בימ"ש השלום ירושלים, השופט מוחמד חאג' יחיא: פס"ד בתביעה של עובד שנפצע בעת עבודתו באתר בתי זיקוק נגד המעביד ומזמין העבודה (ת"א 44282-04-17)

1. מונחת לפניי תביעת נזק גוף שהוגשה ביום 26.4.2017.
2. לפי התביעה, התובע (יליד 1972) נפגע בברך ביום 2.7.2012 במסגרת עבודתו אצל הנתבעת 1 (להלן: "המעביד") בעבודות התקנת צנרת באתר של הנתבעת 3 (להלן: "בז"ן"). התובע נפל מפיגום שהיה מותקן סביב המבנה עליו עבד (להלן בהתאמה: "הפיגום" ו-"התאונה"). התאונה הוכרה על-ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") כתאונת עבודה.
3. לפי גרסת התובע בתביעתו המתוקנת (הוגשה ביום 16.6.2019): "ביום 2.7.2012 או בסמוך לכך, נפגע התובע במהלך עבודתו בשירות הנתבעת מס' (1), כאשר בזמן עבודה על פיגום נפל התובע מגובה 2 מטר לערך, וזאת בשל החלקת ו/או תזוזת תחתית הפיגום עליו הוא עבד לצורך התקנת צנרת במקום".
4. הנתבעת 2 היא המבטחת של המעביד (להלן: "כלל"; לנוחיות הדיון, המעביד וכלל יכונו יחד גם "המעביד"). ביום 25.3.2019 הגיש המעביד בקשת אורכה להתיר לו משלוח הודעת צד שלישי לבז"ן. בית המשפט נעתר לבקשה (החלטה מיום 8.5.2019) ובז"ן צורפה כצד שלישי. עקב זאת, ביקש התובע לתקן את תביעתו ולצרף אף הוא את בז"ן גם כנתבעת כאמור. הבקשה התקבלה (החלטה מיום 5.8.2019). בז"ן אם כן, היא נתבעת וגם צד שלישי בהליך. ביום 27.2.2020 הגישה בז"ן כתבי הגנה בשני כובעיה האמורים.
5. זה המקום לציין כי עוד לפני שצורפה בז"ן להליך, ניתנה הצעת פשרה לסיומו ואולם ניסיון זה לא צלח. סמוך לאחר מכן, הוגשו בקשת המעביד להארכת תקופה למשלוח הודעת צד שלישי ובעקבותיה בקשת התובע לצירוף נתבע. בנוסף, נוכח אי-הסכמה בין הצדדים לקיבּוע שיעור הנכות הרפואית של התובע, מונה ביום 27.12.2020 מומחה רפואי מטעם בית המשפט לבדיקתו. חוות דעתו של המומחה התקבלה בתיק בחודש 04/2021, ולפיה התובע סובל מנכות רפואית בשיעור 20% בגין קרע רצועה בברך ובשיעור 10% בגין פגיעה במיניסקוס.
6. הצדדים הגישו ראיות. מטעם התובע הוגשו תצהירי עדות ראשית שלו ושל עמיתו אז לעבודה, מר ג' בונדרב (להלן: "גלב"). מטעם המעביד הוגש תצהיר עדות ראשית של מר י' חדד - הבעלים והמנהל הכללי בנתבעת 1 (להלן: "יונה"). מטעם בז"ן הוגש תצהיר של מר ש' שגב - מנהל בטיחות אישית בבז"ן מחודש 06/2012 (להלן: "שי"). כל המצהירים העידו בדיון ההוכחות שהתקיים ביום 27.5.2021.
7. בעקבות בקשת המעביד ובז"ן לחקירת המומחה הרפואי מטעם בית המשפט, נקבע מועד דיון נפרד לשמיעת עדות המומחה ליום 14.10.2021 (ראו החלטה מיום 17.6.2021).
8. ערב דיון ההוכחות הודיעו הצדדים כי מתנהלים ביניהם מגעים. הצדדים לא השכילו להגיש לבית המשפט הסדר מוסכם לפני הדיון שנקבע. בסופו של דבר, דיון כאמור התקיים אך לא נשמעה בו עדות המומחה מאחר והנתבעים ויתרו על העדתו (המעיין יעיין בפרוטוקול, בהודעות הצדדים ובהחלטות מערב הדיון).
9. על-יסוד ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים, ניתן ביום 17.10.2021 תוקף של פסק דין חלקי להסכם הפשרה אליו הגיעו ואשר הוגש ביום 15.10.2021. לפי ההסכמות, ישולם לתובע על-ידי הנתבעים והצד השלישי, "לפנים משורת הדין ומבלי להודות בחבות ו/או באחריות ו/או בטענות מי מהצדדים" סכום פשרה (סעיף 1). עוד הוסכם ביניהם, כי הסכום האמור הוא מקובע וישולם רק לאחר שיינתן על-ידי בית המשפט פסק דין "המכריע בשאלת החבות ו/או באחריות, וזאת ביחסים שבין הנתבעות מס' 2-1 לבין הנתבעת מס' 3 והצד השלישי, וביניהם בלבד" (סעיף 4).
10. המעביד ובז"ן הגישו בכתובים את סיכום טענותיהם.

השאלה שבמחלוקת

1. הפלוגתה הטעונה הכרעה היא האם יש מקום לחייב את המעביד וכלל, את בז"ן (גם כצד שלישי) או את שני הצדדים כמעוולים במשותף ולפי איזה חלוקה (ראו גם סעיף 3 בפסק הדין החלקי).

תמצית טענות המעביד

1. המעביד טוען בסיכומיו, בין השאר ובעיקר, כי יש לדחות את התביעה נגדו. האחריות הבלעדית לפיגום וכן לפיצוי התובע, רובצת על בז"ן שהיא בעלת האתר שבו נפגע. העבודות בוצעו אצלה ולפי הזמנתה, היא התקשרה עם נותני השירותים מטעמה שאין להם קשר עם המעביד. הפיגום נבנה על-ידי קבלן פיגומים (להלן: "קבלן הפיגומים") זאת לפי בקשת בז"ן ובהתאם לחוזה ביניהם. היא גם פיקחה על הפיגום והיא זו שסיפקה אותו למעביד לצורך עבודתו. הפיגום היה אמור להיות תקין ובטיחותי. בז"ן לא התריעה מפני ליקויים בו וכן לא נקטה אמצעי זהירות ובטיחות מתאימים למניעת התאונה. התאונה לא דוּוחה בזמן אמת על-ידי המעביד לבז"ן מאחר והתובע לא נזקק למרפאה. מה גם שעד הגשת תביעתו, המעביד לא ידע כי בכוונת התובע לנקוט בהליך כזה.
2. אחריות בז"ן בנסיבות העניין היא כפולה מאחר וכאמור, היא מזמינת העבודה או הקבלן הראשי ששכר את שירותי קבלן הפיגומים כקבלן משנה ולכן היא אחראית על מעשיו ומחדליו. זאת, לצד אחריותה הישירה בגין מעשיה ומחדליה שלה עצמה בתור מי שבדקה ואישרה את התכנון והביצוע של הפיגום, פיקחה על הקבלן מטעמה, על בניית הפיגום ועל השימוש שנעשה בו. כל הנתונים קיימים אצלה. נטל הראיה מוטל על בז"ן להוכיח שלא התרשלה. היא לא הרימה נטל זה. היא לא צירפה את קבלן הפיגומים כצד להליך, ולא הגישה חוות דעת לפיה הפיגום היה תקין לשימוש. העד שהתייצב מטעמה אינו מכיר את העובדות הרלבנטיות. בכל מקרה, התובע הוא בעל ניסיון וותק בעבודתו, קיבל הדרכות בטיחות והוסמך גם כמנהל עבודה. בעת שעבד על הפיגום, הוא לא הבחין בקיומו של ליקוי כלשהו. מכאן, אין לראות בהתרשלות כלשהי מצד המעביד.

תמצית טענות בז"ן

1. בז"ן טוענת בסיכומיה, בין השאר ובעיקר, כי אין להטיל עליה אחריות כלשהי להתרחשות התאונה ולכן יש לדחות את התביעה נגדה וכך גם את ההודעה לצד שלישי. התאונה אירעה מאחר והמעביד לא הקפיד על בטיחות עובדיו והתנהל באדישות ובזלזול לאחר שהתובע נפגע. המעביד לא עמד בהתחייבותו כלפי בז"ן זאת לפי החוזה ביניהם, שכן היה עליו לדווח לה על כל אירוע תאונתי אף שמספר גורמים אצלו ידעו על התאונה ולא עשו דבר עם זה. ללמדך, שגם המעביד לא ראה כל מעורבות של בז"ן בנושא זה. התובע היה עובד של המעביד שהוא קבלן ראשי לביצוע עבודות צנרת והוא היה אחראי על בטיחות עובדיו, לרבות מתן הדרכות בטיחות. במקרה זה אין להטיל על יזם או מזמין העבודות אחריות כלשהי לגבי אופן עבודתו של התובע ואין לצפות מבז"ן להנחות את בעלי המקצוע באיזה אופן ובאילו אמצעי בטיחות עליהם להשתמש.
2. בז"ן אינה קבלן פיגומים. היא אינה נושאת באחריות למעשי ומחדלי קבלן הפיגומים עמו התקשרה. מדובר בקבלן בעל ידע וניסיון מקצועי הדרושים לצורך ביצוע עבודתו והוא הקפיד על ביצוע העבודות והבדיקות הנדרשות. היא לא התרשלה בהתקשרותה עמו. טענות המעביד כלפיה לא הוכחו, ובכלל זה, לא הוכח כי היה כשל בפיגום. הגם שלא ניתן לדעת בוודאות מה גרם לנפילתו של התובע, לא היה בידי בז"ן כדי למנוע את התרחשות התאונה ולא הוכח קיומו של קשר סיבתי בין מעשה או מחדל שלה לתאונה. לעומת זאת, המעביד ידע כי עובדים שלו מזיזים את לוחות הפיגום ומחזירים אותם למקום על אף שזה אסור. הוא עצם את עיניו ונתן גושפנקא לעובדיו לזלזל בכללי הבטיחות. יש בזאת הודאת בעל דין.
3. אשר לטענת המעביד לפיה הוא אינו יודע מי היה קבלן הפיגומים, אין לקבל מאחר שכל המידע היה מצוי בידיו בזמן אמת והוא בחר לשמור אותו. אין לו להלין אלא על עצמו. השיהוי שבו נקט המעביד גרם נזק ראייתי לבז"ן. בין היתר, לא ניתן היה לדעת מי היה הקבלן שבנה את הפיגום ובדק אותו לפני שהתובע עלה עליו, לא ניתן היה לאתר את תוכניות הבניה שלו ואת ספר הפיגום שכולל את הבדיקות שבוצעו בו או הפגמים שאותרו.

דיון והכרעה

1. לאחר שנתתי את דעתי לטיעוני הצדדים, הגעתי לכלל דעה, כי על המעביד ובז"ן, ביחד ולחוד, לשאת במלוא הפיצוי המוסכם שמגיע לתובע, זאת לפי חלוקה שווה ביניהם. אנמק תוך שמובהר, כי לא תדונה אלא הפלוגתאות והראיות שמצאתי נחוצות להכרעה. על כן, יש לגזור הסדר שלילי לגבי השאר.
2. כעולה ממכלול החומר הקיים בתיק, הוכח כי התובע נפגע בגופו עקב נפילה מפיגום באתר של בז"ן עת עבד אצל המעביד. עדות התובע, עדות חברו גלב וכן עדות יונה, לצד המסמכים הרפואיים שהוצגו, כל אלה מצביעים על פגיעתו במהלך עבודתו ביום 2.7.2012. גרסתו בנדון עקבית ולא מצאתי לפקפק במהימנות שלה. בכל אופן, הנתבעים כבר אינם מכחישים את עצם התרחשות התאונה, אך חלוקים הם בשאלה על מי מביניהם, אם בכלל, תוטל האחריות (לרבות ביחס להודעה לצד שלישי).
3. אשר לנסיבות התאונה. לפי התובע (סעיפים 8-5 בתצהירו):

"6. ביום 2.7.2012 במהלך עבודתי במפעל, נשלחתי להתקין צנרת, ולשם כך הייתי צריך לעלות על פיגום ולעבוד על הפיגום. עבדתי על חיבור צינור שהיה בגובה של כחצי מטר מעל רצפת הפיגום, ומטבע הדברים עבדתי עליו בכריעה.

7. סיימתי את עבודתי על הצינור, התחלתי להתרומם חזרה על רגליי, כשלפתע רצפת הפיגום, שהיתה מורכבת משתי פלטות (מכונות "מיטות") נפרדות, שאמורות להיות מחוברות ויציבות, החליקו ממקומן, ונפער פתח ברצפת הפיגום, ממנו אני נפלתי מגובה של כ-2 מטרים על רגלי.

8. אציין כי מדובר ברצפת הפיגום, שאמורה להיות יציבה ובטוחה, ולא אמורה להיפתח במהלך עבודה על הפיגום. בפועל, הפיגום והמיטה (מברזל) זזו ממקומם ותוך שניות בודדות ולפני שהצלחתי לאחוז במשהו, נפלתי לרצפה מתחת..."

(ההדגשות אינן במקור)

1. התובע העיד לפניי כי עת עבד על הפיגום זה היה בגובה כשני מטרים. מאחר והצינור מושא עבודתו היה מעל כחצי מטר מעל הפיגום, אזי הוא נאלץ להתכופף כדי לאחוז בו כדבעי. לאחר מכן, כאשר ניסה להתרומם, החליק הפיגום (ש' 19-16, ע' 17), וכדבריו: "הפיגום החליק מלמטה מתחתי ונפלתי באמצע" (ש' 24, ע' 17); "שני מוטות זזו ואני נהיה פתח גדול בפנים בין המוטות האלה ונפלתי בפנים בעמידה, זה מה שקרה בדיוק" (ש' 5-4, ע' 28; ראו גם: ע' 87-84). כפי שהיה ניתן להבין מעדות התובע, החלקים שזזו הם לוחות של הפיגום המותקנים עליו ועליהם ניתן לעבוד. למעשה הם מהווים רצפה של קומות הפיגום. לפי התובע מדובר בלוחות או "מיטות" ברזל (ש' 23, ע' 24). לפי יונה מדובר בלוחות עץ (ש' 1, ע' 176).
2. העד מטעם התובע, גלב, אשר לפי עדות התובע הוא נכח סמוך לו "למטה" ועזר לו באופן שהיה מוסר לו חומרים וכלי עבודה (ש' 23-21, ע' 88; ע' 89), העיד בתצהירו (סעיף 4): "לאחר שבלאל סיים את ההתקנה, הוא התחיל להתרומם וכאשר הוא נעמד אז פתאום שתי הפלטות/מיטות של הפיגום, זזו ממקומן ובלאל נפל על הרצפה מגובה של שני מטרים בערך...". גלב אישר בעדותו לפניי כי בעת התרחשות התאונה, הוא עמד מתחת לתובע במרחק של כשני מטרים (ש' 7, ע' 110; ע' 113). לדבריו: "אני בדיוק אמת לא הבנתי איך זה קרה, פתאום אני רואה זה נפתח והוא למטה" (ש' 7-6, ע' 114). כאשר נשאל מה נפתח, הוא השיב: "שתי מיטות כאילו הם זזו" (ש' 98, ע' 114), ובהמשך העיד: "אני שמעתי את הרעש כנראה מהפלטות שהם זזו הצידה ורגע אני רואה שבן אדם כאילו יורד ביניהם" (ש' 20-19, ע' 132). ככלל, הוא היה עוזר לו באופן זה שמוסר לו חומרים וכלים (ש' 20-19, ע' 111).
3. גרסת התובע הנתמכת בעדות חברו - לא נסתרה. למעשה, כעולה מגרסתו ובתמצית, סיבת נפילתו היא הפתח שנוצר עת החליקו שני לוחות הפיגום והתרחקו זה מזה. התובע נפל ארצה מגובה של כשני מטרים כאמור.
4. אין מחלוקת כי בזמנים הרלבנטיים לתאונה, בז"ן שכרה את שירותי המעביד לביצוע עבודות צנרת ביחס לאחד ממבני בתי הזיקוק, זאת מכוח חוזה מיום 28.10.2009 (להלן: "החוזה בין בז"ן למעביד"). בנוסף ובמקביל, הפיגום שבו עשה התובע שימוש באתר, הותקן על-ידי קבלן אשר בז"ן שכרה את שירותיו להתקנת פיגומים, זאת מכוח חוזה מיום 25.3.2012 (להלן: "החוזה בין בז"ן לקבלן הפיגומים"). אין מחלוקת גם כי ביום האירוע, התובע עלה על הפיגום זאת כדי לבצע עבודות צנרת לפי הוראת המעביד. המעביד ידע על התאונה אותו יום בערב, ולמעשה חתם על המסמכים הנדרשים לצורך תביעת העובד למל"ל.
5. אציין כבר כאן, כי לא הובהר די-הצורך אם העבודה שביצע התובע (שהיא עבודת צנרת למבנה קיים) נכנסת בגדר "עבודות בניה" לצורך תחולת תקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה), תשמ"ח-1988 (להלן: "תקנות הבטיחות"). אי לכך, לא ברור די-הצורך אם קמות החובות שבתקנות המוזכרות, ובראשן החובה של "מבצע הבניה" למנות מנהל עבודה (תקנה 2) על כל המתחייב מכך מבחינת פיקוח באתר העבודה. עם זאת, מהחוזה שבין בז"ן למעביד, עולה מפורשות חובת האחרון למנות מנהל עבודה מטעמו באתר (סעיף 5). כמו כן, בז"ן בסיכומיה אף היא מפנה ונסמכת על תקנות הבטיחות (סעיף 47).
6. כך או כך, התובע טוען בתביעתו (סעיף 22 בכתב התביעה המתוקן), כי חובת הראיה שלא הייתה רשלנות, רובצת לפתחם של הנתבעים מכוח הכלל הראייתי שבסעיף 38 בפקודת הנזיקין [נוסח חדש], לפיו: "בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי דבר מסוכן, למעט אש או חיה, או על ידי שנמלט דבר העלול לגרום נזק בהימלטו, וכי הנתבע היה בעלו של הדבר או ממונה עליו או תופש הנכס שמתוכו נמלט הדבר - על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי הדבר המסוכן או הנמלט התרשלות שיחוב עליה".
7. אמנם עם הגעת הצדדים לפשרה התובע הפך, למעשה, לצד "פסיבי" בהליך המשפטי, אך טענתו דלעיל עליה נשענת התביעה, משליכה באופן ישיר על שאלת החבות ביחס לנתבעים או למי מהם. למיותר לציין, כי בז"ן אף מתגוננת מפני תחולת סעיף זה ביחס להודעה לצד שלישי שהוגשה נגדה על-ידי המעביד (סעיף 54 בסיכומיה).
8. ובכן, נשוב לנסיבות התאונה. מאחר שהוכח כי לוחות הפיגום זזו ממקומם כפי שהעיד על כך התובע ואלה היוו סיבת נפילתו ופגיעתו, הרי כל עוד לא הוכח כי התרחש אירוע בלתי צפוי שהביא לתזוזה זו של הלוחות, ברי כי בנסיבות אלו מסתברת יותר המסקנה לפיה הלוחות שזזו לא היו מקובעים כדבעי. לפי תקנה 21 בתקנות הבטיחות: "כל פיגום יותקן כיאות למטרה שלה הוא מיועד ובאופן המונע התמוטטותו או נפילת אדם או חפץ מעליו". לעניין רצפת הפיגום, ובפרט חובת קיבועה מפני תזוזה, לפי תקנה 26(א) בתקנות המוזכרות: "רצפת פיגום תהיה עשויה משטחים מחומר מתאים המותקנים באופן המונע עיתוקם ממקומם בעת השימוש בפיגום" (ההדגשות בקו תחתון אינן במקור).
9. התובע הסביר לפניי כי לוחות הפיגום לא היו אמורים לזוז "הם צריכות להיות קשורות לגמרי. כמו ברזל" (ש' 3, ע' 28). לוחות אלה מחוברים לשלד הפיגום, כך לפי תיאור התובע, באמצעות "אוזניות" ברזל בצורה של עיגול בצדדים (ש' 11, ע' 30), או כלשונו "הכל פינים, פינים ולגו" (ש' 10, ע' 33), כאשר הלוחות עצמם אינם מחוברים אחד עם השני (ע' 33). גלב תיאר אותם "קליפסים" (ע' 135). עוד הסביר התובע בעדותו כי לא הרגיש קודם לכן שהלוחות לא היו יציבים (ש' 19, ע' 27). לדידו, "יש פה חוסר בטיחות של המבנה עצמו" (ש' 24-23, ע' 35).
10. בנסיבות שלפנינו, מתחייבת המסקנה לפיה היה כּשל בפיגום ביום התאונה, באופן זה שהלוחות לא היו מקובעים. יש לצפות כי לוחות פיגום יהיו מקובעים באופן זה שתנועה מעליהם לא תביא ל"עיתוקם ממקומם" ובכלל, הפיגום יותקן באופן המונע "נפילת אדם" מעליו.
11. טענת בז"ן בסיכומיה (כנגד ההודעה לצד שלישי) ולפיה היה על המעביד להוכיח פגם בפיגום באמצעות חוות דעת מומחה בתחום זה (סעיף 57 בסיכומיה), אין בידי לקבל בנסיבות העניין. טענה זו במהותה ומלכתחילה אמורה להיות טענת הגנה של הנתבעים מפני תביעת הניזוק. ואולם, הנתבעים כבר התפשרו עם הניזוק בתביעתו נגדם. אף שהם הכתירו את הפשרה "לפנים משורת הדין ומבלי להודות בחבות ו/או באחריות ו/או בטענות מי מהצדדים", אך שעה שכל שהותירו הנתבעים הוא ההכרעה בשאלה מי מהם נושא באחריות לתאונה, למעשה קיים קושי אינהרנטי בטענת בז"ן (כצד שלישי) בדבר העדר חוות דעת, מאחר והיא גם נתבעת בהליך.
12. כפי שעולה מראיות המעביד, בז"ן יודעת מה זהות הקבלן שהתקין את הפיגומים. מטבע הדברים ששמו יופיע על החוזה שכרתה עמו ואשר גולַה למעביד במסגרת ההליכים המקדמיים בהליך זה. מכאן, לא ברורה התנערות בז"ן מכך בדיון לפניי (ע' 210-209). בנוסף, ממכתבה של בז"ן הממוען למשרדו של בא-כוח המעביד (מכתב מיום 3.9.2019, צורף להודעה מיום 4.9.2019), בז"ן ציינה מפורשות את שם קבלן הפיגומים, את שם המבטחת שלו ואת מספר הפוליסה.
13. במקביל, נראה כי גם המעביד היה מודע לשם של קבלן הפיגומים, זאת לכל המאוחר מחודש 09/2019. כפי שהיה ניתן להתרשם מעדות התובע וגם מעדות יונה, המעביד ידע, ולכל הפחות היה צריך להיות מודע, לזהות של קבלן הפיגומים עוד ביום ביצוע העבודות. יונה העיד שהפיגום נבנה לבקשתו כמעביד, זאת באמצעות בז"ן אשר שכרה קבלן מטעמה. אמנם הוא היה קובע את מיקום הפיגום אך לא היה מתערב באופן הקמתו או טיבו (ע' 144). הם ידעו כי הפיגום הותקן על-ידי קבלן זולת בז"ן והם סמכו על האישור שלו לצורך עלייה עליו.

התובע העיד לפניי כי "רוב" עבודות המעביד היו עבור בתי הזיקוק (ש' 18, ע' 18) והפיגום היה מוכר לו (ש' 24-23, ע' 19). בעיקר, הסביר התובע לפניי כי היה "קצין" מטעם קבלן הפיגומים אשר היה מאשר את תקינות הפיגום; לפי תיאורו: "יש עליו תצהיר שהפיגום בסדר, צריך חתימה שלו שהוא בדק אותו והכל בסדר" (ש' 4-3, ע' 20). בהמשך הזכיר כי זה היה "פתק, רשום מספר אישורים" (ש' 14-13, ע' 21), או אישור שעל-יסודו היה עולה על הפיגום (ע' 22; ע' 36). התובע לא ידע בדיון את שם קבלן הפיגומים (ש' 11-4, ע' 23). גם גלב אישר בעדותו כי היה "דף" שהיה משאיר האחראי על הפיגום כל יום (ש' 13, ע' 125). יונה תיאר זאת כ"ניירת" שקובעת אם הפיגום מאושר או לא (ש' 7-1, ע' 145).

1. הן המעביד הן בז"ן אף אחד מהם לא טרח לצרף את קבלן הפיגומים בין כנתבע בהליך ובין כצד שלישי. כזכור, בקשת בז"ן (מיום 4.4.2021) לאורכה למשלוח הודעת צד רביעי (שנדחתה ביום 8.4.2021) הייתה לשם תביעת המעביד (כצד רביעי בהליך) מכוח הכיסוי הביטוחי שלטענתה כלל הוציאה גם לטובת בז"ן. המעביד הודיע בהמשך, כי לוּ הבקשה הייתה מתקבלת, היה שוקל להגיש הודעת צד חמישי(!) כנגד קבלן הפיגומים (סעיף 1 בסיכומיו). צירוף כאמור לוּ היה מותר, היה עוסק אך ובלבד בשאלה הביטוחית ולא בהיבט הנזיקי הכולל. יש לתהות מדוע אף אחד מהצדדים לא ביקש מבעוד מועד לצרף את קבלן הפיגומים כצד בהליך, ולמצער, אף אחד מהם לא טרח להתמודד עם שאלת תקינות הפיגום לפני התרחשות התאונה (למשל: אופן הבניה שלו, הקיבוּע ואופן הפיקוח מצד קבלן הפיגומים). הפתרונים אצל הנתבעים ומחדל ראייתי זה, בעיניי, רובץ לפתחם.
2. בית המשפט ער לריחוק הזמן בין מועד התאונה לבין מועד הגשת התביעה (כחמש שנים). תקופה זו יש בה להקשות באיסוף הראיות, והדברים יפים שבעתיים ביחס לבז"ן שצורפה להליך רק בחלוף כשבע שנים ממועד התאונה. ברם, אף שזהות קבלן הפיגומים כבר הייתה ידועה לכל הנתבעים, לא הונחה על-ידי מי מהם כל תשתית, ולוּ לכאורית, שיש בה להראות אילו מאמצים (אם בכלל) הוא נקט כדי לאתר את הקבלן, להשיג ממנו מידע או לזמנו לעדות במשפט.

כך למשל: כעולה מתצהירו של יונה, הוא ידע על התאונה אותו יום בערב (סעיף 12). הוא ידע גם על הגשת התביעה של התובע למל"ל, כל זאת לפני הגשת התביעה לבית המשפט. יונה לא דיווח לבז"ן בשום שלב אודות התאונה. בכל מקרה, נראה שהוא יכל לאתר את פרטי קבלן הפיגומים. גם ביחס לבז"ן שהצליחה לאתר את החוזה עמו ואף להפנות את כלל למבטחת שלו (של הקבלן האמור), לא נראה כי היה קושי מיוחד לאתרו, לזמנו לעדות וכו'.

1. על רקע מחדל ראייתי זה, תיבחנה אחריות המעביד מזה ובז"ן מזה (גם כצד שלישי).

אחריות המעביד

1. אין להכביר במילים ביחס לחובתו של המעביד לספק לעובדיו סביבת עבודה בטוחה, לרבות מתן הדרכה מתאימה, אספקת ציוד תקין ובטיחותי וכן אמצעי מיגון נאותים ומתאימים לטיב העבודה ורמת הסיכונים שנשקפת ממנה [ראו והשוו: ע"א 707/79 וינר נ' אמסלם, פ"ד לה(2) 209 (1980); ע"א 655/80 מפעלי קרור בצפון בע"מ נ' מרציאנו, פ"ד לו(2) 592 (1982); ע"א 688/79 יזבק נ' קובטי, פ"ד לו(1) 785 (1982); ע"א 662/89 מדינת ישראל נ' קרבון, פ"ד מה(2) 593 (1991); ע"א 371/90 סובחי נ' רכבת ישראל, פ"ד מז(3) 345 (1993); ע"א 5425/97 עיריית קרית מוצקין נ' דביר, פ"ד נג(3) 172 (1999)]. סיכון הנפילה מפיגום, הוא סיכון אשר המעביד יכל לצפות אותו ולמנוע אותו מבעוד מועד באמצעות נקיטת אמצעי זהירות.
2. בהינתן מערכת יחסי העבודה בין התובע למעביד, מטבעה של מערכת זו, חב המעביד חובת זהירות מושגית כלפי העובד [ראו והשוו: ע"א 477/85‏ בוארון‎ ‎נ' עיריית נתניה, פ''ד מב(1) 415 (1988)].
3. במקרה לפנינו, התובע עלה על הפיגום לביצוע עבודתו זאת לפי דרישת המעביד. האם המעביד חב חובת זהירות קונקרטית. כאן נשאל האם מעביד סביר היה יכול וצריך לצַפות את התרחשות הנפילה בנסיבותיה. אמנם ניתן לטעון כי לוּ דובר בנפילה קלאסית שלא מקורה הזזת הלוחות (כמו: אובדן שיווי משקל, החלקה וכו'), כי אז מדובר במקרה צפוי והיה על המעביד לצפות אותו, ולכן קמה חובת זהירות קונקרטית במקרה כזה. לצד זאת, במנגנון התאונה שלפנינו, בל נשכח שהפיגום מעצם טבעו הוא מתקן בר-הרכבה ופירוק. רוצה לומר: אך טבעי כי עת לא נעשית הרכבה כדבעי או מבנה השלד נפגע מסיבות כאלו או אחרות, הדבר עלול להשליך על יציבותו או על יציבות החלקים שמרכיבים אותו, דבר שיכול לגרום לנפילה של עובדים מעליו, כפי שאירע במקרה לפנינו. לפיכך, גם במנגנון הפגיעה כפי שהתרחש, יכל המעביד לצפות תאונה זו, ואף היה עליו לצפות זאת, ולכן קמה חובת זהירות קונקרטית בנסיבות.
4. יונה תיאר בתצהירו (סעיף 10), כי לפני תחילת העבודה "בחנתי את הפיגום ונראה לי כי הפיגום היה תקין. ככל שהייתה בעיה בפיגום, הייתי פונה לבתי הזיקוק לנפט ומודיע להם על כך כדי שידאגו להסדיר כל בעיה או מפגע שהיה נראה לי". ברם, מתצהירו לא ברור אילו פעולות בדיוק הוא נקט לבירור תקינות הפיגום לפני התאונה.
5. התובע תיאר לפניי כי לפני תחילת עבודות על פיגום "יושבים לפני הזה, אומרים לו, עכשיו אני צריך את הפיגום פה, לעלות לצינור הזה להתקין אותו, יש פה צינור, צריך להתקין אותו, אז הוא דרך המפקח, אני פונה למפקח שלי, המפקח פונה לקבלן פיגומים, הוא בונה את הפיגום לפי הדרישות שלנו" (ע' 21-20). בהמשך הסביר, כי לפני עלייה על הפיגום הוא "זורק מבט מלמטה", בודק אם יש לו אישורים ואז עולה, וככל שלא - הוא קורא ל"מפקח" ומנהל העבודה. התובע הסביר כי "המפקח" הוא מטעם בז"ן (ראו עדות גלב - ע' 128) אך מנהל העבודה הוא של המעביד (ע' 23; ש' 3, ע' 24). המעביד לא זימן לעדות את מנהל העבודה אליו התייחס התובע. ואולם, באופן מפתיע, יונה העיד כי התובע עצמו היה מנהל עבודה (ע' 167).
6. לכך אוסיף כפי שעולה מעדות יונה, כי לעתים פועלים של קבלנים אחרים מסירים או מזיזים לוחות ומחזירים אותם, אך לא כפי שצריך. שעה שהוא מודע למצב דברים זה, די בזאת כי לבסס חובה על המעביד להפנות את שימת לבו של התובע לנושא זה ולאפשרות שהלוחות אינם מחוברים באופן בטיחותי.
7. אכן, מקובלת עליי טענת המעביד לפיה הוא סיפק הדרכות לעובדיו, ביניהם התובע, בכל הנוגע לעבודת הצנרת. מוכן אני גם לקבל את טענת המעביד לפיה התובע עצמו היה בעל הסמכה של מנהל עבודה. יותר מזה, מקובלת עליי ההנחה לפיה אחריות המעביד דה-כאן לבטיחות עובדיו היא בעיקר מפני הסכנות הנשקפות מעצם העבודה בצנרת. מכאן יש היגיון בטענת המעביד בסיכומי התשובה שלו (סעיף 2) לפיהן "הנתבעת 1 התחייבה לבטיחות עובדיה, ככל שהדבר נוגע לעבודות הצנרת שבוצעו על ידה, ואולם, בכל הקשור להתקנת הפיגום ובטיחותו, הנתבעת 3 וקבלן הפיגומים מטעמה נטלו על עצמם את האחריות המלאה".

עם זאת, הדיון אינו מתמצה בכך. המעביד בהיותו האחראי הישיר על בטיחות עובדיו, אינו פטור מאחריות. שכן, נוסף לאמור לעיל, כפי שעולה מהחוזה בין בז"ן לבין המעביד (סעיף 26.18), האחרון התחייב לדאוג לבטיחות עובדיו גם בגין עבודה בגובה, וכך נרשם:

"הקבלן ידאג לכך שבכל שלב של העבודה שהוא עצמו, עובדיו וכל אדם אחר הבא בשמו ומטעמו, יכירו וינהגו לפי תקנות הבטיחות המחייבות של החברה לפי הנסיבות ובהתאם לחוקים, לתקנות, לחוקי עזר וכן בהתאם לאמצעי הזהירות המקובלים והנהוגים בביצוע עבודות נשוא חוזה זה. כולל סיכונים אפשריים ועוד וישתמש בכל האמצעים הדרושים להגנת עובדיו. עבודה בגובה, הרמת הציוד וכו'"

(ההדגשה אינה במקור)

1. מעדות התובע עולה כי עבודתו כללה גם עבודה בגובה (ש' 17-13, ע' 16). ברי לכל כי עבודה כזו אין משמעה רק עבודה על סולם, על מרפסת או על גג וכו', אלא היא כוללת גם עבודה על פיגומים. על כן, גם בהינתן העובדה לפיה הפיגום אינו של המעביד וכי זה לא הותקן או תוחזק על-ידו, אין בזאת כדי לפטור אותו מחובתו להתריע את עובדיו באמצעות הדרכות מתאימות, גם מפני הסכנות לנפילה מגובה, לרבות בשל ליקוי בפיגום עצמו וכו'.
2. העובדה לפיה עיקר השליטה בפיגום היה נתון בידי בז"ן באמצעות קבלן הפיגומים מטעמה וכי המעביד היה רשאי להסתמך על האישור שתולה קבלן זה בדבר תקינותו (עדות שי - ע' 217) , אינה פוטרת מיניה וביה את המעביד מהאחריות שלו לספק סביבת עבודה בטוחה שכוללת הדרכה על עבודה מעל פיגומים. פיגום אינו מתקן שפוגשים בשגרה כמו סולם, ולפי ההיגיון והשכל הישר, שימוש בו מחייב נקיטת זהירות מפני סיכונים מיוחדים וצפויים, כמו: לוחות סדוקים או שבורים, אחיזה רופפת וחוסר יציבות, וכו'). הדברים יפים שבעתיים עת קבלן עם צוות עובדיו נדרשים להשתמש בפיגום שעה שקדמו להם בעבודה שם צוות עובדים אחר, כך שייתכן ואלה האחרונים הזיזו לוחות לצרכי עבודתם (ראו והשוו: עדות יונה בע' 176).
3. במקרה לפנינו, לא רק שלא התרשמתי כי המעביד בדק באמצעים אפקטיביים את תקינות הפיגום (סעיף 10 בתצהיר של יונה), אלא שלא הוכח כי הוא סיפק הדרכות מתאימות לתובע בנוגע לעבודה לגובה מעל פיגום. בכל אופן, יונה הסתייג לפניי מנושא בדיקתו והעיד: "אני לא אני בדקתי, עוד פעם אני אומר לך, הוא עלה למעלה, הוא בדק לפני שהוא הלך להתחיל את העבודה הוא בדק את הפיגום והוא עלה על הפיגום" (ש' 24-22, ע' 168). הוא למעשה חזר בו מהנטען בסעיף 10 בתצהירו ואמר: "אני לא בחנתי את הפיגום, אני לא יודע את רשמתי את זה, זה טעות, לא בחנתי, אולי -" (ש' 9-6, ע' 169). מעדותו עולה שהוא הסיק תקינות מעצם עליית התובע על הפיגום.

אחריות בז"ן

1. בז"ן היא מזמינת העבודה (של המעביד) והיא בעלת האתר, ולא רק. הפיגום הותקן על-ידי קבלן ייעודי מטעמה ומסתבר מעדות התובע כי הדרכות בטיחות הוא היה מקבל ישירות גם מבז"ן (ש' 5-4, ע' 37).
2. שעה שהתאונה אירעה באתר שלה כאמור, כאשר הכשל שגרם לתאונה מקורו הפיגום וזה הורכב על-ידי קבלן מטעמה, חובת הראיה מוטלת עליה להוכיח כי לא התרשלה. בז"ן לא הרימה נטל זה. כפי שעמדתי על כך לעיל, בז"ן לא צירפה את קבלן הפיגומים כצד להליך. ובעיקר, היא לא זימנה אותו לעדות בכל הנוגע לאופן התקנת הפיגום ותחזוקתו, וגם לא לשם מתן התייחסותו לטענה בדבר תזוזה של לוחות הפיגום ומידת ההיתכנות של התרחשות אירוע כזה (האם מדובר באירוע בלתי צפוי). היא לא העידה גם את המפקח מטעמה שלפי תיאור התובע, היה מתמיד להסתובב באתר.
3. שי, מנהל הבטיחות בבז"ן, העיד בתצהירו (סעיף 8), כי במהלך עבודת שיפוץ, נערכת בדיקה של הפיגום בכל יום עבודה על-ידי מנהל עבודה מוסמך בבניה מטעם הקבלן שבנה את הפיגום, וכי רק לאחר הבדיקה, מורשים העובדים לעלות על הפיגום ולהתחיל את עבודתם. עוד לפי תצהירו (סעיף 9): "כל הבדיקות שמבוצעות לפיגומים מתועדות בפנקס כללי אשר עקב הזמן הרב שחלף מהאירוע, לא ניתן היה לאתרו".
4. בהקשר זה, כאמור, בית המשפט ער לקושי הגלום בחלוף התקופה ממועד התאונה ועד הגשת ההודעה לצד שלישי נגד בז"ן, קושי אשר יכול לבוא לידי ביטוי בקשיים לאתר ולאסוף ראיות כדי להתגונן כראוי.
5. התנהלות המעביד בנושא זה מעוררת קושי ממשי ויש טעם בטרוניית בז"ן כנגדו. שכן, עוד בכתב הגנתו שהוגש ביום 15.10.2017 טען המעביד (בסעיף 1(ג)) כי "אין על הנתבעת חבות או אחריות כלשהיא כלפי התובע והאשם הבלעדי לאירוע התאונה מוטלים על התובע ו/או בתי זיקוק לנפט בע"מ ו/או גורמים אחרים שלא נתבעו".

חרף זאת ואף שהיה מודע לחלוף התקופה ממועד התאונה, רק ביום 25.3.2019 ולאחר שלא צלחה הדרך לסיים את ההליך בפשרה, ביקש המעביד אורכה להגשת הודעת צד שלישי נגד בז"ן. המעביד הטעים את בקשתו בטענה לפיה במסגרת "בדיקות נוספות שערכו הנתבעות" לצורך בחינת הצעת הפשרה שניתנה, "התגלתה מעורבות של גורם נוסף רלבנטי ומשמעותי לצורך חקר האמת בתובענה זו - בתי הזיקוק בחיפה" (סעיף 3). עוד הטעים המעביד כי "קבוצת בז"ן" היא קבוצה גדולה והיה צורך בזמן רב כדי לבחון את זהותו המדויקת של הצד השלישי.

דומה כי זהות בז"ן והעובדה לפיה התאונה אירעה בחצריה, היו ידועות היטב למעביד כבר מהיום שבו נודע לו על התאונה. בסופו של יום, ההודעה לצד שלישי הוגשה בדיוק כנגד החברה שאוזכרה בכתב ההגנה, כך שללא ספק מדובר בשיהוי.

1. ככלל, השתהות בעל-דין מלתבוע את זכויותיו במשך שנים רבות עשויה להצדיק את דחיית תביעתו, אף אם טרם חלפה תקופת ההתיישנות [ע"א 6805/99 תלמוד תורה נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים, פ"ד נז(5) 446 (2003)]. בנוסף, לשיהוי יכולות להיות גם נפקויות משפטיות נוספות, כפי שהיטיב לתאר אותן בית המשפט המחוזי בחיפה בת.א. 21781-04-13 ושאחי נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים (29.6.2014) [ערעור על פסק דין זה נדחה ביום 17.2.2015 - ע"א 6481/14 ושאחי נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים]. בעניין ושאחי האמור נקבע בסעיף 20 כלהלן:

"לעיתים די בעצם השיהוי כדי להביא לדחיית תביעתו של תובע, על בסיס ההנחה כי השיהוי מצביע על זניחת התביעה (ראו גם ע"א 6912/98 רבאח נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים, פ"ד נח(2) 870 (2004), וכן רע"א 2413/02 לוקרנו חברה להשקעות בע"מ נ' קבוצת כנרת אגודה שיתופית חקלאית בע"מ, פ"ד נח(2) 889, 899 (2004)). לעיתים פועל השיהוי אך ורק במישור הראייתי, שכן השיהוי בהגשת התביעה עשוי לגרום לצד שכנגד "נזק ראייתי" (ראה ע"א 5110/05 מדינת ישראל נ' שטיינברג [פורסם בנבו] (18/1/07), פסקה 7). כתוצאה מהשיהוי עשוי נטל הראיה לעבור לשכמי המשתהה, בין היתר מחמת שהשיהוי יוצר חזקה עובדתית המנוגדת לגרסתו (שם)"

1. מכאן, מוכן אני להניח כי לבז"ן ניצב קושי ראייתי מורכב הנובע מהשתהות המעביד משך כשנתיים בהגשת ההודעה לצד שלישי נגדה; קושי שמתבטא ביכולת לברר את פרטי האירוע, נסיבותיו וכו'. לפיכך, מקובלת עליי טענת בז"ן לפיה לא אותרו על-ידה מסמכים זולת מה שגילתה.
2. על אף האמור, לא הונחה תשובה משכנעת מדוע לא צורף קבלן הפיגומים כצד להליך ובעיקר מדוע לא זומן למתן עדות, הרי זהותו כבר ידועה לה. גם לוּ נניח שהקבלן היה עתיד להתגונן בטענה לפיה התאונה לא הייתה ידועה ואף הוא היה מצטרף לטענת השיהוי ואולי אף מעלה טענת התיישנות נוכח חלוף התקופות, אך נראה כי נוכחותו היה בה להאיר את עיני בית המשפט בשאלת נוהלי העבודה בכל הנוגע לטיב הפיקוח השוטף שלו על יציבות הפיגומים, סדרי העבודה שלו היומיומיים או השבועיים לפני שפועלים עולים על פיגומים אלה, האם יש הוראות מיוחדות או פיקוח מיוחד עת צוותי עובדים מתחלפים בעבודה על הפיגום. כמו כן, נוכחותו היה בה להועיל בבירור מידת ההיתכנות של תזוזת לוחות הפיגום כפי שטען התובע. כזכור, מדובר בקבלן מטעם בז"ן, כאשר הניזוק עצמו וגם מעבידו, אינם קשורים למערכת יחסים זו.
3. טענת בז"ן לפיה לא חלה עליה אחריות, זאת מכוח סעיף 15 בפקודה, אין בידי לקבל. לפי סעיף 15 בפקודה: ""לענין פקודה זו, העושה חוזה עם אדם אחר, שאיננו עובדו או שלוחו, על מנת שיעשה למענו מעשה פלוני, לא יהא חב על עוולה שתצמח תוך כדי עשיית אותו מעשה; הוראה זו לא תחול באחת מאלה: (1) הוא התרשל בבחירת בעל חוזהו; (2) הוא התערב בעבודתו של בעל חוזהו באופן שגרם לפגיעה או לנזק; (3) הוא הרשה או אישרר את המעשה שגרם לפגיעה או לנזק; (4) הוא היה אחראי מכוח חיקוק לעשיית המעשה שביצועו מסר לקבלן עצמאי; (5) הדבר שלעשייתו נעשה החוזה היה שלא כדין".
4. כעולה מעדות שי בתצהירו (סעיף 8), מנהל העבודה מטעם קבלן הפיגומים היה בודק יומית את תקינות הפיגומים באתר. בעדותו לפניי הסביר, כי פיגום לצורך "שיפוץ" היה נבדק יומית אך ב"עבודה רגילה" היה נבדק שבועית (ע' 203). עוד לפי עדותו, היה מפקח מטעם בז"ן "שהוא אחראי על העבודה לראות שהעבודה מתבצעת כמו שצריך, לפקח על הבטיחות בעבודה, להפסיק את העבודה אם יש משהו חריג וכך הלאנ. חוץ מזה יש מפקחי בטיחות שמסתובבים בשטח" (ש' 3-1, ע' 212). כפי שהיה ניתן להבין מעדות שי, גם המפקח מטעם בז"ן היה בודק את תקינות הפיגום אך אישור העבודה עליו, היה ניתן על על-ידי נציג קבלן הפיגומים (ע' 218).

התובע תיאר כי המפקח מטעם בז"ן היה מסתובב באופן קבוע באתר (ש' 7-6, ע' 24; ש' 5-1, ע' 39). הוא עצמו לא היה רואה את הבדיקה הפיזית של הפיגום (ע' 43) אך כאמור הוא היה רואה אישור תקינות על הפיגום עצמו. הוא תיאר גם כי מאחר ובאתר שבו עבדו היה אתר "שיפוץ" שיש בו הרבה עובדים, הבדיקה של הפיגום הייתה שבועית ולא יומית (ע' 99). עדות זו נתמכת בעדות של גלב (ש' 15-13, ע' 125).

כך או כך, לפי עדות שי, מנהל העבודה מטעם קבלן הפיגומים היה מגיע כל בוקר, עורך סיור ועובר על הפיגומים ומאשר מה תקין ומה לא, שׂם שלטים במקום ועורך רשימה, מעדכן את המפקח מטעם בז"ן ורק אז מתחילים הפועלים לעבוד על הפיגומים (ש' 19-13, ע' 213). ברם, הנתבעים, ובעיקר בז"ן, לא הניחו לפני בית המשפט תשתית ברורה מה הבדיקות שהיו נעשות ומידת האפקטיביות שלהן כדי להתמודד מראש עם הסיכון שהתממש בפועל (כך למשל: האם דובר בבדיקה ויזואלית בלבד או שהיא כללה הליכה על הפיגום ועוד).

1. בנוסף, לפי עדות התובע - שלא נסתרה - בז"ן הייתה מעבירה הדרכות בטיחות לתובע אף שלא נמנה על עובדיה (ע' 37). עדות זו נתמכת על-ידי עדות גלב (ע' 124). התובע העיד גם - וגם כאן עדותו לא נסתרה - כי הדרכות הבטיחות שהעבירה בז"ן, לא כללו הדרכה לעניין עבודה מעל פיגום (ש' 14-12, ע' 37), עם זאת לדבריו, אין צורך בכך (ש' 16, ע' 37) ודי באישור על התקינות (ש' 18-10, ע' 93). גלב העיד אף הוא כי ההדרכות כללו גם הדרכה לעניין העבודה בגובה (כלשונו: "איפה לקשור את עצמך, כאילו דברים כאלה") אך לא ספציפית על עבודה מעל פיגום (ע' 129). יונה לעומתם העיד כי בהדרכות מסבירים הכל לגבי פיגומים (ש' 23-22, ע' 145).
2. הן יונה הן בז"ן לא הראו מה ההדרכות שמועברות. כפי שניתן היה להתרשם מעדות יונה, בדיקת הפיגום שנעשית על-ידי קבלן הפיגומים או המפקח מטעם בז"ן היא ככלל ויזואלית בלבד, לא תמיד עולים על הפיגום לבדיקה, כך שלא תמיד ניתן להבחין בלוח מתנדנד (ע' 156-155).
3. בנסיבות המתוארות, אני סבור כי לאור היקף המעורבות של בז"ן הן ביחס לבדיקת תקינות הפיגום הן ביחס להדרכות לעובדים, לא יחול סעיף 15 בפקודה, ולו מהטעם שחל הסייג השני בסעיף המוזכר.
4. בשולי הדברים אעיר, זאת על מנת שלא יישמע מסר שלילי חלילה ממסקנתי לעיל, הרי יש לשבח את מזמינת העבודה ביחס להדרכות הבטיחות שהיא מעבירה לעובדים באתריה שאינם עובדיה. צעד זה לצד חובות המעביד הישיר, יש בו להקיף ולהדק את הוראות הבטיחות הנדרשות. לצד זאת, שעה שמועברת הדרכה כזו, תהיתי מדוע אינה מתייחסת לפיגום אשר ללא ספק הוא מהווה מתקן עבודה בגובה שלצדו הסיכונים המיוחדים שטמונים בו, בכללן בעיות יציבות וכו'.
5. על-יסוד האמור, סבורני כי גם בז"ן חבה בנזיקין כלפי התובע כמזיק וגם מכוח שיפוי כלפי המעביד משאין מחלוקת כי סיפקה לו את הפיגום. בכל אופן, גם בהנחה שבז"ן לא הייתה נתבעת מלכתחילה בתיק וההודעה לצד שלישי הייתה מתקבלת נגדה, נוכח השתהות המעביד בהגשת התביעה על הקושי הראייתי שזה הביא לבז"ן, זאת לצד הפרת חובת הדיווח, האחריות שהייתה מוטלת עליה - כלפי המעביד - לא הייתה בלעדית.

החלוקה בין המעוולים

1. אשר לחלוקה בין הנתבעים (לרבות הצד השלישי) כמעוולים במשותף, ולאחר בחינת אחריותם היחסית במישור היחסים בינם לבין עצמם, היא נעשית בהתאם להוראות סעיף 84(ב) בפקודת הנזיקין, על-פי הצדק והיושר ומידת אשמתם המוסרית של המעורבים [ע"א 7436/12 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' ב.י.מ חברה לבניה בע"מ (6.7.2017)].
2. על-יסוד מכלול החומר הקיים בתיק ולאור המפורט לעיל, מאחר ומצאתי כי כל אחד מהצדדים חב גם לחוד כלפי התובע במלוא הנזק, קובע בזאת כי המעביד ובז"ן, גם לצורך ההודעה לצד שלישי, יחובו ביחד ולחוד בסכום שהוסכם לשלם לתובע בפשרה, זאת בחלקים שווים (50%-50%).

הערה לפני חיתום

1. אחרון במיקום אך לא בחשיבות. כפי שנקבע בהחלטה מיום 8.4.2021 השאלה הביטוחית אינה חלק מהליך זה. שמורות זכויות הנתבעים לנקוט בהליך המתאים למיצוי בירור שאלה זו. לצד זאת, לא ניתן להתנתק מהרושם לפיו המעביד והמבטחת שלו מנסים, לכאורה, להרחיק את עצמם מהאחריות הביטוחית, אף שנראה כי כלל הוציאה פוליסה לטובת המעביד אשר מכסה גם את בז"ן. הפתרונים אצל המעביד וכלל ואיני קובע עמדה בנושא זה. מוטב שהצדדים ישכילו להסדיר נושא זה ביניהם ללא הצורך בהתדיינות משפטית. ברם, כי ככל שיתברר בסופו של יום כי היו קיימות שתי פוליסות אשר היה בהן לכסות את נזקי התובע, סבורני כי לא היה יאה מצד המבטחות לעכב את פיצוי התובע בגין נזקיו שעה שהן הסכימו לעצם הפיצוי ולגובה הנזק וכל שנותר הוא לדון בשאלת החלוקה וקביעת אחריות. לא נראה כי היה קיים חשש כלשהו לשיפוי בין המבטחות לפי כל חלוקה שתיקבע.

תוצאה

1. התביעה מתקבלת וכך גם ההודעה לצד שלישי, באופן זה שהמעביד וכלל מצד אחד, ובז"ן מצד שני, חבים ביחד ולחוד כלפי התובע לשלם לו את סכום הפשרה, לפי חלוקה שווה ביניהם.
2. ביחסים בין הנתבעים לעניין ההודעה לצד שלישי, כל צד יישא בהוצאותיו.
3. חרף העובדה לפיה הצדדים לא השכילו לחסוך את הדיון שהיה קבוע ליום 14.10.2021 מאחר והתברר כי כבר הגיעו להסכמות שהיה בהן לחסוך מראש את קיומו ולא בלי לבטים, לא יינתן צו לחיוב בהוצאות לטובת אוצר המדינה.
4. הצדדים יקיימו את פסק הדין החלקי מיום 17.10.2021.

זכות ערעור כקבוע בחוק.

המזכירות - להודיע לצדדים בדבר פסק הדין ולהמציא להם אותו בהתאם.

ניתן היום, ב' תמוז תשפ"ב, 01 יולי 2022, בהעדר הצדדים.