בית משפט לענייני משפחה בפתח תקווה |
|
|
|
תלה"מ 43220-01-19
תיק חיצוני: |
|
בפני |
כבוד השופטת אפרת ונקרט
|
|
תובעת |
פלונית ע"י ב"כ עו"ד יעקב בלס |
|
נגד
|
||
נתבע |
אלמוני ע"י ב"כ עו"ד איתן שלוש |
|
פסק דין |
בפני תביעת התובעת למזונות קטינים.
הצדדים הינם בני זוג שנישואיהם עלו על שרטון ודרכיהם נפרדו.
מנישואים אלו התברכו הצדדים בשני קטינים:
א. – ילידת 7.10.2014
ב. – יליד 8.1.2016.
בעת הגשת התביעה היו שני הקטינים מתחת לגיל שש.
זמני השהות של הקטינים הנוהגים כיום (בהתאם להחלטת בית הדין הרבני מיום 4.3.2020) הינם שווים.
במהלך ניהול ההליך ניתנו מספר החלטות אשר למזונותיהם של הקטינים. האחרונה שבהן מיום 14/5/2019 קבעה כדלקמן:
1. האב ישלם לידי האם סך של 1,400 ₪ עבור כל קטין.
2. האב ישלם לידי האם 1,000 ₪ עבור מדור והוצאות מדור לקטינים.
3. ההורים שניהם יישאו בחלקים שווים בכל הוצאות החינוך, לרבות תשלום עבור גנים, צהרון, בית הספר וקייטנה בקיץ, מחזור אחד בעלות מתנ"ס, וחוג אחד לכל ילד בעלות מתנ"ס, וכן שיעורים פרטיים ככל שיידרשו, אשר באין הסכמה בין הצדדים באשר לנחיצותן יכריע בדבר המורה המחנך, או המורה המקצועי של הקטין. באשר להוצאות הבריאות, גם בהם יחלקו הצדדים בחלקים שווים, והוצאות אלו כוללות טיפולים שיניים, משקפיים/עדשות מגע' טיפולים רגשיים, ככל שיידרשו, ואבחונים פסיכולוגיים או פסיכודידקטיים, ככל ותהיה מחלוקת בין ההורים בגין נחיצותה של הוצאה רפואית, יכריע בדבר הרופא של הילדים.(הוצאות בריאות אשר אינן נכללות בביטוח בריאות ממלכתי), לעניין זה, כל צד יעביר לצד השני את מחצית ההוצאה שהוציא הצד השני וזאת בתוך 7 ימים מיום שהועברה לו קבלה על ביצוע ההוצאה.
4. מהוצאות הצדדים יש לקזז השתתפות של הרשות המקומית או המדינה בהוצאות החינוך, או במדור, ככל שיהיו כאלה.
5. קצבת הילדים של הקטינים תועבר מהביטוח הלאומי לידי האם.
ביום 27.12.2020 נעתרתי לבקשת הנתבע להפחתת מזונות זמנית עקב שינוי נסיבות וקבעתי כי מזונות הקטינה א. יעמדו על סך של 500 ₪ לחודש.
ניסיונות בית המשפט להביא את הצדדים להסכמות לא צלחו והתיק נקבע להוכחות. בהמשך הגיעו הצדדים להסכמות לפיהן פסק הדין יינתן על יסוד הקיים בתיק וסיכומי הצדדים.
טענות התובעת
התובעת עובדת כנציגת שירות לקוחות ב___ במשרת אם בשכר שעתי העומד על סך של 30 ₪ לשעה ובסך הכל כ – 3,665 ₪ נטו וממצה את כל פוטנציאל השתכרותה. התובעת שהתה בחל"ת עקב מגיפת הקורונה בתקופה שמחודש מרץ 2020 ועד יוני 2020 ולאחר מכן מחודש ספטמבר 2020 ועד לחודש דצמבר 2020.
התובעת עובדת במשרת אם על מנת להיות זמינה לקטינים והיא משמשת עבור הקטינים הורה מרכז ודומיננטי.
אשר לטענת הנתבע לפיה התובעת מחזיקה בתעודת XXX ופוטנציאל השתכרותה עומד על סך של 6,000 ₪ לחודש לפחות בעבודה בתחום זה, טענה התובעת כי עבדה בתחום זה בעבר חודש אחד בלבד ואין לתובעת כל ניסיון תעסוקתי בתחום.
בסיכומי התשובה הוסיפה וטענה התובעת כי אינה יכולה לעבוד במשרה מלאה שכן במהלך החיים המשותפים עברה התעללות נפשית ופיזית מצד הנתבע והיא נזקקת לטיפול פסיכולוגי בגין כך.
מנגד, הנתבע הינו בעל תואר ראשון בYYY, בעל תעודת ZZZ ועובד בתחום ZZZ בשני מקומות. פוטנציאל השתכרותו של הנתבע עומד על סך של 8,000 ₪ נטו לפחות.
קיים פער כלכלי מובהק בין הצדדים לטובת הנתבע. בניגוד לטענות הנתבע בכתבי הטענות ובתצהירו, דפי חשבון הבנק של הנתבע מלמדים כי לנתבע מאות אלפי שקלים בחשבונות הבנק שלו והכנסות חודשיות גבוהות, למעלה מ – 10,000 ₪ נטו לחודש.
התובעת המשיכה וטענה כנגד מהימנות גרסתו של הנתבע. שהתבררה לטענתה כשקרית. מסמכי הבנק של הנתבע מלמדים כאמור כי לנתבע מאות אלפי שקלים בחשבונות אלו. לא זו אף זו, הנתבע שוכר דירה ומחזיק רכב ועובדות אלו אינן מתיישבות עם טענות הנתבע לפיהן הוא משתכר סך של 4,300 ₪ לחודש בלבד. מדובר בניסיון פסול מצד הנתבע להתחמק מתשלום מזונות עבור ילדיו.
את הוצאות הקטינים העמידה התובעת על סך של 2,950 ₪ עבור הקטינה א. וסך של 3,400 ₪ עבור הקטין ב.. על כך יש להוסיף סך של 1,200 ₪ השתתפות הנתבע בשכר הדירה של התובעת.
עוד הוסיפה התובעת כי היא משמשת ההורה המרכז והדומיננטי עבור הקטינים.
התובעת מוסיפה וטוענת כי על הנתבע לשלם מזונות בסכום ריאלי ולא בסכום מינימאלי.
העובדה כי זמני השהות של הקטינים עם כל אחד מהצדדים הינם שווים, אין בה לאיין את חובתו של הנתבע בתשלום מזונות לאור הפערים במצבם הכלכלי של הצדדים. הקטין ב. הינו מקטני קטינים ועל הנתבע חלה החובה האבסולוטית לשאת במזונותיו.
טענות התובע
לטענת התובע, בהתחשב בגילאי הילדים ובזמני השהות השווים אין מקום כלל לפסיקת מזונות.
האב בתצהירו הצהיר כי הוא משתכר סך של כ – 4,500 ₪ לחודש, אין לו חסכונות וכל האמור בתצהירו הינו אמת.
מנגד, הכנסות האם גבוהות הרבה יותר מהנטען על ידה והיא אף אינה ממצה את פוטנציאל השתכרותה. עיון בתלושי השכר של התובעת מלמד כי בחודשים ינואר פברואר 2021 השתכרה האם בממוצע סך של 6,000 ₪ ובחודש אוקטובר 2020 קיבלה האם מענק עבודה בסך של 7,000 ₪.
בנוסף, לאם תואר של XXX וטרם מועד הקרע עבדה האם בפועל כXXX בשכר של 5,700 ₪ לחודש ולאחר מועד הקרע החלה לעבוד כטלפנית במשרה חלקית בלבד בשכר של 3,600 לחודש. לגישת הנתבע, אין כל סיבה שהתובעת תעבוד כטלפנית כאשר היא יכולה לעבוד במקצועה ולהשתכר שכר ראוי. לחלופין יש באפשרות התובעת לעבוד במשרה מלאה שאז תעמוד השתכרותה על סך של 6,200 ₪ לחודש.
לא זו אף זו, התובעת הסתירה מבית המשפט ומהנתבע כי היא מקבלת סיוע בשכר דירה ממשרד השיכון בסך של 1,170 ₪ לחודש. בנוסף מקבלת האם סך של 850 ₪ לחודש מהמוסד לביטוח לאומי ובמהלך החודשים אוקטובר 2020 ועד ינואר 2021 קיבלה במצטבר מהמוסד לביטוח לאומי סך של 11,000 ₪. לפיכך, הכנסתה החודשית של התובעת הינה בסך של 8,800 ₪ לחודש לפחות.
יתרה מכך, הורי האם הינם אנשים משכילים העובדים במשרות מכובדות עם שכר ראוי ולהם נכסים שונים אותם הם משכירים.
אשר לפוטנציאל השתכרותו טוען האב כי במרבית שנות הנישואים למד בכולל וקיבל מלגה בסך של 1,000 ₪ לחודש. בכל התקופה תמך בבני הזוג אביו של הנתבע, עד שנפטר (האב) למרבה הצער בחודש אפריל 2018. ממועד פטירתו חיו הצדדים מחסכונות שהיו להם ומכספי החתונה.
הנתבע החל לעבוד במוסד חינוכי של חב"ד כסייע ומשכורתו הממוצעת בשנת 2019 עמדה על 4,300 ₪ לחודש. הנתבע פירט בתצהירו את כל הכנסותיו ואין לו הכנסות או כספים מעבר לכך. הנתבע אף ממצה את מלוא פוטנציאל השתכרותו באשר הוא עובד במשרה מלאה ששה ימים בשבוע ונמצא עם הקטינים מחצית מהזמן.
במצב דברים זה נעזר הנתבע באמו אשר מעבירה לו כספים מעת לעת על מנת שיוכל להתקיים בכבוד.
אשר לכספים המצויים בחשבון הבנק שלו טען הנתבע כי חלק מהכספים הינם כספים שקיבל מהוריו במתנה אולם החזירם לאמו לאחר פטירתו של אביו. סך נוסף של כ – 70,000 ₪ קיבל הנתבע מביטוח החיים של אביו והעביר את הכסף חזרה לאמו. לגבי שיעור השתכרותו הנטענת טען הנתבע כי מדובר בהפרשי שכר שהשתלמו לו בחודשים שונים ולא במשכורת חודשית קבועה.
באשר לצרכי הקטינים טוען האב כי הצדדים חיו כמרבית המשפחות החרדיות, בצנעה ובצמצום בהתאם להכנסותיהם. מהלך חיי הנישואים היו הכנסות הצדדים נמוכות משכר המינימום.
דיון והכרעה
בהתאם לסעיף 3(א) בחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי"ט-1959, על האב חל הדין האישי, הוא הדין העברי. משכך חייב האב במזונותיהם ההכרחיים של ילדיו מעיקר הדין. חובה זו לא שונתה בפרשת פלונית בבע"מ 919/15.
(בע"מ 919/15, 1709/15 פלונית נ' פלוני ואח' (19.7.17), ע"א 591/81 פורטוגז נ' פורטוגז (לו(3) 449), ע"א 4480/93 פלוני נ' פלונית (מח(3) 461).
ההלכה בפרשת פלונית (בע"מ 919/15, 1709/15 מיום 19.7.17) השוותה את המצב המשפטי וחובת האב במזונות קטינים בגילאי 6-15, לסיפוק צרכי קטינים שהנם למעלה מגיל 15. כיום שני ההורים חבים מדין צדקה, בסיפוק צרכיהם עד כדי רמת החיים בה הורגלו הקטינים ערב הפירוד, מדין צדקה, באופן יחסי להכנסות ההורים מכל מקור העומד לרשותם.
(בע"מ 919/15, 1709/15 פלונית נ' פלוני ואח' (19.7.17), עמ"ש 14612-10-16 פ.ב. נ' א.ב (20.12.17))
אשר לקטינים מתחת לגיל 6, לא שינתה הלכת 919/15 דבר לעת עתה, שכן חלה היא על ילדים מעל גיל 6 בלבד, וכך כבוד השופט סולברג:
"נזכור ונזכיר: טרם נשלמה המלאכה. ראשית, פסק דין זה מסדיר באופן חלקי בלבד את סוגיית מזונות הילדים, ואינו מתייחס לתשלום מזונות ילדים בגילאי 6-0, חובה שעודנה מוטלת במלואה על כתפי האב, תהיינה נסיבות העניין אשר תהיינה".
(ר' סעיף 6 לפסק דינו של כבוד השופט סולברג בבע"מ 919/15 וכן רמ"ש (מחוזי מרכז) 14655-06-17 ק' נ' ק' (פורסם בנבו, 26.9.17)).
עם זאת, הנתון בדבר זמני השהות של ההורים עם הקטינים רלוונטי גם כאשר נבחן גובה חיובו של אב במזונות ילדו שמתחת לגיל שש (ראו לדוגמה עמ"ש (מחוזי ת"א) 1180-05-14 א' א' נ. מ' א' (פורסם בנבו, 26.3.15)).
צרכי קטין בכללותם (צרכים הכרחיים ושאינם הכרחיים) נאמדו בפסיקה המנחה לאחר בע"מ 919/15 על-סך 2,250 ₪ לחודש לקטין, למצער. סכום זה על-פי אותה פסיקה אינו כולל הוצאות מדור והוצאות חינוך ורפואה של הקטין.
(ראו לעניין זה רמ"ש 59918-10-18 נ. נ' נ. , 25.10.2018)
מן הכלל אל הפרט
בפתח הדברים מצאתי לציין כי במסגרת טענותיהם כל אחד מהצדדים עשה ככל יכולתו על מנת לצמצם ולהפחית את שיעור השתכרותו ולהמעיט בפוטנציאל השתכרותו ומנגד להציג את הצד השני כבעל פוטנציאל השתכרות גבוה, עתיר ממון ונכסים באופן אשר הותיר ספק בכנות טענות הצדדים שניהם ולטעמי רב הנסתר על הגלוי.
הכנסות התובעת
עיון בתלושי השכר של התובעת לתקופה ינואר 2020 ועד יוני 2021 מלמד כי התובע עובדת בממוצע 65% משרה (120 שעות בחודש ו כ – 6 שעות עבודה ליום) ושכרה עומד כיום על סך של 32.5 ₪ ברוטו לשעה. כאשר התובעת זכאית בנוסף לתוספות שונות (ובין היתר לגמול שעות נוספות וגמול עמידה ביעדים). ממוצע שכרה של התובעת בחודשים ינואר 2021 ועד יוני 2021 (כולל תוספות אלו) עמד על סך של כ – 4,400 ₪. אין מחלוקת כי זו עבודתה היחידה של התובעת.
אציין כי הן בעניינה של התובעת והן בעניינו של הנתבע מצאתי להתייחס לתלוש יוני 2021 כדוגמא לפוטנציאל השתכרותם של הצדדים לאור מגיפת הקורונה והסגרים וההגבלות שהיו במדינה בתקופה מרץ 2020 ועד יוני 2021 שאז חזר המשק לפעילות כמעט מלאה ושגרתית.
סבורני כי התובעת איננה ממצה את פוטנציאל הכנסתה. הגם שלא מצאתי לקבל טענות הנתבע לכך שהתובעת יכולה לעבוד במקצועה.
מצאתי לקבל טענת התובעת כי אין לה כל ניסיון עבודה בתחום אותו למדה וכי במהלך החיים המשותפים ובכלל עבדה בתחום זה חודש אחד בלבד.
מאידך, לא שוכנעתי לקבל טענת התובעת כי אינה יכולה להגדיל את היקף משרתה. משאין מחלוקת כי זמני השהות של הקטינים עם כל אחד מהצדדים שווים, לא הוצגה בפני כל הצדקה לעבודה ב- 65% משרה בלבד.
זאת ועוד. טענות התובעת כי איננה יכולה לעבוד במשרה מלאה עקב האלימות שסבלה במהלך החיים המשותפת והטיפול לו היא נזקקת עקב כך, עלו לראשונה רק בסיכומי התשובה של התובעת ללא שצורפו אסמכתאות מהימנות התומכות בטענות אלו.
אמנם, התובעת הגישה בקשה לצירוף מסמכים לסיכומי התשובה, מהם עולה כי התובעת ביקשה לצרף אישור על טיפול פסיכולוגי, אולם לא שוכנעתי כי היה בכך כדי לבסס טענה זו של התובעת. ראשית, על התובעת היה לציין עובדה זו בתצהיר עדותה הראשית ולצרף אסמכתאות וזאת על מנת שלא תיפגע זכותו הדיונית של הנתבע. שנית, מהבקשה עולה כי התובעת ביקשה לצרף אישור על היותה בטיפול פסיכולוגי ואין די בכך. על התובעת היה לצרף אסמכתא מתאימה באשר לאי כושר עבודה.
לאור האמור מצאתי להעמיד את פוטנציאל השתכרותה של התובעת על סך של 5,200 ₪ נטו לחודש.
אציין כי לא נעלמה מעיני טענת הנתבע בסיכומיו כי בחודש ינואר 2021 עמדה הכנסתה של התובעת על סך של 6,293 ₪ ובחודש פברואר 2021 עמדה הכנסתה על סך של 5,872 ₪. אולם עיון בתלושי השכר של התובעת מלמד כי בחודש דצמבר 2020 (המשולם בחודש ינואר 2021) קיבלה התובעת תוספת דמי קייטנות לשכרה וכן דמי הבראה ובחודש ינואר 2021 המשולם בפברואר 2021 קיבלה התובעת בונוס עבר שנת 2020 בסך של 1,132 ₪ וכן פדיון חופשה בסך של 1,720 ₪ (נוסף על תשלום ימי מחלה) מכאן ששכרה של התובעת בחודשים אלו היה גבוה באופן נקודתי לאור התוספות החד פעמיות.
לסכום דלעיל יש להוסיף סך של 1,170 ₪ לחודש עזרה בדיור ממשרד השיכון שמקבלת התובעת מדי חודש וכן קצבת ילדים בסך של 120 ₪ לחודש.
באשר לתשלומים שקיבלה התובעת מביטוח לאומי (סעיף 15.3 לסיכומי הנתבע) – מצאתי לקבל טענת התובעת כי מדובר בתשלומים בגין תקופת החל"ת וכן במענקי הקורונה ששולמו לכלל אזרחי ישראל ולא בתשלומים שוטפים וקבועים וכי אין לקחתם בחשבון במסגרת הכנסותיה הקבועות של התובעת לצורך הכרעה בתשלום דמי המזונות.
התובעת שוכרת דירה שעלותה 3,500 ₪ לחודש.
לאור האמור מצאתי להעמיד את הכנסתה הפנויה של התובעת על סך של 3,500 ₪ לחודש.
הכנסות הנתבע
הנתבע, בעל תואר ראשון בYYY עובד ZZZ ושכרו בגין עבודה זו משולם על ידי עיריית XXX. בהתאם לתלוש השכר לחודש יוני 2021 (בו לא שולמו הפרשים לחודשים קודמים או ניכו תשלומים ביתר ) עומד שכרו החודשי על סך של כ – 6,100 ₪ ברוטו (שכר זה כולל שכר יסוד ותוספות שונות כלליות ותוספות לעובדי הוראה המשולמות באופן קבוע) וסך של כ- 5,000 ₪ נטו בערך. על כך יש להוסיף דמי הבראה בסך של 265 ₪ לחודש (3171 ₪ לשנה).
תלושי השכר מלמדים כי הנתבע עובד בממוצע כ – 120 שעות בחודש במשרה זו וזאת בניגוד להצהרת הנתבע בתצהירו אשר להיקף שעות עבודתו לפיה הוא עובד כ- 42 שעות שבועיות במשרה מלאה בZZZ (סעיפים 31-32 לתצהיר הנתבע) ובניגוד לאמור בסיכומיו (סעיף 25 לסיכומיו).
לגרסת הנתבע, הוא עובד במשרה נוספת במילוי מקום ושכרו ממשרה זו עומד בממוצע על סך של 900 ₪ נטו בחודש ומשולם על ידי משרד החינוך ו/או העמותה לחינוך בלתי פורמאלי. גם זאת בניגוד לתצהירו לפיו שכרו מעבודה זו של מילוי מקום עומד בממוצע על סך של 220 ₪ לחודש (סעיף 33 לתצהירו של הנתבע).
בהתאם להחלטת בית המשפט הנתבע צירף תלושי שכר ודפי חשבון בנק לתקופה 1/2020 – 6/2021. עם זאת, התרשמתי כי הנתבע לא פרש בפני בית המשפט את התמונה המלאה אשר למצבו הכלכלי ואבהיר.
ראשית, דפי חשבון הבנק שצורפו על ידי הנתבע אינם דפי חשבון מקוריים ואף אינם צילום של דף חשבון מקורי אלא דפי חשבון ערוכים, ללא סמלי הבנק, וכן נעדרים הסברים אשר לפעילות בחשבון אותם ניתן למצוא בתדפיסי הבנק אותנטיים.
מנספח יב לסיכומי התובעת (דפי חשבון הבנק של הנתבע לשנת 2019) ומהשוואת דפי החשבון שצירף הנתבע לעומת דפי החשבון של הנתבע שצירפה התובעת לסיכומיה עולה כי לנתבע חשבונות בנק נוספים הכוללים חסכונות בסכומים שונים אולם אלו לא הוצגו בפני בית המשפט בניגוד להחלטת בית המשפט מיום 16.11.2021.
שנית, הכנסות הנתבע החודשיות כפי שעולה מדפי החשבון אינן מתיישבות עם תלושי השכר שהגיש הנתבע. כך למשל בתקופה 2.5.2021 ועד 1.6.2021 הופקדו לחשבונו של הנתבע הסכומים הבאים:
סך של 43.94 ₪ ממשרד החינוך (2.5.2021)
סך של 3,002.94 ₪ מעיריית ZZZ (6.5.2021)
סך של 1,034.70 ₪ מחברת M (9.5.2021)
מעיון בתלושי השכר של הנתבע נמצאו תלושי השכר מעיריית ZZZ וממשרד החינוך העולים בקנה אחד עם ההפקדות בחשבון הבנק אולם לא נמצא כל תלוש שכר ביחס לסך של 1,034 ₪ שהופקד לחשבונו של הנתבע ביום 9.5.2021 או כל אסמכתא אחרת אשר להפקדה זו.
ביום 7.4.2021 הופקד לחשבונו של הנתבע סך של 784.5 ₪ על ידי חברת M. עיון בתלושי השכר שהוגשו על ידי הנתבע לא נמצא תלוש שכר בסכום זה משום מקום עבודה ומאידך, נמצא תלוש שכר של משרד החינוך לחודש מרץ 2021 בסך של 29.64 ₪ שהופקד לחשבון הנתבע ביום 1.4.2021.
בחודש מרץ 2021 הופקד לחשבונו של הנתבע סך של 932.5 ₪ על ידי חברת M. תלוש שכר בגין סכום זה או כל הסבר אחר לסכום זה שהופקד בחשבונו לא הוצג על ידי הנתבע. כך גם ביחס לחודשים ינואר פברואר 2021. בחשבון הבנק יש הפקדות על ידי חברת M אך אין כל הסבר להפקדות אלו או אסמכתאות מהן ניתן ללמוד סיבת ההפקדה.
בנוסף, עיון בדפי חשבון הבנק של הנתבע לשנת 2019 מלמד כי הסכומים אותם קיבל בשנה זו מחברת M היו גבוהים יותר מהמוצהר על ידו.
שלישית, עיון בדפי חשבון הבנק של הנתבע אותם צירפה התובעת לסיכומיה מלמד כי בשנת 2019 היו ברשות הנתבע סכומי כסף נכבדים. לעניין זה טען הנתבע כי סכום של כ – 232,000 ₪ קיבל במתנה מהוריו עם נישואי הצדדים לצורך רכישת דירה אולם משהצדדים נפרדו ורכישת דירה לא עמדה על הפרק, השיב סכום זה להוריו.
עוד הסביר הנתבע כי אכן קיבל לידו סך של כ – 70,000 ₪ תגמולי ביטוח לאחר פטירת אביו אולם נתן סכום זה לאמו, כפי שעשו כל אחיו, שנותרה ללא כל מקור הכנסה ופרנסה לאחר פטירת אביו.
עם זאת, לא הובאה כל ראיה לטענות אלו, לא למקור הכספים ולא להשבתם. יצוין כי נספח י"ג לסיכומי הנתבע אכן מלמד על העברת סך של 230,000 ₪ מחשבון הבנק של הנתבע אך לא מלמד למי הועבר הכסף.
לא זו אף זו, הנתבע טען בסיכומיו כי הוא נעזר באמו לצורך מימון צרכיו נוכח הכנסותיו הזעומות וכי אמו העבירה לו סך של 30,000 ₪ בחודש יולי 2019 לסייע לו נוכח מצבו הכלכלי הקשה.
הנה כי כן, מחד טוען הנתבע כי הוא נאלץ להסתייע באמו אשר עוזרת לו כלכלית ומנגד טוען כי הוא העביר לאמו כספים המגיעים לכדי סכום של 300,000 על מנת לסייע לה לנוכח מצבה הכלכלי העגום לאחר שאביו נפטר.
לאור כל האמור לעיל התרשמותי היא כי בכל הנוגע למצבו הכלכלי של הנתבע רב הנסתר על הגלוי.
זאת ועוד. הגם שהנתבע עובד בשתי עבודות אציין כי לא שוכנעתי כי הנתבע ממצה את מלוא פוטנציאל השתכרותו. בהתחשב בכל החומר שהונח בפני מצאתי להעמיד את פוטנציאל הכנסתו של הנתבע על סך של 8,000 ₪ נטו לחודש לכל הפחות.
הנתבע משלם שכר דירה בסך של 2,500 ₪ לחודש. על כך יש להוסיף הוצאות אחזקת הדירה.
הכנסתו הפנויה של הנתבע הינה אם כן עומדת על סך של כ – 5,500 ₪ לחודש.
יחס ההכנסות אם כן הינו 60% לאב ו – 40% לאם (בעיגול). עם זאת, יש לקחת בחשבון את מאות אלפי השקלים שהיו בחשבונותיו של האב ואשר אותם, מסיבותיו, בחר להעביר לאימו.
צרכי הקטינים
התובעת העמידה את צרכי הקטינים על סך של 2,950 ₪ עבור הקטינה א. וסך של 3,400 ₪ עבור הקטין ב. מנגד טען הנתבע כי הכנסות הצדדים היו מתחת לשכר המינימום והם חיו ברמת חיים נמוכה ובצמצום כפי שחי מרבית המגזר החרדי ומדובר בסכומים מוגזמים ומופרכים.
הצדדים שניהם לא הוכיחו כדבעי את צרכי הקטינים, אלא שגם מקום שלא כל הצרכים מוכחים, פוסקים בתי המשפט מזונות לפי שיקול דעתם ואומדן הצרכים הסביר והראוי.
במקרה דנן התרשמתי כי הצדדים חיו ברמת חיים רגילה התואמת את רמת החיים במגזר החרדי.
לפיכך ולנוכח התרשמותי מרמת החיים של הצדדים כפי שבאה לידי ביטוי בתצהיריהם ועדויותיהם, אני מעריכה את צרכי הקטינים בסך של 1,800 ₪ לחודש לכל הפחות לכל אחד מהקטינים.
חישוב המזונות
משסכום צרכי כל אחד מהקטינים עומד על סך של 1,800 ₪ בחודש, וביחד 3,600 ₪ והקטינים שוהים אצל כל אחד מההורים מחצית מהזמן, הרי שכל אחד מההורים נושא בפועל בסך של 1,800 ש"ח.
עם זאת, בהתאם ליחס ההשתכרות, חלקו של האב בסכום זה 61% (לפי יחס ההכנסות), עומד על – 2,196 ₪ ובקירוב 2,200 ₪ .
לעומת זאת, חלקה של האם אשר נושאת אף היא בפועל, בסכום של 1,800 ₪ הינו רק 39% (לפי יחס ההכנסות) ומשכך צריך לעמוד על 1,404 ₪ (ובקירוב 1,400 ₪)
דהיינו, על מנת שההורים יישאו בחלקים הלוקחים בחשבון את יחס הכנסותיהם בצרכי הקטינים על האב להעביר לידי האם סך של 400 ₪ מידי חודש בחודשו בגין השתתפותו במזונות הקטינים. שאז יישא האב בסך הכל בסך של 2,200 ₪ במזונות הקטינים והאם תישא בסך של 1,400 ₪.
ואולם, לנוכח העובדה כי ברשותו של האב מצויים היו מאות אלפי ₪ נוספים, ואף משהיו לעיני הסבריו של האב באשר למקור הכספים הסיבה להעברתם לידי אימו, הרי שאין לדעתי להצטמצם במקרה דנן לחשוב אריתמטי בלבד.
ומשכך מצאתי כי על האב להעביר לאם מידי חודש סך של 680 ₪ בגין חלקו במזונות שני הקטינים.
מדור
עלות המדור של התובעת הינה 3,000 ₪ לחודש. 40% מסכום זה 1,200 ₪ לשני הקטינים יחד.
על פי יחס ההכנסות על הנתבע לשלם לתובעת 60% מהסכום כלומר – 720 ₪. במקביל, ובאותו האופן, על התובעת לשלם לנתבע סך של 400 ₪ מסכום מדור הקטינים בביתו.
יש להפחית את חלקה של האם בעלות מדור הקטינים בבית האב מחלקו של האב בעלות מדור הקטינות בבית האם: על האב לשלם לידי האם סך של 320 ₪ בגין מדור הקטינים.
כאמור, בהתאם לפסקי הדין של בתי המשפט המחוזיים, אל לו לבית המשפט להצטמצם אך ורק לנוסחאות המתמטיות הנוקשות וכי לאחר הצבת הנתונים חייב בית המשפט להפעיל את שיקול דעתו והשכל הישר ולחתור לתוצאה שתקדם את השוויון בין הצדדים ותביא בחשבון את כל מערכת השיקולים הרלוונטיים לנסיבות המשפחה שנמצאת לפניו. משקבעתי את הכנסתו הפנויה של כל אחד מהצדדים הרי שבהתאם לסכומים שנקבעו יוותר כל אחד מהצדדים עם הכנסה פנויה זה לאחר שהאב יעביר לידי האם את תשלום המזונות והמדור, זאת כאשר הקטינים שוהים עם כל אחד מההורים באופן שוויוני.
לאור כל האמור לעיל ולאחר שלקחתי בחשבון את גילם של הקטינים, זמני השהות השוויוניים והכנסות הצדדים מכלל המקורות מצאתי לקבוע כדלקמן:
האב ישלם לידי האם עבור מזונותיהם של הקטינים סך 340 ₪ בחודש לכל אחד מהקטינים.
האב ישלם לאם סך של 320 השתתפות בהוצאות המדור של האם. אשר להוצאות מדור, לנוכח זמני השהות השוויוניים לא מצאתי לפסוק הוצאות מדור למי מהצדדים.
הצדדים יישאו בחלקים שווים מהוצאות חינוך הקטינים, לרבות מעון, גן, צהרון עד תום כתה ג', תשלומי חובה לבי"ס, חוג אחד ושני מחזורי קייטנה בחודשי הקיץ בעלות קייטנת מתנ"ס. הוצאות המעון ישולמו כנגד המצאת קבלות ותוך 7 ימים מיום המצאת הקבלה לצד ששילם. הוצאות החינוך יכללו שיעורים פרטיים ואבחונים דידקטיים במידת הצורך. ככל שתתעורר מחלוקת בעניין נחיצותה של הוצאה חינוכית כלשהי, י/תכריע בדבר המורה המחנך/כת או יועץ/צת ביה"ס לפי העניין.
הצדדים יישאו בחלקים שווים בכל ההוצאות הרפואיות החריגות של הקטינים, אשר אינן משולמות על ידי ביטוח בריאות ממלכתי, לרבות אבחונים וטיפולים רגשיים, רפואת שיניים וטיפולים אורתודנטים, משקפיים/עדשות מגע וכל הוצאה רפואית אחרת. כל צד יחזיר לצד השני הוצאה שהוציא וזאת בתוך 7 ימים מיום המצאת קבלה על הוצאה כאמור. ככל שתתעורר בין הצדדים מחלוקת לעניין נחיצותה של הוצאה רפואית, יכריע בדבר רופא הילדים או הרופא המומחה לפי העניין.
מהוצאות החינוך של הקטינים ינוכה מענק לימודים המשולם בתחילת כל שנת לימודים על ידי המל"ל, והצדדים יחלקו בהוצאות החינוך לאחר שנוכה מהן המענק.
תוקף החיוב בתשלום המזונות כאמור בסעיף 59 לפסק דיני זה ביחס לשני הקטינים – החל ממועד מתן פסק הדין (לנוכח גילה של א. ולנוכח מלאת לב. 6 שנים בחודש ינואר 2022). עד אז יעמדו בתוקף החלטותיי הקודמות וזאת חרף פערים הקיימים בין הסכומים שנפסקו בפסק הדין לבין סכומים בהחלטות הזמניות כך מן הטעם שמזונות שנאכלו, אין להשיבם על מנת שלא ייפגעו הקטינים.
כל יתר סעיפי פסק הדין בתוקף ממועד מתן פסק הדין.
סכום המזונות צמוד למדד המחירים לצרכן הידוע היום והוא יעודכן כל שלושה חודשים ללא תשלום הפרשים למפרע.
קצבת הילדים מהמוסד לביטוח לאומי תשולם לידי האישה בנוסף לסכום המזונות שנפסק.
דמי המזונות ישולמו עד מלאת לקטינים 18 או עד סיום כיתה י"ב המאוחר מבין שניהם ולאחר מכן ישולם שליש עד לסיום שירות צבאי סדיר או שירות לאומי.
בנסיבות העניין ולנוכח תוצאת פסק הדין, לא מצאתי להטיל על מי מהצדדים הוצאות, עם זאת ייאמר כי סבורה אני שהיה מקום כי הצדדים יגיעו להסכמות במועד מוקדם הרבה יותר, ללא שתידרש הכרעת בית המשפט דבר שהיה חוסך הן לצדדים והן לבית המשפט משאבים רבים.
פסק הדין מותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים וטעויות הגהה.
ניתן היום, ח' שבט תשפ"ב, 10 ינואר 2022, בהעדר הצדדים.
14 מתוך 14