ביהמ"ש המחוזי ת"א, השופטת יעל בלכר: החלטה בשאלה האם בעל דין רשאי לפנות למומחה ולהביא לפניו השגותיו ביחס לשאלת הבהרה של הצד שכנגד ללא היתר בית המשפט (ת"א 4794-12-16)

לאחר עיון בטענות הצדדים, אני מורה כי המומחה יתעלם מפניית הנתבעת 1 וישיב לשאלות ההבהרה כחוכמתו וכראות עיניו. אם ימצא בכך צורך, בידי המומחה להגיש בקשה מתאימה לבית המשפט. להלן אבאר הדברים.

לא היה מקום ואין יסוד שבדין לפניית הנתבעת 1 למומחה כפי שעשתה. הדבר עולה מתקנה 91(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, שלפיה רשאי בעל דין בהיתר בית המשפט, ובהיתר בלבד, לשלוח למומחה שאלות הבהרה. מקל וחומר שאין בעל דין יכול לשלוח עמדתו והערותיו ביחס לשאלות הבהרה של הצד שכנגד, ללא היתר בית המשפט. צריך היה לפנות לבית המשפט בבקשה להיתר לפנות למומחה בעניין זה או בבקשה לבית המשפט להורות כך או אחרת ולהנחות את המומחה (ודומה כי האפשרות האחרונה מתאימה יותר בנסיבות). כך גם אם יימצא כי צודקת הנתבעת בכל טענותיה וללא קשר לצדקתן של הטענות. לא היה, אפוא, כל מקום לפניית הנתבעת 1 במישרין למומחה ללא היתר בית המשפט, תוך עשיית דין עצמית, כפי שעשתה (ראו למשל גם רע"א 1360/09 הפניקס הישראלי-חברה לביטוח בע"מ נ' פוקס, פסקה 5; ת"א 30034-07-15 (מרכז) המאגר הישראלי לביטוח רכב "הפול" נ' עזבון המנוח טל אלמלם ז"ל, פסקה 15). לא בכדי לא ציינה הנתבעת 1 מהו מקור סמכותה לפעול כפי שנהגה, אף שביקשתי להתייחס לכך במפורש במסגרת התשובה. עוד יש לדחות בשתי ידיים את הניסיון בס' 8 לתשובת הנתבעת להיתלות בכך שהפניה למומחה הוגשה "דקות אחדות" לאחר מכן לבית המשפט, במסגרת ההודעה שהגישה על העברת שאלות הבהרה למומחה ובית המשפט אף צפה בהודעתה. מוטב היה לולא הועלתה הטענה. את הפניה למומחה ניתן היה לעשות רק דקות אחדות אחרי שבית המשפט התיר פניה כאמור; והיתר כזה לא התבקש ולא ניתן. אין לי אלא להצר על ההתנהלות הדיונית של הנתבעת 1. בוודאי גם לאור החלטתי מיום 30/11/21.

לגופו של עניין, לאחר עיון בטענות על הנספחים, לא ראיתי ליתן הוראות נוספות למומחה מעבר לכתב המינוי, על יסוד פניית הנתבעת 1. אין כל מקום לסרבל את ההליך, על אחת כמה וכמה בשים לב לגילו של התיק, למועדי הדיונים בתיק ולהשתלשלות האירועים בתיק (ראו החלטות קודמות). יש לקוות (ומצופה) כי הצדדים ישכילו שלא לתקוע טריז בגלגלי המצאתה של חוות דעת המומחה לרבות מענה לשאלות הבהרה, ובמועד.

על פניו גם לא ראיתי כי עצם המענה של המומחה לשאלות יגרום נזק או יפגע בזכויות הנתבעת. כל המידע ייפרש לפני בית המשפט אשר לפי הצורך יכריע בהמשך הדרך במה שיידרש לצורך מתן פסק דין. אף ייתכן שחלק מהמחלוקות יתייתר ומכל מקום, טענות הצדדים לגופו של עניין שמורות (השוו לדיון ביחס לבקשות למחיקת סעיפים או להוצאת נספחים – למשל, רע"א 2778/22 קליל 2000 שיווק וניהול בע"מ מיום 2/5/22 פסקה 3; רע"א 368/13 הרשות הפלסטינית נ' ליטבק מיום 23/4/13 פסקה אחרונה לס' 12).
כאמור, ככל שתוגש בקשה על ידי המומחה היא תישקל כנדרש ולמען הסר ספק, אין בהחלטה זו כדי לגרוע משיקול דעתי ככל שתוגש בקשה כאמור.

אזכיר כי על התובעות להסדיר מראש תשלום בגין מענה לשאלות הבהרה (בוודאי נוכח היקפן, לרבות שאלות משנה).

בנסיבות העניין כמפורט לעיל ובשים לב להחלטתי מיום 30/11/21 (שבה לא פסקתי הוצאות) אני מחייבת את הנתבעת 1 בהוצאות התובעת בסך של 3,500 ₪ ללא קשר לתוצאות ההליך.

המזכירות תדוור לצדדים ולמומחה.

הצדדים ימציאו למומחה החלטתי זו.

ניתנה היום, ז' תמוז תשפ"ב, 06 יולי 2022, בהעדר הצדדים.