לפני | כב' השופט שאול שוחט, סגן נשיא | |
מבקשים | פלוני ע"י ב"כ עו"ד איריס בייר | |
נגד | ||
משיבים | אלמונית | |
החלטה |
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל-אביב (כב' השופטת תמר סנונית פורר, תלה"מ 30006-03-22), מיום 15.9.2022, שניתנה בבקשת המשיבה לסילוק תביעת המבקש על הסף.
העובדות הצריכות לעניין
הצדדים הם הורים, בני זוג לשעבר, שהקשר ביניהם החל בשנת 2000 והסתיים בשנת 2010.
במהלך חייהם המשותפים הביאו הצדדים לעולם שני ילדים, האחד יליד שנת 2000 והשני יליד שנת 2006, בן 16 שנים כיום (להלן: הקטין).
במסגרת הסכם פירוד ומזונות שחתמו הצדדים ושאושר ע"י ביהמ"ש קמא בשנת 2012 וקיבל תוקף של פס"ד, הסדירו הצדדים בין השאר את נושא מזונות הילדים. המבקש התחייב לשלם לידי המשיבה בגין מזונות כל אחד מהילדים, עד ימלאו לו 18 שנה , סך של 2,325 ₪ וכן לשאת במחצית הוצאות רפואיות וחינוכיות חריגות שנקבעו בהסכם. ההסכם כלל גם התחייבות של המבקש לא לנקוט בהליך כלשהו להפחתת המזונות, בכפוף לקיום התחייבות המשיבה לזון את הילדים (ס' 6.4 להסכם).
המבקש הגיש בעבר תביעה לביטול או להקטנת דמי המזונות ותביעתו נדחתה ע"י ביהמ"ש קמא ביום 7.5.2015 ( תמ"ש 31866-07-14). ערעור שהגיש המבקש על אותו פסק-דין נדחה אף הוא ביום 18.5.16 (עמ"ש 40972-06-15).
בנם הבכור של הצדדים בגר בינתיים ותם חיוב מזונות המבקש בגינו.
ביום 14.3.2022 הגיש המבקש לביהמ"ש קמא "תביעה לשינוי הוראות הסכם גירושין ו/או לחילופין ביצוע ההסכם בקירוב" . במסגרת התביעה עתר המבקש לשורה של סעדים: לקבוע כי דמי המזונות לקטין להם התחייב בהסכם יופקדו בחשבון נפרד (ולא לחשבון המשיבה) באופן שהוא יהיה הממונה על ניהול אותם כספים וישתמש בהם לצורכי הקטין; להורות למשיבה להגיש פירוט של כל הוצאות הילדים ב-7 השנים האחרונות ועד היום וכן השימוש שעשתה בכספי המזונות ששולמו על-ידו וכן להורות למשיבה "להשיב לתובע את הכספים שהיא נטלה לעצמה מתוך מזונות הילדים, על מנת שהתובע יעבירם לילדים"; להורות כי המבקש יוגדר כ"אב חד הורי" והמענק השנתי של המל"ל יועבר לחשבון הנאמנות לטובת הקטין כמו גם הזיכוי המגיע בתשלומי המס.
המשיבה בכתב ההגנה עתרה לסילוקה של התביעה. לטענתה, מדובר בתביעת סרק וחלק מרצף תביעות שהוגשו על ידי המבקש בשנים האחרונות מאז נחתם ההסכם. המשיבה טענה כי רצונו של המבקש הוא להמשיך בשליטה כלכלית כלפיה, אלימות כלכלית להגדרתה. המשיבה טענה כי היא מתפקדת כאם למופת עבור שני בניהם של הצדדים, ודואגת לצרכיו של הקטין באופן מלא כפי שעשתה כל השנים. המשיבה עתרה למחיקת התביעה מאחר והיא קנטרנית וטורדנית וכן לחייב את המבקש בהוצאות מתאימות.
ביום 11.9.22 קיים ביהמ"ש קמא דיון קד"מ במעמד הצדדים וב"כ, במסגרתו נדרש לטענות המשיבה לסילוק התביעה על הסף.
ביום 15.9.22 ניתנה החלטת ביהמ"ש קמא מושא הבר"ע. ביהמ"ש קמא קבע כי אינו מוצא מקום לדון בתביעה כפי שהוגשה. ביהמ"ש קמא נימק את החלטתו בכך שהמבקש עותר למעשה לשנות מיסודו את הסכם הפירוד בין הצדדים, שכלל הוראות שלובות הקשורות לנושאי רכוש ומזונות וכן לזמני השהות ולהוראות שנקבעו לגבי הורותם המשותפת. ביהמ"ש קמא מציין כי המבקש בתביעתו לא טען לקיומו של שינוי נסיבות מהותי וחרף זאת מבקש להפסיק לשלם לידי המשיבה את המזונות, בשעה ששינוי שכזה מהווה שינוי מהותי מהוראות ההסכם.
באשר לדוקטרינה של "ביצוע בקירוב" עליה נסמך המבקש בתביעתו קבע ביהמ"ש קמא כי " הדוקטרינה של "ביצוע בקירוב" נועדה למקרים שבהם בית המשפט יכול בנסיבות מסוימות לצוות על ביצוע של חוזה תוך כדי סטייה מתוכנו המדויק של החיוב המקורי. זאת במקרה של שינוי נסיבות שמונע את הגשמת הרצון המקורי בהסכם ומציאת דרך חלופית אשר תאפשר עד כמה שניתן להגשים את תכלית ההסכם (ראו: ע"א 2686/99 אייזמן נ' קדמת עדן בע"מ פ"ד נח(5) 365, סעיפים 20-22 לפסק דינו של כב' השופט אנגלרד). דוקטרינת "הביצוע בקירוב" מתקיימת כאשר אין אפשרות לקיים את החיוב החוזי בדייקנות (ראו: ע"א 2686/99 סעיף 28 לפסק דינו של כב' השופט אנגלרד). דוקטרינה זו אינה נדרשת ואיננה מתאימה לנסיבות שבפניי. יתרה מכך, היא איננה עולה בקנה אחד עם הפסיקה החלה לגבי שינוי פסיקת מזונות. " (ס' 13-14 להחלטה).
עוד ציין ביהמ"ש קמא כי " ניכר כי קיימים הבדלים מהותיים בסגנון ההורות של הצדדים ובתפיסתם לגבי הוצאות הילדים. עריכת ההסכם ואישורו נועדו בדיוק על מנת להוציא מהמחלוקות את תשלומי הוצאות הקטינים תוך הוראות שלובות לגבי ההסדרים הרכושיים. חלק מטענותיו של האב כלפי האם קשורות לתפיסות השונות ביניהם. זו אינה עילה לשנות מהוראות ברורות ומפורשות של ההסכם. " (ס' 16 להחלטה).
בנוסף קבע ביהמ"ש קמא כי "כאשר צדדים קובעים בהסכם סכום מזונות ומדור קבוע לא חלה חובה על האם להציג לאב מידי חודש דיווח על ההוצאות המדויקות "על השקל" שהוציאה על הקטינים. הלכה זו חלה גם כאשר נפסקים מזונות בפסק דין. דרישתו של האב כי האם תציג לו דיווחים בעניין זה אין לה אחיזה בהסכם ובפסיקה. "
לסיכומם של דברים קבע ביהמ"ש קמא בהחלטתו כי " על האב ככל שחפץ בשינוי הקבוע במזונות על פי ההסכם לעמוד בתנאי הפסיקה לשינוי נסיבות מהותי. אשר על כן, אין מקום לדון בתביעה בנוסחה הנוכחי. שקלתי האם יש מקום להורות על מחיקתה כבקשת האם או על תיקונה. בעילה הנוכחית שפורטה על ידי האב אין עילה לגביה ביהמ"ש יכול לדון. בסופו של יום, באיזון בין טענות הצדדים סברתי שיש מקום להורות על תיקון כתב התביעה תוך חיובו של האב בהוצאות מאחר שהאם נדרשה להגשת כתב הגנה ולקיומו של דיון. " (ס' 23-25 להחלטה ).
ביהמ"ש קמא קצב למבקש מועד להגשת תביעתו המתוקנת וחייב אותו בהוצאות המשיבה בסך של 7,500 ₪.
על החלטה זו מלין המבקש בבקשת רשות הערעור שלפניי. עיקר טענותיו של המבקש הן שביהמ"ש קמא קיבל כעובדה שהמשיבה מקיימת את ההסכם כלשונו, מבלי להתייחס כלל לטענות הרבות אותן העלה בנוגע להפרתו. המבקש חוזר על טענותיו באשר להפרת ההסכם ע"י המשיבה כפי שנטענו במסגרת כתב התביעה. לטענת המבקש, ביהמ"ש קמא שגה בקביעתו לפיה עתירתו לכך שתשלום מזונות קטין לא ייעשה לידי האם מהווה "שינוי מהותי" של ההסכם, שכן המהות היא שהמשיבה צריכה לשאת בהוצאות שוטפות של הקטין עד לגובה סכום המזונות ומהות ההסכם נשארת גם אם תתקבל התביעה. משהמבקש התחייב לשאת בכל הוצאותיהם השוטפות והחריגות של הילדים, אף מעבר למתחייב בהסכם, אם תתקבל התביעה - תוגשם מטרת החוזה ואין בכל כל שינוי מהותי. לטענת המבקש יש לכבד את כל הוראות ההסכם ולא רק את התחייבויותיו שלו, ומשהמשיבה התחייבה לשאת בהוצאותיהם השוטפות של הילדים והוא מצדו התחייב לשאת בתשלום של 2,325 ₪ בגין כל קטין, היא אינה רשאית לנהוג כקמצנות בה היא נוהגת , להעמיד את הקטין במחסור, וליצור לעצמה "קופה קטנה לצרכיה שלה" (ס' 13 לבר"ע).
דיון והכרעה
לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ובנספחיה מצאתי לדחות אותה ללא צורך בקבלת תשובה.
בכל הנוגע לעתירת המבקש בתביעתו לחייב את המשיבה בהגשת פירוט כל הוצאות הילדים 7 שנים אחורה, לפרט את השימוש שעשתה בכספי המזונות ששילם כמו גם להשיב למבקש את הכספים "שנטלה לעצמה מתוך מזונות הילדים על מנת שהתובע יעבירם לילדים" – המבקש לא הצביע בתביעתו או בבקשת רשות הערעור שלפניי על כל מקור חוקי, בדין או בפסיקה, המקנה בידו זכות שכזו. עיון בהסכם הפירוד שנערך בין הצדדים, ששניהם עורכי דין, מעלה כי מדובר בהסכם מפורט ביותר. אין בהסכם כל הוראה המחייבת את המשיבה לשמור פירוט ואסמכתאות על כל הוצאה שהיא מוציאה בגין הילדים או לתת דין וחשבון בעניין זה למבקש, וזאת הגם שהצדדים ידעו במסגרת ההסכם, כשרצו זאת, להבטיח את זכויותיהם גם בדברים השוליים ביותר (אפילו ברמת חלוקת "מתלי הכביסה" ביניהם – הכחול למבקש והאדום למשיבה. זאת ככל הנראה כדי להסיר חשש שמא לאחר חתימת ההסכם מי מהצדדים יחמוד במתלה הכביסה המשובח יותר מבין השניים ואולי חלילה אף בכמה אטבים המצורפים לו). בנוסף, התביעה אותה הגיש המבקש לא הוגדרה כתביעה כספית ולא שולמה אגרה מתאימה למתן הסעד הכספי לו הוא עותר. די לי בכך כדי לקבוע כי אין מקום להתערבות בהחלטת ביהמ"ש קמא לסילוק על הסף של עתירתו זו של המבקש.
בכל הנוגע ליתר עתירות המבקש – מדובר כאמור בעתירות לשינוי הוראות הסכם הפירוד בין הצדדים, הסכם שאושר על-ידי ביהמ"ש קמא וקיבל תוקף של פס"ד. באשר לדוקטרינת ה"ביצוע בקירוב" עליה נסמך המבקש, הרי שנקבע בפסיקה כי " הרעיון העיקרי שביסוד דוקטרינה זו הוא כי יש לחתור, ככל הניתן, לקיום החוזה ולהגשמת המטרה העומדת ביסודו, גם אם מתברר בהגיע שעת ביצועו כי אין אפשרות לקיימו ככתבו וכלשונו. דוקטרינת הביצוע בקירוב, כמו גם עיקרון תום הלב, מאפשרים לבית המשפט במקרה כזה לערוך שינויים מסוימים בדרכי ביצועו של החוזה על מנת לקיימו ובלבד שבית המשפט יפעל בעניין זה בזהירות המתבקשת על מנת שלא ימצא עצמו עורך חוזה חדש בין הצדדים שתנאיו משנים מן היסוד את אופיו של החוזה המקורי" ( פסקה 4 לפסק-דינה של כב' הנשיאה חיות בע"א 11965/05 עזבון המנוח מרדכי קליין נ' דוד שרון, פורסם בנבו 27.8.2009). דוקטרינה זו אינה רלוונטית לעניינו שכן המבקש אינו טוען כי קיימת כיום מניעה המונעת מהמשיבה לקיים את ההסכם ככתבו וכלשונו – קרי לספק את צרכי הקטין מתוך כספי המזונות אותם משלם (מניעה שהייתה יכולה להתקיים לדוגמא במקרה חריג בו חלילה היו נעלמים עקבותיה של המשיבה או הייתה מצויה במצב רפואי מורכב שאינו מאפשר לה לעשות שימוש בכספים או לטפל בקטין). לטענת המשיבה, ההסכם אף מקוים ככתבו וכלשונו והיא מאז ומתמיד עשתה שימוש בכספי המזונות שקיבלה מכוח ההסכם לטובת הקטינים שהם ילדים מטופחים וכל צרכיהם מקבלים מענה באופן מלא, ברווחה ובשפע. המבקש טוען למעשה כי המשיבה מפרה את ההסכם בין הצדדים בכך שהיא אינה משתמשת בכספי המזונות אותם הוא משלם לצרכי הקטין (תוך מתן דוגמאות רבות לכך בכתב תביעתו – מלבישה את הקטין בבגדים בלויים; בנעליים במידה לא מתאימה; אינה מספקת את צרכי הלימוד לקטין; נמנעה מלרכוש משקפיים מתאימים לקטין ועוד) ומכאן הצורך בשינוי הוראות ההסכם באופן שדמי המזונות לא ישולמו עוד לידיה, אלא יוותרו בידיו והוא יעשה בהם שימוש לצרכי הקטין. ביהמ"ש קמא בהחלטתו מושא הבר"ע לא מנע מהמבקש לתקן את תביעתו באופן שינמק את הסעד לו עתר ( כאמור – שינוי הוראות ההסכם בקשר למזונות) על בסיס הטענות הללו שנטענו על ידו. ביהמ"ש קמא אף לא קבע בהחלטתו מושא הבר"ע כי אם יתברר שסכומי המזונות השוטפים המשולמים על-ידי המשיב בגין הקטין אינם משמשים לצרכי הקטין ובנוסף כי לקטין קיימים צרכים שאינם מסופקים ע"י המשיבה – הדבר לא יכול לעלות כדי שינוי נסיבות מהותי שיצריך בחינה מחודשת באשר לאופן בו יסופקו המזונות. ודוק! המבקש בתביעתו לפני ביהמ"ש קמא עתר במפורש לשינוי הוראות ההסכם ואף טען כי התקיימו "שינויים שאירעו ממועד חתימת ההסכם" (ס' 59 לתביעה). כל שנדרש עתה המבקש, לפי החלטת ביהמ"ש קמא, לתקן את תביעתו באופן שיבהיר מהם אותם שינויים שהתקיימו שעולים כדי שינוי נסיבות מהותי בגינם קיים אותו צורך לגישתו שביהמ"ש ישנה את הסדר המזונות שנקבע בהסכם. הסעד העיקרי לו עותר המבקש בתביעתו (כאמור, לשינוי החיוב המוטל עליו לשלם לידי המשיבה דמי מזונות עבור הקטין) הוא לא סעד שנשלל מהמבקש בעקבות ההחלטה מושא הבר"ע וטענותיו לגופם של דברים באשר לנסיבות שהביאו אותו להגיש את התביעה (טענות אותן המשיבה מכחישה מכל וכל) לא הוכרעו במסגרת ההחלטה. המבקש אמנם גם חולק על קביעת ביהמ"ש קמא לפיה במסגרת ההסכם קבעו הצדדים הוראות שלובות הקשורות לנושאי רכוש ומזונות (בס' 8 להחלטה) אך בהינתן העובדה כי ביהמ"ש קמא לא מצא בכך, ולו בשלב זה, כטעם המונע מהמבקש לבסס את תביעתו המתוקנת באמצעות הוכחת שינוי נסיבות מהותי (וראו בס' 15 להחלטה) לא מצאתי מקום להעניק רשות ערעור לצורך בחינת המחלוקת בעניין זה, שאין לדעת אם תימצא לה רלוונטיות בפסה"ד.
סוף דבר
לאור כל האמור לעיל, בקשת רשות נדחית.
משלא התבקשה תשובה – אין צו להוצאות.
העירבון, על פירותיו, יושב למבקש באמצעות באת כוחו.
מתיר פרסום ההחלטה במתכונת בה נחתמה, בהיעדר שמות הצדדים ופרטים מזהים אחרים.
ניתנה היום, א' כסלו תשפ"ג, 25 נובמבר 2022, בהעדר הצדדים.
