בימ"ש מחוזי ת"א, סגן הנשיא השופט אליהו בכר: פס"ד בעתירה למתן צו המורה למשיב ליתן לעותרת רישיון בסיסי למתן אשראי ומתן שירות בנכס פיננסי ( עת"מ 45415-03-21)

1. לפניי עתירה למתן צו המורה למשיב ליתן לעותרת רישיון בסיסי למתן אשראי ומתן שירות בנכס פיננסי, עפ"י סעיף 12 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (שירותים פיננסיים מוסדרים), התשע"א-2016 (להלן "הרישיון" ו"חוק הפיקוח" בהתאמה).
2. עתירה זו מוגשת נגד החלטת המשיב – הממונה על שוק ההון ביטוח וחיסכון (להלן גם: "המפקח") מיום 11.3.2021 שלא ליתן לעותרת רישיון, וכן כי על העותרת לחדול מעיסוק ממתן אשראי ומתן שירות בנכס פיננסי בתוך 60 ימים וזאת, על יסוד מידע מודיעיני חסוי, לפיו הבעלים האמיתי של העסק הוא בעלה של העותרת, וכי יש מידע הקושר אותו לעבירות פליליות של הלבנת הון.

רקע

1. העותרת מנהלת עסק הפועל בענף השירותים הפיננסיים מזה כ-15 שנים. בהתאם להסדר המשפטי הקודם, משנת 2006 הייתה העותרת בעלת תעודת רישום לנותני שירותי מטבע, כמשמעותה בחוק איסור הלבנת הלבנת הון, התש"ס-2000. בעקבות חוק הפיקוח משנת 2016, נדרשה העותרת להסדיר את עיסוקה על פי חוק הפיקוח. בהתאם, ביום 18.5.2017 וביום 21.5.2018 פנתה העותרת למשיב בבקשות עפ"י סעיף 12 לחוק הפיקוח לקבלת רישיון בסיסי למתן אשראי ורישיון בסיסי למתן שירות בנכס פיננסי.
2. ביום 15.3.2020 נמסרו למשיב שתי פרפרזות משטרתיות – האחת תמציתית וניתנת לגילוי והשנייה חסויה ומורחבת. מהפרפרזות עלה כי בידי המשטרה מידע חסוי הקושר את בעלה של העותרת לעבירות הלבנת הון ולעסק, ומכאן המלצת המשטרה שלא לאשר את הבקשות לרישיונות.

ביום 1.4.2020 הודיע המשיב לעותרת כי בכוונתו לדחות את בקשות הרישיונות בעקבות מידע מסווג כי בעלה של העותרת מעורב בביצוע עבירות הלבנת הון. המשיב הוסיף וציין כי בעלה של העותרת מכהן כנושא משרה בעסקה של מבקשת הרישיון, וכן כי הם עובדים יחד בעסק. לעותרת הועברה הפראפרזה המשטרתית התמציתית, כדלקמן: "ברשות מ"י מידע חסוי הקושר את שאדי עודה לעבירות הלבנת הון. על כן, המלצת משטרת ישראל – שלילי. יצוין כי אשתו נורה עודה ת.ז. [...] עובדת עמו בצ'יינג' ולכן גם לגביה ההמלצה שלילית". בהודעה על כוונת הדחייה הודגש כי המפורט בפרפרזה המורחבת (החסויה) אודות העבירות מעיד על חומרתן וכי המידע אומת ותוקף על ידי משטרת ישראל על מנת לוודא כי לא נפלה בו שגגה. המשיב ציין כי על פי סעיף 15(א) לחוק, הוא רשאי שלא ליתן רישיון אם הדבר מאיים על שלום הציבור או בטחונו, והחלטה זו תואמת את חוזר נותני שירותים פיננסיים מוסדרים 2018-10-9 "חוזר יושר ויושרה" (9.7.2018) (להלן: "חוזר יושר ויושרה") ואת השיקולים הרלוונטיים לבחינת יושרו של גורם מפוקח, שכן המידע לגבי העותרת ובעלה מעלה ספקות בנוגע לכשירותם וליושרם בהפעלת העסק. במצב דברים זה סבר כי המידע בנוגע לבעלה של העותרת יכול לבסס דחיית הבקשה לרישיון המבוקש תוך שהוא מאפשר לעותרת ולבעלה להעלות את טיעוניהם בכתב, בבחינת שימוע. בקשה של העותרת למתן שימוע בעל פה נדחתה בנימוק כי זכות שימוע אינה מחייבת בהכרח קיום שימוע בעל פה וכי שימוע בכתב לא שולל את יכולתה לפרוס את מלוא טענותיה, וכן לנוכח העומס המוטל על הרשות הבוחנת אלפי בקשות לרישיונות.

1. ביום 5.5.2020 שלחה העותרת את טיעוניה בכתב למשיב באמצעות בא כוחה הקודם. העותרת השיבה כי בעלה לא עובד עימה בעסק ולא מכהן עוד כנושא משרה במבקשת הרישיון, שכן הוא הבעלים ובעל השליטה בחברה אחרת – ש.ע. דיירקט ביזנס שירותים ומסחר בע"מ. הובהר כי בעלה פרש מהעסק לחלוטין בשנת 2018 ומשקיע את מלוא זמנו ומרצו בחברה החדשה. עוד נטען כי מבקשת הרישיון מנהלת את העסק כעוסק מורשה, פועלת כדין היא המנהלת והאחראית על כל פעולה המתבצעת בו. עוד נטען כי לא ניתן לעשות שימוש במידע מודיעיני מסווג, כי נפגעה זכותה החוקתית של המבקשת לעיסוק וכי לא ניתן להסתפק בפראפרזה שניתנה ללא אפשרות לעיין במידע.
2. ביום 23.11.2020 נמסרו למשיב שתי פרפרזות משטרתיות נוספות, הדומות לפרפרזות מיום 15.3.2020 – האחת תמציתית וניתנת לגילוי והשנייה חסויה ומורחבת. גם מפרפרזות אלו עלה כי בידי המשטרה מידע חסוי הקושר את בעלה של העותרת לעבירות הלבנת הון ולעסק, ומכאן המלצת המשטרה שלא לאשר את הבקשות לרישיונות.
3. ביום 11.3.21 התקבלה החלטת המשיב הדוחה את בקשות העותרת לרישיון. נקבע כי מדובר בבקשה למתן רישיון חדש, על פי המשטר החדש, ואין מדובר בבקשה לחידוש רישיון או להארכתו, על אף שלעותרת הייתה תעודת רישום למתן שירותי מטבע. עוד נקבע כי על אף הטענה שבעלה של העותרת לא עובד בעסק משנת 2018, בפועל טרם הוסר שמו מפירוט בעלי התפקידים בבקשה לרישיון וכי על פי חומרים מסווגים ממשטרת ישראל, שתוקפו לאחרונה, הוא עובד גם היום בעסק וחזקה כי החומרים ממשטרת ישראל הם רלוונטים ומהימנים. עוד נקבע כי המפקח רשאי לעשות שימוש במידע המגיע אליו ממשטרת ישראל, המונה על אכיפת החוק והמלחמה בפשיעה, וזאת גם לגבי מידע שאינו בגדר כתב אישום או הרשעה, וזאת על פי הכללים בחוזר יושר ויושרה שפורסם מכוח הסמכות בס' 4(ב) לחוק הפיקוח והוראות סעיף 15(ב) לחוק העוסקות בטעמים לדחיית בקשת רישיון ובכללם טעמים של שמירה על שלום הציבור וביטחונו וטעמים אחרים שבטובת הציבור. נקבע כי פראפרזה ומידע משטרתי מסווג הן ראיות מנהליות שהמפקח רשאי לעשות בהן שימוש וניתן להסתמך עליהן לצורך מתן החלטה. הסתמכות זו נעשית בהתאם להנחיות בחוזר יושר ויושרה והיא נועדה לתכלית ראויה של הדרת גורמים בלתי לגיטימיים משוק מתן שירותים פיננסיים. נקבע כי אין מדובר בפגיעה לא מידתית בחופש העיסוק שכן שלום הציבור וביטחונו גוברים בנסיבות המקרה על האינטרס הפרטי של מבקשת הרישיון. נקבע כי בענייננו מדובר בעבירות עדכניות שנמצאות ברף החומרה הגבוה בכל הנוגע למי שמבקש לעסוק במתן שירותים פיננסים. עוד נקבע כי ניתן משקל לעובדה כי מדובר בעסק הפועל משנת 2006, אולם לנוכח מעורבותו לכאורה של בן הזוג בביצוע עבירות פליליות של הלבנת הון והעובדה שאחת מהתכליות המרכזיות בחוק היא הרחקת גורמים בלתי לגיטמיים, גובר בנסיבות הצורך בשמירה על שלום הציבור וביטחונו.

לנוכח כל האמור, נדחו בקשות מבקשת הרישיון לקבלת רישיון בסיסי. העותרת נדרשה לחדול מכל פעילות של מתן אשראי חדש לאלתר וכן ניתנו לה 60 ימים לשם חיסול עסקיה.

1. על החלטה זו הוגשה העתירה דנן. יצוין כי ניתן צו ארעי לשימור המצב הקיים עד להכרעה בעתירה.

טענות העותרת בתמצית

1. לטענת העותרת החלטות המשיב בלתי מידתיות ובלתי סבירות, פוגעות בחופש העיסוק ובזכות להליך הוגן ודינן להתבטל מהטעמים הבאים, בתמצית: משנת 2018 בעלה אינו קשור לעסק והיא מנהלת אותו; המשיב לא יכול להסתמך על מידע חסוי; המשיב היה צריך לקבל את החומר הגולמי בבסיס המלצת המשטרה ולבטל את הנוהג לפיו הוא מסתמך באופן עיוור על המלצות המשטרה; בעלה של העותרת לא נחקר ולא הוגש נגדו כתב אישום על אף העבירות החמורות לכאורה וההחלטה פוגעת בחזקת החפות; לא ניתן לדחות את בקשת העותרת בהינתן מידע הנוגע לבן זוגה ולא לעותרת עצמה – שאין מחלוקת שלא מעורבת בפלילים; לא ניתן להסתיר מהעותרת מידע מודיעיני שלא הוצאה לגביו תעודת חיסיון; יש לגלות לעותרת לכל הפחות תמצית מידע כדי לאפשר לה להשלים טיעון; יש לאפשר לה טיעון בע"פ ולא בכתב; יש לתת משקל לנסיבות – פעילות רבת שנים בענף וחיוניות הרישיון לפרנסת המשפחה.
2. העותרת הדגישה כי מדובר בעסק ותיק בעל מוניטין שהקימה העותרת עם בעלה בשנת 2006 ופעיל מזה כ-16 שנים. מדובר בעסק גדול בעל היקף פעילות שנתי של כ-511 מיליון ₪ בשנת 2019 וכ-298 מיליון ₪ בשנת 2020. העסק זוכה לדירוג גבוה של חברת "דן אנד ברדסטריט" ומספק שירותים שוטפים למאות לקוחות העותרת טענה כי היא מנהלת את העסק, מגישה דוחות שנתיים כדין ומעסיקה תחת שמה עובד נוסף. כמנהלת, כך נטען, היא עוברת כל עת הדרכות והשתלמויות בהתאם לחוק, ומתעדכנת בחידושים הרלוונטיים להפעלת העסק. העותרת הוסיפה כי עברה הפלילי והמשטרתי חסר כל דופי, ויועץ המס אישר במכתבו כי העסק מדווח לרשויות המס כנדרש ומשלם את כל המיסים במועד בכל שנות פעילותו. עוד נטען, כי בעלה ניתק את קשריו עם העסק כבר בשנת 2018 על מנת לקדם את חברת "ש.ע. דיירקט" בה הינו מחזיק כבעל שליטה, ומשקיע את מלוא מרצו. הבעל לא מורשה חתימה, לא מנהל בעסק של העותרת, ואינו מתפקד כנושא משרה. העובדה שהוא רכש נכסים כבעלים של ש.ע דיירקט, מחזקת את המסקנה, כך לטענת העותרת, כי בעלה אינו קשור לנעשה בעסק שלה. העותרת ציינה כי הפרפרזה התבססה על מידע ישן שנאסף בתקופה בה בעלה שימש נושא משרה, אולם גם אז היא זו שניהלה את העסק, ללא התערבות מצדו. הסיבה היחידה שנחזית תקפה למידע המודיעני, לטענת העותרת, היא פשיטה בליווי צו חיפוש שנערכה על ידי יחידת להב 433 לפני למעלה משנה, ועיכובו של בעלה לחקירה שבסופה שוחרר לביתו משום שלא נמצאו כל ראיות מחשידות בעסק או בבית כנגד העותרת ובעלה. העותרת הדגישה כי בעלה לא נחקר מעולם בכל חשד להלבנת הון וכי כלל לא הוגש נגדו כתב אישום, שאפילו אם היה קיים אין די בו כדי להצדיק את החלטת המשיב.

טענות המשיב בתמצית

1. לטענת המשיב, לא נפל כל פגם בהחלטות נשוא הבקשות לרישיונות, והן נמצאות בלב ליבו של מתחם הסבירות. נטען כי דין העתירה להידחות לאור המלצות המשטרה לפיהן בעלה של העותרת חשוד בעבירות פליליות של הלבנת הון. למשיב מידע חסוי אודות עבירות אלה, מידע שאף הועבר לעיונו של ביהמ"ש וביהמ"ש אמנם עיין בו. המשיב טען כי בניגוד לטענות העותרת, עד למועד ההחלטה לא הוסר שמו של בעלה מרשימת בעלי התפקידים בבקשת הרישיון, וכן כי החומר המודיעני עצמו מראה שבפועל הבעל עובד יחד עם העותרת. נטען כי קיימות נסיבות המטילות דופי ביושרה וביושרתה של העותרת, והחלטת המפקח עולה בקנה אחד עם הוראות חוק הפיקוח ותכליתו.
2. המשיב עמד על כך שמדובר בהחלטה שבאה על רקע רפורמה מקיפה – שעברה ממשטר של רישום למשטר של רישוי, כאשר אחת התכליות בבסיס חוק הפיקוח הוא הצורך להילחם בפשיעה ובגורמים עבריינים שמצאו להם אחיזה בשוק, לאחר שהתגלה ששוק מתן השירותים הפיננסים הוא "צינור חמצן" כלכלי לפשיעה. נטען, כי החלטת המשיב מקיימת את עקרון שלטון החוק ומגשימה את האינטרס הציבורי ותכלית הרפורמה, וכי עמדת בתי המשפט העקבית היא העדפת האינטרס הציבורי בהדרת גורמים בלתי לגיטיימים מהשוק, גם בהינתן קיומו של מידע מודיעני משטרתי.
3. עוד הוסיף המשיב, כי עפ"י חוזר יושר ויושרה, מידע מ"רשות ביטחון" הוא חיוני לבחינת בקשות הרישיון, והוא מתווה שיקול דעת רחב יותר מאשר בחינה צרה של שאלת קיומה של הרשעה או כתב אישום. לטענת המשיב, העובדה שמדובר בעסק הפועל שנים רבות רק מחזקת את המסקנה כי מדובר במצב דברים שמעיד על העתיד לבוא בתחום הפרות החוק. המשיב ציין בנוסף כי סעיף 23 לחוק הפיקוח ממילא מאפשר למפקח לבטל רישיון קיים או להתלותו, בין היתר מטעמים של שמירה על שלום הציבור וטובתו. מקל וחומר, כך המשיב, כאשר מדובר ברישיון שמוגש על פי ההסדר בפעם הראשונה. ביחס לטענות לשימוע בעל פה, המשיב ציין כי העותרת לא העלתה כל טעם מיוחד המצדיק עריכת שימוע בעל פה דווקא, נוסף על השימוע בכתב שכבר נערך בעניינה.

דיון והכרעה

1. אקדים אחרית לראשית ואציין כי לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת המפקח, שהיא החלטה סבירה וראויה, המנומקת היטב ועומדת בתנאי הדין והפסיקה.
2. הרקע הנומטיבי לבחינת עתירות העוסקות בדחיית בקשות לרישיון למתן אשראי על פי חוק הפיקוח, פורט בפסק דיני בעת"מ (מינהליים ת"א) 62558-11-20 סוארטה בע"מ נ' מדינת ישראל - דר' משה ברקת הממונה על שוק ההון הביטוח והפיננסים והמפקח (30.3.2021) (להלן: "עניין סוארטה") ולא מצאתי מקום לחזור על הדברים. להרחבה ר' גם בין היתר עע"מ 702/20 א.מ. עומר נכסים והשקעות בע"מ נ' ד"ר משה ברקת הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון (13.08.2020) (להלן: "עניין עומר נכסים"); עע"מ 5725/20 פלונית נ' רשות שוק ההון ביטוח וחסכון, פס' 9 (31.8.2020); עת"מ (מינהליים ת"א) 13704-05-21 סולטאן נ' משרד האוצר - הממונה על שוק ההון ביטוח וחיסכון (2.6.2021) (להלן: "עניין סולטאן"; יצוין כי על פסק הדין קיים ערעור תלוי ועומד – עע"מ 4599/21). למקרה נוסף הדומה לענייננו ר' – עת"מ (מינהליים ת"א) 44811/06-20 בשר נ' המפקח על שירותים הפיננסים – משרד האוצר (22.7.2020) (להלן: "עניין בשר"; על פסק הדין תלוי ועומד ערעור עע"מ 6820/20).

בתמצית ייאמר כי הסוגיות העולות בעתירה דנן כבר נדונו והוכרעו בפסיקה – ובעיקרן הסתמכות המשיב על המלצת המשטרה החסויה, המבוססת על חומר מודיעיני חסוי לפיו בעל ההשפעה בעסק קשור לכאורה לעבירות חמורות של הלבנת הון, כטעם לדחית בקשת הרישיון. ככל הנדרש אתייחס להוראות הדין והפסיקה בהרחבה בפרקים הרלוונטיים להלן.

הוכח כי בעלה של העותרת קשור לכאורה לעסק ומעורב לכאורה בעבירות הלבנת הון

1. העותרת טענה כי החל משנת 2018 בעלה לא מעורב בעסק אלא הוא משקיע את מלוא מרצו בחברה החדשה, וכי העותרת מנהלת את העסק באופן בלעדי.
2. לאחר שעיינתי בחומר הראיות החסוי וכן קיימתי דיון במעמד צד אחד וקיבלתי הבהרות בנוגע למידע המודיעיני מקצין המשטרה, מצאתי כי בעלה של העותרת לוקח חלק פעיל לכאורה בעסק וכן עולה מן החומר המודיעני מעורבות לכאורה של בעלה של העותרת בפעילות עבריינית בתחום הלבנת ההון. אבהיר כי מדובר במידע עדכני, רב ורציף לאורך שנים ארוכות ממספר מקורות שונים, לרבות ידיעות מתקופה האחרונה ולאחר שנת 2018, וכי מדובר בעבירות ברף חומרה גבוה (השווה לעניין עומר נכסים – שם הוחזר העניין לרשות לבחינה חוזרת בין היתר כיוון שדובר על עבירות משנת 2014 בעוד ההחלטה התקבלה בשנת 2019). לעניין היקף הבחינה של החומר הגולמי ר' עניין בשר, בפס' 45: "במסגרת זו בחנתי את מהימנות הידיעות וערכיותן (על פי הדירוג שניתן להן על ידי מקבל המידע) ואת השאלה האם מדובר בידיעות ממקור אחד או ממספר מקורות, כמו גם את תקופת הזמן אליה מתייחסות הידיעות, שכן לא הרי ידיעה חד פעמית הנסמכת על מקור בודד כהרי ידיעות הנסמכות על מספר רב של מקורות שונים, ומתייחסות לתקופת זמן ממושכת. לאחר עיון כאמור, נחה דעתי כי המידע בעניינו של העותר מבוסס על מספר לא מבוטל של מקורות שונים זה מזה, שהוערכו על ידי הגורמים המוסמכים לכך במשטרת ישראל כמקורות מהימנים, והידיעות מתייחסות לתקופת זמן ממושכת בת מספר שנים, כולל מן העת האחרונה").

למען הסר ספק, לא מצאתי כי יש צורך בהוצאת תעודת חיסיון על מנת לחסות את החומר מהעותרת. העיון במידע התקיים על פי תקנה 13(ב) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000. ר' לעניין זה דברי כב' השופט עמית: "ככלל, בדין המינהלי, רשות מינהלית רשאית להתבסס על מידע מודיעיני חסוי לצורך החלטתה, והדברים נעשים כעניין שבשגרה מעשה של יום ביומו. סעיף 13(ב) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000, מעגן פרקטיקה זו..." (ע"א 1604/19 מדינת ישראל נ' פלונית (26.01.2021)).

הסתמכות על חומר מודיעיני בהעדר הליך פלילי

1. העותרת טענה כי חוזר יושר ויושרה אינו יכול לשמש מקור סמכות לדחיית בקשות לרישיון על בסיס מידע מודיעיני. נטען כי חוק הפיקוח בס' 15(א) קבע אמות מידה מחמירות של הרשעה פלילית ולמצער הגשת כתב אישום, וס' 3(13) לחוזר יושר ויושרה הקובע אמת מידה של "מידע מרשות ביטחון" היא אמת מידה מקלה ובלתי מידתית הפוגעת מעבר לנדרש בזכויות החוקתיות להליך ראוי ולחופש עיסוק. עוד נטען כי מתן פרשנות מרחיבה ובלתי מידתית בדמות "חסמי כניסה" על יסוד ראיות דלות וחסויות, תביא לצמצום הענף והחלשתו ולפגיעה בתחרות. נטען כי לצורך פגיעה בחופש העיסוק של העותרת יש צורך בראיות ברורות, חד משמעיות ומשכנעות.
2. לא מצאתי כל מניעה על המפקח , במסגרת סמכותו לפי חוק הפיקוח, להשתמש במידע מודיעיני שלא הוביל לכדי הליך פלילי. ס' 15 לחוק הפיקוח קובע את התנאים למתן רישיון, ואלו כוללים גם "טעמים של שמירה על שלום הציבור או ביטחונו או טעמים אחרים שבטובת הציבור" וכן "נסיבות אחרות המטילות דופי ביושרו וביושרתו" של מבקש הרישיון. בהקשר זה נפסק כי "ביסוד שיקול הדעת הרחב שחוק הפיקוח ... העניק למשיב בנוגע לבחינת 'יושרו ויושרתו' של מבקש הרישיון, ניצבת התובנה כי –'מתן שירותים פיננסיים, כאשר הוא 'נופל' לידיים הלא נכונות, עלול לפתוח פרצה לביצוען של עבירות, וכן לפגוע בטובתם של הצרכנים הנזקקים לשירותים אלה ובשוק שירותי המטבע בכללותו'" (עע"מ 6820/20 בשר נ' המפקח על השירותים הפיננסיים- משרד האוצר, וההפניות שם (01.11.2020); כן ר' עניין עומר נכסים). מידע מודיעיני מרשות ביטחון מוכרת – במקרה דנן משטרת ישראל – מסייע למפקח לשקול את הטעמים של שמירה על שלום הציבור ולמלא את תפקידו כדי להגן על הציבור מפני מתן רישיון ש"יפול" לידיים הלא נכונות. לא בכדי הסתמכות זו על מידע מודיעיני הוכרה בפסיקה בהקשר של רישיונות לפי חוק הפיקוח – ר' בר"מ 6903/20 א. אושר שירותים פיננסים בע"מ נ' רשות שוק ההון, ביטחון וחיסכון, פס' 16 (30.10.2020) (ההדגשות אינן במקור – א.ב.): "החומר המודיעיני שהוצג על-ידה מלמד על פעילות עבריינית לכאורה של המבקשים בתחום הלבנת ההון – תחום המצוי בליבת השיקולים הרלוונטיים לאסדרת הרישיונות על-פי חוק הפיקוח. אין צריך לומר כי העובדה שהמבקשים לא הועמדו לדין אין בה כדי לשנות מן המסקנה האמורה, בהתחשב בכך שמדובר בהחלטות המתקבלות בהתאם לכלל הראיה המינהלית" (ר' מבין רבים גם עניין סוארטה; עניין סולטאן; עניין בשר; עניין קאסם עליו מסתמכים המשיבים; עת"מ (מינהליים ת"א) 16475-12-20 חוטבא נ' מדינת ישראל, פס' 25 (19.01.2021) (להלן: "עניין חוטבא")).

למען הסר ספק, וכמפורט לעיל, השתכנעתי כי בענייננו החומר הראייתי מבסס חשד כבד וממשי נגד בן זוגה של העותרת בעבירות כלכליות הרלוונטיות לעסק.

1. ייתכן שהיה עדיף, ולו בבחינת האינטרס הציבורי לנוכח עוצמת החשדות, אם בן הזוג היה נחקר וההליך הפלילי היה ממוצה (ר' דברי ב"כ העותרת בעמ' 1-2 לפרוטוקול הדיון כי במשך שנה וחצי המשטרה לא טרחה לעשות שימוש במידע, לרבות זימון בעלה של העותרת לחקירה, על אף חומרת העבירות המיוחסות לו; פס' 7 לעתירה כי "אין להלום כי בידי המשטרה חשדות למעורבות בעבירות פליליות חמורות... מבלי שהחשדות מתבררים... בעוד המידע המודיעיני ממשיך 'לרחף' מעל ראשי העותרת ובעלה ולהביא לפסילת [ה]עסק..."). ברם, ההליך הפלילי הוא הליך נפרד ושונה מההליך המנהלי של מתן רישיון, תכליות ההליכים שונות, ואי מיצוי ההליך הפלילי אינו מונע מהמפקח לפעול בהליך המנהלי ולדחות את בקשת הרישיון על סמך ראיות מנהליות (בהקשר דומה של רישיון עסק ר' פסק דיני בעת"מ (מינהליים ת"א) 45440-11-17 א.ק. יוניברס בע"מ נ' מדינת ישראל - משטרת ישראל, פס' 29 וההפניות שם (20.02.2019) (ערעור על פסק הדין נמחק בהמלצת בית המשפט העליון – עע"מ 1990/19) (להלן: "עניין יוניברס")). עוד יצוין כי המידע המודיעיני לא "מרחף" לנצח מעל ראשי המבקשים – כיוון שהחלטת המשיב בוחנת גם את עדכניות המידע (עניין עומר נכסים). כמו כן, גם אם החשדות אינם מתבררים במסלול הפלילי – לא מדובר במידע חסר בסיס אלא מידע שמתוקף על ידי המשטרה (לדוגמה באמצעות חקירה, הצלבת מקורות, בחינת מהימנות המקורות וכיו"ב), ובעניין דנן מדובר כאמור במידע מודיעיני רב ורציף בעל מהימנות גבוהה.
2. לתמיכה בטענותיה, העותרת הפנתה לפסק דינו של כב' השופט דוד חשין בעת"מ (מינהליים נצ') 10366-11-11 באר מרים דלקים 26 שי בע"מ נ' מחלקת רישוי עסקים - עיריית טבריה (26.12.2012) (ההדגשות אינן מקור – א.ב.). ברם – גם שם נקבע כי "החלטת המשטרה צריך שתהא מבוססת, מהבחינה העובדתית, על ראיות העומדות במבחן הראייה המנהלית... ראיות מנהליות עשויות להיות ראיות שאינן קבילות על פי מבחני הקבילות הרגילים ..., ובכלל זה גם מידעים מודיעיניים חסויים... דומה כי אין מנוס, וזאת, חרף הקושי הגלום בסירוב לבקשת רישיון ופגיעה בחופש העיסוק על בסיס מידע חסוי, שלמבקש הרישיון לא ניתנה מלוא האפשרות להתמודד עימו ולהפריכו". באותו עניין נדחה העתירה והחלטת המשטרה לסרב לרישיון עסק על סמך מידע מודיעיני חסוי אושרה.

העותרת התייחסה לכך שבאותו עניין נקבע ש"על מנת לצמצם ככל הניתן את הפגיעה בחופש העיסוק ובזכות הטיעון של מבקש הרישיון... על המשטרה מוטל לאפשר למבקש הרישיון להתמודד עם המידע הקיים נגדו תוך זמן סביר.. התמודדות זו יכול שתהא במסגרת זימון מבקש הרישיון לחקירה, במסגרת הגשת כתב אישום שמפניו יוכל להתגונן, או בדרך אחרת. ודוק, האיזון בין הפגיעה בזכות חוקתית, לבין החובה המוטלת על המשטרה לשמור על שלום הציבור, אינו יכול להישען לאורך זמן על מידע חסוי שלא הוצג לפני מבקש הרישיון. מגיע שלב שבו אין במידע זה כדי להוות תשתית ראייתית מספקת, ועליו להיתמך בראיות שלגביהן התקבלה, במסגרת חקירה או בדרך אחרת, תגובת מבקש הרישיון..". אף אם אקבל דברים אלו, נקבע שם כי "לשאלה מהו 'זמן סביר' לעניין זה לא ניתן לספק מענה חד משמעי. הדבר תלוי בנסיבות כל מקרה ומושפע ממספר גורמים, בניהם מידת הפגיעה במבקש הרישיון, תוכנו של המידע המודיעיני החסוי והסיבות שבגינן לא ניתן לחושפו, באותה נקודות זמן, בפני מבקש הרישיון". במקרה דנן – כמו שם "לאחר שעיינתי בחומר המודיעיני שהוצג לעיוני, הגעתי למסקנה כי די בו על מנת להצדיק, לעת הזאת, את החלטת המשטרה שלא לאשר את הענקת הרישיון לעותרים". גם בענייננו מדובר במידע שאינו מועט, ממספר מקורות, ברמת מהימנות גבוהה, עדכני, החושף עבירות בדרגה חמורה הרלוונטיות להפעלת העסק. בשים לב לאופיו של המידע ולמורכבות העבירות, גם אם אכן "מגיע שלב" בו הרשות אינה יכולה להסתמך על מידע מודיעיני שלא נחקר ולא גולה למבקש, בענייננו ברור כי טרם חלף "הזמן הסביר" לשימוש במידע המודיעיני. יצוין כי למעשה זו פעם ראשונה שהרשות עושה שימוש במידע זה כלפי העותרת וכאמור מדובר במידע עדכני שחשיפתו עלולה לחבל במאמצי המשטרה לחשיפת עבריינות ומלחמה בפשיעה (ר' עניין בשר, פס' 44).

1. אם כן, אין מניעה שהמפקח יסתמך על מידע מודיעיני וקיומו של הליך פלילי או העדרו אינו מונע הסתמכות שכזו. העובדה כי מדובר "רק" במידע מודיעיני שלא נחקר ולא נחשף למבקשת, היא נסיבה אחת במסגרת כלל הנסיבות שעל המפקח לשקול בבואו להחליט על אישור או דחיית בקשה לרישיון.

הסתמכות על ראיות מנהליות חסויות

1. העותרת טענה כי הסתמכות על מידע חסוי, פוגעת בחזקת החפות ובזכות הטיעון של העותרת ובפרט לאור הזכות החוקתית לחופש עיסוק העומדת על כפות המאזניים.
2. גם בעניין זה, ועם כל הבנתי לקושי של העותרת בעניין זה, אין בידי לקבל את טענותיה. האפשרות של רשות להסתמך על ראיות מנהליות חסויות הוכרה זה מכבר בפסיקה, וגם במקרים על פי חוק הפיקוח. ר' בר"מ 1383/21 ספוות נ' הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון, פס' 17 וההפניות שם (03.03.2021) (ההדגשות אינן במקור – א.ב.): "גם אם ניתן להבין את תרעומתו של המבקש ביחס לקושי הכרוך בהתמודדות עם החלטה המבוססת על חומר מודיעיני, דומה שבמקרים מסוג זה מדובר בהכרח [...]. אף אין להקל ראש בהשלכותיהן הברורות של החלטותיו של המשיב על פרנסתו של המבקש, ובפרט בנסיבות שבהן הוא עוסק בתחום תקופה ממושכת, אך תוצאה זו נובעת מבחירתו הברורה של המחוקק להעדיף בתחום זה את האינטרס הציבורי". (ר' גם מבין רבים עניין בשר; עת"מ (מינהליים ת"א) 26414-05-21 זועבי נ' מדינת ישראל- משרד האוצר- הממונה על שוק ההון ביטוח וחסכון, פס' 45 וההפניות שם (1.6.2021); עת"מ (מינהליים ת"א) 44911-01-21 אביקזר נ' משרד האוצר - המפקח על נותני שירותים פיננסיים, פס' 44-48 וההפניות שם (07.02.2021)).

באופן דומה, הרשות יכולה להסתמך על ראיות חסויות גם בבחינת בקשות לרישיונות עסק מכוח חוק רישוי עסקים, התשכ"ח – 1968 – שגם במסגרתו נבחנים טעמים של שמירה על שלום הציבור וביטחונו (ר' עניין יוניברס, פס' 26 ו-28). עם זאת אחזור ואדגיש כי "לאור חשיבותה של זכות הטיעון שאחת מנגזרותיה היא זכות העיון, כבר הבעתי את דעתי שראוי כי הרשויות יעשו מאמץ להעביר את מלוא החומר והנימוקים שכן ניתן לגלותם למי שצפוי להיפגע מהחלטתן לסרב לרישיון עסק על בסיס ראיות מנהליות חסויות" (שם), והדברים נכונים לדידי גם בהקשר של רישיון לפי חוק הפיקוח.

1. בענייננו, הפראפרזה שהועברה לעותרת הייתה תמציתית ביותר, וייתכן שניתן היה לפרט יותר – לדוגמה ומבלי לקבוע מסמרות, העובדה שמדובר במידע עדכני מהשנים האחרונות וממספר מקורות. מכל מקום, לגופו של עניין בנסיבות היו בידי העותרת די והותר פרטים על מנת שלא תיפגע זכות הטיעון שלה, בשים לב לטיבן של הראיות ולכך שלא ניתן לחשוף אותן. העותרת ידעה כי בקשתה צפויה להידחות כיוון שלפי מידע ממשטרת ישראל בעלה מעורב בביצוע עבירות פליליות של הלבנת הון, וכי היא ובעלה עובדים ביחד בצ'יינג' (פרטים אלה הופיעו בפרפארזה שהועברה לעותרת). כך גם, העותרת ידעה כי בידי המשיב מידע מסווג המפרט את חומרת העבירות וכי המשיב תיקף ואימת את המידע מול המשטרה כדי לוודא שלא נפלה בו שגגה (ס' 8 להודעה על כוונת הדחייה מיום 1.4.2020; ר' לעניין זה גם ס' 2 לטיעון העותרת בכתב מיום 5.5.2020 – המפרט את השיקולים לדחייה כפי שעולה ממכתב המפקח). בהתאם, העותרת פירטה את מלוא נימוקיה להוכחת טענתה כי החל משנת 2018 בעלה אינו קשור לעסק (ס' 4-13 למכתב טיעוני העותרת). עם זאת, מחומר הראיות החסוי עולה כי בעלה של העותרת הוא מנהל העסק בפועל – גם לאחר שנת 2018. בנסיבות אלו, גם לו הייתה העותרת מקבלת מידע מורחב, לא היה בכך כדי לשנות מהתוצאה הסופית.

דחיית בקשה כשהמעורב בפלילים הוא קרובו של מגיש הבקשה ולא מגיש הבקשה בעצמו

1. העותרת טענה כי היא אינה גורם עברייני שיש להרחיק מהענף אלא ההפך הוא הנכון – אין לה רישום פלילי כלל והיא מתפעלת עסק ותיק כ-16 שנים, בעל מוניטין, חוק לקוחות, המשרת את הציבור ללא רבב.
2. בהינתן שהוכח בראיות מנהליות מהימנות שבעלה של העותרת קשור לכאורה הן לעסק והן לעבירות מתחום הלבנת הון, ההחלטה לדחות את בקשת העותרת אך בשל מידע הנוגע לבעלה ועל אף שאין כל טענה כלפיה, היא החלטה סבירה. החוק ביקש להוציא מתחום העיסוק בפיננסים גורמים עבריינים. מקום בו – כפי ענייננו – לא ניתן ליצור אבחנה ברורה בין בני זוג לעניין ניהול העסק, ומוכח בראיות מינהליות כי בן הזוג המעורב בפלילים לכאורה קשור לעסק, קיימת סמכות למפקח לדחות בקשה לרישיון, גם אם הבקשה מוגשת על ידי בן הזוג שלכאורה אינו מעורב בפלילים. התייחסתי לדברים בעניין סוארטה: "אכן, אין מקום במשפט המודרני לראות בבני זוג כמי שעצם נישואיהם הפכו אותם לישות אחת ולכן גם אין לראותם כמי שאחראים האחד לחטאי רעיהו. אך יכול ויהא בעצם הגשת הבקשה, בדומה למקרה דנא, כדי להצביע על כך שיש במערכת קשרים זו יותר מחשד למעשה שנועד להסתיר את הגורמים האמתיים העומדים מאחורי הבקשה, בנסיבות בעלה [של העותרת – א.ב]". יצוין כי בדומה, בעניין סולטאן נדחתה בקשה בשל מעשים המיוחסים לאחיו של מגיש הבקשה, ובית המשפט לא התערב בהחלטת המפקח; בעת"מ (מינהליים ת"א) 26414-05-21 זועבי נ' מדינת ישראל- משרד האוצר- הממונה על שוק ההון ביטוח וחסכון (1.6.2021) –נדחתה הבקשה כיוון שהחומר המודיעיני ייחס עבירות פליליות למבקש הרישיון ולאביו – על אף שמבקש הרישיון טען שאביו אינו קשור לעסק.

היקף החומרים המועברים למפקח

1. העותרת טענה כי המשיב משתמש במידע מודיעיני עלום כ"שיטה" לפסילת עוסקים בענף, ללא ביסוס ותשתית עובדתית, טיפול שזכה לביקורת חריפה בפסק הדין בעת"מ (מינהליים- ת"א) 35989-07-20 קאסם נ' הממונה על שוק ההון (29.12.2020) (להלן: "עניין קאסם"). נטען כי בעקבות פסק דין קאסם היה על המשיב להשהות את הליך השימוע "ולחשב מסלול מחדש" – להרחיב את זכות העיון במידע ולגבש כללים לתיעוד הליכי הטיפול וקבלת החלטות – אלא שגם בענייננו פעל המשיב לפי אותה שיטת עבודה לקויה ולא תיקן את דרכיו, ולמעשה נתן החלטה מבלי להפעיל שיקול דעת עצמאי אלא בהסתמכות עיוורת על המלצת המשטרה.

לטענת המשיב, משטרת ישראל היא הגורם האמון על אכיפת החוק ולה הכלים הנוגעים להערכת חומר מודיעיני, ובשים לב לייחודיות התמקצעותה, להמלצתה של המשטרה ולאופן הערכת המודיעין על ידה משקל גדול מאד ולמפקח מחויבות להתייחס בכובד ראש להמלצת המשטרה. נטען כי בהתאם לפרקטיקה הנוהגת, למשיב מועברת פרפרזה משטרתית רחבה ובה עיקרו של המידע, ובמקרים מתאימים דורש המשיב וחוקר ביחס למידע שמועבר – לרבות בקשה לקבל לעיונו חומר גולמי. בקשה הנבחנת על ידי המשטרה בשים לב לאינטרסים עליהם היא אמונה. נטען כי פרקטיקה זו אושרה בפסיקה.

1. מקובל עלי כי בהינתן שמדובר בחומר חסוי עליו מבוססת החלטת המשיב, "חלה על בית המשפט אחריות מוגברת וחובת הקפדה יתרה עת הוא משמש למעשה עיניים למי שדנים בעניייניו" (עניין קאסם, בפס' 15; ר' גם עניין בשר). עם זאת, בעניין קאסם השופטת עיינה בחומר החסוי ומצאה כי "הממונה קיבל החלטה על בסיס שנראה לי לכאורה מטעה וכלל אינו תואם לעובדות" (פס' 12), וכי "לא היה חומר אותנטי לעניין המעשים שביצע לכאורה העותר או בקשר למעורבות שלו" (פס' 16). באותו מקרה, השופטת התרשמה כי החומר החסוי אינו מתאר את האמור בפרפרזה הגלויה לפיה "בידי הרשות 'מידע חסוי הקושר את הנדון בביצוע עבירות פליליות של הלבנת הון'". בענייננו כאמור, מצאתי כי החומר החסוי תומך באמור בפרפרזה – קרי שקיים מידע משמעותי לפיו בעלה של העותרת קשור בעבירות פליליות ואף קשור לעסק, וכי מדובר במידע עדכני.

ברי כי על מנת לקבל החלטה, צריך שיהיה בידי המפקח מלוא המידע הרלוונטי. היקפו של מידע זה מצוי במחלוקת – האם די בפרפרזה מורחבת שהיא מעין סיכום של החומר המודיעיני שבידי המשטרה כשעל פי דרישת המשיב יתקבלו חומר נוסף והבהרות – כגישת המשיב, או שעל המשיב לקבל את מלוא החומר הגולמי עליו מבוססת המלצת המשטרה ולבחון אותו בעצמו על מנת לוודא כי הוא אכן תואם למסקנת המשטרה – כגישת העותרת. ניתן לסבור כי קבלת מלוא המידע הגולמי שעמד בפני המשטרה ובחינתו על ידי המפקח כ"עוד זוג עיניים" – יכול להרחיב את ידיעות המפקח בנוגע ל"יושרו ויושרתו" של האדם הנבחן, ואף להגביר את אמון הציבור בפעולותיו של המפקח שבוחן את הדברים בעצמו ולא מסתמך כנטען באופן עיוור על המלצת המשטרה. ואולם איני יכול להסכים לקביעה כי אי העברת מלוא החומר מהווה פגם בפעולת המשיב. להעברת מלוא החומר הגולמי ישנן גם עלויות – אם בהקצאת כוח אדם לבחינת חומרים מסוג זה, אם לשמירה מפני זליגת חומר מודיעיני וכיו"ב. עוד מקובלת עלי טענת המשיב כי המשטרה היא "הזרוע המקצועית" מטעם המדינה ויש לה המומחיות והכלים לבחינת המידע המודיעיני ועיבודו, לרבות לעניין שמירה על מקורות ומניעת זליגת מידע חסוי, ואילו המשיב אינו גורם המעריך חומר מודיעיני. אומר בזהירות הראויה כי על פניו, על אף מספר לא מבוטל של עתירות בנושא דחיית בקשות לרישיון מכוח חוק הפיקוח בנסיבות דומות, ככל הידוע לי רק בעניין קאסם מצא בית המשפט שפרפרזת המשטרה אינה נתמכת בחומר הגולמי (לעומת לדוגמה עניין עומר נכסים – שם הביקורת הייתה על עדכניות המידע, ולכאורה לא נדרש עיון בחומר הגולמי לצורך כך, כיוון שהשנים לגביהן קיים מידע רלוונטי מובאות בפרפרזה המורחבת). חזקה על המשטרה שהיא עושה עבודתה נאמנה בסיכום החומר המודיעיני וההגעה למסקנה כי יש מקורות מהימנים לחשדות לפיהן האדם הרלוונטי מעורב בעבירות פליליות, וחזקה על המשיב שמקום בו הוא אינו מקבל מידע מספק מהפרפרזה המורחבת הוא יפנה למשטרה לקבל מידע והבהרות נוספות. כמפורט לעיל, ההגנה על זכויותיהם של מבקשי הרישיון בעניין המסקנות מן החומר הגולמי מתבצעת בבית המשפט שמשמש עיניים לעותרים, וספק אם העברת מלוא החומר הגולמי למפקח תביא להפחתת מספר העתירות בהן בית המשפט מעיין אף הוא במכלול החומרים. מכל מקום, בענייננו בהינתן שעיינתי בעצמי במידע ומצאתי שהמידע המודיעיני תומך בפרפרזה, גם אם היה לכאורה מקום מלכתחילה להעברת מלוא המידע, צורך זה בפועל התייתר. אדגיש, כי בהינתן היקף הפראפרזות המפורטות והחסויות שהועברו למפקח – לא מצאתי שמדובר ב"התפרקות מסמכות". ממילא לא מצופה מהמפקח "לאמת" את החומר המודיעיני (ר' גם עניין סולטאן, פס' 54), ודי בתיקוף הנעשה על ידו – וידוא בטרם קבלת החלטה כי ממצאי המשטרה עדכניים והיא עודנה עומדת על המסקנות שמסרה. תפקידו של המפקח הוא לשקלל לתוך החלטתו את אופי העבירות המפורטות, היקפן הנטען, עדכניות המידע, וכיו"ב – ולא להסיק באופן עצמאי מסקנות מהחומר המודיעיני החסוי. אציין כדרך אגב כי אין באמור לעיל כדי למנוע מהמפקח לבחון מחדש יחד עם משטרת ישראל האם אין מקום לשנות את כמות המידע המועברת, דרך אימות המידע וכיו"ב, תוך בחינת כמות הפרטים המינמלית שיש להעביר בפרפרזה המורחבת (לדוגמה ומבלי לקבוע מסמרות פירוט העבירות, פירוט מספר המקורות ומהימנותם, פירוט תאריכים, פעולות חקירה עצמאיות שבוצעו וכיו"ב) וכן את אופן התיאור של תיקוף החומר (בדומה לתרשומת שיחה). ברם הדבר נתון כולו לשיקול דעתו של המפקח.

שימוע בכתב

1. העותרת טענה כי החלטת המשיב פסולה גם מהטעם שלא איפשר לה שימוע מעל פה.
2. גם לטענה זו אין בידי להיעתר. כבר נפסק בעניין עומר נכסים: "כידוע 'דרכי השמיעה רבות הן ומגוונות ומשתנות על פי הנסיבות'" (כב' השופט פוגלמן, אליו הצטרפה כב' הנשיאה חיות; ר' גם הערות כב' השופטת ברק-ארז שקבעה ש"ייתכן שיש מקום לשקול כי הבקשות החדשות שיגישו המערערים יידונו בעל-פה. אינני מכריעה בכך והדבר מסור לשיקול דעתו של הממונה"). ר' גם עניין סולטאן, פס' 54: "לא מצאתי שהעדר טיעון בע"פ לפני המפקח גרע מזכות הטיעון. לא ברור מהן הטענות שהיה בידו של העותר לטעון בע"פ שלא טען בכתב. דומה כי התרשמות פנים אל פנים אינה בעלת משקל משמעותי, אם בכלל, בנסיבות העניין ולאור המידע המשטרתי..." (כן ר' מבין רבים: עניין חוטבא, פס' 26; עניין בשר).
3. בענייננו לא מצאתי שנפגעה זכות הטיעון של העותרת, כיוון שלא ברור מה ניתן היה לטעון בע"פ שלא ניתן היה לטעון בכתב. מכתב המפקח המודיע לעותרת כי בכוונתו לדחות את הבקשה פירט את כלל הטענות כלפי העותרת, וטיעוניה בכתב כללו מעל 20 עמודי טיעונים וכ-80 עמודי נספחים. המפקח התייחס לכלל טענותיה במכתב הדחייה, ובנסיבות אלו ההחלטה שלא לקיים שימוע בע"פ היא החלטה סבירה ואין מקום להתערב בה.

פגיעה במשלח יד רב השנים של העותרת

1. העותרת טענה כי היא עוסקת ותיקה ולא ניתן לכך משקל מתאים במסגרת החלטת המשיב על דחיית הרישיון, כשהפסיקה הכירה באינטרס הציפייה לגבי המשך העבודה במשלח היד, ובין היתר בעניין עומר נכסים – שם נקבע כי "במקרים שיכולים להיחשב גבוליים, או לפחות כאלה שאינן עומדים ברף חומרה גבוה במיוחד, כבענייננו, משך העיסוק במקצוע בעבר אמור להיות שיקול רב ערך שיש בו כדי להטות את הכסף אל עבר הותרת המשך עיסוקו של העוסק בתחום". נטען כי בשונה מעניין עומר נכסים – שם נדון עניינו של מי שהורשע בפלילים – לעותרת כאן ולבעלה אין רישום פלילי והם לא נחקרו בחשד להלבנת הון. נטען כי פסול מכל וכל עצם ייחוס הטענה כלפי בעלה של העותרת – על אף שלא תוקפה בהליך חקירתי מעל שנה תמימה – אך ורק על יסוד מידע מודיעיני, ולנוכח המשקל הממשי לזכות העיסוק של העותרת.
2. אכן, מדובר בעסק ותיק, ולא יכול להיות חולק שהחלטת המשיב שלא לאפשר לעותרת רישיון תביא לפגיעה בעסק על כל המשתמע מכך לעניין ההשלכות על עיסוקה של העותרת. עם זאת, בשונה מעניין עומר נכסים, שם היה מדובר במעשים שבוצעו שנים קודם להגשת בקשה הרישיון, בענייננו מדובר במספר עבירות עדכניות ברף חומרה גבוה. לנוכח כל המתואר לעיל מצאתי כי השיקול של שלום הציבור והרצון להמנוע מגורמים עבריינים לפעול בשוק, גובר על חופש העיסוק וזאת על אף שמדובר בעסק ותיק.

הבקשה לפרטים נוספים

1. לאחר הגשת תגובה המשיב, שלחה העותרת למשיב באמצעות ב"כ דרישה לפרטים נוספים על פי תקנה 11 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), התשס"א – 2000 (להלן: "התקנות"), כפי שיפורט להלן. המשיב דחה את הדרישה, הן מהטעם כי לא הוגש כתב תשובה ומכאן תקנה 11 לתקנות אינה חלה, וכן טען כי חלק מהשאלות אין מקומן בהליך מנהלי, חלקן לא מובנות, חלקן חלות על תכתובות פנימיות וחלקת עוסקות במידע מודיעיני חסוי.

מהטעמים המפורטים להלן, מצאתי לדחות את הדרישות לגופן ומכאן איני מכריע בשאלה האם בהינתן שהוגשה תגובה מקדמית, וזאת בלבד, קיימת זכות לפרטים נוספים. תקנה 11(א) לתקנות קובעת כי תכליתם של הפרטים הנוספים היא "לשם הבהרה או השלמה של נימוקים שבעובדה או שבחוק, הנזכרים בכתב התשובה או הנוגעים להם". נפסק, כי הגילוי בהליך המנהלי אינו רחב כמו הליכי הגילוי בהליך האזרחי, הוא לא נועד לסייע לצד שכנגד לבסס את עתירתו או לספק לו ראיות. המבחן הוא האם הפרטים הנוספים דרושים לצורך הכרעה בעתירה (תקנה 11(ד)). לדידי הפרטים הנוספים שביקשה העותרת אינם נדרשים לצורך הכרעה בעתירה, ועל פניו נדמה שמדובר ברצון לבחון את פעולות המשיב בצורה כללית ועקרונית. יצוין בהקשר זה כי העותרת כלל לא טרחה לפרט בבקשתה מדוע נדרשים הפרטים הנוספים לצורך הכרעה בעתירה.

1. אשר לדרישה להבהיר ולפרט האם בוצעו פעולות בחינה ו/או עדכון בנוגע לאופן הטיפול במידע מודיעיני בעקבות פסק הדין בעניין קאסם שניתן ביום 29.12.2020, זאת הן בנוגע לשיטות/נהלי/נוהגי עבודה בנושא והן בנוגע למידע המודיעיני נושא העתירה בפרט, וכן לפרט מהות הפעולות שננקטו, זהות המטפלים ותאריכים.

לא מצאתי כי מדובר בדרישה הרלוונטית להליך דנן. המשיב עמד על כך שפסק דין קאסם אינו מהווה בעיניו הלכה מחייבת וכי אין בפסק הדין קביעות רוחב בנוגע לאופן השימוש במידע המודיעיני, וכן עמד על כך שהפרקטיקה הנהוגה היא העברת פראפרזה מורחבת המסכמת את החומר המודיעי, וככל הנדרש פונה המשיב בבקשה לחומר נוסף. גם במקרה דנן נהג המשיב לפי פרקטיקה זו, ולא נטען אחרת. משאלו פני הדברים, הדרישה לפרט אודות פעולות בחינה ועדכון כלליות שבוצעו לאחר פסק דין קאסם אינן רלוונטיות לבחינת העתירה דנן.

1. אשר לדרישה להמציא את חוות הדעת המשטרתית, ולחילופין לפרטה ולחילופי חילופין לפרט את עיקריה, וככל שהמשיב מסרב – להבהיר את המקור החוקי לסירוב ומדוע צפויה פגיעה באינטרס הציבורי בשל הגילוי העולה על הצורך בעשיית צדק בבירור העתירה.

גם לדרישה זו לא מצאתי מקום. חוות הדעת המשטרתית, היא הפרפרזה המורחבת, היא סיכום חסוי של המידע המודיעיני. לאחר שעיינתי בה, כמו גם במידע הגולמי, אני סבור שאין מקום לגלותה, וכמפורט לעיל פירוט רחב יותר לא היה מועיל לעותרת שטענה כי בעלה אינו פעיל בעסק משנת 2018 ומהחומר עולה שלא כך הם פני הדברים. מכאן גם פרטים אלו אינם נדרשים לצורך הכרעה בעתירה.

1. אשר לדרישה לפרט ולהמציא התכתובות הנוגעות למידע המודיעיני העדכני והמידע שעמד בפני המפקח בעת החלטת הדחייה, לרבות פירוט אודות הבדיקה שבוצעה קודם למתן ההחלטה, לרבות תאריכי הבדיקה הנטענת ובשים לב לכך שתאריך הפארפרזה הוא 15.3.20.

גם דרישה זו אינה נחוצה לצורך הכרעה בעתירה. כמפורט לעיל, בחודש נובמבר 2020 – מספר חודשים קודם להחלטה הסופית – המשיב קיבל פרפרזות מעודכנות הדומות בעיקרן לפרפרזות ממרץ 2020. יוזכר שוב כי העותרת טענה שבעלה אינו קשור לעסק כבר משנת 2018 – ומכאן שניתן להסתפק גם בידיעות ממרץ 2020 הנוגעות להיותו קשור לעסק, ובמיוחד לנוכח חומרת העבירות. עוד יצוין כי קביעה לפיה בהכרח נדרשות ידיעות ממועד סמוך להחלטת המשיב, היא כשלעצמה בעייתית מהטעם שמבקשי רישיון עלולים ליצור מצגי שווא לפיהם פסקו מפעילות עבריינית ולשוב לסורם לאחר קבלת רישיון. מכאן הבחינה אינה מתמקדת רק בחומר עדכני אלא גם בין היתר האם מדובר במידע רציף לאורך שנים. לא מן הנמנע שדי יהיה במידע רב ורציף לאורך שנים ועד סמוך להגשת בקשת הרישיון, לפיו נעשה שימוש בעסק לפעילות עבריינית, על מנת להביא לדחיית בקשת הרישיון – והעדרו של מידע מהשנה האחרונה הוא נסיבה שעל המפקח לשקול אולם אין בה בהכרח כדי להכריע את גורל הבקשה לחסד, והדברים מצויים במסגרת שיקול דעתו של המפקח. מכל מקום – ולאור כל האמור לעיל בנוגע להיקף המידע שהומצא למפקח והעולה מהמידע שנבחן על ידי, אין צורך בפירוט בדיקות שבוצעו על ידי המפקח על מנת להכריע בעתירה.

1. אשר לדרישה להבהיר האם אמנם לא ידוע למשיב שהעותרת ובעלה לא נחקרו ולא הוגש נגדם כתב אישום, ו"מה הטעם בגינו לא ביררת נושא זה בהינתן טענתך בדבר תיקוף המלצת המשטרה".

גם דרישה זו דינה דחייה. כמפורט לעיל, המשיב בוחן את בקשות הרישיון בעיניים מנהליות, ואין מניעה להסתמך על חומר מודיעיני שלא הוביל להליך פלילי. בענייננו בטרם קבלת החלטה, המשיב וידא מול משטרת ישראל כי המלצתה בתוקף וכי יש ברשותה מידע עדכני. כאמור – השתכנעתי שדי במידע זה המצביע על מעורבות לכאורה בעבירות חמורות כדי להצדיק את החלטת המפקח לדחות את בקשת הרישיון. מכאן, גם אם נכון יהיה שלהבא בעת תיקוף המידע יברר המפקח האמנם קיימת התפתחות במישור הפלילי על בסיס המידע המודיעיני, בנסיבות המקרה דנן פרטים בעניין בירור זה לא יובילו לשינוי ההחלטה ואינם נדרשים לצורך הכרעה בעתירה.

1. אשר לדרישה להבהיר מה מספר הבקשות שנדחו על יסוד מידע מודיעיני כנימוק יחיד ומה הוותק של העוסקים בכל אחת מהבקשות.

גם דין דרישה זו להידחות. אמנם בכתב התגובה מטעמו המשיב התייחס לכמות הבקשות שהוגשו (2,838) ובכללן אלו שנדחו (616) ואלו שאושרו (789), אולם נתונים אלו הובאו כרקע כללי לפעולות המפקח, ואינם נדרשים להכרעה בעתירה.

סוף דבר

1. העתירה נדחית. העותרת תישא בהוצאות ושכ"ט המשיב בסך 10,000 ₪.
2. עד ליום 29.9.2021 תחדול העותרת מעיסוק במתן אשראי וממתן שירות פיננסי ותחסל את עסקיה כפי דרישת המשיב.
3. בהינתן שניתן למבקשת יומה בבית המשפט, הצו לאיסור פרסום פרטי העותרת מבוטל. החלטה זו תיכנס לתוקף בתוך 14 ימים מהיום ואז גם ניתן יהיה לפרסם את פסק הדין.

ניתן היום, י"ח אב תשפ"א, 27 יולי 2021, בהעדר הצדדים.