ביהמ"ש לענייני משפחה בפתח תקווה, שופטת מירב אליהו: פס"ד במספר תיקים בין היתר ביטול חלקי של פס"ד, מזונות, תביעות כספיות וניכור הורי (תלה"מ 44146-08-19)

בית משפט לענייני משפחה בפתח תקווה
תלה"מ 44146-08-19 תלה"מ 5398-02-18 תלה"מ 42981-05-18 תלה"מ 49346-04-18 תלה"מ 21668-02-18 תיק חיצוני:

בפני	כבוד השופטת מירב אליהו
תובע/נתבע		פלוני
באמצעות ב"כ עו"ד ללי פרלמן גלעדי ואח' נגד
נתבעת/תובעת		אלמונית
באמצעות ב"כ עו"ד אמיר זבולון ואח'

פסק דין

1. לפניי מונחות מספר תובענות בעניינם של הצדדים, גב' x (להלן: "האם" ו/או "התובעת" ו/או "הנתבעת") ומר x (להלן: "האב" ו/או "התובע" ו/או "הנתבע"):

1. 5398-02-18- תביעה לביטול חלקי של הסכם הגירושין של האם.

2. 21668-02-18- משמורת וזמני שהות של האם.

3. 49346-04-18 – תביעה כספית (הצהרתית נזיקית) של האב.

4. 42981-05-18- תביעה להפחתת מזונות של האב.

5. 44146-08-19- תביעה בשל ניכור הורי של האב.

רקע

1. הצדדים נישאו זל"ז כדמו"י ביום x והתגרשו בחודש x 2014 .

2. מנישואי הצדדים נולדו ארבעה ילדים:

x (בגיר)

x (בגיר)

x(בגיר)

x (להלן: "הקטינה")

3. ביום x ניתן תוקף של פסק דין להסכם גירושין (להלן: "הסכם הגירושין" ו/או "ההסכם") שנחתם בין הצדדים ואושר במסגרת תה"ס x ובו נקבע, בין היתר, כי הצדדים יחלקו משמורת משותפת על הילדים, תוך שנקבעה חלוקת זמני שהות בהסכם וכן נקבע כי החל מהמועד בו תעזוב האם את בית המגורים עם הילדים (להלן: "תקופה ג'") יישא האב במזונות הקטינים בסך 4,000 ₪ לחודש וכן ב-2,000 ₪ נוספים עבור דמי המדור ואחזקתו. עת יגיע כל אחד מהילדים לגיל 18 או לסיום לימודי תיכון (המאוחר מבין השניים) יופחת שיעור המזונות בשיעור חלקו היחסי של אותו ילד (25%).

4. במסגרת ההסכם נקבעו גם הוראות ביחס לבית המגורים ולחובותיהם המשותפים של הצדדים.

5. ברם, ממועד חתימת ההסכם נתגלעו מחלוקות רבות בין הצדדים הנוגעות לשיעור המזונות; טיב הקשר עם הילדים , הסעת הילדים, זמני השהות עם האב וכן מחלוקות הנוגעות להוראות ההסכם.

6. יובהר כי במסגרת ההליך נשמעו טענות אודות ההלוואות המצוינות בהסכם וניתנו מטעם הורי הצדדים. בנדון נחקרו בפניי הצדדים, אביה של האם, מר x ואמו של האב, גב' x. יצוין- כי אף לא אחת מהתביעות עוסקת בעתירה באשר לסעד שיוביל להשבת הלוואה או חלוקת נטל החזר ההלוואה באופן כזה או אחר, כך שלא מצאתי להרחיב בנושא במסגרת פסק הדין.

להלן יידונו טענות הצדדים.

תלה"מ 42981-05-18 – תביעה להפחתת מזונות

תמצית טענות התובע

7. התובע טוען כי ממועד חתימת ההסכם חלו שינויי נסיבות במספר פרמטרים באופן המצדיק הפחתת שיעור המזונות שהתחייב לשאת בהם בהתאם להסכם.

8. הרעה משמעותית במצבו הכלכלי של התובע- בהתאם להסכם הגירושין, נטל על עצמו התובע הן את החובות הפרטיים והן את החובות העסקיים של הצדדים ,למרות שעל פי דין היה על הצדדים לחלוק בחובות בחלקים שווים.

9. חובותיו של התובע בחברות כיום גבוהים בכ-400,779 ₪ לעומת סך חובותיו בסוף שנת x כאשר נכון לסוף שנת x החובות עמדו בסך 4,147,419 ₪ לעומת סך של 4,648,198 ₪ נכון למועד הגשת התצהיר (ראו נספחים 7-8 לתצהיר).

10. בסיכומיו טוען כי עת נחתם ההסכם האמין , שעבודתו הרבה תישא פרי ויתאפשר לו לעמוד בנטל המזונות אולם לבסוף חברת "x", שבה עבד התובע ימים ולילות (סטארטאפ), נכנסה להליכי פירוק מרצון ומשכורתו נותרה כשהייתה.

11. באשר לחובות הפרטיים טוען שנכון למועד אישור ההסכם חוב המשכנתה אותו נטל על עצמו עמד בסך 1,500,000 ₪ וכיום הוא בסך 1,351,000 ₪ (ראו נספח 2 לכתב התביעה) וההחזר החודשי של המשכנתה הוא בסך 5,817 ₪ (ראו נספח ת/5 לתצהיר התובע). בנוסף, ישנה הלוואה להוריו של התובע בסך 880,000 ₪ (ראו נספח ת/6 לכתב התביעה) אולם לנוכח מצדו הכלכלי לא זו בלבד שלא הצליח להחזיר להוריו את ההלוואה אלא שנאלץ ללוות מהם כספים נוספים. יתרת החובה בחשבון התובע הגיעה ל-198,000 ₪ (ראו סעיף 87 לסיכומי התובע).

12. הפרת ההסכם על ידי הנתבעת- הנתבעת מפרה ברגל גסה את סעיף 18.8 להסכם המחייב את הצדדים לשאת באופן שווה בנטל הבאתם והחזרתם של הקטינים לx- מx- וחזרה. הפרה זו לא בלבד שגורמת לשיבוש זמני השהות של הילדים אצל אביהם אלא גורמת למתח ביחסים שבין הילדים לתובע.

13. למרות שהנתבעת מפרה את ההסכם ואינה מביאה את הילדים מאז חודש x הרי שזמני השהות בהם שוהים הילדים אצל האב היו שווים וזאת לנוכח נסיעותיה הרבות של הנתבעת לחו"ל לצרכי עבודה.

14. התנהלותה זו של הנתבעת לא רק שגרמה לתובע לבזבוז זמן אדיר ולהתעסקות סרק בתביעות משפטיות אלא גרמה לנזק עסקי ואישי רב כאשר נאלץ התובע לשכור ייעוץ משפטי ולשאת בהוצאות רבות הכרוכות בניהול ההליכים המשפטיים.

15. לא זו בלבד, הנתבעת סירבה לפעול להעברת מלוא זכויותיה בבית על שמו של התובע בניגוד לקבוע בהסכם הגירושין וזאת למרות שהתובע מילא אחר כל ההוראות בהסכם לרבות גריעת שמה של הנתבעת מהמשכנתה.

16. בסיכומיו מוסיף התובע וטוען כי לנוכח סרבנות הקשר של הקטינה יש להורות על ביטול מזונותיה כאשר אלו ממילא לא ייפגעו לנוכח הכנסתה הגבוהה של הנתבעת.

17. שינוי מהותי בהשתכרות הצדדים ובכושר השתכרותם- במועד אישור ההסכם התובע השתכר כ- 6,000 ₪ לחודש ונעזר כלכלית בהוריו ואילו הנתבעת לא עבדה כלל ונעזרה כלכלית באביה. (ראו נספחים 1, 9-10 לתצהיר)

18. נכון למועד הגשת התביעה ובחלוף ארבע שנים ממועד אישור ההסכם, התובע עדיין משתכר 6,000 ₪ לחודש (ראו נספחים 11-12 לתצהיר) ואין לו אפשרות להיעזר בהוריו מבחינה כלכלית שכן אלו הלוו לו כבר סכום נוסף של 240,000 ₪ למימון מחייתו השוטפת.

19. כיום לתובע ישנה יתרת חובה בחשבונו בסך 50,000 ₪ וכן הלוואות בנקאיות שנטל בסך 131,789 ₪ (ראו נספח 6 לכתב התביעה). בנוסף, התובע משלם כ- 2,800 ₪ עבור דמי אחזקת המדור (ראו נספח 5 לתצהיר) ו-5,818 ₪ נוספים עבור החזרי המשכנתה החודשיים (ראו נספח 15 לתצהיר) כאשר סך של 3,100 ₪ משולמים באמצעות דמי שכירות שמקבל בגין השכרת יחידת הדיור (ראו נספח 17 לתצהיר) ונותר סך לתשלום של 2,718 ₪.

20. בנוסף, התובע שילם מדי חודש 6,000 ₪ עבור מזונות הילדים ומדורם; 2,000 ₪ עבור חלקו בחינוך הילדים ו-1,700 ₪ נוספים בגין חלקו בתשלומי חוגים, העשרה והוצאות רפואיות חריגות (ראו נספחים 7-8 לכתב התביעה).

21. בתצהיר מעדכן כי משלם 4,000 ₪ מזונות עבור ארבעת ילדיו כאשר המזונות עבור x ו-x פחתו ל-500 ₪ עם הגיעם לגיל 18.

22. בנוסף לאמור לעיל, לתובע עלויות מחיה ומזון עבורו ועבור אשתו וכן עלויות אחזקת רכב וריביות על ההלוואות בסך ב- 28,000 ₪ לעומת הכנסותיו שהן בסך 6,000 ₪. את המאזן השלילי מממן התובע באמצעות הלוואות בנקאיות, הלוואה מהוריו ומהלוואה שנטל מאשתו.

23. במועד אישור ההסכם הנתבעת לא עבדה ואילו בשנת 2017 החלה לעבוד כמנהלת אגף תפעול בחרת x, חברה בעלת פטנט לx הממוקמת בx. להערכת התובע, הנתבעת משתכרת מעל 15,000 ₪ לחודש ונהנית מהטבות סוציאליות. הנתבעת מתגוררת בדירה שכורה בx כאשר דמי השכירות בסך 10,000 ₪ משולמים על ידי אביה.

24. לא רק שהנתבעת משתכרת פי 3 מהתובע, היא נטולת חובות, שכר הדירה משולם על ידי אביה ונהנית מהכנסה נוספת מדמי המזונות ומלוא כספי הביטוח הלאומי עבור הקטינים בסך כולל של 6,423 ₪ .

25. לטענת התובע בתצהירו, מהמסמכים החלקיים שצורפו על ידי התובעת ניתן ללמוד על שינוי קיצוני וזינוק חד במצבה הכלכלי של הנתבעת בהשוואה למצבה במועד חתימת ההסכם וטוען כי ניתוח חשבון הבנק של הנתבעת בבנק הבינלאומי שמספרו x מצביע על הפקדות חודשיות בסך 40,000 ₪ לחודש (ראו נספח 26).

26. החל מחודש x עובדת הנתבעת בחברת x ומשתכרת 12,653 ₪ נטו (ראו נספח 27 לתצהיר). הנתבעת ואחותה משמשות כדירקטוריות בחברת x והנתבעת היא הבעלים של החברה. כל הנראה מדובר בחברה שמשמשת צינור להעברת כספים והסתרת הכנסות מצד הנתבעת (ראו נספחים 28-29 לתצהיר). לא צורפו מסמכים מהם ניתן יהיה ללמוד אודות פעילות החברה.

27. בסיכומיו מוסיף לעניין מכירת האפליקציה "x" על ידי הנתבעת וטוען כי ניתנו גרסאות סותרות על ידי הנתבעת ולמרות שהנתבעת אישרה שמכרה את האפליקציה לא צרפה אסמכתאות. (סעיף 92 לסיכומים)

28. חשבון הבנק של הנתבעת מצביע על כך שיש לה מספר מקורות הכנסה לגביהם לא סיפקה פרטים. בנוסף, הנתבעת זוכה להטבות סוציאליות ונסיעות לחו"ל מדי חודשיים ושוהה שם תקופות ארוכות.

29. לטענת התובע, שינוי הנסיבות בכל אחד מהפרמטרים שצוינו לעיל יש בו כדי להצדיק דיון מחודש בסכום המזונות הנוכחי. בנוסף, אין להתעלם מהלכת בע"מ 919/15 שחלה בנדון. פסק הדין ביטל את החיוב במזונות הכרחיים לגבי הורים המקיימים משמורת משותפת על ילדיהם ולכן יש לראות את חיובי המזונות מדין צדקה ובהתאם, על הנתבעת לשאת בהם גם כן.

30. לאור האמור לעיל, יש להורות על ביטול חיוב התובע במזונות הקטינים ומדורם, אלא במחציות חינוך ובריאות בלבד.

תמצית טענות הנתבעת

31. הנתבעת טוענת כי יש לדחות את התביעה שכן המזונות נקבעו בהסכם והתובע מבקש למעשה לבטל פרק אחד בהסכם הגירושין שנחתם על ידי הצדדים וקיבל תוקף של פסק דין. לא לחינם קבעו הצדדים כי כל התניות בהסכם תלויות ומותנות זו בזו שכן מדובר בהסכם הכולל את כל מרכיבי הפרידה.

32. גם הלכת בע"מ 919/15 אינה מתאימה ליישום בנסיבות המקרה שכן הנסיבות אינן תואמות את הנדרש בהלכה זו. בפועל, לא רק שלא מתקיימת משמורת משותפת אלא שהילדים מבלים מרבית זמנם עם הנתבעת. זו הסיבה גם שהנתבעת הגישה תביעה לקביעה מחדש של זמני השהות.

33. לטענת הנתבעת בתצהירה, מאז חודש x התובע פוגש את הילדים אחת לשבועיים כאשר התנהלותו גרמה לילדים, ובעיקר לx, לתחושות של הזנחה ודחייה. בחודשים ינואר-פברואר 2020 ובעקבות התערבות המומחה ד"ר x, התובע היה מגיע פעם בשבוע בימי שלישי לפגוש את x בליווי אחד מהילדים. בתקופת הקורונה המצב השתנה ושוב התובע פגש את x אחת לשבוע.

34. הנתבע אף חדל לשלם את מזונות הקטינים בחודש מרץ 2020 והתובעת נשאה לבדה במזונות הקטינים. התובע אף אינו נושא במחצית הוצאות הילדים.

35. אף אחד מהשינויים הנטענים אינו מהותי ולא היה בלתי צפוי במועד חתימת ההסכם.

36. לא חל כל שינוי במצבו הכלכלי של התובע. התובע צירף מסמכים באשר למצב החברות שהוא בעל מניות בהן אלא שבהסכם התעקש התובע שלא לאזן את הבעלות בחברות הללו ולהישאר איתן, לטוב ולרע. הנתבעת לא הייתה מודעת לשווי החברות אז ואין רלוונטיות לשוויין כיום.

37. גם אם התדרדר מצבו הכלכלי של התובע, לא היה זה בלתי צפוי שכן מאז חזרו הצדדים להתגורר בישראל, הכניס התובע את המשפחה לחובות. התובע מפסיד במשך 13 שנים כספים בחברות הללו והחובות בחברות גדלים אולם למרות זאת התובע מתעקש להמשיך ולהחזיק בהן.

38. ככל שטענתו באשר להפסדים נכונה, הרי שמדובר בחוסר אחריות מצדו כאב שנדרש לפרנס את ארבעת ילדיו ומנגד טס לחו"ל ורוכש רכב חדש. התובע לא יכול לנהוג בחוסר אחריות כלכלית ולבוא בדיעבד ולעתור להפחתת מזונות על גבם של הילדים.

39. לעניין החובות האישיים, הרי שהם נעדרים כל רלוונטיות שכן החובות שהיו קיימים במועד חתימת ההסכם, קיימים גם היום.

40. שנית, הנתבעת לא הפרה את ההסכם לעניין הסעת הקטינים. הנתבעת אף עודדה את התובע לבוא לפגוש את ילדיו אולם התעקש שלא לעשות זאת, כנראה בשל התביעה שתכנן מראש.

41. התובע הוא זה שסירב להצעות לנהל מו"מ בעוד הנתבעת עשתה כל שביכולתה על מנת ליישב את המחלוקת בדרכי שלום.

42. לא זו בלבד, הצדדים קבעו בהסכם כי הם יתאמו ביניהם את חלוקת הסעות הילדים, בהתחשב בצרכי הילדים ובצרכי עבודתו של כל אחד מהצדדים. כלומר, ההסכם מניח מלכתחילה גמישות והתחשבות וצופה שינויים בצרכי הילדים ובצרכי הצדדים בעבודתם. כך שאין כל שינוי בנטל הנסיעות ואפילו אם ישתנו אין בכך כדי להצדיק את ביטול ההתחייבות במזונות הקבועה בהסכם.

43. התובע לא עושה כל מאמץ לפגוש את הילדים ולחדש את הקשר עם x מאחר שמסרב לחלוק בנטל ההסעות. על כן, זמני השהות פחתו באופן ניכר בשנתיים שקדמו להגשת התביעה והצדדים לא חולקים משמורת משותפת בניגוד לקבוע בהסכם.

44. לעניין השתכרות הצדדים וכושר השתכרותם- הנתבע מודה שמשתכר כיום כפי שהשתכר במועד חתימת ההסכם . אף אם הוריו לא תומכים בו כלכלית כיום, אין הדבר מהווה שינוי נסיבות שכן אף לדבריו במועד אישור הסכם הסיוע היה זמני- "אני מקבל עזרה כרגע מההורים".

45. התובע לא הוכיח את תביעתו ולא צרף דפי בנק על מנת שניתן יהיה ללמוד מהן הכנסותיו החודשיות מכל מקור שהוא ואופן התנהלותו הכלכלית. התובע לא הרים את הנטל המונח עליו ולא עבר את הרף הנדרש לבסס טענה בדבר השתכרותו.

46. אפילו אם חל שינוי בהכנסות הנתבעת, אין הדבר מהווה שינוי נסיבות המצדיק לפטור את התובע מחבותו במזונות הקטינים.

47. למען הזהירות מוסיפה הנתבעת שגם אם במועד אישור ההסכם לא עבדה, הרי שמרבית חיי הנישואים התובעת עבדה והיה אף צפוי שתשוב למעגל העבודה ושתידרש לעבוד בכל עבודה שהיא בשל המצב הכלכלי הקשה ששרר במועד חתימת ההסכם והאמור אף קיבל ביטוי בהסכם (ראו סעיף 18.8).

48. בחודש x החלה הנתבעת לעבוד כמורה לx בבית ספר בx כאשר הוריה סייעו לה כלכלית רק בין החודשים יולי-ספטמבר x טרם החלה לעבוד.

49. החל מחודש x, לאחר חיפוש במשך חמישה חודשים, החלה הנתבעת לעבוד. לאחר הגירושין, ניסתה הנתבעת את מזלה כעצמאית בתחום השיווק והקימה חברה בשם x אולם במהלך הזמן ראתה שההכנסות מהחברה לא מכסות את צרכי המשפחה ונאלצה ליטול הלוואה בסך 26,000 ₪. החברה הפסידה מעל חצי מיליון ₪ ונסגרה לאחר שנה וחצי של פעילות. (ראו נספחים יט-כ לתצהיר)

50. בחצי שנה הראשונה לעבודתה בחברת "x" סוכם כי משכורתה תועבר דרך חברת x ואכן כך היה ולאחר חצי שנה הונפקו לנתבעת תלושי שכר מסודרים.

51. המוצר היחיד שפותח על ידי החברה, האפליקציה, אינה זמינה לרכישה או הורדה ואינה קיימת למעשה. אמנם נרשם בפרוטוקול כי החברה נמכרה אולם בעדותה של הנתבעת מיום 1.6.21 הוסבר כי על מנת לאפשר לה ולאחותה נקודת פתיחה טובה במציאת עבודה בדו סיפור באשר למכירת האפליקציה לחברה ב-x . מכל מקום, האפליקציה נסגרה .

52. הנתבעת עובדת כיום כ-x ומשתכרת כ- 14,500 ₪ נטו לחודש. בשל משבר הקורונה ירדה משכורתה ל-11,000 ₪ נטו (ראו נספח טז לתצהיר התובעת). הנתבעת מוסיפה כי הוצאותיה בשיעור של כ- 20,000 ₪ לחודש עולות על הכנסותיה (ראו נספחים כב-כג לתצהיר)

53. הנתבעת לא קיבלה מהתובע את כספי האיזון במועד הגירושים ומרגע שלא עמדה לרשותה דירת הוריה, היא נטלה הלוואה, שכרה דירה והתחילה את חייה ללא כלום כאשר היה ברור שתשוב לעבודה בהקדם.

54. הנתבעת מתגוררת בדירה שכורה בx ונושאת בדמי שכירות בסך 6,500 ₪ (ראו נספח כא לתצהיר). לעומת זאת, התובע מתגורר בבית פרטי בגודל 613 מ"ר בו שתי קומות ו-8 חדרי שינה. בנוסף, התובע בנה יחידת דיור שמושכרת בתמורה ל-3,100 ₪.

55. לטענת הנתבעת, העברת זכויותיה בבית על שם התובע הייתה אמורה להיעשות במקביל למחיקת שמה כלווה במשכנתה אולם התובע לא פעל למחיקת שמה כלווה בחוב.

56. התובע בעל פוטנציאל השתכרות גבוה וככל שמשתכר 6,000 ₪, הרי שברור שלא מנצל את יכולתו. טענתו כי הוא "איש עסקים" שמשתכר 6,000 ₪ בלבד היא פגיעה באינטליגנציה של הנתבעת, בייחוד שהייתה ערה לכישוריו ויכולתו המקצועית.

57. הטענה בדבר העדר היכולת הכלכלית של הוריו לסייע לו אינה מהווה שינוי נסיבות שכן הוריו פנסיונרים משנת 2011 וברור היה שלא יוכלו לתמוך בו לנצח.

58. מהמפורט לעיל עולה כי התובע משתכר יותר מהמוצהר על ידו ומסוגל לשאת במזונות בהתאם להסכם. לא זו בלבד, בניגוד לטענותיו נראה כי מצבו הכלכלי דווקא השתפר: התובע נישא בשנית והוא ורעייתו מתקיימים משתי משכורות ; התובע משכיר יחידת דיור בסך 3,100 ₪ ; התובע לא משתתף במחציות הוצאות הילדים במשך למעלה משנתיים וחצי; סכום המזונות ירד עת הגיעו הבנים לגיל 18 ומאחר שנטל גידול הילדים נופל ברובו על הנתבעת, אין לתובע עלויות גבוהות של חשבונות ואחזקת הבית.

59. בסיכומיה טוענת להכנסה נוספת של התובע מחברת "x" כפי שהוכח בחקירה מיום 1.6.21 וטוענת להכנסה נוספת בסך 17,000 ₪ לחודש.

60. הנתבעת חיפשה זמן רב עבודה שתתאים ליכולתה המוגבלת מבחינת השפה העברית וכשמצאה עבודה לבסוף ושיתפה את התובע, זה האחרון השיב לה בכעס ואיומים ובמקום לתמוך בהצלחתה, העמיד בפניה מכשולים בניסיון לטרפד את העבודה שמצאה. (ראו נספח א לכתב ההגנה)

61. באשר לטיסותיה לחו"ל משיבה כי הן מטעמי עבודה וברוב הפעמים שטסה הוריה הם שמסייעים לה ומטפלים בילדים וזאת בניגוד לתובע שטס לחופשות למטרות בילוי (ראו נספח ז לתצהיר).

62. הלכת בע"מ 919/15 אינה מהווה שינוי נסיבות בפני עצמו המצדיק פתיחת הליכי מזונות, בפרט כאלו שהסתיימו בהסכם ואינה מתאימה למצב השורר בשטח שכן בפועל לא מתקיימת משמורת משותפת.

63. הנתבעת הסתמכה על ההסכם, קיבלה על עצמה התחייבויות ושינתה מצבה לרעה על בסיסו. לא רק שיש לכבד הסכמים אלא שיש הכרח לקבוע משקל ניכר לסופיות הסכמי הפשרה.

64. התובע לא טרח להתייחס בכלל לצרכי הילדים ולרמת חייהם וזאת למרות שתביעת מזונות היא תביעה כספית שיש להוכיחה. הנתבעת הסכימה למכלול התניות של ההסכם כמקשה אחת ולא ניתן לבודד את פרק המזונות.

65. לאור האמור לעיל, יש לדחות את התביעה.

שינוי נסיבות מהותי- המסגרת הנורמטיבית

66. כידוע, התנאי ההכרחי לשינוי שיעורם של דמי מזונות הוא הוכחת שינוי נסיבות מהותי, אשר חל לאחר מועד מתן פסה"ד המקורי.

67. ביחס למזונות שנקבעו בהסכם נקבע שאין לשנותם על נקלה אלא רק במקרים בולטים בהם אכן חל שינוי נסיבות מהותי ואף קיצוני המצדיק התערבות בהסכמות שכן "הסכם הגירושין הוא בדרך כלל הסדר כולל של נקודות רבות במחלוקת ויש לבחון אותו כשלמות אחת" (ע"א 4515/92 שטיין קומרוב נ' שטיין [פורסם בנבו] (13.6.1994)).

68. אותו שינוי נסיבות בולט צריך להיות כזה שלא ניתן היה לצפותו ולחזותו עת נחתם ההסכם. לפיכך, לשם הכרעה בתביעה לשינוי שיעור מזונות על בית המשפט להגיע לכלל מסקנה שחל שינוי נסיבות מהותי מהמועד בו נחתם ההסכם ועד למועד בו הוגשה התובענה. לעניין זה נבחנת רק שאלת שינוי הנסיבות ובית המשפט לא נדרש לבדוק את יכולת התובע או את צרכיו של הזכאי מן ההתחלה (תמ"ש (ת"א) 52946/97 ג.א נ' ג.ב.א [פורסם בנבו] (30.3.2009)).

69. נקבע לא פעם כי:

"... את המושג "שינוי נסיבות" בהקשר זה נהוג לפרש באורח דווקני, שאם לא כן עשוי להיות מופר האיזון בין המגמה להביא לסופיות הדיון לבין הצורך להתאים את גובה המזונות לצרכי החיים, ולמצבי חיים משתנים בין של הצד הזכאי להם, ובין של צד החייב בהם". (מ"א 410/94 (י-ם) הלוי נ' הלוי, [פורסם בנבו] דינים מחוזי, כ"ו (4) 682,

70. בפסק דינו של כב' השופט מאיר שמגר ( ע"א 363/81 פייגה נ' פייגה, פ"ד לו (3) 187, 188) נקבע מהו שינוי נסיבות , אשר יוביל לשינוי שיעור המזונות:

"אין המדובר בשינוי של מה בכך, ולכן אין בכלל המשפטי, היוצר אפשרות לדיון חוזר, כדי פתיחתו של שער רחב, המתיר התדיינות חוזרת בעניין המזונות, כל אימת שהטינה ההדדית או ניגודי האינטרסים בין הצדדים דוחפים לכך. נהפוך הוא, ההלכה מגבילה ומצמצמת את הדיון החוזר, כאמור, רק לאותם מקרים, בהם חל שינוי מהותי בהשוואה למצב שבעבר. שינוי בלתי משמעותי על תוצאותיו צריך להיספג על-ידי הצדדים להתדיינות הקודמת, והם חייבים להתאים עצמם למשמעותו, בלי לשוב ולפנות לערכאות".

71. יתרה מזו. נטל ההוכחה כי חל שינוי מהותי בנסיבות, המצדיק שינוי בסכום המזונות, מוטל על כתפי בעל הדין הטוען זאת. (ע"א 473/78 אשתר נ' אשתר, פ"ד ל"ד (1) 57, 60; ע"א 442/83 קם נ. קם, פ"ד לח(1) 761 וראה עמ' 771).

72. עם זאת, יש לזכור כי לא כל שינוי בנסיבות יביא לאלתר גם להפחתה או הגדלת של דמי המזונות. כך למשל סרבנות קשר של הילדים לא תמיד הצדיקה הפחתת מזונות (ע"א 1880/94 קטן נ' קטן, פ"ד מט(1) 215, 220; ע"א 442/83 קם נ' קם, פ"ד לח(1) 767) ; ע"מ (י-ם) 597/04 א.ב. נ' ט.ב. (12/12/2004, פורסם בפדאור) [פורסם בנבו] ). הוא הדין לעניין הולדת ילדים נוספים לאב (ע"א 381/86 אבין נ' אבין, (1986, פורסם בפדאור).

73. שינוי נסיבות מהותי נבחן בראיה השוואתית בין מצב הדברים ערב חתימת ההסכם לבין מצב הדברים בעת הגשת התביעה להפחתת המזונות, או הגדלתם (ע"א 1880/94 קטן נ' קטן, פ"ד מט(1) 215, 220 (1995).

74. התפתחויות שנוצרו לאחר פסק הדין המקורי וניתן היה לצפות מראש, אינן מהוות שינוי נסיבות מהותי המחייב בחינה נוספת של דמי המזונות. יש לפרש את המושג "שינוי נסיבות" באופן דווקני, על מנת שלא להפר את האיזון בין סופיות הדיון למצבי החיים המשתנים. (בע"מ 3148/07 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו] (2007)).

75. אם אין זה צודק בשל שינוי הנסיבות להשאיר החיוב על כנו או אם אכיפת הפסק הפכה לבלתי צודקת לחלוטין, יכול בית המשפט להתערב בחיוב החוזי המוסכם ולשנותו (ראה הלכת קם לעיל וכן תמ"ש (ת"א) 101871/97 וידס נ' וידס (26/10/99, פורסם בנבו).

ומן הכלל אל הפרט

76. ביום x ניתן תוקף של פסק דין להסכם גירושין כולל שנחתם בין הצדדים ובמסגרתו נקבע בעיקרי הדברים כי עד הגיע הבנים x לגיל 18, יעמדו מזונות ארבעת הילדים בסך 4,000 ₪ לחודש וזאת בנוסף לתשלום נוסף בסך 2,000 ₪ בגין דמי המדור ואחזקתו. עת יגיע כל אחד מהילדים לגיל 18, יופחת שיעור המזונות (מזונות ומדור) ב-25% וישולם עבור אותו קטין 1/3 בלבד עד סיום שירותו הצבאי/לאומי.

בנוסף, קבעו לשאת בחלקים שווים בהוצאות החינוך והבריאות החריגות.

77. התובע ביסס תביעתו להפחתת מזונות על שלושה אדנים מרכזיים: הרעה משמעותית במצבו הכלכלי; הפרת הסכם הגירושין על ידי הנתבעת ושינוי מהותי בהשתכרותם וכושר השתכרותם של הצדדים.

78. כבר עתה אבהיר כי טענת התובע לפיה יש להורות על הפחתת המזונות גם בשל סרבנות הקשר של הקטינה דינה להידחות. טענה זו הועלתה לראשונה במסגרת סיכומי התובע (ראו סעיף 97) ועל כן, מדובר בהרחבת חזית אסורה.

79. למעלה מן הצורך, אמנם הפסיקה הכירה באפשרות להפחית ואף לבטל חיוב של מזונות ילדים מקום שמוכחת 'מרדנות' מצדו כלפי ההורה החב במזונות, אולם זאת רק בנסיבות יוצאות דופן שכן מדובר בצעד קיצוני וחריף שיש להימנע ממנו ככלל (ע"א 93/1741 אזולאי נ' אזולאי, (פורסם בנבו ,1994) ובנסיבות המונחות בפניי, ממילא לא מצאתי שאותן נסיבות חריגות מתקיימות. יתרה מזו. כפי שיפורט להלן- לא התרשמתי ואף לא הוכח כי סרבנות הקשר נבעה מניכור הורי שננקט על ידי האם , כמו גם סרבנות אינהרנטית של הקטינה, אלא מסכת נסיבות , שבין היתר, גורמיה, היא התנהלות האב וסירובו להגיע לאסוף את הילדים לצורך קיומם של זמני השהות, מהעיר x לx.

80. לאחר שנדרשתי לטענות הצדדים, מצאתי כי לא עלה בידי התובע להוכיח טענותיו כדבעי באופן שיצדיק את שינוי שיעור המזונות שנקבע בהסכמת הצדדים ובמסגרת הסכם גירושין כולל ועל כן, דין התביעה להידחות.

הרעה במצבו הכלכלי של התובע

81. בנסיבות המונחות בפניי לא מצאתי כי חל שינוי נסיבות במצבו הכלכלי של התובע. יתרה מזו, איני סבורה שהחובות הנוספים הנטענים הם כאלה שלא ניתן היה לצפותם מראש.

82. במועד אישור ההסכם השתכר התובע 6,000 ₪ לחודש (עמוד 1 , שורה 8 לפרוטוקול מיום x) אולם גם כיום, הצהיר הנתבע כי הכנסתו נותרה זהה ועומדת על סך 6,000 ₪ לחודש (ראו פרוטוקול מיום x, עמוד 194, שורות 9-10, סעיף 20 לכתב התביעה; סעיף 32 לתצהיר וסעיף 85 לסיכומים). צא ולמד כי לא חל כי שינוי בהשתכרות התובע!

83. לא זו אף זו. העובדה שהתובע נדרש לשאת בחובות העסקיים והפרטיים אינה מהווה שינוי נסיבות או מאורע בלתי צפוי!

84. במסגרת ההסכם נטל התובע על עצמו את חובותיהם המשותפים של הצדדים ובכללם חוב המשכנתה לטובת בנק x; החוב הנטען להוריו בסך 880,000 ₪ והחובות הרשומים בחב' " x ", בחברת " x " ובחברת " x ". במועד אישור ההסכם התובע, שהכנסתו באותה העת עמדה בסך 6,000 ₪ בלבד, נטל על עצמו את ההתחייבות במועד ובהסכמה מלאה תוך נטילת הסיכונים והסיכויים הכרוכים בכך (עליות ריבית וכד') וכחלק ממכלול הסכמות וויתורים בהסכם הכולל.

85. במועד אישור ההסכם הצהירו הצדדים לפרוטוקול בית המשפט כי הורי התובע נתנו להם הלוואה בסך 880,000 ₪ בעוד התובע הצהיר שהוא "פוטר את x מכל חוב " (עמוד 1 , שורות 19-20). מכאן כי החוב הנטען להוריו של התובע אותו לקח על עצמו נלקח בחשבון עת נחתם ההסכם! אין מדובר בנסיבה חדשה ובלתי צפויה שלא היתה ידועה במועד אישור ההסכם.

86. בכל הכבוד הראוי, אין בעובדה שהחובות הרשומים על החברות לעיל גדלו להוות שינוי נסיבות או מאורע שלא ניתן היה לצפותו מראש שכן חובות עשויים לצבור ריבית או לגדול (אמת ידועה כל בר דעת) ועת הסכים התובע לקחת על עצמו את החובות הללו העולים על שני מיליון ₪, מצופה היה שייקח בחשבון את האפשרות שהחובות עלולים לתפוח .

87. יתרה מזו. אין המדובר במצב בו נקלע התובע לפתע לסיטואציה בה מתדפקים נושים על דלתו במפתיע. להפך! אלו הם אותם חובות שהיו במועד חתימת ההסכם אלא שאלו גדלו מסיבה כלשהי.

88. כך גם העובדה שהוריו אינם מסייעים לו כיום מבחינה כלכלית לכאורה, אינה מהווה נסיבה שלא ניתן היה לצפותה מראש. הורי התובע יצאו לפנסיה עוד טרם נחתם ההסכם בין הצדדים, זאת כפי שאישר התובע בחקירתו (פרוטוקול מיום x, עמ' 194 שורות 29-34) ולא היה זה בלתי צפוי שבחלוף השנים יתקשו הוריו, שיש להניח מתקיימים מקצבת פנסיה, להמשיך ולסייע בידו מבחינה כלכלית. לא זו בלבד, יש להניח שהתובע בוודאי לא סבר שהוריו יממנו בעבורו את מזונות ילדים ו/או חובותיו ובמועד אישור ההסכם אף סייג ואמר כי מקבל עזרה מהוריו "כרגע" (עמוד 1 , שורה 9).

89. מן האמור עולה כי לא חל כל שינוי נסיבות או שינוי שלא ניתן היה לצפותו מראש ממועד אישור ההסכם ועד כה שיש בו להצדיק שינוי סכום המזונות שנקבע בהסכמת הצדדים.

90. לא מצאתי לקבל טענת האב בסיכומיו לפיה "בחתימת הסכם הגירושין, האמין האב כי עבודתו הקשה תישא פרי ויתאפשר לו לעמוד בדמי המזונות" (סעיף 85) כנימוק שיש בו להצדיק הפחתת או ביטול שיעור המזונות. בכל הכבוד הראוי, ההסכם נחתם לאחר שהצדדים התייעצו עם עורכי דין ולאחר שהצהירו שחתמו על ההסכם מרצון חופשי תוך הבנת ההסכם, משמעותו ותוצאותיו. על התובע, שהשתכר באותה העת 6,000 ₪ בלבד (בהתאם לטענותיו), היה לשקול בכובד ראש את הסיכונים האפשריים הכרוכים בהסכם ומקום בו בחר לבסוף לחתום עליו ולאשר תוכנו, אין לו להלין אלא על עצמו.

91. לא זו בלבד, לתובע הכנסות נוספות מלבד משכורתו כדוגמת ההכנסה הנוספת מדמי שכירות של יחידת הדיור שמשכיר בביתו בסך 3,100 ₪ מדי חודש (פרוטוקול מיום x, עמוד 192, שורות 11-12).

92. בנוסף, עם נישואיו של התובע בשנית לרעייתו העובדת כמורה ל x במשרד החינוך (פרוטוקול מיום x, עמוד 190 שורות 15-23), יש להניח שהכנסת התא המשפחתי גדלה וכל ההוצאות הנטענות של משק הבית מתחלקות בין התובע לרעייתו.

93. לא זו אף זו, במועד אישור ההסכם, ההחזר החודשי בגין המשכנתה עמד בסך 7,000 ₪ (פרוטוקול מיום x, עמוד 1 שורה 15) ואילו כיום, ההחזר החודשי נמוך ביותר ממחצית ועומד בסך 1,500 ₪ בלבד (ראו חקירת התובע מיום x עמוד 192 שורות 25-29).

94. התובע מלין מחד על כך שהכנסתו לא מאפשרת לו לחיות ברווחה כלכלית ולמעשה נאנק תחת עול החובות אולם מנגד, כשנשאל מדוע לא עובד בעבודה נוספת השיב בכנות מפתיעה כדלקמן: "אני חושב וזה גם המסר שאני מעביר לילדי, אני לא חושב שכסף זה הדבר הכי חשוב בחיים , אני אוהב כסף לא פחות מאף אחד בחדר הזה, אבל אני חושב שהגשמת חלום ולקום בבוקר עם חיוך וללכת לישון עם ציפיה ליום שלמחרת, שווה הרבה יותר" (עמוד 197, שורות 10-16).

95. בכל הכבוד הראוי, לא מצאתי לקבל תשובתו של התובע! מצופה כי אדם יפעל בכל מרצו למצות פוטנציאל השתכרותו! לא הוכח וממילא לא נטען שבשל מוגבלות כלשהי נמנע מהתובע להגדיל הכנסתו ותשובתו של התובע לעיל, אינה מניחה את הדעת כלל, וזאת בלשון המעטה.

96. ואם בכך לא די מצאתי לקבוע כי במסכת העובדות שהונחה בפניי על ידי התובע , דומה כי רב הנסתר על הגלוי בכל הנוגע להכנסת התובע.

97. העובדה שהתובע הסכים לקחת את עצמו את מלוא החובות לעיל ובנוסף לשאת בדמי מזונות בסך כולל של 6,000 ₪ ובתוספת מחציות וכל זאת כשהשתכר באותה העת 6,000 ₪ בלבד, כך לטענתו, מעוררת תמיהה שכן לא ברור כיצד נטל על עצמו מחויבויות כלכליות רבות עת הכנסתו אף אינה מכסה את מלוא צרכי הילדים (מחציות). קרי- ידע זאת לכתחילה.

98. יתרה מזו, בחקירת התובע מיום x הוצגו בפניו תלושי משכורת מחברת " x " שנמצאת בבעלות התובע משנת x (פרוטוקול מיום x עמוד 290 שורות 11-12) מהם עולה לכאורה כי לתובע הכנסה חודשית נוספת בסך 17,000 ₪.

99. התובע לא ידע להסביר מדוע אין כל חיווי על ההפקדה של המשכורת בחשבון הבנק והשיב תשובות עמומות ובלתי מבוססות כדוגמת "כנראה לא קיבלתי את הכסף" (294 , שורה 16); "אני לא מוצא את זה בדפים כנראה, שהכספים לא התקבלו כבוד השופטת בפועל" (עמוד 294 ,שורות 23-24); "אני באמת לא זוכר מה היה ב- x " (עמוד 294 ,שורה 24) וכן הלאה..

100. תשובת התובע לפיה לא מכיר את התשלומים (עמוד 295 ,שורה 13) אינה הגיונית בהנחה שמדובר בחברה שבבעלותו ויש להניח, כפי שהשכל הישר מחייב, שקיבל שכר עבור פעילותו בה, בדרך כזו או אחרת.

101. טענת התובע אף אינה עולה בקנה אחד עם דפי חשבון הבנק שבבעלותו בבנק x ומספרו x (ראו סעיף 37 לתצהיר התובע) וצורפו על ידו לתיק ביום x שכן מהם ניתן ללמוד אודות הפקדות שיקים רבות שבוצעו מחברת " x " לחשבונו של התובע כדוגמת סך של 12,500 ₪ , 55,000 ₪ ו-6,275 ₪ ביום 9. x; 85,000 ₪ ביום x; 6,000 ₪ ביום x; 6,000 ₪ ביום x משכורת בסך 5,720 ₪ ביום x ואלו הן רק דוגמאות ספורות.

102. אם כן, בהנחה שאין כל חיווי אודות הפקדת המשכורת בחשבון הבנק של התובע בדפי החשבון המעודכנים שצורפו ביום x ,הרי שהסברה של ב"כ הנתבעת לפיה ייתכן שהמשכורת הופקדה לחשבונות בנק אחרים (עמוד 295 שורות 9-11), אינה תלושה מהמציאות מקום בו התובע לא הצליח ליישב את התמיהה העולה בנדון וייתכן שלו מקורות הכנסה נוספים שלא הוצגו בפני בית המשפט.

103. זאת ועוד. גם ההוצאות שטוען התובע שנוספו לו במהלך השנים ממועד אישור ההסכם כדוגמת מחציות חינוך ובריאות (ראו סעיפים 39-40 לתצהיר התובע) אינן מהוות הוצאות שלא ניתן היה לצפותן מראש במועד אישור ההסכם.

104. דומה כי פרח מזכרונו של התובע שבמסגרת ההסכם קבעו והסכימו הצדדים כי בנוסף לתשלום המזונות ודמי המדור השוטפים שסכומם קבוע, יישאו הצדדים בחלקים שווים בהוצאות החינוך והבריאות החריגות עבור הילדים (ראו סעיפים 31 ו-39 להסכם) וכך גם נקבע שקצבת הילדים תשולם לידי הנתבעת בנוסף לתשלום המזונות (סעיף 38 להסכם).

105. הנה אם כן, עינינו הרואות כי לא הוכח כל שינוי נסיבות במצבו הכלכלי של התובע שכן הכנסתו הנטענת והחובות שנטל על עצמו, עם כל הסיכונים הכרוכים בכך, היו ידועים במועד אישור ההסכם. כך גם לא הוכח כי ההוצאות שנוספו לתובע כדוגמת מחציות חינוך ובריאות מהוות נסיבות שלא ניתן היה לצפותן מראש ולא זו בלבד אלא שמדובר בהוצאות עליהן הסכימו הצדדים במסגרת ההסכם!

106. לא זו בלבד שהכנסת התובע המוצהרת נותרה זהה אלא שמתגורר בבית פרטי רחב ידיים שבבעלותו; נהנה מהכנסה נוספת מדמי השכירות שמקבל לידיו בגין השכרת יחידת הדיור; נהנה מהכנסה נוספת של רעייתו למשק הבית ומרכב מסוג x 2017 אותו רכש בשנת 2018 (פרוטוקול מיום 194, עמוד 191, שורות 9-10, עמוד 194 שורות 26-27).

107. העובדה שהתובע היה שרוי באותו מצב כלכלי (ואף פחות טוב) במועד אישור ההסכם ועדיין הסכים לשיעור המזונות שנקבע בהסכם יש בה ללמד כי ייתכן, כפי שפורט לעיל, שלא נפרסה מלוא היריעה אודות מצבו הכלכלי של התובע ולא מן הנמנע שיש לו מקורות הכנסה נוספים.

108. מן האמור והמקובץ לעיל, מקום בו לא עלה בידי התובע להוכיח הרעה במצבו הכלכלי או שינוי נסיבות שלא ניתן היה לצפותו מראש במועד אישור ההסכם, הרי שדין טענותיו בנדון להידחות.

הפרת ההסכם על ידי הנתבעת

109. התובע טוען להפרת ההסכם על ידי הנתבעת באופן בו לא עמדה בהתחייבותה לשאת בנטל חלוקת הסעת הקטינים באופן שווה בהתאם לסעיף 18.8 להסכם ומלוא הנטל של הבאת הקטינים והשבתם לבית האם הוטל עליו. לדבריו, נטל זה גרם לו לעומסים נפשיים והוצאות כספיות נוספות בשל הסתת הקטינים ויצירת ניכור הורי.

110. מנגד טוענת הנתבעת כי כלל לא הפרה את ההסכם הקובע גמישות והתחשבות בצרכי הקטינים והצדדים בחלוקת ההסעות ומלבד זאת התובע סותר את עצמו שכן בדיון מיום x טען כי בשל עבודתו אינו יכול לקחת את הקטינים באמצע השבוע, טענה הסותרת את טענתו בכתב התביעה לפיה אין הוא יכול לשקם את עסקיו.

111. התובע טוען למעשה כי הנתבעת מפרה את סעיף 18.8 להסכם הקובע כדלקמן:

"למען הסדר הטוב יובהר, כי עם העתקת מקום מגורי האם והילדים אל מחוץ ל x, יחלקו הצדדים באופן שווה, בהסעת הילדים לבית האב ובחזרה לבית האם ו/או למוסדות החינוך... חלוקת נטל הנסיעות בין הצדדים, תחול הן על הסדרי לינת הילדים באמצע השבוע והן על הסדרי לינת הילדים בסופי שבוע...הצדדים יתאמו ביניהם את חלוקת הסעות הילדים , בהתחשב בצרכי הילדים ובצרכי עבודתו של כל אחד מהצדדים"

112. לאחר שנדרשתי לטענות הצדדים בנדון, לא מצאתי כי ההפרה הנטענת (והמוכחשת) מהווה שינוי נסיבות בגינו יש להורות על הפחתת או ביטול חיוב האב במזונות הילדים.

113. אכן, ההסכם קבע שהצדדים יחלקו באופן שווה את נטל הסעת הילדים אולם זאת תוך גמישות והתחשבות בצרכי הילדים והצדדים בחלוקת נטל ההסעות (ראה סעיף 18.8.סיפא) . לא זו בלבד, בהסכם לא נקבעה חלוקת מסוימת שהופרה, אלא נקבע מפורשות שהצדדים יחלקו בנטל ההסעות באופן שווה וזאת תוך תיאום ביניהם תוך התחשבות בצרכי הילדים ובצרכי עבודתו של כל אחד מהם. מכאן כי לא ניתן לקבוע שדווקא הנתבעת , כטענת התובע, היא מי שהפרה את ההסכם בכך שלא הסיעה את הילדים לתובע באמצע השבוע . הוראות ההסכם בסעיף 18.8. קובעות כי על הצדדים לנהוג גמישות ולהתחשב בצורכי הקטינים וצורכי עבודתם של שני הצדדים!!!

114. מהמסכת העובדתית שהוכחה בפניי עולה באופן ברור כי הנתבעת אכן פנתה לתובע על מנת שיגבשו חלוקה חדשה של הסעת הילדים לנוכח אילוצי עבודתה החדשה, אולם נוקשותו של הנתבע היא אשר יצרה מצב דברים קשה ומורכב בו האב אינו נפגש עם ילדיו פרק זמן ארוך ומשמעותי.... למגינת לבם של הצדדים ושל הקטינים.

115. מחקירת התובע עולה כי על אף שהנתבעת פנתה אליו בבקשה שיגיעו להסכמות חדשות, לא הצליחו הצדדים לגבש הסכמות (ראו גם נספח יח לתצהיר הנתבעת. ראו פרוטוקול מיום x עמוד 148 שורות 26-29:

"ש- האם זה נכון ש x פנתה אליך לאחר שהיא מצאה עבודה ב x וביקשה שתגיעו להסכמות חדשות בהתחשב לצרכי עבודה שלה ובהתאם להסכם הגירושין?

ת- התשובה היא כן"

116. יתרה מזו, מנספח יח שצורף לתצהיר הנתבעת עולה כי בניגוד לטענת התובע לפיה הנתבעת ביקשה לסכל את קיומם של זמני השהות של התובע עם הילדים, ביקשה הנתבעת לארגן מחדש את זמני השהות על מנת שהתובע יוכל לבלות יותר עם ילדיו, כך לדבריה, אולם משהנתבעת לא הסכימה לדרישות התובע השיב לה זה האחרון בזו הלשון "אז שיהיה ברור הימים הטובים שלך נגמרו, יש הסכם וכל צד יעמוד בהתחייבויותיו ואם לא תעשי זאת תשלמי ביוקר" (ראו נספח יח לתצהיר הנתבעת).

117. עוד נלמד מחקירת התובע כי זה האחרון עמד על כך , שהנתבעת תביא את הילדים ל x אולם לטענתו הנתבעת סירבה. כשנתבקש התובע להביא אסמכתה לסירובה של הנתבעת להביא את הילדים ל x השיב "לא כתוב...זה שיח ביני לבינה" (ראו עמוד 171 שורות 4-28). בכל הכבוד הראוי- נאה דורש נאה מקיים! הוראות ההסכם קבעו גמישות , שלא התבטאה בהתנהלות התובע מול הנתבעת , כך שלא ניתן לדרוש קיומו של ההסכם באופן חלקי, משל ההסכם הוא חד צדדי .

118. התובע לא הוכיח את הנזק הנטען כתוצאה מההפרה הנטענת ולא הוכיח כיצד הכנסתו נפגעה בפרט מקום בו הודה שזמני השהות לא התקיימו באופן סדיר. כך, הבהיר ב"כ התובע בדיון מיום x כי "הוא לא יכול לעזוב את העבודה שלו ימים שלמים כשהוא שכיר וללכת לילדים שלו הוא יכול לעשות את זה מדי פעם, הדרישות לא צריכות לבוא רק כלפיו צריך להיות שיתוף פעולה גם מהצד השני" (עמוד 6, שורות 7-9).

119. בחקירתו הודה הנתבע שלא הגיע לפגוש את בתו x בימי ג' בהתאם להמלצת ד"ר x (ראו עמוד 135 , שורות 21-25) והודה כי ילדיו מיעטו להגיע לביתו בתקופת הקורונה מאחר שחשש להידבק במחלה בשל טיפולי הפוריות אותם עברה רעייתו (עמוד 139 ,שורות 6-25).

120. מנגד, הצהיר בחקירתו כי הנתבעת הציעה לו שיגיע לפגוש את ילדיו בביתה ב x בתקופת הקורונה אולם הוא זה שסירב (עמוד 140 , שורות 7-12).

121. הנה אם כן, מכל המונח בפניי לא ברור כיצד "ההפרה" (המוכחשת) של חלוקת ההסעות לטענת התובע פגעה ביכולתו הכלכלית שכן אין מחלוקת שזמני השהות לא התקיימו כסדרם ולכן לא הייתה כל מניעה מצדו של התובע להמשיך ולעבוד כרגיל וכאשר לא הוכח שזמני השהות לא התקיימו כסדרם בשל התנהלות הנתבעת דווקא...

122. בעניין זה מצאתי להפנות לחוות דעתו של ד"ר x מיום x שהוגשה במסגרת תלה"מ x ובמסגרתה קבע כמסקנותיו כדלקמן:

"כאמור, נראה כי כל אחד מההורים מתעלם במידה מסוימת מהצרכים של הילדים. האם, בסופו של דבר, פגעה בקשר של הילדים עם האב בכך שהיא הספיקה (הפסיקה) להביא את הילדים אליו כמחויב בהסכם הגירושין. גם האב פגע בקשר בכך שהוא נעמד על זכויותיו ומסרב לאסוף את הילדים. אין הוא עושה את השיקול כי, בסופו של דבר, חשוב לילדים כי יראו אותו- גם אם הדבר כרוך במאמץ אדיר מצדו- אלא הוא בוחר כיום לעמוד על הזכויות שלו וזאת במקום להמשיך לקיים את הקשר שלו עם ילדים עד אשר תתקבל החלטה בעניין..." (ראו עמוד 7 לחוות הדעת, נספח ג לתצהיר הנתבעת).

123. הנה אם כן, נראה כי אף אחד מהצדדים לא נהג בגמישות המתבקשת בהתאם להסכמות בסעיף 18.8 להסכם הגירושין ולא ניתן להטיל את האשם העיקרי לפתחה של הנתבעת, כטענת התובע דווקא.

124. מקום בו התובע לא עשה מאמץ מצדו להגיע לאסוף את הילדים לביתו באמצע השבוע, לא ברור כיצד עבודתו נפגעה לכאורה.

125. כבר בשלב זה יובהר כי לא מצאתי לקבל טענת התובע לניכור הורי ונימוקיי בהרחבה יובאו במסגרת הדיון בתביעה לניכור הורי.

126. מכל האמור לעיל, לא עלה בידי התובע להוכיח כי בשל העדר ההסכמות בנוגע להסעת הילדים נפגעה הכנסתו וממילא מקום בו לא קבעו באופן מפורש את חלוקת ההסעות ביניהם (לדוג': הנתבעת מביאה את הילדים לבית התובע ביום שני והוא מחזירם ביום שלישי), לא ניתן לקבוע כי אכן הופר סעיף 18.8 להסכם.

127. מכאן כי נדחית טענת התובע לשינוי נסיבות בשל הפרת ההסכם על ידי הנתבעת.

כושר השתכרותה של הנתבעת ומצבה הכלכלי

128. התובע טוען כי מצבה הכלכלי של הנתבעת השתפר בצורה קיצונית ממועד אישור ההסכם ועד כה שכן במועד מתן פסק הדין לא עבדה ואילו כיום נהנית מהכנסה בסך 16,000 ₪ נטו לחודש ומבונוס שנתי. בנוסף טוען כי לנתבעת הכנסות נוספות ממכירת אפליקציית " x ולאורך השנים הופקדו לחשבונה כספים נוספים בסך ממוצע של כ-40,000 ₪ בחודש.

129. מנגד טוענת הנתבעת כי בתקופת הגירושין לימדה שיעורים פרטיים ב x, בחודש ספטמבר x החלה לעבוד כמורה ל x בבית ספר ב x והחל מחודש x עובדת כ x בחברת x ומשתכרת סך ממוצע של 14,500 ₪. לטענתה, במשך השנים עבדה באופן סדיר ורק בתקופת הליך הגירושין לא עבדה באופן סדיר ונדרשה לעזרת הוריה.

130. לאחר שנדרשתי לטענות הצדדים, לא מצאתי כי עלה בידי התובע להוכיח כי השיפור שחל במצבה הכלכלי של הנתבעת מהווה שינוי נסיבות מהותי או נסיבה שלא ניתן היה לצפותה במועד חתימת ההסכם.

131. ראשית, התובע לא חלק ולא הכחיש טענת הנתבעת לפיה עבדה באופן סדיר במשך כל שנות הנישואין ורק בתקופת אישור ההסכם והגירושין לא עבדה בשל משבר הגירושין.

132. הנה אם כן, צפוי היה שהנתבעת תשוב למעגל העבודה באופן סדיר כפי שעבדה לאורך השנים בהן היו בני הזוג נשואי. כלומר- מדובר בנתבעת שנהגה לעבוד כל העת ולא היתה עקרת בית.

133. יתרה מזו, במעמד אישור ההסכם ציינה הנתבעת מפורשות "אני לא עובדת כרגע. לשאלת בית המשפט כיצד אפרנס את הילדים- אבא שלי עוזר לי כרגע" (עמוד 1 ,שורה 12 לפרוטוקול מיום x). קרי, ברור היה לצדדים שמדובר במצב זמני בלבד.

134. אין מחלוקת שאביה של הנתבעת סייע בתשלום שכר הדירה אולם כיום הנתבעת היא שנושאת בתשלום שכר הדירה בסך 6,500 ₪ (ראו סעיף 98 ונספח כא לתצהיר). טענה זו לא נסתרה על ידי התובע.

135. באשר להכנסות מחברת x השיבה הנתבעת כי אכן לאחר הגירושין ניסתה מזלה כעצמאית בתחום ה x אולם בחלוף הזמן הבינה שהכנסותיה לא מכסות את ההוצאות ולאחר שהחברה הפסידה למעלה מחצי מיליון ₪ (ראו נספח יט לתצהיר הנתבעת), נאלצה לסגור אותה. מדפי חשבון החברה בבנק x שמספרו x שצורפו כנספח כ לתצהיר נלמד כי יתרת הזכות בחשבון נכון ליום x עמדה בסך 200.92 ₪ בלבד.

136. התובעת הבהירה בחקירתה, וטענתה זו לא נסתרה, כי פעילותה העיקרית של החברה (פיתוח אפליקציה) הופסקה והמוצר היחיד של החברה אינו זמין.

137. התובע טוען להכנסות גבוהות של הנתבעת מחברת x ולהכנסות ממכירת האפליקציה אולם לא תמך טענתו בדבר ולא הצליח לקעקע גרסת הנתבעת לפיה החברה נסגרה ואין לה כל הכנסה ממנה.

138. בחקירתה מיום x הסבירה הנתבעת כי האפליקציה כלל לא נמכרה ולא היו לה הכנסות ממנה. לדבריה, עת נסגרה החברה והיא חיפשה עבודה, ביקשה ליצור לעצמה נקודת פתיחה טובה יותר ולכן סיפרה שהאפליקציה נמכרה לחברה ב x אולם למעשה, לא היו לה כל הכנסות מהחברה (ראו עמודים 281-282 לפרוטוקול).

139. התובע לא הצליח לסתור גרסתה של הנתבעת בנדון ולמעט טענות בעלמא, לא הוכיח כל הכנסה מהאפליקציה. ודוק- נטל ההוכחה רובץ לכתפי התובע דווקא ולא לכתפי הנתבעת.

140. בהתאם לתלוש השכר נכון לחודש x שצורף ביום x ,השתכרה הנתבעת מעבודתה מחברת x סך של 16,282 ₪ נטו לחודש כאשר בחקירתה אישרה שזהו שכרה הממוצע (פרוטוקול מיום x ,עמוד 275 שורות 5-8). הנתבעת לא הכחישה שמקבלת בונוס שנתי פעם בשנה בסכום המשתנה משנה לשנה (עמוד 275 שורות 27-29) כאשר בשנת 2020 קיבלה בונוס בסך 15,000 ₪ (לאחר ניכוי מס, עמוד 276 שורות 11-14).

141. הנתבעת הסבירה, וטענתה זו גם כן לא נסתרה, כי בחצי השנה הראשונה לעבודתה בחברת x, הופקדה משכורתה לחברת x ולאחר מכן קיבלה משכורת כרגיל (ראו נספחים ב-ג מיום x).

142. מכל האמור לעיל עולה כי לא הצליח התובע להוכיח שלנתבעת מקורות הכנסה נוספים לעבודתה כשכירה ממנה משתכרת כ- 16,000 ₪ נטו בממוצע לחודש.

143. אין מחלוקת שבמועד חתימת ההסכם לא עבדה הנתבעת, אולם מדובר היה בתקופה זמנית בלבד, בעוד שלכל אורך שנות הנישואין עבדה הנתבעת באופן סדיר. טענה זו לא הוכחשה ולא נסתרה על ידי התובע. לא זו בלבד, במסגרת כתב ההגנה שהוגש על ידי הנתבע במסגרת תלה"מ 5398-02-18, אישר הנתבע כי התובעת אכן עבדה לאורך השנים. כך ציין בסעיף 19 לכתב ההגנה, בזו הלשון: " העברית השגורה בפיה של התובעת מצוינת...בוגרת לימודי x באוניברסיטה העברית בירושלים, סיימה בהצלחה וקיבלה תעודת הוראה ממכללת x (מכללה לחינוך ולהכשרת מורים) ועבדה כמורה מן המניין במס' בתי ספר בארץ במהלך השנים" .

144. בסעיף 48 לכתב ההגנה אף הוסיף וציין "ולמרות שהתובעת משתכרת משכורת גבוהה אך היא התבססה על משכורות נמוכות שהרוויחה עובד להגשת בקשתה למלגה."

145. בנסיבות בהן הנתבעת עבדה לאורך חיי הנישואין והשתכרה משכורות גבוהות כטענת התובע עצמו בהליך הנוסף לעיל, היה זה אך מצופה שלאחר שוך סערת הגירושין, תשוב למעגל העבודה באופן סדיר ותפעל להגדיל הכנסתה כראוי, כפי שאכן קרה.

146. מקום בו לא הוכיח התובע שינוי נסיבות או כי העובדה שהנתבעת שבה למעגל העבודה מהווה שינוי נסיבות שלא ניתן היה לצפותו במועד אישור ההסכם, הרי שדין טענת התובע בנדון להידחות.

סיכומו של עניין-

147. מכל האמור והמקובץ לעיל, התביעה להפחתה או ביטול המזונות נדחית.

148. לא הוכח כל שינוי נסיבות מהותי ממועד חתימת ההסכם ועד כה , לרבות בהכנסות הצדדים ומצבם הכלכלי שיצדיק את הפחתת המזונות ולא הוכח כי השינויים שאכן חלו (לדוג' מצבו הכלכלי של התובע לנוכח החובות והכנסת הנתבעת) היו כאלה שלא ניתן היה לצפותם מראש.

149. בהסכם נקבע שהצדדים יחלקו משמורת משותפת על הקטינים בעוד בפועל, זמני השהות שהתקיימו בין האב לקטינים, ממועד הגשת התביעה למצער ועד כה, הצטמצמו בשיעור ניכר באופן שאינו מצדיק את הפחתת שיעור התובע במזונות ילדיו. בנסיבות שבפניי, לא הוכח כי צמצום זמני השהות נובע מהתנהגותה של הנתבעת דווקא ולא ניתן לומר שלתובע אין יד ורגל בדבר ( בעיקר מקום בו עמידתו על כך שהנתבעת היא זו שתסיע -נוקשתו ואי רצונו להתגמש, נוכח עבודתה של הנתבעת והעובדה כי לא נהג בגמישות הנדרשת, כמפורט וכנדרש בסעיף 18.8.להסכם (שם נקבע כי יש להתחשב בצורכי עבודת שני הצדדים), אין מקום להפחית את דמי המזונות .

150. יתרה מזו, כיום, שלושה מתוך ארבעת הילדים הם בגירים ולמעשה התובע נושא במזונות הבת x בלבד, עמה יש לתובע מערכת יחסים מורכבת כאשר הסעד של ביטול מזונותיה עלול אף לגרום להסלמה של מערכת היחסים.

151. למעלה מן הצורך ואף שטענת התובע לסרבנות קשר כנימוק נוסף לפיו יש להורות על הפחתת המזונות (ראו סעיף 97 לסיכומים) לא התקבלה בשל הרחבת חזית אסורה, הרי ש"תביעה לביטול המזונות או הפחתתם צריכה להיות המוצא האחרון ולא כלי הפעולה הראשון. הדבר נובע מהנחיית הפסיקה לעיל אך גם משינוי השיח. ראינו כי הפחתת מזונות צריכה להישקל רק במקרה של ניכור פתולוגי וקיצוני (ראו פסק דין של כב' השופט זגורי שניתן במסגרת תלה"מ 44950-12-18 ד.פ. נ' מ.ב. (פורסם בנבו, מיום 2.3.20)).

152. מצופה היה שבתביעה שדנה במזונות הקטינים, תהיה התייחסות ולו מינימלית לצרכי הקטינים. ולא היא. התובע לא טרח לבחון האם תביעתו להפחתת המזונות תשרת את טובתם של ילדיו ותאפשר להם את רמת החיים אליה הורגלו.

153. בפסיקה נקבע לא אחת כי לצורך שינוי שיעור מזונות , יש להוכיח שינוי נסיבות מהותי באופן המחייב בחינה מחודשת של דמי המזונות וזאת כאשר יש לפרש את המונח "שינוי נסיבות" באופן דווקני על מנת שלא להפר את האיזון בין סופיות הדיון ועקרון ההסתמכות לבין מצבי החיים המשתנים (ראו בע"מ 3148/07 לעיל).

154. לא מצאתי כי המקרה שבפניי נופל בגדר הנסיבות המיוחדות בעטיין יש לשנות את שיעור המזונות ומכאן כי התביעה נדחית.

155. לנוכח דחיית התביעה, היקף המסמכים וכתבי הטענות , מס' הדיונים שהתקיימו , יישא התובע בהוצאות הנתבעת בסך כולל של 30,000 ₪ שישולמו בתוך 30 יום ממועד מתן פסק הדין.

5398-02-18- תביעה לביטול חלקי של הסכם הגירושין

תמצית טענות התובעת

156. התובעת טוענת כי הצדדים הסכימו בהסכם הגירושין על סכום איזון בסך 250,000 ₪ ועותרת לביטול סעיף 44.1 להסכם הגירושין שקובע כי התובעת תהיה רשאית לדרוש מהנתבע סך של 200,000 ₪ בכפוף לכך שתציג חוזה בר תוקף לרכישת דירה על שמה וכי 50,000 ₪ נוספים ישולמו ישירות על ידי הנתבע לבית הספר של הבן x (x).

157. לטענתה, הנתבע איתר את עו"ד x (להלן: "עו"ד x ") וגרם לתובעת להבין שהוא משמש כמגשר לצדדים וכי ההסכם נערך על ידי המגשר עבור שני הצדדים.

158. הנתבע ניצל את מצוקתה של התובעת, חוסר שליטתה בשפה העברית ובעושק ותרמית של ממש התנה את הסכמתו להתגרש בתנאים שהפכו את ההסכם לטובתו.

159. לאחר שנכתבה טיוטת ההסכם הראשונה, הפנה עו"ד x את הנתבעת להתייעץ עם עו"ד מטעמה ואכן זו פנתה לעו"ד x (להלן: "עו"ד x "). בטיוטה שנמסרה לתובעת לא נכתב כי על מנת לקבל את סכום האיזון שנקבע בין הצדדים יהיה עליה להציג חוזה רכישה תקף.

160. לאחר שחזרה מפגישת הייעוץ, נפגשו הצדדים וסיכמו אילו שינויים מוסכמים ייעשו ובפועל הנתבע ערך את השינויים מול "המגשר" והתובעת לא הייתה מעורבת בכך. התובעת סמכה על הנתבע שהוא זה שיערוך את השינויים המוסכמים ובטחה בו.

161. בשיחה בלתי פורמלית שערכו הצדדים ציין הנתבע בפני התובעת כי הוא מקווה שתנצל את כספי האיזון לרכישת דירה ולא תבזבז אותם. התובעת ציינה כי בכוונתה לרכוש דירה אולם לא הסכימה כי הדבר יהווה תנאי לקבלת כספי האיזון.

162. לאחר שהנתבע ערך את השינויים עם המגשר, הביא את ההסכם המוכן לבית המגורים והאיץ בתובעת לחתום בטענה שכבר נקבע מועד לאישור ההסכם בבית המשפט. הנתבע נהג בחוסר תום לב משווע, הטעה את התובעת וניצל את תום לבה וחוסר שליטתה בשפה העברית.

163. כל שהסכימה לו התובעת, בלית ברירה, הוא להעביר את זכויותיה בבית המגורים לנתבע בתמורה ל-250,000 ₪.

164. רק לאחר חתימת ההסכם וכשהתובעת התעניינה כיצד עליה להעביר את זכויותיה בבית לטובת הנתבע , על מנת שתוכל לקבל את כספי האיזון , נודע לה לראשונה על התנאים הנוקשים לקבלת כספי האיזון. משפנתה לנתבע לקבל הסבר, הבינה שהנתבע הטעה אותה וערך שינויים שלא אישרה לעשותם ושבפועל לא ניתן יהיה לאכוף את ההסכם שכן אין באפשרותה לרכוש דירה על שמה.

165. לא זו בלבד, התובעת טוענת כי ביקשה לשלם עבור שכר הלימוד של הבן x מכספי האיזון אולם הנתבע ניצל מידע זה ולחץ על התובעת לאפשר לו לשלם את שכר הלימוד בסך 50,000 ישירות לבית הספר. בדיעבד הבינה התובעת שהנתבע נהנה גם מההנחות שקיבל ובפועל לא שילם 50,000 ₪ כלל. הנתבע הטעה את התובעת לחשוב שממילא תאלץ לשלם את ה- 50,000 ₪, מה שהוכח כלא נכון.

166. מדובר בסעיפים שאינם משקפים את רצון הצדדים ובייחוד לא את אומד דעתה של התובעת לביצוע איזון משאבים בסך 250,000 ₪ לטובתה כנגד העברת זכויותיה בבית המגורים שנשאר בבעלות הנתבע.

167. במעמד אישור ההסכם ביום x, נתנה התובעת הסכמתה לאישור ההסכם כתוצאה מניצול חולשה נפשית, לרבות חולשתה השפתית שנעלמה מעיני בית המשפט.

168. התובעת ציינה לפרוטוקול שהתייעצה עם עו"ד x ועם עו"ד x וזאת מאחר שסברה שעו"ד x הוא המגשר שעמו יכלה להתייעץ, כפי שעשה הנתבע.

169. התובעת לא חזרה לעו"ד x עם השינויים שנערכו בהסכם שכן הייתה בטוחה ש"המגשר" ישמור על האינטרסים שלה ובכל מקרה לא יכתוב בהסכם תנאים שימנעו ממנה לקבל את סכום האיזון.

170. התנאי הקובע כי התובעת תקבל את סכום האיזון "בכפוף" לכך שתציג חוזה לרכישת דירה אינו מוסרי ונוגד את תקנת הציבור בהיותו מציב בפני התובעת מכשול לקבל את שהיא זכאית לו במסגרת איזון המשאבים על פי חוק יחסי ממון. אף משיקולי צדק יש להורות על התניה הנוגדת את אומד דעת הצדדים והכל על מנת שהתובעת תקבל את סכום האיזון.

171. התובעת עותרת לביטול ההסכם מחמת הטעיה - הנתבע נהג בדרך של תרמית עת הציג את עורך דינו כמגשר בין הצדדים ובכך שהוסיף תנאים להסכם שלא היו מוסכמים על התובעת.

172. לחילופין טוענת לביטול ההסכם מחמת טעות- התובעת בטחה בעו"ד x עת סברה שמשמש כמגר בין הצדדים; יש לבטל הסכמתה שניתנה על סמך טעות משיקולי צדק מאחר שאין זה צודק שזכויותיה בבית יעברו על שם הנתבע ללא שתקבל את סכום האיזון שנקבע בין הצדדים וכך גם הסכמתה שהתשלום לבית הספר של הבן x בסך 50,000 ₪ ניתנה בטעות על סמך טענת הנתבע שישלם את הסכום האמור ישירות לבית הספר.

173. לחילופי חילופין, עותרת לביטול ההסכם מחמת עושק- תנאי ההסכם גרועים במידה בלתי סבירה מהמקובל והתנאי המחייב את התובעת לרכוש דירה טרם קבלת כספי האיזון הוא תנאי גרוע ובלתי סביר; הנתבע ניצל את חוסר ניסיונה של התובעת ובקיאותה ברכישת נדל"ן בארץ שכן אף אם הייתה מודעת לקיומו של התנאי, לא הייתה יכולה לדעת שסך של 200,000 ₪ אינו סכום מספיק לרכישת דירה בישראל.

174. בנוסף טוענת לתרמית מצדו של הנתבע כלפיה ביודעו שהנתבעת מתקשה לקרוא את ההסכם בעברית. מצג השווא שהציג הנתבע משל הצדדים מצויים בהליך גישור גרם לה לחתום על ההסכם. הנתבע נהג בחוסר תום לב, ניצל את מצבה נפשי הירוד של התובעת, שינה וערך את ההסכם לטובתו.

175. זו גם הסיבה בגינה לא העבירה את זכויותיה בבית המגורים על שם הנתבע (ראו סעיף 39 לתצהיר התובעת).

176. לאור האמור לעיל, יש להורות על ביטול חלקי של ההסכם באופן בו יבוטלו התניות בסעיף 44.1 המכשילות מהתובעת לקבל את סכום האיזון ואת אופן התשלום של ה- 50,000 ₪ ולקבוע כי סך של 250,000 ₪ ישולמו לתובעת ללא כל תנאי.

תמצית טענות הנתבע

177. הנתבע מכחיש מכל וכל את הנטען על ידי התובעת. התובעת טוענת לפגמים בכריתת החוזה אולם אין כל טענה לגבי הפן השיפוטי הכולל את הליך אישור ההסכם ומתן תוקף של פסק דין. מקום בו אין כל טענה באשר להליך אישור ההסכם, לא רשאית התובעת לטעון לגבי העדר הבנה, "חולשה שפתית" או כל טענה אחרת שעניינה הבנת ההסכם.

178. טענת התובעת לפיה לא ידעה על מה חותמת אינה עומדת בקנה אחד עם טענתה שהוטעתה כביכול על ידי הנתבע. נראה כי עיקר טענות התובעת מתייחס לשאלת כדאיות העסקה שאינו מזכה בביטול ההסכם.

179. לא זו בלבד, התובעת הפרה בעצמה את הוראות ההסכם בכך שלא העבירה את חלקה בבית על שם הנתבע. התובעת מנועה מלטעון כל טענה שהיא לגבי ההסכם ותוקף הוראה הנובעת ממנו מקום בו היא בעצמה מפרה את הוראותיו.

180. התביעה לוקה בשיהוי ניכר שכן התובעת בעצמה מודה שנודע לה אודות הקשיים בהסכם זמן קצר לאחר אישור ההסכם וקבלת תוקף של פסק דין. הנתבע טוען שהתובעת ידעה על התנאים בהסכם לפני החתימה עליו, בזמן שחתמה, לפני אישור ההסכם ובעת אישורו. הימנעותה של התובעת מלפנות לבית המשפט במשך ארבע שנים לאחר אישור ההסכם מאיינת את זכותה לפנות לבית המשפט בנדון.

181. התובעת היא שיזמה את הגירושין חרף התנגדות הנתבע. הטיוטות הראשונות שהועברו בין הצדדים היו "הסכם לשלום בית ולחלופין גירושין" ולא הסכם גירושין שנחתם על ידי הצדדים לבסוף.

182. ההסדרים שהושגו בין הצדדים בקשר לחלוקת הרכוש ואיזון המשאבים מיטיבים בצורה קיצונית עם התובעת שהייתה מודעת להיקף הוויתורים שנטל על עצמו הנתבע. התובעת חפצה בהסכם וחתמה עליו מרצונה החופשי, לאחר שהבינה את משמעותו ולאחר שקיבלה ייעוץ וליווי משפטי צמוד מטעמה.

183. עו"ד x לא שימש כמגשר בין הצדדים ותפקידו היה לערוך את ההסכם בהתאם להסכמות אליהן הגיעו הצדדים. התובעת שילמה לעו"ד x רק שליש משכר הטרחה ששולם על ידי הנתבע עבור עריכת ההסכם וזאת למרות הסכמת הצדדים שיישאו בתשלום בחלקים שווים.

184. העברית שגורה בפי התובעת היטב, היא מבינה את השפה, קוראת וכותבת בעברית, שירתה בצבא, בוגרת לימודים באוניברסיטה העברית ועבדה כמורה מן המניין בבתי ספר בישראל. טענת התובעת על אי ידיעה של השפה העברית נטענת בחוסר תום לב קיצוני. טענה זו לא הועלתה מעולם וגם לא בפני ביהמ"ש. בפסק הדין ציין בית המשפט כי ההסכם הוקרא לצדדים, הוסבר והובהר להם ואלו הצהירו שחתמו עליו מרצונם החופשי.

185. הצדדים הסכימו בעצמם על עקרונות ההסכם ועל כל השינויים שבטיוטות והסכמותיהם הועברו לעו"ד x על מנת שינסחם בשפה משפטית. כבר מתחילת התהליך הייתה התובעת מלווה ע"י עו"ד x שסיפקה לה ייעוץ וליווי צמודים כפי שהצהירה לפרוטוקול. חזקה על התובעת כי התייעצה עם עו"ד x גם לאחר שהתגבשה הטיוטה הסופית ואין זה מתפקידו של הנתבע לדאוג לכך.

186. מכל מקום, השאלה אם התייעצה או לא אינה רלוונטית מקום בו חתמה על ההסכם מרצונה החופשי ואישרה בבית המשפט כי נחתם מרצונה לאחר שהבינה מהותו.

187. האופציה שנתן הנתבע לתובעת לדרוש את הסך של 200,000 ₪ ניתנה כמחווה של רצון טוב ולפנים משורת הדין. חרף העובדה שהנתבע נטל על עצמו חובות בהיקף עצום ופטר את התובעת מלשאת בהם , הוא ניאות לסייע לנתבעת ככל שתרצה לרכוש דירה למגוריה ומגורי הקטינים.

188. סעיפי ההסכם אותם מבקשת לבטל הופיעו גם בטיוטות ההסכם שקדמו לנוסח הסופי. לתובעת היה די והותר זמן להתייעץ עם עו"ד מטעמה ואף להעביר הערותיה ככל שסעיפי ההסכם לא תאמו את רצונותיה.

189. בידי הנתבע התכתבות מיום x של עו"ד x עם הצדדים בה כתב במפורש לצדדים שעליהם לסכם את הפרטים האחרונים כדי שיוכלו להתקדם לשלב החתימה על ההסכם (ראו נספח 2 לכתב ההגנה). לא ברור כיצד טוענת שרומתה בעת שהתבקשה באופן מפורש לעבור על הסעיפים שבהסכם ולהגיב. ככל שלא הבינה על מה נדרשת להגיב, מצופה היה שתפנה בבקשה להבהרה.

190. טענת התובעת לפיה הנתבע זירז אותה לחתום מאחר שנקבע כבר מועד לאישור ההסכם אינה מתיישבת עם המועדים בפועל שכן ההסכם נחתם ביום x, הוגש לאישור ביום x ואושר רק שמונה ימים לאחר מכן ביום x. מהמועד בו נחתם ההסכם ועד אישורו חלפו 17 ימים.

191. גם טענות התובעת הנוגעות לשכר הלימוד אינן אלא טענות הנוגעות לטעות בכדאיות העסקה. התובעת דרשה לקבל 250,000 ₪ אולם הנתבע לא הסכים לשלם יותר מ-200,000 ₪ ולכן הגיעו הצדדים לפשרה במסגרתה הסכים הנתבע לשאת בשכר הלימוד של הבן ואין זה מעניינה של התובעת כיצד הסדיר הנתבע את התשלום לבית הספר.

192. ההסכם אכן לא מאוזן אלא שחוסר האיזון הוא לרעת הנתבע שנטל על עצמו חובות של מיליוני שקלים ופטר את התובעת משורה ארוכה של חובות. לו היו הצדדים עושים איזון משאבים כדין, היה על התובעת לשאת במחצית מכלל החובות ולא רואה שקל בודד.

193. הנתבע הסכים כמחווה של רצון טוב להעניק לתובעת 200,000 ₪ אולם זאת רק במקרה בו תבקש לרכוש דירה ועל מנת לתמוך בה ובילדים. כל עוד מפרה התובעת את ההסכם במשך למעלה מ-5 שנים ומונעת את העברת הבית על שם הנתבע, אין לה כל עילה לדרוש את קיום התנאי בפועל.

194. במעמד אישור ההסכם הוקראו עיקרי ההסכם בפני הצדדים ואלו נתנו הסכמתם וקיבלו הסבר על משמעות ההסכמה, אישור ההסכם ותוצאותיו. פרוטוקול אישור ההסכם מדבר בעד עצמו.

195. ניסיונה של התובעת להסתמך על דבריה כאילו התייעצה עם עו"ד x אין בהם דבר. התובעת לא טענה כי הוא היה מגשר וציינה מפורשות שהתייעצה עם עו"ד x.

196. טענתה כי לא הבינה את ההסכם אינה דרה בכפיפה אחת עם הטענה כי ניצלו את חולשתה והטעוה.

197. טענת התרמית מוזרה במיוחד שכן התובעת לא טוענת כי עו"ד x הציג עצמו כמגשר. היא יודעת שהיה עו"ד של הנתבע ולה הייתה עו"ד מטעמה שייעצה לה בעניין ההסכם. טענתה לפיה הנתבע ידע שהיא חושבת שמדובר במגשר מופרכת ונעדרת כל עילה. נוכח חומרת הטענה, היה על התובעת לזמן את עו"ד x להיחקר בנדון ומשלא עשתה כן, חזקה כי עדותו הייתה משמשת כנגדה (סעיף 10 לסיכומי הנתבע).

198. ביטול חלקי של ההסכם אינו אפשרי, אינו נכון ואינו ראוי. התביעה מכוונת כלפי כדאיות העסקה ולא כנגד פגמים בהסכם.

199. גרסתה של התובעת אינה ברורה שכן מחד טוענת שרצתה להיפרד בדרכי שלום וכי סמכה על הנתבע בכל הנוגע לניסוח ההסכם ומנגד טוענת שחתמה בשל פחד על חייה והאימה שהטיל הנתבע עליה (סעיף 31 לתצהיר הנתבע).

200. התובעת הייתה בשליטה מלאה לאורך כל התהליך. היא שלטה בשפה העברית, קיבלה ייעוץ משפטי צמוד וכן ייעוץ מבני משפחתה וידעה לפנות לעו"ד x בדרישות שונות כדוגמת רישום שעבוד וכו' בעקבות עצות שקיבלה. התובעת חתמה על ההסכם מרצון חופשי ובהבנה מלאה של ההסכם. הנתבע צרף לתצהירו את טיוטות ההסכם שהועברו בין הצדדים ואת התכתובות עם עו"ד x (ראו נספחים נ/1-נ/5).

201. ככל שלתובעת טענות על הליך אישור ההסכם היה עליה להגיש ערעור בעניין. לאור האמור לעיל, דין התביעה להידחות תוך חיוב התובעת בהוצאות.

דיון והכרעה

המסגרת הנורמטיבית

202. בפניי הסכם גירושין שאושר על ידי בית המשפט וקיבל תוקף של פסק דין ועתה טוענת התובעת לפגמים בכריתתו בהתבסס על עילות פרק ב לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים").

203. הלכה היא שהמבקש לבטל הסכם גירושין שאושר ושניתן לו תוקף של פסק דין בשל פגם ברצון, נדרש לעמוד בנטל ראיה גבוה, זאת בשל אופיו הסופי וההסכמי של הסכם הגירושין בין הצדדים שקיבל תוקף של פסק דין, הצורך בהגנה על הציפיות הסבירות של בני הזוג, והקושי להשיב את המצב לקדמותו (ראו א' גריידי הסכם ממון וגירושין, אישור וביטול (תשס"ט-2009) עמודים 142-139 וההפניות שם) (להלן: גריידי, הסכם ממון).

204. על פי ההלכה, לא בנקל תתקבלנה טענות שעניינן "פגם ברצון" כנגד פסק הדין המעניק תוקף של פסק דין להסכם גירושין, לאחר שבית המשפט התרשם ש"שני הצדדים הבינו בדיוק במה המדובר" )ע"א 4/80 מונק נ' מונק , פ"ד לו(3) 421, 428) ושוכנע כי הסכם הגירושין נעשה מתוך רצון חופשי, תוך שכל צד מבין את ההשלכות של אישור ההסכם בג"ץ 7947/06 קהלני נ' בית הדין הרבני הגדול מיום 24.12.2006 (נבו).

205. ככלל, הפסיקה רואה בהסכם גירושין כהסכם שאינו ניתן להפרדה לחלקים, שכן הסכם זה כולל התחייבויות שלובות זו בזו )ע"א 105/83 מנשה נ' מנשה, פ"ד לח(4) 635, 640-639).

206. בפסיקה הובהר כי הסכם גירושין הינו הסדר מיוחד אשר מסדיר את מכלול היחסים בין בני זוג והוא אינו דומה לעסקאות אחרות מהעולם החוזי והדברים מקבלים משנה תוקף כאשר מדובר בהסכם גירושין הכורך וקושר עניינים שונים, אשר ההסכמות לגביהם הם תוצאה של פשרה, תוך הסתכלות הצדדים על ההסכם כמכלול, מבלי שכל נושא בהסכם הגירושין מוגדר כחוזה נפרד שניתן להפרידו ע"מ 1191/02 ח.א נ' ח.מ, מיום 25.12.2003 (נבו).

207. עם אישורו של ההסכם על ידי בית המשפט, חזקה היא שבית המשפט בירר את הבנת הצדדים את תוכנו, משמעותו, תוצאותיו וכי ההסכם אכן נחתם מרצונם החופשי. השוו, רע"א 359/85 קוך נ' קוך פ"ד לט(3), 421 ; עמ"ש 4750-09-11 פלוני נ' פלונית (מיום 17.11.11 , פורסם בנבו); עמ"ש 11337-06-10 פלוני נ' פלונית מיום 29.4.12 , פורסם בנבו).

208. אולם, הגם שבית המשפט אישר את הסכם הממון בין הצדדים ואף נתן לו תוקף של פס"ד, אין ההסכם חסין באופן מוחלט מפני ביטולו, ואין בכך כדי למנוע מאחד המתקשרים בהסכם לטעון לפגם בכריתתו בהתאם לעילות המנויות בחוק החוזים, אם נפל פגם מהותי בעת כריתתו בע"מ 1277/07 פלונית נ' פלוני מיום 18.8.2009 , פורסם בנבו) כאשר על הטוען מוטל נטל כבד לשכנע, מטעמים כבדי משקל, כי אמנם קנויה לו עילה בדין עמ"ש 11337-06-10 פלוני נ' פלונית (פורסם בנבו מיום 29.4.12).

209. בענייננו- התובעת מבססת תביעתה לביטול חלקי של ההסכם על עילות עושק, טעות והטעיה.

ומן הכלל אל הפרט

עילת העושק

210. סעיף 18 לחוק החוזים קובע כדלקמן:

"מי שהתקשר בחוזה עקב ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר נסיונו, ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, רשאי לבטל את החוזה"

211. בב"מ 2526/13 מיום 26.05.13 (נבו) נקבע כי:

" עינינו הרואות כי יסודותיה של עילת העושק הם: קיום חוזה, מצוקת הנעשק, התנהגות העושק, קשר סיבתי בין התנהגות העושק למצב הנעשק והיות תנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל. היסודות הללו מצטברים ושלובים "

(ג' שלו דיני החוזים- חלק כללי לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי (תשס"ה), 350-348 (להלן שלו).

212. על הטוען לעושק להוכיח את התקיימות היסודות בדבר מצבו הקוגניטיבי הירוד; קשר סיבתי בין התנהגות העושק להתקשרותו של העשוק בהסכם וניצולו של העשוק, והיותו של ההסכם בלתי סביר וחורג מן המקובל. בהקשר לכך נקבע כי מוטל על הטוען להתקיימות תנאים אלה נטל משמעותי.

213. התובעת טוענת כי הנתבע או מי מטעמו ניצל את חוסר ניסיונה ואי בקיאותה של הנתבעת ברכישת נדל"ן בישראל שכן אף אם הייתה מודעת לתנאי לפיו עליה לרכוש דירה על מנת לקבל 200,000 ₪, לא הייתה יכולה לתת את גמירות דעתה בעניין שכן לא היה עליה לדעת שסכום של 200,000 ₪ אינו מספיק לרכישת דירה בארץ.

214. בהסכמי גירושין , יש קושי להצביע על "תנאים מקובלים", לפיכך תנאים יחשבו בלתי סבירים, רק אם על פניהם ניכר כי הם בלתי הגיוניים ובלתי ראויים ומקפחים על פי כל אמת מידה סבירה (תמ"ש 51305-01-16 נ.ש נ' ח.ש (פורסם בנבו,4.2.18). התובעת לא הוכיחה כי ההסכם הינו "גרוע במידה בלתי סבירה" ולמעשה, אף לא טענה שההסכם בכללותו מקפח את זכויותיה אלא רק הסעיף הספציפי הנוגע לסכום שתקבל כאשר תרכוש דירה.

215. מן הידועות שהסכם גירושין נחתם לרוב לאחר בחינת צרכי הצדדים והילדים, חובותיהם וזכויותיהם ואגב ויתורים הדדיים כאשר לא ניתן לנתקם זה מזה שכן אלו כרוכים ותלויים זה בזה.

216. במסגרת ההסכם נטל על עצמו הנתבע את מלוא חובות הצדדים (למעט ההלוואה הנטענת להורי התובעת) בסכום שעלה על שני מיליון ₪. דומה כי לא לחינם לא עתרה התובעת לביטול ההסכם כולו , שכן אם יבוטל ההסכם ואכן החובות והזכויות יחולקו בין הצדדים בהתאם לאיזון המשאבים הקבוע בחוק יחסי ממון, לא מן הנמנע שחלקה של התובעת בחובות המשותפים יעלו על זכויותיה וזו תצא קרחת מכאן ומכאן.

217. לא זו בלבד, התובעת לא הוכיחה את היסודות הנדרשים לצורך הוכחת עילת העושק: לא הוכח מצב קוגנטיבי ירוד; קשר סיבתי בין התנהגות ה"עושק" להתקשרותו של "העשוק" בהסכם וניצולו של ה"עשוק" וכן לא הוכח שההסכם בלתי סביר וחורג מהמקובל.

218. לא הוכח שהתובעת הייתה במצוקה באותה העת, לא הוכחה חולשה שכלית, גופנית או חוסר ניסיון.

219. התובעת לא הוכיחה כי בזמן שנחתם ההסכם או בזמן ניהול המו"מ הייתה במצב קוגנטיבי או מנטלי כה ירוד שאפשרו את "ניצולה" לכאורה על ידי הנתבע. להפך! התובעת הייתה פעילה ואקטיבית לכל אורך ניהול המו"מ, כפי שניתן ללמוד מההתכתבויות עם עו"ד x והעובדה שנטלה ייעוץ משפטי בנפרד (ראה הרחבה בהמשך) ולמעשה די בעובדה זו על מנת לסתום את הגולל על טענה זו.

220. הטענה לפיה לא הייתה בקיאה בנדל"ן בישראל ולא ידעה שלא ניתן לרכוש דירה ב-200,000 ₪ דינה להידחות מכל וכל!

221. בכל הכבוד הראוי, מן הידועות שלא ניתן לרכוש נכס בישראל ב-200,000 ₪! האמור מקבל משנה תוקף מקום בו הצדדים שילמו במשך השנים משכנתה על הנכס בx אשר במועד אישור ההסכם יתרתה עמדה בסך 1,500,000 ₪ (ראו סעיף 45.1 להסכם) ויש להניח שסכומה המקורי גבוה אף יותר. בנסיבות האמורות, מקום בו סכום המשכנתה המקורי שנטלו הצדדים לצורך רכישת הנכס בx עמד על יותר ממיליון וחצי ₪ (!!), תמוהה ואף בלתי מתקבלת על הדעת טענתה של התובעת כי לא הייתה אמורה לדעת שלא ניתן לרכוש ניס בישראל ב-200,000 ₪.

222. יתרה מזו, מהמונח בפניי עולה כי דווקא הנתבעת היא בעלת הניסיון בכל הנוגע לנדל"ן. בעניין זה ראה סעיף 10 לכתב ההגנה שהוגש במסגרת התביעה להפחתת מזונות בתלה"מ x במסגרתו טענה כי "הצדדים חזרו לארץ עם הון כספי הכולל תמורת נכסים של הנתבעת שמכרה" . מכאן כי לא ניתן לקבל טענת הנתבעת לפיה נעדרת כל ניסיון והבנה בנוגע למחירי נדל"ן.

223. טענת התובעת להתקיימות עילת העושק נדחית ומצאתי להוסיף כי מוטב היה שלא הייתה עולה על הכתב מלכתחילה.

טעות והטעיה

224. סעיף 14 לחוק החוזים קובע כי:

"(א) מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד השני ידע או היה עליו לדעת על כך, רשאי לבטל את החוזה.

(ב) מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד השני לא ידע ולא היה עליו לדעת על כך, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הצד שטעה, לבטל את החוזה, אם ראה שמן הצדק לעשות זאת; עשה כן, רשאי בית המשפט לחייב את הצד שטעה בפיצויים בעד הנזק שנגרם לצד השני עקב כריתת החוזה.

(ג) טעות אינה עילה לביטול החוזה לפי סעיף זה, אם ניתן לקיים את החוזה בתיקון הטעות והצד השני הודיע, לפני שבוטל החוזה, שהוא מוכן לעשות כן.

(ד) "טעות", לענין סעיף זה וסעיף 15 - בין בעובדה ובין בחוק, להוציא טעות שאינה אלא בכדאיות העסקה".

225. סעיף 15 לחוק החוזים קובע כי:

"מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לענין זה, "הטעיה" - לרבות אי-גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן"

226. הלכה ידועה היא כי לא ניתן לבטל חוזה בשל טעות בכדאיות העסקה לא לעניין סעיף 14 הדן בטעות ואף לא לעניין סעיף 15 הדן בהטעיה. (ראה "שלו", שם, בעמוד 297; וראה גם ע"א 1514/04 שיכון השקעות בע"מ נ' יון חנית נכסים בע"מ [פורסם בנבו 14.12.2006]).

ומן הכלל אל הפרט

227. התובעת טוענת שהנתבע הטעה אותה לחשוב כי עורך דינו, עו"ד x, הוא למעשה מגשר בין הצדדים והתובעת סמכה על הנתבע שהשינויים בהסכם ייערכו בהתאם להסכמות. לדבריה, אם הייתה יודעת שישנו תנאי המכשיל ממנה לקבל את סכום האיזון וכי עו"ד x הוא למעשה עורך דינו של הנתבע, לא הייתה חותמת עליו.

228. לחילופין טוענת שהסכמתה ניתנה על סמך טעות וזכאית לבטל גם את הסכמתה בנוגע ל-50,000 ₪ הנוספים לגביהם הוסכם שישולמו למוסד החינוכי של הבן x על ידי הנתבע. מוסיפה כי אין זה צודק וראוי שזכויותיה בבית יעברו על שמו של הנתבע ללא שתקבל את סכום האיזון.

229. הנתבע מצדו מכחיש את הנטען, טוען שהתובעת לא הוטעתה, ידעה שעו"ד x אינו מגשר של הצדדים ואף התייעצה עם עו"ד מטעמה טרם אישור ההסכם ולכל אורך המו"מ בין הצדדים.

230. לאחר שנדרשתי לטענות הצדדים מצאתי לדחות טענת התובעת להתקיימות עילות הטעות והטעייה.

231. תחילה לגבי הנסיבות קודם לחתימת ההסכם. אין מחלוקת כי עו"ד x ערך עבור הצדדים את הסכם הגישור ושימש למעשה כעורך דינו של הנתבע אלא שלא מצאתי לקבל טענת התובעת לפיה היא הוטעתה לחשוב שעו"ד x משמש כמגשר לצדדים!

232. ראשית, התובעת לא הוכיחה כיצד הוטעתה לחשוב שעו"ד x משמש כמגשר וכי הצדדים מצויים למעשה בהליך גישור. לא הוצג כל הסכם גישור שנחתם בין הצדדים ועו"ד x ; לא צורפה כל אסמכתה ממנה ניתן יהיה ללמוד כי הנתבע אכן הציג את עוה"ד כמגשר ובנוסף, התובעת לא טרחה לזמן את עו"ד x להיחקר בנדון חרף ההלכה הידועה בדבר אי הבאת ראיה העומדת לה לרועץ.

233. האמור מקבל משנה תוקף מקום בו התובעת מודה שקיבלה ליווי משפטי צמוד מטעמה של עו"ד x לכל אורך הליך הגישור וכי פנתה לקבלת ייעוץ משפטי לאחר שעו"ד x הפנה אותה להתייעץ (ראו סעיף 9 לכתב התביעה).

234. הנתבע טוען, ומצאתי לקבל טענתו, כי עו"ד x אמנם שימש כעורך דינו , אולם לא שימש כמגשר בין הצדדים ותפקידו היה להעלות את הסכמות הצדדים על הכתב ולגבשן לכדי הסכם כולל.

235. לא מצאתי פגם בכך שהתובעת שילמה לעו"ד x עבור עריכת ההסכם. למרות שייצג את הנתבע, עו"ד x היה זה שערך עבור שני הצדדים את ההסכם ומן הראוי שהתובעת תישא בחלק משכר טרחתו.

236. לא זו בלבד, עו"ד x , שייעצה לתובעת לאחר אישור ההסכם, אישרה בחקירתה כי היא בעצמה שוחחה עם הנתבע פעם או פעמיים ישירות , בנסיון ליישב את הסכסוך בין הצדדים, בדומה לעו"ד x (ראו עמוד 86 , שורות 3-19). האם סבורה התובעת שבשל העובדה שעורכת הדין מטעמה פנתה ושוחחה עם הנתבע בניסיון להביא את הצדדים להסכמות, עו"ד x למעשה שימשה כ"מגשרת" בין הצדדים ?! סבורני שלא.

237. התובעת מפריכה גרסתה שלה , בכך שמודה שוב ושוב, כי פנתה לפגישת ייעוץ עם עו"ד x ולאחר מכן שבה לנתבע עם השינויים אותם ביקשה לערוך בהסכם (סעיף 11 לכתב התביעה).

238. טענתה כי לאחר פגישת הייעוץ לא פנתה שוב לייעוץ וכי טיוטת ההסכם הסופית שנחתמה לבסוף נערכה על ידי הנתבע ועו"ד x ואליה הוספו שינויים שלא על דעתה , אינה מתקבלת על הדעת ואינה נתמכת בראיות!

239. לא מתקבל על הדעת, שהתובעת, כמי שלוותה לכל אורך המו"מ על ידי עו"ד מטעמה, תחתום על ההסכם הסופי מבלי לקרוא אותו קודם לכן, בעיקר שפנתה לעורך דין מטעמה!

240. יתרה מזו, טענתה להעדר הבנה ושליטה בשפה העברית אינה מחזיקה מים לאור המוכח בפניי. אין מחלוקת ששפת האם של התובעת היא השפה האנגלית. התובעת כאמור אינה ילידת הארץ וגרה שנים רבות בחו"ל עד אשר חזרו הצדדים והשתקעו בישראל לפני למעלה מ-15 שנה. ברם, מהמונח בפניי עולה כי התובעת מבינה גם מבינה את השפה העברית ולא אחת כשפנו אליה בעברית אמנם השיבה באנגלית אולם לא נדרשה לסיוע או לעזרת מתורגמן.

241. כך, בהתכתבות הצדדים עם עו"ד x , פונה זה האחרון לצדדים בעברית והתובעת משיבה באנגלית (ראו נספח 4 לתצהיר הנתבע); כך, ישנן תכתובות בין הצדדים במסגרתן פונה הנתבע לתובעת בעברית וזו משיבה לו באנגלית כאשר ניתן להבין בצורה ברורה שזו מבינה היטב את שנאמר או נכתב לה (ראו נספח א לתצהיר עדותו הראשית של הנתבע בתביעת המזונות תלה"מ x) ; כך, מעולם לא ביקשה שיתרגמו בעבורה את כתבי בית הדין ואף בתצהיריה לא צוין כי התצהיר תורגם כדין לשפה האנגלית וכך לא עתרה טרם דיון אישור ההסכם לנוכחות מתורגמן ולא ציינה בפני ביהמ"ש שאינה מבינה את השפה העברית וזקוקה לתרגום.

242. יש באמור לסתור בצורה נחרצת את טענת התובעת לפיה לא מבינה את השפה העברית ונראה כי כל אימת שהדבר עולה בקנה אחד עם מטרותיה, מבינה היטב את השפה העברית.

243. מצאתי ממש בטענת הנתבע לפיה אין זה מתפקידו לוודא את תדירות ההתייעצויות של התובעת עם עורכת דינה! חזקה על התובעת שהתייעצה עם עו"ד x טרם חתימת הטיוטה הסופית ואם לא עשתה כן, אין לה להלין אלא על עצמה.

244. לא מדובר בנסיבות בהן צד אחד לווה על ידי עו"ד ואילו הצד השני סמך עליו ובתמימותו לא נטל ייעוץ משפטי מטעמו. איפכא מסתברא! התובעת לוותה על ידי עו"ד מטעמה שייעצה לה לאורך ההליך, ביקשה לערוך שינויים בהסכם וידעה גם לבוא בדרישות לתנאים שיופיעו בהסכם (כדוגמת רישום השעבוד, ראו נספח 4 לתצהיר הנתבע).

245. התובעת גילתה מעורבות במו"מ לגיבוש ההסכם באופן שלא ניתן לומר שלא ידעה על מה חותמת.

246. טענתה בסעיף 31 לכתב התביעה לפיה לא חזרה לעו"ד x עם הטיוטה הסופית כי סברה שה"מגשר" ישמור על זכויותיה אינה מתיישבת עם ההיגיון מקום בו ה"מגשר" בעצמו הפנה אותה להתייעץ עם עו"ד מטעמה!!!

247. טענות התובעת לביטול ההסכם נעוצות, כך לדידה, בנסיבות החיצונית שאפפו את עריכת ההסכם באותה תקופה, נסיבות אשר לא הובאו לידיעתו של בית המשפט במעמד אישור ההסכם כאשר בעניין זה יפים דבר כב' השופט שנלר בעמ"ש (ת"א) 1015/08 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו] (26.5.13) : "אין לשופט המאשר הסכם ממון, אלא את אשר רואות עיניו, מול המתייצבים בפניו...".

248. במעמד אישור ההסכם הצהירה התובעת בפני בית המשפט כי התייעצה עם עו"ד x ועם עו"ד x ואישרה שחתמה על ההסכם תוך הבנת ההסכם, משמעותו ותוצאותיו (ראו עמוד 1 לפרוטוקול מיום 30.4.14).

249. למותר לציין כי במעמד אישור ההסכם כלל לא נכח מתורגמן ולא נתבקש זימונו על ידי התובעת.

250. האמור מקבל משנה תוקף מעדותה של עו"ד x מיום 26.1.21 במסגרתה הבהירה כי התובעת לא הגיעה אליה לצורך תרגום ההסכם, ראו עדותה בזו הלשון : "לא כמתורגמנית ולא כמגשרת, אלא לייעוץ להבין את ההסכם לתת לה ייעוץ לגבי ההסכם" (עמוד 44 , שורות 14-15).

251. עו"ד x הוסיפה כי התובעת נפגשה עמה פעמיים (עמוד 49 , שורה 17) וכי שלחה לתובעת מייל של סיכום הפגישה בין השתיים כאשר המייל כתוב בשפה העברית (עמוד 50, שורות 5-9). קרי, גם מעדותה של עו"ד x נסתרת טענת התובעת לפיה נדרשה לתרגום ההסכם מחמת אי הבנתה את השפה העברית על בוריה.

252. עו"ד x השיבה ששוחחה עם התובעת בפעם האחרונה "באזור של ה-24 לפברואר " (עמוד 52 שורות 13-14) וכי התובעת לא פנתה אליה לאחר אישור ההסכם (עמוד 52 שורות 19-21).

253. עו"ד x נשאלה על ידי ב"כ הנתבע האם לנוכח הקושי הנטען של התובעת בשפה העברית הפנתה אותה למתורגמן לצורך תרגום ההסכם לעברית אולם לא השיבה בעניין (עמוד 53 שורות 9-16).

254. בנוסף, הבהירה כי העבירה לתובעת את כל הדגשים החשובים להסכם גירושין והשאירה בידה את הברירה כיצד לנהוג בדברים מסוימים (עמוד 55 , שורות 12-17).

255. מיד לאחר שנחקרה עו"ד x , נחקרה בפניי עו"ד x, עמה התייעצה התובעת לאחר שלטענתה התגלו לה התנאים הנוקשים לקבלת כספי האיזון (סעיף 20 לכתב התביעה וסעיף 37 לתצהיר).

256. עו"ד x השיבה בחקירתה כי הוריה של התובעת פנו אליה בחודש מאי בשנת 2014 ומוסיפה שאביה של התובעת רצה להתייעץ "לגבי הסכם שהבת שלו חתמה עליו" (עמוד 59 שורות 11-13, 20-21) ובחודש מאי הגיעו לפגישה שהתקיימה בשפה האנגלית שכן היה להם נוח יותר לשוחח בעברית לאור היותם דוברי אנגלית מלידה (עמוד 61 שורות 20-22). לצד זאת ציינה עו"ד x לגבי התובעת כי זו דיברה עברית (עמוד 62 שורה 8).

257. לכל אורך חקירתה מתייחסת עו"ד x להוריה של התובעת כמי שהם צד להסכם: כך, מציינת כי ההורים הגיעו אליה ; "הם באו אלי אחרי שזה היה חתום " (עמוד 63 , שורה 9); "הם קודם כל באו לשאול אותי שאלות" (עמוד 64 , שורה 16) ; "הם לא הבינו" (עמוד 64 שורה 18; "הם שאלו בהתחלה הרבה על השעבודים, איך היא מבטיחה שתקבל את הכסף"(עמוד 64 , שורות 21-22); "תוך כדי ראיתי שהם לא מבינים...ראיתי שהם לא כל כך הבינו הרבה דברים בהסכם" (עמוד 65 , שורות 1-3) והאמור על קצה המזלג.

258. בכל הכבוד הראוי, השאלה המונחת לפתחי אינה האם הוריה של התובעת הבינו או לא הבינו את משמעות ההסכם, אלא האם התובעת הבינה את משמעות ההסכם ותנאיו והשלכותיו לגביה ועל כך, הוכח בפני כי התובעת ידעה היטב על מה חותמת.

259. מכל המונח בפניי, עולה כי טעות התובעת אינה אלא טעות בכדאיות העסקה ואין היא יכולה להיאחז בה לשם ביטול ההסכם!

260. התובעת אינה מלינה כי תנאי ההסכם בכללותו אינם מיטיבים עמה או שמא לא הבינה את כל תנאי ההסכם אלא מפנה זרקור על סעיף מסוים שלדידה, אינו מטיב עמה ואותו עותרת לבטל! בכל הכבוד הראוי- ככל שהשפה אינה ידועה לה ולא ידעה על מה חתמה- הרי שהדבר יהא לכל תנאי ההסכם ולא רק לסעיף ספיציפי שהתברר לתובעת בדיעבד שאינו משרת את מטרותיה ורצונותיה.

261. האמור מקבל חיזוק וחותמת סופית בעדותה של עו"ד x שהעידה בפניי כדלקמן: "הם באו לשאול אותי על אפשרות לשנות תנאים, דיברו על זה שזה יהיה בהסכמה, אני הכנתי כמה מסמכים בשביל לנסות לשפר את המצב של x בהסכם" (עמוד 67 שורות 15-18).

262. צא ולמד, לא נחה דעתה של התובעת מהתנאי המגביל לדבריה וזו ביקשה לשנותו. הוכח לי כי התובעת לא ביקשה לשנותו משום שלא הבינה או הטעות, אלא משום טעות בכדאיות העסקה מבחינתה. כידוע- אין זו עילה לביטול העסקה (ע"א 888/75 ספקטור נ' צרפתי, פ"ד לב (1) 231; ע"א 472/86 עזר נ' עזריהו, פ"ד מב (3) 236).

263. לא זו בלבד, התובעת לא התמודדה עם סוגיית השיהוי העולה באופן נחרץ מהתנהלותה.

264. כפי האמור לעיל, ההסכם אושר וניתן לו תוקף של פסק דין ביום x כאשר התובעת מציינת בתצהירה כי כבר מיד לאחר אישור ההסכם נודע לה התנאי לקבלת כספי האיזון (סעיף 37 לתצהיר) ולאחר שפנתה להוריה בנדון ואלו פנו לעו"ד x , הבינה בפעם השנייה ש"רומתה" לכאורה. כפי שניתן ללמוד מעדותה של עו"ד x , הוריה של התובעת פנו אליה כבר בחודש מאי 2014, כחודש ימים לאחר אישור ההסכם אולם זו בחרה לשקוט על השמרים במשך ארבע שנים ולא להגיש תביעה בנדון.

265. מצופה היה כי ברגע שבו נודע לתובעת אודות "ההטעיה והטעות" לכאורה, תפנה ישירות לבית המשפט בבקשה לבטלו. ולא היא. למצער מצופה היה שתפנה לנתבע בכתב בבקשה לתקן את "הטעות" לכאורה. ולא היא.

266. עו"ד x בעצמה מודה שלא ייעצה להם (לתובעת והוריה) להגיש ערעור על אישור ההסכם (עמוד 73 , שורות 21-22). ככל שאכן נפל פגם בהליך גיבוש ואישור ההסכם, יש להניח שהייתה מייעצת להם לפנות להליך משפטי לצורך ביטולו.

267. לתובעת מספר גרסאות באשר למועד בו נודע לה לראשונה על "הטעות": בכתב התביעה מציינת כי מיד לאחר אישור ההסכם הבינה בפעם הראשונה ולאחר הוריה נפגשו עם עו"ד x הבינה בפעם השנייה.

268. התנהגות התובעת היא בבחינת "שב ואל תעשה" באופן בו ניתן ללמוד כי זו וויתרה על טענותיה בנדון.

269. לא הוצגה בפניי כל אסמכתה או ראשית ראיה לטענות התובעת לעושק, טעות או הטעייה. הטענות הופרחו לחלל האוויר ללא כל תימוכין משל אין מדובר בהליך משפטי שנדרש להוכיחו, בפרט לנוכח מעמדו של הסכם גירושין שקיבל תוקף של פסק דין, שלא בנקל יבוטל.

270. לא זו בלבד, התובעת אינה באה בידיים נקיות לבית המשפט מקום בו היא בעצמה לא מילאה במשך שנים רבות את התחייבויותיה בהתאם להסכם ולא העבירה את זכויותיה בנכס על שמו של הנתבע , בעוד זה האחרון העביר על שמו את חיובי המשכנתה ונושא בהם לבדו, מלבד החובות הרבים שנטל על עצמו.

271. חקירתה של התובעת בנדון מיום x לא הניבה פרי ולא סייעה לתובעת בהוכחת גרסתה שכן זו התחמקה מלהשיב לעניין. מנגד, מצאתי את עדותו של הנתבע בנדון מיום x כעניינית, קוהרנטית, אמינה ועקבית. הנתבע לא שינה מגרסתו חרף לחצי ב"כ התובעת והשיב פעם אחר פעם כי נאות להעניק לתובעת 200,000 ₪ כמחווה של רצון טוב במקרה בו תבקש לרכוש נכס למגוריה ומגורי הילדים (עמוד 123, שורות 26-34).

272. הנתבע ידע לספר שהתובעת התייעצה קודם חתימת ההסכם עם מספר עורכי דין לרבות עו"ד x וכן עם הוריה וקרוב משפחה נוסף (עמוד 213 , שורות 20-24).

273. הנתבע הסביר שהתובעת "הייתה יותר משמחה" שהנתבע ייטול עליו את כל החובות והסיכונים העתידיים ולה לא יהיה חלק בהם (עמוד 221, שורות 1-5). עוד השיב כי עו"ד x ישב עם הצדדים והסביר להם את ההסכם והתובעת אף חזרה עם הערות לאחר שהתייעצה עם עו"ד מטעמה (עמוד 224 , שורות 19-23).

274. הנתבע לא הכחיש שהשפה האנגלית קלה לתובעת יותר , אולם היא מדברת עברית שוטפת ומבינה היטב , כפי שגם מותב זה התרשם יש לציין.

275. הנימוקים לעיל יפים גם בנוגע לבקשת התובעת לביטול הסעיף הנוגע לתשלום לבית ספר "x" אותו התחייב הנתבע לשלם לבדו. התובעת למעשה טוענת כי אילו ידעה שהנתבע ישלם פחות מ-50,000 ₪ לבית הספר, לא הייתה מסכימה לו. גם כאן, ניתן לקבוע כי מדובר בטעות בכדאיות העסקה שאינה מזכה בביטול.

276. מצאתי לקבל בעניין זה את טענת הנתבע כי מקום בו התחייב לשלם עד 10,000 ₪ בשנה עבור שכר הלימוד של הבן x , אין זה מעניינה של התובעת כיצד הסדיר תשלום זה.

277. בנסיבות לעיל, לא הוכחה עילת הטעות או ההטעיה ודין טענות התובעת בנדון להידחות.

סיכומו של דבר

278. לאור האמור והמקובץ לעיל ומקום בו לא הוכיחה התובעת את היסודות הנדרשים לביטול חלקי של ההסכם, התביעה נדחית.

279. מהמונח בפניי עולה תמונה ברורה לפיה הצדדים שניהם היו מעורים ומעורבים בהליך המו"מ טרם חתימת ההסכם. התובעת נטלה ייעוץ משפטי בנפרד ועוה"ד מטעמה ליוותה אותה עד לגיבוש הטיוטה הסופית. טענתה לפיה סברה שעו"ד x שימש כמגשר אינה מחזיקה מים, לא הוכחה ודינה להידחות.

280. התובעת עמדה בפני ביהמ"ש במעמד אישור ההסכם ואישרה שהתייעצה עם עו"ד מטעמה טרם חתמה על ההסכם וכי מבינה את משמעות ההסכם ונפקותו לגביה.

281. ודוק. טענת התובעת לאי הבנת השפה העברית נדחית מקום בו הוכח בפניי שמבינה היטב את השפה העברית ואף אם מעדיפה להתנהל באנגלית, היא שולטת בשפה העברית על בוריה (כך לדוג' משיבה באנגלית למיילים ותכתובות בנייד שנשלחות אליה בעברית מבלי לבקש תרגומן...).

282. התובעת כבשה טענותיה בנדון במשך ארבע שנים למרות שעילת התביעה נודעה לה, כך לדבריה, ממש בסמוך למועד אישור ההסכם ומבלי שניתן כל הסבר מניח את הדעת לשיהוי זה ולא הוכחו טענותיה באשר לפניות לנתבע לאורך השנים.

283. בשלב בו הוגשה התביעה מילאו הצדדים אחר עיקרי ההסכם (הנתבעת עברה לx; הנתבע נטל על עצמו את החובות המשותפים ונושא לבדו גם בתשלומי המשכנתה תוך שגרע את התובעת ממנה בהתאם למוסכם..), לא ניתן להפריד את הסעיף שביטולו מבוקש מיתר סעיפי ההסכם שכן אלו כרוכים ותלויים זה בזה.

284. התנהלות התובעת מלמדת על אי הלימה בין טענותיה לבין מעשיה- בעוד טוענת כלפיו שמפר את ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים וזאת כאשר היא בעצמה לא מילאה במשך שנים את התחייבותה להעביר את רישום הזכויות בבית על שם הנתבע.

285. גרסת הנתבע לפיה הצדדים סיכמו כי התובעת תקבל את סכום האיזון רק במקרה בו תרכוש דירה עולה בקנה אחד עם הודאתה של התובעת בכתב התביעה (ראו סעיף 14) כי אכן היה בכוונתה לרכוש דירה באותה העת.

286. מן הידועות שיש לתן משקל ניכר לסופיותם של הסכמי פשרה שקיבלו תוקף של פסק דין על מנת להגשים את ציפיותיהם של הצדדים להסכם. אין בלבי כל ספק כי כל אחד מסעיפי ההסכם הוסבר לצדדים טרם עלה על הכתב וזכה להסכמת כל אחד מהם.

287. בעניין זה ראו דברי כב' השופטת דורנר במסגרת רע"א 4976/00 בית הפסנתר נ' דליה מור, נו(1) 577 (פורסם בנבו, 24.9.01):

"פסק-דין המעניק תוקף לפשרה שהושגה בין מתדיינים מאופיין בשלושה: ראשית, יסודו בחוזה. שנית, החוזה הוא פרי פשרה בין מתדיינים בהליך שיפוטי. שלישית, החוזה הופך לבקשת המתדיינים לפסק-דין אם בית-המשפט מוצא אותו ראוי ומאשרו. מאפיינים אלו אינם עומדים בגפם, אלא משליכים הם זה על זה. שכן, עצם השגת הפשרה, כמו גם קיומו של ההליך השיפוטי כמסגרת לניהול משא ומתן, מבטיחים את החוזה שנכרת מפני טענות העשויות לשלול את קיומה של ההתקשרות מעיקרה – כגון היעדר גמירת-דעת – או מפני טענות המקימות עילה לביטול החוזה, כגון טעות, הטעיה, כפייה ועושק. כך, פשרה מבוססת על ויתור הדדי של הצדדים על מקצת טענותיהם זה כלפי האחר. ויתור זה עשוי לפתוח פתח לטענות כנגד הפשרה, שעצם הדיון בהן מנוגד לתכליתה להביא לסיום מוחלט של הסכסוך ואף פוגע בציפיות הצדדים בעניין זה."

288. החובות והזכויות שקיבל כל אחד מהצדדים במסגרת הסכם הגירושין שלובים זה בזה ואין צד יכול לטעון כנגד ההסכם בעילת "טעות" כאשר ברי לכל כי לכל היותר מדובר ב"טעות בכדאיות העסקה". הא ותו לא.

289. נוכח דחיית התביעה, תישא התובעת בהוצאות הנתבע בסך כולל של 30,000 ₪ שישולמו בתוך 30 יום.

תלה"מ 44146-08-19- תביעה למתן סעדים דחופים לשמירת קשר עם קטין

290. על הפרק תביעתו של האב (התובע) באשר לניכור הורי מתמשך, כך לדבריו, של הקטינה x על ידי אמה (הנתבעת).

291. הנתבעת הגישה תביעה למשמורת וזמני שהות שנדונה במסגרת תלה"מ 21668-02-18 במסגרתה עתרה לשנות את זמני השהות שנקבעו בהסכם, התאמת זמני השהות בחופשים בהתאם לסדר יומם של הילדים ולקבוע את משמורתם של הקטינים בידה.

292. ברם, ממועד הגשת התביעה עד כה, שלושה מבין ארבעת הילדים בגרו ובשים לב כי נותר להכריע בעניינה של הקטינה x שהתבררה בעיקרה במסגרת תביעתו של האב לניכור הורי, לא מצאתי לייחד דיון נפרד לתביעת המשמורת וזמני השהות ודיון בעניינה של הקטינה יידון להלן בהרחבה.

תמצית טענות התובע

293. בקצירת האומר, טוען התובע כי הנתק בינו לבין הילדים החל משנת 2017, עת סירבה הנתבעת להמשיך להסיע את הילדים לx לצורך קיומם של זמני השהות עם התובע באמצע השבוע (יצוין כי החל מאותה תקופה – החלה בעבודה חדשה)

294. לדידו, מני אז חל נתק שהלך והחמיר לנוכח הסתה מצדה של הנתבעת באופן קבוע ואגרסיבי ושתילת מסרים במוחם לפיהם אהבתו של התובע כלפיהם נמדדת רק בכסף שמשקיע בהם ומעבירה לילדים מסרים קשים במטרה לפגוע בקשר עם האב.

295. x מוסתת על ידי אמה ולאחר שנפגשה עם בית המשפט ניתקה לגמרי את הקשר עם האב במשך תשעת החודשים שקדמו להגשת התביעה וזאת חרף חיזורי האב. הנתבעת מנצלת את שליטתה בנפשה של הקטינה על מנת לגרום לנזק ולנתקה מהאב.

296. התובע עותר לתן כל סעד נדרש לצורך מיגור הניכור ההורי.

תמצית טענות הנתבעת

297. הנתבעת מכחישה את טענות התובע ומבהירה כי היא מברכת ומעודדת את הקשר בין התובע לבין הילדים ועושה כל שביכולתה למען חידוש הקשר שנותק עם הבת x שנגרם בשל התנהגותו המיליטנטית של התובע שהחל מחודש x הערים קשיים וסירב לשתף פעולה בכל הנוגע להסעת הילדים לx, ותוך שלא עשה כל מאמץ לפגוש את ילדיו או למען חידוש הקשר עמם.

298. הנתק בין האב לx נוצר מהתנהלותו והתנהגותו של התובע כלפי x במשך השנתיים וחצי שקדמו להגשת כתב ההגנה, לא טרח לבנות עמה מערכת יחסים ולא תפקד כאב תומך כשילדיו היו צריכים את נוכחותו.

299. הילדים פוגשים את התובע מדי סופ"ש שני מאחר שהנתבעת היא זו שדואגת להסיעם. לולא הייתה מסיעה אותם לבית האב, התובע לא היה רואה את הילדים כלל.

300. מערכת היחסים בין הנתבעת לילדים קרובה לנוכח היותה ההורה המרכזי בחייהם אולם אין הדבר סותר את העובדה שהיא מעודדת את הצורך של הילדים בקשר עם האב.

301. ככל שהתובע אכן רצה לפגוש את ילדיו, היה עושה זאת מבלי להתנות זאת בחיובה של הנתבעת להסיעם לx. ודוק. הנתבעת אפשרה לתובע לבוא בכל עת לפגוש בילדים ולא רק בימים המוסכמים.

302. התובע מנסה להציג עצמו כקורבן למרות שבמו ידיו גרם לנתק. במפגשים אצל ד"ר x נהג התובעת לתאר את x כמפונקת, חוצפנית, חסרת כבוד חלף הבעת חיבה ואהבה כלפיה. התובעת מטיל את מלוא האחריות על הנתבעת תוך שמגנה אותה באוזני הילדים ומדבר עליה סרה.

303. לאור האמור לעיל, יש לדחות את התביעה.

טענות הצדדים, כאמור, הובאו "על קצה המזלג".

דיון והכרעה

המסגרת הנורמטיבית

304. בפסק הדין שניתן בעמ"ש 60592-03-15 ק.ל נ' י.פ , (פורסם בנבו, 8.6.15), הובאה סקירה של תופעת הניכור ההורי מראשיתה; פסיקה העוסקת בניכור הורי; ההגדרה למונח ניכור הורי וקיבועה של ההלכה בדבר מניעת ניכור הורי בשיטת המשפט בישראל (ראו גם תמ"ש 22078-03-18 מ.ד נ' ס.ס, פורסם בנבו, 21.1.19).

305. הזכות של הורים וילדים למימוש קשר הדם הטבעי ביניהם קיימת גם בתא משפחתי שעבר שבר וקרע עקב פירוד ההורים, כאשר מכורח נסיבות שאירעו נבצר משני ההורים לגדל את ילדם במשותף (ראו דברי כב' השופטת פרוקצ'יה ברע"א 3009/92 פלונית נ' פלוני, פ"ד נו (4) 872, 893).

306. "סרבנות קשר", "קשיי קשר" או "כישלון קשר" הם מונחים לתיאור מצב שבו ילד מפסיק קשר עם ההורה בעקבות תהליכי פרידה וגירושין.

307. המונח הכללי "סרבנות קשר" מתייחס למצבים בהם ילד מסרב להימצא בקשר עם אחד מהוריו. ישנם בהחלט מקרים בהם סרבנות הקשר מגיעה על רקע טענה ממשית שיש לה צידוק, למשל במצבים של התעללות, הזנחה, אלימות פיזית או מינית ומחלת נפש פוגענית.

308. במצבים אלה הסיבה לסרבנות קשר לא קשורה להסתה או לחבלה של אחד ההורים בקשר בין הילד להורה האחר, מסורב הקשר, אלא נעוצה ביחסו של ההורה הפוגע כלפי הילד ובמערכת היחסים בין השניים.

309. "ניכור הורי" מתייחס למצבים בהם סרבנות הילד לקשר עם מי מהוריו הינה תוצר של התנהגות מסיתה של ההורה האחר ומהווה מאפיין אחד בקשת רחבה של מאפיינים, שתוצאתה, בדרגתה החמורה, נתק מוחלט בין הילד להורה המנוכר עד כדי מחיקת זהותו וקיומו של אותו הורה בתודעתו של הילד.

310. להכרה פורמלית, מפי בית המשפט העליון, זכתה התופעה ברע"א 3009/02 פלונית נ' פלוני, פ"ד נו (4) 872. בפרשה זו הוכרה הן התופעה של ניכור הורי, הן תסמונת הניכור ההורי כהגדרה מתודית של תופעה קיימת. בית המשפט קבע כי התופעה גורמת לסכנת ניתוק של הילדים מאחד ההורים בד בבד עם תלות יתר בהורה האחר.

311. לשם קביעה, כי במקרה המונח בפניי עניין לנו בתסמונת ניכור הורי, יש לקבוע, כשלב הכרחי, כי קיים "ניכור הורי". עם זה, אין די בקיומם של התסמינים המלמדים על "ניכור הורי" כדי לקבוע כי בפנינו "תסמונת ניכור הורי". קביעה שכזו תבוא רק לאחר שלא נמצאה כל הצדקה לניכור הקיים. (ראו תמ"ש 22078-03-18 לעיל).

312. אין די בעצם קיומה של סרבנות קשר כדי לקבוע כי עניין לנו בניכור הורי ויש לבחון את הרקע לסרבנות הקשר, האם היא מוצדקת ואם יש לה הסבר כלשהו. (רע"א 3009/02 פלונית נ' פלוני, פ"ד נו (4) 872).

313. בפסיקה הוכרה האפשרות לחייב בן משפחה בנזיקין בשל מעשים שביצע. בכל הקשור לתופעת ההסתה והניכור ההורי, כבר הבהירו בתי המשפט לא אחת כי אין מקום לעשות שימוש ביחסי ההורים והילדים ככלי במאבקי ההורים:

"... יידע כל הורה מנכר, כי לא ניתן להשתמש בנשק של הסתה וניכור הורי. כשם שהגט לא יכול לשמש כלי ואמצעי להשגת הישגים רכושיים או אחרים במסגרת מאבק הגירושין, כך לא יכול הורה, לרתום את ילדיו ולהשתמש בהם ככלי לניגוד הצד השני או כאמצעי למימוש נקמה ו"ענישה". הורים צריכים לדעת, כי הם ישלמו מחיר כבד אם יתברר שהם בזדון, הסיתו את הקטין כנגד ההורה השני... " [תמ"ש (ת"א) 3970-06-15 פלוני נ' פלונית , פורסם בנבו, 26.8.16 ; פסקה 8 לפסק הדין ; הדגשה לא במקור – ב.ש) ; כן השוו, למשל: עמ"ש (ת"א) 8965-10-20 פלונית נ' פלוני (מצוי במאגרים המשפטיים [פורסם בנבו]; 20.1.21)].

314. ברם, לא כל מקרה של סרבנות קשר הוא תולדה של ניכור הורי והסתה בזדון מכיוונו של הורה אחד. לעתים, כפי שמצאתי במקרה הנדון שבפניי, הנתק או יותר נכון לומר, הקשיים בקשר, הוא תולדה של מציאות מורכבת יותר מהתמונה החד ממדית שביקש התובע לצייר.

ומן הכלל אל הפרט

315. כפי המפורט בהרחבה לעיל, בנדון בני זוג לשעבר שהתגרשו בשנת 2014 ולהם ארבעה ילדים משותפים , כאשר זמני השהות נקבעו במסגרת הסכם הגירושין שנחתם ואושר בפני בית המשפט. במסגרת ההסכם הוסכם כי עם העתקת מקום מגורי הנתבעת והילדים אל מחוץ לx, יישאו הצדדים בנטל הסעת הילדים לx באופן שווה, כאשר אלו יתאמו ביניהם את חלוקת הסעות הילדים, בהתחשב בצרכי הילדים ובצרכי עבודתו של כל אחד מהצדדים (ראו סעיף 18.8 להסכם).

316. אין מחלוקת כי זמני השהות התקיימו כסדרם עד לשנת 2017, עד למועד בו החלה הנתבעת לעבוד בעבודה חדשה ונדרשה לסיוע וגמישות מצד הנתבע בהסעת הילדים. הצדדים, למרבה הצער, לא הצליחו להגיע לעמק השווה ולמעשה במשך כשנתיים לא התקיימו זמני שהות סדירים בין האב לילדים באמצע השבוע (ראו סעיף 9 להחלטה מיום 24.5.18) בשל היעדר הסכמה בין הצדדים בנוגע לחלוקת נטל ההסעות וטענתו הנחרצת של האב כי על האם בלבד להסיע את הילדים לx. האב במעשיו שלו יצר נתק בינו לבין ילדיו תקופה ארוכה ופסק לפקוד את x לצורך איסופם וקיומם של זמני השהות עמו (עם תחילת עבודתה של האם בעבודה חדשה)

317. במסגרת ההליכים ולצורך הידרשות לסוגיית המשמורת וזמני השהות המומלצים מונה ביום x ד"ר x מטעם מכון "x" (להלן: "ד"ר x") וחוות דעת מטעמו הונחה בפניי ביום x.

318. בנוסף, ביום x ניתנה החלטה נוספת במסגרתה מונתה לקטינה אפוטרופוס לדין, עו"ד x (להלן: "עו"ד x" ו/או "האפוטרופוס לדין", וכן מונה המומחה ד"ר x (להלן: "ד"ר x") אשר התבקש להידרש למערכת המשפחתית ולניכור הנטען המתמשך והטיפול הנדרש בנסיבות.

חוות דעת הוגשה מטעמו ביום x ועדכונים נוספים הונחו בפניי מעת לעת (ראו עדכונים מיום x, x, x, x, x ו- x)

319. ביום x ניתנה החלטתי אודות הפניית x לטיפול רגשי אצל הפסיכותרפיסט מר x (להלן: "x") עמו היה לx אינטראקציה טובה בעבר, תוך שנקבע כי המטפל וד"ר x יפעלו בשיתוף פעולה לצורך חידוש הקשר בין האב לx.

320. לאחר שנדרשתי לטענות הצדדים, למכלול נסיבות המקרה המונחות בפניי, לחוות דעת המומחים שמונו בתיק, עמדות האפוטרופוס לדין והתרשמותי הבלתי אמצעית מהקטינה במסגרת מפגשיי עמה והדיווחים החסויים שהוגשו מטעם האפוטרופוס לדין בעניינה, הגעתי לכלל מסקנה שדין התביעה להידחות שכן נסיבותיו העובדתיות של המקרה דנן אין בהן לגבש תשתית בדבר קיומו של ניכור הורי מצד הנתבעת , במובחן מסרבנות קשר מסוימת מצדה של הקטינה כלפי אביה, התובע ונוכח מערכת היחסים המורכבת בינה לבין אביה.

321. לנוכח הנתק שנוצר בין האב לילדים מונה כאמור ד"ר x ובמסגרת חוות דעתו מיום x, המליץ על אופן חידוש הקשר בין האב לבנים ובין האב לבת, x.

322. במרוצת הזמן הובהר כי מתקיים קשר בין האב לבנים (הבגירים כיום) ואילו עיקר הקושי נעוץ בקשר בין האב לx.

323. במסגרת חוות דעתו של ד"ר x מיום x המליץ האחרון על קיומם של זמני שהות בין האב לx באופן הדרגתי.

324. ביום x הוגשה עמדת האפוטרופוס לדין ממנה עלה כי זמני השהות שנקבעו בהתאם להמלצת ד"ר x מתקיימים כסדרם, חרף קשייה של x, אלא שזו ביקשה, לנוכח רצונה להשתתף בחוג בלט בימי שלישי, לשנות את אופן קיומם של זמני השהות ולהורות כי אלו יתקיימו בימים שישי-ראשון (כולל לינה) ומדי שלישי עת יגיע הנתבע לפגוש בה בx.

325. ביום x ניתן תוקף של החלטה להמלצת האפוטרופוס לדין לפיה הקטינה תלון בבית האב מדי סופ"ש שני החל מיום שישי-ראשון (כולל) ובאמצע השבוע ייפגשו בימי שלישי כאשר האב יגיע לה (ראו גם החלטה נוספת בנדון מיום x). חרף האמור, נתגלעו קשיים ביישום ההחלטה.

326. ביום x הופנו האב וx לטיפול דיאדי אצל ד"ר x לצורך בניית ושיפור הקשר אלא שבהתאם לטענת הנתבעת בסיכומי התשובה, הטיפול לא החל נוכח סירובו של האב לקחת בו חלק (ראו סעיף 40).

327. אף שהקשר בין האב לx אינו חף מקשיים, נכון לעת הזו מתקיים קשר בין האב לx ולא ניתן להגדירה כילדה "מנוכרת" או "סרבנית קשר".

328. עיקר הדיון יתמקד בשאלה, על מי האחריות לקשיים בקשר שנוצר בין האב לx ולעמדתה של x ביחס לאב. התרשמתי מהדיונים הרבים שהתקיימו , כמו גם חוות הדעת ועצדת האפ' לדין, לרבות שני מפגשים שקיימתי עם הקטינה בלשכתי, היא שהאחריות מוטלת לפתחם של שני הצדדים ולא לפתחה של האם בלבד, כפי שגורס האב תוך התעלמות מחלקו בנדון ודווקנותו הבלתי מתפשרת כלפי האם וכלפי x. ולהלן נימוקיי שיתמקדו כאמור בקשר שבין האב לx בלבד.

329. כפי העולה מעמדת האפוטרופוס לדין והמומחים, הנתק או הקשיים בקשר בין האב לx החלו בחודש x עת החלה הנתבעת לעבוד ונדרשה לגמישות בהסעת הילדים לx לצורך קיומם של זמני השהות עם האב, כמפורט בהסכפ שבין הצדדים (סעיף 18.8 לו) .

330. הצדדים לא הצליחו לגבש הסכמות בנדון ולמעשה במשך כשנתיים לא התקיימו זמני שהות סדירים באמצע השבוע, לנוכח עקשנותם של הצדדים וסירובם לבוא האחד לקראת השני תוך התעלמות מצרכי הילדים וטובתם וניהול מלחמת כיפופי ידיים על גבם. כך ממש.

331. בכל הנוגע לטענת התובע כי הנתבעת הפרה את ההסכם עת חדלה להסיע את הילדים לx, אף שלא מצאתי לקבלה (ראה הכרעתי בנדון במסגרת הדיון בתביעה להפחתת מזונות), אין מחלוקת שזוהי נקודת השבר שהביאונו עד הלום.

332. עבודתה החדשה של הנתבעת ואי יכולתה להסיע את הקטינים לx לצורך קיומם של זמני השהות- נסיבה שהצריכה גמישות של התובע והתאמה – זכתה לעמדה דווקנית וקשוחה של סירוב להגיע לx על ידי התובע, כך שנוצרה אי קביעות בקיומם של זמני השהות עם הילדים, ונתק עם x.

333. לא מצאתי הסבר מניח את הדעת מטעמו של התובע לפער שבין הקשר שלו עם הבנים לבין הקשר עם x שכן ככל ואכן בניכור הורי עסקינן, היה מצופה שכל הילדים או מרביתם למצער היו מנוכרים לכאורה מהאב. ולא היא! עובדה זו שוללת את התזה לפיה הנתבעת פעלה על מנת להרחיק את הילדים מהאב.

334. במסגרת ההליך מונתה כאמור עוה"ד x כאפוטרופוס לדין של הקטינה ועמדותיה הונחו בפני בית המשפט מעת לעת, הן בעדכון הגלוי לצדדים והן במסגרת עמדה חסויה.

335. לאחר שעיינתי ונדרשתי לכלל הדיווחים שהונחו בפניי, לרבות המפגשים שלי עם הקטינה, התרשמתי שהקושי בקשר בין האב לx אינו נעוץ בניכור הורי מצד האם (!) וכך גם עולה מדיווח האפוטרופוס לדין שפגשה בקטינה לא אחת. עולה הרושם כי עמדתה של x כלפי אביה נובעת ממילים פוגעות שנאמרו לה על ידו והתנהגויות שונות שלא פורשו על ידה כמקרבות.. כמו כן- לא ניתן להתעלם מאופיה של הקטינה אשר סבורה כי על כולם להתנהל בהתאם לרצונותיה ועל הוריה להתאים עצמם אליה. וכך אופיה הרך של האם שנענה לכלל רצונות הקטינה, ואופיו הנוקשה והדווקני של האב- מביאים לידי התנגשות ומורכבות בקשר של x עם אביה.

336. ודוק. סבורני כי גם לאם יש חלק בנדון. אף שהצהירה לא אחת ולכל אורך ההליך כי מצדדת בקשר בין האב לילדים ובכללם x ומכירה בחשיבות הקשר, נוקטת בגישה סלחנית ורכה כלפי x באופן שהתפרש אצל x כ"רוח גבית", ייתכן שגם לא במודע, לעמדתה מול האב. לא זו בלבד, סבורני כי הצדדים שניהם שגו בכל בנוגע לחלוקת נטל הסעת הקטינים והתבצרותו של כל אחד מהם בעמדתו מבלי לחשוב על הנזק העלול להיגרם לקשר בין האב לילדים.

337. יחד עם זאת, סבורני כי עמדתו של האב מול x הייתה נוקשה ולא אפשרה לה להתקרב אף אם רצתה בכך.

338. האפוטרופוס לדין דיווחה בעדכון מיום x כי הקטינה סיפרה לה כי בעת המפגשים עם האב, זה האחרון מציין בפניה כי "הוא עובד קשה ובכך מתרץ את האיחורים שלו". בנוסף סיפרה x כי אביה אומר לה לעתים "נמאס לי", קם מהמקום ומפסיק את המפגש" ואף אמר לה אמירות פוגעות לדבריה כדוגמת "את עומדת לאבד אותי ואני לא יודע אם אסלח לך" ו- "סנובית מפונקת שחושבת שהכל מתנהל סביבה". הקטינה שיתפה את האפוטרופוס לדין כי אביה לא מתחשב וסרב להעביר את יום המפגש משלישי לרביעי ולכן מפסידה את הפעולה בתנועת הנוער שזה בעיניה "היום הכי כיפי בx".

339. בנוסף , הלינה הקטינה שאביה לא מאפשר לה טיפול רגשי אצל x שאצלו טופלה בעבר והביעה חשש שהיה ותלון בx, אביה יחטט לה בטלפון כפי לבדוק את ההתכתבויות שלה עם אמה, "כפי שעשה בעבר".

340. מעציב היה להיווכח לצערה של הקטינה על כך שביום הולדתה העברי, בבת המצווה, אביה לא התקשר לאחל לה מזל טוב, כפי שייחלה, אלא שלח הודעת sms בלבד.

341. בחקירתה מיום x ואף שציינה שהתרשמה מקושי של x לקיום המפגשים, חל שינוי בגישתה של x באופן בו "היא מבינה שקשר עם אבא הוא לא משהו שהיא יכולה לבחור אם לקיים אותו או לא לקיים אותו ועל זה אני מברכת" (עמוד 96 שורות 22-24).

342. ביום x נחקר האב בנדון ובמסגרת חקירתו נשאל אודות האמירות הפוגעניות שיוחסו לו על ידי x (ראו להלן עמוד 143, שורות 32-36, 144 שורות 1-3, 17-30):

"ש- ok , האם אמרת לx "נמאס לי" כשהיית מפסיק את המפגשים איתה? כ(פ)י שדיווחה עורכת הדין x בעמוד 1 בדו"ח שלה, מיום ה- x?

ת- אני לא חושב שלעולם אמרתי לבת שלי נמאס לי, אבל אין ספק, אין ספק, שהבת שלך יושבת איתך בבית קפה, יושבת על הריצפה או יושבת עם הגב אליך או לא מדברת אליך, או עונה לך בחוצפה רבה ומתעממת איתך עד רמה כזאתי, שגם שאר האחרים הגדולים סירבו אמרו "אבא אנחנו לא רוצים להיות במפגשים האלה, קשה לנו לראות איך x משפילה אותך" אז יכול להיות מאוד, שהמסר משפת הגוף שלי שעבר שהוא שזה קשה לי "

ובהמשך-

"ש- האם זה נכון (...) שכינית את x במילה סנובית?

ת- יכול להיות

ש- ובמילה מפונקת

ת- יכול להיות שכאבא אני אמרתי לבת שלי שהיא מפונקת ושהיא סנובית ושאני חושב שלהיות סנוב או להיות אגואיסט זה זה פסול , בעיני (...) אתה שאלת את השאלה ואני חוזר על התשובה, יתכן מאוד שאמרתי לבת שלי שהיא מתנהגת כמו סנובית, יכול להיות שאמרתי גם מילים אחרים לבת שלי, אני אבא שתפקידו לתת רשת בטחון וגבולות גיזרה לילדים שלו ואני חוזה שאדם שהוא סנוב, אדם שהוא אגואיסט, אדם שהוא חושב רק על עצמו או להיות גולד דיגר זה דבר פסול בעיני..."

343. לכתב ההגנה צורפה הודעת sms שנשלחה לx על ידי התובע בזו הלשון:

"x בתי האהובה.

איני מצליח להבין מדוע אני צריך להרגיש אב שכול (אבא שאיבד את הילד או הילדה שלו) עוד בחיי. מה היה חטאי מלבד אהבתי אליך שמגיע לי שאת לא מדברת איתי. אני באמת לא יודע למה את מחכה...שבאמת אמות?

את פוצעת אותי פצעים עמוקים וגורמת לנפש שלי לדמם מדי יום. אני מאחל לך שלעולם לא תחווי את הצער שאת גורמת לי. אוהב אותך ואוהב אותך תמיד למרות הכאב (...)"

344. בחקירתו נשאל התובע אודות ההודעה לעיל האם חשב על הנזקים שגורם לילדה בת 10.5 (בזמנו) עת כותב לה מילים כגון "אני אב שכול, הבת שלי מתה" והשיב : "לפעמים צריך לזעזע את אמות הסיפים כדי להעביר מסר" (עמוד 146 ,שורות 5-17).

345. קשה להבין כיצד התובע , אינו משכיל להבין שאמירות כגון אלו לעיל, לקטינה כבת 10 וחצי (באותה העת) , שמורכבות הקשר שלה עם אביה אינו מן הפשוטים, מקשות על נפשה של הקטינה, משפיעות באופן ישיר על יחסה לאב (גם ללא השפעה אקטיבית או פסיבית מצדה של האם) וגורמות לנזק בתהליך חידוש וחיזוק הקשר שבין השניים. במקום להעניק לקטינה תחושת בטחון, גורם התובע לקטינה להרגיש שהיא אשמה במצב שנוצר וכי בהתנהגותה גורמת לאב לצער. דומה כי התובע סבר כי על הקטינה למלא אחר תפקיד המבוגר האחראי. ולא היא.

346. מדיווחי האפוטרופוס לדין, הן בכתב והן בעל פה במעמד הדיון, ניכרת אמביוולנטיות ביחס של הקטינה לאביה. כך לדוג' בדיון מיום x דיווחה עו"ד x כי x אמרה שמוכנה להגיע לבית האב אולם לא ללון שם ומנגד הביעה אכזבתה מכך שבבת המצווה אביה לא התקשר אליה אלא רק שלח הודעה ומכך שביום הביקור במחנה (של תנועת הנוער יש להניח) אמה הייתה בחו"ל ואביה לא טרח להגיע לבקרה.

347. מהאמור לא ניתן ללמוד על קטינה מנוכרת שכן משוועת לקשר חם וקרוב עם אביה ובלבד שייעשה בקצב שלה ובתנאים שלה. תרומתה של הנתבעת למצב היא בהכלתה את עמדתה של x ומתן גושפנקא לתנאים שמעמידה בעוד "תרומתו" של התובע למצב שנוצר היא בעמדתו הנוקשה והעקרונית כלפי x, מבלי להתחשב ברצונה ורגשותיה ותוך הטחת אמירות פוגעות כלפיה , כל אימת שזו מביעה התנגדותה כלפי האב.

348. בפניי הונחו כאמור חוות הדעת של ד"ר x וד"ר x שאף נחקר אודות חוות דעתו ומסקנותיהם סייעו בידי לגבש הכרעתי בנדון.

חוות דעת מומחים- המסגרת הנורמטיבית

349. טובת הקטינים נלמדת בעיקרה מתוך חוות דעתם של מומחים אשר יש להם יכולת לבחון המקרה בעין מקצועית והם אובייקטיביים בהשוואה להוריו של הקטין (רע"א 4575/00 פלונית נ' אלמוני, פ"ד נה(2) 321, בעמ' 331 (2001).

350. ההכרעה בדבר טובתו של הקטין מבוססת, מטבע הדברים, על מכלול הראיות המונחות לפתחו של בית המשפט, ובכלל זה תסקירים וחוות דעת מומחים מקצועיים, להם יש את הכלים המתאימים, המומחיות המקצועית והניסיון הדרוש. חוות דעת של גורמים מקצועיים היא כלי עזר בעל משקל משמעותי והכרחי בהחלטה בשאלות משמורת וזמני שהות. יחד עם זאת, בסופו של יום לבית המשפט שיקול הדעת הסופי והמכריע האם לאמץ את המלצות הגורמים המומחים אם לאו.

351. מוצאת אני להדגיש , כי בית המשפט אינו משמש כ"חותמת גומי" להמלצות הגורמים המקצועיים אלא עליו להפעיל את שיקול דעתו באופן עצמאי ולהידרש למכלול הנסיבות שהונחו בפניו והמסכת העובדתית אשר הוכחה (ראו ע"א 3798/94 פלוני נ' פלונית, פ"ד נ(3) 133, 157).

חוות דעתו של ד"ר x

352. ביום x הונחה בפניי חוות דעתו של ד"ר xמטעם מכון "x" במסגרתה נדרש לתת המלצות בעניין משמורת וזמני השהות.

353. בחוות הדעת מציין ד"ר x כי לאחר שקיים מפגשים פרטניים עם ההורים ועם כל אחד מהילדים בנפרד וכן עם המשפחה כולה ביחד, מסקנתו היא ש"הילדים- אחד אחד- סובלים מהאופן שבו מתנהלים ההורים" (ראו עמוד 5 לחוות הדעת).

354. באשר למפגש המשותף ציין כי הוא התנהל בצורה מכובדת וכי "הילדים- אחד אחד, כל אחד לפי תורו, לפי גילו ולפי רמת הבגרות שלו- מתח ביקורת קשה ביותר, נוקבת ביותר ועניינית כלפי ההורים (...) אמירות אשר עלו בקנה אחד בגדי ליצור אמירה עניינית ביותר, ברורה ביותר ובסופו של דבר כואבת ביותר לפיה קשה להם ההתמודדות עם התנהלותם של ההורים (...)"

"המסר של הילדים היה חד כתער- הם רוצים כי ההורים יפסיקו את המריבות שלהם, יפסיקו את המלחמות, יפסיקו את הוויכוחים ועל אף שהילדים בוגרים מספיק על מנת להבין כי אל ניתן להחזיר עטרה ליושנה, הרי שיש להם רצון ברור ביותר כי ההורים יגיעו ביניהם להתנהלות נאותה ונכונה יותר" (ראו עמוד 6 לחוות הדעת)

355. ד"ר x הביא עמדתה של האם כמי שסבורה שחשוב שלילדים יהיה קשר עם האב, אולם אינה יכולה לשאת בנטל הסעתם בשל עבודתה ולכן אם הוא חפץ בקשר עמם, עליו לקחת את עיקר האחריות על ההסעות של הילדים. עמדת האב מנגד היא שהאם פועלת על דעת עצמה, מפרה את ההסכם לדידו ובסופו של דבר מרחיקה ממנו את הילדים ואף מסיתה אותם נגדו, כך לדבריו.

356. ד"ר x קבע כי "יש לציין כי אף אחד מההורים איננו מצליח לראות את התרומה שלו למצב אשר נוצר. יתרה מזו, אף אחד מההורים אינו רואה את המצוקה של הילדים. האם מתעלמת מכך שהילדים, בסופו של דבר, אינם בקשר מספיק עם האב בגלל שהיא מסרבת להסיע אותם אליו ואילו האב מתעלם מהמצוקה של הילדים מזה שבסופו של דבר הוא מסרב להביע אותם- ולא משנה מה הנימוקים שלו לכך" (עמוד 7 לחוות הדעת).

357. עוד הוסיף כי "הילדים סובלים מהמצב הנוכחי , לא אר מזה שהקשר עם האב איננו מסודר, אלא-ובעיקר- מאופן ההתנהלות של ההורים (...) האם, בסופו של דבר, פגעה בקשר של הילדים עם האב בכך שהיא הפסיקה להביא את הילדים אליו כמחויב בהסכם הגירושין. גם האב פגע בקשר בכך שהוא נעמד על זכויותיו ומסרב לאסוף את הילדים. אין הוא עושה את השיקול כי, בסופו של דבר, חשוב לילדים כי יראו אותו- גם אם הדבר כרוך במאמץ אדיר מצדו..." (עמוד 7 לחוות הדעת)

358. באשר לילדים מתאר אותם כילדים "חכמים, רגישים, שקולים, ענייניים, ובעלי אינטליגנציה רגשית גבוהה העולה על האינטליגנציה הכללית שלהם אשר גם היא על רמה גבוהה".

359. לא זו בלבד שציין כי "לא היה בבדיקתי בכדי להצביע על כך כי הם מוסתים נגד מי מבין ההורים" (עמוד 8 לחוות הדעת) אלא שציין קודם לכן כי אף שהילדים אמרו דברים קשים מאוד לגבי כל אחד מההורים אולם באותה נשימה חששו שמא ההורים יידעו בדיוק את שנאמר עליהם וזאת מתוך חששם לפגוע במי מההורים, לצערם או להכעיסם.

360. המומחה מסכם דבריו ומציין כי אף שאין בידיו כלים לקבוע האם הנתבעת פעלה כהלכה עת חדלה להסיע את הילדים לx , הרי ש"ביחס לטיעון השני- הטיעון הפסיכולוגי של האם לפיו האב הפגין אדישות מסוימת כלפי הילדים כך שלא הגיע לראותם בחודשים האחרונים, הרי שניתן לקבוע כי במישור הצר הזה קיימת הצדקה מסוימת בדבריה. האב אמנם יטען כי בתחושה שלו האם היא זו אשר אמורה להביא אליו את הילדים, אבל גם אם מבחינה משפטית הוא צודק- קביעה אותה אני משאיר לבית המשפט- הרי שניתן בהחלט לשאול אותו אם טובתם של הילדים- כפי שהוא עצמו מגדיר אותה, כלומר קשר שוטף איתו- אינו חשוב יותר ממאבק משפטי" ומוסיף:

"להערכתי, התשובה ברורה; טובתם של הילדים חייב אותו להמשיך את הקשר- גם אם הדבר היה מכביד עליו, גם אם הדבר היה פוגע בחוש הצדק שלו וגם אם מבחינה אסטרטגית הוא לא רצה לתת יד למה שהוא תפס כהפרת החוזה ועל גם לא רצה כי יגידו עליו "שתיקה כהודאה דמיא" (ראו עמוד 8 לחוות הדעת).

361. בחוות דעתו הטיב לתאר ד"ר x את עמדות הצדדים ותחושותיהם, לרבות תחושות הילדים. בניגוד לטענת האב (וגם בניגוד לעמדת ד"ר x שתפורט בהמשך), לא זו בלבד שלא היה דבר כדי להצביע על כך שהילדים מוסתים, אלא שהילדים בפגישותיהם עם ד"ר x , הביעו ביקורת נוקבת באשר להתנהלות שני ההורים, בעוד היה מצופה, ככל ואכן הייתה הסתה של הילדים על ידי האם, כי אלו יפליגו בדברי שבח אודות האם וידברו סרה אודות האב. ולא היא.

362. כפי שתואר, מדובר בילדים חכמים, ענייניים שידעו להסביר גישתם ביחס לסכסוך בין ההורים מתוך הבנה שצריכים קשר עם שני ההורים וכי המצב הנוכחי פוגע קשות בצורך זה שלהם.

363. מסקנתי שאין בנדון כל ניכור הורי, מקבלת חיזוק משמעותי מחוות דעתו של ד"ר x שחידד את תרומתו של כל אחד מהצדדים לנתק שנוצר- האם בכך שבחרה למעשה להפסיק להסיע את הילדים לx באמצע השבוע בשל אילוצי עבודתה והאב- בכך שבחר לעמוד בדווקנות על דעתו מבלי להתחשב במחיר אותו משלמים הילדים ומשלם גם הוא כיום לנוכח הקשיים במערכת היחסים מול x.

364. ככל שהתובע היה סבור שהנתבעת מפרה את ההסכם, מצופה היה שתוגש תביעה מתאימה בנדון. לדאבון הלב, לא בחר התובע לפעול כך אלא העמיד את המאבק המשפטי מעל טובתם של הילדים.

365. מצאתי כי חוות דעתו של ד"ר x מאוזנת, עניינית, אובייקטיבית ומתארת נכונה את אחריותם של שני הצדדים למשבר שנוצר.

חוות דעתו של ד"ר x

366. ביום x , בד בבד עם מינוי אפוטרופוס לדין לקטינה, מונה ד"ר x לבחון את המערכת המשפחתית ולהגיש המלצותיו בדבר אופן חידוש הקשר.

367. חוות דעתו הוגשה לתיק ביום x ועדכונים נוספים הוגשו מטעמו מעת לעת. יש להוסיף כי המומחה נחקר אודות חוות דעתו ביום x.

368. למקרא חוות דעתו של ד"ר x מיום x עולה תחושה לפיה המומחה נקט בגישה סלחנית כלפי האב ואילו בגישה נוקשה וחסרת פשרות כלפי האם והטלת עיקר האחריות למשבר שנוצר לפתחה. בנדון – לא מצאתי לקבל קביעות המומחה ואבאר.

369. המומחה תאר את פגישותיו עם הצדדים והילדים והציג את גרסאות הצדדים אלא שלעתים, קבע עובדות בשטח שאינן נכונות על מנת לבסס עמדתו המצדדת בגרסת האב.

370. כך, קבע כי האם חדלה להסיע את הילדים אל האב והגדיר פעולה זו של האם כ"אקט חד צדדי של הפרת הסדרי הראיה " (עמוד 2 לחוות הדעת). לא ברור מנין הסיק המומחה שהאם אכן הפרת את הסדרי הראיה, מקום בו אין כל החלטה שיפוטית שקבעה כן. המדובר אף במקנה משפטית, שזהו תפקידו של ביהמ"ש לקבוע ולא של מטפל.

371. בנוסף, קבע כי אי הסעת הילדים לx על ידי האם היוו את נקודת המפנה ממנה החלו ארבעת הילדים לבטא קשיים וביקורת כלפי האב והחלו גילויי התנהלות פוגענית מצד האם כלפי סמכות האב תוך שמפרט שמצא סימוכין ל"מגוון פעולות הנחשבות כמנכרות מצד האם שהלכו והחריפו ואליהן נחשפו הילדים באופן טבעי" תוך שמתעלם מאמירות פוגעניות של האב אודות האם שהושמעו לאוזני הקטינים, כפי שציין זאת המומחה בהמשך חוות דעתו! (ראו עמוד 4, פסקה 3).

372. המומחה שב וקבע כי שיווי המשקל הראשוני שהושג בשנתיים הראשונות לגירושי ההורים "הופר בעקבות הפרות של הסדרי הראיה מצד האם" ואף קבע כי מעברה של האם לx נעשה "בניגוד לרצונו של האב" אף שידוע כי האב אישר את המעבר לx (ראו סעיף 9 לכתב התביעה).

373. זאת ועוד, ניכרת עמדה מפויסת של המומחה כלפי האב הפוטרת אותו מכל אחריות למצב שנוצר לעומת עמדה נוקשה וחסרת רגישות כלפי האם. כך, צידד המומחה בעמדתו של ד"ר x לפיה האם איננה מבינה נכון את המציאות ואת השלכות מעשיה ואף שהאב שגה בהתעקשותו לעמוד על זכויותיו על פי ההסכם בעניין ההסעות לx , האם היא זו שהרעה את רווחת חייו ואת טיב הקשר של הילדים עמו מבלי שעשה מצדו דבר. למעשה, קובע המומחה , כי אחריותו של האב היא בכך שהעדיף להיות "צודק ולא חכם".

374. המומחה ממעיט בערך השמצות האב את האם באזני הילדים ובתרומתם להמשך המשבר.

375. גם בהמלצותיו ניכר כי המומחה מטיל את העיקר האחריות על המצב שנוצר על האם וקבע כי "האם או מי מטעמה יחזרו לקיים את חלקה בהסכם הגירושין..." ואף ביקש שיובהר לאם כי כל הפרה עתידית של ההסדר שהוצע על ידי המומחה יגרור סנקציות תוך התעלמות מחובתו של האב לנהוג בגמישות ותוך התחשבות בצרכי עבודתם של הצדדים בהתאם להסכם. קרי- הוראות ההסכם משמשות אך ורק לטובתו של האב, תוך דחיקת רגליה של האם לחלוטין, כפי שקובע המומחה.

376. ביום x נחקר המומחה אודות חוות דעתו והעדכונים שהוגשו מטעמו. ברם, תשובותיו של המומחה אין בהן לבסס את מסקנות חוות דעתו כלל.

377. ביום x הגיש המומחה תשובות לשאלות ההבהרה שהוגשו מטעמה של הנתבעת כאשר לשאלה "האם לשיטתך מדובר במקרה של ניכור הורי?" השיב "אם יש לענות על שאלה זו במילה אחת התשובה היא-כן".

378. ב"כ הנתבעת שאל את המומחה אודות תשובתו הנחרצת והשיב "אני נשאלתי לשאלתך, האם מדובר בניכור ועניתי שאם אני נדרש לענות במילה של כן או לא, התשובה היא כן, כלומר שהתשובה היא מורכבת יותר ונימקתי (...) שני ההורים אוהבים את הילדים במשפחה הזאת ושני ההורים יש להם זכויות ושני ההורים עשו טעויות ו...ניכור, או איך שקוראים לזה, היות וזה מונח שבמחלוקת, הוא פחות חשוב איך מכנים אותו" .

(ראו עמוד 50, עמוד 51 , שורות 1-2).

379. כבר בתחילת חקירתו חזר בו המומחה מהגדרתו את המקרה שבפניו כ"ניכור הורי" ואף הוסיף וציין כי כלל לא התמקד בשאלה האם ההורה שלגביו נטען שמנכר הוא אכן הורה מנכר: "אני כאיש טיפול וזרוע של בית המשפט, עסוק בחידוש הקשר, יותר מאשר בזיהוי אם הורה הוא מנכר ועד כמה הוא מנכר וכן הלאה" (עמוד 51 , שורות 4-5).

380. המומחה נשאל האם אי פעם הנתבעת מנעה מהילדים ללכת לאביהם והשיב באופן נחרץ "התשובה היא לא" (עמוד 51 , שורות 11-12). יחד עם זאת, מצא לנכון להוסיף ולטעון כי למרות שהנתבעת לא מנעה מהילדים ללכת לאביהם, הדברים מורכבים יותר והנתבעת אינה מודעת להשלכות מעשיה אולם ביחס לתובע, מצא נימוק והסבר ל"שגיאת" האב בכך שלא הגיע באותה שנה יותר לx (לאחר הפסקת הסעת הקטינים על ידי האם) והוסיף כי לשגיאתו של האב קדמה "הפסקת הסדרי השהות המסודרים" (עמוד 52 , שורות 1-3) ובכך למעשה הטיל את האשם לפתחה של האם.

381. יתרה מזו, בהמשך חקירתו נשאל -האם בהמשך להחלטת בית המשפט (מיום x) מגיע האב לx בימי שלישי והשיב "האבא למיטב ידיעתי לא מגיע לx בימי ג'" (עמוד 52 שורות 9-10) ואף שברור הוא שהעובדה שהאב לא הגיע בימי שלישי לפגוש בבתו ותוך כך להיות חלק מחוג הריקוד בו משתתפת העכיר עוד יותר את המתח שבין השניים, נמנע המומחה מלהטיל דופי בהחלטת האב והשיב "אני חושב שבמבט גדול זאת נקודה עדינה, שכן יש פה לאזן בין הסמכות ההורית של האב ומעמדו , לבין הצרכים הרגישים של הילדה... ועל כן לשאלתך, אני אמרתי לאב, שנכון יהיה לעמוד בהחלטת בית המשפט אם כי ביטאתי, שהדבר מכרסם במעמדו במקביל" (עמוד 52 , שורות 1-14).

382. תשובתו זו של המומחה אינה מניחה את הדעת כלל. האם אכן סבור המומחה, שנוכחותו של האב בחוג הריקוד של הילדה בימי שלישי וקיום החלטות בית המשפט, יש בהם לכרסם במעמדו של האב?! סבורני שלא.

383. לא זו בלבד, כשנשאל המומחה האם זה בסדר שהאב אינו מגיע בזמן, אינו מסיע לבית הספר בזמן ולא דאג שהקטינה תשתתף בזום בתקופת הסגר השיב "הסוגיות האלה הן משניות בהקשר לדברים המהותיים של המסר והאקולוגיה" (עמוד 53 , שורות 18-24, עמוד 54 שורות 1-11). הנה אם כן, עדים אנו ליחס מקל מצד המומחה כלפי האב וניסיון למצוא נימוקים משכנעים להצדקת התנהגות האב והגדרתן כ"משניות" בלבד בעוד שהאם לא זכתה ליחס מקל שכזה או אף להבנה את עמדתה כלל וכלל.

384. בהמשך נשאל שוב האם אינו סבור שנכון היה שהאב היה מאפשר לקטינה להשתתף בנבחרת הריקוד ולהגיע לחוג הריקוד על מנת להביא לקטינה תחושת בטחון אולם שוב ושוב תירץ את התנהגויות האב ובחירותיו כדוגמת "האב ניסה למצוא דרכים שבהן אפשר יהיה לאזן..." (עמוד 56 , שורות 6-8).

385. לשאלת בית המשפט האם אינו סבור שלצורך ביסוס הקשר ושמירה על אוירה חיובית על מנת לתת לx "בוסט קדימה" היה על האב להתגמש ולהתאמץ קצת יותר ואף "להוריד קצת את הראש? עבורה! לצורך חידוש הקשר איתה!" השיב המומחה לבסוף "אני סבור שכן" והוסיף כי אף המליץ לאב "שעל התפר שבין להיות חכם ולהיות צודק, אני ממליץ לו להיות כמה שיותר חכם" (עמוד 56 שורות 17-23 וראו גם עמוד 57 , שורות 1-2).

386. המומחה נשאל על ידי ב"כ הנתבעת האם אי פעם ביקש להטיל סנקציות על האב כשם שביקש להטיל סנקציות על האם (ראו סעיף 11 לחוות הדעת מיום x, סעיף 30 לעדכון מיום x) והשיב בשלילה (עמוד 58 ,שורות 8-15).

387. המומחה נשאל אודות מסקנתו בחוות הדעת לפיה מעברה של האם לx עם הקטינים נעשה בניגוד לרצון האב מקום בו הדבר הוסכם בהסכם הגירושין והשיב "הבנתי שהדבר היה בניגוד לרצונו, אם כי בהסכמתו" (עמוד 60 ,שורות 20-21) והוסיף "האב מתוקף אישיותו ונראה לי יושרו ו...חוכמתו בהקשר הזה, הסכים ולא כפה על האם הישארות בx בניגוד לרצונה" (עמוד 61 שורות 1-5) ובהמשך חזר בו והשיב כי המעבר לx נעשה בהסכמה (עמוד 61 שורות 8-11).

388. הנה אם כן, שוב עדים אנו למצב בו המומחה קובע עובדה שגויה שעל בסיסה מנמק המלצותיו ומסקנותיו. כך פעל כשקבע כי האם הפרה את ההסכם וכך פעל כשקבע שהמעבר לx נעשה , שלא בהסכמת האב.

389. כשנשאל כיצד הגיע לקביעה שהאם הפרה את הסכם הגירושין בכל הנוגע לסוגיית ההסעות חזר בו המומחה והשיב "יתכן ועשיתי טעות בהקשר של קריאת ההסכמה שהיתה או לא היתה וכתובה בהסכם או שלא" (עמוד 67 , שורות 14-15) ובהמשך "אני לא אדם חף מטעויות" (עמוד 90 , שורה 16) אולם בד בבד טען, כי זו לא הייתה האינדיקציה היחידה שעמדה לפניו עת הגיש חוות דעתו והיו אינדיקציות לפיהן האם מערבת את הילדים בהליך המשפטי.

390. ב"כ התובעת שאל כיצד מסקנתו לפיה האחריות רובצת על כתפיה של האם עולה בקנה אחד עם מסקנותיו של ד"ר x שקבע שלשני ההורים תרומה למצב והשיב "אני לא רומז שאחריות נופלת על כתפיה של x בלבד וכפי שטענתי כבר באבחון הראשון האב בעיני שגה כשלא הגיע לx תקופה ארוכה לפני שהגיעו אלי, כתבתי כי זו בעיני תרומתו לנתק שהלך והתארך" (עמוד 69 , שורות 11-14) ולבסוף הודה כי "אכן, האחריות היא של שניהם" (עמוד 69 , שורה 18).

391. בהמשך הודה ששני ההורים מעורבים בחיי הילדים (הבנים), הם פונים אליהם ועוזרים להם בדרכם (עמוד 72 שורות 7-9).

392. עוד נשאל כיצד מסקנתו לפיה ישנו ניכור הורי מתיישבת עם מסקנתו של ד"ר x לפיה לא נמצאה עדות להסתה נגד מי מההורים והאם, כפי שעולה מהדיווח שהוגש מטעמו ביום x, מעשיו של האב שהשמיץ את האם באזני הילדים גם כן ניתן להגדירם כהסתה השיב "הדבר הזה יכול להחשב הסתה" (עמוד 75 , שורות 2-4) אולם גם כאן ידע המומחה לתרץ את השמצות האם על ידי האב לאזני הקטינים , ראו להלן:

"ת- הוא שומע דרכם פעמים רבות, שהאמא מערבת אותם והוא אכן אמר, שהוא לא יכול להחזיק בעצמו ושגם הוא מוצא את עצמו אומר דברים כאלה כנגד האם

ש- מדוע לא כתבת את הדברים שהוא השמיע ושנחשפת אליהם? בגנות האם? דברי הסתה, למעשה שהאב הסית את הילדים כנגד האם?

ת- אני לא שמעתי מהאב תיאורים, אלא רק את מה שאני אמרתי כרגע, שהוא מוצא את עצמו חוטא, כפי שהוא אמר ב...ל... לשתף או לחשוף את הרגשות הקשים שלו כלפי האם בשלבים המתקדמים של הניתוק מx

ש- מדוע לא ביקשת להטיל עליו סנקציות? כמו ביקשת להטיל על x?

ת-הטלת הסנקציות כפי שאמרתי קשורה בחוסר יכולת של הורה להירתם לתהליך, המצב אינו הדדי..."

(עמוד 75 שורות 11-24 , עמוד 76 שורות 1-2).

393. המומחה מייחס לאם חשיבות רבה יותר למצב שנוצר ולמעשה פוטר את האב מכל אחריות! אין כל התייחסות לנזק שנגרם , עת מגנה את האם באזני הילדים ואין כל סימטריות ביחסו לצדדים עת מבקש להטיל סנקציות על האם במקרה של הפרה של זמני השהות לעומת גישה מקלה כלפי האב מקום בו אין חולק שמפר את זמני השהות שנקבעו בהחלטה (ימי שלישי לדוג').

394. המומחה נשאל מדוע מייחס דברים שנאמרו על ידי x לאם מקום בו ישנה הסכמה שמדובר בילדים חכמים, שקולים, ענייניים ובעלי אינטליגנציה רגשית גבוהה והשיב כי אמירותיה של הילדה "נתנו לי את הרושם שהילדה נחשפת בין בישירות ובין בעקיפין לשיחות שהאמא מנהלת את עמדותיה.." (עמוד 80 , שורות 20-22)

395. בהמשך הוסיף "אם הילדה חשה הזנחה מזה שאביה לא בא, כפי שכבר אמרתי פה זאת היתה טעות של האבא לא להגיע למשך כל כך הרבה זמן, הוא דבק בהסכם במקום להגיע לx " (עמוד 81 שורות 4-6)

396. באשר לגישות ההוריות של הצדדים כלפי הילדים ציין את הידוע- "האמא היא יותר מתירנית, נוחה לרצות את הילדים, ודבקת בהרמוניה עמם.. והאבא הוא יותר סמכותי, הדבר הזה יכול להשלים עבור ילדים תמונה קומפלימנטרית" (עמוד 82 שורות 8-11).

397. התחושה העולה מעמדת המומחה כי לא נדרש די לתחושותיה של x וסברתו לפיו האם "נותנת הרבה פעמים משקל לילדה ומקום לשיקול דעת" (עמוד 82 שורות 16-17) מתיישבת עם תחושתה של x כפי שבאה לידי ביטוי בשיחותיה עם האפוטרופוס לדין כי חשה שקולה לא נשמע ..

398. במסגרת דיווח האפוטרופוס לדין מיום x ביטאה x תחושתה לעיל וביחס לאב ציינה כי הערותיו פוגעות בה וכי יכול להיות מאוד "מפחיד" כדבריה שהוא מתעצבן. כן כעוסה על כך שאביה לא מאפשר לה טיפול רגשי אצל x , אצלו טופלה בעבר וחוששת שמא יחטט לה בהתכתבויות בנייד. עוד הביעה אכזבתה מכך שאביה לא התקשר אליה ביום הולדתה אלא שלח הודעה בלבד.

399. דומה כי המומחה ממעט ב"תרומתו" לכאורה של האב לנזק שנגרם למערכת היחסים בין הצדדים ומקטין בערך המעשים והתנהגויותיו כלפי x ובהשפעה הישירה על עמדתה ביחס אליו.

400. המומחה נשאל איך העובדה שהאב לא הגיע לפגוש את x בימי שלישי לאחר חוג הריקוד משפיעה על התהליך והשיב באופן מפתיע ומעורר פליאה "הדבר הזה לא מועיל אבל הוא סבוך...קשה לאמר מה בדיוק ההשלכות של הדבר הזה" (עמוד 88 שורה 22-24, עמוד 89 שורות 1-2). כלום סבור המומחה שלעובדה שהאב לא הגיע לפגוש את בתו בימי שלישי אין כל השפעה על תהליך חידוש הקשר?!

האם באמת סבור המומחה שהעובדה שהאב סירב תחילה להמשך הטיפול אצל מר x המטפל הרגשי של x, אותו מכירה ועליו סומכת, אין בה כדי להסלים את יחסה של x כלפי האב?!

האם באמת סבור המומחה שאמירותיו הפוגעניות כלפי x מקרבות אותה אליו?!

למומחה הפתרונים.

401. מכל האמור לעיל, לא מצאתי לקבל חוות דעתו של ד"ר x. תשובות המומחה בחקירתו לא היו עקביות או קוהרנטיות ולא התיישבו אף עם חוות הדעת והעדכונים שהוגשו מטעמו. כך, בעוד שקבע באופן נחרץ כי במקרה הנדון מתקיים ניכור הורי, בחקירתו חזר בו והשיב כי המצב מורכב. כך, בעוד שבחוות דעתו והעדכונים שהוגשו מטעמו השליך את מרבית האשם לפתחה של האם, חזר בו וציין כי לשני ההורים אחריות למצב שנוצר.

402. יתרה מזו, יאמר בלשון זהירה , כי ניכר יחס מקל של ממש כלפי האב דווקא , בעוד ביחס לאם - הקשיח המומחה עמדתו. התנהגויות ואמירות שונות של האב זכו לתירוצים ונימוקים שונים מצדו של המומחה, בעוד שהאם לא "זכתה" ליחס כזה , שינמקו ויתרצו את מעשיה. לצערי - יכול וחוות הדעת הסתמכה בעיקר על טענות התובע בלבד ולא על המסכת העובדתית כולה , כפי שעולה מהראיות וכפי שנעוצה , בין היתר, באופיים השונה של הצדדים, בעוד שהאם 'רכה' ו'נוחה' יותר עבור הקטינים , האב 'פחות פשרן' ו'נוקשה' יותר כלפיהם . ויובהר להלן- המדובר בקווי אופי שונים שאינם חייבים לדור בכפיפה אחת, אולם יוצרים מערכות יחסים שונות של הקטינים כלפי כל אחד מההורים .

403. מכל האמור מתקבל הרושם לפיו במקרה דנן התקשה המומחה לראות את הצדדים ולבחון את התנהלותם באובייקטיביות המצופה. זאת לצד ראיות נוספות שהונחו בפניי הביאוני לכלל מסקנה כי אין לקבל את מסקנות המומחה בחוות דעתו לפיו חל בנדון ניכור הורי כמו גם- במועד החקירה קבע שאין מדובר בניכור באופן נחרץ וכי המקרה "מורכב".

חקירות הצדדים

404. בחקירתו מיום x נשאל התובע האם מאז מועד מתן ההחלטה המורה לו להגיע בימי שלישי לx אכן הגיע והשיב בשלילה (עמוד 135 ,שורות 21-24). כאשר יובהר כי ההחלטה ניתנה ביום x וחקירתו של התובע התקיימה כחצי שנה לאחר מכן! קרי, חצי שנה בה האב לא מקיים אחר הוראות החלטתי ולא מגיע לפגוש את x בx בימי שלישי.

405. התובע נשאל האם אי פעם הנתבעת מנעה ממנו מלראות את הילדים והשיב תשובה מתחמקת ולא עניינית : "התשובה היא שאני הגעתי לx מספר פעמים וכל פעם שהילדים היו איתי היא מנעה מהם או להגיע או פתאום מצאה לה איזה תירוץ למה היא צריכה את ה..עזרה שלהם ומנעה ממני לראות אותם, יתרה מזו היא אפילו איימה על הבן x להגיע ולהיות ביחד עם x בביתי , כי x כחלק מהניכור שלה מסרבת להיות עד היום שמונה חודשים שהיא כבר מטופלת אצל x , שמסרבת להיות אצלי לבד" (עמוד 137 שורות 15-21)

406. הנה אם כן, הנתבעת כלל לא מונעת מהאב לפגוש בx אלא לנוכח קשייה של x ובקשתה שלא לשהות לבדה אצל האב, ביקשה מהבן x שישהה עמה שם. איני סבורה כלל שבקשתה זו של האם עולה כדי ניכור הורי או הסתה של הקטינה!

407. האב נשאל האם נכון שבתקופת הקורונה לא הסכים לפגוש את x והשיב בחיוב (עמוד 139, שורות 10-20) אלא שנימק זאת בטיפולי הפוריות שרעייתו עברה והצריכו מינימום חשיפה לקורונה.

408. יחד עם זאת, אישר שבתקופת הקורונה הנתבעת הציעה לו שיבוא לפגוש את הילדים בביתה בx אולם למעט פעם אחת שהגיע למסיבת הגיוס של בנו, לא הגיע חרף הצעתה של הנתבעת (עמוד 140 ,שורות 7-21). בכל הכבוד הראוי, כך לא נוהגת "אמא מנכרת"!!! ככל שהייתה רוצה לנתק את הקשר שבין האב לילדים יש להניח שהייתה מנצלת את "שעת הכושר" ואת העובדה שסירב לפגוש בילדים בביתו בתקופת הקורונה ובוודאי שלא הייתה מציעה לו להגיע לפגוש את הילדים בביתה.

409. למצב ולנתק שנוצר בוודאי שלא תרמו התבטאויותיו של האב כלפי x כפי שפורט לעיל (ראו עמוד 143 ,שורות 14-36, 144 שורות 1-30) והמסרים הקשים שהעביר לה, לפיהם הוא "אב שכול" חלילה וכי גורמת לו לצער וכאב.

410. התובע אישר שהנתבעת פנתה אליו , לאחר שמצאה עבודה חדשה בx וביקשה ממנו שיגיעו להסכמות חדשות בהתחשב בצרכי עבודתה (עמוד 148 ,שורות 26-29) אולם משלא עלה בידי הצדדים לגבש הסכמות, החליט כל אחד מהצדדים לעשות דין לעצמו ,באופן בו האם חדלה להסיע את הילדים באמצע השבוע (היות ועבדה עד שעה מאוחרת) והאב מצדו החליט שלא להתגמש ובמשך שנתיים לא הגיע לפגוש את הילדים באמצע השבוע באופן סדיר.

411. התובע לא ידע להסביר כיצד טענתו לניכור מצד הנתבעת עולה בקנה אחד עם ההודעה שנשלחה אליו מטעמה לפיה רוצה שיפגוש יותר בילדים (עמוד 150 ,שורות 2-4).

412. למעשה, עד למשבר שפרץ בנוגע להסעת הילדים לx , שהו הילדים אצל האב כמחצית מהזמן ללא כל בעיה. יש להניח שככל שהיה בדעת האם לנתק את הקשר בין הילדים לאב, הייתה מתחילה לפעול בנדון עוד שנים קודם לכן, כאשר משבר הגירושין היה "טרי". ולא היא. האם מילאה אחר ההסכמות, הסיעה את הילדים ודאגה שישמרו על קשר קרוב עם האב.

413. מנגד, אף שסבורני כי גם האם לא פעלה כראוי בכל הנוגע לסוגיית ההסעות, הרי שעיקר חטאה היה בגישה המקלה והמרחמת כלפי x תוך הכלתה ואי הפעלת סמכות הורית כלפיה.

414. הנתבעת השיבה בחקירתה מיום x כי ביקשה את סיוע התובע לקחת ולהחזיר את הילדים פעם בשבוע בשל אילוצי עבודתה כאשר ביתר הזמן, כדוגמת בסופי שבוע, היא זו שהביאה את הילדים (עמוד 21 ,שורות 20-24). כשנשאלה אודות הקשר בין הילדים לאב השיבה "יש מחיר שאבא מחליט לשנתיים לא לבוא ולראות את הילדים שלו" (עמוד 22 , שורה 8).

415. הנתבעת נשאלה מדוע אסרה על כך שהילדים ייסעו לאב במונית השיבה שזאת מאחר שהאב היה מקזז מהמזונות את עלות המונית (עמוד 22 ,שורות 29-31).

416. עוד נשאלה מדוע האפשרות של איסוף הילדים מתחנת הרכבת לא יצאה לפועל והשיבה "חלק מהאחריות ההורית שלו זה להיות אחראי על הזמנים שלו עם הילדים הוא לא יכול לצפות ממני להיות אחראית ב-100% על הזמנים שלו עם הילדים" (עמוד 27 ,שורות 20-22). תשובתה של הנתבעת מצאה הד בלבי, שכן גם על האב מוטלת הייתה החובה לדאוג להמשך קיומם של זמני השהות עם הילדים, גם במחיר של אי עמידה על עקרונותיו מול האם .

417. מכל האמור והמקובץ לעיל ולאחר שנדרשתי לטענות הצדדים, המומחים (ד"ר x וד"ר x ), האפוטרופוס לדין, הפסיכותרפיסט x ולעמדת הקטינה בעצמה כפי שהובאה במפגשיה עם מותב זה, הגעתי לכלל מסקנה שהקושי בקשר בין האב לx ומורכבותו אינו נעוץ בניכור הורי מצד האם כלל , אלא הוא תולדה של הסיטואציה שנוצרה בשנת x עת הופסקו המפגשים של הילדים עם האב באופן סדיר באמצע השבוע במשך שנתיים; גישתו הנוקשה וחסרת הפשרות של האב כלפי x וגישתה הרכה של האם כלפי x. כל זאת בשילוב אופייה המגובש ועקשנותה של x הובילו לקשיים בתקשורת מול האב.

418. מהנסיבות המונחות בפניי עולה כי האם שיתפה פעולה עם התהליך הטיפולי ואף עמדה על כך שx תמשיך לקבל טיפול רגשי אצל הפסיכותרפיסט x שעליו סומכת ובו בוטחת וזאת על מנת שיצליחו להגיע לפתרון המצב שנוצר בין האב לx.

419. האם הצהירה לא אחת כי מוכנה לשתף פעולה עם התהליך ככל שיידרש ואף הבינה , כפי שציינה באת כוחה לפרוטוקול מיום x , כי ללא התמיכה והסמכות ההורית שעליה להפעיל על מנת להתמודד עם התנגדויותיה של x, הדבר לא יצלח.

420. התובע הודה שהנתבעת הזמינה אותו שיבוא לפגוש את הילדים בביתה בx לנוכח אילוציו האישיים אולם בחר, מסיבותיו שלו, שלא להיענות להצעתה.

421. נחה דעתי, ללא ספק, כי האחריות למצב שנוצר מוטלת על שני ההורים אשר למרבה הצער העדיפו לנהל את המאבק המשפטי על חשבון זמנם היקר של הילדים עם האב.

422. סבורני, כפי שנימק ד"ר x בחוות דעתו, כי טובתם של הילדים חייבה את האב להמשיך את הקשר גם אם הדבר היה מכביד עליו והיה פוגע בחוש הצדק שלו. מתקבל הרושם לפיו מסרב האב לגלות נכונות להכיל ולהפנים את חלקו בנתק שנוצר למול x .

423. אין מדובר בתמונה חד ממדית של הורה מנכר ומסית אלא בתמונה מורכבת שבה שני הורים השונים בגישתם כלפי הילדים וx בפרט, שלמרבה הצער, התנהגותם פגעה בילדים, במי יותר ובמי פחות, עקב פרידתם. חלקו של האב נעוץ בעיקר בעקשנותו וסירובו לראות את טובת הילדים קודם למחלוקת שפרצה סביב סוגיית הסעת הילדים, מהלך שהוביל לכך שבמשך שנתיים לא פגש בילדים באמצע השבוע ולמעשה נעלם משגרת חייהם של הילדים. חלקה של האם נעוץ גם כן בהחלטתה להפסיק להסיע את הילדים באמצע השבוע, תהא הסיבה מוצדקת לטעמה ככל שתהיה, וכן בגישתה הרכה מדי כלפי x.

424. התרשמתי מילדה חכמה ונבונה אשר משוועת לקשר חם וקרוב עם אביה. לאור הקשר שממשיך באופן שוטף בין האב לבין x בעידודה ותמיכתה של האם, בוודאי שלא ניתן לקבוע שבפנינו מקרה של ניכור הורי "קלאסי" או ניכור הורי כלל.

סוף דבר

425. מכל האמור והמקובץ לעיל ומקום בו לא מצאתי כי מתקיים ניכור הורי במקרה שבפניי, התביעה נדחית.

426. מקום בו נפסק כי לא התקיים בנדון ניכור הורי וכי שני הצדדים הפרו את שנקבע בהסכם הגירושין בכך שלא גילו גמישות והתחשבות האחד בצרכיו של השני, נדחית ממילא גם תביעתו הנזיקית של האב לפיצויים שהוגשה במסגרת תלה"מ x.

427. חרף דחיית התביעה ועל מנת שלא להסלים את מערכת היחסים בין הצדדים ולאפשר להם לעלות על דרך המלך, ובכך לאפשר מרחב של שיתוף פעולה , כך שבסופו של יום- יתחזק הקשר בין האב לx, לא יינתן צו להוצאות.

סיכומם של דברים

428. לאור האמור והמקובץ לעיל, מצאתי להורות כדלקמן:

1. 42981-05-18- התביעה להפחתת מזונות נדחית כפי שפורט בהרחבה לעיל.

2. 5398-02-18- התביעה לביטול חלקי של הסכם הגירושין נדחית כפי שפורט בהרחבה לעיל.

3. 44146-08-19- התביעה לניכור הורי נדחית (וממילא נדחית התביעה הכספית שהוגשה במסגרת תלה"מ 49346-04-18).

4. 21668-02-18 -התביעה באשר לזמני שהות- משבגרו 3 הקטינים הרי שפסק דין בעניינם התייתר והופך אקדמי בלבד. באשר לקטינה x: משהוכח בפניי כי הבית העיקרי של הקטינה בוא בבית האם, הרי שהחזקתה תהא אצל האם וזמני השהות עם האב ימשיכו ויתקיימו כסדרם- פעם בשבוע ומידי סופשבוע שני . משביתה העיקרי הוא בבית האם כמו גם האם עובדת בשעות האיסוף - האב יאסוף את x מביתה וישיבה עם תום קיומם של זמני השהות למסגרת החינוכית/לבית האם. סבורני כי אינטראקציה זו בין האב לבתו תגביר את הקשר ותהווה אבן נוספת בבניית האמון והתקשורת בין האב לבתו. לא מצאתי לשנות מזמני השהות המתקיימים בין האב לבין x ואלו יוותרו על כנם כפי שנוהגים זה עתה (כמפורט ארוכות בתביעת הניכור הנטען).

2. הריני מתירה קיזוז ההוצאות שנפסקו בין הצדדים .

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים ותסגור את התיקים התלויים ועומדים.

ניתן היום, י"ב אלול תשפ"ב, 08 ספטמבר 2022, בהעדר הצדדים.

61 מתוך 61