ביהמ"ש המחוזי ת"א, סגן הנשיא שאול שוחט: החלטה בבר"ע בעניין החלטה שהורתה על המבקש להעביר מסמכים למומחה מטעם ביהמ"ש (רמ"ש 45976-11-22)

בקשת רשות ערעור על החלטת ביהמ"ש לענייני משפחה במחוז תל-אביב (כב' השופטת ציפי כהן אביטן, בתמ"ש 10192-05-22), מיום 4.11.2022, שמורה למבקש להעביר מסמכים למומחה מטעם ביהמ"ש.

העובדות הצריכות לעניין

הצדדים היו נשואים והתגרשו בשנת 2009.

ביום 14.5.2009 חתמו הצדדים על הסכם גירושין שאושר וקיבל תוקף של פס"ד ע"י ביהמ"ש קמא (כב' השופטת טובה סיון ז"ל).

פרט ט"ו להסכם הגירושין, הכולל את סעיפים 67-71 להסכם, עוסק בחלקה של המשיבה בזכויות המבקש בפנסיה שיקבל מצה"ל. בין השאר נקבע בפרק זה כי "שיעור חלקה של האישה בזכויות הפנסיה של הבעל הינו מחצית מהזכויות שנצברו לתקופת האיזון, על פי הוראות והנחיות מוסדות צה"ל (מת"ש)" (ס' 68 להסכם); האופן בו יבוצע החישוב (בהמשך ס' 68 להסכם); זכותה של המשיבה לקבל את חלקה בפנסיה באופן מהוון ככל שהמבקש יקבל את זכויות הפנסיה באופן מהוון (ס' 69 להסכם), ועוד.

ביום 1.4.2011 המבקש פרש מצה"ל.

ביום 28.4.11 ערך מת"ש לבקשת המבקש מסמך המפרט את פירוט הזכויות הכספיות המגיעות למבקש עבור תקופת האיזון שנקבעה בהסכם, במסגרתו פורטה המשכורת הקובעת; מהו אחוז הקצבה שנצבר בתקופת האיזון; מהי הקצבה ברוטו שנצברה בתקופת האיזון וכן את מענק הפרישה וסך פדיון ימי המחלה שנצברו בתקופת האיזון.

ביום 4.5.2022 הגישה המשיבה לביהמ"ש קמא תביעה לאכיפת הוראות סעיפים 68-69 להסכם הגירושין. המשיבה טענה כי בשנת 2011 ביצע המבקש היוון של הפנסיה ונמנע מלהעביר לה את חלקה בהיוון בניגוד להוראות סעיף 69 להסכם. בנוסף עתרה המשיבה לאכיפת הוראות סעיף 68 להסכם הגירושין באופן מדויק לחלקה בגמלה או הפנסיה של המבקש לפי חישוב משכורת המבקש הקובעת למועד הפרישה, בהתאם להסכם הגירושין.

המשיבה עתרה בתביעתה, בין השאר, למינוי אקטואר שיישום את כל הסכומים המגיעים לה.

המבקש, בכתב הגנתו ,טען כי מאז קבלת הגמלה הראשונה ביום 1.5.2011 העביר למשיבה את חלקה בקצבה בהתאם להוראות ההסכם ולפי חישוב שערך על בסיס מסמך המת"ש שהתקבל סמוך לפרישתו. עוד טען כי המשיבה לא ניזוקה מהעובדה שביצע היוון בשנת 2011 שכן הסכום המהוון הועבר אליה בתשלומים כאילו לא בוצע היוון ובכל מקרה היא אינה זכאית למחצית מסכום ההיוון כפי שהיא דורשת, כי אם בהתאם לחלקה היחסי בגמלה בלבד. המבקש אף העלה במסגרת כתב הגנתו שורה של טענות מקדמיות, לסילוק התביעה על הסף, מחמת התיישנות, שיהוי, בשל מעשה בית-דין (לאור טענות המבקש כי עתירות המשיבה מכוונות לשינוי פסק הדין), ועוד.

בהמשך, ביום 1.9.2022 הגיש המבקש אף בקשה נפרדת לסילוק התביעה על הסף.

ביום 8.9.22 התקיים קדם משפט במסגרתו חזרו הצדדים על טענותיהם. לצורכי פשרה הסכים המבקש במסגרת הדיון כי ימונה מומחה שייבחן את החישוב שערך (על בסיס המסמך מאת המת"ש), קרי כיצד הוא יישם את המסמך שערך מת"ש, על בסיסו העביר מדי חודש למשיבה את חלקה בקצבתו – אך לא ייבחן את האופן בו מת"ש קבע את הנתונים במסמך.

ביום 8.9.22 ניתנה החלטת ביהמ"ש קמא כדלקמן:

"בדיון אשר התקיים במעמד הצדדים היום (8.9.2022) הסכימו הצדדים למינוי מומחה לצורך ביצוע התחשיב, אלא שנטושה מחלוקת בין הצדדים באשר לזהות המסמכים ממת"ש, אשר עליהם יש להתבסס לצורך מתן חוות הדעת ועריכת התחשיב.

לאחר ששמעתי טענות הצדדים, מצאתי למנות מומחה לצורך ביצוע התחשיב בהתאם להוראות ההסכם.

על כן, מורה על מינוי רו"ח חנן יניב בוכניק כמומחה מטעם בית המשפט לשם הגשת חוות דעת באשר לתחשיב הכספים המגיעים לתובעת בהתאם לחלקה בזכויות הפנסיה של הנתבע עפ"י הוראות הסכם הגירושין (עמ' 17 להסכם), אשר ניתן לו תוקף של פסק דין ביום 14.5.2009 במסגרת תיק תמ"ש 13460/08, וזאת בשים לב לביצוע ההיוון ע"י הנתבע, ולאחר ניכוי התשלומים החודשיים ששולמו לידי התובעת במהלך השנים. התחשיב יבוצע תוך ביצוע ההסכם ככתבו וכלשנו.

בשים לב למחלוקת בית הצדדים, כאמור, באשר למסמכים עליהם יש להסתמך לצורך ביצוע התחשיב, יודיע המומחה, בתוך 15 יום, מהם מסמכים הנדרשים לצורך הגשת חוות דעתו.

לאחר קבלת הודעת המומחה ינתנו צווים מתאימים להמצאת מסמכים ממת"ש וינתנו הוראות מתאימות למומחה."

ביום 14.9.22 הגיש המומחה את עמדתו באשר למסמכים הדרושים לו לצורך עריכת חוות הדעת.

המומחה ביקש רשימה מפורטת של מסמכים, כזאת המאפשרת לו לבחון אף את התחשיב שערך מת"ש סמוך לפרישת המבקש מצה"ל.

ביום 4.11.22, לאחר שהצדדים נתנו התייחסותם לרשימת המסמכים שהתבקשו ע"י המומחה והמומחה נתן את התייחסותו להתייחסותם, הורה ביהמ"ש קמא למבקש להעביר למומחה את המסמכים שהתבקשו על-ידו. ביהמ"ש קמא ציין בהחלטתו, כי "אין באמור כדי למנוע מהנתבע להגיש שאלות הבהרה למומחה ו/או למצות זכויותיו הדיוניות לבחינת נכונות חוות הדעת והתאמתה להוראות הסכם הגירושין".

על ההחלטה מיום 4.11.22 מלין המבקש בבקשת רשות הערעור שלפניי. המבקש טוען כי אין מדובר בהחלטה טכנית או פרוצדורלית אלא החלטה משפטית מהותית "המסיימת את הדיון באחת השאלות או המחלוקות המשפטיות המרכזיות בתיק". המבקש טוען כי מינוי מומחה לצורך חישוב זכויות המשיבה מהווה שינוי פסק הדין שכן הוסכם בין הצדדים כי החישוב ייערך לפי הוראות המת"ש, והוא אכן נערך ע"י המת"ש במסמך שהועבר סמוך לפרישתו. לחילופין טוען המבקש כי לא ניתן לבחון היום את זכויות המשיבה בגמלה החודשית לאור שיהוי ופגיעה בעקרון סופיות הדיון ולאחר שמילא את הוראות ההסכם במשך 11 שנים והיא לא טענה כל טענה באשר לתחשיב והסכומים שקיבלה. עוד טוען המבקש כי ההחלטה "מובילה להענקת סעדים שלא התבקשו כלל במסגרת התביעה" וסותרת את החלטת ביהמ"ש קמא מיום 8.9.22.

המבקש טוען כי המשך ההליכים בתיק, מבלי להידרש לבקשה זו "ייפגע בזכויות המבקש להוכיח את טענותיו בשאלה שבמחלוקת, יוביל לניהול הליך בדרך שגויה ותוך בזבוז משאבים מיותרים בהיקף רחב".

ביום 19.12.22 הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה מושא הבר"ע.

דיון והכרעה

לאחר שבחנתי את טענות המבקש, באתי לידי מסקנה, כי הן אינן מגלות עילה למתן רשות ערעור על החלטת בית משפט קמא, ואני מחליט לדחות אותה ללא צורך בקבלת תשובה.

כידוע, בגדרה של בקשת רשות ערעור, יש להצביע על טעם בגינו מן הראוי להעניק למבקש רשות ערעור.

ככלל, יידונו השגות צדדים על "החלטות אחרות" (החלטות ביניים) של הערכאה הדיונית במסגרת הערעור על פסק הדין, אלא אם עלה בידי מבקש רשות הערעור להראות כי דחיית הדיון בהשגה על ההחלטה לשלב הערעור על פסק הדין, עלולה להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים; עלולה לגרום לנזק של ממש, או עלולה להביא לקיומו של הליך מיותר או שגוי (סעיפים 41(ב) ו- 52(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984).

בהלכה הפסוקה יושמה הוראת סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט (שעוסקת ברשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי שמוגשות בפני בית המשפט העליון אך זהה במתכונתה בכל הנוגע לתנאים הקבועים בהוראות סעיף 52(ב) לחוק בהם צריך מבקש רשות הערעור לעמוד) באופן שנקבע כי יהיה מקום ליתן רשות ערעור על "החלטה אחרת", רק כאשר בכוחו של המבקש להראות כי הדיון בערעור עליה נחוץ על אף שההליך העיקרי טרם הגיע לסיומו. מבין הנסיבות אותן ניתן למנות לעניין נחיצות הדיון הן: הדירותה של ההחלטה, היינו, האם ההחלטה עשויה להשפיע באופן בלתי הפיך על זכויות הצדדים; ההכרעה עשויה לייתר הליך משפטי ארוך ומורכב במיוחד; ההכרעה תמנע קיומו של הליך שגוי (ראו ע"א 226/65 אליהו נ' עזרא פ"ד יט(3) 571, 537 ראו גם רע"א 2856/12 גדעון כהן ו-21 אח' נ' מע"צ, פורסם במאגר נבו 20.5.2012). יתכן, כי גם באותם מקרים נדירים, בהם ניתן לומר מיד כי הערכאה המבררת טעתה טעות ברורה, יהיה מקום לפתוח את שערי ערכאת הערעור עוד בטרם ניתן פסק הדין (רע"א 2459/04 - אלה. ר. הנדסת בניין והשקעות בע"מ נ' פקיד השומה ירושלים . תק-על 2004(2), 1324).

בענייננו אנו, סבורני כי לא עלה בידי המבקש להעמיד טעם בעל משקל שיצדיק חריגה מעקרון היסוד, וקיום דיון בהשגה על קביעותיו של בית משפט קמא בטרם סיום ההליך ומתן פסק הדין.

החלטת בית המשפט קמא באשר להיקף המסמכים אותם ימציא המבקש למומחה שמונה מטעם בית המשפט, בהתאם לבקשת האחרון ולצורך עריכת חוות-הדעת (ולצורך זה בלבד) הינה קודם כל החלטה שבסדרי דין ובדרך ניהול ההליך בה בחר בית המשפט קמא לנקוט. הלכה היא, כי אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בהחלטותיה של הערכאה הדיונית שעניינן סדרי דין וניהול הליכים, אפילו סבורה היא שראוי היה להחליט על דרך דיונית אחרת, אלא אם ההחלטה נוגדת את הדין, יוצרת עיוות דין או מקפחת את זכותו של אחד הצדדים (ראו: רע"א 10608/06 הרן נ המועצה המקומית גבעת זאב תק-על 2009(1), 5190 ; רע"א 818/08 יואל חצרוני ואח' נ' סביוני טופז בע"מ ואח' . תק-על 2009(1), 1479; רע"א 1128/06 מפעל הפיס נ' רונן גולן ואח' . תק-על 2006(3), 379 ,עמ' 380. ראו גם בספרם של ח.בן נון וט. חבקין, הערעור האזרחי, מהדורה שלישית, תשע"ד-2012, הוצאת נבו, בעמ' 203).

ההחלטה אינה חוסמת את דרכו של המבקש להוכיח את פרשנותו להוראות ההסכם בין הצדדים לפיה הזכאות של המשיבה תיקבע לפי התחשיב שערך המת"ש שהוא בבחינת "כזה ראה וקדש". ההחלטה גם אינה חוסמת את דרכו של המבקש מלטעון כי המשיבה מנועה, מחמת התיישנות, שיהוי או הסכמה, לדרוש סכומים נוספים מעבר לאלו שהעביר לה במרוצת השנים מאז נחתם ההסכם ופרש לפנסיה. אלו סוגיות משפטיות שלא המומחה הוא שיכריע בהן. לכל היותר יש בכוחה של חוות הדעת להוכיח קיומו של פער בין הסכום המגיע למשיבה ביישום הוראות ההסכם לפי תחשיב אותו יערוך המומחה לעומת התחשיב אותו ערך המבקש לפי המסמך מאת המת"ש. השאלה אם מדובר בפער לטובת המשיבה, ובמידה וכן האם זכאית היא לקבל אותו לידיה, היא שאלה שטרם הוכרעה ומקומה להיות מוכרעת בהליך העיקרי על ידי ביהמ"ש קמא. אותו "בזבוז משאבים מיותרים בהיקף רחב" לו מכוון המבקש אינו בלתי הפיך מבחינתו, שכן אם יתקבלו טענות המבקש וימצא בסוף ההליך כי מינוי המומחה היה לשווא, חזקה על ביהמ"ש קמא שיתן ביטוי לכך באופן בו ישית על הצדדים את החיוב לשאת בשכר טרחתו של המומחה.

סוף דבר

לאור כל האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית.

משנדחתה בקשת רשות הערעור נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע.

משלא התבקשה תשובה – אין צו להוצאות.

העירבון, על פירותיו, יושב למבקש באמצעות בא כוחו.

מתיר פרסום ההחלטה במתכונת בה נחתמה, בהיעדר שמות הצדדים ופרטים מזהים אחרים.

ניתנה היום, כ"ו כסלו תשפ"ג, 20 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.