בפני | כבוד השופטת יפעת שקדי שץ | |
תובעת | פלונית ת"ז ------ | |
ע"י ב"כ עו"ד רועי חלפון נגד | ||
נתבע | אלמוני ת"ז ------ | |
ע"י ב"כ עו"ד צהלה הלוי | ||
פסק דין | ||
לפניי תביעה לפסיקת מזונות ילדים ואישה.
זמני השהות שנקבעו הם כדלקמן:
אב - אמצע שבוע: יום שני - משעת סיום המסגרות ועד הבוקר למחרת; יום חמישי - פעם בשבועיים מסיום המסגרות ועד הבוקר למחרת, כשאין לאב סוף שבוע באותו השבוע. סוף שבוע: לסירוגין, פעם בשבועיים עם סיום המסגרות ביום ו' ועד למוצאי שבת.
אֵם - אמצע שבוע: ימים ראשון, שלישי ורביעי; יום חמישי - פעם בשבועיים. סוף שבוע: לסירוגין, פעם בשבועיים.
תמצית טענות התובעת
תמצית טענות הנתבע
הכלל המשפטי - מזונות קטינים
את יכולתו של האב לשאת במזונות יש לקבוע לא רק על-פי הכנסתו מיגיע כפיו אלא גם ממקורותיו האחרים, ביניהם רכושו ( ע"א 130/83 לבנה פרייס נ' אלימלך פרייס פ"ד לח(1) 721, 726).
בהעדר ראיה על צורכיהם של הקטינים, רשאי בית המשפט לאמוד את צורכיהם לפי ניסיון החיים שלו כשופט היושב בתוך עמו (ע"א 687/83 יפה מזור נ' ציון מזור פ"ד לח(3) 29, 33).
נפסק כי הנסיבות של כל מקרה משפיעות על התוצאה וכי יש לבדוק כל מקרה לגופו. נקבע כי לכך שיקולים שונים , והבכורה היא טובת הילד שהוא עיקרון דינאמי (בג"ץ 2272-21 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול, 25.4.2022).
עוד נקבע בפסק הדין האמור, כי ניתן ליישם את הכללים שהותוו על ידי בית המשפט העליון גם במקרים בהם אין מדובר במשמורת משותפת ובהורים בעלי יכולת כלכלית שווה.
מן הכלל אל הפרט
צרכי הקטינים
התובעת פרטה את צרכיה המשוערים של הבת ב', בסך של 3,300 ש"ח לחודש, כדלקמן: מזון - 700 ש"ח; ביגוד - 500 ש"ח; הוצאות דיור (ארנונה, חשמל, מים) - 600 ש"ח; צעצועים -200 ש"ח; מוצרי היגיינה - 700 ש"ח; הוצאות רפואיות, תרופות, ביטוחים וכו' - 300 ש"ח; הוצאות בלתי צפויות, מתנות, ימי הולדת וכיו"ב - 300 ש"ח. לטענתה, הוצאות המזון, הביגוד והדיור - הן הוצאות חודשיות קבועות.
לאחר עיון בכל המסמכים, לא מצאתי כי הסכומים להם טוענת התובעת מבוססים כנדרש: הסכומים שנתבעו כלליים; לא צורפו קבלות המתייחסות להיקף ההוצאות הנטענות; סבורני כי הסכומים שנתבעו גבוהים מן המקובל, כך לדוגמא עותרת התובעת לסכום מצטבר שנתי של 12,000 ש"ח עבור ביגוד לשני הילדים, זאת כאשר גם האב רוכש ביגוד ונעליים עבור הילדים (עמ' 16, ש' 26).
בנוסף, נתבעו סכומים שנזקפים על פי רב כהוצאות החזקת המדור (בסך כולל של 1,200 ש"ח) וכן הוצאות רפואיות במסגרת הערכת היקף הצרכים של הקטינים בתוספת לחלוקת הוצאות חינוך ובריאות.
לאור האמור, אעריך את צרכי הקטינים בהתאם לנתונים שלפניי ובהתאם לפסיקת בתי המשפט.
הטווח של דמי מזונות שאינם טעונים הוכחה הורחב במהלך השנים ומדובר בסכום שהוא תלוי נסיבות וקביעת הסכום בטווח הקבוע בפסיקה נתון לשיקול דעתו של בית המשפט כאשר יש לשקול את סביבת המגורים; רמת החיים; אורח חיי הצדדים ומספר הנפשות.
על כן, נוכח הדין החל וגילה של ב', לאחר ששקלתי את מלוא הנתונים, אני מעריכה את צרכיה על סך של 1,600 ש"ח לחודש, ללא הוצאות מדור ואחזקת מדור. סכום זה כולל את הוצאות הנסיעות והדלק, בנסיבות העניין, כפי שיפורט בהמשך.
לגבי הבן א' (בן כ-6 שנים) - בהתאם לפסיקה ונוכח גילו, יש להתייחס לכלל צרכיו כמכלול, ללא הבחנה בין "צרכים הכרחיים" לבין "צרכים לא הכרחיים" שהייתה נהוגה במקרה שחל הדין העברי (עמ"ש (מרכז) 21704-03-18 א. ו נ' א. ו (11.06.2019)). לאחר בע"מ 919/15 הוערכו מלוא צרכי הקטינים בסך מינימאלי של 1,600-1,900 ש"ח לחודש כסכום שאינו נדרש לראיה, ולא כולל רכיב המדור והוצאות חינוך ורפואה (עמ"ש (מחוזי מרכז) 65692-11-19 ס. נ' ס. (22.09.2020), עמ"ש (חי') 56000-10-18 פלוני נ' פלונית (31.1.2019); ועמ"ש (מרכז) 45565-07-20 א.פ נ' ק.פ. (18.2.2021)).
בעמ"ש 51056-09-20 מ.א נ' י.מ (23.3.2021) נפסק כי קיים הבדל בין קטין המחלק את זמנו בין שני בתים שאז הוערכו מזונותיו בפסיקה בשיעור הנע בין 2,250 ש"ח ל - 2,400 ש"ח לחודש (רמ"ש 59188-10-18 י.נ. נ' א.נ. (25.10.2018)) (ראו: תלה"מ (ת"א) 34496-10-18 ר' ח' נ' ר' ח' (16.01.2022), תלה"מ (נצ') 52191-08-21 ל.ד נ' א.ד (08.12.2021), ראו פסק דינו של בית הדין הרבני בנתניה תיק פד''ר- 1128743-7 https://www.dintora.org/article/1630) ), שהוזכר בעמ"ש 65692-11-19 ד. ס נ' ל. צ. ס (22.9.2020)).
לאחר עיון בתדפיסי חשבון הבנק, לרבות ההתייחסות לתשלומי החובה בכרטיס האשראי, אני מעריכה את צרכי הבן א' על סך של 1,600 ש"ח לחודש, וכן סכום של 400 ש"ח לחודש בגין הוצאות שאינן תלויות שהות. סך צרכי הבן א' על סך של 2,000 ש"ח לחודש.
הסכום כולל את סך כל צרכיו ובכלל כך כלכלה, מזון, היגיינה, ביגוד והנעלה, בילויים ופנאי וביטוח בריאות.
לעניין הנסיעות והוצאות דלק - לטענת הנתבע, הנסיעות מסתכמות בסך של כ- 433 ש"ח הלוך וחזור, ועל פי תחשיב של משרד התחבורה (הכולל דלק, בלאי ונלווים) בתקופה שהקטינה ב' לא לנה אצל אביה הסכום הגיע לסך של 8,660 ש"ח בחודש. לטענתו, סכום ההוצאות כיום עומד על סך של 6,928 ש"ח בחודש.
בסיכומיו טוען הנתבע, כך:
"44....ימי שני- נסיעה ל----- וחזרה, ימי שלישי - נסיעה למסגרות וחזרה, ימי חמישי/שישי הלוך וחזור פעמיים סה"כ 4 פעמים 2 כיוונים בכל פעם. עניין "פעוט" של בין שעה וחצי לשעתיים וחצי כל כיוון....לאחר שהתובעת התחילה לבוא לקחת במוצ"ש ה"בילוי" ירד ל-16 שעות על הכביש, על פי ממוצע של שעתיים לכל כיוון". הנתבע צרף כתבה של גלובס ככל הנראה מיום 9.7.1997 אשר ספק אם רלוונטית למועד זה (נ/3). יצוין כי הנתבע העיד שבעבר הקטינה ב' לא הייתה לנה אצלו, ולכן היה נוסע ל----- ---- 5 פעמים בשבוע (עמ' 18, ש'27). לאור עדותו של הנתבע, אני מעריכה כי הוא נוסע 14 פעמים בחודש (ב', ג'-מסגרות, ה, ש-מסגרות או ב,ג, ש- לסופ"ש) , כל נסיעה הלוך ושוב. התובעת מחזירה את הילדים במוצאי שבת כל שבת שנייה ולכן נוסעת פעמיים בחודש. בסעיף 2 להסכמות שקיבלו תוקף ביום 24.11.2020 (עמ' 7, ש' 10) צוין כי פעם בשבועיים האֵם תאסוף את הקטינים מבית האב במוצאי שבת. האב טוען כי האֵם נוסעת כיוון אחד (עמ' 25, ש' 15).
לטענת התובעת, הנתבע מנכה מהכנסותיו הוצאות אחזקת רכב ודלק. סבורני כי אף אם הנתבע מנכה מהעסק הוצאות רכב ודלק, אין לכך משמעות ביחס לסכום ההוצאות הכולל בהקשר זה ועל הנתבע מוטל נטל כלכלי משמעותי בגין הוצאות אלו.
לאור האמור, ולאחר שלקחתי בחשבון את העובדה כי התובעת עברה להתגורר ב----- ללא הסכמה וללא היתר, את המרחק בין ----- לבין ----- (למעלה מ-50 ק"מ), את תדירות הנסיעות נוכח זמני השהות ואת היקפן המשמעותי של הוצאות הנסיעה והדלק, אני מעריכה את רכיב זה בסך של 2,100 ש"ח בחודש בגין הוצאות הנתבע וכן סך של 300 ש"ח בגין הוצאות התובעת. לאור האמור, חלקו של הבן א' בהוצאות הנסיעות והדלק עומד על סך של 1,200 ₪ לחודש. חלקה של הבת ב' (עד גיל 6) נלקח בחשבון במסגרת כלל הצרכים ויחושב (החל מגיל 6 ) בהתאם לחישוב עבור הבן א'.
לאור האמור, סך צרכי הבן א' בסך 3,200 ₪ בחודש (2000 ₪+1,200 ₪ עבור נסיעות ודלק).
הנתבע טוען בסיכומיו כי אין לתובעת כל הוצאות עבור דמי שכירות להוריה.
עיינתי בתדפיסי חשבון הבנק שצרפה התובעת לחודשים 01/2020- 09/2020 , 11/2020-11/2021 ולא מצאתי תיעוד לתשלום קבוע בסך של 3,000 ש"ח או 2,600 ש"ח וכן לא צוין בפירוט התנועות התייחסות לדמי שכירות, למעט העברה אחת מיום 7.9.2020 על סך של 1,000 ש"ח שלצדה הכיתוב "העברת שכר דירה - העברה לאיש קשר" (יצוין כי ביום 19.11.2020 בוצעה העברה לאיש קשר בסך של 3,000 ש"ח, ואולם יתר ההעברות שבוצעו היו על סכומים שונים ולא ברור למי הועברו ומאיזו סיבה, וכן ניתן היה לראות בחשבון משיכת שיק בכל חודש בסך של 3,300 ש"ח אך לא ניתן ללמוד מכך על תשלום עבור מדור ולא נטען אופן התשלום).
בנסיבות אלו, שעה שהתובעת לא הציגה ראיה ברורה לעצם ביצוע התשלום בפועל להוריה לא עמדה התובעת בנטל המוטל עליה להוכיח את תשלום דמי השכירות להוריה ולא הוכחה הטענה לענין היקף הוצאות מדור.
אחזקת המדור:
התובעת טוענת כי חלקם של הקטינים באחזקת המדור עומד על סך משוער של 1,200 ש"ח לחודש (מחצית הסכום לכל קטין). התובעת לא צרפה קבלות על תשלום ארנונה, מים, חשמל וכיו"ב ולא הוכח גובה הוצאות דמי אחזקת המדור. אני מעריכה את הוצאות אחזקת המדור בבית התובעת בסך כולל של 1,500 ש"ח לחודש. לקחתי בחשבון שהתובעת מתגוררת עם הוריה, והסכום המוערך הוא בהתייחס לחלקם הכולל של התובעת והקטינים. במסגרת חישוב דמי המזונות אתייחס לחלקם של הקטינים במדור אף במקרה בו תשכור התובעת דירה.
הנתבע העיד כי הוא מתגורר בבית סבתו (עמ' 20, ש' 7). לטענת התובעת, הנתבע אינו משלם דמי שכירות. בסיכומיה טוענת התובעת כי עיון בשומות הכנסותיו של הנתבע מראה כי הוא מנכה מסך הכנסותיו "הוצאות מעורבות", דהיינו שיש בהן מרכיב של שימוש עסקי ושימוש פרטי יחד, כגון: חשמל, טלפון, הוצאות רכב, ארנונה וכיו"ב. הנתבע טוען בסיכומיו כי אמו והוריה העמידו לרשותו דירה. לדברי הנתבע, הוא מנכה הוצאות של הבית מהוצאות המשרד העצמאי שלו המתנהל בבית (עמ' 20, ש' 32), הכוללות: הוצאות דלק ורכב (עמ' 21, ש' 2).
בסיכומיו ציין הנתבע, כי הוא מנכה את מה שהוא יכול אך לא נשאל בחקירתו אלו הוצאות מנוכות ולא הוכח אלו מהוצאות הבית מנוכות מהעסק של הנתבע. כך גם, לא הוכח כי הנתבע משלם דמי שכירות. לאור האמור ולאחר עיון במסמכים, לרבות דפי החשבון, אני מעריכה את הוצאות אחזקת המדור בבית הנתבע בסך של 1,000 ש"ח לחודש.
הכנסות הצדדים
התובעת עובדת כ---- ל-----, בעלת תואר שני. בכתב התביעה טוענת התובעת כי היא משתכרת סך של 3,600 ש"ח לחודש. בסיכומיה ציינה כי שכרה עלה לסך של 6,000 ש"ח לחודש. לטענת הנתבע, מעיון בתלושי השכר התובעת משתכרת סך של 9,000 ש"ח לחודש.
התובעת צרפה תלושי שכר לחודשים 04/2021- 08/2021 (מוצג 4) מהם עולה כי שכרה הממוצע עומד על סך של כ- 9,600 ש"ח נטו לחודש (סכום ברוטו בהפחתת ניכויי חובה). מאחר שמתלוש השכר של התובעת לא ברור אלו כספים הופרשו לפנסיה לא הופחת רכיב הפנסיה.
יצוין כי בתלוש השכר מצוין ביטוח מנהלים בסך של כ-550 ש"ח בחודש. לאור האמור, אני מעריכה את הכנסתה של התובעת בסך של כ-9,000-9,600 ש"ח נטו לחודש, ולצורך חישוב דמי המזונות אני מעריכה את הכנסתה בסך של 9,300 ש"ח נטו לחודש.
חשבון בנק - התובעת צרפה הודעת ריכוז יתרות בחשבון מספר 297211 סניף 511 בבנק ---, לפיה העו"ש הקרדיטורי עומד על סך של כ-6,750 ש"ח נכון ליום 30.9.2021 וכי על פניו קיימות שתי הלוואת ביתרה שלילית על סך של 14,000 ש"ח כל אחת, לא קיימות השקעות בחשבון ואין תיעוד ברור ועקבי של הפקדות לחסכון. התובעת הצהירה כי חשבונה בבנק ----- ח-ן מספר 117714 סניף --- אינו פעיל. המבקשת צרפה דפי חשבון מיום 28.7.2021 של בנק ---- לתקופה שבין שנת 2015 ועד שנת 2017, שלטענתה, נמסרו לב"כ הנתבע בחודש אוגוסט 2021 באמצעות המגשרת גלית לוריא. מדפי החשבון נלמד לכאורה כי לא בוצעו פעולות מאז שנת 2017. לפיכך, לא מצאתי כי ישנן הכנסות נוספות לתובעת.
לאור האמור, אני מעריכה את הכנסתה של התובעת על סך של 9,300 ש"ח נטו לחודש.
הכנסות הנתבע משכר עבודתו:
הנתבע עובד כ-------עצמאי, בעל תואר שני. לטענת הנתבע, נוכח סדר יומו הכרוך בנסיעות ל----- על מנת לקיים את זמני השהות, אין ביכולתו לממש את פוטנציאל השתכרותו.
לטענת התובעת, יש לקחת בחשבון את כלל הכנסותיו הפנויות של הנתבע, לרבות פוטנציאל השתכרותו וכלל המשאבים הכלכליים העומדים לרשותו. לטענתו, בתקופה שלאחר מעבר הדירה של התובעת ועד לסגרים בעקבות נגיף הקורונה השתכר סך של כ-7,000-8,000 ש"ח לחודש, שהם בגין 50% מכמות העבודה שעבד קודם לכן (עמ' 18, ש' 14).
לטענת התובעת, משומות המס שצרף הנתבע נלמד כי טרם משבר נגיף הקורונה השתכר סך של 8,000 ש"ח לחודש, לאחר ששולמו על ידו הוצאות אחזקת רכב, דלק, טלפון, חשמל וארנונה. לטענתה, הנתבע אינו נושא בתשלום דמי שכירות. לטענתה, אין לתת משקל מכריע לירידה בהכנסותיו של הנתבע בתקופת משבר נגיף הקורונה.
הנתבע העיד כי הוא עובד ב"-----" ובמכון ------ (עמ' 17, ש' 14). בסיכומיו טוען הנתבע כי מרבית האבחונים נעשים על ידו במסגרת "-----" תמורת 450 ש"ח לאבחון, וכי אבחון פרטי נעשה על ידו לכל היותר אחת לחודש. הנתבע צרף מכתב מיום 26.10.2021 מהגב' ----- ------, מנהלת סניף ----- ב-----, לפיו מזה כשנתיים הנתבע אינו עומד בציפיות מקום העבודה, שכן הוא זמין לעבוד פעמיים-שלוש בשבוע ולכן חלה ירידה משמעותית של כ-50% בהיקף האבחונים שהוא מבצע. צוין כי האבחונים נעשים בשעות הבוקר בשל טיב העבודה עם ילדים -------. הנתבע צרף מכתב מיום 31.10.2021 מד"ר ----------, מנהל מכון -----, לפיו מאז הליך הגירושין חלה ירידה משמעותית בהיקף האבחונים שהנתבע מבצע, וכי מבוטלים אבחונים בשל חוסר פנאי.
הנתבע העיד על סדר עבודתו השבועי כך:
" יום ראשון זה יום שאני יכול לעבוד בו באופן מלא. יום שני - אני יכול לעבוד רק בבוקר, עד בערך שעה 11:00 כי בין 11:30-12:00 אני יוצא לכיוון ----, נסיעה ארוכה. במיוחד אחרי עידן הקורונה, הפקקים זה שעה ורבע הלוך, וקצת יותר חזור. אין לי מעצור בין לבין. אני על הכביש כמעט 3 שעות רצוף. אני עושה את זה כי אם אאסוף את הילדים לאחר השעה 14:00 הפקקים קופצים לפחות בחצי שעה, ואז הילדים יגיעו אליי, בסביבות 18:00, לא אספיק לשחק איתם ולהיות איתם. זה פחות מטרטר אותם בנסיעה ויש לי יותר זמן איתם. ביום שלישי – אנחנו יוצאים מהבית ב----- 7:30-8:00 כדי להגיע בזמן, מגיעים בסביבות 9:00, זה בהסכם עם הגננות. ידוע לי שזה בתקופת הגן, אחר כך חזרה, אני חוזר ל----, בסביבות 11:00-11:30. די מותש מהנסיעה. יום רביעי - אני יכול לעבוד בשעות הבוקר" (עמ' 17, ש' 16).
לגבי יום ג' העיד הנתבע כך:
"בעייתי, לא קובעים פגישות אבחון אחה"צ כי הילדים עייפים ויש חוגים במכון. ביום רביעי – אני עובד בשעות הבוקר, יש לי פגישה בצהריים עם פסיכולוגית, בגלל הקושי שלי להתמודד עם -----, אני אמשיך ללכת אליה בגלל הקושי עכשיו וכל התהליך הזה. שוב אחה"צ אותו דבר, בעייתי, כי כל החדרים תפוסים ואי אפשר לעבוד עם הרעש. יום חמישי – אחת לשבועיים אני נוסע להביא את הילדים, יוצא ב-11:00, עד אז עובד. שישי בבוקר מחזיר אותם לגנים. אם זה יום שישי, אני לא יכול לעבוד בבוקר, כי כל פגישת אבחון היא בערך 3 שעות. אני לא מספיק להגיע לגן ב-12:00. אם זה היה בתקופה ש---- לא יכלה לישון אצלי, ימי שני היו סיוט. בערב של יום שני, בגלל ש---- היה נשאר עם ההורים שלי, הייתי נוסע להחזיר את ----, וביום למחרת, נוסע כדי להחזיר את ----. אני מחפש עבודה נוספת" (עמ' 17, ש' 26).
הנתבע העיד כי ביום עבודה מלא הוא יכול לבצע שני אבחונים, בשעות 9:00-12:00, 12:00-15:00, ולאחר מכן מתחילים שיעורי הוראה מתקנת, חוגים, מכונים וכו' (עמ' 18, ש' 1).
הנתבע העיד כי הוא מקבל אבחונים פרטיים בבית אמו, כעצמאי, וכי הוא מנכה את ההוצאות שהוא יכול (עמ' 20, ש' 34), לרבות דלק והוצאות רכב מהמחזור שלו (עמ' 21, ש' 2). מעדותו של הנתבע לא נלמד אילו הוצאות של הבית באפשרותו לנכות ממחזור ההכנסות שלו, שכן לא ניתנה לכך התייחסות.
הנתבע העיד כי אבחון פרטי בסיסי יכול לעלות בין 900-1,000 ש"ח, הרחבה של מתמטיקה או אנגלית היא בתוספת 200-300 ש"ח, וכי בדרך כלל הפונים מבקשים הנחה (עמ' 21, ש' 8).
הנתבע צרף דוח הכנסות והוצאות ליום 31.12.2018 לפיו הרווח לאחר תאומים עמד על סך של 67,243 ש"ח; דוח הכנסות והוצאות ליום 31.12.2019 לפיו הרווח לאחר תאומים עמד על סך של 41,782 ש"ח; דו"ח רווח והפסד מיום 1.1.2021- 31.10.2021, לפיו הרווח עמד על סך של 29,875 ש"ח.
הנתבע צרף תדפיס חשבון בנק לחודשים 05/2021-11/2021, ממנו נלמד כך:
בחודש 05/2021- החשבון זוכה בסכום של 15,570 ש"ח, שכלל סך של 10,845 ש"ח עבור סיוע לעצמאים; בחודש 06/2021 - החשבון זוכה בסכום של 12,204 ש"ח וכן בסכום נוסף מסבתו, גב' ----- ------ על סך של 7,000 ש"ח, ובסך הכל 19,204 ש"ח; בחודש 07/2021 החשבון זוכה בסכום של 9,500 ש"ח שהועבר מסבתו של האב, מעבר לכך לא היו הכנסות נוספות; בחודש 08/2021 - החשבון זוכה בסך של 5,500 ש"ח וכן בסכום נוסף מסבתו של האב על סך של 13,000 ש"ח, ובסך הכל 18,500 ש"ח; בחודש 09/2021 - החשבון זוכה בסכום של 7,390 ש"ח; בחודש 10/2021 - החשבון זוכה בסך 14,193 ש"ח וכן בסך של 6000 ש"ח מסבתו של האב, ובסך הכל 20,193 ש"ח.
דהיינו, בתקופה בת כחצי שנה הכנסותיו של האב היו בממוצע על סך של 15,059.5 ש"ח לחודש, זאת כולל הסיוע מסבתו.
ללא הסיוע מסבתו של האב, עמדו הכנסותיו של האב על סך של 10,971 ש"ח לחודש בממוצע (ללא חודש 07/2021, שכן על פניו מדובר במקרה חריג לפיו לא היו הכנסות כלל באותו החודש ואין הדבר משקף את הכנסתו). נכון ליום 7.11.2021 חשבונו עמד על יתרת זכות בסך של 10,317.82 ש"ח.
לאור האמור, אני מעריכה את הכנסתו של האב משכר עבודתו על סך של כ-11,000 ש"ח נטו לחודש.
הכנסות מסבתו של הנתבע:
כאמור, מעיון בתדפיס חשבון הבנק של האיש עולה כי סבתו, גב' ---------, מסייעת לו באופן עקבי ושוטף. כד לדוגמא, מתוך תקופה בת חצי שנה כמפורט לעיל, העבירה הסבתא לאב משך ארבעה חודשים סכום ממוצע של כ-6,000 ש"ח לחודש. התובעת העידה כי הסבתא הייתה מעבירה לצדדים סכומים של כ-5,000-7000 ש"ח לחודש ואף יותר מכך (עמ' 14, ש' 30). הנתבע אישר כי סבתו העבירה לצדדים כספים כל חודש (עמ' 21, ש' 32).
נתתי דעתי לכך שמדובר בסיוע של הסבתא, מתוך רצונה הטוב ובאופן לא מחייב. מנגד, לקחתי בחשבון את היקף הסיוע מהסבתא, משכו ותדירותו.
סבורני כי יש להתייחס לסכומים המוענקים כסיוע מהסבתא כמתנה, שעל אף היקפה, משכה ותדירותה, לא ניתן להסתמך עליה כהכנסה קבועה של הנתבע הצופה פני עתיד. עם זאת, אתייחס לסכומי כסף אלו כחלק ממכלול הנתונים לגבי המצב הכלכלי של התא המשפחתי לאחר חישוב דמי המזונות, ויינתן לנתון זה משקל בהתאם.
חשבון בנק:
לטענת התובעת, במסגרת סעיף 6 להסכם הממון שנחתם בין הצדדים ביום 16.8.2015 ("הסכם הממון"), הנתבע ביקש להחריג מכלל הנכסים של הצדדים את חשבון הבנק המתנהל בבנק -----. סעיף 6.1 להסכם הממון קובע, בין היתר, כך:
"מבלי לגרוע מכלליות האמור לעיל מובהר, מוצהר ומוסכם בין הצדדים כי גם הנכסים המפורטים להלן יהיו בבעלות אותו בן זוג שקיבל ו/או רכש ו/או שיקבל ו/או ירכוש אותם, ושוויים לא יאוזן בין הצדדים...
...
6.1.2 חשבון בבנק -----, חשבון מס' 24018 או כל מספר אחר שיש ו/או שיהיה לחשבון זה אשר רשום על שם ---- ו/או אשר ל---- יש בו זכויות..."
התובעת ביקשה כי הנתבע יצהיר על זיקתו או העדר זיקתו לחשבון הבנק מספר 777648 סניף --- ולחשבון הבנק מספר 905682 סניף ----שניהם בבנק -----.
הנתבע העיד כי סעיף 6 להסכם הממון מחריג מכלל הנכסים המשותפים את הנכסים הבאים: דירה, חשבון ורכב (עמ' 20, ש' 24). הנתבע צרף תצהיר מיום 29.12.2021 לפיו הוא מצהיר כי הוא בעל חשבון בנק אחד בלבד שמספרו 069426 בבנק ---- ב-----. לטענתו, לסבו וסבתו יש חשבונות בנק שונים שאין לו כל כסף בהם. הנתבע טוען כי הוא מעולם לא הפקיד או הוציא כסף מחשבון הסבים, וככל שהועבר כסף כלשהו, ההעברה בוצעה על ידי הסבים עצמם ומיוזמתם. הנתבע צרף ריכוז יתרות בחשבונו מיום 7.11.2021 לפיו אין לו השקעות כלשהן. במסמך צוין חיוב בכרטיסי אשראי על סך של כ-4,400 ש"ח, עו"ש ביתרה של כ-10,300 ש"ח ומט"ח על סך של כ-3,700 ש"ח. ביום 16.7.2020 ניתנה החלטה לפיה אין מקום להרחבת צו הגילוי ההדדי שניתן שיכלול חשבונות משותפים עם צד ג', שעה שאותו שותף אינו צד להליך ולא התבקשה עמדתו לבקשה. במסגרת תגובתו של המשיב בהתייחס לבקשה לגביה ניתנה ההחלטה הוא ציין כי הוא נרשם כבעלים נוסף בחשבון של סבו וסבתו כרישום פורמלי בלבד.
לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים ולתצהיר הנתבע, סבורני כי אין לראות בחשבון הבנק של הסבים כחשבון נוסף בבעלותו של הנתבע לצורך תחשיב כלל מקורות ההכנסה שלו. לגבי חשבון הבנק של הנתבע - אין בו יתרות המתווספות לכלל מקורות ההכנסה.
בית מגורים:
לטענת התובעת, הנתבע מתגורר בבית מגורים צמוד קרקע ברחוב ----- ----------, הבנוי מ-3 קומות, שבו התגוררה המשפחה. התובעת מפנה לסעיף 6 להסכם הממון לפיו הנתבע אמור לקבל בירושה את בית המגורים, ובית המגורים הוחרג מהנכסים ששווים יאוזן בין הצדדים. הנתבע העיד כי מדובר בבית מגורים השייך לסבתו (עמ' 20, ש' 7), ובו 6 חדרים (עמ' 20, ש' 13), ולכל ילד חדר משלו ובו כל הציוד הדרוש לו (עמ' 20, ש' 15). אינני סבורה כי יש להתייחס, בשלב זה, לבית המגורים כנכס בבעלותו של הנתבע, כאשר בית המגורים רשום על שם הסבים או מי מהם ואף בהסכם הממון ההוראות מתייחסות לקבלתו לאחר אריכות ימים ובשל הורשה. לאור האמור, בית המגורים לא ייחשב כחלק מנכסיו של הנתבע לצורך הערכת היקף הכנסותיו ורכושו לענין חישוב דמי המזונות. עם זאת, מגורי הנתבע בבית המגורים יבואו בחשבון במסגרת ההתייחסות לדמי המדור.
לפיכך, אני מעריכה את הכנסותיו של הנתבע מכלל המקורות בסך של כ-11,000 ש"ח נטו לחודש.
אב- אמצע שבוע: יום שני- משעת סיום המסגרות ועד הבוקר למחרת; יום חמישי- פעם בשבועיים מסיום המסגרות ועד הבוקר למחרת, כשאין לאב סוף שבוע באותו השבוע.
סוף שבוע: לסירוגין, פעם בשבועיים עם סיום המסגרות ביום ו' ועד למוצאי שבת.
אֵם- אמצע שבוע: ימים ראשון, שלישי ורביעי; יום חמישי- פעם בשבועיים.
סוף שבוע: לסירוגין, פעם בשבועיים.
הנתבע העיד כי בעבר הבת ב' לא לנה אצלו (עמ' 18, ש' 27). הנתבע העיד כי זמני השהות כיום הם "יום שני קבוע כל שבוע וחמישי-שישי, לסירוגין, ושישי-שבת לסירוגין" (עמ' 26, ש' 11).
חישוב דמי המזונות עבור הקטין א'
האב - 1,728 ש"ח (בחישוב של 54% מתוך סך כולל של 3,200 ש"ח).
האֵם - 1,472 ש"ח (בחישוב של 46% מתוך הסך הכולל של 3,200 ש"ח).
צרכי הקטין ביחס לחלוקת זמני השהות:
האב - 1,152 ש"ח (בחישוב של36% מתוך סך כולל של 3,200 ש"ח).
האֵם - 2,048 ש"ח (בחישוב של 64% מתוך סך כולל של 3,200 ש"ח).
על כן, בהסתמך על החישוב כאמור, על האב לשאת במזונות הקטין א' בהתאם ליחס ההכנסות בקיזוז ההוצאות הנובעות מהשהות עמו: 1,152 ש"ח -1,728 ש"ח = 576 ש"ח.
(ראו תמ"ש (ראשל"צ 14076-10-16 פלונית נ' פלוני (15.6.2020)).
בנוסף, את שיעור אחזקת המדור יש לחלק בין הצדדים על פי יחס ההכנסות (תלה"מ (ראשל"צ) 20877-07-20 **** נ' ***** (21.7.2021). הוצאות אחזקת המדור יחושבו באופן הבא: הערכתי את עלות אחזקת המדור בבית התובעת על סך של 1,500 ש"ח לחודש ובבית הנתבע על סך של 1,000 ש"ח לחודש. חלקם של הקטינים 40% מהוצאות אחזקת המדור בכל אחד מבתי הצדדים (אם- 600 ש"ח, אב- 400 ש"ח) . על פי יחס ההכנסות, על האב לשלם לידי האם 64% מהסכום שנקבע כהוצאות אחזקת המדור עבור הקטינים בביתה, כלומר, 384 ש"ח 600*64%). במקביל, על האם לשלם לידי האב 36% מסכום הוצאות מדור הקטינים בביתו, כלומר 144 ש"ח (400*36%). מכאן שעל האב לשלם לידי האם סך של 240 ש"ח בגין הוצאות אחזקת מדור (מחצית הסכום לכל קטין).
כפי שהרחבתי לעיל, אין זה נכון להיצמד לנוסחאות ויש לראות בדרך החישוב כלי עזר לשם הערכת גובה המזונות כאשר לבית המשפט שיקול דעת רחב לסטות ממנה בין על דרך הפחתה ובין על דרך של הוספת סכומים מתונים.
כך, יש להתחשב גם בחלוקת הנטל בין הצדדים ובשיעור הפער בין הכנסות הצדדים (עמ"ש (חי') 17309-05-17 ג.ט. נ' א.ק (15.8.2018)). עם זאת, סבורני כי סכום המזונות בהתאם לנוסחה תואם לנסיבות שלפניי.
בענייננו, לקחתי בחשבון כי התובעת עברה להתגורר ב----- ללא הסכמת הנתבע וללא קבלת היתר מבית המשפט וכן את נטל הנסיעות שנגרם בגין כך לנתבע, ומשמעויותיו הכספיות והפיזיות.
יצוין לעניין מעברה של התובעת ל-----, טוענת התובעת בסיכומיה כי ביום 19.7.2020 ניתנה החלטה לפיה בית המשפט אישר את מעברה ל----- ורישום הקטינים לגנים. ההחלטה הנ"ל מתייחסת לפסיקת דמי המזונות הזמניים. במסגרת תיק י"ס 24251-08-19 הורה בית המשפט בהחלטה זמנית על רישום הבן לגן ב----- אך אין מדובר בהחלטה המורה על מתן היתר למעבר מקום מגוריה של התובעת.
הובהר כי ההחלטה הזמנית ניתנה "מבלי לקבוע מסמרות לעניין נסיבות המעבר" והצדדים הופנו לבוא בדברים במסגרת פגישת המהו"ת. לאור האמור, סבורני כי יש ליתן משקל למשך הזמן והנטל הכלכלי המוטל על האב בעקבות הנסיעות בין ----- ל----- ובחזרה, בהתאם לחלוקת זמני השהות. לקחתי בחשבון שהוצאות הדלק והוצאות הרכב מנוכות ממחזור העסק של הנתבע. לקחתי בחשבון שהאב לא שילם הוצאות חינוך (עמ' 25, ש' 25), לרבות מלוא מחצית עלות הגן של הבת ב' (עמ' 25, ש' 6) וצהרון עבור הבן א' (עמ' 25, ש' 29)
לאור ניתוח הדברים כאמור, לאחר שקלול כלל הנתונים, לאחר בחינת נסיבותיו הפרטניות של התא המשפחתי שלפניי ולאחר ששקלתי את יחס ההכנסות בין הצדדים, שיעור ההכנסה הפנויה וחלוקת הזמן ההורי, אני קובעת כדלקמן:
בהגיע הקטינה ב' לגיל 6 שנים יהא סכום המזונות עבורה זהה לסכום המזונות שנפסק לבן א' (700 ש"ח לחודש כולל הוצאות אחזקת מדור). סכום מזונות הקטינים כולל התייחסות לסך צרכי הקטינים והוצאות אחזקת המדור שנזקפו על חלקם של הקטינים.
בשלב זה, ומאחר שאין לתובעת הוצאות מדור (שכירות או משכנתא) לא נפסקו דמי מדור. אם יהיו לתובעת הוצאות דמי מדור, בכפוף להצגת אסמכתא, עליה לפעול בכדי לממש את זכותה לקבל הטבות ומענקים אם ישנם, עבור הקטינים, ומחצית מהסכומים שיתקבלו יקוזזו מחלקו של הנתבע מהוצאות דמי המדור, כך שהנתבע יישא בסכום של עד 1,000 ש"ח בגין דמי המדור, שיתווסף לדמי המזונות שנפסקו.
חיוב המזונות הינו עד גיל 18 או עד סיום התיכון או עד מועד הגיוס לצה"ל או לשרות לאומי לפי המאוחר לגבי כל אחד ואחד מהקטינים.
בזמן השרות הצבאי (סדיר) או השרות הלאומי ישלם האב בגין כל אחד מהקטינים שליש מסכום המזונות ששולם עבורו ערב גיוסו ובכל מקרה לא ישולם סכום כלשהו אחרי גיל 21, גם אם ידחה השירות או לא יתקיים מסיבה כלשהיא.
הצדדים ישאו בהוצאות רפואיות חריגות והוצאות חינוך חריגות עד לגיל 18 של כל אחד מהקטינים בחלוקה שווה.
תשלומים אלה יבוצעו כנגד קבלות או אישורים, ובמקרה של מחלוקת בדבר נחיצות ההוצאה יכריע גורם מקצועי רלוונטי.
מזונות אישה
כל עוד מרוויחה האישה ממעשי ידיה סכומים המספיקים למזונותיה, פטור בעלה מתשלום מזונות (ד"נ 23/69 טנקה סלאמה יוסף נ' יפת יוסף (2.7.1970)).
אין חובת הוכחה על האישה כי לא הפסידה את מזונותיה מחמת מרדה, אף במקרה שעזבה את בית בעלה, אלא די להוכיח שהיא אשת הנתבע, ועל הבעל הראיה שהפסידה מזונותיה (ע"א 634/61 יצחק מקיטן נ' מזל מקיטן (6.5.1962)). אישה שעזבה את בית בעלה, אין היא חייבת להוכיח טענותיה כמו תובע רגיל במשפט אזרחי, אלא מספיק שתביא ראיה על עובדות ונסיבות המשכנעות בכנות דבריה (ע"א 256/65 רות מילר נ' יוסף מילר (9.9.1965)).
"18..... המזונות המשקמים נועדו לגשר על אותו פער, בין היתר על אותם נכסי קריירה אשר רכש אחד מבני הזוג על חשבונו של בן הזוג הביתי, על אותן אפשרויות תעסוקה שבן הזוג רכש ולא התאפשר לבן הזוג הביתי לרכוש, על כן כשמם כן הוא, "מזונות שיקומיים", מזונות אלו באים בכדי לתת "מרווח נשימה" לבן הזוג אשר לא היה מורגל בעבודה תובענית או בעבודה בכלל בכדי שיוכל להתאים עצמו כלכלית למצב החדש שנוצר בעת פירוד הצדדים, כל זאת ללא שיקולי אשם כלל, במי האשם בפירוד בין בני הזוג, והאם יש סיבה או אין סיבה לפירוד בין בני הזוג.
בנוסף, יש לבחון את שאלת ההסתמכות אשר נטענת על-ידי מי מבני הזוג.
19. הנה כי כן, על בית המשפט לבחון כל מקרה לנסיבותיו, ובכלל האמור, וכעולה מהפסיקה שהובאה, משך הקשר הזוגי, נסיבות היווצרות הקשר, מערך היחסים הכלכלי בין בני הזוג, הבטחות מפורשות או מכללא, ככל שניתנו, וכשבסופו של יום, על בית המשפט לקבוע אם יש מקום לפסיקת מזונות משקמים וככל שהתשובה חיובית – שיעורם..."
בחקירתה נשאלה התובעת מהן הנסיבות להגשת התביעה למזונות אישה, והשיבה כי יצאה מהבית ללא כלום וכי היה עליה "להשיג הכול מאפס" מבחינה נפשית וכלכלית, ולא הייתה יכולה לעשות זאת ללא הסיוע הכלכלי מהוריה (עמ' 10, ש' 16). לטענתה, אין בידיה רכוש כלשהו. בסיכומיה מפנה התובעת להשתכרותה בזמן הפירוד בסך של כ-3,400 ש"ח לחודש כשהייתה סטודנטית לתואר שני, לעומת שכרה הנטען כיום על סך של כ-6,000 ש"ח. לטענתה, שכרה כיום זהה לשכרה טרם הנישואין, כך שהקדישה כשנתיים לשיקום והגדלת הכנסותיה.
אני מתירה את פרסום פסק הדין בהשמטת פרטים מזהים.
המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ותסגור התיק.
ניתן היום, כ"א תמוז תשפ"ב, 20 יולי 2022, בהעדר הצדדים.
