בימ"ש לענייני משפחה אשדוד, השופטת כרמית חדד: החלטה בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר לקיום צוואת המנוח (ת"ע 44558-04-18)

בעניין עיזבון המנוחה XXX

לפני בקשת המבקש, מר XXX (להלן:"המבקש") לביטול פסק הדין שניתן ביום 24.06.2021 בהעדר התייצבות המבקש, ובמסגרתו נדחתה התנגדות שהגיש המבקש לבקשת המשיבה, גב' XXX (להלן:"המשיבה"), לקיום צוואת המנוחה גב' XXX ז"ל (להלן:"המנוחה").

רקע:

1. המבקש והמשיבה אחים, שניים מילדיה של המנוחה.

2. המשיבה הגישה בקשה לקיום צוואת המנוחה מיום 06.09.2016.

המבקש הגיש התנגדות לקיום הצוואה במסגרתה העלה טענות בעניין כשרותה של המנוחה בעת עריכת הצוואה וכן טענה בדבר פגם צורני בצוואה הנעדרת ציון בדבר הקראתה למנוחה שלא ידעה קרוא וכתוב.

המבקש טען לחילופין כי במקום בו הצוואה לא תתבטל יש להידרש לפרשנות הצוואה שאינה עולה בקנה אחד עם ההודעה ליורש שנמסרה לו שם צויין כי על פי הצוואה הוא אינו יורש דבר. לטענת המבקש ס' 4 מותיר לשיקול דעת המשיבה מתי ובאילו תנאים להעביר את העיזבון וכי הוראה זו משקפת כוונה להעביר העיזבון ליורשים. המבקש טוען כי סעיף זה מביא לבטלות הצוואה מעיקרה בהיותה צוואה סתומה.

3. בהסכמת הצדדים מונה ביום 23.01.2019 מומחה רפואי לבחינת מצבה הקוגניטיבי של המנוחה בעת עריכת הצוואה.

חוות הדעת הוגשה ביום 28.04.2019 ובסיכומה העריך המומחה כי במועד עריכת הצוואה היתה המנוחה כשירה לערוך צוואה.

4. לדיון שהתקיים ביום 02.12.2019 לא התייצב המבקש. בפתח הדיון ציינה ב"כ המבקש כי הוא חולה במחלה מזה 20 שנה ומצבו קשה ולא התייצב מאחר שלא חש בטוב. בהחלטה שניתנה בסיום הדיון הורה בית המשפט על הגשת ראיות באופן בו על המבקש להתחיל בהבאת ראיותיו. המבקש לא הגיש ראיות מטעמו. המשיבה הגישה תצהיר עד מטעמה ביום 03.05.2020.

5. ביום 03.02.2020 עתרה ב"כ המבקש דאז לשחררה מייצוגו בשל אי תשלום שכר טרחה. לאחר שהמבקש לא הגיש תגובה לבקשה שוחררה ב"כ המבקש מייצוגו. לאחר מתן ההחלטה הגיש המבקש התנגדות לשחררו מייצוג ובהחלטה מיום 15.03.2020 נותרה ההחלטה על שחרור מייצוג על כנה.

6. בהחלטה מיום 15.03.2020 ולאחר שהדיונים בתובענות הועברו לדיון בפני הח"מ נקבע קדם משפט נוסף במעמד הצדדים ליום 05.07.2020. המבקש לא התייצב לדיון על אף שזומן כדין ולפיכך נמחקה ההתנגדות שהוגשה על ידו.

7. ביום 08.07.2020 הגיש המבקש, באמצעות עו"ד ינון טויטו בקשה לביטול ההחלטה בטענה שביום 03.07.2020 רכב המבקש על אופניים חשמליים נפל ונחבל ובמהלך היום פנה לבית החולים ושוחרר. לאחר מכן ביום הדיון בשל כאבים עזים פנה לקבלת טיפול בבית החולים אסותא. לטענתו אמר את הדברים לב"כ המשיבה כאשר שוחח עימו והיה סמוך ובטוח כי האחרון ימסור את הדברים לבית המשפט בדיון. עוד טען המבקש כי התקשה למצוא ייצוג חלופי.

לאחר שהוגשו תגובה ותשובה לתגובה, בהחלטה מיום 20.12.2020 בוטלה ההחלטה מיום 05.07.2020, ניתנה למבקש ארכה להגשת תצהירים מטעמו עד ליום 01.02.2021 , התובענות נקבעו לשמיעת ראיות ליום 24.06.2021 וליום 01.07.2021 והמבקש חוייב בהוצאות בסך של 2,500 ₪.

8. המבקש לא הגיש תצהירים מטעמו במועד שנקבע לכך בהחלטה מיום 20.12.2020.

9. ביום 01.06.2021 הגיש המבקש בקשה לדחיית מועד דיון מאחר שיש לו טיפולים בשל מחלת הסרטן ממנה הוא סובל וכן מכיוון שהוא טרם הסדיר ייצוגו והוא מצוי במו"מ לשם הסדרת ייצוג.

בהחלטה מיום 01.06.2021 נקבע כי בהעדר אסמכתאות לכך שהמבקש אינו יכול להתייצב למועד הדיון שנקבע ובשים לב לפרק הזמן שהיה בידיו להסדיר ייצוגו לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה והדיון יתקיים במועדו.

ביום 21.06.2021 הגיש המבקש אישור מחלה לפיו הוא אינו מסוגל לעבוד מיום 20.06.2022 ועד ליום 25.06.2022. בהחלטה מיום 22.06.2021 נקבע כי במקום בו המבקש עותר לדחיית מועד הדיון עליו לצרף אסמכתא לפיה מצבו הרפואי אינו מאפשר לו להתייצב לדיון וכי אין באישור המחלה שצורף כדי למלא אחר דרישה זו ולפיכך הדיון יתקיים במועדו.

בבוקר הדיון הובאה לעיוני בקשה נוספת של המבקש לדחיית מועד דיון לפיה מצבו הרפואי אינו מאפשר לו להתייצב לדיון שכן בגינו הוא נדרש לנסוע ביום הדיון לקבלת טיפול בבית החולים הדסה שם מטפל בו הרופא מטעמו.

בהחלטה שניתנה קודם למועד הדיון ואשר נמסרה למבקש טלפונית קודם לשעת הדיון נקבע שוב כי האמור בבקשה לא נתמך באסמכתאות מתאימות לרבות בדבר האפשרות לקבוע מועד אחר לבדיקה או לטיפול הנדרשים.

המבקש לא התייצב לדיון ולפיכך ניתן פסק דין הדוחה את ההתנגדות והמבקש חוייב בהוצאות ההליך ושכ"ט עו"ד.

ביום 13.09.2021 הגיש המבקש בקשה לביטול פסק הדין, היא הבקשה מושא החלטה זו, במסגרתה פורט מצבו הרפואי של המבקש ונטען כי מצבו הרפואי החמיר מספר ימים לפני הדיון וכי בעקבות פנייתו לבית החולים הדסה ביום הדיון הוא אושפז להמשך בדיקות ומעקב וצירף את אישור האשפוז מיום 24.06.2021.

בנוסף טען המבקש כי לאחר הדיון וביום 05.07.2021 פנה שוב לבית החולים ואושפז עד ליום 07.07.2021. עוד ציין מבקש כי פנה לקבלת טיפול רפואי בבית החולים אסותא ביום 13.07.2022 וכי ביום 19.07.2021 אושפז שוב בבית החולים הדסה לאחר שאובחן כחיובי לקורונה.

כמו כן טען המבקש לעניין סיכויי ההתנגדות וזאת בפסקה כללית המציינת נקודתית את עילות ההתנגדות ללא פירוט.

המשיבה מתנגדת לבקשה.

דיון במעמד הצדדים התקיים ביום 06.01.2022 במהלכו נעשה נסיון להביא את הצדדים להסכמות לסיום ההליך אשר לא צלחו ונקבע כי החלטה תנתן ותשלח לצדדים.

דיון והכרעה:

10. לאחר שעיינתי בכלל אשר הוגש מצאתי כי יש לדחות את הבקשה.

11. שעה שאין חולק כי המבקש ידע על מועד הדיון הרי שהבקשה היא לביטול פסק הדין מכח שיקול הדעת הנתון לבית המשפט לעשות כן.

אמות המידה לבחינת ביטול פסק דין מכח שיקול דעתו של בית המשפט הן סיבת אי ההתייצבות וסיכוייו של ההליך. על פי רוב ניתן משקל כבד יותר לשאלת סיכוייו של ההליך [ראו ע"א 7882/14 אהרון נ' עובדיה (פורסם בנבו, 27.11.2014)].

לצד זאת נפסק כי "יש להבחין בין מקרים בהם סיבת ההיעדרות נעוצה באי הבנה, היסח הדעת, צירוף נסיבות אומללות או אף בשל רשלנות מסויימת, לבין היעדרות שמקורה בזלזול בבית המשפט וללא סיבה סבירה" (בע"א 1838/16 החבובות חנות צעצועים בע"מ נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 09.05.2016).

12. בענייננו המבקש לא הראה נימוק למחדלו באי התייצבות לדיון שנקבע וזה מצטרף ליתר מחדליו בניהול ההליך המלמדים כי המבקש התעלם מההליך מדעת.

כאמור המבקש לא התייצב לדיון שהתקיים ביום 24.06.2021. בניגוד לטענות המבקש לפיהן פנה לבית חולים ואושפז ביום זה הרי שהמסמכים שצורפו לבקשתו אינם תומכים בטענה לפיה בשל פנייתו לבית החולים הוא אושפז.

בהתאם למכתב שחרור מיום 24.06.2021 (נספח 1 לבקשת המבקש) עולה כי המבקש לא אושפז ומכתב השחרור הוא לשחרור מהמיון. כמו כן צויינו במכתב זה הדברים הבאים:

צויין כי המבקש פנה למיון כבר ביום 20.06.2021 בשל חולשה קוצר נשימה כאב ראש ושיעול ושוחרר לאחר בדיקות תקינות.

עוד צויין כי יומיים טרם קבלתו היה במעקב ריאות עם רושם להחמרה קלה בתפקודי ריאה והומלץ על טיפול.

ביחס לביקור הנוכחי צויין כי המבקש פנה בשל הימשכות קוצר נשימה ושיעול ליחתי ותסמינים נוספים. ברקע צויין כי המבקש סובל מ COPD, מבחינה תפקודית ללא מגבלה ללא אשפוזים בשנה האחרונה. עוד צויינה אבחנה של CARCINOID TOMUR שאובחן ב 2019 עם חשד לתהליך משני ומטופל בזריקות.

בסיכום הביקור צויין כי בקבלתו מדדים חיוניים תקינים ללא חום, סטורציה שמורה באויר חדר, ללא ממצא פתולוגי למעט רגישות סופרה פובית קלה ללא סימני גירוי צפקי, PR תקין. בנוסף צויין:

"רושם להימשכות תלונות כרוניות אך ללא רושם לבעיה אקוטית פעילה כרגע. שיעול ליחתי וקוצר נשימה ככל הנראה משניים למחלת הבסיס שלו, יש להמשיך טיפול על פי המלצת רופא ריאות מטפל ולשוב למעקבים סדירים...לעקוב אחר תרבית..יש להשלים בירור ..בקהילה..

בהיעדר צורך בהמשך בירור או טיפול במסגרת אשפוז משוחרר במצב כללי טוב.." (ההדגשה אינה במקור הערת הח"מ).

בסיום ניתנו למבקש הנחיות להמשך מעקב ובכל החמרה לשוב לבדיקת רופא, טיפול במשאף ומעקב עוד 3 חודשים, השלמת בירורים ומעקב אחר תרבית.

המבקש אמנם צרף מסמכים המעידים לכאורה כי ביום 05.07.2021 (כעשרה ימים לאחר מועד הדיון) אושפז למספר ימים וכן כי פנה לקבלת טיול רפואי גם לאחר מכן ואף אובחן כחולה בקורונה אולם אין במסכים אלו כדי ללמד על מצבו של המבקש במועד הדיון.

13. אין חולק כי המבקש אינו בקו הבריאות אולם מצבו הרפואי הוא ככל הנראה מצב רפואי מתמשך אשר על פניו אינו מונע מן המבקש לנהל שגרת חיים. כך על פי טענת המבקש בבקשתו מיום 08.07.2020 הוא נפל ונחבל עת רכב על אופניים חשמליים, עניין המלמד כשלעצמו על ניהול שגרה ותפקוד סבירים חרף מצבו הרפואי של המבקש. בדיון מיום 06.01.2022 הצהיר המבקש כי הגיע לבית החולים בירושלים ביום הדיון (24.06.2021) באמצעות אוטובוס ובאופן זה עולה כי על פני הדברים מצבו הרפואי של המבקש בדרך כלל אינו מונע מן המבקש להתייצב לדיון בעניינו.

לפיכך, אין די בעצם מצבו הרפואי הנחזה כמורכב על מנת להוות כשלעצמו הצדקה לאי התייצבות לדיון אלא עליו להראות שבמועד הדיון עצמו מצבו הרפואי הספציפי לא אפשר לו להגיע לבית המשפט. הצורך באסמכתה מעין זו עלה מפורשות מהחלטות שניתנו על גבי בקשות המבקש קודם למועד הדיון כמפורט לעיל.

בחירתו של המבקש לפנות למיון, ללא הפניית רופא, אליו הגיע בתחבורה ציבורית, ושעה שלא עולה ממכתב השחרור במיון כי מצבו הרפואי הצדיק זאת, ולא נמצאה גם הצדקה לאשפזו, אינה יכולה להוות נימוק לכך שלא התייצב לדיון. כל קביעה אחרת תאפשר לבעל דין לייצר נימוק לאי התייצבותו לדיון בעצם פנייתו לקבלת טיפול רפואי.

יש לציין כי המבקש גם לא הציג אישור רופא, ולו כזה שניתן לאחר מועד הדיון הקובע כי בשל מצבו הרפואי כפי שהיה במועד התייצבותו במיון, לא יכול היה המבקש להתייצב לדיון.

המבקש לא הציג כל אסמכתה לדחיפות בהגעתו למיון דווקא ביום הדיון ודווקא בשעת הדיון וניכר כי הדבר נעשה על פי בחירתו של המבקש בלבד, ומשיקוליו.

14. כאן המקום לציין כי המדובר בבקשה שניה לביטול פסק דין לאחר שבקשה קודמת התקבלה חרף מחדליו של המבקש ותוך חיובו בהוצאות בשל מחדליו אלו. לא ניתן להסתמך על מצב רפואי כאמור לעיל ללא נסיבות ספציפיות על מנת לדחות שוב ושוב את מועדי הדיון ולמעשה לגרום להתמשכות ההליך ללא קץ.

בהקשר לכך ראוי לציין כי אין חולק כי המבקש מתגורר בדירה הרשומה ע"ש המנוחה וכל עוד לא ניתן צו קיום צוואה בהליכים דנן הוא יכול לכאורה להוסיף להתגורר בה.

עוד יש לציין כי המבקש לא הגיש ראיותיו על פי החלטה מיום 20.12.2020 (במסגרתה ניתנה למבקש אפשרות נוספת להגשת ראיות מטעמו) ולא הביא כל נימוק לכך שלא עשה כן. הנה כי כן למעשה מלבד תצהירו של המבקש בתמיכה להתנגדות לא הוצגו מטעמו ראיות כלשהן לתמיכה בטענותיו.

עוד יש לציין בהקשר זה כי כאמור לעיל מונה מומחה אשר קבע כי המנוחה היתה כשירה לעשות צוואה במועד הרלוונטי. המבקש לא הגיש שאלות הבהרה למומחה ולא עתר לזימונו למועד הדיון. בדיון שהתקיים ביום 06.01.2022 טען ב"כ המבקש כי הוא סבור שמן הראוי לשלוח לשאלות למומחה ולבחון המשך ההליכים לאחר קבלת תשובות במשמע שלמעשה ביטול פסק הדין מבחינת המבקש הוא שלב ראשון בלבד לשם תיקון ולשם בירור ההליך הוא מבקש להשיב ההליכים לשלב הגשת חוות הדעת בשנת 2019.

לא למותר לציין כי המבקש לא הביא בבקשתו כל נימוק של ממש לכך שחרף העובדה שהוחלף ייצוגו בתובענות דנן מספר פעמים עד כה לא פעל המבקש לשם העברת שאלות הבהרה למומחה או כאמור להגשת ראיות אחרות.

לאור השתלשלות העניינים יש לקבוע כי המבקש התעלם מן ההליך פעם אחר פעם וחרף העובדה שניתנו לו הזדמנויות לתיקון מחדליו בחר הוא שוב להתעלם מן ההליך.

15. יש להוסיף כי אמנם אין חולק כי על פי אישור המסירה שהגיש ב"כ המשיבה לתיק נמסרה ההחלטה מיום 24.06.2022 ליד המבקש ביום 07.07.2021 ובהתחשב בפגרת הקיץ הוגשה הבקשה לביטול פסק דין מיום 13.09.2021 ולכאורה במועד.

עם זאת, המבקש ידע כאמור על מועד הדיון וידע כי הדיון לא נדחה. מצופה כי במצב דברים זה עם שובו של המבקש מבית החולים ביום הדיון, יברר הוא את אשר נקבע בסיום הדיון ובמידת הצורך יפעל בשקידה ובמהירות להגשת בקשה מתאימה.

יש טעם בטענת ב"כ המבקשת כי יש למנות את מניין הימים להגשת הבקשה לביטול פסק הדין ממועד הדיון שהוא המועד בו ידע המבקש על ההחלטה שניתנה ולכל הפחות היה עליו לדעת עליה.

מניין הימים להגשת בקשה לביטול פסק הדין ממועד זה ולאור ימי פגרת הקיץ הוא לכל המאוחר ביום 12.09.2021 בעוד המבקש הגיש הבקשה ביום 13.09.2021. המבקש לא הביא כל נימוק לאיחור, ולו איחור של יום אחד בהגשת הבקשה לביטול פסק דין.

הגשת הבקשה במועד בו הוגשה מלמדת כשלעצמה על האופן בו התייחס המבקש להליך. כאמור לעיל במצב הדברים האמור מצופה היה כי הבקשה תוגש בדחיפות ואף בתוך פגרת הקיץ אולם המבקש העדיף להגיש הבקשה רק לאחר תום פגרת הקיץ, לאחר המועד האחרון על פי המועד בו ידע על ההחלטה ובוודאי בקצה טווח המועדים להגשתה.

בהקשר לכך ראוי לציין כי הוגש ייפוי כח מטעם ב"כ המבקש לתיק כבר ביום 12.07.2021. ב"כ המבקש צפה כבר ביום 14.07.2021 בבקשות ב"כ המשיבה לחתימה על צו קיום צוואה (לאור דחיית ההתנגדות) וחרף האמור בחר המבקש שלא להגיש כל בקשה לתיק בית המשפט והמתין עד לאחר שניתן בפועל צו קיום צוואה ביום 06.09.2021 ורק כשבוע לאחר מכן הגיש הבקשה לביטול פסק הדין.

16. אכן אין חולק כי החלטה על אי ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד היא בעלת משמעות קשה על בעל הדין שבקשתו נדחתה.

חרף זאת נקבע כי "על אף הנטייה הליברלית בפסיקה להחליט על ביטולו של פסק דין שניתן במעמד צד אחד, עדיין קיימים מקרים קיצוניים בהם יש להעדיף את האינטרס הציבורי של סופיות הדיון והצורך למצות את ההתדיינות על פני עניינו האישי של מבקש הביטול, אשר הביא במו ידיו למצב זה ותוך זלזול בוטה בכללים הדיוניים של מערכת המשפט" (ראו פסק הדין בעניין 1838/16 לעיל)

לכך יש להוסיף כי לאחר שניתן פסק הדין האמור באו לעולם תקנות סדר הדין האזרחי תשע"ט – 2018 במסגרתן נקבעה באופן מפורש מערכת האיזונים שעל בית המשפט להפעיל ולבחון בהפעלת שיקול דעתו.

בין היתר נקבע כי "לא יעשה בעל דין או בא כוחו שימוש לרעה בהליכי משפט ובכלל זאת פעולה בהליך שמטרתה או תוצאתה לשבשו, להשהותו או להטריד בעל דין..." (תקנה 4).

עוד נקבע כי "בית המשפט יאזן, לפי הצורך, בין האינטרס של בעלי הדין ובין האינטרס הציבורי; לעניין זה, "אינטרס ציבורי" - נגישות הציבור למערכת בתי המשפט לרבות קיומו של דיון משפטי צודק, מהיר ויעיל, חיסכון במשאבי זמן ועלויות, מניעת הכרעות סותרות ומניעת שימוש לרעה בהליך השיפוטי" (תקנה 5).

פרשנות תכליתית של התקנות מביאה ליצירת נקודת איזון שונה, קפדנית יותר וליברלית פחות גם בעניין ביטול החלטות בפרט אלו המתבססות על שיקול דעתו של בית המשפט [ראו ת"א (מחוזי ת"א) 62369-04-21 יעקבי נ' יעקבי (פורסם בנבו 28.10.2021)].

17. בנסיבות האמורות מצאתי כי יש לדחות את הבקשה אף מבלי להידרש לשאלת סיכויי ההתנגדות.

במאמר מוסגר יצויין כי הגם שלא ניתן לקבוע בשלב זה כי דינה של ההתנגדות להידחות או כי אין היא מעלה טענות שראוי לדון בהן הרי שכאמור לעיל מעת שחוות הדעת שהוגשה לא נסתרה יש בכך כדי לכרסם באופן משמעותי בטענת המבקש בעניין כשרותה של המנוחה עניין שהועלה כאחת הטענות העיקריות בהתנגדות. לכך יש להוסיף כי כאמור לעיל המבקש לא הביא ראיות מטעמו למעט תצהירו בתמיכה להתנגדות.

עוד מצאתי לציין כי בכל הנוגע לטענתו החלופית של המבקש בעניין פרשנות הצווואה הרי שאין בהודעה ליורש כשלעצמה כדי לקבוע כיצד תפורש הצוואה. במקום בו המשיבה תפעל בניגוד להוראות הצוואה על פי הפרשנות שסבור המבקש שיש ליתן לצוואה הוא יהיה רשאי לעתור בתובענה נפרדת לעניין פרשנות הצוואה. באופן זה יש גם כדי לצמצם הפגיעה, ככל שישנה, בטענות המבקש בעניין ביצוע הצוואה וכוונת המנוחה.

18. לפיכך הבקשה נדחית.

המבקש יישא בהוצאות המשיבה בסך של 2,500 ₪.

ההחלטה מותרת בפרסום ללא פרטים מזהים.

ניתנה היום, ט"ז סיוון תשפ"ב, 15 יוני 2022, בהעדר הצדדים.