ביהמ"ש לענייני משפחה בחיפה, השופטת ענבל קצב-קרן: החלטה בבקשה להורות על מחיקת התובענה בגין הגשת עתירה טרם זמנה ומיצוי הליך מקדים עליו הסכימו הצדדים בהסכם ממון (תלה"מ 40771-09-22)

בפני בקשת המבקשת (הנתבעת) להורות על מחיקת התובענה.

לטענתה, העתירה הוגשה טרם זמנה וטרם מיצוי הליך מקדים (גישור) עליו הסכימו הצדדים בהסכם ממון עליו חתמו ואושר על ידי נוטריונית ביום 1.11.18 (להלן: "ההסכם").

לטענתה, הודיעה למשיב על סיום החיים המשותפים, כפי סע' 19 להסכם ביום 16.8.22 והוא אף לא ביקש ממנה לפנות לניסיון שיקום החיים המשותפים (סע' 20.1.1. להסכם).

לטענתה, בהתאם לסע' 20.1.3 להסכם יכל המשיב להגיש תביעה רק לאחר 90 ימים ממועד קבלת ההודעה על החיים המשותפים קרי: ביום 14.11.22.

כמו כן לטענתה, בהתאם להוראות סע' 21 להסכם היה על המשיב לפנות להליך גישור טרם הגיש את תביעתו והצדדים אף התחייבו בהסכם כי ינסו להימנע מהליכים משפטיים וינסו לייתר המחלוקות בדרכי שלום ונועם. לטענתה, המשיב פעל בניגוד להסכם הממון ומשכך, יש להורות על מחיקת התובענה ולקבוע את זהות המגשר בהתאם לסע' 21 להסכם.

עוד לטענת המבקשת, פרט המשיב בסע' 11 לתביעתו דברים חסויים, שלטענתו אמרה בפגישת הי"ס ובכך, הפר את תקנה 6 לתקנות להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, תשע"ו – 2016 ואף מטעם זה יש להורות על מחיקת התובענה.

כן עותרת המבקשת לחייב את המשיב בהוצאות משפט גבוהות.

ביום 15.11.22 הוגשה תגובת המשיב.

לטענתו, יש לדחות את הבקשה ולחייב את המבקשת בהוצאות.

לטענתו, אין כל נימוק מבוסס או ממשי לבקשה. לטענתו, בעצם הגשת כתב ההגנה נתנה המבקשת הסכמתה לסמכות השיפוט של בית המשפט ולא הגישה בקשתה למחיקת התביעה בהזדמנות הראשונה שהייתה לה, קרי: במסגרת הבקשה לי"ס.

לטענתו, ההליך לי"ס נפתח עוד ביום 13.9.22 אולם הבקשה למחיקה הוגשה רק ביום 31.10.22 בחלוף חודש וחצי (כך במקור – ע.ק.).

לטענתו, המבקשת עצמה עתרה לסעד זמני לשמירה על מצב קיים במסגרת הליך י"ס וכן הגישה תגובותיה לבקשות הנוגעות לזמני שהות ואף באלו לא העלתה כל טענה מקדמית. במסגרת הליך י"ס התקיימו שתי פגישות מהות וכן הצדדים חתמו יחד על טופס 3 שהוגש.

לאור האמור, ויתרה המבקשת בהתנהלותה על טענותיה המקדמיות בעניין העדר סמכות שיפוט ו/או העדר עילה.

עוד לטענתו, משמדובר בניסיון המבקשת לנצל לרעה את הליכי המשפט ולהוביל לסחבת מיותרת יש לדחות הבקשה. לטענתו, התביעה הוגשה בשל העובדה כי המבקשת מסכלת ומטרפדת את הקשר בין האב והקטינים ובצר לו לא נותרה לו ברירה אלא לפנות לבית המשפט.

כן לטענתו, המבקשת עותרת לקיום הסכם הממון מחד ומאידך מפרה באופן בוטה וגס את סעיפיו לרבות סע' 12 לפיו המשמורת והאחריות ההורית על הקטינים יהיו משותפים.

עוד לטענתו, תלונה כוזבת שהגישה המבקשת אינה מתיישבת עם קיום הוראות סע' 21 להסכם בו נקבע כי במקרה של חילוקי דעות ינסו הצדדים ליישר את ההדורים בדרכי נועם ובדרך של מו"מ.

עוד מוסיף המשיב וטוען כי אין טענת סף המצדיקה את סילוק התביעה על הסף בשל העדר עילה וכי השימוש בסמכות בית המשפט להורות על מחיקת תביעה יוחד רק למקרים בהם ברור כי גם אם התובע יוכיח את כל הטענות שבבסיס תביעתו אין סיכוי ולו הקלוש שיקבל את הסעד המבוקש.

לטענתו, המבקשת העלתה טענות עובדתיות שדינן להתברר במסגרת ההליך עצמו ולפיכך יש ליתן לו את יומו בבית המשפט.

ביום 22.11.22 הוגשה תשובת המבקשת.

לטענתה, פרטה בסע' 3-9 לכתב ההגנה את הנימוקים שיש בהם להביא למחיקת התובענה לאור ההסכם עליו חתמו הצדדים וזאת, במקביל להגשת בקשה למחיקה. לטענתה, אף בתגובתה מיום 20.9.22 (לבקשת המשיב לקביעת זמני שהות) טענה כי ההליך שהגיש המשיב שגוי נוכח הוראות ההסכם. משכך, לא ויתרה על טענתה כי יש להורות על מחיקת התביעה לאור הסכם הממון. המבקשת מבהירה כי אינה מטרפדת ולא טרפדה מעולם את הקשר בין המשיב לקטינים וזמני השהות נקבעו במסגרת הליך יישוב הסכסוך ומתקיימים כסדרם.

לטענתה, טופס 3 נחתם על ידי הצדדים ביום 3.11.21 והם ביקשו להאריך את עיכוב ההליכים עד ליום 31.12.21.

ההליכים שהתנהלו בעניינם של הצדדים עד כה:

1. ביום 13.9.21 הגיש המשיב בקשתו ליישוב סכסוך .

ביום 9.11.21 הוגש לתיק בית המשפט טופס 3 חתום על ידי שני הצדדים בו הסכימו הצדדים להאריך את תק' עיכוב ההליכים עד ליום 31.12.21. בהתאם לבקשתם – הוארכה התקופה.

ביום 6.1.22 הוגשה על ידי הצדדים בקשה מוסכמת נוספת (על גבי טופס 3 חתום ע"י הצדדים) להארכת תק' עיכוב ההליכים עד ליום 30.12.22 ובהתאם, בהחלטתי מיום 9.1.22 הוארכה התקופה.

ביום 8.8.22 הוגשה בקשת המשיב לביטול עיכוב ההליכים וקביעת זמני שהות עם הקטינים.

המבקשת הגישה תגובתה ביום 15.8.22 על גבי 8 עמודים אולם בזו לא נכללה כל טענה בנוגע לחובת גישור או בעניין סמכותו של בית המשפט להידרש להכרעה.

בהחלטתי מיום 21.8.22 הוריתי על זימון הצדדים בפני יח"ס טרם סגירת התיק, נוכח הנתק הנטען בין האב ובין הקטינים, על מנת לנסות ולסייע לצדדים להגיע להסכמות ולו חלקיות. כן צוין כי בנסיבות בהן לא יוסדרו הסדרים זמניים לא ברור מה יועיל המשך עיכוב ההליכים בתיק וכי נדרשות הכרעות והגשת עתירות מתאימות.

בדיווח שהוגש על ידי יח"ס ביום 31.8.22 הודיעה יח"ס כי: "במסגרת מפגש של הצדדים וב"כ, הגיעו להבנות זמניות בעניין זמני השהות אשר יועברו ישירות לכב' ביהמ"ש ע"י ב"כ הצדדים".

ביום 1.9.22 הוגשה (הגם שלא נתבקשה) תגובת המבקשת אשר הודיעה כי אכן הצדדים הגיעו להסכמות זמניות ביח"ס וכי תכבד אותן, כי היא עצמה הציעה אותן מיוזמתה כדי שהמשיב יוכל, לטענתה, סוף סוף לפגוש את הקטינים לאחר שיצר עמם נתק ללא כל סיבה והצדקה.

באותו היום (1.9.22) הוגשה אף תגובת המשיב.

בהחלטתי מיום 4.9.22 אושרו ההסדרים הזמניים וניתן להן תוקף של החלטה.

כן הוריתי כי בנסיבות, נוכח המחלוקות בין הצדדים והצורך לבחון את טובת הקטינים באמצעות גורמים מקצועיים לרבות עו"ס לס"ד, יש להורות על ביטול עיכוב ההליכים בתיק, סגירתו ואף קיצור תק' עיכוב ההליכים על מנת שהצדדים יוכלו להגיש עתירותיהם בהתאם.

בנוסף, הוריתי על הגשת תסקיר עו"ס לסדרי דין, ולו ראשוני, עד ליום 20.9.22 ועל הסמכת עו"ס ליתן הוראותיה בענייני הקטינים.

1. ביום 18.9.22 הוגשה עתירת המשיב לקביעת זמני שהות עם הקטינים (נשוא תיק זה).

ביום 19.9.22 הוגשה בקשה דחופה לקביעת זמני שהות וחלוקת חגים, אשר הועברה בהתאם להחלטה מאותו יום לתגובת המבקשת.

ביום 21.9.22 הוגשה תגובת המבקשת לבקשה ובה העלתה לראשונה את טענותיה בעניין הגשת ההליך טרם מועדו ובניגוד להסכם הממון, כמפורט לעיל.

ביום 22.9.22 ניתנה החלטתי בבקשה זו.

כן יצוין כי תסקיר עו"ס בעניינם של הצדדים הוגש ביום 22.11.22.

דיון קבוע בהליך ביום 21.3.23.

דיון והכרעה:

1. אכן, בהסכם יחסי הממון בין הצדדים אשר נערך על ידי הצדדים ביום 1.11.18 ואושר על ידי נוטריון קבעו הצדדים :-

וכן:

ואין ולא יכולה להיות מחלוקת בין הצדדים כי טרם פניה להליך י"ס לא פנה מי מהצדדים למגשר כהגדרתו הדווקנית בהסכם.

יחד עם זאת, לאחר ששקלתי מלוא טענות הצדדים, מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

1. ראשית, אין חולק על כי טענת המבקשת לפיה יש לפנות ראשית להליך גישור – הועלתה בשיהוי ניכר, של למעלה משנה, מאז נפתח הליך י"ס בין הצדדים, ומבלי שניתן לכך הסבר כלשהו, ואשר די בו על מנת לדחות את הבקשה.

1. אף לגופה של הבקשה - לא מצאתי כי יש להיעתר לה.

הגם כי כאמור היה על הצדדים, בהתאם לס' 21 להסכם, לפנות ראשית להליך גישור טרם נקיטת הליכים בביהמ"ש, הרי שבהתאם לחוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה תשע"ה- 2014 (להלן: "החוק להסדר התדיינויות"), ההליך הראשוני שנפתח בבית המשפט היה בקשה ליישוב סכסוך, במסגרתה התייצבו הצדדים בפני יחידת הסיוע להליך מהו"ת, ובמסגרתה אף עתרו בבקשות להארכת תקופת עיכוב ההליכים, לתקופה מצטברת של למעלה משנה.

1. כידוע, הליך יישוב סכסוך מבוסס על שימוש באמצעים טיפוליים – מקצועיים שנועדו להוביל את בני הזוג לפתרון מוסכם של המחלוקות ביניהם.

סע' 5 לחוק בית המשפט לעניני משפחה הסדיר את הקמת יחידות הסיוע, שמטרתן היה להעמיד לרשות בתי המשפט לענייני משפחה את עזרתם של גורמים טיפוליים כדי לסייע בידיהם לרדת לשורש המלוקת ולפתור באופן יסודי את הבעיות האמיתיות בין בני המשפחה. יחידות הסיוע מופעלות ע"י צוות בין-מקצועי, הכולל בין היתר עו"ס, פסיכולוגים, ועו"ד. בבג"צ 5918/07 פלונית נ' ביה"ד הגדול (פורסם ב"נבו", 23.6.2009), התייחס ביהמ"ש לתפיסה שבבסיס התקנות ליישוב סכסוך (אז תק' 258 כ'-כה' לתקנות סדר הדין התשמ"ד – 1984 - ע.ק.) לפיה סכסוך משפחתי בין בני זוג הוא בעל מאפיינים מיוחדים הדורשים כלים ייחודיים להתמודדות עימו. זאת, הן משום שהוא מתאפיין במשקעים רגשיים עזים המשפיעים על יכולתו של ביהמ"ש לייצר פתרונות הולמים לסכסוך באמצעים החלים בהתדיינות משפטית, וכאשר עצם ההתדיינות תורמת לליבוי הקרע; והן משום שההשפעה הנמשכת של סכסוך משפחתי על בני הזוג וילדיהם יכולה להיות קשה ביותר. בנסיבות אלו סבר מחוקק המשנה, כי רצוי לעודד את פתרון הסכסוך הזוגי באמצעות כלים מקצועיים וטיפוליים, שבידם לסייע במציאת הסדרים מוסכמים בין בני זוג, תוך הימנעות מליבוי הקרע והגדלת הסיכויים לכיבוד ההסכם בעתיד על ידי המעורבים בסכסוך. ההסדר שנקבע בתקנות, מניח כי עדיף להפנות את הזוג למסלול ייעוצי-טיפולי טרם הוגשו לבית המשפט לענייני משפחה כתבי טענות שיש בהם כדי להעמיק את המחלוקות בין בני הזוג. (ר' סע' 19 לפסה"ד).

הגם כי פסה"ד לעיל ניתן טרם חקיקת החוק להסדר התדיינויות, הדברים לעיל יפים גם כיום.

ראה סע' 1 לחוק להסדר התדיינויות, הקובע:

"מטרתו של חוק זה לסייע לבני זוג ולהורים וילדיהם ליישב סכסוך משפחתי ביניהם בהסכמה ובדרכי שלום, ולצמצם את הצורך בקיום התדיינות משפטית, מתוך התחשבות במכלול ההיבטים הנוגעים לסכסוך ובטובתם של כל ילדה וילד".

בדברי ההסבר לחוק צוין כי הכלי למימוש המטרה המפורטת בסע' 1 הינו בקשה ליישוב סכסוך, כאשר "על פי המוצע, תהיה חובה על צדדים לסכסוך משפחתי המבקשים להגיש תובענה בעניין של סכסוך משפחתי, להגיש תחילה לערכאה השיפוטית בקשה ליישוב סכסוך ולא כתב תביעה מפורט. לאחר הגשת הבקשה יוזמנו הצדדים לפגישת מידע, היכרות ותיאום ביחידת הסיוע שליד הערכאה השיפוטית (להלן - פגישת מהו"ת) ויוצע לצדדים להמשיך בניסיון ליישב את הסכסוך ביניהם בהסכמה, לרבות באמצעות גישור. ... רק אם הניסיון ליישוב הסכסוך בהסכמה לא צלח, או שנותרו עניינים שלגביהם לא הושגה הסכמה, יהיה הצד שהגיש את הבקשה ליישוב סכסוך רשאי להגיש בתוך תקופה קצובה תובענה לכל ערכאה שיפוטית מוסמכת. בדרך זו תושג הרגיעה הנדרשת להליך ליישוב הסכסוך בהסכמה, בלי שהצדדים יהיו מוטרדים בעניינים משפטיים, לרבות בענייני תפיסת סמכות".

1. ברי, כי הרציונל העומד בבסיסו של סע' 21 להסכם בין הצדדים - היה להביא לפתרון הסכסוך ביניהם בדרכי שלום ומחוץ לכתלי ביהמ"ש. סבורני, כי מבלי לגרוע מהעיקרון לפיו הסכמים יש לכבד, והגם כי היה על התובע/המשיב לפעול בהתאם להוראות ההסכם – הרי שאין חולק כי בפועל התקיים בעניינם של הצדדים הליך גישור ביחידת הסיוע, ולכאורה בשיתוף פעולה מלא מצד המבקשת.

סבורני, כי יש לראות בהליך המהו"ת שכבר נוהל ביחידת הסיוע, כהליך גישור המגשים את הרציונל העומד בבסיס סע' 21 להסכם.

1. בנוסף, יש ליתן את הדעת, כי המבקשת אינה טוענת כי יש מקום להמשך הידברות בין הצדדים, או כי קיים סיכוי להגעה להסכמות בשלב זה של ההליכים, או כי קיים יתרון ו/או תצמח תועלת בפניה להליך גישור פרטי. המבקשת אף לא עותרת למינוי מגשר ע"י ביהמ"ש.

למעשה מכתבי הטענות של הצדדים ניתן להתרשם מעוצמת הסכסוך ביניהם, עד כי נדמה שהצדדים מיצו בשלב זה כל הליך הגישור ו/או הידברות.

לאמור יוסף כי המחלוקת העיקרית בין הצדדים בשלב זה הינה בעניינם של ילדי הצדדים לרבות הסדרת השהות בינם ובין האב – עניינים דחופים ומהותיים שעניינם טובת קטינים ואף בשל כך אין מקום לדחות בשלב זה מתן סעד והכרעה באלו (עד לסיום הליך גישור).

כאמור, בעניינם של הצדדים הוגש ביום 21.11.22 תסקיר עו"ס לסדרי דין ודיון קבוע ביום 21.3.23.

1. מכל האמור לעיל, סבורני כי בקשת המבקשת יש בה משום "דחיית הקץ", ולא תועיל להבאת הסכסוך לכדי פתרון, קל וחומר מקום בו כבר נפתח ההליך וביהמ"ש כבר נדרש להכריע בבקשות שהגישו שני הצדדים.

יתר על כן, סבורני כי מחיקת התביעה כעת, רק על מנת שתיפתח מחדש בעוד זמן לא רב – מהווה בזבוז של משאבים שיפוטיים (ראה לעניין זה תקנות 4 ו-5 סדר הדין האזרחי תשע"ט – 2018).

זאת ועוד:-

1. הלכה היא, כי לא בנקל ייעתר ביהמ"ש לבקשה לסילוק על הסף ועליו לנהוג בזהירות עת שימוש בסמכותו ליתן סעד זה, שכן החלטה כאמור, שוללת מהתובע את יומו בביהמ"ש:

"המדיניות השיפוטית הנוהגת נוקטת משנה זהירות בסילוק תביעה על הסף, על מנת שלא

לפגוע בזכות הגישה לערכאות".

ע"א 335/78 שאלתיאל נ' שני פד"י ל"ו (2) 151 וכן: ע"א 35/83 חסין נ' פלדמן פד"י ל"ז (4) 721. י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995 בעמ' 387.

מחיקה או דחייה על הסף של תביעה, הינם אמצעים קיצוניים הננקטים רק מקום שאין אפשרות ולו קלושה, כי התובע יזכה בסעד המבוקש, אפילו יוכחו מלוא הטענות הנטענות בכתב התביעה. כל עוד קיים סיכוי כי במידה ויוכחו טענות התובע בתביעתו, הוא יכול לזכות בתביעתו- לא תסולק התביעה על הסף. בר"ע 59/81 דורה ארדיטי נ' עיזבון יעקב ארדיטי פדי ל"ה כרך 2 עמ' 811.

1. על אף כל האמור לעיל, יש לעודד פנייה להליכי הידברות וניהול מו"מ.

על כן, וככל שהצדדים סבורים כי הם מבקשים למצות הליכי גישור טרם ניהול הליכים אלו, יודיעו הצדדים תוך 14 יום מהיום, האם הם מבקשים לפנות לגישור ו/או מבקשים מביהמ"ש כי ימנה מגשר בעניינם - ותינתן החלטה בהתאם (וזאת במקביל להמשך ההליכים המשפטיים התלויים ועומדים ומתן הכרעות באלו).

1. נוכח דחיית הבקשה מחד והתנהלות המשיב (בעניין יישום ההסכם והגישור) מאידך – אין צו להוצאות.

המזכירות תמציא החלטתי לצדדים וליח"ס.

ההחלטה תותר לפרסום ללא פרטים מזהים וכפוף לשינויי עריכה.

ניתנה היום, י' כסלו תשפ"ג, 04 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.