לפני כבוד השופט נפתלי שילה | |||||||||
| |||||||||
פסק דין | |||||||||
לפני ערעור על החלטת בית המשפט לנוער במחוז תל אביב מיום 27.3.22 (תנ"ז 20355-09-21 מפי כב' השופטת טובה פרי) שקבע כי הקטין יוסיף לשהות במשפחת האומנה למשך שנתיים נוספות ולא יושב למשמורת אימו.
א. רקע עובדתי
1. הקטין א' ב' (להלן: א' או הקטין) יליד 00.00.11 הוא בן למבקשת מקלט מ_ אשר ילדה את הקטין בהיותה בת 15 (להלן: האם). האם עזבה את _ בהיותה בהריון, ילדה את הקטין במחנה פליטים והגיעה יחד עם הקטין לישראל. לבקשת האם, הקטין הוצא ממשמורתה ועבר לקלט חירום וביום 18.11.13 הוא נקלט בבית משפחת אומנה שם הוא שוהה עד היום.
2. בשנים 2017-2019 התקיימו הסדרי קשר בין האם לקטין בבית משפחת האומנה כמעט מידי שבוע. החל מחודש אפריל 2021 הקטין נפגש עם אימו בביתה של האם ולא בבית האומנה.
3. ביום 26.7.21 הוגש דו"ח מטעם "אור שלום", עמותה המלווה את משפחת האומנה שבו נאמר בין היתר כי:
"בתאריך 9.7 התקיים ביקור רביעי שכלל לינה בפעם הראשונה, הביקור נקבע באופן הזה לאור בקשותיו של א' מהורי האומנה ומגורמי הטיפול לישון אצל אימו ... הורי האומנה מדווחים כי לקראת הביקור א' היה מאד לחוץ, וכשחזר מהביקור הוא היה חסר שקט, מיעט לדבר ולשתף איך עבר עליו המפגש והשינה בבית עם אמא פלונית ... בית האומנה מהווה עבורו בית פיזי ונפשי בכל דבר ועניין. הקשר עם פלונית אימו של א' חשוב מאד עבורו, ויש להמשיך ולשמור על יציבות הקשר לצד הקשבה להשפעות שיש לכך על א' והתאמה לקצב הנכון עבורו".
4. ביום 29.7.21 הוגש דו"ח של הפסיכולוגית השיקומית ד"ר אריאלה עילם אשר בחנה את הקטין שהופנה אליה לאור טענות הורי האומנה כי הוא "מתקשה לבטא רגשות האכזבה והתסכול סביב חוסר היציבות והמפגשים עם אימו וכי הורי האומנה חשים שיש התדרדרות במצבו". בדיווח נאמר כי: "בחודשיים האחרונים, כאמור, החל א' לבקר בבית אמו. הוא שמח על כך ונהנה מביקורים אלה ... חשוב לי להדגיש כי מדובר בילד שלאור העבר שלו חי עם חרדה מתמדת של נטישה (שהתממשה בגיל צעיר ביותר). הוא אוהב את אמו והיא חשובה לו מאוד, אולם מבחינה רגשית ההורים שנחשבים עבורו המרחב הבטוח כיום הם הורי האומנה שעימם הוא חי יותר משבע שנים ... השהייה עם אמו מחוץ לבית הורי האומנה, בניית הקשר בין שניהם ויצירת מקום רגשי בטוח, הנם נדבך מרכזי עליו צריך לעבוד על מנת שאותו מרחב יוכל להיות גם עמה. על מנת שלא לפגוע ברווחתו הנפשית וליצור טראומה נוספת, חשוב להקפיד על תהליך שנעשה בקצב שמותאם אליו ולגילו ...".
5. ביום 1.8.21 התכנסה וועדה לתכנון טיפול שהמליצה על הארכת צו ההוצאה משמורת בשנה נוספת. צוין כי האם הסכימה להארכה של חצי שנה בלבד. הומלץ שהסדרי הקשר יורחבו בהתאם ליכולתו של הקטין והאם וכי האם תמשיך להיות בטיפול ובקשר עם העו"ס.
6. בסיכום פגישה של גורמי הטיפול באור שלום ובמסיל"ה, (יחידה השייכת למנהל השירותים החברתיים בעיריית תל-אביב והמטפלת במשפחות מהגרי עבודה ומבקשי מקלט) מיום 27.10.21, נאמר בין היתר כי הוסכם שצו ההוצאה ממשמורת של הקטין יוארך עד סיום שנת הלימודים וביום 1.7.22 הקטין יחזור לאם. בסעיף 3 לסיכום הפגישה נאמר שהדבר הוסכם גם על ידי צוות אור שלום.
7. ביום 31.10.21 נשלחה על ידי העו"ס לחוק נוער הודעה לבית המשפט קמא שבה נאמר ביחס להורי האומנה כי:
"מהמידע שהגיע אלינו ניכר כי הם מתקשים לקבל את מהות סידור האומנה ולהבין כי סידור האומנה הינו סידור זמני אף חושפים הקטין לקונפליקט נאמנויות. מדובר באם אשר עשתה עבודה שיקומית ארוכת שנים ועושה מאמצים עילאיים להשיב את הקטין לחזקתה וקיים קשר קרוב ואיכותי בין הקטין לאמו. לאור זאת, גורמי הטיפול במסיל"ה סבורים כי יש לפעול על מנת להעמיד תכנית טיפול ראויה לקראת השבתו של הקטין לחזקת אמו בתום שנת הלימודים הנוכחית".
8. בחודש דצמבר 2021 הורי האומנה פנו שוב לד"ר עילם על רקע אי שקט של הקטין. ד"ר עילם כתבה לאחר שפגשה את הקטין שהיא סבורה כי תהליך החזרה של הקטין לאמו כפי שתוכנן "פוגע משמעותית ברווחתו הנפשית ועלול ליצור נזק פסיכולוגי קבוע שאין ממנו חזרה".
9. ביום 30.12.21 הוגש עדכון מטעם העו"ס לחוק נוער גב' קרין שקד והעו"ס גב' שירה ינובר שבו נאמר ביחס להורי האומנה כי:
"נתקלנו לא אחת בהתנהלות הפוגעת באוטונומיה ההורית ובסיכויי האם לגדל את בנה בנפרד ממשפחת האומנה, תוך שהם מפעילים לחץ רגשי על האם ... משפחת האומנה בעלת אינטרס ברור להמשך שהות הקטין בחזקתה בניגוד לעמדת גורמי הטיפול במסיל"ה ובניגוד לטובת הקטין ולחוק האומנה ... להתרשמות גורמי הטיפול במחלקה מזה שנים מתקיים מאבק מצד הורי האומנה לעיתים בגלוי ולעיתים באופן סמוי על תוכנית הטיפול שמתווה המחלקה. ניכר כי הם מתקשים לקבל את מהות סידור האומנה ולהבין כי הסדר האומנה הינו סידור זמני ואינם בוחלים באף אמצעי על מנת לשמר מציאות זו ... במספר הזדמנויות שונות הפעילו לחץ על האם על מנת שזו תוותר על בנה ותחתום על אימוץ, הציעו לה להתגורר עימם או הביעו בפניה את כעסם על כך שמיוצגת על ידי עורך דין ומנסה לגזול מהם את "בנם".
ביחס לאם נאמר כי :
"מדובר באם ביולוגית שעברה תהליך שיקום ארוך וחיובי, משמרת יציבות בכל הרבדים לאורך מספר שנים ומבקשת לגדל את בנה עמו יש לה קשר חם ואוהב ...".
10. במכתב מאת אור שלום לבית המשפט קמא מיום 6.1.22 נאמר על ידי העו"סיות המלוות את משפחת האומנה והקטין כי הן מבקשות לשקול אבחון מקצועי שיעריך את כוחותיו של הקטין ומהי האופציה שהיא בבחינת הרע במיעוטו במצב הנוכחי. לדבריהן "אנו סבורות שקשה להתעלם מ"זמן הילד" הרב שחלף מאז הוצא א' מבית אמו, ונטע שורשים במקום חלופי. אנו חוששות ממהלך שיתכן ואינו תואם את צרכיו וכוחותיו של א' ועלול להסב לו נזק בלתי הפיך".
11. בתגובה לבקשת צוות האומנה מטעם אור שלום לערוך אבחון פסיכו-דיאגנוסטי נוסף לקטין, הגישו העו"סיות קרין ושקד ושירה ינובר ביום 25.1.22 את עמדתן ביחס לבקשה זו. בתגובה נאמר בין היתר כי:
"בפתח דברינו תמוהה העובדה שהורי האומנה וכן צוות עמותת "אור שלום" מבקשים לערוך לקטין אבחון נוסף בעיתוי הנוכחי, בעוד שמדובר על חזרתו של הקטין לבית אמו מזה תקופה ארוכה, כולל בפגישה שהתקיימה ביום 27.10.21. לאור התנהלות משפחת האומנה ואופן הליווי של צוות האומנה את המקרה ... התקיימה פגישה בפורום נרחב של הגורמים המטפלים וגורמי הפיקוח במחוז של משרד הרווחה. בפגישה שהתקיימה בזום ביום 13.1.22 נכחו גורמי הטיפול ממסיל"ה, גורמי הטיפול ומנכ"לית עמותת "אור שלום", המפקחת המחוזית על האומנה, מפקחת קהילה מחוזית ועו"ס חוק נוער מחוזית עמדתן החד משמעית והמפורשת של כלל מפקחות המחוז במשרד הרווחה כפי שנמסרה בפגישה תואמת את עמדת המחלקה כדלהלן:
1. צוות המחלקה הוא הגורם המתווה את תכנית הטיפול ואמור על ביצועה.
2. אין שאלה לגבי חזרתו של הקטין למשמורת אמו והחזרה אינה תלויה במשך הזמן ששוהה הקטין באומנה.
3. אין צורך באבחון לקטין הואיל ומוסכם על כלל הגורמים כי חזרה למשמורת ההורים היא תמיד מורכבת וקשה, ולאור העובדה שנראה כי הורי האומנה מתקשים מאד להכיל את ההליך, יתכן ויהיה נכון לחשוב על הקדמת החזרה עוד לפני סיום שנה"ל. כן צוין כי עריכת אבחון במועד זה אינה הולמת את צרכי הקטין משום שאבחון כזה יכניס את כלל המעורבים לסערה נוספת ומתח מיותר ואילו נוגדים את טובתו .
4. עוד סוכם כי עד לחזרתו יהיה צורך להגביל את הסדרי הראיה ..."
בסיום ציינו העו"סיות כי:
"גורמי הטיפול במסיל"ה עוקבים בדאגה רבה אחר הניסיונות של הורי האומנה לסכל את חזרתו של הקטין למשמורת אמו. לעניות דעתנו הקטין חשוף לניסיונות שלהן לפעול בכל דרך במטרה להשאיר את הקטין בסידור אומנה בביתם עד הגיעו לגיל 18, דבר שאינו לטובתו ומקשה על מצבו הרגשי". (ההדגשות במקור, נ.ש)
12. בדיון שהתקיים בבית משפט קמא, טענה האפוטרופה לדין של הקטין, כי אין להשיב את הקטין לאם בטרם שיתקיים אבחון לקטין. האפוטרופה לדין הצטרפה לעמדת עו"ס האומנה מיום 9.1.22 הנ"ל לפיה יש לערוך אבחון בטרם השבת הקטין לאימו מאחר שהן מודאגות כי המהלך לא יתאים לצרכיו וכוחותיו של הקטין והדבר עלול להסב לו נזק בלתי הפיך. האפוטרופה לדין סברה כי יש לבחון את טובת הקטין ועל אף חשיבות הקשר בין הקטין לאם, אין הדבר מוביל למעבר הקטין לבית אמו בנסיבות מקרה דנן.
13. ביום 27.3.22 ניתנה החלטת בית משפט קמא (להלן: ההחלטה) שדחתה את עמדת העו"ס והאם והאריכה את הצווים בעניינו של הקטין למשך שנתיים נוספות, כך שהוא ימשיך לשהות אצל משפחתה האומנה עוד שנתיים.
14. בין היתר נקבע בהחלטה כי :
"המשיבה לא עברה מעולם אבחון מסוגלות הורית ולטעמי, אין בחומר שהוצג בפני כדי ללמד על יכולותיה ההוריות המטיבות כיום ... לא הוכח בפני כי המשיבה מכוונת מספיק לצרכיו של הקטין כיום, כפי שהם בגיל 10.5, כאשר מעולם לא גידלה אותו. לטעמי, על המשיבה לעבור הערכת אישיותית מקיפה בטרם החלטה אם להעביר את הקטין למשמורתה ... אולם לא ברור האם היא מסוגלת לראות את צרכיו הרגשיים של בנה בגילו כיום ... איני סבורה כי המשיבה תצליח להכיל את הגעגוע הקשה של הקטין למש' האומנה ותתקשה לסייע לו ביכולותיה הדלות בעיבוד האבל על המשפחה הפסיכולוגית שלו ... ניתן לקבוע כי לצד רצון רב ואהבה גדולה לקטין, יכולותיה של המשיבה טרם בשלו כדי להתמודד באופן מיטיב עם הסיטואציה המורכבת של העברת הקטין אליה ... טובתו של הקטין עומדת מעל לכל אם בבחינת "שיקול על" ...שוכנעתי שוב, כי לעת הזו, הסיכון הכרוך בהשבתו אל המשיבה הוא רב וטובתו היא להמשיך ולגדול במשפחת האומנה בה הוא שוהה מאז היותו פעוט רך בשנים ... אני ערה ומודעת היטב לרצונה של האם מזה זמן רב לקבל את הקטין למשמורתה מאחר שחשה עצמה מחוזקת ומשוקמת, כאשר לא הובאו כל ראיות ממשיות לכך למעט דברי עו"ס לחוק הנוער כי שיקמה עצמה ... בית המשפט שוחח ארוכות עם הקטין על מנת לשמוע רצונו ללא הפרעות או השפעות חיצוניות, שמע את רצונו הכן והאמיתי כיצד ייראו חייו בעתיד ... ניתוק היום את הקטין מצור מחצבתו, מהבית בו קיבל את כל המענים להם נדרש ובעיקר רגשיים וסביבתיים, ולהעבירו לבית האם הצנוע ביותר ... כאשר לאם אין כל מיומנות הורית הכיצד יש לגדל ילד מעוצב בגיל 10 וחצי. לא הוכח דבר ביחס למסוגלותה ההורית אלא ישנה הסתפקות כך כי היא שיתפה פעולה באופן מלא עם גורמי הרווחה ... המשבר הנפשי הקשה אותו יחווה הקטין גיל זה יהיה בלתי הפיך."
15. בהחלטה נקבע שיש לאמץ את המלצת העו"ס האומנה ואת עמדת האפוטרופה לדין. בית המשפט קמא קבע כי יכולותיה הוריות של האם אינן מספיקות על מנת לספק את צרכי הקטין כיום ויש חשש ממשי שייגרם לו נזק נפשי משמעותי אם ינותק ממשפחת האומנה.
16. העו"ס לחוק הנוער וכן האם הגישו כל אחת מהן בנפרד הודעת ערעור על ההחלטה, אשר נדונו היום במאוחד.
ב. תמצית טענות המערערים
1. סעיף 3(א) לחוק האומנה קובע כי זכותו של הקטין לגדול אצל הוריו מולידיו. בשנה האחרונה השתנו הנסיבות המצדיקות את המשך הוצאת הקטין ממשמורת אימו. בהתאם לקבוע בחוק האומנה, יש לעשות מאמצים סבירים להחזרת הקטין לביתו. שגה בית המשפט קמא שדחה את בקשת העו"ס והאם לקיים תוכנית החזרה לקטין על מנת שישוב להתגורר אצל האם.
2. הן גורמי הטיפול במחלקת הרווחה והן גורמי הטיפול במחלקת מסיל"ה סבורים שיש מקום להשיב את הקטין לאמו. שגה בית המשפט קמא שלא נתן משקל לתהליך השיקום שעברה האם בשנים האחרונות בו הפגינה יציבות, מסירות ורגישות למצבו של בנה.
3. ברור שלו תוכנית ההחזרה חלילה תכשל, לא בכל מחיר יעמדו גורמי הטיפול על השבת הקטין לאמו. יחד עם זאת, במצב דברים כיום, בוודאי יש מקום לקביעת תוכנית כזו ולהיערך להשבת הקטין לאמו.
4. עמדת בית משפט קמא תוביל למצב שבו כל קטין שיוצא ממשמורת הוריו בגיל הינקות ויועבר לאומנה - וקיימים מקרים רבים כאלה - לא יוכל לשוב לעולם למשמורת הוריו שכן בהכרח ייגרם לו נזק נפשי חמור.
5. טעה בית המשפט קמא שקבע כי ניתוק הקטין מהבית של הורי האומנה והמעבר לבית האם "הצנוע ביותר" מהווה שיקול לאי החזרת הקטין. בנוסף, ביקורי הבית שנערכו על ידי גורמי הטיפול מלמדים כי הבית מצויד כראוי עבור הקטין.
6. גורמי הטיפול אשר ליוו את האם במשך שנים הכינו אותה כראוי לקראת היום בו תוכל להשיב לידיה ולאחריותה את הקטין. שובו של הקטין אל האם לא התבקש כלאחר יד אלא תוך יצירת תוכנית לשובו, בה יוקפד על ניתוקו ההדרגתי והמותאם לו ממשפחת האומנה.
7. טעה בית משפט קמא שהתעלם מחוות דעת של גורמי הטיפול ולא הייתה הצדקה לסטות מהן. הארכת שהות הקטין בבית משפחת האומנה למשך שנתיים נוספות, תהווה מכשול משמעותי להשבתו אל האם. לא ברור מדוע קבע בית המשפט שיכולותיה של האם דלות, שעה שהיא מלווה על ידי עובדי רווחה המסייעים לה.
8. בית משפט קמא התעלם מזכויות חוקתיות ובסיסיות ביותר שהן הזכות להורות והזכות של הקטין לגדול אצל הוריו הביולוגיים.
9. אין זה המקרה הראשון שבו קטין מוחזר למשמרת הוריו לאחר שהות ארוכה במשפחת אומנה. הורי האומנה שפתחו את ביתם וליבם לקטין ידעו מראש כי ביום מן הימים הוא ישוב להוריו מולידיו. זכותו וטובתו של הקטין להיות חלק מן המורשת והתרבות ממנה הוא בא ולהשתייך אליה.
10. אכן הקטין צפוי לעבור קשיים וההסתגלות אינה פשוטה. ברם, כיום מערכת היחסים בין האם לקטין טובה. הקטין אוהב ומורגל בנוכחות האם ואמו היא אם אוהבת ומסורה. האם עשתה כברת דרך משמעותית בשנים האחרונות והיא מוכנה ומסוגלת לקבל חזרה את בנה.
ג. תמצית טענות המשיבה – האפוטרופה לדין
1. במקרה דנן לא הוצגה בפני בית המשפט קמא עמדה אחידה מטעם אנשי המקצוע. התברר שקיימת מחלוקת מקצועית עמוקה בין שירותי האומנה המטפלים בקטין בצמידות במשך שנים ולהם הכרות מעמיקה עימו ועם הורי האומנה לבין מחלקת הנוער מסיל"ה, אשר פגשה בקטין פעמים בודדות לאורך השנים.
2. בעמדת שירותי האומנה מיום 6.1.22, שפורטה לעיל נאמר בין היתר כי יש חשש ממהלך החזרת הקטין לאמו מאחר שהוא "אינו תואם את צרכיו וכוחותיו של א' ועלול להסב לו נזק בלתי הפיך". לעומת שירותי האומנה, עמדת מחלקת הרווחה ומסיל"ה היא שאין צורך באבחון כוחותיו של א' וכי תמיד החזרה למשמרת ההורים הביולוגיים היא מורכבת וקשה.
3. בנסיבות אלו כאשר הגורם המטפל בא' בשירותי האומנה מתריע מפני חשש לנזק בלתי הפיך, אם יוחלט על העברתו ללא אבחון מתאים לאמו, צדק בית המשפט קמא אשר ביכר להותיר את המצב הקיים על כנו על פני ביצוע שינוי דרמטי בלתי הפיך בחייו, ללא תשתית ראייתית מספקת וללא עמדת מומחים.
4. טובת הילד היא השיקול הראשון במעלה לצורך קבלת החלטות בעניינו של הקטין. זכותו של הקטין לגדול עם אמו הביולוגית היא אחת מזכויותיו המרכזיות אך היא אינה בלעדית. א' מתגורר אצל הורי האומנה 8.5 שנים מתוך 11 שנותיו, הוא נטוע במשפחת האומנה ובסביבתה ומביע רצון מובהק וברור להישאר בחיקה. לפיכך צדק בית המשפט קמא בהחלטתו כאשר הכריע על סמך טובת הילד כשיקול מרכזי והורה על המשך שהותו של הקטין בבית משפחת האומנה.
5. כל עוד לא תונח בפני ביתה משפט קמא חוות דעת מקצועית, מקיפה ומעמיקה אשר שוקלת את מכלול הצרכים והכוחות של הקטין לטווח הקצר והארוך, ההחלטה שהתקבלה היא היחידה האפשרית.
6. עמדת שירותי האומנה המעלה חשש מהנזק הכבד הצפוי לקטין אם הוא יועבר לאם מבוססת על הכרות מעמיקה ורבת שנים עם הקטין. שיקולי המערערות לא נותנות משקל מספיק לטובתו של הקטין. יש לברך על תהליך השיקום אותו עוברת האם ולשמוח על הקשר החיובי שמתפתח ביניהם ואולם העברתו של הקטין לבית האם אינה "פרס" המגיע לאם על הצלחתה והתקדמותה בשיקום חייה. המערערים לא הציגו ראיות שיש בהן כדי להפיג את החשש מהנזק הצפוי לקטין עם ניתוקו ממשפחת האומנה.
7. המערערות מעניקות את מרבית המשקל לזכויות האם ולא לטובת הקטין. שינוי דרכי הטיפול יכול להיבחן רק לאחר קבלת עמדת מומחה שיאבחן את טובתו וכוחותיו של הקטין ויבדוק את הנזק הצפוי לו מניתוקו ממשפחת האומנה. טובתו של הקטין הוא השיקול הראשון שיש לקחת בחשבון.
8. הקטין כמעט בן 11 והוא יודע היטב להביע את רצונו. הקטין לא מעוניין לעבור ולהתגורר עם אימו לצמיתות. הקשר איתה לא היה יציב לאורך השנים. הקטין שמח על מפגשיו עם אמו ומעונין שהיא תבוא להתגורר בסמוך לבית משפחת האומנה. צדק בית המשפט קמא שנתן משקל משמעותי לרצונו העקבי ולקולו הברור של הקטין כאשר קבע את טובתו.
9. סיום האומנה משמעו ניתוק של הקטין מדמויות ההתקשרויות העיקריות שלו, הוריו הפסיכולוגים, אחיו, חבריו וכל סביבת חייו היציבה והבטוחה. משפחת האומנה דאגה כל השנים לשמירה על זהותו של הקטין ועל הקשר עם אמו הביולוגית. ניתן להמשיך את הזהות התרבותית של הקטין גם כיום וזאת מבלי לפגוע באופן אנוש בקטין, אם ינותק מהורי האומנה.
10. הנזק שבהפרדתו של הקטין ממשפחת האומנה הוא וודאי והיכולת למזער את הנזק אינה ברורה. זכותו של הקטין לגדול בבית אמו הביולוגית כפופה למקרים בהם טובתו מחייבת את גידולו מחוץ לבית הוריו וזה המצב בענייננו.
11. בטרם שקילת שינוי בדרכי טיפול בקטין, יש לערוך לקטין אבחון מקיף שישקול את מכלול הצרכים והכוחות שלו ואת כל החלופות האפשרויות בענייננו של הקטין והכל בראי טובתו. לפיכך יש לדחות את שני הערעורים.
ד. דיון והכרעה
1. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים בכתב ובעל פה, אני סבור כי יש לקבל את הערעור מהנימוקים שיפורטו להלן:
2. אין ספק שהקטין אשר גדל במשך 8.5 שנים מתוך 11 שנותיו במשפחת האומנה, קשור אליהם קשר הדוק ורואה אותם כהורים לכל דבר ועניין. הוא השתלב היטב במשפחתם, ואף נטע שורשים במקום מגורי משפחת האומנה ורכש חברים. יש לשבח את הורי האומנה אשר פעלו ללא לאות לטובתו של הקטין וגידלו אותו כאילו הוא בנם הביולוגי לכל דבר ועניין.
3. יחד עם זאת כפי שנקבע בסעיף 3(א) לחוק אומנה לילדים, התשע"ו-2016, "זכותו הטבעית של ילד לגדול בבית הוריו, ואם הוצא ממנו – לחזור אליו, אלא במקרה שבהם טובת הילד מחייבת את גידולו מחוץ לבית הוריו, ובכפוף לכל דין".
4. במקרה דנן עברה האם שיקום ובתקופה האחרונה היא מקיימת קשר הדוק וטוב עם בנה הקטין. אין לפקפק בעמדת שירותי הרווחה אשר בחנו את מצבה וקבעו כי היא מסוגלת לטפל בקטין ולגדלו. ברור כי מעבר של הקטין חזרה לבית אמו אחרי שנים רבות, יהיה כרוך בקשיים רבים. יחד עם זאת, אני סבור כי היה על בית משפט קמא לאמץ את הדעה הדומיננטית בקרב אנשי המקצוע ולאפשר באמצעות תוכנית מדורגת את חזרתו של הקטין לאמו.
5. כפי שפורט לעיל, עולה כי הן העו"ס לחוק הנוער והן גורמי הטיפול מטעם אור שלום המלווה את משפחת האומנה, סברו כי בשלה העת להשיב את הקטין לבית אמו. הדבר עלה במפורש בסיכום הפגישה מיום 27.10.21 שהוזכרה לעיל.
6. גם בתסקיר מיום 30.12.21 שפורט לעיל נאמר במפורש כי האם עברה שיקום ארוך וחיובי וכי טובת הקטין לשוב למשמורת אימו. לא היה מקום לסטות מהמלצות התסקיר שכידוע מעמדו דומה למעמד של חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט. בפסיקה נקבע שלמרות שתסקיר עו"ס אינו חוות דעת מומחה כהגדרתו בסעיף 20 לפקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"א-1970, יש ליתן לו משקל דומה ויש צורך בנימוקים כבדי משקל על מנת לסטות מהמלצותיו (בע"מ 4259/06 פלוני נ' היועמ"ש (13.7.06), ע"מ 5072/10 פלוני נ' אלמונית (26.10.10)).
7. אכן בהודעת אור שלום מיום 6.1.22 נאמר על-ידי העו"סיות כי הן מבקשות לשקול אבחון מקצועי שיעריך את כוחותיו של הקטין וכי הן חוששות שמהלך החזרה לבית האם אינו תואם את צרכיו וכוחותיו של הקטין והמעבר עלול להסב לו נזק בלתי הפיך.
8. ברם, מתברר כי עמדה זו שונתה ובדיווח שנשלח ע"י העו"ס לבית המשפט קמא מיום 25.1.22 עולה כי הודעת אור שלום הנ"ל מיום 6.1.22 אינה משקפת את העמדה המקצועית לרבות של מנכ"לית עמותת אור שלום. כפי שפורט לעיל, בדיווח נאמר במפורש שאף מנכ"לית עמותת אור שלום, שהיא הגורם המקצועי הבכיר, כמו גם המפקחת המחוזית על האומנה וכן העו"ס לחוק הנוער המחוזי, סברו באופן "חד משמעי ומפורש" כי יש לפעול להחזרת הקטין למשמורת האם וכי אין צורך באבחון נוסף לקטין בטרם שהדבר ייעשה.
9. לפיכך, נראה כי לא קיימת למעשה מחלוקת בין גורמי המקצוע בדבר הצורך להשיב את הקטין לאמו. מתברר כי העמדה מיום 6.1.22 שונתה, וכל גורמי המקצוע תומכים בעמדת המערערות.
10. יצוין, כי אין ליתן משקל רב לעמדת ד"ר עילם מחודש דצמבר 2021 שפורט לעיל, וזאת מאחר שדו"ח זה נעשה לבקשת הורי האומנה ולא מדובר בחוות דעת אובייקטיבית של אנשי מקצוע שאינם קשורים למי מהצדדים. בנוסף, מדובר למעשה בדעת מיעוט, כאשר כאמור כל גורמי הטיפול המקצועיים בדרגים הבכירים ביותר, סבורים שיש לפעול להשבת הקטין לאמו.
11. אף אני מקבל את עמדת העו"ס כי במקרה דנן אין צורך לערוך אבחון נוסף לקטין. הוסבר שאבחון כזה יכניס את כלל המעורבים, ובמיוחד את הקטין לסערה נוספת ומתח מיותר הנוגדים את טובתו.
12. העמדת הקטין לאבחון נוסף, עלולה לגרום לניסיונות השפעה של הורי האומנה, לבלבל את הקטין ולפגוע בשקט הנפשי שהוא כה זקוק לו. כפי שעולה מהתסקירים, הורי האומנה מנסים לשכנע את הקטין להישאר עימם ולא לעבור חזרה לבית האם ולכן ביצוע אבחון נוסף עלול להעמידו בפני קונפליקט נאמנויות שיפגע בו.
13. למרות שהקטין הביע בפני בית המשפט קמא את עמדתו הנחרצת לפיה הוא מעוניין להמשיך ולהתגורר אצל הורי האומנה ולא לעבור להתגורר אצל אמו, אני סבור שלאור גילו של הקטין וחששותיו הכנים והאמתיים מהמעבר, לא ניתן ליתן לרצון זה משקל מכריע. אין ספק כי הקטין מעוניין להמשיך לחיות בהשקט ובבטחה בבית שהוא רגיל אליו מזה 8.5 שנים. יחד עם זאת, טובתו של הקטין במובן העמוק והרחב יותר ולא רק במובן המצומצם לטווח קצר, תומכת בעמדת גורמי הרווחה כי יש להשיבו לחיק אמו הביולוגית.
14. התוכנית שהוצעה על ידי העו"ס היא תוכנית הדרגתית שתלווה באנשי מקצוע. כפי שציינה בדיון היום העו"ס הגב' שירה ינובר, תהליך החזרה של הקטין ילווה בטיפול דיאדי אחת לשבוע וכן בטיפול רגשי פרטני לקטין בנפרד מהאם. כמו כן האם תמשיך להיות מלווה על ידי עו"ס ותהיה במעקב צמוד. (עמ' 5, שורות 3-5).
15. חזקה על גורמי הטיפול, כי אם יתברר שתהליך החזרה נתקל בקשיים וכי הקטין מגלה סימנים מדאיגים, הם ישקלו את המשך התהליך ויבחנו האם יש מקום להרחיב את תקופת החזרה ההדרגתית או אפילו לבטל את התהליך.
16. מדיווח עדכני שהוגש בדיון היום מיום 22.5.22 ע"י העו"ס עולה כי התקיימו כבר ארבעה מפגשים דיאדים וחמישה מפגשים עם האם, כי האם מגיעה בהתמדה ובזמן וכי השיח בין האם לקטין "מתרחש ברגישות רבה". בדיווח נאמר כי עם התקדמות הטיפולים הקטין חש יותר בנוח ופועל בחופשיות רבה יותר.
17. ברור כי המעבר יהיה קשה. יחד עם זאת, לאור גילו של הקטין ולאור העובדה שהוא כבר נמצא שנים רבות במשפחת האומנה, נראה שכל עיכוב בתהליך החזרה לבית האם, עלול לסתום את הגולל על אפשרות חזרתו של הקטין לאימו. ככל שהקטין יתבגר, יהיה לו קושי רב יותר לשוב למשמורת אמו. "זמן קטין" אינו זמן רגיל. החשיבות לבצע את התהליך כבר היום, שהקטין כבר אינו ילד קטן, היא קריטית. מהתיאורים עולה כי מדובר בקטין חברתי אשר כבר יצר קשר עם בני גילו בשכונה שבה מתגוררת האם ונראה כי קיים סיכוי טוב שהוא יתאקלם בבית האם, לאחר הכנה מתאימה.
18. כפי שקבע כב' השופט עמית בבע"מ 4486/13 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה (27.8.2013):
"כאשר בחוסר מסוגלות הורית עסקינן, החברה נכונה להסתפק בכך שההורים המולידים יספקו לקטין רמת סף מינימלית מסוימת, גם אם הורים אחרים יכולים היו להכביר על הקטין מכל טוב הארץ. הלכה למעשה, את המונח 'טובת הילד' אנו בוחנים על דרך השלילה – מקום בו ההורה המוליד אינו מסוגל ליתן רף מינימלי לילדו, או אז יקבע כי טובת הילד מצריכה הוצאתו ממשמורת או מסירתו לאימוץ. העובדה כי אנו מסתפקים ברף מינימלי על מנת לבחון את טובת הילד, מבלי להשוות בין טיב ואיכות החיים של הקטין בחזקת הוריו מולידיו לעומת הורים אחרים, נובעת מכך שאנו מכירים בזכותם הטבעית של הורים על ילדיהם, ומשקללים בתוך המשוואה גם את הטובה הנצמחת לילד מתחושת השייכות והזהות שלו כמי שגדל ומתחנך בחזקת הוריו. מכאן שגם זכויות ההורים המולידים והתא המשפחתי הטבעי נכללים במסגרת שיקוליו של בית המשפט לטובת הקטין ... ההנחה המקדמית היא כי טובת הקטין להישאר בחיק משפחתו הביולוגי, ככל שזו רוצה בו ומסוגלת לגדלו. השיקול של 'קול הדם' או 'קול הטבע' או 'הקשר היחוסי' (גנאולוגי) הוא שיקול נכבד משל עצמו בין שיקולי טובת הקטין במובן הרחב, בהיותו "העורק הראשי המזרים את הדם לנימי חייו של הילד, הוא שנותן לו את רגש השייכות והביטחון הקיומי".
מן הראוי גם להביא מדבריו של כב' השופט חשין בדנ"א 7015/94 היועץ המשפטי נ' פלונית פ"ד נ(1) 48, 103 (1995):
"משפט הטבע הוא שילד יוחזק בידי הוריו, בביתם של הוריו יגדל, אותם יאהב ומחסורו יהיה עליהם. חוק טבע זה אף הוא נספג אל משפט המדינה, וכך הפך 'אינטרס' של ילדים ל'זכות על פי דין'. להורים זכות לגדל את ילדיהם ולילדים זכות כי הוריהם יאהבו אותם ויספקו להם את מחסורם ... חזקה על פי חוק היא 'שטובתו' של ילד תימצא בבית הוריו".
19. כפי שציין כב' סגן הנשיא השופט שוחט בענ"א 36243-06-18 פלונית נ' היועץ המשפטי (18.7.2018):
"השמת חוץ ביתית, ככל שהוחלט עליה מיועדת להוות פתרון זמני למצב עובדתי המתקיים בקטין המתואר בסעיף 3 לחוק הנוער. אין היא אמורה להוות פתרון של קבע ... הטעם לכך אינו נעוץ רק בזכותם הטבעית והראשונית של ההורים להחזיק בילדם הקטין ולגדלו אלא בראש ובראשונה בזכותו של הקטין לגדול אצל הוריו הטבעיים".
ראו גם: בע"מ 94/22 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלונית (3.2.2022).
20. משנה חשיבות יש לדברים במקרה דנן בו עסקינן בקטין אשר הוא פליט חסר מעמד מ_, אשר נולד להורים שדתם ותרבותם שונה. יש לאפשר לו לשוב לחיק משפחתו הביולוגית, לאחר שהאם עברה כברת דרך וגורמי המקצוע סבורים כי היא יכולה לשוב ולגדל את בנה. העובדה כי בית האם, "צנוע ביותר" כפי שציין בית משפט קמא אינה צריכה להוות שיקול מכריע למרות שבהחלט יתכן כי הקטין יחווה ירידה משמעותית ברמת החיים. ברם, הקשר הביולוגי והטבעי שבין הקטין לאמו חשוב הרבה יותר מהשאלה האם הקטין יגור בבית מאובזר היטב או בבית צנוע.
21. סיכומו של דבר: הערעור מתקבל. העו"ס תכין תוכנית מפורטת והדרגתית, מלווה באנשי מקצוע שיפקחו באופן הדוק על כל שלבי המעבר, כך שבסופו של דבר הקטין ישוב למשמורת האם. התוכנית תוצג לבית המשפט קמא וככל שיתברר כי יש צורך להרחיב את פרק הזמן שבו תבוצע התוכנית ההדרגתית, תפנה העו"ס לבית המשפט קמא.
צו ההוצאה ממשמורת יומר בצו השגחה לקראת סיום תוכנית המעבר ובכפוף לכך כי אכן יתברר שתוכנית המעבר פועלת כשורה ובהתאם לטובת הקטין.
22. תקוותי כי למרות הקשיים הרבים שצפויים לקטין בעקבות המעבר, בסופו של יום המעבר יצליח והקטין ישתלב היטב בביתה של אמו וימשיך לגדול ולהתפתח. לו יהי.
23. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.
24. פסק הדין מותר לפרסום בכפוף להשמטת הפרטים המזהים.
ניתן היום, כ"ג אייר תשפ"ב, 24 מאי 2022, בהעדר הצדדים.
