בימ"ש המחוזי בחיפה, השופט חננאל שרעבי: פס"ד בבקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש לפיה המועד לביצוע הערכת שווי החברות שבמחלוקת, הוא מועד הקרע ולא מועד עריכת חוות הדעת (רמ"ש 41690-10-22)

1. עסקינן בבקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט לענייני משפחה בקריות (כב' השופט ניר זיתוני) מיום 15.9.22 בתיק תלה"מ 64458-11-21 (להלן: "ההחלטה קמא" ו- "התיק קמא" בהתאמה), אשר במסגרתה קבע בית משפט קמא כי המועד לביצוע הערכת שווי החברות שבמחלוקת, הוא מועד הקרע ולא מועד עריכת חוות הדעת, והכל כפי שיפורט להלן.

רקע בזעיר אנפין

2. המבקשת והמשיב (להלן גם: "הצדדים"), יהודים אשר נישאו זל"ז כדמו"י בשנת 1981. מנישואי הצדדים נולדו שלושה ילדים – כולם בגירים. יחסי הצדדים עלו שרטון. בין הצדדים קיימת מחלוקת לגבי מועד הקרע.

3. ביום 26.11.2021 הגישה המבקשת כאן כתב תביעה לאיזון משאבים בתיק קמא. ביום 27.12.2021 הגיש המשיב כתב הגנה.

בכתב התביעה פירטה המבקשת את התמונה הכלכלית של הצדדים, כדלקמן:

א. הצדדים הנם בעלים במשותף ובחלקים שווים של משק בישוב ....;

ב. בשטח המשק הקימו הצדדים פאנלים סולריים לייצור חשמל אשר נמכר לחברת חשמל. הכנסות אלה מוזרמות לחשבון הבנק של חברת "ו. א";

ג. בבעלות הצדדים דירה ב.... הרשומה על שם הצדדים בחלקים שווים;

ד. הצדדים הנם בעלים במשותף ובחלקים שווים של בית במושב .....;

ה. המשיב הנו בעל המניות היחיד של חברת "ו. א" (להלן: "החברה"), אשר באמצעותה פועל המשיב באפיקי השקעה שונים ואשר על שמה רכוש וזכויות שונים. לטענת המבקשת, במקור היו הצדדים בעלי מניות משותפים בחברה ואולם לבקשת המשיב ועפ"י המלצת רואה החשבון, העבירה המבקשת את מניותיה בחברה למשיב, שכעת הוא בעל המניות היחיד בה.

ו. בבעלות החברה מספר נכסי נדל"ן מסחריים במרכז הארץ וכן אחזקות בחברות שונות.

4. ביום 27.12.2021 ניתנה החלטת בית משפט קמא שבה נקבע כדלהלן:

"קראתי את כתבי הטענות. טרם עלה בידי לעיין בכל התיקים הקשורים. עם זאת, נראה כי יש ממש בטענות הנתבע לפיה מועד הקרע הוא 30.11.18 הן משום שגם התובעת מתארת הפרדת מגורים שבוצעה זה מכבר והן משום שתיק ישוב סכסוך ראשון נפתח ע"י התובעת ביום 12.8.18. טוב יעשו הצדדים אם יגיעו להסכמה בדבר זהות המומחים (שמאי ואקטואר), והן בדבר מועד הקרע, כדי שעד מועד הדיון הראשון תונח מפה כלכלית מלאה. ...". [סע' 5 להחלטה בתיק קמא מיום 27.12.2021].

5. ביום 25.1.2022 הגישה המבקשת תגובה, הן לעניין קביעת המועד הקובע והן לעניין מינוי מומחים. בתגובתה טענה המבקשת, כי המועד הקובע הוא מועד הגשת הבקשה ליישוב סכסוך שהינו חודש 07/21. עוד טענה לגבי החברות, כי התובעת היא בעלים משותפים בדיוק כמו המשיב כך שהיא טוענת לשיתוף בחברה – להבדיל מזכויות בנות איזון. לגבי מינוי מומחים, הביעה המבקשת הסכמתה כי ימונה רו"ח לצורך עריכת חוות דעת בדבר איזון המשאבים ו/או שווי החברות שבבעלות הצדדים.

6. ביום 1.2.2022 הגיש המשיב תגובה מטעמו הן למועד הקובע והן למינוי מומחים. בתגובתו נטען כי המבקשת תיארה בצדק את העובדה כי הצדדים לא חיים ביחד זה מכבר, מ- 11/2018. עוד נטען כי השיפוץ בבית הצדדים החל בחודש 09/2018 וכי לאחר השיפוץ המבקשת חזרה לבית המשופץ אבל המשיב לא חזר איתה ונישאר להתגורר בדירת הבן. הוסיף המשיב וטען כי תיק יישוב הסכסוך הראשון נפתח ע"י התובעת ביום 12.8.2018 וכי הפרדת כוחות הייתה עם תום השיפוץ. לשיטתו של המשיב ברור כי גם קרע פיסי וגם קרע כלכלי היה ב- 11/2018 ואפילו קודם. בהמשך הוסיף וטען המשיב כי הערכת שווי החברות הינה ליום הקרע שמבוקש לקבוע אותו ביום 30.11.2018. לגבי מינוי מומחים, אף המשיב הסכים לכך.

7. ביום 14.9.2022 התקיים קדם משפט. במעמד הדיון ניתנה החלטה בדבר קביעת ישיבת הוכחות בנוגע למועד הקרע ליום 19.2.2023 ונקבעו מועדים להגשת תצהירי עדות ראשית. עוד נקבע בהחלטה "בתיאום עם הנוכחים ובתקווה כי עד מועד ישיבת קדם המשפט הבאה תהיה הכרעה סופית לגבי מועד הקרע ואפשר יהיה לקבל חוות דעת אקטואר, אני קובע קדם משפט נוסף עד ליום 11.6.23 שעה 09:00".

8. בו ביום, 14.9.22, הגיש ב"כ המבקשת בקשת הבהרה בתיק קמא, לפיה יובהר כי התצהירים והליך ההוכחות מטעם הצדדים יתייחסו רק לסוגיית המועד הקובע, ולא למכלול ההליכים בתיק.

9. למחרת היום, 15.9.22 ניתנה החלטת בית המשפט קמא בבקשה, לפיה "מובהר כי ישיבת ההוכחות הקבועה ליום 19.2.23 תעסוק רק במחלוקת לענין מועד הקרע או המועד הקובע...".

10. מאוחר יותר באותו יום, 15.9.22 ניתנה ההחלטה קמא, להלן החלק עליו מבקשת המבקשת לערער:

"עניינה של בקשה זו בשאלה מהו המועד הנכון להערכת החברות המשותפות של הצדדים? האם במועד הקרע כטענת הנתבע או שמא כטענת התובעת, במועד עריכת חוות הדעת?

...

18. לאחר שעיינתי ושקלתי טענות הצדדים ובהתחשב בהוראות הדין החל אני מגיע למסקנה כי המועד לביצוע הערכת החברות הינו מועד הקרע ולא מועד עריכת חוות הדעת. בנסיבות, לאחר שתתקיים ישיבת הוכחות בעניין המועד הקובע ולאחר שתינתן הכרעה משפטית בעניין זה, תינתן החלטה מתאימה נפרד בעניין איזון נכסים לרבות החברות המשותפות באמצעות מינוי מומחה חשבונאי.

..."

בגין רכיב זה בהחלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור דנן.

טענות המבקשת בבקשת רשות הערעור

11. להלן תמצית טענות המבקשת:

א. שגה בית משפט קמא עת הוציא תחת ידו את ההחלטה קמא; בסוף דיון קדם המשפט מיום 14.9.22 הוחלט כי שאלת המועד הקובע תידון בישיבה מיוחדת שנקבעה לצורך כך (19.2.23) ובמהלכה יישמעו ראיות הצדדים. ההחלטה קמא מהווה אם כן, החלטה בסוגיה מהותית בשאלת מועד הערכת החברה או החברות של הצדדים, שכלל לא היתה צריכה להיות מוכרעת בשלב זה של הדיון.

ב. לא עמדה גם בפני בית משפט קמא כל בקשה בעניין זה, לא נדרשה ולא נתקבלה כל הכרעה בעניין; הצדדים היו בטוחים כי כל שאלה זאת, קל וחומר החלטה מהותית דוגמת ההחלטה קמא, תינתן לאחר ובשים לב להליך הנוגע למועד הקובע.

ג. בית משפט קמא יזם את מתן ההחלטה ונתן ההחלטה קמא על דעת עצמו ומבלי שהצדדים טענו בעניין מורכב זה. זכותו של צד להישמע והיעדר זכות טיעון משמעה פגיעה בכללי הצדק הטבעי.

ד. החברה או החברות נשוא ההחלטה קמא משותפות מהותית לצדדים. נפקות עניין זה יכולה להיות במישור המשטר החל במקרה דנן – משטר שיתוף קנייני אל מול משטר איזון משאבים. ככל שמדובר בשיתוף קנייני בחברה/חברות, וכך טוענת המבקשת – הרי שיתוף זה שריר וקיים עד למועד הערכת שווי החברה/ות המשותפות, ולא רטרואקטיבית למועד הקרע, שיכול ויהיה שנים קודם למועד זה.

ה. איזון למועד הקרע, להבדיל משיתוף קנייני, יכול להוות פגיעה בקניינו של אחד הצדדים; מדובר בעניין לא פשוט ויש לבחון כל מקרה לגופו בשים לב לנסיבותיו המיוחדות של כל מקרה וכל חברה.

ו. המבקשת לא חולקת כי ייתכן שברמה העיונית-עקרונית קביעה כאמור בהחלטה קמא היא דרך המלך, אך חולקת כי זוהי הדרך היחידה בה היה יכול בית משפט קמא ללכת בבואו לחשב את שווי החברה. יוזכר כי קיים פער של עשרות אחוזים בין שווי נכסי הנדל"ן במרכז הארץ נכון לשנת 2018 (מועד הקרע האפשרי) לבין שווים היום, פער שיכול להגיע למיליוני ₪. כמו כן ישנם תקבולים שקיבלה החברה לאחר שנת 2018, אשר מקורם בחוזים שנחתמו לפני 2018.

טענות המשיב בבקשת רשות הערעור

12. ביקשתי, וקיבלתי, את תשובת המשיב לבקשת רשות הערעור. להלן תמצית טענותיו:

א. ישנן שתי טענות מקדמיות: בקשת רשות הערעור הוגשה באיחור, שעה שהוגשה יום אחרי המועד שצוין בתקנות; ההחלטה קמא היא בעצם פסק דין חלקי עליו יש לערער בזכות, והמבקשת אחרה אף מועד זה.

ב. המחלוקת נשואת ההחלטה קמא הובאה לפתחו של בית משפט קמא, תחילה בכתבי הטענות מטעם הצדדים ואחר כך באורח מפורט לפי החלטות בית משפט קמא. אין לשעות לכל טענה בדבר מניעת זכות טיעון או פגיעה בכללי הצדק הטבעי, כאשר העובדות מוכיחות כי לא זו בלבד שניתנה זכות טיעון, אלא שהיא נוצלה עד תום במספר לא מבוטל של הזדמנויות.

ג. אף אם מדובר בהליך מקדמי, כטענת המבקשת, גם בקדם משפט ניתן לתת פסק דין ולהכריע בכל סוגיה שהיא. לפנינו עניין משפטי טהור לגביו התייחסו שני הצדדים. בהחלט התבקשה ונדרשה הכרעה בסוגיה, ובית משפט קמא כיוון לכך.

ד. לא מדובר בשלב מוקדם בהליך קמא, כטענת המבקשת. המחלוקת העובדתית היחידה נוגעת למועד הקרע, ובנושא זה יתנהלו הוכחות. לאחר שמיעת ההוכחות בסוגיית מועד הקרע, המשך הדרך הוא טכני בלבד וכולל חוות דעת מומחים ואיזון.

ה. ההחלטה קמא לא הגיעה out of the blue כטענת המבקשת, אלא לאחר שהסוגיה נדונה כדבעי וכל צד שטח את טענותיו. לבית משפט ישנה סמכות טבועה כאמור בסעיף 75 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, ליתן כל סעד ככל שיראה לנכון בנסיבות שלפניו.

ו. הסוגיה קמא היא משפטית טהורה – המועד הנכון להערכת חברות, שלפי עמדות הצדדים הן משותפות לצדדים. אין מחלוקת לגבי השיתוף בחברות הללו, כפי שאף צוין בהחלטה קמא.

ז. אין קשר בין קביעת יום הקרע לבין הסוגיה המשפטית לעיל. הטענה היתה כי החברות יוערכו נכון ליום הקרע ולא נכון ליום עריכת חוות הדעת – יהיה מועד הקרע אשר יהיה. לא נפגעה כל זכות של המבקשת; היא תקבל את שווי החברות בליווית ריבית והצמדה מיום הקרע.

ח. בית משפט קמא לא עשה כל שגיאה בהחלטתו קמא; הוא הסתמך על פסיקה עניפה של כל הערכאות ובעיקר של בית המשפט העליון ו"צלל לעומק" הסוגיה.

תשובת המבקשת

13. ביום בו הוגשה תשובת המשיב לבקשת רשות הערעור, ביקשה המבקשת רשות להגיב לתשובה. בהחלטתי מאותו יום (9.11.22) התרתי למבקשת להגיש תגובה קצרה, שלא תעלה על שני עמודים, במסגרתה תתייחס המבקשת אף לטענות המשיב באשר לאיחור לכאורה בהגשת בקשת רשות הערעור וכן היותה של ההחלטה קמא "פסק דין חלקי" כטענת המשיב.

14. בו ביום, 9.11.22, הגישה המבקשת את תגובתה לתשובת המשיב. להלן תמציתה:

א. בכל הקשור לטענה כי בקשת רשות הערעור הוגשה באיחור של יום, טענה המבקשת כי לפי מניינה הוגש רמ"ש זה במועד; עם זאת ציינה כי ככל שייקבע כי הוגש הרמ"ש באיחור של יום, תבקש לעתור להאריך את המועד להגשת בקשת רשות הערעור ביום אחד עד למועד הגשתו בפועל.

ב. בכל הקשור לטענה כי מדובר בפסק דין חלקי, טענה המבקשת כי אין מדובר בפסק דין חלקי בשים לב כי אינו מסיים ולו חלק ממסכת התביעה, ומדובר בהחלטה אחת שניתנה בשרשרת החלטות בהליך עד למתן פסק דין הנוגע לאיזון המשאבים עצמו.

ג. העובדה כי המשיב סבור שההחלטה קמא כי כ"פסק דין חלקי" רק מבהירה כי ראוי היה לה שתלובן אגב ניהול ההליך באופן מסודר, ולחלוטין לא באופן בו ניתנה, ללא שמיעת ראיות וללא סיכומים.

ד. המשיב מטעה בתשובתו לחשוב כאילו נשוא ההחלטה קמא נדון על ידי הצדדים והפנה לתכתובת ועמדות של הצדדים, כמו גם ההחלטות, מחודש פברואר 2022. כל ההחלטות ועמדות הצדדים שהובאו על ידי המשיב היו על בסיס נסיונו של בית משפט קמא לקבל את עמדת הצדדים להסכמה בנקודות אלו של המועד הקובע ושל דרך החישוב, נסיון שלא צלח כאמור.

ה. בית משפט קמא לא ציין ולא הודיע לצדדים כי בכוונתו ליתן החלטה בעניין שיטת/מועד הערכת שווי החברה, ולא ביקש מהצדדים לטעון בעניין או להשלים טיעונים בעניין בקדם המשפט ובכלל.

15. לאחר עיון בתשובת המבקשת, נתתי את ההחלטה הבאה:

"לאחר עיון בתשובתה של המבקשת מהיום, ולאחר ששוכנעתי כי אין מדובר בפסק דין חלקי אלא בהחלטה (ואתייחס לכך במידת הצורך ביתר הרחבה במסגרת החלטה או פסק דין ברמ"ש עצמו, ככל שתינתן אורכה להגשתו), עולה לכאורה כי הרמ"ש הוגש באיחור של יום אחד.

סבורני כי גם המבקשת סבורה כך, כעולה מסעיף 2 לתשובתה.

במצב דברים זה, אני מעכב את המשך הטיפול ברמ"ש, עד להחלטה אחרת, וזאת לאור המשך החלטתי להלן.

המבקשת תגיש בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור זו, לא יאוחר מיום 17.11.22, שתועבר לטיפולה של רשמת בית המשפט.

לא תוגש בקשה כאמור, אמחק הרמ"ש עקב האיחור בהגשתו.

ככל שתוגש בקשה, אמתין להכרעת הרשמת בבקשה.

ככל שיוחלט על ידי הרשמת על הארכת מועד, אתן החלטה או פסק דין ברמ"ש זה בהתבסס על הבקשה, התגובה והתשובה.

תז' מעקב".

16. ביום 13.11.22 הוגשה הודעה משותפת מטעם המבקשת והמשיב, לפיה הגיעו הצדדים להסכמה כי יוארך המועד להגשת בקשת רשות הערעור עד ליום הגשתו בפועל.

נוכח הודעה זו, נעתרתי לבקשה והארכתי את המועד להגשת בקשת רשות הערעור עד ליום הגשתה בפועל.

דיון והכרעה

17. לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה, בתשובת המשיב ובתיק קמא שוכנעתי ליתן רשות ערעור, לדון בבקשה כבערעור ולקבל הערעור, מכח סמכותי על פי תקנות 138(א)(2) + (5) לתקנות.

להלן אנמק החלטתי.

18. בכל הנוגע לטענתו של המשיב, לפיה ההחלטה קמא היא בעצם פסק דין חלקי עליו יש לערער בזכות, סבורני כי אין ממש בטענה זו; ההחלטה קמא היא החלטת ביניים, בין יתר החלטות הביניים בתובענה זאת, עליה ניתן לערער בזכות בסיום ההליך קמא (במסגרת ערעור על פסק הדין, לכשיינתן), או בדרך של בקשת רשות ערעור, בתנאים ובנסיבות כפי שנראה להלן.

19. נפנה לסעיף 52(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד – 1984. מלשון הסעיף עולה כי ככלל, יידונו השגות הצדדים על "החלטות אחרות" (החלטות ביניים) של הערכאה הדיונית במסגרת הערעור על פסק הדין, אלא אם עלה בידי מבקש רשות הערעור, להראות כי דחיית הדיון בהשגה על ההחלטה לשלב הערעור על פסק הדין, עלולה להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים; עלולה לגרום לנזק של ממש, או עלולה להביא לקיומו של הליך מיותר או שגוי.

20. תקנה 150 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 קובעת כי אף אם צד להליך לא ערער על החלטה אחרת עם נתינתה, פתוחה בפניו הדרך להשיג עליה בזכות עם סיום ההליך, במסגרת ערעורו על פסק הדין.

21. בהלכה הפסוקה יושמה הוראת סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט (שעוסקת ברשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי המוגשת בפני בית המשפט העליון, אך זהה במתכונתה בכל הנוגע לתנאים הקבועים בהוראות סעיף 52(ב) לחוק, בהם צריך מבקש רשות הערעור לעמוד) באופן שנקבע כי יהיה מקום ליתן רשות ערעור על "החלטה אחרת" רק כאשר בכוחו של המבקש להראות כי הדיון בערעור עליה נחוץ, על אף שההליך העיקרי טרם הגיע לסיומו.

22. מבין הנסיבות אותן ניתן למנות לעניין נחיצות הדיון הן: הדירותה של ההחלטה, היינו, האם ההחלטה עשויה להשפיע באופן בלתי הפיך על זכויות הצדדים; ההכרעה עשויה לייתר הליך משפטי ארוך ומורכב במיוחד; ההכרעה תמנע קיומו של הליך שגוי; מקרים נדירים בהם ניתן לומר מיד כי הערכאה המבררת טעתה טעות ברורה, באופן שנפתח את שערי ערכאת הערעור עוד בטרם ניתן פסק הדין.

ראו לעניין זה:

רע"א 6523/19 פלוני נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ פסקה 14 (3.2.20) – (אמנם החלטה זאת מתייחסת לסעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט, אך ניתן להשליך ממנה על סעיף 52(ב) לחוק בתי המשפט, ועמדנו לעיל על דמיון הוראות שני הסעיפים הנ"ל).

רמ"ש (ת"א) 14272-05-17 י.ש נ' כ.ש (החלטתו של כב' השופט שוחט מיום 29/6/17, ובה מסוכמת ההלכה בנדון עם אסמכתאות נוספות).

רמ"ש (חי') 59194-10-18 פלונית נ' אלמוני (21.11.2018).

23. סבורני כי עלה בידי המבקשת להראות בבקשת רשות ערעור זו, כי דחיית הדיון בהשגה על ההחלטה קמא לשלב הערעור על פסק הדין, עלולה להביא לקיומו של הליך מיותר או שגוי.

במה דברים אמורים?

24. ההחלטה קמא ניתנה, כך לטעמי, מבלי שניתנה לצדדים יומם בבית משפט קמא, לשטיחת טענותיהם בכל הקשור למועד הערכת שווי החברות.

סבורני כי אף בית משפט קמא הבין כי לא ניתנה לצדדים הזדמנות לטעון בנקודה זאת. לכן קבע בהחלטתו מיום 15.9.22 כי - "מובהר כי ישיבת ההוכחות הקבועה ליום 19.2.23 תעסוק רק במחלוקת לענין מועד הקרע או המועד הקובע..." (ההדגשה שלי, ח"ש).

25. משכך תמוה בעיניי מדוע בית משפט קמא נתן את ההחלטה קמא הנוגעת למועד קביעת שווי החברות, שלכאורה סותרת את ההחלטה האחרת מאותו יום, המוזכרת בסעיף 24 לעיל. במיוחד כשאף אחד מהצדדים לא ביקש כי יכריע בשלב זה בנקודה זאת.

26. נוכח זאת, סבורני כי קיימת אפשרות שאי היעתרות לבקשת רשות הערעור דנן בשלב זה של ההליך קמא, תביא לקיומו של הליך מיותר או שגוי בכל הנוגע לקביעת מועד הערכת שווי החברות, על כל ההשלכות של קביעה זאת.

עיון בתיק קמא מלמד, וכך גם טענה המבקשת במסגרת בקשת רשות הערעור שלפניי, כי בפיה טענות בעלות אופי קנייני (ולא רק אלה הנובעות מאיזון המשאבים בין בני הזוג) לגבי מועד קביעת שווי החברות אשר טרם התבררו לעומקן.

27. מצופה מבית משפט קמא להכריעה בסוגיית מועד קביעת שווי החברות (האם במועד השומה או מועד הקרע) רק לאחר שיתן לצדדים הזדמנות לטעון לגבי סוגיה זאת בפניו (בעל פה או בכתב).

28. נוכח המקובץ לעיל, אני מורה כדלקמן:

א. החלק בהחלטה קמא מיום 15.9.22 העוסק בקביעת מועד להערכת שווי החברה/ות – מבוטל בזאת;

ב. בית משפט קמא יכריע כאמור בשאלת המועד להערכת שווי החברה/ות לאחר שמיעת טיעוני הצדדים בנדון.

סוף דבר

29. לאור כל האמור לעיל אני מורה על קבלת בקשת רשות הערעור, כמפורט לעיל בפסקה 28.

30. לא מצאתי לעשות צו להוצאות בהליך זה, משני טעמים, כדלקמן:

א. ההחלטה נשוא בקשת רשות הערעור ניתנה ביוזמתו של בית משפט קמא ומבלי שהתבקשה על ידי מי מהצדדים;

ב. נוכח הסכמתו (אשר איננה ברורה מאליה) של המשיב, להארכת המועד להגשת בקשת רשות הערעור.

עירבון שהמבקשת הפקידה בהליך יוחזר לה באמצעות בא כוחה.

המזכירות תשלח פסק דין זה לצדדים.

פסק דין זה מותר לפרסום תוך השמטת שמות הצדדים וכל פרט מזהה אחר.

ניתן היום, כ' חשוון תשפ"ג, 14 נובמבר 2022, בהעדר הצדדים.