טוען...

בית משפט לענייני משפחה בנצרת

תמ"ש 42965-12-19

תיק חיצוני:

בפני

כבוד השופטת ג'מילה ג'בארין כליפה

תובע

פלוני

ע"י ב"כ עוה"ד לודמילה זוזוליה

נגד

נתבעות

1. פלונית

2. פלונית

ע"י ב"כ עוה"ד חגי שומרון

פסק דין

בפני תביעה למתן פסק דין הצהרתי כי, התובע הינו הבעלים האמתי של דירת המגורים בX כאשר הדירה נרשמה על שם הנתבעת מכוח נאמנות לטובתו.

רקע עובדתי וטענות הצדדים-

1. התובע הינו יליד 1950, היה נשוי לגב' נ' ז"ל, ונולד להם בן משותף בשם א'.

הנתבעת מס' 1 ( שתיקרא להלן: " הנתבעת" ) , היא הבת של גב' נ' ז"ל. הנתבעת מס' 2 הינה הבת של הנתבעת מס' 1.

בין התובע לנתבעת ולמשך השנים, שררה ביניהם מערכת יחסים טובה מאוד כמו אב ובתו.

2. התובע עלה לישראל בשנת 1990 , יחד עם אישתו המנוחה נ' ז"ל וילדיהם, ובני הזוג גרו לסירוגין ברוסיה ובישראל.הנתבעת התחתנה והשתקעה בארץ החל משנת 1996.

3. בתאריך 4/8/2012 נפטרה גב' נ' ז"ל ברוסיה ,והתובע חזר להתגורר בישראל, הבן המשותף של בני הזוג, א', נפטר ביום 24/3/2013, והותיר אחריו בת המתגוררת ברוסיה. בהמשך ולאחר מכן, התחתן התובע בשנית.

4. אחר עיזבון המנוחה נ' ז"ל, ניתנו צווי ירושה בישראל וברוסיה.

בהתאם לצו הירושה שניתן בישראל ביום 3/1/2016 ,הוכרזו התובע והנתבעת ,כיורשיה של המנוחה בחלקים שווים.

5. בהתאם להסכם חלוקת עיזבון שנחתם בין התובע והנתבעת ביום 6/10/2015 ,הוסכם כי בית המגורים אשר ירשו ביישוב X יימכר על ידם והתמורה תחולק ביניהם בחלקים שווים.

6. בתאריך 17/4/2016 מכרו התובע והנתבעת את הבית בX , וכל אחד קיבל את חלקו מהתמורה.

מחלקו של התובע בכספי התמורה ,נרכשה ביום 26/4/2016 דירה בעיר X ( להלן : "הדירה"), אשר נרשמה על שם הנתבעת.

7. לשיטת התובע הדירה היא שלו ובבעלותו אך נרשמה בנאמנות על שם הנתבעת לטובתו,הואיל והנתבעת הודיעה לו כי יש לו חוב אצל רשות המס ,והציעה לרשום הדירה על שמה עד להסדרת החוב. מנגד ולשיטת הנתבעת, הדירה הוענקה לה במתנה מאביה-התובע.

8. הצדדים לא הגיעו להסכמות, והגישו תצהירי עדות ראשית. בישיבת שמיעת הראיות, נתברר כי הנתבעת חתמה ביום 13/1/2020 על הסכם ותצהירי מתנה, לפיהם מעבירה את הדירה במתנה לבת שלה ,הנתבעת מס' 1 . הנתבעת מס' 2 התייצבה לדיון, מסרה כי היא מודעת להליך המשפטי, מסכימה להצטרף כנתבעת בתיק ,ומסכימה לכל פסק דין שיינתן ע"י ביהמ"ש. ועל כן היא צורפה כנתבעת נוספת בתיק-נתבעת מס' 2.

ב"כ הנתבעת הודיע לתיק כי הוא מייצג גם את הנתבעת מס' 2 ,והם מתחייבים לא לעשות כל פעולה במרשם עד למתן פסק דין.

9. התובע והנתבע נחקרו בפניי, והצדדים הגישו סיכומים בכתב.

טענות התובע-

10. לשיטת התובע,הנתבעת הינה הבת של אשתו המנוחה, אך לאורך השנים גידל אותה והתייחס אליה כמו בתו לכל דבר ועניין ,ואף שררו ביניהם יחסי אימון ואחווה מליאים.

11. לאחר מותה של גב' נ' ז"ל ,ניתן ברוסיה צו ירושה ביחס למספר נכסים שהיו רשומים על שמה של המנוחה , כאשר הבן המשותף שלהם א' ויתר על זכויותיו בנכסים לטובת התובע, כך שהתובע והנתבעת נותרו היורשים של המנוחה נ' ז"ל ,בחלקים שונים בהתאם לחוקי הירושה ברוסיה . כמו כן ניתן צו ירושה בישראל, כאשר התובע והנתבעת יורשים את עיזבונה של נ' ז"ל בחלקים שווים.

12. עוד בטרם מכירת הבית ביישוב X, אשר קיבלו בירושה מעיזבון נ'המנוחה ז"ל, החליט התובע כי מחלקו בכספי תמורת המכר ,ירכוש לעצמו דירה בעיר X, בה התגורר לאחר עלייתו לישראל, והתחיל בחיפושים לאחר הדירה המתאימה לצרכיו.

13. טרם חתימת חוזה הרכישה, הודיעה הנתבעת לתובע ,שככל הנראה,ישנם חובות בגין ארנונה וחובות מס הכנסה בגין העסק שניהל בעבר בישראל .התובע האמין לנתבעת כי קיימים חובות במס הכנסה, שכן הוא עזב בזמנו את הארץ מבלי לסגור התיק במס ההכנסה. בנסיבות, ועל מנת למנוע הטלת עיקולים על הדירה הנרכשת ,הסכים התובע כי רישום הדירה הנרכשת יהא על שמה, וזאת מבלי להקנות לנתבעת כל זכות בדירה. כמו כן, הוסכם בין הצדדים כי לאחר שהדברים יתבררו והחוב יוסדר , תעביר הנתבעת את הדירה בחזרה על שם התובע.

14. התובע הוא זה אשר חיפש את הדירה, יצר קשר עם המתווכים וניהל מו"מ עם המוכר ,ראה את הדירה וטיפל בכל העניינים , בעוד שהנתבעת לא עשתה כלום מלבד חתימה על חוזה הרכישה, בנוכחות התובע, ושם פגשה את המוכר לראשונה.

15. כל התמורה בגין רכישת הדירה שולמה מחשבונו האישי של התובע ,והוא גם שילם מלוא התשלומים בגין הוצאות רכישת הדירה, לרבות שירותי המתווך ושכ"ט עו"ד .

16. התובע הוא זה אשר ניהל ענייני הדירה ,השכיר אותה משך שנים, גבה את דמי השכירות ואלו שימשו למחייתו כהכנסה חודשית.

17. התובע מעולם לא הבטיח לנתבעת כי הוא מעניק לה את הדירה במתנה , וכי לאחר אריכות ימים הדירה תהיה שלה, שכן לתובע יש נכדה, ואין כל הגיון שהוא יעדיף את הנתבעת על פני הנכדה, שהיא יתומה מאביה.

18. מספר חודשים לפני הגשת התביעה, פנת התובע לרשויות המס ונודע לו כי לא רשומים נגדו חובות. התובע פנה לנתבעת להעביר את הזכויות בדירה על שמו, אך היא סירבה בתירוצים שונים ומשונים.

19. הנתבעת הפרה את חובת תום הלב והסכם הנאמנות , רישום הדירה על שמה היה בנאמנות לטובת התובע, והרישום אינה משקף את הבעלות האמיתית של הדירה, על כן יש להורות כי הדירה תועבר על שם התובע.

טענות הנתבעת-

20. הנתבעת מבקשת לדחות את התביעה, ללא חיוב התובע בהוצאות.

21. עובר לרכישתה של הדירה בעיר X ,אמר התובע לנתבעת , כי הוא מעניק לה את הדירה במתנה ,ובלבד שיוכל לעשות בה שימוש ,שכן הוא מבוגר ובלאו הכי לאחר אריכות ימים נכסיו יישארו לה. הנתבעת הסכימה לקבל את המתנה, שיתפה פעולה עם התובע ופעלה לרישום הזכויות על שמה , תוך שהתחייבה בעל פה כי, יוכל להמשיך להתגורר בדירה לאורך שנים וימים.

22. המתנה הסתימה ברישום כארבע שנים לפני הגשת התביעה, הרישום בטאבו מהווה ראיה חלוטה לתוכנו .מדובר במתנה , ועל כן התובע לא יכול לחזור בו מהמתנה. הטענה לנאמנות נוצרה במטרה להתנער מהמתנה.

23. התובע לא נתן הסבר מספק או מגובה בראיות מדוע היה צריך לרשום הדירה באמנות על שם הנתבעת. לא ידוע לנתבעת על כל חוב של התובע לרשות המס, ושמעה על זה בפעם הראשונה רק בעת הגשת התביעה . בתחילת שנת 2000 הנתבעת טיפלה לאביה בכל החובות שהיו לו לרשויות המס ,אשר נוצרו בעקבות עזיבתו הארץ ,ושניהם ידעו שאין לו כל חוב. גם בסמוך לחתימת ההסכם ולמתן המתנה לא היו חובות לתובע, ואולי חוב זניח וחסר משמעות.

24. לא נכרת כל הסכם נאמנות בין הצדדים, וטענתו של התובע בעניין זה מוכחשת. התובע לא הוכיח טענתו ולא הביא כל ראיה להוכחתה. התובע לא נתן הסבר מספק מדוע לא נערך הסכם בכתב בין השניים. לא דווח לרשויות המס כי הדירה נרכשה בנאמנות.

25. עובר לפטירת גב' נ' ז"ל, הסכימה הנתבעת כי נכסים של הוריה ברוסיה יירשמו על שמו של התובע, הנתבעת כביתו היחידה של התובע לא חששה מכך.

לבקשת התובע ועל אף שניתן צו ירושה ביחס למספר נכסים ברוסיה, שהנתבעת זכאית לקבלם, העבירה אותם הנתבעת, וללא כל תמורה אל אביה התובע.

26. מאחר וברשותה של הנתבעת נכסים נוספים, הרי שרישום הדירה על שמה היה חסר כל היגיון כלכלי ,שכן היא חויבה במס רכישה בשיעור של 8% על כל שוויה של הדירה.

27. חרף הליך משפטי זה ,הנתבעת עדיין תעמוד בהתחייבותה מול התובע כי , הוא זה אשר ימשיך ליהנות מהשכירות בדירה או מהזכויות למגורים כל ימי חייו.

28. בשנים האחרונות הסתבר לנתבעת כי, יש לה אחות למחצה שהינה בת נוספת לתובע ,המתגוררת ברוסיה, יתכן ואחת מהסיבות המרכזיות לשינוי בעמדתו של התובע הוא רצונו להעביר נכסים לביתו ברוסיה ,לאחר שהוא נתן אותם במתנה לנתבעת, או לחציה של אשתו הנוכחית לקבלת הדירה על שמו, שכן היא הצליחה לגרום לנתק בין הצדדים.

על המדוכה-

29. האם הדירה נרשמה על שם הנתבעת מכוח מתנה שהעניק לה התובע, או מכוח הסכם נאמנות לטובת התובע?

המצב הנורמטיבי-

30. סעיף 1 לחוק הנאמנות קובע, כי "נאמנות היא זיקה לנכס שעל פיה חייב נאמן להחזיק או לפעול בו לטובת נהנה או למטרה אחרת". סעיף 2 לחוק הנאמנות קובע, כי "נאמנות נוצרת על פי חוק, על פי חוזה עם נאמן או על פי כתב הקדש". הדרכים ליצירת נאמנות שפורטו בסעיף 2 לחוק הנאמנות אינן מהוות רשימה סגורה. בהתאם להלכה הפסוקה, "אם קיימת זיקה לנכס וחובה של נאמן הרי שקיימת נאמנות, תהא אשר תהא הדרך שבה נוצרה. הדרכים שעל-פיהן נוצרת נאמנות לפי סעיף 2 לחוק אינן אלא דרכים אופייניות כדי ליצור אותה, אולם אין בפירוט זה כדי לשלול דרכים אחרות – כגון יצירת נאמנות על ידי צו של בית – המשפט וודאי שאין בפירוט כדי לפסול נאמנות שנוצרה בדרך אחרת" (ע"א 5717/95 ויינשטיין נ' פוקס, פ"ד נד(5) 792, 803). בע"א 3829/91 וואלס נ' גת ואח', פ"ד מח(1) 801 קבע הנשיא שמגר, כי מקובל לחלק את סוגי הנאמנות לארבע קבוצות עיקריות: (א) נאמנות על פי חוזה מפורש; (ב) נאמנות משתמעת – אותה ניתן להסיק מכוונת הצדדים המשוערת; (ג) נאמנות מכוח החוק; (ד) נאמנות קונסטרוקטיבית – המוטלת על ידי בית המשפט ומשמשת כלי בידיו כדי להגיע לתוצאות צודקות. רלבנטית לעניינו הנאמנות המשתמעת שלגביה נקבע בפרשת וואלס, כי היא נוצרה "כדי לענות על מקרים שבהם עולה מהתנהגות הצדדים ומפעולותיהם כי הייתה כוונה ליצור נאמנות, אך מסיבה זו או אחרת כוונה זו לא הובעה בכתב ... כך למשל, כאשר נכס מועבר לגורם כלשהו לצורך מטרה שלא יצאה אל הפועל, או כאשר הנכס מועבר לנאמן ללא ציון מטרת ההעברה, או כאשר א' רוכש נכס בעבור ב' אך רושם אותו, כפתרון זמני או קבוע, על שמו. בכל המקרים האלה, אף שכוונת הצדדים לא הובעה במפורש, משתמע ממערכת היחסים שביניהם ומהתנהגותם, כי למרות זאת שהנכס רשום על שם אדם אחר, "הזכויות שביושר" בו שייכות לאדם אחר" (פרשת וואלס בעמ' 810).

עולה, אם כן, כי אין חובה לערוך הסכם נאמנות בכתב, על מנת להכיר בקיומה של נאמנות "גם מקום שבו הנאמנות סבה סביב רכישת נכס מקרקעין על ידי הנאמן עבור הנהנה ורישומו על שם הנאמן" (ע"א 8168/09 ועד חברת עולי משהד (אירן) ירושלים נ' הועד המרכזי לעולי (אנוסי) משהד אירן בישראל (23/10/12)).

31. השאלה אם במקרה מסוים נוצרו יחסי נאמנות בין מי שעל שמו נרשם הנכס לבין הטוען לקיומה של נאמנות הינה, אם כן, שאלה עובדתית שעל בית המשפט להכריע בה על פי מסכת הראיות שהובאו בפניו. בפסיקה פותחו כללי אצבע שיכולים לסייע לבית המשפט להכריע במחלוקת הספציפית המובאת לפתחו. כך למשל נקבע, כי מקום שבו הוכח כי רכישת הנכס מומנה על ידי הטוען לקיומה של נאמנות, נוצרת חזקה כי אכן מתקיימים יחסי נאמנות וכי הנכס נרשם על שם הנאמן בנאמנות. בע"א 144/70 פרדס בחסכון בע"מ נ' לופו, פ"ד כ"ד(2) 372 נקבע, כי "... חזקה לכאורה היא, שנותן הכסף הוא הבעל של הנכס והאדם שעל שמו נרשם הנכס הוא נאמן בלבד" (עמ' 376). בע"א 34/88 ג'רי רייס ואח' נ' עיזבון המנוחה חנה אוברמן ז"ל ואח', פ"ד מ"ד(1) 278, נקבע כי "... מקום בו מועברת הבעלות בנכס לפלוני, בעוד הכסף לרכישת הנכס בא מידי אלמוני, קמה חזקה לטובת האחרון, לפיה מוחזק הנכס בנאמנות עבורו בידיו של הראשון ... החזקה האמורה מקורה ברצון להתחקות אחר אומד דעתו של נותן הכספים, ולפיכך היא יוצרת הנחה לכאורה בלבד, הניתנת לסתירה בראיות (עמ' 285 – 287).

שיקולים נוספים שעל בית המשפט להתחשב בהם בבואו להכריע בשאלת קיומה של נאמנות נוגעים לנסיבות רכישת הנכס והקמתו, השימוש שנעשה בו לאורך השנים, האופן שבו נוהל, הנסיבות שאפפו את רישומו על שם הנאמן . בפרשת וואלס נקבע "הנסיבות הן שקובעות בכל מקרה ומקרה אם תיווצר נאמנות משתמעת, או קיומו של הסכם נאמנות בעל פה".

דיון והכרעה-

32. מנסח הרישום אשר הוצג לתיק (נ/3) עולה כי הנתבעת נרשמה כבעלים של הדירה ביום 28/11/2016 ,מכוח מכר.

סעיף 125 (א) לחוק המקרקעין התשכ"ט 1969 קובע :" רישום בפנקסים לגבי מקרקעין מוסדרים יהווה ראיה חותכת לתוכנו".

אינני מקבלת טענת ב"כ הנתבעות כי מדובר בחזקה חלוטה. בהתאם לפסיקה מדובר בחזקה הניתנת לסתירה ( ע"א 371/85 חיים לפוני נ' שלום).

אך הנטל לסתירת הרישום ולהוכחת הטענה כי הוא אינו משקף את מצב הדברים האמיתי, הוא מוטל על הטוען לסתירתו (עא 2576/03‏ ‏ אהובה וינברג נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים [פורסם בנבו]).

33. כזכור, טענת התובע היא שהדירה נרשמה על שם הנתבעת הואיל והנתבעת הודיעה לו שיש לו חובות במס הכנסה וקיים חשש מעיקולים על הדירה ,הדירה נרשמה באופן זמני על שם הנתבעת עד לבירור החובות והסדרתם, מדובר בטענה לקיומה של נאמנות משתמעת או לקיומו של הסכם נאמנות בעל פה.

מנגד , טענת הנתבעת היא שהתובע העניק לה את הדירה במתנה.

34. לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי במלוא הראיות שהובאו בפניי, מצאתי לבכר את גרסת התובע ולהעדיפה על גרסת הנתבעת. במקרה עסקינן ,התובע עמד בנטל הראיה והשכנוע כי הדירה נרשמה על שם הנתבעת מכוח הסכם נאמנות בעל-פה או משתמעת, וכי מצב הרישום אינו משקף את הבעלים האמתי.

א. התובע נתן גרסה אחת , ישירה, קוהרנטית, אשר עמדה במבחן החקירה הנגדית; התובע אינו דובר השפה העברית ועדותו תורגמה באמצעות מתורגמן, אך עדותו הייתה מאוד ספונטנית , ואמתית, והשאיר רושם אמין וחיובי וגרסתו מקובלת עלי. בנוסף, גרסת התובע יותר סבירה, והגיונית , ויש לה תימוכין בשלל חומר הראיות, ובנסיבות האופפות את הסכם הרכישה , כפי שיפורט בהמשך.

ב. מנגד, הנתבעת נתנה גרסה חסרה ומשתנה, ואף נפלו סתירות ואי דיוקים רבים בגרסתה , ועדותה הייתה מתחמקת , מתחכמת ומכוונת מטרה, ולא השאירה רושם חיובי.

נסיבות רכישת הדירה-

35. חיזוק לגרסת התובע כי מדובר בדירה שלו ובבעלותו נמצא בנסיבות רכישת הדירה.

מהמסכים אשר צורפו לתצהיר התובע( נספחי ז', ח') עולה כי, התובע והנתבעת מכרו את הבית ביישוב X בתאריך 17/4/2016 תמורת סך של 1,470,000 ₪ ,וכ"א מהם קיבל סך של 735,000 ₪. כאשר חלקו של התובע בתמורה בסך של 735,000 ₪ הופקד בחשבונו, וביום 26/4/2016 נחתם חוזה הרכישה של הדירה בעירX בסכום של 540,000 ₪.

36. התובע מסר בעדותו כי הוא התחתן בשנית , הוא התגורר תחילה בעירX והתחיל לחפש דירה שם, הוא פנה למתווכים, בחן מספר דירות ,לבסוף החליט לרכוש את הדירה בה עסקינן בסכום של 540,000 ₪ , כאשר הנתבעת מעולם לא ראתה את הדירה, לא פגשה את המתווך ולא ניהלה מו"מ עם המוכר של הדירה, אלא התובע הוא זה אשר טיפל בכל העניינים ,הנתבעת פגשה את מוכר הדירה רק בעת חתימת החוזה , הנתבעת חתמה על החוזה בנוכחות התובע.

גרסת התובע לא נסתרה, הנתבעת אף אישרה בחקירתה את הגרסה הנ"ל וכדבריה :" הוא חיפש את הדירה בעירX, הוא חיפש והם גרו שם והיה נוח לו ,הם גרו בעיר X , הוא ואשתו השניה ...ערב פסח אני מקבלת טלפון ואומרים תקשיבי החלטתי שאת תהיי בעלים של הדירה, אנחנו חותמים בשלישי, חתימת הסכם, את צריכה להיות בעיר X. נסעתי לעיר Xבחול המועד פסח", ( עמ' 11 שורות 15-18).

37. התובע מסר כי, מלוא התמורה עבור הדירה שולמו מחשבונו, בשיקים והעברות בנקאיות, והוא שילם את שכ"ט עו"ד, התובע אף צירף אסמכתאות לעניין ביצוע התשלומים מחשבונו ( נספח ה' לתביעה ) .

38. הנתבעת חתמה ביום 23/8/2016 על מסמך לפיו היא מייפה את כוחו של התובע לפעול בכל הקשור לדירה ( נספח ז' לתביעה). התובע הצהיר כי משך השנים הוא זה אשר ניהל את ענייני הדירה , נפגש עם השוכר, גבה את מלוא דמי השכירות ואלה שימשו למחייתו כהכנסה חודשית. הנתבעת אישרה זאת אף בכתבי טענותיה.

גם ב"כ הצדדים הצהירו לפרוטוקול :

" אין מחלוקת בין הצדדים כי הדירה נשוא הדיון, נרכשה ממלוא הכספים של התובע. הוא שילם את התמורה, הוא חיפש את הדירה ובחר בה, הוא סגר את המחיר עם הרוכשים, הנתבעת הייתה נוכחת רק בעת החתימה על הסכם המכר יחד איתו והדירה נרשמה על שמה. התובע שילם גם את התיווך ואת שכ"ט עו"ד וגם הוא השכיר את הדירה, כאשר כספי השכירות משמשים את התובע". (עמ' 2 שורות 11-15).

39. העובדות הנ"ל מתיישבות יותר עם גרסת התובע לעניין רישום הדירה על שם הנתבעת בנאמנות ;ככל שהתובע התכוון להעניק הדירה במתנה לנתבעת, כטענתה, סביר שהיה נותן לה לבחור הדירה, ולהיות מעורבת בפרטי הרכישה, ובפרט לאור סמיכות הזמנים בין מכירת הבית ביישוב X ורכישת הדירה בעיר X.

חוב של התובע למס הכנסה-

40. גרסת התובע כי הדירה נרשמה על שם הנתבעת הואיל והנתבעת הודיעה כי יש על שמו חובות במס הכנסה , לא נתערערה ועמדה בחקירה הנגדית .

41. מעדות התובע והנתבעת עולה כי ,כל המשפחה ( התובע ואשתו נ' ז"ל, הנתבעת ואחיה ) עלו לארץ מרוסיה בשנת 1990 , התובע פתח מעבדת שיניים ביישוב X וניהל אותה כעצמאי, והנתבעת עזרה לו בניהול המעבדה. אך בשנת 1992 חזרו שוב לרוסיה .בשנת 1996 הנתבעת חזרה לארץ , התחתנה ומאז היא מתגוררת בארץ ,היא עובדת כיום X,כאשר התובע ואשתו נ' ז"ל ובנם א' היה מתגוררים בארץ ורוסיה לסירוגין. ( עדות התובע: עמ' 2 שורות 29-30, עמ' 3 שורות 1-9). ( עדות הנתבעת: עמ' 8 שורות 11-16 , 24-27).

42. התובע מסר כי בשנת 1996 הגיע לארץ ורצה לעבוד עם רופאי שיניים, ואז ביקשו ממנו לחדש את התיק שלו ברשות המס ,אך מאחר והוא לא יודיע עברית פנה לרשות המס יחד עם הנתבעת ואז נודע לו כי הוא חייב אז סך של 6,000 ₪, אך הוא לא טיפל בחוב ועזב את הארץ, כאשר היה מגיע לעתים לארץ לבקר את הנתבעת והבנות שלה( עמ' 3 שורות 6-17).

43. התובע מסר כי בטרם חתימת חוזה הרכישה של הדירה , אמרה לו הנתבעת, שקיימים חובות מס בגין העסק שניהל ,ובמטרה למנוע הטלת עיקולים ביקשה כי הדירה תירשם על שמה וסיכמו כי לאחר שהדברים יתבהרו היא תעביר בחזרה את הדירה על שמו.

התובע צירף לתביעתו אישור מרשות המס משנת 2019 ולפיו עולה כי אכן התנהל על שמו של התובע עסק , נצבר חוב עד שנת 1993, אשר צבר פיגורים , אך נכון לשנת 2019 לא היה קיים חוב. מסמך זה אינו מראה מתי שולם החוב או כמה ואיך שולם ומי הגורם המשלם.

טענת ב"כ הנתבעת כי הנתבעת טיפלה בחוב בשנת 2000 וסגרה אותו, אין בה כדי לאיין או לסתור את טענת התובע , כי הוא האמין לדברי הנתבעת שהיה לו חוב במס ועל כן הסכים לרשום הדירה על שם הנתבעת. התובע הסביר בחקירתו כי הוא לא היה גר בארץ, ועל כן לא קיבל דרישת תשלום מרשות המס ,ואם היו דרישות כאלה, היו מגיעות לנתבעת שהיא יודעת יותר טוב ממנו ( עמ' 3 שורות 23-24). הסבר זה מסביר כי הוא סמך על דברי הנתבעת לעניין קיומו של החוב.

התובע נחקר בעניין זה ,וגרסתו לא נסתרה ולא נתערערה.

"ש. הנתבעת אומרת שב 98 היא אמרה שהיא מחקה את החוב והראתה למס הכנסה שלא היה בארץ ולכן אמרה לו שאין חוב

ת. שום דבר לא אמרה לי. כשאני קניתי דירה ב 2015 היא אמרה לי שיש לי חוב גדול. למס הכנסה אחרי שאמרה לי שיש לי חוב גדול אמרו שאין לי חוב.

....

ש. מתי?

ת. ב 2015. היא הציעה לי בוא נרשום את הדירה על שמה,ואחר כך אם הכל יהיה בסדר אנחנו נעביר אותה על השם שלי. אז התחלתי לחשוב לעצמי אם היה לי חוב של 6,000 ₪ ועברו כבר 20 שנה אז הוא בטח עלה, פחדתי שהוא יעלה על 120 או משהו כזה.אז הסכמתי לרשום את הדירה על שמה כן היא לא בן אדם זר בשבילי". ( עמ' 4 שורות 2-12)

ובהמשך :

"ש. כשאת היית, ראית שהדירה נרשמה על שמה,אתה לא מבין שהדירה של הנתבעת?

ת. אבל היא אמרה לי שיש לי חוב גבוה אז בהתחלה נרשום את הדירה על שמה עד להסדרת החוב". ( עמ' 6 שורות 14-16).

התובע כאמור אינו דובר השפה העברית, התגורר בישראל וברוסיה לסירוגין , בעוד שהנתבעת התגוררה והשתקעה בארץ וניהלה למשפחתה את כל העניינים, ועל כן מקובלת עלי טענת וגרסת התובע כי ,הוא סמך על דברי הנתבעת ולא הלך באותה עת לבדוק יתרות החוב ברשות המס.

התובע מסר בעדותו כי לאחר שהדירה נרשמה על שם הנתבעת הוא פנה לברר ענין החוב במס הכנסה, ורק אז נתברר לו שאין חוב : "אני הלכתי למס הכנסה אחרי שהיא לקחת ממני את הדירה" ( עמ' 4 שורה 7),

וכשנשאל כמה זמן אחרי רכישת הדירה הלך לבדוק במס הכנסה השיב כי אינו זוכר ,הוא זוכר שהוא טס לרוסיה וכשחזר הלך לרשות המס לבדוק; אמנם התובע לא ידע לומר תאריך או מועד מדויק, האם זה היה בשנת 2016, או 1996, או 2019 ( עמ' 4 שורות 6-35), אך לא מצאתי בכך כדי לפגוע במהימנות הגרסה. מדובר באדם בגיל 71, אינו דובר השפה העברית, ועל כן התבלבל בתאריכים ובשנים, אך גרסתו הגרעינית לגבי האירועים והעובדות לא נסתרה ולא נפגמה.

מערכת היחסים בין הצדדים ויחסי האימון-

44. חיזוק לטענה של התובע כי הנתבעת נרשמה כבעלים של הדירה בנאמנות, אף מבלי שנערך ביניהם הסכם בכתב בעניין , נמצא במערכת היחסים הקרובה ויחסי האימון הגבוהים אשר שררו ביניהם, בנוסף, ומעדות הנתבעת עצמה עולה כי היא נהגה בעבר לרשום נכסים של ההורים על שמה.

45. התובע הצהיר כי הנתבעת הינה הבת של אשתו המנוחה ז"ל ,אך לאורך כל השנים הוא גידל אותה כמו הבת שלו לכל דבר וענין, ושררו ביניהם יחסי אמון ואחווה מצוינים.

התובע הצהיר כי היה לו אימון מלא בנתבעת ,ולכן לא עלה בדעתו לערוך מסמך כלשהו בעניין הנאמנות .בחקירתו אף הסביר כי לא ביקש מעו"ד לערוך הסכם בכתב בעניין הנאמנות, כי לא ידע שעליו לעשות וכלשונו :" מאיפה אני יודע את כל החוקים, היא לא עזרה לי, היא לא אמרה לי שצריך לעשות אז לא עשיתי". ( עמ' 7 שורות 28-30).

חיזוק למערכת יחסים זו ויחסי האימון הגבוהים נמצא גם בדברי הנתבעת עצמה, אשר הצהירה כי היא הבת של התובע ,ובמשך כל השנים מערכת היחסים ביניהם הייתה מאוד קרובה, האימון היה ברמות הגבוהות ביותר, ונדהמה לגלות לראשונה בחייה כי התובע אינו אביה רק בגיל 48, בעקבות הליכי התביעה שבנדון. גם בחקירתה הנתבעת אישרה כי בינה לבין התובע הייתה מערכת יחסים חמה וקרובה, ולתובע לא הייתה שום סיבה לפקפק ולחשוד בה ( עמ' 8 שורות 24-26).

46. מעדות הנתבעת עצמה עולה כי , מאחר והיא השתקעה בארץ החל משנת 1996, בעוד שההורים ( התובע ואשתו ז"ל) היו מתגוררים לסירוגין בארץ וברוסיה , היא ניהלה להם הרבה סידורים בארץ ,וניהלה כספים של אימא שלה בארץ, אימא שלה הייתה מעבירה לה כסף והיא דאגה לבניית הבית ביישוב X, הבית של אמא שלה אף היה אף רשום על שמה של הנתבעת מאחר והיא ניהלה את העניינים ( עמ' 8 שורות 18-22, 28).

הנתבעת אף אישרה בעדותה כי רישום הדירה על שמה , לא הווה פעולה חריגה שכן היא נהגה בעבר לרשום נכסים של אימא שלה על שמה היא , וכלשונה :" לא הייתה פה שום פעולה חריגה כי לאורך השנים המון נכסים אמא שלי הייתה רושמת על שמי ולכן לא הופתעתי שהוא התקשר אליי בערב פסח ב 2016,ואמר לי אנחנו מחרתיים חותמים על הסכם, את צריכה להגיע, את תרשמי בעלי הדירה". ( עמ' 10 שורות 15-17). והדברים אומרים דרשני! ומחזקת הגרסה של התובע כי הדירה נרשמה על שם הנתבעת, מכוח נאמנות.

47. בכתב ההגנה ניסתה הנתבעת לתקוף את טענת הנאמנות, בכך שלא היה כל הגיון כלכלי ברישום הדירה על שמה , שכן היא חויבה במס רכישה בשיעור 8%. גם בתצהירה חזרה על טיעון זה והפעם טענה שהתובע הוא זה אשר שילם המס. אך בחקירתה קרסה גרסה זו , והנתבעת אישרה כי באותו מועד לא היה בית על שמה ואז לא היה חיוב בתשלום מס ( עמ' 11 שורות 26-30).

קרי, הנתבעת ידעה שאין בתים רשומים על שמה ועל כן לא הייתה שום בעיה ברישום דירה זו על שמה בנאמנות .

הענקת הדירה במתנה, האומנם?

48. גרסת הנתבעת כי התובע אמר לה כי הוא מעניק לה את הדירה במתנה, לא עמדה בחקירתה הנגדית. ובמה הדברים אמורים?

א. בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי, התובע אמר לה כי הוא מעניק לה את הדירה במתנה, ובתצהיר העדות הראשית הצהירה הנתבעת :" טרם הרכישה הבהיר לי אבי כי הוא נותן לי את הדירה במתנה כדי..". אך הנתבעת לא עמדה על גרסה זו בחקירתה הנגדית וכדבריה "ת...הוא התקשר אלי בערב פסח ב 2016,ואמר לי אנחנו מחרתיים חותמים על הסכם,את צריכה להגיע, את תרשמי בעלי הדירה.

ש. הוא אמר לך את תרשמי כבעלת הדירה ,איפה פה מסתמן שהוא אמר לך אני נותן לך את הדירה במתנה?

ת. הוא אמר, את תהיי בעלים של הדירה.

ש. זה מה שאמר ?

ת. כן.

ש. לא אמר לך אני רוצה להעניק לך מתנה על כל השנים שעשית?

ת. הוא אמר את תהיי הבעלים. הוא לא אמר במלים שאני מעניק במתנה .אני הבנתי ממנו". ( עמ' 10 שורות 15-24), ראה גם ( עמ' 11 שורות 16-18).

ב. הנתבעת טוענת כי התובע העניק לה הדירה במתנה בכפוף לכך שהוא יעשה שימוש בדירה ו/או ישכיר אותה עד מאה עשרים, הנתבעת אשר מלינה ותוהה מדוע לא נערך הסכם נאמנות, גם לא הציגה כל מסמך לעניין ההתחייבות שלה בעניין המגורים או זכות השימוש של התובע בדירה, או התחייבות מצידה לא למכור הדירה.

ג. מנגד , התובע עמד על גרסתו כי הוא לא העניק כל מתנה לנתבעת, ולא אמר לה או הבטיח לה.

"ש. הנתבעת אומרת שקניתם את הדירה ואמרת לה זה שלך במתנה?

ת. (מחייך) תני לה נשיקה בטוסיק. היא לא תקבל .לא הבטחתי ולא אמרתי ( עמ' 6

שורות13-12). ובהמשך :

"ש. אני אומר לך שאמרת לנתבעת שאתה רוצה לתת את הדירה במתנה ושתבוא בערב פסח

לקבל את הדירה

.ת (צוחק בלעג) איזה פסח? לא הבטחתי. אני לא אמרתי לה כלום, היא אמרה לי שיש לך חוב ויפתחו נגדך תיק בבית המשפט בגלל החוב. ( עמ' 7 שורות 13-14).

התובע חזר על גרסתו כי לא נתן שום מתנה פעם אחר פעם ( ראה עמ' 7 שורות 31-36, עמ' 8 שורות 1-2).

49. הנתבעת לא נתנה הסבר סביר מדוע שהתובע יעניק לה את הדירה במתנה, היא נתנה גרסאות שונות ומשונות ,ואף התברר כי אינן נכונות ,בלשון המעטה.

א. בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי עובר לפטירת אימה גב' ' ז"ל , היא הסכימה כי נכסים של הוריה ברוסיה יירשמו על שמו של התובע .

הנתבעת ,מלבד העלאת הטענה , לא הביאה כל ראיה להוכחתה.

התובע בתורו הכחיש את הטענה הנ"ל ,לשיטתו הנכסים ברוסיה היו רשומים על שם אשתו ז"ל, ולאחר פטירתה, הוא והנתבעת ירשו נכסים אלה בהתאם לחלקים המגיעים להם על פי חוקי הירושה ברוסיה, כאשר הבן א' ויתר על חלקו בירושה לטובתו. התובע צירף לתצהירו מסמכים מרוסיה ( צו ירושה ואישור על בעלות בנכס- נספחים א, ב לתצהיר)מהם עולה כי נכסי העיזבון של אשתו המנוחה ז"ל כללו דירת מגורים ,בית קיץ, כאשר לתובע 2/3 חלקים בירושה ולנתבעת 1/3, וכן מקום מקורה לחניה ,לתובע 5/6 מהירושה ולנתבעת 1/6. הנתבעת לא הביאה כל ראיה לסתירת מסמכים אלה.

ב. הנתבעת טענה גם בכתב ההגנה כי, לבקשת התובע ועל אף שניתן צו ירושה ביחס למספר נכסים ברוסיה שהיא זכאית לקבלתם, הנתבעת העבירה אותם ללא כל תמורה אל התובע.

הנתבעת ומלבד העלאת הטענה, לא הביאה כל אסמכתא שהיא העבירה את חלקה בנכסים ברוסיה לטובת התובע.

מנגד, התובע פירט בתצהירו כי בשנת 2014 מכר את בית הקיץ תמורת סך של 49,000 $, והחניה המקורה תמורת סך של 20,000 $ , כאשר מתוך סכומים אלה חלקה של הנתבעת הוא 20,000$, ובמהלך חודש 3/2014 העביר לנתבעת לישראל סך של 25,000$( הנתבע צירף אישורי העברה (נספח ג' לתצהיר),בעוד שדירת המגורים הנוספת ברוסיה עוד לא נמכרה.

הנתבעת אישרה בחקירתה את העברת הכסף( עמ' 8שורה 35), אף טענה כי זה לצורכי השלמת הבניה בבית ביישוב X, אך שוב הנתבעת לא הביאה כל אסמכתא או אבק ראיה לטענותיה.

ג. בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי, התובע אמר לה שהוא מעניק לה הדירה במתנה ,שכן הוא אדם מבוגר ובלאו הכי לאחר לכתו בדרך כל הארץ ,הרי שנכסיו יישארו לנתבעת.

התובע הכחיש את הטענה הנ"ל, והסביר כי לתובע נולד ילד בשם א' שנפטר בשנת 2013 ,אשר הותיר אחריו ילדה שהיא ילידת 2001 ( תעודת הלידה של הנכדה צורפה כנספח ד' לתצהיר) ,ולא יעלה על הדעת שהוא יעדיף את הנתבעת שהיא הבת של אשתו ,על הנכדה שלו, כאשר היא יתומה מאביה.

הנתבעת לא התייחסה לעניין הנכדה בכתב ההגנה או בתצהירה, אך בחקירתה אישרה כי היא יודעת שלאחיה נולדה בת, כיום בת עשרים, שמתגוררת ברוסיה, והיא אף שלחה לה מארז מתנות בעת שנולדה ( עמ' 9 שורות 26-35, עמ' 10 שורות 1-4).

וכשנשאלה הנתבעת, מדוע שהתובע יעדיף את הנתבעת ויעניק לה מתנה, על פני הנכדה השיבה:

"יש לה אמא, יש שלושה אחים מצד אמא, יש סבתא שיש לה וילה עם תשעה חדרים על חוף בים השחור".( עמ' 10 שורות 8-9). הסבר זה מדבר בעד עצמו, מעיד על צרות עין ומסביר את מניעיה של הנתבעת להשתלט על הדירה של התובע , בכדי שלא תועבר בירושה ליורשים החוקיים .

בנוסף, כאמור לעיל וכפי שאישרה אף הנתבעת בחקירתה ( עמ' 10 שורה 13), האח א' ויתר על הירושה של נ' ז"ל לטובת האבא-התובע. עובדה זו מחזקת את המחויבות של התובע כלפי הנכדה, כך שאין כל הגיון בטענת הנתבעת שהתובע העדיף אותה על הנכדה, והעניק לה הדירה במתנה.

ד. בחקירתה מסרה הנתבעת סיבה נוספת וחדשה הפעם, כי אימא שלה תמיד אמרה שהבית ביישוב X הוא לנתבעת מס' 2 , טענה זו הועלתה לראשונה בחקירה, לא הובאה כל צוואה או אסמכתא כי המנוחה נ' ז"ל ציוותה את הבית ביישוב X ל נתבעת מס' 2 . טענה זו של הנתבעת , מחזקת את גרסת התובע כי הנתבעת עושה הכל במטרה להשתלט לו על הדירה.

ה. בחקירתה מסרה הנתבעת נימוק נוסף למתנה והוא , כי לתובע היה חשש מאישתו השנייה וילדיה שהם ישתלטו על הדירה, אך הוא בטח בנתבעת ,שתמיד יהיה לו מקום לגור או להשכיר הדירה ( עמ' 14 שורות 11-16). גם כאן הנתבע הכחיש הטענות האלה ומסר בתצהירו כי הוא ובת זוגתו ערכו עוד בשנת 2014 הסכם ממון ולפיו קבעו משטר רכושי נפרד בנכסיהם( נספח י"ג לתצהיר).החשש של הנתבעת כי אשתו השנייה של התובע מנסה לשם ידה על רכושו של התובע הינה תמוהה, בפרט כי מעיון בהסכם הממון שצורף עולה כי לאישה השנייה גם דירה ושם מתגורר איתה התובע.

חשש זה, הוא חששה של הנתבעת לבדה, וכפי שהצהירה לפרוטוקול :" אם ביהמ"ש ייתן את הדירה על שם התובע, הילדים של האישה השניה יזרקו אותו מהדירה איפה שגר עם אשתו וזאת לאחר שידאגו למכור את הבית הזה ולנצל אותו ולא יישאר לו לא בית ולא כסף". ( עמ' 14 שורות 32-34). דברים אלה מסבירים ומחזקים שוב גרסת התובע כי, הנתבעת מנסה להשתלט על הדירה שלו ולנכס אותה לעצמה.

אציין כי, התובע הופיע והעיד בפניי, התרשמתי מאדם בר דעת, ולא עלה כל חשד כי מדובר באדם שאינו צלול בדעתו ו/או שאינו מסוגל לנהל את ענייניו, ואף לא הוצגה כל ראיה או תעודה רפואית בעניין זה, ועל כן זכותו של התובע לעשות ברכושו כרצונו ,ואין זה מתפקידה של הנתבעת לנהל את ענייניו, כפי שהיא מנסה לעשות.

ו. בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי , הסתבר לה כי יש לה אחות למחצה ,שהינה בת נוספת לתובע, ויתכן וזאת אחת הסיבות לשינוי בעמדת התובע לחזור בו מהמתנה.

אך שוב מדובר בהפרחת הטענה לחלל הריק, ללא כל אסמכתא או תימוכין להוכחתה.

התובע בתורו הכחיש את הטענה ומסר כי אין לו בת נוספת, אלא רק נכדתו.

50. הנתבעת מסרה בעדותה כי לאחר מכירת הבית של המנוחה נ' ז"ל ביישוב X ,הציעה לתובע שיבנו בית חדש ,שיהיה קרוב אליה ,שהתובע ישכיר את הבית וינהל אותו איך שהוא רוצה , שכן לא יודעים מה יהיה איתו בגיל 80, וכמה יציבים הנישואין השניים, אך התובע לא קיבל את ההצעה והחליט להתרחק ( עמ' 14 שורות 60-11). גרסה זו מחזקת את הגרסה של התובע שהוא לא התכוון ולא רצה לתת לה את הדירה במתנה.

ככל שהתובע היה בכוונתו להעניק מתנה לנתבעת, היה מוותר על חלקו בירושה בבית ביישוב X, או שהיה מעביר לה את חלקו בתמורה הבית במתנה, ובפרט לאור סמיכות הזמנים בין מכירת הבית לבין רכישת הדירה בעיר X.

51. חיזוק נוסף, לניסיון של הנתבעת להשתלט על הדירה של התובע ולנכס אותה לעצמה, נמצא בעובדה שהיא חתמה ביום 13/1/2020 על הסכם ותצהירי מתנה ( נ/1), לפיהם היא מעבירה את הדירה במתנה לבת שלה הנתבעת מס' 2 .תצהירי המתנה נחתמו בפני ב"כ , עו"ד חגי שומרון, וזאת בעיצומו של ההליך המשפטי כאן. התנהלות זו, אף בהעדר צו מניעה זמני האוסר את הדיספוזיציה של הדירה, מעידה על התנהלות בלתי ראויה וחוסר תום לב מצד הנתבעת, ואף ניסיון להבריח את הדירה, על אף ידיעתה כי מתנהל הליך שיפוטי בקשר לבעלות בדירה.

הנתבעת נשאלה איך היא מעבירה הדירה במתנה לבת שלה, וזאת על אף טענתה שהתובע יכול להשתמש בדירה או להשכיר אותה כל ימי חייו, ואז השיבה :" היא לא יכולה למכור את הדירה. ההסכם שלי איתה שהיא לא יכולה למכור. העברנו את זה לבת שלי על מנת לא לשלם מיסים. הדירה היא בבעלותי אבל פורמאלית העברתי על שם בתי. היא לא תמכור אותה".( עמ' 14 שורות 18-23).

מעיון בהסכם ותצהירי המתנה עולה כי אין זכר להתחייבות הנ"ל של הנתבעת מס' 2 שלא תמכור או תעביר הדירה.

אוסיף כי בדיווח לרשות המס על עסקת המתנה ,הצהירה הנתבעת כי היא לא קיבלה הדירה במתנה ( שורה אחרונה, עמ' 5 לטופס הדיווח נ/2).גם עובדה זו מעידה על חוסר מהימנות של הנתבעת.

52. לסיכום- מכל האמור לעיל מסתברת יותר המסקנה כי הדירה נרשמה על שם הנתבעת מכוח הנאמנות, וכי התובע הוא הבעלים האמיתי של הדירה.

סוף דבר-

53. אני מקבלת התביעה וקובעת כי התובע הינו הבעלים האמיתי של הדירהX

אני מורה על שינוי רישום הבעלות בלשכת רישום המקרקעין משם הנתבעת מס' 1 לשם התובע.

54. אני מחייבת את הנתבעת מס' 1 לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 8,000 ₪.

55. הואיל והתובע מיוצג ע"י הלשכה לסיוע משפטי, ההוצאות ישולמו לטובת אוצר המדינה, בתוך 30 ימים מיום מתן פסק הדין, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה ורבית כחוק.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.

ניתן לפרסום ללא שמות הצדדים וללא פרטים מזהים.

ניתן היום, כ"ו אב תשפ"ב, 23 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.

19 מתוך 19