ביהמ"ש המחוזי ת"א, סגן הנשיא שאול שוחט: פס"ד בערעור שהגיש המערער, חוכר בחלקת מקרקעין, נגד המשיבה- תביעה לסילוק ידה מהחלקה (עמ"ש 45534-06-22)

1. המערער, חוכר בחלקת מקרקעין, הגיש נגד המשיבה תביעה לסילוק ידה מהחלקה.
2. בישיבת קדם משפט בבית משפט קמא, מיום 24.3.22, התקיימו חילופי דברים בין באי כוח הצדדים. בתום השיח שהתנהל נכתב בפרוטוקול, מפי הצדדים:

"נבקש שהות לצורך העלאת הסכמות על הכתב. ככל שלא יוגש הסכם עד ליום 3.4.22 בהתאם להסכמות שגובשו במהלך הדיון ינתן פסק דין בהתאם לאמור לפרוטוקול לעיל".

1. משלא הוגשו הסכמות כמצופה ניתן על ידי בית המשפט, בהתאם למה שנרשם מפי הצדדים, פסק דין כדלקמן:
2. "הנתבעת תסלק ידה מהחלקה המסומנת במפה של רמ"י כשטח המוחזק בידי התובע וזאת על פי תשריט המהווה חלק מחלקה XX בגוש XXXX, מגרש X לפי תב"ע תג"פ XX (להלן: המקרקעין"). הפינוי יבוצע בתוך 30 ימים מהיום.
3. בשים לב כי המבנה בו מתגוררת הנתבעת גובל רק בחלקו מהשטח שבבעלות ובחזקת הנתבע, ונוכח הצהרות הצדדים כי אין מניעה לפנות רק את החלק הגובל בתוך חלקת הנתבע, לטובת סילוק ידה של הנתבעת מהמקרקעין, עליה לסלק ידה מהחלק במבנה הגובל בקצה החלקה (להלן: "המבנה") ללא שיש צו פינוי או הריסה מיתר חלקי המבנה המוחזק בידי הנתבעת ואשר מצוי מחוץ לחלק השטח שבבעלות ו/או בחזקת התובע בהתאם למפה של רמ"י.
4. בהתאם להסכמות הצדדים, לאחר הפינוי, התובע רשאי להרוס את המבנה שבקצה החלקה ללא שיש באמור, כאמור, כדי להוות צו לסילוק או הריסה מיתר חלקי המבנה המוחזק בידי הנתבעת.
5. בשים לב כי גם לנתבעת שטח שבבעלותה/בחזקתה הגובל בשטחו של התובע, כפוף לסילוק היד ובהסכמת הצדדים, יאפשר התובע דרך מעבר וגישה לנתבעת ו/או מי מטעמה לטובת הגעה לשטח שבבעלותה/בחזקתה תוך שהוא עצמו יימנע מעשיית שימוש או מעבר בשטחה הצמוד.
6. הואיל ופסק הדין ניתן בהעדר הסכם בכתב אולם בהסכמת הצדדים כפי שגובשו ביום 24.3.2022, אין צו להוצאות.
7. המזכירות תסגור את התיק. "
8. המערער, התובע בבית משפט קמא, הגיש את הערעור שלפני.
9. במהלך ישיבת קדם הערעור שהתקיימה ביום 25.10.22 הצפתי לפני הצדדים ובאי כוחם את הקשיים שעולים מההתנהלות הדיונית של בית המשפט קמא והמלצתי לב"כ המשיבה להסכים לקבלת הערעור והחזרת עניינם לדיון לפני בית המשפט לצורך בירור התביעה.
10. המשיבה ובא כוחה נתנו את הסכמתם.

1. בהינתן שמדובר בהסכם פשרה לכאורה שקיבל תוקף של פס"ד, הפן החוזי והפן השיפוטי מכתיבים אף את הפרוצדורה שבה יש לנקוט לצורך תקיפת פסק הדין שאישר את הסכם הפשרה. אם ביטולו מבוקש בשל עילות חוזיות, על הצד המעוניין לבטלו לנקוט בתובענה לביטול פסק דין ולהגישה לערכאה שאישרה את ההסכם ונתנה לו תוקף של פסק הדין; זאת, בניגוד למצב שבו העילה לביטול פסק הדין נובעת מפגמים שיפוטיים שנפלו בו, שאז על הצד שמעוניין לבטלו להגיש ערעור על פסק הדין.

במקרה שלפני המערער לא טוען לביטול ההסכם, שנרשם לכאורה בפרוטוקול, בעילות חוזיות. טענתו היא שפסה"ד לא תואם כל הסכמה לה הגיעו במסגרת אותו דיון. לשיטתו לא היה הסכם שצריך לבטל אותו או שההסכם שניתן לו תוקף בפסק הדין הוא לא ההסכמה שהובאה בדיון. הטענות שלו הן כלפי ביהמ"ש שנתן תוקף של פס"ד להסכם שלא היה בפניו. לכן התקיפה הזאת נעשית בדרך של ערעור.

(ראו בהקשר זה נינה זלצמן, "מעשה בית דין" עמ' 329 וכן ע"א 457/77 מפעלי בתים טרומיים נ' סולומון פ"מ ל"ב (2) 42, 50).

1. כאשר הערכאה הדיונית נותנת תוקף של פס"ד להסכמה אליה הגיעו הצדדים תפקידה הוא תפקיד פורמאלי (ככה תואר במספר מקומות בפסיקה). לכן, כשערכאת הערעור בודקת אם הערכאה הדיונית ביצעה את תפקידה הפורמאלי היא צריכה להיות משוכנעת שההסכמה שקיבלה תוקף של פס"ד היא ההסכמה שהייתה לפניו.
2. במקרה שלםני, לפי פסה"ד הקיים, לא ניתן לקבוע זאת שעה שלא ניתן להפיק מהפרוטוקול את ההסכמות שבאו לידי ביטוי בפסק הדין. מכאן המקום להתערבות והמלצתי לצדדים.

די אם אומר בהקשר זה שההוראה בפסה"ד, שמציקה למערער, היא ההוראה בסעיף 4 לפיה בכפוף לתנאים מסוימים המערער "יאפשר דרך מעבר וגישה לנתבעת ו/או מי מטעמה לטובת הגעה לשטח שבבעלותה /בחזקתה תוך שהוא יימנע מעשיית שימוש או מעבר בשטחה הצמוד". המילים "דרך מעבר" או "דרך גישה" כלל לא מופיעות בפרוטוקול וככל שניתן להכילה בהצהרת ב"כ המערער בעמ' 2 לישיבת קדם המשפט בקמא ש' 24-26, כפי שטען ב"כ המשיבה בפני בישיבת קדם הערעור, אזי ההסכמה בעניין נקודתי זה אינה מסוימת שכן לא ברור היכן תהיה אותה 'זיקת הנאה' שתינתן למשיבה, מה רוחבה ומה אורכה והפרשנות לה מכוון המערער באשר אליה נוגדת את המשמעות העולה ממנה להענקת זכות המעבר למשיבה לעולמי עד (עמ' 7 לערעור ס' 44-51 לכתב הערעור). ראייה ניצחת לבעייתיות בהוראה זו אנו מוצאים בנספח ה' לתשובה של המשיבה שמשקף, לטענתה, את ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים בקדם המשפט בקמא, שאין בו זכר לזכות המעבר שהוענקה לה בפסק הדין.

1. טרחתי ונדרשתי לכתיבה דלעיל למרות שניתן היה לאשר את הסכמת הצדדים בדבר קבלת הערעור, הא ותו לא, על מנת להצביע על הזהירות שעל הערכאה הדיונית לנקוט במקרה שבו נותנת היא תוקף של פס"ד להסכם בין הצדדים. בית משפט קמא סיים את הדיון בידיעה שהצדדים צריכים להגיע להסכמות שיגובשו על הכתב וניתנה להם שהות לעשות זאת. הוא גם החליט שיינתן תוקף של פסק דין "בהתאם לאמור לפרוטוקול" אם לא יוגשו הסכמות. משלא הוגשו הסכמות וההסכמות נאמרו בפרוטוקול כל שצריך היה לתת תוקף של פסק דין לנאמר בפרוטוקול, ככל שסבר שברור ומסוים הוא, ולא לנסח הסכם לצדדים.
2. ברע"א 2013/16 נווה טל נ' פישר ; 20.4.2016 מדובר היה בצדדים שבמסגרת דיון בביהמ"ש המחוזי הגיעו למתווה לפשרה שכלל מספר הסכמות מפורטות ומספר עקרונות פעולה כלליים. הצדדים הודיעו כי יגישו הסכם פשרה מפורט בתוך 7 ימים וביקשו מביהמ"ש לתת למתווה המוסכם הזה תוקף של החלטה. בסופו של דבר לא הצליחו להגיע להסכמה אודות הסכם פשרה סופי ולא הגישו הסכם פשרה מפורט.

אחד מהצדדים ביקש מביהמ"ש לתת תוקף של פסק דין למתווה המוסכם (שקיבל תוקף של החלטה) ולחייב את הצד השני לקיימו. הצד השני ביקש מביהמ"ש לתת פסק דין על יסוד החומר שבתיק וללא המתווה המוסכם. ביהמ"ש המחוזי דחה את הבקשה לתת תוקף של פסק דין למתווה המוסכם תוך שהוא קובע כי לפי המתווה הוסכם שיגישו הסכם פשרה מפורט וכל עוד אין הסכם כזה לא ניתן להיעתר למבוקש. בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט העליון נדחתה. ביהמ"ש העליון קבע שבמקרה הזה לא הוגשה בקשה בהסכמת הצדדים לתת תוקף של פס"ד למתווה המוסכם ולכן בית המשפט המחוזי צדק במה שעשה ובכל מקרה בירור המחלוקת האם ההסכמות שהובאו במסגרת המתווה המוסכם התגבשו לכלל הסכם מחייב מקומה להתברר לפני הערכאה הדיונית ורשאי ביהמ"ש גם שלא לבחון טענות אלו כלל.

1. הערעור התקבל, אפוא, בהסכמת הצדדים.
2. העירבון שהפקיד המערער, על פירותיו, יושב לו באמצעות באה כוחו.
3. פסק הדין ניתן לפרסום במתכונת בה נחתם ללא שמות הצדדים ו/או כל פרט אחר שיש בו כדי להביא לזיהוי הצדדים.

ניתנה היום, ו' חשוון תשפ"ג, 31 אוקטובר 2022, בהעדר הצדדים.