טוען...

בפני

כבוד השופטת מיכל סער

תובע

א.מ. ת"ז *********

נגד

נתבעת

נ.מ.ה ת"ז *********

פסק דין

  1. לפניי תביעה להפחתת מזונות שהגיש התובע.

רקע

  1. בשנת 2003 נישאו הצדדים כדת משה וישראל. מנישואיהם נולדו להם שני ילדים, א' יליד 2005 וא' ילידת 2009. נישואי הצדדים לא עלו יפה והחל משנת 2009 ניהלו הליכים משפטיים ארוכים וקשים, במסגרתם הגישה הנתבעת, בין היתר, תביעה למזונות הקטינים.
  2. בהחלטה מיום 12.4.2010, במסגרת תביעת המזונות שהגישה הנתבעת, נפסקו לתובע מזונות זמניים בסך 3,000 ₪ לחודש (לשני הקטינים), ובתוספת הוצאות מדור עד לסך של 3,300 ₪ לחודש. כמו כן נקבע, כי התובע ישתתף ב-75% מהוצאות הגן של הקטין א', ובמחצית מההוצאות הרפואיות החריגות של הקטינים (ראו החלטת כב' השופטת מטלין בתמ"ש 38671-09, נספח 3 לכתב התביעה).
  3. ביום 15.1.2013 התגרשו הצדדים, וביום 5.6.2013 חתמו על הסכם שכותרתו "הסכם מזונות ומשמורת" (להלן – "ההסכם"), אושר וקיבל תוקף של פסק דין באותו היום בבית המשפט לענייני משפחה.
  4. במסגרת ההסכם התחייב התובע, בין היתר, לשאת בתשלום מזונות הקטינים "סך כולל של 7,000 ₪ לחודש (היינו סך של 3,500 ₪ לחודש עבור כל קטין) ". (סעיף 5.1 להסכם). כמו כן הוסכם כי "דמי המזונות הנזכרים לעיל יכללו את כל רכיבי מזונות הקטינים לרבות מדורם והוצאות אחזקת מדורם" (סעיף 5.3 להסכם). עוד הוסכם, כי קצבת הקטינים המשולמת על ידי המוסד לביטוח לאומי תועבר לידי האם בנוסף לסכום המזונות, וכי התובע ימשיך לשאת בעלות פוליסת ביטוח הבריאות של הקטינים בחברת ביטוח (סעיפים 5.7, 5.8 להסכם).
  5. להשלמת התמונה יצוין, כי במסגרת ההסכם אין כל התייחסות לחלוקת הוצאות החינוך והרפואה בין הצדדים, אף לא ההוצאות החריגות, ולמעשה סכום המזונות שנקבע כולל את השתתפות התובע בכל הוצאות הקטינים, לרבות הוצאות החינוך והרפואה.
  6. כמו כן נקבע בהסכם, כי הקטינים יהיו במשמורת הנתבעת וישהו עם התובע "ביום אחד באמצע השבוע בהתאם לתיאום בין ההורים לפחות 48 שעות מראש, בין השעות 16:00 עד 19:00, וישיבם לבית האם ... לאחר שהילדים אכלו ארוחת ערב". בנוסף, ישהה עימם בכל סוף שבוע שני ביום שבת מהשעה 10:00 ועד השעה 19:00.
  7. התובע הגיש תביעה להפחתת מזונות, במסגרתה טען לשינוי נסיבות מהותי. במקביל ובנוסף, הגיש התובע תביעה שכותרתה "הרחבת הסדרי ראיה ו/או למשמורת משותפת".

תמצית טענות הצדדים

  1. התובע טען בכתב התביעה כי יש להפחית את סכום המזונות הקבוע בהסכם. לטענתו, חל שינוי נסיבות מהותי מאז אישור ההסכם ועד להגשת התביעה:
  2. שכרו ירד באופן משמעותי, כך שבשנת 2017 השתכר סך של 5,650 ₪ לחודש, ובשנת 2018 השתכר 3,859 ₪ לחודש.
  3. מנגד, מצבה הכלכלי של הנתבעת השתפר, היא רכשה דירת מגורים חדשה וחיה עם בן זוג המסייע בכלכלת המשפחה. כמו כן, בעת החתימה על ההסכם הנתבעת לא עבדה, ואילו כיום היא עובדת כגננת במשרד החינוך. עוד נטען, כי במסגרת הליך הגירושין קיבלה הנתבעת מהתובע סך מיליון ₪.
  4. בנוסף נטען, כי זמני השהות של התובע עם הקטינים הורחבו, כך שהוא שוהה עימם 6 פעמים בשבועיים, ללא לינה. נטען כי לאחרונה זמני השהות אינם מתקיימים כסדרם נוכח מצבו הכלכלי הקשה של התובע.
  5. לטענת הנתבעת, אין כל שינוי נסיבות מהותי במצבו הכלכלי של התובע, אשר עודנו חי ברמת חיים גבוהה, מתגורר בבניין מפואר מול חוף הים בעיר ראשון לציון ונוסע ברכבי יוקרה. כמו כן, התובע משנה את טענותיו באשר להשתכרותו בהתאם לאינטרס שלו באותה העת, ומכל מקום לא הוכיח כי השתכרותו החודשית ירדה ממועד אישור ההסכם.
  6. עוד נטען, כי במסגרת הסכם הגירושין הנתבעת ויתרה על ממון רב וכן על חלקה בתיק הביטוח של התובע, והכל בתמורה לסכום מזונות שיבטיח לקטינים רמת חיים סבירה. באשר למצבה הכלכלי טענה הנתבעת, כי אמנם קיבלה מהתובע מיליון ₪ במסגרת הסכם הגירושין ורכשה דירה, ואולם היא נושאת בתשלום משכנתא בסכום חודשי של כ-3,600 ₪ לחודש.
  7. לבסוף טענה, כי מאז הגשת התביעה התובע אינו משלם את דמי המזונות כסדרם.

דיון והכרעה

  1. פסק דין חלוט בענייני מזונות אינו יוצר מחסום החלטי בפני התדיינות חוזרת, וניתן לדון מחדש בכל עת בגובה מזונות שישולמו מעתה ואילך. פסק דין בענייני מזונות ניתן לשינוי גם כשמדובר בפסק דין שנתן תוקף להסכם גירושין כולל בין הצדדים.
  2. פסק דין למזונות, לרבות פסק דין בהסכמה, צופה מטבעו פני עתיד כך שרק שינוי נסיבות משמעותי ומהותי יצדיק היזקקות חוזרת של בית המשפט לשאלת המזונות (ראו: ע"א 363/81 פייגה נ' פייגה פ"ד לו(3) 187 (1982); ע"א 442/83 קם נ' קם פ"ד לח(1)767 (1984). על בית המשפט לבחון האם התקיים שינוי מהותי בנסיבות ששררו בעת מתן פסק הדין שאת שינויו מבקשים, לעומת הנסיבות בעת הפנייה החדשה לבית המשפט, וכן לבחון האם השינוי יורד מהותית לשורש החיוב (ראו: בע"מ 7670/18 פלונית נ' פלוני,20.01.2021 וההפניות שם).
  3. לגבי השינוי המהותי הנדרש, כך נאמר בעניין פייגה:

"אין המדובר בשינוי של מה בכך, ולכן אין בכלל המשפטי, היוצר אפשרות לדיון חוזר, כדי פתיחתו של שער רחב, המתיר התדיינות חוזרת בעניין המזונות, כל אימת שהטינה ההדדית או ניגודי האינטרסים בין הצדדים דוחפים לכך. נהפוך הוא, ההלכה מגבילה ומצמצמת את הדיון החוזר, כאמור, רק לאותם מקרים, בהם חל שינוי מהותי בהשוואה למצב שבעבר. שינוי בלתי משמעותי על תוצאותיו צריך להיספג על-ידי הצדדים להתדיינות הקודמת, והם חייבים להתאים עצמם למשמעותו, בלי לשוב ולפנות לערכאות" (פסקה 2).

  1. להשלמת המסגרת הנורמטיבית יצוין, כי אמנם הלכת בע"מ 919/15 קבעה כללים חדשים בנוגע לחלוקת נטל המזונות לקטינים בגילאי 15-6 בין ההורים. עם זאת, הלכת בע"מ 919/15 אינה מהווה כשלעצמה שינוי נסיבות מהותי המצדיק פתיחת תיק מזונות. כמו כן נפסק, כי אין בהלכת בע"מ 919/15 כדי לשנות או להקל בדרישת השינוי המהותי בנסיבות הפרטניות. יש להותיר את מבחן שינוי הנסיבות המהותי על כנו לשם דיון מחודש בחיובי מזונות שנקבעו בפסקי דין חלוטים שניתנו לפני הלכת בע"מ 919/15, וזאת הן כאשר החיוב נקבע בפסק דין שניתן לאחר הליך משפטי, והן כאשר מקור החיוב הינו בפסק דין שנתן תוקף להסכם גירושין בין הצדדים (ראו: בע"מ 7670/18 פלונית נ' פלוני, 20.01.2021).
  2. הנטל להוכיח כי התקיים שינוי נסיבות מהותי מוטל על התובע את שינוי פסק הדין, בבחינת המוציא מחברו עליו הראיה. עליו לפרט בכתב התביעה החדש את הנסיבות ששררו אז ואת הנסיבות ששוררות כעת וכן לעמוד בנטל השכנוע, שמוטל כאמור במלואו עליו, להוכיח את השינוי הנטען.
  3. חובת הפירוט שמוטלת על הטוען חובקת בתוכה את חובת הגילוי. מי שפונה לבית המשפט ומבקש ממנו לדון בעניינו מחדש, גם אם עקב שינוי נסיבות, דומה למי שמבקש סעד מן הצדק. בבקשתו מבקש הוא מבית המשפט להידרש לעניינו מחדש משום שהותרת פסק הדין המקורי על כנו, בנסיבות החדשות, אינה צודקת. משכך, חובה עליו לנהוג בתום לב ובניקיון כפיים, ולהציג לפני בית המשפט, כבר בכתב התביעה, ובגילוי מלא, את מלוא הנתונים בדבר מצבו האישי, הבריאותי והפיננסי (ראו: עמ"ש (מחוזי תל אביב – יפו) 22962-03-20 פלוני נ' פלונית, 30.3.21).
  4. בענייננו, לאחר עיון בכתבי הטענות, בסיכומי הצדדים ובכל החומר שבתיק בית המשפט, ולאחר שמיעת הצדדים וחקירתם, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות התביעה. התובע לא הוכיח כי חל שינוי נסיבות מהותי במצבו מאז שניתן תוקף של פסק דין להסכמות הצדדים לעניין מזונות הקטינים ועד למועד הגשת התביעה. ואסביר.
  5. התובע מבסס את טענתו לשינוי נסיבות מהותי על שלושה אדנים: הראשון, כי השתכרותו פחתה מאז החתימה על ההסכם, השני, כי השתכרות הנתבעת גדלה, והשלישי, שינוי בזמני השהות של התובע עם הקטינים.

השתכרות התובע:

  1. התובע עובד כסוכן ביטוח ובעלים של חברה בשם "***", וזה היה עיסוקו במהלך ניהול ההליכים המשפטיים בין הצדדים מאז שנת 2009 ואף בעת אישור ההסכם במהלך שנת 2013. על אף שהנטל להוכיח את שינוי הנסיבות המהותי מוטל עליו, התובע לא הבהיר באופן ברור מה היו הכנסותיו בעת החתימה על ההסכם לעומת הכנסותיו כיום.
  2. למעשה וכפי שאף טען התובע, ישנן 3 נקודות זמן לגביהן הצהיר על גובה הכנסותיו:

א. שנת 2010 - במהלך ניהול ההליכים המשפטיים בתביעת המזונות שהגישה הנתבעת, בטרם החתימה על הסכם הגירושין.

ב. 2013- השנה בה נחתם הסכם הגירושין וקיבל תוקף של פסק דין.

ג. 2018 – השנה בה הגיש התובע את תביעתו להפחתת מזונות.

שנת 2010 – השנה בה ניהלו הצדדים הליכים משפטיים בתביעת המזונות שהגישה הנתבעת (תמ"ש 38671/09).:

  1. כאמור, החל משנת 2009 ואף במהלך שנת 2010 ניהלו הצדדים הליכים משפטיים, בין היתר בתביעת המזונות שהגישה הנתבעת. במהלך ניהול ההליכים טען התובע כי הוא משתכר 10,000 ₪ לחודש. כך טען בבית המשפט במסגרת דיון שהתקיים בשנת 2010, וכך אף טען בא כוחו דאז (ראו פרוטוקול הדיון מיום 3.2.2010 בעמ' 2, 3, אשר צורף כנספח 18 לתצהיר הנתבעת).
  2. באישור מיום 10.10.2010 שניתן על ידי רואה החשבון של התובע - מר *** (להלן – "רו"ח ***") נכתב כי הכנסתו של התובע כעצמאי הינה 12,000 ₪ לחודש לשנת 2010 (ראו נספח 2 לכתב התביעה).
  3. לעומת זאת, במסגרת ההליכים בתביעה הנוכחית להפחתת מזונות, טען האב כי הרוויח בשנת 2010 30,000 ₪ לחודש. כך טען בדיון שהתקיים ביום 5.3.2019:

ש. "כשהגעת לכאן ב-2010, כמה השתכרת?

ת. בסביבות 30 אלף פלוס, נטו.

ש. התייצבת פה ב- 3.2.10. טענת שאתה מרוויח 10,000 ₪.

ת. בדיעבד, זה היה 10,000 ₪ בחברה בע"מ.

ש. כמה אתה מרוויח היום?

ת. בסביבות 13-14 אלף.

ש. אתה מרוויח היום יותר ממה שהרווחת אז?

ת. פתחתי את החברה בשנת 2009.

ש. אמרת ב- 2010 שהרווחת 10,000 ש"ח. לא אמרת אמת?

ת. אמרתי אמת".

  1. בדוח מאת רו"ח *** הנושא תאריך 10.3.2019 נכתב, כי הכנסות החברה והכנסותיו של התובע כעצמאי לשנת 2010 עמדו על סך 388,658 ₪ לחודש, לטענתו השתכר כ-32,000 ₪ לחודש (נספח 1 לתצהיר הנתבעת).
  2. גם במסגרת דיון ההוכחות נשאל התובע לגבי הכנסתו בשנת 2010, לפני החתימה על ההסכם, לעומת הכנסתו בעת הגשת התביעה:

ש. "בהנחה שאתה אומר עכשיו את האמת, ב-5/3/19 הצהרת פה בביהמ"ש שההכנסה שלך לשנת 2019 עומדת בין 13,000 ל-14,000 ₪. מפנה לפרוטוקול דיון מיום 5/3/19 עמ' 2 שורות 16, 17.

ת. או קיי.

ש. בתחילת הדיון טענת שבשנת 2010 הרווחת 30,000 ₪, שורות 12, 13

ת. זה היה ברוטו.

ש. טענת בפני ביהמ"ש בסביבות 30,000 ש"ח פלוס נטו. אז שואל אותך ביהמ"ש כמה אתה מרוויח היום אתה אומר 13,000 – 14,000. שואל אותך ביהמ"ש אתה מרוויח יותר.... איך אתה מסביר, אמרת שההכנסה שלך ירדה. אם אז הרווחת 10,000 ₪.

ת. זה חברה בע"מ ויש פה את העוסק מורשה. לפי הטענות פה יש חלק שזה עוסק מורשה וחלק שזה חברה בע"מ אז זה שני דברים שונים. 10,000 ₪ אני הרווחתי מהחברה בע"מ באותן שנים, ויש את העוסק מורשה שם הרווחתי בסביבות 14,000, 13,000 ₪ במקביל באותו זמן.

ש. זה עדיין לא מסתדר לי עם הסכומים שהצהרת.

ת. מה?

ש. פעם אתה טוען על החברה בע"מ ופעם על העוסק מורשה, אז אתה מרוויח גם פה וגם פה?

ת. נכון.

ש. אתה יכול להראות לי איפה זה רשום בתצהיר שלך שאתה מרוויח גם פה וגם פה?

ת. זה לא רשום". (ראו פרוטוקול הדיון מיום 22.3.21 בעמ' 17-18).

  1. בתצהיר שהגיש התובע במסגרת התביעה להפחתת מזונות טען, כי בשנת 2010 השתכר 12,000 ₪ לחודש מהכנסות נטו מחברה ועצמאי (סעיף 4 לתצהיר התובע).

  1. בדיון מיום 12.3.20 טענה ב"כ התובע כי בשנת 2010 התובע הצהיר כי משתכר 10,000 ₪, כשלמעשה השתכר 12,000 ₪:

"2010 אפריל, התובע עמד פה, הצהיר את הכנסותיו בגובה של כ- 12,000 ₪. הוגש דו"ח רו"ח שטוען אותו דבר... ב 2010 לפי דו"חות הצהיר על כ- 10,000 ₪" (ראו דברי ב"כ התובע בעמ' 5 לפרוטוקול מיום 12.3.20).

  1. ניתן לראות אפוא, כי התובע מצהיר אודות הכנסותיו באופן שאינו עקבי, פעם מצהיר אודות הכנסותיו כעצמאי בלבד ופעם אודות הכנסותיו כעצמאי והכנסות החברה.
  2. למעלה מן הצורך יצוין כי הנתבעת צירפה לתצהיריה מכתב מאת רו"ח ***** אשר ייצג את התובע מול רשויות המס, בין היתר באשר לשנים 2005-2010. מן המכתב עולה כי התובע הואשם על ידי רשויות המס כי "בבירור עם רו"ח שלך מר *** התגלה כי חשיפת המס בגין שנים אלו הינה כ-200,000 ₪ וזאת עקב ניפוח הוצאות באופן מוגזם לרבות הוצאות פרטיות שנדרשו באופן שלא עומד בתדריך הכלכלי של רשות המיסים, וכן תקבולים מחברות הביטוח שלטענת רשות המיסים לא נרשמו בפועל..." (ראו נספח 5 לתצהיר הנתבעת). התובע התייחס לכך בחקירתו:

ש. "בשנת 2009 נחקרת במס הכנסה.

ת. נכון.

ש. תאשר בבקשה שהטענות נגדך הייתה שאתה מוציא משכורת לקרובים שלטענת מס הכנסה אינם עובדים בפועל.

ת. ממש לא.

ש. שאתה מנפח הוצאות באופן מוגזם

ת. ממש לא.

ש. ושאתה לא מדווח על תגמולים לחברות הביטוח.

ת. שקר וכזב.

ש. רוצה להציג מכתב שצורף לתצהיר שלנו של עו"ד כחלון מיום 12/7/11, נספח 5 לתצהיר. פה כותב עוה"ד שייצג אותך, דרישה לתשלום חוב, והוא כותב לך שהוא דורש את הכסף וגם מסביר מה הוא עשה ולמה מגיע לו הכסף. מציגה לך את המכתב של עו"ד ***** שמתאר מה טענות מס הכנסה כנגדך. אתה רוצה לשנות את התשובה?

ת. ממש לא. לא מנפח שום הוצאות.

ש. אני מפנה לסעיף 1.5 במכתב של עו"ד ורו"ח ***** מצטטת. מבקשת מהתובע להקריא.

ת. קורא.

ש. שאלתי האם נכון שלטענת רשות המיסים זה מה שעשית.

ת. לטענת רשות המיסים זה משהו אחר, לטענתי זה לא.

ש. האם נכון שרשות המיסים טענה נגדך...

ת. נכון".

שנת 2013 – השנה בה נחתם ואושר הסכם הגירושין:

  1. ביום 5.2.2013 ארבעה חודשים בלבד לפני אישור ההסכם, הגיש התובע תצהיר עדות ראשית מטעמו במסגרת ההליכים המשפטיים שניהל כנגד הנתבעת בתביעת המזונות (תמ"ש 38671/09, ראו תיק קשור). התובע הצהיר כי משתכר סך של 12,200 ₪ נטו לחודש (סעיף 13 לתצהירו של התובע מיום 5.2.13). הנתבע צירף לתצהירו זה אישור מאת רואה החשבון אייל לוי הנושא תאריך 29.1.13, לפיו השתכרותו לשנת 2012 עמדה על סך 174,024 ₪ לשנה נטו כעצמאי וכשכיר. כ-14,500 ₪ לחודש (נספח ה' לתצהיר התובע מיום 5.2.13). אף באת כוחו של התובע ציינה במהלך הדיון כי "לטענתו, עובר להסכם הוא השתכר 12,300 ₪ נטו. במסגרת תצהיר עדות ראשית שלו, כך הצהיר... בתצהיר עדות ראשית שלו היה שקלול של הכנסות שלו בחברה וגם הכנסות שלו כעצמאי" (בעמ' 1 לפרוטוקול הדיון מיום 5.3.19).
  2. במסגרת התביעה להפחתת מזונות, שינה התובע את גרסתו וטען כי בסמוך לחתימת ההסכם הרוויח כ-40,000 ₪ לחודש. להרצאת הפרטים שהגיש התובע, צירף אישור מאת רו"ח ***, ממנו עולה כי בשנת 2013 הכנסות נטו של החברה ושל התובע כעצמאי עמדו על סך 524,255 ₪, כ-43,000 ₪ לחודש (ראה נספח להרצאת הפרטים שצורפה ביום 10.1.19). הכנסות נטו של התובע כשכיר ועצמאי עמדו על סך של כ-169,000 ₪ לשנה, כ-14,000 ₪ לחודש.

שנת 2018 – השנה בה הגיש את התביעה להפחתת מזונות:

  1. בכתב התביעה טען כי בשנת 2017 הרוויח 5,650 ₪ לחודש, ובשנת 2018 הרוויח (בארבעת החודשים הראשונים) 3,859 ₪ לחודש. (סעיף 12 לכתב התביעה).
  2. בדוח מאת רו"ח *** מיום 10.3.2019 נכתב כי הכנסות החברה והכנסותיו כעצמאי לשנת 2018 עמדו על סך 171,659 ₪ לשנה, כ-14,000 ₪ לחודש (נספח 1 לתצהיר הנתבעת).
  3. בחקירתו מיום 5.3.19 הצהיר, כי לאחר הגשת התביעה להפחתת מזונות השתכר בין 13,000 – 14,000 ₪ (בעמ' 2 לפרוטוקול):
  4. "כמה אתה מרוויח היום?

ת. בסביבות 13-14 אלף.

ש. אתה מרוויח היום יותר ממה שהרווחת אז?

ת. פתחתי את החברה בשנת 2009.

ש. אמרת ב- 2010 שהרווחת 10,000 ש"ח. לא אמרת אמת?

ת. אמרתי אמת".

  1. מהמסמכים שצירף התובע באשר להכנסות החברה שבבעלותו לא ניתן להסיק כי הכנסות החברה ירדו משמעותית בשנת 2018. התובע נשאל על כך בחקירתו, אך חלף מתן הסבר מניח את הדעת, טען כי הדו"ח שצירף הינו זמני ואינו משקף את המצב לאשורו:

ש. "חברת *** היא שלך?

ת. כן.

ש. הבאת מסמך של רו"ח *** שהוא אגב נספח 2 לתצהיר עדות ראשית שלנו, שהרווח של החברה בשנת 2018 עמד על 50,000 ₪.

ת. או קיי.

ש. אני מפנה אותך לדו"ח מאזן בוחן יתרות שצורף למסמכים שעוה"ד שלך שלחה אלי במצב הכלכלי שלך, ואומר לך שבעמ' 6 מתוך 6 כותב רו"ח שלך שסך הכל רווח בדו"ח רווח והפסד לפני מס חברות הוא 504,405.69 ₪.

ת. או קיי.

ש. מס חברות זה 23% נכון?

ת. לא יודע.

ש. בטח שמס חברות הוא לא 90%. נכון?

ת. אל תשאלי אותי שאלות כאלה. אני יכול להביא אותו בתור עד.

ש. מראה לך דו"ח מאזן בוחן יתרות שאתה הגשת, נספח לתצהיר שלך. בעמ' 6 מתוך 6, מאזן בוחן משנת 2018 סך רווח 506,405 ₪. זה הרוח של החברה לפי מאזן בוחן.

ת. זה לא דו"ח מבוקר.

ש. למה הגשת את זה?

ת. זה לא דו"ח מבוקר. אני נמצא בבעיה כי יש לי חובות במס הכנסה. יש פה חובות של כמעט 2 מיליון ₪ למס הכנסה כי לא שילמתי הרבה מאד מס כי הייתי בהישרדות כל הזמן ולכן לקחתי הלוואות עד היום והסתבכתי. אמרתי זה מאזן בוחן, יש את הדו"ח המבוקר שזה מה שצריך להיות. הוא עורך לי את זה ויגיש לי עוד שבוע שבועיים, יש הרבה שינויים.

ש. בעמ' 4 מתוך 6 לדו"ח מאזן בוחן 2018 (השנה שבה הגשת את התביעה) רשום עודפים יתרת רווח ורשום דיבידנד ששולם 1,200,000 ₪. אתה אומר שהחברה הפסידה.

ת. הדו"ח מאזן הזה לא נכון, עוד שבוע שבועיים יוגש דו"ח מבוקר כמו שצריך על הרבה הוצאות שהיו בעסק שלא פורטו.

ש. למה הגשת מסמכים שאתה טוען שלא נכונים.

ת. זה מה שהעו"ד ביקשה ממני".

  1. כלומר, גם לטענת התובע, הנתונים אותם הגיש באשר לשנת 2018 לא היו נתונים סופיים (במסמך שהגיש רואה החשבון מצוין כי מדובר בסכום כ.... ולא סכום סופי, ראו מסמך מאת רו"ח *** הנושא תאריך 7.1.2019, צורף לתיק בית המשפט ביום 10.1.19 ). ואולם, על אף שבמועד דיון ההוכחות כבר היו בידי התובע הנתונים המבוקרים באשר לשנת 2018 ואף שנים קדימה, לא מצא לנכון לצרף הנתונים הסופיים או אסמכתאות אחרות לצורך תמיכה בטענותיו לפיהן שכרו ירד באופן משמעותי. התובע לא צירף דוחות מבוקרים או שומות שהוגשו. על אף שהנטל מוטל עליו – לא עמד בנטל להוכיח את שינוי הנסיבות בהשתכרותו.
  2. במהלך הדיון שהתקיים ביום 12.3.2020 הודיעה באת כוחו של התובע כי תגיש דוחות עדכניים אשר יציגו את הכנסות התובע (ראו בעמ' 5 ו-7 לפרוטוקול הדיון מיום 12.3.20). ואולם, התובע לא עשה כן, ואף לא צירף לתצהירו דוחות מבוקרים לשנת 2018 -2020, מועד הגשת התצהירים, על אף שלא מן הנמנע כי במועד זה כבר הוגשו לרשויות המס.
  3. התובע, אשר היה בעלים של אותה חברת *** כבר בשנת 2009, עת החלו ההליכים המשפטיים בין הצדדים, ועודנו בעלים של החברה, לא הבהיר די הצורך את טענותיו לפער כה רב בהכנסות הנטענות לשנת 2013 אל מול הכנסותיו בשנים שלפני כן ובשנים שלאחר מכן. בכתב התביעה כלל לא התייחס לכך, ואילו בתצהירו טען כי רפורמות בתחום *** שנכנסו לתוקף בשנים 2016, 2018 גרמו לירידה בהכנסותיו, ואולם מעבר להעלאת הטענה בעלמא, התובע לא פירט ולא הציג ראיות באשר לרפורמות הנטענות והשפעתן על הכנסותיו.
  4. יתרה מכך, השינוי בגרסאותיו עולה לכדי חוסר תום לב. לפיכך לא נותר אלא לקבוע כי ההכנסה עליה דיווח בזמן אמת במסגרת תצהיר עדות ראשית מטעמו שהוגשה ביום 5.2.13 וגובתה באישור של רו"ח לפיה מרוויח 14,500 ₪ בסמוך לפני מועד החתימה על ההסכם, היא הנכונה.
  5. יוצא איפה, שהתובע לא הוכיח כי חל שינוי נסיבות מהותי בהכנסתו במועד הסמוך לאישור ההסכם (שהצהיר כי הרוויח 13,000 -14,000 ₪ לחודש) לבין היום, שמצהיר כי מרוויח בין 13,000 – 14,000 ₪ לחודש.
  6. ניתן לראות כי התובע מפנה כל פעם לנתונים אחרים באשר לשכרו (עצמאי, הכנסות מחברה, עוסק מורשה), וכך יוצר פערים משמעותיים לכאורה בהשתכרות , מבלי לפרוש בפני בית המשפט את התמונה המלאה באשר להשתכרותו. בשנת 2010 צירף אישור מאת רו"ח *** המתייחס להכנסותיו כעצמאי בלבד, ואילו בשנת 2013 צירף אישור באשר להכנסות נטו מחברה וכעצמאי.
  7. נראה כי התובע מציג נתונים שונים, לעיתים חצאי נתונים, בהתאם לנוחותו ובאופן שמעורר תמיהה. הצהרותיו השונות, והתנהלותו לפיה חושף טפח ומסתיר טפחיים אינה מאפשרת להתחקות אחר הכנסותיו האמתיות אז והיום, באופן שעולה לכדי חוסר תום לב.

חובותיו של התובע:

  1. במסגרת כתב התביעה ואף בתצהירו טען התובע כי הוא חב בחובות רבים ולפיכך הוא מוגבל בבנק ישראל למשך 5 שנים. במסגרת תצהירו אף פירט את החובות (ראו סעיפים 25-26 לתצהיר התובע). ואולם בחקירתו טען כי 'סגר' הסכמים עם הבנקים:

"האם יש נגדך תיק בהוצל"פ?

ת. כן, מזונות.

ש. חוץ ממזונות יש לך עוד תיק בהוצל"פ? לחברה?

ת. לא. הכל סגור.

ש. בדיון האחרון שהיה לנו, טענת שאתה על סף פשיטת רגל.

ת. נכון, סגרתי הסכמים עם הבנקים.

ש. למה לא הגשת.

ת. עוה"ד לא אמרה לי שצריך" (עמ' 19 לפרוטוקול מיום 22/3/21).

  1. לסיכום עד כה, בכל הקשור לגובה הכנסותיו של התובע, הרי שרב הנסתר על הגלוי. משלא הובאו די ראיות באשר להשתכרותו במועד הגשת התביעה והלאה ומצבו הכלכלי כיום, הרי שלא עלה בידי התובע להוכיח כי אכן חל שינוי נסיבות מהותי בגובה הכנסותיו.

השתכרות הנתבעת:

  1. שינוי נסיבות נוסף לו טוען התובע, הוא בנוגע להשתכרותה של הנתבעת. לטענתו, בעת החתימה על ההסכם הנתבעת לא עבדה, ואילו כיום היא עובדת (ראו טענת בא כוח התובע בעמ' 2 לפרוטוקול הדיון מיום 5.3.19).
  2. ואולם, בתצהיריו כבר תיקן עצמו התובע וטען כי בעת החתימה על ההסכם, עבדה הנתבעת כ*** והשתכרה כ-6,100 ₪ לחודש (ראו סעיף 9 לתצהיר התובע). לטענת הנתבעת, במועד חתימת ההסכם הועסקה כמנהלת גן בגן *** ב*** (סעיף 21 לכתב ההגנה, ראו נספח 9 לתצהיר הנתבעת).
  3. באשר להשתכרות הנתבעת במועד הגשת התביעה להפחתת מזונות, הרי שעיון בהרצאת הפרטים ובתלושים שצרפה מעלה כי היא עובדת כ*** במשרד ה*** ובמהלך שנת 2018 השתכרה סך של כ-8,500 ₪.
  4. בחקירתה הצהירה הנתבעת כי משתכרת בין 8,500 שח ל-9,000 ₪ לחודש בעבודתה כ*** במשרה מלאה (בעמ' 21 לפרוטוקול הדיון מיום 21/3/21). הנתבעת הבהירה כי היא עובדת ב***, וממצה את פוטנציאל השתכרותה, וכי בעבר כאשר עבדה ב*** הרוויחה 6,000 ₪ לחודש (בעמ' 22 לפרוטוקול).
  5. לנתבעת דירה בבעלותה. כמו כן, הנתבעת מתגוררת עם בן זוגה, לכל הפחות מאז הקורונה, אשר מסייע בתשלום הוצאות הבית (בעמ' 24 לפרוטוקול). מנגד, נושאת בתשלום משכנתא בסך 3,592 ₪ לחודש (ראו הרצאת פרטים מיום 13/1/19, וכן סעיף 27 לתצהיר הנתבעת). כמו כן, הבהירה הנתבעת כי הדירה נרכשה מהסכום אותו קיבלה מאת התובע במסגרת איזון המשאבים (בסך 1,000,000 ₪), כאשר מנגד לטענתה ויתרה על תיק ה*** של התובע ועל כתובתה במסגרת ההסכם הכולל, טענה אשר לא נסתרה על ידי התובע.
  6. יוצא איפה שבניגוד לטענתו של התובע, הנתבעת עבדה כבר בעת אישור הסכם הגירושין. אמנם השתכרותה של הנתבעת עלתה מאז שנת 2013 – השנה בה אושר ההסכם, שאז הרוויחה כ-6,000 ₪ לחודש בעבודתה כגננת בגן פרטי, לבין השתכרותה בשנת 2018 – השנה בה הוגשה התביעה, שאז השתכרה כ-8,500 ₪ לחודש מעבודתה כ*** ב***. ואולם, מדובר בעליה סבירה וצפויה, שכן צפוי כי שכרו של עובד יעלה במהלך כ-5 שנים. אכן נראה כי מצבה הכלכלי של הנתבעת השתפר מאז אישור ההסכם, והיא אף מצליחה לחסוך סכום מידי חודש עבור הקטינים (ראו בעמ' 26 לפרוטוקול הדיון מיום 22.3.21) ואולם, אין בעליה צפויה זו בשכרה של הנתבעת לאורך השנים שחלפו, לכשעצמה, כדי להוות שינוי נסיבות מהותי המצדיק את פתיחתו מחדש של פסק הדין שאישר את הסכמות הצדדים.

זמני שהות:

  1. במסגרת כתב התביעה טען התובע לשינוי נסיבות נוסף – רצונו להרחיב את זמני השהות עם הקטינים, כאשר במקביל להגשת התביעה להפחתת מזונות הגיש התובע אף תביעה להרחבת זמני השהות.
  2. אין חולק כי במסגרת ההסכם נקבע כי זמני השהות של התובע עם הקטינים יהיה כדלקמן: יום באמצע שבוע בין השעות 16:00 ל-19:00. האב ישיבם לבית האם לאחר ארוחת ערב. בנוסף, בכל סוף שבוע שני, ביום שבת מהשעה 10:00 ועד השעה 19:00 (סעיף 4 להסכם).
  3. במסגרת התסקיר מיום 3.3.19 הומלץ כי משמורת הקטינים תמשיך להיות בידי הנתבעת, וכי זמני השהות יורחבו במעט, באופן הבא:

בשבוע שבו מתקיימים המפגשים עם הילדים בסוף השבוע, הקטינים ישהו עם האב בימי ראשון ורביעי מהשעה 16:30 ועד 20:30. בשבוע שלאחר מכן (שבו לא מתקיים מפגש בסוף השבוע) האב יאסוף את הקטינים ביום רביעי מבית האם בשעה 17:00 וישיבם למסגרת החינוכית למחרת בבוקר.

  1. הסדרי שהות שנקבעו בתסקיר הינם 2 לילות מתוך 14, 4 מתוך 28 (ראו הסכמת ב"כ הצדדים בעמ' 4 לפרוטוקול הדיון מיום 12.3.20). ואולם, אף לטענת ב"כ התובע לא מדובר בהרחבה משמעותית העולה לכדי שינוי נסיבות מהותי:

"הסדרי שהות שהיו נוהגים עובר לפסק הדין – אני מפנה לסעיף 4.2 להסכם גירושין, עמ' 2 מתוך 4 (מצטטת). סעיף 4.3 (מצטטת).

לא היתה לינה כלל ונוספו בעצם 2 לילות. זה לא שינוי נסיבות מהותי וזו לא עיקר התביעה" (בעמ' 5 לפרוטוקול הדיון מיום 12.3.20).

  1. יתרה מכך, התובע בחקירתו טען כי זמני השהות לא מתקיימים כסדרם, וכי הוא רואה את הקטינים "פעם כן פעם לא, שעתיים ביום, שעה ביום, קופץ ורואה אותם קצת. אני נמצא איתם בתקשורת כל הזמן, יש להם טלפונים שאני קניתי להם, אני מממן את הקווים ואת המכשירים" (ראו בעמ' 20 לפרוטוקול הדיון מיום 22.3.21, וכן בעמ' 15 לפרוטוקול). וכי הקטינים לא לנים אצלו (בעמ' 16 לפרוטוקול). כמו כן התובע ביקש כי לא יוגש תסקיר משלים, וזאת על אף שהוא אשר הגיש את התביעה להרחבת זמני השהות, במקביל לתביעתו להפחתת המזונות.

סכום המזונות – כולל את הוצאות המדור, החינוך והבריאות:

  1. אין חולק כי סכום המזונות שנקבע בהסכם כולל את השתתפות התובע בכל הוצאות הקטינים – הוצאות המדור, החינוך והוצאות הרפואה, לרבות החריגות.

ש. "המזונות שאתה משלם היום 7,000 ש"ח לחודש, עליהם יש עוד מדור והוצאות מדור? או זה הסכום הסופי?

ת. זה הסכום הסופי" (ראו חקירת התובע בפרוטוקול מיום 22/3/21 בעמ' 18).

  1. כלומר, אף אם נניח כטענת התובע כי סכום המזונות אותו סיכמו הצדדים הינו על הצד הגבוה, הרי שיש לקחת בחשבון כי סכום זה כולל את חלקו בהוצאות המדור ובהוצאות החינוך והרפואה החריגות של הקטינים לאורך השנים. הנתבעת צירפה לתצהירה תוצאות אבחון שנערך בשנת 2017 לקטין א', כאשר במסגרת ההמלצות צוין כי מומלץ לתת לו תמיכה לימודית, התייעצות עם קלינאית תקשורת בשל דיבור לא מובן והשמטת עיצורים, וכן חיזוק והעצמה דרך תחומי עניין ונקודות חוזק: ספורט/קרטה (ראו בעמ' 14 לנספח 8 לתצהיר הנתבעת). לטענת הנתבעת, היא נושאת לבדה בהוצאות החינוך והרפואה החריגות של הקטינים, לרבות: שיעורים פרטיים, הוראה מתקנת, חוג קרטה, תנועת הנוער צופים (ראו בעמ' 27-28 לפרוטוקול מיום 22.3.21). הנתבעת לא צירפה קבלות בתמיכה לטענותיה באשר להוצאות אלו, ואולם, התובע לא הכחיש כי לא נשא במהלך השנים במחצית מהוצאות החינוך והרפואה החריגות של הקטינים.
  2. למעלה מן הצורך יצוין, כי אף לטענתו של התובע כיום הוא משתכר כ-14,500 ₪ לחודש בעוד הנתבעת משתכרת כ-8,500 ₪ לחודש, כך שקיים פער בהכנסות הצדדים, בעוד זמני השהות של התובע עם הקטינים אינם מתקיימים כסדרם, והתובע שוהה עם הקטינים באופן שאינו סדיר וללא לינה.

סוף דבר

  1. מהמקובץ עולה, כי התובע לא הוכיח כי חל שינוי נסיבות מהותי ממועד אישור הסכם הגירושין ועד למועד הגשת התביעה, המצדיק התערבות בגובה המזונות אותם סיכמו הצדדים במסגרת הסכם הגירושין, אשר קיבל תוקף של פסק דין.
  2. אשר על כן, התביעה נדחית.

נוכח התוצאה אליה הגעתי, התובע יישא בתשלום הוצאות הנתבעת בסכום כולל של 3,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהמועד שנועד לתשלום ועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים ותסגור התיק.

פסק הדין מותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.

ניתן היום, כ"ח חשוון תשפ"ב, 03 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.