ביהמ"ש: יזם אינו רשאי לקזז את חובו לקבלן ראשי קורס ולשלם ישירות לקבלני-משנה
השופטת איריס לושי-עבודי מבית-המשפט המחוזי בתל-אביב קבעה בפסק-דין תקדימי כי במצב בו קבלן ראשי נקלע לחדלות-פירעון, היזם/מזמין אשר חייב כספים לאותו קבלן ראשי בגין עבודתו, אינו יכול לשלם ישירות לקבלני-משנה ולקזז את החוב של היזם לקבלן הראשי כנגד החוב של הקבלן הראשי לקבלני-המשנה.
מדובר בפסק-דין ראשון מסוגו שניתן לאחר כניסתו לתוקף של חוק חדלות-הפירעון החדש לפני מספר שנים. במקרה זה נדון עניינה של חברת צ' גורן – ד' מגידו בניה בע"מ, אשר שימשה כקבלן ביצוע ראשי בפרויקט תמ"א 38 ברחוב הזורע 2 ברמת-השרון עבור החברה היזמית (מזמינת העבודה), חברת ב.נ.ה הזורע בע"מ. חברת צ' גורן, מצידה, העסיקה בפרויקט את חברת ח.ג.מ בנייה (99) בע"מ כקבלן-משנה מטעמה.
תוך כדי ביצוע העבודות בפרויקט, נקלעה חברת צ' גורן לקשיים והוצא בעניינה צו לפתיחת הליכי חדלות-פירעון, מונה לה נאמן והיא נמצאת היום בהליכי פירוק. במועד הגשת הבקשה למתן צו הליכים, הייתה ב.נ.ה חייבת לצ' גורן כ-1 מיליון ₪ בגין עבודות שזו ביצעה בפרויקט. ואולם, ב.נ.ה לא שילמה לקופת הנאמן את חובה לצ' גורן, אלא שילמה כספים על חשבון חוב זה לח.ג.מ וטענה בדיעבד כי קיזזה אותם מחובה לצ' גורן. כך הפכה ב.נ.ה מחברה החייבת כסף לצ' גורן לנושה שלה. עוד טענה ב.נ.ה כי יש לקזז מחובה לצ' גורן גם נזקים שנגרמו לה לטענתה עקב קריסתה של צ' גורן.
השופטת לושי-עבודי ציינה בפסק-דינה כי הנטייה הטבעית והמובנת במצבים אלה של מי שחב חוב לגוף חדל-פירעון תהא שלא לשלם את חובו ולמצוא שימוש "מועיל" יותר מבחינתו לכספים אלה מאשר לשלמם לגוף חדל-פירעון. עוד כתבה השופטת כי דוגמא זו, קרי משולש היחסים מזמין – קבלן – קבלן-משנה, ממחישה זאת היטב, וברור שמנקודת מבטו עדיף במקרים אלה למזמין לשלם ישירות לקבלן-המשנה מאשר לקבלן הראשי הקורס. ואולם, בית-המשפט פסק כי על אף הנטייה הטבעית ואפשר שאף "מוצדקת" ומובנת מנקודת מבטו של המזמין (או כל בעל-חוב אחר לגוף חדל-הפירעון), מדובר בפעולה אסורה על-פי הדין הפוגעת בעקרון-העל של הליכי חדלות-הפירעון בנוגע לשוויון בין הנושים. בית-המשפט הדגיש עוד כי פעמים רבות, החלטה זו של מי שחייב כספים לגוף בקשיים תקבע את גורלו של אותו גוף, לשבט או לחסד, ואף בכך יש כדי להדגיש את הצורך במניעת עשיית דין עצמי באופן שאינו רואה את התמונה הכוללת ואת עניינם של יתר הנושים.
מבחינה משפטית ציינה השופטת כי מדובר בהעדפת נושים אסורה לפי סעיף 219 לחוק חדלות-פירעון החדש. לפני תיקון החוק, כדי לקבוע שהתקיימה העדפת נושים היה צורך לאתר כוונה של ממש להעדיף נושה מסוים על פני אחרים. ואולם, בית-המשפט הדגיש כי לפי החוק החדש מספיקה תוצאה אובייקטיבית של העדפת נושה אחד על פני נושים אחרים (במסגרת הזמן ויתר התנאים הקבועים בחוק) כדי לקבוע שאותו נושה הועדף על פני אחרים.
השופטת לושי-עבודי התייחסה עוד למצבים בהם החוק החדש מאפשר בכל זאת למי שחייב כספים לגוף חדל-פירעון לקזז את חובו לגוף זה כנגד חוב הדדי שהגוף חדל-הפירעון חייב לו. במקרים מיוחדים אלה, פעולת הקיזוז תאפשר בדרך כלל לגוף המקזז להציל חלק גדול יותר מחובו לעומת מה שאותו גוף היה מקבל במסגרת החלוקה השוויונית ליתר הנושים. ואולם, מעבר לעובדה כי ב.נ.ה לא העלתה בזמן אמת את טענת הקיזוז, הרי שהשופטת ציינה כי המצבים המותרים על-פי סעיף 255 לחוק החדש (בעיקר חובות הכרוכים זה בזה, או שנטילת חובות הדדיים והסתמכות על זכות הקיזוז הן חלק ממהלך העסקים הרגיל של החייב או הנושה) אינם חלים במקרה זה. כמו כן נפסק כי החוק החדש מונע מצבים, אשר הוכרו בעבר בפסיקה, של מעין קיזוז "סיבובי" כפי שבוצע במקרה זה.
בסיכומו של דבר הורה בית-המשפט לב.נ.ה ולח.ג.מ להשיב לקופת הנאמן את הסכום שב.נ.ה הייתה חייבת לצ' גורן במועד הגשת הבקשה למתן צו לפתיחת הליכים, כ-1 מיליון ₪.