ביהמ"ש לענייני משפחה קריות, השופטת ליאת דהן חיון: פס"ד בבקשת הנתבע לדחיית התביעה על הסף (תלה"מ 41870-01-22)

ענינו של פס"ד זה בבקשת הנתבע לדחיית התביעה על הסף.

רקע עובדתי והליכים קודמים :

1. הצדדים יהודים, אזרחי ותושבי ישראל, נישאו זל"ז ביום 00.5.76 ומנישואין אלה נולדו שלושה ילדים, כולם בגירים. נכון ליום 16.9.20 הצדדים טרם התגרשו (ראה דברי ב"כ בעמוד 14 שורות 20 לפרוטוקול).
2. בין הצדדים התנהלו שני הליכים קודמים; תביעה לפירוק שיתוף (תלה"מ 32064-11-17) ותביעה למזונות אישה (תלה"מ 32026-11-17) (להלן: "התביעה הקודמת") ; במסגרת דיון מיום 16.9.20 הגישו הצדדים הסכם גירושין אשר קיבל תוקף של פסק דין (חלקי) (להלן: "ההסכם"), המכריע ברוב המחלוקות, ובכלל זה ולא רק, באופן מכירת זכויותיהם בדירות המגורים, הרכב, חלוקת הכספים והזכויות בחשבון הבנק וחשבון מניות, הפחתת תשלומים בגין העברת כספים לאחי התובעת, שיפוץ דירת הבן, משכורת הנתבע ותשלום בהתאם לחוו"ד האקטואר. מסגרת אותו דיון הגיעו הצדדים להסכמה דיונית כדלקמן:

"אנחנו מגישים לבית המשפט הסכם גירושים שנערך ע"י הצדדים ומסדיר את רוב המחלוקות ביניהם.

יש כמה מחלוקות שהשארנו להכרעת בית המשפט כמפורט בסעיף 11 להסכם.

אנחנו מוכנים להגיש סיכומים בעניין ושבית המשפט יכריע בעניין.

אנחנו מסכימים כי פסק הדין יינתן בהתאם לסעיף 79א לחוק בתי המשפט וזאת לאחר שמשמעות הסעיף הוסבר לצדדים הן ע"י בית המשפט והן על ידינו, לרבות העובדה כי פ סק הדין לא יהיה מנומק וסיכויי הערעור קלושים.

מוסכם כי לכתבי הסיכומים ניתן לצרף מסמכים אשר לא צורפו עד כה לתיק בית המשפט."

1. בהתאם להסכמת הצדדים, ביום 5.5.21 ניתן פסק דין המכריע במחלוקות כמפורט בסעיף 11 להסכם ולהסכמתם לעיל, ובכלל זה, הוכרעה המחלוקת בשאלת תשלומי הפנסיה וגמלת הפנסיה אשר שולמו לנתבע (להלן: "הנתבע או המבקש") ודמי מזונותיה של התובעת (להלן: "התובעת או המשיבה"). הנתבע הגיש ערעור על פס"ד (עמ"ש 37124-06-21), וזה נדחה כאמור בפס"ד מיום 3.11.21.
2. ביום 19.1.2022 הגישה התובעת תביעתה נשוא פס"ד, לטענתה, בהתאם לקבוע בסעיף 14 להסכם הקובע כדלקמן; "ככל ויתברר כי אותרו זכויות שלא נמנו במפורש בהסכם זה ובחוות הדעת האקטוארית מיום 25.11.16, הרי שהצד שעל שמו נתגלו הזכויות שהוסתרו ולא גולו, מתחייב להעביר 75% מאותן זכויות על שם הצד השני". מסגרת תביעתה עותרת התובעת לקבלת דין וחשבון על כלל הכספים המנוהלים על ידי הנתבע והרשומים על שמו בגופים שונים, לרבות בנקים וחברות ההשקעות אותן מנתה בסעיפים 58 א' – י' לכתב התביעה. עוד עתרה התובעת להורות על פירוק שיתוף ואיזון משאבים בהתאם לחוק יחסי ממון.

עיקר טענות הצדדים ;

טענות המבקש;

1. הנתבע סבור שיש להורות על דחיית התביעה על הסף בשל מעשה בית דין ועקרון סופיות הדיון שכן תביעה זהה הוגשה ע"י התובעת (תלה"מ 32064-11-17), שם, ביום 16.9.20, ניתן תוקף של פסק דין להסכם גירושין כולל המתייחס לאיזון משאבים וחלוקת רכוש. ההסכם גובש לאחר ניהול משא ומתן מתיש וחילופי מסמכים במשך 6 שנים, כמו גם הליך גישור מפרך. כיום, התובעת החליפה ייצוג וממחזרת טענות הזויות על העלמת נכסים, אשר נטענו זה כבר בפני כל הגורמים המעורבים בהליכים קודמים, לרבות בית המשפט, ב"כ הצדדים, המגשרת, האקטואר ורו"ח ואקנין (שמונה בהסכמת הצדדים). כמו כן, נוכח טענותיה, קיבלה התובעת עשרות צווים לגופים שונים, בהתאם להם פעלה לאיתור נכסים, הכוללים גם את החברות להן עותרת מסגרת תביעתה זו.
2. לדבריו, ההסכם בין הצדדים נחתם שנתיים לאחר קבלת צווי הסרת החיסיון לטובת התובעת, ובעובדה זו, בנוסף לכך שאף הסכים לתת לטובתה ייפוי כח גורף עובר למתן הצווים, בכדי להעיד על כך שתביעתה הינה בבחינת "עורבא פרח" שכן לא הסתיר מהתובעת כל נכס או זכות. זאת ועוד; האקטואר בדק כלל טענות התובעת משך השנים, ובנוסף, לה עמדה הזכות להגיש שאלות הבהרה נוספות במועדים הקבועים. משלא עשתה כן, אינה יכולה להחליף ייצוג משפטי ולהתחיל הכל מהתחלה.
3. לעניין טענות התובעת הקשורות בגמלת הפנסיה, גורס, שגם אלה שקריות והזויות שכן גם תלושי הפנסיה הוצגו בפני רו"ח ובית משפט, ואף מצורפים לבקשה ומעיון בהם עולה שסכום הקצבה החודשית הינו 14,850 ₪ ולא 23,000 ₪ כטענת התובעת.
4. מכל האמור עותר הנתבע לסילוק התביעה על הסף תוך חיוב התובעת בפיצויים לדוגמא על מנת שלא להשריש תופעה שבעל דין ממחזר טענותיו לאחר ניהול הליך מפרך של שש שנים, בפרט מקום בו התובעת אינה מרפה מניהול הליכים כנגדו תוך שהיא מעלה טענות בעלמא מבלי לתמוך אותן בראיות מספקות.

טענות המשיבה;

1. המשיבה מציינת שעם הזמן ביצעה חקירות וגילתה שנושאים ומידע רב לא גולו ע"י הנתבע, וחמור מכך, האקטואר לא התייחס למסמכים ונושאים רבים שגולו לו, חרף פניות רבות שנעשו בזמנו, לרבות פנייה אחרונה מיום 14.11.21, אותה צירפה לתביעתה.
2. כמו כן, האקטואר מסרב לענות לפניותיה ומבקש הנחיית בית משפט בנושא כך שבמייל נוסף טען שידיו כבולות מאחר והנתבע מתנגד לשתף פעולה. משכך פעלה להגשת תביעתה זו מסגרתה עותרת לפירוק שיתוף וחלקות רכוש בין הצדדים לתקופת הנישואין בהתאם לחוק יחסי ממון; קבלת צווים לאיתור נכסים וזכויות ע"ש הנתבע בגופים שונים אותם העלים והסתיר; מתן סעד הצהרתי הקובע שככל וימצאו כספים, יש להעביר מחציתם אליה. כמו כן עותרת לאיזון משאבים וחלוקת הכספים והזכויות בחשבונות הבנק של הנתבע וחשבונות פיננסים שונים.

דיון והכרעה:

לאחר שעיינתי בכתב התביעה, בכתב ההגנה, בבקשה, בתגובה ובתיק הקשור לתביעה לפניי, הגעתי לכלל מסקנה שדין הבקשה להתקבל, ומכאן יש להורות על דחיית התביעה על הסף. להלן נימוקיי;

1. כידוע, מחיקה או סילוק תביעה על הסף הינו אמצעי קיצוני, הננקט רק מקום בו אין כל אפשרות, ולו קלושה שהתובע יזכה בתביעתו. אפנה לעניין זה לדברי בית המשפט בתלה"מ (חי') 56047-05-20 ס' א' נ' ס' ר' [פורסם במאגרים] (18.3.2021), שם נקבע: "מחיקה או דחייה על הסף של תביעה הינם אמצעים קיצוניים הננקטים רק מקום שאין אפשרות ולו קלושה, כי התובע יזכה בסעד המבוקש (ראה לענין זה בר"ע 59/81 דורה ארדיטי נ' עיזבון יעקב ארדיטי פדי ל"ה כרך 2 עמ' 811). כל עוד קיים סיכוי כי במידה ויוכחו טענות התובע בתביעתו, הוא יכול לזכות בתביעתו- לא תסולק התביעה על הסף. ראה לענין זה ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין פד"י מ' (2) 668".
2. עוד נקבע כי "מחיקת תובענה או דחייתה על הסף הן בגדר אמצעים, הננקטים בלית ברירה, ופתרון ענייני של כל מחלוקת, לגופה, הוא לעולם עדיף. רצוי, על כן, שבית המשפט יבכר תמיד דיון ענייני בפלוגתא על פני פתרון דיוני-פורמאליסטי... מכיוון שכך, קבעה הפסיקה מבחנים צרים וברורים ורק בהתקיימם ייאות בית המשפט לנקוט דרך מקוצרת והחלטית זו בלי להידרש לסוגיה שבמחלוקת גופא" (ע"א 50/89 פרופ' רות לוטן נ' פרופ' חיים אילתה ואח', פ"ד מה(4)18).
3. אשר על כן, באם קיימת אפשרות, ולו קלושה, שתזכה התובעת בסעד המבוקש על ידה, על בסיס העובדות המבססות את עילת תביעתה, לא תימנע ממנה הכניסה בשערי בית משפט [ראו לעניין זה: ע"א 642/89 עזבון המנוח שניידר ז"ל נגד עיריית חיפה, פ"ד מו(1) 470, 476-477, ע"א 35/83 חסין נגד פלדמן, פ"ד לז(4), 721 (1983); י' זוסמן, סדר הדין האזרחי (מהדורה שביעית- 1995) בעמ' 387].
4. לצד הפסיקה הענפה וההלכה המפורטת, חוקקו תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: "התקנות החדשות") שתכליתן בניהול הליך משפטי ראוי, הוגן ויעיל תוך איזון בין האינטרס של בעלי הדין בהליך הספציפי לבין האינטרס הציבורי בניהול הליך מהיר, יעיל וצודק. סעיפים 41 – 45 לתקנות החדשות, הם הצריכים בבקשה לסעד של סילוק על הסף, בין אם במחיקה ובין אם בדחייה, ואלה קובעים בין היתר כדלקמן:

"מחיקה על הסף:

41(א) בית המשפט רשאי להורות על מחיקת כתב תביעה בכל עת על יסוד אחד מאלה:

(1) כתב התביעה אינו מעלה עילת תביעה;

(2) מכתב התביעה עולה כי התביעה היא טרדנית או קנטרנית;

(3) התובע מתמיד באופן שאינו מניח את הדעת, להימנע מלקיים הוראות מתקנות אלה או נמנע מלקיים החלטה או הוראה של בית המשפט.

(4) כל נימוק אחר שלפיו הוא סבור שראוי ונכון למחוק את התביעה.

....

מחיקה מחמת שימוש לרעה בהליכי משפט

42. סבר בית המשפט שבעל דין עשה שימוש לרעה בהליכי משפט רשאי הוא, מטעם זה בלבד, למחוק את כתב טענותיו כולו או מקצתו".

דחיית תביעה במקרים מיוחדים

43. בית המשפט רשאי לדחות תביעה בכל עת בשל קיומו של מעשה בית דין, התיישנות או מכל נימוק אחר, שלפיו הוא סבור כי ראוי ונכון לדחות את התביעה".

1. התקנות החדשות, בהתאם לעקרונות היסוד שבבסיסן כמפורט לעיל, מרחיבות את הסמכות ושיקול הדעת שהוענק לבית המשפט לסלק תביעה על הסף. כמו כן, רשימת העילות בעטיין תבחן עילת סילוק על הסף, אינה סגורה, והמחוקק העניק לבית המשפט סמכות לעשות כן בהתבסס על "כל נימוק אחר" אשר לדעתו מצדיק זאת. יובהר למען הסר ספק שאין באמור משום התעלמות מההלכה הפסוקה באשר לכך שהמדובר בסעד חריג, כמו גם בבחינת סיכויי התביעה להתקבל, ולו באם מדובר בסיכוי קלוש. כמו כן, יישום התקנות החדשות יעשה תוך כיבוד והקפדה על זכות הגישה לערכאות, שהייתה ועודנה זכות יסוד, עליה יש להגן ולכבד. מכאן, גם לאחר כניסתן של התקנות החדשות, בית המשפט יפעל מכוחה של הסמכות הנתונה לו לסילוק תביעה על הסף, במשורה ובמקרים חריגים המצדיקים זאת בלבד (ראה לעניין זה תמ"ש 53329-01-21 פלונים נ' פלוני (01.03.2022).
2. בעניינו, כזכור, טוען הנתבע שיש להורות על סילוק התביעה על הסף מחמת מעשה בית דין. לעניין זה נקבע בפסיקה כי "מעשה בית דין הוא כלל שיפוטי הגיוני ומעשי שנועד למנוע התדיינויות חוזרות בין הצדדים והטרדת בעל הדין שכנגד ולמנוע מעמסה מיותרת על בתי המשפט. פיתוחו של הכלל מצוי בספרות ובפסיקה, אך ניתן למצוא לו עקבות אף בחקיקה (ראו סעיפים 21 ו- 23 לחוק הבוררות; תקנות 46-44, ו- 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984). "מעשה בית דין" מסתעף לשתי דוקטרינות עיקריות: השתק פלוגתא המונע מהצדדים לשוב ולהעלות טענה עובדתית שהוכרעה במשפט הראשון ביניהם, והשתק עילה היוצר מחסום בפני בעלי דין לשוב ולהתדיין באותו עניין שהיתה לגביו הכרעה שיפוטית (ע"א 303/79 אבני נ' גליקסמן, פ"ד לה(1) 92 (1980))" (ע"א 2634/09 רוטנברג נ' אלגו, עמ' 15 (פורסם במאגרים) (6.1.11)).
3. המבחן לקביעה באם קיים מעשה בית דין הינו אפוא מבחן זהות העילה ולא מבחן של זהות הסעד. מכאן, המדובר במבחן רחב יותר בשל השיקול הקובע שלא מן הדין להטריד את הנתבע בתביעות רבות בשל אותו מעשה ((א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה 12, (2015) בעמ' 176). ההלכה הפסוקה תמכה בכלל "ההיבלעות או המחסום של העילה" לצרכי הכרעה בשאלת קיומו של מעשה בית דין, וכך נקבע:"...מקום שתביעה נדונה לגופה והוכרעה על-ידי בית-משפט מוסמך, שוב אסור להיזקק לתביעה נוספת בין אותם צדדים או חליפיהם, אם זו מבוססת על עילה זהה. במקרה כזה, אם במשפט הראשון זכה התובע בדין, כי אז אומרים שעילת תביעתו שם 'נבלעה'... בפסק-הדין, אשר הכיר בזכותו ובא במקום העילה, שאיננה עוד... וכן, אם במשפט הראשון זכה הנתבע בדין, אזי אומרים שקם מחסום... המשתיק את התובע מלחזור על תביעה שניה המבוססת על אותה עילה, בחינת היותה חסומה או מושתקת..." (ע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני, פ"ד כב(2) 561, בעמ' 584-583 מפי הנשיא אגרנט וכן ראו רע"א 6830/00 ברנוביץ' נ' תאומים, פ"ד נד(5) 691). שני טעמים עיקריים לכלל זה: הראשון – מניעת הטרדתו של בעל-דין להתדיין שוב בעניין שכבר נדון והוכרע; השני – מניעת העמסת יתר על מערכת המשפט לקיים התדיינויות נוספות בעניינים שכבר הוכרעו (נ. זלצמן, מעשה בית דין בהליך האזרחי, התשנ"א, בעמ' 31).
4. בחינת זהות העילה לצרכי יישום הכלל בדבר "השתק עילה" מחייבת השוואה של רכיבי התביעות הנבחנות, אף אם מדובר בסעדים שונים (ע"א 54/87 אמגר חברה לשיווק נ' ק.י.מ.א להשקעות, פ"ד מג(2) 347, 353). משמע, על מנת לקבוע אם קיימת זהות בין מערכת העובדות בשני ההליכים, יש לבחון את כתבי-התביעה. לעניין זה יובהר שלא חייבת להיות זהות מוחלטת ביניהם, אלא המבחן הינו באם היה בידי התובע לרכז בתובענה הראשונה את כל טענותיו הנוגעות למעשה הנטען (נ. זלצמן, מעשה בית דין בהליך האזרחי בעמ' 50 לספרה לעיל והלכת קלוז'נר הנזכרת לעיל).
5. בעניינו, וכמפורט, מזה כעשור מנהלים הצדדים הליכים משפטיים בפני בית משפט לענייני משפחה. בנסיבות אלה, חלה עליהם החובה לנהוג בזהירות יתרה בטרם פנייה מחודשת לערכאות שיפוטיות, ולבחון לעומק את העובדות הרלוונטיות לעילת התביעה, כמו גם לוודא שהסעדים המבוקשים לא נידונו והוכרעו. עובדה זו מקבלת משנה תוקף מקום בו המדובר בסכסוך משפחתי אשר יש בו, למרבה הצער, להעצים וללבות את הסכסוך והקונפליקט. יתרה מזאת, מקום בו התנהלו הליכים ממושכים בין הצדדים, קיימת חשיבות מצדו של הבא בפתחו של בית המשפט בבקשה לקבלת סעד, שיבחן בכובד ראש את האסמכתאות עליהן נסמך, כמו גם ימנע מפתיחת הליך אשר הינו בבחינת "שלח לחמך על פני המים", אגב בקשה לגילוי מסמכים, מקום בו צווים רבים מסוג זה כבר ניתן, באופן נרחב, שלא לומר גורף, כפי שיפורט.
6. נסיבותיו הקונקרטיות של המקרה עסקינן, הינן בגדר המקרים החריגים בהם יש הצדקה עפ"י דין להורות על סילוק התביעה על הסף; מעיון בכתבי הטענות שהוגשו במסגרת התביעה הקודמת, לרבות הבקשות, ההחלטות, צווי גילוי המסמכים, ההסכם ופס"ד שהכריע במחלוקות, מצאתי שעילת התביעה במסגרת ההליך לפניי כיום, זהה באופן מוחלט לעילה בתביעה הקודמת, כמו גם שמערכת העובדות שפרשה התובעת בתביעה הקודמת זהה לתביעה הנוכחית וכך גם הסעדים המבוקשים.
7. מעיון בכתבי הטענות עולה שהצדדים אינם חולקים אודות כך שההסכם אליו הגיעו, הינו הסכם ממון בין בני זוג, שאושר על ידי בית משפט לענייני משפחה וקיבל תוקף של פסק דין בהתאם להוראות חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג- 1973 (בתלה"מ 32064-11-17 ), וזה גובש לאחר ניהול הליכים ממושכים. כיום, עותרת התובעת לאותם הסעדים בדיוק, תוך שטוענת להברחת כספים. במסגרת הבהרותיה טענה שחוששת שמא לא התגלו כלל הכספים שהיו בבעלות הנתבע בתקופת הנישואין, ומכאן מבקשת לפעול בהתאם לקבוע בסעיף 14 להסכם, הקובע שככל ויתברר כי הנתבע הסתיר זכויות, כמו גם אלה לא נמנו במפורש בהסכם ובחוות הדעת האקטוארית מיום 25.11.16, הרי שהוא מתחייב להעביר לה 75% מאותן זכויות.
8. ואולם; בהתאם להחלטתי מיום 27.3.22, ביום 14.4.22 הגישה התובעת תצהיר מנומק בצירוף כלל הצווים להסרת חיסיון וגילויי המסמכים שניתנו לטובתה, ועל פי בקשתה בהליכים הקודמים (לא פחות ולא יותר מ- 26 צווים) בהתאם להם פעלה לאיתור כספים ונכסים ע"ש הנתבע. עיון בצווים מלמד שאלה מופנים בין היתר לכלל הגופים אותם מנתה התובעת בסעיפים 58 א' – י' לכתב התביעה נשוא הבקשה. על כן, נהיר שטענות התובעת לעניין כספים אלה, נידונו ואין מקום במסגרת הליך חדש, נוסף, ליתן צווים חוזרים לאותם גופים, שכן הליך בדיקת הנכסים כמו גם איזון הזכויות בין הצדדים, ללא ספק, בוצע ומוצה.
9. מבלי לפגוע באמור לעיל; גם באם נכונה טענת התובעת ולפיה חלק מהגופים לא ענו לבקשתה לגילוי מסמכים או נתנו מענה חלקי, הרי שהייתה פתוחה בפניה הדרך למצות את זכויותיה לקבלת המידע או להביא את אותו המחזיק לתת את הדין על אי מענה לפקודת הצו שקיבל, במסגרת פרוצדוראלית מתאימה [ השוו: תמ"ש (ת"א) 12500/07 ג.י. נ' ד.א. [פורסם במאגרים] (6.7.2009) כדוגמת הליך בהתאם לס' 7 לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995, שכן כאשר קיים חוק ספציפי, יש חובה ליישם את אותו חוק ראו למשל: תמ"ש 10541-03-11 מ.ז. נ' א.ז. [פורסם במאגרים] (30.1.2012)].
10. מכאן חל בעניינו הכלל בדבר השתק עילה, לפיו אין להיזקק לתביעה נוספת בין אותם צדדים מקום בו אותה עילה נדונה לגופה והוכרעה, וכלל זה יחול גם ביחס לפסק-דין שניתן בהסכמה. ראו: ע"א 601/88 עיזבון רודה נ' שרייבר, פ"ד מז(2) 441 (1993) שם נפסק כדלקמן: "ניתן לכללי ההשתק, על ענפיהם השונים, תוקף גם בנסיבות שבהן יושב סכסוך על ידי פסק דין בהסכמה (ע"א 151/87, 219 הנ"ל [2], בעמ 497 - 498). ביסוד גישה זו עומד השיקול של סופיות הדיון: משניתנה גושפנקא שיפוטית להסכמת הצדדים בדבר הדרך ליישוב הסכסוך, שוב אין מקום לאפשר להם להחזיר את הגלגל אחורנית ולפתוח מחדש את חזית המריבה, שאם לא כן, יהיה בכוחו של פסק הדין למלא את התכלית שלה נועד, קרי – יישובם הסופי של סכסוכים."
11. בהתאמה; הצדק עם הנתבע בטענתו לפיה מנועה התובעת מלהגיש תביעה חדשה, זהה בעילתה, מסגרתה גם עותרת לאותם סעדים להם עתרה בתביעות קודמות אשר התנהלו משך שנים רבות והוכרעו בפסק דין, כל זאת בטענה כי צד ג' לא פעל כדין. ככל וסברה התובעת בהליכים הקודמים שלא קיבלה מענה ראוי בהתאם לצווים שניתנו ע"י בית המשפט, כמפורט לעיל, היה עליה לפעול בהתאם להוראות הדין. משלא עשתה כן, אינה יכולה לבוא בפתחו של בית המשפט, פעם נוספת.
12. ולמעלה מן הצורך אבהיר; גם ככל והייתי מתרשמת שחלק מהצווים המבוקשים מסגרת הליך זה, לא ניתנו בהליכים הקודמים, לא היה בכך בכדי לשנות מהתוצאה אליה הגעתי וזאת משלושה טעמים עיקריים; הראשון, שההסכם בין הצדדים קובע בריישא לו שנערך לאחר התייעצות ממושכת, מו"מ גישור, ויתור ופשרה שערכו הצדדים (ראה הואיל אחרון בעמוד הראשון). מכאן, על פי הצהרת הצדדים, כל אחד מהם שקל את השיקולים הצריכים עבורו, ובכלל זה ערך וויתורים בכדי להגיע להסכם סופי שיביא לסילוק סופי ומוחלט של המחלוקות ביניהם, כמפורט "בהואיל" הראשון לעמוד השני, שם קבעו שההסכם נועד להסדיר את כל הטענות והתביעות תוך יצירת מנגנון של גילוי ושקיפות שיאפשר איזון משאבים לנכסים שנוצרו בתקופת הנישואים אך אינם ידועים כעת למי מהצדדים. משכך, באם מצאה התובעת כיום שההסכם מקפח את זכויותיה, אינה יכולה לבוא לפתחו של בית המשפט פעם נוספת, באותה עילה, שכן כידוע, טעות בכדאיות העסקה אינה בגדר טעות לעניין הטעייה, עליה נסמכת לכאורה התובעת עת מפנה לסעף 14 להסכם בין הצדדים.
13. השני; עיון בהוראת סעיף 12 להסכם מלמד שעל פי הסכמת הצדדים יפנו בהסכמה לרו"ח *** אשר יבחן את חוות דעתו ויידרש לרכיבים נוספים שלא נכללו בחוות דעתו הראשונה, כך שכל צד ימציא לעיונו את המסמכים המבוקשים לבדיקה חוזרות. ככל ולא יעלה בידי רו"ח לקבוע מסקנות חשבונאיות יציין זאת בחוות דעתו, אשר תובא להכרעת בית המשפט. מעיון בחוות הדעת עולה שלא היו מחלוקות נוספות שלא נקבעו לגביהן מסקנות חשבונאיות, והדורשות הכרעה משפטית, זולת המחלוקות אשר הוכרעו בפס"ד. מכאן, לא יכולה כיום התובעת לטעון שרו"ח ואקנין בחוות דעתו לא התייחס למסמכים נוספים, הצריכים בעניינם של הצדדים, מקום בו הונחה לפתחה החובה להמציא לידיו את המסמכים. יתרה מכך, מסגרת ההליך הקודם לא העלתה התובעת כל טענה שרו"ח לא בדק מסמכים שהומצאו לו, כפי שטוענת בהליך זה לפניי, או שלא הומצאו לעיונו כלל המסמכים.

השלישי; התובעת סומכת תביעתה בין היתר על הוראת סעיף 14 להסכם שנחתם בין הצדדים הקובעת שכל צד יוכל לפנות בכל בעת, לכל גורם, בארץ ובעולם, לקבלת מסמכים על כל נכס מכל סוג שהוא, וככל ויתברר שהיו זכויות או נכסים שלא אוזנו במסגרת חוות הדעת האקטוארית, אז יופעל המנגנון המקנה לצד "המגלה" 75% מהזכות שנתגלתה. מכאן; לצורך שימוש בהוראות סעיף זה, היה על התובעת להוכיח, כבר במסגרת תביעה, שהנתבע הסתיר רכוש או זכות, ואלה לא אוזנו במסגרת חוות הדעת. ואולם, עיון בכתב התביעה מלמד שלא כך המצב העובדתי. התובעת לא הוכיחה ולו בראשית ראייה שהנתבע "הבריח נכסים" כטענתה, או שגילתה אודות זכות או נכס אליו רו"ח לא התייחס בחוות דעתו, ומכאן, השימוש בהוראת הסעיף אינה צריכה בעילה המבוקשת בהליך לפניי.

1. מכל האמור הגעתי לכלל מסקנה שבתביעה זו שלפניי מתקיימים התנאים הקבועים בחוק ובפסיקה , קרי שעסקינן בהשתק עילה מחמת מעשה בית דין. בנסיבות אלה, אין סיכוי, ולו קלוש, שטענות התובעת, יתקבלו, ובהתאמה לכך, אין מקום לברר את התביעה, ודינה להידחות על הסף.
2. לאחר שנתתי דעתי להליכים להם נדרש הנתבע ובכלל זה הגשת כתב הגנה ובקשה לסילוק על הסף, אני מחייבת את התובעת בהוצאות משפט ושכ"ט לטובתו בשיעור של 6,000 ₪. התשלום יבוצע תוך 30 ימים מהיום שאם לא כן יישא הסכום הפרשי ריבית והצמדה החל מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

בזאת מסתיים ההליך שבכותרת החלטה זו.

פס"ד מותר בפרסום בהשמטת כל פרט מזהה ובכפוף לתיקוני הגהה.

המזכירות תסגור את התיק ותמציא פס"ד לצדדים.

ניתן היום, כ"ה אב תשפ"ב, 22 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.