בפני | כב' השופטת מיכל ברדנשטיין |
תובעים | 1. XXX 2. XXX 3. XXX |
נגד |
נתבעים | 1. מדינת ישראל |
|
- התובעים הגישו תביעה להצהיר על אבהות התובע 1 על התובעת 2, הגב' XXX, שהיא בגירה.
- כפי שעולה מתגובות התובעים, אין בידם מסמכים שיש בהם כדי לזהות את התובעת 2. נטען כי אין לה כל רישום במדינת ישראל וכן אין לה רישום ברשות הפלסטינית ואין לה כל תעודת זהות או מסמך מזהה אחר.
- נטען כי לתובעת 2 נולדה קטינה ביום XXX בשם XXX וכי הוגש הליך בתיק 32139-02-21 שבו התבקשה הצהרה כי התובע 1 באותו הליך הוא אבי הקטינה, והוכח כי הקטינה היא בתה של הבגירה, התובעת 2, ובעלה.
- טענה זו אינה מדויקת כלל. התביעה בתיק 32139-02-21 הנזכר נמחקה מחוסר מעש, בלי שניתן בה פסק דין. הרקע למחיקה הוא זה:
- בהתאם להחלטה מיום 20.7.21 שניתנה באותו תיק קבעתי כי בהעדר יכולת לזהות את התובעת 2, הגב' XXX - האם הנטענת באותו הליך - אין מקום כי היא תשתתף בבדיקת הרקמות. נקבע כי רק האב-שם והקטינה, שלגביהם לא הועלתה טענה לעניין זיהויים, והם לבדם, יופנו לבדיקת רקמות. לצד האמור, נקבע בהחלטה כי, משעה שלא ניתן לקיים בנסיבות המקרה בדיקת רקמות במתכונת המשולשת, טענות הצדדים לענין עמידה ברף הראייתי הנדרש לצורך קביעת אבהות, שמורות להם, בהתאם לסבירות האבהות על פי תוצאות הבדיקות.
- תוצאות בדיקת הרקמות שנערכה לתובע 1 שם ולקטינה, העלו כי הסבירות שהתובע 1 הוא אבי הקטינה עומדת על 99.99%. אין כל התייחסות לגב' XXX משעה שהיא כאמור לא השתתפה בבדיקה.
- כפי שטוענת ב"כ היועמ"ש בתגובה שהגישה לתיק דנן היום, בעקבות התנגדות ב"כ היועמ"ש לפסק דין לאבהות שיצהיר כי האב שם הוא אבי הקטינה (ובמקום זאת היא הסכימה להצהרה אחרת, כאמור בתגובתה), התבקשה תגובת התובעים שם, ואולם משזו לא הוגשה במועד, גם לא לאחר ארכה, התיק נמחק מחוסר מעש, כך שלא ניתן פסק דין לאבהות בעניין הקטינה XXX.
- יתרה מכך, ככל והיה ניתן פסק דין לאבהות בתיק 32139-02-21, הוא היה מתייחס לאבהות התובע 1 שם על הקטינה, שכן רק לאב ולקטינה בוצעה בדיקת הרקמות, ולא לקשרי אמהות בין הגב' XXX, לבין הקטינה XXX, משעה שהגב' XXX לא השתתפה כאמור בבדיקה בהעדר מסמכי זיהוי, וזאת בהתאם להחלטת בית המשפט.
- בתיק דנן ניתנו החלטות ולפיהן על התובעים להגיש מסמכים לעניין זיהוי הגב' XXX, שלגביה מתבקשת הצהרת האבהות.
- ביום 10.4.22 הגישו התובעים מסמכים בשפה הערבית ומהם עלה (כאמור בתגובת ב"כ היועמ"ש שהוגשה ביום 3.5.22) כי הגב' XXX זוהתה מספר פעמים על ידי גורמים שונים (בית ספר, קופ"ח ובית הדין השרעי) באמצעות מספר זיהוי XXX. עקב כך ובהחלטה מיום 3.5.22 התבקשו הבהרות התובעים לגבי מקור הזיהוי האמור והם הונחו גם לצרף מסמך הקשור במספר זיהוי זה וכן להגיש תרגומים של המסמכים.
- ביום 14.6.22 הוגשה הבהרת התובעים ולפיה לגב' XXXX אין לתובעת מסמך מזהה כלשהו, ולא נמצא כזה חרף בדיקות שנעשו. באשר למספר שניתן לגב' XXX במסמכים האמורים, מדובר במספר שניתן לה בבית הספר, ומאז הוא מלווה אותה, כפי שניתן להבין, מדובר במספר שניתן לה לצורך נוחיות מנהלתית, אך אין מקורו במסמך מזהה כלשהו. ב"כ התובעים צירף להבהרה תרגומים של המסמכים (תעודות בית ספר ומעקב הריון) ותצהיר תומך.
- סבורתני כי בהעדר יכולת לזהות את הגב' XXX, לא ניתן להפנות את הצדדים לבדיקת אבהות ביחס אליה, וזאת מאותם הטעמים שלא ניתן היה להורות על השתתפותה בבדיקת הרקמות שבוצעה בתיק 32139-02-21. כפי שנקבע בהחלטה מיום 20.7.21 בתיק 32139-02-21, עת קבעתי כי רק האב שם והקטינה ישתתפו בבדיקת הרקמות, אך לא הגב' XXX, האם הנטענת שם:
"6. ב"כ היועמ"ש בתגובתה שהוגשה ביום 15.6.21 הפנה להוראות תקנות המידע הגנטי (עריכת בדיקה גנטית לקשרי משפחה, תיעוד ושמירת תוצאותיה), תש"ע – 2010 (להלן: התקנות), ובפרט לתקנה 1 ו-2(ב) להן, ולפיהן נדרש דרכון או תעודה מזהה לגבי מי שאינו אזרח או תושב ישראל. כן היא מפנה לסע' 3 לחוק מרשם אוכלוסין, תשכ"ה – 1965 (להלן: חוק המרשם), ולפיו, הרישום במרשם, כל העתק או תמצית ממנו יהיו ראיה לכאורה לנכונות פרטי הרישום המפורטים בפסקאות (1) עד (4) ו-(9) עד (13) לסעיף 2 לחוק המרשם, וכן משמש המרשם בסיס נתונים עבור רשויות ציבוריות אחרות לצורך מילוי תפקידן, ומכאן חשיבות הזיהוי בטרם עריכת בדיקת רקמות. ב"כ היועמ"ש מפנה לכך שאמנם, לפי התקנות, לבית המשפט סמכות לקבוע דרכי זיהוי נוספות, ככל ויראה לנכון, ואולם, במקרה דנן לא הונחה כל תשתית לטענה כי לא היתה לנבדק אפשרות סבירה להשיג תעודה מזהה. ב"כ היועמ"ש מוסיפה ומפנה לפסק הדין ברמ"ש 50564-05-20 פלוני נגד היועץ המשפטי לממשלה, נבו ניתן ביום 30.8.2020, וכן לפסק הדין בתיק תמ"ש 39383-03-13 פלוני נגד ב"כ היועמ"ש שבו ניתנה דוגמה שיש בה כדי להבהיר את החשיבות בזיהוי ודאי.
......
11. סבורני כי צודקת ב"כ היועמ"ש בטענתה כי בהעדר זיהוי של התובעת לא ניתן להפנותה לבדיקת רקמות, ובהפנותה לדוגמה שהובאה בתיק 39383-03-13 שממחישה את חשיבות הזיהוי:
"לדידי, צודק ב"כ היועמ"ש בהתנגדותו לאפשרות זו. ראשית, אין זה מסמכותו של בית משפט זה לקבוע זהותו של אדם, ושנית קיים חשש שמא בהליך זה יכשיר בית המשפט זהות באופן שגוי.
לצורך המחשת החשש הנ"ל אחזור בהחלטתי זו על הדוגמא אותה הביא ב"כ היועמ"ש בסיכומיו :
אברהם נשוי לשלוש נשים: רבקה, לאה ושרה.
רבקה – אזרחית ישראלית – רשומה כנשואה לאברהם ולהם 2 ילדים אזרחי ישראל.
לאה – מחוסרת זהות, טוענת כי נשואה לאברהם (ללא רישום) ולה 2 ילדים, ללא זהות (דוד ושאול).
שרה – תושבת שטחים בעלת מסמך מזהה, נשואה לאברהם (ללא רישום), ולהם 2 ילדים (יעקב ועשו).
לצורך הדוגמא, נניח כי קיימת סמיכות זמנים במועד לידתם של הקטינים מהנשים השונות. מוגשת תביעה להכרה באבהותו של אברהם על ילדיה של לאה – דוד ושאול.
לדיון בבית המשפט מתייצבים אברהם, שרה ושני ילדיהם (יעקב ועשו). שרה טוענת בדיון שהיא לאה וכי אין בידה מסמך מזהה, וכן טוענת כי יעקב ועשו הם דוד ושאול.
בית המשפט מזהה את השלושה באמצעות תמונות בלבד, וללא כל מספר זיהוי, ושולחם לבדיקה.
בדיקת האבהות והאמהות יוצאת חיובית.
במצב דברים זה, פסק הדין שיקבע אבהותו של אברהם ביחס לדוד ושאול הינו מוטעה כיוון שהתבסס על זיהוי שגוי. כפועל יוצא מפסק הדין עשויים להירשם דוד ושאול, שכלל לא נבדקו, כילדיו של אברהם, ולקבל מעמד בישראל.
למותר לציין, כי בשלב מאוחר יותר אין כל מניעה כי אך שרה תגיש תביעת אבהות ביחס
ליעקב ועשו, כאשר הפעם תתייצב עם זהותה האמיתית" (פסקה 15; ההדגשות במקור – מ.ב.)..
- לפיכך, ובהעדר יכולת לזהות את התובעת, אין מקום לתן הוראות על השתתפותה בבדיקת הרקמות".
- לנוכח האמור, ומשעה שהוצהר שוב ושוב הן בהליך בעניין הקטינה XXX והן בהליך דנן כי אין קיים כל מסמך מזהה אודות הגב' XXX, והיות ועקב כך לא ניתן להפנותה לבדיקת רקמות לצורך בדיקת האבהות הנטענת, אני מורה על מחיקת ההליך.
- ככל וימצא בעתיד מסמך מזהה, ניתן כמובן לחזור ולהגיש תביעה חדשה.
- התיק יסגר.
ניתנה היום, ז' תמוז תשפ"ב, 06 יולי 2022, בהעדר הצדדים.
