ביהמ"ש השלום רמלה, שופט דב גוטליב: פס"ד בתביעה בגין נזקי גוף- התובעת נפלה ונחבלה בעת ירידה בגרם מדרגות אוחזת בעגלת תינוקת (ת"א 41224-06-20)

לפניי תביעה בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת. על פי הנטען, התובעת נפלה ונחבלה בעת שירדה בגרם מדרגות כשהיא אוחזת בעגלת תינוקת.

הצדדים חלוקים הן במישור האחריות והן ביחס לנזק.

רקע וטענות הצדדים בתמצית:

1. התובעת טוענת כי ביום 5.4.19 היא יצאה מקופת חולים ברחוב חברון 4 ברמת גן כשהיא אוחזת בעגלת תינוקת (להלן: העגלה) ומלווה בבעלה, וצעדה לכיוון שדרות ירושלים ברמת גן. במעבר בין רחוב חברון לרחוב שדרות ירושלים אין שביל גישה לעגלות ולכן התובעת נאלצה לרדת בגרם מדרגות כשהיא אוחזת בעגלה ובמהלך הירידה היא נפלה ונחבלה (להלן: התאונה).
2. התובעת צירפה חוות דעת של מומחה בטיחות ולפיה במקום בו נפלה התובעת קיימים ליקויים שונים ובכלל אלה: העדר גישה בטוחה למי שעושה שימוש בעגלה – לא באמצעות מדרגות, גרם מדרגות לקוי, אי התקנת מאחזי יד משני צידי גרם המדרגות, חוסר בשלטי אזהרה, מדרכה משובשת ותחזוקה לקויה. התובעת מציינת בנוסף כי המקום שבו נפלה עבר שיפוץ ונבנה שם כבש ורמפה. בשילוט שהוצב במהלך השיפוץ נרשם: "הנגשת מעבר להולכי רגל שד' ירושלים- חברון".
3. בעקבות התאונה סבלה התובעת משבר מרוסק של עצם הקבואיד וטופלה באמצעות גבס ובהמשך באמצעות מגף שברים. לכתב התביעה צורפה חוות דעת רפואית, ולפיה נותרה לתובעת בעקבות התאונה נכות בשיעור 10%, בגין הפגיעה בכף הרגל.
4. הנתבעת הכחישה בכתב ההגנה את האחריות לקרות התאונה. נטען כי הנתבעת לא התרשלה; התאונה אירעה ללא קשר למעשי או מחדלי הנתבעת (המוכחשים כשלעצמם); התובעת נושאת באחריות בלעדית לתאונה; נפילה במדרגות היא בגדר סיכון סביר ואין להטיל בגינה אחריות בנזיקין. לחילופין, נטען שיש להטיל על התובעת אשם תורם בשיעור 100%.
5. הנתבעת הגישה חוות דעת רפואית מטעמה ולפיה בעקבות התאונה לא נותרה לתובעת נכות צמיתה.
6. הצדדים הגיעו להסכמה ולפיה שיעור הנכות שנותרה לתובעת בעקבות התאונה היא 5%.
7. דיון הוכחות התקיים ביום 22/6/22 ובמהלכו העידו מטעם התביעה התובעת, בעלה ומומחה התובעת לבטיחות. מטעם הנתבעת העיד מומחה בטיחות.
8. לאחר שהצדדים הגישו סיכומים לתיק נותר אפוא לדון ולהכריע בטענות הצדדים.
9. הצדדים האריכו בחקירות ובטיעונים ואין בכוונתי לדון בכל טענה מטענות הצדדים, אלא לפרוס את הנימוקים המרכזיים שהביאו לתוצאת פסק הדין.
10. ההדגשות בפסק הדין אינן במקור אלא אם צוין אחרת.

נסיבות קרות התאונה ושאלת החבות:

1. גרסת התובעת ולפיה בעת התאונה היא ירדה בגרם מדרגות הכולל 2 מדרגות, כאשר היא אוחזת בעגלת תינוקת, לא נסתרה. עדותה של התובעת הייתה עקבית, היא נתמכת בגרסת בעלה ומצאתי אותה מהימנה. עם זאת, התובעת אינה יודעת מדוע מעדה במדרגות. בסרטון שהגישה התובעת ובו ניתן לראות את מקום התאונה, נשמעת התובעת מציינת כי אינה יודעת להסביר מדוע נפלה במדרגות. בחקירתה הנגדית נשאלה התובעת ביחס לנסיבות התאונה והעידה כדלקמן:

"לא, זה, אני יודעת ממה לא נפלתי. לא נפלתי בגלל שמעדתי, ולא נפלתי בגלל חוסר שווי משקל. אני גם זוכרת זאת זה כי בשנייה שהייתי על הרצפה, כשאתה מאבד שווי משקל או שאתה מועד אתה מרגיש את זה. אני ממש זוכרת שפתאום הייתי על הרצפה ואמרתי איך זה קרה? אז בגלל זה אני גם כנראה, את יודעת, לא הלכתי ואמרתי לעצמי מה אני אגיד לך? אני אפילו לא חשבתי שתדונו בסרטון שצילמתי, כאילו צילמתי בשביל שיראו את המקום...

לא, נכון, אז זה מה שאני אומרת, אני עומדת מאחורי מה שאמרתי כי אני באמת לא יודעת על מה נפלתי, אני יודעת שלא מעדתי ואני יודעת שלא איבדתי שווי משקל כי הייתי מרגישה את זה. אני ממש זוכרת את עצמי על הרצפה וכאילו שנינו היינו בשוק שאני על הרצפה..

אני מניחה שאם הייתי יועצת בביטחון הייתי יודעת למה נפלתי, אבל אז אנשים שמבינים משהו הלכו ובדקו" (עמ' 7 ש' 20-31 ועמ' 8 ש' 1-2 לפרוטוקול).

1. מומחה בטיחות מטעם התובעת בדק את גרם המדרגות ומצא ליקויים שונים ואף טען כי העירייה הייתה חייבת לדאוג לנגישות, בין היתר, למי שעושה שימוש בעגלת תינוק, כבעניננו.

לטענות אלה של מומחה התובעת נתייחס בהמשך פסק הדין. חשוב לענייננו שגם מומחה התובעת בחקירתו העיד כי אינו יודע לומר מדוע נפלה התובעת: "אז היא לא יודעת למה היא נפלה אבל אני ראיתי ליקויים בלי סוף" (עמ' 17 ש' 27 לפרוטוקול). בהמשך חקירתו הנגדית נשאל המומחה: אתה לא יכול לקבוע מה הסיבה של הנפילה אם היא לא יודעת, והשיב: "אני לא קובע" (עמ' 18 ש' 11-12 לפרוטוקול).

1. כפי שניתן לראות לעיל, התובעת לא יודעת מדוע נפלה ונחבלה. גם בזמן אמת, לא ידעה להסביר לעצמה מדוע נפלה, כטענתה. היא אינה טוענת שנתקלה במדרגה או בליקוי שנטען כי היה במקום; אף אינה טוענת שניסתה לאחוז בדבר מה על מנת למנוע את הנפילה ולא מצאה במה לאחוז (בשים לב לכך שהתובעת מודה שאחזה בעגלת תינוק בעת הירידה במדרגות ואיני סבור שהייתה עוזבת את העגלה ואוחזת במאחז יד במהלך נפילה פתאומית).
2. הנטל להוכיח יסודות עוולת הרשלנות, החל מקיומה של חובת זהירות המושגית והקונקרטית המוטלת על הנתבע כלפי התובע; הוכחת קיומה של הפרת אותה חובת זהירות וכן הקשר הסיבתי בין הפרת חובת הזהירות לבין הנזק הנטען (ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש ואח', פ"ד לז(1) 113,122).

התובעת אינה יודעת לומר מדוע מעדה ונחבלה ואין די בהפנייה לחוות דעת מומחה בתחום הבטיחות, אשר מוצא ליקויים שונים במקום התאונה, כאשר לא הוכח שהתאונה אירעה בעקבות אותם הליקויים הנטענים בחוות דעת (בהקשר זה נזכיר שוב כי גם מומחה התובעת אינו טוען שהוא יודע מה גרם לתאונה).

1. לא זו אף זו, עיינתי בתמונות של מקום האירוע, ובחוות דעת המומחים מטעם הצדדים ולא שוכנעתי כי קיימים ליקויים במקום התאונה כנטען בחוות דעת מומחה התובע. אכן, מדרגות אינן מקום בטוח למי שמנסה לעשות בהן שימוש כשהוא אוחז בעגלת תינוק. סביר בנסיבות שכאלה לקפל את העגלה ולרדת בזהירות עם עגלה מקופלת או לעבור במקום אחר שמותאם ומונגש, גם אם מדובר בדרך ארוכה יותר.

כאמור, לא מצאתי כי היה פגם או ליקוי בגרם המדרגות או בסביבותו. מומחה התובעת מפנה לתקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), התש"ל 1970 (להלן: תקנות התכנון) וטוען בחוות דעתו כי חל איסור להתקין גרם מדרגות הכולל שתי מדרגות בלבד, אין מאחז יד בצד הימני של גרם המדרגות, אין שלטי אזהרה, נראים סדקים, עלים יבשים, בדלי סיגריות, תיקוני בטון ואי צמידות של אריחים והתפרצות צמחייה מתחת למשטח העליון של האריחים.

דא עקא, התובעת לא טוענת כי נפלה מחמת פסולת במקום או צמחייה או תיקוני בטון ואף לא כי נתקלה במפגע או כי החליקה טרם נפילתה.

בנוסף, עיון בתקנות התכנון מלמד כי התקנה האוסרת על בניית גרם מדרגות הכולל פחות מ- 3 מדרגות עוסקת במדרגות הנמצאות בתוך בניין או במדרגות חוץ הנמצאות מחוץ לבניין ומובילות אליו ולא בשטח ציבורי ברחוב, שאינו חלק מבניין, כבענייננו (תקנה 3.2.2.6 לתקנות התכנון).

באורח דומה יש להתייחס לתקנות התכנון הדורשות מאחזי יד משני צידי גרם המדרגות. תקנות אלה חלות על בניינים ועל גרם מדרגות שכולל לפחות שלוש מדרגות ולא על גרם המדרגות ברחוב, כבענייננו.

1. איני סבור כי העובדה שלא הותקן מאחז יד בצד השמאלי של גרם המדרגות תרמה באורח כלשהו לתאונה. בצד שמאל בגרם המדרגות היה קיר בגובה מאחז יד וניתן היה, לטעמי, לאחוז בו (כפי שהעידה המומחית מטעם הנתבעת) ובצד הימני היה מותקן מאחז יד. לו הייתה התובעת מעוניינת בכך היא יכולה הייתה לאחוז במאחז הימני או להיתמך בקיר השמאלי אך לא עשתה כן. עוד בהקשר זה, שוכנעתי כי גם אם היה מותקן מאחז יד בצד שמאל לא היה בו כדי למנוע את התאונה כאשר מדובר במי שירדה במדרגות כשהיא אוחזת בעגלת תינוק ולא סביר שהייתה עוזבת את העגלה ואוחזת במאחז היד.
2. התובעת טוענת כי היה על הנתבעת להסדיר מעבר בטוח בין הרחובות למי שמתקשה בניידות או עושה שימוש בעגלת תינוק. ברם, חובה זו נקבעה בתקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (התאמות נגישות למקום ציבורי שאינו בניין) שפורסמו בשנת 2013 (שנים לאחר שנבנו המדרגות מושא התביעה) ובהתאם לסעיף 5 לתקנות הנ"ל על הנתבעת לבצע התאמות נגישות עד ליום 01/11/21 (לאחר מועד התאונה).

בהינתן שלא מצאתי ליקויים בגרם המדרגות כנטען בחוות דעת מומחה התובעת ולא הייתה על הנתבעת חובה לערוך התאמות נגישות עד מועד התאונה (הנתבעת אכן ביצעה התאמת נגישות במקום התאונה בין השנים 2019-2020 ובנתה במקום כבש המאפשר מעבר בטוח יותר למי שמתקשה בניידות), איני סבור שיש מקום להטיל על הנתבעת אחריות בגין העדר התאמות נגישות, במקרה הנדון, לבטח כאשר קיימת דרך אחרת, ארוכה יותר, לעבור בין הרחובות שאינה כוללת מדרגות אך התובעת בחרה שלא לצעוד בה.

1. כמו כן, איני סבור שהנתבעת התרשלה בעת שלא הזהירה מפני השימוש בגרם המדרגות, באמצעות שילוט. הסיכון הנשקף מהמדרגות מושא התביעה הוא סיכון רגיל הנשקף מירידה או עלייה במדרגות. סיכון זה נמצא בידיעת הכלל ואין צורך להתריע מפניו (מסיבה זו, ככל הנראה, גם התובעת לא דיווחה לעירייה על הסיכון שבגרם המדרגות עד מועד הגשת התביעה).
2. לאחר ששמעתי את חומר הראיות שהונח לפניי, שוכנעתי כי האפשרות שהתובעת נפלה בעקבות חוסר זהירות שלה עצמה או חוסר עירנות (ולא בעקבות ליקוי הקשור בגרם המדרגות), סבירה יותר. בכל מקרה, כפי שפורט לעיל לא הוכח שהתאונה אירעה מחמת מעשה או מחדל רשלני של הנתבעת. הסיכון למעוד במדרגות ולהיפצע ללא קשר למפגע במדרגות, הוא סיכון טבעי וידוע ("...אכן, מי שהולך בדרך או יורד במדרגות עשוי לעתים למעוד ולהחליק. נפילה או התחלקות היא תופעה רגילה בחיים" (השופטת מ' בן פורת בת"א (י-ם) 277/59, פ' פרלשטיין נ' מעלה החמישה (פורסם במאגרים); ע"א 145/80 שלמה ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש ואח' פ"ד לז(1) 113, בעמ' 126); ע"א 169/89 רחל בלייכפלד נ' אוניברסיטת בר אילן תק-על 93(1) 1394, 1395).
3. סוף דבר-
4. התביעה נדחית.
5. בנסיבות העניין, ובשים לב למצבה הרפואי של התובעת, אני מוצא לנכון לפטור את התובעת מתשלום הוצאות לנתבעת וכן מתשלום יתרת האגרה.
6. זכות ערעור כדין בתוך 60 ימים מהיום לבית המשפט המחוזי מרכז.
7. פסק הדין מותר בפרסום שעה שאינה כולל פרטים מזהים של התובעת.

ניתן היום, י"ב חשוון תשפ"ג, 06 נובמבר 2022, בהעדר הצדדים.