמ' 278 ש' 12-25), ולאור ההתרשמות כי דבריה של הגב' בן שאנן בענין לא נבדו מליבה.

יצוין כי במהלך החקירה אישר העד שהמתלוננת לא ידעה מה הוא מתכוון לספר בחקירה, (עמ' 381 ש' 22).

יודגש כי במהלך העדות נראה העד רועד, וכשבית המשפט התיחס לעובדה שהוא יושב ורועד, השיב "אני לא רועד" (עמ' 385 ש' 13-15) ובהמשך ביקש ב"כ הנאשם לצאת להפסקה. יצוין כי מצבו הכללי של העד שלפחות בחלק מן העדות מסר גרסתו תוך רעד, חיזק באופן ממשי התחושה שמדובר בעד שמוסר דברים שאינו שלם עימם עד תום. העובדה שהעד הכחיש כי הוא רועד, על אף שהדבר ניכר לעין רק הגבירה התחושה האמורה.

כאשר נשאל מ' האם הוא מאמין לאחותו סיפר שכל עוד לא ראה דברים הוא לא מאמין, אך כאשר נשאל האם אחותו ילדה שקרנית השיב "בכללי לא". כמו כן אישר כי נראה לו כי אחותו אוהבת את אביו, והוא אינו יודע אם יש לה סיבה להעליל על אביה עלילות (עמ' 386 ש' 19 עד 23).

בהמשך ציין העד כי לא הגיע למשטרה לתקן הודעתו כי אמו, סבו וסבתו עצרו אותו, ואמרו לו שיהיה לו בלגן אם ילך וכדבריו "אמרו לי יעצרו אותך, יעשו לך בלגן אם תלך אם תעשה את זה" (עמ' 387 ש' 14-20). יודגש כי ג', אמם של העד והמתלוננת זומנה למשטרה להשלמת עדות, לאחר דברי העד האמורים, ובחקירתה בבית המשפט אישרה בכנות כי בנה מ' אכן אמר לה שהוא מתכוון ללכת למשטרה כדי לבטל עדותו וכן אישרה כי : "אני עצרתי אותו ואמרתי לו לא לעשות את זה כי אני לא יודעת מה ההשלכות לדברים שאתה הולך לעשות" (עמ' 3414 ש' 15-16). יחד עם זאת, עיון ביתר דבריה של העדה במהלך חקירתה מעלים כי בהמשך לדברים האמורים ציינה העדה כי "הוא אמר אני לא רוצה ללכת להתמודד עם אבא שלי בבית משפט זהו" (עמ' 415 ש' 7) ובהמשך מציינת העדה כי אחרי שאמרה למ' "אתה לא הולך למשטרה להגיד את הדברים האלה" אמר לה מ' "אני לא רוצה להתמודד עם אבא שלי". (עמ' 415 ש' 12, וראה גם עמ' 417 ש'13). בהמשך ציינה כי מ' הסביר לה בנוסף כי סיפר דברים בגלל אינטרס שיאפשר לו לחזור בשאלה (עמ' 515 ש' 17), וסיפרה כי היא אמרה למ' שאם ילך למשטרה יהיו לו בעיות במשטרה (עמ' 519 ש' 26).

מתוך כלל דבריה של האם שנשמעו כנים, עולה כי בשלב מסויים לאחר שמסר גרסתו במשטרה, אמר לה מ' כי בכוונתו להגיע שוב למשטרה על מנת לספר ששיקר בחקירתו הראשונה, בשל כך שאינו מעונין להתמודד עם אביו בחקירה בבית המשפט. מ' הוסיף וסיפר כי אמר הדברים במשטרה מתוך האינטרס שיאפשר לו לחזור בשאלה. בנסיבות העניין כאשר שני הסבריו של מ' סתרו זה את זה לא ניתן ליתן להסברים משקל ממשי. יחד עם זאת יוער כי שכשמ' ביקש לחזור ולספר דברים במשטרה ואימו מנעה זאת ממנו, הוא אמר לה דברים שהתכוון ממילא לומר במשטרה, קרי "סיפרתי דברים בגלל שהיה לי אינטרס". העובדה שבנוסף לדברים האמורים אמר מ' לאימו בצורה ברורה גם שהוא רוצה לחזור בו מגרסתו מכיוון שאינו רוצה להתמוד עם אביו בבית המשפט, תקנה משמעות לאמירה זו מכיוון שלא היה מחוייב לומר את אותה אמירה ועל אף זאת אמר אותה.

זאת ועוד, בחקירה חוזרת ציין מ' כי לא ראה במהלך השנים דברים חריגים בין אביו לאחותו, המתלוננת. יחד עם זאת, ציין העד כי חדרי הבית חשוכים בלילה, וגם כאשר הולכים בין חדרי השינה ואור דולק בסלון לא רואים את מה שמתרחש בחדרי השינה. (עמ' 389 ש' 28, עמ' 390 ש' 1). עובדה זו תחזק את גרסת המאשימה שלא ניתן היה לראות את מעשי האב במתלוננת שנעשו בחדר חשוך.

העד נשאל ע"י הסנגור האם אחותו אמרה לו, שרצתה להיות יותר "פתוחה" וציין כי כולם רצו להיות טיפה יותר פתוחים, מאחר והבית היה יותר סגור מבחינה דתית. כאשר נשאל האם המתלוננת העלילה על אביה השיב "אין לי מושג, אני לא יודע". (עמ' 390). העד אישר כי בעקבות כך שאביו אינו בבית הוא יכול להרשות לעצמו לשחק כדורגל בשבת, וזה דבר שהוא מאוד רצה.

דבריו אלה של העד היו אמורים לחזק טענתו כי העליל על אביו בחקירתו במשטרה. יחד עם זאת מדובר באמירה של נער צעיר שככל הנראה רצונותיו לא התאימו לרצונותיו של אביו, אך מכאן ועד רקימת עלילה כנגד האב שתכניס את האב לבית הכלא לשנים הדרך ארוכה.

סיכומי הגנה - בטיעוניו הפנה ב"כ הנאשם לדבריו של מ' שציין כי "זרם" עם בני המשפחה שסיפרו על מה שקרה, והחליט לתפוס טרמפ על הענין כי רצה "כל מיני דברים" (עמ' 389).

ב"כ הנאשם הפנה לדבריו של העד כי מיוזמתו ניסה לפנות למשטרה, על מנת לחזור בו מגרסתו, לאחר מסירת הודעתו הראשונית, אך משפחתו מנעה ממנה (עמ' 343).

לדברי הסנגור, העד הסביר כי שיקר במשטרה מאחר ואביו מנע ממנו ללכת לכדורגל, משחק שהוא אוהב מאוד, ורצה להצליח בו, ועל כן הוא "זרם" עם משפחתו.

דבריו אלה של ב"כ הנאשם, בכל הנוגע לדברי מ' , אינם עומדים בקנה אחד עם דברי מ' עצמו, שטען ברורות כי הוא אהב את אביו מאוד והוא עדיין אוהב אותו עד עכשיו, דברים שלא הוכחשו בידי ההגנה. מדובר כאמור בצעיר כבן 15, שאין מחלוקת על כך שאהב מאוד את אביו לאורך כך העת, ומכאן שספק רב אם יש הגיון בכך שילד בן 15 ישתתף בעלילה שתביא לכליאת אביו, שהוא אוהב מאוד, רק בשל הרצון להתקדם במשחק הכדורגל.

במצב שכזה גם אם אירע ארוע בלתי מתקבל על הדעת שבו מסר העד במשטרה גרסה מסוימת כדי לקדם האינטרס שלו ולשחק כדורגל, הרי שמאחר ומדובר בעד שמעיד על עצמו שהוא מאוד אוהב את אביו אך סביר ומתבקש היה שיום לאחר אותה עדות היה מגיע לתחנת המשטרה ומתקן עדותו. מדובר בעד שחזה במו עיניו במעצר אביו מאחורי סורג ובריח למשך שבועות וחודשים, בין היתר, בגין העדות שמסר, וספק רב אם יש אפשרות ממשית לכך שאותו עד שאהב את אביו, נמנע מללכת בחודשיים שלאחר מכן פיזית לתחנת המשטרה ולספר את האמת רק בשל כך שאימו עצרה אותו פעם אחת מללכת ולספר על שארע.

זאת ועוד, לטענת הסנגור כל נסיונות ב"כ המאשימה להביא את מ' לאשר, שהגרסה שמסר למשטרה היתה גרסת שקר נכשלו, ובפועל מדובר בצעיר שעמד על טענתו שביקש לחזור למשטרה על מנת להודיע שסיפר שקרים.

כפי שצוין לעיל, בפועל לא הגיע מ' למשטרה להעיד כי עדותו הראשונה היתה שקרית ובנוסף לכך, באופן מילולי אכן העד היה עקבי בגרסתו בבית המשפט כי שיקר במשטרה, אך ניכר היה כי עמידתו על דבריו היתה קשה לו מאוד, דבר שבא לידי ביטוי בעדותו שניתנה לעתים תוך רעד.

מתוך כלל הדברים יש לקבוע כי אמרתו של העד שאותה מסר במשטרה תהיה עדיפה על עדות העד בבית המשפט (בהתאם לסעיף 10(א)(ג) לפקודת הראיות) וזאת לאור העובדה, שלא ניתן היה לקבל את הגרסה בבית המשפט בהיותה בלתי סבירה נוכח יתר הראיות שהובאו, (לרבות עדות אימו, ועדות רפ"ק בן שאנן שיוצגו בהמשך) ולאור התנהגות העד במהלך מסירת גרסתו בבית המשפט.

עדות רפ"ק חגית בן שאנן

רפ"ק חגית בן שאנן היא קצינת חקירות שביצעה מספר פעולות בתיק.

בחקירתה מיום 27.10.19 ציינה כי בתפקידה היא מלווה את כלל תיקי החקירה, ובתיק זה מאחר ומדובר בקטינה השתתפה בחלק מהחקירות והעימותים. רפ"ק בן שאנן אישרה שהיא ערכה את מזכר ת/12 מיום 5.6.18, ובדבריה אישרה כי יצרה קשר עם המתלוננת ובמקביל שוחחה עם מנהלת הרווחה. לדבריה, ברגע שהבינה שהארוע האחרון היה באותו בוקר, היתה דחיפות להגיע לדירה. לדבריה היא יצאה עם הבלש לכיוון הבית, ערכה חיפוש בדירה ואספה את כל הבגדים מתוך סל הכביסה שהיו של המתלוננת, בהתאם למה שסיפרה אם המתלוננת. כן ציינה, כי איתרה יומן אישי של המתלוננת.

רפ"ק בן שאנן תיארה כי הורתה על בדיקה גופנית ולקיחת ודנ"א מהמתלוננת, ומחשד לסירוב ומניעת הבדיקה לא ביקשה הסכמת ההורים (עמ' 502).

רפ"ק בן שאנן ציינה כי אמה של הקטינה מסרה לה, שלטעמה בנה מ' ראה דברים והיא לא רצתה להרחיב על כך דברים בטלפון (עמ' 503 ש' 28), והיא ביקשה את האם להביא את הבן מ' לעדות בתחנה (עמ' ש' 24), לדבריה מ' שהיה בן 15 מסר לה שהוא היה עד למקרה אחד. בהמשך תיארה העדה כדלקמן: "היה לו מאוד מאוד קשה לחשוף את זה, הוא היה ממש בקושי. הוא סיפר שבחופשת הקיץ לפני כשנה נרדם בצהריים בסלון, והוא שמע רעש מהחדר של א' (המתלוננת - א.ח) , וכאשר הוא הלך לחדר, הוא חלף דרך חדרה ושם הבחין באביו ששוכב מעל א' על המיטה, ואז הוא בעצם הבין שהם מקיימים יחסי אישות. היה לו קושי מאוד גדול לשתף את מה שהוא ראה בגלל שהוא הבין מה המשמעות, שבעקבות מה שהוא מספר לנו הוא הולך לכלא. הוא דיבר על זה כל הזמן שהם משפחה חרדית, וכל החיים שלו והוא מעולם לא התחצף בפני אחיו, כיבוד אב ואב זה אחד מהדברים הבסיסיים, זה מתוך עשרת הדברות." (עמ' 583-584).

לשאלת בית המשפט האם מ' אמר שהוא הפסיק להיות חרדי בעקבות מה שראה, ענתה רפ"ק בן שאנן "הוא הבין שהוא כבר לא יכול להיות חרדי ... ולמעשה גם האמא מחזקת את זה וגם הוא סיפר שמאותה תקופה הוא לא הצליח להשתלב בשום מסגרת".

במהלך חקירתה הסתבר שהגב' בן שאנן מעיינת במהלך עדותה במזכר, ולאחר החלפת מספר דברים באולם בית המשפט בין הסנגור לתובעת בענין, המשיכה העדה בדבריה וציינה כי היא תקריא מהמזכר כדי להיות מדויקת (עמ' 588).

רפ"ק בן שאנן תיארה, כי מ' ביקש להתייעץ עם אחיו הגדול האם לעשות עימות, (עמ' 584 ש' 26), ובהמשך הגיע אחיו י' לשוחח עמו. האח הבין שמ' חושש להיכנס לעימות והסכים להיכנס איתו לחדר, ולדברי העדה, "מ' ברגע שנכנסנו לחדר העימות לא היה מסוגל לדבר, הוא נשען על הקיר, הוא היה במצב רגשי מאוד קשה. היה לו קושי מאוד משמעותי לספר את מה שהוא ראה ובעיקר ענה לשאלות החוקרים" (עמ' 590 ש' 5-8), העדה המשיכה ותיארה כי "מ' ביקש לסיים את העימות, הם יצאו מהחדר ובשלב זה באמת היה מחזה ככה קורע לב. מ' יצא, הוריד את הכיפה ובכה לתוך הכיפה בכי מר, ממש כולו נזל ולא הצליח להירגע. לקח לו ממש דקות ארוכות עד שהוא נרגע" (עמ' 592 ש' 9-12).

הסנגור התנגד להגשת המזכר. המזכר שערכה רפ"ק בן שאנן הוגש וסומן ת/15 בכפוף לטיעונים בעניין בסיכומים.

חקירה נגדית

בדבריה ציינה העדה כי אם המתלוננת נתנה לשוטרים להיכנס לביתה והסכימה לחיפוש, והוצג מסמך (מסמך ז') שממנו עולה לשיטתה שהיא הביעה הסכמה לחיפוש (עמ' 601).

הגב' בן שאנן ציינה כי האם שיתפה פעולה באופן מלא. אם המתלוננת העידה בבית המשפט, ומתוך דבריה עולה שהיא הסכימה לחיפוש.

הסניגור הציג בפני הגב' בן שאנן שהורי הקטינה לא חתמו על הסכמה לבדיקתה, ובדבריה השיבה "יש פקידת סעד שנותנת את ההסכמה" (עמ' 602) ... אני זוכרת שהיתה מעורבת פקידת סעד" (עמ' 609). העדה המשיכה וציינה כי היא זוכרת שהאמא שיתפה פעולה עם המשטרה (עמ' 610).

העדה ציינה כי מאחר והמתלוננת סיפרה שנפגעה באותו בוקר נתפסו הבגדים של אותו יום מהבית, וכשהגיעה לתחנת המשטרה ושאלה את הקטינה, הסתבר שהבגדים שנתפסו הם מימים קודמים ולא מיום הארוע. (עמ' 603). העדה ציינה שכל מה שנתפס בחיפוש צולם (עמ' 611).

בסיכומיו טען ב"כ הנאשם כי המזכר שערכה רפ"ק בן שאנן אינו קביל, והוא למעשה מהווה חקירה לכל דבר וענין. לשיטתו היחידה החוקרת יכלה לזמן את כל האנשים שצוינו במזכר ולחקור אותם, ואין לייחס למזכר כל משקל ראייתי למעט עצם המפגש עם העדה.

לדבריו אין מדובר במזכר שמתעד פליטת פה של עד, אלא מזכר שתיאר שיחה ארוכה עם עד ואין לתת לו משקל.

בכל הנוגע לחיפוש בבית המתלוננת, ציין הסנגור כי האם לא חתמה על הסכמה לחיפוש, והלבוש שנשלח לבדיקת דנ"א נשלח בלי הסכמתה.

מאחר ולא נמצא כל ממצא משמעותי על הבגדים אין לטענה זו כל משמעות.

כאמור, באשר לבדיקת הקטינה, טען הסנגור כי לא ניתנה הסכמת ההורים, אך לענין זה יוער כי אין מחלוקת שאם הקטינה הסכימה בדיעבד לבדיקת הקטינה ובשלב זה נראה שדי בכך .

יצוין כי על פי דברי רפ"ק בן שאנן, בהליך היתה מעורבת פקידת סעד, והאם שיתפה פעולה לאורך כל הדרך. בנסיבות הענין נראה כי די באמירות אלה כדי לשלול כל אפשרות למנוע מממצאי הדנ"א לשמש כראיה בתיק.

בכל הנוגע לדברים שפירטה הגב' בן שאנן תוך הישענות על מזכר ת/15 שערכה בזמן אמת, יש לקבוע כי הגב' בן שאנן, שהעידה בבית המשפט ששמעה את מ' והעלתה דברים על הכתב נשמעה מהימנה, הדברים הועלו על הכתב בסמוך, ועל כן ניתן לראות בדברים שרפ"ק בן שאנן ראתה בעיניה והתרשמה מהתנהגותו של מ' כעדות לכל דבר וענין.

זאת ועוד מאחר והן הגב' בן שאנן והן מ' היו עדים במשפט, והדברים נרשמו על ידי רפ"ק בן שאנן בזמן אמת, ורפ"ק בן שאנן נשמעה מהימנה, אמרת החוץ תהיה קבילה כראיה לאמיתות תוכנה בהליך הפלילי, וזאת הואיל ומדובר באמרה בכתב (סעיף 10א(א) לפקודת הראיות). יצוין לענין זה, כי אמרה אינה חייבת להימסר בחקירה על פי דין, או להירשם על ידי העד והיא יכולה להירשם מפיו אף אם אינו מודע לכך (ראה ע.פ 23/85, מדינת ישראל נ' טובול, (מיום 11.12.88)).

מזכר חגית בן שאנן

כאמור, בנוסף לאמרת מ' במשטרה ולעימות המוקלט בין מ' לאביו, הוגש מזכר שערכה החוקרת חגית בן שאנן מיום 12/6/18 (ת/15), באשר למצבו הרגשי של מ' באותו יום ולדברים שאמר. במזכרה מציינת רפ"ק בן שאנן כי יום לפני כן ביום 11/6/18, שוחחה עם אם המתלוננת וביקשה להביא את מ' לעדות. בהמשך ציינה כי "בשיחה עם מ' בן 15, מסר כי היה עד למקרה אחד בחופשת הקייץ לפני כשנה שבו נרדם בסלון ושמע רעש מחדרה של א' וכאשר הלך לחדר וחלף דרך חדרה, הבחין באביו שוכב מעל א' על המיטה והבין שהם מקיימים יחסי אישות, היה לו קושי מאוד גדול לשתף את שראה ואמר שמאוד קשה לו שבגללו אביו הולך לכלא". רפ"ק בן שאנן הוסיפה וציינה כי "סיפר לי כי בעקבות המקרה אינו עוד רוצה להישאר דתי". עוד ציינה "בעקבות המקרה היה לו קושי משמעותי בשנה האחרונה, לא הצליח להשתלב במסגרת ישיבה והחליף 4 ישיבות". העדה ציינה כי "מ' ביקש לשוחח עם אחיו י' ולבקש ממנו להגיע לתחנה להיות לצדו ולהתייעץ עמו". בהמשך ציינה הקצינה במזכר כי במהלך העימות, "מ' חשש מאוד לדבר, לא היה מסוגל להביט באביו ונשען על הקיר צמוד לדלת היציאה. היה לו קושי משמעותי לספר לאביו את שראה ולרוב ענה בכן/לא לשאלות החתום מטה והחוקר". עוד ציינה כי "מ' ביקש לסיים את העימות ולצאת מהחדר, אביו חיבק אותו ואת אחיו י'. עם יציאתו מהחדר ישב מ' ובכה בכי מר".

כפי שצוין בנפרד, רפ"ק בן שאנן העידה בבית המשפט אודות השיחה עם מ', ואודות נסיבות עריכת המזכר. עדותה של רפ"ק בן שאנן נשמעה כאמור מהימנה ונראה כי הדברים שציינה תיארו מצב אמת.

כלל הדברים שצוינו לעיל במזכר של רפ"ק בן שאנן ובעדותה בבית המשפט, מתארים את מצבו הרגשי של מ' בעת שמסר את גרסתו כנגד אביו. מתוך תיאור הדברים, נראה כי אין מדובר באדם שבודה דברים מליבו מתוך אינטרס בלתי הגיוני אלא מדובר בהתנהגות צעיר, שמתאר את שראה תוך הבנה מלאה לתוצאות שייגרמו באופן ישיר מעדותו. מ' מודע היטב לכך שאביו עתיד להיכנס לכלא בעקבות דבריו, הוא כואב את הדברים אך אינו יכול שלא לומר את שראה. יודגש, כי לחלק מן הדברים שצוינו במסמך היה גם ביסוס בראיות אחרות כגון עדותה של אם המתלוננת, ודיסק העימות בין הנאשם למ'.

יוטעם, כי בקשתו של מ' להיות מלווה בידי אחיו במהלך העימות רק תחזק התחושה כי באותה עת הציג עמדה אותנטית. אדם שמגיע למשטרה על מנת להציג גרסה שקרית לא יבקש בדרך כלל להיות מלווה בידי אדם קרוב.

עדות הגב' ג' אשת הנאשם ואם המתלוננת

עדות ג'. באשר למתלוננת ולנאשם - בעדותה העידה ג', אמה של המתלוננת, אודות אורחות הבית בו גדלה המתלוננת. (ג' תיקרא בהכרעת הדין, בין היתר, גם "אשת הנאשם", על אף האפשרות, שהועלתה ולא נתבררה, שבמהלך ניהול המשפט התגרשו השניים) ג' אישרה בפועל באופן כמעט מלא את כל שתיארה המתלוננת ביחס לבית בו גדלה, בין היתר בכל הנוגע לקרע בינה לבין הנאשם, לעבודתה הקשה ולהיעדרותה מן הבית ולכך שהנאשם העדיף את המתלוננת על אחיה ועליה. עדות ג' אישרה את כל דברי המתלוננת באשר לשעות יציאתה של ג' מן הבית לעבודה.

ג'. ציינה כי לא ידעה בזמן אמת על פגיעות הנאשם במתלוננת ודברים אלה אושרו בידי הקטינה.

ג'. ציינה כי לאחר חתונתה בגיל 20 היא עבדה בבית - החולים סורוקה ונסעה יום יום לעבודה בשעה 06:30 והייתה חוזרת הביתה בסביבות 18:00/17:00, לדבריה היא היחידה שפרנסה כאשר בעלה למד בכולל משעה 09:00-13:00, 15:00-18:00. ג'. ציינה כי הנאשם בדרך כלל לא עבד, ועבודתו המשמעותית ביותר הייתה כאשר המתלוננת הייתה בת 16 למשך שנה וחצי בחנות טרקלין חשמל. (פרוטוקול מים 19.09.19 עמוד 401 לפרוטוקול). ג'. ציינה כי היא עבדה בביה"ח סורוקה במשך 12 שנים (שם עמוד 405 שורה 6), ולאחר מכן, לאחר הפסקה, עבדה שנה עד שנתיים במאפייה שם התחילה לעבוד בכל יום בשעה 05:00 (עמוד 405 שורות 10-21). לאחר מכן, עבדה בסופר - מרקט "היפר כהן" כחמש שנים עד לחשיפת טענות הילדה (עמוד 405 שורה 26). בעבודתה האחרונה, עבדה במשמרות מהשעה 06:30-15:30, (למעט בימי שישי שבהם יצאה בשעה 05:40 מהבית) ומהשעה 15:00-24:00 (שם עמוד 403 שורה 10-12, עמוד 496 שורה 12).

ג'. נשאלה האם על פי רוב כשהיא יוצאת מהבית לעבודה רוב הילדים היו ערים, ובדבריה השיבה "לא, לא". ג'. הדגישה כי היא היתה מעירה את המתלוננת לבדה, ושוב הדגישה שבשעה 06:15 הילדים שאינם המתלוננת עדיין לא ערים (עמוד 495 שורה 28, עמוד 496 שורה 16).

ג'. ציינה כי הנאשם היה אמור ללמוד בכולל בכל יום שעות ארוכות, ולדבריה, אולי במשך פעמיים בשבוע היא עצמה הייתה נוכחת בשעות הבוקר בבית (עמוד 476 שורות 25-27), לאחר שבשאר הימים, לרבות ביום שישי, יצאה מן הבית בשעה 06:30 (עמוד 477 שורה 22, 478 שורה 3).

ג'. ציינה כי לאורך כל שנות נישואיה, טען הנאשם כי היא בוגדת בו (עמוד 408 שורה 8). לדבריה, כאשר אמרה לנאשם לאחר חשיפת הפרשה כי בגד בה עם ביתה, אמר לה הנאשם "את בגדת בי" ומכך היא הבינה שזה סימן "שגם יכול להיות שגם אני בוגד זה מה שהבנתי מהטלפון שלו" (שם עמוד 408 שורה 28).

בתיאוריה סיפרה ג' כי מכיתה ד' המתלוננת הייתה למעשה "כמו אמא קטנה... , היא הייתה לוקחת את האחים שלה לגן, היא הייתה מחממת את האוכל כשאני הייתי עובדת ערבים, אז אני הייתי מכינה את האוכל בבוקר והיא הייתה מחממת ודואגת לשיעורי הבית" (שם עמוד 406 שורות 14-16).

לדבריה, המתלוננת הייתה יוצאת לבית - הספר בשעה 07:40 והייתה חוזרת בשעה 15:30.
בחקירתה הנגדית, ציינה העדה כי בין השעות 07:30-08:00 הייתה המתלוננת יוצאת בהסעה לבית ספרה (עמוד 480 שורות 14-29). לדבריה, בעת שהייתה בבית הספר היסודי, הייתה המתלוננת שבה הביתה בשעה 15:00, ובתקופת החטיבה הייתה שבה הביתה בשעה 15:30. בבית הספר התיכון, היא הייתה שבה הביתה בשעה 15:00/16:00 (עמוד 482 שורה 15, עמוד 483 שורה 1).

כלל העובדות שצוינו לעיל, מתוך דבריה של ג'. מאשרים כאמור את דברי המתלוננת שלפיהם, היו פרקי זמן ארוכים בכל יום שהנאשם שהה עם המתלוננת בבית, כאשר היא עצמה הייתה בעבודה ואחיה של המתלוננת ישנים. כן עולה מן הדברים כי למתלוננת היה תפקיד חיוני ביותר בבית ובפועל היא ביצעה פעולות רבות של "אמא קטנה".

במהלך חקירתה, ציינה ג'. כי המתלוננת אהבה את אבא שלה , לדבריה "א' אוהבת את אבא שלה, כל מה שהוא היה אומר לה היא הייתה עושה... להכין לו ארוחה או ללכת לקנות לו דברים? היא הכל הייתה עושה בשבילו" (עמוד 409 שורות 23-25). הגב' ג' ציינה במקביל, כי המתלוננת קיבלה רבות מן הנאשם, כדבריה "א. קיבלה הרבה ממנו דברים א. קיבלה כרטיסים לשיעורי ספורט, קיבלה הליכון, והיא קיבלה אופניים והיא הייתה הולכת לטיולים והוא היה קונה לה הרבה דברים... כל מה שהיא ביקשה היא קיבלה... היא ביקשה ממנו מחשב והוא קנה לה". ג'. ציינה כי היא עצמה התפלאה שלמתלוננת יש את הכסף לכל הפעילויות האמורות (עמוד 463 שורות 19-20).
ג'. ציינה כי ילדיה האחרים קיבלו פחות מן המתלוננת. (עמוד 409 שורה 23, עמוד 410 שורה 2).

ג' ציינה כי בתחילה לה עצמה הייתה מערכת יחסים טובה עם המתלוננת, אך לא דובר בקשר קרוב והמתלוננת לא הייתה מספרת לה כל דבר (שם עמוד 463 שורה 10) וגם לא התייעצה איתה בדברים אינטימיים.
ג'. ציינה בהגינות מסוימת כי לא חשדה שהמתלוננת מסתירה דברים למעט עניין האנורקסיה.
באשר לקשר בינה לבין הנאשם, ציינה ג'. כי לא היו תקופות בהן היא עצמה לא קיימה יחסי מין עם הנאשם (עמוד 451 שורות 16-18).

לאחר הגשת התלונה לא אישרה ג'. לחקור את ילדיה הקטנים משום שסברה שלא נפגעו ועל מנת שלא לערב אותם בחקירה שהיתה יכולה לפגוע בהם. (ת/24ה).

ג'. אישרה כי לעיתים התעוררה וראתה שהנאשם אינו במיטה אך אמרה לעצמה שהוא בטח הלך לשירותים או התעסק עם יתושים (עמוד 462 שורות 8-11). ג'. ציינה מפורשות כי אדם ששוכב בצד שלה במיטתה, לא יכל לראות מה קורה בחדרי הילדים, וכדבריה "אבל המיטה שלי הייתה דבוקה לקיר.. אין לי זווית לחדר של הבת שלי, אפילו לא לחדר הבנים" (עמוד 662 שורות 16-17).

באשר ליחסיה האינטימיים, אישרה ג'. כי הנאשם מעולם לא פלט זרעו מחוץ לגופה ולאחר מכן ניקה עם גופייה (עמוד 472 שורות 1-3).
ג'. לא נשאלה ע"י הסנגור אם כטענת הנאשם בחקירתו, היו אירועים בהם לא המתינה לאחר יחסי האישות וקמה, כך שיתכן שטיפות זרע מגופו של הנאשם זלגו למצעים. בכל הנוגע לכביסה, ציינה ג'. כי היא היחידה שמכבסת בבית (עמוד 425 שורות 19-20).
ג'. ציינה כי כל בני הבית זרקו את הכביסה לסל כביסה אחד. והיא ציינה כי היא לא הבחינה בכל סימני זרע על בגדיה התחתונים של המתלוננת (עמוד 469 שורות 13-14).

טענה נוספת שטען הסנגור בסיכומיו, נוגעת לכך שעל פי דברי ג'. היא הייתה היחידה שכיבסה את הכביסה במשפחת הנאשם, והנאשם בעצמו לא נהג לעשות כביסה. הסנגור הפנה לדבריה של ג'. שלפיהם היא מעולם לא הבחינה בשרידי זרע על בגדי המתלוננת או על בגדי הילדים (עמוד 469 שורות 13-14). אכן על פי דברי המתלוננת, היו מקרים שלאחר שאביה סיים את מעשיו המיניים, ופלט את זרעו על גופה הוא היה מנגב את הזרע שעל גופה בגופייה שלו ולא במגבת (עמוד 80 שורות 20-28).

הסנגור לא הביא כל ראייה ממנה ניתן ללמוד שאדם המחזיק בידו גופייה שעליה סימני זרע יזהה בכל מקרה את הסימנים על הגופייה כסימני זרע, ובנסיבות העניין, דווקא כאשר מדובר בסימנים על גופייתו של הנאשם עצמו, נראה כי ג'. לא יכלה בהכרח לחשוד שסימנים המצויים על גופית בעלה הינם סימני זרע שנמרחו על גופייתו לאחר שקיים יחסי מין עם ביתה. לאור זאת, לא ניתן יהיה לתן לטענה זו כל משקל.

בכל הנוגע ליחסיה עם הנאשם לאחר התלונה, ציינה ג'. שלאחר התלונה היא פתחה תיק ברבנות על מנת להתגרש מהנאשם אך הנאשם לא מוכן לתת לה גט. ג'. הודתה בכנות כי היא כועסת על הנאשם בשל כך, אך ציינה כי לא זו הסיבה בשלה היא מוסרת עדותה כפי שהיא מוסרת אלא "בשביל להוכיח את האמת ולא בגלל הכעס שלי" (עמוד 427 שורה 6).

ג'. הטעימה לאורך כך עדותה כי מאמינה לביתה בכל הנוגע לתלונתה ואינה מאמינה לבעלה וכדבריה "אני מאמינה בלב שלם לבת שלי שזה קרה, ואם הבת שלי היום בת 18 ואמרה אימא, זה קרה כל יום כשאת לא היית בבית, יש לי אמונה שלמה בבת שלי, יותר מהבעל." (עמוד 522 שורות 1-3).

בכל הנוגע לבוקר האחרון בטרם התלונה, בוקר בו טענה המתלוננת כי הנאשם קיים עימה יחסי מין, ציינה ג'. כי יצאה את הבית בשעה 06:20 (עמוד 494 שורה 27) ונסעה 5 דקות באוטובוס של השעה 06:20 לעבודה, היא הגיעה לעבודה שעה 06:30, והחתימה כרטיס בשעה 06:45 (עמוד 495).
באשר לאירועים ביום הגשת התלונה ציינה ג'. כי באותו יום הופיעו שוטרים בביתה, ותפסו פרטי לבוש תחתונים של הנאשם והמתלוננת (עמוד 450 שורות 11-13). ג' נתבקשה ע"י הסנגור לאשר שכאשר שמעה על הדברים לא האמינה, ובתשובתה ענתה דברים הפוכים "אני לא אמרתי שדבר כזה לא יכול להיות, אני האמנתי לכל מה שהבת שלי אמרה" (עמוד 443 שורה 3).
המתלוננת אישרה שבטרם שמעה על התלונה לא היה לה כל חשד, אך כשנשאלה על ידי בית המשפט האם היה שלב בו לא האמינה לביתה השיבה באופן נחרץ "לא היה מקרה כזה בחיים שלי שלא האמנתי לבת שלי, מהרגע שנכנסתי ל, מהרגע שאמרו לי שבעלי בחקירה והסבירו לי על מה החקירה? אני ישר האמנתי לילדה א." (עמוד 445 שורות 10-11).

ג' הופנתה לטענה שבטרם התלונה לא הרגישה כלום בבית ומדבריה השיבה "זה שלא הרגשתי זה כי כל החיים שלי אני עבדתי, ובשעות שאני עבדתי בן אדם יכול לעשות הרבה דברים כשהייתי בעבודה" (עמוד 445 שורות 19-20).

באשר לנאשם ציינה ג'. כי תפסה את הנאשם במהלך השנים בהרבה שקרים, וכדבריה "ובהרבה דברים תפסתי אותי (כך במקור א.ח.) אז איך אני יכולה להאמין לגבר כזה , כל החיים היה לי ספקות להאמין לו, אני בלב שלם מאמינה לבת שלי ולא לו..." (עמוד 421 שורות 1-2).

ג' הדגישה כי הילדה שלה לא שקרנית, והוסיפה ואמרה "הוא כל הזמן אמר הילדים שלי לא משקרים והילדה שלי בחיים שלה לא שיקרה ותמיד גם ניסיתי לבדוק אותה וראיתי שהיא לא שיקרה... היא אמרה לי אמא אני הולכת לאיקס ווי, בדקתי, התקשרתי לאיקס וווי כדי לוודא שהילדה שלי שם ובאמת הילדה שלי נמצאת שם ולא עשתה דברים מאחוריי הגב של אמא שלה, היא כל הזמן הייתה אמינה איתי" (עמוד 421 שורות 9-17).

גרסתה של ג' אישרה באופן ממשי את גרסת המתלוננת, הן בכל הנוגע לשעות ערות בני הבית, הן בכל הנוגע לאהבת המתלוננת לאביה והעדפתה על פני אחרים, הן בכל הנוגע להתנהלות בבוקר התלונה, והן באשר לחוסר יכולתה של ג' לצפות במעשי הנאשם ממיטתה.

עיון בדברים אלה מעלה כי מדובר באם שמוסרת גרסה שלפיה היא מאמינה ללא כל סייג לביתה, ומנגד, אמונתה בבעלה מעורערת מזה שנים. לאחר שהאמנתי שדבריה של ג'. לאורך כל עדותה היו דברי אמת, יהיה מקום ליתן משקל ממשי להערכתה כי המתלוננת אומרת דברי אמת ואינה בודה דברים מליבה. דבריה של ג' מאשרים כאמור אופן מלא, גם פרטים רבים שתיארה המתלוננת, כגון שעות ערות בני הבית, שעות המצאות האם בבית. היחס המועדף לו זכתה המתלוננת ע"י אביה והיותה של המתלוננת ילדה מהימנה שאינה נוהגת לשקר.

זאת ועוד, בסיכומיו טען הסנגור כי מאחר ואין מחלוקת שג' לא הייתה מודעת כלל לאירועים עליהם סיפרה המתלוננת, אין בעדותה של ג'. כדי לתרום לליבת המחלוקת בתיק. יחד עם זאת טען הסנגור כי לעדות ג' יש בכל זאת חשיבות מסוימת.

טענתו של הסנגור היתה שעל אף היותה של ג' דמות דומיננטית בבית, היא לא יכלה לומר שהיא הרגישה שבתוך ביתה מתרחשים אירועים אכזריים בכל שעות היום והלילה, ובנסיבות אלה יש לדבריו שתי אפשרויות, האחת, שג' שיקרה והשנייה, שלא היו אירועים מיניים כלל. לדברי הסנגור, מאחר וג' העידה כי לאורך כל התקופה, יחסיה עם הנאשם היו עכורים והיא אף פתחה כנגדו עוד בטרם תלונת ביתה, הליך גירושין, לא ניתן יהיה להניח כי ג' לא ראתה את שמתרחש בביתה. לדברי הסנגור, דבריה של ג' ליועצת החינוכית א.ד. שלפיהם היא עוקבת אחרי המתלוננת כדי להבחין אם היא מקיאה או לא יחזקו את חוסר ההיגיון בטענה שלא ראתה דבר.

עיון בכלל הדברים שסיפרה המתלוננת ועיון בדבריה של ג'. עצמה מעלים כי ג' הייתה אישה שבסופו של דבר עול פרנסת הבית היה מוטל עליה ורק עליה ובשל כך, היא נדרשה לשהות שעות רבות בעבודתה. שעות אלה היו השעות שבהן על פי טענת המתלוננת ביצע בה הנאשם חלק ניכר מתקיפותיו המיניות. אכן על פי דברי המתלוננת, הנאשם ביצע בה מעשים מיניים גם בשעות הלילה כאשר אימה שהתה בבית (עמוד 33 שורה 12), אך דובר במיעוט המקרים. בשל הנסיבות האמורות, לא ניתן היה ליתן משקל ממשי לטענת הסנגור שלפיה אם נאמין לג'. שלא ראתה דבר בבית משמעות הדבר תהא שהתיאורים שתיארה המתלוננת לא אירעו כלל.

זאת ועוד, בסיכומים הפנה הסנגור לטענת ג' שהמתלוננת אוהבת את אביה ומקשיבה לו וקיבלה ממנו הרבה דברים. כן הפנה הסנגור בדבריו לדברי ג' שהיא עצמה הייתה מסוכסכת עם הנאשם, ואף פתחה נגדו תיק גירושין עוד בשנת 2005, ולדברי ג' שהיא עדיין כועסת על הנאשם שלא נותן לה גט.

טענות ההגנה בענין עדות ג'. באשר לבנה מ' -

בכל הנוגע לבנה מ. העידה ג'. כי הוא בן 16 והוא ילד טוב.

ג' תיארה לדבריה כי יום לאחר שהנאשם נכנס לבית-הכלא, הוריד מ' את המגבעת ואת בגדי השחור - לבן והחל ללבוש מכנסיי ג'ינס וחולצת טריקו וכך נותר עד עדותה (עמוד 411 שורות 7-9). בהמשך ציינה כי התהליך כולו ארך חודש - חודש וחצי (עמוד 438 שורות 8-9).

ג' אישרה כי כאשר שמעה על מעצר הנאשם, לקחה את מ' לשיחה בחדר ואמרה לו אבא בכלא ואז הוא אמר לה "אני יודע". בדבריה, ציינה ג' כי חשבה שכוונתו הייתה לכך שהוא יודע שאביו עשה משהו, ובסוף גילתה שאמר שהוא "יודע" מאחר שהמתלוננת דיברה וסיפרה לו את הכל לאחר תלונתה במשטרה (עמוד 439). גם דבריה אלה של ג' שלעיל, שהבהירה מדוע אמר לה מ' שהוא "יודע", (ובפועל הסבירה שטעתה כאשר חשבה שמ. אמר לה זאת מאחר והוא ראה דברים), ידגישו את כנות דבריה של ג' שדייקה בדברים ולא ניסתה להציג בפני בית משפט פרשנויות ראשוניות שלה כעובדות.

ג' אישרה כי כשיצא מ. מהחקירה אמרה לו השוטרת כי הוא צריך לעבור עימות עם אבא שלו ובדבריה תיארה כי "ממה שאני הבנתי הוא ביקש מאח שלו שיכנס איתו י,יי, נכנס איתו לעימות, שניהם יצאו ולאחר העימות מ. יצא כשהוא בוכה כולו בכי מאוד מאוד מאוד מאוד מר" (עמוד 413 שורות 1-10) מ.ג. ציינה כי לא שמעה את י'. (אחיו של מ') אומר למ' שהוא חייב להיכנס לעימות.

דבריה של ג' בענין יאשרו את דברי השוטרת בן שאנן בענין בקשתו של מ' כי אחיו יהיה לידו בעימות.

ג' תיארה כי יחסיו של מ' עם הנאשם, בטרם חשיפת האירועים היו טובים, אך הנאשם לא היה מוכן שמ' יצא וישחק כדורגל ולעיתים אמר שאם מ' ישחק כדורגל הוא יעיף אותו מהבית.

ג' ציינה כי לאחר כניסתו לכלא התקשר הנאשם הרבה הביתה "וזה יכול להיות 20 טלפונים ביום" (עמוד 407 שורה 15). ג'. ציינה כי הנאשם דיבר עם כל הילדים, וכדבריה "הוא מתקשר כל יום בתדירות גבוהה מאוד ומדבר עם מ. ... גם לפני שמ. העיד וגם אחרי שמ. העיד" (עמוד 409 שורות 13-16).

יצוין כי בחקירתה, ציינה ג' דברים שאמרו לה ילדיה הקטינים אודות כך שראו את הנאשם מבצע פעולות, שיכלו לקשור את הנאשם לביצוע המעשים עם המתלוננת, ואולם, מאחר וג' ביקשה שילדיה לא יחקרו, לא ניתן יהיה לתן כל משקל לדברים שמסרה באותה "עדות שמיעה".

לטענת הסנגור, חשיבותה הרבה של עדות ג'. מתמקדת בכך שג' מאשרת את גרסת בנם מ' שמיד כאשר חזר מן המשטרה, לאחר שמסר גרסתו וקיים עימות עם הנאשם, הוא ביקש לחזור באופן מיידי למשטרה על מנת לספר ששיקר כדי להשתחרר מכבלי אביו ו"לזרום" עם המשפחה, אך ג' מנעה אותו מלעשות כן תוך הפחדתו שתהיה לכך השלכה חמורה עליו.

אכן בחקירתה הנגדית של ג' בבית המשפט אישרה ג' שזמן מה לאחר שמ. חזר מחקירתו במשטרה, הוא אמר לה שהוא רוצה להגיש בקשה למשטרה שהוא חוזר בו, ג'. הדגישה שהיא אינה זוכרת כמה זמן לאחר חקירתו אמר זאת מ. (עמוד 514 שורות 5-30).

יוער שבהודעתה במשטרה מיום 15.08.19 (נ/4) תיארה ג'. כי לאחר הודעתו במשטרה, הגיע מ. הביתה ואמר לה כי הוא רוצה לחזור לתחנה ולהגיד כי הוא רוצה לבטל ולא רוצה להיות מעורב והיא אמרה לו שהיא לא מאשרת לו לחזור כי חששה שהוא יסבך את עצמו.

ג' נשאלה על ידי החוקר המשטרתי האם מ' אמר לה שהוא רוצה להגיד במשטרה שהוא שיקר, ובדבריה, השיבה "הוא אמר שהוא רוצה לבטל את העדות. רק להגיד שהוא לא רוצה להיות מעורב בתיק ולא לעמוד מול אבא שלו".

ג'. נשאלה האם אמרה למ' שאם ילך למשטרה הוא יעצר ובדבריה, השיבה "לא אמרתי שהוא יעצר, אלא אמרתי לו שאני לא יודעת מה ההשלכות של שקר" (נ/4 שורה 26-27). ג'. אישרה כי דרשה ממ' לא ללכת למשטרה.

ג'. הוסיפה ואמרה "ולכן גם פניתי למ' שאם הוא מסר את האירועים וזה האמת, למה לו להגיד שזה שקר אם זה לא באמת נכון ועלול לפגוע בו" (נ/4 שורות 36-37).

בחקירתה בבית המשפט, נשאלה ג'. האם מ' הודה בפניה ששיקר בעדות במשטרה על מנת שיוכל לחזור בשאלה, ובדבריה, השיבה "זה לא בדיוק הודה. הוא לא אמר אבא לא פגע ב-א. אלא הוא אמר אני הולך לבטל את העדות שלי וזהו, ואז אמרתי לו למה, והוא אמר שבגלל שזה אינטרס שאני אחזור בשאלה"(עמוד 515 שורה 17). ג'. נשאלה האם הבינה שמ' שיקר בהפללת אביו כדי להשיג את ה"אינטרס הזה" , ובדבריה השיבה "אולי הוא ראה והוא לא רוצה לעמוד מול אבא שלו, אני לא יודעת, אני לא ישבתי וחקרתי את הילד, אני לא ישבתי ודיברתי איתו".(עמוד 515 שורות 29-30). ג'. אישרה כי לא שמעה מ-מ. דברים מפורשים בעניין. (עמוד 516 שורה 2). ג'. הוסיפה וציינה "הוא פשוט לא רוצה לעמוד מול אבא שלו ולדבר איתו. לעמוד ככה ולהגיד מה הוא ראה, יש לו כבוד כלפי אבא שלו" (עמוד 516 שורות 12-13). ג'. נשאלה על ידי הסנגור האם מה שמ' רצה הוא לחזור בשאלה, ובדבריה השיבה "זה מה שהוא רצה כי אבא שלו תפס אותו חזק".

בהמשך, חזרה ג'. על גרסתה ועמדה על גרסתה שמ' אמר לה "אני לא רוצה להתמודד עם אבא שלי. הוא לא אמר לי אמא אני משקר וזו התשובה הוא אמר אני לא מוכן להתמודד עם אבא שלי" (עמוד 518 שורות 11-12). הסנגור הפנה את ג'. לדבריה במשטרה, וג'. חזרה על עמדתה ואמרה "זה לא שהוא לא שיקר. הילד אמר, אני לא מוכן להתמודד עם אבא שלו הוא לא אמר לי אמא שיקרתי, הכל שקר. אני לא מוכן להתמודד מול אבא שלו. מול אבא שלי" (עמוד 518 שורות 19-20).
מתוך כלל דבריה של ג'. בעניין כוונתו של מ. כאשר ביקש ללכת למשטרה ולחזור בו מהודאתו, עולה כי ג'. אכן מאשרת שלמ' היה רצון לחזור בו מעדותו כי אביו "תפס אותו חזק" אך יחד עם זאת, היא חוזרת ומדגישה, פעם אחר פעם, כי מה שאמר לה בנה היה כי הוא אינו רוצה לעמוד מול אביו ולהתמודד איתו.

בעדותה בבית משפט, ציינה ג'. שלא אישרה למ' לחזור לתחנה כדי לבטל התלונה, מאחר ופחדה מהשלכות הדברים. ג'. אישרה כי אמרה למ' שיהיו לו בעיות במשטרה (עמוד 519 שורה 26). גם דבריה אלה של ג'. שלא כיחדה וסיפרה אמת אודות דבריה לבנה יחזקו המסקנה שמדובר בעדה שמסרה לבית המשפט עובדות מהימנות גם כשהדבר לא עלה בקנה אחד עם האינטרס הפרטי שלה.

עדיין ועל אף כל הדברים האמורים האלה, יש לומר כי פעולותה של ג'. שמנעה מבנה הקטין מלחזור למשטרה ולומר את אשר על ליבו, הייתה פעולה, שלכל הפחות, ניתן להגדירה כפעולה שגוייה. יחד עם זאת, ניתן לומר במקביל, כי במונעה את עדות בנה במשטרה, לא פגעה ג' כפי הנראה ביכולת הנאשם להתגונן באופן מיטבי, וזאת לאחר שהעד מ' התייצב בסופו של דבר בבית המשפט ומסר את גרסתו המלאה לרבות הגרסה שלפיה בדבריו הראשונים במשטרה מסר דברי שקר.

לא יכולה להיות מחלוקת על כך שג'. האמינה בלב שלם לדבריה של ביתה, ולא האמינה לדבריו של הנאשם. ייתכן שמחשבה זו וכעסה על הנאשם הייתה הסיבה היחידה שהביאה את ג'. להאמין כי בחקירתו במשטרה אמר בנה מ' אמת (כאשר ציין כי ראה את הנאשם פוגע ב-א'), ועל כן, חששה שאם ילך ויחזור בו מהודעתו האמיתית יסתבך. יחד עם זאת, קיימת אפשרות נוספת שנראית סבירה יותר ולפיה עמדתה של ג'. בהוראתה לבנה שלא ללכת למשטרה ולחזור בו מהודעתו, נבעה מתוך דברים שאמר מ' בעצמו קרי מתוך הסברו שרצונו ללכת למשטרה נובע מחוסר יכולתו להתעמת עם אביו בבית המשפט.

יודגש כי כפי שצויין לעיל, מדובר בקטין כבן 16 שאביו שוחח עימו מבית הכלא, על פי דברי
אימו לאחר חקירתו במשטרה, ובנסיבות האמורות לא יהיה זה בלתי סביר להניח שעמדתה של ג'. כאשר מנעה מבנה מ' לחזור בו מהודעתו במשטרה נבעה גם מתחושתה שרצונו לחזור בו מהודעתו עולה מתוך לחצים כבדים שלחץ עליו אביו בשיחות הטלפון. (שיחות טלפון שכפי שיוצג בהמשך בוצעו גם למתלוננת)

בסופו של יום, ניתן לקבוע כי מדובר בצעיר שנקלע שלא בטובתו לסיטואציה קשה בה מסר עדות כנגד אביו על כי פגע באחותו. אותו צעיר חזר לביתו וזמן מה לאחר מכן ביקש לחזור לתחנת המשטרה על מנת לחזור בו מעדותו. לא יכולה להיות מחלוקת על כך שהעובדה שבקשתו של הצעיר לחזור בו מן העדות הוצגה זמן לא רב לאחר מתן העדות, תהיה בעלת פוטנציאל מסוים לפגום במידת מה במשקל שניתן יהיה לתת לעדות הראשונית. יחד עם זאת, יתר העובדות שהובאו לעיל בענין גרסתו של הצעיר במשטרה ובבית המשפט, (ומפורטת בהכרעת הדין) יאפילו באופן ממשי ונחרץ על הפגם האמור ויחייבו ליתן אמון מלא בגרסתו הראשונה של הצעיר.

סיכומו של דבר לענין עדותה של ג' - עדותה של ג'. נשמעה כעדות מהימנה ביותר. כפי שצוין, פורטו לעיל מספר לא מועט של מקרים בהם ג'. מסרה גרסה שלעיתים לא התאימה לאינטרס הפרטי שלה, אך על אף זאת הדברים נאמרו על ידה ללא כחל וסרק. דבריה של ג'. כי היא מאמינה לביתה בלא פקפוק וכי מדובר בילדה דוברת אמת שאינה משקרת, מתאימים גם לדברים שאמרו עדים אחרים על המתלוננת, ובמובן זה, דברים אלה יחזקו התחושה שאין מדובר במתלוננת המעלילה על אביה.

תיאוריה של העדה על חוסר יכולתה לדעת את אשר ביצע הנאשם במתלוננת, יחזקו התחושה כי אכן אופי היחסים בבית וחובתה לפרנס הבית לא אפשרו לה להיות בהכרח ערה לפעולותיו של הנאשם. דבריה של ג'. באשר להסברו של בנה מ' על רצונו לחזור למשטרה כדי להמנע מעימותים עם אביו בבית-המשפט הסבירו היטב את התנהגות בנה.

עדות ד"ר מיכל מימון

ד"ר מיכל מימון הינה הרופאה שבדקה את הקטינה לאחר הגשת התלונה, וכ-24 שעות לאחר מקרה האונס האחרון הנטען. בנוסף ד"ר מימון הינה המומחית שדגמה מגופה של הקטינה את החומר ממנו הופק דנ"א של הנאשם.

ד"ר מימון הגישה חוות דעת מומחה (ת/11, ת/11א, ת/11). כמו כן, הגישה את קובץ המאמרים ת/16 שהוגש כתמיכה לחוות דעתה, וכן את ת/26 שהיא תעודת ההסמכה שלה (יוער כי כ-ת/26 סומנה גם הודעת הנאשם מיום 25.2.19).

ד"ר מימון נחקרה ביום 27.10.19 ונחקרה חקירה נוספת ביום 31.1.21.

בחקירתה ציינה ד"ר מימון כי היא נטלה מגוף המתלוננת חומר מאיזור עליו הצביעה המתלוננת כאזור שעליו פלט אביה זרעו באירוע האונס האחרון המתואר בכתב האישום. ד"ר מימון ציינה כי בחרה לקחת דגימת מטוש מאזור שיערות הערווה של המתלוננת, גם לאחר שהמתלוננת ציינה שהיא התקלחה אחרי ארוע האונס האחרון, מאחר ושם כאמור על פי תיאור המתלוננת היתה שפיכת הזרע של הנאשם (עמ' 574 ש' 24, עמ' 1087 ש'24 - עמ' 1088 ש' 2), ולדבריה היא סברה שעדיין יישאר דנ"א באזור כזה גם לאחר שסובן (עמ' 562 ש' 19-21).

ד"ר מימון לא מצאה ממצאים פיזיים על גוף המתלוננת ועל פי דבריה, לא בכל פעם שמתרחשים מעשי אינוס, ולעתים גם מעשי אינוס מתמשכים, ימצאו שרידים לאותם מעשים. ד"ר מימון הסבירה כי החל מגיל מסוים וככלל בסביבות גיל 8, הורמון האסטרוגן מתחיל להתפתח בגוף הקטינה (עמ' 551 שורה 16) והוא מתחיל להשפיע על גמישות קרום הבתולין והופך אותו לגמיש (עמ' 551 שורה 18), וכך נוצר מצב שבשל גמישות קרום הבתולין, הוא אינו נקרע גם לאחר מספר רב של חדירות לאיבר המין.

ד"ר מימון הסבירה כי העדר סימני חבלה בשפתיים החיצוניות והפנימיות של איבר המין של המתלוננת הוא דבר אופייני ושכיח. ד"ר מימון ציינה שבשל תחילת השפעת האסטרוגן מגיל 8 לא ניתן לומר אם היתה חדירה, אך לדבריה לו היה מדובר בילדה בת 4 הקרום לא היה גמיש וניתן היה לומר בוודאות אם היתה חדירה או לא.

בהתיחס לבדיקת קרום הבתולין ציינה ד"ר מימון כי על פי הספרות "87% מהבנות שנאנסו למעלה מעשר פעמים, הבדיקה שלהן היתה תקינה לחלוטין" (עמ' 548 שורות 7 -9).

לשיטתה של ד"ר מימון, לאחר שמן הספרות עולה כי אצל חלק ניכר מהבנות שנאנסו 10 פעמים לא נקרע קרום הבתולין, ניתן לומר כי הכלל האמור יחול גם כאשר מדובר בבנות שנאנסו מספר רב יותר של פעמים עד 2,000 פעמים ויותר (עמ' 558 שורות 20 – 30).

ד"ר מימון הוסיפה והעידה באשר לכך שלא נמצאו סימנים בפי הטבעת של המתלוננת, כי גם אם

היתה חדירה לפי הטבעת אז לרוב לא יישארו סימני פציעה, וכדבריה "לגבי פי הטבעת יש ספרות חד משמעית, שהסיכוי לראות משהו בטווח של זמן הוא מאוד מאוד נדיר" (עמ' 549 ש' 12).

ד"ר מימון ציינה שהמתלוננת לא תיארה לפניה כי בוצעה חדירה לפי הטבעת שלה ב-24 השעות האחרונות.

ביום 31.1.21 התיצבה ד"ר מימון לבקשת הנאשם שב לעדות בבית המשפט וזאת לאחר שהוגשה בפני בית המשפט חוות דעת מטעם מומחה ההגנה, ד"ר עמי מאור, שבה צוין, בין היתר, שבניגוד לחוות דעתה של ד"ר מימון, לא ייתכן שבוצעה חדירה לאיבר מינה של המתלוננת במשך למעלה מ-1000 פעמים וקרום הבתולין שלה נשאר שלם.

בעדותה מיום 31.1.21 פירטה ד"ר מימון את נסיונה ותיארה את מקור הסמכות שמאפשר לה לבדוק ילדים נפגעי עבירות מין. ד"ר מימון ציינה את המודל האמריקאי שהועתק לישראל, ובמסגרתו רופאי הילדים הם בעלי הסמכות לבדוק חשדות להתעללות מינית בילדים.

ד"ר מימון ציינה כי היא מעבירה הרצאות בנושא תקיפות מיניות לרופאי נשים.

ד"ר מימון תיארה כי קיים אמנם חוזר מנכ"ל בענין הבדיקות של קרום הבתולין, אך הוא מאוד ישן ולא מעודכן. לכן לטענתה קיימים נהלים חדשים יותר בישראל ובעולם שהרופאים פועלים על

פיהם.

ד"ר מימון הביאה כדוגמה את המאמר שסומן ת/27א', שהוא מהווה בפועל קונצנזוס מקצועי.

ד"ר מימון הסבירה כיצד ערכה את בדיקתה של המתלוננת, לפי הנחיות המאמר האמור.

ד"ר מימון הסבירה כי קרום הבתולין יכול להימתח פעמים רבות ובמאמרים בדקו מקרים של נערות שנאנסו למעלה מ-10 פעמים ועדיין קרום הבתולין שלהן לא נפגע. לדבריה, לאור מחקרים אלה ניתן לומר שגם אם מדובר במאות או אלפי מעשי אונס עדיין קיימת אפשרות סבירה שקרום הבתולין לא ייפגע.

ד"ר מימון הבהירה כי ביצעה את הבדיקה במכשיר הקולפוסקופ בהגדלה של פי 10 ולדבריה לא היה כל צורך בבדיקה בהגדלה גדולה מכך.

עדותה של ד"ר מימון לפנינו נשמעה כעדות מקצועית לחלוטין, וכל המסקנות שהציגה בפנינו נשמעו כמסקנות מבוססות היטב.

טענות ההגנה - בסיכומיו טען ב"כ הנאשם כי על אף שד"ר מימון ידעה כי בדיקת המתלוננת, שהיתה קטינה, הינה פעולה פולשנית, שמחייבת הסכמת ההורים ו/או צו שיפוטי, היא לא דאגה לקבל אישור שכזה.

טענה נוספת שטען הסנגור בסיכומיו היתה שצריך להבחין בין קריעת קרום הבתולין לבין הופעת סימנים כלשהם באזור איבר המין. לדבריו הספרות המקצועית הרפואית מאשרת שיכולה להיות אפשרות שילדה תעבור עשרות מקרי אונס וקרום הבתולין שלה לא יקרע, אך לטענתו השאלה שנשאלה נגעה לסימנים כלשהם שלא נמצאו באזור איבר המין של המתלוננת.

על פי דבריו, ד"ר מימון התעקשה שקרום הבתולין לא נקרע ומדובר בטענה סבירה. יחד עם זאת, המעיטה לדבריו ד"ר מימון ככל שיכלה בכל התיחסות לסוגיית השארות סימן כלשהו על איבר המין ובסביבתו.

בחקירתה של ד"ר מימון ציינה ד"ר מימון שישנו מאמר שצורף לחוות הדעת שמדבר על כך שנבדקו ילדות שנאנסו יותר מ-10 פעמים והבדיקה שלהן היתה תקינה.

על פי דבריה של ד"ר מימון , "אנו יודעים היום על סמך הספרות הרפואית ש-87 אחוז מהבנות שנאנסו למעלה מ-10 פעמים הבדיקה שלהם היתה תקינה לחלוטין" (עמ' 548 ש' 7-8), הגב' מימון הוסיפה ונשאלה מה היתה אומרת לו נשאלה על 200 חדירות, ובדבריה השיבה "אנחנו יודעים שקרום הבתולין הוא בעל יכולת להימתח, ברגע שהוא נמתח זה לא משנה אם זה 10, 20 או 50 פעמים" (עמ' 548 ש' 17-18) הסנגור המשיך הקשה וביקש שהמומחית תאשר שיש הבדל בין חדירה אחת ל-1000 חדירות, ובדבריה השיבה המומחית כי אין כל הבדל (עמ' 558 ש 22). יודגש, שבמהלך החקירה חזר הסנגור ושאל את ד"ר מימון מספר רב של פעמים את אותה שאלה, מתוך ציפיה לכך שתשנה תגובתה, אך לאורך כל חקירתה חזרה ד"ר מימון והשיבה את אותה תשובה.

ד"ר מימון הסבירה כי הסברה האמור נוגע אך ורק לבנות מעל גיל 8 עד 10.

בדבריה ציינה המומחית כדלקמן, "באמת שאנחנו יודעים שחדירה בילדה בת 5 או 6 בהרבה, למעלה מ-50 חוזר משאירה סימנים ואפילו יותר ..... עכשיו ברגע שמתחיל השפעה של אסטרוגן, שהגיל הממוצע היום מדבר על התחלת פעילות של אסטרוגן בסביבות גיל 8 בבנות וקצת בגיל 10 מתחיל הנצת השדיים וזה כבר תהליך יותר מתקדם. ברגע שמתחילה השפעה של אסטרוגן ממש רואים את ה, בבדיקה ממש רואים את ההבדל בין איך שהקרום נראה, באמת שהוא נהיה יותר אלסטי, יותר נמתח ובאמת פחות נקרע ... אבל ברגע שמתחילה השפעת האסטרוגן אז זה כבר יכול להיות זו הקבוצה שאני דיברתי שבמקרה הזה מתואר פה כיתה ד', סביב כיתה ד' כארוע ראשון, ואם אנחנו מדברים על ממצא של גיל 8 , של התחלת הפעילות אז אני חושבת שזה כבר כנראה כן היה תחת השפעת האסטרוגן". (עמ' 551 ש' 11-22). ד"ר מימון אישרה שהמתלוננת הגיעה אליה בערך בגיל 17 וחצי ואז במצבה, מבחינת גמישות קרום הבתולין, דמתה למעשה לנערה בת 16 יותר מאשר לילדה בת 6. (עמ' 551).

טענה נוספת שטען הסנגור נגעה לכך שד"ר מימון התקשתה לשכנע שעל ילדה שעוברת אלפי מעשי אונס לא יוותרו סימנים בסביבת איבר המין או על איבר המין.

לדבריו, העדה נשאלה על כך ובתשובותיה התחמקה מלתת תשובה.

במהלך חקירתה (בעמ' 547 ש' 8), אכן עומתה ד"ר מימון עם הטענה שעל מתלוננת שעוברת אונס ונבדקת יום לאחר מכן יוותרו בהכרח סימנים באזור איבר המין. תשובתה הראשונית של ד"ר מימון אכן לא התיחסה לסימנים שנותרו בסביבות איבר המין והתיחסותה ניתנה להשפעה על קרום הבתולין.

יחד עם זאת, בהמשך חקירתה התיחסה ד"ר מימון גם לפגיעות בסביבות איבר המין, ובדבריה ציינה "אם אני בדקתי עכשיו מתלוננת שנאנסה ביממה האחרונה, לפעמים אנחנו רואים ממצאים כמו דימום קטן ברירית, שזה ממצא שהוא מתרפא ואחר כך הוא לא מותיר שום סימן קבוע. כשאנחנו מדברים על פגיעות ממושכות או שקרו הרבה זמן, הדברים היחידים שאנחנו יכולים לראות זה באמת קרע בקרום שהיה עד הבסיס, קרע עד הבסיס של הקרום ועל זה אנחנו מדברים, על בדיקות לא אקוטיות. עכשיו פה נכון שהיתה פגיעה יממה טרם הבדיקה שלי אבל זה לא, אבל זה נעשה בלי שימוש באלימות בילדה שכבר עברה את זה הרבה מאוד פעמים ולרוב זה לא משאיר שום ממצא חבלתי" (עמ' 555 ש' 23-29).

מתוך דבריה אלה של ד"ר מימון עולה כי מאחר ומדובר במתלוננת שנאנסה, על פי טענתה, פעמים רבות לפני הפעם האחרונה שבוצעה יממה לפני בדיקתה, סביר שהפגיעה האחרונה, ויתר הפגיעות הקודמות לא יותירו ממצא חבלתי בסביבות איבר מינה. מדובר בתשובה שגם עולה בקנה אחד עם השכל הישר. יצוין כי בסיכומים שנערכו בעל-פה ביום 6.12.21, השיב הסנגור להערת בית משפט וטען כי: "גם אם לוקחים בלון ועושים יום יום, יום יום, במשך אלפי פעמים, צריך להיות איזשהו סימן" (עמ' 1068 ש' 31). אין כל וודאות שהדוגמא שהוצגה לעיל נכונה, קרי, אין וודאות שנגיעה בחפץ קהה בבלון עבה שאינו מנופח לגמרי (ראה דברי ד"ר נחמן כי הקרום הופך למאוד גמיש ומאוד בשרני – עמ' 1036 ש' 8) במשך אלפי פעמים, תגרום בוודאות לקרע או לסימן ממשי בבלון.

סוגיה נוספת שהוצפה בידי הסנגור נוגעת לשאלה כיצד זה לא נכנסה המתלוננת להריון על אף טענתה לאונס יומיומי במשך שנים, שבו שפך הנאשם זרעו לנרתיקה.

עיון בדבריה של המתלוננת בחקירותיה מעלה כי על פי תיאוריה, באופן חד משמעי, לכל הפחות במרבית הפעמים שבהן נאנסה דאג הנאשם להוצאת איבר מינו מגופה בטרם שפך זרעו. עובדה זו יכולה בהחלט להסביר כיצד זה לא נכנסה המתלוננת לאורך שנים להריון. אכן, לא יכולה להיות מחלוקת על כך שהמתלוננת יכלה להיכנס להריון גם במצב בו הנאשם הוציא איבר מינו בטרם הגיע לסיפוקו, ואולם אין בידינו כל ראיה לכך שהסתברותית מחויבת היתה המתלוננת להיכנס להריון בנתונים שהוצגו על ידה בתלונתה.

יודגש גם שסוגיית יכולתה של המתלוננת להיכנס להריון לא נדונה כלל במהלך שמיעת הראיות, וקיימת אפשרות שקושי אישי מסוים בענין האמור מנע את כניסת המתלוננת להריון.

טענה נוספת שטען הסנגור נוגעת ל"כשירותה" של ד"ר מימון לערוך את חוות הדעת.

לטענת הסנגור, אין מחלוקת על כך שעל פי חוזר מנכ"ל משרד הבריאות, שהיה בתוקף בעת שנערכה חוות הדעת, ולמעשה תקף עד היום, ד"ר מימון אינה מוסמכת לערוך חוות דעת כדוגמת חוות הדעת שהיא ערכה.

לטענת ההגנה, בחקירתה הנגדית מיום 31.1.21 הופנתה ד"ר מימון לחוזר מנכ"ל משרד הבריאות, מספר 24/03, מיום 19.11.03, בנוגע לטיפול בנפגעי תקיפה מינית, ולטענתה שלפי החוזר האמור מי שמוסמך לבדוק נפגעי תקיפה מינית הוא רופא משפטי, גניקולוג או כירורג והיא נתבקשה להבהיר מכוח מה ערכה חוות דעתה. הסנגור גם הפנה בסיכומיו לכך שגם ד"ר מאור, המומחה מטעם ההגנה הפנה לכך שעל פי חוזר משרד הבריאות רק רופא משפטי, גניקולוג או כירורג רשאית לבדוק נפגעי תקיפה מינית, וד"ר מימון אינה אחת מאלה, בהיותה מומחית לרפואת ילדים דחופה.

על פי דברי הסנגור, בתשובת ד"ר מימון אישרה המומחית שחוזר זה לא שונה במהלך השנים האחרונות וכן אישרה שגניקולוג לא התלווה אליה במהלך הבדיקה, כפי שנדרש בחוזר. עוד הפנה הסנגור לטענת ד"ר מימון שהבדיקות בגופה של המתלוננת אינן מחייבות נוכחות גניקולוג, וכשעומתה עם דברי המומחה מטעם ההגנה, ד"ר מאור, שטען שמדובר בבדיקות גניקולוגיות, השיבה "לצערי זה לא הדבר הראשון שאנו חולקים עליו" (עמ' 1067 ש' 16).

בחקירתה של ד"ר מימון מיום 31.1.21 נשאלה ד"ר מימון על פי איזו תקנה היא מוסמכת לבצע בדיקות, ובדבריה ציינה ד"ר מימון ש"אני יודעת בשנת 2008 שערך חצי שנה, שהכשיר רופא ילדים לעסוק בדיוק בתחום הזה, לבדוק נפגעי תקיפה מינית, לכתוב חוות דעת ולהעיד בבתי משפט. הקורס הזה, הקורס הזה נערך ע"י משרד הבריאות בשיתוף עם הפרקליטות והמכון לרפואה משפטית. יש לי תעודה שסיימתי את הקורס. הייתי בהשלמות של 6 שבועות במרכז גדול בלוס אנג'לס ומבחינת ... מאז אני בודקת נפגעים ונפגעות" (עמ' 1059 ש' 15-20). ד"ר מימון ציינה כי מי שלימד אותה לבדוק במכשיר הקולפוסקופ הוא צוות המרכז בראשות ד"ר אסתי וגר, שהיא רופאה בעלת שם עולמי בתחום.

לדברי ד"ר מימון, הגישה בעולם וגם בארץ היא, שהיות ולרופאי ילדים יש נסיון בבדיקה והערכה של ילדים, הם אלה שצריכים לבדוק ילדים גם בתחום זה. לדבריה, היא אינה גניקולוגית אך יש לה ידע ספציפי בתחום שקשור לפגיעות מיניות. ד"ר מימון הדגישה שתחום הפגיעות המיניות קשור באיבר המין הנשי, אך הקשר הוא לאיבר המין החיצוני ואין מדובר בהבנה של הרחם והשחלות (עמ' 1061 ש' 14-22).

ד"ר מימון הדגישה שהיא פועלת על פי הנוהלים המקובלים בארץ ובעולם בבדיקה של נפגעי תקיפה מינית, ולדבריה היא חברה באיגוד האמריקאי להתעללות בילדים ומתעדכנת בכל החידושים והשינויים. ד"ר מימון הדגישה כי יש מסמך משנת 2016 (ת/27א) של מומחים בעלי שם בארה"ב שהגיעו לקונצנזוס לאחר שדנו וכתבו המלצות, גם בשאלה איך הבדיקה צריכה להתבצע, ולטענתה אם יצא מאמר שטיפול מסוים הוא לא טוב, אין סיבה להמשיך לעשות משהו שכתוב בחוזר משנת 2003, ואם היא תעשה זאת היא תיחשב כרשלנית (עמ' 1066 ש' 9). ד"ר מימון הופנתה לאמור בחוזר שם צוין כי בדיקה תיערך על ידי גניקולוג, או בליווי גניקולוג, ובדבריה השיבה "זו בדיקה חיצונית של איבר המין, למה זו בדיקה גניקולוגית?" (עמ 1066 ש' 20). ד"ר מימון הוסיפה וציינה כי "קרום הבתולין נמצא בפתח החיצוני של הנרתיק, הוא לא נמצא בתוך הנרתיק. הסתכלתי מבחוץ לא בדקתי בתוך הנרתיק ולא הכנסתי". (עמ' 1067 ש' 6-14).

ראשית יצוין כי בכל הנוגע לסמכותה של ד"ר מימון לבצע את הבדיקה שביצעה בקטינה העיד בהמשך ד"ר ריקרדו נחמן, מנהל היחידה לבדיקות קליניות ומשפטיות במרכז לרפואה משפטית, ובדבריו אישר באופן מלא כי ד"ר מימון היתה מוסמכת לבצע את הבדיקה שביצעה, והכל כפי שיפורט בהמשך.

זאת ועוד, מדובר ברופאה שהיא מנהלת מח' מיון ילדים, (עמ' 545 ש' 9) והיא זו שמעבירה בשנים האחרונות את ההרצאות בתחום הבדיקות המבוצעות בנפגעי תקיפה מינית לרופאי ילדים ולרופאי נשים. על פי דבריה קולגות גניקולוגיות במרכז לתקיפה מינית מבקשות את עזרתה כאשר נדרשת בדיקה, מאחר והן סוברות שההבנה שלה בקרום הבתולין גדולה מהבנתן (עמ' 1068 ש' 21-24).

דבריה אלה של ד"ר מימון אושרו בידי ד"ר ריקרדו נחמן מהמרכז לרפואה משפטית.

מתוך כל האמור לעילה עולה כי דבריה של ד"ר מימון בכל הנוגע לנסיונה ולמקצועיותה מבוססים היטב.

בעניננו, דנים אנו בסוגיה מקצועית בלבד, ואין מדובר בשאלה משפטית מנהלית, הנוגעת לסמכותה המנהלית של ד"ר מימון לבצע את הבדיקה שביצעה.

חוזר משרד הבריאות הופץ בשנת 2003, דהיינו כ-16 שנה עובר לחקירתה של ד"ר מימון. קיימת אמנם חזקת תקינות המעשה המנהלי, אך בעניננו לאחר שהתרשמתי מדבריה של ד"ר מימון וכפי שיובהר בהמשך גם מדבריו של ד"ר נחמן, האדם האמון על הנושא במרכז לרפואה משפטית, כי מדובר בחוזר שאינו רלוונטי לימינו וזמן רב שאין נוהגים על פיו מתוך סיבות מקצועיות, יש לקבוע כי מסקנותיה של ד"ר מימון באשר לבדיקת המתלוננת לא יפגעו כהוא זה כתוצאה מהעובדה שהיא אינה גניקולוגית.

מעבר לנדרש, יודגש גם כי קיבלתי את דבריה של ד"ר מימון שבפועל לא הוכח שהבדיקה שביצעה בקטינה היתה בפועל בדיקה גניקולוגית, ומכאן ניתן לומר גם שבדיקתה את הקטינה לא סתרה את האמור בחוזר המנכ"ל משנת 2003. עוד מעבר לנדרש יודגש כי על פי המפורט בחוות דעתו של ד"ר מאור בנספח 1 לחוזר משרד הבריאות מצוין כי בדיקת הפות תיעשה, במידת האפשר, על ידי רופא משפטי יחד עם רופא נשים/כירורג, ואין מדובר בחובה קטגורית לעשות כן.

טענה נוספת שהעלה הסנגור בסיכומיו נוגעת לשאלת הגדלת הצילומים שצילמה ד"ר מימון. לטענת הסנגור, בחוות דעתו ובעדות ד"ר מאור, המומחה מטעם ההגנה, עמד ד"ר מאור על כך שהגדלת צילום פי 100 במקום פי 10 כפי שביצעה ד"ר מימון מביאה להתבוננות טובה יותר, המאפשרת לבודק להגיע למסקנות ודאיות יותר, ובהגדלה פי 100 ניתן לאבחן פרטים שלא ניתן לאבחנם בהגדלה פי 10.

לדברי הסנגור, טענתו של ד"ר מאור מוצדקת לחלוטין, ובפועל ד"ר מימון לא סיפקה תשובה מדעית לשאלה מדוע נמנעה מלבצע הגדלה פי 100.

בחקירתה מיום 31.1.21 ציינה ד"ר מימון שסרקה שוב את הספרות בענין זה ולא מצאה בשום מקום הנחיה או המלצה כיצד לבצע הגדלה. לדבריה היא בודקת בהגדלה של פי 10 והיא אינה רואה חשיבות להגיע להגדלה פי 100. ד"ר מימון ציינה כי היתה שמחה אם היו קונים לה מיקרוסקופ חדש, ולדבריה רק לאחרונה קנה בית החולים מיקרוסקופ שיגדיל פי 54 (עמ' 171 ש' 8-12), ד"ר ריקרדו נחמן מטעם המרכז לרפואה משפטית תמך בדבריה של ד"ר מימון.

מובן שבכל מקום בו מבוצעת בדיקה בהגדלה של פי 10, הגדלה של פי 100 תהיה טכנית טובה יותר, ואולם בנסיבות הענין לאור המכשור שעמד בידי ד"ר מימון, ומשלא הוכחו על ידי ד"ר מאור וההגנה, היכולת או הצורך המיוחד לבצע הגדלות של פי 100, לא מצאתי לנכון לקבוע שד"ר מימון נהגה שלא כראוי כאשר השתמשה במכשיר המגדיל את התמונה פי 10.

יודגש שעל פי דברי ד"ר מימון, שלא נסתרו, במאמר שהציג ד"ר מאור בעצמו המתיחס לגמישות קרום הבתולין, מצוין שהנערות נבדקו בהגדלה של פי 6 או פי 10 ולא בהגדלה גבוהה יותר. (ראה התיחסות לסוגיה גם בפרק העוסק בחוות דעתו של ד"ר מאור).

השגה נוספת על עדותה של ד"ר מימון נגעה לכך שלטענת ההגנה, ד"ר מימון לא סיפקה תשובה לשאלה מדוע לא ביצעה מדידות של קרום בתולין. לטענת הסנגור סוגיית המדידות אינה סוגיה משנית, ויש במדידה כדי לוודא קריעת קרום הבתולין.

במהלך חקירתה מיום 31.1.21 ציינה ד"ר מימון כי במהלך בדיקה מסוג הבדיקה שביצעה לא מבצעים כל מדידות מאחר והמדידות הן חסרות משמעות (עמ' 173 ש' 23-25). לדבריה, מדידות אינן מראות אם קרום בתולין הוא גמיש או שלם, (עמ' 174 ש' 6-9) ולטענתה הבדיקה של קרום הבתולין מבוצעת "קודם כל בהסתכלות ודבר שני מטוש" (174 ש' 9-10), לפי טענתה עובי הקרום לא יכול להגיד אם יש או אין קרע בקרום, ד"ר מימון ציינה כי "כשאני בודקת עם מטוש, ברור שאם הייתי רואה קרום שהוא מאוד, מאוד מתוח, כמו שרואים, דרך אגב, בילדות שלפני גיל ההתבגרות אז הייתי מציינת את זה. אבל זה שהקרום גמיש זה כאילו, זה האובייס. עכשיו למדוד את מידת הגמישות שלו, אני לא מכירה שום דרך אחרת שאני יכולה למדוד את מידת הגמישות שלו, זה ענין של התרשמות מאוד מאוד סוביקטיבית". (עמ' 175 ש' 6-10).

ד"ר מימון ציינה כי קרום של נערה בגיל המתלוננת, תחת השפעת אסטרוגן הוא מפותל.

ד"ר מימון נתבקשה להסביר כיצד בדקה את קרום הבתולין של הקטינה, ובתשובתה ציינה שבדיקה של קרום הבתולין מבוצעת לפי הנחיות המופיעות במאמר:

"JOYCE A. ADAMS MD, UPDATED GUIDELINES FOR THE MEDICAL ASSESSMENT AND CARE OF CHILDREN WHO MAY HAVE BEEN SEXUALLY ABUSED"

שפורסם בשנת 2016 (ת/27א).

על פי דבריה של ד"ר מימון מדובר בהנחיות לבדיקת נפגעות תקיפה מינית, שנכתב על ידי טובי המומחים בארצות הברית.

בדבריה ציינה כי על פי ההנחיות שבמאמר, הבדיקה מתחילה בהסתכלות בחלקים החיצוניים של איבר המין, שפתיים גדולות ושפתיים קטנות והמזלג האחורי, והבדיקה נעשית במשיכה והזזה של השפתיים על מנת לחשוף את קרום הבתולין. ד"ר מימון ציינה כי בהתאם להוראות המאמר, היא משתמשת במטוש אותו היא מרטיבה, ומעבירה אותו על קרום הבתולין על מנת לוודא שאין קרע.

לדבריה, יכול להיות אצל נערות מצב שלמרות המתיחה הקרום לא נפרס מספיק וההנחיה היא לבדוק בשתי טכניקות, בתחילה במטוש אותו מעבירים מאחורי הקרום, ואם יש קרע הוא יבלוט. טכניקה נוספת היא שימוש ב"קטטר פוליש", למקרה שיש ספקות. על פי דבריה של ד"ר מימון, היא פועלת בדיוק בהתאם להנחיות האמורות. (עמ' 1069 ש' 11, עמ' 1070 ש' 19).

לדבריה של ד"ר מימון , במאמר אליו הפנתה (ת/27א), כאשר מתארים איך צריך לבדוק בדיוק אין שום אמירה שצריך לבדוק גמישות, ועל פי דבריה "זה לא משהו שאפשר לבדוק אותו" (עמ' 1076 ש' 1-4).

ד"ר מימון הסבירה שאסטרוגן מתחיל להיות מופרש אצל ילדות בסביבות גיל 8-9 (עמ' 1076 ש' 16), ולשיטתה קרום של נערה שהוא תחת השפעת אסטרוגן הוא גמיש והיא אינה מכירה שום דרך אחרת שבה היא תוכל למדוד את מידת הגמישות.

יודגש כי על פי תיאורי המתלוננת החל הנאשם לפגוע בה באיבר המין בהיותה בכיתה ד', קרי בערך בגיל 10, ובדיקתה על ידי ד"ר מימון נעשתה שנים לאחר מכן בהיותה בערך בגיל 17.5.

ד"ר מימון הפנתה בסוף דבריה גם למאמר שהוצג ע"י ההגנה וציינה כי גם במאמר האמור מצוין שבנשים לאחר גיל ההתבגרות ובתחילת חיי המין שלהן קרום הבתולין שלהן יכול להימתח ולאפשר חדירה לנרתיק עם פגיעה מינימלית או ללא כל פגיעה ורק בחלק קטן מנשים אלו יראו שינויים חבלתיים המצביעים על חדירה בקרום הבתולין.

דבריה של ד"ר מימון הנוגעים למידת חשיבותו של האמור במאמר שהציגה לא נסתרו. דבריה באשר לאופן בו היא מבצעת בדיקות, וביצעה גם את בדיקת המתלוננת באופן התואם למפורט במאמר שציינה, מוכיחים שאכן במהלך בדיקתה של המתלוננת לא היה מקום לבצע כל מדידות שהן.

יודגש שבסיכומיו ביקש הסנגור להזכיר כי תשובת ד"ר מימון בענין החדירה היתה שהיא אינה יכולה לאשר שהמתלוננת חוותה ארוע חדירה, אך היא גם אינה יכולה לשלול שבוצע במתלוננת מעשה חדירה. מובן שכפי בקשת הסנגור לאמירתה זו של ד"ר מימון יינתן המשקל הראוי.

יחד עם זאת, יודגש שלא ניתן לקבל את דבריו של הסנגור, שלפיהם תשובתה של המומחית כי לא תוכל לשלול או לאשר את העובדה שבמתלוננת בוצע מעשה חדירה, תקים את הספק הסביר הנדרש לזיכוי וזאת מאחר, שלאחר דבריה של ד"ר מימון יהיה מקום לבחון גם את הראיות האחרות העומדות בפני בית המשפט ולבדוק האם הן מקימות בסיס להרשעה שהוא מעבר לספק סביר בלא צורך להיזקקות לעדותה של ד"ר מימון בענין.

יוער כי בסיכומיו ביקש הסנגור לציין כי דבריה של ד"ר מימון מאשרים שיש אפשרות להעברת זרע מגוף לגוף או מבגד לגוף, אך עיון בדבריה של ד"ר מימון מעלה כי בדברים לא ניתן למצוא אישור להנחה האמורה.

עוד ביקש הסנגור בסיכומיו לקבוע כי ד"ר מימון היתה מנועה מלבצע הבדיקה בקטינה מבלי לקבל הסכמת מי מהוריה. אין לקבל טענה זו. מובן שבנסיבות הענין הדרישה לקבל את הסכמת אביה של המתלוננת היא דרישה מופרכת, ובכל הנוגע לאמה של המתלוננת, ייאמר כי אין מחלוקת שאותה אם הסכימה לכל הפחות בדיעבד, לביצוע הבדיקה האמורה ובנסיבות הענין די לנו בכך. בנוסף לכך, בהודעה בדבר נקיטת אמצעי חירום שהוצא ע"י מרים דידי מנהלת אגף הרווחה בנתיבות (ת/7) אישרה, בין היתר, עו"ס דידי ביצוע בדיקה רפואית לפי הצורך וכפי שהעירה ד"ר מימון, היה די בכך כדי לבצע הבדיקה.

בכלל נסיבות הענין, ולאחר שמצאתי את דבריה של ד"ר מימון בפני בית המשפט כדברים שנשמעו מהימנים ומקצועיים, יש לדחות את בקשת ההגנה להתעלם מחוות הדעת או לתת לה משקל מופחת.

יש לקבוע כי עדותה של ד"ר מימון לפנינו היתה עדות מקצועית לחלוטין, וכל המסקנות שהציגה

בפנינו נשמעו כמסקנות מבוססות ומשכנעות שיש לקבלן.

עדות הזמה - ד"ר נחמן ריקרדו

ד"ר נחמן הוא מנהל היחידה לבדיקות קליניות משפטיות במרכז הלאומי לרפואה משפטית.

ד"ר נחמן הגיש ביום 21.7.20 "חוות דעת" (ת/27) שהובאה כעדות הזמה לאחר עדות מומחה ההגנה.

במסמך שהגיש (ת/27), ציין ד"ר נחמן ביחס לחוזר מנכ"ל משרד הבריאות מס' 24/3, כי מדובר בנוהל שנכתב לפני שנים רבות, ולכן חלקים ממנו הנוגעים לפרוטוקול הבדיקה אינם רלוונטיים ו/או השתנו מאז כתיבתו בצורה משמעותית, לדוגמא במדידת נקב קרום הבתולין, או רוחב הקרום שכן לדבריו מדדים אלה משתנים גם בדרגת המתיחה של שפות הפות. כן ציין כי בענין החוזר מתקיימים דיונים רבים על מנת לעדכנו. עוד אמר כי החוזר שעתיד להתעדכן בזמן הקרוב צפוי לבטל חלק מהפרוטוקול המתיחס לגודל הנקב שכן שיטה זו מיושנת ולא רלוונטית כיום. בנוסף ציין ד"ר נחמן בחוות דעתו כי באשר לטענה שד"ר מימון פעלה בחוסר סמכות ובניגוד להנחיות, חשוב להדגיש כי הרופאים במרכזים האקוטיים וביניהם ד"ר מימון הם בעלי הכשרה מתאימה, ומוסמכים לכתוב חוות דעת רפואיות משפטיות, והם זוכים להכשרה ולליווי מקצועי צמוד של היחידה הקלינית בראשותו בנושא תקיפה פיזית, ובפרט תקיפה מינית בילדים ובגירים.

ד"ר נחמן הוסיף כי מזה שנים רבות שהוא מנחה את הצוותים המיומנים כיצד לדגום ולשמור את הדגימות, ולפיכך כל טענה לפיה הרופאים במרכזים האקוטיים אינם מוסמכים כי אינם מצייתים להנחיות המנכ"ל משוללת כל יסוד. אותם רופאים פועלים בהתאם להנחיות המקצועיות הבינלאומיות.

בחקירתו הראשית הופנה ד"ר נחמן למאמר ""UPDATED GUIDELINES (שפורט לעיל) ולמאמר בשם ADTRID H. JAGER M.D EVALUATION OF THE SEXSUALLY ABDUSED CHILD, שצורף, וציין כי מדובר במאמרים שהראשון בהם משרטט קווים מנחים של רופאים שמתעסקים ברפואה משפטית. ד"ר נחמן ציין כי עיין בחוות דעתו של ד"ר מאור מטעם ההגנה, והעיר כי היא לוקה בחסר ובטעויות קריטיות. ד"ר נחמן ציין כי הוא מכיר את ד"ר מימון שנים רבות, והעיד שהיא רופאת הילדים הכי "משפטית" שהוא הכיר אי פעם בחייו.

בחקירתו הנגדית ציין ד"ר נחמן שאין צורך להשתמש בהגדלה פי 100 במכשיר הקולפוסקופ בין היתר מאחר וטמפון גורם נזקים מזעריים בקרום הבתולין, שנרפאים מהר, ולטענתו כדי לומר אם היתה חדירה או לא צריך להבחין בקרעים, שהם ממצאים הרבה יותר בולטים, ועל כן אין צורך להשתמש ברזולוציות גבוהות. ד"ר נחמן העיר כי ישנן הנחיות בינלאומיות בנושא בו אנו דנים, ובפועל אסור להשתמש בכללים שנקבעו בנוהל מיושן.

ד"ר נחמן ציין שמדובר בדיני נפשות, ועל כן הוקם צוות של מומחים מכל התחומים, על מנת לעשות ביקורת עמיתים. לדבריו, העבודה מתבססת גם על ספרים של מומחים בינלאומיים שמביאים את כל העדכונים דרך ספרים ומאמרים, כדי להגן על האמת.

עוד ציין ד"ר נחמן כי רופאי נשים בדרך כלל לא מסתכלים על קרום הבתולין.

ד"ר נחמן לא ידע לציין כיצד בדקה ד"ר מימון את המתלוננת, ומתי עברה השתלמות אחרונה, אך ציין כי ד"ר מימון יודעת יותר מכל רופאי הילדים.

כן אמר שההשתלמות האחרונה היתה לפני כשנה וחצי עד שנתיים, וד"ר מימון השתתפה בה.

ד"ר נחמן אמר שלא נכח בעת שד"ר מימון בדקה קטינה, אך לדבריו היא ביצעה את זה בצורה מושלמת.

ד"ר נחמן ציין כי ד"ר מימון נוקטת לעתים פרוצדורה מחמירה של בדיקה באמצעות "קטטר פולי" שאפילו הוא לא משתמש בה. (עמ' 1032).

ד"ר נחמן ציין שהבדיקה שערכה ד"ר מימון בוצעה על פי נהלי משרד הבריאות, וציין כי מסקנתה שייתכן שקרום הבתולין גמיש ולא נפגע אחרי חדירות רבות היא מסקנה נכונה. (עמ' 1033).

ד"ר נחמן התבקש להתיחס לחוות דעתו של מומחה ההגנה, ד"ר מאור, וציין שהוא עצמו לימד שנים רבות על דנ"א ומעולם לא היה מעיד על דנ"א והפתיע אותו שד"ר מאור עשה כן, על אף שציין שהוא לא מומחה בענין. (עמ' 1034).

ד"ר נחמן הקריא מתוך חוות דעתו של ד"ר מאור, והעיר, שמזה שנים לא משתמשים במילה "בתולה". כן ציין כי בניגוד לדברי ד"ר מאור קרום הבתולין לא יכול להיות גמיש כל עוד אין עליו השפעה הורמונלית.

ד"ר נחמן אישר שבגיל 10 יכולה להיות השפעה הורמונלית (עמ' 1036).

ד"ר נחמן ציין שבעת בדיקת המתלוננת קרום הבתולין על פי ד"ר מימון היה גמיש, וזאת היא ידעה בעקבות כך שהשתמשה במטוש.

ד"ר נחמן אישר שכדי לדעת את הגמישות ד"ר מימון היתה צריכה להשתמש במטוש (עמ' 1037), אך ציין כי כאשר עושים הפרדה של שפות הפות ומשיכה, לפי המשיכה ניתן לראות נקב קטן מאוד, ואם מושכים קצת יותר אפשר לראות נקב גדול מאוד, ופעולה זו מראה גם על גמישות קרום הבתולין (עמ' 1037).

ד"ר נחמן אמר שבעת בדיקת המתלוננת נחשבה המתלוננת כבר אישה, ובדבריו ציין שהוא לא רואה שום סיבה להשתמש בבדיקה זו במטוש, אלא אם כן רוצים לקחת דגימות.

ד"ר נחמן נשאל על ידי בית המשפט האם כדי לבדוק את הגמישות צריכה היתה ד"ר מימון להשתמש במטוש, ובדבריו ציין כי אם ניתן לפשק את שפות הפות ולראות את הפתיחה אז אין צורך להשתמש במטוש. (עמ' 1039). ד"ר נחמן הפנה לסעיף 6 בעמ' 4 לחוו"ד ד"ר מימון וציטט באמרו "הבדיקה בוצעה על ידי .... בתנוחה מיטוטומית תוך שימוש במטוש" (עמ' 1041). ד"ר נחמן הסביר שכאשר השוליים לא מאפשרים לחשוף את כל הפנים של קרום הבתולין, אז הוא ישתמש במטוש. ד"ר נחמן אישר שד"ר מימון לא כתבה ממצא ביחס לשאלת הגמישות.

ד"ר נחמן נשאל אם יוכל להראות מאמר שבדק נשים לאחר תקיפה מינית ב-1000 ארועים ונשארו בתולות, ובדבריו השיב תשובה שלילית אך ציין שאין לכך משמעות מאחר ומספר החדירות אינו הדבר המכריע כאן. ד"ר נחמן ציין כי אינו מומחה לדנ"א.

בסיכומיו טען הסנגור כי, ד"ר נחמן ניסה לשכנע שחוזר המנכ"ל הוא חוזר ישן, שמומחים אינם אמורים לפעול על פיו, והתכלית השניה שלשמה הובא ד"ר נחמן היתה כדי לשכנע שד"ר מימון היא מומחית. לדברי הסנגור, עדותו של ד"ר נחמן חסרת משקל ראייתי.

בחקירתו הנגדית של הסנגור את ד"ר מימון הטיח הסנגור בד"ר מימון טענות הנוגעות לדרך בדיקתה את הקטינה, ונוגעות בין היתר גם לעמידתה בתנאי חוזר מנכ"ל משרד הבריאות.

ד"ר נחמן הוא מנהל היחידה לבדיקות קליניות משפטיות במרכז הלאומי לרפואה משפטית במשרד הבריאות, ובתפקידו זה מובן שעדותו בפני בית המשפט היתה עדות רלוונטית כעדות הזמה לטענות שהוצגו בפני ד"ר מימון.

דבריו של ד"ר נחמן בעדותו שעיקרן הוצג לעיל, חיזקו באופן ממשי את דבריה של ד"ר מימון בעדותה, בכל הנקודות שבהן ניסתה ההגנה לאתגר את דבריה של ד"ר מימון.

עדות ד"ר לב ווסקובויניק

ד"ר ווסקובויניק עובד במעבדת הדנ"א בחטיבה לזיהוי פלילי של המשטרה משנת 2006.

העד הגיש חוות דעת שערך ביום 5.11.19 (ת/22) ביחד עם תיק עבודה ונחקר בבית המשפט על חוות דעתו.

בחוות דעתו ציין ד"ר ווסקובויניק בסעיף 1 תחת כותרת המסקנות כי "בחומר שנדגם ממטוש (סעיף 1.1 דגימה P1) התקבלה תערובת פרופילי DNA שמקורה ביותר משני פרטים, ובה תערובת בולטת ב-11 מתוך 15 אתרי STR שאופיינו שמקורה ביותר מפרט אחד. הן א' (המתלוננת - א.ח) (סעיף 1.6) והן א' (הנאשם - א.ח), (סעיף 3 כפי שאופיין במאגר ה-DNA) מתאימים להיות תורמים לתערובת שהתקבלה מהמטוש (סעיף 1.1 דגימהP1) " (ההדגשה אינה במקור - א.ח).

במהלך חקירתו הראשית הסביר ד"ר ווסקובויניק כי במטוש, שנלקח מאזור הערווה של המתלוננת, (עמ' 621 ש' 19-עמ' 622 ש' 2 - וראה גם חוות דעתה של ד"ר מיימון עמ' 4 ס' 6, ועדותה של ד"ר מיימון שהעידה שנטלה את הדגימה מהמקום עליו הצביע המתלוננת כמקום שפיכת הזרע לאחר אירוע האונס האחרון עמ' 562 ש' 19-21, עמ' 574 ש' 24, עמ' 1087 ש'24 - עמ' 1088 ש' 2), , שנמצא במקום שפיכת הזרע (כפי שהיה כתוב על המטוש) הוא הפריד חלק שמועשר בתאי זרע (עמ' 622 ש' 17-18), וראה: "תערובת של מספר תורמים וקבעתי בתערובת הזאת שיש לי שני תורמים עיקריים שתרמו, שיכולתי ברוב האתרים לקבוע את צירוף הפרופילים שלהם בצורה מובהקת, השוויתי את התערובת הזאת מול הקרבן והחשוד, וקבעתי מסקנות שהתערובת מורכבת מהפרופיל של החשוד והקרבן, לצד סטטיסטיקה שמופיעה במסקנות". (עמ' 622 ש' 19-23).

ד"ר ווסקובויניק אישר שהאפשרות שמדובר בממצאים המתיחסים למתלוננת ולנאשם, מול האפשרות שמדובר במתלוננת ופרט אחר, אלמוני לא ידוע, התוצאה היא שהאפשרות הראשונה גבוהה מהאפשרות השניה, ביחס של 24.1 מיליארד (עמ' 622 ש' 21, עמ' 623 ש' 5).

מתוך האמור לעיל עולה מסקנה שהיא מעבר לספק סביר, שלפיה החומר שנמצא על אזור ערוותה של המתלוננת שדגם גם זרע גברי, שייך למתלוננת ולנאשם בלבד.

בסיכומיו טען ב"כ הנאשם כי מבדיקת החומר שנדגם נמצא כי קיים תורם נוסף שתרם להמצאות "עוד חומר" על גוף המתלוננת, וד"ר ווסקובויניק אינו חולק על קיומו תורם נוסף אפשרי. לטענת הסניגור הוויכוח התמקד סביב יכולת המומחה לזהות עוצמת חומר זה, ולשיטתו על פי מסקנות ד"ר וסקובויניק קיים תורם נוסף אך כמות התרומה שלו מזערית. בנוסף לדברי הסניגור, ד"ר ווסקובויניק התעקש להשיב בתשובה מתחמקת, שלא היתה מוטלת עליו חובה ליידע את היחידה החוקרת על המצאות תורם נוסף ודי בכך שהביא זאת לידיעת הסניגור ובית המשפט. לטענת ההגנה חובה היתה על ד"ר ווסקובויניק ליידע את היחידה החוקרת בדבר קיומו של תורם נוסף ובנוסף חובה היתה עליו לשכנע שנבצר ממנו לאחר שקידה ראויה לגלות את זהות אותו תורם. לדברי הסניגור אין חולק שנמצא על גוף המתלוננת חומר שיש סבירות גדולה שהוא גם זרע אך חומר זה לא נבדק. לטענת הסנגור לא נעשה נסיון לקבוע מה הוא אותו חומר, ובנוסף הדנ"א של אם המתלוננת ג' לא נבדק, ולא נעשתה כל השוואה בינו לבין שאר המעורבים ומדובר בכשל בסיסי. לדברי ההגנה היתה חשיבות לקבוע ממצא חד משמעי בשאלה האם חומר שנמצא במטוש P1 הוא חומר שנפלט ישירות מאיבר מינו של הנאשם בעת ביצוע האונס או אולי הזרע הגיע לבטן המתלוננת בדרך אחרת. לשיטת הסניגור בסיכומיו ברור שאם המומחה היה עושה את הבדיקות הוא היה מגיע לתוצאה שהיתה מאששת או מפריכה את הטענה שהזרע הנוסף שנמצא על גופה של המתלוננת הגיע מתורם אחר או מהנאשם. על פי הנחתו אם נקבל תשובה שקיים תורם נוסף תתמוטט גרסת המאשימה לחלוטין, ותתבסס גרסת ההגנה שהעברת הזרע של הנאשם לגופה של המתלוננת היתה עקב פעולה יזומה על ידי אחרים, כאשר החשודים העיקריים לכך הם אם המתלונננת או המתלוננת עצמה. על פי שיטה זו, לא מן הנמנע שבמציאות שבה הנאשם קיים יחסי מין עם אם המתלוננת יום או יומיים לפני אירוע האונס הנטען האחרון, אם המתלוננת ג' תשלוף מנרתיקה קצת מהזרע של הנאשם ותעבירו לערוותה של המתלוננת. לדבריו, ייתכן איפוא שבדיקת החומר הנוסף שנמצא על מטוש P1 היתה מביאה לתוצאה שאותו חומר מקורו בהפרשות הנרתיקיות של האם. אי בדיקת הדנ"א הנוסף על המטוש מהווה, לטענת ההגנה, מחדל שמשליך על משקל חוות דעתו של ד"ר ווסקובויניק.

בחקירתו הנגדית נשאל ד"ר ווסקובויניק ע"י בית המשפט האם בכל הנוגע למטוש 1.1 שדגם חומר מערוותה של המתלוננת מסקנותיו שוללות את האפשרות שישנו בחומר גם דנ"א של בני משפחה נוספים, ובדבריו השיב ד"ר ווסקובויניק, שאינו יכול לשלול אופציה כזאת אך הדגיש כי "אפשר להגיד שזה עדיין מאוד לא סביר". (עמ' 639 ש' 10-21)

ד"ר ווסקובויניק הדגיש שחוץ מהמתלוננת והנאשם הוא מצא על אותו מטוש שריד של אלל אחד נוסף על שניהם בכמות מאוד נמוכה שהוא אינו יכול לקבוע לגביו כלום, ולדבריו זה יכול להיות קרוב משפחה וזה יכול להיות אדם אחר. (עמ' 639).

ד"ר ווסקובויניק הסביר שיכול להיות שמדובר בשריד דנ"א שנכנס בזמן הדיגום של המתלוננת ע"י הרופאה במעבדה, או בזמן הבדיקות, ובתשובתו לסנגור השיב שייתכן שמדובר בדוגמא שמקורה בניגוב במגבת שהשתמשו בה לפני כן, או בבגדים מלוכלכים שהתערבו ביניהם (עמ' 640 ש' 23).

ד"ר ווסקובויניק צין שהגיוני שבכמות מועטה יכלה להיות העברה מבגד לבגד או מבגד לאדם, אך אישר שאינו מומחה לסוגיית העברת דנ"א מבגד לבגד או מבגד לאדם. (עמ' 641 ש' 1-10).

ד"ר ווסקובויניק ציין שבטבלה המצורפת לחוות דעתו הוא סימן את האלל הנוסף שאינו מתאים למתלוננת ולנאשם ב-3 מקומות בטבלה בכוכבית. עיון בטבלה שצורפה לחוות הדעת מעלה שבכל מקום שבצד מספר מופיע כוכבית, תחום אותו מספר בסוגריים. ד"ר ווסקובויניק אישר שהסוגריים מסמנים את החולשה. (עמ' 641 ש' 14-21).

ד"ר ווסקובויניק ציין בענין זה כי "הנאשם והמתלוננת הם בפרופורציה יחסית דומה, הנאשם מעט יותר, נגיד כ-60% והמתלוננת היא 40%, וההלל (צ.ל אלל - א.ח) הנוסף הזה הוא הרבה יותר חלש מהם הפרופורציה שלו היא כפחות מעשרה אחוז"(עמ' 642 ש' 9-11)

ד"ר ווסקובויניק נשאל מה משקף העשרה אחוז שצוין לעיל, ומה ההיתכנות שלו יחסית לנאשם, קרי מה אפשרות קיומו של אדם נוסף בתערובת שנדגמה, והשיב "הסיכוי הוא אפסי, אפשר לחשב אותו והוא יהיה אחד למיליארדים". (עמ' 642 ש' 22-23). (הדגשה שלי - א.ח)

ד"ר ווסקובויניק נשאל מה האפשרות של תורם זכר אחר עם התוצאה הזאת, והשיב "עם התוצאה הספציפית הזאת? זה אפסי על גבול הכאילו אף למיליארדים ... על גבול הלא קיים".

ד"ר ווסקוביניק הסביר שלפי הגוונים שראה מה שקרה הוא שהאלל הנמוך המדובר היה בערך כל כך נמוך ביחס לאללים של החשוד והמתלוננת, עד שבשאר האתרים הוא היה מתחת לסף הזיהוי, ובשל כך לא ראו אותו. (עמ' 643, ש' 5-16).

ד"ר ווסקובויניק נשאל על ידי בית המשפט האם בדיעבד, אם היה רואה אלל נוסף כזה הוא היה צריך להתריע בפני היחידה החוקרת שמצוי אלל נוסף והשיב בשלילה.

ד"ר ווסקובויניק נשאל האם יש תורם נוסף חלש בסבירות 1 חלקי מיליארד, והשיב "לא, יש תורם ..., ... בכמות מאוד חלשה שתרם פחות מ-10 אחוז בחומר הדגימה ואני לא ... את רוב הפרופיל שלו אני לא יכול לקרוא הוא כנראה מתחת לסף הזיהוי שלו אז אני לא יכול להגיד עליו שום מסקנות ושום דבר" (עמ' 644 ש' 24-30). הוא אישר שלגבי אותו תורם נוסף הוא אינו יכול לומר אם מדובר בזכר או נקבה, (עמ' 645 ש' 9-10). ד"ר ווסקובויניק אינו יכול לדעת אם מקור האלל הוא בזרע (עמ' 647 ש' 18).

ד"ר ווסקובויניק הסביר שבוצעו 2 בדיקות, בדיקה לנוכחות תאי זרע ובדיקה לאפיון הדנ"א. לדבריו בבדיקה לנוכחות תאי זרע הוא מצא שלושה תאי זרע, ומאחר ולבדיקה זאת הוא לקח רק כ-10% מסך הדגימה המסקנה היא שבדגימה כולה היו 30 תאי זרע. על פי תיאורו הוא קיבל תערובת בולטת של זכר ונקבה, שיכולה להיות צירוף של החשוד והמתלוננת, והאלל האחד הנוסף.

ד"ר ווסקובויניק נשאל מתי עושים בדיקות השוואה לבני משפחה, והשיב שאם מועלית טענה כזאת ע"י הנאשם או ע"י הסנגור, אז אפשר לעשות את החישובים או לדגום את הבן אדם שנטען שהוא מקור הדנ"א וניתן לדגום אותו ולבצע חישוב סטטיטסטי. ד"ר ווסקובויניק אישר שהמעבדה אינה עושה את הבדיקה האמורה מיוזמתה אם טענה שכזו אינה מובאת בפניה. (עמ' 649 ש' 18-25).

סיכום לענין הדנ"א - עיון בכלל העובדות שפורטו לעיל מעלה כי המומחה ד"ר ווסקובויניק אישר אמנם קיומו של אלל אחד נוסף בחומר שנדגם, ולא שלל האפשרות שישנו תורם נוסף. יחד עם זאת ד"ר ווסקובויניק הדגיש שמאוד לא סביר שישנו תורם נוסף. ד"ר ווסקובויניק ציין שמדובר באלל יחיד בכמות מאוד נמוכה שהוא אינו יכול לקבוע לגביו כלום, ועל פי הסברו יכול להיות שמדובר בשריד דנ"א שנכנס בזמן הדיגום ע"י איש מעבדה.

ד"ר ווסקובויניק ציין כי אינו מומחה לסוגיית העברת דנ"א מבגד לבגד, או מאדם לאדם, ובענין זה לו רצתה ההגנה לבסס טיעוניה בענין היה עליה להציג חוות דעת מסודרת.

כך או כך, ד"ר ווסקובויניק הדגיש שהסיכוי להמצאות אדם נוסף בתערובת שנדגמה הוא אפסי על גבול הלא קיים.

מדובר בעד שעד לחקירתו שימש כ-13 שנה כמומחה במעבדת הדנ"א בחטיבה לזיהוי פלילי במשטרה. עדותו של ד"ר ווסקובויניק נשמעה כעדות מקצועית וחסרת פניות, וזאת ניתן גם ללמוד מתוך הזהירות הרבה בה נקט במהלך תשובותיו.

הערכים הנמוכים שנמצאו, לימדו שהסיכוי לקיומו של תורם נוסף הוא סיכוי אפסי עד לא קיים. מסקנה חד משמעית זו והעובדה שהכמות הנמוכה של אלל יחיד לא אפשרה לקבוע לגביו דבר, שללו כל צורך לבצע בדיקות נוספות באשר להמצאותו של תורם נוסף. העובדה האמורה תשלול גם כל אפשרות להעזר במומחה הדנ"א בעת בחינת אפשרות העברת זרעו של הנאשם לגוף המתלוננת באמצעות אדם נוסף. לו רצתה ההגנה לבסס טיעון הנוגע לאפשרות העברת דנ"א מגוף לגוף היה עליה להגיש כאמור חוות דעת מקצועית בענין.

יודגש כי בחקירותיה של אם המתלוננת בבית המשפט, לא נשאלה האם כלל שאלות הנוגעות לטענות ההגנה, בדבר האפשרות כי העבירה במכוון זרע מגופה לגוף המתלוננת.

לאור האמור לעיל יש לקבל את ממצאיו של ד"ר ווסקובויניק ולתת להם משקל מכריע.

בנסיבות האמורות יש לקבוע כי המצאות זרע שנפלט מגופו של הנאשם על גופה של המתלוננת, בדיוק במקום בו טענה המתלוננת כי שם שפך הנאשם את זרעו מספר שעות קודם לכן, תהווה ראיה בעלת משקל רב ביותר כנגד הנאשם.

טענות נוספות של ההגנה -

בסיכומיו טען ב"כ הנאשם כי מאחר ונטילת הדנ"א מגוף המתלוננת נעשתה ללא הסכמה, תוצאות הבדיקה וחוות הדעת אינן קבילות. מאחר ואין מחלוקת על כך שאם המתלוננת הסכימה בדיעבד לביצוע הבדיקה, אין לקבל טענות ההגנה באשר לקבילות תוצאות בדיקות המתלוננת.

האישום השני והאישום השלישי

עדות ר.פ (מיום 6.5.22 - עמ' 252-267)

ר.פ היה עצור בכלא אוהלי קידר בתא אחד יחד עם הנאשם (עמ' 253 ש' 14).

על פי דברי ר.פ, הוא היה רשאי לבקש להתקשר בטלפון הציבורי באגף באמצעות מס' אסיר שלו,

ובדבריו אישר שביום 29.1.19 אמר לו הנאשם "אני רוצה להתקשר לבת שלי לדבר איתה" עמ' 254 ש' 16), וביקש ממנו להגיד לבתו שתאמר למשפחה שלו שהוא דואג לה ומפנק אותה (עמ' 254 ש' 18-19). לדבריו, לאחר מכן הוא שוחח עם המתלוננת מספר דקות ואז שוחח עמה גם הנאשם (עמ' 256 ש' 11). על פי דברי העד הוא אמר למתלוננת שתגיד למשפחה שלה שהנאשם דואג לה ודואג לאסירים, ושינסו לשחרר אותו בהקדם (עמ' 256 ש' 13), ובדבריו אישר שאמר למתלוננת שתגיד על הנאשם דברים טובים במשפט (עמ' 258 ש' 27).

העד ציין כי בזמן שהנאשם שוחח עם המתלוננת הוא הלך לבית הכנסת של האגף אך לדבריו, כשמסר לנאשם את הטלפון דיבר הנאשם עם המתלוננת. (עמ' 259).

העד ציין כי אינו יודע מדוע הנאשם ביקש ממנו להתקשר.

בחקירה נגדית אישר העד שבטרם מעצרו הוא סבל מבעיה נפשית. בנוסף ציין העד ציין שלא ידע בגין מה עצור הנאשם. העד אישר כי אינו יודע אם הנאשם דיבר עם הילדה שלו או עם מישהו אחר, ואישר שהנאשם לא ביקש ממנו לבקש מבתו לחזור בה מהדברים במשטרה או לשנות גרסה (עמ' 267).

הדברים שנמסרו לבית המשפט על ידי העד נשמעו כדברים מהימנים, של עד שבפועל אינו מעורב בענין. הדברים שאישר העד הם חלק מעדותו.

דברי העד יחזקו ממשית את העובדות המפורטות בסעיף 5 לאישום השני בכתב האישום. בכל הנוגע לסעיף 6 באותו אישום יחזקו דברי העד את הטענה שלאחר שהוא שוחח עם המתלוננת שוחח עמה גם הנאשם בעצמו.

אכן כטענת ב"כ הנאשם, ספק אם דבריו של העד כי אמר למתלוננת לבקשת הנאשם "שתגיד עליו דברים טובים" תבסס כשלעצמה את עבירת ה"שיבוש". יחד עם זאת הדברים בהחלט מחזקים את גרסת המתלוננת שהתנהלה שיחה בינה לבין הנאשם לאחר השיחה עם העד.

עדות א.ט (פרוטוקול מיום 10.9.19) - עמ' 428-440.

העדה א.ט היתה בעת הרוולנטית מדריכה בפנימיה בה שהתה המתלוננת.

העדה סיפרה כי כאשר היתה עם המתלוננת בחדר בפנימיה, קיבלה המתלוננת שיחת טלפון וענתה לאותה שיחה. א.ט שהיתה ליד המתלוננת ציינה כי מתוך האופן שבו נראתה המתלוננת היא הבינה שהמתלוננת היתה קצת בלחץ, ושאלה אותה "מי זה?", המתלוננת לא ענתה לה, והיא אמרה לה לנתק את השיחה אך המתלוננת לא ניתקה את השיחה. במהלך השיחה אמרה המתלוננת "מה תעשה אם תצא?" ואז לטענת העדה, היא הבינה שמשהו מוזר קורה. לדבריה אם הבית נכנסה לחדר ושאלה את המתלוננת עם מי היא מדברת, והמתלוננת לא ענתה אך היא היתה מאוד בלחץ. העדה ציינה כי היא אמרה לאם הבית שהיא חושבת שהמתלוננת מדברת עם אביה, ואם הבית אמרה לה שהדבר נשמע לא הגיוני כי אסור לאב לדבר איתה.

העדה ציינה כי היא ביקשה מהמתלוננת שוב לנתק את השיחה, והשיחה התנתקה. העדה ציינה כי לאחר מכן היא לקחה את המספר מטלפון המתלוננת, רשמה אותו בטלפון שלה, ובבדיקה באפליקציית"ME" היה רשום שהמספר (077-2352758) הוא של "שירות בתי הסוהר".

בהמשך ציינה העדה כי היא הוציאה את המתלוננת להירגע, ושאלה את המתלוננת אם היא רוצה להסביר לה מה קרה, ואז אמרה לה המתלוננת: "מישהו התקשר, זה לא היה אבא בהתחלה, זה היה חבר של אבא, הוא אמר לי "אבא שלך בן אדם טוב, תגידי עליו דברים טובים, הוא עזר לי המון ואז הוא אמר "את רוצה את אבא?" וישר העביר לה את הפלאפון (עמ' 430 ש' 6-10).

לדברי העדה מדברי המתלוננת היא הבינה בהמשך שהנאשם בעצמו אמר לה "תקשיבי, אל תגידי את הדברים שאמרת בפרקליטות, זה דברים מאוד, מאוד קשים, תגידי עליי דברים טובים, אני אבא טוב." ואז לטענת העדה היא שמעה את המתלוננת אומרת את שאמרה בהתחלה, "מה תעשה אם תצא?". (עמ' 430 ש' 14). בהמשך ציינה העדה (על פי דברים שקראה ממסמך שרשמה), כי בהמשך אמרה לה המתלוננת שאמרה לנאשם "מה אתה רוצה שאני אגיד?" , ובהמשך אמרה המתלוננת את הדברים הבאים: "אם ישמעו את ההקלטה זה יסגיר אותו. רק מולי הוא מודה, הוא בטח השיג את המספר מאחי. אני אוהבת אותו. אני מתלבטת מה לעשות. אני יודעת שמקומו שם. אני לא מאמינה שאמרתי לך הוא אמר לי לא להגיד" (עמ' 432 ש' 15-21). לדברי העדה היא רשמה את השיחה כדי לא לשכוח.

העדה ציינה כי לאחר השיחה עם המתלוננת היא פנתה לאם הבית ואמרה לה את כל שהתרחש ואז נעשתה הפניה למשטרה. כן ציינה העדה שהארוע ארע ביום 29.1.19 לקראת ארוחת הערב, וכשאם הבית ביקשה את המתלוננת לנתק השיחה היתה המתלוננת בלחץ והחלה לבכות, ואז התנתקה השיחה (עמ' 431).

העדה ציינה בנוסף כי למיטב ידיעתה השיחה התנהלה יומיים לפני קיומו של דיון בבית המשפט, ועל כן נעשתה הפניה המיידית למשטרה.

בחקירתה הנגדית נשאלה העדה מדוע לא אמרה במשטרה שבדקה המספר באפליקצייתME" " אלא אמרה זאת רק בראיון בפרקליטות, ואמרה שכנראה היתה מבולבלת ולכן לא אמרה הדברים.

דבריה של העדה נשמעו כדברים כנים.

ראיות נוספות לאישום השני והשלישי

מבדיקת "שיחות נכנסות" לטלפון של המתלוננת ומבדיקת "שיחות יוצאות" מהכלא עולה שהתקיימה שיחה מבית הכלא לטלפון של המתלונננת (ת/29) ביום 29.1.19 שעה 17:23, על פי מספר הזיהוי של ר.פ (ת/25יד') שהיה עצור עם הנאשם (ת/4).

לאחר עדות המתלוננת בענין ניסיון ההשפעה מצד הנאשם מהכלא, ביקשה יחידת המשטרה להעביר אליה את הנאשם לחקירה אך הנאשם סירב לצאת מהתא לצורך כך (ת/10, ת/28 לפי הרשימה המודפסת שהוגשה ביום 5.12.19), והודיע שרק צו בית משפט שיחייב הוצאתו בכוח יוציא אותו מהתא. למחרת נחקר הנאשם בשב"ס, אך לא ניתן היה לערוך עימות בינו ובין המתלוננת או בינו לבין הוריו (מזכר החוקר אברהם ת/24י - ת/25ו). ר.פ לא היה מוכן לבצע עימות מחשש ארועים בבית הכלא, (ת/24ט או ת/24ז).

יצוין כי הנאשם לא הביא לעדות את שני הוריו, בניסיון להפריך את טענת המתלוננת כי כאשר היו עמה ברכב, דיבר איתה הנאשם באמצעות הטלפון מבית הכלא.

דברי המתלוננת באשר למיוחס לנאשם באישומים השני והשלישי (שפורטו לעיל) ודברי העדים ר.פ וא.ט והראיות הנוספות שהוצגו בעניין, יעלו כי כנגד הנאשם עמדו ראיות בעלות משקל רב, לכך שהנאשם ביצע את שיוחס לו באישומים השני והשלישי שבכתב האישום.

גרסת הנאשם

הודעות הנאשם במשטרה

הודעה מיום 5.6.18 -

הנאשם נחקר בחקירה ראשונה ביום 5.6.18 שעה 00:06 (ת/3 - כולל תמלול ודיסק חקירה).

בתחילת החקירה הוזהר הנאשם כי הוא חשוד בביצוע עבירות מין, בין היתר, בקטין מתחת לגיל 14, בכך שאנס את בתו במשך שנים.

הנאשם פירט בתחילת הודעתו את לוח הזמנים הרגיל של יומו, וטען כי יחסיו עם אשתו וילדיו טובים מאוד.

הנאשם אמר כי אין לו יחס מיוחד למתלוננת, ויחסו אליה הוגן ואוהב כמו כל עם ילדיו (ש' 74). כשהוטח בפני הנאשם שהוא חשוד בביצוע אונס בתו המתלוננת, השיב הנאשם: "לא היה ולא נברא". הנאשם נשאל מדוע שבתו תאמר דבר כזה והשיב שהוא יכול להעלות כמה דברים, האחד השפעה של בנות בחוץ, השני סוג של חשיפה לאינטרנט, והשלישי איזה שהוא רצון לגרום להורה להיות פחות קשוח בחינוך (ש' 82-83).

הנאשם ציין שהוא אוהב את ילדיו "שווה בשווה" והוא לא עושה אפליה. הנאשם נשאל שוב לגבי אינטרס בתו להעליל עליו, וחזר שוב על רצונה לצאת בלילות ושבתות לבלות בקניון, או הרצון לאינטרנט, ולדבריו רוצה המתלוננת לשנות את מצבה (ש' 94-96). הנאשם פירט שבתו נחשפה לאינטרנט. הנאשם פירט שהחינוך שלו כלפי ילדיו קצת נוקשה, אם זה בנושא יציאות מחוץ לבית או שהייה אצל חברות בלילה. (ש' 110-112).

הנאשם נשאל מה יאמר אם ימצאו זרע שלו על בגדי המתלוננת, והשיב: "יכול להיות שהתערבבו בכביסה". הנאשם נשאל האם הילדה סובלת מבעיות אישיות או פסיכיאטריות והשיב: "אין לה, היא ילדה מושפעת, נורמטיבית מאוד, הילדות שעושות דיאטה בבית ספר, המורה ביקשה ממני לקחת אותה לטיפול כמו פסיכולוגית ואני סירבתי ... כי אני חושב שבבית אפשר לטפל בזה טוב יותר" (ש' 122-125).

הנאשם ציין כי כשפתח את המחשב ראה אתרים של זימה, ובתו ובנו הם היחידים שנחשפו לזה עם השכנה. לדבריו העדיף שלא לדבר עם בתו על כך.

הנאשם תיאר את מהלך יומו, ביום האחרון משעות הבוקר, ובדבריו ציין שאשתו יצאה לעבודה בשעה 6:30, והוא קם ביחד איתה, התארגן לתפילה, התפלל בבית, אך לא יצא לכולל כהרגלו. לדבריו, בתו המתלוננת התעוררה ב-6:45 והתחילה להכין אוכל לילדים, ובשעה זו לדבריו כל יתר הילדים קמים.

הנאשם נשאל מדוע כשעוכב ניסה להתקשר למתלוננת ובדבר השיב "כי פחדתי שהיא הסתבכה במשהו ועצרו אותי בגללה". הנאשם ציין כי המתלוננת התקשרה אליו מטלפון המנהלת וביקשה ממנו ללכת ללמוד אצל חברתה, ש.ט. הנאשם נשאל אם הוא מרשה לבתו ללמוד אצל ש.ט, ובדבריו השיב: "אם זה בגבול הטעם הטוב אין לי בעיה עם ש.ט ... הסכמתי שהיא תלך לחברה ללמוד" (ש' 169-170).

הודעה מיום 6.6.18 (ת/23) - בהודעה שניה מיום 6.6.18 ציין הנאשם כי ילדיו אוהבים אותו וכך גם המתלוננת אוהבת אותו ומכבדת אותו. הנאשם ציין כי המתלוננת "עושה תפקידים שבעצם מחזיקים את הבית, מעירה את אחיה מכינה אוכל בבוקר מנקה את הבית ומכינה אותו לשבת" (ש' 29-32). הנאשם ציין כי המתלוננת "משמשת דוגמא לאחים שלה משקיעה בתחום הלימודים ואוהבת לשוחח איתי" (ש' 31).

הנאשם מציין אמנם בהמשך, שהיה צריך לעמוד מול רעיונותיהן של חברותיה של המתלוננת, לצאת לבילוי מחוץ לעיר אך הוא אסר זאת עליה.­(ש' 33). הנאשם ציין גם אי הסכמה עם בתו שדרשה כסף לחוגים, כגון חוג זומבה, ולדבריו הדבר הוביל לויכוח בינו לבינה. הנאשם ציין כי הוא לומד בכולל ואינו עובד. כשנאמר לנאשם שבתו אומרת שפגע בה מינית, השיב שהיא דרשה ממנו מחשב, והוא מצא במחשב תכנים של מין.

הרושם הכללי העולה מדברי הנאשם בחקירה הוא כי מדובר למעשה באב שמתאר את ביתו כילדה טובה ואוהבת, עובדה שמעלה תהייה מסוימת באשר לאפשרות שהמתלוננת תעליל עליו עלילות. הסברו של הנאשם שלפיהם רצונה של בתו לבלות עם חברות בקניון בבאר שבע והתנגדותו לכך הם שהביאו המתלוננת להעליל עליו עלילות כה חמורות הוא הסבר מוקשה.

מדובר בנאשם שמתאר קטינה בוגרת ואחראית בצורה בלתי רגילה, ומכאן שהסבירות שהיא אינה מבינה את האסון המוחלט שדבריה עלולים להמיט על אביה אינה קיימת.

הודעה מיום 11.6.18 (ת/9 - במהלכה התקיימו עימותים עם האם ג' ועם האח מ')

בחקירתו זו טען הנאשם שבתו מגלחת שיערות בידיים וברגליים, והדבר מעיד על חשיפה לרחוב. הנאשם חזר על יתר הטענות שטען בחקירות קודמות. הנאשם טען שהקשר עם בנו מ' הוא קשר טוב, אך לדבריו הילד חושב רק על כדורגל והוא מתנגד לכך בכל תוקף. לדבריו, מ' מכבד אותו והוא מצידו מפרגן לו.

העימות עם האישה ג' - במהלך החקירה מצוין בפרוטוקול שקצינת החקירות הכניסה את ג', אשתו של הנאשם, למשרד וג' הטיחה בו שהוא צריך טיפול, היא מאמינה לבת שלה, והיא רוצה שהחשוד יתחיל לספר על מעשיו. הנאשם מצידו מכחיש ולא מודה במה ש"לא עשה".

בהמשך טען הנאשם כי הוא סובל מאין אונות (ש' 71) וציין כי ניסה דברים טבעיים.

העימות עם הקטין מ' - בהמשך מצוין בפרוטוקול כי הקצינה נכנסה עם בניו של הנאשם, מ' וי' למשרד, ומצוין כי "מ' נשען על הקיר ובקושי מדבר, ולאחר דיבור שלי ושל חגית מצליח לדבר".

עיון בתמליל החקירה שמצורף לפרוטוקול החקירה מעלה כי בשלב זה של החקירה אומרת החוקר "מ' תהיה רגע איתי. תספר לי רגע שאבא שלך, שאני פה, מה היה באותו יום, מה ראית?" ובתשובתו עונה מ' "ישנתי", מ.מ נשאל למה הוא קם והשיב "שמעתי רעשים" (עמ' 3 ש' 31) וכשנשאל מאיזה חדר השיב "שלו", וכשנשאל "שלו?" השיב "א' (המתלוננת – א.ח)". העד נשאל לאן הלכת? והשיב "לחדר שלי" וכשנשאל ואז מה ראית בדרך? השיב "את שתיהם בחדר" (עמ' 4 ש' 3), העד אישר שראה את אביו, וכשנאמר לו שאביו אומר שהוא משקר והקשר המיני היה בינו לבין המתלוננת השיב "לא, ... אין דבר כזה".

העד אישר שראה את הנאשם והמתלוננת בחדר, (עמ' 5 ש' 17-19).

העד נשאל האם הוא מאמין לאחותו, והשיב "מאמין לגמרי, אני לא יודע" (עמ' 7 ש' 13).

עימות בין הנאשם למתלוננת (ת/24א)

עיון בסרטון העימות שנערך בין הנאשם למתלוננת ובפרוטוקול העימות, מעלה כי בתחילת העדות הטיח החוקר בנאשם שהוא חשוד באונס. החוקר אמר לנאשם שהוא לא חייב להגיב, ואם הוא אינו מגיב עדיין זה אומר שמירה על זכות השתיקה, וזה ישמש ראיה נגדו. בשלב זה מתערבת המתלוננת ואומרת "אבא (מילה לא ברורה) אני משקרת? (בוכה) נמאס לי (מילה לא ברורה) אני מתחננת שלא (מילה לא ברורה). כבר" (עמ' 2 ש' 6-8).

המתלוננת ממשיכה ואומרת "אתה התעללת בי ... לא ידעתי בהתחלה שאתה עושה את זה ... אבל מה לעשות אתה עשית את זה ואתה צריך להודות על הפשעים שלך ... ושאני אוהבת אותך". (עמ' 2 ש' 15-24). המתלוננת ממשיכה ואומרת לנאשם "אתה שכבת עליי, ... אתה הכנסת את זה אליי, מה אתה אומר אבא? ... את איבר המין .... למין שלי" (עמ' 2 ש' 27-39).

המתלוננת ממשיכה ואומרת לנאשם "הרבה פעמים אמרתי שלא בא לי" המתלוננת מתבקשת לתאר את המקרה האחרון, ובדבריה השיבה "בבוקר ... ב-6 ... אחים שלי ישנו ..." המתלוננת נשאלת איפה אמה היתה ומשיבה "בעבודה ... אבא שכב עליי ... קרא לי ... שכבנו ... וזהו" (עמ' 3 ש' 25-37).

הנאשם התבקש להגיב לדברים והשיב: "יש לי הרבה מה להגיד אבל הזמן .... הדברים שאני רוצה להגיד לא יגמרו ... אני לא יודע מאיפה הדברים האלה" , בשלב זה פונה אליו המתלוננת באופן שנראה אינסטנקטיבי ואומרת "אתה משקר" וממשיכה ומגיבה לדבריו "אתה אומר שאני משקרת" הנאשם מגיב בתשובה, "אני לא יכול להגיד שאת משקרת, כי יכול להיות שמשהו קרה מתחת לאף שלי ואני לא ראיתי את זה".

המתלוננת מתבקשת לומר האם היא משקרת, ועונה "לא, .... אני אוהבת אותו ... כי הוא אבא שלי" (עמ' 5 ש' 14-22). המתלוננת אומרת שהיא רוצה שאביה יעבור טיפול ו"שיפסיק את זה".

המתלוננת מאשרת שאביה לא החסיר ממנה דבר וכל מה שרצתה קיבלה.

המתלוננת נשאלת אם היה להם בבית אינטרנט ובדבריה השיבה שלא.

בשלב מסוים כשהנאשם פונה למתלוננת ואומר, בין היתר, "בתור אבא ששמר על הילדים שלו", מרימה המתלוננת פניה מעט עד שהם נראים למצלמה, בעת שהנאשם מדבר נראית המתלוננת עוצמת עיניה בפנים שנחזות כפנים כאובות, (015.11) ואז המתלוננת פונה לנאשם ואומרת לו בעיניים עצומות "... את הכל ידעת עליי, אין לי שום סיבה להסתיר ממך" (עמ' 6 ש' 37-38), המתלוננת מאשרת, לאחר שתיקה קלה, שהנאשם החדיר איבר מינו לפיה ולפי הטבעת שלה (עמ' 7 ש' 6-8). עיון מעמיק וחוזר בסרטון מעלה כי בשלב זה של דבריה של המתלוננת, המתלוננת רועדת רעד קל שנראה אוטנטי לחלוטין, רעד שנראה שרק שחקן מנוסה יכול לאלתרו.

המתלוננת ציינה שהדברים ארעו מעת היותה בגן.

עיון בסרטון העימות מעלה כי בטרם התחיל העימות הורידה המתלוננת ראשה ונראתה כבוכה, בעת העימות ישב הנאשם משמאל למתלוננת במרחק מה ממנה, כשהמתלוננת מדברת כשגופה ופניה מופנים הצידה מן הנאשם, והיא מרכינה את ראשה, כשששואלת המתלוננת את הנאשם אם היא משקרת, היא מליטה ראשה בידיה ונראית ונשמעת כבוכה, המתלוננת ממשיכה את דבריה כאשר היא נראית בוכה בכי ממשי, הנאשם מצידו יושב בכסאו, מוריד ראשו קמעה, ואינו אומר דבר.

התנהגותה של המתלוננת בכלל העימות נראית כהתנהגות אוטנטית לחלוטין, של קטינה המטיחה בכאב באביה כי פגע בה מינית.

עיון בסרטון העימות בין הנאשם למתלוננת מחזק באופן בלתי מבוטל את התחושה כי דבריה של המתלוננת אמיתיים מראשיתם ועד סופם.

הודעות הנאשם אודות האישומים השני והשלישי

לאחר שהסתבר כי המתלוננת הגישה גם תלונות בעבירות של הדחה ושיבוש מהלכי משפט, נחקר הנאשם פעם נוספת אודות המפורט באישומים השני והשלישי (ת/26, סימון המוצג זהה לסימון תעודת ההסמכה של ד"ר מימון).

הנאשם הכחיש בחקירתו כי דיבר עם הקטינה המתלוננת בשני המועדים שבאישומים השני והשלישי שארעו לאחר מעצרו, הנאשם הכחיש כי תיאם עם הוריו שיאספו את הקטינה וידברו איתה בדרך, וטען שרק דיבר עם אמו אך לא עם הקטינה. הנאשם טען כי לא ביקש מר.פ שיתקשר עבורו למתלוננת, ולא חייג את המספר של הקטינה.

בפני הנאשם הוטחו פלטי השיחות שתאמו לדברי הקטינה, והנאשם לא ידע להסביר הדבר.

יומיים לאחר מכן, (ת/27) נחקר הנאשם שוב והוצגו לו מחקרי התקשורת לגבי השיחות מהכלא (ת/24ז, ת/25ה), המציגים שיחות מיום 12.9.18 ומיום 13.9.18, והוטח בו כי מדובר בשיחות הכנה לצורך תיאום השיחה עם הקטינה, המתלוננת. הנאשם אישר שהתקשר לבני משפחתו אך הכחיש שהעביר מסרים למתלוננת.

עדות הנאשם בבית המשפט

חקירה ראשית

הנאשם נחקר בחקירה ראשית ביום 5.12.19.

כבר בתחילת החקירה הופנה הנאשם לעימות עם המתלוננת ואמר שמה שבתו אמרה שהוא שקר.

הנאשם ציין כי כל כתב האישום הוא שקרי, וכשנשאל האם ביקש מבתו לא להעיד נגדו אמר "מעולם לא היה דבר כזה", בכל הנוגע לעדותו של ר.פ בענין השיחה מהכלא המפורטת באישום השני, סיפר שמה שעשה ר.פ הוא עשה מדעתו, "וכל מה שהוא אמר זה מתוך הלב שלו ומרצונו".

הנאשם ציין כי אשתו התקשתה בניהול משק הבית, והיו חיכוכים בינה ובין המתלוננת בנושא צניעות, ובנושא נסיעות מחוץ לעיר או נסיעות לחברות. הנאשם ציין שגם הוא היה עקשן גדול בנושא זה (עמ' 659 ש' 7-12).

הנאשם טען שכמעט ולא היו מצבים שבהם המתלוננת התעוררה לבד, בעת שכל דיירי הבית ישנו, ולדבריו כשהמתלוננת התעוררה, התעוררה עמה גם אחותה מי' שישנה איתה במיטה והיתה קמה ומעירה את הבנים.

הנאשם ציין שדלת חדרו בדרך כלל פתוחה, וכשהוא נכנס לחדר של המתלוננת אשתו נמצאת מולו והיא רואה מה קורה בתוך החדר הזה. (עמ' 663 ש' 12-15).

הנאשם תיאר כי ביתו קטן כקופסת שימורים, ובין החדרים המרחק אפסי. הנאשם תיאר כי ביום 13.6.18, יום הארוע האחרון המתואר בכתב האישום, אשתו היתה בבית כשהיא "חצי ערה", ועל פי דבריו אשתו שומעת כל רשרוש, ושנתה לא עמוקה (עמ' 664 ש' 25-26). הנאשם סיפר כי הוא נכנס לחדרי הילדים 6-7 פעמים בלילה לנקות את החדר מיתושים (עמ' 665 ש' 10), כאשר ילדיו באותה עת ישנו. לדבריו, בבית ישנו בתו הקטינה מי' בתו הנוספת מו', וילדו י', כאשר שתי הקטינות ישנו בחדרה של המתלוננת ובאותה מיטה, והבנים ישנו בחדר אחר. (עמ' 665 ש' 18-20)

בשלב זה הקריא הסנגור לנאשם את האמור בכתב האישום, שלפיו בתאריך 4.6.18 משעה 06:00 בבוקר, כאשר יתר בני הבית ישנו ואם המתלוננת יצאה לעבודה , קרא הנאשם למתלוננת לחדר השינה והורה לה לפשוט בגדיה. תשובת הנאשם היתה שביום זה לא הלך לכולל, והוא קם בסביבות השעה 08:00, לאחר ששכנו התקשר אליו (עמ' 666 ש' 1-5). לדבריו באותו בוקר הוא לא ראה את המתלוננת, אשתו שלפי דבריו יצאה לעבודה בשעה 06:30-06:45 ולטענתו לא היו מקרים שאשתו יצאה בשעה 06:00 לעבודה. (עמ' 667 ש' 8-9). בהמשך החקירה ציין הנאשם שאשתו לא יצאה לעבודה בשעה 05:30 בבוקר לעבודה ב"היפר כהן", כאשר לדבריו בשעה האמורה הסופר סגור ואין גם תחבורה למקום (עמ' 673 ש' 16-24).

הסנגור הפנה את הנאשם לכך שעל פי הטענה נמצאה דגימת דנ"א מהזרע שלו על בתו, ובדבריו השיב שייתכן שזרעו נשפך על מגבת או על סדין אחרי קיום יחסי מין עם אשתו (עמ' 668 ש' 3).

לדבריו, לאחר קיום יחסי מין עם אשתו יוצא זרע "על מגבת שהכנו מראש או על סדין" (עמ' 668 ש' 14), והוא מנקה עצמו במגבת או שהסדין מתלכלך. לטענתו המגבת או הסדין מועברים לכביסה שמעורבבת עם בגדי ילדיו. (עמ' 668 ש' 18-21).

הנאשם אישר שבני המשפחה משתמשים לעתים במגבות שזרוקות בערימה שמיועדת לכביסה, ולטענתו אדם שנכנס למקלחת ושכח לדוגמא מגבת, יכול בהחלט לקחת מגבת מן הערימה (עמ' 669).

הנאשם ציין בחקירתו שהמתלוננת לא הסכימה להתנהגות אמה כלפיו, והזלזול שאשתו הביעה כלפיו השפיע על מערכת היחסים בינה ובין אמה.

באשר לאישומים השני והשלישי ציין הנאשם שתמיד מצויים עצורים אחרים בסביבתו בבית הכלא שמאזינים לשיחות שהוא מנהל. (עמ' 670).

הנאשם הכחיש שאמר לעד ר.פ לומר משהו למתלוננת, והכחיש שהוא עצמו דיבר עם המתלוננת (עמ' 670 ש' 26).

הנאשם אישר בהמשך שמר ר.פ עדכן אותו ששוחח עם המתלוננת, והוא עצמו ראה אותו מדבר איתה, אך לא שמע את תוכן השיחה, וכן חזר ואמר שהוא עצמו לא דיבר איתה, וטען שהוא לא ידע שר.פ מתכוון לדבר איתה (עמ' 671).

לדברי הנאשם, כנראה שר.פ חייג למספר של המתלוננת ודיבר איתה, והוא לא העביר אליו את האפרכסת לאחר השיחה. עמ' 672 ש' 1-6).

הנאשם הכחיש שביום 13.9. דיבר עם המתלוננת, אך ציין שבהחלט ייתכן שכשוחח עם הוריו שהיו ביחד עם המתלוננת ברכב, היתה המתלוננת ברכב אך לדבריו הוא לא ידע על כך, לא דיבר איתה ולא ביקש לדבר איתה (עמ' 672 ש' 23-30).

בכל הנוגע לשעות הקימה של המתלוננת ואחיה, ציין הנאשם כי את הבית מתחילים להעיר בשעה 06:00, כי ההסעות של הילדים יוצאות בשעה 07:00-07:15, (עמ' 675 ש' 12-13), ובדבריו אישר כי מכיתה ד' טיפלה המתלוננת באחיה, ידעה לקחת אחריות בהכנת אוכל, בטיפול בילדים, בהלבשת הילדים, ובהכנתם ליום הלימודים. הנאשם אישר שהיו ימים שהמתלוננת היתה קמה מוקדם יותר ועושה ספורט בבוקר ולעתים היא היתה הולכת על ההליכון שהונח בחדרו, כשהוא ואשתו ישנו.

הנאשם תיאר כי המתלוננת היא לא ילדה של בית, והיא אהבה להיות אצל השכנות והיתה הרבה אצל חברתה מ.ע, (עמ' 676 ש' 19-21).

הנאשם תיאר את החינוך שלו כחינוך לא מודרני, ולדבריו ילדיו לא היו ילדים חופשיים.

הנאשם ציין כי אינו מנשק את ילדיו ומעולם לא חיבק ונישק את המתלוננת על הלחי, לא בפרהסיה ולא לא בפרהסיה (עמ' 677 ש' 19-23).

הנאשם התבקש לספר על התקופה שהיו לבתו בעיות אכילה, והסביר באמרו "זה סוג של דיאטה". הנאשם הבהיר שהבין מאמה של המתלוננת שהמתלוננת מקיאה בשירותים, אך הוא לא ראה זאת, ולדבריו, אולי שמע זאת פעם ואז הבין שזה לא סתם. (עמ' 678 ש' 20).

הנאשם ציין שאינו זוכר שדיבר עם היועצת, ועל פי תיאורו לדבריו "נכון שיש לה איזה שהיא בעיה ספציפית של הקאות לצורך הרזיה, אבל אני לא ראיתי לנכון לשלוח אותה לטיפול וגם המצב הכלכלי לא איפשר" (עמ' 679 ש' 1-2)

הנאשם התבקש להתיחס לטענת המתלוננת שסיפרה שהוא נותן לה הכל, ובדבריו ציין שהמתלוננת ביקשה קולקציה חדשה של בגדים לטיול, אז הוא השתדל בשבילה, ולדבריו היא רצתה גם כסף למותרות, ללימודי ריקודי זומבה או לנעליים חדשות אך הוא לא נתן לה כסף כי היה במשבר כלכלי. (עמ' 679 ש' 7-13).

הנאשם ציין שיש נקודת חן בצד התחתון של איבר מינו (עמ' 682 ש' 21). הנאשם נשאל מדוע לדעתו בתו מעלילה עליו, ובדבריו השיב שהבין שיתכן שמדובר בבעיה נפשית. לטענת הנאשם הוא ראה הרבה דמיון אצל המתלוננת במהלך השנים (עמ' 683). עוד ציין הנאשם שהוא הקשה על המתלוננת בדרישותיו, ועל פי סיפורו המתלוננת החלה לצאת בשעות הלילה, פקחה עיניים ולמדה דברים חדשים, וגם עשתה שימוש באינטרנט, ולטענתו הדברים האלה הם שהשפיעו עליה להעליל עליו את העלילה (עמ' 684).

חקירה נגדית -

בחקירתו הנגדית אישר הנאשם שכאשר למד בכולל שהה במקום משעה 09:00 עד 13:00, ולאחר הפסקה המשיך מהשעה 14:30 עד 17:30, על פי תאורו, בין השנים 2009 עד 2017 עבד במספר רב של מקומות.

הנאשם אישר שאשתו עבדה והיא בפועל פרנסה את הבית, והיתה אשת חיל אך לא בדאגה לילדים וביחס כלפיו (עמ' 702 ש' 1-3).

לטענת הנאשם, בתו המתלוננת לא נהגה בדרך ארץ, היא הרשתה לעצמה להתלבש כרצונה, לצאת לאן שהיא רוצה בלא ליטול רשות, לקחת מחשב ולהשתמש בו בצורה לא נכונה, וללכת לריקודים במשך כל השבוע ובשעות החשיכה (עמ' 706 ש' 12-15). הנאשם טען כי בית הספר בו למדה המתלוננת הוא בית ספר מודרני, שיכול להביא לתרבות רעה, מאחר והתלמידים יכולים להכניס אינטרנט פרוץ וטלויזיה הביתה. (עמ' 707 ש' 19-23).

הנאשם ציין כי אשתו עשתה בבית כרצונה, אך הקפידה על קיום מצוות, קלה כחמורה, בסוגיית טהרת המשפחה. (עמ' 708).

הנאשם הופנה לכך שאמר במשטרה שהיחסים שלו ושל המתלוננת היו טובים ושהיא אוהבת אותו, ובדבריו השיב שחלק מהדברים היו נכונים וחלק לא. לדבריו, "בהתחלה פשוט זרמתי ואמרתי את הדברים הכי טובים שאני יכול להגיד על הילדים שלי ועל אשתי, אבל שום דבר לא מושלם" (עמ' 710).

הנאשם נשאל אם הדלתות בבית היו סגורות, והשיב שבדרך כלל הדלתות לא היו סגורות, הוא אישר שכשהדלת היתה סגורה אף אחד לא היה נכנס (עמ' 710).

דבריו אלה של הנאשם מעידים שהנאשם יכל לבצע במתלוננת מעשים מיניים אחרי דלת סגורה, תוך בטחון שאיש לא יפתח את הדלת

הנאשם אישר שכשהיה מתלבש היה סוגר את הדלת.

הנאשם ציין שבשנה האחרונה היה קם ב- 07:00-07:30, (עמ' 713 ש' 6-8) ולדבריו בשעה 08:00 היתה לו הסעה לכולל (עמ' 714).

הנאשם ציין שמי שהיה מעיר את הילדים היא אשתו (עמ' 717 ש' 27-28). הנאשם הופנה לכך שאשתו ציינה בחקירתה שהיא היתה יוצאת מהבית עוד בטרם איש מהבית היה מתעורר, ובדבריו השיב שאשתו לא עבדה כל יום במשמרת בוקר, ורוב "סידור העבודה" שלה היה במשמרות ערב (עמ' 718 ש' 1-4).

הנאשם ציין כי אשתו יכלה לצאת לעבודה ב-06:30- 06:45, ויכלה גם להעיר את כולם לפני שיצאה (עמ' 718 ש' 24-30).

הנאשם הופנה לכך שאמר במשטרה (ת/23 עמ' 3 ש' 28-31) שהמתלוננת התלוננה על זה שהיא מגדלת את הילדים, אך היא לא נשברה מכך, ובפועל ביתו המתלוננת היתה זו שקמה בבוקר ומעירה את כולם, ומארגנת את הילדים לבית הספר. בתשובותיו לתובעת הסביר הנאשם כי אשתו היתה מארגנת את הילדים והמתלוננת היתה עוזרת לה להכין אוכל, אך הילדים היו בדרך כלל עצמאיים. הנאשם הסכים לכך שבחקירתו במשטרה האדיר את תפקידה של המתלוננת ביחס למה שהתרחש במציאות (עמ' 720 ש' 5-12). הסברו של הנאשם להאדרה זו היה שבאותה תקופה המעט שהמתלוננת היתה עושה היה נראה בעיניו הרבה, ולאחר מכן הסתבר לו שלא כך הדבר (עמ' 720).

מדובר בהסבר שאינו משכנע, על פי הסברי הנאשם במשטרה המתלוננת היתה זאת שקמה לפני אחיה ומעירה אותם ושינוי הגרסה בענין, עומד כאינדיקציה נגד הנאשם.

הנאשם טען שהמתלוננת היתה מתעוררת אולי ב-06:00 – 06:30, למעט בתקופה שבה עשתה ספורט אצלו בחדר על ההליכון שאז היתה קמה ב-5 (עמ' 722 ש' 3-8).

הנאשם נשאל על התנהלות ילדיו הקטינים בבוקר והשיב "אני לא הייתי קם בבוקר, ... אני לא הייתי איתם בבוקר". (עמ' 725 ש' 11). הנאשם נשאל שוב "אתה לא קם בבוקר לילדים? ..." ובדבריו השיב בחיוב (עמ' 725).

הנאשם אישר שהיה קם ב-07:00-07:30 אחרי שכולם יצאו להסעות.

דבריו אלה של הנאשם מעידים שגם על פי גרסתו הוא לא יכל לומר שכל ילדיו קמו באותה שעה, שכן בשעה זו הוא עצמו ישן.

לדברי הנאשם, כאשר עבד התעורר לפני שהילדים התעוררו והיה מעיר את ילדיו באמצעות טלפון (עמ' 726 ש' 7-9).

בהמשך דבריו הנאשם נשאל אם המתלוננת היתה זו שמעירה את הילדים, מטפלת בהם ומחליפה את אמה, ובדבריו השיב כי, בימים שהאם היתה עובדת בבקרים לא היתה ברירה, ורק המתלוננת היתה מסוגלת לעשות דברים כאלה (עמ' 727 ש' 1-10). הנאשם אישר שהאחריות הוטלה על המתלוננת מכיתה ד' בערך. (עמ' 727 ש' 14).

דבריו אלה של הנאשם מסבירים את האפשרות שעמדה בפניו לפגוע במתלוננת, בחלון הזמן שמעת יציאת האם מהבית ועד השכמת יתר ילדיו ע"י המתלוננת.

הנאשם נשאל לגבי אשתו, והשיב "את שואלת אותי אם יש לה תכונה של עצלות? אז כן, היא כן עצלנית" (עמ' 729 ש' 21).

הנאשם תיאר שזיהה על מחשב שבו עשו שימוש ילדיו, אתרים לא צנועים באנגלית, וידע שמדובר בסרטים פורנוגרפיים כי בהסטוריה של המחשב ראה את המילה סקס (עמ' 746), הנאשם אישר שמעולם לא ראה את המתלוננת גולשת באתרים האמורים, ואישר שמעולם לא שאל את המתלוננת אם היא גלשה באינטרנט, לטענתו כדי לא להביך אותה, (עמ' 747 ש' 25-26), הנאשם לא השיב לשאלה כיצד הוא יודע שדווקא המתלוננת גלשה באתרי סקס, ובהמשך דבריו אישר שהוא מעריך שמי שעשה זאת זה אחד מילדיו, אך לא ידע להצביע על כך שדווקא המתלוננת עשתה כן.

אמירה זו תשמוט הקרקע מתחת לטענת הנאשם שהמתלוננת העלילה עליו עלילה לאחר שראתה סרטים פורנוגרפיים באינטרנט.

הנאשם נשאל מדוע לא סיפר במשטרה על נקודת החן על איבר מינו, והשיב שלא עשה כן כי לא שאלו אותו (עמ' 749 ש' 25), הנאשם ציין שאשתו מעולם לא ראתה את איבר מינו מאחר וקיום יחסי המין נעשה בחושך (עמ' 750 ש' 15-19).

הנאשם אישר שהחברות היחידות של המתלוננת שהזכיר במשטרה היו ש.ט ומ.ה, ובבית המשפט הוסיף את אחותה של מ.ה. הנאשם אישר שיש סיכוי שאלה החברות שהשפיעו על המתלוננת (עמ' 754 ש' 17-24).

הנאשם הופנה לכך שלפי דברי היועצת והמנהלת של בית הספר (בעמ' 274 ו-428) הילדה מ.ה היא ילדה טובה, ובדבריו לא השיב לשאלה.

הנאשם ציין שבכל הזדמנות היתה המתלוננת יורדת לביתה של מ.ה, אך הוא עצמו אישר שמעולם לא היה בביתה של מ.ה. והוא לא יודע מה הן עשו שם (עמ' 760 ש' 14-18), אך לדבריו "זה שנמצאת שם הרבה זמן אצל מ.ה? זה מעלה חשד ... שמשהו נרקם שם בפנים" (עמ' 761 ש' 5-7).

הנאשם הודה שמעולם לא פנה לילדיו ואמר להם "אוי ואבוי אם מישהו יראה במחשב תכנים אסורים", והוא אישר שגם הוא לא אמר זאת למ' בענין תשדירי הספורט. (עמ' 766 ש' 12-16). לדבריו הוא לא עשה זאת כדי לא לבייש הילדים. הנאשם נשאל אילו דרישות קשוחות היו לו בחינוך המתלוננת, והוא השיב שיציאתה מהבית לא מצאה חן בעיניו, וכן "כל הזומבה והנעליים הקופצניות והאירובי הזה", (עמ' 752 ש' 1-2). הנאשם אישר שהמתלוננת נפגעה מכך שלא אישר לה לצאת לחברה בצהריים, (עמ' 752).

הנאשם נשאל מי היו חברותיה של המתלוננת והשיב ר', ש.ט ומ.ה.

הנאשם נתבקש להסביר מדוע בתו מעלילה עליו עלילה שכזו, ובדבריו הסביר שמדובר מן הסתם ברצון להשתחרר מהחינוך שלו כלפיה ובדבריו הוסיף "היא עושה פה סדר פשוט ... על ידי זה שהיא מרחיקה את אבא שלה מהבית", הנאשם נשאל האם לשם כך היא תכניס אותו ל-20 שנות מאסר, ובדבריו השיב "מה היא מבינה מה היא עושה" (עמ' 771 ש' 18).

הנאשם הסביר שמה שהמתלוננת שידרה בבית "שהיא רוצה את החופש שלה, היא לא רוצה בעצם שמישהו יגיד לה מה לעשות, ... ואני הייתי מתנגד לכל מה שהיא רוצה. היא לא תצא בשבת ולא בימי חול. היא לא תרחיק מהבית יותר מדי. ... היא לא תלך לריקודים בזמנים ובשעות לא רצויות, בטח לא תרחיק מחוץ לעיר לכל מיני בילויים במקומות מסוימים שאני מנעתי את זה" (עמ' 772 ש' 20-24).

הנאשם נשאל ביחס לדברי בתו שמבחינתה תמיד היה לו יחס מועדף אליה, והוא נתן לה כל מה שהיא ביקשה, ובדבריו השיב "לא כל מה שהיא רוצה אני קונה לה, ... היא גם תעמוד לי על הראש עד שאני אתן לה בעצם מה שהיא רוצה". (עמ' 773 ש' 8-9)

הנאשם טען כי חלק מהסיבות לתלונות המתלוננת היה תסכולה ממצבו הכלכלי, בין היתר, בשל כך שלא היה לה חדר משלה ולא היו לה תנאים מינימליים, וכשנשאל כיצד העובדה שהיא תסלק אותו מהבית תביא לכך שיהיה לה חדר יותר יפה או שהדבר יוציא אותה מהעוני, השיב "קודם כל היא השיגה את שלה, היא חופשיה לעצמה, היא עושה מה שהיא רוצה, ... אני לא מגביל אותה" (עמ' 776 ש' 17-18).

תשובותיו אלה של הנאשם לא שכנעו, ולהפך התשובות נתנו תחושה של קושי ממשי להסביר אופי טענתו לעלילה שרקמה המתלוננת.

תאוריו אלה של הנאשם שלפיהם הלחץ שלו על המתלוננת גרם לה להעליל עליו הוא תיאור שלא קיבל אישור בכל עדות אחרת ולהפך על פי יתר העדויות שהובאו המתלוננת, היתה ילדה "טובה" שנשמעה לאביה, והועדפה על פני אחרים, ואם היו בליבה כעסים הם היו על אמה ולא על אביה.

בהמשך חקירתו הנגדית ביום 27.1.20, אישר הנאשם שהוא בבקרים ישן, ובפועל הוא אינו יודע מתי יצאו הילדים מן הבית, מי ארגן אותם ואיך ומתי הלכו למסגרות (עמ' 781 ש' 20-27).

הנאשם אישר שבהעדרו של מ' מן הבית אפשר לומר שהוא עצמו היה האחרון שהולך לישון. (עמ' 783 ש' 4-5).

הנאשם אישר שמיום מעצרו הוא היה בקשר טלפוני עם הוריו ועם בתו מ.י, (עמ' 791 ש' 6-7).

הוא אישר ששוחח עם יתר ילדיו באמצעות המכשיר הסלולרי של אשתו ושל בתו מ.י, (עמ' 792).

דברים אלה בצירוף הראיות הברורות לנסיון הנאשם להשפיע על המתלוננת - יחזקו דברי ג' שלפיהם בפועל בשיחות עם בנו מ' לאחר מעצרו, ניסה הנאשם להשפיע על מ' לחזור בו מגרסתו במשטרה.

הנאשם הכחיש שבמהלך העימות ראה שבנו מ' נסער, וטען שלא שם לב שבניו מ' וי' בוכים ומתייפחים (עמ' 794 ש' 10).

הנאשם אישר שעל פי הבנתו בנו מ' התאים את הגרסה שלו לגרסה של המתלוננת, כדי "לקבור" אותו וכדי שיוכל להתפתח בתחום הכדורגל. (עמ' 795 ש' 14-19). לטענת הנאשם הוא מאמין שבין בנו מ' לבין המתלוננת אחותו היתה איזה שהיא הבנה . (עמ' 796 ש' 9-10). הנאשם נשאל כיצד הוא מסביר את העובדה שהמתלוננת טענה שאיש לא ראה אותה ואת הנאשם, והיא לא ידעה שמ' ראה אותם ובתשובתו לא ידע להסביר העובדה האמורה (עמ' 797 ש' 3-9).

הנאשם טען בחקירתו שהוא סובל מאין אונות בשנים האחרונות אך לדבריו הוא לא הלך לרופא בגין ענין זה (805 ש' 30-806 ש' 3). הנאשם טען שהתייעץ עם חנויות טבע ורכש שם דברים. הנאשם ציין כי לא שיתף את אשתו בכך שהוא סובל מאין אונות, (806 ש' 18-19), וכשנשאל כיצד יכל לא לשתף אותה בכך, השיב "לכן לא היתה פעילות מוגברת" (807 ש' 6), וציין כראיה לחוסר האונות החלקי את העובדה שאשתו לא "נקלטה" בתקופה האחרונה (807 ש' 8). הנאשם הסביר שלגבי מצוות "עונה" אפשר איכשהו פעם בחודש להתגבר על הבעיה תוך הסתייעות בכמוסות להגברת האונות (807 ש' 14-22).

הנאשם טען שבמגירה בבית החזיק קופסא שרכש מחנות טבע שבה על פי דבריו היה תכשיר כלשהו שסייע לו להתגבר פעם בחודש על בעיית האין אונות, והוא מאמין שהחוקרים שחיפשו בביתו מצאו אותו (עמ' 807, עמ' 808 ש' 25 – עמ' 809 ש' 4), דא עקא שבחקירותיו במשטרה נמנע הנאשם מלספר על קיומה של ראיה שכזו, שהיה אמור לדעת שתוכל לסייע לו בהוכחת טענותיו.

כלל העובדות האמורות, וביניהן הודעת הנאשם שבתקופה האמורה קיים עם אשתו יחסי מין, תוך קיום מצוות "עונה" ישללו טענת הנאשם לאין אונות.

במהלך חקירתו נשאל הנאשם האם בתו סובלת מבעיות פסיכיאטריות, והחל לספר על כך שכשהיתה קטנה היא היתה אומרת שהיא רואה ליצנים בבית. כשהתובעת הפנתה אותו לכך שבחקירתו במשטרה (ת/3א עמ' 21 ש' 2), טען שהמתלוננת ילדה נורמטיבית וילדה טובה, החל לספר פתאום על דברים שעליהם לא סיפר בתחנת המשטרה, שלפיהם משפחתו חוותה טראומה מכך שמשהו הפחיד אותם בבית, וכשנשאל האם מדובר בסוג של שד השיב בחיוב. הנאשם תיאר התופעה באמרו "מי' ראתה את זה והיא בעצם נתקפה בבכי ... אבל ברגע שאנחנו עולים לישון המיטה רועדת, ... המיטה רועדת או שאנחנו שומעים קולות, ברגע שאנו מניחים את הכרית אנחנו שומעים קולות מפחידים מאוד, ... בסוף ראינו את הדמות של אותו שד שוכבת כמו על החלון , זהו כאילו נהרג ... נהרג" הנאשם אישר בהמשך שעל פי הבנתו בתו המתלוננת הזדעזעה מן הסיפור אך שלל האפשרות שהדבר גרם לבתו לראות בעקבות כך הזיות או חזיונות (עמ' 811-813).

מדובר בסיפור, שהוא בלתי מוסבר, שלא תואר על ידי הנאשם בחקירותיו ונסיונו של הנאשם לקשור הסיפור בדרך כזו או אחרת לתיאוריה של המתלוננת יקשה לקבל טענותיו.

הנאשם הפנה לעובדה שהמתלוננת היתה בטיפול פסיכיאטרי בבית הספר, וכשנטען בפניו בידי התובעת שהמתלוננת הופנתה לפסיכיאטר בשל בעיית האנורקסיה ולא בשל כך שחזתה דמיונות, השיב "אני לא יודע מה היה בינה ובין הפסיכיאטר" (עמ' 814 ש' 29-עמ' 815 ש' 5).

הנאשם הופנה לכך שסירב לכך שבתו תקבל טיפול בבעיית האנורקסיה, והשיב שלא בדיוק סירב, אך כאשר רצו להפנותה לטיפול חיצוני שיעלה לו כסף, אמר שהוא מעדיף להימנע מכך.

הנאשם נשאל האם יועצת בית הספר התקשרה אליו ואמרה לו " יש בעיות" ובדבריו השיב בשלילה. (עמ' 816 ש' 21-30). הנאשם ציין כי עם יועצת בית הספר מעולם לא דיבר על הפרעות האכילה של המתלוננת (עמ' 852 ש' 24-26).

דבריו אלה של הנאשם אינם עולים בקנה אחד עם דברי יועצת בית הספר בפני בית המשפט שהובאו לעיל.

הנאשם הופנה בהמשך לעובדה שיועצת בית הספר סיפרה שהוא סירב לכך שבתו תטופל, והשיב כי הוא לא ראה לנכון לשלוח את בתו לטיפול פסיכולוגי, מאחר וידע שבתו כן אוכלת (817 ש' 19-26).

בפני הנאשם הוצגה הטענה שסירב לכך שבתו תלך לפסיכולוג או פסיכיאטר, כיוון שחשש שמעשיו יחשפו ותשובתו היתה "שטויות". הנאשם הסביר כי מבחינתו פסיכולוג זה משהו שלילי, שהוריו הרחיקו אותו מפסיכולוגים ופסיכיאטרים ועל כן הוא לא רצה שילדיו יגיעו לטיפולים פסיכולוגיים (עמ' 818 ש' 14-17).

העובדה שבתחילה הכחיש הנאשם שיועצת בית הספר פנתה אליו בענין בעיית האכילה של בתו ובהמשך הסביר שלא שיתף פעולה מאחר ולא ראה צורך בענין, תטיל צל מסוים על טענותיו בענין.

התנגדות הנאשם לכך שבתו תקבל טיפול יכלה לנבוע מטעמים עניניים אך היא בהחלט יכלה לנבוע מתוך כך שחשש שטיפול פסיכולוגי יביא לחשיפת מעשיו.

בהמשך חקירתו נשאל הנאשם שאלות אודות הימצאות סימני זרע שלו על גופה של המתלוננת, לאחר הגשת התלונה ובדבריו הסביר כדלקמן "...ברגע שאנו מסיימים לקיים את יחסי האישות, היא (האשה - א.ח) לא מחכה עד שיסתיים התהליך הזה, וכן נגרם ממני שזרע בטלה כן יוצא ממני וזהו הדברים האלה יכולים להתנקות במגבת, מצעים, לגרום למצב שמתערבבים בגדים בכביסה ודנ"א עובר מבגד לבגד או מבגד לגוף" (עמ' 821 ש' 22-26).

במהלך חקירתו במשטרה לא תיאר הנאשם את התיאור שלפיו עם סיום יחסי המין עם אשתו, עוד בטרם הוא מסיים להוציא כל זרעו בגופה, קמה אשתו כך שחלק מן הזרע מוצא מתוך איבר מינו אל מחוץ לגופה.

בהמשך חקירתו נתבקש הנאשם ע"י בית המשפט לתאר מתוך זכרונו האם היה ארוע מיני שבו הוצא זרע לבטלה שיכול היה לגרום לכך שבגדים או מגבת באותו יום ספציפי יהיה בהם זרע, ובתשובותיו השיב הנאשם "כן, בהחלט כן ... היה קיום יחסי מין עם אשתי" (823 ש' 22-28).

הנאשם נשאל אם הוא אומר זאת מזכרון או מתוך סבירות שהדבר קרה, והשיב "לא, אני זוכר. אני זוכר, היתה כנראה איזה שהיא מגבת, שכנראה התנגבתי בה מן הסתם .... מגבת, רק מגבת" (עמ' 824 ש' 1-17). הנאשם נשאל האם הוא זוכר ספציפית שנעזר במגבת באותו זמן, או בסמוך לכך, והשיב "כן, אני נעזר במגבת בלבנים" (824 ש' 22). הנאשם המשיך וציין "כי מדובר בערימת כביסה משותפת לכניסה למקלחת, שם זה מצטבר, שם זה יכול גם להישאר יום או יומיים", (824 ש' 24-25).

הנאשם נשאל אם הוא יודע שהמתלוננת השתמשה במגבת משומשת, והשיב בחיוב והוסיף "כן. כשאני נכנסתי לא היה בכלל מגבות נקיות במקלחת" (825 ש' 23, - 26). הנאשם נשאל איך הוא זוכר בכלל לומר את מה שהוא אומר, והשיב שהוא זוכר שבמקלחת לא היו מגבות נקיות (עמ' 825 ש' 31), גם בהמשך חקירתו ציין הנאשם שבערב לפני ארוע האונס האחרון הנטען ראה שלא היו מגבות נקיות (829 ש' 18-21).

במהלך חקירתו במשטרה מיום 5.6.18 (ת/3, ת/3א) נשאל הנאשם לגבי אפשרות המצאות סימני זרע שלו על בגדים אינטימיים, והשיב שיכול להיות שהבגדים התערבבו בכביסה. הנאשם לא נשאל לגבי המצאות זרע שלו על גוף המתלוננת, ומן הסתם לא התיחס לסוגיה של התנגבות במגבות. באותה חקירה לא טען הנאשם שהמתלוננת השתמשה במגבת משומשת. בחקירתו השניה במשטרה מיום 6.6.18 (ת/23) שוב נתבקש הנאשם להתיחס לכך שנמצאו ממצאים ביולוגיים על המתלוננת, ובתשובתו התיחס רק לאפשרות שהבגדים התערבבו בכביסה. גם בחקירתו השלישית במשטרה מיום 11.6.18 (ת/9) לא התיחס הנאשם לסוגיית התנגבות במגבות.

הנאשם נשאל מפורשות ע"י בית המשפט כיצד זכר אם היתה מגבת מקופלת או לא, ונשאל מתי עלה הענין בראשו ותשובותיו היו שהדבר מונח לו תמיד בראש. (831 ש' 13-29).

בנסיבות האמורות קשה להבין כיצד ידע הנאשם לומר במהלך חקירתו בבית המשפט שהתרחשה זמן רב לאחר חקירותיו במשטרה, כי המתלוננת השתמשה במגבת משומשת, וקשה להבין כיצד זכר שכשהוא נכנס למקלחת ביום הספציפי ולא היו בכלל מגבות נקיות במקלחת.

יודגש שהנאשם נשאל אם כבר בשלב החקירה במשטרה זכר שהתקלח במגבת משומשת, יכול להיות שעל המגבת נשארו שרידים שעברו לקטינה, ובתשובתו השיב במספר פעמים בתשובה חיובית, ("בהחלט כן, ...כן זה היה לי ברור הדבר הזה" – (עמ' 832 ש' 20-28)).

גם תשובתו זו של הנאשם נשמעה כתשובה בלתי ברורה שכן אם ידע זאת במהלך חקירתו במשטרה לא ברור מדוע לא אמר זאת.

הנאשם נתבקש להתיחס לטענה שלפי תיאוריו אשתו מעולם לא כיבסה והמשפחה כל הזמן השתמשה במגבות משומשות, והשיב שעד שמגיעה החבילה של מגבות נקיות זה לוקח זמן (826 ש' 10).

הנאשם נשאל ע"י בית המשפט, "אז רק רגע, לקחת את אותה מגבת שהתנגבת בה אחרי קיום יחסי המין, מגבת מלוכלכת ואז התנגבת בה במקלחת, אחרי המקלחת? שוב?" ובתשובתו השיב הנאשם "כן, שוב פעם".

הנאשם הופנה לטענות המתלוננת לגבי הארועים שארעו ביום 4.6, ובתשובתו השיב "אני אמרתי היום הזה זכור לי וברור לי כשמש. כשאני קמתי בשעה 08:00 אחרי שמאיר צלצל אליי ומעיר אותי לרדת לרכב לנסוע לכולל אני אומר לו היום אני לא מגיע, בעצם זה שהעיר אותו באותו בוקר אני בשעה 8 התחלתי להתארגן ויצאתי לבית הכנסת" (עמ' 838 ש' 5-9; עמ' 842 ש' 1-3).

הנאשם הופנה לכך שבחקירותיו במשטרה סיפר שבאותו יום הוא קם ביחד עם אשתו בשעה 06:30, והוא ואשתו ראו אחד את השני (ת/3א עמ' 31 ש' 3-4), ובתשובתו השיב שאינו יודע מדוע הוא אמר זאת שכן הוא זוכר שלא ראה את אשתו ב-06:30 כי הוא קם בשעה 08:00 באותו יום (842 ש' 1-9).

הנאשם הופנה גם לכך שבחקירתו הראשונה במשטרה ציין שהמתלוננת התעוררה ב-06:45, הוא אישר שראה אותה מתעוררת, ובתשובתו השיב כי באותו יום קם בשעה 08:00.

הנאשם התבקש להסביר את דבריו במשטרה שלפיהם "אפילו הצעתי לה לא' (המתלוננת – א.ח) לקחת את מ' לגן, בסוף היא לקחה אותה", ובתשובתו השיב שבאותו יום בכלל לא פגש במתלוננת. הנאשם ניסה לתרץ את הסתירות האמורות בכך שבמשטרה דיבר באופן כללי, אך עיון בדבריו במשטרה מעלה כי אמירותיו התייחסו ישירות ליום הארוע האחרון ולא דיברו באופן כללי.

הסתירות המרובות האמורות, שלפיהן תיאורי הנאשם במשטרה את ההתרחשות בבוקר ארוע האונס האחרון הנטען ע"י המתלוננת, סתרו חזיתית את תיאוריו בבית המשפט, יקשו על הנאשם בבואו להוכיח טענותיו בכל הנוגע להתרחשויות באותו בוקר.

בתחילת הדיון השלישי בו נחקר הנאשם בחקירה נגדית, ביום 17.2.20, אישר הנאשם כי כשהגיע לתחנת המשטרה לאחר שעוכב בידי שוטר ניסה להתקשר למתלוננת.

לבית המשפט הוגש בהסכמת ההגנה, דוח עיכוב הנאשם מיום 4.6.18 בשעה 21:37, (ת/17א), בו ציין השוטר המעכב, מלול, כי הודיע לנאשם כי סיבת העיכוב היא חשד לאונס. בדוח פעולה שערך אותו שוטר (ת/17ב) והוגש גם הוא בהסכמה, צוין ע"י השוטר כי כשהגיע לבית הנאשם, "הנ"ל פתח לי את הדלת, זיהיתי אותו לפי תעודת זהות, הנ"ל עוכב על ידי לתחנה להמשך טיפול חקירות בתחנה כאשר ישב בחדר המעוכבים, לפני שנשאל אם יש לו טלפון הוציא את הטלפון שלו וניסה לחייג לבתו א.מ מספר ...... "

כאשר נשאל הנאשם מדוע התקשר לבתו ולא לאשתו להודיע שהוא מעוכב, השיב שבאותו שלב לא ידע על מה הוא מעוכב וציין כי את אשתו כבר ראה במהלך היום ואת בתו לא ראה, ועל כן התקשר אליה מתוך דאגה.

במהלך חקירתו ת/3 ציין הנאשם שהתקשר לבתו כי חשש שהיא הסתבכה במשהו, ועצרו אותו בגללה (ת/3 עמ' 25 ש' 22-32). בחקירתו הנגדית ציין הנאשם כי התקשר לבתו כי לא ראה אותה כל היום ובאופן טבעי אב דואג לבתו. הנאשם לא ידע לציין מדוע אמר במשטרה כי חשש שהיא הסתבכה ועצרו אותו בגללה (עמ' 862 ש' 27-30).

בסיכומי הציגה התובעת את נסיון ההתקשרות של הנאשם לבתו, לאחר מעצרו כנסיון שיהווה ראיה להוכחת אשמתו של הנאשם.

כפי שצוין לעיל, הוגשו דוח הפעולה ודוח העיכוב בהסכמה, ובפועל לא הובא עורך המסמכים לבית המשפט. עיון בדוח הפעולה שערך השוטר מעלה כי הנאשם ניסה לחייג לבתו בשעה 21:20, דא עקא שבדוח העיכוב מצוין כי הנאשם עוכב, לכל הפחות, בשעה 21:24. אמנם, קיימת אפשרות סבירה שבעת הבאתו מביתו לתחנה הודיע השוטר לנאשם על סיבת העיכוב, ומובן שאז נסיון ההתקשרות לבתו יכול היה להוות ראיה ממשית כנגדו. יחד עם זאת, מאחר ועל פי דוח העיכוב, שעת העיכוב מאוחרת לשעת החיוג, קיימת גם אפשרות שסיבת העיכוב הודעה לנאשם לאחר נסיון החיוג, ואז הסברו של הנאשם נשמע סביר יותר.

בהמשך חקירתו הופנה הנאשם לטענתו בחקירתו הראשית כי דלת חדרו היתה תמיד פתוחה, חוץ ממקרים שבהם הוא נדרש לפרטיות, והנאשם אישר זאת. הנאשם נשאל האם סגר את דלת חדרו בעת שנכנס לחדר לנוח בשעות הצהריים, ובתשובתו השיב בשלילה וטען כי לא מפריע לו שהדלת פתוחה ובפועל הוא לא סגר את הדלת בצהריים (עמ' 884 ש' 4-25). הנאשם הופנה לכך שבחקירותיו במשטרה הוטח בו מס' פעמים שהיה סוגר את הדלת כשהמתלוננת היתה נכנסת לחדר והארועים היו קורים בדלת סגורה, אך הוא לא ענה ולו פעם אחת כי אף פעם לא היה סוגר את הדלת. הנאשם לא השיב לשאלה וחזר על דבריו באמרו "אני לא סוגר את הדלת". (עמ' 885 ש' 5-24).

הנאשם נשאל אודות הסיבות שהביאו את בתו, על פי הבנתו, להעליל עליו עלילות, ובין תשובותיו טען כי העלה השערה שמישהו שאולי שונא אותו יעשה תעלול כדי להכפיש את שמו. הנאשם תיאר למשל שלא כל האנשים אהבו אותו, ולדבריו לדוגמא כאשר היה יורד כל יום בשעה 08:00 לרכב של שכנו מ.מ והיה יושב מקדימה, ומאחוריו ישבו שלושה ר.כ, א.ע ועוד אברך, וא.ע היה אומר לו "תדע לך אני מכיר את הבת שלך" או שלדוגמא ר.כ היה מציק לו ומכה אותו כשהוא היה יושב קדימה וא.ע היה מצחקק. הנאשם נשאל האם שלושת האברכים שתיאר תכננו יחד עם בתו לטפול עליו אשמה והשיב "אני אומר דברים שעלו עליי וזה דברים שלא אמורים לקרות" (עמ' 995 ש' 8-18).

תשובה זו של הנאשם הובאה בעיקר כדי להציג את האזורים אליהם הגיע הנאשם בנסיונו להסביר מדוע בתו העלילה עליו, ואת העובדה שמעבר לטענתו הכללית של הנאשם שייתכן ובתו סובלת מבעיה נפשית. הוא לא טען כל טענה שלפיה מדובר בצעירה שקרנית, שדרכה להעליל עלילות על אחרים.

בע.פ 993/00, נור נ' מדינת ישראל, (מיום 4.9.2002) ציין בית המשפט העליון, בין היתר, כדלקמן: "אף ששאלת המניע להגשת תלונה על-ידי מתלוננת אינה מכריעה את גורלו של נאשם לשבט או לחסד, ראוי לייחד לה מילים ספורות הן משום שבית-המשפט המחוזי דן בשאלה זו, והן משום שיש בה כדי להאיר את ההיגיון שבסברה להתרחשות הנטענת (השוו ע"פ 4127/94 קזמוס נ' מדינת ישראל [35]).......................

אמנם, המערער אינו חייב לספק מניע אפשרי התומך בטענתו כי העלילו עליו עלילת בדים, אולם ההסבר שנתן חסר ממשות ואינו עומד במבחן ההיגיון.

להסברו של המערער למניע שהיה למתלוננת לטפול עליו את האונס מחמת קנאתו של חברה עקב כך שקיימה עמו יחסי-מין בהסכמה, ייאמר כי אין די בהעלאת גירסה תאורטית בעלמא על-מנת לעורר את הספק הסביר הנדרש לשם זיכויו של נאשם מעבירה פלילית (ראו ע"פ 6251/94 הנ"ל [25], בעמ' 84-83)."

בעניננו מדובר במתלוננת שכל העדים לרבות הנאשם ציינו סגולותיה ומעלותיה. בנסיבות האמורות העובדה שכל האפשרויות שהציג הנאשם כמניעים, לרקימת עלילה כנגדו על ידי המתלוננת, נשמעו כאפשרויות מופרכות, קמה תחושה ממשית שבמקרה מושא דיוננו אין מדובר במתלוננת בעלת שתי פנים, הפנים המקסימות והפנים רוקמות העלילה במחשכים, אלא מדובר במתלוננת שהיא צעירה "משכמה ומעלה" (כפי שהגדירה אותה מנהלת בית הספר), שנפגעה מינית על ידי אביה במהלך שנים הסתירה הפגיעה, ובהגיעה לגיל 17 וחצי לא יכלה לשאת עוד המשא, וחשפה הפגיעות המיניות.

בשלב הבא של חקירתו הנגדית נשאל הנאשם שאלות הנוגעות לאישומים השני והשלישי.

אם בשלב החקירות אודות המעשים המיניים דובר בעיקר על דרך פעולה כללית של הנאשם, שכן תלונת המתלוננת מתארת תיאורים כלליים של מעשים שנעשו בעיקרם לאורך שנים, הרי שבאישומים השני והשלישי דובר במעשים נקודתיים ספציפיים. במצב זה שבו נדרש הנאשם ליתן תשובות ספציפיות על ארועים קונקרטיים, שארעו זמן לא רב לפני החקירה, לא יכול היה הנאשם להתחמק בתשובות מעורפלות, וכאשר הוא נדרש ליתן תשובות מדויקות, נתגלתה מידת נכונותו להשיב תשובות שאינן מתקבלות על הדעת כדי להחלץ ממצב של חוסר יכולת ליתן תשובה אמיתית.

כך הנאשם הודה בחקירתו שבטרם הכיר את העד ר.פ במהלך התקופה בה ישבו באותו מתקן כליאה, לא היתה היכרות מוקדמת ביניהם. הנאשם תיאר שאותו ר.פ חייג בעצמו את המספר של בתו, המתלוננת, וכשנשאל מאיפה לר.פ יש את המספר של הבת שלך, השיב בתשובה תמוהה "אני לא יודע". (עמ' 912 ש' 18-19). הנאשם הסביר שלו בעצמו לא היה את מספר הנייד של בתו (עמ' 912 ש' 23). כאשר הוטח בנאשם שקיבל את המספר מאחיה של המתלוננת, השיב שהיה לו את המספר הישן שהיה חסום. הנאשם נשאל "איך אתה יודע, ניסית להתקשר אליה והמספר היה חסום?" ובתשובתו השיב מיידית "כן". התובעת המשיכה ושאלה את הנאשם "כן, ניסית מהכלא להתקשר לבת שלך?"
ואז כשהבין הנאשם שבתשובתו הודה למעשה בקיום שיחה עם המתלוננת, תיקן באמרו "לא לבת שלי, למספר הזה לבדוק אותו", התובעת שוב הקשתה ושאלה "הבנתי, אבל אמרת שזה היה של הבת שלך?" והנאשם הסתבך שוב בתשובתו באמרו "זה באיזה שהוא שלב עבר גם למ', מה זה משנה? זה עבר לבית וזה עבר למ'" (שכזכור היה עד במשפט ונטען כי הנאשם הסיתו לחזור בו מעדותו). התובעת המשיכה ושאלה האם ניסה להתקשר לבנו מ', ואז תיקן הנאשם תשובתו והשיב בתשובה שלילית "לא, ... פשוט בדקתי את המספר כמו שבדקתי את כל המספרים שיש אצלי בספר הטלפונים". (עמ' 912 ש' 28 עד עמ' 913 ש' 9).

דרך הסתבכותו זו של הנאשם בתשובות בלתי הגיוניות, שדילגו בין תשובה מסבכת אחת לתשובה מסבכת אחרת, ושבסופו של דבר הצריכו אותו לומר שהתקשר למספר האמור בעקבות כך שבדק את כל המספרים שיש אצלו בספר הטלפונים, ידגימו את הלך תשובותיו של הנאשם.

בהמשך חקירתו נשאל הנאשם כיצד הגיע מספר הטלפון של בתו לאותו ר.פ, והשיב שאינו יודע, ובהמשך הסביר באמרו "אולי מישהו סיפר לו עליה בתוך האגף". הנאשם נשאל האם אותו אסיר שסיפר לר.פ על בתו, הלך אליו ואמר לו "תשמע יש איזו ילדה כזאת וכדאי לך להתקשר אליה, קח את המספר שלה", ובתשובתו השיב "בהחלט". (עמ' 914 ש' 1-12).

שוב מדובר בתשובות בלתי הגיוניות שנשלפות מהשרוול, כדי להיחלץ ממצוקה של חוסר יכולת לענות תשובה אמיתית.

בהמשך אישר הנאשם שהוא יודע שר.פ שוחח עם בתו, כי ר.פ אמר לו זאת, וכשנשאל האם שמע את אותו ר.פ משוחח עם בתו, השיב "לא". (עמ' 914 ש' 25-26).

הנאשם הופנה לכך שבחקירתו הראשית אמר ששמע באוזניו את השיחה: "אני שמעתי באוזניים שלי, שמה שהוא אמר זה בכלל לא בענייני משפט", (עמ' 657 ש' 6-7), והשיב שהיה בסביבתו של אותו ר.פ אך לא יכל לדעת שהוא משוחח עם המתלוננת (עמ' 915 ש' 9-15). גם דבריו אלה של הנאשם שסותרים את הדברים שציין בחקירתו הראשית יפגעו במהימנותו של הנאשם.

הנאשם נשאל על ידי בית המשפט האם בירר עם ר.פ מדוע הוא משוחח עם בתו ללא ידיעתו ואישורו, והשיב "לא ... לא כזה האמנתי גם" (עמ' 916 ש' 22)

בהמשך נשאל הנאשם מדוע כאשר שאלו אותו במשטרה על השיחה הוא הכחיש לגמרי ובאופן גורף שהיתה שיחה כזו בין ר.פ לבתו, ובדבריו השיב כי לא היה בטוח שהתקיימה שיחה כזו, וכשנשאל מדוע לא השיב כי רק שמע מר.פ שהתקשר אליה, נתן שוב תשובה בלתי מספקת באמרו כי יכול להיות שמה שסיפר לו ר.פ אינו נכון. (עמ' 917 ש' 14-25).

התובעת המשיכה ושאלה את הנאשם מדוע סירב לצאת לחקירתו בהקשר לשיחות עם בתו, ובדבריו ענה "אני לא סירבתי ... היה שתי חקירות בנושא השיבוש ובשתיהן ירדתי". (עמ' 918 ש' 19-22). הנאשם הופנה למזכר ת/10 שבו מציין הסוהר הישאם, כי ביום 24.2.19 התבקש הנאשם לצאת לחקירה וסירב לצאת, ועל כך הגיב "קודם כל אני לא ידעתי מה רוצים לחקור אותי" (עמ' 918 ש' 28). הנאשם הוסיף ואמר שהוא שאל אם הוא חייב ואמרו לו שלא ועל כן לא ירד לחקירה. הנאשם נשאל מדוע סירב, והשיב "סיבה רפואית" והוסיף שסבל באותו רגע מכאבי גב. הנאשם הודה כי לא אמר זאת לשוטר (עמ' 919). גם הסברו זה של הנאשם והסתירות שבו, יקשו לקבל דבריו.

בהמשך חקירתו הנגדית הופנה הנאשם לטענת המתלוננת שלפיה אמר לה מר ר.פ שאבא שלה מבקש שתאמר עליו דברים טובים בבית המשפט, הנאשם הכחיש שביקש דברים שכאלה ואז נשאל "אם ר.פ מאשר את זה? שניהם כאילו זה תיאום, זה סנכרון מוחלט בין שניהם?" ובתשובתו הכחיש הדברים. הנאשם הופנה שוב לעובדה שהמתלוננת ומר ר.פ סיפרו כי הנאשם לקח את הטלפון מידי מר ר.פ ודיבר עם המתלוננת. ותשובתו של הנאשם היתה שהוא עם בתו לא דיבר. הנאשם נשאל מדוע שר.פ ישקר בענין, והשיב כי מר ר.פ רוצה לדעת על מה הנאשם עצור. הנאשם נשאל האם בתו ומר ר.פ תיאמו ביניהם להגיד אותו דבר, ותשובתו היתה "מי יודע?" (928 ש' 18-19). תשובתו זו של הנאשם שלפיה העלה על הדעת אפשרות שבתו ומר ר.פ תיאמו ביניהם למסור שקר בענין הנוגע אליו יכולה להאיר את הרוח הכללית של תשובותיו.

הנאשם הופנה לכך שנסיון השיחה עם בתו מהכלא המפורטת באישום השני התנהלה ביום 29.1.19, יומיים לפני חקירתה הראשונה של המתלוננת בבית המשפט ביום 31.1.19 ובתשובתו השיב שאינו יודע מדוע ר.פ התקשר דווקא ביום זה למתלוננת.

הנאשם הופנה לכך שלאותה שיחה היתה עדה נוספת, א.ט המדריכה של המתלוננת בפנימיה, שראתה שהמתלוננת מקבלת שיחה, והיתה בסערת רגשות, והבינה מהשיחה שהיא מדברת עם הנאשם, ותשובתו של הנאשם היתה שייתכן והמתלוננת היתה בסערת רגשות בגלל שר.פ הזכיר בשיחה את אבא שלה.

הנאשם הופנה לכך שעל פי דברי המדריכה שאותם רשמה מפי המתלוננת בזמן אמת, אמרה המתלוננת בשיחת הטלפון, בין היתר, "מה אתה רוצה שאני אגיד? .....ואם תצא מה תעשה?" ותשובתו היתה שאת הדברים אמרה בתו לאותו ר.פ. תשובתו זו של הנאשם שלפיה התעניינה המתלוננת בסוגיית מעשיו של ר.פ לאחר יציאתו מן הכלא הינה תשובה בלתי סבורה בנסיבות הענין ותחזק התחושה שבשיחת הטלפון שוחחה המתלוננת גם עם הנאשם ושאלה אותו מה הוא רוצה שהיא תגיד, ואם הוא יצא מן הכלא מה הוא יעשה.

הנאשם הופנה לטענת המתלוננת שלפיה, כאשר היתה באוטו עם הוריו שוחח עמה הנאשם ואמר לה, בין היתר, "תוציאי אותי מכאן, היה לי מספיק הזמן הזה שאני שם, בואי ונפתח דף חדש" (938-939). בתשובתו השיב הנאשם שמדובר בטענה שקרית.

הנאשם הופנה לכך שבאותו תאריך ובאותה שעה אכן התקיימה שיחה של סבתו עם מספר הטלפון של בית הכלא, ובתשובתו השיב שבאותה שיחה שוחח רק עם הוריו אך לא הבהיר כיצד בתו ידעה על אותה שיחה.

סיכום לענין חקירות הנאשם -

עיון בכלל דבריו של הנאשם בבית המשפט מעלה כי מדובר בנאשם שמסר מספר לא מועט של אי אמיתות שחלקן נגע לנקודות מרכזיות בפרשה שלפנינו, ועובדה זו תקשה באופן ממשי על בית המשפט לקבל את גרסתו בכל הנוגע לעבירות המיניות בהן הוא מואשם.

שקריו המרובים של הנאשם בכל הנוגע לטענות הנטענות כנגדו באישומים השני ושלישי, רק יחזקו את התחושה שמדובר בנאשם שמוציא מפיו דברים שאינם אמת, בלא קושי רב. העובדה שמדובר בשקרים הנוגעים ישירות לטענה שניסה לשכנע את בתו לספר שלא ביצע בה מעשים מיניים, תחזק הרושם שביצע את העבירות המיניות בבתו.

אכן ייתכן מצב שבו אדם מסוים יתקשר לאדם אחר שהתלונן כנגדו בתלונת שווא וינסה להניאו מלחזור על הדברים השקריים בבית המשפט, אך בעניננו נכונותו של הנאשם למסור לבית המשפט דברים מרובים שאינם אמת ולעתים הם אף חסרי הגיון בסיסי, תחזק התחושה שנסיונותיו של הנאשם בשיחותיו עם המתלוננת נעשו כדי להניאה מלחזור על דברי אמת שמסרה במשטרה (שאחרת לא היה מתעקש כל כך להציג טענות שברור גם לו שהן מופרכות, בנסיון לשכנע שלא דיבר עם בתו, אלא היה אומר "כן דיברתי איתה", ולא מעמיק הסתבכותו בשקרים).

עדות - ע.ה ד"ר רמי מאור

ע.ה רמי מאור שהוא מומחה בגניקולוגיה ערך חוות דעת שהוצגה מטעם ההגנה, בחודש יוני 2020 (נ/5).

בפתח דבריו בבית המשפט ציין ד"ר מאור שפגש בפגישה מקרית בעו"ד דמרי הסנגור, ששאל אותו שאלה גניקולוגית תמימה, ואז הוא נחשף לתיק. לדבריו מאחר והוא אוהב צדק הוא ציין בפני עו"ד דמרי, שעל פי דעתו המקצועית הוא לא יכול להסכים למה שנכתב בתיק, ולטענתו משתי העדויות של המומחים שהובאו בפני בית המשפט, לא ניתן להסיק שגרסת הנאשם אינה אמת. לדבריו הוא אמר לעו"ד דמרי שהוא חייב לכתוב את הדברים לבית המשפט, שישמע אותו ויתרשם מדבריו, וזאת כדי להגיע לחקר האמת.

בסיכומי הסנגור הפנה הסנגור לכך שעל פי דברי העד חוות דעתה של ד"ר מימון אינה מקצועית ועל כן לא ניתן להסתמך עליה.

הסנגור הפנה גם לדברי ד"ר מאור, שלפיהם על פי חוזר מנהל משרד הבריאות רק רופא משפטי, גניקולוג או כירורג רשאים לבדוק נפגעי תקיפה מינית, וד"ר מימון אינה אחת מאלה.

כפי שהובהר לעיל, ויובהר בהמשך, התרשמותי מתיאור דרך בדיקתה של ד"ר מימון את המתלוננת, היתה כי הבדיקה נעשתה באופן מקצועי ובהתאם לסטנדרטים המקובלים כיום בעולם הרפואי. מסקנתי זו קיבלה חיזוק לאחר ששמעתי את עדותו של ד"ר נחמן אליה התיחסתי לעיל. התרשמתי כי ד"ר מימון מוסמכת גם מוסמכת לבדוק נשים וקטינות שיש ראיות לגביהן שנפגעו מינית כפי שהיא עושה במשך שנים

כפי שצוין בעת הדיון בעדותה של ד"ר מימון ובעדותו של ד"ר נחמן, הדיון בענייננו נסוב סביב שאלות מקצועיות בלבד, ואין מדובר בשאלה משפטית מנהלית, הנוגעת לסמכותה המנהלית של ד"ר מימון לבצע את הבדיקה שביצעה.

חוזר משרד הבריאות הופץ בשנת 2003, דהיינו כ-16 שנה עובר לחקירתה של ד"ר מימון. חזקת תקינות המעשה המנהלי בעינה עומדת , אך לאחר ההתרשמות מדבריהם של ד"ר מימון ושל ד"ר נחמן, (שהוא הגורם הממונה על הנושא במרכז לרפואה משפטית), כי מדובר בחוזר שאינו רלוונטי לימינו, ומזה זמן רב שאין פועלים לפיו מתוך סיבות מקצועיות,יש לקבוע כי מסקנותיה של ד"ר מימון באשר לבדיקת המתלוננת לא יפגעו בכל דרך שהיא בגין כך שהיא אינה גניקולוגית.

מעבר לנדרש, יודגש כי התרשמתי מדבריה של ד"ר מימון שבפועל ספק רב אם הבדיקה שביצעה בקטינה היתה בדיקה גניקולוגית, ומכאן שבדיקתה את הקטינה לא סתרה את האמור בחוזר המנכ"ל משנת 2003. עוד מעבר לנדרש יודגש כי על פי המפורט בחוות דעתו של ד"ר מאור, בנספח 1 לחוזר משרד הבריאות מצוין כי בדיקת הפות תיעשה, במידת האפשר, על ידי רופא משפטי יחד עם רופא נשים/כירורג, ואין מדובר בחובה קטגורית לעשות כן.

עוד הפנה הסנגור בסיכומיו לדבריו של ד"ר מאור בחוות דעתו, שלפיהם לאור מחדלי הבדיקות שנערכו ע"י ד"ר מימון, ניתן לקבוע ברמת וודאות גבוהה שגרסת המתלוננת אינה מתיישבת עם הממצאים הרפואיים.

כן הפנה ב"כ הנאשם למסקנתו של ד"ר מאור שלפיה לא ניתן לקבוע האם היתה בעילה של המתלוננת ע"י הנאשם (עמ/ 11 לחוות הדעת). יובהר ויוטעם לענין זה שעל פי חוות דעתה של ד"ר מימון, בסיכום חוות הדעת, לא ניתן לאשש או לשלול את עיקרי תלונת המתלוננת.

בטענה נוספת שטען הסנגור הופנה בית המשפט לדברי ד"ר מאור שלפיהם מתוך הבדיקות שערך לאיבר המין של המתלוננת (על פי התצלומים), ולאיבר מינו של הנאשם, וגם על פי נסיונו האישי כגניקולוג במשך 40 שנה, ועל פי ההגיון הרפואי, "הסבירות שקרום בתולין יישאר שלם וללא כל סימן חבלה ולו הקטן ביותר אחרי קיום אלפי משגלים הוא נמוך ביותר" (עמ' 8 לחוו"ד נ/5 ).

כן הפנה הסנגור לדבריו של ד"ר מאור שלפיהם לאור גיל המתלוננת בתחילת הארועים (בסביבות גיל 10) ומספר המשגלים אם התקיימו, הסבירות שקרום הבתולין של המתלוננת לא היה נשאר שלם היא רבה, ובמידה והיה נפגע היו נשארות צלקות אותן ניתן היה לראות בבדיקה בהגדלה מתאימה.

עוד טען הסנגור כי גם אם יקבע שלפי הנוהל והפרקטיקה ניתן להסתפק במקרי אונס רגילים בהגדלה של פי 10, על מנת לבדוק האם קיימים סימנים כלשהם על איבר המין של נאנסת, הרי שבמקרה הקונקרטי שלנו היתה חובה שתבוצע הגדלה פי 100.

טענה נוספת בדברי הסנגור התיחסה לכשל שעליו הצביע ד"ר מאור, בנוגע לאי מדידת איבר מינו של הנאשם. לדבריו ד"ר מאור קבע כי גודלו של איבר המין של הנאשם הינו נתון רלוונטי ביותר וכדברי ד"ר מאור "אין ספק שככל שאיבר המין גדול יותר האפקט או הסיכוי שהוא יקרע את קרום הבתולין הוא גבוה יותר. אין על זה עוררין."

יובהר, כי ד"ר מאור הדגיש שהוא מדבר על סיכוי והוא אינו מדבר על דברים מוחלטים, וכפי דבריו "במבחן ההסתברויות יש יותר סיכוי שהוא יקרע אותו".

הסנגור הפנה לדברי ד"ר מאור בחוות דעתו, שם ציין כי מדע הרפואה מכיר ב"העברה משנית", קרי במצב בו דנ"א של אדם אחד מועבר באמצעות גורם אחר למקום ממנו הוא נדגם, לדוגמא כאשר זרעו של אדם מועבר בדרך עקיפה לגופה של מתלוננת באונס.

כן טען הסנגור כי ד"ר ווסקובויניק מומחה הדנ"א מטעם המדינה אישר בחוות דעתו כי הוא מצא שני סוגי דנ"א התואמים בסבירות גבוהה לדנ"א של הנאשם והמתלוננת, אך הוסיף כי נמצא דנ"א נוסף, אם כי בכמות זעירה, שלא נבדק ונמצא במטוש נפרד.

ד"ר מאור טען בחוות דעתו כי ההימנעות מבדיקת הדנ"א במטוש האמור היא מחדל מהותי, הפוגם במהימנות חוות הדעת של ד"ר ווסקובויניק, ולא ניתן הסבר משכנע מדוע לא נבדק הדנ"א במטוש P1 והשוואתו לשני סוגי הדנ"א האחרים שנמצאו.

הסנגור הפנה לטענת ד"ר מאור שלפיה חשיבותה של בדיקת הדנ"א הנוסף מקבלת משנה תוקף לאור טענת הנאשם שהמתלוננת ואמה ג' העלילו עליו עלילות על מנת "להעלימו", ולשיטתו אין כל קושי להוציא מנרתיקה של האם חלקיקי זרע שפלט הנאשם לנרתיק, ולהעתיקו לגוף המתלוננת.

חקירה נגדית

די.אן.אי - בחקירתו הנגדית אישר מומחה ההגנה, ד"ר מאור, שאין לו מומחיות בתחום הביולוגיה הפורנזית או הגנטיקה הפורנזית, הוא אינו מומחה בתחום הסטיסטיקה והוא לא ערך מעולם בדיקות פורנזיות ובדיקות של גנטיקה פורנזית (עמ' 921 ש' 12 עד 19; וראה גם עמ' 1043 ש' 9). ד"ר מאור ציין גם כי לא ניסה להביע כל דעה כנגד הבדיקות הפורנזיות והוא לא בא כמומחה לא בסטיסטיקה, לא בגנטיקה ולא בבדיקות (עמ' 962 ש' 17 עד 19). ד"ר מאור אישר גם שבדיקות פורנזיות ביולוגיות הוא ראה רק במסגרת לימודיו שהסתיימו על פי חוות דעתו בשנת 76.

ד"ר מאור ציין כי קרא את פרוטוקול חקירתו של ד"ר לב ווסקובויניק, שהציג את חוות הדעת מטעם המדינה בתחום ממצאי הדנ"א, וציין שד"ר ווסקובויניק מצא 10% של דנ"א שאינו של הנאשם או המתלוננת והוא לא התבקש לבדוק את אותו דנ"א. ד"ר מאור ציין ששאל את עצמו מנין הגיע אותו דנ"א, אם הפרקליטות נמנעה מלשאול את עצמה את השאלה האמורה וכדבריו "אבל אני שאלתי את עצמי שאלה שאתם לא שאלתם את עצמכם, מאיפה מגיע הדנ"א הזה?" (עמ' 1043 ש' 9-10).

ד"ר מאור ציין שהוא רק מציג היפותזה מסוימת, וכשנשאל ע"י התובעת שאמרה לו "לאדוני אין מומחיות" השיב בהמשך "אני לא אמרתי שאני בא בתור רופא, אני לא אמרתי שאני בא בתור שרלוק הולמס, אני באתי בתור בן אדם שקרא חקירה של נאשם, יש לו הערות לבית המשפט, הוא בא ומעלה איזה שהם ספקות. בית המשפט יחליט ..." (עמ' 1045 ש' 13-16).

מתוך כלל דבריו של ד"ר מאור עולה כי את השגותיו לגבי חוות דעת של ד"ר ווסקובויניק הוא לא הציג כמומחה בתחום, וגם לא השיב כרופא אלא כאדם רגיל מן הישוב שמעיר הערותיו לגבי פעולותיו של מומחה. בנסיבות האמורות, ולאחר שד"ר ווסקובויניק הציג חוות דעת מומחה בתחום הדנ"א ואף הציג הסבריו כמומחה לאותה חוות דעת, לא יהיה מקום לקבל הערותיו של ד"ר מאור על חוות הדעת. ד"ר מאור טען אמנם בחקירתו החוזרת כי כרופא הוא סבור שהיה מקום להשוות את הדנ"א של אמה של המתלוננת לדנ"א הנוסף המועט שנמצא בזרע שנדגם על שיער ערוותה של המתלוננת (עמ' 1049 ש' 29-30), אולם לאחר שד"ר מאור ציין כי אינו מומחה בתחום לא יהיה לתוספת האמורה כל משמעות. יודגש כי הסבריו של המומחה בתחום, ד"ר ווסקובויניק כפי שצוין לעיל נשמעו כהסברים משכנעים ביותר, הן בכל הנוגע לאמור בחוות דעתו בכלל והן בכל הנוגע לשאלה מדוע לא התיחס להימצאות ממצאים בכמות נמוכה ביותר עד אפסית של דנ"א של אדם נוסף, שאינו המתלוננת או הנאשם, בזרע שנדגם משיער ערוותה של המתלוננת.

מומחיות ד"ר מאור בבדיקות ילדים ובבדיקת נפגעות תקיפה מינית - ד"ר מאור נשאל האם בדק נערים ונערות והשיב שבדק הרבה מאד ילדות וגם ילדות שעברו תקיפה מינית. ד"ר מאור נשאל איפה בדק את אותן ילדות שעברו תקיפה מינית והשיב שעשה זאת בשני מקומות, בזמן ההתמחות שלו ובזמן שהיה בסטאז'. ד"ר מאור אישר שאת אותן בדיקות ביצע עת היה סטאז'ר בשנים 75-76, דהיינו לפני כ-45 שנה.

העובדה שד"ר מאור מודה שהפעם האחרונה שבה בדק נפגעת תקיפה מינית הייתה כ-45 שנה לפני חקירתו בבית המשפט תקשה עליו עד מאד להוכיח שהוא בקיא בפרקטיקות העדכניות כיום בתחומי מדינת ישראל שיש להניח שהן מתבצעות על פי הידע המדעי שנצבר בעולם.

ד"ר מאור אישר שלא עבר מעולם הכשרה לנפגעי תקיפה מינית על ידי המכון לרפואה משפטית (עמ' 968 ש' 11-12).

ד"ר מאור ציין כי במהלך שנות עבודתו הוא בדק נשים לרבות מן המגזר ה (החרדי) כדי לבדוק אם הן בתולות או לא לצורך נישואין. יחד עם זאת, כאשר נשאל ד"ר מאור על ידי ביהמ"ש, האם נכון לומר שבדרך כלל הוא לא אותגר בשאלה האם הייתה חדירה או לא הייתה חדירה בגוף של אישה שבדק, והשיב כי אין לזה שום משמעות רפואית. (עמ' 966 ש' 7 עד 26).

ד"ר מאור אישר שאת השגותיו על מה שהוא "חושב שצריך לעשות בבדיקות כאלה" שעליהן הוא מחווה דעתו הוא אינו יודע מהפרקטיקה האישית שלו (עמ' 978 ש' 17 עד 28).

מה אמרה לו ד"ר מימון - בשולי הדברים יוער כי בדבריו העיד ד"ר מאור שכשהגיע לד"ר מימון כדי לבחון את הפעולות שבוצעו בעת בדיקת המתלוננת, שעל סמכן ניתנה חוות דעתה של ד"ר מימון, אמרה לו ד"ר מימון כי היא לא נותנת לו לעיין בתמונות בשל כך שהן נמצאות בתיק ביהמ"ש (עמ' 971). ד"ר מאור נשאל האם כוונתו לכך שד"ר מימון אמרה לו שהתצלומים של אברי המין מצויים בתיק בימ"ש והוא השיב בחיוב (עמ' 973 ש' 28-32). ייתכן שד"ר מימון אמרה לד"ר מאור את הדברים שציין וייתכן שלא אמרה לו. יחד עם זאת, ניתן לומר כי על פני הדברים עולה ספק בשאלה אם ד"ר מימון אמרה לד"ר מאור את הדברים, וזאת לאור הנוהג המקובל לכל הפחות באזור הדרום (והידוע לד"ר מימון) שלא להגיש תצלומי אברי מין לתיק ביהמ"ש אלא להציגם למומחה שיעיין בהם ויחזירם לאחר מכן לעורך חוות הדעת. לאור זאת, יתכן ומדובר באי הבנה.

חוזר 2003 - ד"ר מאור נשאל האם עשה איזו שהיא בדיקה לראות האם משהו השתנה בנוהל שהוציא מנכ"ל משרד הבריאות בשנת 2003, והשיב "זה לא מענייני" (עמ' 979 ש' 5 עד9).

בדיקת קרום הבתולין - בחקירתו הופנה ד"ר מאור לכך שד"ר נחמן ציין שמדדי מדידות של נקב קרום הבתולין, ורוחב הקרום, משתנים בדרגת מתיחה של שפות הפות ולכן אין כל רלוונטיות למדידות האלה ובתשובתו ביטל ד"ר מאור את הדברים ואומר "אז הוא אומר" (עמ' 986 ש' 20 עד24).

עדיפות עדות המומחה שבדק

בפסק הדין 8680/11, פלוני נ' מדינת ישראל (מיום 9.6.11)

"הגיונם של דברים מלמד כי לחוות דעת, אשר נערכה על- ידי רופאים שבדקו את המתלונן בעצמם וצפו במו עיניהם בממצאי הבדיקה, יש משקל ראייתי רב יותר מחוות דעת, מקצועית ככל שתהא, המבוססת על צילומים בלבד. הנחה זו אף עוגנה בהלכה הפסוקה "….

לאור האמור, יש לתת עדיפות משמעותית למסקנותיה של ד"ר מימון שבדקה את המתלוננת על פני מסקנות ד"ר מאור, שלא בדק את המתלוננת ולא עסק בתחום מעל 40 שנה.

מטרת הבדיקות

יודגש כי בחקירתו הופנה ד"ר מאור לכך שד"ר מימון בעצמה כתבה כי בסופו של דבר היא אינה יכולה לאשש או להפריך את התלונה והוא נשאל האם הוא חולק על קביעה זו ובתשובתו השיב בחיוב והסביר "מכיוון שאם היא הייתה עושה את הבדיקה לעומק בצורה שמקובלת בספרות יכלה לראות בצורה יותר אמינה האם הייתה אי פעם חדירה, האם היו צלקות שנראים רק בהגדלה של פי 100 התשובה שניתנת לבית משפט במשפט אחד קרום הבתולין שלם ואין שום קרע בו זה משפט שעל סמך זה בית משפט החליט על גורלו של הנאשם". מתשובתו זו של ד"ר מאור ניתן להסיק שבחוות דעתו טען למעשה שבדיקותיה של ד"ר מימון נעשו שלא כראוי ובאופן שמנע מהנאשם את האפשרות להציג ראיות שיכולות היו להביא לזיכויו.

הבדיקה של הגדלה פי 100

ד"ר מאור הופנה על ידי בית המשפט לכך שאם היו עושים את הבדיקה היותר יסודית שעליה הוא מדבר יכול להיות שהיו רואים קרע, ובהמשך כאשר בית המשפט החל לשאול את ד"ר מאור "אם היה צילום פי 100 והיה או קרע קל או שלא ראו אותו בצילום" השלים ד"ר מאור הדברים ואישר שהדבר כמובן היה פועל לרעת הנאשם "זה היה לרעת הנאשם, בוודאי" (עמ' 992 ש' 4 עד 12). בנסיבות אלה ולאור דבריו האמורים של ד"ר מאור, נראה כי כל הויכוח שהעלה ד"ר מאור בעניין "ההגדלה" היה מיותר. (ראה לעניין זה ע"פ 7880/19 פלוני נ' מדינת ישראל (2.8.2022), פסקה 80).

ד"ר מאור נשאל האם ראה בנוהל כלשהו שצריך לבצע הגדלה של פי 100 והשיב שהדבר לא כתוב בנוהל (עמ' 996 ש' 13 עד 15). ד"ר מאור נשאל על ידי ביהמ"ש האם במאמר שהציג ניתן לראות המלצה להשתמש בהגדלה פי 100 ובתשובתו לא השיב לבית המשפט. (עמ' 995 ש' 12 עד 14).

בחקירתו הנוספת מיום 12.11.20, התבקש ד"ר מאור לאשר שגם במאמרים שהציג לא מוצגת כל חובה לעשות שימוש במכשיר הקולפוסקופיה המגדיל פי מאה. ובדבריו, לא השיב ישירות לשאלה אלא השיב "שזה שלא כתוב במאמר שצריך, זה לא אומר שזה משחרר מחובה. אבל כל מי שבענף יודע שהגדלה פי 10 כבר מזמן עברה מן העולם" (עמ' 1021 ש' 11 עד 20). התובעת ביקשה מד"ר מאור לאשר שבעצם אין לו ספרות מקצועית עלייה הוא נסמך בטענתו לעניין זה, ובדבריו אישר זאת המומחה למעשה, וציין "בואי נדייק לא צירפתי אבל בסדר את צודקת, אני הייתי צריך לצרף עוד מאמר או משהו כזה, אני יכול להגיד לך שהפרקטיקה הנוהגת כיום זה להשתמש בכפול 100".

תשובתו זו של ד"ר מאור מלמדת כי גם על פי הבנתו, במאמרים שהוצגו לא הוצגה כל חובה לבצע בדיקות בהגדלה פי מאה, אך על פי הבנתו, העובדה שאין מאמר הדורש הגדלה שכזו, אינה משחררת מהחובה ולפי דבריו הפרקטיקה היום היא לבדוק הגדלה של פי 100.

התובעת הקשתה שוב והציגה בפני ד"ר מאור את הטענה שאין חובה לבדיקה בהגדלה של פי 100, ולמעשה לא כתוב בשום מקום שישנה חובה לבדיקה כזו ובתשובתו אישר זאת למעשה הסניגור אך הוסיף "בסקטור הפרטי מגיעים אלינו הורים עם ילדות כדי לוודא אם משהו היה בינה לבין החבר... האם יש קרע... אז אנחנו עושים בדיקות כאלה אבל אנחנו לא נותנים חוות דעת לבתי משפט... אני מוצא לנכון שאם אני צריך לתת חוות דעת כמו שאני אמרתי קודם ממנה צריך לגזור דין של נאשם זו צריכה להיות חוות דעת כמה יותר מדויקת וכמה שיותר מבוססת, ואם אני הייתי עושה את הבדיקה אני הייתי עושה את זה אחרת". (עמ' 1025 שורות 1-16). מדבריו אלה של ד"ר מאור עולה כי טענתו שהפרקטיקה הנוהגת מורה לבצע בדיקה בהגדלה של פי 100 אינה מדויקת. בדבריו האמורים לעיל מאשר מעשה דוקטור מאור כי הבדיקות שהוא עושה אינן בהגדלה של פי 100 אך טענתו היא שאם היה מגיש חוות דעת לבית משפט בתיק פלילי הוא היה עושה זאת בהגדלה של פי 100.

לסיכום הדברים יאמר כי לאחר מאמצים לא מבוטלים הסכים מומחה ההגנה ד"ר מאור להורות שבפועל אין בידיו שום מאמר שעל פיו בדיקה במכשיר הקולפוסקופיה מחויבת להיעשות בהגדלה כל שהיא.

זאת ועוד דברי דוקטור מאור בחקירתו הוכיחו שעל אף טענתו הראשונית, אין הוא יכול להוכיח שהפרקטיקה הנוהגת היא לבצע בדיקות שכאלה בהגדלה של פי 100 או כל הגדלה אחרת, ובסופו של יום נותרת ועומדת אך ורק טענתו הכללית שלו הוא היה עושה הבדיקה הוא היה מבצע אותה בבדיקה בהגדלה של פי 100. טענתו זו של דוקטור מאור שלפיה בבדיקות הנוגעות למשפט פלילי עדיף להחמיר הינה טענה שכטענה כללית הנראית כטענה שובת לב, ואולם עוסקים אנו במדע ובפני בית משפט הוצגו מספר לא מבוטל של מאמרים העוסקים בסוגיה האמורה, הן על ידי התביעה והן על ידי ההגנה ובשום מאמר לא נאמר ולא נרמז כי יש חובה לבצע הבדיקה בהגדלה מסוימת.

ויותר מכך, בהתיחסותנו לדבריו של ד"ר נחמן בחקירתו הבאנו כי על פי דבריו בדיקה בהגדלה מחמירה יותר של פי 100 עלולה להזיק ולהציג תוצאות מטעות לרעת חשוד או נאשם, של נזקים זעירים שאינם רלוונטים לענייננו וגם טענה זו יש להביא בחשבון.

לאור האמור לעיל מצאתי כי אין לקבל טענתו של דוקטור מאור שהיה מקום לבצע את בדיקתה של הקטינה באמצעות מכשיר הקולפוסקופ בהגדלה שונה מן ההגדלה שבה השתמש דוקטור מאור, ואין לקבל הטענה שהימנעות מבדיקה בהגדלה של פי 100 מנעה מההגנה ראיה שיכולה היתה לסייע בזיכויו של הנאשם.

הצורך בביצוע מדידות

במהלך חקירתו מיום 06.08.20 אמרה התובעת לסניגור שכל המאמרים שהוא צירף תומכים באי ביצוע מדידות לקביעת חדירה או אי חדירה, וכשבית המשפט דייק את דבריה של התובעת וציין כי כוונת הדברים היא שעושים את אותן מדידות במקרים נדירים בלבד, אישר העד את הדברים, אך ציין כי הדבר מוסיף ליעילות. (עמ' 999 ש' 3 עד 16). התובעת ביקשה להקריא לסניגור מתוך מאמר שהוא הציג וביקשה לסכם שעל פי המאמר, מדידות הן חסרות דיוק ורגישות כדי לקבוע חדירה או אי חדירה לנרתיק כי אין להם שום משמעות, וכשנבקש העד להגיב לדברים השיב, שהתרגום של התובעת אינו מדויק אך לא הגיב ישירות לשאלה. (עמ' 999 ש' 26, עמ' 1000 ש' 2).

בחקירתו מיום 12.11.20, הציגה התובעת לסניגור את הטענה שהמאמר שהגיש -

BERENSON, USE OFF HYMNENAL MEASUREMENTS IN THE DIAGNOSIS OF PREVIOUS PENETRATION

אינו ממליץ על מדידות מכל הסוגים כולל אלסטיות, ורוחב הקרום. ד"ר מאור אישר לאחר שהוקראו לו הדברים, שאולי לא צריך לבצע את הבדיקות, אך הוא חושב שצריך. בדבריו אישר המומחה את דברי התובעת (עמ' 1019 ש' 22 עד 26), אך ביקש להשלים שיש הבדל גדול בין כתיבת מאמר מדעי לבין מצב שבו בית משפט דן בגורלו של אדם, שאז לפי דעתו כל המחמיר בבדיקות עושה יותר טוב לגילוי האמת. (עמ' 1020 ש' 3 עד 23).

סיכומו של דבר הוא, שגם על פי דעת מומחה ההגנה המאמרים שהובאו אינם תומכים בצורך לבצע מדידות, אך הוא לכשלעצמו סבור שכאשר דנים בגורלו של אדם, טוב יעשה אם יערכו בדיקות מחמירות יותר מן הנדרש, במאמרים המתייחסים לבדיקות של פגיעות מיניות.

גם בעניין זה יש לקבוע כי מאחר ועוסקים אנו בעניין של מדע, ומאחר שבאף לא אחד מן המאמרים שהוצגו בפנינו העוסקים בסוגיה העומדת לדיון לא הוצגה לא באמירה מפורשת ולא ברמז דרישה לביצוע מדידות כל שהן, לא ניתן יהיה לקבל טענתו הראשונית של דוקטור מאור שלפיה דוקטור מיימון הייתה צריכה לבצע מדידה כל שהיא במהלך בדיקת הקטינה.

אלסטיות קרום הבתולין ומספר החדירות -

בחקירה מיום 12.11.2020 נשאל ד"ר מאור מהיכן למד מהמאמרים שצירף על צורך לבצע בדיקת אלסטיות של קרום הבתולין. ד"ר מאור השיב כי מאחר וטענת התביעה היא שגם לאחר קיום מאות פעמים של יחסי מין, קרום הבתולין נותר שלם, ישנה רק אפשרות אחת והיא שקרום הבתולין של המתלוננת הוא אלסטי. לדבריו בנסיבות אלה ד"ר מימון היתה צריכה לכתוב שהיא בדקה את המתלוננת ויש לה קרום בתולין אלסטי, אך דוקטור מיימון לא אמרה זאת. (עמ' 1027 שורות 5-17).

ד"ר מאור ציין שאת האלסטיות של קרום הבתולין בודקים באמצעות מטוש (שם, ש' 1-5).

ד"ר מאור הופנה על ידי התובעת לחוות דעתה של ד"ר מימון (בעמ' 4 לחוות הדעת –ת/11) שם ציינה ד"ר מימון כי "הבדיקה" בוצעה על ידה בתנוחת ליטוטומיה תוך שימוש במטוש.

בתשובתו השיב דוקטור מאור כי ד"ר מימון היתה צריכה לכתוב מה היא עשתה עם המטוש, והיא היתה צריכה לכתוב בדקתי את האלסטיות של קרום הבתולין (עמ' 1028 שורות 21-29).

ד"ר מימון ציינה שביצעה בדיקת איבר מינה של המתלוננת באמצעות מטוש. העובדה שלא ציינה שבדקה באמצעות המטוש את האלסטיות של קרום הבתולין לא תעלה ולא תוריד, והיא יכלה אולי להיחשב בעלת משמעות אם ד"ר מימון היתה מציינת מפורשות שבעת בדיקת אלסטיות קרום הבתולין לא השתמשה במטוש כלל. ד"ר מיימון הסבירה היטב בחקירתה איזה שימוש עשתה במטוש וכיצד יכלה לבדוק בין באמצעות המטוש ובין באמצעות ראייה האם קרום הבתולין של המתלוננת היה אלסטי (עמודים 1074,1075,1076; וראה לעיל בעת ההתייחסות לחקירת ד"ר מימון), ולאור זאת לא ניתן ליתן משקל לדבריו של ד"ר מאור בעניין.

התובעת הפנתה את ד"ר מאור לכך שעל פי נוהל משרד הבריאות שהוא עצמו הציג בסעיף 6א, הזמן היחידי שבו משתמשים במטוש הוא בתוך קרום הבתולין כדי לבדוק את מבנה קרום הבתולין ולא כדי לבדוק אלסטיות קרום הבתולין. ד"ר מאור לא השיב לשאלה ורק חזר על טענתו שאם התביעה טענה שמדובר בקרום אלסטי היה עליה להוכיח זאת. (עמודים 1029 שורות 1-6).

ד"ר מאור אישר שאין מדידת אלסטיות של קרום הבתולין, ובפועל אישר שניתן רק לומר שמדובר בקרום שנמתח או לא נמתח. (עמ' 1030 שורות 27-29).

ד"ר מאור הופנה לאמור במאמרים אליהם התייחסה ד"ר מיימון בחקירתה ועליהם נסמכה, שם צוין שנעשו מחקרים על נשים שנפגעו מינית לאורך שנים, ולא נמצא בהן שום ממצא של חדירה או קרע בקרום הבתולין, ובדבריו לא השיב ד"ר מאור ישירות אלא שאל שאלה נגדית שלפיה "השאלה שנשאלת היא לא אם אפשר להגיד או אי אפשר להגיד, אלא השאלה היא האם מה שאת אומרת זה הגיוני או זה לא הגיוני. זה מה שאני אומר. אז אני חושב שלפי ההיגיון שלי, שאולי שונה מההיגיון של אחרים, שאם יש כל כך הרבה בעילות לאורך תקופה כל כך ארוכה אי אפשר להסתמך על מאמרים שמדברים על תקופות קצרות יותר". (עמ' 1032 שורות 6-12).

ד"ר מאור הופנה לדוגמא של שולחן שעליו דופקים, אך על אף זאת, השולחן לא נשבר, ובדבריו השיב בין היתר, שהדבר אינו אותו דבר שכן לטענתו ביחסי מין יש חדירה ויש בשר שיכול להיקרע, ועל כן לדבריו אין הנדון דומה לראייה.

בתשובה הפנתה התובעת את דוקטור מאור לכך שדבריו הנוגעים לסימנים הנותרים באיבר המין נוגדים את האמור במאמר שהוא עצמו הביא הנוגע למיתוסים שאינם נכונים בסוגיות האמורות.

Ranit Mishori ), The little tissue that couldn’t- dispelling myths about the hymens role in determining sexsual and assault)

שצורף לחוות דעת ד"ר מאור, ביום 6.8.20.

בתשובתו השיב ד"ר מאור "אבל זה נכון ב-300 – 400 מקרים, זה לא נכון ב-1000. זה הכל".

מתשובתו זו של ד"ר מאור ניתן להסיק הסכמה לכך, שגם במקרה של מאות חדירות לגופה של אישה לא יוותר כל סימן, אך לדבריו ב-1000 מקרים צריך להיוותר סימן באיבר המין של האישה. לאמירה זו של ד"ר מאור אין כל ביסוס, לאחר שהסכים שמתוך המאמר שהגיש, עולה כי המיתוס שלפיו חדירות רבות לאיבר מין נשי מותירות סימנים הוא מיתוס שאינו נכון.

ד"ר מאור הסכים לכך שאסטרוגן משפיע על אלסטיות קרום הבתולין.

ד"ר מאור נשאל באיזה גיל מופרש הורמון האסטרוגן ובדבריו אישר לבסוף שסביר שהאסטרוגן מופרש בגיל 8 אך לדבריו הדבר סביר אך אינו מוחלט (עמ' 1034 ש' 7-17).

מתוך דבריו אלה של ד"ר מאור ניתן להסיק שמאחר ותלונת המתלוננת בענין ה"החדרות" נוגעת לארועים שהחלו עת היתה בכיתה ד', קרי בערך בגיל 9-10, סביר שבגיל זה כבר החל הורמון האסטרוגן להשפיע על האלסטיות של קרום הבתולין שלה.

לאור כל האמור לעיל, לא ניתן לקבל את טענת ד"ר מאור בכל הנוגע להשפעת מספר החדירות הנטענות לאיבר המין, לממצאים שימצאו על גוף המתלוננת.

גודל איבר מינו של הנאשם

בחקירתו החוזרת מיום 12.11.20, ציין ד"ר מאור שברור שככל שאיבר המין יהיה גדול יותר בזיקפה הסיכוי שיקרע את קרום הבתולין הוא יותר גבוה. ד"ר מאור נשאל האם בגודל של איבר מין כמו של הנאשם צריכים לראות איזה שהם סימנים אצל האישה, והשיב בחיוב. תשובה זו אינה עולה בקנה אחד עם כל המסקנות שצוינו לעיל, ולפיכך אין לקבלה.

סיכום עדות ד"ר מאור -

לאור כל שפורט לעיל נראה כי בחוות דעתו של ד"ר מאור ובעדותו בבית המשפט, לא היה כדי לפגום במשקל שינתן לחוות דעתם של המומחים שהובאו כעדי תביעה מטעם המדינה.

סיכום

מדובר בנאשם שהוגש כנגדו כתב אישום המייחס לו עבירות מין במשפחה - מעשים מגונים, מעשה סדום ואינוס, וכן עבירות של הדחה בחקירה ושיבוש מהלכי משפט.

המתלוננת היא בתו של הנאשם, שבעת הארועים המפורטים בכתב האישום היתה קטינה, כאשר בחלק מן הארועים היתה בגיל צעיר מגיל 14. המעשים בוצעו לשם גירוי וסיפוק מיני של הנאשם, בניגוד לרצון המתלוננת.

באשר לעבירת ההדחה בעדות על פי סעיף 246(א) לחוק העונשין, מדובר בעבירה התנהגותית כאשר הדגש הוא על מחשבה וכוונה לשבש החקירה, במטרה להשיג אי מסירת עדות, מסירת עדות שקר או חזרה מעדות שנמסרה. הנאשם ניסה לשכנע את הקטינה מספר פעמים לחזור בה מעדותה, ולמסור עדות שקר כפי שתואר באישומים השני והשלישי. בנוסף, כאמור באישומים השני והשלישי, בשיחות הטלפון אל המתלוננת ניסה הנאשם להכשיל הליך שיפוטי באמצעות שכנוע המתלוננת לחזור בה מגרסתה, כאמור בסעיף 244 לחוק העונשין.

הראיות שהוצגו, פורטו ונותחו לעיל מביאות למסקנה שהיא מעבר לכל ספק סביר, שלפיה הנאשם ביצע את כל המעשים המיוחסים לו בכתב האישום.

עדותה של המתלוננת בבית המשפט נשמעה כעדות מהימנה לחלוטין, שתיארה באומץ רב ובכנות, את המעשים שביצע בה הנאשם.

עדותה של המתלוננת נשמעה כעדות של צעירה האוהבת עדיין את אביה, אך מבינה כי מעשיו כלפיה היו מעשים רעים ועליו לתת את הדין על כך. המתלוננת תיארה הדברים בפשטות, ובאופן שנראה כאוטנטי לחלוטין, וההתרשמות היתה כי הדברים הנמסרים הם דברי אמת.

אעיר, כי מדובר בעדות שנשמעה כה אוטנטית ומהימנה, עד כי גם אם היתה עומדת עדות זו לבדה מול עדותו של הנאשם כפי שפורטה לעיל, היה מקום לשקול לבסס עליה הרשעה בלא צורך בראיות נוספות. כאשר מצרפים לעדות המתלוננת את עדות יועצת בית הספר אודות תהליך הגילוי (בתוספת ממצא המהימנות הנוגע לנאשם) די היה בכך כדי להביא להרשעה חד משמעית בלא כל תלות בעדות האח או בראייה הפורנזית שהן בבחינת "למעלה מן הצורך".

יודגש, כי בתיקנו נמצאו ראיות חיזוק וסיוע רבות, שהעצימו ההתרשמות שהיא מעבר לספק הסביר, כי מדובר בנאשם שביצע את המעשים עליהם מספרת המתלוננת.

ראיה ראשונה שתומכת בגרסת המתלוננת היא חוות הדעת המקצועית המצביעה על מציאת דנ"א של הנאשם על חומר שנמצא כזרע, שנלקח מאזור ערוותה של המתלוננת, בדיוק מהמקום עליו הצביעה המתלוננת, כמקום שעליו שפך הנאשם זרעו בבוקר החקירה. כל ההסברים שמסר הנאשם להימצאות זרעו על שיער ערוותה של המתלוננת נמצאו כהסברים בלתי סבירים. ממצא זה הוא ראיית סיוע בעלת משקל רב להוכחת אשמת הנאשם בביצוע עבירות מין בבתו.

גם דבריו של מ', אחיה של המתלוננת, בחקירתו במשטרה ובעימות שנערך מול הנאשם, ייחשבו כראיית סיוע. מ' שסיפר במשטרה כי ראה את הנאשם מבצע מעשה מיני במתלוננת בחדר בבית, ניסה לחזור בו מגרסתו בבית המשפט, אך כלל הראיות שפורטו הצביעו על כך שהגרסה שמסר במשטרה היא גרסת האמת.

בעניננו, אין צורך לתמוך גרסת המתלוננת בראיית סיוע, ואולם יצוין כי שתי הראיות שפורטו לעיל עונות על המבחנים לקיומה של ראיית סיוע, קרי כי מדובר בראיה ממקור עצמאי, כי מדובר בראיה המסבכת או נוטה לסבך את הנאשם, וכי מדובר בראיה הנוגעת לנקודה ממשית השנויה במחלוקת (ראה ע.פ 387/83, יהודאי נ' מדינת ישראל, (4.11.85)).

לגרסתה של המתלוננת נמצאו חיזוקים משמעותיים רבים נוספים ובעלי משקל שהם על גבול הסיוע אם לא למעלה מכך, וביניהם מצבה הנפשי והפיזי עובר לחשיפת הארועים, כפי שפורט באריכות לעיל ואופן החשיפה שפורט אף הוא באריכות.

מצבה הנפשי של הקטינה בעת חשיפת המעשים יהווה חיזוק לתלונה, שהוא בוודאי על גבול הסיוע ואולי אף סיוע של ממש (לענין זה ראה ע.פ 6399/10, פלוני נ' מדינת ישראל (מיום 15.7.12), יוער כי בשל כך שבעניננו אין חובה להוכיח "סיוע" לא תנותח לעומק סוגיית ה"סיוע".

בדבריה של אמה של המתלוננת נמצאו חיזוקים לגרסת המתלוננת. מדובר באם שהדברים שמסרה בבית המשפט נשמעו כדברים כנים לחלוטין, בין היתר, מתוך כך שלעתים נגדו הדברים את האינטרס הפרטי שלה להביא להרשעת הנאשם בגין מעשיו בבתה.

אמה של המתלוננת האמינה לדברי המתלוננת, ללא סייג, מרגע אמירתם, ותיאוריה את אורחות הבית תאמו באופן מלא לדברים שסיפרה המתלוננת, ובכך חיזקו גרסת המתלוננת. גם דבריה של אם המתלוננת אודות מצבה הנפשי של המתלוננת לאחר התלונה, שלפיהם המתלוננת לא מדברת על הנושא והנושא כואב לה כל פעם שהיא נזכרת בו, ייחשבו כדברי חיזוק. גם דברי האם בכל הנוגע להפרעות האכילה מהם סבלה המתלוננת בטרם החשיפה ושאף אושפזה לאחר הגשת התלונה, יהוו חיזוק לדבריה של המתלוננת.

גם דבריה של יועצת בית הספר, א.ד, יהוו חיזוק ואולי אף סיוע לדברי המתלוננת. דבריה של א.ד נשמעו אף הם כדברים מהימנים. בעדותה העידה א.ד על מצבה של המתלוננת בטרם הגשת התלונה והקושי באכילה ממנה סבלה. העדה העידה גם על הארועים שהביאו לחשיפת התלונה באופן ספונטני, על אופן חשיפת הפגיעה בפניה ועל מצבה הנפשי של המתלוננת, אשר בעת החשיפה בפניה רעדה, בכתה והיתה מאוד נסערת. העדה תיארה גם את הקשר בין המתלוננת להוריה כפי שסיפרה לה המתלוננת וכפי שהתרשמה באופן עצמאי. המתלוננת לא יזמה את התלונה ואי אפשר לייחס לה יוזמה לפגוע באביה או "לסלקו מהדרך" כי כלל לא רצתה להתלונן כעולה בברור מעדות היועצת שהיתה צריכה ממש "לחלוב" ממנה הסכמתה להתלונן ופרטים ראשוניים על המעשים.

א.ד תיארה את המתלוננת כבעלת אינטליגנציה רגשית גבוהה וחברותית מאוד.

גם דבריה של מנהלת בית הספר, ד.ט, חיזקו את גרסת המתלוננת. ד.ט העידה באשר לאופן החשיפה ובאשר להתנהלות המתלוננת לאחר החשיפה, כאשר אירחה אותה במשך כחודש בביתה, והיא גם תומכת בעדותה של יועצת בית הספר א.ד. מנהלת בית הספר תיארה את המתלוננת כתלמידה מצטיינת שהיתה ראשונה לכל דבר שצריך להתנדב בו והיתה "משכמה ומעלה".

עדות הנאשם מצידה, מחזקת את המסקנה שתלונת המתלוננת בכל הנוגע למעשים המיניים שבוצעו בה היא תלונת אמת, ושקריו הבולטים של הנאשם בכל הנוגע לאישומים השני והשלישי יסייעו בהגעה למסקנה שהנאשם אכן עבר את העבירות המפורטות באותם סעיפים.

עדותו של הנאשם בכל הנוגע לעבירות המיניות היתה מתחמקת, הוא ניסה כל העת לשפר גרסתו, ולעתים אף הוסיף פרטים שלא הוזכרו בחקירה במשטרה, הכל בהתאם למפורט לעיל.

הנאשם ניסה להרחיק עצמו מביצוע העבירות בטענות שלא הוכחו, כאשר בין היתר, טען כי הוא חסר כוח גברא, טענה שנסתרה, בין היתר, מתוך כך שהודה שבאותה תקופה קיים יחסי מין עם אשתו ובראיות נוספות. גם טענותיו של הנאשם בכל הנוגע לזמני השהות בבית שונו ושופרו כל העת, כמפורט לעיל, ולא היה בהם כדי להוכיח את שביקש, ולפיו במרבית הזמן שבו ביצע את העבירות היו בני המשפחה ערים.

בין גרסתו של הנאשם בבית המשפט וגרסתו במשטרה נמצאו סתירות רבות ומשמעותיות, ובנוסף

הסבריו של הנאשם אודות מניעיה של המתלוננת להעליל עליו עלילות נשמעו כהסברים תלושים.

סוף דבר

על מנת להרשיע אדם בעבירה פלילית יש להגיע למסקנה שהיא מעבר לכל ספק סביר, שהנאשם אכן ביצע את העבירה שבה הוא מואשם.

בע.פ 9216/03, אלרז נ' מדינת ישראל, מיום 16.1.06, (שצוטט גם בסיכומי ב"כ הנאשם, שעסקו בהרחבה בסוגיית הספק הסביר), נקבע כי: "כפי שנקבע לא פעם בפסיקתו של בית משפט זה כדי לעורר ספק סביר, אין די בהעלאת גרסה אלטרנטיבית, רנדומלית או רחוקה לארועים אלא נדרש כי קו הגנה אותו מנסה הנאשם לבסס יהיה כזה המעלה ספק ריאלי, ממשי, מתקבל על הדעת ובעל אחיזה סבירה בחומר הראיות" .

בענייננו הגעתי למסקנה כי ראיות התביעה הן ראיות מבוססות היטב, ומנגד הנאשם לא הצליח לבסס ספק ריאלי ומתקבל על הדעת, בכל הנוגע לשאלה האם ביצע את המעשים המיוחסים לו בכתב האישום, ולאור זאת יש להרשיעו.

לאור כל זאת, אציע לחבריי לקבוע כי הנאשם ביצע את כל העבירות המיוחסות לו, וזאת מעבר לכל ספק סביר, ועל כן יש להרשיעו בכל העבירות המפורטות בכתב האישום.

השופט א' ואגו, ס. הנשיאה - אב"ד:

מסכים ומצטרף לכל האמור בחוות דעתו היסודית והבהירה של חברי, כב' השופט א. חזק, ולתוצאה המוצעת על ידו - הרשעת הנאשם בעבירות שבכתב האישום.

השופט א' אינפלד:

מסכים ומצטרף לאמור.

לפיכך, הוחלט פה אחד להרשיע הנאשם, כאמור בחוות דעתו של כב' השופט א' חזק.

אריאל ואגו, סגן הנשיאה

אב"ד

אלון אינפלד, שופט

אריאל חזק, שופט