בימ"ש לענייני משפחה ת"א, השופטת איריס אילוטוביץ'-סגל: החלטה בבקשה של אישה לצו מניעה שיאסור על בן-זוגה לשעבר לבצע כל פעולה בנכסים משותפים ללא הסכמתה (תלה"מ 4756-07-22)

לפניי בקשה לצו מניעה שיאסור על המשיב לבצע בנכסים המשותפים כל פעולה שיש בה כדי לפגוע באופן חד צדדי וללא הסכמה מפורשת בכתב של המבקשת, בזכויותיה (בעלות, חזקה, שימוש, זכות כניסה) ובמיוחד לאסור על המשיב לפרוץ לדירה שברחוב נ' תל אביב (להלן-"הדירה ב -B ) או לדירה שברחוב נ' תל אביב (להלן-"הדירה ב- R") ולהחליף בהן מנעולים, להשתלט עליהן או לבסס השתלטות באמצעות הכנסת ציוד ובכך להעביר את זכות החזקה והשימוש בנכסים אלה לעצמו או לגברת א. או בנה מר א. או לשכן מי מהם בין באופן קבוע ובין באופן ארעי (להלן-"הבקשה").

תמצית הרקע העובדתי הרלוונטי

1. הצדדים נישאו זה לזו ביום 6.4.1981.
2. ביום 7.2.2018 הגישה המבקשת בקשה ליישוב סכסוך (י"ס 13452-02-18).
3. ביום 11.5.2018 הודיעו הצדדים כי הגיעו להסכם.
4. ביום 22.5.2018 ההסכם אושר וקיבל תוקף של פסק דין, ותיק יישוב הסכסוך נסגר.
5. ביום 9.9.2019 הגישה המבקשת בקשה נוספת ליישוב סכסוך (י"ס 20651-09-19).
6. במסגרת הליך יישוב הסכסוך הגישו הצדדים מספר בקשות לסעדים זמניים, ביניהן בקשת המשיב למתן צו איסור דיספוזיציה בנכסים שונים שפורטו בבקשה, ובקשת המשיב לשמירת מצב קיים ביחס לכספות.
7. ביום 29.6.2020 התקיים דיון במעמד הצדדים ובאי כוחם אשר בסופו ניתן פסק דין שבו נקבע בין היתר כך (להלן-"פסק הדין"):

"1. לפניי בקשה ליישוב סכסוך אשר הוגשה לבית המשפט ביום 9.9.2019 על ידי המבקשת.

2. עסקינן כאמור בהליך יישוב סכסוך. מאז מועד פתיחת התיק ועד היום הצדדים לא ניהולו הליך של גישור, למעט פגישה אחת ושיחות נטענות על ידי באי כוח הצדדים לשעבר.

3. בתיק הנדון, הוגשו לא מעט בקשות לסעד זמני ולצו איסור דיספוזיציה לפי סעיף 10 לתקנות הסדר התדיינות בסכסוכי משפחה (הוראה שעה), התשע"ו-2016 וכן בהתאם לסעיף 3(ז) לחוק להסדר התדיינות בסכסוכי משפחה (הוראת שעה) התשע"ה-2014. הדין הקיים בנוגע למהות ההליך המתקיים במסגרת הליכי יישוב סכסוך, אינו אותו הדבר כמו בבקשות לסעד זמני בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

1. משכך בהסכמת הצדדים תיק יישוב הסכסוך ייסגר.

...

8. הצדדים מצהירים לפרוטוקול כי לא יעשו כל דיספוזיציה בשום נכס מכל צורה וסוג שהוא וכן האישה לא תעשה כל פעולה בכספת בבנק. ...". [ההדגשות כאן ולהלן שלי – א' א' ס'].

1. טרם הגשת הבקשה לצו מניעה, הגישו הצדדים תובענות שונות זה כנגד זה, העוסקות בעיקר בסכסוך הרכושי שנתגלע בין הצדדים. התביעות הוגשו ברובן על ידי המשיב (תלה"מ 68925-07-20 – אכיפת הסכם; תלה"מ 68894-07-20 – תביעה רכושית לאיזון משאבים; תלה"מ 58452-12-20 – דמי שימוש; תלה"מ 17702-10-21 – פירוק שיתוף בחברה; תלה"מ 66660-07-20 – תביעת המבקשת בעניין הנכס ביחניאל 13, ת"א).
2. יובהר כי לצדדים רכוש רב הכולל, בין היתר, מספר נכסי מקרקעין.
3. המבקשת, כבת 68 שנים, ממשיכה להתגורר בבית רחב ידיים בהרצליה, שבו התגוררו הצדדים יחד ורשום על שמה של המבקשת (להלן-"הבית בהרצליה"). בין הצדדים שנויה מחלוקת בנוגע לבעלות על הבית בהרצליה ועל הסכם המתנה שנחתם בין הצדדים המתייחס לזכויות עליו.
4. המשיב, כבן 78 שנים, בסוף שנת 2019 עזב את הבית בהרצליה. מאז ועד לחודש יוני 2022 התגורר בדירות שכורות, כאשר האחרונה שבהן הייתה במגדלי יו (להלן-"הדירה השכורה").
5. ביום 15.6.2022 עבר המשיב להתגורר בדירה ב -B הרשומה על שמם של הצדדים בחלקים שווים.
6. ביום 19.6.2022 הגישה המבקשת בקשה לצו מניעה בתיק תלה"מ 66660-07-20, שבו הוגשה תביעת המבקשת בעניין הנכס שנמצא ברחוב י' בתל אביב בלבד.
7. עד למועד כניסתו של המשיב לדירה ב -B, נהגו הצדדים להשכיר את הדירה ב -B לצדדים שלישיים, תמורת דמי שכירות בסך של כ-34,000 ₪ לחודש. כספי השכירות הופקדו לחשבונם המשותף של הצדדים.
8. הבקשה לצו מניעה מתייחסת לדירה ב -B וליתר נכסיהם המשותפים של הצדדים. בבקשה עתרה המבקשת למתן צו מניעה שיאסור על המשיב לבצע בנכסים המשותפים כל פעולה שיש בה כדי לפגוע באופן חד צדדי וללא הסכמה מפורשת בכתב של המבקשת, בזכויותיה (בעלות, חזקה, שימוש, זכות כניסה), וכן לאסור על המשיב לפרוץ לדירה ב -B או לדירה ב- R ולהחליף בהן מנעולים, להשתלט עליהן או לבסס השתלטות באמצעות הכנסת ציוד ובכך להעביר את זכות החזקה והשימוש בנכסים אלה לעצמו או לגברת א. או בנה מר א. או לשכן מי מהם בין באופן קבוע ובין באופן ארעי.
9. ביום 28.6.2022 הגיש המשיב תשובתו לבקשה, שבה ביקש לדחות את הבקשה.
10. ביום 3.7.2022 הגישה המבקשת תביעה לפירוק שיתוף הדירה ב -B (תלה"מ 4756-07-22).
11. ביום 5.7.2022 הגישה המבקשת תביעה לסילוק יד, שבה עתרה לפינויו של המשיב מהדירה ב -B (תלה"מ 8155-07-22).
12. ביום 7.7.2022 הגישה המבקשת תגובתה וביקשה "לשייך" את הבקשה לצו מניעה לתובענה שהגישה לפירוק השיתוף בדירה ב -B בתלה"מ 4756-07-22.
13. ביום 19.7.2022 התקיים דיון במעמד הצדדים ובאי כוחם. בסופו ניתנה הוראה לצדדים להגיש סיכומי טענותיהם בבקשה לצו מניעה.
14. יוער כי פרוטוקול הדיון תועד בהקלטה פרטית מטעם הצדדים ואך ביום 7.8.2022 הוגש לתיק בית המשפט.

עיקרי טענות הצדדים

תמצית טענות המבקשת

1. במעבר המגורים של המשיב לדירה ב -B, הפר המשיב את פסק הדין ואת צו איסור הדיספוזיציה בנכסיהם של הצדדים.
2. הדירה ב -B משותפת לשני הצדדים, ולכן אסור היה למשיב לעבור להתגורר בה מבלי שקיבל את הסכמתה של המבקשת לכך מבעוד מועד.
3. טרם המעבר לדירה ב -B פנה המשיב למבקשת בבקשה להיכנס ולהתגורר בדירה ב- R ונענה על ידה בשלילה. חרף האמור, וללא כל פנייה מוקדמת למבקשת ומתוך ידיעה ברורה כי המבקשת תתנגד לכניסתו לדירה, נכנס המשיב לדירה ב -B.
4. בהתנהגותו זו, המשיב עשה דין עצמי תוך פגיעה בזכויותיה הקנייניות של המבקשת.
5. טענת המשיב כי גם הוא זכאי בגילו המבוגר למגורי קבע (לא להתגורר בדירות שכורות), בדיוק כפי שהמבקשת מתגוררת באופן קבוע בביתם שבהרצליה, אינה מהווה טענת הגנה מפני התנהלותו החד צדדית. עוד יש לשים לב, כי הדירה בהרצליה רשומה על שמה של המבקשת בלבד, בעוד שהדירה ב -B רשומה על שמם של הצדדים בחלקים שווים.
6. לטענת המבקשת סיכויי התביעה לפירוק שיתוף ולסילוק ידו של המשיב הם גבוהים עד ודאיים, מאזן הנוחת נוטה באופן מובהק לטובתה שהרי מדובר בהגנה על זכויותיה הקנייניות, והתנהגותו של המשיב נגועה בחוסר תום לב משווע.
7. אין לאפשר לחוטא לצאת נשכר, ויש להורות למשיב לפנות את הדירה ב -B וליתן נגדו צו מניעה כמבוקש.

תמצית טענות המשיב

1. הבקשה לסעד זמני הוגשה במסגרת תיק שעניינו בנכס שנמצא ברחוב י' בתל אביב בלבד. גם לאחר שהמבקשת ניסתה לרפא פגם זה ולראות בבקשה ככזו שהוגשה במסגרת התובענה לסילוק יד, הרי שהתביעה הוגשה באיחור והסעד הזמני זהה למעשה לסעד העיקרי. כמו כן, הבקשה לצו מניעה הוגשה לאחר שהמשיב כבר עבר להתגורר בדירה, משכך היה על המבקשת להגיש בקשה לצו עשה ולא לצו מניעה. שלל פגמים אלה מהווים טעם מספיק כדי להביא לדחיית הבקשה.
2. ההליכים המשפטיים האחרונים בהם נקטה המבקשת (בקשה לצו מניעה, תביעה לפירוק שיתוף ותביעה לסילוק יד) נובעים ממניעים נקמניים בלבד ונגועים בחוסר תום לב משווע.
3. הגשת הבקשה נוגדת את העקרונות שנקבעו בתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן-"התקנות") בדבר יעילות משפטית, צדק ומניעת שימוש בהליכים משפטיים לרעה.
4. אין בפי המבקשת טענה לפגיעה מהותית בזכויותיה, ולא ברור מה התועלת שתצמח לה במתן צו המניעה המבוקש, למעט פגיעה במשיב ובאפשרותו להפסיק ולהתגורר בדירות שכורות של צדדים שלישיים. המבקשת ממילא התכוונה להמשיך ולהשכיר את הדירה ב -B ולהפקיד את דמי השכירות בחשבון המשותף בהם אינה עושה שימוש למימון צרכיה השוטפים.
5. חובת תום הלב חלה גם על אופן השימוש של שותפים בנכס בזכויותיהם שבו. המבקשת מפרה את חובת תום הלב המוטלת עליה.
6. מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובת המשיב, כאשר המבקשת מתגוררת בבית בהרצליה מבלי לשלם דמי שימוש. כספי השכירות שהתקבלו עבור השכרת הדירה ב -B ממילא הופקדו לחשבון המשותף והמבקשת לא עשתה בהם שימוש למימון צרכיה השוטפים. לצדדים נכסים רבים, וניתן יהיה להסדיר את התשלום עבור שימוש המשיב בדירה ב -B, במסגרת איזון המשאבים הכולל.
7. המבקש לא הפר את פסק הדין וצו איסור הדיספוזיציה כלל לא התייחס לדירה ב -B, שהרי נכס זה כלל לא הופיע בכתבי הטענות של המבקשת במסגרת ההליך שבו ניתן פסק הדין. בקשות שהוגשו על ידי הצדדים באותו הליך עניינם בנכסים אחרים. יתרה מזו, מעבר המשיב להתגורר בדירה ב -B כלל לא מהווה דיספוזיציה בנכס – המשיב לא מכר את הזכויות או שינה את הרישום, והוא מסכים שהמבקשת תזכה לחלקה בגין דמי השכירות הרעיוניים בגדרי איזון המשאבים שבין הצדדים.
8. לנוכח כל אלה יש לדחות את הבקשה.

דיון והכרעה

1. לאחר עיון בטענות הצדדים אני קובעת כי דין הבקשה להידחות. ואבהיר.
2. בתקנה 94 לתקנות נקבעה "מטרת הסעד הזמני":

"מטרת הסעד הזמני היא להבטיח זכות לכאורה במהלך ההליך המשפטי ואת קיומו התקין והיעיל של ההליך או את ביצועו הראוי של פסק הדין".

1. בנסיבות אלה, היה מקום לדחות את הבקשה ולו מן הטעם שהוגשה במסגרת תיק שכל כולו עוסק בנכס שברחוב י' בתל אביב בלבד (תלה"מ 66660-07-20).
2. המבקשת ביקשה לראות את הבקשה ככזו, שהוגשה במסגרת תביעותיה החדשות לסילוק יד ופירוק שיתוף, שעניינן הדירה ב -B, וכסעד שהוגש טרם הגשת תובענה והפנתה לסעיף 48 לבקשה.
3. בתקנה 95 לתקנות נקבע בין היתר כי:

"(ב) הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תביעה, רשאי בית המשפט לתת את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מספקות לכאורה בקיומה של עילת תביעה, בקיום התנאים למתן הסעד כאמור בפרק זה ובנחיצות הסעד הזמני לצורך הגשמת המטרה.

(ג) על אף האמור בתקנת משנה (ב), בית המשפט רשאי לתת סעד זמני או ארעי גם בטרם הגשת כתב תביעה אם שוכנע כי הדבר מוצדק בנסיבות העניין, ובלבד שהתביעה תוגש בתוך שבעה ימים ממועד מתן הצו או בכל מועד אחר שעליו יורה בית המשפט".

1. חרף העובדה, כי התובענות הוגשו בחלוף למעלה מ-13 ימים ממועד הגשת הבקשה, בית המשפט נעתר בזאת לבקשת המבקשת לדון בבקשה במסגרת התובענות שהוגשו על ידה.
2. לנוכח כך, בית המשפט יתייחס לסעד המבוקש ביחס לדירה ב -B בלבד ולא ביחס לכלל נכסיהם המשותפים של הצדדים, אשר אינם מעניינן של התובענות שהוגשו על ידי המבקשת.
3. מקובלת עליי טענת המשיב, כי משעה שהוא עבר להתגורר בדירה ב -B כבר ביום 15.6.2022 היה על המבקשת לעתור בבקשה למתן צו עשה ולא בבקשה לצו מניעה.
4. עם זאת, לטענת המבקשת אין זה סביר, כי כבר ביום 15.6.2022 עבר המשיב להתגורר בדירה שרק פונתה על ידי שוכרים קודמים ביום 14.6.2022 ובוודאי נדרש למספר ימים להכנות.
5. בעדותה העידה המבקשת, כי ביום 15.6.2022 התקשרה אליה המתווכת של הצדדים ועדכנה אותה כי "המנעול לא נפתח, פתח אותו י' מבפנים ואמר – אל תביאי לפה יותר בעלים (צ"ל שוכרים – א.א.ס), אני גר פה" (פרוטוקול הדיון מיום 19.7.2022, עמ' 14, ש' 22 - עמ' 15, ש' 20).
6. מכל מקום, חרף המחלוקת ביחס למועד המדויק שבו עבר המשיב להתגורר בדירה ב -B, משעה שהמדובר בבקשה לסעד זמני, מצאתי להידרש לבקשה במתכונתה על אף האמור לעיל.
7. איני מקבלת את טענת המבקשת כי מעבר מגוריו של המשיב לדירה ב -B מהווה הפרה של צו איסור הדיספוזיציה שנקבע בפסק דין. ואבהיר.
8. פסק הדין ניתן בתיק י"ס 20651-09-19 שבו הוגשו מספר בקשות לסעדים זמניים, ביניהן בקשת המשיב למתן צו איסור דיספוזיציה בנכסים שונים שפורטו בבקשה. הדירה ב -B לא נזכרה בבקשה. הבקשה הוגשה מתוך חשש של המשיב, כי הנכסים ימכרו או יוברחו על ידי המבקשת (סעיף 27 לבקשה). כך גם עתר המשיב לשמירת המצב הקיים ביחס לכספות של הצדדים, וזאת במטרה למנוע הברחת כספים ונכסים המצויים בכספות.
9. בתום הדיון מיום 29.6.2020 ניתן כאמור פסק הדין שבו נקבע בין היתר כך:

"3. בתיק הנדון, הוגשו לא מעט בקשות לסעד זמני ולצו איסור דיספוזיציה לפי סעיף 10 לתקנות הסדר התדיינות בסכסוכי משפחה )הוראה שעה), התשע"ו-2016 וכן בהתאם לסעיף 3(ז) לחוק להסדר התדיינות בסכסוכי משפחה (הוראת שעה) התשע"ה-2014. הדין הקיים בנוגע למהות ההליך המתקיים במסגרת הליכי יישוב סכסוך, אינו אותו הדבר כמו בבקשות לסעד זמני בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

1. משכך בהסכמת הצדדים תיק יישוב הסכסוך ייסגר.

...

8. הצדדים מצהירים לפרוטוקול כי לא יעשו כל דיספוזיציה בשום נכס מכל צורה וסוג שהוא וכן האישה לא תעשה כל פעולה בכספת בבנק. ...".

1. יודגש כי פסק הדין ניתן במסגרת הליך ליישוב סכסוך טרם הוגשה תובענה, כאשר לפני בית המשפט היו מונחות בקשות מסוימות. הצדדים הצהירו לפרוטוקול, כי לא יעשו כל דיספוזיציה בשום נכס. אין ספק כי גם הצהרות שניתנו על ידי הצדדים וקיבלו תוקף של פסק דין יש לכבד. עם זאת, הדירה ב -B לא הייתה בין הנכסים שנדונו במסגרת ההליך, והבקשות שהוגשו נבעו מתוך חשש למכירת נכסים, נתינתם במתנה או הברחתם. לא דובר על חשש ממעבר של אחד הצדדים להתגורר באחת מהדירות, כך שנראה שהפרשנות שמבקשת המבקשת ליתן לאותה הצהרה של הצדדים היא רחבה מידי, חוטאת לאמת, ואינה מתכתבת עם הבקשות שהוגשו, כוונת הצדדים ודבריהם כפי שבאו לידי ביטוי במהלך הדיון מיום 29.6.2020.
2. לא מצאתי כי בהתנהלות המשיב הייתה הפרה של פסק הדין, בשים לב לרקע הדברים שעמדו בבסיס אותה הצהרה שניתנה על ידי הצדדים בדיון שהתקיים ביום 29.6.2020, כפי שהובהר לעיל.
3. הנה כי כן, לא מצאתי כי בהתנהלות המשיב יש הפרה בוטה של הדין, ובוודאי לא כזו שמצדיקה מתן צו שיאסור עליו לעשות שימוש למגוריו בדירה ב –B.
4. בסעיף 30 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 (להלן-"חוק המקרקעין") נקבע אופן "ניהול ושימוש" בנכס משותף:

"(א) בעלי רוב החלקים במקרקעין המשותפים רשאים לקבוע כל דבר הנוגע לניהול הרגיל של המקרקעין ולשימוש הרגיל בהם.

(ב) שותף הרואה עצמו מקופח מקביעה לפי סעיף קטן (א) רשאי לפנות לבית המשפט בבקשת הוראות, ובית המשפט יחליט כפי שנראה לו צודק ויעיל בנסיבות הענין.

(ג) דבר החורג מניהול או משימוש רגילים טעון הסכמת כל השותפים"

1. בסעיף 31 לחוק המקרקעין נקבע כי:

"(א) באין קביעה אחרת לפי סעיף 30, רשאי כל שותף, בלי הסכמת יתר השותפים –

(1) להשתמש במקרקעין המשותפים שימוש סביר, ובלבד שלא ימנע שימוש כזה משותף אחר..."

1. בסעיף 33 לחוק המקרקעין נקבעה החובה ל"תשלום בעד שימוש":

"שותף שהשתמש במקרקעין משותפים חייב ליתר השותפים, לפי חלקיהם במקרקעין, שכר ראוי בעד השימוש".

1. אומנם, לנוכח הנוהג הרגיל להשכיר את הדירה לצדדים שלישיים תמורת דמי שכירות, היה מצופה מהמשיב לבקש את אישורה של המבקשת לעשיית שימוש מסוג מגורים בדירה תוך תשלום שכר ראוי עבור חלקה של המבקשת בדירה.
2. המשיב פנה למבקשת והביע את רצונו לסיים את מגוריו בדירה השכורה, ולעבור להתגורר בדירה ב- R הרשומה גם היא על שם שני הצדדים בחלקים שווים.
3. לטענת המשיב הוא הודיע למשכיר, כי הוא מבקש לסיים את מגוריו בדירה השכורה. אלא שאז התנגדה המבקשת למעבר מגוריו של המשיב לדירה ב- R. המשיב העיד כי בשלב זה הדירה שאותה שכר כבר הושכרה לאחרים, ומשכך היה עליו לפנות את הדירה אותה שכר עד לסוף חודש יוני 2022. בנסיבות בהן השוכרים בדירה ב -B הודיעו, כי לא ימשיכו לשכור את הדירה ויפנו אותה ביום 14.6.2022 החליט המשיב לעבור ולהתגורר בדירה ב -B (ראו פרוטוקול הדיון מיום 19.7.2022, עמ' 33, ש' 26-22; עמ' 34, ש' 25-10).
4. המשיב לא ביקש את הסכמתה של המבקשת למעבר האמור לדירה ב -B, ואף לא הודיע לה עליו בשום שלב (ראו פרוטוקול הדיון מיום 19.7.2022, עמ' 33, ש' 12). המבקשת גילתה על המעבר מהמתווכת של הצדדים.
5. לנוכח התנגדותה של המבקשת למעבר המשיב להתגורר בדירה ב- R, היה יכול המשיב להניח כי היא תסרב גם למעברו לדירה ב -B.
6. כשנשאל המשיב מדוע לא פנה לבית המשפט טרם מעברו לדירה ב -B, השיב תחילה: "אין לי תשובה" (פרוטוקול הדיון מיום 19.7.2022, בעמ' 27, ש' 28-22). בהמשך הסביר, כי לוח הזמנים לא אפשר פנייה לבית המשפט טרם המעבר לדירה ב -B, שכן הדירה השכורה כבר הושכרה לאחרים, והיה עליו לפנותה עד לסוף חודש יוני 2022. השוכרים בדירה ב -B עזבו ביום 14.6.2022 והמשיב נכנס לדירה כבר למחר ביום 15.6.2022. לטענת המשיב המעבר שלו לדירה ב -B "קרה ברגע האחרון" ובלית ברירה (פרוטוקול הדיון מיום 19.7.2022, בעמ' 34, ש' 25-10; עמ' 35, ש' 31-27).
7. בהיעדר הסכמה בין הצדדים, ואף לנוכח המחלוקת השנויה ביניהם בעניין פרשנות הוראות פסק הדין בעניין צו איסור הדיספוזיציה, היה על המשיב לפנות בבקשה מתאימה לבית המשפט בטרם כניסתו לדירה ב -B.
8. בבוא בית המשפט להכריע בבקשה למתן סעד זמני, עליו ליתן דעתו לשלושה שיקולים עיקריים: עילת התביעה וסיכוייה; מאזן הנוחות; ושיקולי יושר וצדק (תקנה 95 לתקנות; רע"א 3368-22 רותם בטיחות בע"מ נ' אראל אלקטרומכניקה בע"מ (6.7.2022) רע"א 1405/21 טבולה. קום בע"מ נ' וואלה תקשורת בע"מ, פסקה 14 (13.4.2021); רע"א 215/22 פלינטשטיין נ' לוין, פסקה 11 (7.2.2022); רע"א 7895/21 קומפני אם. בע"מ נ' דימנטמן דלתות בע"מ, פסקה 15 (25.11.2021)). שיקולים אלה מקיימים ביניהם "מקבילים כוחות" במובן זה שככל שאחד מהם מתקיים באופן מובהק ומושך את כף המאזניים לכיוון אחד, כך פוחת משקלו של השיקול האחר (רע"א 3751/22 בנילוז נ' לוי, פסקה 15 (28.6.2022)).
9. סיכויי התביעה - שיקול מרכזי ראשון שיש לשקול בבקשה לסעד זמני הוא סיכויי התביעה להתקבל. הנה כי כן, גם אם סיכויי התביעות לפירוק שיתוף ולסילוק יד הם טובים, אין זהו השיקול היחיד שעומד על הפרק בבחינת היעתרות לבקשה. מאזן הנוחות ושיקולי צדק, בכלל זה תום ליבם של הצדדים, גם הם שיקולים שיש להביא בחשבון. בענייננו נראה כי אלה מכריעים את הכף לטובת המשיב כפי שיובהר להלן.
10. מאזן הנוחות - שיקול מרכזי שני שיש לשקול עניינו מאזן הנוחות, קרי: איזה צד יסבול נזק גדול יותר אם יינתן הסעד הזמני או אם לא יינתן, ובנוסח אחר: האם ייגרם למי מהצדדים נזק בלתי הפיך שלא ניתן להטבה בפיצוי כספי אם יינתן או לא יינתן הצו המבוקש. לשיקול זה, הנחשב כיום כבעל מעמד הבכורה אל מול שיקול סיכויי התביעה לכאורה (רע"א 5741/19 בית הכנסת ישיבה וכולל אבן החיים נ' חוג ידידי המדרשיה בישראל (11.9.2019)).
11. שיקול זה מטה את הכף אל עבר אי מתן צו. השימוש שעושה המשיב בדירה ב -B לא יביא לכל פגיעה ממשית במבקשת. המדובר בשימוש שנעשה בדירה כדוגמת כל שוכר אחר חלופי אשר ניתן לפיצוי כספי גרידא בצורת תשלום שכר ראוי כאמור.
12. בחקירתה נשאלה המבקשת מדוע לא לאפשר למשיב להתגורר בדירה ב -B תמורת תשלום שכר ראוי עבור חלקה בדירה. לא מצאתי בתשובתה טעם ענייני להתנגדותה. מדבריה התקבל הרושם, כי משקעי עבר וניהול מערכת היחסים בין המשיב לבין המאהבת שלו והחשש שמא יתגוררו יחד בדירה ב -B, הם הטעם העיקרי להתנגדותה. ראו פרוטוקול הדיון מיום 19.7.2022, עמ' 16, ש' 28 – עמ' 17, ש' 35; ראו גם עמ' 18, ש' 35-30, וכדבריה שם:

"כי אני לא רוצה בשום פנים ואופן שהוא יגור עם המאהבת שלו, בדירה שאני עבדתי 40 שנה, תמכתי בו, עזרתי בו, הוא היה נכה על כיסא גלגלים, היה לו ניתוח גב קשה, תמכתי בו. אני לא רוצה שיגור עם המאהבת שלו. מה לא ברור? מה לא ברור פה?...".

1. הנה כי כן, לא מצאתי כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת כטענתה. כספי השכירות שהיו מתקבלים מהדירה ב -B היו מופקדים לחשבון המשותף, ולא נעשה בהם שימוש למימון צורכיהם השוטפים של מי מהצדדים. מעדותה של המבקשת עולה, כי רצונה היה בהמשך הפקדת כספי השכירות בחשבון המשותף, וזאת על מנת לעשות שימוש בכספים לטיפול השוטף בנכסים ואת יתרת הכספים מבקשת לשמור "לעת זקנה" (ראו עדותה של המבקשת בפרוטוקול הדיון מיום 19.7.2022, בעמ' 16, ש' 21-10; עמ' 21, ש' 29-27; עמ' 22, ש' 34-31).
2. מטענות הצדדים עולה כי בשלב זה מצויים בחשבון המשותף של הצדדים כ-800,000 ₪, וכי המבקשת התנגדה להצעת המשיב לחלק את הכספים באופן שווה בין הצדדים (פרוטוקול הדיון מיום 19.7.2022, עמ' 15, ש' 24-35). כך יוצא, שלפי שיטת המבקשת אין לה צורך מידי בכספים המתקבלים מדמי השכירות של נכסי הצדדים לרבות הדירה ב -B.
3. שיקולי צדק: שיהוי, תום לב וזהות הסעד הזמני לסעד הסופי - שיהוי: הבקשה לסעד זמני אינה לוקה בשיהוי. הבקשה המקורית לסעד זמני הוגשה ביום 19.6.2022, סמוך לאחר שהמבקשת גילתה על אודות כניסתו של המשיב לדירה ב -B שנעשה אך ימים ספורים לפני כן ביום 15.6.2022. הנה כי כן, שיהוי, אפוא, במובנו המשפטי, אין כאן.

1. תום לב: אומנם, הצדק עם המבקשת בטענתה, כי יש לה זכויות קנייניות בדירה ב -B. עם זאת, כפי שהבהרתי לעיל, גם שימוש בזכות בעלות צריכה להיעשות בתום לב ולא במטרה להקשות על הצד שכנגד, ובוודאי לא כשמדובר בשותף לזכויות בנכס.
2. בסעיף 14 לחוק המקרקעין נקבע כי:

"בעלות וזכויות אחרות במקרקעין, אין בהן כשלעצמן כדי להצדיק עשיית דבר הגורם נזק או אי נוחות לאחר".

1. וכך נקבע בע"א 782/70 שושנה רדומילסקי נ' יצחק פרידמן, פ"ד כה(2) 523, 530 (1971):

"ובא הכלל הגדול שבסעיף 14 לחוק וקובע שזכות הבעלות כשלעצמה אין בה כדי להצדיק עשיית כל דבר, ומתן צו מניעה בכלל זה, "הגורם נזק או אי נוחות לאחר" - רוצה לומר, אין להתיר את השימוש בזכות הבעלות כעילה לגרום נזק או אי נוחות אפילו למסיג גבול, מקום שהשימוש בעילה זו אינו דרוש באורח סביר למימוש זכות הבעלות עצמה או למטרה חוקית אחרת".

1. הנה כי כן, גם שיקולי הצדק ותום הלב מטים את הכף לטובת המשיב, וזאת חרף הקביעה כי היה על המשיב לפנות לבית המשפט טרם המעבר לדירה ב -B, בפרט ביודעו כי המבקשת מתנגדת למעבר וביודעו על פסק הדין האוסר על דיספוזיציה.
2. המשיב אף הביע הסכמתו לתשלום דמי שכירות למבקשת עבור חלקה בדירה ב -B, כאמור בכפוף להחלטת בית המשפט (ראו פרוטוקול הדיון מיום 19.7.2022 בעמ' 29, ש' 18-13).
3. זהות הסעד הזמני לסעד הסופי: אין חולק שהסעד המבוקש בבקשה זהה לסעד הסופי שהתבקש בתובענה לסילוק יד. ככלל ייטה בית המשפט להימנע מלתת סעד זמני החופף לסעד הסופי טרם שהתבררו הטענות המועלות בתביעה לגופן בהליך מלא. עם זאת, אין הדבר מונע סעד מניה וביה, אך ודאי שיש בכך שיקול כבד משקל להימנע ממתן הסעד, ולזאת ערה גם המבקשת (רע"א 7618/19 Weight Watchers International נ' שומרי משקל בע"מ (24.12.2019)).
4. בתקנה 109 לתקנות שעניינה "צו מניעה זמני" נקבע כי:

"בית המשפט רשאי להורות למשיב להימנע מלעשות או להימנע מלהוסיף ולעשות, בעצמו או באמצעות מי מטעמו, פעולה כלשהי, אם שוכנע כי קיים חשש סביר שאי-מתן הצו יכביד באופן ממשי על ביצועו הראוי של פסק הדין".

1. ביחס לתביעה לפירוק שיתוף לא מצאתי, כי המשך מגוריו של המשיב בדירה ב -B יכביד על פירוק השיתוף בדירה באופן שונה ממגוריו של צד ג' אחר בדירה. משכך נראה, כי הסעד המבוקש לא עומד בתנאי שנקבע בתקנה 109 לתקנות. ביחס לתביעה לסילוק יד, ברי כי הסעד הזמני זהה לסעד העיקרי ועליו להתברר במסגרת בירור התובענה העיקרית.
2. משכך לא מצאתי כי יש במסגרת בקשה לסעד זמני למתן צו מניעה, לאסור על המשיב מלעשות שימוש מסוג מגורים בדירה ב -B, וזאת כאמור כפוף לזכותה של המבקשת לקבל שכר ראוי על פי סעיף 33 לחוק המקרקעין.

סוף דבר

1. לנוכח כל האמור, לעיל אני מורה על דחיית הבקשה.
2. חרף דחיית הבקשה לא מצאתי להורות על חיוב המבקשת בהוצאות, וזאת בשים לב, כי היה על המשיב לפנות ולקבל את הסכמת המבקשת לרבות פנייה בבקשה מתאימה לבית המשפט, וזאת טרם כניסתו לדירה ב -B.
3. כמו כן, יש לקוות כי הצדדים ישכילו להגיע להסכמות לסיום כלל המחלוקות השנויות בעניינם. לנוכח האמור, ועל מנת שלא להסלים את הסכסוך, איני עושה צו להוצאות.
4. לפני סיום ארצה להסב את תשומת ליבם של הצדדים להוראות התקנות החדשות שלפיהן, על הצדדים ובאי כוחם לסייע בידי בית המשפט לעשות משפט ראוי, צודק ויעיל ובתוך כך להביא לפניו את המחלוקות האמיתיות השנויות בין הצדדים.

כך נקבע בתקנה 3(ב) לתקנות כי:

"חובת בעלי הדין ובאי כוחם היא לסייע לבית המשפט בקיום המוטל עליו לפי תקנות אלה, וכן לנהוג בתום לב ובהגינות דיונית תוך שהם מסייעים במימוש התכלית הדיונית, ובכלל זה העמדת הפלוגתות האמיתיות שבמחלוקת בין בעלי הדין, מיקודן, בירורן והכרעה בהן"

ובתקנה 4 לתקנות נקבע כי:

"לא יעשה בעל דין או בא כוחו שימוש לרעה בהליכי משפט ובכלל זאת פעולה בהליך שמטרתה או תוצאתה לשבשו, להשהותו או להטריד בעל דין, לרבות פעולה בלתי מידתית לאופי הדיון, לעלותו או למורכבותו."

1. טוב יהיה לו הצדדים יגיעו להסכמה בנוגע לסכום השכר הראוי שעל המשיב להעביר לידי המבקשת מידי חודש עבור השימוש שהמשיב עושה בחלקה בדירה ב -B, ובכך ליתר את הצורך בהגשת הליך מתאים בעניין על ידי המבקשת.
2. המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים.

ניתן היום, י"ב אב תשפ"ב, 09 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.