ביהמ"ש לענייני משפחה בחיפה, השופטת הילה גורביץ עובדיה: החלטה בתביעות לתשלום מזונות ומדור קטינים ולאיזון משאבים (תלה"מ 44354-01-19)

בפני תביעות לתשלום מזונות ומדור קטינים ולאיזון משאבים.

רקע:

1. הצדדים, בני זוג לשעבר, יהודים, אשר נישאו זל"ז בתאריך 02.09.2003 ולהם 3 קטינים משותפים: ט.א. ילידת xx.xx.2004, י.א. יליד xx.xx.2007 ומ.א. ילידת xx.xx.2010.
2. כיום התובעת נשואה בשנית.
3. תחילת ההליכים בפני בתביעה ליישוב סכסוך שהגישה התובעת לבית הדין הרבני ביום 23.08.2018 ואשר הסתיים ביום 12.11.2018.
4. בתאריך 17.01.2019 הגישה התובעת תביעה למשמורת קטינים (תלה"מ 41212-01-19), תביעה לפסיקת מזונות הקטינים (תלה"מ 44354-01-19) ותביעה לאיזון משאבים ושמירת זכויות (תהל"מ 41245-01-19).
5. בהליך תלה"מ 41212-01-19 ניתן פסק דין לפיו, משמורת הקטינה ט' תהא בידי התובעת ומשמורת הקטינים י' ו-מ' בידי הנתבע (התביעה הוגשה טרם הותקנו תקנות בית המשפט לענייני משפחה, סדרי דין, תשפ"א-2020. ראו בהקשר זה עמ"ש (ת"א-יפו) 13008-02-21 א' ק' נ' מ' ע' ק' מיום 18.05.2021).

אשר לזמני השהות, בהתאם להחלטתי מיום 12.09.2019, ולהחלטתי מיום 17.12.2019, זמני השהות של הקטינים הם כדלקמן: בשבוע הראשון, הקטינים י' ו-מ' ישהו אצל האֵם בימים א', ב' ובימים שישי ושבת, ואצל האב בימים ג', ד', ה' - ובשבוע שלאחריו הסדר יתחלף. מעברי הקטינים יהיו ממוסדות החינוך לאחר שעות הלימודים. בחופשות, המעברים יתבצעו בשעות הבוקר עד שעה 10:00, כך שהם שהו אצל הוריהם בחלוקה שווה. אשר לקטינה ט' המתגוררת אצל האֵם, בשל מורכבות היחסים כפי שפורטו בתסקיר, הוצע שהקטינה תצטרף לסעודת השבת בסופי השבוע בהם אחֵיה שוהים אצל האב, ונוסף על כך האב יציע לאסוף אותה למפגשים בהתאם לגילה ולפי רצונה. בהמשך צומצמו המפגשים בין האם והקטינים י' ו-מ' עד שהם הפסיקול הגיע לביתה ללינה (החל מחודש מרץ 2021) ונוצר נתק בין האב ובין הקטינה ט'.

1. לעניין מזונות זמניים. בהחלטתי מיום 24.02.2019 נפסק כי כל אחד מההורים יישא בהוצאות תלויות שהות של הקטינים בעת שהותם עמו, ובגין הוצאות שאינן תלויות שהות ישלם הנתבע על חשבון מזונות זמניים ומדור סך 1,800 ₪ לחודש החל ממועד הגשת הבקשה ליישוב סכסוך. עוד נפסק כי ההורים יישאו בחלקים שווים בהוצאות החינוך החריגות וגם בהוצאות הרפואיות החריגות של הקטינים, ואשר אינן מכוסות על ידי קופת החולים או הביטוח הרפואי.

בהחלטתי מיום 12.09.2019, הוריתי כי קִצבת הילדים עבור הקטינות ט' ומ' ישולמו לידי התובעת, ואילו קִצבת הקטין י' תמשיך ותשולם לידי הנתבע.

ביום 29.4.21 הופחת תשלום המזונות הזמני לסך 1,000 ₪ החל ממזונות חודש מאי 2021.

1. עדויות ראשיות הוגשו בתצהירים. מטעם התובעת הוגש תצהירה (ת/1) ומטעם הנתבע הוגש תצהירו (נ/1).
2. הצדדים נחקרו על תצהיריהם.
3. התובעת טענה כי הצדדים בעלי תשובה, ומקיימים אורח חיים דתי והקטינים מתחנכים בחינוך דתי. התובעת טענה כי במהלך נישואי הצדדים היא עשתה הכל למען הנתבע כדי לשמש לו כרעיה טובה אך הנתבע התעלל בה. נטען כי התובעת גילתה שהנתבע סובל מהפרעות נפשיות קשות, הסתגר בתוך עצמו כשהוא שרוי בדִכאון. לטענת התובעת, התנהגותו נסובה סביב יחסו האובסיסיבי והכפייתי ליחסי האישות ביניהם. נטען כי הנתבע היה מכריח אותה לקיים עמו יחסי אישות מידי יום ביומו, שאם לא כן היה רב עמה. נטען כי התובעת, למען שמירה על שלום בית ומתוך הבנה למצבו הנפשי, עשתה כרצונו. אשר להכנסות הצדדים, נטען כי הנתבע מקבל קִצבת נכות חודשית מהמוסד לביטוח לאומי על סך 6,000 ₪, הוא זכאי לסיוע חודשי בשכר דירה על סך 1,300 ₪ ולסיוע חודשי בניידות על סך 1,300 ₪. עוד טענה התובעת כי הנתבע עובד כשוחט במפעל לעופות ומשתכר סך 5,000 ₪ לחודש. נטען כי לאור כך, הכנסתו הכוללת של הנתבע היא סך 13,600 ₪ לחודש. עוד נטען כי הנתבע אינו עובד במשרה מלאה ולפיכך אינו ממצה את פוטנציאל שכרו. אשר לתובעת, נטען כי היא למדה קוסמטיקה וכיום עובדת בסטודיו בדירת הצדדים ומשתכרת סך 3,300 ₪. אשר לצרכי הקטינים, התובעת עתרה בתביעתה לתשלום סך 7,500 ₪ בגין: כלכלה ומזון סך 900 ₪ לכל קטין, ביגוד והנעלה סך 300 ₪ לכל קטין, פנאי, בילויים, אירועי כיתה ודמי כיס סך 500 ₪ לכל קטין ו-500 ₪ לכל קטין בגין נסיעות. נוסף על כך עתרה התובעת לתשלום סך 900 ₪ לחודש לכל קטין בגין חינוכו בבית ספר חרדי פרטי (סך כולל של 2,700 ₪ עבור שלושת הקטינים). עוד עתרה התובעת לתשלום סך 1,500 ₪ לחודש עבור מדור והוצאות מדור של הקטינים.
4. הנתבע הכחיש טענות התובעת. נטען כי הנתבע נישא לתובעת מתוך אהבה ואמונה בהרחבת התא המשפחתי ומתוך תקווה להקים בית נאמן המושתת על ערכי התורה וכבוד הדדי. הנתבע טען כי במהלך החיים המשותפים עזר לתובעת להתקדם כלכלית, לקבל תעודות מקצוע, לרכוש מוצרי קוסמטיקה וציוד יקר - וזאת על-מנת שתממש עצמה ואת פוטנציאל השתכרותה בקוסמטיקה, ואף גם מימן את קורסי ההכשרה ורכישת הציוד. הנתבע תאר כי הצדדים ייחדו חדר בבית הצדדים לשם ניהול עִסקה של התובעת לקוסמטיקה, הם ערכו שיפוץ ויצרו כניסה נפרדת לחדר זה ובו ניהלה התובעת את עִסקה. לטענת הנתבע, במהלך הנישואין צבר העסק של התובעת תאוצה, התובעת הגדילה הכנסותיה והוא טיפל בילדים ודאג למלא צרכיהם. נטען כי הנתבע מצא עצמו בפני שוקת שבורה שכן התובעת התרחקה ממנו והפגינה כלפיו יחס מנוכר בעוד הוא דאג לה ועשה כל שלאל ידו כדי להתקרב אליה, קיווה להשכין שלום בית ולשקם חיי הנישואין. הנתבע טען כי עבד משעות הבוקר המוקדמות, דאג לקטינים, נשא בהוצאות השכירות ובהוצאות השוטפות. הנתבע טען כי יש לו קשר הדוק עם ילדיו. הנתבע טען כי התובעת מתגוררת יחד עם אמהּ בבית הצדדים וממשיכה להפעיל את עִסקה. אשר להכנסות הצדדים - נטען כי הנתבע מתקיים מקִצבת נכות חודשית על סך 1,418 ₪, סיוע בשכר דירה חודשי על סך 1,310 ₪ ושכרו כשוחט במשחטת "----" על סך 4,000 ₪ בממוצע לחודש. נטען כי הכנסתה החודשית של התובעת היא על סך 12,000 ₪ נטו בממוצע, והיו חודשים שהרוויחה למעלה מכך. הנתבע טען כי התובעת נמנעת להציג הכנסותיה האמיתיות אשר מרביתן במזומן, והיא אינה מדווחת עליהן. נטען גם כי התובעת בעלת פוטנציאל אדיר להגדלת הכנסתה. אשר להוצאות הנתבע, הנתבע טען כי הוא נושא בתשלום שכר דירה על סך 2,100 ₪ לחודש (בסעיף 10 לתצהירו נ/1 בו הצהיר כי התשלום בגין שכר דירה הוא סך 2,500 ₪ לחודש), הוצאות מדור נוספות סך 500 ₪ לחודש, החזר הלוואה לבנק שניטלה לטובת התובעת סך 2,250 ₪ לחודש, דלק 1,300 ₪ לחודש, ביטוח רכב סך 240 ₪ לחודש, טיפולים לרכב סך 100 ₪ לחודש, הוצאות חינוך עבור הקטינים סך 890 ₪ לחודש וגם תשלום עבור שיעורים פרטיים לקטין י' סך 500 ₪ לחודש. עוד נטען כי הנתבע נושא בתשלום עבור טלפונים לו ולקטינים סך 140 ₪ לחודש, כלכלה עבורו ועבור הקטינים סך 2,500 ₪ לחודש וגם הוצאות פרטיות של התובעת (תשלום בגין מוצרי קוסמטיקה) ותשלומי תרומות וגמ"ח, סך 2,000 ₪ לחודש. הנתבע טען גם כי הוא נושא לבדו בהוצאות ביגוד וההנעלה עבור הקטינים. בהתייחס לסכומים שנתבעו נטען כי הסכומים הנטענים מופרזים. הנתבע עתר כי הוצאות הקטינה מ' הם סך 1,100 ₪ לחודש ועל הנתבע לשאת בשיעור 50% מהוצאותיה, בקיזוז 70% בגין הזמן בו שוהה הקטינה עמו ובצירוף מחצית מהוצאות החינוך והבריאות החריגות. אשר לקטינים ט' ו-י', נטען כי לאור חלוקת זמני השהות, כאשר מרבית השבוע נמצאת ט' עם התובעת ואילו הקטין י' נמצא עמו, אין לחייב את הנתבע בתוספת כלשהי מעבר לתשלום מזונות למ', כשם שאין לחייב את התובעת בתשלום עבור הקטין י'. הנתבע טען כי הוא מוציא הוצאות רבות גם עבור ט'. אשר למדור, נטען כי הנתבע נושא בדמי מדור עבור הקטינים בעת שהקטינים נמצאים בחזקתו, והוא מספק להם את מלוא צרכיהם, והתובעת מתגוררת עם אמה אשר משתתפת בתשלום הוצאות המדור, וזוקפת הוצאות מדור במסגרת עִסקהּ ועל כן אין לחייבו לשאת בדמי המדור.

התשתית המשפטית והדין החל:

1. חיובו של אדם במזונות ילדיו הקטינים נבחן על פי הדין האישי החל עליו. הוראה זו קבועה בהוראת סעיף 3 לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) תשי"ט-1959 הקובעת:

"(א) אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה.

(ב) אדם שאינו חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, או שלא חל עליו דין אישי, חייב במזונותיהם, והוראות חוק זה יחולו על מזונות אלה".

1. הצדדים יהודים. הדין העברי שהוא הדין החל, מחלק את מקור החיוב במזונות קטינים לשלוש תקופות לפי גיל הקטין, בהתאמה נחלק גם שיעור ואופן חלוקת הנטל בין ההורים, גובהו והיקפו על כל אחד מההורים. התקופה הראשונה - חיוב בקטני קטינים עד גיל 6. חיוב זה עצמאי ומוחלט ואינו תלוי בהכנסות האֵם או במצבו הכלכלי של האב או הקטין. התקופה השנייה, בגילאי 6-15, החיוב הוא מכוח תקנת חכמים. התקופה השלישית היא מגיל 15 שנים ועד 18 שנים, החיוב הוא מדין צדקה וחל על ההורים באופן שווה. ראו ע"א 166/66 גודלמן נ' גולדמן פד"י כ (2) 533, 536, ע"א 591/81 פורטוגז נ' פורטוגז, פד"י לו (3) 449, 457 וכן בע"מ 919/15 בע"מ 1709/15 פלוני נ' פלונית, מיום 19.07.2017.
2. בפסה"ד בע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית מיום 19.07.2017 נפסק כי יש לפרש את החיוב מכוח תקנת חכמים כחיוב מדין צדקה שמחיל דין שווה על שני ההורים בחלוקה הוגנת ושוויונית תוך הבטחת טובת הקטין. ראו השופט פוגלמן פסקה 77 סייפא לפסק הדין. בהמשך, נפשק פה אחד בסעיף 3 לפסה"ד כי:

"הוחלט פה אחד כאמור בחוות דעתו של השופט ע' פוגלמן. בגילאי 15-6 חבים שני ההורים באופן שווה במזונות ילדיהם מדין צדקה, תוך שהחלוקה ביניהם תקבע על פי יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכלל המקורות העומדים לרשותם, לרבות שכר עבודה, בנתון לחלוקת המשמורת הפיזית בפועל, ובשים לב למכלול נסיבות המקרה. יישום עקרון זה במקרה הטיפוסי של משמורת פיזית משותפת, ייעשה ברוח העקרונות האמורים בפסקה 61 לחוות דעתה של השופטת ד' ברק-ארז, כברירת מחדל שניתן לסטות ממנה. בצד האמור, על בית המשפט לענייני משפחה להפעיל את שיקול דעתו בנסיבות כל מקרה ומקרה".

דיון והכרעה:

1. יכולתה הכלכלית של התובעת. בסעיף 18 לתצהירה העידה התובעת כי היא מרוויחה סך 3,300 ₪ לחודש כקוסמטיקאית והיא העידה כי כיום סכום זה הוא סך 7,000 ₪ ברוטו (ראו עמוד 11 שורות 36-37). בסיכומיה חזרה התובעת וטענה כי משתכרת 3,300 ₪ לחודש. התובעת הציגה אישור עוסק פטור בגין העסק. לפי דו"ח רווח והפסד לשנה שהסתיימה ביום 31.12.2019 (ת/3) הכנסתה החודשית של התובעת עומדת על סך 5,291 ₪. בשנה לאחר מכן לפי דו"ח רווח והפסד לשנה שהסתיימה ביום 31.12.2020 הכנסתה החודשית הייתה סך 1,221 ₪. לפי דו"ח לתקופה 1-7/21 הכנסתה החודשית הייתה סך 7,892 ₪.

התובעת העידה כי במסגרת עיסוקה כקוסמטיקאית היא מבצעת טיפולי לייזר ואפליציה, אשר המכשור לטיפולים אלה הוא יקר ונאמד בסכום של 100,000 ₪. התובעת העידה כי רכשה מִכשור זה ולצורך הרכישה נטלה הלוואה ממימון ישיר. ראו עמוד 13 שורות 5-10. לטעמי הציוד כשלעצמו מעיד על אפשרויות ההכנסה הגבוהה וההכנסה בפועל.

נוסף על כך, התובעת העידה כי בבעלותה כלי-רכב למרות שאינו רשום על שמה. בהקשר זה טענה התובעת כי כלי-הרכב משמש את התובעת על מנת לסייע לאימה שהיא חולת דיאליזה (ראו עמוד 15 שורות 12-28) וכי התשלום בסך 90,000 ₪ ששולם בעת רכישת כלי-הרכב, שולם באמצעות הלוואה שאת החזריה משלמת חזרה התובעת לאמה (ראו עמוד 15 שורות 12-16 ושורות 31-35). עדותה של התובעת בעניין זה לא נתמכה במסמך כלשהו ואמה של התובעת לא הובאה לעדות להוכחת טענתה כי נטלה הלוואה לצורך רכישת הרכב. הלכה פסוקה היא כי כאשר בעל דין נמנע מלהציג ראיה או להביא עד, יש להניח כי המדובר בראיה או עדות הפועלת לרעתו ותשמש כנגדו, ודאי כאשר מדובר בראיות או בעדות שהן בשליטת בעל דין – כבמקרה דנן. ראו ע"א 465/88 הבנק למימון מסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו ואח', פד"י מ"ה (4) 651, ע"א 795/99 פרנסואה נ' פוזיל פד"י נ"ד (3) 107.

הוצאות התובעת. התובעת העידה כי היא משלמת סך 3,000 ₪ בגין שכר דירה. ראו עמוד 15 שורות 6-7 , סעיף 24 לתצהירה ת/1. בד בבד אישרה התובעת בעדותה כי היו תקופות במהלכן התגוררה עימה אמהּ. ראו עמוד 6 שורות 31-35. עוד אישרה התובעת כי היא ממשיכה להתגורר בדירה לאחר נישואיה השניים וכי לאחר נישואיה השניים, הקטינים י' ו-מ' לנו בסלון הדירה. ראו עמוד 7 שורות 4-11. מעדות זו המסקנה היא כי לא כל המדור הנטען והוצאותיו משולם על ידי התובעת או עבור הקטינים. תשלומים אלו הם גם עבור אמה ובעלה של התובעת. עדותה של התובעת כי בעלה בהליך פש"ר ולכן אינו עובד לא עשתה עלי רושם מהיימן, מה גם שהוא לא הובא לעדות, וממילא הנתבע אינו חב במדורו. אשר לתשלום שכר הלימוד עבור הקטינים י' ו-מ', הוצאות אלו אינן רלוונטיות לקביעת היכולת הכלכלית להבדיל מחלוקת נטל ההוצאות החריגות של הקטינים (ראו פירוט בהמשך). התובעת לא צירפה אסמכתאות לטענותיה בדבר הוצאותיה.

עדות נוספת שהובאה בהקשר יכולתה הכלכלית של התובעת היא כרטיסי האשראי. לפי עדות התובעת, ממוצע החיוב החודשי בכרטיס האשראי שלה הוא סך 5,000 ₪ לערך. ראו עמוד 17 שורות 27-31. אסמכתאות הנוגעות להוצאות מדור הקטינה, לא הוצגו.

נוסף על כך, התובעת לא נתנה הסבר לכך שעל אף שלפי טענותיה קיים הפרש מהותי לחובה בין הכנסתה החודשית הנטענת, 3,300 ₪, ובין סכום החיוב החודשי באשראי, 5,000 ₪, אין חשבונה בבנק ביתרת חובה. לא נתתי אמון בהסברה הדחוק כי חיפשה נדבות ומצאה אנשים שתומכים בה. ראו עמוד 17 שורות 32-34. עדים לתמיכה בטענה לא הובאו.

1. מעדות התובעת התרשמתי כי היא מגלה טפח ומסתירה טפחיים, בעיקר בכל הנוגע להכנסתה האמיתית. בתמצית אפנה לסתירות בגרסתה לעניין גובה הכנסתה, כלי-הרכב שנרכש ושוויו, שווי הציוד של העסק אותו היא מנהלת (ראו לעניין זה התייחסות המומחה מטעם בית המשפט במסגרת חוות דעתו), היעדר אסמכתאות להוכחת הוצאותיה, אי זימון עדים לתמיכה בטענות ועוד. לאור כך, מסקנתי היא כי התובעת מרוויחה סכומים גבוהים באופן משמעותי מהצהרותיה בפני, ואני מבכרת את טענת הנתבע בעניין זה.
2. על כן, אני מעמידה את הכנסתה החודשית הממוצעת של התובעת על סך 12,000 ₪ נטו לחודש, והכנסתה החודשית הפנויה הממוצעת על סך 9,000 ₪.
3. יכולתו הכלכלית של הנתבע. לפי תלושי שכרו של הנתבע לחודשים 2/18 -4/18 ולחודשים 8/18 -1/19, שכרו החודשי הממוצע עמד על סך 4,208 ₪ נטו. הנתבע העיד כי שכרו החודשי אינו קבוע, וישנם חודשים בהם הוא משתכר סך 5,000-6,000 ₪ לחודש ובחודשים אחרים סך 4,000-4,500 ₪. ראו עמוד 19 שורות 31-35. נוסף על כך הנתבע מקבל קִצבת נכות כללית סך 4,500-5,500 ₪ לחודש (ראו עמוד 20 שורות 10-11) וגם קִצבת ניידות סך 1,400 ₪ לחודש. ראו ראו עמוד 20 שורות 1-2. עוד העיד הנתבע כי הוא מקבל סיוע בשכר הדירה סך 1,300 ₪. ראו עמוד 20 שורות 10-12. הסברו של הנתבע בעדותו כי סך 9,000 ₪ בגין משכורת חודש אוקטובר כולל החזר מס הכנסה וביטוח לאומי של אי-רישום הילדים נמצא מהיימן בעיני. ראו עמוד 34 שורות 20-22 וגם סעיפים 26-26 לסיכומיו. על פי תדפיס חשבון של הנתבע שצורף (סומן ת/7) לחודשים 1/4/21-24/11/21 עמד שכרו הממוצע של הנתבע בתקופה זו על סך כ- 6,500 ₪ נטו.

הוצאות הנתבע. הנתבע העיד כי עבור הדירה אליה העתיק הנתבע מגוריו הוא צפוי לשלם סך 2,500 ₪ לחודש בגין שכר דירה (במְקום 2,700 ₪ ששילם במועד עדותו, ראו עמוד 21 שורות 8-37). ראו גם סעיף 10 לתצהירו נ/1. עוד העיד הנתבע כי אינו זכאי לפטור מלא מתשלום ארנונה והוא משלם סך 400-450 ₪ לחודשיים בגין ארנונה (ראו עמוד 22 שורות 2-8). בנוסף הוא משלם סך 1,000 ₪ דמי מזונות (עמוד 34 שורות 13-14). עוד טען הנתבע כי הוא משלם סך 1,299 ₪ החזר הלוואה שנייה שנטל לצורך החזר חובות שנצברו בתקופת הנישואין, 2,236 ₪ תחזוקת רכב 650 ₪ הוצאות החזקת הבית חשמל ארנונה גז ומים 4,000 ₪ כלכלה, 106 ₪ חברת "הוט", 210 קופת חולים, 115 ₪ טלפון "פרטנר" + שירות גלישה בטוחה (ראו סעיף 32 לסיכומיו). הנתבע צירף אסמכתאות עדכניות ביחס לחלק מטענותיו ועדויות לאמיתות טענותיו עלתה גם מראיות התובעת, למשל דפי חשבון (סומן ת/7) לתקופה מיום 1/4/21 ועד ליום 24/11/21 מהם עלה כי הנתבע פורע הלוואה מידי חודש ונושא בתשלומים עבור מוסדות החינוך של הקטינים י' ו-מ'. עדות הנתבע כי הפקדה על סך 35,000 ₪ היא הלוואה מהוריו לכסוי יתרות כרטיס האשראי מהימנה עליי. ראו עמוד 35 שורות 33-39 ועמוד 36 שורות 1-14.

1. לאור המפורט לעיל, שכרו של הנתבע והקִצבאות אותן מקבל הוא מהמל"ל, הסיוע אותו הוא מקבל בשכר הדירה והוצאותיו, אני מעריכה את ממוצע הכנסתו החודשית על סך 14,000 ₪ וממוצע הכנסתו החודשית הפנויה סך 10,000 ₪ נטו.

1. מכאן, יחס הכנסותיהם הפנויות של הצדדים הוא 47% התובעת ו- 53% הנתבע. עם זאת, בהינתן המזונות הזמניים שנפסקו, העובדה כי התובעת מנהלת עסק עצמאי והקטינה ט' עתידה להגיע לגיל 18 בעוד כ-3 חודשים והפער הקטן בין הכנסות ההורים, אני קובעת כי ההורים ישאו בנטל מזונות וצרכי הקטינים בחלקים שווים.
2. צרכי הקטינים: מה הוא הסכום שיש בו לספק צרכי הקטינים? נפסק כי על ההורים לספק לילדיהם את רמת החיים אליה הורגלו. ראו רע"א 324/88 אדר נ' אדר, פד"י מב (3) 347, 351:

"הלכה בידינו כי, מצד הדין, חייב האב לספק לילדיו הקטינים מזונות לפי צרכיהם ההכרחיים, ומדין צדקה חייב האב לספק לילדיו את האמצעים הדרושים לשם קיום רמת החיים אשר הם הורגלו אליה או שהם ראויים לה. החובה מדין צדקה ושיעורה של חובה זו תלויה ביכולתו של האב (שולחן ערוך, אבן העזר, סימן עג. סעיף ו; שו"ע, יורה דעה, סימן רנ"א , סעיף ד; וראה ע"א 591/81 פד"י לו(3) 449; ע"א 469/84 פד"י לט (3) 197; ע"א 210/82 פד"י לח (2) 14".

1. התובעת לא צירפה אסמכתאות וראיות לקביעת הצרכים הנטענים על ידה (בסך 7,500 ₪ לחודש) וגם אלו שצורפו, מועדם לשנת 2018 בלבד.

בהתייחס לעדויות, העידה התובעת כי רכשה לקטינים י' ו-מ' בגדים עד תחילת חודש מרץ, עד המועד שבו הפסיקו לבוא אליה ללינה. התובעת לא זכרה בעדותה מה הסכום שהוציאה עבור רכישת בגדים לקטינים, אך העידה כי היא רוכשת, באמצעות האשראי, עבור הקטינים בגדים בתדירות של פעם בחודש (עמוד 8 שורות 19-22). על אף שהעידה כי רכשה לקטינים בגדים פעם בחודש, כשנשאלה על ידי ב"כ הנתבע מדוע לא צירפה ולו חשבונית אחת רלוונטית להוכחת טענותיה, ומה שהגישה הייתה חשבונית שמועדה לפני 3 שנים וחשבונית אחרת מחודש 12/18 (עמוד 8 שורות 23-26) - תשובתה הייתה כי לא התבקשה לעשות כן.

לא ניתן לקבל תשובתה זו. התביעה היא תביעת התובעת ועילה להוכיח את הצרכים הנטענים. חזקה כי אם ידעה להמציא 2 חשבוניות הרי שככול שהיו בידה חשבוניות נוספות, אלו היו מצורפות על ידה.

עוד העידה התובעת כי שילמה עבור שיעור פרטי של גמר"א שמקבל הקטין י' בשנת הלימודים הקודמת ולא שילמה עבור שנת הלימודים הנוכחית. ראו עמוד 11 שורות 8-17. אשר לקטינה מ' העידה התובעת כי לא שילמה עבור שיעורים פרטים מאחר ואין בהם צורך (ראו עמוד 11 שורות 20-23). עוד העידה התובעת כי נשאה בשכר הלימוד עבור הקטינים י' ו-מ' בהוראת קבע (עמוד 9 שורות 16-28) וצרפה את נספח מסומן ת/2 לתקופה 9/20-12/20 ולתקופה 1/21-5/21, בסך 445 ₪ לחודש. אשר לשנת 2021 העידה התובעת כי נשאה במחצית שכר הלימוד עבור הקטינים י' ו-מ' (ראו עמוד 10 שורות 9-11). כך או כך, הטענות הנוגעות לשכר הלימוד של הקטינים מקומן בצרכים החריגים ולא בצרכים הכללים (תלויי שהות ושאינן תלויי שהות) וחלוקת הנטל בעניין זה תקבע בהמשך. כך שאין להביא בחשבון בעת קביעת הצרכים הכללים של הקטינים.

1. הלכה פסוקה היא כי תביעת מזונות היא תביעה כספית שיש להוכיח ככל תביעה אחרת. בהעדר הוכחות, הסכום נתון לשיקול דעת שיפוטי. ראו ע"א 687/83 מזור נ' מזור, פ"ד לח (3) 29, 33; ע"א 130/85 ניסים סבן כהן נ' שמעון כהן, פ"ד מ(1) 69, ע"א 93/85 שגב נ' שגב, פ"ד לט(3) 822, 825.
2. בהעדר אסמכתאות וראיות ובהינתן כי בית המשפט בתוך עמו יושב, אני קובעת כי הצרכים שנתבעו בכתב התביעה, נדרשו על דרך ההפרזה.
3. כך גם חלק ניכר מטענות הנתבע ככול שהן נגעו להוצאת הקטינים וצרכיהם. הנתבע העיד כי הוא מוציא עבור הקטינים הוצאות עבור בגדים ונעליים. כאשר נשאל האם המדובר בסכומים העולים על 14,000 ₪ בחודש השיב שכן (ראו עמוד 31 שורות 4-6). בהמשך העיד הנתבע כי בכל חודש, חשבונו בגירעון סך 7,000-8,000 ₪ (עמוד 31 שורות 19-24). לעניין הוצאותיו לכלכלה, העיד הנתבע כי הוא משלם יותר מ- 4,000 ₪ לחודש עבור אוכל (עמוד 37 שורות 11-22). עיון באסמכתאות שצורפו לתצהיר הנתבע מעלה כי הקבלות שצורפו הן מחודש 3/21 וסכומן הכולל סך 3,500 ₪. לא צורפו די קבלות נוספות למועדים אחרים. הטענות הנוגעות להוצאות בגין שיעוריים פרטיים (עמוד 22 שורות 31-32) יובאו בחשבון בעת קביעת נטל חלוקת הוצאות החינוך החריגות.
4. יוער כי הוצאות הנתבע עבור הקטינים י' ו-מ' משליכות על עתירת התובעת, בפרט בכל הנוגע לטענות של צרכי ט' אשר שוהה מרבית הזמן אצל התובעת – ולהפך.
5. לסיכום חלק זה, מצאתי כאמור כי טענות שני הצדדים נטענו על דרך ההפרזה. שני הצדדים לא הוכיחו צרכיהם האמיתיים של הקטינים. התובעת נקבה בסכומים שרירותיים וראיותיה היו לא עדכניות ולא תמכו בטענותיה, והנתבע צירף ראיות חלקיות בלבד.
6. תביעת מזונות היא תביעה כספית שיש להוכיח ככל תביעה אחרת. כאשר העובדות אינן שלמות והראיות אינן מאפשרות קביעת ממצאים ברורים, בית המשפט יאמוד את הצרכים על פי נִסיון החיים של השופט היושב בדין. ראו: ע"א 680/82 נחום נ' נחום, פ"ד לז(4)667; ע"א 687/83 מזור נ' מזור, פ"ד לח(3) 29, 33; ע"א 130/85 ניסים סבן כהן נ' שמעון כהן, פ"ד מ(1) 69; ע"א 93/85 שגב נ' שגב, פ"ד לט(3)822, 825, 828 ועוד.
7. כל הקטינים מעל גיל 6. משמעות הדבר היא כי אין צורך להפריד בין צרכים הכרחיים לצרכים שאינם הכרחיים. ראו בהקשר זה רמ"ש (מרכז) 59188-10-18 י.נ נ' א.נ., סעיף 10 לפסק הדין, מיום 25.10.2018.
8. סכום המזונות המינמלי לקטין נקבע בהלכה הפסוקה בסך 1,600 ₪. ראו עמ"ש (ת"א) 46291-01-16 פלונית נ' פלוני מיום 09.10.2017. הסכום נקבע לאחר שנלקחו בחשבון התמורות הרבות במהלך השנים, עליית מחירים בכל תחומי החיים, רמת שכר שעלתה, שכר המינימום שעלה וכיוצ"ב.
9. נפסק כי צרכי קטין החולק זמנו בין הוריו ומתגורר בשני בתים, עולים על צרכי קטין המתגורר בבית אחד וזאת בשל הכפילות הנדרשת, מטבע הדברים, של חלק מהוצאותיו וצרכיו. לעניין חלוקת זמני שהות בין 2 ההורים 2 משמעויות: האחת, לגובה הצרכים של הקטין, שכן צרכי קטין המתגורר בשני בתים גבוהים מצרכי קטין אשר לוֹ בית אחד, כאמור לעיל; והשנייה, בעת חלוקת יחס נשיאת כל אחד מההורים בצרכי הקטין, שכן בעת שהות הקטין אצל מי מהוריו, אותו הורה נושא בפועל בצרכיו. ראו לעניין זה עמ"ש (חי') 28488-09-19 ר' ב' נ' ה' ב',מיום 12.3.2020 וגם רמ"ש (מרכז) 59188-10-18 שאוזכר לעיל. בפסק הדין שם הוערכו הוצאות הקטין המתגורר בשני בתים בסך 2,250 ₪ לחודש. ראו גם עמ"ש (מרכז) 21704-03-18 א.ו. נ' א.ו. סעיף 12 לפסה"ד מיום 11.06.2019.

על סכום זה חזרו במספר פסקי דין שעסקו בקטין שהורגל לרמת חיים "רגילה". בין היתר, ראו עמ"ש (תל אביב) 12792-10-19 ע.נ. נ' ע.ע.נ. מיום 27.10.2020; עמ"ש (מרכז) 65692-11-19 ד.ס. נ' ל.צ.ס. סעיפים 22-23 לפסה"ד מיום 22.09.2020; עמ"ש (חיפה) 56000-10-18 פלוני נ' פלונית סעיף 47 לפסה"ד מיום 31.01.2019 ועוד.

1. אלא שיש לבחון כל מקרה לנסיבותיו. בעמ"ש (ת"א) 1180-05-14 א.א. נ' מ.א., מיום 26.3.2015 בעמוד 4 לפסק דינו של השופט שאול שוחט, נאמר כי:

"הסכומים עליהם הועמדו הצרכים ההכרחיים לא נקבעו על בסיס מחקרי או כלכלי כלשהו... ומהווים חזקה שניתנת לסתירה בהתקיים נסיבות מיוחדות/חריגות בהקשר לתא המשפחתי הספציפי והקטינים במסגרתו, שעניינם עומד לדיון. ייתכנו בהחלט מקרים בהם מוכח (והנטל על מי שטוען זאת), כי הצרכים ההכרחיים של משק הבית שעניינו עומד לדיון נמוכים יותר מהסכומים שנקבעו ככאלה, מה שמשפיע על גובה צרכי הקטנים כלפי מטה..."

1. בנסיבות כאן, לא מצאתי כי יש לסטות מהסכום שנפסק כסכום שאינו דורש ראייה ועל כן אני מעריכה את צרכי כל אחד מהקטינים י' ו-מ' בסך 2,250 ₪, לא כולל מדור ואת צרכי הקטינה ט', בסך 1,600 ₪ לא כולל מדור.
2. אשר לחלוקת זמני השהות, חרף פסק הדין, הרי שבפועל, כפי שהדברים עלו בדיון שהתקיים ביום 29.04.21, הקטינים י' ו-מ' אינם לנים אצל התובעת מאז 09.03.2021.
3. מאחר והקטינים י' ו-מ' לא חולקים באופן שווה את זמנם בין שני בתי ההורים, יש לערוך אבחנה בין צרכי הקטינים שהם תלויי שהות כגון מזון, מוצרי היגיינה, אחזקת מדור ועוד ובין צרכי הקטינים שאינם תלויי שהות כגון תספורת, טלפון נייד, צרכי לימוד, נסיעות, דמי כיס ועוד.
4. צרכי קטינים הנכללים בגדר צרכים תלויי שהות, יוצאו על ידי ההורה אצלו שוהים הקטינים וגובה נשיאתו בהם יהיה ביחס ישר לזמן השהות של הקטין בביתו, ולהיפך, ואילו צרכי קטינים שאינם נכללים בגדר הוצאות שאינן תלויות שהות – חלוקת הנטל תיקָבע על פי יחס ההכנסות בין ההורים ללא תלות בחלוקת זמני השהות, שכן אין קשר בין עלות הצרכים הללו ובין זמני השהות של הקטין.
5. במקרה כאן, בהתבסס על רמת החיים שהוכחה, שאינה גבוהה ואינה נמוכה אלא ממוצעת, אני מעריכה כי צרכי כל אחד מהקטינים י' ו-מ' שהם תלויי שהות הם סך 1,600 ₪ לחודש, וצרכי כל אחד מהקטינים י' ו-מ' שאינם תלויי שהות הם סך 650 ₪. אשר לקטינה ט', אני מעריכה את צרכיה שהם תלויי שהות בסך 950 ₪ ואת צרכיה שאינם תלויי שהות 650 ₪.
6. מאחר והקטינים י' ו-מ' אינם לינם אצל התובעת, משמעות הדבר כי הנתבע נושא במרבית ההוצאות שהן תלויות שהות. בהתייחס לתדירות זמני השהות, אני מעריכה את יחס חלקו של הנתבע בנטל הצרכים שהם תלויי שהות בשיעור 80%. היְינו סך 1,280 ₪ לחודש. אשר לקטינה ט', בהתייחס לתדירות זמני השהות בעבר והנתק כיום מהאב, הרי שהאֵם נושאת לבדה בכל צרכי הקטינה. היְינו סך 1,600 ₪.
7. מאחר ואין בין הצדדים פער הכנסות, משמעות הדבר הוא כי על התובעת לשלם לנתבע בגין רכיב ההוצאות תלויות השהות של הקטינים י' ו-מ' סך 960 ₪ (800 ₪ חלקה של האם פחות החלק בו היא נושאת בפועל 320 ₪ - לכל קטין) לחודש, ואילו הנתבע חב לתובעת בגין חלקו בהוצאות תלויות שהות של הקטינה ט' סך 475 ₪.
8. אשר לצרכים שאינם תלויי שהות – אני מורה כי הנתבע ישמש כהורה מרכז עבור י' ו-מ' והתובעת עבור ט'. משמעות הדבר הוא כי על התובעת לשלם לנתבע סך 650 ₪ לשם הוצאותיהם של י' ו-מ' שאינן תלויות שהות (325 ₪ לכל אחד) ואילו הנתבע ישלם לתובעת עבור הוצאותיה שאינן תלויות שהות של ט', סך 325 ₪.
9. אשר למדור – בעמ"ש (מרכז) 65692-11-19 ד.ס. נ' ל.צ.ס. בסעיף 29 לפסה"ד מיום 22.9.2020 נאמר (ההדגשה שלי):

"...בסוגיית חישוב חלקו של הורה במדור ילדיו הקטינים המתגוררים בשני בתים נשתברו קולמוסים ונשחקו מקלדות ודומה שעדיין לא נמצא הפתרון הראוי לסוגיה ורבות בה המחלוקות. יש שסברו כי מעת שכל הורה מלין את הילדים עמו אין מקום להשתתפות בחלק מדורו של האחר, יש שסברו כי יש להתחשב בעלויות המדור בפועל של כל אחד מהצדדים ולחלקן לפי יחס ההשתכרויות בין הצדדים. אחת הבעיות העולות בעת חישוב הוצאות שכירת המדור היא, כי אם ניקח את הסכומים בהם נושא בפועל כל אחד מההורים ונגזור מהם את שיעור חיובו של כל אחד מהם, הרי שאנו נותנים פתח למי מההורים לשכור מדור בעלויות גבוהות לצורך שינוי שיעור החיוב כלפי משנהו, כך אם יחסי ההכנסות הוא כדוגמה 40-60 לטובת האב והצדדים חולקים זמני שהות שווים, הרי שאם האב ישכור דירה בעלות של10,000 ₪ והאֵם בעלות של 5,000 ₪ ולא יחוב, לכאורה, האב מאומה לאם. על מנת להתגבר על עניין זה אנו סבורים כי הדרך הראויה לחשב את רכיב המדור לקטין המתגורר בשני בתים היא בדרך של הערכת עלות מדור סבירה בעניינו וחלוקת אותה עלות בין הצדדים ע"פ יחס זמני השהות ושיעור השתכרותם".

1. התובעת טענה כי היא משלמת שכר דירה בסך 3,000 ₪ לחודש לפי הסכם שכירות שצורף. היא עתרה לתשלום סך של 1,500 ₪ בגין חלקם של הקטינים בתשלום המדור. בדירה עם התובעת מתגוררת לעתים אימה וכיום מתגורר בה גם בעלה של התובעת ובנו בן ה-16 מנישואיו הראשונים. נוסף על כך, מנהלת התובעת בדירתה את עִסקה והיא זוקפת את חלקה של השכירות לטובת העסק. אשר לקטינים י' ו-מ' המתגוררים אצל הנתבע ואינם לנים אצל התובעת. הנתבע טען כי הוא משלם שכ"ד סך 2,700-2,500 ₪ והוצאות המדור.

בהסתמך על נתונים אלו אני סבורה שסך 2,500 ₪ בגין שכר דירה המייצג את רמת החיים לה הורגלו הקטינים ומוסיפה על סכום זה סך 300 ₪ בגין הוצאות המדור. מדורם של 3 קטינים הוא 50%, היינו 1,400 ₪. מתוך סכום זה הנתבע נושא בסך 1,200 ₪ לכל הפחות (40% מסך 2,500 ₪ והוצאות מדור 200 ₪) על כן, על התובעת להשלים לנתבע סך 500 ₪ לחודש בגין מדור הקטינים וזאת עד הגעת הקטינה ט' לגיל 18. לאחר מועד זה, יעמוד התשלום על סך 570 ₪ לחודש. בהתייחס לשיעור חלוקת המדור ראו ע"א 52/87 הראל נ' הראל, מיום 12.10.1989; ע"מ (תל – אביב) 1162/03 ד.ע נ' ר.ע, מיום 28.7.2005. עוד נפסק כי חלוקת זמני שהות תפחית את הוצאות המדור, שכן האב נושא בהוצאות הקטינים כשהם בביתו. ראו עמ"ש (מרכז) 50603-01-14 לעיל; עמ"ש 25027-02-14 פלונים נ' פלונית מיום 28.12.2014; עמ"ש (מרכז) 23634-05-15 א.פ. נ' נ.א. מיום 25.2.2016.

1. נפסק:

תביעת האם לתשלום עבור מזונות ומדור שוטפים, נדחיית שכן התשלומים בהם נושא האב עבור מזונות הקטינים עולים על חלקו במזונותיהם ומדורם. מובהר כי הואיל והאב לא תבע מזונות ואף לא טען לכך בכתב הגנתנו או בסיכומיו, ייתכן וזאת מאחר והקטינים לא התגוררו אצלו בעת הגשת התביעה – איני מחייבת את האֵם במזונות לאב.

קִצבת המוסד לביטוח לאומי המשולמת עבור הקטינים י' ו-מ' תשולם לידי האב ועבור ט' לידי האֵם.

ממועד פסק הדין, יישאו הצדדים בחלקים שווים בהוצאות רפואיות חריגות מכל מין וסוג שהוא, ובלבד שסכום ההוצאה עולה על 100 ש"ח, לרבות רפואת שיניים כולל אורתודנטיה, משקפיים / עדשות מגע, טיפולים פסיכולוגיים / רִגשיים, אִבחונים לרבות אבחוני ליקוי למידה, וכל הוצאה רפואית אחרת חריגה אשר איננה מכוסה (במלואה או בחלקה) על ידי קופת חולים, ובכלל זה הפרשים בגין אותה הוצאה חריגה לאחר קבלת החזר מכל מקור שהוא, אלא א"כ ההחזר מתקבל מביטוח פרטי הממומן על-ידי הורה אחד בלבד, שאז רק ההורה המממן זכאי ליהנות מהחזר זה. כל הוצאה רפואית כנ"ל תעשה על יסוד אסמכתא מגורם רלוונטי המאשר את נחיצותה, אשר תועבר מהורה אחד לשני בתקשורת מתועדת טרם הוצאת ההוצאה / קבלת הטיפול, על-מנת לאפשר להורה השני לבדוק הנדרש בתוך 10 ימים ממשלוח האסמכתא. הוצאות שהוצאו עד פס"ד – על הצד המשלם לשלוח לצד שכנגד הודעה בדואר רשום ואת תוך 21 יום שאם לא כן – יוחזק כמי שוויתר על ההוצאה.

ממועד פסק הדין, יישאו הצדדים בחלקים שווים בהוצאות החינוך של הקטינים לרבות: אגרות חינוך, שכר לימוד וכל תשלום אחר הנדרש לתשלום ישירות למערכת החינוכית ו/או למסגרת החינוכית לרבות ועד הורים, וכן מעון, צהרון, חוג אחד, שיעורי עזר (על פי המלצת הגורם הרלוונטי), תנועת נוער ותוכנית מצוינות, הכל בקיזוז ההטבה שתקבל האֵם מהמל"ל ו/או מהצד השלישי. מובהר בזאת שהצדדים יישאו בחלקים שווים בהוצאות הצהרון עבור הקטינים עד סיום כיתה ג'. הצדדים יישאו בעלות של מחזור קייטנה אחת בחופשת הקיץ וכן קייטנה אחת בפסח או סוכות. בטרם רישום לקייטנה, על הצדדים להסכים על עלות הקייטנה, ובהיעדר הסכמה, התשלום יהא בהתאם לעלות קייטנה עירונית / מתנ"ס. הוצאת שהוצאו טרם פסק הדין – על הצד המשלם לשלוח לצד שכנגד הודעה בדואר רשום בתוך 21 יום שאם לא כן – יוחזק כמי שוויתר על ההוצאה.

כל הוצאה חריגה אחרת שלא נכללת לעיל, יישאו בה שני ההורים בחלקים שווים ובלבד ששני ההורים הסכימו להוצאה זו באופן מתועד (לרבות בתקשורת המתועדת).

הורה אשר יישא בסכום העולה על שיעור חלקו בגין ההוצאות המפורטות לעיל ("ההורה המשלם") יקבל מהורה השני ("ההורה החייב") את חלקו בהתאם לאמור לעיל, וזאת בתוך 10 ימים מיום שההורה המשלם שלח להורה החייב בתקשורת המתועדת דרישה בצירוף האסמכתא הרלוונטית על התשלום הנדרש, ובתנאי שהמשלוח ייעשה לא יאוחר מחצי שנה לאחר ההוצאה. לחילופין רשאי ההורה החייב להודיע לאֵם בתקשורת מתועדת בתוך עשרת הימים דלעיל, כי הוא ישלם את חלקו ישירות לגורם נותן השירות.

כל הודעה ו/או מידע לרבות מסמכים, בכל הקשור לחיובי המזונות, שעל הורה אחד להעביר להורה השני, יועבר באחד מאופני התקשורת הבאים - להלן: "תקשורת מתועדת": דוא"ל / תקשורת סלולרית (כגון: יישומון "WhatsApp") / דואר רשום, כאשר ההורה השולח איננו מחויב להוכיח כי ההורה השני קיבל לידיו את ההודעה, אלא כי שלח לו באחד מאופני התקשורת המפורטים לעיל. כל העברה באופן אחר תחייב את ההורה השולח להוכיח כי ההורה השני קיבל לידיו את המידע / מסמכים.

עד למועד פסק הדין, יעמדו בתוקפן ההחלטות לעניין המזונות הזמניים כפי שנפסקו. מזונות זמניים והוצאות נלוות, שלא שולמו עד כה, ייגָבו עד לגובה הסכום שנפסק, ומזונות זמניים והוצאות נלוות ששולמו ביתר לא יושבו. בשיקולי הבאתי בחשבון הן את העובדה כי המדובר במזונות שנאכלו, הן את העובדה כי הקטינים י' ו-מ' שוהים אצל האב מאז מרץ 2021 וקודם לכן ההורים חלקו את זמני השהות עימם כולל לינה והן את העובדה כי למרות שקיים פער ביכולת כלכלית בין ההורים - קבעתי חלוקת נטל שווה.

התביעה לאיזון משאבים, תלה"מ 41245-01-19:

1. התובעת חזרה בכתב התביעה על טענותיה לעניין הרקע לקרע בין הצדדים. בכתב התביעה עתרה התובעת לסעדים בהתאם לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973. בית המשפט התבקש להורות על איזון משאבים בין בני הזוג לרבות מתן סעדים זמנים לשמירת זכויות התובעת כדלקמן: א. לקבוע מועד פתיחת הליך יישוב סכסוך 23.08.2018 כמועד הקובע לאיזון המשאבים. ב. איזון נכסי הצדדים לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג התשל"ג-1973 ג. מינוי אקטואר לחישוב ומתן חוות דעת בדְבר הזכויות הסוציאליות של כל אחד מהצדדים. ד. מתן סעדים לשמירת זכויות התובעת ה. חיוב הנתבע בהוצאות לטובת אוצר המדינה. התובעת חזרה על טענותיה בנוגע לרקע שהביא לקרע בין הצדדים.
2. בכתב ההגנה הכחיש הנתבע את הטענות. לגוף התביעה טען הנתבע כי יש להעריך את הכנסות בני הזוג, יחד, בממוצע חודשי בסך 12,000 ₪ כל אחד. הנתבע תיאר התחשבנות הנוגעת לאימה של התובעת המתגוררת עמה וטען כי האֵם בעלת הכנסה, השכירה דירתה שהיא דירת "עמידר" שנרכשה על ידי האֵם בעזרת הלוואה שנטל הנתבע שעומדת על סך 150,000 ₪ ועל סך 225,000 ₪ שהעביר לאֵם התובעת. נטען כי התובעת מנהלת חשבונות פרטיים, אינה מפרטת את הכנסותיה כנדרש, אינה חושפת דפי חשבון וטוענת להוצאות ללא שום ראייה מטעמה. הנתבע עתר בכתב ההגנה כי כלל הזכויות השייכות לתובעת בין רשומות ובין בלתי רשומות וכל זכות ורכוש אחר שצברה במהלך החיים המשותפים של הצדדים הם רכוש משותף השייך לצדדים בחלקים שווים מחצה-על-מחצה, ליתן צו להסרת חִסיון הדדי המופנה כלפי צד ג' ללא הגבלה בזמן ובמקום לצורך בחינת היקף החשבונות של התובעת, להורות על עריכת תצהיר בו תפרט התובעת את כל זכויותיה וחובותיה, למָנות מומחה אקטואר שיבחן היקף זכויות של הצדדים, להורות לאקטואר לבחון הברחות כספים ו/או הכנסות אותן הסתירה התובעת מהנתבע ולהורות על השבתם, לקבוע כי חובות או הלוואות, בין אם הם על שם שני הצדדים ובין אם הם רק על שם צד אחד, יחולו על שני הצדדים, להורות לתובעת להימנע מכל פעולה או מעשה או מחדל שיש בהם לפגוע בדרך כלשהי בזכויות הנתבע ברכוש המשותף ולקבוע כי פעולות ברכוש ובמיטלטלין טעונות הסכמת שני הצדדים.
3. בהחלטתי מיום 09.11.2020 מונה רו"ח ירון ואקנין כמומחה בית המשפט על מנת שיישום את חובות וזכויות הצדדים, ממועד הנישואין ועד מועד הקרע ביום 23.08.2018 או בכל נושא אחר לגביו יוסמך על ידי ב"כ הצדדים בהסכמה.
4. המומחה הגיש חוות דעת נושאת תאריך 31.08.2021. בהתאם לחוות הדעת ועל פי חישוב זכויות הצדדים, כפי שנצברו בתקופת השיתוף - על התובעת להעביר לידי הנתבע סך 28,640 ₪ לאיזון כולל של עודף זכויותיה (יוער כי המחלוקות הנוגעות להלוואה שניתנה לאֵם התובעת לא נכללו בחוות הדעת והצדדים לא טענו לגביהן, חרף כי בפועל, בהליך לפני, מחלוקות אלו מנעו הסכמי פשרה).
5. המומחה לא נשאל שאלות הבהרה על ידי מי מהצדדים ולא הוזמן לחקירה על חוות דעתו. יוער כי התובעת הודיעה שבכוונתה להגיש תצהיר משלים לאחר שתוגש חוות דעת, אך היא לא עשתה כן. ראו עמוד 11 בפרוטוקול הדיון מיום 29.04.21 שורה 14. בדיון שהתקיים ביום 30.11.2021, הודיע ב"כ התובעת כי הוא חולק על חוות דעת המומחה ויטען טענותיו בסיכומיו. ראו עמוד 41 שורות 11-13, עמוד 42 שורות 12-14. הנתבע הודיע כי אינו חולק על חוות הדעת. סעיף 63 לסיכומיו.
6. טענת התובעת היא כי הנתבע משך כספי קרן השתלמות בסך 50,000 ₪ שהיו מופקדים בחברת א', השתמש בהם לתשלום לעורך דינו ולצרכיו האישיים. טענתה היא כי סכום זה שהצטבר במהלך החיים המשותפים היה צריך להיכלל בחלק ממסת הנכסים לאיזון בחוות הדעת. התובעת הפנתה לסיפא ביאור מספר 3 ולעדות הנתבע בעמוד 32 שורות 28-30.

אני דוחה טענת התובעת. מעיון בחוות הדעת על מצורפיה, עדות הנתבע וטענותיו עולה כי אכן כפי שטוען הנתבע, כספי קרן ההשתלמות נמשכו לקרן ההשתלמות בחברת ביטוח מ'. אפנה לנספח ו' של חוות הדעת. ניתן לראות כי נמשך סך 3980.86 ₪ בשנת 2018 מקרן ההשתלמות א' והופקד סך זהה באותה שנה בקרן ההשתלמות בחברת מ'.

אשר לסכום המשיכה, כאמור אין מדובר בסך 50,000 ₪ כטענת התובעת והסכום אליו התייחס הנתבע בחקירתו הוא פירעון כספים מקרן מגדל מקפת – כספי פיצויים ותגמולים סך 33,112 ₪ שפרע הנתבע לשם תשלום לעורך דינו. כפי שציין המומחה ברישא ביאור 3 של חוות הדעת, כספים אלו נכללו בחוות הדעת.

1. אשר לטענת התובעת כי יש להוסיף למסת הנכסים לאיזון סך 2,500 ₪ שמשך הנתבע במזומן בתאריך 16.8.18 (סומן ת/6) הואיל והסכום נמשך סמוך למועד הקרע, גם טענה זו אני דוחה. אמנם סמיכות הזמנים מעלה חשד כי מדובר בהברחת כספים ולא בשימוש בכספים לחיים המשותפים אלא שאין די בסמיכות הזמנים. על-מנת לכלול משיכות כספים שביצע מי מהצדדים במהלך החיים המשותפים, מחשבון בנק משותף, לפי ההרשאה בחשבון - ולזיקופם לזכות / חובה של צד אחד, היה על התובעת להוכיח כי המשיכה נעשתה שלא לצרכים המשותפים, שלא בהרשאה או במרמה. התובעת לא הוכיחה דבר בעניין זה ולמעשה למעט טענתה לסמיכות הזמנים לא נטען בהקשר זה דבר.

כידוע, המועד הקובע הוא המועד בו 'הפסיקו הצדדים לנהל קופה משותפת, ולאחריו החלו נוהגים בכלל 'שלי-שלי, שלך שלך'. עד אותו מועד, יחשבו הכספים, כקופה משותפת, וכל הוצאה תיחשב ככזו שנעשתה על דעת שני הצדדים. ההנחה היא כי בין בני זוג נשואים (בפרט כאלה הנשואים תקופה ארוכה), מתקיימת התנהלות בין חשבונות, זכויות וכספים אשר "מתגלגלת" מעת לעת. לא יתכן לבחון כל משיכה ומשיכה במנותק מניהול החיים השוטף והחזקה היא ששני הצדדים פועלים לצורך קיום התא המשפחתי, רווחתו, וצבירת נכסים וזכויות עבור שני הצדדים גם יחד. קביעת המועד לאיזון בהסכמה, מונעת ככלל העלאה או בירור טענות לגבי כספים וזכויות שהוצאו זמן רב לפני המועד הקובע, שכן תיוחס לצדדים הסכמה להתנהלות כספית לגבי מועדים רחוקים.

1. מאידך, אני דוחה את טענת הנתבע בסעיף 74 לסיכומיו כי יש להפחית סך 8,000 ₪ ממשיכות הנתבע שנכללו בחוות הדעת. סמיכות הזמניים כאן היא קרובה עוד יותר, הסך הנ"ל נמשך כיומיים טרם מועד הקרע, והסכום הנמשך חורג מההתנהלות הכללית שעולה מדפי החשבון ומצרכי הבית. מה גם שהנתבע הצהיר ואישר בסיכומיו כי הוא מקבל את חוות הדעת כפי שהיא.
2. משנדחו טענות שני הצדדים אני נותנת לחוות הדעת תוקף של פסק דין. על התובעת לשלם לנתבע סך 28,640 ₪ לאיזון כולל של עודף זכויותיה. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום חוות הדעת ועד ליום התשלום המלא בפועל.

לאור התוצאה אליה הגעתי, התובעת תשלם לנתבע הוצאות משפט סך 2,500 ₪ וסך 11,000 ₪ שכר טִרחת עו"ד.

מותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים, תיקוני הגהה ועריכה.

המזכירות תמציא לצדדים ותסגור ההליך.

ניתן היום, ט"ז סיוון תשפ"ב, 15 יוני 2022, בהעדר הצדדים.