בית המשפט המחוזי בט' בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים |
|
|
|
עמ"ש 43787-07-22 א. נ' ב. תיק חיצוני: |
|
לפני הרכב כבוד השופטים: סארי ג'יוסי [אב"ד] ערן קוטון עידית וינברגר
|
בעניין הקטינים:
|
ע"י האפוטרופסית לדין עוה"ד דלית דרורי (מינוי הלשכה לסיוע משפטי)
|
|
המערערת |
א. ע"י ב"כ עוה"ד ש. סולן ו-ג. סולן |
|
נגד
|
||
המשיב |
ב. ע"י ב"כ עוה"ד ד. אסידו חכים |
|
ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בט' (כב' השופטת גילה ספרא-ברנע) מיום 13.7.2022 בתיק תלה"מ 7466-06-21.
פסק דין
|
לפנינו ערעור על פסק-דינו של בית משפט לענייני משפחה בל' (כב' השופטת ג. ספרא-ברנע), ב-תלה"מ 7466-06-21, מיום 13.07.2022, במסגרתו הורה למערערת לעבור להתגורר במרחק של עד 20 ק"מ מח', עד לכל המאוחר ביום 15.09.22.
הנסיבות הצריכות לעניין
הצדדים, נישאו ביום 19.03.2018, ומנישואין אלו נולדו שני ילדיהם המשותפים בני כארבע ושנתיים וחצי (להלן: "הקטינים").
במהלך חודש יוני 2020 עזבה המערערת עם הקטינים את בית המגורים ב-ח' ועברה לבית הוריה בט'. החל מיום 05.04.2022 היא מתגוררת בדירה שכורה ב-ט'.
תביעתו של המשיב להשבת הקטינים להתגורר בעיר ח' הוגשה ביום 02.06.2021.
ביום 27.06.2021 מונתה לקטינים אפוטרופסית-לדין, וביום 18.11.2021, אימץ בית משפט קמא באופן זמני את החלופה השניה שהועלתה בגדרי תסקיר העובדת-הסוציאלית לסדרי-דין מיום 21.10.2021, לפיה הומלץ על קביעת זמני שהות של הקטינים עם אביהם כאשר הקטינים מתגוררים ב-ט'.
ביום 29.03.2022, במהלך דיון שהתקיים לפני בית משפט קמא, ציינה האפוטרופסית לדין:
... חשוב שההורים יבינו שלטלטל ילדים כל כך צעירים בשעות מוקדמות או מאוחרות בפקקים רבים זה לא לטובתם. ראוי היה שההורים היו מסכימים בנקודה זו ומוצאים מנגנון...
אני סברתי וכתבתי את זה המרחק בין ט' לח' הוא לא גדול אני מבינה את האב שרוצה מגבלה עד איזור ה-ל', אני מניחה שהאם בחרה להיות ב-ט' היא לא מרגישה שהיא נעזרת באבא והיא צריכה עזרה מהמשפחה שלה. לי אין התנגדות למעבר ל-ט'. אני חושבת שאם שעוברת לגור בעצמה במרחק מסוים ממקום המגורים מהמקום הקודם, ראוי שתישא בהוצאות הנטל יותר ממה שהיא נושאת. או שהיא תביא או מישהו מבני משפחתה. שתהיה חלוקה בנטל ההסעות שהוא בעיקר על האבא...".
טענות הצדדים בפני בית משפט קמא
לטענת המשיב, המערערת לקחה את הקטינים, עזבה את בית המגורים בו חיו הצדדים, והחליטה באופן חד-צדדי, להעתיק את מגוריה ומגורי הקטינים לט' לבית הוריה, ללא כל התייעצות איתו.
נטען, כי התשתית הראייתית, אשר הונחה בפני בית משפט קמא, מצביעה על כך שהמרחק בין המשיב לבין הקטינים משמעותי ופוגע בקשר שלהם. בנוסף נטען, כי הזמן הרב הנמדד על פני שעות במהלכו נאלצים הקטינים לשהות בדרכים אינו מגשים את טובתם.
עוד נטען, כי אין להעניק למערערת יתרון על פני המשיב בעצם עשיית מהלך חד-צדדי מצידה, ויש להשיב את הקטינים ל-ח', מקל וחומר שעה שהמערערת מנצלת את משמורתה בפועל על הקטינים כדי לעשות פעולות אשר פוגעות בו ובקטינים, ועת הקטינים נמצאים בסביבה רעילה ומסיתה המונעת קיום קשר תקין בינו לבינם.
מנגד טענה המערערת, כי טענות המשיב כיום אינן תואמות את טענותיו הקודמות, ולפיהן בשנה הקרובה לא יוכל להלין את הקטינים בביתו.
עוד טענה המערערת, כי היא עזבה את הדירה המשותפת של הצדדים ועברה להתגורר בבית הוריה ב-ט', בנסיבות בהן המשיב נהג כלפיה באלימות ולא נותרה לה ברירה אלא לנוס משם ולהציל את עצמה ואת ילדיה. לטענתה, התיק הפלילי שנפתח כנגד המשיב בעקבות תלונה שהגישה נסגר מחוסר ראיות.
עוד נטען, כי תביעתו של המשיב לאחריות הורית משותפת לא התקבלה, וגם מטעם זה יש להורות על דחיית תביעתו. המשיב, כך נטען, ממשיך לנקוט נגדה באלימות נפשית, להתעלל בה נפשית, שכן הוא מסרב להתגרש ולא מכבד את רצונה לחיות בנפרד ממנו.
עוד ובנוסף נטען, כי הקטינים השתלבו בגנים ב-ט', ואמורים בשנת-הלימודים הבאה להישאר כמעט עם אותו צוות וילדים שהם מכירים ואוהבים, וכי היא מסתייעת בהוריה שמתגוררים בקרבתה. טובת הקטינים, כך אליבא דטענות המערערת בפני בית משפט קמא, היא להמשיך להתחנך בעיר ט', מקל וחומר שעה שהיא מעולם לא מנעה קשר בין המשיב לבין הקטינים – נהפוך הוא.
עוד טענה המערערת לפני בית משפט קמא, כי היא זכאית לממש את חירותהּ האישית, ולחיות את חייה, במקום בו היא רוצה לגור, ואשר מטיב עמה ועם הקטינים, מקום שיאפשר לה להתפתח מבחינה מקצועית ולהיות מתוגמלת בהתאם.
פסק-דינו של בית משפט קמא
בית משפט קמא ציין בפסק-דינו, כי במקרה שלפנינו, תסקירי הגורמים הטיפוליים לא נתנו המלצה חד-משמעית בעניין מעבר הקטינים. נמצא, כך נקבע, כי שני הצדדים הם הורים טובים ומשמעותיים עבור הקטינים, אולם בעוד העובדת-הסוציאלית לסדרי-דין המליצה, כי הצדדים יתגוררו בסמיכות האחד לשנייה, האפוטרופסית-לדין לא התנגדה למעבר ל-ט'. בית משפט קמא קבע, כי מכלל התסקירים וחוות-הדעת, אשר הונחו בפניו עלה, כי לקטינים נגרמת חוסר נוחות רבה כתוצאה מן הנסיעות הארוכות.
בית משפט קמא הפנה לפסיקות בתי המשפט השונים והדגיש, כי המבחן הרלוונטי לענייננו הוא מבחן "המעשה העשוי", דהיינו, אם מעבר הקטינים למקום אחר כבר הושלם, הקטינים השתלבו במקום החדש, והחזרתם למקום מגוריהם הקודם עשויה לפגוע בהם, יש לאשרר את המעבר.
בענייננו נקבע, כי על המערערת לשוב ולהתגורר במרחק של עד 20 ק"מ מח', וזאת בראיית טובת הקטינים, שעה שאין מחלוקת, כי הנסיעות מכבידות עליהם, וכתוצאה מכך הקשר עם אביהם, המשיב, נפגע. תוצאה זו, כך נקבע, תואמת גם את המלצת העובדת-הסוציאלית לסדרי-דין מיום 21.10.2021, שעה שהמערערת, לא הוכיחה, כי הייתה לה סיבה בגינה נאלצה, על פי טענתה, לברוח ממגורים בסמיכות למשיב, כאשר התלונה שהוגשה נגדו נסגרה, ובתסקירים לא הומלץ על הרחקת מגוריהם – נהפוך הוא.
בית משפט קמא קבע, כי לא התרשם שמעבר המערערת מ-ט' למקום קרוב יותר למקום מגוריהם הקודם, כיום מקום מגורי המשיב, כך לדוגמא בל', תפגע בה בהמשך בניית חייה מחדש.
בפסקה 46 לפסק-הדין נקבע כי:
"האם שוכרת כיום דירה בט' ולא מתגוררת בבית הוריה, ומצאתי כי קביעת מקום מגורי האם והקטינים עד מרחק של 20 ק"מ מ-ח' תאפשר לאם להתגורר ב-ל', מרחק סביר מהוריה וממקום עבודתה, ובכך לא יפגע רצונה לבניית חייה בנפרד מהאב. התרשמתי כי מקום מגוריה החדש של האם, לא יהיה מרוחק בצורה משמעותית ממקום מגורי הוריה ומשפחתה, ועל כן אלה יוכלו לסייע לה בגידול הקטינים יחד עם השתתפות משמעותית של האב וכן לא מדובר במרחק משמעותי של מבוגר הנוסע לעבודה".
בנוסף קבע בית משפט קמא, כי הקטינים הם צעירים, וכשם שהשתלבו במהרה בגנים ב-ט', כך יוכלו להשתלב בגנים אחרים, ובלבד שיהיו עטופים בשני הוריהם. הגם שהמערערת, כך נקבע, עברה להתגורר בדירה שכורה בט' רק ביום 05.04.2022, חזקה שלקחה בחשבון, עת חתמה על החוזה, כי קיימת אופציה, שתיאלץ לעזוב את הדירה השכורה בט' בהתאם לפסק-הדין שיינתן.
עוד ובנוסף נקבע, בפסקה 51 לפסק-הדין, כך:
"אני קובעת כי החל מיום מעברה של האם להתגורר במרחק של עד 20 ק"מ ממקום מגורי האב, יחלו הסדרי השהות הזמניים שהומלצו ע"י העו"ס לסדרי דין מיום 21.10.21 באופן הדרגתי לפי החלופה "בקרבה גיאוגרפית בין ההורים", כדלקמן: בימי ב' יאסוף האב את שני הילדים ג' ו-ד' אשר ילונו בביתו והוא יחזירם למסגרת למחרת. בימי ד' יאסוף האב את שני הילדים ו-ד' ייאסף בשעה 18:00 ע"י האם והאב יחזיר את הקטינה ג' למסגרת החינוכית למחרת בבוקר; שלושה חודשים לאחר מכן, תחל לינה של שני הילדים גם ביום ד' ושלושה חודשים נוספים לאחר מכן תחל לינת שני הילדים אצל האב בסופ"ש עד יום א'. קיום חגים לסירוגין במתכונת הסופ"ש. בחופשים בהם יש קייטנות יתקיימו ההסדרים כרגיל, ביתר החופשה יחולקו הימים באופן שווה בין הצדדים. בנוסף, על הצדדים לאפשר קשר של הצד השני עם הקטינים בזמן השהות עמם. התקשורת בין הצדדים בעניין הקטינים תעשה במסרונים. המעברים יהיו ממסגרות החינוך ובמעבר שאינו ממסגרת החינוך בין בתי מגורי ההורים".
הטענות בערעור
המערערת מיאנה להשלים עם פסק-הדין, וערעורהּ מונח לפנינו.
לטענתהּ, שגה בית משפט קמא עת התעלם בפסק-דינו מן הנסיבות בעטיין נאלצה היא לעזוב את דירתם המשותפת של הצדדים, ומכך שהיא מטופלת במרכז למניעת אלימות במשפחה למעלה משנה.
נטען, כי שגגה נוספת נפלה בפסק-דינו של בית משפט קמא עת התעלם אף מן העובדה, כי זה לא מכבר עברה המערערת לדירה שכורה ב-ט', ואף התעלם מן השיהוי שנקט המשיב בהגשת תביעתו בסוגיה מושא ערעור זה.
העובדה, כי הקטינים התאקלמו במסגרות החינוך ודירתם ב-ט', אף היא, כך לטענת המערערת, לא מצאה ביטוי הולם בפסק-דינו של בית משפט קמא. יתרה מכך, לטענת המערערת, בית משפט קמא לא נתן כל ביטוי לסיוע ועזרה שמקבלת המערערת מבני-משפחתהּ ב-ט'.
עוד ובנוסף נטען, כי בית משפט קמא לא נתן דעתו, במסגרת פסק-הדין, לעיסוקו של המשיב, ולעובדה, כי הלה עובד כסוכן שטח, קיימת לו גמישות בעבודה, וכן הוא מקבל רכב צמוד ממקום עבודתו. פסק-דינו של בית משפט קמא, כך אליבא דמערערת, מנוגד לפסיקות בתי המשפט, ולפיכך יש לקבל את ערעורהּ, ולבטלו.
מנגד סבור המשיב, כי יש לדחות את הערעור ולהותיר את פסק-דינו של בית משפט קמא על כנו. תביעתו של המשיב, כך נטען, הוגשה מתוך רצון אמיתי וכנה להיות נוכח ומעורב בחיי הקטינים, וכי התשתית הראייתית מצביעה על כך שהמרחק הגיאוגרפי בינו ובין הקטינים פוגע בקשר ביניהם.
נטען, כי פסק-דינו של בית משפט קמא ניתן גם בשים-לב להתרשמותו מן הצדדים, נוכח ההליכים הרבים המתנהלים לפניו. הייתה תחושה, כך נטען, כי בית משפט קמא "ראה בחומרה", כלשונו של המשיב בסעיף 18 לתשובתו לכתב-הערעור, את התנהלותהּ החד-צדדית של המערערת.
עוד נטען, כי המערערת עושה כרצונה בכל הנוגע לקטינים, כאילו המשיב אינו קיים, ואף "בודה שקרים" בדבר אלימות על-מנת לזכות ביתרון משפטי (ר' סעיף 21 לתשובת המשיב לערעור).
עוד ובנוסף נטען, כי התנהגות המערערת מצביעה על כך שהיא אינה רואה כל חשיבות בטובת הקטינים, ומעברהּ החד-צדדי לט' מעיד על כך ביתר-שאת. משפחתהּ של המערערת, כך לטענת המשיב, שוללת כל תקשורת טובה לקיום הורות מטיבה לקטינים.
מעברהּ החד-צדדי של המערערת לט', כך נטען, מכביד על המערער באופן משמעותי, שעה שהוא גורם לו לנסיעות רבות ולשעות לא מבוטלות בכבישים, וכי דבריו אלו אף עולים מן התסקירים שהוגשו על-ידי העובדת-הסוציאלית לסדרי-דין, בעניינם של הצדדים, אשר המלצותיה עולות בקנה אחד עם פסק-דינו של בית משפט קמא.
במהלך הדיון שהתקיים לפנינו אתמול ציין המשיב, כי מזה כשנה, הוא מתגורר בבית הוריו בח', אליהם חזר בעקבות ההליך המשפטי, ושם שוהים הילדים כשהם במחיצתו. עוד ציין: "יש חשיבות למגורי בח', אני מתגורר בקרבת המשפחה שעוזרת לי בשלב הנוכחי" וכי "אני בתקווה לעבור לדירה משל עצמי לאחר סיום ההליך". אשר לנסיעות הילדים מט' לח' ובחזרה ממנה בזמן לשם קיום זמני השהות אצלו טען כי הם מכבידים על הקטינים שבעטין הם חווים קשיים ומדובר בנסיעה שנמשכת כשעה וחצי לכל כוון.
בהמשך חזרו באי-כוח הצדדים על עיקר טענותיהם שבהודעת הערעור ובתשובה לה, וב"כ המשיב הוסיפה וציינה שהילדים שוהים אצל המשיב בימי ב' ו-ד', כי המשיב אינו מסתפק בימים אלה ובכוונתו לבקש להרחיב זמני השהות אצלו, כי תחילה מעבר מערערת ל-ט' היה זמני משם חזרה לח' לתקופה מסויימת, כי הילדים סובלים "מטרטור" בכבישים, וכי "אם האם תתקדם לכיוון, יתכן שבעוד שנה שנתיים אז גם האב אולי יתקדם לכיוון ה-ל'...".
דיון והכרעה
לאחר שנתנו דעתנו לכלל החומר הרלוונטי, לפסק-דינו של בית משפט קמא, לטיעוניהם של באי-כוח הצדדים בכתב ובעל-פה, מסקנתנו, היא, שדין הערעור להתקבל.
כלל ידוע הוא, כי אין זו מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאי מהימנות ובקביעת עובדות, אשר נקבעו על-ידי הערכאה הדיונית, והיא אינה מעמידה עצמה במקום הדרגה הראשונה בבחינת המערכת הראייתית שנפרשה בפניה. שונה הדבר, עת בולטת על פני הפסק טעות משפטית שורשית או כשהדברים מופרכים על פניהם ובלתי סבירים (ר' בספרם של ט' חבקין וח' בן-נון הערעור האזרחי מהדורה שלישית עמודים 475-474).
וכן דבריו של כב' השופט ד. מינץ ב-ע"א 8191/16 דיאליט נ' אברהם הרר (17.06.2019):
"כאמור, הלכה נושנה היא שאין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית. זאת, מפני שבידה של הערכאה הדיונית האפשרות להתרשם מהעדים ומחקירתם על דוכן העדים, ולבחון כל ראיה וחוות-דעת לעומק. התערבות ערכאת הערעור תיעשה במקרים חריגים וקיצוניים בלבד, כגון מקרים בהם נפל פגם בהכרעתה של הערכאה הראשונה היורד לשורשו של עניין, או כשהדברים אינם מבוססים על פניהם (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 1026 (מהדורה שתים עשרה, 2015); ע"א 4175/12 תעשית אבן וסיד בע"מ נ' גדיר [פורסם בנבו] (10.3.2014); ע"א 3894/03 דויטש נ' ישראפלאורס בע"מ [פורסם בנבו] (23.8.2012)).
גם בענייננו, אין בכוונתנו לסטות מן הכלל האמור ולהתערב בממצאים העובדתיים שקבע בית משפט קמא. יחד עם זאת, במקום שבו שגה בית משפט קמא במסקנה המשפטית אליה הגיע, שעה שתוצאת הכרעתו מנוגדת לפסיקה, על בית משפט שלערעור להתערב במסקנות משפטיות אלו.
יפים לענייננו דבריו של כב' השופט י. אלרון ב- ע"פ 229/19 מדינת ישראל נ' פלוני (30.12.2019), בשינויים המתחייבים:
"יחד עם זאת, אחד החריגים הידועים לכלל אי-התערבותה של ערכאת הערעור בממצאי הערכאה הדיונית, הוא כאשר ממצאים אלו מתבססים על שיקולים שבהגיון או מסקנות משפטיות שגויות, להבדיל מהערכת מהימנות ברורה וחד משמעית של העדים (ראה, בין היתר: ע"פ 8146/09 אבשלום נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] בפסקה 19 (8.9.2011))".
ראשית, יישום גישת "המעשה העשוי" מובילה למסקנה, כי יש להתיר מעבר האם והקטינים לט'.
יפים לענייננו דברים שנכתבו ב-ע"מ (באר-שבע) 119/08 פלונית נ' פלוני (13.08.2008):
"השאלה אינה אם הקטינים כשלעצמם צריכים את המעבר והאם המעבר ייטיב עימם. השאלה גם אינה האם המעבר מוצדק. השאלה היא, מה טובתם של הקטינים במצב שנוצר כאשר האם מבקשת לעבור ואין לבדוק אם יש צידוק למעבר והאם התנהגות האם נאותה". (הדגשות אינן במקור).
וכן לדברים שנאמרו ב-עמ"ש (ט') 25108-05-20 צ. נ' נ. (30.08.2020) (להלן: "עניין צ. נ' נ."), פסקה 48:
"קיימות שתים, אך גישת המעשה העשוי, שגם היא בוחנת טובת הקטין הספציפי ועל דרך יישומה אתייחס בהרחבה בהמשך, היא זו המהווה הלכה מחייבת. ראו לעניין זה פסק דיננו בעמ"ש (חי')1438-01-17 י.ר נ' א.ר (19.3.2018) וההפניה להלכה הפסוקה הרלוונטית:
"ההלכה המשפטית נקטה בגישת "המעשה העשוי". כך גם בעניין פלונית וכך גם בעמ"ש (נצ') 9963-06-11 ס.נ.ג נ' ע.ג (להלן: "עניין ס.נ.ג) אשר אושר בבית המשפט העליון בבע"מ 704/12 פלוני נ' פלונית. באותו מקרה נקבע: "על בית המשפט להכריע מהי האפשרות הטובה ביותר עבור הילדים במצב שיווצר לאחר שהאם תעבור להתגורר כהצהרתה באזור השרון, תוך בחינת עיקרון טובת הילד לאחר שינוי מקום מגורי האם...על בית משפט להניח כי העורר עבר להתגורר באזור אחר בארץ אף אם הוא מרוחק מרחק נסיעה של שעה או יותר ואינו מאפשר עוד קיום משמורת משותפת פיזית, כבר התבצעה, ועל בסיס הנחה זו להכריע בשאלת משמורת הקטינים על פי טובתם...גם עניין שיקומה של האם יש לו נפקות ממשית לקשר של הילדים עם אם מרוצה ומאושרת...בית המשפט העליון אישר את פסיקת בית המשפט המחוזי הן בעניין פלונית והן בעניין ס.נ.ג (בבע"מ 8132/08 פלוני נ' פלונית וכאמור בבע"מ 704/12 פלוני נ' פלונית). עמדה זו תואמת את האמור ברע"א 4575/00 פלונית נ'' אלמוני, פ"ד נה(2) 321, שם עלתה השאלה בהקשר של הגירה ונפסק: "אמנם להחלטת ההורה להגר השפעה ניכרת על חיי הילדים, אך על בית המשפט להכריע מי האפשרות הטובה ביותר בעבור הילדים במצב שנוצר בלי להסיט את מבטו מטובת הילדים להתנהגות נאותה בעיניו של ההורה. זאת, אלא אם ניכר מהתנהגות ההורה כי אין הוא שוקל את טובת הילד ומרוכז הוא בטובתו שלו בלבד...המציאות בענייננו היא כי האב והאם נפרדו. הילד נמסר למשמורת האם, ואם הקימה משפחה חדשה עם י', המתגורר בלונדון. במציאות זו, יש להכריע אם יישאר הילד עם האם או יימסר למשמורתו של האב" (ההדגשה אינה במקור).
מכאן שעל בית משפט קמא היה ליישם את גישת "המעשה העשוי" ולהניח כי המעבר בוצע, והוא אכן בוצע לפני למעלה משלוש שנים, ולבחון את טובת הקטינים בהתאם לאותה הלכה. לא כך נהג והוא הכריע בשאלה מתוך נקודת מוצא וסיום לפיה טובת הקטינים היא במגוריהם עם ההורה המשמורן בסמוך למגורי ההורה השני, וכי רק כך ניתן להבטיח המשך הקשר עמו וקיום זמני השהות אצלו".
גם בענייננו, כפי שקבע בית משפט קמא וכפי שעולה מן התשתית הראייתית, המעבר בוצע במהלך חודש יוני 2020, היינו לפני כשנתיים, ואף עולה, כי המערערת עברה להתגורר בדירה שכורה בט' ביום 05.04.2022.
ברי, כי מסקנת בית משפט קמא, בפסקה 43 לפסק-דינו, ולפיה: "האם לא הוכיחה כי הייתה לה סיבה בגינה נאלצה לברוח ממגורים בסמיכות לאב, התלונה אשר הגישה כנגדו נסגרה, ובתסקירים לא הומלצה הרחקת מגוריהם, אלא ההפך. לא התרשמתי כי מעבר האם מט' למקום קרוב יותר למקום מגוריהם הקודם, הוא כיום מקום מגורי האב (כמו הל') תפגע באם מהמשך בניית חייה מחדש. אכן ראיתי כי האפוטרופסה לדין לא התנגדה למעבר האם לט', אך דבריה אלה הגיעו יחד עם הצעה לצמצום מספר הנסיעות לקטינים וקביעת זמני שהות ארוכים של האב עם הקטינים בסופי השבוע. הצדדים לא הגיעו להסכמות בעניין זה, ורצונו של האב להיות אב מעורב כל השבוע ולא רק בסופו הוא מובן, ותואם את הדיווחים בתסקירים", אינה עולה בקנה אחד עם ההלכה הפסוקה, וכי מדובר במסקנה משפטית שגויה, אשר על ערכאת הערעור להתערב בה.
יישום תורת "המעשה העשוי" במקרה שבפנינו, מצביעה בנוגע ל-"מעגל הראשון" במסגרתו נדרש בית המשפט לבחון את יכולת הקטינים לעשות את המעבר, כי מדובר בבחינה קלה יחסית שאינה נשענת על השערות בלבד, משהדברים נבחנים בדיעבד, קרי לאחר ביצוע המעבר, ודומה, כי אין חולק על כך שהקטינים הסתגלו למעברם לט'.
נפנה בעניין זה לקביעת בית משפט קמא, בפסקה 48 לפסק-דינו:
"סבורה אני כי הקטינים בגיל צעיר, וכפי שהשתלבו במהרה בגנים בט', כך יוכלו להשתלב בגנים אחרים, ובלבד שיהיו עטופים בשני הוריהם...." (ההדגשה אינה במקור).
אשר למעגל השני, עולה מקביעות בית משפט קמא עצמו, כי המערערת מעוניינת במעורבותו של המשיב בחיי הקטינים, ואף עומדת על כך, ר' פסקה 44 לפסק-הדין: "כמו כן, האם מצד אחד מבקשת כי האב יהיה מעורב בחיי הקטינים, יגיע בזמן לאסוף אותם ללא איחורים לפי זמני השהות הזמניים, וכן ייטול חלק בימי מחלה או שביתה ושאם לא כן יוטל עליו קנס....", ולפיכך, ברי, כי אין בפנינו הורה שבחר להתגורר במרוחק מבן-זוגו לשעבר מתוך רצון לחבל בקשר בינו לבין ילדיהם המשותפים השוהים במחיצתו ומתוך רצון לסכל זמני השהות עמו, אלא שהמערערת מעוניינת לפתוח דף חדש בחייה, ולחיות בסמוך לבני-משפחתהּ, מהם היא מקבלת עזרה וסיוע משמעותיים.
עינינו הרואות כי יישום תורת "המעשה העשוי" מובילה למסקנה כי יש לאשר את המעבר שבוצע זה מכבר – לט', ואין זה משנה אם לדירה זו או אחרת שם - דירת הורי המערערת או בדירה ששכרה לאחרונה.
עוד נקבע כי יש לבחון ראשית את יכולת הקטין לעשות את המעבר ולאחר מכן תיבחן השאלה האם המעבר גורם לניתוק או לפגיעה בקשר עם ההורה השני. (ר' לעניין זה גם עמ"ש 34332-08-19 פלונית נ' אלמוני (26.11.2019) (להלן: "עניין פלונית").
נפנה לדבריו של כב' השופט נ. שילה בעניין פלונית, פסקה 7:
"אין אם כן מקום להעניש את האם, אף אם היא נהגה שלא כדין והעבירה את הקטינה למקום אחר ללא רשות בהמ"ש, באמצעות דחיית בקשתה לאישור המעבר. שהרי מה חטאה של הקטינה ומדוע שהיא תישא על גבה הצנום את תוצאות מחדלה של האם? ככל שהקטינה התאקלמה היטב במקום החדש, יש ליתן משמעות אף לנתון זה ולנזק שעלול להיגרם לה ממעבר נוסף (ראו למשל: רמ"ש 22694-04-16 נ.ש. ואח' נ' א.ש. [פורסם בנבו] (30.8.16). בקשת רשות ערעור על פסק דין זה נדחתה בבע"מ 7760/16 [פורסם בנבו] (28.12.16))".
בין היתר, יש אף לקחת בחשבון שמגורי האם במקום שבו היא מרוצה ומאושרת, משפיע על הקטין ועל רווחתו, ונפנה לדברים שנכתבו בעניין צ. נ' נ., פסקה 46:
"עוד הדגשתי כי הזכות למעבר לאורח חיים עצמאי מגשימה את הזכות לכבוד וחירות אישית של האדם המעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ועל כן במקרים המתאימים בהם עקרון טובת הילד לא נפגם ועל כפות המאזניים מונחת מצד אחד זכות ההורה המשמורן לכבוד וחירות אישית ומצד שני ההכבדה שתיווצר על ההורה השני אשר מקום מגוריו יהא מרוחק מהקטינים, וגם על הקטינים בשל הנסיעות הכרוכות בקיום מפגשים עם אותו הורה ושהיה אצלו, נדמה כי הכף תיטה לטובת קיום זכויות ההורה שנמצא מתאים לשמש כמשמורן, בהינתן דרכי התחבורה המפותחים, אמצעי התקשורת לרבות הויזואלית וגבולותיה הצרים של המדינה.
על יסוד האמור לעיל, יש לקבל את ערעורהּ של המערערת ולאשר מעברה עם הקטינים ל-ט'.
יחד עם זאת, נוכח העובדה שהמערערת היא זו שיזמה את המעבר, וכן גילם של הקטינים, ובשים-לב לקושי הכרוך בנסיעת הקטינים מט' לח' ובחזרה משם ושהייתם בכבישים במשך שעות רבות, שוכנענו להחזיר את התיק לדיון מידי לפני בית משפט קמא בסוגית חלוקת ההסעות בהתאם לאמור, כאשר על המערערת יהא, בתור מי שיזמה את המעבר ל-ט', לשאת בנטל מוגבר של הסעת הקטינים, מזה של המשיב, וזאת ממנה אליו ובחזרה, וכן קביעת-זמני-שהות אצל כל אחד מן הצדדים באופן שיגשים את טובתם של הילדים, תוך שקילת האפשרות, לחלוקת זמנים שונה בסופי-שבוע וחופשות (הגדלת זמני-שהות אצל המשיב בסופי-שבוע וחופשות במובחן מן החלוקה בימי השבוע בזמן לימודים), וזאת לאחר קבלת עמדות הצדדים ומיצוי זכות הטיעון של כל אחד מהם.
נפנה בהקשר זה לדברים שנאמרו ב-רמ"ש (ט') 18033-10-21 א. נ' ב. מיום 10.11.2021, וכן בעניין צ. נ' נ.
בנסיבות העניין לא נעשה צו להוצאות, והעירבון שהופקד על-ידי המערערת יוחזר לידיה.
פסק-הדין מותר לפרסום בהשמטת שמות ופרטים מזהים.
ניתן היום, ב' אלול תשפ"ב, 29 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.
|
|
|
סארי ג'יוסי, שופט [אב"ד] |
ערן קוטון, שופט |
עידית וינברגר, שופטת |
|
|
|
13 מתוך 13