לפני | כב' השופט שאול שוחט, סגן נשיא | |
מבקשים | י.מ ע"י ב"כ עו"ד מיטל מזרחי ו/או עו"ד אביגיל יוחננוב | |
נגד | ||
משיבים | ע.ס ע"י ב"כ עו"ד מורן גוהר | |
החלטה |
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל-אביב (כב' השופטת לורן אקוקה, בתלה"מ 60285-01-22), מיום 31.5.2022, במסגרתה נדחתה בקשת המבקש לצירוף הוריו והורי המשיבה כצדדים נוספים להליך.
העובדות הצריכות לעניין
הצדדים הם בני זוג לשעבר שהכירו בשנת 2018 ונפרדו בשנת 2021. בחודש אפריל 2020 עברו להתגורר יחדיו בדירה בעיר חולון שנרכשה על-ידי המשיבה טרם היכרותם (להלן: "הדירה הראשונה"). ביום 2.7.20 חתמו הצדדים על הסכם מול חברה קבלנית לרכישת דירה חדשה (להלן: "הדירה השנייה" ). לפי הסכם הרכישה מול החברה הקבלנית הייתה אמורה הדירה השנייה להירשם בחלקים שווים על שם הצדדים. הצדדים נפרדו בחודש יוני 2021, בשלב בו טרם הושלמה בניית הדירה השנייה, טרם נמסרה החזקה בה וטרם שולמו מלוא הסכומים שהתחייבו הצדדים לשלם בגינה לחברה הקבלנית. ביום 11.6.21, חתמו הצדדים על הסכם פירוד במסגרתו נקבע כי המשיבה תרכוש את חלקו של המבקש בדירה השנייה תמורת סכום של 300,000 ₪ וכי ממועד קבלת תשלום זה לא יהיו למבקש כל זכות או חובה לעניין הדירה השנייה וכן לא תהא לכל צד טענה ו/או תביעה למשנהו. ביום 24.6.21 נחתם בין הצדדים הסכם מכר מתאים בקשר לזכויותיו של המבקש בדירה השנייה. המבקש קיבל מהמשיבה 300,000 ₪ בהתאם לאותם הסכמים. בחלוף כחצי שנה, ביום 27.1.2022, הגיש המבקש תביעה נגד המשיבה לביהמ"ש קמא במסגרתה עתר להורות על בטלות הסכם הפירוד והסכם המכר שנחתמו בחודש יוני 2021 מחמת הטעייה, חוסר תום לב במשא ומתן ועושק; לקבוע כי הצדדים היו בתקופה הרלוונטית ידועים בציבור וכי המבקש הוכיח "כוונת שיתוף ספציפי" בדירות; ולחילופין ככל שימצא כי אין להחיל את הלכת השיתוף על הדירות , עתר המבקש לסעד של השבה "לחייב את הנתבעת לשלם לתובע את מלוא הכספים שהשקיע בקניית הדירות, בשיפוצן וברכישת הריהוט ומיטלטלין נוספים, בצירוף הרווח היחסי של התובע בהתאם להשקעתו בצמוד לעליית ערך הדירות".
המשיבה, בכתב הגנתה, עתרה לדחיית התביעה. טענתה העיקרית היא כי אין כל עילה לביטול הסכם הפירוד והסכם המכר. לטענת המשיבה, בכל הנוגע לדירה הראשונה, שנרכשה על-ידה עוד טרם היכרותה את המבקש, דירה אותה מכרה בינתיים – המבקש לא השקיע דבר. ואלו לגבי רכישת הדירה השנייה השקעות המבקש בה עמדו על סך של 228,930 ₪ בלבד ואלו הושבו לו במלואם, וביתר, לפי הסכם המכר ביניהם במסגרתו מכר לה את זכויותיו בדירה תמורת סכום של 300,000 ₪.
ביום 25.4.2022 קיים ביהמ"ש קמא קדם-משפט בהליך שבסופו נקבע התיק להוכחות ליום 16.11.2022 וניתנו הוראות לגבי הגשת תצהירי עדות ראשית.
ביום 12.5.2022 הגיש המבקש בקשה לצירוף הוריו והוריו המשיבה כצדדים להליך "בשל היותם בעלי דין דרושים לבירור המחלוקת". המבקש נימק את בקשתו בכך שהסעד החלופי לו הוא עתר במסגרת התביעה הוא סעד של השבה, וכי בהינתן שחלק מהכספים אותם הוא תובע, שהושקעו בדירות, הועברו מאת הוריו וחלק הועברו לידי הורי המשיבה יש לצרף את אלו כצדדים להליך, שאחרת "הדבר יוביל להתדיינות נוספת ואולי אף להגשת תביעה נוספת". המבקש הסביר כי במסגרת הצירוף הוא לא מבקש להוסיף עילות תביעה נוספות, מסמכים או ראיות. לאחר קבלת תשובת המשיבה לבקשה ותגובת המבקש לתשובה דחה ביהמ"ש קמא את בקשת המבקש. ביהמ"ש קמא נימק החלטתו לדחות את הבקשה לצירוף בשלב המאוחר בו הוגשה, לאחר תום שלב קדם המשפט, ובאופן בו נערכה הבקשה – כשהצדדים שאותם ביקש המבקש לצרף לתביעה לא צורפו כמשיבים לאותה בקשה ולא עולה מהבקשה אם ברצונו לצרף את הצדדים כתובעים או כנתבעים.
על החלטה זו מלין המבקש בבקשת רשות הערעור שלפניי. המבקש טוען כי משהגיש את בקשתו פחות משישים ימים ממועד הגשת כתב ההגנה מטעם המשיבה לא חרג מהמועד שקבוע בתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי") להגשת הבקשה. לגופם של דברים חוזר המבקש וטוען בדבר הצורך בצירוף הורי הצדדים כצדדים להליך (את הוריו כתובעים נוספים ואת הורי המשיבה כנתבעים נוספים), משאלו היו חלק בלתי נפרד בכל ההתנהלות הכלכלית של הצדדים ברכישת הדירות והותרת ההחלטה על כנה תוביל להגשת תביעה חדשה של הוריו נגד הורי הנתבעת בגין אותו עניין ואותה מסכת עובדתית.
דיון והכרעה
לאחר עיון בבקשה ובנספחיה מצאתי לדחות אותה ללא קבלת תשובה.
בית משפט קמא דחה את הבקשה מטעמים טכניים – דיוניים. נכון היה לבחון גם מהותית את הבקשה. זאת, אם היה מקום מבחינה מהותית לקבלה ייתכן שטעם זה היה גובר על הנימוקים הטכניים – דיוניים שהיו בבסיס הדחייה.
בהתאם לתקנה 26(א) לתקנות סדר הדין האזרחי: "מותר לצרף בכתב תביעה אחד, כתובע או כנתבע, כל אדם הדרוש לצורך הכרעה ביעילות ובשלמות בתובענה, ובלבד שהתובענה מעוררת שאלה עובדתית או משפטית משותפת לכל בעלי הדין".
על פי תקנה 46(א) לתקנות סדר הדין האזרחי "בית המשפט רשאי בכל עת להורות כי יתוקן כל עניין בכתב טענות או כי יצורף בעל דין או יימחק שמו של בעל דין מכתב התביעה, לשם קיומו של הליך שיפוטי ראוי והוגן, תוך התחשבות, בין השאר, בהתנהלותו של מבקש התיקון, השלב הדיוני שבו מוגשת הבקשה, והמטרה שהתיקון המבוקש צפוי להשיג".
בהתאם לפסיקה, לשם צירוף תובע נוסף לכתב התביעה על מבקש הצירוף להראות שנוכחותו דרושה כדי לאפשר הכרעה ביעילות ובשלמות בשאלות הכרוכות בתובענה ובכלל זה במקרה בו לא ניתן לתת פתרון שלם ויעיל לתובענה מבלי שפסק הדין שיינתן בה יקים מעשה בית דין גם כלפי התובע הנוסף שצירופו מבוקש או שמתעורר חשש שמא תיפגע זכותו אלמלא הצירוף (ראו;רע"א 5861/15 עיריית תל אביב-יפו נ' שומוביץ , 26.1.2016).
לאחר שנתתי דעתי, מבחינה מהותית, לטענות המבקש בבר"ע ועיינתי בנספחיה (ביניהם: כתב התביעה, כתב ההגנה, הבקשה לצירוף , התשובה והתגובה לה), שוכנעתי כי ניתן יהיה להכריע בסכסוך בין הצדדים אף ללא נוכחות הורי המבקש כתובעים נוספים בהליך וללא נוכחות הורי המשיבה כנתבעים נוספים בהליך ולא מצאתי כי ייפגעו זכויותיהם של אותם צדדים שצירופם מבוקש, כתוצאה מאי הצירוף.
אבהיר מסקנתי זו.
בכל הנוגע לצירוף הורי המבקש כתובעים נוספים – עיון בכתב התביעה מגלה כי בעוד שהמבקש טוען כי השקיע בדירות, לכל הפחות, סך של 550,000 ₪ ( ס' 72 לתביעה) הסכומים שהמבקש מצביע עליהם ככזה ששולם על ידי הוריו, כחלק מאותה השקעה, מסתכמים ב-50,000 ₪ בלבד, שלטענתו הועברו בשני תשלומים ( 10,000 ₪ ו-40,000 ₪) מחשבון הוריו לחשבון הורי המשיבה, בימים 2-3.12.2019, ושימשו להתקנת מערכת מיזוג האוויר בדירה הראשונה (ס' 35-36 לתביעה). לו המשיבה הייתה מאשרת את הדברים בכתב ההגנה אך טוענת כי למבקש, בכל מקרה, גם אם יצלח בתביעתו לביטול הסכם הפירוד, לא מגיע סעד של השבה של סכום זה מכיוון שזה הועבר מאת הוריו ולא ממנו – ייתכן והיה מקום לשקול את נחיצות צירוף הוריו של המבקש, כתובעים נוספים, ככל שהיו מביעים הסכמתם לכך. אלא שטענה זו לא הועלתה כלל על-ידי המשיבה. בכתב הגנתה ובהתייחסותה לטענות אלו של המבקש מוצאים אנו הכחשה וגרסה ברורה לפיה המבקש לא השקיע ולו שקל אחד בדירת מגוריה וכי היא בסיוע הוריה השקיעה בדירתה ומימנה בין היתר את המזגנים באותה הדירה (ס' 36-37 לכתב ההגנה). הכרעה במחלוקת העובדתית בין הצדדים בעניין זה יכול ותדרוש נוכחות של הורי הצדדים כעדים בהליך – אבל לא מקימה הצדקה לצירופם כצדדים נוספים. כך גם בכל הנוגע לצירוף הורי המשיבה כנתבעים נוספים. בתביעתו מפרט המבקש כספים רבים שלטענתו שימשו להשקעה בדירות ושהועברו על-ידו לחשבון הורי המשיבה "שהיו מעורבים ועזרו ברכישת הדירות" (ס' 44 לכתב התביעה). לו המשיבה הייתה מאשרת בכתב הגנתה את הדברים אך טוענת כי למבקש, בכל מקרה, גם אם יצלח בתביעתו לביטול הסכם הפירוד, לא מגיע סעד של השבה של אותם סכומים כי אלו הועברו להוריה ולא לה ישירות – היה מקום לשקול את נחיצות צירוף הורי המשיבה, כנתבעים נוספים. אלא שגם במקרה הזה טענה זו לא הועלתה כלל על-ידי המשיבה בכתב הגנתה. המשיבה אינה טוענת כי אין לזקוף לזכות המבקש את הסכומים שלטענתו השקיע בדירות מהטעם שאלו הועברו לחשבון הוריה. ההיפך הוא הנכון. כך לדוגמא, כשהמבקש טוען בתביעתו כי ביום 14.5.2021 פדה את כל חסכונותיו והעביר סך של 160,000 ₪ להורי המשיבה ואלו שימשו לצורכי רכישת הדירה השנייה מהקבלן – המשיבה מאשרת טענה זו בכתב הגנתה ומסבירה שהתשלום השלישי לקבלן, בסך של 300,000 ₪, שולם בחלקו ע"י המבקש שהעביר לצורך כך את אותם 160,000 ₪ ( ס' 42(טז) לכתב ההגנה). טענת ההגנה של המשיבה בעניין זה נוגעת להיקף הסכומים שהעביר המבקש שלטענתו שימשו להשקעה בדירות ואין בפיה טענה כי העובדה שהסכומים בחלקם הועברו להוריה ולא לה ישירות, מנתקת את הקשר בין הכספים שהועברו לייעוד אליו שימשו ולחובת ההשבה, מקום בו יקבע שיש להעניק לתובע סעד זה. כך הדברים מוצאים את ביטויים בסעיף 56 לכתב הגנתה: "התובע טוען כי השקיע בדירות סך של 555,000 ₪ - בעוד ובמסגרת תביעתו, התובע הצליח להוכיח כי הועבר על ידו להורי הנתבעת סך של 313,930 ₪ בלבד, אשר גם הם הועברו מחשבונם המשותף של הצדדים ולא יועדו עבור רכישת הדירה במלואם....". גם כאן, לצורך הכרעה בפלוגתא העובדתית באשר להיקף הכספים שהועברו והשימוש שנעשה בהם יכול ותידרש נוכחות של הורי המשיבה כעדים בהליך – אך לאור יריעת המחלוקת בין המבקש והמשיבה איני מוצא נחיצות לצירופם כצדדים להליך. לא נתבע מהם כל סעד והמשיבה, הנתבעת, לא טענה כי הם ה"כתובת" לסעדים שהתבקשו בתביעה. בשולי הדברים, יוזכר כי הורי הצדדים לא היו צד להסכם הפירוד ביניהם או להסכם המכר (שהמבקש עותר לביטולם) וכי הסעד הראשי לו עותר המבקש, מקום בו יצלח בעתירותיו לביטול הסכם הפירוד והמכר, הוא בכלל לקבלת זכויות בדירות מכוח הלכת השיתוף.
סוף דבר
לאור כל האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית.
משלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות.
העירבון, על פירותיו, יושב למבקש באמצעות באת כוחו.
מתיר פרסום ההחלטה במתכונת בה נחתמה, בהיעדר שמות הצדדים ופרטים מזהים אחרים.
ניתנה היום, כ"ג סיוון תשפ"ב, 22 יוני 2022, בהעדר הצדדים.
