בימ"ש לענייני משפחה בחיפה, השופטת שושנה ברגר: פס"ד בתובענות הדדיות בין הצדדים הנוגעות לביטול תיקון או שינוי הסכם גירושין, פירוק שיתוף וביטול ושינוי מזונות (תלה"מ 43737-04-18)

מבוא:

בפניי תובענות הדדיות אשר הוגשו על ידי הצדדים: מר XXX (להלן: "האיש" או "האב") והגב' XXX (להלן: "האישה" או "האם") כדלקמן:

• תלה"מ 43737-04-18- תביעה שכותרתה: "ביטול/תיקון/שינוי הסכם גירושין, אשר הוגשה על ידי האישה ביום 24.4.18. כתב הגנה הוגש ביום 24.6.18.
• תלה"מ 49801-05-18- תביעה לפירוק שיתוף אשר הוגשה על ידי האיש ביום 23.5.18. כתב הגנה הוגש ביום 22.11.18.
• תלה"מ 13613-09-18- תביעה לביטול ושינוי מזונות אשר הוגשה על ידי האיש ביום 6.9.18. כתב הגנה הוגש ביום 22.11.18.

רקע בקצרה:

1. הצדדים נישאו ביום XXX, ובמסגרת הנישואין נולדו הילדים: XXX ילידת XXX, בת 17.5, XXX יליד XXX, כיום בן 16, וXXX יליד XXX כיום בן 12 (להלן כל ילד ייקרא בשמו הפרטי, וביחד ייקראו: "הילדים"). במהלך הנישואין, רכשו הצדדים דירת מגורים אשר נרשמה בלשכת רישום המקרקעין על שם שני הצדדים בחלקים שווים ברחוב XXX בXXX (להלן: "הדירה"). על הדירה לא רובצת משכנתא.
2. הצדדים ניהלו הליכים ביניהם בבית משפט זה בשנת 2012 במסגרת תמ"ש 32577-10-12 והתיקים הקשורים. ביום 25.11.13 הוגשה בקשה משותפת לאישור הסכם במסגרתה הודיעו הצדדים כי חתמו על הסכם גירושין ביום 24.11.13 (להלן: "ההסכם"). בהמשך, עתרה האישה לאשר את ההסכם וליתן לו תוקף של פסק דין, ואילו האיש עתר לביטול כל ההליכים (נוכח העובדה כי ההסכם אושר וניתן לו תוקף של פס"ד בבית הדין הרבני האזורי בXXX (להלן: "ביה"ד הרבני"). בהחלטתי מיום 11.2.14 הוריתי כדלקמן: "...משעניינם של הצדדים הגיע לכלל סיום בפני כב' ביה"ד הרבני האזורי בXXX אשר נתן תוקף של פסק דין להסכם הגירושין והנספח לו, נוכח התנגדות הנתבע להליך נוסף של אישור ההסכם ומתן תוקף של פסק דין על ידי בית המשפט, אינני נעתרת לבקשה. יוער כי, הבקשה אינה מגלה טעם ענייני המצדיק קיום הליך נוסף של אישור ומתן תוקף של פסק דין על ידי בית המשפט. על כן, הבקשה נדחית. כפועל יוצא מן האמור לעיל, הנני מורה על מחיקת ההליכים בתובענות שבכותרת".

סקירה דיונית של ההליכים הנוכחיים:

1. ישיבת ק.מ בתיקים התקיימה ביום 24.12.18.
2. עדויות ראשיות של הצדדים הוגשו בתצהירים:

• ביום 11.4.19 הגישה האישה תצהירי עדות ראשית מטעמה במסגרתם הגישה תצהירה (ת/7) וכן הוגשו תצהיריהם של העדים הבאים: מר XXX (ת/1), הגב' XXX (ת/2), הגב' XXX (ת/3), הגב' XXX (ת/4), הגב' XXX (ת/5), הגב' XXX (ת/6) והגב' XXX (תצהירה הוצא מהתיק לבקשת ב"כ האישה במהלך הדיון מיום 16.1.20 (בעמ' 9 בשורות 20-21)).
• ביום 12.6.19 הגיש האיש תצהיר עדות ראשית מטעמו (נ/4). ביום 15.7.19 הגיש האיש תצהיר ודו"ח חקירה מטעם החוקר הפרטי מר XXX (נ/1).

1. ביום 17.6.19 התקיימה ישיבת הוכחות במהלכה נחקרו העדים הבאים: XXX, XXX, XXX, XXX, XXX וXXX.
2. ביום 16.1.20 התקיימה ישיבת הוכחות במהלכה נחקרו: עו"ס הגב' XXX, החוקר הפרטי מר XXX, האישה והאיש. בסיום הישיבה, הגיעו הצדדים להסכמות דיוניות כדלקמן:

"ב"כ הצדדים:

בהמלצת בית המשפט, הגענו להסכמות דיוניות באשר להמשך ניהול ההליכים בין הצדדים, זאת לאור השינוי שחל בעקבות העובדה שצו ההשגחה שניתן בהתייחס לקטין XXX וצו הנזקקות שניתן בהתייחס לXXX וXXX בוטלו, כדלקמן:

1. עו"ס לסדרי דין תגיש לבית המשפט תסקיר עדכני בעניינם של הצדדים והקטינים ובמסגרתו יינתנו המלצות בשאלת המשמורת וחלוקת זמני השהות של כל אחד מההורים עם הקטינים.
2. ייקבע מועד נוסף לדיון לאחר הגשת התסקיר כאמור תוך ששמורה לכל אחד מהצדדים הזכות לחקור את הצד שכנגד בסוגיות אלה, בהמשך הדיון, ככל שהדבר יידרש. כמו כן, הואיל ולשאלת משמורת הקטינים השלכה גם לעניין סוגיית המזונות, בשלב זה לא יינתן פסק דין סופי בעניין.
3. תוגש חוות דעת שמאית עדכנית באשר לשווי הדירה, זאת נוכח משך הזמן שחלף. במסגרת חוות הדעת יתייחס השמאי גם לגובה דמי השימוש בגין הדירה.
4. תוגש פסיקתא לחתימת בית המשפט המופנית למוסד לביטוח לאומי, לצורך בדיקת הנתונים העדכניים באשר לקצבאות שהקטינים זכאים להם.
5. כל אחד מהצדדים יגיש טופס הרצאת פרטים עדכני וכן נתונים אודות הכנסותיו, מכל מקור שהוא, בתקופה של 12 החודשים האחרונים.
6. יוגשו סיכומים בתביעות לביטול ההסכם ולפירוק השיתוף".

בהחלטתי שניתנה בו ביום ניתן תוקף של החלטה להסכמות הצדדים לעיל.

1. ביום 8.12.20 התקיים דיון נוסף, אשר בסיומו ניתנה החלטתי לפיה בהסכמת הצדדים יוגשו על ידם סיכומים בכתב ב-3 התובענות שבפניי. כן נקצבו מועדים להגשת סיכומי הצדדים.
2. משהוגשו סיכומי הצדדים (בשים לב לכך כי האישה לא הגישה סיכומי תשובה מטעמה, חרף האפשרות שניתנה לה בהחלטתי מיום 7.7.21), ניתן כעת פסק הדין.

תלה"מ 43737-04-18- התביעה לביטול הסכם:

1. בתביעתה, עתרה האישה להורות על ביטול/תיקון/שינוי ההסכם בשל הטעמים כדלקמן:
   1. ההסכם עליו חתמה לוקה בהעדר חמור של מחשבה לעניין עתיד הילדים בכל הכרוך בדאגה לקורת גג עבורם.
   2. במועד החתימה על ההסכם הסכסוך בין הצדדים היה בשיאו והאישה סברה כי טובת הילדים השקט הנפשי שלהם, והצורך בסביבה רגועה ותומכת חשובה ביותר ולכן הסכימה לחתום על ההסכם כפי שנוסח.
   3. במועד החתימה על ההסכם, דחיית פירוק השיתוף לזמן רחוק ככל הניתן היה נושא חשוב ועקרוני בעיני האישה וזאת על מנת למנוע מהילדים זעזועים ולאפשר להם מדור שלו עד בגרותם.
   4. אין זה סביר לקיים את הסעיף בעניין מכירת הדירה כאשר 3 הילדים עדיין קטינים.
   5. הסך של 20,000 ₪ אשר אמורים להוות השתתפות בהוצאות מדור לילדים עד הגיעם לבגרות הינו לעג לרש. המענק אינו סביר ואף מצביע על כך שלא הושקעה מחשבה רבה, אם בכלל בעניין זה.
   6. במועד מכירת הדירה יוותרו עוד מספר שנים לא מועט בהן הילדים יתגוררו עם האישה ובהתחשב בכך כי בתקופה זו תיאלץ האישה להשכיר דירה, ברור שהוצאותיה יהיו מעל ומעבר ליכולתה והפגיעה בילדים תהא חמורה ביותר. האישה תאלץ לשלם סך של 23,100 ₪ בגין שכ"ד לשנה אחת, כאשר מדובר על 7 שנים במהלכן הילדים יתגוררו עם האישה.
   7. די בפגם מהותי זה בהסכם על מנת לבטלו, בנוסף להפרות האב את ההסכם (בעניין זמני שהות, תשלומים בגין חינוך ובריאות).
2. בסיכומיה, הוסיפה האישה את הטעמים כדלקמן:
   1. מכירת הדירה תביא לתוצאה שבה האישה תיוותר עם סכום כספי אשר לא יאפשר לה לרכוש דירה חלופית וכתוצאה מכל תיאלץ לשכור דירה כאשר דמי השכירות יאכלו את התמורה שתקבל מהמכר עוד בטרם יגיע הבן XXX לבגרות.
   2. בוצע ניצול ציני של מצוקת האישה באותה העת אשר חתמה על ההסכם על מנת להביא לרגיעה בחייהם של הילדים.
   3. השהיית המכירה לא פוגעת באב, אשר קיבל מהוריו דירה למגוריו ואינו נדרש לשלם שכ"ד.
   4. התמורה שתתקבל ממכירת הדירה בעוד מספר שנים תהא גבוהה יותר לשני הצדדים.
3. מנגד, האיש מכחיש את מכלול טענות האישה וסבור כי דין התביעה דחייה תוך חיוב האישה בהוצאות.
4. ייאמר כבר עתה כי לאחר שבחנתי מכלול הראיות, התרשמותי מהעדים שהופיעו בפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה- דחייה. ובמה דברים אמורים?
5. במרכז הדיון עומד ההסכם, אשר כאמור אושר וקיבל תוקף של פסק דין מפי כב' ביה"ד הרבני. אי לכך, תחילה אעמוד על ההלכה הנוגעת למעמדו המיוחד של הסכם שאושר וקיבל תוקף של פסק דין.

מעמדו של הסכם שאושר וקיבל תוקף של פסק דין:

1. כידוע, פסק דין המאשר הסכם ממזג בתוכו תכונות של שני רכיבים:

החלק ההסכמי- ההסכם שבין בעלי הדין.

החלק השיפוטי- אשר נותן להסכם תוקף של פסק דין.

ראו: ע"א 3960/05 עו"ד נפתלי נשר נ' שיבלי ראיץ בן פאיז [פורסם בנבו] (26.12.05), רע"א 4976/00 בית הפסנתר נ' דליה מור ואח', פ"ד נו(1), 577).

1. בשל כך, נפסק כי: "...המבקש לתקוף פסק דין המאשר הסכמה בין הצדדים צריך לבחור באחד משני מסלולים אפשריים; תקיפת החלק "ההסכמי" או תקיפת החלק "השיפוטי"... כאשר צד להסכם, מנסה לבטל את פסק הדין, מחמת פגם הקשור להסכם עצמו כמו, טעות, הטעיה או חוקיות, הפרה, או שינוי מהותי בנסיבות הפן "ההסכמי" מאפשר לו להגיש תביעה חדשה פעילתה, הפגם שנתגלה בהסכם ע"י הגשת תביעה כזו, ממילא מתבקש ביטול פסק הדין. לעומת זאת, כאשר צד להסכם מבקש לבטל את ההסכם מההיבט "השיפוטי" (הינו הליך האישור שניתן להסכם ע"י השופט) פתוחה בפניו הדרך לנקוט הליכי ערעור רגילים, וביטול ההסכם שנפל בו פגם בחלק "השיפוטי" – ייעשה אך ורק בהליכי ערעור" (ראו: תמ"ש (ת"א) 12542-03-16 כ.ד נ' ג.א.ד [פורסם בנבו] (7.10.18)).
2. הלכה מושרשת היא כי בהיעדר טעם מיוחד לא תתקבלנה טענות כנגד הסכמים שקיבלו תוקף של פסק דין בכלל, וזאת בשל המשקל הניכר שיש ליחס לערך בדבר סופיותן של פשרות. לא בנקל ניתן לטעון לבטלותם. יפים לעניין זה דברי כב' השופט אור בע"א 2495/95 הדס בן לולו נ' אטראש אליאס ואח', פ"ד נא(1), 577 בעמ' 594-595: "בשל כך נקבע בהסכמי פשרה ...כי יש בהם הסדר סופי ומוחלט של הסכסוך בין הצדדים. קביעה כזו משקפת את ציפיותיהם של הצדדים להסכמי פשרה... יש בכך כדי להצביע על הצורך בקיומם של טעמים כבדי משקל אשר יצדיקו את המסקנה כי דין ההסכם להתבטל".
3. אמור מעתה, התחייבויות אליהן באו הצדדים מתוך פשרה והסכמה ביניהם לא בנקל יבוטלו וישונו (דברי כב' השופט ויצמן בתמ"ש (כ"ס) 3351/07 מ.נ. נ' מ.ש. [פורסם בנבו] (8.3.09) בפסקה 15 לפסק הדין).
4. משנה תוקף יש להסכם ממון בין בני זוג. המחוקק נתן לו מעמד מיוחד, וכדי להיווכח ברצינות שייחס לו המחוקק, נדרשו דרישות צורניות לא רק לחתימתו, אלא גם לאישור כתנאי לתקפותו (סעיף 2 (א) ו-(ב) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973). האישור על פי חוק זה נועד להבטיח את גמירות דעתם של הצדדים ולוודא כי ההסכם נערך מתוך רצון חופשי, ללא לחץ או כפייה או השפעה בלתי הוגנת ולאחר שבית המשפט ווידא כי הצדדים הבינו בדיוק את משמעות ההסכם ותוצאותיו האפשריות (ראו: ע"א 487/87 אבידור נ' אבידור פ"ד מב(3), 499, ע"א 4/80 מונק נ' מונק פד"י ל"ו (421, 428), בר"ע 359/85 קוך נ' קוך פד"י ל"ט (421). יפים לענייננו דבריה של כב' השופטת בן פורת בבר"ע 359/85 קוך נ' קוך, פ"ד לט(3), 421: "ספק בליבי, אם לאחר קבלת אישור להסכם ממון בין בי זוג במעמד של שופט, דיין או עורך נישואין (בלי שערערו על פגם שנפל בהליך האישור), יכול בן זוג להישמע בטענה, שכרת את ההסכם, בניגוד להצהרתו, מרצונו הטוב והחופשי. אם נגרוס אחרת תתרוקן לכאורה מתוכנה הדרישה לאישור כזה, הבא לפי עצם טיבו וטבעו להבטיח, שבני הזוג יבינו הבן היטב את תוכן ההסכם ויסכימו לו מרצון".
5. ראויים לציון לענייננו דברי כב' השופטת קראוס בתמ"ש (כ"ס) 28977/02 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו] (27.10.09): "ביהמ"ש אינו אמור לשמש אפוטרופוס לאנשים בגירים ולהחלטותיהם, אשר היו צריכים לשקול את שיקוליהם ולבדוק את יכולותיהם הכלכליות טרם כניסתם להתחייבות. ביהמ"ש לא ישחררם מהתחייבות לא כדאית בדיעבד, שהרי טעות בכדאיות עסקה אינה עילה לביטול הסכם. שאם לא כן, ייטען שבית משפט נקט בגישה פטרנליסטית. משקיבלה האשה החלטה לחתום על ההסכם ומשהתרשמתי כי התובעת חתמה על ההסכם מרצונה החופשי, יש לכבד הסכם זה. מדיניות שיפוטית ראויה תומכת בכיבוד הסכמים שנערכו בין צדדים, על אחת כמה וכמה שנערכו בכתב וביתר שאת משאושרו וקיבלו תוקף של פסק דין ע"י בית משפט לאחר שבית משפט השתכנע בהבנתם, הסכמתם ורצונם של הצדדים. אם לא נלך בדרך זו, תיגרם בוקה ומבולקה ואנדרלמוסיה. היציבות המשפטית תיפגם, צדדים שעורכים הסכימים (הטעות במקור- ש.ב) ומשיגים הישגים לא יוכלו להיות בטוחים שההישגים יעמדו בעינם – לא יוכלו להתנהל על פי ההסכם".
6. ראו גם: דברי כב' השופטת סיוון, בתמ"ש (ת"א) 4912/07 ה.א נ' ה.א [פורסם בנבו] (31.12.12): "מסכימה אני עם גישת הפסיקה וכפי שצוטטה מעלה, כי המדיניות המשפטית הנכונה, על מנת לחזק עקרונות כגון ודאות והסתמכות, הינה כי יש לבטל הסכמים במשורה. על אחת כמה וכמה כאשר בהסכם ממון בין בני זוג עסקינן, אשר נערך לאחר הליך גישור ארוך למדי והכולל אישור ההסכם במעמד בית המשפט - אזי יש ליתן יד לביטול ההסכם אך ורק בנסיבות קיצוניות וחמורות במיוחד ולמלא בדווקנות אחר הוראות החוק והפסיקה באשר לעילות הביטול...".
7. מכאן כי על המבקש לבטל הסכם אשר אושר על ידי בית המשפט וקיבל תוקף של פסק דין לעמוד בנטל ראיה גבוה במיוחד.
8. ואולם, הגם שבית המשפט אישר את הסכם הממון בין הצדדים ואף נתן לו תוקף של פסק דין, אין ההסכם חסין באופן מוחלט מפני ביטולו, ואין בכך כדי למנוע מאחד המתקשרים בהסכם לטעון לפגם בכריתתו בהתאם לעילות המנויות בחוק החוזים, אם נפל פגם מהותי בעת כריתתו (ראו: בע"מ (ת"א) 1277/07 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו] (18.8.2009) עמוד 20). יחד עם זאת, נקבע בפסיקה שצד המבקש לבטל הסכם ממון שאושר וקיבל תוקף של פסק דין, בשל פגם בכריתתו, נדרש לעמוד בנטל ראיה כבד במיוחד (ראו: ע"א 2495/99 הדס בן לולו נ' אטראש, פ"ד נא (1) 577). כידוע, הנטל הכבד להוכיח את התקיימות העילות החוזיות לביטול ההסכם מוטל על הטוען להתקיימותן.
9. בענייננו, למעשה האישה לא "תוקפת" את ההסכם, לא בחלק השיפוטי, ולא בחלק ההסכמי שלו. האישה לא טענה לעניין עילות חוזיות לביטולו של הסכם וגם לא לעניין האישור ומתן תוקף של פסק דין (בשים לב לעובדה כי ביה"ד הרבני היה זה שאישר את ההסכם ונתן לו תוקף של פסק דין, וכן בשים לב לעובדה כי המועד להגשת ערעור על החלק השיפוטי חלף זה מכבר).
10. נוכח כל האמור, נקודת המוצא של דיוננו הינה כי ההסכם שאושר וקיבל תוקף של פסק דין הינו בר תוקף.
11. כעת יש לבחון האם קיימת הצדקה, בנסיבות דנא, לסטות מהוראות ההסכם המחייב.
12. בסעיף 6 להסכם, אשר התייחס לדירה, הוסכם כדלקמן:

"6. דירת הצדדים:

הצדדים הנם הבעלים בחלקים שווים של דירת הצדדים ברח' XXX.

מוסכם כי פירוק השיתוף בדירה ידחה ויעשה לא לפני ה – 1.1.21.

בכל אותה תקופה ייעשו האישה ושלושת הקטינים שימוש בלעדי בדירה ללא כל תשלום ובהיאסר כניסת הבעל לדירה.

מובהר בזאת כי זכות האישה להתגורר בדירה המשותפת תהה אך ורק כל עוד הקטינים במשמורתה ובמידה ומכל סיבה שהיא הקטינים לא יהיו במשמורתה אזי הבעל יוכל לעתור מיידית לפירוק השיתוף בדירה.

האישה מתחייבת כי בכל אותה תקופה לא יעשה שימוש קבע בדירה של גבר/אישה זרים שלא בהסכמה בכתב של הבעל.

מוסכם כי באם יעשה שימוש כאמור תוצא הדירה במיידית למכירה.

בתום התקופה קרי החל מ 1.1.21 יפעלו הצדדים במשותף לפירוק השיתוף דירה בהסכמה ובשיתוף פעולה.

תמורת מכר הדירה תחולק הדירה בחלקים שווים ומחלקו של הבעל יועבר לאישה סכום חד פעמי של 20000 שקלים צמוד למדד החל מ 1.1.13 בגין כלל הוצאות המדור עבור הקטינים עד הגיע כל אחד מהם לגיל 18.

באם האישה לא תשתף פעולה במכר הבית במועד האמור שמורה הזכות לבעל לפעול כדלקמן:

א. אישור הסכם זה מהווה פסק דין לסילוק ידה של האישה והקטינים מהדירה תוך 90 יום מיום 1.1.21 והבעל רשאי לפעול ביצוע פסק הדין בלשכת ההוצל"פ.

ב. כמו כן שמורה הזכות לבעל לעתור לבית הדין למתן הודעה למינוי כונס נכסים מטעמו לצורך יבצוע הוראות ההסכם ומוסכם שבכל עלות/שכר טרחת כונס הנכסים תשא האישה לבדה.

ככל שהאישה תשתף פעולה במכר הבית במועד האמור ימשיכו היא והקטינים להתגורר בבית עד מועד הפינוי שיקבע בהסכם עם הרוכשים.

שמורה הזכות לאישה זכות ראשונים לרכוש את חלקו של הבעל בדירה תוך השוואה למחיר הגבוהה שיוצע בשוק החופשי.

בכל הוצאות אחזקת הבית תשא האישה לבדה החל מ1.12.13 והבעל והאישה ידאגו לסילוק מלוא החובות בחלקים שווים ככל שקיימים עד ליום 30.11.13. לאחר ביצוע האמור תעביר האישה על שמה את כל הוצאות אחזקת הבית".

1. לאחר שבחנתי את הראיות לעומקן, ומהתרשמותי מעדות האישה בפניי, השתכנעתי כי האישה שקלה ובחנה את ההסכם, ובחרה לחתום על ההסכם מרצונה הטוב והחופשי כפי שהצהירה בדיון מיום 21.1.14 בפני כב' ביה"ד הרבני (נספח "א" לנ/4).
2. עיון בפרוטוקול הדיון שהתנהל בביה"ד הרבני מיום 21.1.14 מעלה כי התקיים דיון ארוך יחסית, במהלכו טרם אישור ההסכם, התרשם כב' ביה"ד הרבני שההסכם נחתם מרצון ומתוך הבנת תוכנו, משמעותו ותוצאותיו.
3. כמו כן, האישה הייתה מיוצגת בהליכים בין הצדדים, אשר במהלכם נחתם ההסכם, ע"י עו"ד XXX (ראו: דברי האישה בדיון מיום 16.1.20 (בעמ' 11 בשורות 17-20) וגם: פרוט' הדיון בביה"ד הרבני מיום 21.1.14 (נספח "א" לנ/4)).
4. יתרה מכך, ההסכם נחתם לאחר הליך שהתנהל ביח"ס, כך, לטענת האישה עצמה (ראו: סעיף 1 לבקשה המשותפת לאישור הסכם מיום 25.11.13): "ביום 24.11.13 בסיועה של הגב' XXX עו"ס יח"ס חתמו הצדדים על הסכם...." (ההדגשה שלי- ש.ב).
5. ראו לעניין זה גם טענת האיש בסעיף 1 לתשובתו לתגובה מיום 11.2.14 (במסגרת תמ"ש 32549-10-12):

1. זאת ועוד, במהלך הדיון שהתקיים בביה"ד הרבני, הצהירה האישה לפרוט' כי היא לא מסכימה להסכם מן הטעם כי: "חסר הוצאות חינוך..." אולם לא נטען דבר לעניין פירוק השיתוף במועד שנקבע. מכאן נלמד כי לא היו לאישה טענות לעניין זה בזמן אמת, ולא הייתה לה מניעה להביע את טענותיה, באם היו, כפי שאכן עשתה לעניין הוצאות החינוך, כאמור. משכך, האישה הסכימה לפירוק השיתוף במועד שנקבע. ראו לעניין זה דברי האישה בעדותה בדיון מיום 16.1.20 (בעמ' 11 בשורות 24-31 ובעמ' 12 בשורות 1-8):

"ש. מפנה לנספח א' לתצהיר שלנו. זה הפרוט'. את לא מסכימה להסכם הזה כי חסר הוצאות חינוך הילדים ולכן לא הסכמת לאשר את ההסכם.

ת. כן אני זוכרת, זה היה ממש בדקות האחרונות של לחתום על ההסכם.

ש. ואז בית הדין הרבני הגביל אותו לתשלום של 150 ₪ בכל נושא החינוך.

ת. כן. שהוא לא משלם אותם.

ש. ז"א שהיית מיוצגת בהליך הקודם ע"י עו"ד XXX והחלטת להתמקח על הוצאות החינוך ולכן לא הסכמת לאשר את ההסכם כפי שהיה קודם.

ת. נכון.

ש. למה באותו מעמד לא התמקחת גם על הארכת תקופת מגורייך בבית והסכמת להותיר את זה עד 2021? למה על זה לא התמקחת?

ת. אני בהסכם גירושין שהתגרשנו, XXX הודיע לי שאם לא אחתום על ההסכם הוא לא יתן לי גט ובאותו זמן בדיוק התחרשתי. הייתי עם מכשיר שמיעה אחד, כשהיה אמור להיות לי שניים. הייתי בלחץ נפשי מטורף, בחוסר ביטחון בשל 10 שנים של התעללות. הוא אמר שאם לא אחתום על החוזה הוא לא יתן לי גט.

ש. לא פחדת להתמקח על הוצאות חינוך?

ת. אני לא זוכרת מה היה שם כ"כ חוץ מהדקות האחרונות שהכניסו את החינוך".

1. האישה העידה בדיון מיום 16.1.20 אודות נסיבות החתימה על ההסכם, כלשונה (בעמ' 12 בשורות 19-24):

"ש. את מסכימה שגילאי הילדים זה נתון ידוע, זה לא משתנה.

ת. נכון.

ש. ידעת כשחתמת על ההסכם, שב- 2021 אף אחד מהם לא יהיה בגיר.

ת. ידעתי. רק רציתי גט.

ש. ז"א שזה מחיר שהיית מוכנה לשלם עבור הגט.

ת. כן. היום כבר לא. זה הילדים שלי".

1. עוד ייאמר כי גם בעובדה שהאישה לא הגישה תובענה לביטול ההסכם עד לשנת 2018 (הבקשה ליישוב סכסוך הוגשה ביום 10.12.17), כאשר ההסכם נחתם ביום 24.11.13, למעלה מ-4 שנים מאוחר יותר, יש חיזוק למסקנתי, שכן במהלך השנים שחלפו, האישה גרמה לאיש להסתמכות וודאות בדבר הוראות ההסכם לעניין פירוק השיתוף.
2. נוכח כל האמור והמפורט, ובהתחשב בעיקרון שלפיו חוזים יש לקיים הוא עקרון יסוד בשיטתנו (ראו: ע"א 879/14 נחשון נ' נחשון [פורסם בנבו] (5.5.16), קל וחומר כאשר מדובר בהסכם גירושין, אשר הנטייה היא לא לבטל חלק ממנו (ראו: תה"ס (י-ם) 18418-08-10 ש' ב' מ' נ' ע' ב' מ' [פורסם בנבו] (29.8.13)) איני מוצאת, בנסיבות דנא, הצדקה לביטול ההסכם.
3. ייאמר כי לא מצאתי בעדויותיהם של העדים מטעמה של האישה (XXX, XXX, XXX, XXX, XXX, XXX) כדי לסייע בהכרעה, וזאת מן הטעם כי לעדים אלו אין ידיעה ביחס לסוגייה בה עסקינן, ועל כן אין בעדויות אלו כדי לסייע לצורך הכרעה בתובענה דנא.
4. לפיכך, התביעה נדחית.
5. משנדחתה התביעה לביטול ההסכם, נדחית גם עתירת האישה להורות כי על האב להשתתף במחצית הוצאות החינוך והבריאות של הילדים.
6. בהקשר זה ייאמר כי לצורך שינוי הוראות ההסכם לעניין מזונות, היה מקום להגיש תביעה עצמאית למזונות הילדים, דבר שלא נעשה במקרה דנן.

תלה"מ 49801-05-18- התביעה לפירוק השיתוף:

1. כב' השופטת אספרנצה אלון היטיבה לסכם את ההלכה בסוגיה בה עסקינן ברמ"ש (חי') 24685-12-14 ת.ד נ' א.ד [פורסם בנבו] (7.2.16) בפסקאות 8-9 לפסק דינה):

"החלטה המורה על פירוק שיתוף בנכסי מקרקעין שבבעלות בני זוג, היא החלטה המשלבת את דיני הקניין הכלליים לצד דיני המשפחה. דינים אלה, כשלעצמם ובנפרד, אינם מניבים תוצאה זהה. כלל יסוד הוא בדיני הקניין, כי שותף זכאי לדרוש בכל עת את פירוק השיתוף, זכות זו קבועה בסעיף 37(א) לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 (להלן: "חוק המקרקעין"). זכות זו – לבקש את פירוק השיתוף "בכל עת" נובעת מזכות יסוד של אדם על קניינו. ואולם, כאשר השותפים הם "בני משפחה" ובפרט כאשר נכס המקרקעין משמש למגורי המשפחה, מסור לבית המשפט שיקול דעת רחב, במסגרתו בוחן בית המשפט את ההשלכות של פירוק השיתוף על התא המשפחתי...ההכרעה לענין פירוק השיתוף, מועד פירוק השיתוף ואופן פירוק השיתוף, תעשה באופן שיביא לפתרון כולל, יעיל וצודק של המשבר שפקד את המשפחה. השיקולים שיבחן בית משפט לענייני משפחה הינם בדיקת הסדר מגורים אחר, כמצוות סעיף 40א לחוק המקרקעין; מורכבות הסכסוך בין בני הזוג; משכה של ההתדיינות בין בני הזוג; מאזן הנוחות של כל אחד מבני הזוג; חלקו של כל בן זוג בתמורה שתתקבל ממכירת דירת המגורים ו/או באיזון המשאבים הכולל והאם יש בו כדי להסדיר את המדור; האם פירוק השיתוף יחיש את קץ הסכסוך או שמא יחריף או יסלים אותו וכן תום הלב של כל אחד מבני הזוג. אין מדובר ברשימה סגורה. ראה לענין זה יחסי ממון ורכוש, הדין והפסיקה, ניסים שלם, פרק 20 – פירוק השיתוף בנכסי מקרקעין, עמ' 243-284".

1. במקרה דנן, משנדחתה התביעה לביטול ההסכם, ונקבע כי ההסכם שריר ותקף, יש מקום לפעול על פי הוראות ההסכם ולהורות על פירוק השיתוף בדירה. וכך אני מורה.
2. ייאמר כי לא מצאתי טעם ענייני בטענות האישה להימנע מפירוק השיתוף.
3. אשר על-כן, נחה דעתי כי במקרה דנא אין כל מניעה אמיתית לפירוק השיתוף בדירה לאלתר. אני קובעת כי נסיבותיו של המקרה דנן מצדיקות מתן צו פירוק שיתוף מיידי בדירת המגורים, בכפוף למועד פינוי האישה והילדים, כפי שיפורט להלן.
4. השתכנעתי כי ראוי להורות כי מועד הפינוי יהיה לא מוקדם מיום 25.8.22, שכן פינוי האישה והילדים מהדירה ייצור הכבדה עליהם. על כן, במהלך התקופה עד ליום 25.8.22, תדאג האם למציאת מדור חלופי, המתאים לצרכי הילדים (בהתאם להוראות סעיף 40 א' לחוק המקרקעין תשכ"ט- 1969) והצדדים יוסיפו סעיף לעניין מועד הפינוי במסגרת הסכם המכר.
5. על כן, ניתן בזאת צו לפירוק השיתוף בדירה. אני מורה על מכירתה למי מהצדדים או לצד ג' בשוק החופשי כפנויה לכל המרבה במחיר, תוך חלוקת התמורה בניכוי ההוצאות הכרוכות במכירה בחלקים שווים בין הצדדים. הצדדים ישתפו פעולה למכירת הדירה. הסכם מכר יוגש לאישור של בית המשפט לא יאוחר מ-90 יום מהיום.
6. באם הדירה לא תימכר בתוך 90 יום מהיום, אני מורה על מינוי ב"כ הצדדים ככונסי נכסים לצורך מכירת הדירה כפנויה מכל אדם וחפץ, וחלוקת תמורת מכר הדירה בין הצדדים בחלקים שווים (לאחר ניכוי הוצאות המכירה ושכ"ט הכונסים). התמורה, שתתקבל בגין פירוק השיתוף, והוצאות מכירה, תחולק בין הצדדים, בחלקים שווים.
7. כפי הוראות ההסכם, מחלקו של האיש בתמורת הדירה יועבר לאישה סך של 20,000 ₪ בגין מדור הילדים.
8. אין בידי לקבל טענות האישה לפיהן הוצאות הדיור החלופי ימומנו במלואן על ידי האיש, שהרי הדבר נוגד את הוראות ההסכם, אשר קבע במפורש מנגנון של היוון מדור, והיעתרות לעתירת האישה לעניין זה יהא בה, הלכה למעשה, כדי חתירה תחת הסכמות היסוד שהוסכמו בין הצדדים, והתערבות גסה באותן הסכמות, בנסיבות לפיהן אין כל הצדקה לכך.
9. לאור האמור, מתייתר הצורך לדון בשאלה האם נעשה שימוש קבע של בן זוגה של האישה (מר XXX) בדירה אם לאו.
10. אין בידי לקבל את עתירת האב לחייב את האישה לדאוג לשיפוץ הדירה (סעיף 158 ו' לסיכומיו). מצבה של הדירה נגרם כתוצאה משימוש שוטף של הילדים והאישה בדירה. ככל ונדרש שיפוץ, בהסכמת הצדדים, שני הצדדים יישאו בעלותו.

העתירה לדמי שימוש ראויים:

1. ראשית, האיש לא הגיש תביעה נפרדת לדמי שימוש ראויים ודי בכך כדי לדחות עתירתו זו (ראו: עמ"ש (חיפה) 56572-03-17 ש' ק' נ' ר' ק' [פורסם בנבו] (15.11.18). שנית, לעניין טענות האיש כלפי מר XXX, הרי שהאחרון אינו צד להליכים דנן. במקרה דנן, לא רק שלא הוגשה תביעה כנגדו, כי אם אף לא התבקש צירופו להליך. שלישית, לעניין הטענות לתשלום דמי שימוש מיום 1.1.21 הרי שבנסיבות דנא, לפיהן במועד זה (1.1.21) טרם התבררה התובענה, ובהתחשב בעובדה כי בפסק דין זה נקבע כי יפורק השיתוף, אינני מוצאת לפסוק דמי שימוש ראויים לחובת האישה.
2. בנסיבות אלו, אין בידי לקבל העתירה, והיא נדחית.

תלה"מ 13613-09-18- התביעה לביטול ושינוי מזונות:

1. בתביעתו, עתר האב כדלקמן (סעיף 62):

"אשר על כן יתבקש כבוד בית המשפט לזמן הנתבעת לדין ולהורות כדלקמן:

1. להורות על ביטול מזונות הבת XXX החל מחודש ספטמבר 2018 ואילך;
2. להורות על ביטול מזונות הבן XXX החל מחודש ספטמבר ואילך;
3. להורות על ביטול, או לחילופין, על הפחתת מזונותיו של הבן XXX, החל מועד הגשת התביעה ואילך;
4. לחייב את הנתבעת לשלם לידי התובע את כל הכספים שהתקבלו בידיה מאת המוסד לביטוח לאומי, כתשלום עבור קצבת תלויים, החל משנת 2014, ועד למועד בו יופסק התשלום לידיה;
5. לחייב את הנתבעת בתשלום הוצאות משפט ובשכ"ט עו"ד ומע"מ כחוק".
6. בסיכומיו, עתר האב כדלקמן (סעיפים 154-157):

"154. במקרה דנא חל שינוי נסיבות משמעותי לגבי הקטינים XXX וXXX המזכה את התובע בביטול מזונותיהם, החל מהמועד בו הקטינים החלו לקבל קצבת ילד נכה. כמו גם, התובעת עובדת ומשתכרת כאמור בסעיף 29 לסיכומיה ומגיעה לסך הכנסות של כ- 10,000 ₪, שינוי נסיבות לכשעצמו, המזכה א התובע בהפחתה ו/או שינוי המזונות.

155. שעה שקצבת הילדים יחד עם קצבאות הנכות עולים על הסכום בו חויב התובע במסגרת פסק הדין, יש להורות על ביטול תשלום המזונות לידי הילדים XXX וXXX בזיקה לפסיקת בתי המשפט, זאת בשים לב כי לקטינים אין, לא נטען ולא הוכח כל צרכים מיוחדים שהקצבה נדרשת להם.

156. זאת ועוד, בשים לב כי כיום, הנתבעת משתכרת והכנסותיה מכל מקור עולים על אילו של התובע ונוכח מצבו הבריאותי של התובע, יש להורות על ביטול המזונות בחזקת "קל וחומר".

157. אשר על כן וביחס לתביעת המזונות שהגיש התובע יש להורות על ביטול מזונותיהם של XXX וXXX וכן על חיובה של הנתבעת להשיב לידי התובע את הכספים שהתקבלו בידיה כתשלום עבור קצבת התלויים מתוך קצבתו של התובע, כאמור וכמפורט בסעיף 129 לסיכומים".

1. לעניין ביטול או לחילופין הפחתת מזונותיו של הבן XXX: עולה מהמפורט לעיל כי האב זנח בסיכומיו את טענתו לעניין ביטול או לחילופין הפחתת מזונותיו של הבן XXX. כידוע, הלכה מושרשת היא כי דין טענה שנטענה בכתב הטענות אך לא הועלתה בסיכומים - אם בשל שגגה או במכוון - כדין טענה שנזנחה, ובית המשפט לא ישעה לה (ראו: ע"א 447/92 רוט נ' אינטרקונטיננטל קרדיט קורפוריישן, פ"ד מט(2) 102, 107). אי לכך, איני דנה בטענה זו.
2. לעניין העתירה לביטול מזונותיהם של הילדים XXX וXXX: אין בידי לקבל את העתירה. ואלו טעמיי.
3. בסעיפים 3-5 להסכם, הוסכם לעניין מזונות הילדים כדלקמן:

1. ביום 23.1.19 ניתנה החלטתי לפיה נקבע בהתייחס למזונות הילדים- הילדים XXX וXXX שוהים במסגרות חוץ ביתיות, שם מסופקים מרבית צרכיהם. לפיכך, חיובו של האיש במזונות כל אחד מהילדים XXX וXXX הועמד על סך של 500 ₪ לחודש, בשלב זה, החל מחודש 01/19 ועד למתן החלטה אחרת. עוד נקבע כי מזונות הבן XXX יוותרו בשלב זה על כנם, וכי כל יתר הוראות הסכם הגירושין בהתייחס למזונות הילדים בעינן עומדות.
2. ביום 15.4.19 ניתנה החלטתי לפיה לדברי האב, XXX שוהה בפנימייה החל מחודש 9/18, וXXX החל מחודש 11/18, עובדה שלא הוכחשה על ידי האם בסעיף 13 לכתב הגנתה. לפיכך, קבעתי כי דמי המזונות עבור הקטינה XXX כפי שנקבע בהחלטתי מיום 23.1.19 יחלו החל מיום 1.9.18, ודמי המזונות עבור XXX כפי שנקבע בהחלטתי מיום 23.1.19 יחלו החל מיום 1.11.18.
3. בהמשך, חזרו הילדים לבית האם. כך, לדברי עו"ס בדיון מיום 16.1.20 הילדים עזבו את הפנימיות לפני חנוכה (בעמ' 8 בשורות 12-17). קרי, הילדים חזרו לבית האם ביום 20.12.19 לערך (לפני חג החנוכה).
4. בנסיבות אלו, אני מוצאת כי יש להורות על תשלום מזונות מלא על פי ההסכם מחודש 1/20 ואילך.
5. אין בידי לקבל טענות האיש לפיהן יש להתחשב בעובדה שהאם מקבלת קצבאות מן המל"ל בגין הילדים. מדובר בקצבאות נכות המתקבלות בגין הילדים אשר יועדו לתשלומים בגין הוצאות רפואיות של הילדים מקבלי הקצבאות. כידוע, בית המשפט העליון פסק לעניין הזיקה בין קצבת הנכות שקטין מקבל לבין דמי מזונותיו כי: "...יש מקום כי בית המשפט לענייני משפחה יתן את דעתו על העניין בבואו לקבוע את שיעור המזונות, והחלוקה בין ההורים. בחינה נקודתית, בין היתר של האפשרות להקצות את כספי הגמלה לצרכיו המיוחדים של הילד, תוך הפקדת היתרות השוטפות בחשבון ייעודי שיועמד לרשותו בבגרותו ומבלי להפחית בשל כך ממזונותיו השוטפים, עולה בקנה אחד עם הפסיקה הקיימת (בע"ם 8994/18, ובג"ץ 448/21 שהוזכרו לעיל). סבורני כי הערכאה המבררת – שברגיל מזמינה עדים, ובוחנת ראיות – היא הפורום המתאים לשמור על טובת הילד, ולמנוע מצב שבו הורה שהכנסתו גבוהה יחסית לא יידרש לשאת במזונותיו, בהסתמך על גמלה שנועדה לספק את צרכיו הייעודיים של ילד עם מוגבלות. ישנם פתרונות שונים למצב כזה, וחזקה כי בית המשפט לענייני משפחה יכריע בעניין, תוך רגישות לשיקולים השונים" (ראו: בע"מ 2083/19 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו] (28.4.21).
6. נוכח כל האמור, אני קובעת כי דמי המזונות בגין הילדים החל מחודש 7/22 ישולמו על פי הוראות ההסכם. דמי מזונות העבר מחודש 1/20 ועד 6/22, ישולמו מתוך חלקו של האיש בתמורת הדירה.
7. לעניין עתירת האב להורות על ביטול המזונות נוכח שינוי מהותי בנסיבות- אין בידי לקבל את העתירה. ואילו נימוקיי.
8. כידוע, הלכה היא כי שינוי בפסיקת מזונות מצריך שינוי נסיבות מהותי, ולא באופן הפותח פתח רחב להתדיינות חוזרת בשאלת המזונות (ראו: עמ"ש (ת"א) 20337-04-13 פלוני נ' פלונית (13.11.13), ע"א 177/81 גלעדי נ' גלעדי, פ"ד לו(3) 179 (1982); ע"א 363/81 פייגה נ' פייגה, פ"ד לו(3) 187 (1982); ע"א 442/83 קם נ' קם, פ"ד ל"ח(1) 767 (1984); ע"א 749/83 ליפינסקי נ' ליף (ליפינסקי), פ"ד לח(3) 126 (1984).
9. רק נסיבות היורדות לשורשו של פסק הדין הקודם, דהיינו היכולות להשפיע ממש על עצם החבות של החייב במזונות או כאלו הפוגעות או עלולות לפגוע בגובה החיוב או היורדות לשורשו של סכום החיוב, כאשר פגיעה זו היא אכן שורשית ועניינית שאין להתעלם ממנה – יהוו את השינוי המהותי הדרוש כדי שלבית המשפט תהיה האפשרות שבדין, לבחון ולשקול מחדש את עניין שיעור המזונות (ראו: תמ"ש (נצ') 8879-12-15 י.ר.ר. נ' ד.ר. [פורסם בנבו] (14.2.16)).
10. יתרה מכך, על השינוי הנטען להיווצר מאז מתן פסק הדין ועד לזמן הנוכחי (דהיינו מועד הגשת התביעה), כלומר השינוי חייב להיות כזה שאינו ולא היה ידוע לתובע בזמן שניתן פסק הדין.
11. נפסק כי אין זה מספיק להוכיח שינוי לכשעצמו, אלא ישנו צורך להוכיח שינוי נסיבות מהותי כזה שיצדיק התערבות במזונות שנפסקו. שינוי מסוג ייעשה רק במקרים נדירים וגם זאת בהתקיים שלושה תנאים מצטברים (ראו: ע"א 442/83 קם נ' קם פ"ד לח (1) 761):

א. לא יהיה צודק להשאיר פסק הדין על כנו בעקבות שינוי הנסיבות המהותי.

ב. מראש, הותירו הצדדים, במפורש או מכללא, פתח לשינוי נסיבות.

ג. מבקש השינוי פעל בתום לב.

1. בענייננו, לא מצאתי כי חל שינוי מהותי בנסיבות דנן. ואבאר דבריי.
2. לעניין האיש- בסמוך לחתימה על ההסכם, האיש סבל ממחלת הXXX וכן עבר ניתוח להוצאת גידול מראשו (ראו: נספח "ב" לתגובת האיש מיום 16.12.12 שהוגשה במסגרת תמ"ש 32577-10-12- תיעוד רפואי של האיש). לטענתו בתגובה הנ"ל (סעיף 12) כושר השתכרותו מתמצה בגובה גמלת נכותו, אשר עמדה בשנת 2013 ע"ס 2,980 ₪ לחודש (ראו: סעיף 2 לבקשה לעיון חוזר מיום 10.1.13 (הוגשה במסגרת תמ"ש 32577-10-12).
3. כיום, לטענת האיש בסעיף 138 לסיכומיו: "...התובע מתקיים מקצבת נכות בסכום של 2,800 ₪ ועוד 2,000 ₪ מעבודה משיפוצים". זאת, בשים לב לאמור בסעיף 30 לכתב התביעה מיום 6.9.18 לפיו:

מכאן עולה כי מצבו הכלכלי של האיש השתפר מאז החתימה על ההסכם.

1. לעניין האישה- בסמוך לחתימה על ההסכם, האישה עבדה בXXX. על פי סעיף 19 לבקשתה למזונות זמניים מיום 19.11.12 היא השתכרה סך של כ- 3,000 ₪ לחודש.
2. כיום, לטענת האישה (סעיף 29 לסיכומיה) היא משתכרת כ-4,880 ₪ לחודש, ומקבלת קצבת נכות בסך 1,980 ₪. בדיון מיום 16.1.20 האישה הצהירה כי היא משתכרת סך של 5,300 ₪ ברוטו (בעמ' 14 בשורה 13, ושורה 20). דהיינו, גם אם הכנסתה גדלה (אם כי מדובר בהשתכרות מינימום) הרי שממועד החתימה על ההסכם מצבה הרפואי של האישה התדרדר לדרגת אי כושר 60% (ראו: מסמכי המל"ל שצורפו להודעת האישה מיום 8.12.20).
3. ייאמר כי אינני רואה בקצבאות שמקבלת האישה בגין הילדים מן המל"ל כהכנסה, שהרי הקצבאות מיועדות לצרכיהם הרפואיים והאחרים של הילדים הזכאים להן.
4. נוכח האמור והמפורט, אני קובעת כי לא חל שינוי מהותי בנסיבות.
5. לעניין עתירת האב להורות על החזר קצבת התלויים: אין בידי לקבל עתירתו זו של האב. ואלו טעמיי.
6. אין חולק כי במועד החתימה על ההסכם, האב קיבל קצבת נכות. אני סבורה כי שעה שהצדדים לא התייחסו במסגרת ההסכם לקצבת התלויים, הרי שכוונתם המשתמעת מההסכם הייתה כי הילדים יוכלו לעשות שימוש בקצבת התלויים, אשר הינה מיועדת להם, בנוסף לתשלום דמי המזונות המתקבלים על ידי האב, מבלי שהקצבה תקוזז מדמי המזונות.
7. סבורני כי אילו האב חפץ היה לקזז את קצבת התלויים מדמי המזונות, הדבר היה נכתב במפורש בהסכם. משלא נכתב הדבר במפורש, ואין התייחסות לקצבת התלויים בהסכם, שעה שהחרישו הצדדים באשר לקצבת התלויים בהסכם, הדבר פועל לחובת האב, ולטובת הילדים, זאת בשים לב לעובדה כי, כמפורט לעיל, דמי המזונות נקבעו ע"ס 1,000 ₪ לילד, בתוספת סך של עד 150 ₪ לחודש בגין מחצית הוצאות חינוך חריגות (ל-3 הילדים יחד). אין חולק כי מדובר בסכום נמוך ביותר, נמוך מהמינימום ההכרחי שהיה קבוע בפסיקה במועד החתימה על ההסכם (בשנת 2013).
8. נוכח כל האמור והמפורט, אני דוחה את עתירת האיש להורות על החזר הכספים שקיבלה האישה בגין קצבת התלויים משנת 2014.
9. בבחינת למעלה מן הצורך, יוער כי במקרה דנן, כותרת התביעה הינה "תביעה לביטול ושינוי מזונות". לא הוגשה תביעה נפרדת להחזר כספים. לפיכך, לא ניתן להיעתר לעתירת האב להורות על החזר הכספים שקיבלה האם בגין קצבת התלויים משנת 2014 במסגרת תביעה לביטול ושינוי מזונות. גם מן הטעם הזה דין העתירה דחייה.

סוף דבר:

1. בטרם חתימה ייאמר כי לא נעלמו מעיני טענותיהן הנוספות של הצדדים. ואולם, לא מצאתי לנכון לפרט את מלוא הטענות שהועלו על ידי הצדדים, שכן לטעמי, די במה שפורט לעיל, כדי לבסס את התוצאה אליה הגעתי.
2. נוכח כל האמור והמפורט, הנני קובעת כדלקמן:
   1. התביעה לביטול הסכם- נדחית, נוכח הטעמים אשר פורטו בפסק הדין.
   2. התביעה לפירוק השיתוף- מתקבלת.
   3. פירוק השיתוף יבוצע על פי הוראות פסק דין זה (סעיפים 44-47).
   4. התביעה לביטול ושינוי מזונות- נדחית, נוכח הטעמים אשר פורטו בפסק הדין.
   5. דמי המזונות בגין הילדים החל מחודש 7/22 ישולמו על פי הוראות ההסכם.
   6. דמי מזונות העבר מחודש 1/20 ועד 6/22, ישולמו מתוך חלקו של האיש בתמורת הדירה.
   7. בנסיבות, נוכח העובדה כי האישה מיוצגת על ידי עורך דין מטעם הלשכה לסיוע משפטי, ועל מנת שלא להעמיק הסכסוך בין הצדדים שהינם הורים ל-3 ילדים, אינני עושה צו להוצאות משפט וכל צד יישא בהוצאותיו.
   8. פסק הדין מותר לפרסום בהשמטת כל פרט מזהה, תיקוני עריכה והגהה.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים ותסגור התיקים שבכותרת.

ניתן היום, כ"א סיוון תשפ"ב, 20 יוני 2022, בהעדר הצדדים.